פורום התמכרות, התמכרויות

אני חושב שאני מכור למשככי כאב. בלי הצדקה רפואית.לא יכול בלי אדולן,פתידין,ונופאן.אבל אני לא בטוח שאני רוצה טיפול גמילה אבל אני מפחד מההשלכות של שימוש בסמים חזקים.אני בן הפטיש לסדן,האם טיפול פסיכיאטרי יכול לגרום לי לרצות גמילה

בוקר טוב,

אכן אתה צודק. לפחות אתה נמצא במצב של תלות אם זו לא התמכרות. תרופות כמו אדולן ופתידין מסוכנות ביותר (בגלל חומרים ממכרים בתוכם)
המלצה לפנות לפסיכיאטר ולעשות גמילה מבוקרת עם טיפול תרופתי לגמילה.

אני בן 23 ,סטודנט לתכנות ועובד בעבודת סטודנטים .
לצערי הגעתי למסקנה הכואבת שאני מכור לשינה ברמה שמפריעה לחיי היום יום שלי ולאיכות חיי.

אני חייב לשון לפחות 12 שעות ביום וגם אז אני יכול להרגיש עייף.
אני מבטל ימי עבודה בשביל להשאיר טווח שינה של 12 שעות לפחות -. עד כדי כך שאני עובד פעמיים בשבוע בלבד.
אני לא יוצא עם חברים יום לפני משמרת בוקר (10:00 תחילת העבודה) רק בשביל לשון מוקדם .
למרות שהלימודים שלי מתחילים רק ב18:00 בערב ,מה "שמאלץ" אותי לקום ב17:00 , אני מרגיש מעיין חוסר נוחות , או פחד לצאת יום לפני לבלות עם חברים בגלל העובדה שהבילוי יגזול ממני שעות שינה.
אני עסוק רוב שעות הערב בחישוב שעות השינה שנשארו לי , אם אני רואה שירדתי מטווח ה12 שעות אני מריגש רע וחוסר נוחות מחלחלת בי.

ההתמכרות "אוכלת" את חיי היום יום שלי , כמו שאמרתי :
*אני מבטל ימי עבודה בשביל לשון.
*אני מבטל את חיי החברה שלי בשביל שעות שינה.




ואם זה לא מספיק , שעות השינה המרובות גורמות לתוצאה ההפוכה ואני מוצא את עצמי עייף גם אחרי שעות שינה מרובות .
אני לא מסוגל לנהל יום "מלא" שכלל עבודה ולימודים , כי אני מריגש פשוט עייף עד כדי חולשה כללית , כך שאני נאלץ להפריד את חיי היום שלי ל-לימודיםאו עבודהאו סידורים.

לצערי איני יודע איך לטפל בבעיה זאת.
האם לפנות לרופא המשפחה ?
או שיש גוף אחר?


תודה מראש

אני אמנם גדול ממך בכמה שנים טובות אבל אני חווה בדיוק את אותו הדבר ומה שמצחיק זה שגם אני סטודנט לתכנות ולומד לימודי ערב. כל הזמן אני רוצה לישון ומשתמש בכדורי שינה כדי ליישם את זה. נהפכתי לתלותי לגמרי בהם כי בלעדיהם יש לי קשיים להרדם. הדחף הזה לישון כל הזמן הורס לי את החיים.

סיכוי אפסי שתראה את זה אבל - מאד הייתי רוצה לדבר איתך, אם תוכל לפנות אלי באימייל אני ממש אשמח. billy.wicked@gmail.com

מתן שלום,
בהמשך להמלצה של פרופ' דנון אני ממליצה לפנות טיפול פסיכולוגי על מנת להעמיק את ההבנה בהתמכרות. ייתכן ומדובר בהתנהגות המנעותית הנובעת מקשיים רגשיים כלשהם.
בברכה,
דפנה הלמן

שלום,

אני ממליץ לפנות לרופא משפחה ודרכו למעבדת שינה לצורך אבחון מדויק

בהצלחה

אחותי לא מזמן הגיעה לבה"ח בגלל סמים והתגלה שהיא כבר 3 שנים נוגעת באופן קבוע בכל סוגי הסמים חוצ מקריסטל ובאלכוהול ניסיתי לקחת אותה לגמילות אבל הכל יקר ועולה המון כסף והיא גם בעייתית ולא מוכנה לקבל עזרה,תגידו לי מה אני יכולה לעשות לאן לקחת אותה לאן לפנות שלא תברח לי מהידיים ותחזור לזה אני צריכה תשובה בהקדם

