בריאות, רפואה
מאמרים | פורומים | קהילות | רופאים  
  חיפוש במאמרים  
הריון ולידהדיאטה, תזונהתרופות, ויטמיניםעיניים, משקפייםניתוחים פלסטייםרפואה משלימהקוסמטיקה, איפורעיצוב שיערפסיכולוגיהאורטופדיה
 
מין, יחסים, זוגיותכושר גופנירפואת שינייםרפואת ילדיםלב, כלי דםעזרה ראשונהמחלות, טיפוליםגיל הזהבחוק משפט, ביטוחמתכוני בריאות
הוסף למועדפים 
פורומים רפואיים
 

פורום חרדות, טראומות, פחדים עמוד 52

פורום חרדות, טראומות ופחדים הוא המקום בו תוכלו להתייעץ אודות חרדות, התקפי חרדה, פחדים, פוביות, טראומה, פוסט טראומה, PTSD, חרדת בחינות, פחד גבהים, חרדה חברתית, פחד ממטוסים, קלאוסטרופוביה, פחדים אצל ילדים, חרדת ביצוע, פורום פחדים נועד לכם.
מנהלי פורום חרדות, טראומות, פחדים:
ד''ר אודי אורן
לפרטים נוספים
ד''ר חיים היילפרין
לפרטים נוספים
 
מאיר
02:13 28.08.10
שלום
אני כחודשיים לאחר ניתוח המעי הגס וגילו לי סרטן,
לאחר הנתוח החלו חרדות וקושי הרדמות, רופא המשפחה נתן לי לוריואן שעזר לי מאוד!-1 עד 2 כדורים ביום, כיום אני לוקח רק כדור אחד, עדיין מופיעה לי במשך היום אי שקט אבל לזמן קצר,
אני מתחיל לקחת עכשיו כדורי כימותרפיה האם מותר להמשיך לקחת את הלוריואן?והאם אני עלול
לפתח תלות בלוריואן? אם כן איך אני מפסיק לקחת את הכדור ללא גרימת נזק לעצמי
תודה
ושבת שלום
 
ד''ר חיים היילפרין  
03:58 28.08.10
איני מכיר תגובות בין-תרופתיות בין כימותרפיה ולוריוון. שימוש יומיומי ממושך (מעבר למספר שבועות) אכן עלול לגרום להתפתחות תלות ואינו מומלץ. יקל עליך להפסיק את הכדור לאחר מספר שיחות עם פסיכולוג קליני המטפל בחרדה בגישה הקוגניטיבית-התנהגותית. בהצלחה והחלמה מלאה!
 
חיים
08:44 26.08.10
ד”ר שלום

לאחרונה צצו בעיות רבות שאף אחד לא מצליח להצביע על כיוון כלשהוא. אחת לחודש מופיע לי בפתאומיות כאבים חזקים באיזור עצם הזנב מיד עם הופעת כאז זה אני מתחיל לקבל טשטוש וקשיי נשימה עד כמעט עילפון למשך מספר דקות ולאחר מכן זה עובר. אציין שלאחרונה הנני סובל מפיסורה והתקפי חרדה ומטופל בציפרלקס. אני אדם בריא, לא מעשן ועושה ספורט ופשוט אובד עצות - כל הצרות באו במכה אחת ואני לא יודע מאיפה להתחיל.
בבקשה לעזרה\המלצה.
 
ד''ר חיים היילפרין  
03:10 27.08.10
התחל במספר פגישות אצל פסיכולוג קליני המטפל בחרדות בגישה הקוגניטיבית-התנהגותית... בדרך זו תקבל מושג ברור הרבה יותר על הבעייה איתה אתה מתמודד, וחשוב עוד יותר, כיצד לפתור אותה. בהצלחה!
הי
אני בת 36, אם לשניים ומנהלת עמותה.נוטלת צ'פרלקס כבר שנתיים, עברתי למינון של 5MG (חצי כדור) לפני כארבעה חודשים. שוקלת לכנס להריון, האם ישנה כל סיכון בהריון לי או לעובר אם אמשיך בתרופה? מהם הסיכונים? ומהם האפשרויות?
תודה רבה. דניאל
 
ד''ר חיים היילפרין  
02:29 26.08.10
אין מספיק מידע על נזק אפשרי לעובר אך העמדה הרווחת היא לא לקחת סיכון ולהפסיק את הציפרלקס לפני הכניסה להיריון. בכל מקרה, התייעצי עם הפסיכיאטר והגניקולוג שלך - וגשי למספר שיחות אצל פסיכולוג קליני המטפל בחרדה/דיכאון בגישה הקוגניטיבית-התנהגותית - טיפול קצר-מועד שכזה עשוי לשחרר אותך סופית מהצורך בתרופה. בהצלחה!
 
