פורום פסיכיאטריה

היי,
הכרתי לאחרונה אדם מקסים ונחמד ביותר. הוא בן 17.5, תלמיד י"ב. עד מהרה התברר לי שהוא נמצא במשבר עמוק, סובל מאוד: הוא בדיכאון, בעיני רציני ביותר. הוא חש עצב גדול. הוא אמר לי שאחד הדברים שקשים לו הוא שהכל תלוי בו. ניסיתי להסביר לו שאני פה בשביל לעזור, אבל עד מהרה התחוור לי שהוא כמעט לא מוכן לעזור לעצמו. הוא אומר: "אף אחד לא יכול לעזור לי, וגם אני לא יכול לעזור לעצמי". כשאמרתי לו שהוא כן יכול לעזור לעצמו (אני חושב שהוא יכול לעשות את זה על-ידי פנייה לפסיכיאטר ונטילת כדורים שהפסיכיאטר יתן לו, מתוך הנחה שהפסיכיאטר יתן לו כדורים), והסברתי לו איך (פנייה לפסיכיאטר), הוא רק אמר שלא, הוא לא יכול לעזור לעצמו. הוא גם ממש לא יודע לשים את האצבע על הדברים שגורמים לו לדכאון. לדעתי - זה בגלל שאין דברים גדולים מדי שכאלה. אני טיפה מתמצא בתחום הרפואה (מתוך עניין אישי), ואני יודע שלפעמים יש מחסור בנוירוטרנסמיטרים במוח שגורם לדכאון. ניסיתי להסביר לו שלהבנתי לפחות, יכול להיות שאין ממש מאורע בחיים שגורם לו לדכאון, אלא שפשוט יש לו מחסור בכימיקלים במוח - כימיקלים שקיימים אצל רובנו בכמות גדולה יותר וגורמים לנו לראות דברים בצורה ורודה הרבה יותר - ואצלו קיימים בכמות מעטה מדי. לכן, ניסיתי מאוד לשכנע אותו ללכת לפסיכיאטר, ושאם אותו פסיכיאטר יתן לו תרופות - שינסה לקחת אותן. הוא גם מפחד משום מה מהתמכרות לתרופות האלה, אפילו שגם אני וגם פסיכיאטרית שהוא היה אצלה בעבר (והמליצה לו על תרופות - אבל הוא סירב) הסברנו לו שאלה לא תרופות שאפשר להתמכר אליהן. הוא בסה"כ מבין את זה, אבל הפחד אצלו לא רציונלי, לא הגיוני. ניסיתי שוב ושוב לשכנע אותו ללכת לפסיכיאטר, ולמרות שהוא לא יכול היה לתת לי סיבה טובה ל"למה לא ללכת לפסיכיאטר", היה ברור לי ולו שהוא לא מתכוון לעשות את זה. הוא נורא נורא מפחד מלקבל החלטות בחיים, מלעשות משהו שהוא טיפונת מחוץ לשגרה שלו. צריך לומר שבעיני הוא גם חסר ביטחון עצמי, אולי אפילו על סף החרדה: כשהוא מדבר עם מישהו, הוא לא מסתכל עליו (אם כבר, הוא מסתכל על אותו אדם רק כאשר אותו אדם הוא זה שמדבר באותו רגע). הוא רועד - ונוירולוגית אמרה לו שזה ככל הנראה בגלל חרדה, אבל שלחה אותו לבצע בדיקת דם. עברו 3 חודשים והוא עוד לא ביצע אותה.
(המשך בהודעה הבאה)

הוא כן הולך לפסיכולוג מזה כחודש וחצי, אבל בינתיים אין שום שיפור. איכשהו יש לי תחושה שאם הוא לא יגע בשורש הבעיה - כשהתחושה שלי (אם כי אני בהחלט לא רופא) היא ששורש הבעיה נמצא במחסור בנוירוטרנסימטרים במוח - הוא לא יצליח לפתור אותה. ולכן, אני בספק גדול אם טיפול פסיכותראפי, או כל טיפול אחר שמתבסס על דיבור בלבד (או דברים דומים), יוכל לעזור לו. בכל אופן - חודש וחצי אצל פסיכולוג פרטי ואין כל שיפור.

הוא עצוב, עצוב, עצוב. הוא מגיע לפעמים לבכי. קשה לי לראות בן אדם כל-כך מקסים וכל-כך טוב שסובל כל-כך. ומצד שני: לא נראה שהוא ממש מוכן לעזור לעצמו. אמרתי לו שאם הייתי יכול הייתי פותח לו את הפה וזורק פנימה כדור נגד דיכאון. כי הוא במצב פרדוקסלי: רוצה לצאת מהדיכאון, אבל חלק מהבעיה (כפי שזה נראה לי) היא שהוא לא מוכן לעשות צעדים שהם לא פשוטים עבורו, אבל כאלה שיכולים לגרום לכך שיצא מהדכאון.

