בריאות, רפואה
מאמרים | פורומים | רופאים  
  חיפוש במאמרים  
הריון ולידהדיאטה, תזונהתרופות, ויטמיניםעיניים, משקפייםניתוחים פלסטייםרפואה משלימהקוסמטיקה, איפורעיצוב שיערפסיכולוגיהאורטופדיה
 
מין, יחסים, זוגיותכושר גופנירפואת שינייםרפואת ילדיםלב, כלי דםעזרה ראשונהמחלות, טיפוליםגיל הזהבחוק משפט, ביטוחמתכוני בריאות
הוסף למועדפים 
פורומים רפואיים
 

פורום חרדות, טראומות, פחדים עמוד 52

פורום חרדות, טראומות ופחדים הוא המקום בו תוכלו להתייעץ אודות חרדות, התקפי חרדה, פחדים, פוביות, טראומה, פוסט טראומה, PTSD, חרדת בחינות, פחד גבהים, חרדה חברתית, פחד ממטוסים, קלאוסטרופוביה, פחדים אצל ילדים, חרדת ביצוע, פורום פחדים נועד לכם.
מנהלי פורום חרדות, טראומות, פחדים:
ד''ר חיים היילפרין
לפרטים נוספים
ד''ר אודי אורן
לפרטים נוספים
 
רוני
15:03 26.12.10
שלום,
אני בן 31 וסובל מהסמקות חמורות בממוצע של כ-2-3 פעמים ביום. בפועל זה קורה בכל פעם שאני מדבר על נושא שאינני בטוח כיצד יגיבו אליו האנשים שאני מדבר איתם, כמעט תמיד זה קורה כשאני משוחח עם יותר מאדם אחד אך במקרים חריגים גם עם אדם אחד זה קורה (תלוי במידת המבוכה שאני מרגיש או רמת ההתרגשות של הגוף- שכמובן אין לי שליטה עליה. יש לציין שבעבר סבלתי מזה הרבה הרבה! פחות מכיום, אך תמיד היה לי פחד "קהל". קראתי די הרבה בפורומים השונים, אשמח מאוד להבין מהו הטיפול המומלץ בנושא, האם טיפול תרופתי בלבד יכול לעזור או שאין ברירה אלא לשלב עם טיפול פסיכולוגי. ושאלה נוספת היא למי פונים בתחילה כדי לקבל העזרה- האם לרופא משפחה, או ישירות לפסיכיאטר?
 
ד''ר חיים היילפרין  
02:36 27.12.10
ראשית בוא נעשה סדר בדברים. הטיפול הראשוני המומלץ בחרדה אינו טיפול תרופתי אלא טיפול פסיכולוגי (שיחתי). מכאן שלקבלת עזרה עליך לפנות "ישירות" לפסיכולוג ולא לרופא המשפחה או לפסיכיאטר. הטיפול התרופתי מקל על התסמינים אך אינו פותר את הבעייה עצמה אלא רק ממסך אותה ובמקרה כמו שלך יזיק יותר משיועיל. עצתי לך היא לפנות לפסיכולוג קליני המטפל בחרדה בגישה הקוגניטיבית-התנהגותית. מניסיוני, לעיתים די בפגישה אחת (שבה תקבל פרספקטיבה שונה לגמרי על הדברים) לפתור את בעייתך, ואשמח לעזור לך בזה. בהצלחה!
 
אנונימי
20:17 24.12.10
אני ממש ממש מפחד ממחלות נפשיות למיניהן כולל כל הסוגים,אבל בכל זאת אני כל הזמן מסתקרן בכך ורוצה לבדוק עליהן.כתוצאה מכך שאני קורא על הסימפטומים של המחלה ועל מה שקורה במחלה אני ממש ממש מפוחד,ומרגיש שממש ממש רע לי.אני נחשפתי למחלות נפש כמו סכיזופרניה ודה פרסונליזציה ומאז אני פשוט לא יכול להיות בראש שקט.אני מדמיין במחשבה שאני מת ובעצם כל האנשים סביבי ואני עצמי זה מישהו אחר שעושה את כל הפעולות(בקיצור מאז שקראתי על זה יש לי מחשבה שאני מת,אני לא חי ואתם יכולים להבין מה אני מרגיש,שפתאום מוזר שאני חי).
יש לי את זה כבר כמה ימים והמחשבות האלה פשוט לא עוזבות אותי,אני סובל מהן מאוד.
תודה על העזרה.
 
ד''ר חיים היילפרין  
01:07 25.12.10
אתה סובל מדבר אחד (שאין לו שום קשר לסכיזופרניה וכיו"ב) - חרדה. מאד אופייני לאנשים החווים חרדה לראות בחווית החרדה סימן לזה שהם מאבדים את שפיותם, וקריאה מרובה באינטרנט על כל מיני מחלות רק מאששת כביכול את חששם ומפחידה אותם עוד יותר. החדשה הטובה היא אפשר "לצאת מזה" די בקלות - פנה לטיפול אצל פסיכולוג קליני המטפל בחרדה בגישה הקוגניטיבית-התנהגותית. בהצלחה!
והמחשבות שלי,הדימיון המפותח שלי,אני מרגיש כאילו אני נמצא בחלום.....הרגשה מוזרה כזו של כאילו אני מדמיין את הכול,הרגשה לשנייה אחת בדיוק....מה זה??זה גם נובע מהחרדה?
 
ד''ר חיים היילפרין  
02:21 27.12.10
אכן כן.
 
