בריאות, רפואה
מאמרים | פורומים | רופאים  
  חיפוש במאמרים  
הריון ולידהדיאטה, תזונהתרופות, ויטמיניםעיניים, משקפייםניתוחים פלסטייםרפואה משלימהקוסמטיקה, איפורעיצוב שיערפסיכולוגיהאורטופדיה
 
מין, יחסים, זוגיותכושר גופנירפואת שינייםרפואת ילדיםלב, כלי דםעזרה ראשונהמחלות, טיפוליםגיל הזהבחוק משפט, ביטוחמתכוני בריאות
הוסף למועדפים 
פורומים רפואיים
 

פורום חרדות, טראומות, פחדים עמוד 52

פורום חרדות, טראומות ופחדים הוא המקום בו תוכלו להתייעץ אודות חרדות, התקפי חרדה, פחדים, פוביות, טראומה, פוסט טראומה, PTSD, חרדת בחינות, פחד גבהים, חרדה חברתית, פחד ממטוסים, קלאוסטרופוביה, פחדים אצל ילדים, חרדת ביצוע, פורום פחדים נועד לכם.
מנהלי פורום חרדות, טראומות, פחדים:
ד''ר חיים היילפרין
לפרטים נוספים
ד''ר אודי אורן
לפרטים נוספים
 
יעל
15:27 24.02.11
אני אשה כבת 43, אלמנה מזה 13 שנה וחיה כיום בזוגיות שניה, כ 3 שנים. (לא חיים יחד אך נמצאים הרבה יחד)
אני סובלת מאד מחרדות. חוסר אמון. פחדים. אני בזוגיות טובה מאד כיום אך אני מעיבה עליה עם החרדות שלי. פוחדת שיגמר ומדברת על כך לעיתים קרובות. למזלי בן זוגי סבלני מאד כלפי, מבין ותומך. אך נמאס לי כבר להעלות את הפחדים ולהיחשף להתנהגויות שמביעות חרדה. אין לי סיבה לחשש אך בכל זאת אני חרדה באופן כמעט תמידי, גם אם איני מדברת על כך.
מלבד זאת, לעיתים אני מתעוררת בלילה, נזכרת בבעיה כלשהי ומיד הדופק עולה ונהיה לי חם בכל הגוף. הלב מתחיל לפעום חזק ורק לאחר נשימות אני מצליחה להסדיר את הדופק ולהירגע. ולעיתים אני ממש נכנסת לסוג של מעין היסטריה פנימית, פחד נוראי מציף אותי ואני יכולה לשכוח מלחזור ולישון באותו הלילה.
הייתי בטיפולים פסיכולוגיים בעבר, ואף תקופה מסויימת לאחרונה ואני נתקלת בזה אמנם פחות אך לא עבר לחלוטין.
אשמח לשמוע אם יש רעיון כיצד להתגבר.
תודה מראש
 
ד''ר חיים היילפרין  
04:17 25.02.11
תחושתי מתאורך היא שהטיפולים הפסיכולוגיים שעברת סייעו לך במידה להתמודד עם הטראומה, הפחדים וחוסר האמון, אבל לא טיפלו באופן ממוקד בתסמיני החרדה שאת מתארת. הרעיון הטוב ביותר כיצד להתגבר הוא לפנות לטיפול ייעודי בחרדה אצל פסיכולוג קליני המטפל בחרדה בגישה הקוגניטיבית-התנהגותית. מנסיוני, טיפול שכזה יכול לסייע לך להיפטר מתסמיני החרדה בתוך מספר פגישות. בהצלחה!
 
רייצ'ל
18:14 23.02.11
שלום.
אני בת 21 וסובלת מהתקפי חרדה אני מטופלת בתרופות(רמוטיב וקלונקס) ובטיפולים פסיכו
לפני כמה שנים החל אצלי פחד מכלבים סרבתי לצאת מהבית בטענה שיש כלבים בחוץ וכשהייתי יוצאת זה רק תוך כדי דיבור בטלפון עם מישהו שמשרה עליי ביטחון בהתחלה שיכו ולא ממש התייחסו לזה בגלל החרדות שיש לי וכיוונו את זה לשם (היא בחרדה והיא משליכה את זה על הכלבים)
לאחרונה הוטב מצבי הכלבים הרטיעו אותי אבל לא עד כדי כך כיום אני יוצאת מהבית בליווי או מדברת עם קרוב בטלפון..חווה פחדים נוראים ובעת פגישה עם כלב אני מקבלת רעד בגוף דפיקות לב חזקות ומתחילה לבכות מהיסטריה יש איזו שהיא דרך להקל על מצבי פוביה מלבד לנסות להתיידד עם כלבים?
אשמח אם תוכלו לעזור לי!'
שלום.. שמי בר ואני בת 21.. מגיל 9 , לאחר שהיה לי וירוס, התחלתי לפתח פחד מהקאות.. זה התחיל בזה שבגיל 9 היו כמה חודשים שלא יצאתי מהבית... ולאט לאט זה עבר.. אני אפילו לא זוכרת את זה כראוי.. מאז הפוביה הזאת תמיד הייתה אצלי טמונה עמוק בפנים.. בכללי אני בחורה חרדתית גם בלי קשר ומאוד חסרת בטחון... לפני כחצי שנה בערך התחילו לי בעיות בעיכול... בחילות, עצירויות, כאבי בטן וכו'.. וזה כמובן גרם לחרדות שלי להתעורר.. אבל זה יותר גרוע משאי פעם תארתי לי.. אני בקושי יוצאת מהבית וכשאני כן יוצאת אני מתחילה לפחד ומפתחת בחילות נוראיות .. אני לא מסוגלת להיות במקום עם אנשים בלי להיתקף בחרדה.... לפני כשבוע, אחרי כל כך הרבה חודשים גילו לי חיידק הליקובקטר, אולקוס ודלקת בתריסריון.. אני מטופלת בטיפול תרופתי אבל יודעת שהבעיה העיקרית פה היא החרדות שלי.. אתמול היה היום הראשון שלי כסטודנטית במכללה... ולא הצלחתי להיכנס למכללה בגלל החרדות (תקפה אותי בחילה נוראית...) .. אני מרגישה שדברים מתפרקים לי בין הידיים.. אני נמצאת בטיפול פסיכולוגי.. אבל מרגישה כל כך הרבה לחץ .. חשבתי על לדחות את הלימודים אבל ראיתי בזה כהיכנעות לפחדים האלה ואני לא רוצה להיכנע להם.. אני לא כזאת בדרך כלל.. אני שקועה במן תקופת דיכאון שפשוט אני לא רואה את הסוף שלה.. כל פעם הדברים נהיים חמורים יותר..
יש לציין שכרגע אני מובטלת ומחפשת עבודה (התפטרתי מהעבודה הקודמת בגלל הלימודים).. מפוחדת שגם עם זה אני לא אצליח להתמודד.. אני מרגישה המון לחץ .. אני מאכזבת את עצמי, מפחדת לאכזב את המשפחה שלי.. אני לא מכירה את עצמי עד כדי כך.. גם בגיל 16 היה לי תקופה של הסתגרות בבית אך לא מהפחדים האלו , פשוט תקופה של הסתגרות בבית וחוסר טיפוח עצמי. בנוסף.. נכון לעכשיו לא רק שקשה לי לצאת מהבית, אפילו קשה לי שיבואו אליי הביתה.. אני פשוט לא מרגישה בטוחה בסביבת אנשים, מתביישת ומפחדת...
 
