בריאות, רפואה
מאמרים | פורומים | קהילות | רופאים  
  חיפוש במאמרים  
הריון ולידהדיאטה, תזונהתרופות, ויטמיניםעיניים, משקפייםניתוחים פלסטייםרפואה משלימהקוסמטיקה, איפורעיצוב שיערפסיכולוגיהאורטופדיה
 
מין, יחסים, זוגיותכושר גופנירפואת שינייםרפואת ילדיםלב, כלי דםעזרה ראשונהמחלות, טיפוליםגיל הזהבחוק משפט, ביטוחמתכוני בריאות
הוסף למועדפים 
פורומים רפואיים
 

פורום חרדות, טראומות, פחדים עמוד 71

פורום חרדות, טראומות ופחדים הוא המקום בו תוכלו להתייעץ אודות חרדות, התקפי חרדה, פחדים, פוביות, טראומה, פוסט טראומה, PTSD, חרדת בחינות, פחד גבהים, חרדה חברתית, פחד ממטוסים, קלאוסטרופוביה, פחדים אצל ילדים, חרדת ביצוע, פורום פחדים נועד לכם.
מנהלי פורום חרדות, טראומות, פחדים:
ד''ר אודי אורן
לפרטים נוספים
ד''ר חיים היילפרין
לפרטים נוספים
 
שילה
05:08 25.06.09
כמו כל יצור חי ונושם אני גדלה
השנים עוברות ואני ממשיכה ואני פוחדת יותר ויותר מהעתיד , אני לא רוצה להגיע לשם אני פוחדת מעוד ועוד התמודדיות שהחיים נותנים לנו והם נותנים..
אני יודעת שככול שאהיה יותר גדולה אתקשה להתמודד עם הסיטואציות ויותר מכך גם באופן טיבעי אקבל פחות תמיכה ועזרה אני בת שלושים החרדה הזו לא חדשה בחיי אך לא מרפה , אני לא מוצאת את הכוח והבטחון בחברים לא בזוגיות לא פשוט מפחדת לגדול ושום דבר לא ישפר את ההרגשה וגזר הדין קרב ובא ואני באמת חסרת תשובות
 
ד''ר אודי אורן  
09:40 25.06.09
לשירלי שלום,
אני חוזר ומציע פניה דחופה לטיפול.
לא כדאי להתמודד לבד.
יש אפשרות לקבלת עזרה.
בהצלחה,
אודי
 
שילה
22:22 21.06.09
הי
יש לי חברה מאוד מאוד קרובה שקשורה את אביה בצורה מאוד הדוקה.

הוא מבחינתה תמיד עזר ותמך תמיד שם לא משנה מה, הוא האור בקצה המנהרה שלה.

הוא די מוכר אצלו באזור וזה ליוה אותה תמיד ונתן לה תחושת שייכות בכל מקום תחושה של פרגון ואהדה,
הוא מבחינתו עם עוד כמה ילדים אך באופן קצת שונה תמיד יותר דואג לה ככה זה היה ונשאר.
הוא לא צעיר הוא לא הכי בריא והיא חוששת מהיום בו יעזוב היא לא רוצה להשאר כאן בעולם כשזה יקרה היא עדיין כאן רק בגללו וגם מפחיד אותה נורא איך תהיה ההרגשה שלו כיצטרך להשאר לבד. היא מכירה אותו הכי טוב במקומות הכי הכי קשים הוא שיתף אותה בקיצור אני לא יודעת אם יש דרך להקל על התחושה של האובדן שככ מפחיד וגורם לה להרגיש שהיא חיה על זמן שאול.
 
ד''ר אודי אורן  
23:10 23.06.09
לדרור שלום,
אני מציע שהידידה תפנה לטיפול. אין ספק שהיא צריכה להתכונן לעתיד.
טיפול EMDR או טיפול התנהגותי-קוגניטיבי עשוי בהחלט להועיל.
בהצלחה,
אודי
 
מירה
09:58 22.06.09
לפני מספר חודשים חוויתי התקף חרדה בעקבות בעיות בריאותיות לא משמעותיות ולאחר תקופה מאוד לחוצה.
לאחר ההתקף הרגשתי כאילו סופי קרב.
מאז חיי השתנו.
אני מרגישה ניתוק רגשי ממה שקורה סביבי ואפילו מילדי, איני מתעניינת בשום דבר, אני מפחדת להיות לבד עם עצמי, השינה שלי אינה סדירה,, אני מוטרדת ממחשבות כמו משמעות החיים, כל אירוע קטן מפיל אותי וכדומה.יש לי התקפי חרדה במהלך היום, אני הולכת לעבודה אבל ממש מרגישה פחד לפני היציאה לעבודה ולפני החזרה הביתה אני מרגישה כאילו העולם לא ברור יותר ..... אני מרגישה כאילו משהו תופס אותי ולא מאפשר לי להשתחרר ולחיות ולשמוח כמו קודם.
יש לציין שכיו םאיני חושבת בכלל על התקופה בה לא הרגשתי טוב וכיום מצבי הבריאותי הוא תקין.
מצד אחד התחושות שלי הם כאילו שעברתי טראומה, כאילו שאני ב HOLD, אבל מצד שני אין לי כל זכרונות או מחשבות על התקופה בה לא הרגשתי טוב.

האם התופעה מוכרת ? איך אתם ממליצים לי לטפל ?