לנה שלום,
בלשכות הבריאות של משרד הבריאות ישנם מומחים בנושא התמכרויות.אני ממליצה לך לפנות לאחראי הרלוונטי על פי אזור המגורים.
אשמח לענות על שאלות נוספות,
בהצלחה,
דפנה הלמן

היי
כולכם מוזמנים להכיר לשתף ולהתייעץ בקהילת התמכרויות התומכת שלנו.

לחצו כאן

חג שמח!

שלום לכולם.
אני בחור בן 27 (וחצי עוד מעט). לכל אורך חיי, החל מגיל 18 (אם כי כיום, אני יודע, שההתמכרות הייתה שם תמיד) - סבלתי מהתמכרות. בעיקר למתילפנידאט (ריטלין), לבנזודיאזפינים למיניהם (קלונקס, אסיוול, לניטין, היפנודורם וכו') וכן - בשנה האחרונה, גם לאופיואידים (אוקסיקודון ופתידין).
עברתי בשנים האחרונות המון מלחמות ומאבקים, אל מול ההתמכרות, ובתחילת שנת 2007, נכנסתי אף לטיפול גמילה מסודר - שארך תשעה חודשים. אכן - מתחילת הטיפול, ועד ארבע שנים לאחריו - הייתי נקי מכל סוג של חומר משנה תודעה ומצב רוח, למדתי את הנושא, העמקתי בו ואף עבדתי עם אנשים במסגרות שונות.
כל מי שמסתכל על ארבעת שנות הניקיון שלי - נוטה לתאר אותן באופן מאד "ורוד" - אבל אני יודע, ואלוהים יודע - שגם בניקיון - סבלתי. כי אולי, איפשהו, המהות שלי בעולם הזה ובחיים האלה - היא סבל.
מה לא ניסיתי: גמילות, תרופות פסיכיאטריות מכל הסוגים, בכל הקומבינציות ובכל המינונים, טיפולים פסיכולוגיים (איתם התחלתי כבר בתור ילד בן 6), אפילו חזרתי בתשובה משך שנתיים... קיצר - ניסיתי הכל - ובסופו של דבר - תמיד הגעתי לאותה הנקודה.
הנקודה בה היאוש, הדיכאון, וכל הנלווים אליהם - גוברים עליי. בשנה שעברה, הייתי סטודנט באוניברסיטה העברית בירושלים. סיימתי את שנה א' בהצלחה רבה (בזכות הריטלין, אני חייב לציין. בלעדיו לא הייתי מגיע להישגים שהגעתי), ואת שנה ב' התחלתי - אך נאלצתי להפסיק לפני כחודש, עקב גל דיכאון עמוק וקשה ביותר אשר פקד (ועדיין פוקד) אותי. זה מתבטא בימים של אי-יציאה מן המיטה, חוסר יכולת להיות מחוייב לשום מסגרת, סבל איום, וכמובן - התמכרויות לחומרים פסיכו-אקטיביים, מפה ועד הודו.
אני לא רואה את עצמי שורד את הקיום בחיים האלה ובעולם הזה, ללא עזרת החומרים הללו. כשאני כבר כן מחוץ למיטה, ועל הרגליים, רק החומרים, הם אלה אשר מאפשרים לי לתפקד איכשהו (למרות שממילא, מרבית המשאבים, האנרגיות והכוחות שלי - הולכים על המלחמה בדיכאון, וכל הנלווים לו, שזו עבודה במשרה מלאה בפני עצמה - רק מי שחווה את החוויה הזאת - יכול להבין).
אני משתדל לעשות את הכי טוב שאני יכול. משתדל לקוות ולהיאחז באמונה - שיהיה טוב. שמשהו עוד ישתנה. התאבדות איננה אופציה מבחינתי, היות וביצעתי כבר במהלך חיי, חמישה נסיונות אובדניים קשים ביותר, שכשלו - והבנתי, שאין מנוס. את הסיבה \ המהות אשר בעטיין - אני מתקיים בעולם הזה כיצור אנושי - עליי להביא ליידי מצוי מלא. ועד שזה לא ייקרה - אני כאן - בין אם זה מתאים לי, ובין אם לא.
אבל בגדול - אני רואה את עצמי, כאדם חולה בסרטן (רק שאצלי, הסרטן הוא בנשמה) - אשר פשוט מחכה למוות. אחד מן הקשיים הגדולים הוא - שהחברה, איננה מוכנה להכיר במצב הזה - ורואה אותי כסתם אדם מפונק, נרקומן שלא "לוקח את עצמו בידיים". אצל חולה סרטן גופני, התנהלות כמו שלי - הייתה לגיטימית ביותר מבחינת כולם. אבל כשהסרטן, כאמור, הוא בנשמה - זה לא מקובל.
זהו... תודה

