פורום טיפול משפחתי, קשר משפחתי

שלום לכולם,
רציתי להתייעץ עם מומחים מכיוון שאני מרגישה כרגע במבוי סתום ולא בדיוק יודעת מה לעשות.

אני בת 41,נשואה כבר 16 שנה עם ארבעה ילדים בגיל ההתבגרות וגם קטנים.
אני אנסה מאוד לתמצת: לבעלי הייתה בעיית שתייה,אלכוהוליזם וכן נטייה להתמכרויות באופן כללי והוא בן אדם לא שקט היינו מאוד קולני אגרסיבי גם ניתן לאמר-חס וחלילה הוא לא מכה אותי בחיים לא הרים עליי יד אבל הבעייה היא התפרצויות הזעם שלו שבמהלכן הוא צועק חזק מאוד מתעצבן,גם שובר חפצים ובאופן כללי אני והילדים נרתעים מכך. כרגע הוא לא שותה (כך הוא הבטיח לי). לפני זמן מה הצבתי בפניו תנאים וביקשתי שניפרד והוא עשה חושבים ושינה את התנהגותו מהקצה לקצה אבל העניין הוא שלאחרונה הוא שוב "חוזר לעצמו",הוא מביך את הילדים לפני החברים שלהם עם הברבריות שלו והקולניות שלו,משתמש בשפה לא יפה ונוסף לכל הוא דתי ואני חילונית גמורה. לא יודעת,לעזוב עם ארבעה ילדים? כבר ניסינו הכל,כל אחד במשפחה שלו דיבר איתו ויש שם אנשי חינוך,אולי הבעייה בי? אולי אני פשוט משעממת מדי? ולמען האמת אני די מרובעת כזאת אבל זה לא איכפת לי כי אני עובדת ומטפלת בילדים אני יודעת שזאת אחריותי בתור המבוגר האחראי וכבר באמת שאין לי כח לשאת הכל על כתפיי,אני עייפה ותשושה אני צריכה עזרה וממשפחתי הוריי ואחיי אין לי,גם מבחינה כלכלית אנו לא מסודרים וכשהתייעצתי עם יועץ גירושין הוא אמר לי חד וחלק שבמצב כלכלי גרוע לא מתגרשים פשוט כך (כנראה שגירושין זה רק נחלת העשירים). מה לעשות? אני אובדת עצות? ביתי הגדולה בת ה-15 כועסת עליי והיא טוענת שאני לא פסיבית מדי,לא פועלת מספיק למענם לשיפור תנאי חייהם. מה ניתן באמת לעשות?
סליחה על האורך,גם שפכתי את הלב קצת

לרונית שלום רב,


צר לי מאוד על מצבך ומצב הילדים.
את מתארת מצב קשה של אלימות במשפחה.
נכון שהוא לא מכה אותך פיזית, אולם הוא אלים בשאר המישורים.
את/ם זקוקה/ים לטיפול דחוף במחלקה למניעת אלימות במשפחה.
אנא פני למחלקה למניעת אלימות במשפחה באזור מגוריך בדחיפות.
את צריכה לקבל סיוע, טיפול, ליווי והדרכה.
בכל עיר יש, צלצלי לעיריה או למשטרה הם יפנו אותך לסניף הקרוב.

בהצלחה!
בברכת חג שבועות שמח!
טלי מנדיוק

היי אני בת 33 נשואה בשנית יש לי ילדה מנשואים קודמים בת 9 ותינוקת בת חצי שנה ולבעלי יש ילדה בת 7 מנשואים קודמים. הבת שלו גרה ליד חמותי ואנחנו גרים במרחק של שעה נסיעה מהן. הסדרי הראיה הם פעם בשבוע ביןן 16 ל2000 ושבת אחת לשבועיים הילדה ישנה אצלנו משישי בצהריים עד צאת שבת. אז ככה..חמותי עוזרת בזה שהיא מוציאה את נכדתה מהצהרון אחת לשבוע ונשארת עימה עד שבעלי מגיע אציין שמצבנו הכלכלי לא מזהיר בעלי עובד שעות נוספות עד 23 בלילה כל יום.זה לא קל כשיש משפחה לכלכל ובנוסף מזונות לכן הוא מפספס איתה שעה באותו היום אך לילדה זה לא מפריע היא אצל הסבתא שלה עם בני דודות שלה. בגלל העזרה מחמתי היא תמיד מתערבת לנו בחיים כמו למשל היא מתקשרת לגרושה שלו ומבקשת לקחת את הילדה יומיים בסופש ומכריחה את בעלי שהילדה תהיי איתנו אנחנו עושים מה שהיא מבקשת הילדה נמצאת ברוב החגים אצלנו כי ככה הסבתא רוצה.לי באופן אישי זה פחות מפריע אך בעלי ממורמר מזה היות והוא עייף כל הזמן ואין לנו זמן להיות אחד עם נהשניה בכלל התינוקת שנולדה לנו........אמא שלו מעמיסה עלינו וזה קשה. היא אומרת "אני לא מוכנה שיוותר על הבת שלו "אני חושבת שהיא חוששת שעצם םזה שהתחתנו, הוא ישכח את הבת שלו ובכלל ילדתי לא מזמן , אולי זה מלחיץ אותה. היא גורמת לו להרגיש אבא רע שלא רוצה את הבת שלו אצלו "מה הבעיה שתישן אצלך עוד יום , היא מפריעה?" אני עומדת באמצע כי היא מתקשרת אלי ואומרת לי כל הזמן שאני אמורה לשכנע אותו ושזהנ לא יפה. באורעים משפחתיים שזה מבחינתנו בילוי אני ובעלי בארועים משפחתיים מרגישים את הביחד את הזגיות , היא מוצאת לנכון לקחת אותה איתנ ואז באמצע הארוע אנחנו אמורים להחזיר אותה . אני חושבת שבעלי אבא מקסים ומאד משתדל.........מה לעשות ? אמשיך ואציין גם כשאנחנו מגיעים אליה היא כועסת אם אנחנו הולכים אחרינ 4-5 שעות טוענת שזה לא מספיק היא רוצה שנהיה אצלה בשבת מהבוקר עד צאת שבת ולי זה קשה עם תינוקת ולא נוח מה לעשות ???????

אין כאן פתרון הרמטי לכל הבעיות שאת מציגה, אך ישנם כמה דברים שאת יכולה לעשות כדי לשפר את המצב. דרך אחת היא לתעל את מעורבות היתר של חמותך לצרכייך - שוחחי איתה בפתיחות על הקשיים שלך (כאם לתינוקת שרק נולדה ועוד שתי בנות גדולות) ובקשי מפורשות את עזרתה. יהיה לך קל יותר לבקש ממנה שלא להקשות עליכם - לשלוח את ביתו של בעלך אליכם ליומיים או לחזור הביתה לאחר ביקור קצר מ-4-5 שעות - אם היא תבין עד כמה זה קשה לך וכמה היא עוזרת לכם כשהיא מוותרת מעט. כל עוד את תלויה בעזרתה, תתקשי למדר את אימו של בעלך מעבר לזה ותצטרכי ללמוד לחיות עם הפשרה עליה תסכמו. בהצלחה!