מדובר בבחור צעיר, במיטב שנותיו - ושוב, אדם שפשוט לא מגיע לו לסבול, בטח שלא ככה. אני פשוט תוהה: מה עושים?

שלום ארז.

קודם כל, אני רוצה לומר לך שאני מאד מעריך את האיכפתיות שלך :-).

אני רופא, אבל יש לי נסיון אישי מאד לא פשוט עם תרופות פסיכיאטריות.

הבעיה שהייתה לי לא הייתה דיכאונית אלא מאנית, ובגללה התאשפזתי בכפיה.

אני חושב שכדאי שתדע שלתרופות הפסיכיאטריות ישנן תופעות לוואי קשות. תופעת הלוואי שהכי הפריעה לי היא עייפות חזקה. זו אמנם תופעת לוואי של תרופות אנטי-פסיכוטיות, ועד כמה שידוע לי זו תופעה שאיננה שכיחה בתרופות אנטי-דיכאוניות.בכל אופן גם לתרופות אנטי-דיכאוניות שינן תופעות לוואי, ראיתי בפורום שהרבה מאד מטופלים מנתלוננים על ירידה בתפקוד המיני.

אני רוצה לומר שאני די סקפטי לגבי התיאוריה של חוסר איזון כימי במח.
אמנם, ניתן לראות שתרופות אנטי-פסיכוטיות חוסמות דופאמין, וזה אכן מרגיע אנשים שנמצאים במצב פסיכוטי. אבל ישנם הרבה אנשים שיש להם הפרשה מוגברת של דופאמין, וההתנהגות שלהם תקינה, והם אינם נחשבים לחולי נפש.

בהחלט יכול להיות שחוסר האיזון הכימי בא כתוצאה מבעיה רגשית, וזו אינה בעיה בפני עצמה. אני הפסקתי את התרופות בגלל תופעות הלוואי הקשות שלהן, וזה יהיה בהחלט מעניין לבדוק האם יש לי כעת הפרשה מוגברת של דופאמין.

אני מאמין שהדברים נכונים גם לגבי דיכאון, ועיקר הבעיה היא רגשית ופסיכותרפיה יכולה לעזור יותר מאשר תרופות, אבל אין לי שום התנגדות עקרונית. אם התרופות עוזרות יותר ותופעות הלוואי שלהן לא מפריעות - אז בהחלט ניתן להיעזר בתרופות.

אני מאחל לך ולחברך הצלחה וכל טוב.

קודם כל, שמוליק, תודה על התשובה שלך. אני כן חושב שאתה טועה בהרבה מהדברים שאמרת - בין היתר כי אני בעצמי חולה בפיברומיאלגיה ולוקח כבר מספר שנים תרופה שהיא במקור נוגדת דיכאון (אמנם מסוג SNRI ולא SSRI - התרופה נקראת סימבלטה), ובעבר אפילו לקחתי תרופה מהסוג הישן נגד דיכאון - אלטרול (ממשפחת נוגדי הדיכאון הטריציקליים - משפחה שלמיטב ידיעתי יש לה פרופיל תופעות לוואי בעייתי יותר מאשר נוגדי הדיכאון החדשים יותר, ממשפחות ה-SSRI וה-SNRI) - ולמרות זאת לא חוויתי שום תופעת לוואי. בכל אופן - אולי נדמה לי שעדיף להיות קצת עייף, ולפגוע קצת בחשק המיני, מאשר להרגיש שהחיים האלה לא שווים כלום, שאין תקווה, שאתה מעמסה עצומה על אחרים, ושאף אחד, כולל אתה עצמך, לא יכול לעזור לך.
אגב - למיטב ידיעתי לתרופות פסיכיאטריות רבות, שאינן מסוג התרופות נוגדות הדיכאון, יש בד"כ פרופיל תופעות לוואי הרבה הרבה יותר בעייתי מאשר לתרופות נוגדות דיכאון (SSRIs, SNRIs ואפילו טריציקליים).

על כן - אשמח מאוד לתשובה מהרופאים בפורום. זה נושא מאוד חשוב - הבן-אדם פשוט סובל ונמצא כרגע במבוי סתום.

שלום אני בן 28 . עברתי מאפקסור 150 מ"ג לאיקסל 50 מ"ג (חרדות קלות ודאגנות) בצורה ישירה בגלל תופעות לוואי מהאפקסור, אני כבר שישה ימים עם האיקסל , אני חש תחושות של דאגנות יתר , מצבי רוח ועצבנות , ( לפעמים אני יכול לבכות די מהר)האם זה בגלל ההתחלה שלי בטיפול או שזה לא אמור להיות לי ?
זה כבר הכדור הרביעי שלי בניסוי וטעייה , ואני חושש שזה גם לא יעזור.
אנא עזרו לי .
האם זה חלק התופעות לוואי של ההתחלה בטיפול ?

