אמי כבת 55,קיבלה מרשם מרופא המשפחה כדורים להורדת כלורסטרול שהוא מרקיע שחקים אצלה, ויש הסטוריה משפחתית עשירה.... . לפתע היא אומרת שהחליטה שלא לקחת שום כדורים ויהיה מה שיהיה. ומוסיפה, שמי שלוקח תרופות מעוניין להאריך את תוחלת החיים ולשמר את מה שיש, היא לא מעוניית להאריך את תוחלת החיים, בטענה שאנשים לאחרונה מאכזבים אותה יותר ויותר היות ומצפה מאנשים כל הזמן.... . וטוענת שמיצתה כבר הכל, ולאחרונה פוטרה גם מעבודתה. אבי אדם שעוזר בבית אך בכלליות מטבעו אדם קר, פשוט קר. היא מתפקדת יפה בבית, ישנה היטב, ואוכלת, ומחייכת אלינו, אך כנראה מבפנים היא מאד דכאונית ומתעלה על עצמה. מוכנה פעם בשנה לעשות בדיקות תקופתיות מתוך סקרנות והרגל אך היתה מאושרת לו תראה תשובות דפוקות. בתוך תוכה היתה מוכנה כבר לסיים את חייה אך אין לה האומץ לעשות משהו דרסטי בנידון. הדבר היחיד שמוכנה ומועניינת זה לא לקחת שום תרופה. חוץ מערכי שומנים מאד מאד גבוהים הבדיקותה דם תקינות. אינה מוכנה ללכת לפסיכולוג או פסיכיאטר, ובשלב זה אינה מוכנה לשתף את רופא המשפחה על שמסרבת להוציא את המרשם מקופת החולים. בינתיים היא מקפיאה את זה.היא לא מוכנה לדבר על זה, מעבירה נושא וממשיכה לתפקד בבית, אך מדאיג אותי שאינה מוכנה לקחת תרופה ועוד מדגישה שהיתה מאושרת לו הבדיקות שלה היו גרועות. מה עושים, מדוע זה כך????? האם מצבה חמור למרות שמתפקדת כרגיל? היא ישנה היטב ואוכלת כרגיל. תודה רבה.