היי,

אני מודה לך על השיתוף הכנה, נשמע שאתה מאוד סובל. לצערי, אתה לא לבד בתחושותיך, כמטפלת אני מוצאת שמכורים רבים סובלים מדיכאון, הדבר דיי שכיח.

בין השורות אני שומעת שזנחת את הכלים שניתנים במרכזי גמילה. אני מאמינה ש"הדרך הנקייה" אם לא תאמר ייאוש עשויה להוביל אותך ל"דרך המלך". להיות במשך 8 חודשים בקהילה טיפולית זה לא מספיק על מנת לפתור בעיית חיים. בשלב ה-8 חודשים מכורים רק מתחילים להודות בהתמכרותם ואולי מתחילים לגעת בפצעי ילדות. למכורים דפוסים רבים וביניהם- התבודדות, להתחיל דברים ולא לסיימם, רחמים עצמיים, חזרה למוכר ולידוע- לסם ועוד. אני בטוחה שאתה מכיר את השפה הטיפולית אך אני תוהה עד כמה אתה מחובר אליה. כאלו המכורים 20 שנים דואגים לעשות צעדים ללכת לחברותות ולשמור על קשרים עם מכורים בדרך "רק להיום". אני לא מתעלמת מבעיית הדיכאון, אך טיפול באחת הבעיות עשויי לסייע לבעיה האחרת ולהפך.

אנא, אל תתייאש וגש לטיפול באחת היחידות לטיפול בנפגעי סמים שנמצאות בקהילה ובמקביל טיפול קוגניטיבי התנהגותי במרפאה לבריאות הנפש הקרובה לביתך. בהצלחה.
אתה מוזמן להירשם לקהילת ההתמכרויות ולהמשך לשתף בכל.

שלום לך,
כפי שכינית את עצמך עוד אחד.. התחושה שלי שאתה מתייחס כך אל עוד אפשרות של עזרה או טיפול.
לעניות דעתי.השינוי צריך להיות בראש ובראשונה בחשיבה.קרי:הפעם אני רוצה שזה יצליח ומה אעשה כדי שזה יחזיק...אני סבורה ששילוב של טיפול תרופתי וטיפול מעמיק ,דינמי יכול לסייע לך להבין את פשר החזרתיות בחייך.
אשמח לענות לשאלות נוספות
בברכה,
דפנה הלמן