יש לי מכר שאיבחנו אותו כסכיזופרן והבנתי שאחד הסימפטומים במחלה הוא לשמוע קולות.
אני דיברתי עם אותו מכר על "הקולות" הללו שהוא שומע והוא מאוד בלבל אותי משום שאני חשבתי שהתופעה הזו מתארת בן אדם ששומע קולות ממקור חיצוני כמו שאני אנהל שיחה עם מישהו ואשמע את קולו..אך המכר שלי אומר שהקולות שהוא "שומע" הם הם למעשה מחשבות בראשו שמאוד רועשות בנוסף על כך "הקולות" שהוא אומר שהוא שומע(מחשבות רועשות)זה קולו שלו עצמו.

אז בוא תסביר לי בבקשה האם הסימפטום מתאר מחחשבות רועשות או ממש קולות במלוא מובן המילה.

ואל תגיד לי שזה יכול להיות גם וגם כי כל בן בעולם חווה מדי פעם את מחשבותיו בצורה רועשת.

תודה מראש.

אכן יש צורך לברר את מקור הקולות. באמת לפעמים זה מחשבות ולא באמת הפרעה בפרספציה ( הזיה).
יש צורך לבדיקה מסודרת לברר את טיב המחשבה ואו קול ( הזכרתה רועש, עדין חובה לברר זאת). זה בדיוק המשימה של פסיכיאטר , לברר את התלונות ולבדוק האם מדובר בבעיה פסיכוטית או לא.

לא הבנתי את תשובתך.
השאלה שלי הייתה אם הסימפטום של שמיעת קולות בסכיזופרניה מתאר..
"מחשבות רועשות" או ממש קולות שנשמעים כאילו הם באים ממקור חיצוני?
וגם האם הקולות הללו הם בד"כ של הבן עצמו?

פשוט לא ענית לי השאלה בכלל.(או שלא הבנתי את התשובה שלך כראוי)

אם זה רק המחשבות של עצמו זה לא סכיזופרניה

אפשר לשאול מי ומאיפה המידע?

מי את* ומיאפה המידע?
את רופאה?

שלום גיא.

אני מציע לך שלא להתעצבן מהתגובה של סיון.
זה פורום פתוח. אם אתה רוצה תשובות רק ממנהלי הפורום, אתה מוזמן לשאול את שאלותיך בפורומים סגורים.

שמיעת קולות = חוויה הלוצינטורית, שמיעה באוזן באופן ממשי.
יש מצבים שונים , "קולות מקריינים" את המחשבות ואו הפעולות שאדם עושה, שמהווה מרכיב ביזארי בסכיזופרניה.
הפורום זה לא המקום ממש ללמד ולפרט, זה מורכב , דורש ניסיון ולעתים לא חד משמעי ב 100% .
ממליץ בדיקה מסודרת על ידי פסיכיאטר מומחה באם קיים ספק.

מה אתה רוצה?לא הבנתי כ"כ.
מאיפה הבאת את המסקנה שהתעצבנתי על סיוון?

שאלתי אותה שאלות רגילות ובכלל לא התעצבנתי עלייה.
ככה שלהבא לפני שאתה מסיק מסקנות תברר אם זה מה שאתה חושב באמת נכון.

זה היה נראה לי כאילו התעצבנת על סיון, וטוב שאתה אומר לי שטעיתי.

אני מתנצל. אני מקווה שתקבל את התנצלותי :-).

כל טוב.
שמוליק.

אני לא רופאה אבל דוד שלי הוא סכיזופרן - התגלה שהיה בצבא, הוא שומע קולות ממשיים של אדם אחר ששולט בו ואומר לו מה לעשות.
אנחנו שומעים לפעמים את עצמנו ומדברים אל עצמנו בראש וזה לא הפרעה. אנחנו יכולים גם לשמוע אנשים אחרים שדיברו אלינו בעבר ולזכור מה הם אמרו ע"י שמיעה של קולם בראש וזה גם לא סכיזופרניה. רק מי ששומע קולות של אחרים ואלה בדר"כ אנשים שמעולם לא היו בקשר עם החולה, והם מעבירים לו מסרים ולכאורה שולטים בו והוא מפחד מהם בדר"כ.