אני לא מתיימרת לחנך אותה היא שתלטנית ועקשנית. אשה קשה מאד... אנסה לשוחח עימה בצורה עדינה ולהסביר לה ....אני כבר משתגעת מזה , זה יוצר מתחים מיותרים .....שאלה נוספת ...היא נוהגת לערב אותי בעניינים של הנכדה מול בעלי וכשמשהו לא נראה לה מתקשרת אליי.. האם עליי להתנטרל ולבקש ממנה לא לערב אותי בנושאים הללו? חשבתי אולי אם אקח צעד אחורה פחות אפגע ולא אשמע את הדיבור השתלטני שלה ..הגעתי למצב של תסכול וייאוש.

דווקא הצורך של חמותך לערב אותך בעניינים של הנכדה מול בעלך וכשמשהו לא נראה לה להתקשר אליך וכו' נותן לך כוח משמעותי לנווט את האשה השתלטנית והעקשנית הזו לצרכייך ("להיפטר מהאוייב ע"י הפיכתו לידיד"). חמותך זקוקה לך, כמסתבר, ובמקום להתנטרל הייתי דווקא מגלה אמפתיה רבה לבעיות שהיא מציגה (וצובר אצלה קרדיט) באופן שיאפשר גם לי בתורי לבקש ממנה לסייע לי בדבר כזה או אחר. בהצלחה!

שלום
בתי בת 4, מאוד אוהבת לשחק ברופא וחולה. השאלה שלי היא לגבי משחק כזה עם גברים. באופן כללי היא מאוד אוהבת גברים, את האבות בגן ואת הדודים שלה. (אני נשואה, יש אבא בבית, אבל לא מאוד דומיננטי) באופן מיוחד היא אוהבת לשחק ברופאה עם החבר של אחותי, מדובר בגבר בן 32. ברור לי שהיא מאוד אוהבת להיות המטפלת, שהיא נהינת מהמשחק אבל אני תוהה האם זה נכון לאפשר לה. היא יכולה לשחק גם חצי שעה אם לא מפסיקים אותה, היא מלטפת אותו, "מאכילה" מרפאה וכו'. האם להמשיך לאפשר לה?
חשוב לציין, שהיא תמיד הרופאה ולא המטופלת.

טניה שלום,

ביתך ילדה בריאה ונפלאה!!!!
אפשרי לה לשחק במשחקי תפקידים ככל העולה על רוחה.
דרך המשחק היא לומדת, מבטאת את רגשותיך, מחשבותיך.
מתמודדת עם פחדיה, מתאמנת לחיים האמיתיים ועוד.
לא רק שלא מדובר בבעיה, אלה מדובר התפתחות תקינה וחשובה!!!


בהצלחה!
טלי מנדיוק

שלום . אני בת 33 נשואה עם שני ילדים מתגוררת ליד הוריי. יש לי בעיה ...ההורים שלי אנשים מאד מצוברחים כל דבר שקורה במשפחה הם לוקחים מידי ללב כמו למשל שאחי פוטר מעבודתו ולא עושה מספיק מאמצים למצוא עבודה והם נאלצים לעזור לו כספית יש לי אחות נשואה שמתגוררת איתם . ההורים שלי עובדים מאד מאד קשה הם לא אנשים והם מיואשים ....אני הכותל שלהם. בכל פעם שקורה משהו אבא שלי מתקשר ואומר לי שהוא בדיכאונות שיש לו דקירות בחזה מעצבים שנמאס לו מהחיים מהילדים האלה שיש לו ....וכו.....זה מדכא אותי הם מכנסים אותי לדאון כואב לי שההורים שלי ככה . דיברתי איתם שיפסיקו לראות הכל באור שלילי. אך זה לא עוזר אני לא יודעת איך להפסיק את התופעה הזאת שהם מספרים לי כמה הם מסכנים וכמה קשה להם וכמה נמאס להם אני מתקשה להרדם בלילות ממחשבות אני שקלתי אני לגשת לטיפול היות והמחשבות עליהם לא עוזבות אותי . האם להפסיק להקשיב להם ? מצד שני הם הוריי. מה עלי לעשות ?

את יכולה להמשיך ולהקשיב להם אבל פחות לקחת ללב את כאבם; לחילופין, להציב בפניהם גבולות באופן שיגביל את השיחות הקשות איתם לרמה איתה את מסוגלת להתמודד. את יכולה לנסות להפנות אותם לקבל עזרה מקצועית שתאפשר להם לפרוק את כאבם במקום אחר ולהרגיש טוב יותר ו/או לפנות לעזרה מקצועית בעצמך כדי ללמוד כיצד להתמודד עם הורייך ומצוקותיהם טוב יותר. בהצלחה!

שלום.
אני סבתא אלמנה בת 50 ויש לי נכד חמוד שהוא הבן של בני היקר .
לצערי מיום הולדת הנכד כלתי לא נתנה לי להתקרב יותר מדי אליו , התחושה היא שתמיד הייתי צריכה לבקש ולדרוש שיאפשרו לי לראות את הנכד , לא זכיתי לרחוץ אותו , לא זכיתי שהוא ישן אצלי וכו"י , תמיד לכלתי היו סיבות למה לא גם שהנכד היום בן 6 .
כלתי לא עשתה ולא עושה דבר על מנת לקרב אותנו וליצור יחסים חמים של סבתא , היחסים שלי עם הנכד קרים רק לצורך ימי הולדת ,נתינת מתנות ופגישות של פעם בשבועיים ארוחת ערב אצלי כאשר אני צריכה לברר האם הם מגיעים אחרת באם אין להם תוכניות אחרות הם מופיעים בהפתעה או בשבתות כאשר אין להם תוכניות .
לצערי כלתי ממעטת להזמין אותי אליה .
התחושה שכלתי נותנת לי היא שהיא צריכה אותי רק כסבתא שתבצע ביבי סייטר ולכסות לה חובות כספיים , לא הייתה עד היום יוזמה מצידה לקרב אותי לילד .
בהרבה מאוד מקרים בה אני מנסה להפגש איתם בתדירות גבוהה יותר זה לא מצליח בגלל כלתי כאשר בני רוצה בזה ושוב מכל מיני סיבות שהיא ממציאה .
המענין הוא שהיחסים של כלתי עם הורייה דומים וההבדל הוא שהורייה גרים קרוב אליהם , לא עובדים , יכולים להיות ביבי סיטר לנכד , מוקפצים לצורך זה מתי שלכלה יש צורך ולשמחתי אני הרבה יותר צעירה מהם ועובדת לפרנסתי כל יום מהשעה 6 בבוקר עד 6 בערב וקשה לי להגיע אליהם באמצע השבוע , יש מצבים שבהם אני מפנה הכול ומוכנה לשמור על הנכד ומבקשת שיביאו אותו אלי ולצערי הכלה מתנגדת .
לאחרונה כלתי באה בטענות לבני שאני לא עוזרת להם עם הילד , למה אני לא לוקחת ימי חופש שהילד חולה , למה אני לא באה באמצע השבוע וכו"י , טענות מכאן עד אין סוף .
הכאב הגדול הוא שהנכד כשמגיע מתיחס אלי כאילו אני זרה עבורו והוא מרוחק ממני , שמח רק שאני נותנת לו מתנה וכו"י .
לצערי אינני מוכנה להיות רק סבתא של לתת כסף ולהיות ביבי סיטר בלבד .
לצערי הימים היחידים שאני יכולה להפגש איתם ועם הנכד זה רק בסופי שבוע ובאמצע השבוע אני מסיימת את העבודה בשעה 6 בערב ועד שאני מגיעה הנכד כבר הולך לישון .

