בריאות, רפואה
מאמרים | פורומים | קהילות | רופאים  
  חיפוש במאמרים  
הריון ולידהדיאטה, תזונהתרופות, ויטמיניםעיניים, משקפייםניתוחים פלסטייםרפואה משלימהקוסמטיקה, איפורעיצוב שיערפסיכולוגיהאורטופדיה
 
מין, יחסים, זוגיותכושר גופנירפואת שינייםרפואת ילדיםלב, כלי דםעזרה ראשונהמחלות, טיפוליםגיל הזהבחוק משפט, ביטוחמתכוני בריאות
הוסף למועדפים 
פורומים רפואיים
 

פורום חרדות, טראומות, פחדים עמוד 52

פורום חרדות, טראומות ופחדים הוא המקום בו תוכלו להתייעץ אודות חרדות, התקפי חרדה, פחדים, פוביות, טראומה, פוסט טראומה, PTSD, חרדת בחינות, פחד גבהים, חרדה חברתית, פחד ממטוסים, קלאוסטרופוביה, פחדים אצל ילדים, חרדת ביצוע, פורום פחדים נועד לכם.
מנהלי פורום חרדות, טראומות, פחדים:
ד''ר חיים היילפרין
לפרטים נוספים
ד''ר אודי אורן
לפרטים נוספים
 
גל
11:22 16.08.10
אני חי יום יום את החרדות שלי זה בלתי נסבל אני לא מצליח לצאת מהבית בלי להיות חרד לאלוהים יודע מה אני חיי לפי החרדות אם הן מאפשרות לי לצאת ולחיות אני יוצא אם לא אני נשאר קבור במחשב או שאין בררה הולך לבסיס אני לא מצליח לשים משקפי שמש כי אני מרגיש שכולם חושבים שזה מכוער אני חושב שכולם מסתכלים עליי על ההליכה שלי אני לא מצליח לצאת לחפש עבודה ב90% מהזמן וגם ב10% הנותרים שאני כן יוצא אז אני רוב הפעמים מתחרת וחוזר מהר הביתה אני לא מצליח להגיע לשום כלום עם בחורות אני קופא פשוט ולא שאני לא נראה טוב להפך אני כן.. למרות שאני מסתכל על עצמי אני מרגיש הכי מכוער בעולם פשוט נגעל מעצמי.. אני יודע עמוק בפנים שזאת אשלייה.. אני לא מתפקד פשוט אני סגור עמוק בתוכי עמוק עמוק עמוק. כלום לא זורם שום דבר לא הולך חלק הכל מלווה בהמון מחשבות וסבל.. שאני אומר אין לי כוח כבר אנשים מתעצבנים מה אתה בן 19 כל החיים לפנייך הם לא מבינים שכבר עכשיו לא נשאר לי כוח נפשי עברתי ילדות קשה מהמון בחינות ואז בגיל 17קבלתי את כל מה שאפעם לא היה לי חברים,חברה,מכונית, כל מה שמישהו בגיל שלי רוצה היה לי קבלתי טלפונים 24 שעות בימים והכל נהרס בגלל שקבלתי הכל במכה כל מה שאפעם לא היה לי ולא ידעתי איך להתמודד עם זה.. והיום אני בן 19 וחצי ילד אוהב מצחיק סימפטי כריזמתי שקבור מתחת לחרדות שלו...............
 
ד''ר חיים היילפרין  
03:14 17.08.10
צר לי לשמוע על הסבל הרב שאתה חווה... עשה עם עצמך חסד ופנה בהקדם לטיפול פסיכולוגי צמיחתי שיסייע לך, בין השאר, לעבד את עברך ולהיפטר מהחרדות שלך. נסה למצוא פסיכולוג קליני המטפל בחרדות בגישה הקוגניטיבית-התנהגותית. בהצלחה!
שלום רב,

גיל:44 . לאחרונה קרו לי ארועים משונים שלא ניתקלתי בהם בעבר.

בעצם הדבר ארע 3 פעמים עד כה .

תאור המקרה: הלכתי להצגת תאטרון מקום ישיבתי היה באמצע האולם כאשר מימני משמאלי מקדימה ומאחורה, המון אנשים יושבים.(קהל שבא לראות כמוני הצגה).

ישבתי כ- 10 דקות בין הקהל כי ההצגה טרם התחילה ותוך כדי זה שאני מדברת עם בן זוגי, אני

חושבת על זה שלא נוח לי לשבת בצפיפות הזו והיתה לי הרגשה שאני חייבת לצאת מממקום מושבי

כי המון האנשים הזה סוגר עלי ןהתחלתי לחשוב מה יקרה אם מסיבה כלשהי צריך לצאת מהאולם

איך אצא שיש כ"כ הרבה אנשים מימני ומשמאלי. הרגשתי חסרת אונים ,זעה קרה היתה על פני,

הרגשתי סחרחורת קלה, אפילו קשה לי לתאר מה הרגשתי במשפט אחד - הרגשתי שאני חייבת

לצאת מהמקום וללכת למקום אחר פחות צפוף עם פתח מילוט. הרגשה מאוד לא טובה.

פתאום התחילה ההצגה וביקשתי מאלה שיושבים מימני לקום כי אני חייבת לצאת.