גם בזמנו, כאשר נכנסתי לגמילה - רציתי שזה יצליח. אין אדם אשר אוהב לסבול. זה לא האישיו כאן לדעתי. העניין המהותי ביותר, הוא, ברובד עמוק מאד בנפש ובנשמה - אשר סובלות ומתייסרות בעולם הזה עד מאד. אבל כיום - אני במקום בו, איפשהו, מקבל אני את העובדה - שאולי, הסבל והייסורים הללו, הם חלק מן המהות הקיומית שלי - כאן בעולם הזה.
השימוש בחומרים פסיכו-אקטיביים, יכול להקל, ואכן, מקל, על הסבל והייסורים הללו. ואני רואה בו אמצעי לגיטימי ביותר מבחינה תרפויטית, כפי שכל אדם החולה במחלה כלשהי - נעזר בתרופות. אינני מצוי כיום במקום של פעם - בו הייתי משתמש בתרופות בצורה מופרעת לחלוטין ולא אחראית-בעליל. התמתנתי בהרבה, מתוך ההבנה הפשוטה - שמן החומרים - לא תגיע הישועה. הם יכולים לסייע, אבל הם אינם פתרון. יש בעיה מאד גדולה, סביב נושא הסטיגמה, והפיקוח החברתי, אשר מטילה החברה, על שימוש בחומרים פסיכו-אקטיביים על-מנת לטפל במכאוביי הנפש. אבל לי לא איכפת. אני משתמש במה שעוזר לי, ואם למישהו זה נראה פסול, או "לא בסדר" - זו בעיה שלו. עם כל החסרונות, בל נשכח, שללא עזרת החומרים הללו - ייתכן מאד, ולא יכול הייתי לכתוב בכלל שורות אלו.
אז אינני מעודד שימוש בסמים כמובן. אך - אם אדם מגיע למצב טרמינלי, כפי זה שאני הגעתי אליו, ולאחר כל-כך הרבה נסיונות שונים ומגוונים, הסמים, מסוגלים לעזור להמשיך את קיום החיים - למה לא? מה רע בזה? הנזק? אז מה. מקסימום - אמות. ממילא החיים האלה אינם "אגרויסה מציאה" מבחינתי. אבל כל עוד אני כאן, אני רוצה לעבור את החיים בעולם הזה בצורה הכי טובה והכי נעימה שאפשר, ומבחינתי - כל אמצעי - כשר, על מנת להבטיח זאת. בין אם הוא נראה בעייני החברה כלגיטימי, ובין אם לאו.
אני מנסה להסתכל על היתרונות של השימוש בחומרים הללו, במקום על החסרונות. ו...מה אגיד לכם...יש יתרונות.

תהיה בריא.....למה אתה כל כך פאסימי? דבר ראשון, אתה מתבטא מאוד יפה. יש לך עתיד, תמשיך ללמוד באוניברסיטה... =]
אבל למה אתה כבר שולל את זה שתצליח לצאת מזה?? באמת.. אתה יכול. אתה תצליח. תחזור על זה בראש ואל תרפה. אני לא יודעת מה זה סמים ולא רוצה לנסות, אז אולי לא באמת מבינה אותך, אבל גם אני מכורה, לדברים אחרים..ואני מאמינה שאני אצא מהם! גם ם אני אצטרך לסבול ה' יודע כמה, אני אצא מזה(ואם אני ממש ארצה לצאת מזה ואבקש מה' עזרה, הוא יעזור ואני אצא מזה. רק תדבר איתו..... ) אין יאוש בעולם כלל!!!!!! את זה טובים וחכמים ממני אמרו. תעשה דברים שאתה אוהב, שיוציאו אותך מהדיכאון. תטייל. תלמד דברים חדשים... העולם שופע טוב, תגלה אותו.

שלום לך,
רציתי להוסיף על תגובות - שאין פסול לדעתי בקבלת תרופות למצב הנפשי אם הם במינון ובפיקוח רפואי. ואני לא יכולה שלא להמליץ במקביל לנסות ולפנות לעזרה מקצועית, כדי לנסות להקל על הכאב והסבל. שהם חלק מהחיים אבל לצידם השאיפה היא להגיע לחלקים המהנים, המספקים והמתגמלים.
כנראה שהיה לי חשוב לומר לך - לא להתייאש...להבין שאתה ראוי לאושר, ולהמשיך ולחפש את הדרך הנכונה לך...
בהצלחה,
דפנה שושני-אשכנזי

אנא בואו אלנו לקהילת התמכרויות שממש כאן באתר
נשמח שתצרפו יש הרבה אנשים טובים

http://www.beok.co.il/Groups-16/Group-29/קהילת+התמכרויות

היי לך.