ד''ר חיים היילפרין  
04:24 15.02.11
טיפול פסיכולוגי מתאים אמור לסייע לך בפתרון הבעיות שהצגת, כך שלא ברור לי מדוע אינך מוצאת בו מענה הולם... שוחחי עם הפסיכולוג/ית שלך על כך ואם אינך חווה שיפור שקלי לפנות למטפל אחר, רצוי לפסיכולוג קליני המטפל בחרדה בגישה הקוגניטיבית-התנהגותית. אין שום סיבה שטיפול הולם לא יסייע לך בפתרון מלא של בעיותיך, אחת לאחת. בהצלחה!
 
רייצ'ל
18:06 23.02.11
דנה שתדעי שאת בסדר גמור!
גם אני כמוך נורא חרדתית ומטופלת כמובן ההקאות זה הדבר שהכי מפחיד אותי בעולם אבל בסדר..
יש לי המלצה קטנה שעוזרת לי לעבור את היום יום בשלום.
תמצאי משהו אחד או שנים שמרגעים או יכולים לעזור בהרגעה.
אצלי זה מוזיקה וקריאת ספרים זה משכיח ממני את הפחד..
אני מאחלת לך בהצלחה!
שלום, אני סובל מחרדות קשות בעיקר חרדה חברתית ולאחר ניסיונות כושלים עם SSRI SNRI ועוד כמה תרופות מירו וריספונד למשל.. אפשר להגיד שנשארו רק "הממכרות" בנזודיאזפינים, אוטרקס, דרלין, סורבון.. (אלו בערך נשארו הבנתי)
אני לוקח כרגע מעל שנה קסאנגיס שכיום (בין חצי שנה לשנה) הוא כבר על מינון גבוה 2-3 מ"ג ביום (הוא עוזר אך לא תמיד ולא בצורה מספקת ממש) לפעמים מרוב ייאוש אני נאלץ לקחת יותר מינון כמו 4 מ"ג או פשוט לסבול מחרדה (אומנם חלשה-בינונית) כי ההשפעה נוגדת חרדה עובדת..

השאלה שלי: האם כדי לנסות את התרופה "החלשה והפחות ממכרות" שציינתי סורבון? האם הוספת דרלין או אוטרקס במצבי חרדה קשים (שהקסאנגיס לא כ"כ עוזר) יכולה להועיל? או מעבר מקסאנגיס לאוטרקס והאם אוטרקס בכלל ממכר וממכר פחות מקסאנגיס? בבקשה תענו לי על כל השאלות האלו זה חשוב מאוד תודה רבה!
 
ד''ר אודי אורן  
15:16 21.02.11
שלום רב,
אני מציע לך להתייעץ עם הפסיכיאטר המטפל בך. התשובות לשאלותך תלויות במספר רב של גורמים שרק רופא המכיר אותך ואת תגובותיך לתרופות שונות יוכל לענות באופן רציני.
אני ממליץ לך בחום להוסיף לטיפול התרופתי אותו אתה לוקח גם טיפול פסיכולוגי. השילוב ביניהם הינו דרך הטיפול היעילה ביותר בחרדות מסוגים שונים. מטפל המתמחה בטיפול התנהגותי - קוגניטיבי ו/או ב-EMDR יהיה המטפל המומלץ עבורך.
בהצלחה,
אודי
לא עניתי לי על השאלות בסוף.......... זה חשוב
 
ד''ר אודי אורן  
23:33 21.02.11
שלום רב,
מכיוון שזה חשוב, אני לוקח את שאלותיך בשיא הרצינות.
מכיוון שאני לוקח אותן ברצינות ורוצה לתת לך תשובה מקצועית, אני מפנה אותך למי שיכול לעשות זאת - הפסיכיאטר המטפל בך. לתת לך המלצות על בסיס המידע שיש לי יהיה חסר אחריות מבחינתי.
בהצלחה,
אודי
 
מיקה
10:40 21.02.11
שלום רב,

אני בת 33, בריאה אמא לילד בן שנתיים בריא גם כן.
לאחרונה התחלתי לעבור התקפי חרדה ופחד רב מאוטיזם אני קוראת המון חומר על הבעיה והמחשבה שאין בדיקת הריון ,עפ"י שאני לא בהריון מוציאה אותי מדעתי ומדירה שינה מעיניי כמו שציינתי אני קוראת הרבה חומר בנושא עברית ואנגלית בעיקר באינטרנט לנסות להרגיע אותי ולהירגע בעיקר למצוא נקודת אור אבל זה לא ממש עוזר
זה כל פעם מציף אותי מחדש אני מרגישה בתוך בועה שאיני יכולה לצאת

אודה לעזרתכם
ורד
 
ד''ר אודי אורן  
12:43 21.02.11
שלום רב,
אני שמח לקרוא שאת מבינה שחששותייך מבוססות על חרדה ולא על ממצא כזה או אחר. אני מציע לך להפסיק להתעסק בנושא זה לחלוטין (כולל קריאה). והיה אם תראי שאינך מצליחה אני ממליץ לך לפנות לטיפול פסיכולוגי ממוקד אצל מטפל המתמחה ב-EMDR ו/או טיפול התנהגותי - קוגניטיבי. אני מעריך שטיפול קצר יוכל לעזור לך.
בהצלחה,
אודי
 
ויקי
10:10 21.02.11
בוקר טוב ,
אני לפני כ _ 8 חודשים חוותי התקפי חרדה די קשים במשך חודש ללא הפסקה. התחלתי טיפול תרופתי ברסיטל 20 מ"ג ליום . אחרי תקופה מסויימת זה השתפר וכרגע אני מרגישה בסדר גמור . אבל בזמן אחרון התחלתי להרגיש כאלו זה חוזר בעוצמה די קטנה ( בעיקר לחץ בראש , חנק , רעד ) . זה בא והולך אבל עדיין כמובן לא נעים . השאלה שלי , קודם כול האם זה בסדר שחרדות חוזרות עומנם בעוצמה קטנה בזמן הטיפול . ומה אפשר לעשות בנדון ?
 
