בריאות, רפואה
מאמרים | פורומים | קהילות | רופאים  
  חיפוש במאמרים  
הריון ולידהדיאטה, תזונהתרופות, ויטמיניםעיניים, משקפייםניתוחים פלסטייםרפואה משלימהקוסמטיקה, איפורעיצוב שיערפסיכולוגיהאורטופדיה
 
מין, יחסים, זוגיותכושר גופנירפואת שינייםרפואת ילדיםלב, כלי דםעזרה ראשונהמחלות, טיפוליםגיל הזהבחוק משפט, ביטוחמתכוני בריאות
הוסף למועדפים 
פורומים רפואיים
 

פורום חרדות, טראומות, פחדים עמוד 52

פורום חרדות, טראומות ופחדים הוא המקום בו תוכלו להתייעץ אודות חרדות, התקפי חרדה, פחדים, פוביות, טראומה, פוסט טראומה, PTSD, חרדת בחינות, פחד גבהים, חרדה חברתית, פחד ממטוסים, קלאוסטרופוביה, פחדים אצל ילדים, חרדת ביצוע, פורום פחדים נועד לכם.
מנהלי פורום חרדות, טראומות, פחדים:
ד''ר חיים היילפרין
לפרטים נוספים
ד''ר אודי אורן
לפרטים נוספים
 
איילת גושן
06:41 01.10.10
שלום רב,

מנסיוני אפשר לפתור באופן עמוק בעיות של חרדה, פחד, או תגובות גופניות ורגשיות אחרי טראומה[. כדאי לנסות אפילו במקביל לטיפול קונבנציונאלי פסיכולוגי או תרופתי.

בהומאופתיה אנו מחפשים הכנה אשר תתאים במדויק לבעיית החרדה או הפחד ולתסמינים האישיים המאפיינים אותן. בנוסף אנו לוקחים בחשבון את האופי הבסיסי של האדם וכל רגישות אחרת שיש לו. הטיפול הוא מדוייק, עדין וללא תופעות לוואי.

אני מאחלת לכל מטופל להגיע לשיטה שתעזור לו באמת, בין אם היא פסיכולוגית, פסיכיאטרית, קונבנציונאלית או אלטרנטיבית. יש ריפוי אמיתי ועמוק.

(אני מקווה שתגובה זאת לא תימחק בגלל היותה "אלנרנטיבית" )

כל טוב
איילת
 
ד''ר אודי אורן  
09:10 01.10.10
הסיבה למחיקת חלק מההודעה היא לא היותה אלטרנטיבית אלא היותה פרסומת
 
איילה
15:18 30.09.10
שלום רב,
אני לא יודעת איך להתחיל אבל רציתי לשתף "בבעיה" שלי.
אני בת 38, מנסה להרות כשנתיים מתוכם שנה בטיפולי פוריות לא פשוטים.
לאחרונה אני מרגישה שתוקפים אותי חרדות או חששות לגבי אבדן הוריי. אני גרה רחוק והוריי מתגוררים בצפון. מפאת המרחק אני לא מגיעה הרבה אבל משתדלת להיות עם אמי שמטופלת במרכז בכל פעם שהיא מגיעה לביקורת (אמי חולה בלימפומה פוליקולרית, היא מטופלת בחרדה ודיכאון ועברה התקף לב, ולאבי נתגלה לאחרונה סרטן הערמונית). מאז ומתמיד הייתי קשורה לאמי במעין קשר מיסטי שכזה. אני מרגישה שאם אאבד אותה ייחרב עליי עולמי וזה מאוד מטריד אותי. מאז ומתמיד חששתי לאמי בגלל היותה חולה ועוד בהיותי ילדה הייתי חשופה לדיכאון ולחרדת שהיו לה, דבר שמאוד השפיע עליי והפך אותי להיות רגישה ביותר. אני פשוט חוששת לאבד שליטה.
אני יודעת שאף אחד לא נשאר לנצח אבל אני חוששת שלא אוכל להתמודד עם אבדן.
האם זה נורמלי? האם ירשתי את החרדות מאמי?
 
ד''ר חיים היילפרין  
18:26 30.09.10
לגמרי נורמלי. זה היה באמת לא נורמלי אם לא היית נתקפת בחרדה למול האיומים האובייקטיביים איתם את מתמודדת - מחלתם הקשה של אביך ואימך, טיפולי הפוריות וכו'. קשה שבעתיים לעבור משברים שכאלה לבד, ואני ממליץ לך לגשת לפסיכולוג קליני (רצוי פסיכולוג המומחה לטיפול בחרדה בגישה הקוגניטיבית-התנהגותית) שילווה אותך בהתמודדות עם טיפולי ההפרייה (וההיריון שיגיע במזל טוב), מחלת הוריך (והסיכוי לאבדם, לא עלינו) ויסייע לך לצמוח מעבר למשברים אלה. בהצלחה!
 
ז.מ
01:36 27.09.10
אהלן,

אני בת 20 לפני כחצי שנה עברתי תאונת דרכים, עם חבלת ראש.
הייתי אז בשירות, ועזבתי (בהוראת רופא כמובן), ומאז אני לא עובדת או עושה שום דבר אחר, מתעייפת מהר, ישנה בשעות לא שעות, וערה בד"כ כל הלילה, אמורה להתחיל שיקום נוירולוגי שמתעכב ומתעכב ומתעכב בגלל כל מיני פרוצדורות, נהלים ושאר ירקות.
מלבד זאת, ואולי בגלל כל זה, נהייתי עצבנית ותוקפנית. אני יודעת שאני בלתי נסבלת ושהמשפחה שלי סובלת ולו מעצם שהותי איתם, אבל אני פשוט מרגישה כאילו איזה שד שנכנס בתוכי, ואז אני צועקת על מי שסביבי, עם סיבה, ובלי סיבה. וזה כמובן הרחיק אותי מהמשפחה שלי, עד כדי שהבנתי שכדאי שאלך מהבית לאיזשהו זמן, ואכן לא הייתי בבית קרוב לחודשיים.