תקרא בבקשה על הפרעת אישיות גבולית... תמצא מידע רב על כך באינטרנט או ספרות רפואית , אני דיי בטוח שתמצא הזדהות עם הסימנים שמופיעים בהפרעה זו , ולפי מה שכתבת... אני דיי בטוח שאתה לוקה בהפרעה זו שכמובן נלווית להפרעת קשב וריכוז ADHD שכנראה אתה מאובחן בה , ולכן אתה נוטל ריטלין , תקן אותי אם טעיתי... אם אתה לוקח ריטלין... תנסה בבקשה לקחת קונסרטה שיעלה ל12 שעות וכמעט ללט תופעות לוואי כמו הריטלין עצמו , אבל דבר זה הינו אישי ולפי ניסוי ותהייה! כיום מותר לפי החוק כ90 מ"ג קונסרטה! בקשר להתמכרויות שלך זה חלק מהפרעת האישיות הגבולית! איני מבין למה ואיך אתה הגעת בדיוק לכדורים של כאב חזק , ולכדורים פסיכיאטרים , ולמה רשמו לך... או שהינך קונה אותן ללא מירשם ולא חוקי? אינך צריך להיבהל , ואחרי שתקרא על הפרעת אישיות גבולית ועל ADHD - אולי תבין ותדע שאתה לא מקרה אבוד ולא חולה נפש ולא מסומם!!! אבל אני ממליץ לך להתחיל להיות ממוקד עכשיו בסדר עדיפויות של טיפול תרופתי מתאים בניסוי ותהייה מסודר ועל ידי פיקוח , ובמקביל טיפול כמו CBT , ויש עוד טיפולים שונים , אבל אתה צריך לעשות מחקר וללמוד לבד , וכך תגיע לפתרונות , ותנסה את הטיפולים האלה שיעזרו לך עם הזמן! אני לא יודע אם יש לך מחלה או משהו שהינו מוכר לצורך קבלת רשיון חוקי לשימוש בקנביס רפואי.... אבל כנראה שאם יש לך... תגיש בקשה לרשיון חוקי לקנביס רפואי!!! אני מבטיח לך מנסיון וידע שהקנביס הרפואי יגמול אותך מכול הסמים שלא מועילים לך ודווקא מדרדרים את מצבך... הקנביס הרפואי הוא תרופה ולא סם כפי שגורמים כאלה ואחרים מציגים אותו באינטרסים שונים ושטיפת מוח והפחדות... אני יכול להעיד על עצמי בתור מטופל בקנביס רפואי כשנתיים שהקנביס הרפואי התגלה לי כתרופת על לאלפי בעיות מחלות סימנים וכן הלאה... גם בזה אני מבקש שתעשה מחקר ולימוד משלך באתרים של מידע על קנביס רפואי ומחקרים וכדומה... אם היו מאשרים חוקית בארץ את הקנביס הרפואי לכול אדם... חברות התרופות היו פושטות רגל (: יש מקרים שבאמת צריכים כדורים פסיכיאטרים כאלה ואחרים... אבל יש מקרים רבים שהקנביס הרפואי מעיף לפח את כול הכדורים הקשים האלה , והוא 100% יעילות למצב פוסט טראומה וכן למצב נפשי , שהוא עושה מצב רוח טוב , ולבטח יש לך התפרצויות... אז גם בזה הוא מטפל ומרגיע , תקרא ותבין! מאחל לך בהצלחה בדרך , ותדע שבורות זה דבר נורא , לכן עליך ללמוד ולחקור לבד בעצמך! לא לשמוע לסטיגמות ואפילו רופאים טועים... ואני מרשה לעצמי להגיד זאת לאחר שעברתי שנים רבות מאוד עם רופאים שעד היום עוד לא עלו על מצבי הרפואי שהתדרדר כבר לשיתוק חלקי וכסא גלגלים ומה לא... בגלל כול הסחבת והרשלנות ואבחנות לא נכונות ולא חסר בסיפור שלי , 3 שנים למדתי וחקרתי על מצבי הרפואי... והנה פיענחתי לבד מקרה רפואי מורכב שאינו מוכר וידוע בארץ... אבל כבר מאוחר מידי! מאחל בהצלחה ותאמין רק בעצמך , וצריך המון כוחות ועוצמות להתמודד עם מצב שכזה (:

שלום אני סטודנט ויש לי בעיה שלפני מבחנים אינני מצליח להירדם מהלחץ. כמובן שלא ישנת צהריים לפני ושלא שתיתי קפאין , וכמובן שאנני לוקח ריטלין באותו יום שלפני . ניסיתי תרופות טבעיות ושום דבר לא עוזר .

איזה כדור שינה מומלץ לקחת ערב לפני , ושלא יעשה תופעת לוואי של הנגאובר. יום למחרת ?

תודה רבה.

האם זה יגרום להתמכרות?