תודה

יעל
 
ד''ר חיים היילפרין  
03:31 23.06.09
התופעה מוכרת - החוויה של התקף חרדה (במיוחד בפעם הראשונה) מהווה טראומה של ממש. חבל שלא נגשת מיד לטיפול ואת ממשיכה לסבול - במקרה כמו שלך די בד"כ במספר שיחות עם פסיכולוג קליני המטפל בחרדות בגישה הקוגניטיבית-התנהגותית כדי להפטר מהחרדה ומתופעות הלוואי שציינת. אשמח לעזור לך בזה.
 
ברני
13:04 31.05.09
שלום ...... יש לי שאלה הנכד שלי בן חמש וחצי כבר כמה פעמים אומר לי שהוא רוצה להידרס ולהגיע לשמיים להיות בלתי נראה ופעמיים קרה שלקחתי אותו לטייל והוא פשוט רץ לכביש ואומר אני רוצה להידרס אני מעוניינת לדעת אם יכול להיות שהילד במצוקה מפני ש העיניין הזה מרגיש לי כאילו נדלק לי פה מנורה מאוד אדומה שצריך לעשות משהו בעניין אתמול הוא רץ לכביש לאחר שחזרנו מגן שעשועים שהוא נהנה שם וכשהגענו לכביש הוא רץ בידיים פתוחות לכביש דו סיטרי כשמשאית חנתה ולא הייתה לי שדה ראייה ואמר אני רוצה להידרס וכשרצתי אחריו הוא לא הקשיב לי ונפלתי לאורך כל הכביש על הפנים ורק אז הוא עצר וחזר אלי ושאל אם קרה לי משהו .אני נפצעתי ונעצרה לי הנשימה מהמכה בחזה . אני מאוד חרדה ומודאגת דחוף תשובה...... ברני.
 
ד''ר אודי אורן  
16:17 31.05.09
לברני שלום,

הסיפור על הנכד בהחלט מדאיג. ראשית בררי האם יש לו התנהגויות דומות עם אנשים אחרים (הורים, גננות, חברים). אם זו התנהגות שכיחה חשוב להפנותו (ואת הוריו) באופן דחוף לטיפול/הדרכת הורים.
אם הוא מתנהג כך רק איתך, כדאי לברר מה קורה שמביא אותו להתנהגות הזו. האם הוא חושב שזה סוג של משחק.
בכל מקרה כדאי לברר איתו מאיפה הגיע הרעיון הזה, ממתי, והאם יש מצבים אחרים שבהם הוא רוצה למות.
זוהי בהחלט מנורה אדומה.
בהצלחה,
אודי
 
ברני
13:54 17.06.09
הייתי מעוניינת לדעת אם יש אפשרות לבדוק ציורים שהנכד שלי צייר לי וכך אוכל אולי לברר אם הוא במצוקה מפני שפסיכולוג ששאלתי אמר שלא אוכל להביא את הילד ללא אישור ההורים שלו
 
ד''ר אודי אורן  
10:49 18.06.09
שלום,
בודאי שלא תוכלי להביא את הילד לפסיכולוג ללא ידיעת ההורים.
אני בטוח שיש פסיכולוגים שיוכלו לבדוק את הציורים, אבל אני ממליץ לך לנסות ולהשיג שיתוף פעולה של ההורים.
בהצלחה,
אודי
 
ברני
19:50 18.06.09
לפסיכולוג שלום .


ההורים אומרים לי שרק אצלי הוא מתנהג כך .אבל ליאב הנכד שלי חזר מהגן שבוע שעבר וגיליתי על הזרוע שלו סימנים כחולים כששאלתי אותו מה זה הוא ענה שזו העוזרת גננת צבטה אותו ניגשתי לגן והגננת אומרת שהיא יודעת ושהבן שלי כבר דיבר איתם וגם כלתי בעלי ניגש לגננת ואמר לה לא משנה מה קורה וגם אם הילד לא ממושמע לא צובטים ילד אן לאף אחד רשות לעשות זאת ושנראה את התמונות שצילמתי למשרד החינוך היום שוב ליאב נשאר אצלי לשעתיים בלבד וייצא לגינה ולקח את אח שלו בן שנתיים והעלה אותו יחד איתו לטרקטורון עם סוללה והתחיל לצאת מהגינה הוא ראה שאמרתי לו ליאב לא להמשיך ללחוץ על הגז זה מסוכן בכביש הוא פשוט לחץ יותר ושוב רצתי ותפסתי אותו בחולצה והכנסתי אותו חזרה ההתנהגות שלו ממש מתישה הוא לא מקשיב וכשאמרתי לו שלא אצא איתו יותר למקומות הוא אמר לי הלוואי שתמותי מה אני יכולה להבין מההיתנהגות הזו ואך אוכל להמשיך ןלהנות מזמן אכות עם הילד שמחפש את זה אם אני לא משתלטת ופשוט כואב לי מאוד עליו אני כותבת ודמעות זולגות לי .ילד חכם במיוחד ומתוק בבקשה מצאו לי פיתרון
 