מה דעתכם האם ליזום שיחה כנה וישרה עם כלתי בנושא ולהניח את הכול על השולחן ונראה לאן השיחה תוביל על מנת לשפר את היחסים או להניח ?
האם זה נכון וצודק שכלתי באה אלי בטענות כאשר היא לא עושה דבר לקרב את הילד אלי וליצור יחסים חמים יותר ודורשת שאעמוד לרשותה רק כאשר היא צריכה עזרה ?
תשאלו היכן בני בכל הסיפור , אז ככה לצערי בני חלש אופי , ממש סמרטוט לידה ולא מסוגל להכנס לאימות איתה ולעמוד על דעתו , לצערי היא השולטת בבית ולבני אין מילה .
אשמח לקבל הצעות איך לנהוג.

תודה

לתמי,

ראשית את אישה מבורכת.
הינך בת 50 - נמצאת במעגל עבודה מבורך ומספק.
שנית - התברכת בנכד מקסים כבן 6, אשר מסב לך אושר בסופי שבוע.

לא פשוט להתנהל בעולם "הסבתאות" עם עבודה של 10-12 שעות ביום, ועם כלה שאינה חשה סיפוק מכל הסבים והסבתות שמסביבה.

אני מציעה לך לעשות הכי שאת יכולה על מנת להיות אישה שמחה ומאושרת.
לשלב בחיים שלך את העבודה, את חייך האישיים, החברתיים, וכמובן את עולם הסבתאות אליו נכנסת לפני כ- 6 שנים.

אינך יכולה לקחת אחריות על התוצאות.
את יכולה לקחת אחריות רק על ה - 100% עשייה שלך.
במידה ואת עושה הכל - עליך לקבל את התוצאות בברכה.

לגבי השאלה בנוגע לתקשורת עם הכלה - תשובתי היא חיובית.
נסי תמיד לתקשר איתה ועם בנך.
באופן חיובי, חם, אוהב, ומאפשר.
נקווה שהתקשורת לאורך השנים תניב סיפוק וקרבה לנכד המקסים.

בהצלחה!!!!!
טלי מנדיוק

היי , אני בת 33 נשואה עם שני ילדים אני מתגוררת ליד הוריי, יש לי אחות נשואה שגרה שם , אני ואחותי מעולם לא הסתדרנו היא מפונקת וקנאית אם זה קנאה לגבי זה שתמיההורים מבקרים את ילדיי מידי פעם , הם מחשבנים לה ברמות שאין לתאר אמא שלי צריכה להתנצל אם התעכבה אצלי....נ ראה כאילו הם פוחדים ממנה מאז היותה קטנה היא הייתה מאד מפונקת אציין שאינה עובדת היא חיה אצל הוריי והיחס שלה כלפיהם מחפיר , אני לא מסוגלת להיות שם היא צועקת על אמא שלי אם משהו לא נראה לה בקיצור, בכל פעם שאנחנו רבות היא צועקת ואורזת דברים כאילו עוזרת את הבית ואז ההורים שלי מתחננים שאבקש ממנה סליחה למרות שיודעים שאני צודקת אך תמיד נוהגים להזכיר לי שאני האחות הגדולה אגב...היא בת 26 בריב האחרון זה היה ממש קטסטרופה רק הערתי על משהונ שלא נראה לי ...ויצאתינ מבית הוריי כעוסה היא פשוט העמידה פנים שהתעלפה וכאילו עברה מאין אירוע לב או מוחי טענה שאינה מרגישה חלק מאיברי גופה.....עשתה הכל כדי שהם יכעסו עליי..הם אף פעם לא מוכנים להקשיב לי. מבחינתם היא הייתה במצב של עילפון ...אני אשמה בזזה התקשרו אליי צעקו עליי ..ניסיתי לדבר עימם אך לשווא, מעניין אותם דבר אחד שנשלים ...אבל אף פעם לא מוכנים להגיע לרמה של שיחה בין כולם הם לא מסוגלי להתמודד איתה מאז היותה קטנה ואני מן הסתם לא יכולה ולא מתפקידי לחנך אותה. אמא שלי בוכה מידי יום שאבא שלי בדיכאון מזה שאנחנו לא מדברות אני לא מבינה למה הם כל כך דרמטיים ואני לא יכולה לשאת את זה שההורים שלי מתוסכלים בגלל זה ....זה כואב לי מצד שני מאסתי מלבקש סליחה כל הזמן זה לא הפתרון...מה עושה במצב כזה???????תודה,

את צריכה להחליט מה חשוב לך יותר, לוותר למען "שלום בית" או לעמוד על שלך ולשאת במחיר של ריחוק (או ניתוק) אפשרי מהורייך. אם קשה לך יותר לשאת את תסכול ההורים, המשיכי לוותר ולבקש סליחה. אם תחושת המאוס עולה על התסכול, שוחחי אם ההורים בגילוי לב לגבי רגשותייך והתני את קרבתך אליהם (ביקורים וכיו"ב) בשינוי ההתייחסות שלהם לאחותך ואליך; במידה והם לא ירצו או לא יוכלו לשנות את התייחסותם, לא תהיה לך ברירה אלא להתרחק מהם בהתאם. בהצלחה!

יש לי אחיינית בת 19 שנכנסה להיריון ללא נישואין וילדה בן.

בערב חג הפסח שהיא באה איתו הייתן צריכות לראות איך כל המשפחה עטה עליו ואיזה כבוד איזה מותק ומהילדים שלי התעלמו יש לציין שיש לי בן בגילו קצת יותר גדול. ואם זה לא מספיק יש לי אחין שהיה בקשר מאוד טוב איתי ומאז שהוא הלך לצבא הוא כבר לא בקשר אבל מה אל האחינית שלי הזו הוא כל הזמן מתקשר ואפילו בחופש הוא הולך לבקר אותה.

ועוד משהו בקשר לאמא שלי. מתוכנן איזה מפגש של רחוקי משפחה אז אמרתי שיכול להיות שאני לא אוכל בתאריך הזה לבוא אז ישר אמא שלי אומרת בשביל אחד הם לא ישנו את התאריך. אף פעם אמא שלי לא לצידי. עוד משהו כאוב שקרה עם אמא שלי זה היה בשבעה של אבא שלי שהגיסה שלי שהביאה את כל האוכל לשבעה (חס וחלילה לא קנתה מכספה הפרטי) אלא רק לחצה על הכפתור ועשה הזמנה אז מששאלתי אותה משהו בקשר למנות היא התעצבנה ששאלתי אותה והתחילה לפתוח את הפה שלה כמו אני לא יודעת מה ולצעוק עליי ואמא שלי גיבתה אותה ואמרה שאני אשמה ששאלתי מס' פעמים.