טראומה
09:32 25.12.10
מחפשת את סימני הדחק. מוצאת. מדחיקה. מחפשת שוב מוצאת. מדחיקה. יש לי קולות בראש. אני לא זוכרת. כלכך הרבה אני לא זוכרת. אני שומעת את הרחשים מהבתים ליד.מגבר אנושי. אני בטוחה שהמצאתי הכל. אבל כשאני חושבת על זה אני שומעת את המנגינה הזו מסרטים מצוירים של פעם. זה גו'קר ואז התודעה נעלמת לפחות זו שאני מכירה ורגילה נעלמת. משהו מתערפל. הגוף נעלם. נשארת נקודת אחיזה קטנה. כמו החיוך של החתול של אליס. רק שאני לא מחייכת. מה אני לא זוכרת? מה זה בכלל חשוב מה אני לא זוכרת? מי אמר שצריך לזכור הכל? כבר ירדתי פעם לתוך שאול התחתיות של הזכרון. זה לא עזר. הבור הזה לא יתנקה לעולם. האם אני בוחרת לא לשמוח אף פעם? אולי אם רק ארצה אני יכולה לעצום עיניים ולתת לזה ללכת, או בעצם לפקוח. לפקוח חזק וברור ולא לעצום אותן יותר לעולם. אני כועסת. אני אשמה. בא לי לרצוח מישהו. אולי אותי. מחר ,אצטרך לקום וללכת לעבודה ,כרגיל זקופה. אין מאמר שלא קראתי על פוסט טראומה. אז מה?
 
ד''ר אודי אורן  
16:05 25.12.10
שלום,
אני רוצה להמליץ לך לפנות לטיפול פסיכולוגי.
אני משער שאת יודעת מה קרה בעבר ולפי זה כדאי שתבחרי את המטפל/ת שלך.
בהנחה שמדובר בארועים קשים שממשיכים להשפיע עלייך באופן שלילי, אני ממליץ כי המטפלת תהיה אשת מקצוע שמתמחה ב-EMDR בנוסף להיותה מומחית בבעיה הספציפית.
למרות שאני משער כי מדובר בתהליך שיהיה לא קצר, כדאי לך להתחילו/להמשיכו כדי לשפר את איכות חייך.
בהצלחה,
אודי
 
טראומה
16:41 25.12.10
נכון. אני יודעת. טופלתי בעבר. גם,וגם וגם. עברו שנים. כעת ,אחרי טלטלה נוצר סדק. ושוב אני מטופלת דווקא בחרתי בגבר ולא באישה. emdr כן. זה מה שיצר סדק. שני טיפולים קצרים, וכל מה שבניתי סביבי בעמל שנים רבות כדי לייצר מראית עין של נורמאליות מתפרק. קראתי. גם את הספר בלי תרופות ובלי פרוזאק או משהו כזה. כעת ,שבת לא עולה על דעתי להטריד את המטפל שלי. הכל בוער סביבי.
מתפרק, התודעה באה והולכת, לבד. לא מושג של זמן. קו תפר מפורר. יפה שאתה טורח ועונה בשבת.
 
ד''ר אודי אורן  
19:00 25.12.10
שלום רב,
מצטער לשמוע. אני מאמין שהתחושה הזו היא זמנית. אני מניח שמה שבנית יותר חזק ועמיד ממה שאת מרגישה כרגע.
במוצאי שבת ממליץ לך ליצור קשר עם המטפל.
כמו כן תציעי לו להתייעץ לגבי השימוש ב-EMDR בהמשך הטיפול שלך.
יש אנשים שעבורם השימוש ב-EMDR חייב להיות מאד עדין ואיטי.
בהצלחה,
אודי
 
אמאלה
10:14 23.12.10
הבן שלי קיבל בעבר ריטלין ולאחריו החל לדווח על פחדים לא הגיוניים- עוקבים אחריו, מסתכלים עליו, גם כשאף אחד לא איתו. גם המציא יצורים דמיונים. הפסקנו לו את התרופה והתופעות דעכו עד להיעלמות. נשאר קצת פחד מחושך. אין מחלות נפש במשפחה המורחבת (אך אני אשה הנוטה לחרדות- בעיקר חשש שיקרה משהו ליקיריי). הוא סבל חברתית בבית הספר.
עברנו דירה והעברנו אותו לבית ספר אחר. טוב לו מאוד במקום החדש וגם בבית הספר החדש.
אתמול בערב, אחרי יותר משנה, הוא אמר לי שחזרו לו הפחדים. הוא מפחד מהפסקת חשמל, מגנבים, הוא מפחד מרוחות רפאים (איך את יודעת שאין?), נדמה לו שנמצאים איתו גם כשהוא לבדו וכ"ו. נדמה לו שהוא מוזר ושונה מאחרים (למה? כי "קשה לי להתרכז" "לפעמים אני מדבר לעצמי בלי לשים לב")
בסה"כ הוא ילד שמח, עם עולם דמיון עשיר. שאלות:
האם גלי הפחד מעידים על מחלת נפש? אני בהיסטריה.
מה לעשות? בעלי טוען שצריך להיות איתו, ולהעסיק אותו בכל מיני דברים ולא "לחפור" בפחדים וככה יש סיכוי טוב שהוא ישכח מהעניין. בעבר זה באמת עבד. אבל למה זה חוזר?
 