וכאן נתנו לי לעבור ולמזלי מצאתי מקום פנוי בתחילת השורה כך שלא היו אנשים בצד ימין שלי ומקום

שיכולתי לצאת בקלות. במקום זה הרגשתי טוב ופסקו לי המחשבות של - אני לא יכולה לסבול את הצפיפות ושמה יקרה במקרה ואצטרך להצאת מהאולם....

זה המקרה השלישי שקורה לי באותה סיטואציה, לפני כן זה קרה באמצע ההצגה .

השאלות העקריות שלי:

האם תופעה כזו יכולה להופיע בגיל מאוחר כמו שלי? שהרי היא חדשה לי עד כה לא סבלתי מכך?

האם זו פוביה מסויימת? ומה שמה?

האם עלי להערך בהתאם כל פעם שאני הולכת להצגות/ אולם? ונמצאת בין המוני אדם בצפיפות?

זה לא שהתעלפתי או צעקתי פשוט הרגשתי צורך מאוד חזק להתיישב במקום פחות סוגר עלי שלא יהיו אנשים רבים יושבים גם מימני וגם משמאלי וכאשר מצאתי מקום כזה בתחילת השורה הרגשתי הרבה יותר טוב.

לסיכום האם אתם מכירים תופעה כזו? והאם יש לה שם והאם היא יכולה להופיע פעם ראשונה בגיל מעל 40 .

תודה מראש.
 
ד''ר אודי אורן  
05:03 14.08.10
לדנה שלום,
מדובר בתופעת חרדה מוכרת היכולה להתחיל בכל גיל.
אני ממליץ לך לפנות לטיפול פסיכולוגי ממוקד אצל מטפל EMDR או מטפל התנהגותי - קוגניטיבי.
בהצלחה,
אודי
בן 43 (לפני 10 שנים לקחתי עקב כאבי בטן לא מוגדרים אפקסור כחצי שנה ,מצד אחד נרגעתי והפסקתי אותו לאחר חצי שנה במכה אחת, מצד שני תופעות לואי מגיעלות בחילות חשק מיני וכו)
כיום לאחר 10 שנים הובחנתי כאסמתי ולאחר שימוש כשנה במשאף גם אותו הפסקתי עמצאית וובדיקות שעשיתי (לאחר שלא לקחתי משאף חודש) רןפא הראות אמר לי שבעיות הנשימה והדופק החזק זה חרדה מתרופות והמליץ על ציפרלקס. שאלתי העיקרית לאחר סקירה מקיפה על האתר
נראה שכל מי שהתחיל עם מעגל הכדורים לא מפסיק ונהפוך רק מגדיל מינון עם השנים. האם יש אפשרות לכדורים לייט או מינון נמוך לחודש חודשים ולהפסיק , או שמא לאחר שהתחלתי אני לא ארצה להפסיק, ההרגשה הכללית שלי שהיא באופו יום יומי היא : כחצי שעה לאחר השקמה בבוקר אני מרגיש דפיקות לב (בלי קשר למחשבות או חרדות - פשוט מרגיש פעימות לב מוגברות - הדופק קבוע 58-60) כמו כן הרבה פעמים נשימה עמוקה משהו כמו "הנחת רווחה"- ואי יכולת לקחת אויר לעומק הראות , ואחרון הכי מעצבן כאבי חזה בנשימה- כל התאור הזה כבר כ10 חודשים. (בדיקות דם, מיפוי לב -תקין )בדיקת תפקודי ראות אחרונה כאמור תקינה (וזאת ללא שימוש במשאף).
לאן אני הולך מכאן ....
אין לי כוח להרגיש את הגוף ודפיקות הלב הללו.
נ.ב אני ישן מצוין בלילה אולם במידה ומתוערר (בגלל ילד שמעיר אותי או רעש-אז קשה לי לחזור להירדם )
 
ד''ר אודי אורן  
05:01 14.08.10
שלום רב,
אני ממליץ לך לשקול את האפשרות של טיפול פסיכולוגי ממוקד אצל מטפל התנהגותי - קוגניטיבי או מטפל EMDR. אם הטיפול לא יעזור במידה מספקת הייתי ממליץ להוסיף טיפול תרופתי.
בהצלחה,
אודי
 
ויקטוריה
20:25 08.08.10
שלום רב!