אני מרגישה רע עם עצמי, מרגישה כלום. אני אמורה להתחיל ללמוד עוד שבועיים באונ' אבל בכלל לא בטוחה שאצליח לעמוד בזה, עברה כבר חצי שנה וכאילו כלום. אני מתנתקת מכל הסביבה שלי, גם מיוזמתם וגם כי אני לא רוצה לגרום להם צער ומתח.

מוצאת את עצמי עסוקה המון במחשבה על זה שאין באמת למה להמשיך, וששום דבר לא משתנה, שאני נעשית אדם שאני כלכך לא רוצה להיות, אני נגעלת וסולדת מעצמי.

בעיקר אני מרגישה לבד, ושאין לי, אין לי, אין לי יותר כח להמשיך. כל יום צריך פשוט לשרוד, ולעבור אותו, ובשביל מה בעצם.

סליחה על הבלבול, האם זה נורמאלי? סך הכל המון אנשים עוברים תאונות, ולא נראה לי שמגיבים ככה בקיצוניות..אם זה נורמאלי, כמה זמן לוקח עד שכל האיכסה הזה עובר? שוב סליחה על הבילבול, אשמח לאיזשהי עצה מכם...

שתהיה שנה טובה!
תודה רבה!
 
ד''ר אודי אורן  
16:02 28.09.10
שלום רב,
סביר מאד להניח שאת סובלת מתסמונת פוסט טראומטית, אבל - בהנחה שהופנת לשיקום נוירולוגי - יכול להיות שאת סובלת גם מתמונת של פגיעת ראש (מאד שכיח לאחר תאונת דרכים). התופעות שאת מתארת נפוצות אצל אנשים שחוו טראומות, ואם זה לא עובר תוך מספר שבועות, חשוב מאד לקבל טיפול ממוקד.
איני יודע היכן יהיה השיקום אבל חשוב שתתחילי אותו בהקדם. אני ממליץ לך ללכת - כמו אל מקום עבודה - למי שצריך לתת לך את האישור, ולשבת שם עד שתקבלי אותו.
במסגרת השיקום חשוב שתקבלי גם טיפול פסיכולוגי. אנ בקשי טיפול EMDR או טיפול התנהגותי - קוגניטיבי.
בהצלחה,
אודי
 
דנה
21:23 27.09.10
שלום
אני ובן זוגי חיים יחד כבר 5 שנים, מתוכן אנו נשואים שנה. הוא מעולם לא אהב לצאת מהבית. הוא מתוסכל מזה שצריך ללכת לעבודה (אבל הולך). אולם, בכל הזדמנות שאפשר הוא נשאר בבית, מסרב לצאת לבילויים מסוגים שונים והחופשה האידיאלית עבורו היא פשוט לא להצטרך לצאת מהבית.
היום אמר לי שהוא מרגיש שיש לו איזושהי חרדה מאד מינורית של לצאת מהבית. כשהוא אמור לצאת עולות בו כל מני מחשבות כגון "מה יקרה אם אאבד את התיק ואתקע בחוץ בלי כסף ובלי יכולת להתקשר לאף אחד?", "מה יהיה אם אצטרך משהו שיש לי רק בבית ולא יהיה לי אותו?".

האם יש שם לתופעה הזו ומה ניתן לעשות? אני מאד סובלת כי אני אף פעם לא יכולה לצאת איתו. הוא תמיד מסרב...
 
ד''ר אודי אורן  
15:41 28.09.10
לדנה שלום,
לבן זוגך יש בעיה ואני שמח בשבילו ובשבילך שהוא מבין את זה.
איני יודע מאיזה תופעת חרדה הוא סובל, אבל ברור שללא טיפול יהיה לו קשה להתגבר עליה.
אני ממליץ פניה לטיפול EMDR או טיפול התנהגותי - קוגניטיבי. שניהם סוגי טיפול ממוקדים שיש להם סיכוי מצויין לעזור לו. חשוב לו לזכור כי יש לתופעה הזאת נטיה להתפשט לעוד ועוד תחומים ככל שהזמן עובר.
בהצלחה,
אודי
אם היא בסדר ואם אפשר לטפל בה וזה מפחיד אותי
אני מרגיש מין הרגשות ממש ממש מוזרות בתוך הגוף(כאבים,טורדנות,אי נוחות)בגלל הרבה מאוד דברים שקורים בחיים.למשל אני מרגיש לא נוח כלל מכל הכמויות שקיימות בעולם,מדברים שלא ניתנים לשינוי ושלא ניתןלעשות,מאי אחידות ומהמגוון הכל-כך גדול בעולם,מזה שאנחנו קטנים,מכמות הצורות ומעוד סתם דברים,למשל פשוט כאילו ההרגשה הזאת שלא נוח לי מזה שאני חי(אני חושב שזה ככה כי לא נוח לי בכלל ואני מרגיש כל הזמן עקצוצים וכאבים בגוף) .אני פשוט מרגיש לא נוח איתם.כי אני יודע שלא ניתן יהיה לשנות שום דבר מהם,ועדיין אני מרגיש לא נוח בכלל עם עצמי בכל מצב,ואני מרגיש כל הזמן את ההרגשות הלא נוחות בגוף.מה ניתן לעשות?תודה.
שאני חושב עליו שאי אפשר לעשות אותו הופך להיות לי להרגשה לא נוחה.אני מפחד שזה יחמיר מאוד.
 
