בריאות, רפואה
מאמרים | פורומים | רופאים  
  חיפוש במאמרים  
הריון ולידהדיאטה, תזונהתרופות, ויטמיניםעיניים, משקפייםניתוחים פלסטייםרפואה משלימהקוסמטיקה, איפורעיצוב שיערפסיכולוגיהאורטופדיה
 
מין, יחסים, זוגיותכושר גופנירפואת שינייםרפואת ילדיםלב, כלי דםעזרה ראשונהמחלות, טיפוליםגיל הזהבחוק משפט, ביטוחמתכוני בריאות
הוסף למועדפים 
פורומים רפואיים
 

פורום חרדות, טראומות, פחדים עמוד 52

פורום חרדות, טראומות ופחדים הוא המקום בו תוכלו להתייעץ אודות חרדות, התקפי חרדה, פחדים, פוביות, טראומה, פוסט טראומה, PTSD, חרדת בחינות, פחד גבהים, חרדה חברתית, פחד ממטוסים, קלאוסטרופוביה, פחדים אצל ילדים, חרדת ביצוע, פורום פחדים נועד לכם.
מנהלי פורום חרדות, טראומות, פחדים:
ד''ר אודי אורן
לפרטים נוספים
ד''ר חיים היילפרין
לפרטים נוספים
 
אנה
13:28 13.02.11
לאחרונה התחיל לי הרעד בידיים ממקום עבודתי,אני עצבנית ושרויה במתח הפשי,עקב
ההתעללות של המעסיקה בי. .אני נפשית לא יכולה לתפקד עם הרעד ,כי אני עובדת עם קהל אנשים שמגיעים ואני לא בשליטה ונוסף לכך אני רואה מטושטש,האם זה מעיד על משהוא? אנא תשובתכם!!
 
ד''ר אודי אורן  
14:29 13.02.11
לאנה שלום,
את מתארת סימפטומים שבסבירות גבוהה הם תוצר של מתח ו/או חרדה.
יש בפנייך מספר אפשרויות פעולה שאת יכולה לבחור ביניהן או לשלב ביניהן:
* לדבר עם המעסיקה כדי לנסות להשפיע על ההתנהגות שלה כלפייך.
* לפנות לרופא המשפחה לשם קבלת תרופות הרגעה
* לפנות לייעוץ פסיכולוגי אצל מטפל המתמחה בטיפול התנהגותי קוגניטיבי.
* לחפש עבודה אחרת.
בהצלחה,
אודי
 
רמי
02:58 11.02.11
היי אני סטודנט בן 21, במקור מאזור המרכס ועכשיו עברתי לירושלים.
מאז ומתמיד פחדתי הרבה בעיקר ממחלות וכל כאב קטן היה מתפתח אצלי למשהו גדול ורציני.
באוקטובר עברתי לירושלים (בגלל הלימודים) ומאז הפחדים האלה התעצמו ואני כל הזמן מוצא את עצמי חיי בפחד אחד גדול ממחלות וכל דבר סביבי אני מקשר אותו ישר למחלות.(לפני כן הפחדים היו מופיעים לתקופות קצרות ונעלמים).
נמאס לי כבר מכל התחושות האלה, ואני רוצה לצאת מהלחץ שאני חי בו. אין לי בעיה לשמוע על תרופות(טבעיות, אם יש כאלה) שיוכלו לעזור לו להתגבר על הבעיה.

תודה מראש,
ראמי =)
 
ד''ר אודי אורן  
14:10 12.02.11
לראמי שלום,
מעבר למקום חדש מעצים - לא פעם - קשיים קודמים. לכן לא מפתיע שמה שהיה לא נעים לפני המעבר, הפך לממש קשה לאחר המעבר.
בהנחה שעברו מספר חודשים מאז המעבר ואתה עדיין סובל, אני ממליץ לך לפנות לטיפול פסיכולוגי ממוקד בחרדות מהם אתה סובל.
אני ממליץ לך לעשות זאת בין השאר מכיוון שחרדות מסוג זה נשארות - לא פעם - קבועות בחייו של אדם אלא אם כן הוא מתמודד איתן באופן פעיל.
אני מציע לך למצוא מטפל המתמחה ב- EMDR או בטיפול התנהגותי - קוגניטיבי, שתי שיטות יעילות לטיפול בחרדות מהסוג שתארת.
בהצלחה,
אודי
 
לשעבר
14:12 11.02.11
אני בקשר זוגי שנתיים וחצי
נפרדנו וחזרנו כשנפרדנו היה לנו לא טוב לא ביחד וחזרנו
ובזמן האחרון החבר שלי נורא מעצבן אותי ,הוא כן בחור טוב ,אבל יש בו המון דברים שגורמים לי לחוסר ביטחון בקשר ולמחשבה מה אני עושה שם
יש פחד לעזוב
הוא גם אומר שלא טוב לו ובאמת יצאתי עליו כמה פעמים ורבנו וגם פעמים שלא הייתי שם בשבילו כהגדרתו ... וזה העניין אני לא יודעת אם אני יכולה ,החיים שלו צופנים דברים שאני לא יודעת אם אני רוצה/יכולה להתמודד איתם
הוא כן בחור טוב אבל לא מרגיש לי טוב איתו
מצד אחד רוצה לעזוב אבל מצד שני מפחדת שלא אמצא מישהו כמוהו ושאולי נבין שוב שאולי כן טוב לנו ביחד
למרות שהוא רוצה מישהי שתבין אותו והאמת אני לא יודעת אם אני יכולה לקבל את כל הדפקויות שלו ...
אמרנו שנחשוב על זה בסופ"ש בינתים שלחתי לו 2 הודועות של כמה רע לנו ולא צריך להיות

לא יודעת צה להחליט כיביכול זה מאוד פשוט לעזוב, אבל זה לא כ"כ פשוט בכלל
גם מפחדת שנמשיך אבל יש דברים שבורים בינינו ורק יהיה חמור יותר
 
