פורום בנות, העצמה נשית עמוד 9

הכרתי מישו ואנחנו מדברים כבר תקופה ארוכה...
הזמנתי אותו אליי ליום שישי בערב...
רציתי לדעת כמה טיפים לאיך למצוא חן בעיניו,על מה לדבר וכאלהה...
הוא בן 18

שלום לך,
הטיפ שיש לי אליך הוא אמנם קצת נדוש אך, בעיני, הוא יעזור לך מכולם- היי את, בדיוק כמו שאת. אל תנסי להיות משהי אחרת שאולי את חושבת שהוא רוצה שתהיי. דברי על חייך ועל מה שמעסיק ומעניין אותך.

בהצלחה!
מורן

יש לי פע ראשונה בחיי חבר ראשון אהבה ראשונה בדרך כלל אני ילדה מאוד רגישה ואמוציונלית האם התאהבות גורמת להקאות?

שלום לך,
אני מכירה תופעות של כאבי בטן, הזעה וכו, כל התופעות הללו קשורות למאפיינים הפיסיים של התרגשות. אני לא רופאה, אך אני יכולה להניח שאולי יש קשר להתרגשות. בכל מקרה אני ממליצה לך להתייעץ עם רופא.

בהצלחה!
מורן

רציתי לשתף בדבר שמאד מעיק עלי ומטריד, אני סובלת מסוג מסויים של ביישנות,חרדה חברתית אם מתעקשים. עבדתי בחנות אומנם ובכיתה אני יושבת בראשונה אבל הביישנות מסרבת לעזוב.
ואני יודעת שאי לא יכולה להמשיך לחיות כך. ועדיף לי למות מאשר להמשיך לחיות עם הבעיה הזו לאורך כל החיים.
בלי חברות,לא מוערכת בחברה,להתפשר על בן זוג וכו-זה לא הוגן לחיות חיים כאלה.
מרגישה שאני במיעוט ושהרעשנים שולטים בעולם ואני מיותרת פה.
בחורה רעשנית תשיג כל בן זוג שתרצה בזכות אופיה וכל חברה תרצה בחברתה לעומתי...
הכי כואב לי שזה אופי ושזה לא ניתן לשנוי.
תודה רבה

שלום לך,
אני מבינה מדבריך שאת מאוד בודדה, מיואשת ועצובה.
בעיני, כל מה שכתבת שמעסיק אותך אלו סוגיות הקשורות לאופן בו את מתנהלת במסגרת של קבוצה. איך אני ביחס לשאר? האם יקבלו אותי כפי שאני? מה יש לי להציע לקבוצה? איזו התנהגות מקדמת אותי? וכו'.
התחושות שאת חווה והסוגיות שהעלת מעסיקים את רוב בני האדם בכל הגילאים, עם זאת, בגיל שלך, כנראה שהעוצמות הן חזקות יותר. ראשית, אני ממליצה לך לא להשתמש במילים שמתארות מחלה או בעיה (כמו חרדה חברתית) אלא מתארות מצב (יש לי קושי ב...) כך, גם אם את חווה קושי זה עדיין לא מצב פתלוגי (חולני) ולא נוצרת הגדרת "בעיה".
שנית, עליך להבין כי זה לא מצב שמאפיין את כל החיים, אנשים משתנים ומפתחים את ביטחונם העצמי, את זהותם, כמו כן, יתכן מאוד כי במסגרת אחרת, חדשה, תוכלי "למצוא את עצמך" בקלות יותר, ולהביא לידי ביטוי איכויות שיש בך באופן שמתאים לך.
שלישית, אם את רואה שהנושא מעסיק אותך ומטריד אותך עד כדי הפרעה בתפקוד ובשמחת החיים- פני לעזרה או ייעוץ. (מההתרשמות שלי, כדאי לך לפנות).
רביעית (ואחרונה), השתדלי לא להסיק מסקנות מהמצב שלך ולהשליך זאת על כל חייך, החברה והעולם. זה ממש לא נכון שבחורה "רעשנית" תשיג כל בן זוג שתרצה והעולם בהחלט לא שייך ל"רעשנים".

הרבה הצלחה
מורן

היי, אז ככה, אני אתחיל בזה שאני חיילת בת 20. אני נראית בסדר גמור, בלי להיות שחצנית.
החבר הראשון שהיה לי היה רק לפני חצי שנה בערך, הוא זה שהתחיל איתי ודיי נגררתי לקשר איתו ,למרות שאני לא מתחרטת על זה, לפני חצי שנה בערך נפרדתי ממנו אחרי שמונה חודשים שהיינו ביחד כי החלטתי שאני כבר לא מרגישה אליו משהו כמו בהתחלה ושאני גם לא נמשכת אליו ככה שזאת גם הייתה בעיה מבחינתי.
בכל מקרה, הבעיה שלי היא כזאת- אני לא מצליחה למצוא בנים נורמאליים לקשר!!!, כבר כמה פעמים שאלו אותי כמה בנים אם אני רוצה לצאת איתם אבל לא הסכמתי כי אני רואה אותם רק כידידים ואני לא נמשכת אליהם, וכשאני במסיבות אז אני דווקא כן מוצאת בנים שהם הטעם שלי אבל בסוף מסתבר שהם לא באמת רוצים קשר.
אני קצת בבאסה מכל הקטע הזה, אני לא מבינה מה לא בסדר אצלי, למה דווקא האנשים שאני רואה כידידים רוצים לצאת איתי ואנשים שאני נמשכת אליהם בסוף מתגלים כלא מעוניינים.
יש משהו שאני יכולה לעשות?, אני החלטתי שאני לא מתפשרת כי נראה לי שמגיע לי מישהו שכן ימצא חן בעיניי ואני כמובן לא רק מדברת על החיצוניות.
אני לא חושבת שאני משדרת משהו לא בסדר, אולי יש לי קצת חוסר ביטחון בגלל הקטע הזה ובנים יודעים לנצל את זה או משהו.
מה אתן חושבות., יש משהו שאפשר לעשות לגבי זה? :/

