בריאות, רפואה
מאמרים | פורומים | רופאים  
  חיפוש במאמרים  
הריון ולידהדיאטה, תזונהתרופות, ויטמיניםעיניים, משקפייםניתוחים פלסטייםרפואה משלימהקוסמטיקה, איפורעיצוב שיערפסיכולוגיהאורטופדיה
 
מין, יחסים, זוגיותכושר גופנירפואת שינייםרפואת ילדיםלב, כלי דםעזרה ראשונהמחלות, טיפוליםגיל הזהבחוק משפט, ביטוחמתכוני בריאות
הוסף למועדפים 
פורומים רפואיים
 

פורום חרדות, טראומות, פחדים עמוד 52

פורום חרדות, טראומות ופחדים הוא המקום בו תוכלו להתייעץ אודות חרדות, התקפי חרדה, פחדים, פוביות, טראומה, פוסט טראומה, PTSD, חרדת בחינות, פחד גבהים, חרדה חברתית, פחד ממטוסים, קלאוסטרופוביה, פחדים אצל ילדים, חרדת ביצוע, פורום פחדים נועד לכם.
מנהלי פורום חרדות, טראומות, פחדים:
ד''ר אודי אורן
לפרטים נוספים
ד''ר חיים היילפרין
לפרטים נוספים
 
יפעת
10:00 27.02.11
אני סובלת כב תקופה של מעל לחצי שנה תסמינים של חולשת שרירים, קפיצות שרירים, התכווצויות שרירים, קושי לנשום ולבלוע רוק, כאילו יש לי גוש בגרון. לחץ על הצוואר והשכמות.
אני בטוחה שיש לי מחלה ניוונית, ביקרתי פעמים מספר אצל נוירולוגים שעשו בדיקות ולא מצאו כלום. אני בטוחה שזה בגלל שזה שלב התחלתי של מחלה ולא יכולה להוציא לי את זה מהראש.
הרופאים אומרים שזה אולי פסיכולוגי.
האם תופעות כאלה מוכרות כתופעות שיכולות להיות פסיכולוגיות?
בגלל שאלו תסמינים של מחלה ניוונית ספציפית אני לא יכולה להוציא מהראש שזה בטוח המחלה. האם יכול להיות תופעה של חרדה?
תודה רבה!
 
ד''ר אודי אורן  
16:36 27.02.11
ליפעת שלום,
ברור שחשוב שתעברי בדיקות ותשארי במעקב, אבל בהנחה שעשית את הבדיקות והתשובות הן חד משמעיות, בסבירות גבוהה את סובלת מתסמינים של חרדה.
טיפול ממוקד אצל מטפל המתמחה ב-EMDR או בטיפול התנהגותי - קוגניטיבי עשוי לעזור תוך פרק זמן לא ארוך. ממליץ לך בחום לפנות לטיפול. אין סיבה שתמשיכי לסבול. זכרי גם שהמתח הרב שבו את נמצאת אינו משפיע על גופך ונפשך לטובה.
בהצלחה,
אודי
שלום רב ,
אודה לכם אם תוכלו להמליץ לי בבקשה ,על סוגים שונים של תרופת הרגעה (או צמחי מרפא) שאינן פוגמות בעירנות ואינן מרדימות.
תודה רבה .
נורית.
בוקר טוב נורית,
אנא פני לפסיכיאטר מומחה. בחירת התרופה תלויה במשתנים רבים.
בהצלחה,
אודי
 
שיר
19:44 26.02.11
אני בת 38 נשואה ואם ל-2. אני ידועה כאמא דאגנית מאוד, אך כל חיי דאגתי, אפילו לדברים פשוטים מאוד כמו להצליח במבחנים(עוד בבית ספר יסודי). לאחרונה קנינו בית חדש באזור אחר משלנו ואני חרדה. אף אחד מסביבי לא מבין זאת, כולם אומרים שאני צריכה להיות שמחה שקניתי בית חדש. אך אני דואגת בעיקר, כמובן, למה יהיה עם הילדים, האם יסתדרו באזור החדש.
לעיתים אני יושבת עם עצמי ומנסה לנתח את מצבי ושאול את עצמי מה יש לי, שהרי מצבי גם בטוחני שמשפיע על הילדים. לאחרונה הבנתי שהחרדות שלי הן בעצם מהלא נודע. אבל הרי אף אחד בעולם הזה לא יודע מה יהיה ואת העתיד שלו, אז למה זה קורה לי. מכאן נובע גם הקושי בקבלת החלטות שעלול כמעט להטריף אותי ואפילו את בעלי.

מה ניתן לעשות אם אינני בנויה לטיפול פסיכולוגי?כיצד אוכל לעזור לעצמי?
תודה
 
ד''ר חיים היילפרין  
21:39 26.02.11
תעזרי לעצמך בכך שתביני, ראשית כל, שאינך סובלת מחרדה אלא שאת פשוט לחוצה ומודאגת מאד מהמעבר, וזה נורמלי לגמרי. (תסמיני חרדה זהים בכל מובן לתסמיני לחץ, אלא שבשעה שלאדם החרד אין מושג מדוע הוא חרד ולכן הוא רואה בהם משהו לא נורמלי, לא קביל ופתולוגי, האדם שיודע מה מלחיץ אותו מקבל את תחושותיו כביטוי נורמלי וטבעי של הלחץ.) זכרי גם שאירועים משמחים (כמו חתונה, הולדת ילד או מעבר דירה) יכולים להיות מאד מלחיצים (לפעמים אפילו יותר מאירועים לא נעימים). את צריכה להפסיק להילחץ מהלחץ או לחשוב שיש לך בעיה נפשית, ולקבל את העובדה הפשוטה שעד שלא תעברו את כל הסיפור הזה בשלום, יש לך באמת סיבות מצוינות לדאגה והרבה על מה לחשוב...
אני לא יודע מה זה להיות "בנוי לטיפול פסיכולוגי" אבל אני מניח שברור לך יותר מדוע שעה אחת של שיחה איתי (או עם איש מקצוע מתאים אחר) היתה עשויה להקל עליך מאד את המצוקה שאת חשה. אינך צריכה יותר מזה.
ובהצלחה עם מעבר הדירה!
 
