שלום רב. לא מזמן הכרתי בחור מקסים ואני מרגישה פתאום ממש חסרת אונים, מבולבלת ופוחדת. אני אסביר עצמי. אני בת 19 ולפני כחצי שנה יצאתי מקשר של שלושה חודשים עם בחור מאוד אדיש וקריר, שלא הפגין כלפי רגש ועיניין. לאחר הפרידה לא באמת מצאתי אדם מתאים ולא מזמן הכרתי בן אדם בדרך מאוד לא שגרתית. התחלנו לדבר, ולדבר...ולדבר...והוא התגלה כבן אדם דיי מקסים. חמוד, נחמד, רגיש באיזשהו מקום...(וכל זה אני מסיקה ממה שהכרתי עד כה) אני מכירה את הבחור שבועיים ונפגשנו מאז 3 פעמים. הוא אדם מאוד בטוח בעצמו, אוהב את עצמו, יודע להעיריך..את עצמו בגלל מי שהוא ואנשים אחרים שמגיע להם...וכאן הבעיה. אני בחורה ביישנית, (שקטה יחסית) ודי חסרת ביטחון. אלו הם דברים שהישתנו..וישתפרו עם השנים, אך עדיין ניכר לראות כי אני מתביישת ולא בטוחה בעצמי. אני לא יודעת איך- אבל הוא קורא ממש אנשים- והוא פשוט רואה עלי הכל- שאני ביישנית( טוב זה לא משהו שקשה כל כך לראות ולשים עליו לב) אבל עדיין..שאני תמימה- והוא אומר לי את זה- והגרוע מכל הוא שאני אכן מודה! אני לא רוצה להתכחש לעצמי, ואני רוצה שיקבלו אותי בזכות מי שאני..והוא הבחור הראשון עד כה שאני רואה שכל כך התלהב מהאישיות שלי..בסנוף, אני בחורה טובה, אני יודעת את זה, ואני מאוד מתחשבת ואוהבת לעזור ולתמוך באנשים שחשובים לי- זה לא חיסרון כמוון, אבל לא יותר מידי...אני פשוט לא רוצה להראות חלשה ליידו, אני פוחדת שהוא לא ירצה להמשיך איתי בקשר..בגלל שאני לא אצליח לספק אותו- ולא רק מינית...אני פוחדת שאני "קלה מידי להשגה" כמו שאומרים, שאני לא מאתגרת, מעניינת...ואני לא יודעת מאיפה צץ פתאום כל החוסר ביטחון הזה לגבי הקשר- אני פוחדת להיפגע, להרגיש דחויה, ולא רצויה. אני רוצה לקבל ממנו קצת יותר יחס, ואני לא יודעת איך לרמוז לו על זה...? בנוסף חיבור כזה עם בן אדם לא היה לי אף פעם..ואני פוחדת ממש לאבד את זה...אני לא רוצה לחשוב על זה יותר מידי..ולהתעסק אך זה לא נותן לי מנוח ולא עוזב אותי..איכשהו הגענו לשיחה של "למה גברים אוהבים ביצ'יות"...והוא אמר שהוא לא מעדיף חברה " כלבה"...אלא פשוט יש משהו מושך במישהי שהיא קשה להשגה...ואני שואלת איך אני יכולה לעשות את זה? כלומר למה באמת גברים נמשכים כל כך לבנות כאלו?? חוץ מזה..אני רוצה שתהיה מצידו השקעה בקשר..וכמוון שגם מצידי..אבל איך להגיד לו את זה??