פורום בנות, העצמה נשית עמוד 28

היי לכולם..
האם קיים קורס כזה שבעזרתו ניתן לעבוד על ביטחון עצמי ואסרטיביות?
תודה רבה..

שלום נופר
כחלק מתהליכי פיתוח מיומנויות בין אישיות, אנו מעבירות קורסים בנושאי אסרטיביות.
אף אחד לא נולד אסרטיבי. לכולנו הנטייה הטבעית להיוולד על קו הרצף שבין פאסיביות לאגרסיביות, ועלינו ללמוד להיות אסרטיבים - כישורים בין אישיים הנמצאים במקום טוב באמצע;
היכולת לכבד את עצמך ולעמוד על זכויותיך, בלי לפגוע בזולת.
היות ואת קושרת ביטחון עצמי ואסרטיביות, את כנראה נוטה לצד הפאסיבי בקו הרצף.
את מוזמנת להפנות אלינו שאלות יותר ספציפיות בתחום.

האם את עושה פעילות גופנית?
במידה וזה יכול לעניין אותך, הייתי ממליצה לך גם להצטרף לקבוצה המתאמנת באומנויות הלחימה.
הדבר יכול לחזק אותך גם גופנית וגם נפשית, ועד שתגיעי לתוצאות הרצויות, תוכלי לפרוק את העומסים הרגשיים באופן זה.
יש מגוון, והייתי ממליצה לך לנסות עד שתמצאי את הסגנון, המדריך והקבוצה שיתאימו לך
(סגנונות שחושבת שיכולים להתאים לך הם -קפוארה, בשל השילוב עם הריקוד, או ג'ודו בשל חוכמת ניצול כוחו של היריב, או טאי-צי בשל הרכות).

תמיד כשיש חברה של כמה גברים ונשים, לא משנה אם זה משפחה או חברים, תמיד הנשים הן אלה שיטרחו ויעשו, לא משנה אם זה להגיש אוכל או כיבוד או לעשות כלים או לעזור בכל דרך אחרת. אני משתגעת מזה שגברים פשוט יושבים כמו בטטות ואפילו לא חושבים לעשות כלום. כשאני מעירה הם קוראים לי"פמינסטית" כאילו זאת קללה, ולא מבינים למה אני מתעצבנת שאני צריכה לעשות דברים רק בגלל שאני אישה. ומדובר גם באנשים נאורים ומשכילים.
מה אתן אומרות על זה או מה אתן עושות אם זה קורה לכן?

וואו קרן,
כמה שזה מזכיר לי תחושות שהיו לי בזמן חגים ומועדים משפחתיים מורחבים. שם זה מודגש ביתר שאת: למה זה כל כך מובן מאליו שאני אקום ואעשה הכול? ואם בענייני גיל עסקינן, אז מדוע אמא שלי וסבתא שלי צריכות לקום ולא דודים, בני דודים, סבים....?

ישנו הסבר חברתי פסיכולוגי לעניין- נשים פשוט מרגישות שהן צריכות להיות טובות. קשה לנו כנשים להרגיש שאנחנו לא טובות נחמדות או מועילות. קרול גיליגן שהיא פסיכואנליטיקאית פמיניסטית טוענת שנשים עושות הקבלה בין שתי תפיסות עולם: או שאת מוסרית או שאת אנוכית. כלומר אם אני לא מועילה, עוזרת, מסבירת פנים וכדומה אזי אני לא מוסרית. כך שתפיסת העולם הזו מתניעה אצלנו את הפרופלורים בטוסיק אל עבר העשיית החברתית שבאירועים חברתיים באה לידי ביטוי בכול הפעילויות שהזכרת

אבל זה עדיין לא מסביר למה הם (הגברים) לא עושים שום דבר???
תשובת השלפ שלי היא שאין להם את התפיסה החברתית שלנו, כפי שכתבתי לעיל, אבל זה לא אומר שהם לא צריכים לעשות.

אז איך תעשי שהם כן יעשו?
היום בעולם האימון- פשוט צריך לאמן אותם לקראת ההתנהגות הרצויה. אל תרפי מלומר. התחילי עם הקרובים אלייך שיש לך איתם יותר דיבור, הסבירי את חשיבות הדבר בעיינייך והסבירי מה את רוצה שהם יעשו
אל תרפי- לאט לאט כמו שרירים שנמתחים- ההתנהגות הרצויה תבוא לידי ביטוי
לאחר שאותו אחד יפעל כך הוא יאיר את הדרך לשאר בליווי הבקשות שלך- עד שזה יהיה טבעי

כך, קרן יהיה עם כל דבר שתרצי לאמן

בהצלחה,
איילת לחמי

קרן יקרה
מדובר כאן על מקרה קלאסי של קיבוע תפקידים.
שהוא אכן מרגיז, אם לא בלתי אפשרי לשינוי...
כבכל תהליך של רצון לשינוי, מתעוררים התנגדויות וכעסים - גם מצד אלו שנוח להם במצב הקיים ובוודאי שמצד אלו שרוצים לשנות.

בתפקידי כמסייעת בהובלת תהליכי שינוי בארגונים (ומשפחה היא מיני ארגון)
אני יכולה להמליץ לך את הכלל הראשון בניהול שינויים - תשתפי בתהליך החשיבה והתכנון, את אלו שאת רוצה שייסעו לך בהוצא לפועל של השינוי.
כלומר, שוחחי עם בעלך בנחת, בטרם האירוח הבא. שתפי אותו בחוסר שביעות הרצון שלך, ובצורך שלך בשינוי הקיים. תחשבי ביחד איתו כיצד אפשר לחלק מחדש את תפקידי האירוח.
במידה וההתנגדות לשינוי ממשיכה, עדכניני ונלווה אותך בתהליך.
:)

שלום לכולם,
בימים אלה אני עורכת מחקר חדש ומעניין מאוד בנוגע ליחסים בין המינים.
על מנת שהמחקר יצליח ואולי אף יתרום תרומה משמעותית למדע, לחברה ובעיקר לנו לבני האדם- אני זקוקה לכמה שיותר עונים ועונות. בנוסף לכך, למחקר יש תרומה אישית לכול אחת ואחד מאיתנו- כבר שמעתי מפי משיבים אחרים כי מאז מילוי השאלון הם מסתובבים ועיניהם פקוחות יותר לנעשה....
אז יאללה לעבודה!
אשמח אם תוכלו לענות על השאלון האנונימי- שגם ישלח אליי באופן אנונימי וכמובן אם תוכלו להעבירו לכמה שיותר חברות ובעיקר בעיקר חברים!