ד''ר אודי אורן  
15:31 28.09.10
ראה תגובה להודעה הראשונה
 
ד''ר אודי אורן  
15:34 28.09.10
שלום רב,
אין ספק שאתה סובל מחרדה, אך נראה לי שרק לאחר פגישה עם איש מקצוע תוכל לדעת מה הבעיה ומה הטיפול המומלץ.
אני מציע לך לפנות לפסיכולוג/פסיכיאטר במסגרת קופת חולים לצורך פגישת אבחון.
בהצלחה,
אודי
 
אני
03:11 25.09.10
שלום. אני בת 39.
הוריי ניפטרו לפני שנה וחצי בבית חולים שניהם באותו היום לאחר מחלה ממושכת.
אני אומנם מתפקדת . אף אחד לא מרגיש כלום ולא יודע מה יש לי באמת בלב בפנים.. אבל אני מרגישה רגשי אשמה. מרגישה שהם מתו ביגללי. ביגלל שלא טיפלתי בהם מספיק טוב למרות שניסיתי וניסיתי. לא עשיתי מספיק...ואני לא יודעת איך אצליח להתמודד .
אמי סבלה מדמנציה בעקבות אי ספיקת כליות. אי ספיקת כליות נגרמה לה בעקבות בדיקת קולונוסקופיה וגסרוסקופיה . הרופאים טוענים שהיא היתה רגישה לחומר שנתנו לה בבדיקה. לפני הבדיקה היא תיפקדה רגיל והיתה בסדר. היא ביקשה לא לעשות את הבדיקה אבל אני זאת ששכנעתי אותה כן לעשות ביגלל שהרופאת משפחה המליצה על הבדיקה. לאחר הבדיקה החיים שלה הפכו ליהיות גיהנום רק סבל וסבל...עד שנפטרה.

אבי נפטר ביגלל חוקן שאני עשיתי לו בבית. בידיים שלי. אבי סבל מעצירויות ממושכות והרופא אמר שאם אין יציאה לאחר מספר ימים אז לעשות לו חוקן. אבי מאוד ביקש לא לעשות אח החוקן כי זה כואב. אבל אני שכנעתי אותו לעשות וביגלל שהוא כל כך בטח בי הוא הסכים. החוקן הזה שעשיתי לו קרע לו את המעיים. אבי עבר ניתוח לתיקון המעיים ומת לאחר שסבל חודש וחצי בבית חולים כאבים איומים. הזכרונות והמראות משם מלווים אותי. הניתוח ,הכאבים שלו... מכונת ההנשמה, קירות בית החולים, הזונדה, הדימום... הרופאים ....הכאב והסבל שעבר רק ביגללי. רק ביגללי...המחשבה שאולי הוא מאוד כועס עלי...המחשבה שהוא יכל כן להמשיך עוד ולחיות . הוא היה אדם בריא וחזק לפני החוקן.
החוקן הזה הרג אותו. אפילו האח שלי אומר לי שזה ביגללי.
מה אני יעשה? ....הלואי ויכולתי להחזיר את הזמן לאחור.....אבי מת ביגללי......
לא הספקתי להגיד להם-לאבא ואמא שאני מצטערת ושלא התכוונתי לגרום להם כזה סבל....לא הספקתי...הייתי צריכה להקשיב להם... הייתי צריכה לפנות שוב ושוב לרופא אך לא עשיתי את זה...והם כלכך רצו ליחיות...החוקן שאני עשיתי בידיים שלי הרג את אבי.... מה עשיתי?...למה?הוא ביקש ממני לא לעשות חוקן.ביקש ביקש וביקש ואני לא הקשבתי לו ועשיתי לו בכוח את החוקן בכל זאת....ולא הספקתי לדבר איתו על זה... והוא נלחם חודש וחצי כדי להשאר בחיים ובכל זאת...לא הספקתי...ואח שלי אומר לי גם.....
 
ד''ר אודי אורן  
11:56 26.09.10
שלום,
הסיפור שלך קשה ביותר.
אני ממליץ לך לפנות לטיפול פסיכולוגי ממוקדאצל מטפל EMDR או מטפל התנהגותי - קוגניטיבי. אני מתקשה להאמין שתוכלי להתגבר על הטראומה הכפולה ללא עזרה מקצועית.
שלא תדעי עוד צער.
אודי
שלום, אני בן 25 ובמשך שנים מטרידות אותי מחשבות שמשהו לא בסדר אצלי בגוף, במיוחד בתחום הנשימה. כאשר המחשבות עולות אני מתקשה לנשום סדיר. לדוגמא, בימים אלה הנשימות שלי כבדות, אבל רק כשאני חושב על כך. אני מרגיש שקנה הנשימה של נהיה צר וקשה לי להכניס אוויר בכמות מספקת. המחשבות הללו לא רק קשורות לנשימה ובדרך כלל ברגע שאני מתחיל לחשוב עליהן קשה לי להפסיק. אני לא יודע אם זה קשור לחרדה. יכול להיות שכן. הקשיים הגופניים מתרחשים רק שאני מתחיל לחשוב עליהם ככה שאני מבין שזה פסיכולוגי בלבד. אני לא יכול לדבר על זה עם אף אחד כי אני לא מסוגל להסביר. שאני מנסה אנשים לא כל כך מבינים. אני מרגיש כאילו אני היחיד בעולם שיש לו את זה. מצד אחד אני מתנחם בעובדה שזה לא בעיה רפואית גופנית ושאולי אפשר לשלוט בזה או להדחיק, אבל מצד שני אני סובל כבר שנים, בעיקר בשנתיים האחרונות (כמובן שזה לסירוגין ויש תקופות שהכל בסדר). אני גם מפחד ללכת לטיפול כלשהו מהחשש שלא יבינו אותי אפילו שם
 
ד''ר חיים היילפרין  
04:14 26.09.10
אתה מתאר את הסימפטום השכיח ביותר של חרדה (= לחץ), כך שאינך לבד - אחד מכל חמישה(!) אנשים חווה תופעות דומות - וקל מאד לטפל בזה. גש לטיפול אצל פסיכולוג קליני המטפל בחרדה בגישה הקוגניטיבית-התנהגותית - במקרים כמו שלך די בשניים-שלושה מפגשים כדי להיפטר מהבעייה ואשמח לעזור לך בזה. בהצלחה!
 