איל שלום,
כדי לפנות לרופא משפחה לקבל ממנו מרשם חד פעמי לכדורי שינה
חשוב ביותר להשתדל לא להשתמש בכדורים יותר מפעם]פעמיים בשבוע

שלום
אימי נטלה כדורים נגד דיכאון במשך חצי שנה
(ציפראלקס וויפאקס) היא הפסיקה לקחת אותם לפני כחמישה ימים כיוון שהם גרמו לה לתופעות לוואי קשות כגון: רעידות, צפצופים באוזניים וכדומה. יש לציין שאימי אישה בריאה וחזקה באופן כללי והייתה פעילה מאוד ועובדת עד לפני נטילת הכדורים. היא נאלצה ליטול את הכדורים מכיוון שחששה לפני כשישה חודשים מפני תוצאות בדיקות שעברה( שתוצאותיהן היו טובות לבסוף).
כרגע אימי עדיין חשה בחילות, רעידות וכדומה. הבנתי מקריאה בנושא שהכדורים הללו הם כמו סמים. ורציתי לדעת איך אפשר לעזור לה לנקות את הגוף מהרעלים הללו ולשפר את מצב רוחה באופן טבעי ולא מזיק.
תודה רבה
לינוי

לא הבנתי את צורת הפסקה. האם ע"י מעקב רופא מטפל או על דעת עצמה ?
הפסקת טיפול על דעת מטופל ללא השגחה עלולה לגרום לתופעות לוואי כמו שאת מתארת.
תופעות אלו ברב המקרים נמשכים מספר ימים עד מספר שבועות. לכן כדי לפנות לגורם מטפל כדי לקבל עזרה

ביום הכל כך רגיש הזה שבוא מעולם לא יכולתי להרגיש כואב, עצוב התחלתי להרגיש מהי החלמה.
ראיתי סרטים על הזוועות על המלחמות ועל יחידי סגולה כמו אנילביץ' שהצליח להנהיג בתופת שלא ראה האדם כמותה.
כדי לשרוד אנשים עשו מהבלתי יאומן יאומן ומתוך השרידים קמנו אנחנו לעם חזק.

אז כן, זה גורם לי לרחמים עצמיים שמזינים את המחלה שלי. אבל אז אני נזכר.
אני נזכר איך הרסתי, ניפצתי, בגדתי, דיקרתי, הייתי לחוץ, חרד ומת חי.
לי הייתה ברירה. לא כמו האנשים אז ב 1940 שלהם לא הייתה ברירה ונרצחו רק בגלל הגזע שלהם.
מיליון וחצי ילדים שנרצחו באכזריות.
היום יש לי ברירה. היום לא אכנע למחלה וגם לא אנצח אותה אלא פשוט אשב חסר אונים מול ההתמכרות שלי ואבין שאני לא יכול יותר ושרק כוח שגדול הרבה יותר מהכוח האנושי יעזור לי רק להיום.
היום אני לא יכול לדמיין שדבר כזה יקרה לי. כי אין לי כוח יותר.

אוהב אתכם.

שמשכחולה

רק להיום
רק להיום מחשבותיי יהיו על החלמתי, לחיות ולהנות מהחיים ללא שימוש.
רק להיום יהיה לי אמון מישהו בקבוצה שמאמין בי ורוצה לעזור לי בהחלמתי.
רק להיום תהיה לי תכנית. אני אשתדל לעקוב אחריה כמיטב יכולתי.
רק להיום דרך הקבוצה אנסה לשפר את השקפתי על חיי.
רק להיום אהיה חסר פחד, מחשבותיי יהיו על קשרי החדשים, אנשים שלא משתמשים ושמצאו דרך חיים חדשה.
ככל שאלך בדרך זו אין לי ממה לפחד.

היי
כולכם מוזמנים להכיר לשתף ולהתייעץ בקהילת התמכרויות התומכת שלנו.

חג שמח!