דניאל
21:41 24.08.10
שלום רב, ברצוני לקבל תשובה למצבי כיום לאור בעיה שקיימת לי כשנתיים, אני בגיל 34, אקדמאי,אינטיליגנטי וכו'. לפני שנתיים סיימתי את לימודיי התואר ומאז חיי תקועים, קרי, יצאתי ממסגרת הלימודים, הקשר עם החברים נותק, הנושא התעסוקתי לא בא לידי ביטוי בכלל, קשר עם בנות גם לא בא בחשבון, כלומר כרגע מנותק מבודד ואיבדתי כל קשר חברתי בחוץ. התוצאה: במשך שנתיים אני כמעט לא יוצא מהבית, לא בילויים ותחביבים; אני כיום מתגורר בבית הוריי בשכונה עויינת לי,שכנים גם, פחות מרבה לצאת לעיר, בקיצור ניתוק תעסוקתי,חברתי וזוגי.
השאלה הכי חשובה לי היא, למה כשאני נמצא בבית קשה לי מוחית או מחשבתית לייצור מהלך של איתור, עשיה ביום-יום, כלומר אני לא מצליח לחשוב לאן אני רוצה ללכת או ליזום עבודה במסגרת כלשהי - פשוט נאטמו לי המחשבות על מטרות מסויימות ולכן אני יושב בבית ונמנע באופן אוטומאטי מעשיה אפקטיבית. כמו כן אני גר בבית קרקע עם גדרות מסביב לכן יש מצבים שאני מרגיש כמו חיה בכלוב, מסתובב בשטח ומרגיש שאין לי לאן לברוח אלא בוהה לכוון הרחוב או השכנים ללא יכולת לצאת תחושתית מהאזור. אציין שעברה עליי ילדות של "הזנחה" מצד הוריי, אם זה בחסך בהקניית כישורים חברתיים, או בלהראות אהבה ועוד, כלומר אני נמצא במקום שבו כל הילדות שלי עלתה לי וכעת אני מרגיש בושה רבה למשפחה, למרות שאני אדם כשרוני ובעל הבנה מרובה. כמו כן, אדגיש שאני אדם שאין בו פחד, לא הייתה לי בעיה בפרזנטציות מול קהל, אני בעל יכולת ורטוריקה מעולה, ואין לי בעיה בלהכיר אנשים (רושם ראשוני) או חוסר בטחון, אלא המחסום שציינתי ממש לא מובן לי. במציאות חלה לי נסיגה הדרגתית בעשיה ובמחשבה ועיקר נשוא הבעיה זה הבושה. קראתי בכמה אתרים על דבר שנקרא "רגישות יתר או רגישות גבוהה" ורוב הסימפטומים מתארים אותי מבחינה התחושתית. יתכן שהשילוב שלי כיום, לאור השארותי בהסתגרות בבית וצורת הראיה שלי לחברה, יצר איזשהו מחסום ריגשי חמור.
אודה לתשובה או חוות דעת קצרה לאור נסיבות אלו שהובאו לפניך, מהו לדעתך המניע או הגורם שהביא אותי למחסום ריגשי או מחשבתי זה? תודה
 
ד''ר חיים היילפרין  
02:27 25.08.10
ההסתגרות ההדרגתית שלך מוזנת ע"י משוב מעגלי - אתה רגיש וביישן ולכן נמנע מעשייה, אי העשייה הופכת אותך לעוד יותר רגיש וביישן ולכן מסוגל עוד פחות לפרוץ החוצה מהמעגל, וחוזר חלילה בספירלה ההולכת ומדרדרת. הדרך המבטיחה ביותר עבורך לפרוץ החוצה היא לפנות, כמו גדול, לטיפול פסיכולוגי צמיחתי. אשמח לעזור לך בזה.
רציתי לדעת עוד משהו קטן, האם ואני מאמין שאני כזה, האם רגישות יתר או גבוהה יכולים להוות גורם עיקרי לאור הנסיבות שהעלייתי לפנייך?
 
ד''ר חיים היילפרין  
02:23 26.08.10
למרות שאתה ללא ספק מאופיין ברגישות גבוהה, "רגישות יתר" אינה הגורם העיקרי בבסיס התמונה הקלינית שתארת. אם אתה מתעקש על מציאת מונח מקצועי אחד לגורם שכזה, "בושה" קרובה לכך הרבה יותר. כפי שהצעתי לך בתשובתי לעיל, אם רצונך בפרספקטיבה עמוקה ורחבה בהרבה מזו על מצבך - שלא לדבר על "החלמה" מלאה - פנה לטיפול פסיכולוגי. בהצלחה!
שלום רב,

אני זקוק להמלצה על פסיכולוג/ית שעוסקים בטיפול קוגניטיבי-התנהגותי לטיפול בOCD וחרדות קשות. חשוב לי שיהיה מנוסה וטוב כמובן, מאזור המרכז.

 
ד''ר חיים היילפרין  
04:40 03.01.09
אתה יכול למצוא מטפל שכזה בקרבת מקום מגוריך באלפון הפסיכולוגים, או באלפון איט"ה (איגוד הפסיכולוגים הקוגניטיביים - התנהגותיים), או לפנות ישירות אלי.
 
ירון
17:38 03.01.09
היי ד"ר,
כמה שנים אתה מטפל בCBT?
הבנתי שאתה מטפל בבאר יעקב. זה קצת רחוק לי כי אני מהמרכז. אם יש מישהו טוב שאתה מכיר מהמרכז שעושה CBT לOCD אשמח אם תמליץ לי.
 
ד''ר חיים היילפרין  
20:31 03.01.09
עשרים וחמש שנים. אני נמצא במרחק של כעשרים דקות נסיעה מת"א ברכב או רכבת (התחנה נמצאת כמאתיים מ' מהקליניקה); אתה יכול כאמור לבחור מטפל הקרוב יותר למקום מגוריך באלפון איט"ה.
 