ד''ר אודי אורן  
12:36 21.02.11
שלום ויקי,
התופעה שאת מתארת היא שכיחה.
את יכולה לפנות לפסיכיאטר שלך ולדבר איתו על הבעיה ולבקש שינוי במינון של התרופות.
אני ממליץ לך לשקול להוסיף לטיפול התרופתי גם טיפול פסיכולוגי ממוקד כמו EMDR או טיפול התנהגותי - קוגניטיבי.
בהצלחה,
אודי
 
אדיר
02:10 20.02.11
שלום
אני סטודנט בן 29 ואני חושב שאני סובל מחרדת בחינות. מאז שאני זוכר את עצמי לכל אורך התיכון , בטסט ומאוחר יותר בפסיכומטרי תמיד חוויתי חרדה ברמה מסויימת במהלך (ולפעמים גם לפני) בחינות במשך הזמן למדתי לתפקד ברמה סבירה גם תחת לחץ ולכן הזנחתי את העיניין. היום אני סטודנט שנה שלישית להנדסה ולמעשה בשנים האחרונות פשוט השלמתי עם כך שבכל מבחן אני משלם מחיר מסויים בציון( מה גם שלפעמים קשה לי לומר בוודאות האם הכשל בביצועים נובע מחרדה או מהכנה לא מספקת ). בעקבות מבחן שהיה לי לאחרונה התחלתי להרהר בעיניין שוב. אני מרגיש שגם אם אני מקבל ציון טוב הביצועים עדיין טובים הרבה פחות במבחן אני יודע לומר שלאחר כל מבחן אני חש כאבי שרירים ברגליים ושכל שאלה מהמבחן נראת פשוטה יותר בסיומו. המחיר ששלמתי עד היום הוא כבד מנשוא ונמאס לי אני מחפש פתרון יעיל ומהיר, לכן אני פחות חושב כרגע בכיוון של בטיפול פסיכולוגי ויותר בכיוון של טיפול תרופתי. רופא המשפחה נתן לי בעבר כדור בשם לוריוון אך זה רק הרע את המצב הוא הפך את התגובות שלי ליותר איטיות וגם לא טיפל בלחץ. האם יש טיפול יעיל יותר ואם כן מה הוא?
אולי אוכל להוסיף עוד דבר קטן - אני יודע שכשמצב הרוח שלי טוב במיוחד החרדה פשוט נעלמת
(זה אומנם קורה אך לעיתים מאוד רחוקות) אולי אפשר להציע טיפול תרופתי בכיוון הזה במקום להתמודד חזיתית עם החרדה.
תודה.
 
ד''ר חיים היילפרין  
03:25 21.02.11
טיפול תרופתי אינו הפתרון המומלץ לחרדת בחינות. אתה התנסית בנוגד חרדה קצר טווח ממשפחת הבנזודיאזפינים, שהמכנה המשותף לכולם, כפי שחווית, הוא נטיה להרדים ולהאט את התגובות, וזה לא בדיוק (בלשון עדינה) מה שהיית רוצה בזמן מבחן. (תרופות מסוג זה, בדומה לסמי רחוב, גם מאבדות מיעילותן בשימוש ממושך ועלולות לגרום להתמכרות פסיכולוגית ופיזיולוגית.) ישנן תרופות נוגדות חרדה ארוכות טווח (ממשפחת ה-SSRI, למשל) שהיו עשויות לסייע לך (ע"י הורדת רמת החרדה שלך באופן כללי), אך אין מדובר בפתרון מיידי (השפעתן מתחילה רק שבועיים-שלושה לאחר תחילת לקיחת התרופה) וגם להן יש תופעות לוואי לא נעימות (כמו עיכוב אורגזמה). הבעייה העקרונית עם טיפול תרופתי לחרדת בחינות היא שהתרופות מקלות על הסימפטומים אך אינן פותרות את הבעייה שבבסיס התופעה ובעצם רק מקבעים ומעמיקים אותה (ואת התלות בתרופה). הפתרון המומלץ הוא טיפול פסיכולוגי ייעודי קצר אצל פסיכולוג קליני המטפל בחרדה בגישה הקוגניטיבית-התנהגותית, ומניסיוני, פטרתי כבר אנשים הסובלים מחרדת בחינות בתוך פגישה או שתיים!
 
מיקי
06:46 18.02.11
שלום,
אני בן 33
עקב ארוע טראומתי שעברתי לפני 8 חודשים.- הוצאת גידול שפיר מהמוח התחלתי לצרוך לוסטרל. עם צריכת הלוסטרל בהדרגה התחלתי להרגיש טוב מבחינה פיזית והסחרחורות כמעט ונעלמו. עם הגדלת המינון החלו תופעות לוואי קשות כגון כאבי בטן ובעיות שפיכה. החלטתי בעיצה עם הפסיכיאר להפסיק את התרופה בהדרגה.

סה"כ צרכתי את התרופה כ- 3 חודשים. מאז הפסקת התרופה אני מרגיש זוועה!
סחרורחות, עייפות,מסטוליות .... לא הייתי משוכנע ממה נובעות ההרגשות שלי והיום קיבלתי תשובה חד משמעית שיחסית לניתוח המורכב שעברתי אני מאוזן הורמונלית ולכן לא צריכות להיות בעיות מיוחדות ולכן כנראה שהסיבה להרגשתי הרכה הינה בשל אי נטילת הכדור או פוסט טראומה בו אני נמצא.
אני מטופל אצל פסיכולוגית.

אני מחזיק אצלי מרשם לפריזמה אותו נתן לי הפסיכיאטר.