אתחיל דווקא מהסוף, אני בת 43 אשר הובחנתי במחלת הסרטן במעי.
לפני שנתיים התחיל אצלי חולשה , עייפות תחושות שהגוף שלי הוא לא מה שהייה.
עשיתי את כל בדיקות הדם , אקו לב, א.ק.ג. והכל היה תקין.
בעקבות זאת פיתחתי חרדות שהתבטא בפחד לא להתרחק מה סביבה הקרובה שלי , פחד שיקרה לי משהו
עד כדי כך שזה הגיע לידי כך שחשבתי שאני הולכת למות ואז אני מגיעה מבית חולים ועושה בדיקות
ואז הכל בסדר .
הרופאים אמרו לי שזה חרדות ונטלתי ציפרלקס 20 מ"ג שלא התאים ולאחר מכן ויפאקס 37.5 מ"ג שהתאים מאוד ועזר לי.
אך לפני חצי שנה הגעתי לבית חולים וזאת בעקבות כאבי בטן ולאחר בדיקות וסי טי ובדיקות גסטרו
הובחן אצלי גוש במעי הדק ולאחר ניתוח ראו שזה סרטן מסוג GIST .לאחר הוצאת הגידול שהוצא בשלמותו הכל בסדר אין גרורות וצריך רק טיפול מונע ומעקב.
אני חושבת שכל החרדות הם תוצאה של באמת שלא הרגשתי טוב כל השנתיים האלו כי זה נגרם ממחלת הסרטן אשר לא הובחן אצלי מהר.
הרי מעי הדק אחראי על פירוק האוכל ושליחת האינזימים בגוף וולמערכת העצבית .ומתי שזה לא מתחלק טוב אז בטח לא מרגישים טוב.
היום חודש וחצי לאחר הניתוח אני מרגישה טוב , אך לפעמים יש לי אני קוראת לזה שרידים של החרדות אשר פיתחתי ועדיין לא "התפטרתי: מזה .
כדורים לחרדות אני לא לוקחת.
איך מתפטרים מהחרדות לגמרי?
האם כדאי לקחת כדורים - ויפאקס אשר עזר לי מאוד.
אודה לדעתך בנושא , ובכלל חרדות בעקבות מחלת הסרטן

בברכה ויקטוריה
 
ד''ר אודי אורן  
19:35 10.08.10
שלום,
אין ספק שחוית חוויה קשה ביותר. חוויות כאלו משאירות את חותמם על אנשים, הרבה פעמים בכך שמתפתחת חרדה.
אני ממליץ לך לפנות לטיפול פסיכולוגי בשיטת ה-EMDR, שיטה המתמחה בעזרה לאנשים שחוו ארועים קשים בחייהם.
בהצלחה,
אודי
 
MAROM
10:57 17.07.10
האם הינך מטפל בנפגעות תקיפה מינית?
תודה
 
ד''ר חיים היילפרין  
17:45 17.07.10
 
MAROM
18:25 19.07.10
צריך רק להתגבר על אי אלו חששות ולהתקשר.הא?
מפחיד
 
ד''ר חיים היילפרין  
22:48 19.07.10
קחי את הזמן להבשיל עם הרעיון... עצם ההגעה לטיפול היא מחצית הדרך לשינוי.
 
MAROM
16:52 02.08.10
אבל פוחדת, פחד מוות. הכל היה אסור...
 
ד''ר חיים היילפרין  
04:19 03.08.10
נכון, הכל היה אסור. אבל הגהינום הזה כבר מאחוריך ואת לא תתני לאף אחד להתעלל בך יותר! אזרי אומץ ופרצי החוצה - יש לך חיים לחיות!
 
MAROM
18:46 07.08.10
ניכנסת להודעה מיליון פעם ביום מתחילה לחייג ו.....זהו הלב דופק בחוזקה קשה לנשום והרעד רק הולך וגובר.
וכואב כואב
 
רוית
15:37 03.08.10
עשיתי בדיקת דיפוזיה +תפקודי ריאות הדיפוזיה יצאה 70% והתיפקודים תקינים לחלוטין אני סובלת מחוסר אויר ושיעול שמתגבר בלחץ ולכן הבדיקות...הרופא אמר לי שהכל תקין אצלי ושאני סובלת מחרדה כי יש לי את זה כמה שנים ושום טיפול כמו משאפים לא עוזר לי אז לכן האבחנה היא חרדה בלבד.
רציתי לשאול האם חרדה יכולה להשפיע על הדיפוזיה????יש לציין שעשיתי בדיקת דיפוזיה לפני 4 חודשים והיא יצאה תקינה .מוגלובין שלי 11.9
 
רוית
09:48 04.08.10
עוד דבר שהרןפא ציין שכל הבדיקות גם הראו על כושר גופני ירוד כי אני לא עושה שום פעילות
 
ד''ר אודי אורן  
14:01 05.08.10
לרוית שלום,
בהחלט כן, כמו על כל מערכת אחרת של הגוף.
התחילי פעילות פיזית ואם זה לא ישפר את מצבך, פני לטיפול EMDR או טיפול התנהגותי - קוגניטיבי.
בהצלחה,
אודי
הבעיות שתיארתי מתארים הפרעה נפשית כלשהי ?
 
ד''ר אודי אורן  
09:56 01.08.10
בוקר טוב,
ברור שיש לך קשיים. האם הקשיים האלו מתאימים לאבחנה כזו או אחרת, אינו עניין לשיחה בפורום אלא לאבחון מקצועי רציני.
בכל מקרה, מה שחשוב זו מידת המצוקה שלך ולא אבחון כזה או אחר.
בהצלחה,
אודי
 
אמיל
02:41 31.07.10
פשוטטטט כל החיים שלי אני לא הולכת לשום מקום אני תמיד תמיד מרגישה שעומד ליקרות לי משהו שמתבוננים בי בצורה מוזרה קשה ללכת ברוב שכולם לוטשים בי מבטים מפחידים אני רוצה ליברוח הביתה ולא לצאת כל מקום נדמה לי שמתבוננים בי וחושבים לעצמם איכ מי זאת המוזרה הזאת איכ אני נואשת לעזרה ניסיתי הכל החרדות הולכות וגוברות
 