ישנם שני שאלונים- האחד מיועד לנשים והשני לגברים, אז ענו כל אחד על פי מינו- במידה ואתם מתלבטים אתם יכולים לפנות אליי (-:

מבטיחה: לכשיפורסמו התוצאות אשתף אתכם/ן בהן.

לשאלונים יש ללחוץ על הלינק הרלוונטי:
שאלון גברים

שאלון נשים

תודה על העזרה,
איילת לחמי

אני יוצאת להרבה דייטים וכל פעם יש אותה דילמה- מתי לשכב עם הבחור. אנחנו כאילו חברה פתוחה, אבל בפועל, הרבה פעמים אחרי שהבחורה שוכבת, הוא מרגיש כאילו הוא השיג את שלו וממשיך הלאה, אפילו בלי להתקשר. אני תמיד בדילמה עם עצמי אם להתנהג כמו שאני מרגישה ולהחליט שמי שזורק אותי בגלל זה לא שווה את זה, או להתאים את עצמי לחוקי המשחק (כי גם חברים קרובים שלי אומרים שהם מתנהגים אותו הדבר, והם אחלה אנשים שבת הזגו שלהם תהיה מאושרת איתם). מה אתן אומרות?

שירלי,

השאלה המעניינת שלך מחזירה אותי אחורה אל תהיות רבות רבות שהיו לי לגבי הנושא הזה, באופן אישי.אני אספר לך בהמשך מהי התיאוריה שפיתחתי לעצמי אך לפני זה הייתי רוצה לחדד כמה דברים:
ראשית, האם הבחירה שלך לשכב עם גבר בפגישה הראשונה מגיעה מתוך כבוד עצמי שיש לך לגבי עצמך? האם את עומדת מאחורי ההחלטה שלך? אם כן בואי משיך
איך שאני מבינה את זה, השאלה שאת שואלת היא איך אני יכולה לדעת שהבנאדם שעכשיו אני יוצאת איתו מבין עניין, שהוא ילך איתי בדרך הזו שכביכול בחרנו בה שנינו לשכב או לאו. איך אני יכולה לסמוך על הבנאדם שאחרי שאני אקיים איתו יחסי מין הוא עדיין יעריך ויכבד אותי כמו שאני מעריכה ומכבדת את עצמי.

אופציה אחת כפי שציינת היא להיות נאמנה לרצונות שלך - החלטה אסרטיבית- זה מה שאני רוצה ולא אכנע לתכתיבים של אותם "ההם". מצד שני אם בכול פעם מחדש את נפגעת מהעניין אז אולי כדי לנתח את האדם מולך קצת יותר לעומק לפני שאת קופצת איתו למים העמוקים- תרתי משמע...

התיאוריה שאני פיתחתי לגבי זה היא שיש גברים שהם מסורתיים- כלומר, גברים שעל פני השטח הם שוכבים עם נשים שלא במסגרת נישואין ולאחר היכרות קצרה וניתן היה לחשוב שהם נאורים בתפישתם לגבי נשים ויחסים בכלל. מאידך, אותם גברים האלה, מכבדים רק את רצונותיהם ולא באמת מעריכים אותך ואת מי שאת ואת הבחירות שאת עושה- עצם זה שאת שוכבת איתם נותן להם לגיטימציה לזלזל בך.

אז קודם כל- הם לא שווים את זה כי הם לא באמת מכבדים את הבחירה הנשית שלך. אבל בשבילך- נסי לזהות אותם. אם אותו בחור הוא מהמסורתיים- עזבי את זה אל תכניסי ראש בריא למיטה חולה ואל תשכבי איתו. אך אם הוא אחר- אז תעשי חיים.

הי שירלי,
מצטרפת לתגובה של איילת לחמי והולכת איתה צעד אחד קדימה (או ליתר דיוק - אחורה..).

תיאוריות אבולוציוניות גורסות שחלק מההתנהגות שלנו היום - כולל ההתנהגות המינית, מקורה במקורות. גבר- צייד. אישה- מלקטת (קושניר הפיק מתאוריה זו הצגה קומית נפלאה - להציל את איש המערות). הבדלים תרבותיים אלו, הנעוצים עמוק בעבר, מביאים את הגבר לרצות לצוד, ואת האישה להיקשר, להתאהב ולרצות להקים בית חם ואוהב. בכדי להפגיש עולמות שונים אלו, גורסת התיאוריה שעל האישה לאפשר לגבר להתאמץ מספיק, בכדי לחוש שהשלל ראוי, להשביעו כציד לטווח ארוך.

ואם אני חוזרת מהמסע בזמן, לעולם היעוץ הארגוני, הדברי אינו מופרך, גם כשמביטים בתיאוריות של משא ומתן. הכללים אומרים להשקיע זמן. אם הצד השני מרגיש שהשיג את רצונו מהר מדי, הוא מרגיש שעובדים עליו. שיכל להשיג יותר. בהמשלה, גבר ש"השיג" את האישה מהר מדי, עלול לחוש שמשהו פגום ב"סחורה". או שיכל להשיג משהו יותר טוב.
לקוח שלי בבורסה ליהלומים תיאר לי את המשאים ומתנים על היהלומים שיש בהם הרבה פנטזיה (כמו גם במיניות). הוא ציין סקטור מסויים של סוחרים, שנלחמים במשא ומתן עד שהם מרגישים שנשברת לגמרי. אם הם לא רואים דם, הם לא מרגישים שהשיגו את מה שיכלו.
כך שגם כאן יש שונות, בקצב ובמשך הזמן הנדרש - אבל הכלל תמיד אחד.
מומלץ להשקיע זמן וסבלנות ויצירת קשר, לפני ההגעה לעסקה עצמה.

כך אני גם מציעה לך לראות את הדברים,
שאת משקיעה בבניית הקשר, בטרם מימושו.

את מוזמנת גם לקרוא את הכתבה שפרסמתי בנושא דייטים וראיונות עבודה - עם טיפים למו"מ הכל כך דומה הזה, של יצירת רושם ראשוני. אחד הכללים הוא, בשני המקרים - אל תהיי קלה להשגה.

הכתבה - "יש לך משהו עצוב בעיניים"

נראה לי פורום נחמד :-)

כאחד הדוגל בשיויון בין המינים, האם מותר גם לבנים להצטרף לשיחה ?