ירון
20:41 05.01.09
האם לדעתך ומניסיונך טיפול קוגנטיבי התנהגותי לOCD הוא קשה יותר מהפרעות חרדה אחרות ומדיכאון? האם בטיפול בOCD יש יותר צורך בהתערבות תרופתית מאשר ההפרעות הנ"ל?
 
ד''ר חיים היילפרין  
02:34 06.01.09
התשובה לשתי השאלות חיובית בעקרון, אך השונות בין מטופלים וחומרת מצבם כה גדולה שאין לכך משמעות - יש להעריך כל מקרה לגופו.
 
ירון
23:49 06.01.09
למה אתה לא מופיע באלפון של איט"ה?
 
ד''ר חיים היילפרין  
02:23 08.01.09
איט"ה היא גוף חדש יחסית ורק אחד מאגודות מקצועיות רבות שהייתי יכול להיות חבר בהן מתוקף עיסוקי... אני חבר פעיל רק באגודת הפסיכולוגים האמריקאית (APA) - שהיא, אגב, הארגון המקצועי הגדול בעולם - משנת 1984, ובהסתדרות הפסיכולוגים בישראל (הפ"י), מאז חזרתי ארצה ב-1992.
 
שרון
13:06 24.08.10
שלום רב, ממליצה על מטפלת קוגנטיבית מדהימה ובעלת ניסיון רב, שמה *** ההודעה נערכה - נא לא לציין פרטים שיש בהם משום פרסום ישיר או עקיף לגוף מסחרי *** מקבלת באזור ת"א. אני מטופלת שלה וממליצה בחום. בהצלחה..(:
שלום,
בתי סובלת להערכתי מחרדה במבט לאחור לפחות כ 2-3.

זה מתבטא בכך שהיא יכולה להכנס לבועה משלה - ופתאום לפלוט צעקה של פחד,
זה לא קןרה להערכתי מספר פעמים בודדות בחודש.
בנוסף היא סובלת מהפרעות שינה.

אשמח לקבל עזרה והכוונה
 
ד''ר אודי אורן  
21:47 23.08.10
לגדי שלום,
איני יודע אם אתה מדבר על חודשיים שלושה או שנתיים שלוש שנים.
בכל מקרה אני מציע לך להפנות אותה לאבחון של פסיכולוג בית הספר או פסיכולוג בקופת חולים.
אתה מתאר סימפטומים שעשויים להיות חלק מתסמונת חרדתית ו/או תוצר של חויה טראומטית שהיא חוותה.
בהצלחה,
אודי
 
גדי
23:54 23.08.10
דר' אודי שךום,
אני אשמח אם נוכל לקבוע פגישת ייעוץ
יחד עם הילדה,
המייל שלי מצורף,
תודה
גדי
 
ד''ר אודי אורן  
00:27 24.08.10
אנא השאר הודעה בטלפון שלי
שמקבל דרך הקופה מכבי
באזור המרכז
תודה מראש
 
ד''ר חיים היילפרין  
02:17 23.08.10
שאל במרכז ברה"ן של הקופה על מטפל קוגניטיבי-התנהגותי או חפש ישירות פסיכולוג המטפל באזור מגוריך דרך אלפון החברים של אתר איט"ה. בהצלחה!
 
דניאל
13:45 21.08.10
שלום רב,אני כיום בן 33 ורציתי לדעת מספר דברים אשר מעיקים עליי כבר מספר שנים.
ידוע לי שרוב הבעיות שאנשים מפתחים לעצמם נובעים כביכול מטראומות בילדות, אני כאמור חוויתי ילדות של "ילד מוזנח" קרי הוריי ממש לא התמידו להקנות לי כישורים חברתיים עם חברים ובנות שזה התבטא עם אמא שגם שטלטנית ומקללת כל הזמן להבדיל מאבי שמאוד פאסימי ולא אכפת לא מאף אחד, המצב יצר גם שכל אחד ישן בחדר משלו ללא קשרים אינטימיים מלפני 20 שנה למרות, שלא מדובר כאן בסכסוכים של גירושין חלילה פשוט כל אחד והפינה שלו, יתכן שזה יצר אצלי דיסטונאס חמור כשראיתי את כל מהלך חייהם ככה, בהמשך ילדותי לוותה בכך כל הזמן הייתי בבתם של ילדים אחרים החל מגיל 10 יענו "ילד רחוב", חויתי המון דחיות,אכזבות מבנות למרות שכל הזמן רצו להיות איתי ואני דחיתי עוד טרם שידחו אותי, בקיצור בעיות עם קשר זוגי עד היום, ובעיות במיוחד עם בעליי סמכות ועבודה קבועה.
לאחרונה סיימתי לימודיי משפטים ואיני יכול למצוא מקום התמחות ואפילו מקום עבודה אחר, הדבר מעיק עליי המון,המשפחה וחברים לא מבינים אותי, אציין שאני אדם מוכשר, אינטיליגנט,ונראה טוב, אבל פשוט תקוע...אם מחשבתית או מעשית. אדגיש שאני מתגורר אצל בית הוריי ללא יכולת לצאת החוצה מפאת הבושה לחוסר המסוגלות שלי שלא הוכחתי שהגעתי למעמד כלשהו , הסביבה שלי כולל שכנים שכונה ואפילו עיר מהווים לי מטרד נפשי בגלל הבושה.
אציין ואומר שאני אדם שאין לו חוסר בטחון או אדם פחדן בזמן לימודיי פרחתי הייתי עם המון אנשים למרות שהתחברתי כמעט ממש עם קומץ חברים, ואפילו עשיתי פרזנטציות מול קהל ללא בעיה,