לירון
11:44 15.06.09
שלום
הסיפור קצת ארוך, אני אתחיל מההתחלה כדי שיהיה כמה שיותר פרטים.
בת 25, אובחנתי לפני כמה חודשים כבעלת הפרעת קשב וריכוז והתחלתי טיפול בריטלין. בסופו של דבר התברר שיש לי רגישות יתר לממריצים. הריטלין גרם לי לתופעות לוואי קשות ביותר שהתבטאו בהפרעות קצב וחרדה. הדופק שלי היה מאוד מהיר (100-120), כשהייתי בודקת את הדופק הייתי מרגישה שיש לי הפסקות בדופק. בנוסף היו לי פעימות מוקדמות, דבר שמעולם לא היה לי. ניסיתי כבר את כל סוגי הריטלין בכל המינונים, גם לאחר הורדת המינון ל 10 מ"ג, שזה מינון מאוד נמוך בשבילי (משקלי 58 ק"ג) עדיין היו תופעות לוואי של מינון יתר :הפרעות קצב, סחרחורות. (הבעיה היא רגישות למתילפנידאט שקיים בכל סוגי הריטלין). בנוסף היו לי חרדות קשות עקב מצבי הבריאותי שכבר הקשו על התפקוד: לא יכולתי ללמוד, בקושי לעבוד, אפילו לא לראות טלוויזיה, המחשבות פשוט היו משתלטות עליי. לאחר כל זה הפסיכיאטרית שלי אמרה לי מיד להפסיק לקחת את הריטלין ואחרי שהפסקתי (אני כבר חודשיים בלי) תוך זמן קצר כל התופעות לוואי נעלמו לחלוטין וחזרתי לתפקוד תקין והחרדות עקב מצבי הבריאותי הפסיקו לגמרי. אמרו לי שאני צריכה לקחת סטרטרה במקום ריטלין, אבל העלות ממש יקרה – 650 ₪ לחודש, אין לי אפשרות לקחת את התרופה (סטודנט לתואר ראשון לא מרוויח כזה הרבה). כל הזמן אני בדאגות בקשר ללימודים (מאחר שיש לי קשיים) וזה יוצר מתח רב בחיים שלי. המצב מאוד מתסכל אותי ואני מרגישה שאני כישלון ושאני כל הזמן מאכזבת את עצמי.
אני מרגישה לחץ בחזה והרגשה שאין לי אוויר, הרגשה שאני צריכה לקחת נשימות עמוקות. אני לא יודעת אם אני בחרדות או שאני בסטרס, מה ההבדל, איך אפשר לקבוע? הנושא של הלימודים ללא ספק נמצא במחשבות שלי הרבה ומאוד מטריד אותי. בנוסף יש לי קצת בעיות שינה. אני מוצאת את עצמי לפעמים מתעוררת בחמש בבוקר ולא מצליחה לחזור לישון או שאני ישנה מלא, כמו 10 שעות בלילה, אני מרגישה עייפות. עשו לי בדיקות כמו אק"ג ואקו לב, בדיקות דם והכל יצא תקין. הרופא שלי לא מוצא שום בעיה פיזית.

רציתי לדעת האם לפי התיאור אני מצאת בחרדות, בסטרס?, האם טיפול תרופתי יכול לעזור?
 
ד''ר אודי אורן  
11:06 18.06.09
ללירון שלום,
מובן שאת נמצאת במתח רב המייצר חרדה.
הן טיפול פסיכולוגי והן טיפול תרופתי עשויים לעזור.
עקב התגובות הפיזיות שלך אני ממליץ לך לשקול פניה לטיפול פסיכולוגי.
פני לשירותי הייעוץ באוניברסיטה/מכללה שבה את לומדת.
בהצלחה,
אודי
 
סיגי
12:14 15.06.09
לפני כחודשיים וחצי עברתי חוויה קשה של אלרגיה שבה נסתם לי הגרון ולא יכולתי לנשום כל זה קרה באמצע כביש מהיר בפקק תנועה בתוך רכב מאז אני מרגישה כאבים עזים בקיבה לחץ חזק על הסרעפת וקושי בנשימה ודופק מהיר בבוקר כאשר אני קמה ואני מפחדת לצאת שלא לצורך מהבית כי מתחיל להיות לי שוב לחצים בסרעפת וקשיי נשימה יש לציין כי עשיתי את כל הבדיקות והכל תקין שאלתי היא: אם אכן מדובר בחרדה למי עליי לפנות לפסיכולוג או לפסיכיאטר? והאם הם יוכלו לעזור לי בלי להשתמש בתרופות?

בתודה רבה מראש
 
ד''ר אודי אורן  
10:58 18.06.09
לסיגי שלום,
עברת חוויה קשה ומפחידה. את מגיבה באופן המאפיין אדם שעבר טראומה.
אל תמתיני ותתני לתופעות האלו להתפתח ולהתחזק. פני לטיפול מייד.
טיפול EMDR המתמחה בהשפעות ארועים קשים נראה לי הטיפול המתאים ביותר.
חפשי באינטרנט או פני אלי ואשמח לעזור.
בהצלחה,
אודי
 
איריס
14:07 15.06.09

שלום רב!

אני בת 38 ופוחדת מאוד מבדיקות רפואיות (לא בדיקות דם וצילומים). למשל אני סובלת ובעיות עיכול ואני לא עושה בדיקות מרוב הפחד. קבעתי תור לפני חודש לסיגמואידיסקופיה ולא עשיתי מרוב פחד. בנוסף יש לי פחד מרופא שיניים כבר 20 שנה לא טיפלתי ויש לי בעיות רבות.הציעו לי טיפול בהרדמה מלאה אבל גם מזה אני פוחדת. ניסיתי בעבר שיחות עם פסיכולוג וגם היפנוזה ללא הצלחה.

אני על סף יאוש ויש לי לפעמים מחשבות אובדניות. רוב היום אני חושבת על הנושא וסובלת פיזית ונפשית . אשמח לקבל כל הצעה.

נא תשובתכם המהירה.
תודה מראש.
 