תודה על ההקשבה

קרן שלום,


אכן נשמע שאת מרגישה לא בנוח, ולא בבטחון עם משפחתך.
צריך לברר מדוע, ומה את יכולה לעשות על מנת לשנות את המצב.
אני חושבת שמספר שיחות עשויות להועיל לך למצוא דרך לקחת אחריות לשינוי המצב.


בהצלחה!!!
טלי מנדיוק

שלום רב. אנחנו 4 אחים להורים אוהבים ודואגים. יש לי אח שבשנים האחרונות סגור עם עצמו. הוא אדם חכם, נבון איש שיחה מעניין, נקי ומסודר אבל לצערי בלי מזל. היחסים שלו עם המשפחה מועטים, הוא לא בקשר עם האחים אבל עם ההורים כן. הוא גר לבד, לא עובד, לא יוצא ולא מבלה. אנחנו פוחדים שישקע בדיכאון. אנחנו לא יודעים איך לגשת אליו, הוא גם תוקפני בתגובות שלו. מה עושים?

את מתארת מצב בעייתי למדי ("גר לבד, לא עובד, לא יוצא ולא מבלה... תוקפני בתגובותיו") המצריך קבלת מידע רב נוסף אודות אחיך ודיאלוג לגבי האפשרויות השונות - לא ניתן לעשות זאת בתשובה לשאלה בפורום אלא רק בשיחה עם איש מקצוע (פסיכולוג קליני או מטפל משפחתי) ואני מעודד אותך לפנות לפגישת ייעוץ שכזו. בהצלחה!

אני ואשתי נשואים באושר כבר כמעט 3 שנים ,אני בן 33 והיא אוטוטו בת 27 .
אנחנו מכירים כבר כ8 שנים .
בכל מקרה שמתי לב מתחילת הקשר והילך שלמעשה משפחתה ,במיוחד אביה ,לא כל כך קיבלו אותי כ"חלק מהמשפחה " למרות שלא עשיתי להם דבר רע וכבן הזוג של אישתי הם מעולם לא היו נראים מתנגדים .
מדובר במשפחה עשירה ,שכל מה שהם נתנו הם הדגישו שהם נותנים לבת שלהם (כך שאני אבין שאני במקרה איתה ובגלל זה אני "נהנה" מדברים אלו ) .
עד לאחרונה חשבתי שהכל במקרה ,עוד ועוד דברים ,עד לאחרונה . הזמינו אותי לטיול "משפחתי" בחו"ל רק אנחנו הוריה אחיה ואני והיא .
במהלך הטיול הייתה סיטואציה של צילום משפחתי לקראת סופו בעוד אני מתארגן לצילום אביה של אישתי "ייבש" אותי באומרו טוב אתה מצלם אותנו ,בעוד חמתי שואלת למה אני לא מצטלם איתם הוא אמר אני רוצה להצטלם עם ילדיי ואשתי מה רע וחזר על זה כמה פעמים ,אני צילמתי מספר צילומים ועוד חשבתי שאחרי זה יבשו ממני להצטרף ,כולם התפזרו ואני נשארתי בהלם כל הערב ,אשתי שמה לב לזה ושאלה אותי כמה פעמים אך אני לא רציתי לגרום לסכסוך רציני וכו' אך "נפלו לי כמה אסימונים " לגבי העבר והבנתי היכן אני עומד ביחס .
אני כבר מספר ימים מאז הסיפור במועקה רצינית לא מעניין הצילום ,מכל סיפור המבוכה , וכו' .
יש לציין שאני לא עובד בחברה המשפחתית ,לא מקושר לחברה בכל צורה . עד היום חשבתי אולי זה מקרי אך אולי זה מסמל את מעמדי בקרב משפחת אישתי .

השאלות:
1. איך נהגתי בזה שלא דיברתי ואמרתי את אשר על ליבי ?
2. האם אני צריך להגיד לאשתי מה אני מרגיש (בטח איך שאני מכיר אותה היא תגיד שאני יותר מידי פגיע ) ..
3. האם אולי בכלל כדאי לפנות לחמי ישירות ולשאול האם יש משהו שלא מצא חן בעניו בי או משהו כזה בלי לערב את אשתי .
4.האם פשוט להשאיר זאת כך ולהכיר במצב בתקווה שבעתיד אולי ישתנה .


יש לציין שאני בא לבקר מתנהגים אליי בנימוס כמו שמתנהגים כלפי כל בן משפחה אחר .

בתודה
אנונימי שזקוק לעזרה

שלום רב,

מפנייתך נשמע כי אתה אכן בחור רגיש.

התחתנת אם אישה אשר משפחתה עשירה, אתם אנשים צעירים בתחילת הדרך, ו"חשדנות" האפופה באוויר מצד המשפחה העשירה טבעית ואנושית.
אחד הפחדים הכי גדולים של אנשים עשירים זה שיקיריהם ינצלו אותם או מתחברים אליהם בגלל הכסף או יגנבו אותם....זה לא תמיד כורח המציאות, אבל אתה יודע כבר קרו דברים מעולם...
אנני חושבת חלילה שזה המקרה, נהפוכו, אולם תחושה זו הינה טבעית ואנושית.
גם אנשים מפורסמים סובלים מתסמונת זו.

לפיכך, משפחתה של אשתך,מפגינה חשד טבעי עד למצב אופטימאלי של אמון מלא בעתיד.
.
למרות שאתם יחד 8 שנים, והמשפחה מכירה אותך, עדיין בשל גילכם הצעיר, והזוגיות הטריה שלכם "חובת ההוכחה" עליכם כרגע. האמון והקירבה יבואו עם השנים.
אני חושבת שאתה לא צריך להעלב אות להיפגע, אלה לנסות להבין את הצד השני.

נקודה נוספת - התמונה שהאבא רצה באותו רגע רק עם משפחתו הפרטית היא לגיטימית מאוד, ואולי באמת בתת מודע הוא עדיין מתקשה "לשחרר" פסיכולוגית את ביתו. גם מצב שכיח אנושי....
אבל זו הבעיה שלו ולא שלך, ולכן אין לך מה להיפגע.
לו קשה לשחרר ולא לך....
היית צריך פשוט לבקש תמונה נוספת של כולם איתך. אולם כנראה שהעלבון השתלט עליך.

ולסיום - אולי אתה צודק, והם לא ממש "משתגעים" עליך.
אולי.
ואולי דווקא כן.
הנקודה היא, תחייה את חייך הכי טוב.
תקטין את מה שהסביבה חושבת ותתרכז בעשייה חיובית לך ולביתך.
תהנה מהשפע שהיקום נתן לך, ומהפינוקים.
תחייך חיוך גדול, ותקבל בחזרה.
תפתח גישה חיובית כלפי משפחתה של אשתך, וכלפי המצב כולו.
בפסיכולוגיה קוראים לזאת RIFRAMING. הגדרה מחדש של המצב.