אני בן 29 סובל מאוסידי+אספרגר, חרדה ודכאון. בשנתיים האחרונות המצב החמיר מאוד. טיפול פסיכולוגי ב-CBT וכן תרופות מסוגים שונים כגון : רסיטל, ויאפקס, לוריבן, אנטומין, אינווגה, זיפרקס, גאודון לא עזרו. חלקם פשוט לא השפיעו כלל וחלקם גרמו לתופעות לוואי בלתי נסבלות, במיוחד עייפות קיצונית, שפוגעת קשות בתפקוד שלי, שגם ככה הוא לא הכי טוב. העייפות גם גורמת לי באופן מיידי להתגברות של חרדה ודכאון ככה שכל נסיון תרופתי הוא טראומה בשבילי.
לאחרונה פניתי לפסיכולוגית חדשה שרוצה לטפל בי בשיטה אחרת, אבל רק עם ליווי תרופתי של פסיכיאטר. הפסיכיאטר החדש שפניתי אליו טוען שיש לו נסיון טוב עם סוליאן אצל סובלים מאספרגר שלא הסתדרו עם תרופות אחרות. הוא המליץ לי להתחיל עם התרופה הזאת כתרופה יחידה ללא SSRI. הוא אמר שיש סיכוי שלא יהיו תופעות לוואי (במינון 100 מ"ג). הוא גם טוען שאכן ללא טיפול תרופתי מסוכן להתחיל טיפול פסיכולוגי.
אבל ממה שקראתי קצת באינטרנט אני רואה שסוליאן אינה שונה מתרופות אחרות נוגדות פסיכוזה וגם היא גורמת לעייפות ולשאר תופעות לוואי. בגלל כל זה יש לי פחד נוראי אפילו לחשוב על לקיחת סוליאן.
שאלותיי :
א) האם אכן יש סיכוי ממשי שסוליאן יעזור איפה שתרופות אחרות לא השפיעו ?
ב) האם אכן יש סיכוי ממשי שלא יהיו תופעות לוואי ?
ג) איזה פתרון לא תרופתי יכול לעזור לי ?
אני יודע שקשה לענות על השאלות מבלי לבדוק אותי אבל אשמח לפחות לכיוון כללי.

במינון של 100 מ''ג יש סיכוי פחות לתופעות לוואי, יש יותר השפעה מרגיעה וכן עליית דופאמין ושיפור במצב רוח ואנרגיה.
ממליץ להצמד להמלצת הפסיכיאטר.

בעלי אובחן כחולה בהפרעה דלוזיונית - פרנויה. טופל בריספרדל עם רימסיה ובה.
הריספרדל גרם לאין אונות, ולאור זאת החליט הרופא המטפל להחליף לאינווגה. מס' שאלות:
1. העלינו בפני הרופא את האופציה להחליף את הריספרדל האביליפיי משום שזו אינה מעלה רמת פרולקטין. לדברי הרופא אמנם לאביליפיי כמעט ואין תופעות לוואי אך היא פחות יעילה. האם הדבר אכן כך?
2. ידוע שאינווגה היא מטבוליט של ריספרדל, האם אכן יתכן שריספרדל גרם לאין אונות והאינווגה לא תיגרום לתופעה זו?
3. אינווגה במינון 6 מ"ג פעם ביום . לאיזה מינון ריספרדל היא שוות ערך?
תודה רבה לתשובתך

ככלל אצבע, היחס בין אינווגה לרספירדל זה 2 ל 1 .
6 מ''ג אינווגה שווה ל 3 מ''ג רספירדל בקירוב.
לגבי תופעות לוואי, אכן אין הבדל.
אביליפי אכן יעיל הרבה יותר וכן ניתן להוסיף מינון קטן של אביליפי לרספירדל, כאשר יש PRL גבוהה וסימפטומים מתאימים, על מנת לבטל זאת. ( שילוב יקר ולא מוכר על ידי הקופות, שילוב של 2 ויותר נוגדי פסיכוזה חדשים, אטייפים)

רציתי לדעת מתי שיא ההשפעה של הכדור מרגע הנטילה

לאחר כשעה - שעתיים.

האם אפשר לקחת סוליאן 800 מ"ג על בטן ריקה בבוקר או עדיף ליטול אחרי הארוחה?

אין ממש חשיבות, עדיף בטן ריקה.
חשוב לפצל , לחלק את המינון לפעמיים ביום.
( זמן מחצית החיים כ 12 שעות - לכן חשוב לחלק ל 2 מנות ביום)

שלום רב
יש לי נטייה לומר משפטים חוזרים וקבועים בראש ללא יכולת להפסיק כל עוד אני ערה, אני יכולה לחשוב ולדבר ולעשות הכול ביחד עם זה אבל המשפטים לא נפסקים ונאמרים שוב ושוב כבר הרבה שנים. אני חיה כך מה זה לדעתך? תודה

יש לברר עד כמה הדבר מציק וגורם לסבל , האם המשפטים הגיוניים ? האם את מנסה להתנגד לכך ? כיצד את מצליחה לנטרל זאת ?
ייתכן ומדובר במרכיב אובססיבי קומפולסיבי, יש לברר זאת באופן מסודר ומקצועי.
באם אכן הנ''ל מתאים להפרעה מספקטרום האוססיבי , ניתן לטפל בתרופות ממשפחת SSRI + טיפול בשיחות - CBT ( טיפול התנהגותי קוגנטיבי )
לפרטים את מוזמנת לבדוק באתר שלי , במיוחד במדיה --> רדיו -- יש שידור שדיברתי על טיפול פסיכולוגי , כולל CBT לאובססיות.

