יש לי שתי שאלות אלייך-
1. האם את מכירה או עבדת עם נשים שעשו שינוי כולל עם עצמן באמצע החיים?
2. איך אפשר לתכנת את המוח שיתרכז בעתיד, בעשייה, בצמיחה ולא בהרס, בשליליות ובעבר הקשה?
3. איך יוצרים התמקדות בעשייה ולא ברגש?
זהו השבוע השני שהקטן שלי הולך למטפלת ועדיין משהו לא שלם בי כאילו כל רגע יוצאים ממני קולות מבפנים ואומרים לי - תחזירי אותו הביתה מה פתאום את צריכה זמן לעצמך, את לעולם לא תעבדי ותרוויחי, את לעולם לא תסתדרי כך תשארי ותזדקני בתוך ביתך. ועם כל המחשבות האילו אני צריכה להספיק לעשות מיליון דברים. אני מותשת נפשית ופיזית, אפשר לומר שבדכאון מסוים. אבל יודעת שאני צריכה להלחם בזה בכל מחיר ובכל דרך אי אפשר לחזור אחורה פשוט אי אפשר.
הלכתי לשני שיחות עם עו"ס שבקופה מכיוון שהיא קרובה לי וללא תשלום. הרגשתי שם מוצפת רגשית ורק בכיתי. היא עזרה לי איכשהו להוציא מהלב את כל הרגשות שלי בזמן האבל. אבל אני לא מרגישה שהיא מחזקת אותי להפך היא נותנת לי תחושה שהדברים שאני רוצה אולי לא יקרו באמת. ואולי אני שופטת אותה כי אני במצב ריגשי קשה שביותר.
נ.ב. אם אני מבלבלת את המוח יתר על המידה וזה לא מתאים לפורום תגידי לי ואפסיק זאת.
בכל אופן תודה מכל הלב על ההקשבה והתמיכה. שתדעי שאצלך מצאתי מקום חם ואוהב ומכיל ומעצים באמת.