המטרה שלנו היא לדבר על זה וככול שנהיה מגוונים כך יהיה מעניין יותר

יש לי בעיה עם הפמיניזם. למרות שהוא פתח הרבה דלתות, בסופו של דבר אני מוצאת את עצמי ועוד חברות משכילות רבות מרוויחה חלק זעום ממה שגברים מרוויחים. אני מסתכלת על נשים מבוגרות יותר ורואה שקיימת תופעה שהרבה נשים חכמות ויפות, מודעות למעמד האישה וכל זה, רכשו השכלה, תפסו בעל שמרוויח טוב ובסופו של דבר הוא מפרנס אותן. אז על מי אנחנו עובדות?

את מתארת מצב עגום של חלק מהנשים והגברים בישראל ובעולם ומביעה את תסכולך הרב מהמצב. אכן מצב אי השוויון בשוק הוא מצב מתסכל. נשים עדיין תופשות חלק קטן משוק העבודה, בהשוואה לגודלנו באוכלוסייה, משכורתנו נמוכה באופן יחסי לאלו של גברים, יש לנו קושי להתברג לעמדות מפתח בקלות ואיננו חלק אינטגרלי מניהול המדינה (ראי את אחוז ההצבעה לקולט אביטל...). יותר מכך, במציאות של היום עדיין מעריכים יותר את העבודה הציבורית כלומר היציאה לפרנס מאשר את העבודה בתחום הפרטי- כלומר את גידול הילדים טיפוח הבית והזוגיות ועוד.

דינה יקרה, קריאת המצב שלך נכונה ולכן יש הרבה מאוד עבודה לפנינו כנשים עצמאיות, משכילות, קרייריסטיות, אמהות ובנות זוג. הפמיניזם היא תנועה החותרת לשוויון הזדמנויות בין המינים. זוהי תנועה שמאמינה כי לכול מין איכויות שונות שאינן שונות אלו מאלו באופן היררכי. את צודקת כי לכול אחת מאיתנו הבחירה שלה לחיות את החיים ושבחירותיהן של הנשים הללו איננה בחירתך. הדבר לא מעיד על כשלון הפמיניזם או על כשלון חברתי, אלא על בחירה אחרת.

לפני סיום הייתי רוצה לאשר את שורתך הראשונה "פתיחת הדלתות"- על אף כל מה שכתבתי, יש שינוי שאין להתעלם ממנו. הפמיניזם עדיין בחיתוליו ומי שימשיך להתניע את התנועה היא אנחנו. נוכל לעשות זאת בכעס ובמחאה ונוכל לעשות זאת דרך נתינת דוגמא אישית למי שאנחנו. לאמונה שלנו בעצמנו, דרך עשייה חברתית ואישית. בדרך נשית, בלי לפקפק לרגע שהאיכויות הנשיות עומדות בעינן ושוות ערך לאלו של הגברים.

לסיום הייתי רוצה להפנות אלייך שאלה, דינה- ממה נובע תסכולך למצב? נסי לתאר יותר את המצב שלך ביחס למה שתיארת, בכדי לנסות ולהפיג את התסכול ולהשאירך במחנה המאמין...

אני ברשותכן, אתבונן דווקא על חצי הכוס המלאה....
דינה היקרה- ציינת (בפתח דברייך, באופן לא מפתיע) את העובדה כי הפמיניזם ה"מזוייף" לתחושתך, פתח עבורנו - הנשים- דלתות...
רציתי להעמיק בנושא- כי מהמקום ממנו אני משקיפה על העולם - נפתחו עבורי , ועבור נשים רבות- שערים ולא רק דלתות.
השער שלי נפתח עוד לפני 15 שנה- כשהוריי (שעבדו קשה מאוד כל החיים- שניהם) הצליחו לשכנע אותי ללכת ללמוד באוניברסיטה - אני ממש התנגדתי, ובסוף נכנעתי ללחצים. בפרספקטיבה של שני עשורים כמעט- אני מבינה שזה היה השער שלי להגשמת חלקית של "פמיניזם".
אני יכולה להתפאר היום בקריירה לא רעה בכלל, ילד מקסים ובעל שמאפשר לי לממש את עצמי ולקח על עצמו את המטלות ה"אמהיות" וה"אבהיות" כאחד (ואם תשאלי אותו- הוא ממש לא פמיניסט!).
ולמרות הקריירה, וההצלחה העסקית שלי- אני לא קוראת לעצמי פמיניסטית.
אני לא בעד שיוויון זכויות. אני לא רוצה לדעת איך לפתוח מכסה מנוע ולתקן את הקרבורטור....אני לא רוצה לשפץ את הבית במו ידיי...מה אני כן רוצה? את הלגיטימציה להצליח ולשאת עיניים בגאון אל החזון שלי. להגשים את עצמי. הבחירה שלי היתה בבן זוג שישתף פעולה באהבה ופרגון ל"גחמות הפמיניסטיות" שלי אבל לא ידרוש ממני במקביל לא להוריד שפם....
מה שלמעשה אני רוצה להגיד זה, שבחלק לא קטן מהמקרים- הבחירה בידינו.
ואם כל אחת מאיתנו תילחם על החלק שמתאים לה להילחם עליו, החלק בו היא רוצה, מתוך המכלול שאנשים קוראים לו "פמיניזם"-העולם יהיה הרבה יותר שיוויוני.
ברור לי שלא לכל הנשים בגלובוס הזה, וגם לא בישאל הקטנה- יש את היכולת לבחור מה שהן רוצות- אבל לצערי- נשים רבות שפגשתי- פשוט בוחרות לא להילחם.
כי הזכות להילחם היא הזכות הגדולה ביותר שעניק לנו הפמיניזם- ואת זה אי אפשר לקחת ממנו.... וכמו שאת נכנסת למסעדה ובוחרת את המנה האהובה עלייך, מבלי להזמין את כל התפריט- מזמינה אותך ונשים אחרות- לבחור את החלק המועדף עליך בתפריט- ולהזמין.

שלום בנות . היחסים שלי בעבודה לא ממש טובים. בלי קשר לזאת אני התחלתי עם בחור בעבודה . ניפגשנו שתי פגישות והוא הפסיק אותן בטוענה שאני תמימה והוא אינו מאמין באהבה- ''פייר אינפ''- יחסתי זאת לכנות ובעייה אישית שלו או סתם חוסר משיכה. היחסים בעבודה התדרדרו והינה מתחיל איתי בחור דווקא שפגשתי בעבודה ( דווקא לקוח ולא מהחברה) כשהוא רומז על יחסי בעבודה- אני רוצה לציין שהבחור מושך אותי מאוד. אך אני חוששת שהוא מנצל את מצבי הרגיש. מה אתן אומרות - אשמח לשמוע את תגובתך איילת לחמי .