עומרי
17:43 22.09.10
שלום רב.....
התחלתי טיפול אצל פסיכולוג במרפאה ציבורית, לפני גיל 18, ההורים דחפו אותי לשם. אני נמצא אצלו קרוב ל-5 שנים פחות או יותר=בערך.
אני חושב שהוא לא יודע את החוקים והאתיקה, ואני פוחד מזה, ולא מרגיש בטוח אצלו, או שהוא לא פועל לפיהם.שאלתי בפורמים, אבל אין תשובה חד משמעית, וכל מי שעונה לי אומר אחרת...חוץ מזה, קראתי והקדשתי המון זמן לקריאה ולקרוא את האתיקה, אבל אין תשובות לשאלותיי ובעיותיי, פניתי ללשכת הפסיכולוגים(משרד הבריאות) וועדת האתיקה, אך כבר המון זמן אין תשובה ממהם.
אני כרגע בן 19,לפני צבא, עדיין מטופל אצלו.....עוד מעט מתגייס.
הוא לא הביא לי טפסים(דפים=אישורים) ודפים לחתום לו....זאת רק בעיה אחת, אני אמור לחתום לו....
בנוסף העליתי בטיפול הרבה שאלות לגבי השלכות הטיפול.....
לגבי הצבא, נהיגה, רישיון נהיגה, לימודים, עבודה וכול העתיד והקריירה.....
הוא אמר לי שאם הצבא פונה אליו מיוזמתו, יש לו מחוייבות(חובה לתת דיווח) חוות דעת כזאת....
אני לא מהווה סכנה לאף אחד, לא חתמתי על כלום, זה בניגוד לרצוני.
הוא חגג לי יום הולדת לא מזמן, בהפתעה, ובנוסף הביא לי מתנה.
שאלתי היא, האם מותר לו להביא לי מתנה?
מה התשובות לכול מה שכתבתי?ומה מבחינת אתיקה וחוק?
תודה רבה וחג שמח לך.......
 
ד''ר חיים היילפרין  
01:19 23.09.10
אם אני מבין אותך נכון, הבעייה העיקרית שלך עם הפסיכולוג היא שהצבא מבקש ממנו מידע על הטיפול שעברת אצלו ואתה מתנגד למהלך הזה. נתחיל בזה שלפסיכולוג שלך אכן אסור להעביר מידע כלשהו אודות הטיפול בך לצבא ובכלל ללא אישורך בכתב. עם זאת, אם צה"ל פנה לפסיכולוג בבקשה לקבלת מידע אודות הטיפול בך, מאד יתכן שבאחד מביקוריך הקודמים בלשכת הגיוס אכן חתמת, אולי מבלי דעת, על טופס ויתור סודיות המאפשר לפסיכולוג לעשות כן. (גופים רבים דורשים חתימה על טופס ויתור סודיות כוללני כתנאי להעסקה או טיפול בתביעה ואחר פונים לקופות החולים, לצה"ל, למטפלים פרטיים ומוסדיים וכיו"ב בבקשה לקבלת מידע.) במקרה שכזה המטפל שלך רשאי להעביר את המידע ואינו עובר על החוק. גם כך, אתה תמיד יכול להגיש לפסיכולוג הוראה בכתב המבקשת ממנו להתעלם מטפסי ויתור סודיות קודמים ואוסרת עליו להעביר מידע אודות הטיפול החל מיום הבקשה.
הפסיכולוג אינו מנוע חוקית ואתית מלתת לך מתנה ליום הולדת.
ואם אינך מרגיש בטוח עם המטפל שלך ואינך מקבל תשובות משביעות רצון לשאלותיך, זה הזמן להיפרד ממנו לשלום ו/או לעבור לפסיכולוג איתו תרגיש בטוח וישיב לשאלותיך לשביעות רצונך. בהצלחה!
 
גלית
13:11 19.09.10
אבקש לדעת כיצד נקרא פחד או דאגה מוגזמת לגבי הילדים.
בעלי דואג בצורה מוגזמת לילדים, שלא יפלו, שלא יקבלו מכה, שלא יגעו בכל מיני דברים, שלא יסחבו משהו מהשיש בקיצור די חרדתי בנושא,
האם ניתן לטפל בזה ובאיזו דרך?
האם ישנו שם רפואי לתופעה זו? ידוע לי כי אימו סובלת מאותן תופעות רק קיצוניות יותר, האם זה תורשתי?
 
ד''ר אודי אורן  
14:12 19.09.10
לגלית שלום,
איני חושב שיש לתופעה שם רפואי, אלא אם כן מדובר בתופעה יותר רחבה של חרדה.
הדבר הראשון שהייתי עושה זה מנסה לראות האם הוא מזהה בעיה בהתנהגות שלו, והאם הוא רואה את ההשפעות של התנהגותו על הילדים. אם כן, יש על מה לדבר. אם לא, כדאי להתחיל תהליך שבו מראים לו איך הילדים מושפעים לרעה, ואיך הוא ממשיך את המסורת של אמא שלו.
יש טיפולים לחרדה, אבל איני בטוח שבעלך נמצא במקום שבו יש טעם להתחיל לדבר עליהם.
בהצלחה,
אודי
אני כבן 60 ,נשוי עם ילדים מבוגרים.
גודלתי אצל אמא בעלת הפרעת אישיות סיכזופרנית.

טופלתי כל השנים, כנגד חרדות.
כיום, אני מתפקד ברמה די נאותה, למעט פרט 1 חשוב ,המעיב על תפקודי:

הילד הקטן שבי,חי תוסס ומלא כעס ורוגז על העוולות שנעשו לו. הדבר בא לידי ביטוי,
כלפי הסביבה הבוגרת בכלל,וכלפי הבוגר שבי בעיקר.
לטענת המטפלת אני בשלב של פוסט-טראומה, מהנזקים של אימי בילדותי

הבעייה מטופלת בשלב זה ע"י שיטת דמיון מודרך (המון עבודה יחידנית שלי).
.השיטה אמנם נותנת תוצאות, אך לצערי בקצב הרבה הרבה יותר איטי ממה
שאני יכול להרשות לעצמי (למשל: 7 שנים לפנסיה,שרחוקה מלהיות מסודרת)

חשבתי כי יש לשקול שיטות טיפול מוחשיות יותר, כמו למשל: היפנוזה, בכדי לקצר את משך הטיפול.