שאלתי החשובה ביותר אני מבין שכאשר יצאתי ממסגרת הלימודים אני לא מוצא את עצמי בשום מקום ללא השלמת המטרה ומסגרת חילופית בעבודה, אני רוצה לדעת מהו הגורם העיקרי לכך שאני לא מסוגל כעת לייצור מחשבות מתקנות ולבטל את עיוותיי החשיבה על הסביבה שבה אני מתגורר עכשייו בית הוריי?
ולמה קשה לי לייצור קשר עם בחורה לטווח הארוך למרות שאני יודע שאני מסוגל לעשות הכול?
אודה לתשובה
 
ד''ר אודי אורן  
09:56 22.08.10
לרונן שלום,
התשובות לשאלות שלך נמצאות בגוף סיפור החיים שכתבת.
אני מתאר לעצמי שברור לך שאם הולכים בדרך מסויימת במשך עשרות שנים, קשה מאד לשנות את הדרך.
איני מפקפק ביכולת או ברצון שלך. ברור שהם קיימים.
מצד שני מובן מאליו שנסיון החיים שלך, ותכונות האופי שהתפתחו בעקבות נסיון זה, בולמים אותך מלהגשים את מה שאתה רוצה ויכול.
אני ממליץ לך בחום לפנות לטיפול פסיכולוגי. מטפל התנהגותי - קוגניטיבי או מטפל EMDR יוכלו לעזור לך לצעוד לכיוונים שבהם אתה מעוניין. זה לא יהיה תהליך קצר, אך הוא בהחלט אפשרי.
בהצלחה,
אודי
 
שרונה
19:36 19.08.10
שלום רב,

אחותי הצעירה החלה לצאת עם בחור אשר מוגדר כנכה צה"ל . הבחור סיפר כי התמוטט עקב לחץ נפשי במהלך שירותו הצבאי, ומאז הוא מקבל תרופה בשם לפונקס אשר מסייעת לו לנהל חיים תקינים .הוא נוטל את התרופה מעל 10 שנים.

(לאחר ההתמטטות נפשית בצבא , הוא החל להיות מבולבל , טען שמישהו פגע , היה חסר מנוחה לא הבינו מה קרה לו ורק אח"כ הוא אובחן . הוא החליף מספר תרופות במהלך 10 השנים האלה עד שהחל להשתמש בתרופה האחרונה לפני מספר שנים . )
שאלותיי הם: האם יתכן שחלה בסיכוזפרניה.? האם יתכן שהוא חולה במחלת נפש אחרת?
מהם הסיכונים במחלה זו? האם ניתן ליצור מערכת זוגית תקינה עם אדם שחולה במחלת נפש עם תסמינים שכאלה ? יש לציין שאיננו אדם אלים כעת ולא בתקופה הקודמת של אי האבחנה.
אודה לכם על תשובתכם בהקדם האפשרי , שרונה
 
ד''ר אודי אורן  
21:23 19.08.10
לשרונה שלום,
אין לי שום אפשרות לדעת מה ההבחנה של חברה של אחותך.
התרופה הנ"ל ניתנת כרגיל לאנשים הסובלים מסכיזופרניה, אך אין לי שום דרך לדעת אם זאת הסיבה ללקיחת התרופה.

השאלה הגדולה היא רמת תפקודו הנוכחית של החבר. הסיכון המרכזי הוא חזרת המחלה באופן פעיל, דבר שהתרופות אמורות למנוע.

שיחה פתוחה עם החבר עשויה בהחלט לתת תשובות לשאלות רבות.

בהצלחה,
אודי
 
דנה
22:32 18.08.10
שלום,
אני סטודנטית בת 24 בריאה ומאושרת.

במסגרת לימודיי אני טסה לא מעט (לפחות פעם אחת בשלושה חודשים)
מאז ומתמיד אני סובלת מפחד מטיסות, אמנם מתמודדת איתו ללא כדורים.

חשוב לציין שכבר מספר ימים לפני הטיסה אני מתחילה "לעבוד" על עצמי מחשבתית ולהכין את עצמי למצב של טיסה.
במהלך הטיסה, אני בוכה, מרגישה "תפוסה", קשה לי לדבר אבל לרוב אני עוברת אותו באופן תקין (לא מתעלפת ואין קוצר נשימה...)
בעוד מספר ימים אני אמורה לטוס פעם נוספת.
שלשום בלילה בעודי מנסה להירדם נתקפתי בפחד נוראי (אני לא יכולה להצביע בדיוק ממה פחדתי) אך התחושה הייתה של אבדן שליטה,דופק חזק, קושי בנשימה, זיעה קרה, וכאילו עוד שנייה ואני "משתינה במכנסיים" מרוב פחד.
זה נמשך בערך כמה שניות, שבאותן שניות הייתי ממש משותקת.

אני חושבת שיש קשר לטיסה.
פניתי לרופאת משפחה והיא נתנה לי "אלפרליד" הבנתי שמדובר בתרופה שפוגעת בערנות וממכרת מאד, האם התרופה מומלצת? האם ישנן תרופות אחרות שניתן לקחת והן פחות חזקות ויותר טבעיות.