ד''ר אודי אורן  
10:55 18.06.09
שלום רב,
אין סיבה שתמשיכי לסבול כל כך. מדובר בפוביות - שלפחות מהמייל שלך - נשמעות פשוטות למדי לטיפול.
פני לטיפול EMDR או טיפול התנהגותי-קוגניטיבי. ודאי שהפסיכולוג התמחה באחד (או שני) התחומים האלו. אני מעריך שיש אפשרות לעזור לך.
בהצלחה,
אודי
 
אירה
10:31 17.06.09
שלום,
יש לי שאלה בעניין השפעת פוסט טראומה על זכרון.
לפני 7 שנים נפצעתי בפיגוע,נפצעתי קל.אבל הספקתי לראות את התוצאות הפיגוע.
מאז אני סובלת מפוסט טראומה ,אני נמצאת במעקב ומטופלת בתרופות.
תמונות מאותו אירוע קופצות לכמה שניות גם ביום גם בלילה.
כאשר מבקשים אותי להזכר בכל אותו היום אני לא יכולה להזכר ,רק בחלקיות.וזה לא עושה לי נעים בכלל.הדמעות יוצאות מעינים.מצב רוח מדרדר.
שואלים אותי באיזה בגדים הייתי-אני לא זוכרת טוב,שואלים באיזה מקום בדיוק הייתי ומה עשיתי ברגע של פיצוץ-לא זוכרת כל כך טוב.
יש לי גם בלבול בין חלום למציאות.
אני לא יכולה להזכר בתמונה שלמה מאותו רגע :לפני הפיגוע,אירוע עצמו ואחרי .
תמונה אחרי -היא בכלל מעורפלת ...

אם זכרון שלי נפגע ולא ניתן לשפרו?אם בעיה הזכרון זה גם חלק מפוסט טראומה?
 
ד''ר אודי אורן  
10:52 18.06.09
לאירה שלום,
בעיית הזכרון היא חלק מבעיית הפוסט טראומה. יש הטוענים שהפרעה פוסט טראומה היא במהותה בעיית זיכרון.

כל הסימפטומים שלך מאפיינים הפרעה פוסט טראומטית ואני ממליץ לך לפנות לקבלת טיפול ממוקד בבעיה זו.

טיפול בשיטת ה-EMDR מומלץ ביותר במקרים כאלו. חפשי באינטרנט או פני אלי ואשמח לעזור לך.

בהצלחה,
אודי
 
דניאל
13:27 14.06.09
לפני כמה חודשים חוויתי חוויה לא טובה מעישון בפעם הראשונה של חשיש.
זאת אומרת במהלך העישון נכנסתי לחרדה.
זה היה עישון ראשון וחד פעמי.

כמובן שהגעתי למסקנה שסמים זה לא!
אבל מאז, אני פשוט מפחד מכל מה שקשור לדבר הזה שנקרא חשיש.
שאני יוצא למועדונים או לפאבים אני כל הזמן מפחד אולי מישהו מעשן איזה ג'וינט או משהו כזה ואם אני אריח את החומר והוא יכנס לי לגוף.
או שנגיד אני מכיר בנאדם שמעשן אצלי בשכונה, וחבר שלי גר בבלוק שלו, אז שאני עולה אני מפחד שהוא מעשן בבית שלו חשיש ואני אריח את זה.

אני מזהה את את החשיש בגלל הריח, אבל בכללי גם אם אני יוצא נגיד לאיזה פאב ואפילו שלא מעשנים או משהו כזה, אני מפחד להריח את הריח של החשיש ושזה לא יכנס לי לגוף.

האם הפחד שלי צודק וההשפעה של עישון פסיבי או ליתר דיוק הרחה של ריח החשיש מסוכנת? אני לא נמצא בסביבה של מעשנים או משהו כזה, אבל אני לא יודע נגיד אם אני אהיה ליד מישהו שמעשן באיזה פאב, זה הפחד שלי.

אשמח לדעת האם הפחד שלי מוצדק ואיך אני מתמודד עם דבר כזה?
 
ד''ר חיים היילפרין  
03:16 15.06.09
צעירים רבים חווים חרדה בפעם הראשונה בחייהם בהקשר להתנסות עם סם כזה או אחר. באופן טבעי, לאחר התנסות טראומתית אנחנו רגישים לכל ניואנס שמזכיר את הגורם לטראומה וחשים את החרדה מחדש. עישון פסיבי של חשיש (הרחה) לכמה שניות אינו מסכן אותך בפועל, אך אם אתה מעוניין להפטר לגמרי מהפחד, גש לשיחה עם פסיכולוג המטפל בחרדות בגישה הקוגניטיבית התנהגותית. מנסיוני, במקרה כמו שלך די לעיתים בפגישה אחת כדי להפטר מהחרדה ואשמח לעזור לך בזה.


 
גלית
16:57 13.06.09
שלום, לפני כשבועיים חברה שלי (חברות של שנים) הטיחה בפני באגרסיביות שלדעתה אני סובלת ממאניה דיפרסייה. החברות, כאמור חברות ארוכת שנים. אמנם מעולם לא קיבלתי חוותת דעת כזאת מאף אחד אחר מהקרובים אליי, אבל אני אכן סובלת מדכאונות לפעמים, בעיקר כשזה נסוב סביב מערכות יחסים, או תכונות אופי מסויימות שלי שאני לא מרוצה מהם.
אני, לא מרגישה מאניה דפרסיבית. קראתי מעט על המחלה ונראה לי שהתסמינים רחוקים ממני, ובכל זאת נלחצתי מההערה שלה.
האם אני צריכה ללכת ליעוץ? או פשוט להבין ש"הפוסל במומו פוסל"?
קראתי גם שמחלה כזאת יכולה להתפרץ בגילים מאוחרים יותר.
בקיצור, מה דעתכם?
תודה מראש
 
ד''ר אודי אורן  
10:33 14.06.09
לגלית שלום,
מניה-דפרסיה היא מחלה בעלת השפעות קשות על חייו של אדם. לכלנו יש ימים טובים יותר ופחות, מצבי רוח טובים ופחות טובים, אבל כאשר יש השפעה משמעותית שלילית ומתמשכת על חייו של האדם זה יוצא מגבולות הנורמה.