בהצלחה גדולה!
טלי מנדיוק

יש עוד סוגיה שמטרידה אותי מאוד ,אנחנו נשואים כשנתיים וחצי ,למעשה ללא בעיה כלכלית מעיבה וללא סיבה נראית לעין להמתין עם הקמת משפחה אך ...
אשתי בעברה הרחוק לפני יותר מ10 שנים עבר מספר ניתוחים שאחד קשור בשני ולא היו מסכני חיים ,לטענת רופאים מומחים בתחום אמרו שאין בעיה להכנס להריון .
אך אני מרגיש שיש לה פחדים (כמובן היא מכחישה ) וכל פעם שמדברים על ילדים היא אומרת עוד חצי שנה שנה (מה שכבר נמשך כשנתיים ) בינתיים אני מרגיש "תקוע" במקום בלי יכולת לדעת מה לעשות ואיפה אני עומד .
ללכת לטיפול (פעם אמרתי לה אולי זה לטובתה ) היא מסרבת בטענה שהיא בסדר גמור ואין מה לטפל היא פשוט מרגישה עדיין צעירה מידי .

מה לעשות בסוגייה זו ?והאם בניגוד למה שחשבתי האם יתכן קשר בין הסוגייה הראשונה לשנייה ?

בתודה
אנונימי

יתכן שיש קשר.
אני מציעה באמת לערוך ברור רציני מדוע אשתך מסרבת להקמת משפחה בעיתוי הנוכחי.
אתם בהחלט בגיל ובשלב שנראה מתאים להקמת משפחה.
אם צריך, אולי איש/ת מקצוע ינסו לסייע לכם להבין מה הבעיה.

בהצלחה!
טלי מנדיוק

פשוט היא חושבת שהיא עדיין צעירה ,זה הבעיה הרצינית שנראית לי מאוד .
השאלה האם בשלב כזה הצבת עובדה של טיפול יכולה לעזור ?
כי משיחות איתה זה לא נראה מתקדם .אפילו אמא שלה מנסה לאחרונה לרמוז שאת תפקידה בכל מיני הקשרים היא סיימה והיא מחכה לנכדים אך אשתי מתעצבנת אליה ש"מתערבת" למרות שאני יכול להבין את ה"התערבות" כדאגה .
אני מרגיש שהיא יכולה למשוך אותי עוד הרבה זמן ואני בבעיה .

בתודה
אנונימי

כן אני חושבת שטוב מאוד שתציע שתלכו לקבל עזרה מקצועית.
אם היא תסרב תלך לבד.

התשובה שלך תהיה באדישות כלפיהם ואתה חייב להראות להם שאתה גבר שווה לא פחות מהם ולא זקוקו לכספ שלהם לשם כך אתה צריך לעבוד קשה ולהראות להם שטעו לגביך
כך אני רואה את זה
ואישתך חייבת לסנגר לך ולהעיר להורים שלה שאתה ראוי ליחס הגון יותר
יללה גבר תתקדם דברים משתנים עם הזמן.......

שלום,
אני ובעלי נשואים 3 שנים ויש לנו 2 ילדים קטנים ובזמן האחרון אנחנו רבים המון ותמיד זה נובע מאותו הדבר. אני מרגישה שהוא מסתכל רק על עצמו ולא שם את עצמו במקומי וברגע שדבר קטן מעצבן אותו הוא מתחיל לקלל, לדבר לא יפה ופשוט לפגוע בי , דיברנו על זה המון פעמים הוא אומר שהוא ישתנה וזה אף פעם לא קורה כי שוב אנחנו רבים . אני יודעת שכל מה שהוא אומר לי זה נובע מעצבים והוא לא באמת מתכוון לזה. כך הוא אומר כל פעם. אבל זה מאוד מתסכל אותו ומעציב אותי ועושה לי לא טוב כי אני תמיד מנסה שיהיה טוב ורגוע בבית וכמה שאני אשתדל ואתאמץ לכך הוא אף פעם לא ישים לב לכך ויעריך את זה. אני מרגישה המון חוסר הערכה וכבוד ממנו וגם אמרתי לו את זה. הוא תמיד טוען שהוא לא טוב במילים אז אני מבינה אותו ולא מצפה שיאמר לי שום מילת פירגון והערכה למרות שזה מאוד חסר לי. אבל לפחות שישתדל גם לא לפגוע וזה אף פעם לא קורה. אני ממש מתוסכלת מהמצב הזה. אשמח לקבל כל ייעוץ מה אפשר לעשות כדי שהמצב הזה יישתנה ויהיה טוב יותר.
תודה.

את זקוקה לייעוץ מקצועי שהוא מעבר לתשובה קצרה בפורום - פני למספר שיחות אצל איש מקצוע (פסיכולוג או מטפל זוגי) שינחה אותך כיצד להתמודד בצורה מיטבית עם הבעיה ולשנות את התנהגות בעלך. בהצלחה!

שלום ענבל .
אני מקווה שאת הכתובת כי אינני יודעת למי לפנות והסיפור הוא כזה :

אני בדילמה האם להתערב ולבקש מחתני להגיע לשיחה ולהניח את כל הטענות על השולחן.
בתי נשואה לגבר מקסים, הורי החתן אפשרו להם לגור בדירה שלהם שהיא נמצאת בקרבתם וכך הם יחסכו ובין היתר יוכלו לעזור להם עם הילד בהוצאת הילד מהגן , אני גרה כחצי שעה נסיעה מהם , עובדת וחסרת אמצעים ועוזרת להם כמה שאני יכולה, לצערי אני גרושה והגרוש שלי גר בדרום הארץ ומגיע לאזור כל שבועיים .
הורי חתני נפגעים מכל מילה ומכל התנהגות שלי ומחממים את בנם נגדי כך שהם גורמים למריבות ביניהם ובתי באה אלי בכל מיני טענות על התנהגותי שאני צריכה להתרפס לפני הורי חתני ולהתחנף להם כי הם מבוגרים ממני והם נותנים להם מקום לגור ללא תשלום וכך הם חוסכים .
אתן דוגמא בלבד למקרה של סכסוך : האב של חתני עבר ניתוח וביקרתי אותו בבית החולים ואף התענינתי יותר מאוחר בבריאותו
מספר חודשים מאוחר יותר הייתי מאושפזת בבית חולים והם לא באו לבקר אותי או הרימו טלפון לשאול לשלומי פשוט התעלמו , נעלבתי אבל שתקתי ולא אמרתי דבר לבתי שלא יריבו .
בחג האחרוןלא הרגשתי טוב ולא התקשרתי להורי החתן לאחל חג שמח , הם כמובן לא התקשרו אלי ומאז הם פגועים ועשו סיפור מזה וגרמו למריבה בין הזוג שאני לא בסדר .
בקיצור אני מתלבטת האם לשוחח עם חתני על הנושא ולעשות סוף להעלבויות של הוריו על מנת שהוריו יפסיקו לסכסך ביניהם ובין בתי אלי , בתי לא מסוגלת להתמודד מול בעלה היא פשוט חלשה .
מה דעתך עלי לעשות כי ככה לא ניתן להמשיך , לא יתכן שבזה שהם בעלי יכולת יש להם עליונות עלי ועלי לצחצח להם את הנעלים .
תודה

איני יודע מי זו ענבל אך אני הכתובת לשאלתך, סבתא. וכן, אני בדעה שאת צריכה להניח את כל הדברים על השולחן ולשוחח עם משפחת חתנך באופן ישיר, פתוח וכן. שיחה גלויה רק תקדם את ההבנה ביניכם ואולי תביא גם לשינוי בהתנהגותם. בהצלחה!