חשוב לציין שמאותו הרגע אני חוששת מהשנות של המקרה, היות והיה מדובר בפחד עצום שגרם לי ממש לכאב (אני לא יודעת להגיד היכן בדיוק, אבל הרגשתי שמשו כואב לי)
תודה רבה!
 
ד''ר חיים היילפרין  
03:41 19.08.10
אלפרליד (המוכר יותר כזאנקס) היא תרופה נוגדת חרדה. היא עלולה לפגוע בערנות במידה (כמו שתיית כוס יין, לערך - לא שזה משנה במיוחד כשאת בטיסה) ועלולה לגרום להתמכרות רק אצל מי שמשתמש בה יום יום לאורך מספר חודשים - לא בשימוש חד פעמי או ספורדי (לפני טיסות). ל"תרופות טבעיות" אין כל עדיפות על פניה - ההבחנה בין תרופה טבעית ללא טבעית (סינתטית) חסרת משמעות; מה שחשוב הוא מידת היעילות ומידת הרעילות של התרופה. (במקרים רבים ה"תרופות הטבעיות" אינן תרופות כלל שכן יעילותן לא הוכחה ועל כן אינן ראויות להיקרא תרופות על פי חוק - הן מוגדרות על פי רוב כ"תוספי מזון" - ולעיתים רעילותן עולה על זו של התרופות הסינתטיות.) מכל מקום, הפתרון המומלץ לחרדת טיסות (ובכלל) אינו תרופתי, אלא טיפול פסיכולוגי (שיחתי) ייעודי אצל פסיכולוג קליני המטפל בחרדה בגישה הקוגניטיבית-התנהגותית. ברוב המקרים די במספר פגישות כדי להיפטר מהתופעה אחת ולתמיד.
היי
בשנה האחרונה התחיל אצלי חרדה מוזרה שמתחילה להשפיע יותר ויותר על אורך החיים שלי.
זה התחיל לפני קצת יותר משנה כאשר העיריה פינתה אותי ואת בן זוגי מדירתנו בעקבות סכנת קריסת הבנין, מאז, (אחרי שמצאנו דירה חדשה לגור בה) אני מרגישה או חושבת שאני מרגישה מספר פעמים ביום, רעידות. כמו ברעידת אדמה.זה ממשלמספר שניות, אבל מספיק זמן כדי שאני יעצור את מה שאני עושה כדי להחזיק בספה/מיטה/כיסא ולבדוק האם באמת יש רעידת אדמה. חשוב לי לומר שהפחד הוא לא מרעידת אדמה, אלה מרעידה שהבנין בו אני גרה גם חלש ולא יציב. הבנין באמת ישן מאד, ונראה או נשמע יותר נכון שהקירות עשויים מנייר, כל טריקת דלת בבנין שומעים, אני שומעת כמעט כל דבר שקורה אצל השכנים שלי , בעיקר מה שקורה בדירה מעלי ששם גרים ילדים קטנים שלא מפסיקים לקפוץ, לכדרר כדורים, לגרור כסאות, לפעמים אפילו נשמע שהם מפילים רהיטים, ובקיצור לעשות המון המון רעש. כל בום שנשמע מקפיץ אותי, גורם לי לאי שקט, לדופק מואץ יותר.
זה הגיע למצב שטריקת דלתות לא חזקות במיוחד מערערות אותי, ולזה שאני חולמת על קריסת מדפים וחפצים נוספים בבית.
איזה טיפול יכול להתאים ולעזור לי?

תודה מראש
סיון
 
ד''ר אודי אורן  
00:35 18.08.10
לסיון שלום,
סביר להניח שחווית הפינוי השאירה את רישומה עלייך.
את מגיבה באופן הדומה לתגובה של אדם שחווה טראומה.
טיפול ממוקד טראומה על ידי מטפל המתמחה ב-EMDR או בטיפול התנהגותי - קוגניטיבי מומלץ במצבים כאלו.
בהצלחה,
אודי
 
גלית
23:07 16.08.10
בעקבות כל מיני טראומות שחוויתי התחלתי בזמן האחרון להעצים את חרדת הנסיעות בכביש מהיר שהיתה לי. בעבר הרחוק לפני 20 שנה חוויתי זאת וזה חלף איכשהו לבד.
בזמן האחרון התחלתי לחוש זאת שוב. זה מלחיץ אותי מאוד ואני נמנעת מלסוע בכבישים מהירים.
אציין שמזה חודש אני נוטלת מירו 30 מ"ג שניתן לי בעקבות מצב רוח ירוד + חרדות. ולפעמים אני נעזרת בחצי לוריוון. המירו עזר לי בכך שאני עם מצב רוח טוב יותר, פחות חרדתית, אבל לגבי עניין חרדת הנהיגה הזו - זה לא עזר בינתיים.
איזה טיפ אתם יכולים לתת לי כדי לצאת מהמעגל הזה של החרדה.
אציין שניסיתי לסוע ולהתמודד עם הנהיגה - בקושי עמדתי בזה. היה לי מיני התקף וזה היה מפחיד, ובמקום להירגע מזה זה עוד יותר הפחיד אותי.
בתודה
 
ד''ר חיים היילפרין  
03:28 17.08.10
הפתרון היחיד, כפי שאת כנראה כבר יודעת, הוא לאזור אומץ ולהתנסות שוב, בהדרגה המתבקשת, בהתנהגות המעוררת חרדה (במקרה שלך, נהיגה). אם קשה לך לתרגל זאת באופן עצמאי, אל תהססי לגשת למספר פגישות אצל פסיכולוג קליני המטפל בחרדה בגישה הקוגניטיבית-התנהגותית. בהצלחה!
 