ד''ר אודי אורן  
12:00 31.07.10
ראי תגובתי הקודמת
 
אמיל
02:35 31.07.10
אסביר בברור כשהייתי קטנה טופלתי רבות אצל יועצת בית ספר ועובדים סוציאליים בהיגעי לגיל 13 טופלתי אצל עובדת סוציאלית במקביל אושר לי וטופלתי במשך כשנה אצל פסיכולוגית רגילה אחריההועברתי לפסיכולוגית אחרת זו קבעה בטווחה קצר להעביר אותי לפסיכולוג קליני קוגנטיבי התנהגותי כפי שהצעת וכך היה טופלתי אצלו במשך כ שלוש שנים ברציפות בתדירות של פעם בשבוע נקשרתי אליו גוללתי בפניו את כל שעבר עלי שפגם בי משמעותית ברווד התיפקודי ובצרכיי ביומיום פרטטי הכל הוא יעץ ואף עשה איתי תרגילי דימיון ועוד שיטות מגוונות ורבות ועזר במידה מסוימת אך החרדות לא פחתו אלה גדלו ומיהרו בבואם כמו דפיקות הלב איתן גדל סימן השאלה שגורם לי לחוש ריקנית ורקובה עלי לציין שתנאי חיי הם בגדר נורמה וראויים לספק במידה בת גילי בנוסף מעולם לא השתמשתי באלכהל או סמים וכך כל המקורבים לי .למרות זאת אני שונאת ל מקום שיש בו אנשים כשאני עוברת בכביש תוקפת אותי תחושה עזה שאנשים במכוניות לוטשים בי מבטים וחושבים שאני מוזרה [למרות שהמראה שלי רגיל לכל הדעות] מטיבעי אני חושבת המון ניסיתי המון המון שיטות על מנת להפחית את החרדות אך לא עזר .אני שונאת בית ספר מגיל 10 אני באה בתדירות של פעמיים בשבוע לבית ספר אם בכלל כיום אני בת 17 וחצי למרות שאני מצטיינת בלימודים ויש לי חברות טובות ולא קרה לי כלום במקום הזה כפ רגלי דורכת בכניסת בית ספר אני צופה באופק את ים התלמידים שבו ומיד עולה בי משאלה להפוך לבילתי נראת ישלי ביטחון אני מדברת עם כולם על פני חוץ משדרת עסקים כרגיל חברותית מצחיקה מדברת והכל אך אני בורחת הביתה מגיפה את התריסים מרגישה תחושה עזה שמישהו מתבונן בי אני מקנאה בבנות גילי שמבלות אני לא מסוגלת לצאת מפתח ביתי פשוטו כמשמעו ממציאה תירוצים העיקר לא ללכת למקומות שיש בהם אנשים תמיד יש מעין תחושה עזה שלוטשים בי מבט סולדים ממני נגעלים צוחקים עלי ורוצים ליפגוע בי אשמח לקבל עצה ממומחה
 
ד''ר אודי אורן  
11:59 31.07.10
שלום רב,
ברור שכבר עברת הרבה טיפולים בימי חייך.
שני הטיפולים שהייתי שוקל לנסות הם טיפול EMDR וטיפול תרופתי.
טיפול EMDR מתייחס לאועי חיים ש"בנו" את הבעיה, וטיפול תרופתי לעובדה שמדובר בתופעה שיש לה - אחרי כל כך הרבה שנים - אלמנטים פיזיים ברורים.
מטפל EMDR תוכלי למצוא באתר עמותת EMDR ישראל, ופסיכיאטר במסגרת קופת חולים.
בהצלחה,
אודי
שלום קוראים לי ליר ואני בת 18 כשהייתי קטנה סבלתי מנידוי חברתי יש לציין שבבית לא קיבלתי תמיכה אלה די הוזנחתי .בגיל 11 גיליתי שאני רגישה מאוד ולוקחת דברים ללב עם הזמן התחזקו אצלי החרדות בצורה בילתי רגילה את זאת אני מסיקה כשאני משווה את תגובותי לתגובותם של אחרים לחוויות דומות אני מודעת שלכל אחד אופי שונה אבל לי אישית קשה ביותר אני לא יכולה לצאת מהבית אני מפחדת מכל דבר מפחדת ממבטים של אנשים אני לא יכולה לינסוע באוטובוס כי אני מרגישה שמסתכלים עלי אני חיבת לכבות את האור בבית כי אם הוא יהיה דולק אני מרגישה שמסתכלים עלי אני מפחדת לריב עם חברות יש לי המון ריגשי נחיתות למרות שמצד שני יש לי ביטחון ואני מדברת עם אנשים רגיל אני הולכת ברחוב ומרגישה שמסתכלים עלי אני עומדת במקום שיש אנשים ומרגישה שמסתכלים עלי זה מטרידד אותיי הרגש וההיגיון שלי מפנים גב אחד לשני אסמח לקבל תשובה במיידי
 