אני חולה בהפרעה ביפולארית ומתכננת היריון.
איך ישפיע על העובר התקף דיכאוני או מאני אם חס וחלילה יקרה במהלך ההיריון?

שלום מאיה.
כיום ידוע כי אפיזודות דכאוניות משמעותיות או אפיזודות מאניות עלולות לפגוע בהתפתחות עובר ובבטיחות ההריון ואף להשפיע על הלידה והתקופה לאחר הלידה.
ממליץ להתיעץ עם פסיכיאטר מטפל לגבי מעקב וטיפול תרופתי במהלך הריון.
ממליץ להתיעץ עם יועץ טרטולוג לגבי בטיחות תרופות במהלך הריון שכן חלק מתרופות מייצוב מצב-רוח כגון ליתיום, דפלפט וטגרטול מסוכנות לעובר במהלך הריון.
בברכה

שלום רב,
בן 28. מזה כ-8 שנים מטופל בסרוקסט 30 מ"ג. נרשם במקור ע"י אורולוג לטיפול בשפיכה מוקדמת.
במקביל לתוצאות הטובות לבעיה שלשמה נרשמה התרופה היו גם "תופעות לוואי" חיוביות כגון: מצב רוח משופר, חוסר צומת לב למטרדים וסוג של גההות רגשית שהייתה מבורכת באותה התקופה.

מספר פעמים ניסיתי להפסיק התרופה בהדרגה, אך במקביל לירידה במינון חשתי חוסר מוטיבציה להמשיך ולקדם מספר פרוייקטים שאני עובד עליהם במהלך השנתיים האתרונות, דבר שלא יכולתי להרשות לעצמי.

לפני כחודש הבחנתי שאינני לוקח עוד את התרופה באופן תדיר והחלטתי לנסות להפסיק לגמרי. במשך כשבועיים ללא התרופה, תופעות הגמילה היחידה שהיו לי הן עצבנות מוגברת וחוסר סבלנות.
לפני כשבוע החלו להופיע מחשבות עצובות\נוסטלגיות (דבר שלא הכרתי ב8 השנים האחרונות) וכן נדודי שינה קשים, עד כדי מצב של 0 שעות שינה בלילה.
הטרידו אותי מחשבות מהיומיום וכשהלילה התקדם החחלתי לחשוב על העובדה שאינני מצליח להרדם ואיך זה ישפיע עלי למחרת, דבר שרק העצים את תחושת התסכול וחוסר היכולת לישון.
ניסיתי לקחת מלוטונין אבל בהצלחה חלקית (שינה של מספר שעות קטן, לא רציפה).

היום בבוקר "נכנעתי" לתופעות המתוארות וחזרתי לקחת את התרופה.
השאלות שלי הן כדלהלן:
1. האם יש סיכון בהמשך לקיחת התרופה, כלומר האם יש תופעות לוואי פיזיולוגיות שמופיעות אחרי שימוש כה ממושך בתרופה?
2. האם עצם החזרה לתרופה אמורה להעלים את תופעות הלוואי האלו?
3. האם קיים איזשהו פרוטוקול\טיפול\הליך להפסקת התרופה כשאר תופעות הלוואי נסבלות?

בתודה, אבי.

שלום אבי.
הפסקת סרוקסט צריכה להיות הדרגתית ואיטית לאור האפקט האנטי-כולנינרגי של התרופה.
הפסקה פתאומית של התרופה עלולה לגרום לתסמיני גמילה של אי-שקט, עצבנות, הפרעות-שינה, כאבי ראש ועוד. תסמינ הגמילה לא אמורים להמשך מעבר למספר ימים.
המשכות תסמינים נפשייים במשך שבועות לאחר הפסקת התרופה מלמדת על הפרעת נפשית קיימת שראיה לטיפול. במקרה זה ממליץ להתיעץ עם מטפל ולשקולטיפול בתרופה אנטי-דכאונית אחרת, נוחה יותר לשימוש.

בהמשך להודעתי הקודמת, אתמול בלילה חוויתי חוויה מפחידה.
(יש רק לציין שבבוקר של אותו היום, אחרי לילה של חוסר שינה החלטתי לחזור לקחת את התרופה וברוב טיפשותי לקחתי מנה כפולה, 60 מ"ג)
ניסיתי להרדם ולא הצלחתי. עצם העובדה הלחיצה אותי והתחלתי לחשוב מחשבות כגון: מה אם אשאר ככה? מה אם פגעתי במשהו בתפקוד המוחי?
בנוסף למחשבות הטורדניות והחוזרות הרגשתי "פרפרים" חזקים באיזור הבטן והלב, הזעתי, הרגשתי חוסר אונים ואי שקט, קור\חום ורעד ברגליים.
כמובן שלא הצלחתי לישון.
הותפעות נמשכו מספר שעות (!) והפחידו אותי מאד. הם באו בגלים שעוצמתם משתנה.
לבסוף נרדמתי לכ-3 שעות.
בבוקר הלכתי לרופא המשפחה שפתר את עצמו ב"תחזור לקחת את התרופה, שבוע במינון של 20 מ"ג ואח"כ 30 כרגיל".