ד''ר אודי אורן  
15:59 23.12.10
שלום רב,
קשה לדעת למה הפחדים חזרו.
אני ממליץ לקבל את המלצותיו של בעלך לתקופה הקרובה. אם הפחדים ימשיכו אני ממליץ לפנות לפסיכולוג ילדים.
קשה לי להאמין - על בסיס הנתונים שמסרת - כי מדובר על סימנים מקדימים של מחלת נפש.
אני מתרשם שמדובר בילד רגיש המגיב לסביבתו ולעולמו הפנימי בעוצמה הגבוהה מהממוצע.
שיחה עם פסיכולוג ילדים תוכל לעזור לך גם אם הילד לא יגיע לטיפול.
בהצלחה,
אודי
סכיזופרניה,אני רואה איך הוא מתנהג,ואני מאוד מפחד מזה שאולי גם לי יהיה את זה,ואני חושש כל הזמן שאולי כבר יש לי את זה.אני מדבר על כך שהוא כל הזמן חי בהזיות,חושב שהוא אנשים אחרים,חושב שרודפים אחריו וכו'.אם אני יודע שזה לא בסדר,ואני הרי בטוח שאף אחד לא רודף אחריי(כאילו זה די ברור),אני יודע מי אני(אני בחיים לא אחשוב שמישהו רודף אחריי או שאני מישהו אחר),אין לי הזיות ואני מתנהג בצורה רגילה ולא אומר שטויות,אז בטוח אין לי את המחלה הזו?
אני מפחד שפתאום אני אתחיל לחשוב בצורה הזו ושתהיה לי המחלה הזו....
שלום רב,
מחלת נפש מהסוג שאתה מתאר היא תופעה מפחידה להרבה אנשים.
אני מציע לך להימנע ממפגשים עם אותו אדם.
אם המחשבות והדאגות ממשיכים להטריד אותך, הייתי ממליץ לך לפנות לאיש מקצוע כדי לקבל עזרה.
בהצלחה,
אודי
 
אמא מותשת
14:44 21.12.10
שלום רב.
בתי בת 11, לפני כשנתיים החלה לחוש כאבי בטן עזים עד כדי אשפוז ובדיקות שהעלו כי לא מדובר בבעיה פיזיולוגית. לפני כשנה כאבי הבטן התחלפו בבחילות. היום ברור לי לחלוטין שמדובר בחרדה. היתה בטיפול פסיכולוגי- לא עזר כלום.
אני בשלב שלפני בקשת טיפול תרופתי.
האןם אוכל לקבל מידע אודות טיפול תרופתי בגיל כזה והשלכותיו?
כמו כן - מאחר וכל התקופה הנ"ל מלווה בהוצאות כספיות כבדות - האם תוכלו להמליץ על פסיכולוגית (אשה) המתמחה בגיל זה , בעיקר בתחום הקוגנטיבי , מאיזור המרכז (פתח-תקווה, קיריית אונו והביבה)?
תודה רבה.
 
ד''ר אודי אורן  
15:50 21.12.10
שלום רב,
אני ממליץ לך באמת לפנות לטיפול התנהגותי - קוגניטיבי או טיפול EMDR.
לא אוכל להמליץ לך על מטפלים אך תוכלי לפנות לאתרים של אי"טה או עמותת EMDR ישראל.
אני ממליץ לך לפנות לטיפול פסיכולוגי, למרות עלותו, לפני טיפול תרופתי.
קיים טיפול מוזל דרך קופות החולים.
לגבי השלכות הטיפול התרופתי תצטרכי להתייעץ עם הרופא המטפל.
בהצלחה,
אודי
שלום,
בהחלט כן, אבל חשוב שהמטפל יהיה בעל נסיון בעבודה עם ילדים.
בהצלחה,
אודי
 
דני
09:52 19.12.10
שלום,

בני בן ה 16 עד לפני שנתיים היה תלמיד מצטיין בכיתה, שכל המורים רק דיברו כמה שהוא ילד מוצלח ותלמיד טוב.
ואז לפני כשנה התחילו איתו בעיות. כך למשל, הוא התכונן לבחינה ואז כנראה הרגיש שהוא לא מספיק מוכן והחליט לא לקום בבוקר לבחינה. כך זה נמשך מבחינה לבחינה, התחיל להחסיר הרבה בבית ספר, עד שהפסיק ללכת לבית ספר כלל. באותו זמן גם איבד קשר עם חברים בבית ספר וכל היום היה יושב בבית ומשחק במשחקי מחשב.
בבדיקות דם גילינו שיש לו חוסר B12 וברזל - קיבל ויטמינים וחשבנו אולי זה תרם למצבו, היום זה התאזן.

למרות הכל בבית ספר התחשבו בו ונתנו לו לגשת לבחינות בגרות בקיץ והוא אכן התכונן לבחינות, למד קשה והצליח. אך אז בתחילת השנה כשחשבנו שהכל יהיה בסדר, יום הראשון הוא עוד קם לבית ספר, - וזהו. פשוט הפסיק ללכת לבית ספר.
יש לציין שכשנה הוא סובל מפצעי בגרות, וייתכן שזה קשור למצבו , הוא כל הזמן טוען שהוא מכוער, למרות שאין זה נכון. מזה כ 3 חדשים הוא מקבל רקוטאן לפצעים.
ניסינו לקחת אותו לפסיכולוגים, אך הוא לא ממש שיתף פעולה, ניסינו לנתקו מהמחשב - ללא הצלחה.
אז לקחנו אותו לפסיכיאטרית, שקבעה אחרי שעת שיחה כי הילד סובל מדכאון ממושך ורשמה לו תרופה מסוג פרוזאק. מזה כחודש הוא לוקח את התרופה, אך אין שום שינוי במצבו. הוא שבועיים אחרונים כלל לא יצא מהבית.
לפני מספר ימים החלטי לקחת אותו כמעט בכח למסעדה (שהיתה מלאה באנשים). במסעדה הילד נהיה ממש חיוור, ידיים שלו היו רועדות, העיניים שלו ממש היו מוזרות. הוא רץ מספר פעמים לשירותים, כנראה להסתכל במראה. ואז הוא התחיל פתאום לבכות בשקט.למען האמת עוד אף פעם לא ראיתי אותו במצב הזה. הוא לא מוכן להסביר מה קורה לו. אני לא בטוח שהוא גם מבין. הוא גם לא רצה לאכול כלום. בכלל לאחרונה הוא מאוד רזה ונראה כמו מקל. הוא ישן בשעות מאוד מוזרות, ער עד מאוחר בלילה.
אך למחרת הוא היה בסדר גמור, לקחתי אותו לסבא, רצה להכין עוגה, היה מרוצה ועם מצב רוח.
ושוב יש לי חשד שהוא לא הולך לבית ספר מאותה סיבה - אולי הוא נכנס למצב כזה של לחץ ולכן הוא נמנע מלעשות זאת.
יש לציין גם שיש לו פחדים נוספים - הוא מפחד מאוד מבדיקת דם, בבריכה כשהיה הולך היה מתבייש להוריד חולצה ועוד.
אני דוקה הרבה פעמים רואה אותו שהוא צוחק ומרוצה - האם זה לא אומר שאבחנת דכאון לא בהכרח נכונה?
אני רוצה להוסיף , שאנחנו הורים גרושים, ולמרות שהוא גר עם אחות גדולה בשנה, הם ביחסים מאוד לא טובים.
מה לעשות עם הילד, כי מצבו מתדרדר ואני מפחד שהטיפול שהוא מקבל אינו מתאים לו?