יסמין
20:45 25.02.11
שלום,
שמי יסמין בת 22
אני נשואה כבר 8 חודשים בהריון בשבוע 30 וההריון זה מהאקס שלי.
כשהייתי בת 15 עברתי אונס .. היה קשה לי להתמודד חשבתי על להתאבד אבל ההורים שלי עזרו לי לצאת מזה יחד עם עובדת הסוציאלית והרופא המטפל עד שהחיים שלי חזרו טבעיים .
אבל לא רציתי יותר חברים וחברים ,אחרי 4-5שנים הכרתי מישהו באינטרנט שסיפרתי לו מה שקרה לי והיה טוב לי לדבר איתו הרגשתי בנוח ,בתור ידיד שתמיד הקשיב לי ועזר לי , לאט לאט התאהבתי בו והמשכנו לדבר עד שהבחור שהוא עכשיו בעלי עבד אצלנו בבית ואמר לאמא שלי שאני מוצאת חן בעיניו ואם אני מוכנה להתחתן איתו ואז אמא מצאה בזאת הזדמנות שאני אעזוב את הבית כדי שהיא תנוח מהבעיות שעברתי ..
היום אני נשואה מזה 8 חודשים התחתנתי בניגוד לריצוני כלומר לא אני שבחרתי את החתן , בגלל שעברתי מקרה קשה אמא תמיד רצתה שאני אתחתן כדי לשכוח ממה שעברתי וזה מה שקרה ... אבל נשארתי בקשר עם אותו הידיד שהיה לי ..
אחרי שהתחתנתי פגשתי את הידיד שלי וקרה מה שקרה "שכבנו" ועכשיו אני בהריון ממנו .
בעלי וכולם חושבים שאני בהריון מבעלי , היה קשה לי להתמודד עם זה אבל בסוף החלטתי להשאיר את התינוק .
אבל לצערי התחילה הבעיות עם בעלי והמסיכות ירדו .. הוא בן אדם אלים מאוד מאוד שתמיד צועק בלי סיבה ומתחיל לשבור כסאות ומקלל בצורה מכאיבה לי בתוך הלב , היה כולא אותי למשך שעות בבית ,ופעם החזיק בסכינים גדולים ואמר "אני יודע שאני הורס את חיי אבל זה מה שהולך לקרות" כל זה ולא אמרתי מילה אחת !
אז ברחתי מייד מהבית וחזרתי לבית ההורים אמרתי לאמא שאני צריכה להגיש תלונה במשטרה ולבקש צו הגנה מבית המשפט .. אבל לצערי לא הסכימה משום שרצו לעשות סולחה !
הייתי מאוד מפחדת ממנו היה בא אצל ההורים ומכחיש את כל הדברים שעשה לי ומשקר ולפעמים ההורים שלי היו מאמינים לו.
אז חזרתי לבית למרות שאני לא מרוצה מזה אבל אם ההורים שלי רצו ככה ואין לי לאן ללכת ולמי לפנות אז חזרתי.
וכשחזרתי התחיל הסיפור מחדש כולא אותי בלי סיבה ולא יודעת למה אפילו . הצעקות שלי מפחידות אותי .
תמיד בכיתי ורציתי לצאת מהבית .. אבל אין לי לאן ללכת !!
עכשיו חזרתי לבית ההורים אני כל הזמן עצבנית כל הזמן בוכה ובודדה , לא אוהבת לשבת עם אנשים , מרגישה שמשהו יושב לי על החזה וכואב לי , לא יכולה לנשום כמו שצריך אפילו אין תיאבון וחשק לאכול . החיים נהיו מרים . ההורים שי לא רוצים שאני אשאר בו כי אני בהריון ואומרים לי שהם לא מוכנים ולא יכולים לגדל לי ילד ..
ואני מאוד מפחדת לחזור לבית ולא רוצה את זה בשום אופן ופנים ועכשיו אין לי לאן לפנות ועוד חודש אני עומדת ללדת אני מה זה מפחדת שאין לי איפה להיות ואני לא מרגישה טוב אפילו חשבתי על להתאבד או לברוח מהבית מרוב הלחץ שהם מפעילים עליי אבל אין לי מקור פרנסה ואין לי יכולת לגדל ילד לבד
והבחור שהכניס אותי להריון אומר שהוא לא מוכן להיות אבא ושהוא לא רוצה את הילד הזה . ולא יודעת מה לעשות !
 
ד''ר אודי אורן  
09:33 26.02.11
ליסמין שלום,
את מתארת מצב מורכב וקשה אבל לא בלתי אפשרי.
אין לי פתרונות פשוטים אבל ברור לי שאת לא צריכה להישאר לבד עם הבעיה.
פני ללשכת הרווחה במקום מגורייך ודברי עם עובדת סוציאלית.
ברור שאת נמצאת במצב מסוכן ובעתיד גם ילדך יגדל בסביבה בעייתית.
אנא פני לקבל ייעוץ ועזרה. קיימים פתרונות למצב שאת מתארת.
אחרי הלידה אם ימשיכו הסימפטומים שאת מתארת, חשוב שבנוסף לפתרונות המערכתיים תקבלי טיפול ממוקד בחרדות שאת חשה כבר הרבה שנים.
בהצלחה,
אודי
 