ד''ר אודי אורן  
14:04 12.02.11
שלום רב,
אין ספק שאת מציגה דילמה גדולה.
ברור שיש משהו חיובי בקשר, ומצד שני יש קושי שמקשה על קבלת החלטה למסד אותו.
ברור לי ששניכם במצוקה, וכמובן שהקשר גם הוא סובל ממה שקורה בינכם.
אין לי אפשרות לתת לך כיוון לכאן או לכאן, אך מטפל/ת זוגי/ת בהחלט יוכל לעזור במצב שאת מתארת.
כמעט לכל רשות מקומית יש שירות לייעוץ זוגי/משפחתי ליד מחלקת הרווחה.
אני ממליץ לך לפנות לקבלת ייעוץ ממוקד. בהחלט יכול להיות שתוך מספר פגישות לא רב תוכלי לקבל החלטה שתהיה נכונה עבורך.
בהצלחה,
אודי
 
אורית
00:02 10.02.11
היי לכם לפני שנה וחצי היה לי התקף של תחושה שאני עומדת לאבד את הראיה(או להתעלף) ובאותו ערב ממש נכנסתי לפניקה(יש לציין שכל חיי הייתי בריאה נפשית) ומאז אחרי אין ספור בדיקות בהם חשבתי שיש משהו רפואי הכל נשלל,אני רוצה לציין שמאז אותו המקרה אני לא אותו אדם, אני סגורה יותר מפחדת ונוספו לי פחדים רבים אני לא יוצאת למקומות המון זמן ומעדיפה את הבית(סוג של הגנה) אני יכולה להגיד שאני מפחדת מהמצב שנוצר פשוט מפחדת איך יוצאים ממצב כזה(אלוהים ישמור) ומה קרה פתאום ביום בהיר שנעשתי כך? אני אדם בדרך כלל חזק ופתאום אני בורחת ומתחמקת ומפחדת ונשארת בבית עם התחושות האלו, אני אשמח לתשובה מהירה כי אני....לא יכולה כבר הפחדים גואים בי ואני מנסה להרגיע את עצמי עד שיש יום כזה שזה כבר חזק ממני (תחושות חזקות ופחדים שאני כבר אומרת שאף אחד לא יוכל לעזור לי) תודה לך מראש על הקשבתך דניאלה.(אולי פחד קיומי?)
 
ד''ר חיים היילפרין  
03:17 11.02.11
את חווה תסמינים שכיחים של חרדה. החדשות הטובות - ניתן להיפטר מזה בקלות יחסית באמצעות טיפול פסיכולוגי קצר מועד אצל פסיכולוג קליני המטפל בחרדה בגישה הקוגניטיבית-התנהגותית. מנסיוני, במקרים כמו שלך די לעיתים בשתיים-שלוש פגישות (בהן תלמדי "מי נגד מי" ומה עליך לעשות) כדי "לצאת מזה". בהצלחה!
 
אורית
14:36 11.02.11
איזה כיף לשמוע הלוואי שזה יהיה בקרוב, יש לך להמליץ לי על מטפל בפתח תקווה?
 
ד''ר חיים היילפרין  
19:01 11.02.11
מדיניות האתר אינה מאפשרת לי להמליץ בפורום על מטפלים ספציפיים. נסי לחפש מטפל באלפונים המקוונים של הפ"י ואיט"ה או צרי איתי קשר טלפוני. בהצלחה!
 
אורית
08:44 10.02.11
שלום !
אני אישה בת 38 לפני 19 שנה איבדתי את אימי יש לי עוד אח שאין בנינו קשר
אני נשואה + ילדה בת 9 חיי הנישואים שלי בכלל בכלל לא משהו.
בעבר אני ובעלי נכנסנו לחובות כלכליים באותה תקופה אבא שלי שהיה בן 80 בערך הדרדר מצבו וביקשנו ממנו שאת הצוואה שהיתה על שמי ועל שם אחי שירשום את החלק
שלי על שם ביתי וכך הוא עשה למרות שהוא רצה מאוד שזה יהייה על שמי.
הוא נפטר לפני כמה שנים .
אני עובדת בעבודה כממלאת מקום כשצריך אני מאמינה תוך שנה שנתיים אקבל קביעות
ואז תוכל להיות לי עבודה קבועה ומסודרת. אני לא אוהבת את העבודה והיא משעממת אותי וזה מתסכל אותי אני מנסה לאהוב אותה בכוח כיוון שזה מקום גדול ובטוח מהרבה
מקומות אחרים ואני יכולה לעבוד שם עד הפנסיה.
אין לי מקצוע וזו בעיה.
נותרתי ללא הורים אין לנו בית משלנו גרים בשכירות אנו אנשים שמשתכרים שכר מינימום
וכמו שאמרתי הנישואים שלי לא בטוחים בכלל,את החצי דירה ירושה ביתי ירשה כמו שסיפרתי כבר ,אין לנו שום חסכונות.
אני יודעת שאם אחד ההורים שלי היה בחיים או אם היתה לי דירה או לפחות הירושה של החצי בית שהיתה אמורה להיות שלי אז היה לי את הביטחון לעבוד במשהו אחר
אתם צריכים להבין שמי שאין לה מקצוע זו בעיה אני רואה נשים שאין להם מקצוע כל שנה שנתיים מחפשות עבודה אין קבוע לטווח ארוך והמקום שאני עובדת יכול לתת לי בטחון אומנם משכורת בכלל לא משהו אבל בטחון כלכלי שלפחות יכנס משכורת כלשהי כל חודש לבנק כמו שאמרתי זה מקום גדול ומסודר משהו ציבורי.
אני גם פוחדת מעוד סיבה אם הייתי בטוחה שאני ובעלי נישאר יחד תמיד ושיהייה לצידי תמיד מישהו שיפרנס גם אז זה היה נותן לי ביטחון.
הפחד שלי שאני כל הזמן אומרת לעצמי שאסור לי לעזוב את המקו ם עבודה אפילו אם אני סובלת שם כי אם חלילה בעתיד נתגרש מה אני יעשה?
לא הורים ,לא בית ,לא עבודה מסודרת ולא משפחה,אני מאוד מוטרדת ולא יודעת מה לעשות אני מאוד מודאגת ולחוצה אין לי יום ואין לי לילה ,אין לי חיים אני חיה מתה.
אם הייתי יודעת שכשביתי תהייה גדולה היא תתן לי את הירושה שמגיעה לי זה גם היה נותן לי תחושת ביטחון אבל מאיפה אני יודעת מה יהייה.
אל תשלחו אותי לשום יעוץ כי אני לא ילך אני רוצה עזרה כאן בפורום.
בברכה ותודה.
 