קרן
22:23 16.08.10
שלום רב ,

כבר כ8 חודשים אני מרגישה שריפות בנרתיק שמקריין לפעמים לכפות רגליים ועיקצוצים בפנים.
היתי מאושפזת אובחן אצלי כאבים עצביים, אני גם מרגישה כבר שלוש שנים חנק כמו גוש בגרון שעומד כל הזמן , הבנתי שזה חרדה. רציתי לציין שעשיתי את כל הבדיקות אין לי שום דלקת ראו אותי אולי 20 רופאים, אני בריאה לגמרי. רציתי לשאול האם תחושה של שריפה בנרתיק יכולה להיות כביטוי לחרדה ? אני מאוד סובלת ניסיתי כדורי אלטרולט 10 מ"ג זה עשה לי ממש לא טוב וכדורי גאבפנטין שלא עזרו בכלל . אני בת 34 אם ל2 ילדים. בתודה מראש, קרן
 
ד''ר חיים היילפרין  
03:25 17.08.10
כאבים פסיכוגניים (שמקורם נפשי) ונוירופתיים (מנזק עצבי) עשויים ללבוש צורות רבות, כולל, אני מניח, תחושת שריפה בנרתיק. אם מדובר במקור נפשי, כגון חרדה, כדאי לך לפנות לטיפול פסיכולוגי (שיחתי) אצל פסיכולוג קליני המטפל בחרדות בגישה הקוגניטיבית-התנהגותית. בהצלחה!
 
גל
11:22 16.08.10
אני חי יום יום את החרדות שלי זה בלתי נסבל אני לא מצליח לצאת מהבית בלי להיות חרד לאלוהים יודע מה אני חיי לפי החרדות אם הן מאפשרות לי לצאת ולחיות אני יוצא אם לא אני נשאר קבור במחשב או שאין בררה הולך לבסיס אני לא מצליח לשים משקפי שמש כי אני מרגיש שכולם חושבים שזה מכוער אני חושב שכולם מסתכלים עליי על ההליכה שלי אני לא מצליח לצאת לחפש עבודה ב90% מהזמן וגם ב10% הנותרים שאני כן יוצא אז אני רוב הפעמים מתחרת וחוזר מהר הביתה אני לא מצליח להגיע לשום כלום עם בחורות אני קופא פשוט ולא שאני לא נראה טוב להפך אני כן.. למרות שאני מסתכל על עצמי אני מרגיש הכי מכוער בעולם פשוט נגעל מעצמי.. אני יודע עמוק בפנים שזאת אשלייה.. אני לא מתפקד פשוט אני סגור עמוק בתוכי עמוק עמוק עמוק. כלום לא זורם שום דבר לא הולך חלק הכל מלווה בהמון מחשבות וסבל.. שאני אומר אין לי כוח כבר אנשים מתעצבנים מה אתה בן 19 כל החיים לפנייך הם לא מבינים שכבר עכשיו לא נשאר לי כוח נפשי עברתי ילדות קשה מהמון בחינות ואז בגיל 17קבלתי את כל מה שאפעם לא היה לי חברים,חברה,מכונית, כל מה שמישהו בגיל שלי רוצה היה לי קבלתי טלפונים 24 שעות בימים והכל נהרס בגלל שקבלתי הכל במכה כל מה שאפעם לא היה לי ולא ידעתי איך להתמודד עם זה.. והיום אני בן 19 וחצי ילד אוהב מצחיק סימפטי כריזמתי שקבור מתחת לחרדות שלו...............
 
ד''ר חיים היילפרין  
03:14 17.08.10
צר לי לשמוע על הסבל הרב שאתה חווה... עשה עם עצמך חסד ופנה בהקדם לטיפול פסיכולוגי צמיחתי שיסייע לך, בין השאר, לעבד את עברך ולהיפטר מהחרדות שלך. נסה למצוא פסיכולוג קליני המטפל בחרדות בגישה הקוגניטיבית-התנהגותית. בהצלחה!
שלום רב,

גיל:44 . לאחרונה קרו לי ארועים משונים שלא ניתקלתי בהם בעבר.

בעצם הדבר ארע 3 פעמים עד כה .

תאור המקרה: הלכתי להצגת תאטרון מקום ישיבתי היה באמצע האולם כאשר מימני משמאלי מקדימה ומאחורה, המון אנשים יושבים.(קהל שבא לראות כמוני הצגה).

ישבתי כ- 10 דקות בין הקהל כי ההצגה טרם התחילה ותוך כדי זה שאני מדברת עם בן זוגי, אני

חושבת על זה שלא נוח לי לשבת בצפיפות הזו והיתה לי הרגשה שאני חייבת לצאת מממקום מושבי

כי המון האנשים הזה סוגר עלי ןהתחלתי לחשוב מה יקרה אם מסיבה כלשהי צריך לצאת מהאולם

איך אצא שיש כ"כ הרבה אנשים מימני ומשמאלי. הרגשתי חסרת אונים ,זעה קרה היתה על פני,

הרגשתי סחרחורת קלה, אפילו קשה לי לתאר מה הרגשתי במשפט אחד - הרגשתי שאני חייבת

לצאת מהמקום וללכת למקום אחר פחות צפוף עם פתח מילוט. הרגשה מאוד לא טובה.