נוית
00:33 26.02.11
שלום,
מדובר בבחור בן 28 חבר של הבת שלי,איבד את אימו בגיל 18 , אין לו אחים והוא לא בקשר עם אבא שלו,ההורים התגרשו כשהיה בן 3.
הם מכירים כ -3 שנים ,עברו לגוריחד לפני מספר חודשים הבחור לא עובד בצורה רציפה, לפי ההכרות שלי איתו יש לו המון מחסומים רגשיים ניסתי לדבר איתו מספר פעמים אבל הפעמים היחידות שהצלחתי היו רק טלפוני ולא פנים מול פים ,לאחר התלבטות הבת שלי החליטה לחזור הביתה ולעזוב ,היום היא הלכה לדירה לקחת את הדברים ו 4 שעות בערך הם דיברו ובכו,יש לציין שהוא מאוד תלותי בביתי והוא לא מוכן ללכת לשום עזרה או יעוץ פסיכולוגי ולדבריו רק ביתי מבינה ויכולה לעזור לו,היא הצעה שהם ילכו ביחד ליעוץ אבל הוא פשוט מסרב בתוקף,
מה ניתן לעשות איך אפשר לשכנע אותו בכל אופן שילך אם לא בשביל הקשר הזה אולי לקשר הבא שהיה לו,אני כאם התחננתי לפניו אבל אני לא ממש מצליחה לחדור את החומה שהוא הקים סביבו ,המשפחה הקרובה לו ( דודים ובני דודים) לא ממש רואים את המצב לאשורו .
הדבר המפחיד ששמעתי היום שכל השבוע ( כי ביתי חזרה הביתה ביום שישי שעבר) הוא לא יצא מהבית וכיוון שהוא ידע שהיא מגיעה היום הוא לא ישן כל הלילה ,היו כמה בקבוקי שתיה וכל הדירה נראתה זוועה לפי מה שביתי ראתה,שאלו בהחלט סימנים מדאיגים

אנא עזרתכם
 
ד''ר חיים היילפרין  
02:20 26.02.11
הדאגה שלך מוצדקת אבל לדאבוני בפועל את ובתך אינן יכולות לעשות דבר לסייע לבגיר שאיננו מעוניין לטפל בעצמו. כל מה שאתן יכולות לעשות הוא לעודד אותו לגשת לטיפול ואם אינו עושה כן להתנות את המשך הקשר עם בתך בפנייה לטיפול. אם גם זה לא עוזר - כפי שכתבת - לא נותר לבתך (ולך) אלא להפרד ממנו לשלום, להתאבל ולעבור הלאה.
 
מיטל
09:13 25.02.11
שלום, אני בת 18 וחצי. יש לי בעיה שהיא אולי נשמעת לא חמורה אבל היא מתסכלת אותי מאוד. כבר 6 שנים שאני מרכיבה משקפיים ויש לי מספר דיי גבוה ככה שאני לא יכולה להסתדר בלעדיהם. אני מאוד רוצה להרכיב עדשות, לא רק מהנימוק האסתטי אלא שמאוד קשה לי להסתדר רק עם משקפיים כל היום. אני עוסקת הרבה בספורט ולא נוח לי להרכיב את המשקפיים.
ניסיתי להרכיב עדשות אולי 5 פעמים כל פעם במקום אחר כי בכל פעם שלא הצלחתי ממש התביישתי ולא יכולתי לחזור לאותו מקום. הבעיה שלי שאני פשוט לא מסוגלת שאנשים נוגעים לי בעין, זה כ"כ מלחיץ אותי. אפילו נגיעה קלה לשם בדיקה ממש מטריפה אותי וזה ממש לא צריך להיות ככה. אני גם מתקשה לגעת לעצמי ממש בתוך העין, זה ממש מלחיץ אותי ואפילו קצת מגעיל אותי ואני לא יודעת למה, אין שום סיבה, כלומר, לא עברתי טיפול כושל בעיניים או משהו כזה, זה פחד שיש לי מגיל קטן.
אין לי בעיה רפואית ואני לא חייבת להרכיב עדשות, אני יכולה להסתדר עם משקפיים אבל אני כ"כ רוצה ויודעת שהחיים שלי יהיו קלים יותר עם עדשות. אני מאוד מתוסכלת שאני לא מסוגלת לגעת לעצמי בעין.
יש אפשרות להתגבר על הבעיה הזאת? מה אפשר לעשות?

תודה ויום טוב!

מיטל.
 
ד''ר אודי אורן  
09:40 25.02.11
למיטל שלום,
אמנם מעולם לא טיפלתי או שמעתי על טיפול בבעיה ספציפית זאת, אבל אני משער שכמו הרבה בעיות דומות, היא בהחלט ברת טיפול.
אני ממליץ לך לפנות למטפל המתמחה ב-EMDR או בטיפול התנהגותי - קוגניטיבי. אני משער שטיפול קצר יוכל להביא לשיפור משמעותי בקושי ממנו את סובלת.
בהצלחה,
אודי
 
יעל
15:27 24.02.11
אני אשה כבת 43, אלמנה מזה 13 שנה וחיה כיום בזוגיות שניה, כ 3 שנים. (לא חיים יחד אך נמצאים הרבה יחד)
אני סובלת מאד מחרדות. חוסר אמון. פחדים. אני בזוגיות טובה מאד כיום אך אני מעיבה עליה עם החרדות שלי. פוחדת שיגמר ומדברת על כך לעיתים קרובות. למזלי בן זוגי סבלני מאד כלפי, מבין ותומך. אך נמאס לי כבר להעלות את הפחדים ולהיחשף להתנהגויות שמביעות חרדה. אין לי סיבה לחשש אך בכל זאת אני חרדה באופן כמעט תמידי, גם אם איני מדברת על כך.
מלבד זאת, לעיתים אני מתעוררת בלילה, נזכרת בבעיה כלשהי ומיד הדופק עולה ונהיה לי חם בכל הגוף. הלב מתחיל לפעום חזק ורק לאחר נשימות אני מצליחה להסדיר את הדופק ולהירגע. ולעיתים אני ממש נכנסת לסוג של מעין היסטריה פנימית, פחד נוראי מציף אותי ואני יכולה לשכוח מלחזור ולישון באותו הלילה.
הייתי בטיפולים פסיכולוגיים בעבר, ואף תקופה מסויימת לאחרונה ואני נתקלת בזה אמנם פחות אך לא עבר לחלוטין.
אשמח לשמוע אם יש רעיון כיצד להתגבר.
תודה מראש
 
ד''ר חיים היילפרין  
04:17 25.02.11
תחושתי מתאורך היא שהטיפולים הפסיכולוגיים שעברת סייעו לך במידה להתמודד עם הטראומה, הפחדים וחוסר האמון, אבל לא טיפלו באופן ממוקד בתסמיני החרדה שאת מתארת. הרעיון הטוב ביותר כיצד להתגבר הוא לפנות לטיפול ייעודי בחרדה אצל פסיכולוג קליני המטפל בחרדה בגישה הקוגניטיבית-התנהגותית. מנסיוני, טיפול שכזה יכול לסייע לך להיפטר מתסמיני החרדה בתוך מספר פגישות. בהצלחה!
 