ד''ר חיים היילפרין  
03:21 11.02.11
הצטערתי לקרוא על כל הבעיות איתן את מתמודדת אבל לא הבנתי בדיוק בשורה התחתונה מה שאלתך - אנא הבהירי במה אוכל לסייע לך כאן בפורום...
 
ירדן
17:02 05.02.11
אני לא יודעת אם זה קשור לפורום הזה או לא אבל פשוט אין לי כל כך את מי לשאול ועם מי להתייעץ... לפני כשלוש שנים היינו בקשיים כלכליים קשים ואמא שלי ניסתה לשים קץ לחייה כיוון שלא יכלה לשאת בלחץ שהיה עליה.. בעקבות הניסיון הזה כל המשפחתה נרתמה ועזרה לנו מאוד , חשוב לי לציין שלדודים שלי יש הרבה כסף אבל הם אגואיסטים וההורים שלי גרושים ..אחרי המקרה הרבה זמן חשבתי וניסיתי להבין איך לא שמתי לב שזה מה שעומד לקרות וזה ליווה אותי תקופה ארוכה.. בחודש האחרון קצת יותר שמתי לב ששוב יש בעיות כלכליות ושאמא שלי חזרה לישון הרבה ולהיות מוטרדת ואני מאוד חוששת ממה שיקרה אני בקושי ישנה בלילה, ואני ילדה בת 17 שמרגישה שהכל תלוי בי..מה עליי לעשות? שאני מנסה לדבר איתה על זה הי אלא נותנת לי סימן או משתפת פעולה כאילו לא רוצה לערב אותי, אבל זה שהיא לא מדברת רק גורם לי להיות מעורבת ריגשית עוד יותר
 
ד''ר אודי אורן  
23:05 06.02.11
שלום ירדן,
הדאגה שלך ברורה.
ברור שאינך צריכה להתמודד עם הקושי לבד.
פניה לבני משפחה היא האפשרות הראשונה שהייתי ממליץ עליה.
פניה לפסיכולוגית/יועצת של בית הספר שלך היא אפשרות שניה, ופניה ללשכת הרווחה בעירך היא האפשרות השלישית שההיתי ממליץ עליה.
חשוב שתערבי אנשים נוספים ו/או אנשי מקצוע במצב שאיתו את מתמודדת.
בהצלחה,
אודי
 
לי
07:42 09.02.11
אני מאוד מזדהה איתך ועם דאגותייך. אני בת בכורה לאמא שחולה נפשית והגיעה למצבים קיצוניים, הוריי גרושים, כך שהנטל והאחריות נפלו בעיקר על כתפיי. רק רציתי לחזק את ידייך ולהגיד לך כל הכבוד על ההתמודדות. תביני שזה לא מובן מאליו שילדה בגילך מתמודדת עם מצבים לא פשוטים שכאלה והמצבים האלו רק יחשלו ויחזקו אותך בסופו של דבר. אל תתייאשי, תנסי לעזור לאימך כמה שתוכלי אבל תביני שהאחריות היא בסופו של דבר שלה. רק היא יכולה לשנות את מצבה באמת, את רק יכולה לנסות לעזור לה -לעזור לעצמה. כמו שייעצו לך כבר- תפני לארגון רווחה, לעובדת סוציאלית, אפילו ל"אנוש" ( חפשי בגוגל) שזה מעין ארגון תמיכה לנפגעי נפש ובני משפחותיהם, אולי בידם לסייע לך. מעבר לכך אם את עצמך נתקלת בקושי נפשי ואת מעוניינת לפרוק, אני מציעה לך להתקשר ל: "ער"ן" טלפון: 1201

מתוקה מאחלת לך ולמשפחתך הרבה בריאות. תהיי חזקה.
 
רעות
21:50 31.01.11
שלום, יש לי תופעה מוזרה , שאני חשה מתח שהגורם לו הוא פסיכולוגי. כשאני נזכרת בהרגשה הזו אני מתחילה להרגישה והיא יכולה גם לעלות את דרגתה ואני גם יכולה להרגיע את עצמי ולהשכיח אותה.
זה התחיל כשהייתי קטנה, בתור ילדה חשבתי לעצמי שאני רוצה להרגיש משהו אחר, לא תחושה רגילה.. שמשעמם ושמשהו יקרה בי. לפתע התחלתי להרגיש דופק מואץ, רעידות בידיים, תחושת קור מעין הרגשה של מתח ללא סיבה. ובאותו רגע הרגעתי לאט את עצמי וההרגשה התחילה לשכוך, אך אם נזכרתי בה שוב היא יכלה לבוא שוב.
אנשים ששאלתי לא ממש מכירים תופעה כזו של מתח, ואני רוצה לשאול אם זה מוכר? וממה זה נובע לפי התיאור? ממחשבה יכול לקרות ככה? וכל פעם אני חוששת שיקרה לי משהו מזה.. התקף לב או משהו..
יש לציין שאני בשנות ה20 המוקדמות לחיי.
 