אשמח לקבל את דעתכם.
 
ד''ר אודי אורן  
09:39 19.09.10
שלום רב,
הטיפולים המומלצים לבעיות פוסט טראומטיות הן EMDR וטיפול התנהגותי - קוגניטיבי.
אני ממליץ לך לבקש מהמטפל/ת שלך לשלב שיטות אלו בטיפול הקיים או לשקול לפנות לטיפול באחת משיטות אלו.
בהצלחה,
אודי
 
שחף
00:11 19.09.10
שלום רב.
בזמן האחרון אני סובלת מפחדים.
תמיד הייתי בחורה פחדנית אבל בצורה סבירה, לא אהבת סרטי אימה ולא סיפורי אימה אבל לאחרונה קרה מקרה שהגביר את פחדיי וזה פוגע לי באיכות חיים.
אני חיילת, ובמהלך שמירה בשעות לילה מאוחרות, כשהייתי לבד, נתקלתי בדמויות שהסתתרו בשיחים כשהם חמושים ומתקרבים לכיווני (בסוף התברר כשני חיילים באימון), התגובה שלי באותו מקרה והטראומה כתוצאה מכך גורמת לכך שאני חולמת חלומות רבים ומפחידים, אני מפחדת לישון בחדר עם דלת סגורה, מפחדת להסתובב ברחובות לבד בצורה קיצונית, אני נועלת את דלתות הרכב, כל הזמן חושבת שמישהו מתחבא מאחורי דלת סגורה ואני פשוט לא יכולה להמשיך ככה!!!!!!!
מה אני אמורה לעשות עם זה? פשוט להשתגע?
 
ד''ר אודי אורן  
09:36 19.09.10
לשחף שלום,
נראה שאת בחורה הנוטה לחרדות, וכי הארוע באותו לילה לחץ על נקודה רגישה במבנה האישיות שלך.
בשבועות הקרובים נסי לדבר עם עצמך כל פעם שהחרדות עולות, ולהזכיר לעצמך שאין בהן כל הגיון.
אם החרדות האלו לא יפחתו בחודש הקרוב, אני ממליץ לך לפנות לטיפול פסיכולוגי ממוקד.
פני לקב"ן ובקשי לקבל טיפול EMDR או טיפול התנהגותי - קוגניטיבי שיוכל לעזור בפרק זמן קצר.
בהצלחה,
אודי
 
ירון
00:06 16.09.10
שלום רב,



האם התקף חרדה (וחרדה בכלל) זה מסוכן? בהתקף חרדה הדופק יכול להיות מהיר מאוד והלחץ דם עולה, זה לא יכול לפגוע בבריאות איכשהו?
גם חשיפות בטיפול התנהגותי שמעלות את החרדה וכתוצאה מכך את הדופק, הלחץ דם, עושה סחרחורת וכדומה לא יכול לגרום נזק בריאותי ואינו מסוכן?

תודה מראש
 
ד''ר חיים היילפרין  
04:15 17.09.10
התשובה, בעקרון, היא לא מוחלט. תסמיני הלחץ הקיצוני האופייניים להתקף חרדה - דפיקות לב חזקות, הזעה, רעד, סחרחורת וכיו"ב - אינם מזיקים לבריאות או מסכני חיים, והדבר נכון גם לגבי חשיפה טיפולית המעלה את רמת החרדה. (תשובתי מתייחסת כמובן לאנשים בריאים פיזית - ללא רקע של מחלת לב, למשל - החווים התקף חרדה.) עם זאת, ללחץ או חרדה הנמשכים לאורך חודשים או שנים יש השפעה מצטברת מזיקה על הבריאות ולכן כדאי לטפל במצבים אלה ולא להזניחם.
שלום רב,

מה דעתך על טיפול התנהגותי קבוצתי לOCD?
ובאופן כללי מה עדיף- טיפול התנהגותי של 12 פגישות שעולה 1500 ש"ח או טיפול התנהגותי בחינם בלי הגבלה של פגישות (אפשר להיות גם כמה מחזורים שכל מחזור הוא שנה בערך).
שמעתי טענה שעדיף 12 פגישות כי אז זה תוחם את הטיפול. אשמח לדעתך.
 
ד''ר אודי אורן  
07:34 15.09.10
שלום לירון,
קשה מאד לענות על השאלה בלי לדעת מי המטופל ומי המטפל.
כעיקרון OCD היא מחלה קשה לטיפול ולכן הייתי ממליץ על האפשרות שתיתן לך יותר זמן. אין ספק שלטיפול ממוקד ותחום בזמן יש יתרונות אך אני לא חושב שזה נכון במקרה של OCD.
בהצלחה,
אודי
מה דעתך על טיפול התנהגותי קבוצתי לOCD? זה נופל ביעילות מטיפול התנהגותי פרטני? מתי תמליץ למטופל על זה ומתי על זה?

אני יודע שטיפול התנהגותי בקבוצה נחשב טוב מאוד לחרדה חברתית אבל מעניין אותי איך הטיפול הקבוצתי בOCD
 
ד''ר אודי אורן  
18:31 15.09.10
לירון שלום,
אני חייב להודות שאני לא מכיר את (לא קראתי מאמרים על) הטיפול הזה.
לכן אני לא יכול להגיד שהוא עולה על או נופל מהטיפול הפרטני.
ברור שיש יתרונות לטיפול קבוצתי.
בתשובתי התייחסתי בייחוד לאורך הטיפול.
בהצלחה,
אודי
 
צחי
05:43 13.09.10
בן 51 נשוי באושר כבר 25 שנים עם ילדים גדולים - חיים מאושרים ללא בעיות פרנסה , אהבה או בריאות.
כשהכרנו צעירים בגיל 18-19 לזוגתי היה ניסיון זוגי רב כולל מיני ולי לא.
לאחרונה ללא שום שינוי חיצוני בחיים שלנו העניין התחיל להטריד אותי - אני קם מוקדם בבוקר ומחשבות טורדניות בנושא זה מציפות אותי ולא מאפשרות לי להרדם שוב. גם במהלך היום צצות מחשבות אלו וזה מטריד אותי.
אני כועס על עצמי שאני חופר בדברים מיותרים מהעבר הרחוק שרק מחלישים ומזיקים לי - במקום להינות מחיים טובים בהווה. אבל נראה שזה כבר חצי שנה וחזק ממני.