רייצ'ל
18:14 23.02.11
שלום.
אני בת 21 וסובלת מהתקפי חרדה אני מטופלת בתרופות(רמוטיב וקלונקס) ובטיפולים פסיכו
לפני כמה שנים החל אצלי פחד מכלבים סרבתי לצאת מהבית בטענה שיש כלבים בחוץ וכשהייתי יוצאת זה רק תוך כדי דיבור בטלפון עם מישהו שמשרה עליי ביטחון בהתחלה שיכו ולא ממש התייחסו לזה בגלל החרדות שיש לי וכיוונו את זה לשם (היא בחרדה והיא משליכה את זה על הכלבים)
לאחרונה הוטב מצבי הכלבים הרטיעו אותי אבל לא עד כדי כך כיום אני יוצאת מהבית בליווי או מדברת עם קרוב בטלפון..חווה פחדים נוראים ובעת פגישה עם כלב אני מקבלת רעד בגוף דפיקות לב חזקות ומתחילה לבכות מהיסטריה יש איזו שהיא דרך להקל על מצבי פוביה מלבד לנסות להתיידד עם כלבים?
אשמח אם תוכלו לעזור לי!'
שלום.. שמי בר ואני בת 21.. מגיל 9 , לאחר שהיה לי וירוס, התחלתי לפתח פחד מהקאות.. זה התחיל בזה שבגיל 9 היו כמה חודשים שלא יצאתי מהבית... ולאט לאט זה עבר.. אני אפילו לא זוכרת את זה כראוי.. מאז הפוביה הזאת תמיד הייתה אצלי טמונה עמוק בפנים.. בכללי אני בחורה חרדתית גם בלי קשר ומאוד חסרת בטחון... לפני כחצי שנה בערך התחילו לי בעיות בעיכול... בחילות, עצירויות, כאבי בטן וכו'.. וזה כמובן גרם לחרדות שלי להתעורר.. אבל זה יותר גרוע משאי פעם תארתי לי.. אני בקושי יוצאת מהבית וכשאני כן יוצאת אני מתחילה לפחד ומפתחת בחילות נוראיות .. אני לא מסוגלת להיות במקום עם אנשים בלי להיתקף בחרדה.... לפני כשבוע, אחרי כל כך הרבה חודשים גילו לי חיידק הליקובקטר, אולקוס ודלקת בתריסריון.. אני מטופלת בטיפול תרופתי אבל יודעת שהבעיה העיקרית פה היא החרדות שלי.. אתמול היה היום הראשון שלי כסטודנטית במכללה... ולא הצלחתי להיכנס למכללה בגלל החרדות (תקפה אותי בחילה נוראית...) .. אני מרגישה שדברים מתפרקים לי בין הידיים.. אני נמצאת בטיפול פסיכולוגי.. אבל מרגישה כל כך הרבה לחץ .. חשבתי על לדחות את הלימודים אבל ראיתי בזה כהיכנעות לפחדים האלה ואני לא רוצה להיכנע להם.. אני לא כזאת בדרך כלל.. אני שקועה במן תקופת דיכאון שפשוט אני לא רואה את הסוף שלה.. כל פעם הדברים נהיים חמורים יותר..
יש לציין שכרגע אני מובטלת ומחפשת עבודה (התפטרתי מהעבודה הקודמת בגלל הלימודים).. מפוחדת שגם עם זה אני לא אצליח להתמודד.. אני מרגישה המון לחץ .. אני מאכזבת את עצמי, מפחדת לאכזב את המשפחה שלי.. אני לא מכירה את עצמי עד כדי כך.. גם בגיל 16 היה לי תקופה של הסתגרות בבית אך לא מהפחדים האלו , פשוט תקופה של הסתגרות בבית וחוסר טיפוח עצמי. בנוסף.. נכון לעכשיו לא רק שקשה לי לצאת מהבית, אפילו קשה לי שיבואו אליי הביתה.. אני פשוט לא מרגישה בטוחה בסביבת אנשים, מתביישת ומפחדת...
 
ד''ר חיים היילפרין  
04:24 15.02.11
טיפול פסיכולוגי מתאים אמור לסייע לך בפתרון הבעיות שהצגת, כך שלא ברור לי מדוע אינך מוצאת בו מענה הולם... שוחחי עם הפסיכולוג/ית שלך על כך ואם אינך חווה שיפור שקלי לפנות למטפל אחר, רצוי לפסיכולוג קליני המטפל בחרדה בגישה הקוגניטיבית-התנהגותית. אין שום סיבה שטיפול הולם לא יסייע לך בפתרון מלא של בעיותיך, אחת לאחת. בהצלחה!
 