ד''ר אודי אורן  
22:29 31.01.11
לרעות שלום,
השאלה הראשונה שיש לי לאחר קריאת הודעתך היא האם התופעה הזו נמצאת בשליטתך, והאם את סובלת ממנה. לכאורה נשמע שפיתחת סוג של משחק פסיכולוגי-סומטי להפגת השעמום.
בהנחה שהתופעה אינה בשליטתך ואת סובלת ממנה, אני מניח שחוית התקפי חרדה לאורך השנים, וכי ההיזכרות בהתקפים אלו מעוררים אותם מחדש. אני מציע לך לברר אם עצמך מתי התופעות האלו קורות, ולראות אם את יכולה לשנות משהו בתנאים הסביבתיים והפנימיים הגורמים להתקפים.
אם לא תצליחי לעשות את השינוי לבד, אני מציע לך לפנות לטיפול ממוקד אצל מטפל המתמחה ב-EMDR או בטיפול התנהגותי-קוגניטיבי.
בהצלחה,
אודי
שלום,
אני מקווה שזה המקום לשאול את השאלה (כי לא מדובר במקרה טראגי חס וחלילה, ואפילו לא נורא במיוחד, אז בהשוואה למקרים אחרים פה זה אולי סתם "שטויות"). וסליחה מראש על התיאורים הגרפיים..
יש לי חבר די טרי. בשבוע שעבר שכבנו, ופתאום באמצע החדירה היה לי דימום ממש מסיבי (נעזוב כרגע את העניין הרפואי, אני בודקת את זה). התמונה שנצרבה לו בראש זה איבר המין שלו- אדום, נוטף דם, וכל הסדין מלא דם. הוא היה בלחץ, ולקח קצת זמן עד שהוא התעשת ונכנס לשטוף את עצמו.
אמנם צחקנו על זה, והוא אמר שזה בסדר ולא נורא, אבל באותו ערב הוא חזר הביתה בשנייה הראשונה שהוא יכל, ומאז הוא לא רוצה להיפגש (ממציא תירוצים). אני חושבת שהוא מפחד לגעת בי, שהוא בטראומה ממה שקרה.
כמובן שעד התקרית הזאת הכל היה ממש בסדר בינינו.
אז מה עושים? איך מוציאים לו את התמונה הזאת מהראש?
זה מזכיר לי את הגברים שרואים את הנשים שלהם יולדות, ואח"כ הם כבר לא רואים אותן באותו אור, קשה להם להשתחרר מהמראות הקשים שהם זוכרים, ואז מתחילות בעיות ביחסים.

אני מאוד רוצה לעזור לו להשתחרר מזה, כ"כ חבל לי..
אני אשמח לייעוץ.
 
ד''ר אודי אורן  
18:21 31.01.11
שלום רב,
זה המקום לשאול שאלות מסוג זה וסליחה על התגובה המאוחרת.
סביר להניח שהחבר באמת מגיב באופן המזכיר תגובה לארוע טראומטי. מאפיין מרכזי לתגובה כזו היא הימנעות מכל דבר שמזכיר את הארוע.
יש סיכוי סביר שחברך יתגבר על מה שקרה ויוכל להמשיך את הקשר, אבל העובדה שמדובר בקשר טרי יחסית ובחור רגיש יחסית, מעלה סימני שאלה. כמובן שהמשך הקשר, התנסויות מיניות חיוביות, והכנסת הארוע לפרספקטיבה חיוביות רחבה הם הדרך הטבעית הטובה ביותר. אך במידה שזה לא יילך, הדרך להשתחרר מהשפעותיהם של ארועים קשים/מראות קשים/זכרונות קשים הוא דרך טיפול ממוקד טראומה. שיטת טיפול יעילה ומהירה היא EMDR.
תוכלי להמליץ לחבר ללכת למספר מפגשים קצר אצל מטפל המתמחה ב-EMDR כדי להתגבר על מה שקרה, וגם למנוע הישנות של תגובתיות קשה בעתיד.
בהצלחה,
אודי
 
א.
18:36 31.01.11
האמת היא שמאז המקרה, נפגשנו רק במקומות ציבוריים או שדיברנו בטלפון, אבל לא לבד, וכמובן לא שכבנו. הצעתי לבקר אותו, הוא שוב התחמק. אני חושבת שהוא כבר לא מסוגל להימשך אלי, לצערי הרב (קודם הוא מאוד נמשך, אני יודעת). אני לא מבינה למה הוא לקח את זה כ"כ קשה, אבל זה המצב. ובגלל שהקשר טרי אני לא יכולה לייעץ לו להגיע לטיפול, זה לא במקום.
שנינו מאוד עסוקים כרגע, אז ברגע שנתפנה קצת אני אנסה לקרב אותו שוב, לאט ובהדרגה. אם לא- כנראה שאין מה לעשות.
תודה רבה בכל אופן...
 
ד''ר אודי אורן  
20:05 31.01.11
שלום,
מה שהוספת רק מדגיש את נושא ההמנעות כתוצאה ממה שקרה.
מסכים איתך שזה לא במקום להציע טיפול בשלב כזה של הקשר.
הרבה בהצלחה בהמשך (איתו ובכלל),
אודי
שלום רב!
חברה שלי סובלת בלילות מפחדים, למשל שמישהו יכנס לבית למרות שהוא נעול. היא מרגישה לפעמים שמישהו רוצה לבוא אלינו ולפגוע בה, אני מחבק אותה ומנסה לעודד ולעזור, אבל שום דבר לא באמת עוזר והיא פשוט בוכה ופוחדת מאוד. לפעמים מתעוררת באמצע הלילה ובוכה מאותן סיבות...
זה קורה בעיקר כשהיא הולכת לישון, בלילות וכו', באמצע היום נדיר שזה קורה (לא זוכר אם זה קרה בכלל).

אשמח לקבל מכם עצה, אני מרגיש חסר אונים כי אני אוהב אותה ושום דבר שאני עושה לא עוזר... תודה רבה לכל העוזרים!
 