גלית יקירתי
את עדיין מאוד צעירה וכנראה לא בשלה לקשר משמעותי, לכן את פוגשת רק במועמדים שאינם מתאימים לך ,אחרי "שתבשלי" ותהיי מוכנה לקשר יגיעו גם המועמדים המתאימים. כאשר בוחרים להתאהב רק בגברים שאינם פנויים לקשר, כנראה שיש בנו משהו שדוחה את הקשר והכי קל זה למצוא מועמדים לא מתאימים, זה קצת כמו להתאהב בזמר רוק או שחקן ,זה סוג של "לשחק על בטוח במגרש שלהגדולים" ולשחק זה דווקא כיף. בהצלחה

עבדתי במפעל שפרק שותפות של שניים.הצטרפתי לאחד השותפים (למרות שגם השותף ביקש ממני אך היחסים עם הבוס הנוכחי היו טובים יותר לכן הלכתי איתו) במפעל החדש שהקים אני המנהלת הראשית וכמעט הכל נעשה על ידי לכן השכר עליו סיכמנו -נראה לי מועט מידי.פניתי אל הבוס פעמיים בבקשת העלאת השכר והוא מתעלם מבקשתי.איך עלי להגיב? אם אני שותקת -נראה שאני משלימה עם המצב אך אני חוששת לנדנד ולא להענות כיון שאז בכלל אין ערך למילה שלי.
אמנם לא חלפה עדיין שנה מאז שהמפעל נפתח ובמעבר מהשותפות אליו כבר הייתה העלאת שכר אך מכיון שאני עובדת יחידה והכל עלי (חוץ מהבוס) נראה לי שעליו להעלות את משכורתי-אני מרגישה חוסר אסרטיביות בכך שאני שותקת מהתעלמותו ומאידך חוששת להעלות שוב את הנושא כדי לא להרגיש גרוע יותר אם יוסיף להתעלם

שלום לך,
חסרים לי מעט פרטים כגון: כמה זמן את מחכה לתשובה, כיצד ביקשת את הבקשה? האם באופן רשמי? האם ציינת בפניו מדוע את חושבת שמגיע לך? כמה זמן את עובדת איתו בכלל וכמה זמן במפעל החדש בפרט?באיזה מצב המפעל כיום, האם יש קשיים? האם זה רלוונטי עבורך לחפש מקום אחר? האם יש לך הצעת עבודה קונקרטית במקום אחר? האם את יכולה להרוויח יותר במקום אחר?

אנא חיזרי אלי עם התשובות ואענה לך.

מורן

כלומר,אם עובדת מגיעה למצב כזה איך היא אמורה להגיב לבוס שמתעלם מבקשה.כיון שהפורום עוסק בהעצמה נשית ואני שואלת את עצמי איך נכון להגיב במקרים כאלה מבלי להרגיש מושפלת -שאלתי.פחות מעסיק אותי הענין עצמו של העלאת השכר ואני מתמקדת באופן התגובה למצב.

שוב שלום לך,
יכול להיות שהבוס שלך נמנע מלספק לך תשובה מכל מני סיבות או טקטיקות שלו אך אני לא חושבת שלהשפיל אותך היא אחת ממטרותיו (אולי שכח, אולי אין לו תשובה עדיין, אולי הוא מתחמק וכו'), למרות שאני מסכימה איתך שעליו לתת לך תשובה.
השפלה היא מילה מאוד חזקה ועצם הבחירה שלך בה לתאר בה את הסיטואציה אומרת משהו... בעיני יש להתיחס לסוגיה הזו ובכלל לעולם העבודה באופן עינייני ולא באופן רגשי.
בין הדברים אני קולטת שהוא כן מעריך אותך, הוא נתן לך כבר העלאה לא מזמן, הוא רצה שתבואי לעבוד איתו, יש לך הרבה אחריות במפעל... זה נראה לי, ואולי אני טועה-ואם כן אז סליחה, שאת לא מעריכה את עצמך מספיק. נסי לחשוב מדוע את מרגישה מושפלת, האם יש עוד מקומות בהם את מרגישה ככה, האם יש עוד אנשים אשר מולם את מרגישה ככה? מה גורם לך להרגיש מושפלת- האם ההתעלמות שלו מבקשתך?
הייתי רוצה, בשבילך, שתוכלי להסתכל על הסיטואציה מכיוון אחר ולהבין שזה לא בסדר מצידו אבל זה לא קשור בך. הרי לא לתת תשובה לעובד על שאלה כזו אומר משהו בעיקר עליו...