רייצ'ל
18:06 23.02.11
דנה שתדעי שאת בסדר גמור!
גם אני כמוך נורא חרדתית ומטופלת כמובן ההקאות זה הדבר שהכי מפחיד אותי בעולם אבל בסדר..
יש לי המלצה קטנה שעוזרת לי לעבור את היום יום בשלום.
תמצאי משהו אחד או שנים שמרגעים או יכולים לעזור בהרגעה.
אצלי זה מוזיקה וקריאת ספרים זה משכיח ממני את הפחד..
אני מאחלת לך בהצלחה!
שלום, אני סובל מחרדות קשות בעיקר חרדה חברתית ולאחר ניסיונות כושלים עם SSRI SNRI ועוד כמה תרופות מירו וריספונד למשל.. אפשר להגיד שנשארו רק "הממכרות" בנזודיאזפינים, אוטרקס, דרלין, סורבון.. (אלו בערך נשארו הבנתי)
אני לוקח כרגע מעל שנה קסאנגיס שכיום (בין חצי שנה לשנה) הוא כבר על מינון גבוה 2-3 מ"ג ביום (הוא עוזר אך לא תמיד ולא בצורה מספקת ממש) לפעמים מרוב ייאוש אני נאלץ לקחת יותר מינון כמו 4 מ"ג או פשוט לסבול מחרדה (אומנם חלשה-בינונית) כי ההשפעה נוגדת חרדה עובדת..

השאלה שלי: האם כדי לנסות את התרופה "החלשה והפחות ממכרות" שציינתי סורבון? האם הוספת דרלין או אוטרקס במצבי חרדה קשים (שהקסאנגיס לא כ"כ עוזר) יכולה להועיל? או מעבר מקסאנגיס לאוטרקס והאם אוטרקס בכלל ממכר וממכר פחות מקסאנגיס? בבקשה תענו לי על כל השאלות האלו זה חשוב מאוד תודה רבה!
 
ד''ר אודי אורן  
15:16 21.02.11
שלום רב,
אני מציע לך להתייעץ עם הפסיכיאטר המטפל בך. התשובות לשאלותך תלויות במספר רב של גורמים שרק רופא המכיר אותך ואת תגובותיך לתרופות שונות יוכל לענות באופן רציני.
אני ממליץ לך בחום להוסיף לטיפול התרופתי אותו אתה לוקח גם טיפול פסיכולוגי. השילוב ביניהם הינו דרך הטיפול היעילה ביותר בחרדות מסוגים שונים. מטפל המתמחה בטיפול התנהגותי - קוגניטיבי ו/או ב-EMDR יהיה המטפל המומלץ עבורך.
בהצלחה,
אודי
לא עניתי לי על השאלות בסוף.......... זה חשוב
 
ד''ר אודי אורן  
23:33 21.02.11
שלום רב,
מכיוון שזה חשוב, אני לוקח את שאלותיך בשיא הרצינות.
מכיוון שאני לוקח אותן ברצינות ורוצה לתת לך תשובה מקצועית, אני מפנה אותך למי שיכול לעשות זאת - הפסיכיאטר המטפל בך. לתת לך המלצות על בסיס המידע שיש לי יהיה חסר אחריות מבחינתי.
בהצלחה,
אודי
 
מיקה
10:40 21.02.11
שלום רב,

אני בת 33, בריאה אמא לילד בן שנתיים בריא גם כן.
לאחרונה התחלתי לעבור התקפי חרדה ופחד רב מאוטיזם אני קוראת המון חומר על הבעיה והמחשבה שאין בדיקת הריון ,עפ"י שאני לא בהריון מוציאה אותי מדעתי ומדירה שינה מעיניי כמו שציינתי אני קוראת הרבה חומר בנושא עברית ואנגלית בעיקר באינטרנט לנסות להרגיע אותי ולהירגע בעיקר למצוא נקודת אור אבל זה לא ממש עוזר
זה כל פעם מציף אותי מחדש אני מרגישה בתוך בועה שאיני יכולה לצאת

אודה לעזרתכם
ורד
 
ד''ר אודי אורן  
12:43 21.02.11
שלום רב,
אני שמח לקרוא שאת מבינה שחששותייך מבוססות על חרדה ולא על ממצא כזה או אחר. אני מציע לך להפסיק להתעסק בנושא זה לחלוטין (כולל קריאה). והיה אם תראי שאינך מצליחה אני ממליץ לך לפנות לטיפול פסיכולוגי ממוקד אצל מטפל המתמחה ב-EMDR ו/או טיפול התנהגותי - קוגניטיבי. אני מעריך שטיפול קצר יוכל לעזור לך.
בהצלחה,
אודי
 
ויקי
10:10 21.02.11
בוקר טוב ,
אני לפני כ _ 8 חודשים חוותי התקפי חרדה די קשים במשך חודש ללא הפסקה. התחלתי טיפול תרופתי ברסיטל 20 מ"ג ליום . אחרי תקופה מסויימת זה השתפר וכרגע אני מרגישה בסדר גמור . אבל בזמן אחרון התחלתי להרגיש כאלו זה חוזר בעוצמה די קטנה ( בעיקר לחץ בראש , חנק , רעד ) . זה בא והולך אבל עדיין כמובן לא נעים . השאלה שלי , קודם כול האם זה בסדר שחרדות חוזרות עומנם בעוצמה קטנה בזמן הטיפול . ומה אפשר לעשות בנדון ?
 
ד''ר אודי אורן  
12:36 21.02.11
שלום ויקי,
התופעה שאת מתארת היא שכיחה.
את יכולה לפנות לפסיכיאטר שלך ולדבר איתו על הבעיה ולבקש שינוי במינון של התרופות.
אני ממליץ לך לשקול להוסיף לטיפול התרופתי גם טיפול פסיכולוגי ממוקד כמו EMDR או טיפול התנהגותי - קוגניטיבי.
בהצלחה,
אודי
 