בעקבות סכסוך על כלתי,היא אסרה עלי להתראות עם נכדי.
ילד בן שבע וחצי,ילדה בת חמש וחצי,תינוקת בת שנה.היא דורשת "התנצלות "-כתנאי
שאראה את הילדים.
זו הדרך שלה לנקום בי.
בני-בעלה-חסר אונים.לכל פניה שלי הוא עונה "תפני ל.....",תסגרי איתה ענין.
הילדים אהבו אותנו מאוד.אהבו לישון בביתי ,אהבו לבוא אלינו,ספרו לנו מעולמם,
שחקו איתנו ,שתפו אותנו במה שקורה בגן ובבית הספר.
עם כל הכאב שלי,שהוא רב,אני דואגת לילדים.
מה הם מרגישים עם הניתוק הפתאומי?
איך זה ישפיע עליהם?
מה עלי לעשות ,או לא לעשות ?
הילד הגדול מחונן,אך מאוד לא מאוזן.נוטה להתפרצויות בכי,מוצץ עוד אצבע..
לפעמים מתנתק מהסובב אותו.
מחכה לתשובה מה לעשות ,אם לעשות ?
בתודה
אווה.

אווה שלום רב,

ראשית חג שמח לך ולכל המשפחה!

לגבי פנייתך - נראה כי כלתך נפגעה ממך, למרות שברור ממכתבך שלא התכוונת לפגוע בה.
למרות זאת, היא נפגעה ומן הראוי שתשוחחי איתה ואם יש צורך תתנצלי.

לעיתים אנשים נפגעים גם מבלי שהתכוונו.
וגם במצבים אלה ובכלל אנו נדרשים להתנצל.

חג שמח!
טלי מנדיוק

לא הבנתי את תגובתך.
להתנצל ?
האם סבתא צריכה לענות לכל גהמותיה של כלתה כדי לראות את נכדיה?
איפה האחריות ההורית בקטע הזה?
האחריות לבריאותם הנפשית של הילדים?

אם אתנצל,כדבריך,על יחסה הרע אלי ואל בעלי,אנה אני באה?
היא תבין שבידה כלי נשק אולטימטיבי,מניעת מפגשים עם הילדים,ותפעיל אותו
כל פעם.

שאלתי היא לגבי הילדים?
איך זה ישפיע עליהם?
האם ללכת לראות אותם בבית הספר והגן?

האם לפנות ליועצת החינוכית של בית הספר?

אני וכלתי -שני קווים ישרים ומקבילים,שלא נפגשים.
אבל נכדי באמצע.
אעשה הכל כדי לגרום להם אושר .
אבל לא אזייף סליחה .
מניין לך הקביעה שפגעתי בה?
אולי להיפך ,אך בידה כלי הנשק.
קרי,להסכים למפגשים עם הילדים או לא.

מצפה לתגובה על שאלתי לגבי נזק ,או לא לילדים.

בתודה
אווה

אווה יקרה,


לא קבעתי שפגעת חלילה בכלתך.
וכי מניין לי לדעת?
אולם מדבריך ניכר כי בכל זאת כלתך כועסת ופגועה, ונכון הדבר לשוחח עימה ולנסות להגיע להידברות חיובית איתה.
את חייבת להבין כי אין חוק בעולם אשר יחייב אותה לאפשר לך את ראיית הנכדים. זה עצוב, אכזרי, לא בריא לילדים, אבל זו המציאות.
אין לך מה לפנות לרשויות החינוך כיוון שהדבר לדעתי רק יחמיר את המצב.
אני מציעה ללא קשר לסנקציה המופעלת כרגע, לפנות אליה, לנסות לשוחח איתה, ואם פגעת בה באיזה שהיא צורה - להתנצל בפניה.
ובכלל לעתיד לשמור על יחסים חיוביים ותקינים איתה.
נסי להקשיב לבקשותיה, ציפיותיה, וראי מה את יכולה לבוא לקראתה ומה לא.
כמובן שאני מקווה שהיחס יהיה הדדי גם מצידה.
אבל את יודעת, אנחנו לא יכולים לקחת אחריות על הצד השני, אלה רק על עצמנו.

חג שמח,
טלי מנדיוק

חג שמח ותודה על עצתך.

הייתי שבויה בכאבי,בכעסי.
ושניהם יועץ גרוע.
הבנתי שבסכסוכי משפחות אין צודק או לא צודק.
כל אחד צודק בעיני עצמו ואין הצדק מוביל לפתרון הבעיה.

הכלות תמיד תנצחנה,הכוח בידיהן.
הכוח זה הנכדים .
בידם למנוע ובידן להתיר.

על כן ,לעתיד ,אדע.
לשתוק.להכנע.לסבול בשקט.
בני חסר אונים מול אשתו.
אני חסרת אונים מול השימוש בנכדים.

שלחתי לשניהם מייל ,בו הסברתי ש......
אין אני מאמינה בכתוב.
זה כתב כניעה מול עריצות.
אבל לא היתה לי ברירה.

כרגע מותר לי לדבר בטלפון עם נכדי.
לא יותר.

משפט מזעזע שכלתי אמרה לי :
"מי יש לך בעולם שיעזור לך ,אם תצטרכי?"

ושוב תודה.
על שהעמדת אותי במקומי.

אווה -סבתא כנועה.

היי, יש לי בעיה משפחתית די חמורה הייתי אומרת אני לא יודעת איך לפתור אותה. העניין הוא כזה: אני בת 33 נשואה בשנית יש לי שני ילדים הקטן בן 4 חודשים גדולה בת 10 . בתקופה כשהייתי גרושה גרתי אצל הוריי במשך שנתיים היה לנו קשר מאד הדוק. אני מתגוררת באותה שכונה ממש לידם ...הם תמיד לחצו שמאד חשוב להם שלא אעזוב אותם היות והם די התרגלו למצב בו אנחנו ביחד ..... יש לי אחות בת 27 די מפונקת שמתגוררת שם כרגע זמנית עד כניסה לבית שרכשו יש לה ילדה בת שנתיים.. מאז ומתמיד ההורים שלי מפחדים ממנה מהתגובה שלה הם לא מסוגלים לפנק ולומר מילות חיבה לבני הקטן שמא היא תקנא חלילה. היא מתייחסת אליהם בזלזול רב לא מכבדת אותם ולי זה מאד כואב היא לא טיפוס שאפשר לדבר עימה. היא מיד מתגוננת ומתעצבנת ולא מסוגלת לקבל הערות. ההורים שלי חיים בפחד שמא אנחנו לא נריב כי מידי פעם היינו ברוגז בגלל שטויות שהיא ממציאה ומשקרת . בויכוח האחרון שלנו זה היה ממש סתמי, מה שקרה הוא שמרוב שהתעצבנתי אמרתי לה את מה שבלבי בפניה. כשהלכתי הביתה היא העמידה פנים שהיא מתעלפת שהיא לא יכולה להזיז חלקים מגופה כאילו עברה מאין אירוע או התקף כלשהו ....היא השיגה בזה שההורים שלי התקשרו אליי מאד כעסו ואמרו לי שהם לא רוצים יותר לראותי בביתם היות שאני פגעתי באחותי. כל מה שחשוב להורים שלי שלא נריב מה שקורה זה ממש לא מעניין אותם תמיד מצפים ממני לא לענות לה ואם אני רק מעיזה לדבר עימה בצורה הכי עדינה היא מתעצבנת ואז הם כועסים עליי. המצב מאד מתסכל אותי הם ההורים שלי כואב לי שהם התרחקו ממני בגללה .אמא שלי מידי פעם מתקשרת בסתר ומתחננת שאני אתנצל בפניה. רצוי לציין שזה קרה מספר פעמים שאני פשוט התנצלתי כדי לא לאבד את הקשר עם ההורים ואני לא מוכנה שוב לבקש סליחה על משהו שלא עשיתי. מה ניתן לעשות במצב כזה?
אודה לתשובה