ד''ר אודי אורן  
16:03 30.07.10
שלום רב,
את מתארת קושי מתמשך שבודאי משפיע על בטחונך העצמי, מצב רוחך, והתנהגותך.
קשה לי על סמך המייל שלך לקבוע בוודאות ממה את סובלת אך ברור לי מהתאור, שכדאי לך לפנות לטיפול פסיכולוגי. מטפל התנהגותי - קוגניטיבי עשוי בהחלט לעזור לך בטיפול ממוקד יחסית.
בהצלחה,
אודי
 
פלוני
13:50 29.07.10
צהריים טובים.
מתישהו פתאום המצאתי שמישהו אנס אותי שישנתי וממש התחלתילהאמין בזה בלי סיבה...בבקשה תגידו לי מה זה ..
תודה
 
ד''ר אודי אורן  
15:59 30.07.10
שלום רב,
אין לי שום אפשרות לתת תשובה רצינית על בסיס מידע כל כך מוגבל.
יכול להיות שמדובר בחלום, בחלום בהקיץ, או בארוע אמיתי.
אם המחשבה על הנושא הזה תמשיך, אני ממליץ לך לפנות לטיפול.
בהצלחה,
אודי
 
קרן
18:35 27.07.10
שלום, מהו הטיפול המומלץ ביותר עבור היפוכונדריה והאם באמת ניתן להרפא מזה?
 
ד''ר אודי אורן  
15:56 30.07.10
לכרמית שלום,
הספרות המקצועית מצביעה על טיפול בתרופות ממשפחת ה-SSRI וטיפול התנהגותי - קוגניטיבי כטיפולים המומלצים. אני הייתי ממליץ כמו כן על טיפול בשיטת ה-EMDR, מכיוון שרבים המקרים שבהם מתפתח הקושי בעקבות ארועי חיים שונים.
בהצלחה,
אודי
 
אמיל
00:52 30.07.10
אני בת 17 ומאז שאני בת 10 יש לי נטייה לגרד את הראש שלי גם כשהוא לא מגרד אין לי כינים השיער בריא ונראה טוב אבל אני לא שולטת בדחף הזה להוציא קשקשים אחרי שאני מוציאה קשקשים אני חשה הקלה אני חופפת את השיער שלוש פעמים בשבוע כדי לנקות מהקשקשים לא נעים לי וקשה אך הדחף בילתי נשלט כל ראשי מלא קשקשים אחרי שאני מוציאה קשקשים עד כדי פצעים מרגישה טוב יתרה מזאת הלכתי לרופאי עור ולא מצאו אצלי כלום אומרים שהכל תיקן למרות שאני מגיל מאוד צעיר מרגישה שמגרד לי באצבעות אני מקלפת את העור לא עוזר לי נורא מגרד אני שמה כל משכה לא עוזר לי בילתי ניסבל כל אלפי רופאי העור שהייתי אצלם אומרים לי אותה תשובה שאין לי כלום שם בבקשהה תעזרו לי אולי זה משהו נפשי ? חשוב לי לצין כמובן אין לי שום נטייה לאובדנות אני לא חותכת את עצמי או משהו.
 
ד''ר חיים היילפרין  
03:28 30.07.10
את סובלת מהפרעה כפייתית קלה. פני לטיפול אצל פסיכולוג קליני המטפל בחרדה בגישה הקוגניטיבית-התנהגותית. (ואל חשש - הטיפול הזה יהיה שונה מאד מהטיפול הפסיכולוגי שעברת כילדה. כאן מדובר בטיפול ייעודי אליו את ניגשת כנערה בוגרת.) בהצלחה!
 
לימור
23:43 26.07.10
יש לי בעיה שמטרידה אותי המון זמן. לפני כשנה עברתי התקף חרדה בעקבות לחץ ממושך, בהתחלה חשבתי שיש לי בעיה בריאותית כשהבנתי שהבעיה היא נפשית, פיתחתי פחד משיגעון קראתי המון על כל מיני תסמינים ופשוט ייחסתי אותם לעצמי עד שממש התחלתי לחשוב כל מיני מחשבות אבסורדיות מעין מחשבות שווא, אני מודעת שהמחשבות אינן נכונות ובכל זאת כל פעם צצה לי מחשבה אחרת שממש מבהילה אותי.
יכול להיות שאני פוחדת משיגעון כמו שיש היפוכנדר שפוחד ממחלות ומרגיש כל מיני תסמינים
אולי המחשבות שאני חושבת הם בגלל הפרעה מסויימת?
 
ד''ר חיים היילפרין  
03:23 27.07.10
הפחד מלהשתגע הוא אולי הפחד השכיח ביותר אצל מי שחווה התקפי חרדה. ואין זה פלא - התקף חרדה אינו שונה בפועל מהתגובה הטבעית ללחץ, אלא שהוא קורה לכאורה ללא קשר לשום דבר. אם היית חווה "התקף חרדה" בזמן שביתך נחרב בזמן רעידת אדמה, לא עלינו, היית מקבלת את החוויה כתגובה נורמלית לגמרי לאסון. אבל כשחווים התקף דומה ללא סיבה לכאורה, כשאת מנסה להרגע מול הטלויזיה בסופו של יום רגיל לגמרי, למשל - זה כבר נתפס כמשהו מטורף ולא נורמלי, המפחיד שבעתיים כשלעצמו. מה שאת צריכה כדי לפתור את הבעיה זה שתיים-שלוש שיחות עם פסיכולוג קליני המטפל בחרדה בגישה הקוגניטיבית-התנהגותית, ואשמח לעזור לך בזה. (ולידע כללי - אדם אחד מתוך חמישה חווה חרדה מתישהו בחייו. ולא, אין לזה קשר לשיגעון ואי אפשר להשתגע מזה - המשוגע, או "פסיכוטי" בלשון מקצועית, מאופיין בניתוק מהמציאות; ואילו האדם החרד, בקצה השני, "מחובר מדי" למציאות. מדובר בשתי תופעות שונות לגמרי שאין קשר ביניהן.)
 