אדיר
02:10 20.02.11
שלום
אני סטודנט בן 29 ואני חושב שאני סובל מחרדת בחינות. מאז שאני זוכר את עצמי לכל אורך התיכון , בטסט ומאוחר יותר בפסיכומטרי תמיד חוויתי חרדה ברמה מסויימת במהלך (ולפעמים גם לפני) בחינות במשך הזמן למדתי לתפקד ברמה סבירה גם תחת לחץ ולכן הזנחתי את העיניין. היום אני סטודנט שנה שלישית להנדסה ולמעשה בשנים האחרונות פשוט השלמתי עם כך שבכל מבחן אני משלם מחיר מסויים בציון( מה גם שלפעמים קשה לי לומר בוודאות האם הכשל בביצועים נובע מחרדה או מהכנה לא מספקת ). בעקבות מבחן שהיה לי לאחרונה התחלתי להרהר בעיניין שוב. אני מרגיש שגם אם אני מקבל ציון טוב הביצועים עדיין טובים הרבה פחות במבחן אני יודע לומר שלאחר כל מבחן אני חש כאבי שרירים ברגליים ושכל שאלה מהמבחן נראת פשוטה יותר בסיומו. המחיר ששלמתי עד היום הוא כבד מנשוא ונמאס לי אני מחפש פתרון יעיל ומהיר, לכן אני פחות חושב כרגע בכיוון של בטיפול פסיכולוגי ויותר בכיוון של טיפול תרופתי. רופא המשפחה נתן לי בעבר כדור בשם לוריוון אך זה רק הרע את המצב הוא הפך את התגובות שלי ליותר איטיות וגם לא טיפל בלחץ. האם יש טיפול יעיל יותר ואם כן מה הוא?
אולי אוכל להוסיף עוד דבר קטן - אני יודע שכשמצב הרוח שלי טוב במיוחד החרדה פשוט נעלמת
(זה אומנם קורה אך לעיתים מאוד רחוקות) אולי אפשר להציע טיפול תרופתי בכיוון הזה במקום להתמודד חזיתית עם החרדה.
תודה.
 
ד''ר חיים היילפרין  
03:25 21.02.11
טיפול תרופתי אינו הפתרון המומלץ לחרדת בחינות. אתה התנסית בנוגד חרדה קצר טווח ממשפחת הבנזודיאזפינים, שהמכנה המשותף לכולם, כפי שחווית, הוא נטיה להרדים ולהאט את התגובות, וזה לא בדיוק (בלשון עדינה) מה שהיית רוצה בזמן מבחן. (תרופות מסוג זה, בדומה לסמי רחוב, גם מאבדות מיעילותן בשימוש ממושך ועלולות לגרום להתמכרות פסיכולוגית ופיזיולוגית.) ישנן תרופות נוגדות חרדה ארוכות טווח (ממשפחת ה-SSRI, למשל) שהיו עשויות לסייע לך (ע"י הורדת רמת החרדה שלך באופן כללי), אך אין מדובר בפתרון מיידי (השפעתן מתחילה רק שבועיים-שלושה לאחר תחילת לקיחת התרופה) וגם להן יש תופעות לוואי לא נעימות (כמו עיכוב אורגזמה). הבעייה העקרונית עם טיפול תרופתי לחרדת בחינות היא שהתרופות מקלות על הסימפטומים אך אינן פותרות את הבעייה שבבסיס התופעה ובעצם רק מקבעים ומעמיקים אותה (ואת התלות בתרופה). הפתרון המומלץ הוא טיפול פסיכולוגי ייעודי קצר אצל פסיכולוג קליני המטפל בחרדה בגישה הקוגניטיבית-התנהגותית, ומניסיוני, פטרתי כבר אנשים הסובלים מחרדת בחינות בתוך פגישה או שתיים!
 
מיקי
06:46 18.02.11
שלום,
אני בן 33
עקב ארוע טראומתי שעברתי לפני 8 חודשים.- הוצאת גידול שפיר מהמוח התחלתי לצרוך לוסטרל. עם צריכת הלוסטרל בהדרגה התחלתי להרגיש טוב מבחינה פיזית והסחרחורות כמעט ונעלמו. עם הגדלת המינון החלו תופעות לוואי קשות כגון כאבי בטן ובעיות שפיכה. החלטתי בעיצה עם הפסיכיאר להפסיק את התרופה בהדרגה.

סה"כ צרכתי את התרופה כ- 3 חודשים. מאז הפסקת התרופה אני מרגיש זוועה!
סחרורחות, עייפות,מסטוליות .... לא הייתי משוכנע ממה נובעות ההרגשות שלי והיום קיבלתי תשובה חד משמעית שיחסית לניתוח המורכב שעברתי אני מאוזן הורמונלית ולכן לא צריכות להיות בעיות מיוחדות ולכן כנראה שהסיבה להרגשתי הרכה הינה בשל אי נטילת הכדור או פוסט טראומה בו אני נמצא.
אני מטופל אצל פסיכולוגית.

אני מחזיק אצלי מרשם לפריזמה אותו נתן לי הפסיכיאטר.

עשיתי שעורי בית ואינני מוכן להמשיך לצרוך את התרופות מהסוג הזה.
1. אני מבין שאני נמצא בתהליך גמילה. כמה זמן הוא עשוי להמשך?
2.מהן הדרכים הטובות ביותר לקידום הגמילה.אמשח לטיפים.
3. האם קיימות תרופות אחרות אולי בתחום האלטרנטיבי שיכולות לעזור לי בתקופה הזו?

* פרט חשוב שלא ציינתי היא העובדה שאני סובל מאו.סי.די. בעקבות הניתוח הסרטים והחרדות גברו. חשוב לי לציין כי הלוסטרל לא עזר לי בכלל בנושא החרדות והסרטים.

סליחה על המייל הארוך,

אלי
 
ד''ר חיים היילפרין  
19:27 19.02.11
אתה מתאר תמונה מורכבת ולא לגמרי ברורה. אתה מציין בתחילת המכתב ש"עם צריכת הלוסטרל בהדרגה התחלתי להרגיש טוב מבחינה פיזית והסחרחורות כמעט ונעלמו" ולעומת זאת בסיומו, ש"הלוסטרל לא עזר לי בכלל בנושא החרדות והסיוטים". ואם הלוסטרל אכן גרם לך להרגיש טוב יותר, מדוע לאחר הגדלת המינון לרמה שגרמה לך לתופעות לוואי קשות לא ירדת חזרה לרמת מינון אופטימאלית? (ואגב אי הבהירות, הלוסטרל היה דווקא כן אמור לשפר את תסמיני החרדה והסיוטים.) גם נושא "הגמילה" שאתה מעלה תמוה... בהנחה שירדת במינון הלוסטרל באופן הדרגתי אינך אמור לחוות בעיות גמילה וממילא טיפים ותרופות לגמילה (כולל אלטרנטיביות) אינם מתבקשים כאן. לא ברור לי גם כיצד מסייעת לך הפסיכולוגית שלך עם כל זה... אחרי הכל, מהיכרותה המעמיקה יחסית איתך היא נמצאת בעמדה טובה הרבה יותר לענות על שאלותיך. בשורה התחתונה, אני מעודד אותך להפנות את כל השאלות אליה (ולפסיכיאטר המטפל בך), ואם אינך שבע רצון מהתוצאה, פנה לקבל חוות דעת/ הנחייה נוספת - לא באתר מעין זה אלא בפגישה מסודרת - מפסיכולוג קליני המטפל בחרדות בגישה הקוגניטיבית-התנהגותית. בהצלחה!
 