דכאון הרבה יותר נפוץ באוכלוסיה ממניה-דפרסיה.

איני יכול - על סמך המייל - לקבוע האם את סובלת מהמחלה, אבל ההשערה שלי היא שלא.
ביקור חד - פעמי אצל פסיכיאטר בקופת חולים יכול לפתור את השאלה.

אם את סובלת מדכאונות, ייעוץ/טיפול בהחלט יכול לעזור.

בהצלחה,
אודי

 
יואב
12:02 13.06.09
שלום,
אני בן 23 וסובל מגיל מאוד קטן מחרדה והתקפי חרדה. שמעתי שישנם גורמים פנימיים שיכולים לגרום לחרדה. עשיתי בדיקות בסיסיות כמו בלוטת התרים, קורטיזול, ויטמין B אבל לא נמצאה בעיה שם.

אז רציתי לדעת איזה עוד בעיות פיזיות יכולות להיות גורם לחרדה (חוסר בויטמינים, הורמונים וכו')?

רופא המשפחה שלי אינו מגלה ידע רחב בנוגע לנושא אז רציתי לדעת אם תכלו להביא לי קצת הסבר.

וגם אם איזה מין רופאים כדאי להתייעץ בקשר לזה?

תודה!
יואב
 
ד''ר אודי אורן  
10:25 14.06.09
ליואב שלום,
כפי שכתבת חרדה יכולה לנבוע מבעיות פיזיות שונות, אך נראה לי כי הבדיקות שעשית מכסות את רוב התחומים המוכרים. איני מכיר חרדה כתוצר של בעיות הורמונליות או מחסור בויטמנים.

אני מניח שאתה אדם בריא פיזית, ולכן אני מציע שתשקול את האפשרות שהקשיים איתם אתה מתמודד מזה שנים באים ממקור שאיננו פיזי, אלא מהשפעת ארועי חיים על הגוף.

אני מציע לך להתמודד עם התקפי החרדה והחרדה בעזרת טיפול פסיכולוגי ממוקד: EMDR או טיפול התנהגותי-קוגניטיבי.

בהצלחה,
אודי
 
שלומית
11:44 12.06.09
שלום רב,
רציתי לשאול האם בחילות קשות, חולשה כללית, קשיי נשימה, כאבי גב תחתון יכולים להיות קשורים לחרדת הבריאות שאני חווה בחודשים האחרונים?
אני בטיפול פסיכולוגי כרגע שמאוד עוזר לי עקב חרדת הבריאות שתקפה אותי חזק מאוד לפני כחצי שנה ומאז אני חרדה כל הזמן שיש לי משהו נורא כמו סרטן או חרדה לבריאותו של בני בן ה 3.
כרגע כבר שבוע אני מרגישה ממש ממש רע והבחילות לא עוזבות אותי.
אני לא בהריון ואני בריאה חוץ מזה שיש לי אנדומטריוזיס שבדרך כלל גורם לכאבי בטן ולא לבחילות אצלי.
יש מצב שמרוב לחץ אני מרגישה כ"כ רע? או שאני צריכה לאשפז את עצמי במיון כדי שיבדקו אותי מהיסוד? עשיתי בדיקות דם כלליות השבוע והכל יצא תקין אבל עדיין יכולים מלא דברים להיות לא טובים.
משום מה יש לי הרגשה שיש גבול למה שחרדה יכולה לגרום לגוף ואני מרגישה ממש חולה.
אני בחורה בת 34, אמא.
 
ד''ר חיים היילפרין  
04:15 13.06.09
כל אבחנה נפשית מחייבת שלילה מקדימה של ממצאים רפואיים. יתכן ואחד או יותר מהתסמינים שציינת (כאבי גב או הבחילות, למשל) מקורו באמת בבעיה פיזית (בנוסף להפרעת החרדה) - יהיה עליך לעבור בדיקה מקיפה שתשלול כל ממצא רפואי לפני שתשקל האפשרות שמקור כל התסמינים נפשי. מובן שכדאי לך להתייעץ בעניין זה עם הפסיכולוג המטפל שמכיר אותך היטב.
 
הילה
15:59 04.06.09
מנסיונכם, האם טיפול EMDR בסיוע אלקטרודות במקום תנועות יד יעיל באותה מידה
תודה
הילה
 
ד''ר אודי אורן  
16:30 09.06.09
להילה שלום,
העברת תשומת הלב מצד לצד היא אלמנט מרכזי ביעילות ה-EMDR. המחקרים מראים כי תנועות עיניים יעילות מאד, אך הנסיון הקליני מראה כי תוצאות טובות מתקבלות גם בשיטות גירוי בי-לטרלי אחרות (כמו השימוש ב"אלקטרודות" שהזכרת בפנייתך, גירוי בעזרת צליל, ועוד).
בהצלחה,
אודי
שלום,
לפני כ 10 שנים עברתי טראומה נפשית,נפצעתי קל בפיגוע.
תקופה ארוכה אני נמצאת בטיפול ומעקב אצל פסיכיאטר,אני מטופלת בתרופות.
בכל התקופה היו לי מחשבות אובדניות מ"חבל שלא נערגתי אז" עד רצון להתאבד.
מה שהחזיק אותי לא לעשות את הצד הזה זה הבן שלי (הוא בן 7 כיום) ודת .
לא מזמן עקב איזה שהי שיחה זכרון,הרגשות שוב התוררו ואני מרגישה רצון להתאבד ולהפסיק לסבול.
נורא מהכל שכבר מחשבה על הבן לא כל כך עוזרת לי....
 