עשיתי שעורי בית ואינני מוכן להמשיך לצרוך את התרופות מהסוג הזה.
1. אני מבין שאני נמצא בתהליך גמילה. כמה זמן הוא עשוי להמשך?
2.מהן הדרכים הטובות ביותר לקידום הגמילה.אמשח לטיפים.
3. האם קיימות תרופות אחרות אולי בתחום האלטרנטיבי שיכולות לעזור לי בתקופה הזו?

* פרט חשוב שלא ציינתי היא העובדה שאני סובל מאו.סי.די. בעקבות הניתוח הסרטים והחרדות גברו. חשוב לי לציין כי הלוסטרל לא עזר לי בכלל בנושא החרדות והסרטים.

סליחה על המייל הארוך,

אלי
 
ד''ר חיים היילפרין  
19:27 19.02.11
אתה מתאר תמונה מורכבת ולא לגמרי ברורה. אתה מציין בתחילת המכתב ש"עם צריכת הלוסטרל בהדרגה התחלתי להרגיש טוב מבחינה פיזית והסחרחורות כמעט ונעלמו" ולעומת זאת בסיומו, ש"הלוסטרל לא עזר לי בכלל בנושא החרדות והסיוטים". ואם הלוסטרל אכן גרם לך להרגיש טוב יותר, מדוע לאחר הגדלת המינון לרמה שגרמה לך לתופעות לוואי קשות לא ירדת חזרה לרמת מינון אופטימאלית? (ואגב אי הבהירות, הלוסטרל היה דווקא כן אמור לשפר את תסמיני החרדה והסיוטים.) גם נושא "הגמילה" שאתה מעלה תמוה... בהנחה שירדת במינון הלוסטרל באופן הדרגתי אינך אמור לחוות בעיות גמילה וממילא טיפים ותרופות לגמילה (כולל אלטרנטיביות) אינם מתבקשים כאן. לא ברור לי גם כיצד מסייעת לך הפסיכולוגית שלך עם כל זה... אחרי הכל, מהיכרותה המעמיקה יחסית איתך היא נמצאת בעמדה טובה הרבה יותר לענות על שאלותיך. בשורה התחתונה, אני מעודד אותך להפנות את כל השאלות אליה (ולפסיכיאטר המטפל בך), ואם אינך שבע רצון מהתוצאה, פנה לקבל חוות דעת/ הנחייה נוספת - לא באתר מעין זה אלא בפגישה מסודרת - מפסיכולוג קליני המטפל בחרדות בגישה הקוגניטיבית-התנהגותית. בהצלחה!
 
מיקי
06:50 20.02.11
 
ויקי
10:40 15.02.11
בוקר טוב ,
אני כרגע בטיפול תרופתי של רסיטל 20 מ"ג ליום. התחלתי את הטיפול בערך לפני כ _ 8 חודשים . נכון להיום אני מרגישה בסדר גמור , אין לי אותם סימפטומים פיזיים כמו שהיו. אבל לפעמים אני מרגישה כאלו זה חוזר ואחרי כמה זמן זה נעלם. הייתי רוצה לשאול האם התרופות עוזרות ב 100% או שזה בסדר שלפעמים מרגישים אותם סימפטומים אפילו שנמצאים בטיפול תרופלתי ?
 
ד''ר אודי אורן  
11:52 15.02.11
לויקי שלום,
שמח לשמוע שאת מרגישה הרבה יותר טוב.
אין טיפול שעוזר ל-100% מהאנשים 100% מהזמן.
את מתארת תוצאות טיפוליות שנחשבות מצויינות.
אם את רוצה לשפר את התוצאות תצטרכי לשלב גם טיפול פסיכולוגי אצל מטפל המתמחה ב-EMDR או בטיפול התנהגותי - קוגניטיבי.
בהצלחה,
אודי
שלום
לפני מספר שנים החלה אצלי חרדה לפני טיסות שהתפתחה לכך שלפני כל חופשה או נסיעה לצורך עבודה, גם אם מדובר בנסיעה בארץ אך ליותר מיום, אני חוטפת התקף חרדה שמתבטא בחולשה קיצונית וסחרחורת וחוסר יכולת לתפקד. לאחרונה שמתי לב שמתחילים לי התקפי חרדה כאלו גם לפני עוד דברים שאינם בשגרת היומיום (למשל תכנית ליציאה לבילוי או הזמנת אורחים הביתה). אני יודעת שבתגובתך אקבל המלצה לפנות לטיפול, וכך אני מתכוונת לעשות, אך האם תוכל (בבקשה בבקשה) לתת לי לבינתיים כמה עצות על איך לעבור את הימים הקרובים כאשר כל מה שאני מסוגלת לעשות זה לשכב במיטה. הסבלנות של משפחתי פוקעת ואני זקוקה לתמיכה מיידית.
תודה
 
ד''ר חיים היילפרין  
04:08 15.02.11
את ודאי קראת על התופעה באינטרנט כך שכמה עצות בפורום כגון זה לא ישנו את תחושתך. ההתערבות הקצרה ביותר שיכולה לעשות במיידי הבדל משמעותי בחייך היא שעה של שיחה איתי (וזה כמובן הרבה יותר מעצות בפורום)... אפשרות אחרת, שלא תעשה הבדל משמעותי בחייך אבל תקל עליך מייד, היא טיפול תרופתי בנוגדי חרדה קצרי טווח. אפשרות זו אינה מומלצת בהתחשב בעובדה שטיפול שיחתי יכול לפטור אותך מכל הסיפור הזה בתוך מספר פגישות, אבל היא הפתרון המיידי היחיד מבלי שתצאי מהבית.
 
אמיר
20:16 03.10.10
שלום. ביתי בת 7, ילדת סנדוויץ עם כל המאפיינים- מצד אחד קינאה, תחרות על תשומת לב ובדיקת גבולות באופן לא הולם ומצד שני ילדה מאוד נעימה ואחראית.
מגיל קטן היא מראה קושי בוויסות חושי - לרוב מאוד אוהבת מגע גס, מריחת קרמים, אכילת דברים אפילו מסוכנים אך בשנתיים האחרונות היא וויסתה את עצמה באופן הולם. היא תלמידה טובה מאוד בכיתה א' אך מפטפטת הרבה- כנראה ישנו קושי לשמור על קשב וריכוז. אני פונה אליכם מאחר ובשבוע האחרון ביתי פשוט שיחררה צואה בתחתון- לא בכמות גדולה אבל לא ניתן להתעלם מכך. לאחר שיחה בנושא היא תירצה בכך שהיא לא הרגישה (לדעתי היא משקרת והדבר נעשה במכוון על מנת למשוך תשומת לב) זה חזר על עצמו 3 פעמים השבוע. יש לציין כי האוירה בבית נעימה וזה קורה לאחר סיטואציות מאוד שיגרתיות ונעימות ללא סטרס מסויים.
במקרה אחד היא אפילו לא טרחה להחליף תחתון או לשטוף את עצמה ונכנסה כך לישון. אני רגיל לשטויות שבעבר היא עשתה אך במקרה זה קשה לי להתמודד ואיני יודע מה הסיבה לדבר. איני יודע כיצד להתמודד עם המצב? איך אני אמור להגיב?
מבקש את עזרתכם.
 