בהצלחה!
מורן

מורן הטיבה לנסח גם את תחושותיי (ואנחנו לא מכירות) כמנהלת הפורום.ברצוני להתייחס לנקודה מעניינת אשר העלית בפנייך, רצית לדעת : כיצד לשמוע "לא" ,מבלי לחוש מושפלת. מדוע את חושבת שלשמוע "לא "זה משפיל? כשמבקשים בקשה כלשהי לעיתים נענים בסירוב.את רשאית להשלים עם הסירוב , לגיטמי גם להמשיך במשא ומתן "ולתקוף" את הבעיה בדרך שונה,לעיתים פתרון יצירתי עשוי להתקבל על שני הצדדים או להחליט שלא מתאים לך להשאר במקום זה, בכל מקרה אין כאן אלמנט של השפלה

קורה בכל הפורומים.שאלתי את השאלה על הבוס כדי לקבל תשובה תאורתית על מצב בו הבוס לא מתייחס לבקשתך ואת לא רוצה לנדנד אך גם לא לחוש שהוא מתעלם מבקשות חוזרות ונישנות.אם זה פורום להעצמה נשית אני רוצה לדעת איך מגיבים באסרטיביות והתשובה שלכם פונה לכיוון של מקוםעבודה אחר או עידוד וכ'ו -רק לא למה שאני רוצה לשמוע וחבל.אין פעם אחת שקבלתי דרך הפורומים תשובה בכיוון הרצוי

שוב, שלום לך,
כאשר אני עונה על שאלות בפורום אני מביאה את הערך המוסף שלי, מה אני רואה שיכול לתרום לך, כאשת מקצוע ולא כחברה.
הנושא המרכזי כאן הוא מהן ציפיותיך מתשובה בפורום- אני לא מכירה אותך, לא יודעת מספיק פרטים, כאשר ניסיתי לכוון אותך לתת לי מידע, לא נידבת. עניתי תשובה מקצועית על בסיס נתונים שיש לי. אם את לא מרוצה מתשובתי או מתשובות של פורומים אחרים אולי את צריכה לפנות לעזרה במקום אחר.
באופן ספציפי- לשאלה כמו שלך אין תשובה חד משמעית, ואם את מחפשת תשובה קולעת כנראה שאת יודעת אותה...

שיהיה בהצלחה, וחג שמח!
מורן

היי בנות,
אני בת 34 ומעוניינת לעשות סדנא להעצמה נשית האם אתם יכולות לעזור לי איפה אני יכולה ללכת
או למצוא מקום הנותן את השרות הזה באזור פ"ת.

שלום לך,
אינני מכירה סדנא כזו אך אני בטוחה שאם תחפשי באינטרנט תמצאי בקלות. נסי דרך "גוגל", ויש אתר שנקרא "חוגל"- אולי גם שם תמצאי.

בהצלחה!
מורן

אני בת 36 אמא ל-2.בן 10 עם קשב ורכוז ובן 5 אחור התפתחותי נמצא בחנוך מיוחד.

יש המון קשיים בבית מריבות וחיכוכים בעקר ביני לבין הגדול כאשר הוא ללא השפעת הכדור(רטלין).הנטל על גדול הילדים הוא עלינו ,הורי נפטרו ההורים של בעלי מתגוררים לא רחוק אך עוזרים רק כשמבקשים..

בעלי נוטל ציפרלקס ואני מסרבת להכנס למעגל התרופות..האם טפול פסיכולוגי עי שחות יכול לעזור לדעתך?או שמא עלי לגשת לטפול התרופתי?
ניסיתי בעבר גם טפול פסיכולוגי וגם קואוצינג ,הפסקתי את שניהם כי אני בעצמי לא יודעת למי ולמה לפנות!!!???

שלום לך,
כתבת מעט פרטים אך עם זאת אני מרגישה חזק מאוד את הייאוש, הקשיים והסבל שעובר עלייך ועל בעלך. אני רק יכולה לדמיין מה זה עבורך או עבורו להעביר יום אחד במצב כה מורכב, ליבי איתך!
מעניין אותי האם בעלך לוקח ציפרלקס על רקע המצב בבית או שלקח עוד קודם?
ועוד מעניין אותי על מה עבדת בטיפול הפסיכולוגי והקואוצ'ינג? האם על מטרות שלך או מטרות של המשפחה וההתמודדות עם הקשיים?
מאיך שאני קולטת את המצב אתם זקוקים לטיפול מערכתי ולא לטיפול פרטני. הבעיה שלכם היא משפחתית ועל כן אני ממליצה לך לחפש מטפל משפחתי מוסמך ולא פסיכולוג או קואוצ'ר. מטפל משפחתי יוכל לספק לך גם הדרכה הורית- לה את זקוקה מאוד, הוא יאבחן את משפחתך וכך יוכל לעבוד על הדפוסים המשפחתיים, על התקשורת במשפחה ועוד דברים חשובים מאוד. בעיני, טיפול משפחתי יעשה לכם טוב יותר מטיפול פרטני.

אני מאחלת לך הצלחה ושולחת לך הרבה כוחות!!!