אני רוצה להוסיף שפסיכולוג אחר , שהוא הספיק לראות אותו 2 פגישות עד שהפסיק ללכת אליו התרשם שיש לו חרדה.

תודה
 
ד''ר אודי אורן  
20:22 19.12.10
לדני שלום,
דבר אחד ברור: הילד זקוק לאבחון רציני ולטיפול רציני.
איני יודע ממה סובל בנך, אך ברור לי שהוא סובל מאד, וברור לי שהטיפול התרופתי הנוכחי אינו מספיק. הוא זקוק לאבחון וטיפול פסיכולוגי בנוסף לטיפול הפסיכיאטרי.
איני ממליץ כי תבצעו "טיפוליים עצמאיים" נוסח ההליכה למסעדה ללא ליווי מקצועי.
אני ממליץ על פניה דחופה לקבלת עזרה.
בהצלחה,
אודי
אני לא יודעת איך לקורא לזה אבל כל פעם שאני חושבת על זה אני בוכה, אני מפחדת.
בע"ה סוף חודש יש לי טסטס ראשון,ככול שהימים עוברים ההתרגשות שבי הורגת אותי, ממש, אני רק חושבת על זה ואני בוכה, אני מפחדת מאוד. אני מגיעה למצבים שאני בוכה ואומרת שאני לא רוצה שהיום הזה יגיע, אני באמת לא יודעת מה לעשות אבל אני נורא מפחדת ולא יודעת למה, אני כל כך רוצה לעבור אבל יודעת אחד ל.. עובר
וזה לא עוזר!
הלחץ שבי,הפחד,אני לא יודעת מה לעשות ולא חשוב מה אומרים לי או מה אני מנסה להגיד לעצמי זה לא עוזר, אני ממש בוכה, ממש מפחדת.
שהיה לי טסט פנימי מרוב הלחץ הרגשתי שהדמעות חנוקות לי בגרון, ואני לא יודעת מה לעשות, כל הטסט פנימי הייתי בלחץ היסטרי.
אז מה יהיה בטסט עצמו?
בב'קשה תעזרו לי..איפלו עם יש שם של תרופה להרגע טבעית חוץ מרסקיו חברה שלי לקחה ואמרה שזה לא עבד עליה.
אני בחורה מאוד לחוצה והלחץ הזה לא נותן לי לישון, אני רק בוכה זה כבר מעוקה שאני לא מסוגלת.

בבקשה מכם-אני פונה אליכם, תעזרו לי!
 
אורלי רובין
20:23 18.12.10
נשמע שמעמד הטסט מתפרש אצלך כמעמד של בחינה הרת משקל ורמת הלחץ והחרדה המתלווים לכך מועצמים באופן קיצון. ישנן דרכים טובות ויעילות לטפל בכך וממליצה לך לפנות לפסיכותרפיה ממוקדת חרדה. בינתיים מומלצים תרגילי הרפיה. חשוב לא פחות, לספר לך שהרבה נערים ונערות מתרגשים מהטסט הראשון ושינוי בסכמת החשיבה מאד עוזר, אפשר לעבור גם בטסט שני ושלישי ואין בכך כדי לחסום את הרשיון המיוחל.
בהצלחה בהרפיה וברגיעה .
אורלי רובין
מס. חבר 1298 באיגוד לפסיכותרפיה
שלום רב,
מצבים של לחץ/מתח גורמים לך לתופעות של חרדה.
תרגילי הרפיה ופעילות פיזית יכולים לעזור באופן כללי, אך במצב האקוטי שבו את נמצאת איני מאמין שהם ישפיעו באופן משמעותי.
ממליץ לך לפנות לרופא המשפחה כדי לקבל תרופת הרגעה.
לאחר הטסט (בהצלחה!) אני מציע לך לפנות לטיפול התנהגותי קוגניטיבי או EMDR כדי לפתח יכולת התמודדות טובה יותר מול אתגרי העתיד.
בהצלחה,
אודי
אני לא מאובחן כסובל משום דבר אבל לפעמים נכנס לסרטים מכל מיני דברים שקרו או יקרו.
אני יודע שההרגשה שלי היא מוגזמת אבל לא מצליח להשקיט את הרגשות האלה ואת מה שעובר לי בראש.
אני לא מצליח להתרכז בכלום במקרים כאלה, קשה לישון ולאכול
מה אפשר לעשות? אני צריך להירגע ולחשוב בהיגיון ולא מוצא דרך לעשות את זה
שלום רב,
אני מתרשם שאתה נכנס מדי פעם למצבי לחץ/חרדה המשפיעים על התפקוד שלך.
אני מעריך שסף הרגישות שלך הוא כזה, שאתה "מופעל" בקלות יחסית.
אני ממליץ לך לפנות לטיפול פסיכולוגי התנהגותי - קוגניטיבי או EMDR. אני מאמין שטיפול כזה יוכל להפחית למינימום את תכיפות התגובתיות שלה ואת עוצמתה.
אני ממליץ לך כמו כן לעשות תרגילי הרפיה יומיים ולעסוק בפעילות ספורטיבית מספר פעמים בשבוע.
בהצלחה,
אודי
 