אודה לייעוץ
 
ד''ר אודי אורן  
09:52 13.09.10
לצחי שלום,
אנחנו משתנים במהלך החיים ומתמודדים עם אתגרים שונים.
אני מתרשם כי התמודדת בהצלחה גדולה עם אתגרי החיים עד כה.
באמצע החיים מתעוררים לא פעם נושאים שהיו רדומים בזמן שהיינו עסוקים בדברים חשובים אחרים.
אני ממליץ לך לשאול את הקולות המטרידים שאלות כמו "מה הרגש שמלווה את המחשבות?" "מה הבקשה/צורך שמלווה את המחשבה?"
אם המחשבות הטורדניות לא יעלמו/יקטנו אני ממליץ לך לפנות לטיפול ממוקד אצל מטפל המתמחה ב-EMDR או בטיפול התנהגותי-קוגניטיבי.
בהצלחה,
אודי
 
נננ
06:47 10.09.10
אני בת 37 מטופלת ברמוטיב מזה כחודש וחצי(רופא פסיכייאטר אמר כי נראה שאני בדכאון קל).התחלתי עם פעם ביום לאחר כ-3 שבועות העליתי לפעמיים עשיתי הפסקה בת שבועיים לערך וכעת אני התחלתי שוב עם 2 כדורים ליום.

אני הולכת לישון לקראת 10 בלילה ויש ימים שאני מתעוררת בלילה לקראת 4 ולא מצלחיה להמשיך לישון.כדור אחד אני נוטלת בבוקר ואחד בערב.

האם ייתכן שזו הסיבה "לנדודי השינה"?אני לא ממש מרגישה שינוי משמעותי עם נטילת הרמוטיב,!!!!!ניסיתי לפנות לרופא שהביא לי את הטפול אך לא הצלחתי להשיגו,המשכתי בכדור בהמלצת ר המשפחה.שוחחתי עימו אך הוא לא מצא לנכון להחליף למשהו חזק יותר..(בעלי נוטל ציפרלקס מזה שנתיים וטוען שמאד מסייע לו)ולכן אמר להמשיך ברמוטיב.

האם יש קשר בין חוסר השינה לרמוטיב?האם עלי לגשת לפסיכיאטר שנתן את התרופה לספר לו על ההרגשה ואו מספיק לחזור לר משפחה ולבקש אולי משהו מעט חזק יותר?

תודה מראש
 
ד''ר חיים היילפרין  
02:25 11.09.10
בעיות שינה אינן מצויינות בין תופעות הלוואי השכיחות של הרמוטיב וסביר יותר שקשיי השינה שלך נוגעים לדיכאון הקל עליו את מדווחת (ואולי גם חרדה/ לחץ?) ופחות לרמוטיב. וכן, רצוי להתייעץ בעניין זה (וגם לעמוד בקשר באופן שוטף) עם הפסיכיאטר שנתן לך את התרופה. בכל מקרה, הטיפול המומלץ במצבים כמו שלך אינו תרופתי כלל אלא טיפול פסיכולוגי (שיחתי) אצל פסיכולוג קליני המטפל בדיכאון בגישה הקוגניטיבית-התנהגותית. בהצלחה!
 
אלין
01:16 25.08.10
אני בת 25 סובלת מבעיות נפשיות מגיל 20 זה התחיל מבולמיה שהתפתחה לבעיות חרדה קשות כגון נקודות שחורות במצבי לחץ לחץ שמתשלט על כל הגוף ובכלל באזור הפה פחדים ופארנויות ניסתי המון סוגי כדורים פראפנן בונסרין צריפלקס ועוד
רציתי לדעת אם יש טיפול שיכול לעזור לי באופן משמעותי כי זה ממש מחמיר בשנים האחרונות
אין לי חברים אני נמאצת לרוב בחברת בני השפחה ולא חייה בצורה תקינה או נורמלית אני יותר נוטה לפינות להתבודדות וכמובן לאחר כל זה חוסר בטחון עצמי מאוד קשה מה אוכל לעשות כדי לשפר את מצבי האם תוכל להמליץ על הרופא שיוכל לעזור אולי עם סוג אחר של תרופות אינני יודעת .
גם התקפי פניחקה נלווים אי יכולת לשבת במצב נוח ליד אנשים ובמצבי הפניקה שלי קורים כשאנ י יוצאת נגיד מתמלאת לחץ שלא נותן לי לדבר או לתפקד אשמח אם תענו לשאלתי.
תודה אלין
 
ד''ר אודי אורן  
13:47 25.08.10
לאלין שלומות,
בהחלט יש טיפול שיכול לעזור.
אני ממליץ לך לפנות למטפל EMDR או מטפל התנהגותי - קוגניטיבי ולהתחיל בטיפול.
אין שום סיבה שתמשיכי לסבול כפי שאת סובלת כרגע.
בהצלחה,
אודי
 
שגיא
06:52 10.09.10
היי אלין. הסיפור מוכר. יש לי ממש המלצות בשבילך *** ההודעה נערכה - נא לא להעלות הודעות שיש בהן משום פרסום ישיר או עקיף לגוף מסחרי ***
 
קרלי
17:37 07.09.10
שלום רב, ילדתי לפני כשבו, לאחר שבמהלך כל ההריון סבלתי מביות שינה. בכל פעם שהייתי נרדמת, לא הייתי מצליחה להכנס לשינה עמוקה, הייתי מתעוררת בתחושה שאני לא יכולה להיות במיטה וחייבת להיות בתנועה. עכשיו לאחר שילדתי, הבעיה עדיין לא נפתרה ומאד קשה לי לתפקד, מכוון שיש לי תינוקת ואני צריכה להניק. נוצר מצב שאני לא ישנה למעלה מ-3 שות בלילה וא בגלל התינוקות. ובכלל לא מסוגלת להשלים שעות ביום, לרדה להירדם. מאד הייתי רוצה לפתור את הבעיה אשר מורידה לי את רמת איכות החיים מאד. מה לעשות ולמי אפשר לפנות. תודה !!!
 