מיקי
06:50 20.02.11
 
ויקי
10:40 15.02.11
בוקר טוב ,
אני כרגע בטיפול תרופתי של רסיטל 20 מ"ג ליום. התחלתי את הטיפול בערך לפני כ _ 8 חודשים . נכון להיום אני מרגישה בסדר גמור , אין לי אותם סימפטומים פיזיים כמו שהיו. אבל לפעמים אני מרגישה כאלו זה חוזר ואחרי כמה זמן זה נעלם. הייתי רוצה לשאול האם התרופות עוזרות ב 100% או שזה בסדר שלפעמים מרגישים אותם סימפטומים אפילו שנמצאים בטיפול תרופלתי ?
 
ד''ר אודי אורן  
11:52 15.02.11
לויקי שלום,
שמח לשמוע שאת מרגישה הרבה יותר טוב.
אין טיפול שעוזר ל-100% מהאנשים 100% מהזמן.
את מתארת תוצאות טיפוליות שנחשבות מצויינות.
אם את רוצה לשפר את התוצאות תצטרכי לשלב גם טיפול פסיכולוגי אצל מטפל המתמחה ב-EMDR או בטיפול התנהגותי - קוגניטיבי.
בהצלחה,
אודי
שלום
לפני מספר שנים החלה אצלי חרדה לפני טיסות שהתפתחה לכך שלפני כל חופשה או נסיעה לצורך עבודה, גם אם מדובר בנסיעה בארץ אך ליותר מיום, אני חוטפת התקף חרדה שמתבטא בחולשה קיצונית וסחרחורת וחוסר יכולת לתפקד. לאחרונה שמתי לב שמתחילים לי התקפי חרדה כאלו גם לפני עוד דברים שאינם בשגרת היומיום (למשל תכנית ליציאה לבילוי או הזמנת אורחים הביתה). אני יודעת שבתגובתך אקבל המלצה לפנות לטיפול, וכך אני מתכוונת לעשות, אך האם תוכל (בבקשה בבקשה) לתת לי לבינתיים כמה עצות על איך לעבור את הימים הקרובים כאשר כל מה שאני מסוגלת לעשות זה לשכב במיטה. הסבלנות של משפחתי פוקעת ואני זקוקה לתמיכה מיידית.
תודה
 
ד''ר חיים היילפרין  
04:08 15.02.11
את ודאי קראת על התופעה באינטרנט כך שכמה עצות בפורום כגון זה לא ישנו את תחושתך. ההתערבות הקצרה ביותר שיכולה לעשות במיידי הבדל משמעותי בחייך היא שעה של שיחה איתי (וזה כמובן הרבה יותר מעצות בפורום)... אפשרות אחרת, שלא תעשה הבדל משמעותי בחייך אבל תקל עליך מייד, היא טיפול תרופתי בנוגדי חרדה קצרי טווח. אפשרות זו אינה מומלצת בהתחשב בעובדה שטיפול שיחתי יכול לפטור אותך מכל הסיפור הזה בתוך מספר פגישות, אבל היא הפתרון המיידי היחיד מבלי שתצאי מהבית.
 
אמיר
20:16 03.10.10
שלום. ביתי בת 7, ילדת סנדוויץ עם כל המאפיינים- מצד אחד קינאה, תחרות על תשומת לב ובדיקת גבולות באופן לא הולם ומצד שני ילדה מאוד נעימה ואחראית.
מגיל קטן היא מראה קושי בוויסות חושי - לרוב מאוד אוהבת מגע גס, מריחת קרמים, אכילת דברים אפילו מסוכנים אך בשנתיים האחרונות היא וויסתה את עצמה באופן הולם. היא תלמידה טובה מאוד בכיתה א' אך מפטפטת הרבה- כנראה ישנו קושי לשמור על קשב וריכוז. אני פונה אליכם מאחר ובשבוע האחרון ביתי פשוט שיחררה צואה בתחתון- לא בכמות גדולה אבל לא ניתן להתעלם מכך. לאחר שיחה בנושא היא תירצה בכך שהיא לא הרגישה (לדעתי היא משקרת והדבר נעשה במכוון על מנת למשוך תשומת לב) זה חזר על עצמו 3 פעמים השבוע. יש לציין כי האוירה בבית נעימה וזה קורה לאחר סיטואציות מאוד שיגרתיות ונעימות ללא סטרס מסויים.
במקרה אחד היא אפילו לא טרחה להחליף תחתון או לשטוף את עצמה ונכנסה כך לישון. אני רגיל לשטויות שבעבר היא עשתה אך במקרה זה קשה לי להתמודד ואיני יודע מה הסיבה לדבר. איני יודע כיצד להתמודד עם המצב? איך אני אמור להגיב?
מבקש את עזרתכם.
 