האם חזרה לתרופה אכן תעזור להפסיק את ההתקפים הנוראיים האלו?
האם כדאי לקחת כדור מלוטונין כדי להרדם? (למרות שממש לא בא לי להתרגל לעוד כדור אבל חוסר השינה פוגע בתפקוד שלי בצורה אנושה)
במידה והתופעות חוזרות, היכן ניתן להתייעץ עם פסיכיאטר באופן מיידי (באותו הרגע)?

תודה.

אני שואל לגבי תרופה פריזיום.אני זקוק להרגעה אבל הבנתי שמדובר בתרופה לפרכוסים,אז מה הקשר בין הרגעה והפחתת חרדה לבין פרכוסים,האם לא מסוכן ליטול תרופה לפרכוסם למי שלא חולה בפרכוסים?

מאוד מקובל להשתמש בנוגדי פרכוסים בפסיכיאטריה, עוזר בהורדת מתח, הפחתת אמפולסיוביות ותוקפנות וכן חלק מהם מאוד יעילים כמייצבי מצב רוח.
התרופה בעצם מכילה CLOBAZAM , שהיינו חבר במשפחת בנזודיאזפינים ( כגון וואליום, וואבן, לוריוואן, קסאנקס, קלונקס וכו..) אשר מאוד יעילים כנוגדי חרדה.
חשוב לדעת ולברר לגבי תופעות לוואי ולהיזהר. לזכור אסור לערבב עם אלכוהול מחשש למצב של הרעלת אלכוהול ואף מוות.

בן 29 הייתי נוטל ע 5 שנים ריסטל כדור אחד ליום ולפני 5 חודשיים הרופא החליף לי אותה לציפרלקס ממש תעצור את הריסטל בפעם אחת ותתחיל לקחת ציפרלקס חצי כדור ליום לשבוע ולאחר מכן כדור שלם ולאחר מכן 2 כדורים בשבל חרדה ופאניקה ונתן לי גם וואבן ומודל בטענה עד שהציפרלקס יתחיל לעבוד מודל לא לקחתי אבל וואבן כן לקחתי חצי כדור מצי שצריך אפילו לפעמיים רק פעם בשבוע חצי עדור אבל את התופעות שקרוא לי תופעות לוואי מאוק קשות שבדיוק מה שנקרא סינדרום סרוטונין..תחושת ניתוק עצבנות קושי לישון סיוטי לילה כהות חושים לגמרי שאני אפילו היום ירדתי לחצי כדור על דעת עצמי שאוכל לתפקיד יש לציין שאני על חצי כדור ואני אני עולה לכדור חוזריים אלי אותם תופעות שברסיטל לא היו לי בכלל ..מה אני צריך לעשות במצב הזה עכשיו האם היה לי התקף סינדרום סרוטונין
שעשה לי את כל הטראומה הזו .?? כשהייתי על 2 כדורים הרופא אמר לי תוריד לכדור כי מדובר במינון יתר עד לחצי כדור שהיום נכון אין חרדה אבל אני במצב של כהות חושים ותחושה של ניתוק לפעמים שלא היה לי בריסטל לא יודע מה לעשות אפילו המחשבות שלי השתנו וההתנהגות שלי השתנתה ..אומרים לי שאתה נהפכתה לאדיש מאוד שבחיים לא ראינו אותך כך
.

לפי התיאור מדובר בשינוי מהיר, ציפראלקס נחשב מאוד פוטנטי, 20 מ''ג של ציפראלקס שווים לרסיטל 40 - 50 מ''ג .
בנוסף תוספת כדורים נוגדי חרדה יכולים לגרום לעייפות, ירידה בתגובות ועוד.
ממליץ להוריד ציפראלקס לחצי כדור ולעלות בהדרגה, באופן איטי, כמובן תחת מעקב רופא.
תסמונת סרוטונין - מהווה מצב חירום, הדורש פניה למיון ואף אשפוז בבית חולים כללי.
( כולל בין היתר, שינוי בלחץ הדם, לפעמים לחץ דם מאוד גבוה, שינוי בחשיבה, זיעה, שריריים תפוסים, רעד, התכווציות לא רצוניות... ועוד..)

שלום רציתי לדעת אם אני יכול לקבל את התרופה אדרונקס מרופא המשפחה?

שלום אשר.
רופא משפחה יכול לרשום אדרונקס.