ד''ר חיים היילפרין  
02:20 08.06.09
אני ממליץ לך לשלב טיפול פסיכולוגי עם הטיפול התרופתי - פני לפסיכולוג קליני המטפל בטראומות בגישה הקוגניטיבית-התנהגותית או ב-EMDR. צרי כמובן קשר גם עם הפסיכיאטר המטפל בך ויידעי אותו על ההחמרה במצבך. בהצלחה!
 
ד''ר אודי אורן  
16:26 09.06.09
לאינה שלום,
הסיפור שלך מצער מאד מכיוון שאני מתרשם שאת סובלת מתופעה שהיא לפחות בחלקה פוסט - טראומטית אך לא מקבלת טיפול ממוקד בבעיה זו.
אני ממליץ לך - בתאום עם הפסיכיאטר שלך - לפנות בהקדם לטיפול אצל פסיכולוג המתמחה ב-EMDR.
בהצלחה,
אודי
שלום !!
אני בת 14 .
ויש לי פחד מוות מרפואת שיניים ובמיוחד מהזריקות הרדמה , איך שאני נכנסת לחדר של רופא השיניים הבטן שלי מתהפחת אני רועדת לפעמים מתחילה טיפה להזיעה ניהיה לי חם , ואני מתה לברוח משם .
עברתי פעם עקירה מסובחת שהיה צריך לחתוח את החניכיים או משהו כזה וכמובן שכל זה נעשה ללא ידיעתי לכך , אמא שלי אמרה לי שזאת עקירה רגילה ושזה לא כואב [ זאת הייתה העקירה הראשונה שלי] , הגעתי לרופא הוא עשה לי זריקת הרדמה [אחרי איזה חצי שעה של בכי] , והתחיל לעשות משהו בשן ואתחלתי לצעוק א\ הוא עשה לי עוד זריקה גם היא כאבה לי אז צעקתי , ואז אני זוכרת שנכנסו עוד כמה רופאים והכל נהיה מטושטש , הרגשתי כאבים , למרות שעשו לי באותו הטיפול 5 זריקות הרדמה , כי הרגשתי שחותכים משהו למרות שזה לא כאב וראיתי דם [הכל היה לי מטושטש] אז צעקתי וחשבו שכואב לי , מאז אין לי שום אמון ברופא , ואני מאוד מפחדת להגיעה למצב הזה שוב .
אני בטוחה שיש לי מלא סתימות שאני צריכה לעשות , ואמא שלי רוצה שאני יתחיל טיפול מקיף של השיניים , ואני מאוד מאוד פוחדת , כשכואבת לי השן אז אני לא אומרת כלום , אני מכחישה .
מה אפשר לעשות כדי להרגיעה את הפחד ?\
מחכה לתשובה , תודה מראש :)
 
ד''ר חיים היילפרין  
02:52 08.06.09
תתפלאי, אבל ישנם רופאי שיניים המתמחים בעבודה עם ילדים שמתים מפחד מרופא שיניים... כדאי קצת לחפש באינטרנט (או אפילו לשאול רופאי שיניים) על אותם רופאים שעובדים בטכניקות שונות שמקלות מאד על החרדה והופכות את הטיפול לחוויה נסבלת בהחלט. אין טעם לדחות טיפול שיניים (הרי בסופו של דבר זה רק יהיה יותר גרוע) - פשוט צריך למצוא את הרופא המתאים שאיתו חווית הטיפול תהיה נעימה ככל האפשר. בהצלחה!
 
ד''ר אודי אורן  
16:17 09.06.09
שלום,
אמנם יש רופאי שיניים רגישים וכדאי לנסות למצוא אותם.
אם זה לא יילך, טיפול ממוקד בשיטת טיפול פסיכולוגי בשם EMDR הוכחה כמאד יעילה בטיפול בחרדות מטיפולי שיניים.
בכל מקרה, לא כדאי לדחות.
בהצלחה,
אודי
 
מודאג
00:04 09.06.09
הייי
רמת הרגישות אצלי כל הזמן עולה, מכול תחום שהוא שאני יכול לחשוב.
אבל לא לזה פתחתי הודעה,
אגב, אני בטיפול פסיכולוגי פעמיים בשבוע.
כרגע יש משהו שנורא מדאיג אותי, אני מקווה שתוכלו לעזור
קניתי מכשיר יקר להכנת מיצים, שעובד בטכנולוגיה של מספר מעט סיבובים בדקה כדי שלא לפגוע בערכים התזונתיים.
שטפתי בטעות את החלק הפנימי של המכונה, החלק שסביבו נטחנים הפירות והירקות,
בעזרת סקוץ' ברייד שנשטף איתו הכיור לפני כשבועיים שלושה עם אקונומיקה,
אני כל כך מפחד שמרכיביי האקונומיקה יועברו למיצים,
יש לציין שהחלק עשוי מחומר שדומה לפלסטיק, אולי ממלנין או חומר כזה או אחר,
בינתיים השריתי את החלק במים,
אני אשאל את המוכרת אם יש אפשרות לרכוש את החלק בנפרד, זו מכונה יקרה קניתי אותה רק לפני כשבוע וחצי.
האם יש סיבה לדאגה? אני לא יודע אם אוכל פסיכולוגית להתמודד עם התחושה שאני שותה מיצים שאולי חדרו אליהם רכיבים של אקונומיקה , מה אוכל לעשות? עדיף לקנות חדש?
אודה על תשובה בהקדם!!!
 