בתיה שלום.
אשמח אם תפרטי לנו קצת יותר על היחסים בעבודה. מה זה אומר לא טובים, ואף מתדרדרים וקצת יותר רקע. אולי נוכל לייעץ לך גם שם.

לגבי הבחורים - יחסים אישיים עם אנשים העובדים איתך הם מצד אחד משמחים, כי זו דרך טובה להכיר לעומק . אולם צריך לנקוט ביתר זהירות ואורך רוח לפני שמקדמים מערכת יחסים שכזו, שכן הסיכונים יותר גדולים - וחשוב להערך ולנהל גם את תהליך הפרידה, באופן שיאפשר שמירה על מערכת היחסים (שכן ממשיכים לעבוד ביחד).
היות ורק סיימת קשר ותחושותייך לגבי הקשר החדש הינן אמביוולנטיות, ואת חוששת מניצול -
הייתי ממליצה לך להקשיב לתחושות הבטן שלך, ולשמור על הקשר כקשר חברי נעים, אך לא למהר לקדמו למערכת יחסים אינטימית.

איילת לחמי טסה לעבוד שבוע בחו"ל. את מוזמנת לפנות אליה שוב בתחילת שבוע הבא.

בברכה,
איילת פדה

שלום לך . ותודה על תגובתך. בקשר לעבודה אני מקבלת יחס לא נעים ולא עונה בד''כ.
בקשר לבחורצ'יק פירגנתי לו על המחמאה ואמרתי שאני מוכנה להכירו כידידות אך לא יותר והוא אמר שיש לו מספיק ידידות ואם אני לא מוכנה להכרות עם אופציות פיתוח הקשר. הוא לא מעוניין. ניפרדנו בשלום חביב. אך אני חושבת עליו הוא מוצא חן בעיני . אני דיי גאה על החלטתי וחושבת לחזק את ביטחוני בעבודה או לעזוב אותה ואז ליצור עימו קשר . . אם זה יהיה רלוונטי לשני הצדדים. (יש את הפיתוי הזה .. את יודעת כשמגיע איזה ערב אחד וסתם בא לך .. לי להתנחם בחברה גברית מחזרת. . כבחורה משוחררת וחסרת עכבות)

בתיה יקרה
אני מודה לך על פנייתך המשתפת.

בנסיוני לענות לך אני רוצה לפרוט אתת סיפורך לאלמנטים שהצגת בו: הבחור החדש ויחסי העבודה.
שאלתי אלייך היא מדוע את בוחרת להשאר במקומות שהם קשים לך כמו מקום העבודה וכמו אותו גבר שסרב להצעת הידידות שלך? את נשמעת כבחורה אסרטיבית הנוקטת במעשים ומקשיבה לרחשי לבך אך עם זאת נראה כי יש משהו המאט אותך ומשאיר אותך במקומך.
מהו אותו דבר? מה את מחפשת מחייך עבודתך ובני זוגך?
את מציינת בהודעה כמה דברים- אך מהו אותו דבר העולה על כולם?

השאלה אכן במקומה.
המקום שבו אני נמצאת היום אינו המקום בו שאפתי להיות . אני מניחה שהוא קיים בחלק אפור קטן שבי אחרת לא הייתי מצוייה בו או ''ניקלעת'' אליו. אני שם בינתיים
אני סוחבת איתי איזה שק של עצב/אכזבה- ושואלת את עצמי : מי לא??? - (דבר שאינו פותר אותי לבדוק את אשר באמתחתי)
באשר לבחור . אחרי בדיקה הוא בחר להכירני מיוזמתו ואני מרגישה שהוא הנסיך . מבחינה זו שהוא צעיר יותר מימני , עוד לא ממורמר וחשדן,ויכול לתת לי פוש לשוונג שאני רוצה כדי לצאת ממצב המירמורי שלי. אני כמובן לא אתלה כל ציפיותי בו או בזה..
(זה מצחיק . כמעט תמיד השתמשתי ''בביטול ושליליות'' שזו דרך דיי קלה לתיקשורת במיוחד כאן בישראל וכיום אני ממש משתדלת לפרגן לעצמי ולהיות חיובית ,כמו שמציעים בהמון ספרים/מאמרים ושיטות פסיכולוגיות, מנסה..וזה מרגיש בכיוון הנכון :)
תודה על המקום לשיתוף ואשמח לשמוע תגובתך .

בתיה יקרה
הרשי לי לחזקך על החלטתך
לבחור בתחושות הבטן שלך ובעוצמות שלך.
בנוגע לבחירה באופטימיות והחשיבה החיובית, הרשי לי להפנותך לכתבה - "יש לך משהו עצוב בעיניים " שפרסמתי באתר זה (תחת פסיכולוגיה והתמכרויות).

בחורים שיש להם מספיק ידידות ומתנים את הקשר במעבר לכך - תעבירו אותם מעבר לקשר.
כפי שעשית.
וגם אם לעיתים בא לנהוג בשיחרור ללא עקבות - אין בכך פסול, אך מומלץ שלא במקום העבודה, כדי שבאמת תוכלי להיות משוחררת.
ברכותי על בחירותיך,
שהרי אדם הוא סך כל בחירותיו.
איילת פדה

בתיה, מעבר לשק העצב/אכזבה שאת נושאת איתך ישנו שק לא פחות גדול ולא פחות משמעותי שאת מתארת וזהו שק כלי פעולה וכנות. את מציעה ואני לא יודעת אם את שמה לב לכך, מגוון רחב של אלטרנטיבות פעולה- בדיקה עצמית, התלות בתכונות אופי חיוביות, חשיבה חיובית ועוד. אלו הינם חשובים לעין ערוך. מכיוון שברגע שיש לך את השק הזה כל שעלייך לעשות הוא לדעת להשתמש בזמן הנכון בכול כלי שיש באמתחתך.

נקח את עניין העבודה- לפי מה שהבנתי את עדיין לא מוכנה לעזוב אותה למרות שלא טוב לך שם. לגיטימי- אני בטוחה שתעזבי ברגע שמסך הערפל יורם. רק אל תתלי את זה באדם חיצוני לך. אנשים אחרים יכולים להוותת משענת או מראה אבל אנחנו השינוי, הרצון והיכולת צריכים לבו מאיתנו. בינתיים את יכולה להשתמש בפרגון עצמי כדי לפזר את עננת חוסר הביטחון או חוסר הבהירות.

תחושות הבטן שלך מאוד חזקות- אכן נראה לי שלפרגן לעצמך ולהיות חיובית יכול לזמן אלייך הזדמנויות חדשות ונסיכים רבים חדשים.