ד''ר אודי אורן  
23:58 07.09.10
לקרלי שלום,
מזל טוב על הולדת בתך.
מכיוון שילדת לפני זמן קצר, גופך עדיין לא חזר למצבו שקדם להריון (שבו ישנת בסדר).
אני מציע לך לתת לעצמך עוד מספר שבועות לפחות.
בינתיים אני מציע לך להתחיל בפעילות פיזית מתונה כדי לחזור לכושר, ולעשות תרגילי הרפיה מספר פעמים ביום. פעולות אלו עשויות להפחית את המתח בו את נמצאת ולהקל עלייך להרדם ולישון שינה ארוכה יותר.
בהצלחה ושנה טובה
אודי
שלום רב,

יש לי ילדה בת 7 (כיתה ב') מקסימה ומתוקה, בשבועיים האחרונים של החופש הגדול חל שינוי התנהגותי משמעותי בילדה. הפכה להיות עצבנית, צעקנית, חסרת סבלנות, בכיינית. ישנה תופעה שהחלה אצלה וזה כיחכוכים מעצבנים בגרון, זה מלווה אותה במהלך היום, הערתי לה פעם אחת והיא טענה שזה נעים ומרגיע והחלטתי לא להעיר לה יותר.

היא ילדה נבונה מאוד אך גם רגישה מאוד. באפריל השנה עברנו לגור בדירה חדשה בעיר אחרת, לפני כן התגוררנו בעיר החדשה בביתם של חמי וחמתי מתחילת שנת הלימודים החדשה משנה שעברה עד שניכנס לדירתנו.
הילדה הכירה ילדים חדשים והתאקלמה מהר מאוד ויפה מאוד. יש לה אח שקטן מימנה בשנתיים, הוא מציקן לא קטן, אבל סה"כ הריבים ביניהם הם ריבים רגילים של אחים.
הבת שלי חווה כיום דפיקות לב מהירות, בעיה בלקיחת נשימות עמוקות וכשהיא מפהקת היא מרגישה סיפוק קטן שהצליחה למלא את ריאותיה.
יש לה אחיינית בכיתה ו' שסובלת מ-ADHD בדרגה חמורה, אינה מטופלת בריטלין בגלל מעקב נוירולוגי. אותה אחיינית מציקה לבת שלי, קוראת לה שמנה ועוד כל מיני מילות גנאי (ביתי עצמה ילדה מאוד רזה ואוכלת כמו ציפור).
ביתי מקנאה לה כי גיסתי קנתה לה כלבה. הבת שלי מאוד אוהבת את הכלבה, ומוכנה לבלות את זמנה עם אותה אחיינית רק כדי להיות קרובה לכלבה. זה חורה לי ומפריע לי ואני מנסה כל הזמן להרחיק בין שתיהן (אני מנסה כיום לשכנע את בעלי להכניס כלבלב הביתה בתיקווה שיעזור לבת שלי), הבת שלי גם אנמית ומטופלת בסירופ ברזל.
אני רוצה לציין שאני עצמי בחורה חרדתית (תורשתי לצערי) ונוטלת מיזה שנתיים ציפרלקס 10 מ"ג עקב התקפות חרדה, ועם הטיפול שמאוד עוזר ומועיל לא חוויתי מיזה מספר חודשים רב התקפים. וגם הילדה עצמה לא ראתה שום התקף שחוויתי ככה ששום דבר לא הוקרן לה. כיצד אוכל לעזור לה? בביה"ס היא בסדר, מאוד חברותית והולכת לשם בשמחה רבה.
אשמח לתובנות,
רחלי
 
ד''ר אודי אורן  
14:14 05.09.10
לרחלי שלום,
איני יודע מה קרה לביתך אבל הסימפטומים שאת מתארת מוכרים כתסמיני חרדה.
העובדה שהיא דור שלישי לתופעות אלו מעלה חששות בכיוון של התפתחות תסמונת חרדתית.
מכיוון שמדובר בשבועיים בלבד, לא הייתי קופץ למסקנות או לתגובה כלשהיא.
אני מציע להמתין עוד כחודש לפני שנגיע למסקנות כאלו או אחרות.
רעיון הכנסת הכלב יכול להיות בעל השפעה חיובית.
בנתיים אני ממליץ על המשך "עסקים כרגיל" ודגש על החוויות החיוביות שהיא חווה.
במידה ולא יכול שיפור, הייתי ממליץ על התערבות פסיכולוגית ממוקדת של מטפל בילדים המתמחה ב-EMDR או בטיפול התנהגותי-קוגניטיבי
שנה טובה,
אודי
 
רחלי
14:16 05.09.10
 
אנונימי
16:03 28.08.10
נדמה לי שכבר כתבתי לך על זה (אני לא בטוח)..........בכול אופן אני בן 48 סובל מזה 32 שנים מתחושות של גוף שכאילו הוא "נדבק" לכול מה שבא במגע.....(לכיסא , מיטה, לבגדים) וכמו כן אני מרגיש מין מודעות יתר לגוף שלי...האם יש טיפול לזה...להקהות או להחליש את התופעות האלה????
אני רוצה לציין שזה חלק ממני וזה לא שאני חושב על זה פשוט זו תחושה יומיומית מרגיזה......שדי מציקה לי בחיים.....
תודה
 