ד''ר חיים היילפרין  
01:59 09.06.09
הבעיה שלך היא כמובן לא האקונומיקה (שיירי האקונומיקה שנותרו אחרי כל השטיפות שלך זניחים לגמרי ובשום אופן לא יכולים להזיק לך...) אלא ההפרעה הכפייתית שבאה כאן לידי ביטוי. ובהקשר זה, לא נותר לי אלא להפנות אותך לפסיכולוג אותו אתה רואה פעמיים בשבוע... הוא מן הסתם מכיר אותך הרבה יותר טוב מאשר ניתן להכירך מהשאלה - ויכול לתת לך מענה הרבה יותר מפורט והולם מאשר ניתן לתת לך בפורום. כדאי לבדוק עם הפסיכולוג שלך גם את האפשרות של שילוב הטיפול השיחתי עם טיפול תרופתי. בהצלחה!
שלום רב!
קיבלתי מרשם לכדורים מפסיכיאטר לטיפול בדיכאון ופוסט טראומה עקב טראומה שעברתי.
רציתי לדעת מה טיבם...
הכדורים שהוצעו לי:
פבוסקי וזיפקס
אם תוכל לעזור לי להבין מהם תופעות הלוואי שלהם ומה תועלתם
אשמח מאוד

תודה.
 
ד''ר חיים היילפרין  
01:51 09.06.09
כוונתך כנראה לפבוקסיל וזיפרקסה... פבוקסיל (פלובוקסאמין) היא תרופה נוגדת דיכאון וחרדה ויעילה גם בטיפול בהפרעה כפייתית. זיפרקסה (אולאנזאפין) היא תרופה אנטי פסיכוטית המשמשת במינונים נמוכים כ"סיוע" בטיפול בדיכאון וחרדה. תוכל למצוא הרבה יותר אינפורמציה אודות התרופות האלה אם רק תקיש בגוגל את שמותיהן - זה הרבה יותר פשוט מאשר להעתיק לכאן עמודים שלמים של מידע...
שלום , אני מקווה מאוד שתענו לי .. , אני בת 14 ואני מאוד ביישנית .
אני יושבת בפינה בסוף של הכיתה ןטני משתדלת לא לעשות כלום שימשוך אלי תשומת לב .
אני לא יודעת איך להגיב לדברים , למשל אני בחוג ריקוד , ואני די חדשה שם עם שתי חברות שנירמשו איתי [ לא הייתי מעיזה להרשם לבד ] ואחת הבנות שם אמרה שהיא אוהבת אותי וחיבקה אותי , ואני לא ידעתי איך להגיב חייכתי ושתקתי כמו מפגרת , ןעוד מקרה , יש ילדה בחוג ריקוד שאני "מעריצה" ומתה להיות כמוה , היא רוקדת יפה , היא יפה , רזה , ואומרים לנו שאנחנו דומות ,יש לה ביטחון עצמי והיא יכולה לגשת לכל הבנות ולדבר איתם חופשי , ולמשל כשהיא אומרת לי משהו אני עושה כאילו אני לא שמעתי , או שעונה לה בשיא המהירות כדי לא להסתכל עליה , וכשאני עונה בשיא המהירות לפעמים יוצאים לי משפטים מפגרים , למשל במקום להגיד נשברה לה הרגל יצא לי יש לרגל שלה שבר , וכשהיא שאלה אותי פעם של מי השיר ששמעתי בפאלפון אז עניתי לה שלי במקום את השם של הזמר .
אין לי כ"כ חברות , ותמיד כשמזמינים אותי לצאת \ לנסוע לאפשהו אז אני אומרת שאני לא יכולה וממציאה תירוץ , אני מעדיפה לשבת בבית במחשב .ובגלל זה הפסיקו להזמין אותי בכלל , ואני לא רוצה להתחנף ולבקש לצאת גם , אני רוצה שהן יקראו לי , שזה יבוא מרצונם.
וכשבנים אומרים לי משהו אני נלחצת מאוד ולא יודעת מה לעשות , למשל אם אני הולכת בבית הספר ואיזה מישהו מביא לי מכה בראש אז אני לא יודעת מה לעשות אני מסתכלת וממשיכה ללכת למרות שאני יודעת שאותו האחד שמביא את המכה רוצה שיזרום משהו , שאני יחזיר אולי , או משהו כזה .
אני מנסה להמנע משיחות עם אנשים שאני לא מכירה או עם בנים , כי אני נלחצת ואף פעם אין לי מה להגיד .
אני מרגישה משעממת , אם למשל אני רוצה להתחיל שיחה אם אחת הבנות בחוג [שאני לא כ"כ מכירה] כדי להתחבר אליהן אני לא יודעת מה לומר , איך לגשת .
ובחוג ריקודים כשהמדריכה מסבירה את התנועות אני מנסה ואם היא עושה משהו שניראה לי מסובך אני פשוט עוצרת ולא ממשיכה , ואז בבית אני מנסה ויוצא לי יפה מאוד , אני לא רוצה לרקוד יפה כמו שאני רוקדת בבית כדי לא למשוך תשומת לב כי אני די חדשה שם .
אני שונאת התחלות , ואני צריכה לעבור בית ספר בעוד שנתיים , אני פוחדת מכל דבר שאני לא רגילה אליו ו מכירה את האנשים בו או מכל מקום שבו לא רגילים אלי ומכירים אותי .
יש רק מקום אחד שאני לא מתביישת בו , וזאת הבמה , אני מופיעה מגיל צעיר מאוד , ועוד שנתיים אני צריכה לעבור לבית ספר לתאטרון , ואני אצטרך לעשות אודישן , וגם בגלל שבית הספר רחוק מהעיר שלי , אז אם אני אתקבל [בע"ה] אני אצטרך להכיר מחדש את כולם כי אני לא אכיר אף אחד בכלל .
מה אני יכולה לעשות כדי להפסיק להתבייש , ואיך אפשר ללמוד לדעת להגיב לדברים ? , אני מרגישה שכשמשהו שאני לא הכי בקשר איתו אומר לי משהו אני חוטפת בלקאווט ואני כאילו לא יודעת לדבר .
תעזרו לי בבקשה :(
תודה !!
 