אמיר
09:03 14.12.10
שלום רב אמא שלי סובלת כ 9 שנים ממועקה ואולי גם דיכאון .המועקות משביתות אותה לחלוטין כל יום עד שעות הערב כאשר בשעות הערב ,היא אשה שונה לחלוטין .אתמול בערב הלכתי איתה לפגישה אצל הפסיכיאטר והוא אמר שכדאי לנסות (כבר מקבלת את רוב סוגי הכדורים)ליתיום בנוסף לכדורים שכבר היא מקבלת. אמא מאד חוששת מתרופת הליתיום וטוענת שהיה עדיף לקבל טיפול באמצעאות חשמל.עליי לציין שלפני יותר מ3 חודשים נמצא אבא שלי בבי"ח ומונשם וגם זה כנראה לא ממש מוסיף לאמא .אשמח לקבל תשובה והאם יש טיפול אלטרנטיבי
תודה,אמיר הבן המודאג
 
ד''ר חיים היילפרין  
03:34 15.12.10
הטיפול "האלטרנטיבי" המתבקש הוא טיפול פסיכולוגי (שיחתי)... הפנה את אמך לפסיכולוג קליני שיבחן תחילה את מצבה ויטפל בה על פי צרכיה. אם אמא נכונה בכלל לגשת לטיפול, יש סיכוי טוב שהדבר יסייע לה יותר מ"עוד כדור". בהצלחה!
 
אנונימי
21:23 12.12.10
שלום,יש לי חרדה.אני מפחד שאני לא אצליח לצאת מהחרדה הזו.
יש לי מחשבות על הכל.והכל זה אומר הכל.
יש לי מחשבה כאילו אני כל העולם,כאילו אני כל האנשים בעולם,ואז אני מתחיל לחשוב על כל מיני דברים רעים בעולם.מעשים רעים,מחלות,הרגשות רעות,חרדות,פוביות ופחדים,בכי וכו' גם של עצמי וגם של אחרים.אחרי זה אני חושב מה יקרה אם אני ארגיש עכשיו את כל ההרגשות הרעות של הדברים שהרגשתי מהם רע ושהאנשים האחרים הרגישו רע.למשל,כיוצא בזאת מהמחשבה כאילו אני כל האנשים וצריך להיות לי אכפת מכולם,נגיד אני חושב כאילו אני חולה בכל המחלות בעולם(כמובן שאין לזה כל בסיס,ואני יודע שאני לא חולה,אבל עצם המחשבה שאני כל האנשים,גורמת לי להרגיש ממש רע,כאילו אני הכל),שכאילו אני עשיתי את כל המעשים הרעים בעולם,שאני מפחד וחרד מהכל כולל הכל,שאני צריך להיות הכל(לאהוב ולא לאהוב הכל,כביכול להיות מושלם).אני לא יודע מה לעשות,כי עצם המחשבה אני כאילו מרגיש שאני מכיל בתוכי את החרדה הכי גדולה בעולם,כי אני כאילו מכיל בתוכי את כל העולם,וצריך להיות לי אכפת מכל העולם(במחשבה),ואז רע לי מאוד.
מה אפשר לעשות???
(כמובן שאני לא אתחיל לפרט את החרדות,כי מעצם היותכם פסיכולוגים בטח אתם יודעים כמה יש)?
אם עכשיו אני אקח את כל ההרגשות שבכל העולם למיניהם,כאילו אני או כל אדם אחר נסתכל על העולם כשלם:
ניקח את כל ההרגשות של כל האנשים,כולל כעס,עצב,שמחה,רוע,פגיעה,כאב,מחשבות רעות,הרגשות רעות(מכל דבר),פחדים ופוביות,מחשבות רגילות,מעשים,חפצים,מחלות,בקיצור את כל העולם,ואני אשים את הכל על עצמי.המחשבה איך אני ארגיש,וזה בעצם מונע ממני,שכאילו אני חייב להרגיש את הכל כולל הכל,דברים שכבר עברו ממני שאני חייב להרגיש אותם כי הם היו קיימים בעולם....
 
ד''ר חיים היילפרין  
03:28 15.12.10
מה אפשר לעשות? לגשת לטיפול (שיחתי/ תרופתי)... כצעד ראשון, פנה לטיפול שיחתי אצל פסיכולוג קליני המטפל בחרדות בגישה הקוגניטיבית-התנהגותית. בהצלחה!
 
אנונימי
18:13 13.12.10
מגיל קטן יש לי פחד ממקומות סגורים וקטנים ואטומים כמו מעלית תא שרותים במוקמות ציבוריים. וחדרים קטנים ... בזמן האחרון שזה מתגבר ליותר מקומות סגורים כמו קולנוע מועדון עם הרבה אנשים ומטוס מכייו שאני טסה הרבה אף פעם לא הייתה לי בעיה עם זה עד לזמן אחרון אני בכלל לא יכולה להיכנס למטוס אני פשוט מפדחת ..גם מחושך יש לי פחד עכשיו וכל רעש קטן פתאומי מבהיל אותי השאלה היא למה זה התחיל לי וממה? ולמה זה מתגבר האם אני משתגעת או שזה קשור למשהו?
 
ד''ר אודי אורן  
18:54 13.12.10
שלום רב,
איני יכול לדעת מה הגורם לתחילת הבעיה או מה הסיבה להתגברותה בזמן האחרון.
אני כן יודע שיש טיפול לבעיה ממנה את סובלת.
אנא פני למטפל המתמחה ב-EMDR או בטיפול התנהגותי - קוגניטיבי.
אני מאמין שלא רק שההתדרדרות תיפסק אלא שאת תתגברי על מרבית הקשיים שאת מתארת.
בהצלחה,
אודי
 
ירון
13:36 11.12.10
שלום רב,
הייתי מעוניין לדעת אם ישנה החלמה מטראומה מתמשכת ומורכבת שכוללת אונס.
במקרה שאין יכולת להגיע לטיפול והאדם אינו נמצא בסביבה המאשפרת לו לצמוח
ולבנות אמון בבני אדם בחזרה (אלימות קיצונית כדי להסתיר את מה שהתרחש).
מה ניתן לעשות?
 