ויש לי הצעה- חישבי על עצמך לא כאל נסיכה כי אם כאל אבירה.... מה את אומרת?

חבר שלי עומד להתחיל לימודים בעיר אחרת. עכשיו אני ניצבת בפני בחירה קשה: האם לעזוב את המקום בו אני גרה עכשיו ולעבור איתו או להישאר איפה שאני נמצאת ולנהל קשר בשלט רחוק.
אני גרה במקום שטוב לי בו, יש לי הרבה חברים באיזור, עבודה שאני אוהבת ואני גם נהנית מהעיר עצמה. מעבר אומר לוותר על הכל, או לעשות נסיעות ארוכות מאוד (כ-3-4 שעות ביום בדרכים) כל יום לעבודה. מצד שני, אני לא מאמינה שקשר במרחקים יכול להיות דבר טוב לאורך זמן, וכאן מדובר ב-3-4 שנים לפחות. נתון נוסף לתמונה- הוא צעיר ממני ואני כבר בגיל שחתונה מתחילה להשמע לי רעיון קוסם, אבל לא רוצה לעשות את זה לפני מגורים משותפים.
יש עצות?

י. היקרה,
תודה על השיתוף בסוגיה לא פשוטה , שהרי כולנו (או לפחות רובנו) יצורים זוגיים/משפחתיים, ואם בוחנים את הסיטואציה מנקודת מבט אבולוציונית- הרי שאנו כאן כדי לגדל דור, צאצאים, "מישהו שימשיך את השושלת" (כבת למשפחה בת 3 בנות בחרתי אני- לשמור על "היבש" שם נעוריי, ולא לאמץ את זה של בעלי האהוב), ואם זוהי נקודת המוצא ממנה אני יוצאת- אני מבינה את הקושי שעומד בפנייך- הקושי לבחור.
יחד עם זאת- כל החיים הם עניין של בחירה- לבחור בבחור המתאים, בעבודה המתאימה, בבית המתאים, בחברה המתאימה ואפילו בבית הקפה המתאים....
וכמו בכל בחירה, גם כאן יש לשקול את המשמעות וההשלכות (לטוב ולרע) של בחירותייך.

אז מה אמליץ לך לעשות?
השלב הראשון הוא למפות את האלטרנטיבות העומדות בפנייך- נראה לי כי ישנן כמה:
1. לעבור עם הבחור שלך- על כל המשמעויות וההשלכות שציינת.
2. להישאר במקום שלך ולוותר על הקשר- לוותר על האהבה, הזוגיות, האפשרות לקים בית בישראל....
3.לנסות לשמר את הקשר ב"לונג דיסטאנס" (וממרום שנותיי אני יכולה לספר לך שלעיתים זה עובד...)

מה המשמעות של כל אלטרנטיבה עבורך- זה רק את יכולה להגיד, אני אומר מה לדעתי יש לעשות לפני שתגבשי את ההחלטה הסופית-

ראשית- התבונני אל תוך נפשך ובדקי האם "הקסם" שבחתונה קשור לבחור או שאולי פשוט הגעת לגיל- והוא נמצא כאן, בדמות הפיתרון הברור מאיליו, הנוח והזמין ביותר....
שנית- בדקי עם הבחור מה תוכניותיו לעתיד. אל תלחיצי, אף אחד לא רוצה "טבעת חנק" על גרונו- אבל נסי להבין ממנו האם הוא רואה בך את בת זוגו לחיים (כן, כן, למרות גילו הצעיר....)- ייתכן והתשובה שתקבלי תהיה שלא, ואז, עם כל העצב- התשובה תהיה ברורה....

לאחר שהתשובות לשתי השאלות האלה ברורות, האלטרנטיבות הצטמצמו....

עכשיו מגיע השלב החשוב - שבו ביחד ונסו "לבנות" את הסיטואציה: מי נוסע למי, מתי , כמה ולמה- נסו לראות איך אתם מתגמשים זה עם זה, מה המגבלות של כל אחד מכם, איך תוכלו לבוא אחד לקראת השנייה (גם פיזית וגם נפשית...), החליטו על "תקופת ניסיון", נסו להבין מראש מה יגרום לכם לשנות את הבחירה- מהם המדדים שיקבעו האם ניתן "לעבור שלב" ולבחור במגורים משותפים....

כמה נקודות למחשבה-
 ממליצה לך לא לגרום לו לוותר על לימודיו (הוא לא יסלח לך בחיים....)- אבל לברר עימו האם יש סיכוי שילמד קרוב יותר.....
 ממליצה לך לא לוותר על חייך מיידית- פתרון ביניים יכול להעיד על טיב הקשר. אם הקשר משמעותי ובעל פוטנציאל עתידי- הוא יחזיק מעמד גם ממרחק לתקופה מסוימת.
 גם אם לאחר תקופת ניסיון תחליטי לעבור- ממליצה לך לא לעשות מעבר חד....חפשי עבודה מצוינת ודירה מקסימה ורק אח"כ תיפרדי מההווה שלך...
 מהחברים את לא צריכה להיפרד גם אם את עוברת.....

לסיכום- אני מאמינה באהבה, ומניסיוני, אהבה גדולה ואמיתית יכולה לשרוד משברים רבים , ובוודאי מגורים במרחק לתקופה מסוימת.

אשמח לשמוע ממך בהמשך....

שלום לכולן

כחלק מלימודי הפסיכולוגיה, אני עורכת מחקר בנושא הערכת התנהגות מינית בין המינים.

הייתי שמחה אם תוכלו לעזור לי במילוי השאלונים. על מנת שהמחקר יהיה מהימן אני זקוקה לכמה שיותר עונים ועונות ולכן אשמח אם תוכלו להעביר את הלינק המצורף לכמה שיותר חברות ובעיקר בעיקר חברים. מבטיחה כשיפורסמו התוצאות אשתף אתכן בהן

למעבר לשאלונים הרלוונטיים יש ללחוץ על הלינק. להלן הלינקים:

לשאלון הנשים

לשאלון הגברים

תודה על העזרה,
איילת לחמי

איילת לחמי, תודה על תרומתך במחקר חשוב זה.
נכנסתי ועניתי על השאלון בעצמי.
הוא קצר, ממוקד ומעניין.
ואני חייבת להודות, שמאז שעניתי עליו, עיניי פקוחות יותר לנעשה.
ממליצה בחום - מעבר לתרומה החברתית, לשאלון גם תרומה אישית.
איילת פדה

רציתי לדעת היכן יש סדנאות מהסוג הנ"ל באזור הצפון

שלום ענב וברוכה הבאה לפורום

בקשר לסדנאות להעצמה נשית התחום הנ"ל מפותח ועשיר בכול חלקי הארץ ובצפון בפרט. מגוון הסדנאות וההצע תריך להוביל אותך לשאול איזו סדנא את למעשה מחפשת- אם את רוצה ללמוד עוד על הנושא את יכולה לחפש באינטרנט או ללכת למכללת רידמן שליד טבריה אני מניחה שיש להם לוח מודעות עם היצע רב של סדנאות

אבל הדבר הטוב ביותר היא ללכת לסדנא שממומלצת מאישה שחווה אותה. אני באופן אישי לא מכירה מקום ספציפי בצפון שמעביר סדנאות שחוויתי אותן ולכן לא הייתי רוצה להמליץ. אבל אני קוראת לקוראות האחרות להמליץ אם יש לכן רעיונות

ענב
העצמה נשית זו כותרת רחבה לשלל מגוון ומרתק של נושאים.
מה היה מעניין אותך באופן ספציפי יותר?