אני שמח שבחרת להיות אסרטיבית מול אחותך ואמרת לה את שעל ליבך. אל תכנעי לתכתיבי הוריך (זה רק ימחזר את מעגל הקסמים של שתיקה ופסיביות שמעודדים את התנהגותה) - אני די בטוח לאחר תקופה של התעלמות (מצד אביך) הם יתחננו לראות אותך ואת הנכדים, והפעם בתנאים שלך. בהצלחה!

כנראה שהייתי צריכה את החיזוק הזה...לדעת שזאת הדרך הנכונה לפעול.

שלום,בת 40 נשואה .כבכל שנה אני ובן זוגי נוהגים לעשות שנה בצד הזה ערב חג ושנה בצד השני וכך כולם מרוצים.
השנה אנו אמורים לחגוג בצד בעלי אך פתאום,גיסתי החליטה שהיא הולכת לצד בעלה ושאנו נחגוג עם אימה(הוריה גרושים) והם 2 אחים.בעלי מאד כעס משבירת הכלים של גיסתי והחליט שנלך לצד שלי בכדיי שהילדים יעבירו את החג כהלכה.
יש לציין שכאשר אמרנו לחמותי שהשנה זה בצד שלהם היא לא התלהבה לארח וניסתה ל"הפיל"את זה עלינו.אני הסברתי שיום למחרת אני מארחת אז זה לא יסתדר.
המצב עכשיו הוא כזה,גיסתי לא לוקחת את חמותי איתה ואנחנו לא לוקחים אותה משום שאנו מתארחים אצל אח של גיסי.בגדול אין לי בעיה שהמצב כך משום שגיסתי וחמותי שברו את הכלים מה שמפריע לי שילדיי ידעו שסבתא היתה לבד בחג.כיצד מסבירים?תודה וחג שמח.

אומרים להם פשוט את האמת, ברמה ההולמת את גילם. בהצלחה וחג שמח!

היי, אני נשואה , ויש לי המון בעיות עם משפחה של בעלי- אנו גרים לידם וכמעט כל מפגש איתם מעלה אצלי סערת רגשות- נכון אני הכלה ולא הבת, ומרגישה יחס שונה, גם יחסים עם גיסתי לא משהו - תמיד אני מנסה לרצות , להיות בסדר עם כולם ולא רואה את אותו יחס איכפתי כלפי, לא מצליחה להבין כיצד עליי להתייחס ולאכול את משפחה- תמיד אני נשארת עם הרגשה שאו שאני לא בסדר או שהם עוד פעם פגעו בי... זה אוכל אותי מבפנים חוסר שביעות רצון מעצמי- אם קבעתי עם חברה וגיסתי התקשרה אז אני מרגישה שחייבת להזמין אותה גם אליי, אם כולם אצל חמותי - אז גם אני "חייבת "לבוא ...מכל החוסר הבנה של מערכת משפחתית אני כבר חולה.. אני בת יחידה +אמא .
תלמדו אותי איך אני אמורה להסתכל על המשפחה של בעלי, כיצד אמורים להיראות היחסים שלי ושל גיסתי ומה מקום שלי שם... אני לא מרגישה שזוהי משפחה שלי .. לא סומכת ..... תמיש חושבת שישנן הפליות כלי הילדים שלי וכו'.... איפה אפשר לקבל עזרה בנושא זה

פני למספר שיחות עם פסיכולוג או מטפל זוגי בהן תוכלי לתאר את היחסים עם משפחת בעלך בהרחבה הראויה ולקבל כלים והנחייה מקצועית כיצד להתמודד עימה. בהצלחה!

אנחנו משפחה במשקל כבד. אנחנו מחפשים תוכנית או מדריך ליקח אותנו כפרוייקט ויעזור לנו לרזות. למי אפשר לפנות?

אנא הפנו את השאלה לפורומים העוסקים בהרזייה וכיו"ב... בהצלחה!

*** ההודעה נערכה - נא לא להעלות הודעות שיש בהן משום פרסום ישיר או עקיף לגוף מסחרי ***

אני אמא לשלושה ילדים בגילאים 12 וחצי 9 וחצי ו 5, יש לי בעיה:
חמתי היא אשה שקונה לילדים כל מה שהם רוצים וצריכים, מעורבת ומתערבת בחייהם,
לעומתה אמי שונה "קרה" יותר, פחות קונה ונותנת (חוסר יכולת כלכלית) ופחות מתערבת בחיי הילדים. לאחרונה ילדי החלו להתרחק מהורי, הן בשיחות טלפון והן במפגשים, כאשר אנחנו מגיעים להוריי אז ביתי הגדולה כל הזמן מתעקסת באייפון,ביתי האמצעית הפסיקה להתקשר לאימי, המצב חורה לי מאוד (ברמות גבוהות מאוד), אמי מעירה לי ובצדק על התנהגות הילדים, על כך שהם גדולים והם כבר מודעים להתנהגויות שלהם, אני מבקשת לדעת כיצד עליי להפוך את הקערה על פיה, כיצד אוכל לשנות את המצב? אני יודעת ומודעת שילדים הם אנטרסנטים ויאהבו את מי שקונה להם ועושה להם. אך בכל זאת לדעתי זאת לא סיבה להתנהג בצורה כזו.אשמח לקבל עצה כיצד לגרום לילדי להתקרב שוב להוריי

שלום רב,


כל שעליך לעשות זה לעודד, לתמוך, ולכוון למען הקשר החיובי בין הנכדים לסבתא.
אולם מנקודה מסויימת זו גם הבחירה שלהם.
גם להם יש בחירה, הרגשה, רצון.
עליך יהיה ללכת "בין הטיפות" בין רצונם, לרצונך, לרצון הסבתא וכו...