ד''ר אודי אורן  
15:09 11.12.10
לירון שלום,
כעיקרון אפשר להחלים מטראומה בעזרת טיפול מתאים, ויש כאלו שמצליחים גם ללא טיפול.
כמובן שללא טיפול וכאשר הסביבה ממשיכה לייצר טראומות, הסיכוי להחלמה נמוך ביותר.
אשמח להיות יותר ברור אם תיתן יותר פרטים.
בברכה,
אודי
 
ירון
18:10 11.12.10
פרטים:
מדובר בקרוב אשר הכניס לחיי אנשים שאינם בריאים בנפשם(מה שהוגדר על ידי המטפל הקודם כ-"יצורים פרוורטים").
מגיל 22 עד 32 הייתה התערבותם בחיי סמויה מעין.
בגיל 32 החל אותו קרוב ואותם "חברים" לחשוף בפני כיצד פגעו בי בחיי.
(דגש ניתן על אובדן של בת זוג כתוצאה מהשפעה שלהם והאשמה שלהם נגדי)
בגיל 34 ניגשתי לטיפול אך המטפל התעסק בעיקר (סליחה שאני רושם זאת) - להשאיר אותי חי.
בגיל 35 התבצע אונס קבוצתי. אחד החברים ציין בפני בשיחת טלפון:"עכשיו יש לך עוד טראומה".

הבעיות שלי הן כדלקמן:
1. חוסר יכולת להשלים עם הרע של חלק והאטימות של אחרים.
2. חוסר יכולת להתנתק מאותם אנשים (תלות בקריירה גורמת לי לפגוש אנשים שהם מכירים על בסיס יומיומי)
3. לא חשתי שיש רצון לטפל בי (רושם שקיבלתי הוא שאני מקרה אבוד)
4. נגיעה בנושאים פירושה - רעל. במהלך טיפול אני נסחף אחורה (יותר מאשר בלי טיפול) (ישנם תקופות בהם לא היה ניתן לממן טיפול)
5. התפרצויות בכי בלתי נשלטות ולפעמים להיפך.
6. לפעמים אני חש שמשהו לא חי בי (לפעמים לא יכול לאהוב, לפעמים יכול לאהוב מאד חזק)
7. מחשבות שהתלות וחוסר יכולת להתנתק לגמרי מהסביבה הלא בריאה פירושה שאני סובל סתם.

היתרונות שבי:
1. אין האירועים שחוויתי יצרו שינוי באופיי. אני מודע למרכיביה, יתרונותיה וחסרונותיה ועל העדר הכלים להם היה אדם סביר מסוגל להבחין בין אנשים הגונים ללא הגונים.
אני אדם שבוחר בחייו לפעול לפי מעשים ושסר מרוע ועושה טוב. אין אירועים אלו פגעו בנקודת המבט הנקראת "תמימות". אני ניצב חזק וגאה בה.
2. חוזק נפשי שלי היינו חריג.
3. ישנו חבר אחד שנשאר צמוד אלי ולא עזב.

"יתרונות" של אירועים אלו:
1. אני רוצה לטרוף את החיים ויודע כיצד הייתי רוצה שהם יראו.
2. עברתי שינויים.
3. אני שלם עם מי שאני היום (על אף חסרונותי) וגאה בעצמי כבן אדם.

בידיעה שפסיכותרפיה לא עזרה ומתוך נתונים אלו, אשמח לשמוע פרטים נוספים ממך.

מודה מראש,
ירון
 
ד''ר אודי אורן  
20:22 11.12.10
לירון שלום,
אין ספק שאתה מתאר מצב לא קל לטיפול.
אני מבין שחווית לפחות טיפול אחד שבו ניתן לך המסר שאתה "מקרה אבוד". מכיוון שאתה סובל מקושי הנמשך שנים לא מועטות, איני רואה פתרון קל ולא ברור שתוכל להגיע לכל המטרות הקיימות בטיפול רגיל. טיפול ממוקד טראומה עשוי לשפר את מצבך, להקטין את התגובתיות שלך למצבי דחק, ולתת לך תחושה חיובית חזקה יותר. חשוב לי להדגיש שהטיפול הממוקד יוכל להתבצע רק לאחר פרק היכרות משמעותי עם המטפל.
והיה אם תחליט לפנות לטיפול אני ממליץ כי המטפל יהיה גם בעל מומחיות בטיפול בטראומה. מטפל דינמי בעל נסיון ב-EMDR יכול להיות המטפל המתאים.
אני מאחל לך בהצלחה,
אודי
 
תמר
16:41 09.12.10
שלום, האם תוכלו לתת לי מידע או להפנות אותי למקורות מידע אודות Post Concussion Disorder? תודה רבה!
 