מורן

אני בת 16-כתה י'....הבעיה היא שאני ממש אבל ממש נמוכה -פחות ממטר וחצי(1.48 מ')
קראתי ש3 שנים אחרי שמקבלים מחזור מפסיקים לעלות בגובה....(זה נכון?)ולי כבר עברו 3 שנים משקיבלתי מחזור
פעם לא דאגתי בקשר לגובה שלי כי חשבתי זה יסתדר עם הזמן...אבל זה לא קרה
ייעצו לי לקחת תרופות שאכשהו עושות אותך גבוהה יותר...אבל הרופאה שלי אמרה שאני "על הגבול" ושאני לא צריכה...

אבל אני יודעת שאני הרבה פחות מנורמלית בקטע הזה.....והגובה ממש ממש מתסכל אותי.....ומוריד לי את הבטחון העצמי בכל מיני מצבים

עקבים אני לא שמה.....אם הגובה הזה זה גם ככה לא יעזור

יש לך עצה?

אומרים שדברים טובים באים במנות קטנות , עצתי לך לאהוב כל סנטימטר יקר בגופך . ההיסטוריה משופעת באנשים כריזמתיים נמוכי קומה שכבשו את העולם בסערה, כמו נפוליון ועוד..
את יכולה לפנות שוב למרפאה ולבקש יעוץ ,אם הרופאה המטפלת אינה נותנת לך מענה פני לרופא אחר שכן זאת זכותך . סביר להניח ששחקנית כדורסל כבר לא תהיי אך פתוחות בפנייך אפשרויות רבות ועלייך ללמוד לקבל את עצמך ללא שום קשר לגבהך , זכרי שזאת לא הכמות כי אם האיכות.

שלום אני בחורה בת 24 ואני עדין בתולה זה לא שאני מסורתית או משהו בסגנון פשוט איכשהו מעולם לא היה לי קשר רציני וגם לא סטוצים לכן לא יצא לי לקיים יחסי מין עם אף אחד ועכשיו עם הזמן התחלתי ממש להיתבייש בזה וזה גם מפריע לי יש לי כבר חבר 4 חודשים שממש מוצא חן בעיניי ועוד לא שכבנו מהסיבה שאני ממש מפחדת עכשיו מיחסי מין. ניסינו פעם אחת וזה לא הצליח הוא פשוט לא הצליח להכניס כי הוא אמר שהשרירים שלי מתוחים ואני לא מישתחררת ולכן אי אפשר להכניס אני חייבת לציין שהוא לא יודע שאני בתולה והוא לא לוחץ עלי לקיים יחסי מין בכלל פשוט אני לא יכולה לספר לו אין לי אומץ אני סוג של מיתביישת בזה איך אתם חושבים שהוא יגיב?? הוא לא יבהל או ירתע מיזה שאני בתולה?? איך בנים מגיבים לזה שבחורה בת 24 עדין בתולה??? וגם מה עליי לעשות כדאי להישתחרר מהפחד הזה??

שלום לך,
ראשית אני רוצה להתייחס לעניין הגיל, אני חושבת שיש לא מעט אנשים בגילך שעדיין לא איבדו את בתוליהם, אגב, גם גברים, פשוט לא מדברים על כך, כנראה בגלל בושה.
שנית, בן זוגך כנראה צודק שאת לא מספיק משוחררת ועל כך חסר לי מידע: לא ציינת האם יש לך ניסיון במין ללא חדירה, האם את נהנית ממגע, מנשיקות ומהתגפפויות, מה את יודעת על הפעם הראשונה, האם זה מעורר בך פחדים? החדירה עצמה היא רק חלק מקיום יחסי מין, אולי אתם מגיעים אליה בשלב מוקדם מדי, כאשר את עוד לא מוכנה.
אני ממליצה לגשת לבדיקה אצל רופאת נשים על מנת לשלול בעיות אחרות ולקבל ייעוץ על הפתרונות שקיימים.
שלישית, אני מאמינה גדולה במערכת יחסים המבוססת על תקשורת בינאישית פתוחה, כנות וישירות. נשמע כי בן זוגך אוהב אותך, אתם כבר 4 חודשים יחד, ספרי לו, ובקשי תמיכה.
אם את חוששת מתגובתו הכיני אותו לפני, בקשי ממנו את התגובה הרצויה. הסבירי לו שיש לך דבר מה לספר לו ושאת מתביישת וזקוקה לתמיכה ושאת מבקשת שיגיב בסבלנות וכד'.

בהצלחה!
מורן

היי בתולה מתוקה וחמודה,
גם אני הייתי במקום שלך, זה היה כשהייתי בת 26, בתולה וחמודה, ביישנית ומעט מפוחדת לקראת הפעם הראשונה...
ואז נהיה לי חבר וכשפתחתי בתקשורת גלויה, את הנושא מולו (בדרך אגב מבלי לעשות מזה עניין אלא פשוט לזרום), הופתעיתי לגלות (תמיד אגב מגלים שמה שחששנו ממנו לא היה כזה נורא) - הוא שמח, אני השתחררתי והעניין כבר לא עמד ביני לבינו...ומשם הכל זרם והיה חבל על הזמן:)
אני מציעה לך, אין צורך לעשות "שיחה" בנושא או לעשות מזה עניין רציני, אלא ברגע אינטימי ששניכם יחד, ואתם מאד רוצים (והכי חשוב, שאת רוצה את קירבתו) תגידי לו שאת מאד רוצה אותו אבל שאף אחד עוד לא היה שם לפניו (עם חיוך) :)...אני מאמינה שהוא יכבד את העניין וישמח להיות הראשון (לגברים זה בדרך כלל מאד מחמיא)
אל תחששי ותהני מהעניין, אלו ימים שלא חוזרים

תעשי חיים! ובהצלחה.