ד''ר אודי אורן  
18:07 31.01.11
לרפאל שלום,
החברה שלך סובלת מחרדות מתמשכות והסיכוי שלך ל"רפא" אותה הוא נמוך.
חברתך זקוקה לעזרה מקצועית שתתמודד עם ארועים בעברה שיצרו את החרדות, עם דרכי החשיבה וההתנהגות בהווה, ותלמד אותה דרכי התמודדות עם מצבים מאתגרים בעתיד.
ממליץ לך להפנותה לטיפול פסיכולוגי ממוקד בחרדה אצל מטפל המתמחה ב-EMDR ו/או בטיפול התנהגותי - קוגניטיבי.
אני מעריך שטיפול קצר מועד יוכל לעזור לה באופן משמעותי.
בהצלחה,
אודי
 
בעייתית
21:03 30.01.11
היי
משהו לא טוב איתי
אני "מתלוננת" שאני משקיעה בחבר שתופס מהזמן והכוחות נפש,
כי מצד אחד מובן לי שכל אחד רוצה את הזמן והספייס והדברים שלו
מצד שני אני נעלבת שהוא מקדיש מהזמן שלו להרבה דברים ואיתי מרגיש זמן אחר
ומרגיש שהוא ישמור על הדברים שלו ועליי הוא יוותר קצת.

לי גם חשוב לשמור ולדאוג לקשרים החדשים והישנים שאני יוצרת
ונראה שאים לי סבלנות אליו ,ואני רק מתעצבנת עליו
הוא חבר טוב בתור בן אדם ואנחנו מנסים שיהיה לנו נעים ביחד
אבל אני מסתכלת ומעניין אותי גם אחרים ,הוא לא מושך אותי מספיק

ואחרי זה והעבודה והלימודים אני מרגישה רע שאין לי זמן לעיסוקים אחרים
ודווקא היום או בימים שעד שככבר כן יש את הזמן הזה
אני מרגישה בלי מוטיבציה,ופשוט שרפתי שעות על המחשב בלכתוב ולנסות להבין את הבעיות עם החבר שלי .ובעצבים עליו

במקום ללכת חצי שעה לסופר לקנות מצרכים לבשל ובמקום להזיז את עצמי לחוג שאני תמיד מפספסת
ואז אני נשארת עם הפתרון הקל של לראות סדרה לגלוש או במקרה טוב יותר לקרוא ספר ולדבר עם חברה ,אפילו להפגש עם חבר/ה לא יזמתי ...

איך לאזן את התחומים האלו בחיי ?

אני יודעת שאני צריכה לחיות את חיי ולהרגיש טוב עם עצמי, אבל מרגיש שאין לי כוחות כדי שהם יהיו מספיק כפי שאני רוצה ,ואז במקומות שכן נראה שיפור אני מאוד מתאמצת ולא רוצה לשנות או להתגמש בהם עבור החבר למרות שאני יודעת שהזוגיות הזו יכולה להיות מאוןד טובה ותורמת מה שדברים חברתיים יכולים להיות מאכזבים...

מה לעשות?
יכול להיות שחוסר האנרגיות ההתלהבות מצב הרוח קשור לגלולות שאני חזרתי ליטול לפני חודשיים?
 
ד''ר חיים היילפרין  
03:26 31.01.11
החזרה לגלולות והשינוי ההורמונלי עשויים לחדד מעט את התנודות הרגשיות ותחושות חוסר האנרגיה, חוסר הסבלנות וכד'. בכל מקרה, במקום לתת לנסיבות לנהל (ולתסכל) אותך, כדאי לך לארגן את חייך ע"פ סדרי עדיפויות ואיזונים עליהם תחליטי (בשיתוף עם החבר) מראש ובשיקול דעת - גם אז תאלצי לעשות פשרות וויתורים אבל תחיי איתם (ועם החבר) הרבה יותר בשלום. אם אינך מצליחה בזה, אל תהססי לפנות לשיחה או שתיים עם איש מקצוע. בהצלחה!
 
A
17:15 26.01.11
*** ההודעה נערכה - מדובר בפורום שאלות למומחים, לא פורום שירה. מובן שאם תציג/י שאלה, נשמח לענות ***
 
A
18:23 27.01.11
או ד"ר אודי או ד"ר חיים....אני לא יודעת מי ענה לי...אבל אני לא צריכה להיות מומחית גדולה כדי לדעת שטקסט ה"שירה" הזה בא לדבר על טראומה,חרדה פחד ודיכאון....לא ידעתי שהדרך היחידה להתבטא בפורום שלכם היא בדרך היחידה והמקובלת עליכם בלבד.
לא אכפת לי שמחקתם את ההודעה. פשוט הייתי חייבת להגיב.
 
ד''ר חיים היילפרין  
19:35 28.01.11
מובן שנשמח לסייע לך להתמודד עם הטראומה והדיכאון שתיארת אם תכווני לשאלה ספציפית...
 
אנונימי
19:16 22.01.11
שלום,יש לי חרדות איומות ממחלות נפש.המחלה העיקרית שמפחידה אותי היא הסכיזופרניה.בעקבות קריאה מרובה בכל אתרי האינטרנט על כל סימפטומי המחלה וכו' התחלתי לדמיין את כל המחשבות הרשומות שם,מחשבות שווא.המחשבות הללו,על אף שאינן הגיוניות בעליל וחסרות בסיס מציאותי,מפחידות אותי מאוד וגורמות לי לאי שקט ולחרדה.מספיק שתקראו איזה מחשבות שווא יש וזה יספיק(מחשבות של שליטה,של רדיפה,של גדלות וכו').אני יודע שהמחשבות הללו אינן אמיתיות ואינן נכונות ולא יכולות להתקיים במציאות.
מה זה?זה יכול להיות רק חרדה?זה יכול להיות OCD?זה יכול לעבור באמצעות טיפול CBT וטיפול תרופתי?
 
ד''ר חיים היילפרין  
03:47 23.01.11
אין שום קשר בין פחד ממחלת נפש למחלת נפש (כמו שאין קשר בין אדם הפוחד מסרטן לאדם החולה בסרטן - האחד ימיו ספורים והאחר, מפוחד ככל שיהיה, מאריך ימים). ההיפך, החולה בנפשו מאופיין בניתוק מהמציאות ואילו האדם החרד, בקצה השני של הרצף, "מחובר מדי" למציאות. מדובר בתסמין שכיח של חרדה (שאינו קשור ל-OCD) וטיפול קוגניטיבי-התנהגותי יכול בהחלט לסייע לך להיפטר ממנה. מניסיוני די במספר פגישות מצומצם להקנות לך פרספקטיבה שונה בתכלית וטיפול תרופתי אינו נדרש כאן. בהצלחה!
 