ד''ר אודי אורן  
21:03 03.10.10
לאמיר שלום,
כשמשהו כזה קורה 3 פעמים בשבוע לילדה שנגמלה מחיתולים לפני כמה וכמה שנים אני מציע לראות את זה כאיתות לבעיה שלא כדאי להתעלם ממנה.
כמובן שאיני יכול להגיד לך מה קרה, אבל אני מתקשה להאמין שזה "סתם". צריכים לבדוק מה קרה לילדה בבית ספר, חברים, בבית. להבהיר לה שזה מדאיג וכי אתה רוצה לעזור לה.
אם זה ימשיך, אני ממליץ בחום לפנות לפסיכולוג ילדים המתמחה בטיפול התנהגותי - קוגניטיבי.
כמו כן אני ממליץ לך לשאול את אותה שאלה בפורום פסיכולוגיה ילדים של BeOK.
בהצלחה,
אודי
 
מירה
22:11 14.02.11
אחייני בן ה 11 סובל מזה שנים מבריחת צואה . בדרך כלל הטענה השולטת היא "לא הרגשתי " , הוא נבדק בעבר ע"י פרוקטולוג לשלילת בעיה פיזיולוגית , עבר טיפולים שונים ( פסיכולוג , ריפוי באומנות וכו') החל מגן הגן וכל זאת ללא הועיל ... ישנם תקופות טובות יותר ופחות אך התופעה מעולם לא נעלמה . אשמח מאוד לקבל עזרתכם שכן הוריו עובדי עצות .
 
ד''ר חיים היילפרין  
03:45 15.02.11
טיפול פסיכולוגי התנהגותי אמור לפתור את הבעיה לגמרי, כך שלא ברור לי מדוע אחיינך עדיין סובל. יתכן והטיפול שעבר היה אחר ו/או חלקי כך שהילד הפגין שיפור או "תקופות טובות" אך לא נפטר מהבעייה לגמרי. הפתרון, כאמור, הוא טיפול פסיכולוגי אצל פסיכולוג קליני התנהגותי המתמחה בבעיות צרכים אצל ילדים. הקניית הרגלי אכילה ושתייה נכונים (למניעת עצירות) חשובה גם היא, כמו גם טיפול בהיבטים הרגשיים הקשורים לבעיה.

 
אנה
13:34 13.02.11
אני בת 45 ועברתי התעללות נפשית במקום עבודתי,יש לי רעד בידיים ויובש בפה
במצבי לחץ אני מאבדת שליטה . אני עובדת עים אנשים (קהל).מה ניתן לעשות אני אבודה
 
ד''ר אודי אורן  
14:30 13.02.11
אנה,
ראי את תשובתי בהודעה השניה שלך
אודי
 
רמי
02:58 11.02.11
היי אני סטודנט בן 21, במקור מאזור המרכס ועכשיו עברתי לירושלים.
מאז ומתמיד פחדתי הרבה בעיקר ממחלות וכל כאב קטן היה מתפתח אצלי למשהו גדול ורציני.
באוקטובר עברתי לירושלים (בגלל הלימודים) ומאז הפחדים האלה התעצמו ואני כל הזמן מוצא את עצמי חיי בפחד אחד גדול ממחלות וכל דבר סביבי אני מקשר אותו ישר למחלות.(לפני כן הפחדים היו מופיעים לתקופות קצרות ונעלמים).
נמאס לי כבר מכל התחושות האלה, ואני רוצה לצאת מהלחץ שאני חי בו. אין לי בעיה לשמוע על תרופות(טבעיות, אם יש כאלה) שיוכלו לעזור לו להתגבר על הבעיה.

תודה מראש,
ראמי =)
 
ד''ר אודי אורן  
14:10 12.02.11
לראמי שלום,
מעבר למקום חדש מעצים - לא פעם - קשיים קודמים. לכן לא מפתיע שמה שהיה לא נעים לפני המעבר, הפך לממש קשה לאחר המעבר.
בהנחה שעברו מספר חודשים מאז המעבר ואתה עדיין סובל, אני ממליץ לך לפנות לטיפול פסיכולוגי ממוקד בחרדות מהם אתה סובל.
אני ממליץ לך לעשות זאת בין השאר מכיוון שחרדות מסוג זה נשארות - לא פעם - קבועות בחייו של אדם אלא אם כן הוא מתמודד איתן באופן פעיל.
אני מציע לך למצוא מטפל המתמחה ב- EMDR או בטיפול התנהגותי - קוגניטיבי, שתי שיטות יעילות לטיפול בחרדות מהסוג שתארת.
בהצלחה,
אודי
 
אנה
13:28 13.02.11
לאחרונה התחיל לי הרעד בידיים ממקום עבודתי,אני עצבנית ושרויה במתח הפשי,עקב
ההתעללות של המעסיקה בי. .אני נפשית לא יכולה לתפקד עם הרעד ,כי אני עובדת עם קהל אנשים שמגיעים ואני לא בשליטה ונוסף לכך אני רואה מטושטש,האם זה מעיד על משהוא? אנא תשובתכם!!
 
ד''ר אודי אורן  
14:29 13.02.11
לאנה שלום,
את מתארת סימפטומים שבסבירות גבוהה הם תוצר של מתח ו/או חרדה.
יש בפנייך מספר אפשרויות פעולה שאת יכולה לבחור ביניהן או לשלב ביניהן:
* לדבר עם המעסיקה כדי לנסות להשפיע על ההתנהגות שלה כלפייך.
* לפנות לרופא המשפחה לשם קבלת תרופות הרגעה
* לפנות לייעוץ פסיכולוגי אצל מטפל המתמחה בטיפול התנהגותי קוגניטיבי.
* לחפש עבודה אחרת.
בהצלחה,
אודי
+ הוספת הודעה
   1 ...  48  49  50  51  52  53  54  55  56  ...  105  
 חיפוש בפורום זה
המידע באתר אינו מהווה תחליף להתייעצות עם גורם מקצועי והינו בהתאם לתנאי השימוש
מנהלהודעה מקוריתתגובהללא תוכןהודעה חדשההודעה עם תמונההודעה עם וידאו
תגיות
חרדה חברתית   פוביות   פחדים   פוסט טראומה   פחדים אצל ילדים   טראומות ופחדים   פחד גבהים   קלאוסטרופוביה   חרדת נטישה
RSS RSS פורום חרדות, טראומות, פחדים