חג שמח

אפשר לשתף להתחלק והכל מתוך הזדהות ובגובהה העינים

שלום,

לפני מספר חודשים בעלי שיתף אותי בבעיה שהוא נושא עימו מספר שנים ושלא היה לי מושג על קיומה- התעסקות מוגברת במין. הוא פנה לפסיכוטרפיסט שאיבחן זאת כ"אובססיה מינית". כעת הוא נמצא בטיפול מזה כחודשיים. הבעיה היא ההתמודדות שלי בנושא. אינני יודעת כיצד להכיל את ה"חולי" הזה וכיצד להתייחס אליו. אני מרגישה נבגדת ופגועה, עד כדי כך שכל המחשבות שלי ושגרת החיים הם רק סביב זה. מבחינה רגשית התרחקתי מבעלי מאוד. אני כל הזמן חודשת בו וכעס עז מציף אותי בכל פעם שאני חושבת על השנים הרבות בהן הוא הסתיר זאת ממני. (ולכל זה מתווסף העול הכלכלי של הטיפולים שנחת עלינו בבת אחת..) אני מודעת לקושי העצום שבעלי מתמודד עימו, אבל הוא נמצא כרגע בטיפול ואני מרגישה בודדה במערכה עם הפצצה הזאת שנפלה עלי ושאין לי שום כלים להתמודד איתה.
מה הייתם מייעצים לי לעשות??

גלית שלום,

אני ממליץ לפנות למטפל-ת של בעלך (כמובן בהסכמתו) ולהגיע לשיחה משותפת (אחת או שתיים) כדי לקבל יעוץ

בוקר טוב,
ניתן להזמין דרך אינטרנט או לפנות לסטימצקי
רצ"ב רשימת לינקים

http://www.text.org.il/index.php?book=1104041

http://www.ramotbooks.co.il/index.php?book=303440

http://www.steimatzky.co.il/steimatzky/pages/

http://www.robinson.co.il

http://bookme.co.il/Books/200-303440

בברכה,

http://www.text.org.il/index.php?book=1104041

http://www.ramotbooks.co.il/index.php?book=303440

http://www.steimatzky.co.il/steimatzky/pages/


http://www.robinson.co.il

http://bookme.co.il/Books/200-303440

שלום

ניתן להזמין באינטרנט או לרכוש בסטימצקי

עצות לגמילה מבולמוס לשוקולד, בעיקר אחרי ארוחת צהרים.

ממליץ לבדוק בספר כולנו מכורים פרק התמכרות לאוכל

יצאנו לנקיון, יצאנו לחרות
חג שמח

אני אחרי חצי שנה של טיפול במדבקת בוטרנס 20 מ"ג, אוקסיקוד אוקסיקונטין
בקיצור כרגע אני הפסקתי ואני בגמילה סובלת מכאבי תופת והתכווצויות. כאבים בלתי נסבלים בבקשה האם יש למישהו פתרון? כי אופטלגין ממש לא עוזר לי!!!!

שלום לך,

ממליץ לעשות גמילה מבוקרת תחת השגחה של רופא מומחה ולפנות בדחיפות לטיפול
כתרופות שאת כותבת מאוד מסוכנות עלולות לגרום לתופעות גמילה קשות אפילו בהפסקתן הדרגתית

שלום רב,

יש לי היסטוריה רפואית מורכבת עם סוכרת נעורים, חשד לאפילפסיה טמפורלית, הפרעות קשב וריכוז ואי סבילות לעמידה (POTS) מלבד זאת לא על רקע סיבוכי סוכרת היו לי מספר החייאות שהסיבה להן לא ברורה ונמצאת בבירור.

לאחרונה התחלתי לקבל קלונקס פעם ביום במינון של חצי מיליגרם כדי להקל על תופעות לוואי שגורמת לי תרופה בשם גוטרון שאני מקבלת ל POTS (גירוד בכל הגוף, בעיקר בקרקפת ונימול בלתי פוסק בשעות הפעילות של התרופה בלבד). מלבד הקלונקס והגוטרון אני מקבלת כמובן אינסולין, קפרה לאפילפסיה וריטלין LA ל ADHD.

אני מתייעצת כמובן עם הרופאים המטפלים אבל השאלות שלי הן כדלקמן:

1. לאחרונה אחרי שבועיים וקצת של טיפול יומיומי בקלונקס התחלתי להפסיק להרגיש את תופעות הלוואי של התרופה (יובש בפה, סחרחורת, עליה בתיאבון) אבל גם את ההשפעה המטיבה. הייתכן הסתגלות לתרופה אחרי תקופה כזו קצרה? הקרדיולוג טוען שלא ודווקא בשל המינון הנמוך והחליט לנסות לראות איך להתאים את התרופה כדי לראות אם זה גורם לי שוב פחות להרגיש את הנימול והגירוד. אני גם מפחדת מעליה של המינון של הקלונקס בגלל העניין של הפירכוסים ופעמים קודמות שהיו לי פרכוסים הם הסתיימו ב Cardiac arrest