אנונימי
14:18 23.01.11
אבל הבעיה שלי היא שהמחשבות הללו עושות לי רע,גורמות לי להרגיש רע,על אף שאינן הגיוניות ולא יכולות להתקיים בחיים ובמציאות,אני עדיין מרגיש רע.וזה מה שאני מתכוון:למה אני מרגיש רע מדבר לא הגיוני שלא יכול להתקיים בעליל....
 
ד''ר חיים היילפרין  
02:35 24.01.11
עצם העובדה שהמחשבות הללו, לא הגיוניות ככל שיהיו, מעסיקות אותך עושה לך רע.
 
אנונימי
13:51 24.01.11
הרי אני בטוח שכל בנאדם יכול עכשיו להתחיל לדמיין את המחשבות האלו,אבל אני גם יודע שלרבים זה לא יפריע.אז שאלתי היא למה לי זה כן מפריע?מה משהו בי לא בסדר?
 
ד''ר חיים היילפרין  
17:21 25.01.11
אכן כן - הדבר היחיד ש"לא בסדר" במשוואה הזו הוא שזה מפריע לך. למה זה מפריע לך (ואיך להיפטר מזה) אוכל לפרט רק בשיחה בת שעה...
אפילו שרע לי ממחשבות שרק חולי סכיזופרניה חושבים?
 
ד''ר חיים היילפרין  
23:09 25.01.11
כן.
שלום,

יש לי בעיה של מחשבות אובססיביות על העבודה. אני עובד בתחום הייטק אל מול לקוחות, שלפעמים צועקים, לפעמים מחליטים לדרוש כסף בחזרה אם התמיכה שהם מקבלים לא טובה. הבעיה מתחילה מזה שאני לא מפסיק לחשוב על העבודה כל הזמן אני מחפש איך לייצר פתרונות לעבודה, מה אני אגיד ללקוח הכועס הזה, איך אני אסתדר עם הלקוח שלא מרוצה מזה וכו'. אם מישהו היה צריך להחליף אותי בתקופה מסיומת והוא לא עשה את העבודה כמו שצריך לדוגמה לא לקח את כל הפרטים אני גם מוטרד מזה, מה אני אגיד ללקוח, איך אני אנתב את הדרך שלי ללב שלו. אני משתדל לעשות דברים אחרים לאחר העבודה, לשחק במחשב לראות איזה סדרה וכאלה, לדבר עם חברים באינטרנט, אבל נראה שזה לא מספיק כי בלילה כשאני הולך לישון אני מתעורר באמצע הלילה ומוצא את עצמי חושב על העבודה, אחרי זה קשה לי להירדם. גם אני מצליח להירדם עוד קצת אני שוב מתעורר וחושב על העבודה, ומתחיל את הבוקר שלי עם מחשבות על העבודה. לא משנה שאני עושה את העבודה שלי טוב, ושאני יודע לתקשר מול הלקוחות טוב, אני תמיד מוטרד, זה כבר נהיה ממש מציק הייתי בחופשת מחלה של שבועיים בעקבות ניתוח לאחר שהתחלתי להבריא, שוב המחשבות על העבודה חזרו לי בלילות ובמהלך היום למרות שהייתי בבית מנותק מכל קשר... אני באמת חושב שאני כבר צריך עזרה זה ממש קשה לי.
 
ד''ר חיים היילפרין  
17:45 25.01.11
אתה עובד רציני ואחראי (ובריא נפשית לחלוטין) שמאד "לוקח ללב" את העבודה. יש בפניך שתי אופציות - להוריד את האש מתחת לסיר הלחץ (= להוריד את הלחץ והאחריות בעבודה) או לשכלל את השסתום שמשחרר את הלחץ מהסיר (= לפנות למספר שיחות אצל פסיכולוג קליני, רצוי קוגניטיבי-התנהגותי, שילמד אותך להתמודד עם לחצי העבודה). בהצלחה!
 
הדס
21:11 27.01.11
כל אחד מוצא את הדרך שלו בדרך כלל מתוך קושי גדול
גם לי זה קרה. היתה לי תקופה מאוד קשה ואז הגעתי ל*** ההודעה נערכה - נא לא להעלות הודעות שיש בהן משום פרסום ישיר או עקיף לגוף מסחרי ***
 
שיר
07:11 26.01.11
לפני כשנה הפסקתי סרוקסט ואחרי שלושה שבועות התחילו לי התקפי חרדה. התחלתי שוב סרוקסט שלא עזר.החלפתי לציפרלקס שעשה לי לא טוב ועברתי לאפקסור XR . רוב החרדות עברו חוץ מהרגשת חוסר שיווי משקל ודפיקות לב שאני מתעוררת ווקרה לי 3 פעמים שהיה לי סחרחורת.
אני בפחדים נוראים מההרגשה של חוסר היציבות אני כל היום בודקת אם יש לי סחרחורת.. עשיתי CT ובדיקת ברה שיצאו תקינות.
הפסכיאטר שלי אומר שזה מצב נפשי שקשה לי להאמין. עכשיו המליץ לי לעבור ללוסטרל.
שאלתי היא:
יש בעיה לעבור מאפקסור ללוסטרל? כי קראתי באינרנט שקשה מאוד להיגמל מאפקסור אני במינון של 75. וכבר אני בפחדים להחליף ת התרופה
יכול להיות שכל הכדורים הפסיכיאטרים עושים לי חוסר שיווי משקל או שזה יכול להיות מצב נפשי? יש לציין שפתאום אני נתקפת בהרגשת חוסר שיווי משקל.
 
