הוא כן הולך לפסיכולוג מזה כחודש וחצי, אבל בינתיים אין שום שיפור. איכשהו יש לי תחושה שאם הוא לא יגע בשורש הבעיה - כשהתחושה שלי (אם כי אני בהחלט לא רופא) היא ששורש הבעיה נמצא במחסור בנוירוטרנסימטרים במוח - הוא לא יצליח לפתור אותה. ולכן, אני בספק גדול אם טיפול פסיכותראפי, או כל טיפול אחר שמתבסס על דיבור בלבד (או דברים דומים), יוכל לעזור לו. בכל אופן - חודש וחצי אצל פסיכולוג פרטי ואין כל שיפור.
הוא עצוב, עצוב, עצוב. הוא מגיע לפעמים לבכי. קשה לי לראות בן אדם כל-כך מקסים וכל-כך טוב שסובל כל-כך. ומצד שני: לא נראה שהוא ממש מוכן לעזור לעצמו. אמרתי לו שאם הייתי יכול הייתי פותח לו את הפה וזורק פנימה כדור נגד דיכאון. כי הוא במצב פרדוקסלי: רוצה לצאת מהדיכאון, אבל חלק מהבעיה (כפי שזה נראה לי) היא שהוא לא מוכן לעשות צעדים שהם לא פשוטים עבורו, אבל כאלה שיכולים לגרום לכך שיצא מהדכאון.
מדובר בבחור צעיר, במיטב שנותיו - ושוב, אדם שפשוט לא מגיע לו לסבול, בטח שלא ככה. אני פשוט תוהה: מה עושים?