לימור
21:32 27.07.10
 
לירון שמש
16:35 25.07.10
אני לוקחת כבר 4-5 שנים רסיטל (20 מ') בעקבות חרדה.
ואני חייבת עזרה!
אני כבר שבוע בלי הכדור, מיום ראשון שעבר עד היום (ראשון) ואני מרגישה בראש כמו זרמים.
זה לא קבוע, זה כמו מן זרם כזה-או סחרחורת קלה של 2 שניות, ואז זה נעלם וחוזר כל כמה דק'.
אני לא יודעת בדיוק להסביר את התחושה. ואני חושבת גם שנעלמה לי השינה, קשה לי להרדם מאז, כאילו המוח שלי בפעולה שלא מפסיקה. ואני אחת שאוהבת לישון ויכולה ליעון שעות על גבי שעות.

אני יודעת שאסור לי להפסיק את הכדורים ככה על דעת עצמי, פשוט כששאלתי את הרופאה היא לא הציעה לי להפסיק מחשש שזה יחזור. אני התחתנתי לפני חודשים, ואני רוצהלהכנס להריון, ואני לא רוצה ליטול שום כדור במהלך ההריון.

אגב- אף אחד לא יודע מה עובר עליי, לא סיפרתי שהפסקתי את הכדורים.

השאלות שלי:
מה עושים עם התופעות שהזכרתי? זה ייעלם מתישהו? כבר עבר שבוע.
ומה הסיכוי שאוכל לתפקד ללא חזרה לכדור, פשוט ע"י משמעת עצמית של "הכל בסדר, יהיה בסדר"..
תודה רבה!!!
 
ד''ר אודי אורן  
20:50 25.07.10
ללירון שלום,
אני ממליץ לך לחזור לקחת את התרופה באופן מיידי.
זהו חוסר אחריות לגופך להפסיק באופן כזה לקיחת תרופה שאת לוקחת 4-5 שנים.
חזרי לרופאה שלך ואמרי לה כי החלטת להפסיק לקחת את התרופה, ובקשי ממנה להדריך וללוות את תהליך הורדת המינון.
הסימפטומים שאת מתארת הן תופעת לוואי להפסקת התרופה באופן פתאומי.
אנא התייחסי לרופאה שלך כמישהי שאת יכולה להתייעץ איתה באופן פתוח, ולא כמישהי שאת צריכה להסתיר ממנה דברים. את לא מאפשרת לה להיות רופאה טובה עבורך.
אפשר בהחלט לנסות להפסיק את לקיחת התרופה. המחקר מראה שחלק מהאנשים ממשיכים לתפקד היטב, ולחלק יש נסיגה. אי אפשר לדעת מראש מי נמצא באיזה קבוצה.
שקלי ללכת לטיפול פסיכולוגי במקרה של חזרת הסימפטומים.
בהצלחה,
אודי
 
לירון שמש
22:18 25.07.10
דיברתי עם הרופא היום והוא אמר שזה בסדר,ולבוא אליו לפגישה.
תוך כמה זמן אני יכולה להרגיש את התופעות אם הן חוזרות? כמה זמן לאחר הפסקת הכדור?!
תודה רבה!!!
 
ד''ר אודי אורן  
23:04 25.07.10
ללימור שלום,
אני מציע שתתמקדי בהמשך חייך, ועל "תחפשי" את התופעות. חשוב שתהיי ממוקדת בחייך, בטיפול טוב בגופך ובנפשך.
אין תשובות חד - משמעיות לגבי השאלות ששאלת.
בהצלחה,
אודי
 