ד''ר חיים היילפרין  
02:30 27.01.11
ראשית, את אכן חווה תסמיני חרדה (או במילותיך, "מצב נפשי"), שתחושת חוסר שיווי משקל היא אחת מהן. שנית, טיפול תרופתי אינו הטיפול הראשוני המומלץ להתקפי חרדה - התרופות מקלות את הסימפטומים אך אינן מקדמות את פתרון הבעיות שבבסיסם. קשה לדעת בשלב זה עד כמה הכדורים (או החלפת הכדורים) הקלו או החמירו את מצבך אך בכל מקרה עצתי לך היא לגשת במקביל לטיפול פסיכולוגי (שיחתי) אצל פסיכולוג קליני המטפל בחרדה בגישה הקוגניטיבית-התנהגותית. בהצלחה!
 
אבי
08:53 26.01.11
שלום לכולם
לדעתי אני סוכל מ- ocd כבר יותר מ-15 שנים .כיום אני בן 30 ומחשבות טורדניות באות והולכות בתקופות מסוימות. המחשבה האחרונה שלי הייתה קשורה לעיניין של ניקיון. מאז שאני זוכר את עמצי יש לי אובססיה לניקיון. מה שקרה לאחרונה זה שהחלטתי להפסיק לענוד את השעונים שלי לתקופה מסוימת כי הרגשתי מין צורך לא מובן להרגיש "חופשי"ולדעתי (הלא מובנת)יש צורך להיות בלי שום תכשיט או שעון ולכן החלטתי להוריד מעלי את הצמיד והשעון שלי. החלטתי לשטופ את השעון שלי והצמיד ולצאת למעיין תקוםת"שחרור" בלי שעון או צמיד ופתע תקפה אותי מחשבה שאולי זה לא הזמן הנכון לשטוף את השעונים או הצמיד כי בדיוק באותו זמן ידעתי שאחי נימצא בנסיעה מחוץ לעיר ובגלל שהוא לא קורה בדרך כלל תפילת הדרך בנסיעות כאלה למרות שאנחנו משפחה מסורתית ,חששתי שחלילה יקרה לו משהו במידה ובאותו זמן אני אנקה את הצמיד והשעון ולכן כדי לי לחכות עם זה עד שיחזור הבייתה בשלום.לאחר זמן מה התקשרתי אליו ורק כשראיתי שהוא חזר ניקיתי את הצמיד והשעון והייתי רגוע.
למחרת קמתי בבוקר ושמעתי שהייתה תאונה בבוקר בכביש בצפון ושיש הרוג ואז החלו לי "סרטים בראש שאולי זה בגלל שניקיתי את הצמיד והשעון (למרות שחכיתי עד שאחי יחזור לבית בשלום,ולמרות השתאונה הייתה יום לאחר ששטפתי את השעון והצמיד,משום מה יש לי צורך לשטופ שוב את השעונים והצמידים כדי שחלילה לא יקרה שוב משהו כזה,וגם אם חלילה יקרה שזה לא יהיה בגללי ושאני לא ארגיש יסוריי מצפון.
אני יודע שאולי זה נשמע לכם הזוי זו המחשבה האחרונה שלי. אשמח מאוד אם מישהו יוכל לומר לי את דעתו המקצועית ממה אני סובל...
ישנן מלא מחשבות מסגנון שמטרידות אותי השכם וערב אבל זוהי המחשבה האחרונה.
תודה לקראתם ואשמח לקבל תשובה
 
ד''ר חיים היילפרין  
02:18 27.01.11
נכון, כפי שציינת בעצמך בתחילת מכתבך, אתה אכן סובל מ-OCD... החדשות הטובות - אפשר לטפל בזה. פנה לפסיכולוג קליני המטפל בחרדה בגישה הקוגניטיבית-התנהגותית. בהצלחה!
 
ארנון
09:13 23.01.11
שלום,
הפנו אותי לפורום הזה מן הפורום שעוסק בהפרעות זיכרון, מאחר והפרעה דיסוציאטיבית מקורה בחרדה.
אני מעוניין לחקור את הנושא של פוגה דיסוציאטיבית שזה מצב של אבדן זיכרון זמני או קבוע.
האם מישהו יכול לסייע לי בכך?
תודה,
ארנון
 
ד''ר אודי אורן  
10:47 23.01.11
לארנון שלום,
אם מדובר בחקר מדעי, אני מציע להתחיל בויקיפדיה, בגוגל ובאתר ט.ד.י.
אם אתה מתעניין בטיפול, אתה מוזמן לפנות למטפל EMDR או מטפל אחר שמתמחה בטיפול בטראומה.
בהצלחה,
אודי
 
טלי
11:37 06.01.11
שלום,
אני בת 34 נשואה + 3
בגיל 14 קיבלתי סחרחורת בזמן שיעור בביה"ס ומאז יש לי טראומה חזקה.
מאז אני כל הזמן מרגישה תחושות של סחרחורות וחוסר איזון לעיתים יותר ולעיתים פחות
אני כל הזמן מסתובבת בפחד שמא תתקוף אותי סחרחורת, ובזמן התקף של סחרחורת אני נכנסת להיסטריה וצורחת בלי שליטה.
עשיתי המון בדיקות כולל CT ו- MRI וכן בדיקות לב ברע באוזניים וכו'.
עד היום לא מצאו סיבה לסחרחורות שלי והרופא אמר שאני מייצרת אותם.
הייתי בטיפול פסיכולוגי במשך שנתיים שעזרו קצת אך עדיין הבעיה לא נפתרה.
השאלה שלי היא מה ניתן לעשות כדי להתגבר על הפחד?
זה מפריע לי בחיי היומיום, בגידול הילדים ובעצמאות שלי.
האם יש טיפול תרופתי לחרדה זו?
 
ד''ר חיים היילפרין  
03:27 07.01.11
הטיפול המומלץ במקרה כמו שלך אינו טיפול תרופתי אלא טיפול פסיכולוגי ממוקד אצל פסיכולוג קליני המטפל בחרדה בגישה הקוגניטיבית-התנהגותית. (ניתן יהיה לשלב גם טיפול תרופתי מאוחר יותר, אם יהיה בזה צורך.) בהצלחה!
 