שלום
האם ההמלצה לא לצרוך קנביס במקביל לתרופה פסיכיאטרית היא חד-משמעית וגורפת לגבי כל התרופות הפסיכיאטריות ולגבי כל הנוטלים אותן?
מהו הסיכון?
תודה

שלום אלון.
לא מוכרת המלצה לא לצרוך קנביס רפואי יחד עם תרופות פסיכיאטריות.
עם זאת יש להיות מודעים להשפעות השליליות שיש לקנביס על הפרעות נפשיות שונות כגון חרדה פראדוקסלית, התקפי פאניקה, חוסר-מוטיבציה ואפאטיות וסיכון להופעת מצבים פסיכוטיים וסכיזופרניה.

שלום
רציתי לשאול במידה ויש לי פחד ממצבים חדשים
לדגמא אספת הורים.
וכך אני לא מבטאת את עצמי טוב למרות שאני המורה ויש לי מחמאות ומרוצים ממני

פחד בלתי נשלט האם זה בגלל שאני חווה איום ואם כן ממי האיום???

למה זה קורה לי?מה ניתן לעשות כל הזמן הלה שלי דופק מהר ומפחדת

שלום, סרין.
פחד ממצבים חדשים הוא טבעי, נורמלי ולגיטימי. כל אדם פוחד משינויים והתמודדות עם אדם חדש.
כדאי לך לברר עם עצמך ממה בדיוק את פוחדת- חרדה מאי-הצלחה, חשש ביקורית, חשש מתחושת בושה אם יבחינו בחולשתך, קושי להיות במקום סגור עם עוד אנשים.
דפיקות לב הינן סימן שכיח לחרדה.
ממליץ להתיעץ עם מטפל בנושא.

האם תרופות נוגדות דיכאון וחרדה למשל כמו ציפרלקס. האם התפקיד שלהם נועד לעשות אנשים יותר שמחים ומאושרים באופן כללי. או שדווקא התפקיד שלהם אמור לשמור על יציבות רגשית. ושהתפקיד שלהם לא באמת אמור לעשות אותך יותר שמח ביום יום וחייכן ומבסוט כמו אדם שלוקח סמים או אלכוהול לפני מסיבה אלא דווקא למנוע ממך להגיע למצב של דיכאון ומנוע הידרדרות. בעצם התרופות רק מטפלות בתסמינים ולא משפרות את מצב הרוח אם הוא כבר טוב אלא רק משמרות אותו? מקווה שהבנתם את השאלה

התפקיד לאזן - לשפר מצב רוח ואו להפחית חרדה במקרים שיש בעיות. אצל אדם "נורמאטיבי" ללא תלונות , לקיחת ציפראלקס סביר להניח שיוביל לתופעות לוואי בלבד..

אילו בירורים גופניים וצעדים יש לנקוט במצב של הפרעה פסיכיאטרית עמידה או אי תגובה הולמת לטיפול תרופתי?

זה מאוד תלוי באבחנה.
יש לברר מצב תזונתי , חוסר וויטאמינים..
מצב הורמונלי , אסטרוגן, טסטוסטרון..
בלוטת התריס , TSH T3 T4
יש לשלול בעיה אורגנית מוחית ( במיוחד כאשר יש בכי ואו צחוק לא תואם וללא סיבה )
לאחר שלילת בעיה אורגנית , גופנית, יש לברר
מיפוי תרופתי , איזה תרופות, מינון, כמה זמן , תגובה , תופעות לוואי..
גורמי דחק סביבתיים , מרכיבים פסיכולוגייים ??

בהצלחה..