מחר אני טסה לשבוע, להעביר סדנת העצמה נשית לנשות השגרירות באיטליה.
נושאי הסדנא קשורים למה שפרסמתי בכתבה -"נוסיף חזייה למדורה" שפורסמה באתר זה, תחת פסיכולוגיה והתמכרויות.

כאשר מתארגנת קבוצה, אני ושותפותי מגיעות להנחותה.
נשים שמתעניינות מוזמנות לפנות.
בברכה,
איילת פדה

שלום לכולן

כחלק מלימודי הפסיכולוגיה שלי, אני עורכת מחקר בנושא הערכת התנהגות מינית בין המינים.
אני זקוקה לעזרתכן במילוי השאלונים.
על מנת שהמחקר יהיה מהימן אני זקוקה לכמה שיותר עונים ועונות ולכן אשמח אם תוכלו להעביר את הלינק המצורף לכמה שיותר חברות ובעיקר בעיקר חברים. מבטיחה כשיפורסמו התוצאות אשתף אתכן בהן

על מנת להיכנס לשאלונים יש ךהעתיק את הלינקים לחלון חדש על ידי לחיצה על CTRL ועל העכבר (עד שאלמד לעשות זאת אחרת):

לשאלון הנשים

http://www.formlogix.com/Manager/AppPagePublic.aspx?Param=VXNlcklkPTE4MDk5LkZvcm1JZD01LlJvd0lEPS0xLkFwcE5hbWU9QXBwLkZvcm1OYW1lPW9wZW5fd29tYW5fbmV3LlF1aWNrTGlua0lEPS0x

לשאלון הגברים

http://www.formlogix.com/Manager/AppPagePublic.aspx?Param=VXNlcklkPTE4MDk5LkZvcm1JZD0xMi5Sb3dJRD0tMS5BcHBOYW1lPUFwcC5Gb3JtTmFtZT1vcGVuLlF1aWNrTGlua0lEPS0x


תודה רבה על העזרה, איילת

איך מגיעים לשאלון???

הי בתיה
פשוט תעתיקי את הכתובת המצויה תחת שאלון לנשים להלן, באמצעות ctrl+c:
http://www.formlogix.com/Manager/AppPagePublic.aspx?Param=VXNlcklkPTE4MDk5LkZvcm1JZD01LlJvd0lEPS0xLkFwcE5hbWU9QXBwLkZvcm1OYW1lPW9wZW5fd29tYW5fbmV3LlF1aWNrTGlua0lEPS0x

ואז תעתיקי אותה בחלון חדש (ctrl + v) ותגיעי לשאלון

תודה רבה על השיתוף

הי בתיה
למדתי איך מכניסים לינק אז פשוט תכנסי להודעת המחקר למעלה ואז תקליקי על השאלונים זה יביא אותך ישר לשם

תודה על העזרה
איילת

ערב טוב,
1. חזקת הגיל הרך אומרת כי בתהליכי גירושין, ילד שהינו מתחת לגיל 6 אוטומטית מגיע למשמורת המלאה של האמא ולאב יש זכויות ביקור (עפ"י הסכם)
2. לאחרונה, בשל התעוררות "האבות החדשים", החלו זרמים גבריים לפעול לביטול החזקה.
3. ארגוניי נשים למינהם טוענים חזקת הגיל הרך מהווה "קלף מיקוח" אחרון כנגד תביעת המזונות מול האב.
4 . שאלתי היא, כיצד לדעתכן, מתוך נקודת מבט נשית או אולי אפילו אימהית, רצוי לפעול:
א) האם ראוי להילחם בעבור הישארות החזקה על כנה ולו "על חשבון" שימור הסטריאוטיפ הנשי (אמא, מטפלת, עקרת בית וכד')
ב) או שמא, כיום (מתוך תפיסה פמניסטית ליברלית) כול העדפה מתקנת מסכלת את השגת השוויון המלא בין המינים?

מקווה ששאלתי ברורה (ולא משעממת...:-) )

שירלי

שירלי אהלן

ראשית שאלתך אינה משעממת ומאוד מוסברת, מובנית וברורה ואני מברכת עליה. השאלה הובילה אותי למחשבה וקראתי אותה כמה פעמים לפני שהתחלתי לענות. אני חושבת שעלת מנת להשיב על כך עליי להבין מאיזו נקודת מבט את שואלת את השאלה- האם את אמא שרוצה את בנך בחזקתך או האם זוהי שאלה עקרונית של אשה לוחמת חופש, פמיניסטית ו/או אשת זכויות אדם?

הדיון הפמיניסטי בנושא נחלק לשתיים- מחד, אלו הטוענות כי אין שינוי של ממש בכוחן הכלכלי של נשים ולכן ביטול החזקה האוטומטית תותיר את הנשים חלשות אל מול תביעות הגברים לחזקת הילדים (לגברים יש יותר הכנסה ועל כן קל להן לטעון ליכולות פיננסיות להחזקת הילד). ומאידך אלו הטוענות, כפי שהצגת נכון, כי אנו שוות לגברים ואין לנו צורך בהעדפה מתקנת שכזו.

באופן עקרוני אני מאמינה שהמציאות מכתיבה לנו סדר יום ואין אנו יכולות לקפוא על שמרינו- כפי שאנו דורשות שינויים רבים בתחום הפרטי, בתחום המשפחה ובתפקידנו המגדריים כך גם המציאות והגבריות החדשה רוצה לעשות זאת. אך מצד שני אין עדיין שוויון מלא בין נשים וגברים וודאי שלא בתחום בפרנסה שזהו מרכיב חשוב בדיון.