ד''ר אודי אורן  
21:03 03.10.10
לאמיר שלום,
כשמשהו כזה קורה 3 פעמים בשבוע לילדה שנגמלה מחיתולים לפני כמה וכמה שנים אני מציע לראות את זה כאיתות לבעיה שלא כדאי להתעלם ממנה.
כמובן שאיני יכול להגיד לך מה קרה, אבל אני מתקשה להאמין שזה "סתם". צריכים לבדוק מה קרה לילדה בבית ספר, חברים, בבית. להבהיר לה שזה מדאיג וכי אתה רוצה לעזור לה.
אם זה ימשיך, אני ממליץ בחום לפנות לפסיכולוג ילדים המתמחה בטיפול התנהגותי - קוגניטיבי.
כמו כן אני ממליץ לך לשאול את אותה שאלה בפורום פסיכולוגיה ילדים של BeOK.
בהצלחה,
אודי
 
מירה
22:11 14.02.11
אחייני בן ה 11 סובל מזה שנים מבריחת צואה . בדרך כלל הטענה השולטת היא "לא הרגשתי " , הוא נבדק בעבר ע"י פרוקטולוג לשלילת בעיה פיזיולוגית , עבר טיפולים שונים ( פסיכולוג , ריפוי באומנות וכו') החל מגן הגן וכל זאת ללא הועיל ... ישנם תקופות טובות יותר ופחות אך התופעה מעולם לא נעלמה . אשמח מאוד לקבל עזרתכם שכן הוריו עובדי עצות .
 
ד''ר חיים היילפרין  
03:45 15.02.11
טיפול פסיכולוגי התנהגותי אמור לפתור את הבעיה לגמרי, כך שלא ברור לי מדוע אחיינך עדיין סובל. יתכן והטיפול שעבר היה אחר ו/או חלקי כך שהילד הפגין שיפור או "תקופות טובות" אך לא נפטר מהבעייה לגמרי. הפתרון, כאמור, הוא טיפול פסיכולוגי אצל פסיכולוג קליני התנהגותי המתמחה בבעיות צרכים אצל ילדים. הקניית הרגלי אכילה ושתייה נכונים (למניעת עצירות) חשובה גם היא, כמו גם טיפול בהיבטים הרגשיים הקשורים לבעיה.

 
אנה
13:34 13.02.11
אני בת 45 ועברתי התעללות נפשית במקום עבודתי,יש לי רעד בידיים ויובש בפה
במצבי לחץ אני מאבדת שליטה . אני עובדת עים אנשים (קהל).מה ניתן לעשות אני אבודה
 
ד''ר אודי אורן  
14:30 13.02.11
אנה,
ראי את תשובתי בהודעה השניה שלך
אודי
 
אנה
13:28 13.02.11
לאחרונה התחיל לי הרעד בידיים ממקום עבודתי,אני עצבנית ושרויה במתח הפשי,עקב
ההתעללות של המעסיקה בי. .אני נפשית לא יכולה לתפקד עם הרעד ,כי אני עובדת עם קהל אנשים שמגיעים ואני לא בשליטה ונוסף לכך אני רואה מטושטש,האם זה מעיד על משהוא? אנא תשובתכם!!
 
ד''ר אודי אורן  
14:29 13.02.11
לאנה שלום,
את מתארת סימפטומים שבסבירות גבוהה הם תוצר של מתח ו/או חרדה.
יש בפנייך מספר אפשרויות פעולה שאת יכולה לבחור ביניהן או לשלב ביניהן:
* לדבר עם המעסיקה כדי לנסות להשפיע על ההתנהגות שלה כלפייך.
* לפנות לרופא המשפחה לשם קבלת תרופות הרגעה
* לפנות לייעוץ פסיכולוגי אצל מטפל המתמחה בטיפול התנהגותי קוגניטיבי.
* לחפש עבודה אחרת.
בהצלחה,
אודי
 
רמי
02:58 11.02.11
היי אני סטודנט בן 21, במקור מאזור המרכס ועכשיו עברתי לירושלים.
מאז ומתמיד פחדתי הרבה בעיקר ממחלות וכל כאב קטן היה מתפתח אצלי למשהו גדול ורציני.
באוקטובר עברתי לירושלים (בגלל הלימודים) ומאז הפחדים האלה התעצמו ואני כל הזמן מוצא את עצמי חיי בפחד אחד גדול ממחלות וכל דבר סביבי אני מקשר אותו ישר למחלות.(לפני כן הפחדים היו מופיעים לתקופות קצרות ונעלמים).
נמאס לי כבר מכל התחושות האלה, ואני רוצה לצאת מהלחץ שאני חי בו. אין לי בעיה לשמוע על תרופות(טבעיות, אם יש כאלה) שיוכלו לעזור לו להתגבר על הבעיה.