יש דבר כזה וגם שלא נורא משמין?
,

שלום. בן 34. מלפני 10 פריצת דיסק. 6 שנים חייתי עם זה בשלום. מגיל 30 (כ-4 שנים) חזרו הכאבים ובגדול. כאב גב תחתון מקרין לרגליים. בעייתי היא בלילה. לא מצליח להירדם עם הכאבים. לילה "רגיל" אצלי מתחיל בנסיון ללכת לישון ב-23:00, לאחר שלקחתי 2 משככי כאב. למרות עייפות אדירה לא נרדם. לעיתים מתחיל ממש לחלום (איזור דמדומים) אך לא מצליח לצלול לשינה ולאחר 2-3 דקות מתעורר לגמריי. לאחר כשעתיים כאלו (קרי עד 1:00), שבהם אני נכנס ויוצא משינה 3-10 פעמים, השינה עוברת לי. קם, אוכל, רואה טלויזיה ולאחר כשעה, ב-2:00 מתחיל שוב. בין לבין לוקח עוד כדור או שניים. בסביבות 3-4 נרדם. ב-7 קם לעבודה. כלומר ישן בממוצע 3-4 שעות בלילה. יש מצבים שגם פחות. כל היום קפה שחור. אני אדם אופטימי מטבעי ומגדיר עצמי כיציב וחזק נפשית אך המצב הנ"ל = גיהנום. מתחיל לראות את המציאות כפי שהיא כגיהנום ומפסיק לחשוב: יהיה בסדר/ הכדור החדש יעזור/ הטיפול הבא יעזור.
כאמור בשנה האחרונה החרפה משמעותית. הכאב בעיקר ברגליים. להבנתי קיים קשר בין כאב למצב נפשי ואולם זה מן מעגל קסם כזה בו הכאב עולה אז המצב הנפשי מתדרדר וזה מחריף את הכאב.. חוץ ממשככי כאב, שלא עוזרים, לוקח גם ליריקה שלא כל-כך עוזרת.
עיקר הכאב הוא במצב שכיבה ולכן לא נרדם. את היום אני יכול להעביר אך בלילה לא נרדם. בחודשים האחרונים החלה לי תופעת גרד בכל הגוף. בהתחלה זה היה פעם בכמה ימים, בעוצמה חלשה בלילה, בשבוע האחרון התגבר. מופיע גם ביום ובלילה יש ממש גרד בכל הגוף. אני שוכב ומרגיש כמו דקירות. לשניה בקרסול, אחת בראש, עקיצה במרפק, גירוד פתאום בחזה ובבטן. באיזור הכתפיים , פתאום בגב. ותחושה כלללית שכל הגוף מגרד. (כאילו יש לי סקביאס).
מה זה הגרד? קשור לסטרס ?האם זו, או דומה לה, תופעה מוכרת?
לגביי השינה, או יותר נכון העדרה - האם קיים כדור שאתה יכול להמליץ לי לבקש מרופא המשפחה (המלצה לא מחייבת כמובן) פשוט משככי כאב כגון ארקוקסיה/אטופן/קספו/אופטלגין לא עוזרים.
האם כדאי לנסות כדור הרגעה או אולי כדור שינה. או שיש כדור שהוא גם וגם? ואיזה?
תודה ולילה טוב

שלום רב.
הפרעות כאב כרוניות בהחלט עלולות לגרום למצוקה נפשית מתמשכת ולהופעת הפרעה דכאונית וחרדתית משנית לתלוונת כאב.
גרד עלול בהחלט להיות סימן להפרעה חרדתית אולם אני מציע להתיעץ ולהבדק בענין ע"י רופא משפחה.
ממליץ להיעזר בתרופות נוגדות דיכאון המעלות את סף הכאב ומשמשות גם לטיפול בכאב: צימבלטה, וויפאקס, אלטרול.
לשינה ניתן לקחת תרופות שינה מסוג נוקטורנו, זודורם או אמביין.
כדאי קודם כל לטפל בכאב עצמו. ממליץ לפנות ליעוץ מרפאת כאב.

שלום,
לאחר תקופה ארוכה עם רסיטל (שעזרה, אך הפסקתי בגלל תופעות הלוואי), ו-וולבוטרין XR (שעזרה קצת, אבל פחות מהרסיטל) התחלתי לקחת, בהמלצת פסיכיאטר, ויאפקס XR. אני עם התרופה הזו כבר שנה וחצי, אבל בגלל כמה תופעות לוואי שממש מפריעות לי הורדתי במינון בהדרגה בכוונה להפסיק. ממינון של 300 מ"ג הורדתי בהדרגה ל-75 מ"ג. כרגע אני רוצה לנסות להפסיק עם התרופות בכלל או לעבור שוב לוולבוטרין (שהכי פחות הפריע לי מבחינת תופעות לוואי).
כמו שוודאי ידוע לכם, יש בעיה רצינית עם גמילה מויאפקס XR , ואני חווה את זה אפילו כשאני מאחרת במספר שעות בנטילת התרופה. אם הייתי יודעת לאיזו תחושה נוראית זה יכול לגרום, לא הייתי מתחילה לקחת את התרופה הזאת לעולם.
אין מינון נמוך יותר מ-75 מ"ג (ב-XR) כדי להוריד בהדרגה ולכן יש לי מס' שאלות -
האם ניתן להשתמש בויאפקס הרגיל (לא XR) במינון של 37.5 מ"ג לצורך הדרגה בהורדת המינון עד כדי הפסקה?
כשעברתי מוולבוטרין לויאפקס XR, אם אני זוכרת נכון, המעבר התבצע במכה - מוולבוטרין 150 מ"ג עברתי לויאפקס 75 מ"ג - האםבאופן עקרוני המעבר בכיוון ההפוך נעשה בצורה זהה ובאותם יחסים? האם הוולבוטרין צפוי להקל על תופעות הגמילה מויאפקס? אם לא, אילו תרופות דומות עשויות לטשטש את תופעות הגמילה?
תודה רבה.

שלום רב.
את יכולה לעבור להשתמש בוויפאקס רגיל ולחתוך ל-37.5 מ"ג במשך שבוע ואז להפסיק.
תסמיני הגמילה עם הפסקת וויפאקס הינם בד"כ מינוריים וחולפים תוך זמן קצר, וולבוטרין לא יעזור לכך וראוי שיינטל רק בהתאם למצב הקליני.
ממליץ להתיעץ עם פסיכיאטר מטפל.