לירון שמש
03:50 26.07.10
 
יעל
09:10 22.07.10
שלום. אני אישה בת 40 נשואה+2
אני נמצאת כיום בעיצומו של תהליך שלישי בחיי של חרדות (חרדה כללית).
הפעם הראשונה לפני יותר מחמש שנים שבה חוויתי התקפות ממש למשך כחודשיים ולבסוף לא יודעת איך זה עבר. לפני כשנתיים חוויתי זאת שוב והפעם הייתי בטיפול פסיכולוגי שלא ממש הצליח להוציא אותי מזה. לבסוף פניתי לפסיכיאטר ונרשם לי ציפרלקס. זכור לי שתוך זמן קצר (משהו כמו 4 שבועות) הרגשתי אדם אחר לחלוטין. והיה נפלא. לקחתי במשך שנה וחצי ולאחר מכן הפסקתי בהדרגתיות על דעת עצמי. מאז ההפסקה הרגשתי באיטיות רבה את "הדבר הבא" שהגיע לפני חודשיים וחצי. אמנם ללא ממש התקפות אבל חרדות גוברות והולכות שהן סיוט יום יומי מתמשך. אני חייבת לציין שתקופה זו בחיי היא דיי צומת דרכים מבחינה מקצועית מפני שיש לי הרבה רצון להיות עצמאית במקצוע שבו אני עובדת היום כשכירה וזה נושא המטריד אותי תקופה די ארוכה ובנוסף גם מעבר לדירה חדשה שחל לפני שלושה שבועות וכל התהליך של הלפני הוסיף לי המון מתחים וחששות. בתחילה פניתי לרופא המשפחה והוא המליץ לי על פלוטין 20 מ"ג.....והאמת שאחרי 3 שבועות איתו לא הרגשתי שום שיפור. פניתי לפסיכיאטר שהיה איתי בקשר בסיבוב הקודם והוא המליץ להמשיך לנסות אבל הגדיל לי את המינון ל-40 מ"ג. אני כבר כמעט 7 שבועות. יש שיפור ללא ספק אבל זה ממש לא זה. לא כפי שהרגשתי עם הציפרלקס. אני רוצה לציין שמראש רופא המשפחה המליץ לי על פלוטין כיוון שהתלוננתי שהציפרלקס גרם לי להשמנה. ובכן, הפסיכיאטר המליץ לי בעקבות בקשתי לחזור לציפרלקס ורופא המשפחה טוען שיש לו הרבה נסיון עם התרופה פלוטין עם חולים אחרים וביקש שאתן צ'אנס של עוד שבוע. אני כבר אחרי השבוע הזה ועדיין יש לי נפילות של חרדה במצבים מסויימים. זה ממש לא זה. אני רוצה לחזור לציפרלקס. אבל אני חוששת: א) מהם תופעות הלוואי לטווח ארוך עם התרופה הזו ? ב)מדוע היא גורמת להשמנה ומה אני יכולה לעשות בנידון? ג) היכן אני יכולה לקרוא אינפורמציה מהימנה על התרופה הזו?.......בתודה מראש.
 
ד''ר חיים היילפרין  
02:53 24.07.10
שתי התרופות דומות מאד מבחינת יעילותן ותופעות הלוואי שלהן, ושתיהן אינן אמורות לגרום להשמנה משמעותית (פלוטין - המוכרת יותר כפרוזק - למשל, ניתנת במקרים מסויימים של אכילת יתר). את יכולה לקרוא אנציקלופדיות שלמות על התרופות באינטרנט ע"י הקלדת שמותיהן במנועי החיפוש, ובין השאר לקבל מידע על תופעות הלוואי שלהן בפירוט מירבי. בסוגריים אוסיף שלא ברור לי מדוע הטיפול הפסיכולוגי שעברת לא פטר אותך מ"הדבר הבא" והצורך בתרופות - אני מטפל רוטינית באנשים הסובלים מחרדה, ברובם המוחלט של המקרים ללא צורך בטיפול תרופתי (התרופות רק ממסכות את הגורמים לחרדה ועלולות לקבע אותה, ומוסיפות בעייתיות משל עצמן - אני ממליץ על תרופה רק במקרים נדירים שבהם המטופל חרד מכדי להסתייע ביעילות בטיפול פסיכולוגי ).
 
אמא
01:28 24.07.10
שלום ד"ר,
בתי בת 5 ילדה מאוד חכמה, פעילה, נורמטיבית אבל חשבנו שהיא מעט פחדנית. פוחדת מהמון דברים כמו זיקוקים, מדורות, ללכת לשירותי לבד, להרדם בלילה לבד, רעשים, חרקים וכו'. לאחרונה אני חשה בנסיגה קלה כיוון שהיא פחות עצמאית רוצה שנהיה בסביבתה כל הזמן היא לא נשארת לבד בסלון לרגע. וכן פחות מעוניינת להיות מחוץ לבית. אם אפילו משחקת עם חברים בפארק וכד', היא מבקשת לחזור הביתה (בתוקף). במקרה היו בפארק זיקוקים, הילדה נתקפה חרדה אמתית היא צרחה ורצתה באותו רגע האם אנו צריכים לקבוע לה שיחה עם פסיכולוג ילדים? מודה מראש על תשובתך
 
ד''ר חיים היילפרין  
02:33 24.07.10
אין צורך לקבוע לילדה שיחה עם פסיכולוג ילדים, אך כדאי לך ולבעלך לגשת לפגישה או שתיים עם פסיכולוג קליני המטפל בחרדה בגישה הקוגניטיבית-התנהגותית כדי לקבל הנחייה מקצועית כיצד להתמודד עם פחדיה של הילדה. בהצלחה!
שלום,

בתי בת השלוש מפחדת לעלות למתקני שעשועים. היא לא מוכנה לעלות לנדנדות בגינת השעשועים למעט הנדנדות שמחוברות לקרקע בקפיץ, לא עולה על קרוסלה ולא מוכנה לקפוץ על טרמפולינה בג'ימבורי. היא עולה אך ורק למגלשות הנמוכות ביותר בגינה.
בנוסף, היא סובלת מדלקות אוזניים חוזרות. האם יכול להיות קשר ?
מבחינה התפתחותית היא התחילה ללכת באופן עצמאי בגיל שנה וחודשיים, ואני לא רואה דברים חריגים בתפתחות המוטורית.
אודה לכם אם תכוונו אותי אם ומה אני צריכה לבדוק והיכן.
 