ד''ר אודי אורן  
15:37 10.12.10
לתמר שלום,
אם את יודעת לקרוא אנגלית יש ים של מידע באינטרנט דרך גוגל. יש פחות בעברית.
אחת מהבעיות המרכזיות היא נושא הדיאגנוזה של הפרעה זו, וביחוד האבחנה המבדלת מ-PTSD והפרעות פסיכיאטריות ונוירולוגיות אחרות. מומלץ שילוב של טיפול תרופתי ופסיכולוגי.
בהצלחה,
אודי
 
הילה
12:37 09.12.10
שלום ד"ר
אני נשואה ואימא ל3 בנות מקסימות בנות 6 3 וחמישה חודשים .אחרי הלידות של שלושתם סבלתי מדכאון אחרי לידה שעבר אחרי חודשיים שלוש
ד"ר אני אימא מאוד חרדתית שעם כל עלייה של חום קטנה או שיעול או חבלה אני נכנסת לחרדות ומדמיינת את המצבים הכי קשים שיכולים להיות.יוצא מצב כשהם חולות אני פשוט הופכת את כל הבית לגיהנום עלי אדמות גם בשבילי וגם בשבילהם.אני יושבת ובוכה רק מחבקת כל תזוזה לא במקום שלהם אני חושבת שהם מפתחים דברים יותר גרועים
בקיצור ד"ר נהפכתי לחולה אני לא מסוגלת לאכול לישון אני פשוט משתגעת אני כל היום עסוקה רק להלחם במחשבות האלו שמתישות אותי לגמרי ד"ר איך גורמים לדבר הזה לעבור אני לא מסוגלת להמשיך לחיות כך בבקשה תעזור לי
 
ד''ר אודי אורן  
14:04 09.12.10
להילה שלום,
חבל שתמשיכי לסבול כל כך.
את יכולה להעזר הן בטיפול פסיכולוגי והן בטיפול תרופתי.
אנא פני לקופת החולים שלך ובקשי הפניה לטיפול פסיכולוגי.
בעדיפות גבוהה כדאי לך להגיע לפסיכולוג המתמחה ב-EMDR או בטיפול התנהגותי - קוגניטיבי.
אל תמתיני. פני לקבל עזרה ואיכות חייך תשתנה לטובה.
בהצלחה,
אודי
 
תותית
13:38 08.12.10
שלום
אני כחצי שנה לאחר לידה, וסובלת מחרדות ומחשבות טורדניות. בעבר טופלתי בפריזמה, שעזרה לי, ובטיפול קוגנטיבי התנהגותי ללא כדורים, שעזר לי המון. הייתי 3 שנים בלי כדורים והתגברתי לבד על מחשבותיי. לאחר הלידה כעת התחילו לי התקפי חרדה קשים וחזרתי כעת לטיפול ללא כדורים בשיטה קוגנטיבית התנהגותית. היה לי עומס בתקופה האחרונה- הנקה ועבודה ובית, יש לי שתי בנות והרגשתי לפתע מין קריסה. במהלך הטיפול בשיחות שמנו לב שאני מפחדת לאבד שליטה להיות משוגעת, לשמוע קולות וכו ואז המטפלת שלי הציעה לי חשיפה לקולות ללחוש לעצמי ולקרוא לעצמי כל היום - זה גרם לי לחרדות עצומות וכמו מחשבה אובססיבית, חשתי איך המוח שלי ממש קורא לי והייתי כאילו בטוחה שקוראים לי או לוחשים, למרות שידעתי שזה לא נכון ושזה סתם. נלחצתי ובכיתי , קראתי על תסמיני סכיזופרניה ופסיכוזה ופחדתי אולי זה קורה לי? מרוב פחד נבהלתי. היה לי צורך לחזור על מילה כמה פעמים כדי שלא אשתגע. אציין כי אני בפוקוס וממשיכה לתפקד כרגיל, אך זה כמו יתוש שנמצא לי בראש. צלצלתי לפסיכולוגית שאמרה לי שזו הצפה ושזה חלק מאו סי די, האם זה בסדר? האם יש סיכוי שאקבל פתאום פסיכוזה ? שהמוח יפריש חומר כימי אחר? אני תמיד בספק, מתחילה להרגיש טוב ולהשתכנע, ורק רוצה לדעת האם זה חלק מאו סי די? והאם או סי די יכול להתפתח פתאום לפסיכוזה? אציין כי כשבוע אחרי החרדה מקולות פחתה ואני ממש צחקתי מזה אך מפעם לפעם יש לי ספק למרות שאני הכי בפוקוס.
בתודה
 
ד''ר חיים היילפרין  
03:30 09.12.10
אין שום קשר בין חרדה לפסיכוזה. ומאחר והמחשבות האובססיביות (האו סי די) שלך הן חלק מתסמיני החרדה, הרי שגם להן אין שום קשר לפסיכוזה או לסכיזופרניה - בקיצור, אין שום מצב שתקבלי פתאום פסיכוזה או תשתגעי.
ערב טוב לכם אינני יודעת מאיפה להתחיל שנה שעברה היו לי 2 משברים אחד במשפחה ואחד בזוגיות של משברי אמון קשים ביותר . ואחרי המשברים הקשים האלו שבאמת לא התבטאו בדיכאון אלה באכזבה קשה ודיכדוך קל אשר לא נראה לבחוץ, חודש לאחר מכן נסעתי בערב ברכבי וקיבלתי טשטוש ראיה וכל הזמן יש לי את ההרגשה שאיני עומדת לראות,עשיתי בדיקות רפואיות וכולן מצביעות שהכל תקין הלכתי לטיפול אצל אישה נחמדה שמטפלת בסחרחורות זה מה שחשבתי שיש לי (סחרחורות מהעיניים) ולפי המטפלת היא אומרת שזה לא נשמע כמו בעיה רפואית(ואולי ייתכן שיש) אלה כבעיה רצינית יותר שזה משבר אמון קשה שאני כהגנה לא רוצה לראות, היום הייתי אצל מאבחן שמצלם את העין אירדיולוגיה שאמר לי את אותו הדברהוא אמר לי שאני פשוט כהגנה לא רוצה לראות ומעבירה תדר למוח, יש לציין שהוא אינו ידע על מה שהמטפלת בעבר אמרה לי(הייתי אצלה 2 טיפולים) תאמת אינני יודעת מה לעשות אני לא מרגישה שזה מהראש אבל לפי המשבר שעברתי יש מצב רציני שזה כן איך מטפלים בדבר כזה? אינני יודעת איך .... זה נראה לי בעיה מורכבת מאוד של התגוננות בלא מודע שלי ......אלוהים ישמור מה אגיד לכם אני רק בחורה בת 29 אומנם מאוד חזקה אבל כנראה הבאתי את זה על עצמי אשמח מאוד לתשובה כי אני ממש לא יודעת איך להתמודד עם זה תודה רבה לכם ושבוע נפלא
 
ד''ר חיים היילפרין  
02:37 07.12.10
סחרחורות וטשטוש בראייה הם תסמינים מוכרים של לחץ וחרדה. (באמת שאין צורך להפליג ל"בעיה מורכבת מאד של התגוננות בלא מודע", "העברת תדר למוח" או האשמות עצמיות.) כל מה שאת צריכה זה לפנות לטיפול פסיכולוגי קצר מועד אצל פסיכולוג קליני המטפל בחרדות בגישה הקוגניטיבית-התנהגותית, ואשמח לעזור לך בזה. בהצלחה!
 