תודה מראש,
ראמי =)
 
ד''ר אודי אורן  
14:10 12.02.11
לראמי שלום,
מעבר למקום חדש מעצים - לא פעם - קשיים קודמים. לכן לא מפתיע שמה שהיה לא נעים לפני המעבר, הפך לממש קשה לאחר המעבר.
בהנחה שעברו מספר חודשים מאז המעבר ואתה עדיין סובל, אני ממליץ לך לפנות לטיפול פסיכולוגי ממוקד בחרדות מהם אתה סובל.
אני ממליץ לך לעשות זאת בין השאר מכיוון שחרדות מסוג זה נשארות - לא פעם - קבועות בחייו של אדם אלא אם כן הוא מתמודד איתן באופן פעיל.
אני מציע לך למצוא מטפל המתמחה ב- EMDR או בטיפול התנהגותי - קוגניטיבי, שתי שיטות יעילות לטיפול בחרדות מהסוג שתארת.
בהצלחה,
אודי
 
לשעבר
14:12 11.02.11
אני בקשר זוגי שנתיים וחצי
נפרדנו וחזרנו כשנפרדנו היה לנו לא טוב לא ביחד וחזרנו
ובזמן האחרון החבר שלי נורא מעצבן אותי ,הוא כן בחור טוב ,אבל יש בו המון דברים שגורמים לי לחוסר ביטחון בקשר ולמחשבה מה אני עושה שם
יש פחד לעזוב
הוא גם אומר שלא טוב לו ובאמת יצאתי עליו כמה פעמים ורבנו וגם פעמים שלא הייתי שם בשבילו כהגדרתו ... וזה העניין אני לא יודעת אם אני יכולה ,החיים שלו צופנים דברים שאני לא יודעת אם אני רוצה/יכולה להתמודד איתם
הוא כן בחור טוב אבל לא מרגיש לי טוב איתו
מצד אחד רוצה לעזוב אבל מצד שני מפחדת שלא אמצא מישהו כמוהו ושאולי נבין שוב שאולי כן טוב לנו ביחד
למרות שהוא רוצה מישהי שתבין אותו והאמת אני לא יודעת אם אני יכולה לקבל את כל הדפקויות שלו ...
אמרנו שנחשוב על זה בסופ"ש בינתים שלחתי לו 2 הודועות של כמה רע לנו ולא צריך להיות

לא יודעת צה להחליט כיביכול זה מאוד פשוט לעזוב, אבל זה לא כ"כ פשוט בכלל
גם מפחדת שנמשיך אבל יש דברים שבורים בינינו ורק יהיה חמור יותר
 
ד''ר אודי אורן  
14:04 12.02.11
שלום רב,
אין ספק שאת מציגה דילמה גדולה.
ברור שיש משהו חיובי בקשר, ומצד שני יש קושי שמקשה על קבלת החלטה למסד אותו.
ברור לי ששניכם במצוקה, וכמובן שהקשר גם הוא סובל ממה שקורה בינכם.
אין לי אפשרות לתת לך כיוון לכאן או לכאן, אך מטפל/ת זוגי/ת בהחלט יוכל לעזור במצב שאת מתארת.
כמעט לכל רשות מקומית יש שירות לייעוץ זוגי/משפחתי ליד מחלקת הרווחה.
אני ממליץ לך לפנות לקבלת ייעוץ ממוקד. בהחלט יכול להיות שתוך מספר פגישות לא רב תוכלי לקבל החלטה שתהיה נכונה עבורך.
בהצלחה,
אודי
 
אורית
00:02 10.02.11
היי לכם לפני שנה וחצי היה לי התקף של תחושה שאני עומדת לאבד את הראיה(או להתעלף) ובאותו ערב ממש נכנסתי לפניקה(יש לציין שכל חיי הייתי בריאה נפשית) ומאז אחרי אין ספור בדיקות בהם חשבתי שיש משהו רפואי הכל נשלל,אני רוצה לציין שמאז אותו המקרה אני לא אותו אדם, אני סגורה יותר מפחדת ונוספו לי פחדים רבים אני לא יוצאת למקומות המון זמן ומעדיפה את הבית(סוג של הגנה) אני יכולה להגיד שאני מפחדת מהמצב שנוצר פשוט מפחדת איך יוצאים ממצב כזה(אלוהים ישמור) ומה קרה פתאום ביום בהיר שנעשתי כך? אני אדם בדרך כלל חזק ופתאום אני בורחת ומתחמקת ומפחדת ונשארת בבית עם התחושות האלו, אני אשמח לתשובה מהירה כי אני....לא יכולה כבר הפחדים גואים בי ואני מנסה להרגיע את עצמי עד שיש יום כזה שזה כבר חזק ממני (תחושות חזקות ופחדים שאני כבר אומרת שאף אחד לא יוכל לעזור לי) תודה לך מראש על הקשבתך דניאלה.(אולי פחד קיומי?)
 
ד''ר חיים היילפרין  
03:17 11.02.11
את חווה תסמינים שכיחים של חרדה. החדשות הטובות - ניתן להיפטר מזה בקלות יחסית באמצעות טיפול פסיכולוגי קצר מועד אצל פסיכולוג קליני המטפל בחרדה בגישה הקוגניטיבית-התנהגותית. מנסיוני, במקרים כמו שלך די לעיתים בשתיים-שלוש פגישות (בהן תלמדי "מי נגד מי" ומה עליך לעשות) כדי "לצאת מזה". בהצלחה!
 
אורית
14:36 11.02.11
איזה כיף לשמוע הלוואי שזה יהיה בקרוב, יש לך להמליץ לי על מטפל בפתח תקווה?
 
ד''ר חיים היילפרין  
19:01 11.02.11
מדיניות האתר אינה מאפשרת לי להמליץ בפורום על מטפלים ספציפיים. נסי לחפש מטפל באלפונים המקוונים של הפ"י ואיט"ה או צרי איתי קשר טלפוני. בהצלחה!
 