ד''ר חיים היילפרין  
02:44 08.06.09
מהקריאה במכתבך הארוך עולה דווקא שאת נערה יפה, מוכשרת ובוגרת לגילך, וגם אותם "משפטים מטומטמים" שציינת לא נשמעים באמת נוראים כל כך... האם יש לצידך מבוגרים שאת נותנת בהם מספיק אמון (הורה, דודה, יועצת בבי"ס) כדי לשתף אותם בבעיה? פתיחות ושיחה כנה עם מבוגר תומך יכולה להיות תחילתו של פתרון. ייתכן שהוריך יואילו אפילו לממן עבורך שיחות עם פסיכולוג/ית שתעבוד איתך על נושאים כמו ביישנות ודימוי עצמי. לא קשה להפטר מביישנות, אבל, כמו לימוד ריקוד, צריך לעשות כמה דברים (כמו לפנות לטיפול) כדי שזה יקרה. בהצלחה!
שלום לכולם !
נראה לי זה הפורום המתאים...
רציתי להגיד שיש לי פחד מהמוות... אני יודע זה נשמע דפוק אבל בגלל זה אני קצתבקטע של להפסיק דברים בחיים.. זה אולי טוב אבל הפחד שלי קצת גדול...
אני מפחד שמישהו יבוא עם אקדח ויירה ועכשיו אני לומד נהיגה וממש מפחד מהכביש... וזה קצת עזר השיערוי נהיגה אבל לא לגמרי..
ובמיוחד יש לי פחד מאוד מאוד גדול מרעידות אדמה!
אני הרבה פעמים נתקל במצבים שאני כל הזמן חושב על זה ומה יקרה אם... ואיפה להתחבא?
ומתחת למה? כל הזמן ובימים האחרונים אפילו ממש הרגשתי רעידות כאלה ונורא פחדתי...
אמרתי אולי זה דימיון, אולי באמת רעידות וזה מנבא לרעידת אדמה שבאה... ואולי זה רעידות רגילות שקורות כל הזמן...
רק רציתי לההגיד שאף פעם לא הרגשתי ממש רעידות אדמה (טפו טפו טפו חס וחלילה חס ושלום) אפילו שקרו כשהייתי ער....
אז איך מתגברים על הפחד הזה?
 
ד''ר חיים היילפרין  
02:55 06.06.09
...הולכים לטיפול פסיכולוגי כמו גדולים. אתה סובל מתסמינים של חרדה, והדרך היעילה ביותר להתגבר עליהם היא לגשת לפסיכולוג קליני המטפל בחרדה בגישה הקוגניטיבית-התנהגותית. אתה יכול לפנות באופן פרטי או לנסות דרך קופ"ח שלך. בהצלחה!
 
ליאת
21:04 07.06.09
ביתי בת 5 וחצי ילדה שמחה ומקסימה.
לפני שבוע ימים היא בלעה בטעות מטבע של 2 שח היינו איתה בבית חולים וגילו בשיקוך שהמטבע בקיבה ורק בקשו מאיתנו לעקוב כי אכן הוא יוצא ואכן אחרי יומיים הוא יצא בקקי.
יומיים לאחר שהמטבע יצא הילדה הפסיקה לאכול ואני מגלה סימני חרדה קשים אצלה היא בוכה שהיא מפחדת לאכול היא כל הזמן בלחץ ומתח היא כמעט ואינה שותה.
גם בגן היא מסתגרת ומבקשת להיות ליד הגננת כל הזמן ואנחנו לא מצליחים לשכנע אותה לאכול.
יש לציין שזה כבר 3 ימים ביומיים הראשונים היא עוד אכלה קצת היום היא לא אכלה בכלל.
הייתה אצלינו פסיכולוגית שנסתה לדבר איתה אך ללא הועיל.
מה עלי לעשות???\תודה
ליאת
 
ד''ר חיים היילפרין  
02:29 08.06.09
לא ברור לי מדוע התערבות הפסיכולוגית לא הועילה ומדוע היא לא דנה אתכם באפשרויות השונות להמשך טיפול... מכל מקום, עליכם לגשת עם הילדה בהקדם לפסיכולוג/ית קליני/ת ו/או לפסיכיאטר/ית המטפל/ת בבעיות חרדה אצל ילדים. מעבר להתערבות הישירה עם הילדה תקבלו הנחיות מפורטות כיצד להתמודד בהצלחה עם בעיית החרדה של הילדה.
+ הוספת הודעה
   1 ...  67  68  69  70  71  72  73  74  75  ...  96  
 חיפוש בפורום זה
המידע באתר אינו מהווה תחליף להתייעצות עם גורם מקצועי והינו בהתאם לתנאי השימוש
מנהלהודעה מקוריתתגובהללא תוכןהודעה חדשההודעה עם תמונההודעה עם וידאו
תגיות
חרדה חברתית   פוביות   פחדים   פוסט טראומה   פחדים אצל ילדים   טראומות ופחדים   פחד גבהים   קלאוסטרופוביה   חרדת נטישה
RSS RSS פורום חרדות, טראומות, פחדים