בהצלחה!
טלי מנדיוק

אני ואמי אנחנו לא בכאלה יחסים טובים , לא כמו שאמא ובת צריכות להית לדעתי. אבא שלי אני הרבה יותר מחוברת אליו והוא יותר חינני. סיבה אחרת שלאמא שלי יש מחלה נפשית כלשהי ושהייתי קטנה יותר זכיתי יותר לתשומת לב מאבא..שוב, גם מבלי שום קשר למחלה הוא יותר אמהי בעצם..אני מתעצבנת עליה הרבה ובגלל התרופות שהיא נוטלת יכולת התגובה שלה איטית, בין היתר, מה שמעצבן אותי יתר. אני כל כך לא רוצה לפגוע בה ורוצה לחבק אותה ולנשק אותה כמו שאני עושה עם אבא שלי, אבל זה לא יוצא לי...אני לא רוצה לפגוע בה יותר והיא מאוד יקרה לי...אני לא זוכרת באמת מתי בפעם האחרונה נישקתי או חיבקתי אותה, אני לא אוהבת לעשות אז זה אבל ברורש אני אוהבת את זה..מה זה אומר עליי ומה אפשר לעשות?כואב לי להתייחס אליה ככה ואני בוכה הרבה פעמים בגלל זה.
זה עוד יותר התעצם כאשר נולדה לי אחיינית..לא יודעת איך להסביר את זה.
לפעמים אני פוחדת שאני אתחתן ויהיו לי ילדים , כך היחסים שלי יהיו...זה מעסיק אותי הרבה לאחרונה.

שלום רב,

פנייתך כל כך אנושית ורגישה.
עם השנים אדם עובר תהליך צמיחה, גדילה והתפתחות והוא לומד לקבל את האנשים סביבו ביתר הבנה, ואמפתיה.
קשה מאוד לקבל ולהשלים עם מוגבלויות של האנשים היקרים שלנו.
קשה לבנות הגנות שיגנו עלינו מפני כאב זה.
אולם עם הזמן, ועם השנים יכולות אלו מתפתחות ואז אפשר להתנהל טוב יותר.
אשריך שיש לך קשר כל כך טוב עם אבא! את בהחלט אדם מבורך!
אמצי גישה חיובית של החצי כוס המלאה!!!!

בהצלחה!!!!!
טלי מנדיוק

בני בן שנתיים ושלושה חודשים מדבר כל הזמן בשפת נקבה "לא רוצה", "לא יכולה" , "רוצה לעלות" אני מתקנת אותו על המקום אך הוא ממשיך בשלו.
כשאני מלבישה אותו במכנסיים הוא בוכה וצורח ומסרב ללבוש את המכנסיים ומבקש כל הזמן שמלה, אז אני בוחנת אותו ואומרת לו "בוא נלבש שמלה" והוא ישר רוצה מחייך ומאושר. כשהוא נשאר בלי מכנס הוא מנסה למשוך את החולצה כמה שיותר למטה ומחזיק אותה מהצדדים "כמו שמלה" לפעמים סתם מושך את החולצה ונשאר מכופף עם הרגליים כדי שהחולצה תהיה יותר ארוכה ותכסה את רגליו "כמו שמלה".
אינני נוהגת ללבוש שמלות אך מציינת שהוא מאוד אוהב את הקלטות של רינת גבאי ורואה אותן כל הזמן (לפעמים היא לבושה בשמלה).
לציין שכשהוא רואה מישהי בשמלה הוא נוגע ומזיז לה את השמלה.

1. האם זה נורמלי?????

2. האם מדובר במשבר זהות בגיל כזה?

3. האם זה עניין חולף או שעליי להיות מודאגת מהתופעה הזו?

4. למי עליי לפנות כדי לאבחן את הבעיה?

אשמח לקבל תגובה מהירה..

לציין גם שהוא משחק עם בובות ופחות במכוניות..

נורמלי ובסדר גמור בגיל הזה.

לענת,

הבן שלך נורמלי לחלוטין.
הוא אכן נמצא בעיצומה של רכישת זהות, דבר המרחש בערך עד גיל 4.
אני מציעה לך לא להתרגש, ולא להפגין "הזדעזעות" בפניו.
להתייחס אליו רגיל כמו לבן.
כשהוא מבקש מידי פעם שימלה או בובה לאפשר....
לאט לאט הוא יגבש את זהותו.
נורמלי.
בריא לחלוטין.תורידי לחץ.


בהצלחה,
טלי מנדיוק

טלי שלום,

תודה לתגובתך . אני אכן הורדתי קצת לחץ אך... בפורום פסיכולוגיה התייחסו להתנהגות זו ה"התנהגות לא שכיחה" שיכולה להעיד על קושי בגיבוש הזהות אם כי זה לא ודאי.. וייעצו לי שם לפנות לפסיכולוג / פסיכותריפיסט שעובד עם ילדים בגיל הרך . מציינת שאני אם חד הורית האם יש לכך איזו שהיא השלכה בנוגע לגיבוש הזהות.

האם כדאי לפנות בכל זאת לבירור מקיף יותר (הזמן פה קריטי...??)

ושוב ...תודה

תגשי, מה יכול להיות?
לעינות דעתי המלומדת, זה גיל שבו בנים ובנות נגישים לחפצים של שני המינים.
לעיתים תגובה מוגזמת של הסביבה "מעודדת" להיצמד לחפצים מסויימים.
לדעתי תורידי לחץ, ותראי שהסמפטום יתאזן.

שלום רב,
אני הורים בני 39 ו43 הורים ל2 בת 9 ו בת ו10.
בתינו בת ה 10 ילדה מאוד מרדנית ועקשנית, מדובר בדברים הקטנים , משטיפת פנים בבוקר,ועד לאכול ולהכנת שיעורים,
מאחר ואני נמצאת אחר הצהריים אני המבקשת והיא תמיד מתעקשת לא להסכים , לא רוצה להכין שיעורים או משקרת שהיא הכינה והיא לא הכינה בעצם.
לא רוצה להתקלח..., לא רוצה לסדר את החדר, כשאני מבקשת שוב מתפתח ויכוח שהופך לצעקות , היא לא מוכנה להבין שאני האמא והיא הבת
גם כשהכנתי תקנון היא קרעה אותו.
הלכנו לטיפול משפחתי ושם נאמר לנו לשוחח איתה , את מספר השיחות שעשינו איתה אי אפשר לספור.
אנחנו מיואשים , האווירה לחוצה ולא נעימה בבית.
אני מרגישה חסרת אונים משום שכל מילה שלי מובילה לאימות ומריבות.
מה עלי לעשות?

שיחות לבדן לא ישנו את התנהגותה של בתכם - פנו לפסיכולוג קליני התנהגותי שידריך אתכם כיצד לעצב את התנהגות הילדה. בהצלחה!

מדובר בסכומי עתק....
מה גם שגם טופלנו אצל טרפיסט/פסיכולוג קליני, בתשעים אחוז מהמפגשים הוא שוחח איתה ושחח, ושוחח...והיא כל הזמן דיברה וקישקשה ע ל כל מיני דברים, והתרוצצה ,
עד שבאיזה שהוא שלב כבר נגמר לנו הכסף.
אנחנו לא יכולים לעמוד בסכומים כאלה בשביל שמישהו יישב ויקשיב לה, גם אני בבית יושבת ומקשיבה לה,זה לא זה.

צר לי לשמוע (שוב) על הטיפול הכושל בבתכם ועל סכומי העתק שבוזבזו לשווא. כל מה שאתם (הייתם) צריכים זה מספר מצומצם של פגישות הנחייה עם פסיכולוג התנהגותי שילמד אתכם כיצד לנהוג בילדה ולעצב את התנהגותה. (עלות טיפול שכזה, גם במחיר של 400 ש"ח למפגש, עדיין רחוקה מסכומי העתק שהוצאו על הטיפול הכושל.) בהצלחה!