אורית
08:44 10.02.11
שלום !
אני אישה בת 38 לפני 19 שנה איבדתי את אימי יש לי עוד אח שאין בנינו קשר
אני נשואה + ילדה בת 9 חיי הנישואים שלי בכלל בכלל לא משהו.
בעבר אני ובעלי נכנסנו לחובות כלכליים באותה תקופה אבא שלי שהיה בן 80 בערך הדרדר מצבו וביקשנו ממנו שאת הצוואה שהיתה על שמי ועל שם אחי שירשום את החלק
שלי על שם ביתי וכך הוא עשה למרות שהוא רצה מאוד שזה יהייה על שמי.
הוא נפטר לפני כמה שנים .
אני עובדת בעבודה כממלאת מקום כשצריך אני מאמינה תוך שנה שנתיים אקבל קביעות
ואז תוכל להיות לי עבודה קבועה ומסודרת. אני לא אוהבת את העבודה והיא משעממת אותי וזה מתסכל אותי אני מנסה לאהוב אותה בכוח כיוון שזה מקום גדול ובטוח מהרבה
מקומות אחרים ואני יכולה לעבוד שם עד הפנסיה.
אין לי מקצוע וזו בעיה.
נותרתי ללא הורים אין לנו בית משלנו גרים בשכירות אנו אנשים שמשתכרים שכר מינימום
וכמו שאמרתי הנישואים שלי לא בטוחים בכלל,את החצי דירה ירושה ביתי ירשה כמו שסיפרתי כבר ,אין לנו שום חסכונות.
אני יודעת שאם אחד ההורים שלי היה בחיים או אם היתה לי דירה או לפחות הירושה של החצי בית שהיתה אמורה להיות שלי אז היה לי את הביטחון לעבוד במשהו אחר
אתם צריכים להבין שמי שאין לה מקצוע זו בעיה אני רואה נשים שאין להם מקצוע כל שנה שנתיים מחפשות עבודה אין קבוע לטווח ארוך והמקום שאני עובדת יכול לתת לי בטחון אומנם משכורת בכלל לא משהו אבל בטחון כלכלי שלפחות יכנס משכורת כלשהי כל חודש לבנק כמו שאמרתי זה מקום גדול ומסודר משהו ציבורי.
אני גם פוחדת מעוד סיבה אם הייתי בטוחה שאני ובעלי נישאר יחד תמיד ושיהייה לצידי תמיד מישהו שיפרנס גם אז זה היה נותן לי ביטחון.
הפחד שלי שאני כל הזמן אומרת לעצמי שאסור לי לעזוב את המקו ם עבודה אפילו אם אני סובלת שם כי אם חלילה בעתיד נתגרש מה אני יעשה?
לא הורים ,לא בית ,לא עבודה מסודרת ולא משפחה,אני מאוד מוטרדת ולא יודעת מה לעשות אני מאוד מודאגת ולחוצה אין לי יום ואין לי לילה ,אין לי חיים אני חיה מתה.
אם הייתי יודעת שכשביתי תהייה גדולה היא תתן לי את הירושה שמגיעה לי זה גם היה נותן לי תחושת ביטחון אבל מאיפה אני יודעת מה יהייה.
אל תשלחו אותי לשום יעוץ כי אני לא ילך אני רוצה עזרה כאן בפורום.
בברכה ותודה.
 
ד''ר חיים היילפרין  
03:21 11.02.11
הצטערתי לקרוא על כל הבעיות איתן את מתמודדת אבל לא הבנתי בדיוק בשורה התחתונה מה שאלתך - אנא הבהירי במה אוכל לסייע לך כאן בפורום...
 
ירדן
17:02 05.02.11
אני לא יודעת אם זה קשור לפורום הזה או לא אבל פשוט אין לי כל כך את מי לשאול ועם מי להתייעץ... לפני כשלוש שנים היינו בקשיים כלכליים קשים ואמא שלי ניסתה לשים קץ לחייה כיוון שלא יכלה לשאת בלחץ שהיה עליה.. בעקבות הניסיון הזה כל המשפחתה נרתמה ועזרה לנו מאוד , חשוב לי לציין שלדודים שלי יש הרבה כסף אבל הם אגואיסטים וההורים שלי גרושים ..אחרי המקרה הרבה זמן חשבתי וניסיתי להבין איך לא שמתי לב שזה מה שעומד לקרות וזה ליווה אותי תקופה ארוכה.. בחודש האחרון קצת יותר שמתי לב ששוב יש בעיות כלכליות ושאמא שלי חזרה לישון הרבה ולהיות מוטרדת ואני מאוד חוששת ממה שיקרה אני בקושי ישנה בלילה, ואני ילדה בת 17 שמרגישה שהכל תלוי בי..מה עליי לעשות? שאני מנסה לדבר איתה על זה הי אלא נותנת לי סימן או משתפת פעולה כאילו לא רוצה לערב אותי, אבל זה שהיא לא מדברת רק גורם לי להיות מעורבת ריגשית עוד יותר
 
ד''ר אודי אורן  
23:05 06.02.11
שלום ירדן,
הדאגה שלך ברורה.
ברור שאינך צריכה להתמודד עם הקושי לבד.
פניה לבני משפחה היא האפשרות הראשונה שהייתי ממליץ עליה.
פניה לפסיכולוגית/יועצת של בית הספר שלך היא אפשרות שניה, ופניה ללשכת הרווחה בעירך היא האפשרות השלישית שההיתי ממליץ עליה.
חשוב שתערבי אנשים נוספים ו/או אנשי מקצוע במצב שאיתו את מתמודדת.
בהצלחה,
אודי
 
לי
07:42 09.02.11
אני מאוד מזדהה איתך ועם דאגותייך. אני בת בכורה לאמא שחולה נפשית והגיעה למצבים קיצוניים, הוריי גרושים, כך שהנטל והאחריות נפלו בעיקר על כתפיי. רק רציתי לחזק את ידייך ולהגיד לך כל הכבוד על ההתמודדות. תביני שזה לא מובן מאליו שילדה בגילך מתמודדת עם מצבים לא פשוטים שכאלה והמצבים האלו רק יחשלו ויחזקו אותך בסופו של דבר. אל תתייאשי, תנסי לעזור לאימך כמה שתוכלי אבל תביני שהאחריות היא בסופו של דבר שלה. רק היא יכולה לשנות את מצבה באמת, את רק יכולה לנסות לעזור לה -לעזור לעצמה. כמו שייעצו לך כבר- תפני לארגון רווחה, לעובדת סוציאלית, אפילו ל"אנוש" ( חפשי בגוגל) שזה מעין ארגון תמיכה לנפגעי נפש ובני משפחותיהם, אולי בידם לסייע לך. מעבר לכך אם את עצמך נתקלת בקושי נפשי ואת מעוניינת לפרוק, אני מציעה לך להתקשר ל: "ער"ן" טלפון: 1201

מתוקה מאחלת לך ולמשפחתך הרבה בריאות. תהיי חזקה.
שלום,
אני מקווה שזה המקום לשאול את השאלה (כי לא מדובר במקרה טראגי חס וחלילה, ואפילו לא נורא במיוחד, אז בהשוואה למקרים אחרים פה זה אולי סתם "שטויות"). וסליחה מראש על התיאורים הגרפיים..
יש לי חבר די טרי. בשבוע שעבר שכבנו, ופתאום באמצע החדירה היה לי דימום ממש מסיבי (נעזוב כרגע את העניין הרפואי, אני בודקת את זה). התמונה שנצרבה לו בראש זה איבר המין שלו- אדום, נוטף דם, וכל הסדין מלא דם. הוא היה בלחץ, ולקח קצת זמן עד שהוא התעשת ונכנס לשטוף את עצמו.
אמנם צחקנו על זה, והוא אמר שזה בסדר ולא נורא, אבל באותו ערב הוא חזר הביתה בשנייה הראשונה שהוא יכל, ומאז הוא לא רוצה להיפגש (ממציא תירוצים). אני חושבת שהוא מפחד לגעת בי, שהוא בטראומה ממה שקרה.
כמובן שעד התקרית הזאת הכל היה ממש בסדר בינינו.
אז מה עושים? איך מוציאים לו את התמונה הזאת מהראש?
זה מזכיר לי את הגברים שרואים את הנשים שלהם יולדות, ואח"כ הם כבר לא רואים אותן באותו אור, קשה להם להשתחרר מהמראות הקשים שהם זוכרים, ואז מתחילות בעיות ביחסים.