ד''ר חיים היילפרין  
01:49 21.07.10
הורים רבים נעשים מודאגים שילדם בן השלוש, שכזאטוט בן פחות משנתיים לא פחד מהמגלשה הגבוהה ביותר, נעשה פתאום ממש פחדן וחושש לעלות על מתקני השעשועים. הנסיגה באומץ הילד/ה, כביכול, היא התפתחות טבעית ושכיחה שנוגעת בעיקר להבשלה קוגניטיבית - הילדה בת השלוש פשוט ערה יותר לסיכונים (אמיתיים או מדומים). אין לזה קשר ישיר לדלקות אוזניים חוזרות, וכל מה שנדרש כאן היא הרבה סבלנות. עודדו את הילדה, התעלמו מהמנעויותיה ותגמלו את הצלחותיה (ואל תבקרו אותה בשל חששותיה). בהצלחה!
 
ניר
13:12 17.07.10
ד''ר שלום.
לפני כ 10 חודשים קיבלתי התקף אסטמה קשה במיוחד בפעם הראשונה בחיים שלי .
אבי לקח אותי לבית החולים אך בדרך הרגשתי שאין לי אוויר ושלא הספיק להגיע להבית החולים כ 15 ד'.
באמצע הדרך נט''ן הובילו אותי לבית החולים , קיבלתי סולימנידרול ואנלציות .
אושפזתי למשך 17 ימים ,במשך 17 הימים השתחררתי פעמים אך לאחר מכן שוב קיבלתי התקף וחזרתי.
ברצוני לציין כי כל הבדיקות c.t חזה וצאוור תקין צילום ראיות תקין תפקודי ראיות מראה שאין כלל אסטמה וu.s צאוור תקין.
ביום השיחרור מבית החולים התקשתי לצאת מבית החולים ואף רציתי לחזור הבית עם אמבולנס עקב הפחד שיתקוף אותי התקף שוב .
כיום אני מפחד להימצא במקומות ללא קליטה או ללא פלא בגלל החשש שלא אצליח להזעיק אמבולנס ,
מפחד להגיע למקומות רחוקים ובעיקר להיות לבד עקב שככה סתם יבוא לי התקף.
כאשר שאני חושב על זה הנשימה הופכת להיות כבדה ומצוקתית אך ללא סימנים של אסטמה, וכשאני עסוק בדבר כלשהו ואיני חושב על זה שום דבר לא מופיע.
כעט אני חייל לקראת שיחרור ואיני רוצה להגיע לקב''ן עקב זה מחשש שישחרר אותי מהצבא .
בעבר הרופא היחידה הביא לי קלמנרבין עקב לחצים לאחר האירוע הזה .
מה עלי לעשות ? והאם עלי לקבל טיפול נגד חרדה? ובמידה וכן איך הגיע עם זה לרופא בלי להגיע לקבן?
ואם כן עלי לקבל טיפול איזה טיפול ? סוג של כדורים?
תודה מראש ניר
 
ד''ר אודי אורן  
16:15 17.07.10
לניר שלום,
אתה סובל מחרדדה בעקבות ארוע טראומטי.
אתה זקוק לטיפול פסיכולוגי ממוקד כמו EMDR.
חפש באתר עמותת EMDR ישראל מטפל מומחה באזור מגוריך או התקשר לטלפון של העמותה.
אתה תוכל בסבירות גבוהה להעזר במהירות.
בהצלחה,
אודי
בת 17 מתריסה שלא מבינים אותה לא אוהבים אותה וכו' בזמן האחרון מתכנסת בעצמה לא מדברת עם ההורים לא עושה כלום ישנה הרבה אבל עם חברות מתקשרת רגיל מה לעשות
 
ד''ר חיים היילפרין  
04:05 19.07.10
"לא מדברת עם ההורים לא עושה כלום ישנה הרבה אבל עם חברות מתקשרת רגיל" נשמע די טיפוסי לנערה בת 17 בחופש הגדול... "מתריסה שלא מבינים אותה לא אוהבים אותה" וההתכנסות בעצמה מדאיגה יותר - שוחחי איתה ונסי להבין מדוע היא חשה כך ומה ניתן לעשות בנדון. אם אין בידך לעזור לה (בין אם כי אינה משתפת פעולה או בשל קשיים אובייקטיביים שאין בידך לשנות), אל תהססי לפנות לפסיכולוג קליני לקבלת ייעוץ והנחיה מפורטים.
+ הוספת הודעה
   1 ...  48  49  50  51  52  53  54  55  56  ...  95  
 חיפוש בפורום זה
המידע באתר אינו מהווה תחליף להתייעצות עם גורם מקצועי והינו בהתאם לתנאי השימוש
מנהלהודעה מקוריתתגובהללא תוכןהודעה חדשההודעה עם תמונההודעה עם וידאו
תגיות
חרדה חברתית   פוביות   פחדים   פוסט טראומה   פחדים אצל ילדים   טראומות ופחדים   פחד גבהים   קלאוסטרופוביה   חרדת נטישה
RSS RSS פורום חרדות, טראומות, פחדים