ויקי
12:33 06.12.10
שלום , לפני כ4 חודשים התחילו אצלי התקפי חרדה . אחרי ניסיון בטיפול CBT זה לא עזר הרופא שלי המליצה על כדורי רסיטל ( 20מ"ג ) ליום . עברו כ4 חודשים מאז שהתחלתי לקחת תרופות . היום אני מרגישה בסדר גמור . השאלה שלי האם אפשר להתחיל בהדרגה להפסיק את הטיפול או שזה די זמן קטן להפסקת תרופות . תודה
 
ד''ר חיים היילפרין  
02:27 07.12.10
קשה לומר, במיוחד מבלי להכיר לעומק אותך, את היסטוריית הבעיה, את הטיפול שעברת (ומדוע הוא לא עזר) וכיו"ב. כללית, במקרים רבים ארבעה חודשים אכן "מספיקים", ובכל מקרה, חשוב לרדת במינון בהדרגה משך מספר שבועות.
 
גילי
18:09 01.12.10
יש לי פחד נוראי מטיסות מאז ומתמיד. אני טסה רק שאני חייבת. בת דודתי האהובה מתחתנת בפראג ואני חייבת להיות שם. השאלה שלי היא האם אני יכולה לקחת כדורי שינה שאין להם תופעות לוואי מזוויעות? (אם יש כאלה בכלל) אני לא רוצה לקום עם חולשות כאבי ראש וסחרחורות אבל כן לעבור את הטיסה בשלום.
אודה מאוד אם תתייחסו לשאלתי.
 
ד''ר אודי אורן  
18:48 01.12.10
לאסתי שלום,
את בודאי יכולה לקחת כדור שינה. התייעצי עם הרופא או הרוקח.
אני ממליץ לך לנסות את הכדור לפני הטיסה כדי לבדוק תופעות לואי.
מצד שני, אם יש לך כמה שבועות לפני הטיסה תוכלי לעבור טיפול פסיכולוגי ממוקד שיוכל להפחית למינימום את החרדה.
בהנחה שתרצי לטוס עוד בעתיד, אני ממליץ לך לפנות למטפל EMDR או למטפל התנהגותי - קוגניטיבי ולבקש טיפול ממוקד בחרדת טיסה.
בהצלחה,
אודי
ד"ר אודי אורן היקר,
תודה רבה על המענה המהיר.
הלכתי באמת לרופא שלי שהמליץ לי על כדור שינה ונתן לי מרשם. רציתי ליוועץ גם איתך. הכדור הוא כדור שרק לא מזמן הגיע לארץ ולכן אני לא בטוחה בשימוש בו. נאמר לי שהוא ללא תופעות לוואי השם שלו הוא אמביאן CR.
אם ידוע לך משהו על הכדור המדובר אשמח לשמוע חוות דעת נוספת לגבי נטילתו.
תודה שוב והמשך יום נעים.
אסתי
 
ד''ר אודי אורן  
20:16 05.12.10
לאסתי שלום,
מצטער אך איני מכיר אותו.
נסי לחפש בגוגל.
בהצלחה,
אודי
 
אילנית
18:32 04.12.10
שלום רב ד"ר!
אני בת 44, נוטלת מזה כשלוש שנים ויאפקס XR 75 פעם ביום. תחת הטיפול חשה בטוב ולא סובלת מחרדות.
ברצוני לשאול האם ניתן לאחר תקופה זו להפסיק באופן הדרגתי כמובן בפיקוח של הפסיכאטר שהחל את הטיפול את נטילת הכדור? ומה הסיכוי שלאחר הפסקת הטיפול יחזרו התקפי החרדה?

בנוסף, האם ידוע משהו על הקשר בין טיפול שכזה ובין התפתחות מחלת הסוכרת?

בתודה ובברכה,
אילנית.
 
ד''ר חיים היילפרין  
02:56 05.12.10
ניתן להגמל מכל תרופה נוגדת חרדה באופן הדרגתי, וטוב שתעשי כן בהתייעצות עם הפסיכיאטר. קשה לכמת את הסיכוי שלאחר הפסקת הטיפול יחזרו התקפי החרדה, אך ניתן להקטין אותו משמעותית באמצעות שילוב טיפול פסיכולוגי (שיחתי) בחרדות בגישה הקוגניטיבית-התנהגותית. איני מכיר קשר ישיר בין תרופה זו להתפתחות סכרת. בהצלחה!
+ הוספת הודעה
   1 ...  48  49  50  51  52  53  54  55  56  ...  101  
 חיפוש בפורום זה
המידע באתר אינו מהווה תחליף להתייעצות עם גורם מקצועי והינו בהתאם לתנאי השימוש
מנהלהודעה מקוריתתגובהללא תוכןהודעה חדשההודעה עם תמונההודעה עם וידאו
תגיות
חרדה חברתית   פוביות   פחדים   פוסט טראומה   פחדים אצל ילדים   טראומות ופחדים   פחד גבהים   קלאוסטרופוביה   חרדת נטישה
RSS RSS פורום חרדות, טראומות, פחדים