אין לזלזל באף צד ובמקרה זה אין לי תשובה עקרונית אני סבורה שיש לפעול על פי המקרה המונח לפנייך- הייתי שמחה לשמוע נשים שעברו את החוויה על מנת לשתף בלבטים ובמהלכים שנקטתן

תודה לך שירלי

איילת לחמי

אני חושבת שהתעסקות במושג 'העצמה נשית' קצת מיותר.
אין ספק כי גברים חשים סיפוק רב הן בנושג לתעסוקה (שהי נשים מופלות בו לרעה, גם מכורח הנסיבות: לידות, ילדים וטיפול שוטף בבית- חשוב לי לציין שאין בכוונתי לרמוז כי נשים לא צריכות לעשות זאת, או כמעיין ביקורת על עבודות אלה. להיפך. אני חושבת שלנשים בד"כ יש כוח רב יותר לשאת טיפול זה וכן זהו מעיין תפקיד של האישה, הרי גבר אינו יכול להביא ילדים לעולם והקשר עם הוולד הוא ברור ומובן, למעט מקרים בודדים שגורמים להרמת גבה.) כמו כן גברים שואפים כוח מבחינה חברתית הן בשל רקעם הצבאי במתפקד כמנוף בחייהם האזרחיים וכן העצמה כשלעצמה בהרגשתם האישית.
נשים עד היום היו אזרח ב'. שלא מגיע לו היחס הנכון. ללא נשים לא היה עולם. ללא הכוח והעוצמה האמיתית של הנשים לגברים לא היה את הכוח. הרי יש את המשפט הידוע שמאחרוי גבר מצליח עומדת אישה מצליחה. ולא בכדי.
העניין הוא לא המושג של העצמה נשית. גם מבלי להתעסק במושג עצמו אנו יוצרות מציאות זו ממש עכשיו. וזה יופי וכיף.
אני חושבת שאולי כדאי בפורום זה להציג עצות מעשיות שיביאו להעצמה נשית אמיתית. שתבוא במפנים ותעשה שינוי ממשי, אמיתי ואותנתי. כי הרי לנשים יש כוח ועוצמה. והרבה!
אשמח לתת עצה קטנה, אמרו לעצמכן בלב ובראש כי הינכן שוות. שאתן מוצלחות. שאתן יפות ומוכשרות. אפילו אם תחושו כי אתן משקרות לעצמכן בהתחלה... ושזה לא ממש נכון, עשו זאת. לאט לאט תשנו את מחשבתכן שאינכן שוות וראויות והיחס אליכן ישתנה. אנשים שהיה להם פתח (שאתן איפשרתן) לפגוע בכן יחושו באנרגיות שלכן שאתן לא נותנות ומסכימות שיפגעו בכן. ולא יפגעו בכן יותר.
לא תהיה להם האפשרות לפגוע, כי הרי אנחנו מאפשרים לאנשים סביבנו לפגוע בנו.
כשאת הולכת ברחוב ואדם משוגע אומר לך שאת טיפשה. תעלבי? לא. כי הוא לא מכיר אותך וכנראה שהוא סתם משוגע. אבל אם חברה טובה תאמר לך את זה או תרמוז זאת תפגעי, נכון? כי היא מישהי שאת מעריכה.
אך אם תשני את מחשבתך ותאמיני שהינך חכמה, חכמה מאוד. חברתך תחוש בזאת (ללא מילים) ותתיחס אליך כאל בחורה חכמה. ויצאת בשכרך!
בהצלחה רבה לכל הגולשות היקרות.
אני רוצה לומר תודה רבה להוגי הרעיון!!! ועל הביצוע!!!
אשמח לשמוע טיפים נחמדים... זה תמיד טוב. :-)

רחלי יקרה
שמחתי לקרוא את הודעתך.
גם אנו מתחבטות בשאלה, האם עצמם המושג - "העצמה", אינו מתייג את הסקטור שאותו רוצים להעצים, ובכך אולי אף גורע. נשמח לשמוע מה דעת קוראות נוספות בנידון.
בנוגע לעצות הפרקטיות, אני מתחברת מאוד לעצותיך וברוח זה מפנה את הקוראים לכתבה שפרסמתי כאן - בשם "יש לך משהו עצוב בעיניים"

רחלי יקרה

שמחתי לקרוא על הטיפים שחלקת עימנו אני אכן מאמינה שיש הרבה בשדרים הלא מילוליים שעוברים מאיתנו לסביבה ועל השינוי התפיסתי שהם יכולים להביא. כמו כן אני מאמינה בעוצמה הנשית שהיא בין היתר ביכולת שלנו להביא ולנצור חיים.

בהודעתך את מתייחסת הן לרמה הפרטית והן לרמה החברתית של הנשיות ובהמשך לדברים של איילת פדה, אני הייתי דווקא רוצה להתייחס לפאן החברתי בהודעתך:
דברייך, לפי תפישתי, מאפיינים את התפישה האינדיבידואליסטית, קרי התפישה שמאמינה כי הפרט הוא האחראי לגורלנו לטוב ולרע. תפישה זו מניחה כי לכול אדם החופש והאפשרות המלאים לכונן את הגורל כפי שהוא מזמן לעצמו. עם זאת גישה זו מתעלמת מהמקום החברתי שלכול אדם יש- מקבוצת ההשתייכות החברתית שהיא מגדר, נטייה מינית, עדה, מעמד סיציו אקונומי וכהנה.

אני חושבת שיש מתח בין שתי הגישות האינדיבידואליסטית והחברתית. כן, לכול אחת מאיתנו יש את האחריות האישית לגורלה ולמציאות שהיא יוצרת בעבורה אך מה על המקום החברתי שלנו? מהו מקומו בהתווית גורלנו?

הפנייה לנשים או לבנות אינה מכוונת להדיר גברים מהפורום אלא שלשם שינוי לשון הטקסט הוא בלשון נקבה אך מיועד לשני המינים (מכירה את כל המודעות הללו?). כמו כן המידע שיינתן םפה מכוון לצורכיהן של נשים אך גם גברים ואחרים יוכלו למצוא כאן את אושרם....

הייתי מעוניינת לדעת עוד פרטים על זה.

השאלה מי יהיה הראשון שיפסיק את השרשרת????
אולי זה שלפני או זה שאחרי???????!!!!!!!!!!!

הודעתך הקצרה מסחררת אותי לאלף כיווני הרוח....
איזו שרשרת יש להפסיק והאם בכלל? שרשרת החיים ורהצון להיות נוכחת כאן ועכשיו חזק מאיתנו. את ואני אולי אנונימיות אך האם השרשרת הזו גם?