טוב, אולי זה לא נשמע ככ פמיניסטי, אבל אני די לחוצה מהחתונה שלי שאמורה להיות בעוד חודשיים. נראה שכל הזמן דברים משתבשים, עד שלפעמים אני מרגישה שעוד רגע תשתבש עלי דעתי... אני צריכה איזה סוג של עידוד או אלוהים יודע מה.

קודם כל- מזל טוב והרבה הצלחה בזוגיות!
אני לא מכירה בחורה שלא חוותה את מה שאת מתארת (כולל אני...) אבל, קחי אוויר ותתעודדי כי אני מבטיחה לך שזה הולך להיות היום המאושר בחייך!!!!

נסי להנות מכך!
מורן

קודם כל, מזל טוב!!

זה מאוד טבעי שיהיה לחץ לפני החתונה. למעשה, פעם שמעתי על מחקר שביקש אנשים לדרג גורמים למתח לפי סדר יורד (הגורם הכי חזק למתח ראשון, וכך הלאה..), וחתונה דורגה כמקום ראשון...

גם בתור אישה נשואה אני יכולה בהחלט להבין אותך, זו תקופה מלחיצה.

מה שהייתי מציעה לך זה לזכור, שבסופו של דבר, זה היום שלכם, שלך ושל בן זוגך, ולנסות, עד כמה שאפשר, לא לתת להחלטות / רצונות של אחרים להשתלט לכם על היום הזה.

מקווה שעזרתי קצת,
הדס

הי
יש לי טיפ נהדר להתודד במצבי לחץ שהולכים באיזה שהוא מקום "לאיבוד" תנסי כל בוקר כשאת קמה משינה לעשות רשימה של הדברים הטובים בחיים שלך. לעשות רשימה בדברים הטובים שיש באירגון החתונה ממש להכניס קצת אור לכל התהליך הזה...מדי פעם להגיד לעצמך תודה על זה שאני מתחתנת....תודה על הבן זוג הנפלא שיש לי ועוד ועוד .
כאשר אנחנו מפנים את הפוקוס אל הדברים הנעימים בחיים ובמה שיש לנו אז רוב הסיכויים שמתח והלחץ מתפוגג כי אין לו מקום. דמייני במה שיש לו שחקן (ניקח לדוגמא שחק מתח) אם אין שם קהל שמוחא כפיים אז הוא לאט לאט יעלם כי אין לו למי להציג.
מקווה שהצלחתי להכניס קצת אור...כי באמת החוויה של החתונה יכולה להיות מלחיצה אבל במקביל גם מופלאה וכייפית תחשבי על זה לא כל יום יש את האפשרות באמת להיות מלכה "מלכה ליום אחד" אז נצלי את ההזדמנות ותלכי במסלול של הכייף ולא של הלחץ.

בהצלחה
שרית אשרוב

שלום, אני עובדת במקום הנוכחי כבר שנתיים ולאחרונה עומס העבודה שלי עלה. מדובר במקום די קטן. אני רוצה לבקש העלאה אבל אני כל הזמן חוששת. אני מפחדת שאולי בגלל זה יפטרו אותי או שהבקשה שלי תישמע מסכנה מדי והססנית מדי והוא לא יסכים. מה כדאי לעשות?

שלום לך,
לאחר שנתיים בתפקיד זה מאוד מקובל לבקש העלאה בשכר, במיוחד אם תחומי האחריות שלך התרחבו, על כן רצונך מאוד לגיטימי ומותאם למציאות.
אני ממליצה לך לערוך רשימה בה תכתבי את כל כישורייך, המקצועיים והאישיותיים, שאת מביאה לתפקיד, כתבי את תחומי אחריותך, את תרומתך היחודית לארגון וכד'.
לאחר מכן, עברי על הרשימה, ואני מאמינה כי ביטחונך העצמי יעלה ואיתו האומץ לגשת ולבקש. בעזרת רשימה זו, תוכלי גם לנמק את בקשתך בפני המעסיק.
את יכולה לפני השיחה "הגורלית" לערוך סימולציות עם מכרייך ולהתאמן על אסרטיביות ולשמוע מהם עצות נוספות. התאמני על ישיבה זקופה ומבט מישיר.
אל תוותרי לעצמך, גם אם לא תאושר בקשתך אני בטוחה שתלמדי מכך ותוכלי להיות גאה בעצמך!

