גם בזמנו, כאשר נכנסתי לגמילה - רציתי שזה יצליח. אין אדם אשר אוהב לסבול. זה לא האישיו כאן לדעתי. העניין המהותי ביותר, הוא, ברובד עמוק מאד בנפש ובנשמה - אשר סובלות ומתייסרות בעולם הזה עד מאד. אבל כיום - אני במקום בו, איפשהו, מקבל אני את העובדה - שאולי, הסבל והייסורים הללו, הם חלק מן המהות הקיומית שלי - כאן בעולם הזה.
השימוש בחומרים פסיכו-אקטיביים, יכול להקל, ואכן, מקל, על הסבל והייסורים הללו. ואני רואה בו אמצעי לגיטימי ביותר מבחינה תרפויטית, כפי שכל אדם החולה במחלה כלשהי - נעזר בתרופות. אינני מצוי כיום במקום של פעם - בו הייתי משתמש בתרופות בצורה מופרעת לחלוטין ולא אחראית-בעליל. התמתנתי בהרבה, מתוך ההבנה הפשוטה - שמן החומרים - לא תגיע הישועה. הם יכולים לסייע, אבל הם אינם פתרון. יש בעיה מאד גדולה, סביב נושא הסטיגמה, והפיקוח החברתי, אשר מטילה החברה, על שימוש בחומרים פסיכו-אקטיביים על-מנת לטפל במכאוביי הנפש. אבל לי לא איכפת. אני משתמש במה שעוזר לי, ואם למישהו זה נראה פסול, או "לא בסדר" - זו בעיה שלו. עם כל החסרונות, בל נשכח, שללא עזרת החומרים הללו - ייתכן מאד, ולא יכול הייתי לכתוב בכלל שורות אלו.
אז אינני מעודד שימוש בסמים כמובן. אך - אם אדם מגיע למצב טרמינלי, כפי זה שאני הגעתי אליו, ולאחר כל-כך הרבה נסיונות שונים ומגוונים, הסמים, מסוגלים לעזור להמשיך את קיום החיים - למה לא? מה רע בזה? הנזק? אז מה. מקסימום - אמות. ממילא החיים האלה אינם "אגרויסה מציאה" מבחינתי. אבל כל עוד אני כאן, אני רוצה לעבור את החיים בעולם הזה בצורה הכי טובה והכי נעימה שאפשר, ומבחינתי - כל אמצעי - כשר, על מנת להבטיח זאת. בין אם הוא נראה בעייני החברה כלגיטימי, ובין אם לאו.
אני מנסה להסתכל על היתרונות של השימוש בחומרים הללו, במקום על החסרונות. ו...מה אגיד לכם...יש יתרונות.