פתאום התחילה ההצגה וביקשתי מאלה שיושבים מימני לקום כי אני חייבת לצאת.

וכאן נתנו לי לעבור ולמזלי מצאתי מקום פנוי בתחילת השורה כך שלא היו אנשים בצד ימין שלי ומקום

שיכולתי לצאת בקלות. במקום זה הרגשתי טוב ופסקו לי המחשבות של - אני לא יכולה לסבול את הצפיפות ושמה יקרה במקרה ואצטרך להצאת מהאולם....

זה המקרה השלישי שקורה לי באותה סיטואציה, לפני כן זה קרה באמצע ההצגה .

השאלות העקריות שלי:

האם תופעה כזו יכולה להופיע בגיל מאוחר כמו שלי? שהרי היא חדשה לי עד כה לא סבלתי מכך?

האם זו פוביה מסויימת? ומה שמה?

האם עלי להערך בהתאם כל פעם שאני הולכת להצגות/ אולם? ונמצאת בין המוני אדם בצפיפות?

זה לא שהתעלפתי או צעקתי פשוט הרגשתי צורך מאוד חזק להתיישב במקום פחות סוגר עלי שלא יהיו אנשים רבים יושבים גם מימני וגם משמאלי וכאשר מצאתי מקום כזה בתחילת השורה הרגשתי הרבה יותר טוב.

לסיכום האם אתם מכירים תופעה כזו? והאם יש לה שם והאם היא יכולה להופיע פעם ראשונה בגיל מעל 40 .

תודה מראש.
 
ד''ר אודי אורן  
05:03 14.08.10
לדנה שלום,
מדובר בתופעת חרדה מוכרת היכולה להתחיל בכל גיל.
אני ממליץ לך לפנות לטיפול פסיכולוגי ממוקד אצל מטפל EMDR או מטפל התנהגותי - קוגניטיבי.
בהצלחה,
אודי
בן 43 (לפני 10 שנים לקחתי עקב כאבי בטן לא מוגדרים אפקסור כחצי שנה ,מצד אחד נרגעתי והפסקתי אותו לאחר חצי שנה במכה אחת, מצד שני תופעות לואי מגיעלות בחילות חשק מיני וכו)
כיום לאחר 10 שנים הובחנתי כאסמתי ולאחר שימוש כשנה במשאף גם אותו הפסקתי עמצאית וובדיקות שעשיתי (לאחר שלא לקחתי משאף חודש) רןפא הראות אמר לי שבעיות הנשימה והדופק החזק זה חרדה מתרופות והמליץ על ציפרלקס. שאלתי העיקרית לאחר סקירה מקיפה על האתר
נראה שכל מי שהתחיל עם מעגל הכדורים לא מפסיק ונהפוך רק מגדיל מינון עם השנים. האם יש אפשרות לכדורים לייט או מינון נמוך לחודש חודשים ולהפסיק , או שמא לאחר שהתחלתי אני לא ארצה להפסיק, ההרגשה הכללית שלי שהיא באופו יום יומי היא : כחצי שעה לאחר השקמה בבוקר אני מרגיש דפיקות לב (בלי קשר למחשבות או חרדות - פשוט מרגיש פעימות לב מוגברות - הדופק קבוע 58-60) כמו כן הרבה פעמים נשימה עמוקה משהו כמו "הנחת רווחה"- ואי יכולת לקחת אויר לעומק הראות , ואחרון הכי מעצבן כאבי חזה בנשימה- כל התאור הזה כבר כ10 חודשים. (בדיקות דם, מיפוי לב -תקין )בדיקת תפקודי ראות אחרונה כאמור תקינה (וזאת ללא שימוש במשאף).
לאן אני הולך מכאן ....
אין לי כוח להרגיש את הגוף ודפיקות הלב הללו.
נ.ב אני ישן מצוין בלילה אולם במידה ומתוערר (בגלל ילד שמעיר אותי או רעש-אז קשה לי לחזור להירדם )
 
ד''ר אודי אורן  
05:01 14.08.10
שלום רב,
אני ממליץ לך לשקול את האפשרות של טיפול פסיכולוגי ממוקד אצל מטפל התנהגותי - קוגניטיבי או מטפל EMDR. אם הטיפול לא יעזור במידה מספקת הייתי ממליץ להוסיף טיפול תרופתי.
בהצלחה,
אודי
 
ויקטוריה
20:25 08.08.10
שלום רב!