אני מאוד רוצה לעזור לו להשתחרר מזה, כ"כ חבל לי..
אני אשמח לייעוץ.
 
ד''ר אודי אורן  
18:21 31.01.11
שלום רב,
זה המקום לשאול שאלות מסוג זה וסליחה על התגובה המאוחרת.
סביר להניח שהחבר באמת מגיב באופן המזכיר תגובה לארוע טראומטי. מאפיין מרכזי לתגובה כזו היא הימנעות מכל דבר שמזכיר את הארוע.
יש סיכוי סביר שחברך יתגבר על מה שקרה ויוכל להמשיך את הקשר, אבל העובדה שמדובר בקשר טרי יחסית ובחור רגיש יחסית, מעלה סימני שאלה. כמובן שהמשך הקשר, התנסויות מיניות חיוביות, והכנסת הארוע לפרספקטיבה חיוביות רחבה הם הדרך הטבעית הטובה ביותר. אך במידה שזה לא יילך, הדרך להשתחרר מהשפעותיהם של ארועים קשים/מראות קשים/זכרונות קשים הוא דרך טיפול ממוקד טראומה. שיטת טיפול יעילה ומהירה היא EMDR.
תוכלי להמליץ לחבר ללכת למספר מפגשים קצר אצל מטפל המתמחה ב-EMDR כדי להתגבר על מה שקרה, וגם למנוע הישנות של תגובתיות קשה בעתיד.
בהצלחה,
אודי
 
א.
18:36 31.01.11
האמת היא שמאז המקרה, נפגשנו רק במקומות ציבוריים או שדיברנו בטלפון, אבל לא לבד, וכמובן לא שכבנו. הצעתי לבקר אותו, הוא שוב התחמק. אני חושבת שהוא כבר לא מסוגל להימשך אלי, לצערי הרב (קודם הוא מאוד נמשך, אני יודעת). אני לא מבינה למה הוא לקח את זה כ"כ קשה, אבל זה המצב. ובגלל שהקשר טרי אני לא יכולה לייעץ לו להגיע לטיפול, זה לא במקום.
שנינו מאוד עסוקים כרגע, אז ברגע שנתפנה קצת אני אנסה לקרב אותו שוב, לאט ובהדרגה. אם לא- כנראה שאין מה לעשות.
תודה רבה בכל אופן...
 
ד''ר אודי אורן  
20:05 31.01.11
שלום,
מה שהוספת רק מדגיש את נושא ההמנעות כתוצאה ממה שקרה.
מסכים איתך שזה לא במקום להציע טיפול בשלב כזה של הקשר.
הרבה בהצלחה בהמשך (איתו ובכלל),
אודי
 
רעות
21:50 31.01.11
שלום, יש לי תופעה מוזרה , שאני חשה מתח שהגורם לו הוא פסיכולוגי. כשאני נזכרת בהרגשה הזו אני מתחילה להרגישה והיא יכולה גם לעלות את דרגתה ואני גם יכולה להרגיע את עצמי ולהשכיח אותה.
זה התחיל כשהייתי קטנה, בתור ילדה חשבתי לעצמי שאני רוצה להרגיש משהו אחר, לא תחושה רגילה.. שמשעמם ושמשהו יקרה בי. לפתע התחלתי להרגיש דופק מואץ, רעידות בידיים, תחושת קור מעין הרגשה של מתח ללא סיבה. ובאותו רגע הרגעתי לאט את עצמי וההרגשה התחילה לשכוך, אך אם נזכרתי בה שוב היא יכלה לבוא שוב.
אנשים ששאלתי לא ממש מכירים תופעה כזו של מתח, ואני רוצה לשאול אם זה מוכר? וממה זה נובע לפי התיאור? ממחשבה יכול לקרות ככה? וכל פעם אני חוששת שיקרה לי משהו מזה.. התקף לב או משהו..
יש לציין שאני בשנות ה20 המוקדמות לחיי.
 
ד''ר אודי אורן  
22:29 31.01.11
לרעות שלום,
השאלה הראשונה שיש לי לאחר קריאת הודעתך היא האם התופעה הזו נמצאת בשליטתך, והאם את סובלת ממנה. לכאורה נשמע שפיתחת סוג של משחק פסיכולוגי-סומטי להפגת השעמום.
בהנחה שהתופעה אינה בשליטתך ואת סובלת ממנה, אני מניח שחוית התקפי חרדה לאורך השנים, וכי ההיזכרות בהתקפים אלו מעוררים אותם מחדש. אני מציע לך לברר אם עצמך מתי התופעות האלו קורות, ולראות אם את יכולה לשנות משהו בתנאים הסביבתיים והפנימיים הגורמים להתקפים.
אם לא תצליחי לעשות את השינוי לבד, אני מציע לך לפנות לטיפול ממוקד אצל מטפל המתמחה ב-EMDR או בטיפול התנהגותי-קוגניטיבי.
בהצלחה,
אודי
+ הוספת הודעה
   1 ...  48  49  50  51  52  53  54  55  56  ...  104  
 חיפוש בפורום זה
המידע באתר אינו מהווה תחליף להתייעצות עם גורם מקצועי והינו בהתאם לתנאי השימוש
מנהלהודעה מקוריתתגובהללא תוכןהודעה חדשההודעה עם תמונההודעה עם וידאו
תגיות
חרדה חברתית   פוביות   פחדים   פוסט טראומה   פחדים אצל ילדים   טראומות ופחדים   פחד גבהים   קלאוסטרופוביה   חרדת נטישה
RSS RSS פורום חרדות, טראומות, פחדים