אשמח לשמוע איך היה...
בהצלחה!
מורן

הי
אני מאמינה שכאשר תשבי עם עצמך ותתחילי לדמיין איך את כן מקבלת את ההעלה בשכר ומה ההרגשה שאת מקבלת אז את תצליחי לעבור את המחסומים שיש ...כל הנושא הזה שיש באוויר על זה שאין עבודה זה בעיקר משרת את טובתם של המעסיקים. את צריכה לשאול את עצמך מה היה עדיף למעסיק שלך עובדת שמחה ומרוצה כדי שיהיה לה תפוקה טובה בעבודה או עובדת ממורמרת שהתפוקה שלה מן הסתם תפגע. אם לא עושים עבודה עם אהבה אז העבודה נפגעת. אני מאמינה שוב תקחי לך כמה ימים עם עצמך ותדמיני איך את בכל זאת עוברת המחסומים ואלי תגלי את העוצמה דרך הפחד.
תנסי לשאול את עצמך 2 שאלות כל הזמן מה יקרה אם תעשי את הצעד הזה? ומה יקרה אם לא תעשי את הצעד הזה....
"רוב הפחדים שאיתם אנו מתמודדים אינם ממשיים, הם רק מחשבה" (אייל נח)"אתה זוכה בעוז, אומץ וביטחון בכל חוויה בה אתה באמת עוצר להתבונן לפחד בפנים.(אלינור רוזוולט."אם אתה שומע קול בתוכך שאומר "אתה לא יכול לצייר" פשוט תתחיל לצייר והקול הזה ישתתק"
כמה משפטים של אנשים עם עוצמה שמעיזים ללכת ולעשות למרות הפחד.....
בהצלחה
שרית אשרוב

אני מוצאת את עצמי מתרעמת על עצמי שוב ושוב על התפרשות בפני גברים, ממש כמו שאמא שלי הייתה מתפרשת בפני אבי ובני זוגה במשך השנים, תהיתי אם זה לא אמור להיות הפוך? אני לא אמורה לעשות הכל כדי לא להיות כמוהה? קראתי סיקור של סרט- שהתפתח לדיון פילוסופי ("סרט לבן" - מי ששמעה- יציג כנראה בקולנוע לב) על השפעת ניואנסים בהתהגות ההורים על ילדים גרמנים בתקופה שלפני השואה בכפר קטן גרמניה...שהיו אחראים לשורה של מעשים מחרידים.. ואלו רק ילדים...

למעשה השאלה של כולנו היא כמה נתנו לאמא ה"ישנה" התלותית להשפיע על החיים שלו כבוגרים?

ההורים שלנו משמשים לנו כמודל ראשוני ומהם אנו למדים כיצד לנהוג במצבים שונים.
האם זה אומר שאנו העתק של הורינו? לא בהכרח. אנו צופים בהורינוו מהם אנו לומדים כיצד לנהוג והאמרה על האדם וכור מחצבתו או תבנית נוף הולדתו היא נכונה בחלקה ,שכן בידינו טמונה הבחירה .האם אנו רוצים להדמות להורינו או אולי דווקא להיות שונים?נכון שאנו עושים זאת בהשוואה אליהם ,אך הבחירה מצויה בידינו.
אם אבי היה אב מכה זה לא אומר שאני אהייה הורה מכה, גם אםאני חש את הדקדוק הנורא בקצה אצבעותיי ,( התנהגות נלמדת) אני יכול לבחור להיות הורה אחר ולעיתים דווקא המודעות עשוייה לשחרר אותי מחיקוי העבר .

לפני 3 שנים התחיל איתי מישהו בעבודה
דחיתי אותו בצורה הכי בוטה שאפשר
כשהתחרטתי היה מאוחר מדי
לימים הוא התחתן והתגרש ובמקביל אני הייתי בזוגיות ונפרדתי
השבוע פגשתי אותו בבית קפה במקרה, הוא ישב עם מישהי...
ניסיתי לחדש איתו קשר דרך הפייסובק- וירטואלית כמובן...
האם נכון מה שאומרים שעדיף לא לחזור אחורה ולשחרר במקום לשקוע במה היה קןרה אם...
אני רוצה אותו, לא יודעת למה אבל זה לא משנה.....
מה אתן חושבות?

שלום לך,
אני מכירה סיפור דומה שנגמר בחתונה וילדים כך שבעיני אין באמת חוקים באהבה...
אין לך מה להפסיד, נסי, אך בעדינות...

בהצלחה!
מורן

מחצית מסרטי האהבה של כל הזמנים התחילו בדיוק כך. את לא צריכה "לשקוע" באהבה את מוזמנת לנסות, בעדינות וקלילות בלי להתפס לקלישאות ודרמות מיותרות ,אם יתפתח לו סיפור אהבה הרווחת ואם לא, אז הייתה לך עוד התנסות מעניינת.
בהצלחה

אני כותבת עבודה על הנושא והייתי מבקשת עזרה:
מעבר להנאה ולעונג העילאי.
האם אורגזמה היא צורך נפשי?
מה הפסיכולוגיה שמאחורי האורגזמה?
תודה רבה