אתחיל דווקא מהסוף, אני בת 43 אשר הובחנתי במחלת הסרטן במעי.
לפני שנתיים התחיל אצלי חולשה , עייפות תחושות שהגוף שלי הוא לא מה שהייה.
עשיתי את כל בדיקות הדם , אקו לב, א.ק.ג. והכל היה תקין.
בעקבות זאת פיתחתי חרדות שהתבטא בפחד לא להתרחק מה סביבה הקרובה שלי , פחד שיקרה לי משהו
עד כדי כך שזה הגיע לידי כך שחשבתי שאני הולכת למות ואז אני מגיעה מבית חולים ועושה בדיקות
ואז הכל בסדר .
הרופאים אמרו לי שזה חרדות ונטלתי ציפרלקס 20 מ"ג שלא התאים ולאחר מכן ויפאקס 37.5 מ"ג שהתאים מאוד ועזר לי.
אך לפני חצי שנה הגעתי לבית חולים וזאת בעקבות כאבי בטן ולאחר בדיקות וסי טי ובדיקות גסטרו
הובחן אצלי גוש במעי הדק ולאחר ניתוח ראו שזה סרטן מסוג GIST .לאחר הוצאת הגידול שהוצא בשלמותו הכל בסדר אין גרורות וצריך רק טיפול מונע ומעקב.
אני חושבת שכל החרדות הם תוצאה של באמת שלא הרגשתי טוב כל השנתיים האלו כי זה נגרם ממחלת הסרטן אשר לא הובחן אצלי מהר.
הרי מעי הדק אחראי על פירוק האוכל ושליחת האינזימים בגוף וולמערכת העצבית .ומתי שזה לא מתחלק טוב אז בטח לא מרגישים טוב.
היום חודש וחצי לאחר הניתוח אני מרגישה טוב , אך לפעמים יש לי אני קוראת לזה שרידים של החרדות אשר פיתחתי ועדיין לא "התפטרתי: מזה .
כדורים לחרדות אני לא לוקחת.
איך מתפטרים מהחרדות לגמרי?
האם כדאי לקחת כדורים - ויפאקס אשר עזר לי מאוד.
אודה לדעתך בנושא , ובכלל חרדות בעקבות מחלת הסרטן

בברכה ויקטוריה
 
ד''ר אודי אורן  
19:35 10.08.10
שלום,
אין ספק שחוית חוויה קשה ביותר. חוויות כאלו משאירות את חותמם על אנשים, הרבה פעמים בכך שמתפתחת חרדה.
אני ממליץ לך לפנות לטיפול פסיכולוגי בשיטת ה-EMDR, שיטה המתמחה בעזרה לאנשים שחוו ארועים קשים בחייהם.
בהצלחה,
אודי
 
MAROM
10:57 17.07.10
האם הינך מטפל בנפגעות תקיפה מינית?
תודה
 
ד''ר חיים היילפרין  
17:45 17.07.10
 
MAROM
18:25 19.07.10
צריך רק להתגבר על אי אלו חששות ולהתקשר.הא?
מפחיד
 
ד''ר חיים היילפרין  
22:48 19.07.10
קחי את הזמן להבשיל עם הרעיון... עצם ההגעה לטיפול היא מחצית הדרך לשינוי.
 
MAROM
16:52 02.08.10
אבל פוחדת, פחד מוות. הכל היה אסור...
 
ד''ר חיים היילפרין  
04:19 03.08.10
נכון, הכל היה אסור. אבל הגהינום הזה כבר מאחוריך ואת לא תתני לאף אחד להתעלל בך יותר! אזרי אומץ ופרצי החוצה - יש לך חיים לחיות!
 
MAROM
18:46 07.08.10
ניכנסת להודעה מיליון פעם ביום מתחילה לחייג ו.....זהו הלב דופק בחוזקה קשה לנשום והרעד רק הולך וגובר.
וכואב כואב
הבעיות שתיארתי מתארים הפרעה נפשית כלשהי ?
 
ד''ר אודי אורן  
09:56 01.08.10
בוקר טוב,
ברור שיש לך קשיים. האם הקשיים האלו מתאימים לאבחנה כזו או אחרת, אינו עניין לשיחה בפורום אלא לאבחון מקצועי רציני.
בכל מקרה, מה שחשוב זו מידת המצוקה שלך ולא אבחון כזה או אחר.
בהצלחה,
אודי
 
רוית
15:37 03.08.10
עשיתי בדיקת דיפוזיה +תפקודי ריאות הדיפוזיה יצאה 70% והתיפקודים תקינים לחלוטין אני סובלת מחוסר אויר ושיעול שמתגבר בלחץ ולכן הבדיקות...הרופא אמר לי שהכל תקין אצלי ושאני סובלת מחרדה כי יש לי את זה כמה שנים ושום טיפול כמו משאפים לא עוזר לי אז לכן האבחנה היא חרדה בלבד.
רציתי לשאול האם חרדה יכולה להשפיע על הדיפוזיה????יש לציין שעשיתי בדיקת דיפוזיה לפני 4 חודשים והיא יצאה תקינה .מוגלובין שלי 11.9
 
רוית
09:48 04.08.10
עוד דבר שהרןפא ציין שכל הבדיקות גם הראו על כושר גופני ירוד כי אני לא עושה שום פעילות
 
ד''ר אודי אורן  
14:01 05.08.10
לרוית שלום,
בהחלט כן, כמו על כל מערכת אחרת של הגוף.
התחילי פעילות פיזית ואם זה לא ישפר את מצבך, פני לטיפול EMDR או טיפול התנהגותי - קוגניטיבי.
בהצלחה,
אודי
+ הוספת הודעה
   1 ...  48  49  50  51  52  53  54  55  56  ...  96  
 חיפוש בפורום זה
המידע באתר אינו מהווה תחליף להתייעצות עם גורם מקצועי והינו בהתאם לתנאי השימוש
מנהלהודעה מקוריתתגובהללא תוכןהודעה חדשההודעה עם תמונההודעה עם וידאו
תגיות
חרדה חברתית   פוביות   פחדים   פוסט טראומה   פחדים אצל ילדים   טראומות ופחדים   פחד גבהים   קלאוסטרופוביה   חרדת נטישה
RSS RSS פורום חרדות, טראומות, פחדים