ד''ר חיים היילפרין  
02:56 29.08.10
התופעה מוכרת... לאבחון יסודי ולטיפול בתופעה עליך לפנות לטיפול פסיכולוגי. נסה לקבל טיפול מסובסד דרך קופת החולים. בהצלחה!
שלום לכם
אני נחשב טיפוס נורמלי לחלוטין, בריא, ואיני צורך תרופות כימיות (באירועים מיוחדים לוקח רסקיו או רגיעון של הדס). אני נשוי ואב ל-2 ילדים מקסימים (3.5 שנים+ 4 חודשים).
לאחרונה , בעקבות החלטה משותפת, אשתי ואני החלטנו לעבור לפריפריה , משם אני מגיע במקור, כדי לבנות את ביתנו. כיום אנו שוכרים יחידת דיור קטנה בקיבוץ ליד המקום בו נבנה הבית ובשבוע הקרוב אני אמור לחתום על משכנתא.
מכיוון שכך, הליך מציאת העבודה היה קשה ומתסכל, אך לבסוף מצאתי עבודה באותו תחום בו אני עסקתי לפני כן, ואף לא נוצר מצב של אבטלה בין עבודה לעבודה.
את העבודה התחלתי לפני כשבועיים, וכבר בתקופת החפיפה אני עובד שעות מטורפות ולא חוזר הביתה כדי להיות עם המשפחה בבית החדש.

הבעיה שלי מתחילה מכך שנכנסתי לסחרור אטומי של Stress בעבודה ובבית והתגובות שלי מבהילות את הסביבה.

אני אפרט: מרוב לחץ וחרדה שאני אכשל בעבודה ( התפקיד שלי הוא תכנון ובקרה על מערך הייצור של המפעל) הפסקתי לאכול סדיר והורדתי במשקל, אני מפחד להירדם בלילה כי ישר עולים לי מחשבות על העבודה, אני מפחד לחטוף התקף לב (?!), אני מפחד שיפטרו,מפחד שהחלום על הבית החדש ייהרס, אני מתעורר בבעתה ב-4:00 בבוקר וחושב רק דברים רעים.
איני מצליח לקחת את הדברים הטובים (שכר יותר טוב, קירבה של 15 דק' מהבית לעבודה, משפחה תומכת וכו'). אשתי מחזקת אותי ואומרת שהגל הזה יעבור ואף אחד לא מצפה מעובד שנמצא שבועיים בעבודה שישלוט בכל תוכניות העבודה האפשריות. אותי זה לא מרגיע.

בעבודה הקודמת שלי הייתי צמוד למנהל שלי, והיתה לי מטריית גיבוי בכל מעשה שעשיתי, ולכן הרביתי לעבוד עם מעוף ויצירתיות. פה, למרות שיש לי מנהל אישי, הוא עסוק בנושאים שלו ואני אמור גם להכין תכניות עבודה, גם לשבת בישיבות וגם לתת פתרונות בזמן אמת. ופה עיקר החרדה שלי. האם אני כעובד פרפקציוניסט יצליח לעבוד בכזה לחץ...

זר לו היה עובר פה, היה אומר שאני אתפטר ואמצא עבודה אחרת. אולם בפריפריה בה עברנו לגור קשה למצוא עבודה, אני גם מתחיל לקחת משכנתא, וגם אאבד את הקירבה לבית. (עבודה במקום אחר תגרור לפחות שעה-שעתיים נסיעה בכל יום לת"א).

הייתי מבקש לשמוע איזה ייעוץ קטן, מילת עידוד, המלצה לאיזה סוג טיפול ללכת. כמו כן, אני מת לבכות כדי לשחרר את העומס הנפשי שלי, אולם איני מצליח. האם יש לכם איזשהו פתרון קל כדי שאבכה בימים הקרובים- נראה לי שזה יעזור לי.
 
ד''ר חיים היילפרין  
03:24 05.09.10
ישנן מגוון דרכים להתמודד עם לחץ - משינוי גורמי הלחץ (הפחתת שעות העבודה המטורפות, השלמת מטלות - כמו חתימה על משכנתא - והשמתן מאחוריך, תיאום ציפיות עם הבוס וכו'), דרך התעמלות (רצוי מאומצת, במיוחד אם אתה קצר בזמן - אין כמו ריצה של 10 ק"מ להיפטר ממתח), הרפיה (באמצעות הרפית שרירים עמוקה, דימוי מודרך, נשימות, מדיטציה, יוגה או סתם מקלחת, מסאז', האזנה למוסיקה), תחביבים (מנגינה וציור ועד דיג ודאיה), ועד שיחות נפש עם האשה וחברים. אם אין בכל אלה די, אל תהסס גם לגשת למספר שיחות עם פסיכולוג קליני לקבלת תמיכה, תובנות, והנחייה יסודית יותר כיצד להתמודד עם הלחץ. ובהצלחה עם כל הדברים הטובים שקורים לך!
 
כפיר
05:19 05.09.10
בעקרון החלטתי בסןף השבוע ללכת לטיפול, כי הסטרס עבר כל גבול.
אולם האם יש איזשהו דרך להוציא הכל בבכי כדי להרפות שרירים ומתח עד שאתחיל טיפול?? בצעירותי בכיתי פעם או פעמים ושחרר הרבה שסתומים.
 
ד''ר חיים היילפרין  
07:13 05.09.10
אתה עשוי לבכות במהלך כל אחת מהפעילויות שציינתי לעיל - הרפיה, שיחת נפש ואפילו ריצה למרחק... נסה ותצליח!
+ הוספת הודעה
   1 ...  48  49  50  51  52  53  54  55  56  ...  97  
 חיפוש בפורום זה
המידע באתר אינו מהווה תחליף להתייעצות עם גורם מקצועי והינו בהתאם לתנאי השימוש
מנהלהודעה מקוריתתגובהללא תוכןהודעה חדשההודעה עם תמונההודעה עם וידאו
תגיות
חרדה חברתית   פוביות   פחדים   פוסט טראומה   פחדים אצל ילדים   טראומות ופחדים   פחד גבהים   קלאוסטרופוביה   חרדת נטישה
RSS RSS פורום חרדות, טראומות, פחדים