שלום אני עוד מעט בת 17 הסיפור שלי קצת מסובך אבל אני מקווה שתוכלו לייעץ לי..
היה לי חבר שנה וניפרדתי ממנו בגלל שהוא לא היה מתייחס אליי כ"כ יפה..היה צועק והיינו רבים המון
הוא דיי נפגע מזה שעזבתי אותו הוא אפילו בא אליי לבית ובכה אמר לי שהוא אוהב אותי ואני המשכתי בשלי
אחריו היה לי חבר שנתיים ונפרדנו לפני 3 חודשים וחזרתי להיות בקשר עם החבר הקודם שלי זה שהייתי איתו שנה
והוא היה אצלי כמה פעמים והתנשקנו והכל וכנראה שהתתאהבתי בו שוב והוא לא יודע מה לעשות
כי פגעתי בו בפעם הראשונה הוא חושב שאני יעשה לו את זה עוד פעם הוא לא סומך עליי
ואני לא יודעת מה לעשות..אני כל היום חושבת עליו לא אוכלת ולפני יומיים חשבתי עליו וירדו לי דמעות
הוא אמר לי שהוא לא יודע מה לעשות..שהוא צריך לחשוב על זה כי גם אם נחזור להיות ביחד הוא יהיה שקוע רק בי וכאילו זה יפריע לו ללימודים וגם הוא עוד שנה צריך להתגייס והוא רוצה להנות בחופש..לצאת לבלות להשתולל ואם אני יהיה אז הוא לא יוכל לעשות את כל זה אז הוא אמר לי שהוא צריך לחשוב על זה
ובינתיים אני לא יודעת מה לעשות..אני נפגעת יותר ויותר אני אוהבת אותו כ"כ אני ישמח אם תייעצו לי למרות שזה מסובך
תודה ושבוע טוב:]

שלום לך,
בעיני אין לקשר הזה עתיד ועליך להשלים עם כך. הבחור אמר לך במפורש שהוא רוצה להיות חופשי. אני מאמינה שאם גבר מעוניין באישה הוא לא צריך לרגע לחשוב על כך או להתלבט, הוא פשוט שם. אל תחזרי אחריו יותר ונתקי מגע, חבל על עוגמת הנפש שלך, היי חזקה כמו בפרידה הקודמת שלכם.
אני חושבת שיש משהו מאוד מושך בלא מושג אבל זה דבר שעלול לפגוע בסופו של דבר.

בהצלחה!
מורן

לא יודעת יכול להיות שאת צודקת
אבל היום הייתי אצלו בבית ישבנו אצלו בחדר ואח שלו נכנס
הוא שאל אותו אם אנחנו ביחד אז הוא שאל אותי "אנחנו ביחד"? אמרתי לו לא יודעת אנחנו ביחד? אז הוא אמר לי שכן..
אני בטוחה שהוא אוהב אותי והיחס שלו ישתנה מאז..הוא לא צועק ומתייחס אליי יפה
אני חושבת שהוא הבין את הטעות שהוא עשה..תעזרי לי בבקשה אני במצב של בילבול אני לא יודעת מה לעשות..עוד אחרי שאמרת לי שהקשר הזה לא יוביל לשום מקום
תודה באמת את עוזרת לי מאוד:]

שוב שלום לך,
לפני שאענה אני חייבת לציין כי אינני מכירה את כל הפרטים ולא אותכם, אני עונה על בסיס דברים שאת כותבת ודברים שאני קולטת מבין השורות, התשובות שלי לא מוחלטות, אני רק מייעצת.

אני יכולה להבין אותך ואת הרצון לשחזר אהבה ישנה ולהרגיש מחוזרת. עם זאת, אני חייבת להתייחס למשפט שכתבת שמאוד מפריע לי: "...הוא לא צועק ומתייחס אלי יפה" זה משפט קשה מאוד, מדוע את מעוניינת לחזור לבחור שלא התייחס אליך יפה? על פי מה שאני מבינה בעבר את עזבת אותו בעקבות יחס לא הולם ובסופו של דבר הוא מציג את הדברים כאילו את היא זו שפגעה בו... לא נשמע כאילו הוא אדם שלוקח אחריות על החלקים שלו.
אנשים לא משתנים פתאום והופכים ל"עדיני נפש" אלא אם כן הוא עשה תהליך עם עצמו ועבד על הדברים. עכשיו, כשהוא מעוניין ו"חובת ההוכחה עליו" הוא מתנהג כמו מלאך, אך אני לא בטוחה שההתנהגות שהוא מביא לקשר כעת, תחזיק מעמד בעתיד.
את אמורה להיות עם גבר אמיתי, שמתייחס אליך כמו מלכה, מעריך אותך, מכבד אותך, ולא מישהו שעושה לך טובה ולא בטוח שהוא מעוניין בך.
את יכולה לנסות את הקשר שנית, אך שמרי על עצמך ושימי לב להתפתחות הקשר.


בהצלחה!
מורן

שיהיה המשך ייום טוב

היי יש לי בעיה ואני מעמינה שתוכלי לעזור לי
היה איזה בחור שדברתי איתו ממש מעט פה ושם לא משהוא רציני.
הוא פנה אלי ראשון שאל איך קוראים לי וכל מיני פרטים כאלה ואחרים אחרי זה דברנו מדי פעם כמה משפטים לא משהוא מיוחד.
אני ידעתי הוא נדלק אלי ובגלל זה הוא בא לדבר איתי.
לפני כמה זמן הוא שאל עם אני היתי מעונין בקשר רציני עם משוהא בטבח הגילים שלו.
ואני עניתי לו במפורש שאני לא מעונינת עכשיו בקשר עם עף אחד.
עכשיו שאני ראוה אותה ומדי פעם מדברת איתו וכן רוצה איזה שהוא סוג של קשר איתו הוא לא מגיב לזה ואני לא יודעת איך לגרום לו להבין שאני כן רוצה קשר איתו ואני כן רוצה שמשהוא יתפתח מיזה!!
תודה מראש הוא בן 22 ואני בת 16 וחצי!