שיר
07:52 22.01.11
טלי הי
שמי שיר בת 38 סובלת מאותה בעיה אם בא לך שנדבר תכתבי לי ואני אתן לך את מס' הנייד שלי
 
אוקסנה
16:37 19.01.11
שלום. אני אימא לילד פג שנולד במשקל 1600. היום הילד בן 4 וחצי שנים. עד גיל 3 שנים הילד היה בבית. הילד בשבילי הכול. הילד שנה שניה בגן ומה שקורה שבחזרה הילד אומר "רוצה לגן". לי מאוד קשה לשמוע זה כי בבית אני רועדת עליו, 24 שעות חושבת עליו מה לעשות שיהיה לו רק טוב. לא טוב לי לשמוע מילים שלו ואני לוקחת את זה קשה. תעזרו לי להבין מה זה, למה זה כל כך קשה לי לשמוע ממנו? והאם זה בסדר שהילד אומר לי מילים ככה? תודה
 
ד''ר אודי אורן  
01:49 21.01.11
לאוקסנה שלום,
זה מצויין שהילד אוהב להיות בגן.
ברור שהמתח שאת מרגישה אינו משפיע לטובה.
אני ממליץ לך לפנות בהקדם לקבל הדרכת הורים אצל הפסיכולוגית של הגן ו/או אצל פסיכולוגית המתמחה בטיפול משפחתי.
נראה לי שהילד בסדר גמור, אבל חשוב שאת תטפלי בעצמך.
בהצלחה,
אודי
 
שירי
13:13 19.01.11
שלום. אני בת57 רציתי להיתיעץ לגבי תופעה שנימשחת כבר 30 שנה אני כמה בללות בהתכפי פניקה כך היתה התשובה במכון השינה הרופא הימליץ לי על כדורי קלונקס ליפני
השינה אני לא שותה אותם ביגלל טופעות אני מפחדת אני בתוחה שיש כדורים אחרים כי אני לא יכולה להתכפים יותראני כמה אים דופק מהיר מאוד אני מפחדת לכבל התקף לב כי אני מבוגרת. השבועה כיבלתי תשובה של אקו לב MIL MR.TR הרופא אמר שיש לי אי ספיקת לב קלה וזה לא מסוכן.האים זה יכול להחמיר אני כבר לא צהירה עזרה בבקשה
שירי תודה מיראש
 
ד''ר אודי אורן  
01:41 21.01.11
שלום לשירי,
את סובלת מתופעת חרדה מוכרת של התקפי חרדה.
אני ממליץ לך לפנות לטיפול פסיכולוגי ממוקד אצל מטפל המתמחה ב-EMDR או בטיפול התנהגותי - קוגניטיבי. טיפול כזה עשוי לעזור לך בפרק זמן קצר יחסית.
טיפול תרופתי יכול לעזור, אך אני ממליץ לך להתחיל עם טיפול פסיכולוגי.
אין סיבה שתמשיכי לסבול. פני לטיפול. בגיע הזמן.
בהצלחה,
אודי
 
מירי
16:20 19.01.11
שלום,

אני בת 44 נשואה + 2 טיפוס די דאגן וחרדתי כל הזמן המחשבות רצות קדימה רק מה יכול לקרות והפחד מדברים רעים כמו, מוות מחלות וכד' שמספרים לי על אנשים שאני מכירה שהם חולים במשהו נורא אני נכנסת לפחדים ולרחמים כלפי מי שחולה ו/או משפחתו שמאוד משפיעים על מצבי הרוח שלי מלווים אותי וגם תחושה שכלום לא שווה ואני לא מצליחה להנות מכלום.

לפני כשבוע התחלתי להרגיש תחושה מאוד מוזרה לשון כאילו שיש מלח על הלשון והשפתיים תסמין שקשה מאוד לסבול אין טעם בפה רק טעם של מלח.
ניגשתי לנירולוג שאמר לי שזהו התקף חרדה וכדי שאקח אלטרולרט פעם ביום בשעות הערב
ולדעתו תוך תקופה קצרה תופעה זו תעבור ומצב הרוח ישתנה והחרדות ירדו מעט.

התייעצתי עם רופא המשפחה שאמר לי שזהו כדור חלש ולדעתו כדי שאקח רמוטיב פעמיים ביום בשעות הבוקר.

דיי התבלבלתי מה נכון לעשות איזה כדור יהיה יעיל יותר עבורי?
אשמח לשמוע דעה.

תודה
 
ד''ר אודי אורן  
01:46 21.01.11
למירי שלום,
איני יכול לעזור לך לקבוע איזה כדור יהיה יותר יעיל, אבל ברור שכדאי שתתחילי לטפל הן בבעיה הכללית והן בבעיה הספציפית של הטעם המוזר. אני ממליץ לך לסמוך על הרופאים שלך. בנוסף אני רוצה להמליץ לך לפנות לטיפול פסיכולוגי ממוקד אצל מטפל המתמחה ב-EMDR או בטיפול התנהגותי - קוגניטיבי.
חבל שתמשיכי לסבול. טיפולים כאלו מצליחים לעזור לרוב הפונים בפרק זמן קצר יחסית.
בהצלחה,
אודי
+ הוספת הודעה
   1 ...  48  49  50  51  52  53  54  55  56  ...  104  
 חיפוש בפורום זה
המידע באתר אינו מהווה תחליף להתייעצות עם גורם מקצועי והינו בהתאם לתנאי השימוש
מנהלהודעה מקוריתתגובהללא תוכןהודעה חדשההודעה עם תמונההודעה עם וידאו
תגיות
חרדה חברתית   פוביות   פחדים   פוסט טראומה   פחדים אצל ילדים   טראומות ופחדים   פחד גבהים   קלאוסטרופוביה   חרדת נטישה
RSS RSS פורום חרדות, טראומות, פחדים