ממטר הנרגנות המוטח בפורום זה עלול להשתמע כי מי שמכוון את הדברים בחיים הם הגברים ולא הנשים, מה שאינו נכון. אם תבחנו לעומק את היכולות שלכן תגלו כי השוט מצוי בידיכן.

למשל, בכל הפורומים לא מצאתי אלא מקרה אחד שאשה פנתה לגברים בפניה אישית ואינטימית, לעומת זאת מצאתי גברים למכביר. כך גם בחיים שהגבר הוא היוזם ואתן קובעות אם כן או לא. צריך גם את מעט החוכמה לשלוח מסרים ברורים של "אני מעוניינת" על מנת להתניע את המנוע שלו לכווכן.

אז אם ההתחלה מצויה בידכן, הרי כל מה שנותר הוא לפתח את כושר ההשרדות השוטף, קרי, מהי הטקטיקה שתנהגו בה להשיג את המטרות האסטרטגיות שלכן.

למשל אשה שיהיו לה יותר מבן זוג אחד, אם זה מה שעושה לה את זה; או שליטה על הויגנה, היכן שזה מה שמשיג את התוצאות, ואני מתכוון בביטוי שליטה, לסגור את הויגנה, ולא לפתוח אותה כטקטיקה, אם כי היכן שזה עוזר זה לא תמיד פסול.

במילים אחרות להכין תכניות מגירה לכל מצב צפוי ולא להמצא עם התחתונים למטה (תרתי משמע) כי לא הכנתן תגובה נכונה או ראויה .

היידה..... די ליילל.... אשה, בלכתך אל הגבר אל תשכחי לקחת איתך את השוט!!!!!!

היי ג'ק,

מה שאתה מציע כאן בעבורנו הנשים, היא טקטיקה תקשורתית השרדותית על מנת כהגדרתך "לא להישאר עם המכנסיים למטה". ועל כך תודה!

עם זאת, אני רוצה להתייחס לשתי נקודות שהעלת בפנינו: הראשונה היא ההנחה שאחד המינים מכוון את הנעשה והשני מציית לו. כאישה המאמינה ביכולת אישית של כל אדם אני חושבת כי אמירה מסוג הזה היא סוג של פאסיביות- להיות מובל בתוך המציאות ולא להוביל את המציאות. אם תקרא את ההערה מתחת המדברת על העצמה נשית תראה שגם נשים וגם גברים נופלים למלכודת הפאסיביות ונותנים למוצא המגדרי להוביל אותם.

הנקודה השנייה היא עניין השוט- בלכת אישה אל הגבר אין היא זקוקה לשוט אלא אם כן אתה מכוון בדבריך שהתקשורת הבין מינית מושתת על אלימות ובמקום אלימות של גבר כלפי אישה נמצא כעת אלימות של אישה כלפי הגבר....

עניין השוט הוא מטאפורה לשונית שתבע ג'ורג' ברנרד שו. אני שאלתי אותה מבלי להתייחס לתוכנה המילולי אלא לתוכנה המטאפורי.

ג'ק היקר

את המשפט הזה "בלכתך אל האישה, קח עמך את השוט" הגה ניטשה ממוחו הקודח.
ייתכן מאוד ואף סביר להניח שהוא התכוון לשוט כמטאפורה. אבל העניין עומד בעינו- למה התייחס ניטשה באומרו שוט? לדידי הכוונה היא לשליטה או לדיכוי.

האם יש לך רעיון אחר?

את תגובת שתיכן אשמח לשמוע.

כותב/ת יקר/ה
שתי הכותרות של הודעותיך מלאות באהבה וזה נפלא.
היינו שמחות אם היית מרחיב/ה גם בגוף ההודעה.
באהבה.

היי פעם ראשונה פה מקווה שיהיה מעניין וכיף אני מאמינה שכן.

ועכשיו לשאלתי: כיצד אוכל להעשיר את עצמי בתחום היוגה, מדיטציה עוצמת הרכות וכו'.
האם מישהיא יש לה מושג אם נמצאות סדנאות כאלו באזור הדרום.

הי עדי,
תודה על ברכותייך.
האם שמת לב שעדי, בהיפוך אותיות נותן ידע?
ובכן בנוגע לידע שאת מבקשת מאיתנו, אני ממליצה מאוד לשלב אומנויות ספורט כגון אלו שציינת, שמשלבות גוף ונפש. אני בעצמי מאמנת כושר, ומקפידה לשלב אימוני יוגה, בתזונת הכושר שלי.
איני יודעת להמליץ לך על מקום ספציפי בדרום,
אך ממליצה בחום ללכת להתנסות ולראות שמתאים לך, היות ויש סוגים רבים של יוגה ומדיטציות, וסגנונות הדרכה מגוונים - לכי, התנסי, עד שתמצאי את המקום הטוב עבורך.
תהני
איילת.

אשמח להתעצם ולהעצים מחברת נשים.

תודה סנדרה

זוהי בדיוק מטרתו של הפורום, להיות כר רך ועמוד איתן לכולנו על מנת לשתף, ללמוד זו מזו, להעצים את מה שכבר קיים בתוכנו ולהנות....

כבר זמן רב אני הוגה במושג "העצמה נשית". יכול להיות שהמושג נולד במקום בו נשים אזרו מספיק כוח ועוצמה להקרין מעוצמתן לאחרות. אך מאחר ואין מושג "העצמת גברים", אני תוהה שמא דווקא המושג הזה מותיר אותנו מונחתות. האומנם? מחכה לתגובותיכן....

מה דעתך על העצמה גברית בזמן מילואים? ניתוק מוחלט מהיוםיום, המשפחה , הפרנסה, הדאגות וגם הנחמות וכניסה לעולם אחר, עם חוקים נוקשים אמנם אבל נותן מקום להפתחות, לקבלה להתמודדות!
סתם מחשבה שיברה לי בראש!

סנדרה,
את צודקת בכך שאת מציינת את העובדה שיש מקומות בהם גברים מועצמים. אין ספק שיש אין ספור אירועי יומיום ואירועים חריגים בהם גברים מועצמים. יתרה מזו, בסך הכולל גברים אף מועצמים יותר מנשים.

אולם השאלה שלי נותרת בעינה- האם אנחנו כחברה מתייחסים לאלו כרגעי העצמה גברית? האם אנו מגדירים את הרגעים הללו, נותנים להם כותרת ומייחדים אותם? או שמא ההעצמה הגברית או העוצמה הגברית נראית לנו כמובן מאליו עד שאני מתעלמים מהתהליך בה היא קורית?