שלום לך,
לא הבנתי, אם את מעוניינת בקשר איתו מדוע היית כ"כ נחרצת כאשר סרבת לו?

מורן

אוקי היה איזה בחור בן 22 שדי נדלק אלי וכומה פשמים דיבר איתי וראיתי שהוא דלוק אלי אחרי כמה זמן הוא שאל אותי עם אני מעונית בבחור בין הגילים שלו"עת מעונית בבחור בן גיל 21 ל252?" הוא כל הזמן היה מציע לי להקפיץ אותי אבל אני היתי מסרבת תמיד והיום זה ניראה כיאלו הוא כבר לא כל כך בקטע שלי שאני עכשיו דפקה כן ואני מציע לו ללמוד ביחד למבחנים אבל הוא אומר שהוא בעצמו לא ממש מבין את החומר ואני לא יודעת איך לשחזר תא זה שעוד פעם הוא היה בקטע ונוכל באמת לצאת אני בת 16 וחצי תודה על עזרתך!!!

השתחררתי מגבר נשוי אחרי 3 שנים של און & אוף
עזבתי את העבודה שלי
את הדירה שלי
מחקתי אותו בכל דרך אפשרית
הוא מצא אותי וממשיך לחזר.
אני לא רוצה לפגוע בו אבל מאוד קורבה להתלונן עליו במשטרה למרות שבפועל הוא מסמס ושולח מיילים, זה לא שהוא הורס לי את החיים.
מה אתן מציעות?
תודה

התנתקות מרומן הנה דבר לא פשוט וכל הכבוד לך על הנחישות.
היות ומדובר בגבר נשוי אשר היה פעם יקר ללבך, אני מציעה להזהיר אותו בדבר כוונותיך ואם הוא ימשיך להטרידך, נקטי בכל הצעדים הדרושים .
אני לא מכירה את הגבר ולא יכולה להעריך את רמת יאושו או מסוכנותו ולכן אני ממליצה לך לפנות לרשויות החוק, מוטב להיות זהירה ,מאשר להפגע.
שמרי על עצמך ובהצלחה

שלום לך,
אני מצטרפת לתשובה של אביטל, נשמע קצת מסוכן, פני למשטרה, אל תזלזלי!!!

בהצלחה
מורן

אבא שלי אלכוהוליסט ומתמכר בקלתו ויש לו הרבה בעיות אמא שלי חטפה כמה פעמים התקפי חרדה רציניים כמובן שמבחינת זוגיות זה היה זוועה פשוט וזו הדוגמא שקיבלתי. רוב חיי הייתי בן אדם חזק אך לקראת סוף התיכון הכל התפוצץ וחטפתי גם כן התקף חרדה עד עכשיו כארבע שנים זה לא עוזב אותי ניסיתי תרופות אבל זה לא ממש עוזר אז נסיתי כל מיני טיפולים אלטרנטיביים אך זה מאוד יקר והתוצאות לא מחזיקות להרבה זמן. אני נשואה וזה בהחלט דופק לנו את חיי הנישואין. אני די אבודה ומיואשת אני באמת לא יודעת מה לעשות האם יש פתרון? האם להשאר נשואה? האם יש פתרון כלשהו לבעיה הכלכלית ? האם אי פעם אני אוכל לחיות נורמלי? כי כל מה שאני משתדלת לעשות בתחום הזה פשוט נדפק ולא הולך טוב כלומר חיי הזוגיות שלנו לא טובים אנחנו לא רבים או משהו אבל אני לא מרגישה שיש לנו קשר חזק שבעלי מספיק מחמיא ליושטוב לו איתי והוא מרגיש איתי בנוח

תודה רבה

שלום לך,
המצוקה שלך בולטת מאוד וניכר כי את מאוד מוצפת, חרדה ומיואשת.
לא ברור לי מה שאלתך, הזכרת מגוון של תחומים- בעיות כלכליות, בעיות בזוגיות, התקפי חרדה וניתן למצוא עוד בעיות בין השורות. לא ציינת אם היית בטיפול פסיכולוגי מעמיק או אם עברת תהליך של עבודה עצמית משמעותית.
אני ממליצה לך לפנות לעזרה מקצועית ולעבוד על חייך באופן מערכתי, להבין דפוסים מעכבים, לעבד את עברך ולקבל את עצמך. הטיפול יספק לך גם תמיכה בכל מה שעובר עליך.

בהצלחה!
מורן

חנה יקירתי, לענוך לך כאן על גבי הפורום יהייה לא רציני ולא אחראי מצידי.
אני מציעה לך לפנות לאיש מקצוע, את רשאית לפנות לרופא המשפחה אשר יפנה אותך לגורם מתאים, ללא תשלום. אני מציעה לך לא לדחות את הביקור במרפאה ולטפל בעצמך בהקדם ,שכן בעיות שאינן מטופלות נוטות להסלים, בהצלחה.