2. סיבה נוספת שאני חוששת מהעלאת המינון היא שיש לי תחושה שיש לי נטיה כלשהי לתלות. במקרה של הריטלין נוצרה כזו שקשה לי לתפקד בלעדיו. (אני עו"ד ולומדת לתואר נוסף בתחום אחר). עם הקלונקס אני לא מרגישה את פיזי אבל חוששת שהפוטנציאל קיים. האם יש סיבה לחשוש? הקרדיולוג טוען שקלונקס נותנים גם לתקופות ארוכות ולא רק כטיפול קצר טווח.

לשילוב המוזר הזה הגיעו אחרי שפשוט תרופות כדוגמת חוסמי סידן ובטא שמשמשות לטיפול באי סבילות לעמידה גרמו לי לא להרגיש טוב.

בברכה
ובכבוד רב

שלום,

קלונקס הינה תרופה ממכרת ומסוכנת מבחינת שימוש בטווח הארוך. לגבי מינון והמשך טיפול כדי להתיעץ עם גורם מקצועי בארבע עיניים (כמובן לבוא עם כל היסטוריה רפואית, בדיקות, אבחונים של רופאים מקצועיים אחרים

אני לא צוחק.. אני מרגיש שנאי ממש מכור. וזה מפריע לי בעבודה.. מה עושים?

אורן שלום,
גמילה מהתמכרות דורשת טיפול.מדובר בהשקעת אנרגיה נפשית שדוכאה ומקבלת תיקוף באמצעות הפעולה הכפייתית.למעשה מדובר בסכסון אין סופי עם איזה שהוא יצר שדוכא.
על מנת להבין באופן מעמיק יותר את הדרך הכפייתית לקיומם של קשרים במסגרת הפייסבוק,נדרש טיפול פסיכולוגי דינמי
בברכה,
דפנה הלמן

בת 49 ג +2 וגם הגבר גרוש+ .
בקשר רע 6 שנים פרידות חזרות נפרד ממני לאחרונה הרגשתי בדיכאון עמוק שאני לא יכולה בלעדיו .כרגע אנחנו ניפגשים. מטופלת במרפאה לבריאות הנפש עקב משברים וקשיים משפחתיים.
ללא תרופות התחלתי רק בוואבן דרך הפסיכאטר מצבי קשה מאוד גם חשבתי שאני מכורה עוד קודם הפסיכולוגית ( המתמחה ) מאשרת זאת. הגבר מכור לסמים - קריסטל.
נמצא במרכז טיפולי . מה עושים לא מסוגלת להתרחק ממנו .לא יכולה בלעדיו. וגם באות לי מחשבות לא טובות בגללו. בטח תגידי שהמקום יעזור לי מה אתה חושבים ? .
אפשר לצאת ממצב כזה ? תודה מראש

מיה שלום,
את אכן מאוד מושקעת בקשר עד כדי כך שרוקנת את עצמך...
על מנת להבין מדוע את לא יכולה בלעדיו,יש צורך בהבנה מעמיקה יותר אודותייך.זאת ניתן לעשות במסגרת טיפול פסיכותרפי.
כיוון שציינת שאת מטופלת במרפאה לבריאות הנפש,עלייך לשתף את המטפלת שלך בכל התכנים על מנת לבחון את הכוחות שלך להתמודד עם עצמך ועם הקשר.
בברכה,
דפנה הלמן

מיה היקרה , בנוסף למה שדפנה המליצה לך , יש קבוצות נהדרות ללא תשלום של CODA -"תלויי יתר אנונימים " זוהי קבוצה של נשים וגברים שמספקת מסגרת של ידודות הבנה ותקווה לחברים בה

והם מתכנסים אך ורק כדי לעזור לעצמם להפסיק עם ההתמכרות שלהם

בהצלחה

אוהבים אותך איציק

לכל המתעניינים וכמובן לאלו שזקוקים
http://www.gaisrael.co.il/

"הדרישה" היחידה לחברות היא הרצון להפסיק להמר


אוהבים אותכם

שלום לכולם

כולכם מוזמנים להכיר, לשתף ולהתייעץ עם מכורים בעבר או בהווה,
כאן באתר בקהילת התמכרויות.

נתראה בקהילה :-)