פורום חרדות, טראומות, פחדים עמוד 72

אין שום עילה לטיפול תרופתי במקרה שלך! עצתי לך היא לגשת לטיפול פסיכולוגי אצל מטפל קוגניטיבי-התנהגותי המתמחה בטיפול בהפרעות חרדה.

שלום רב,

1.האם מנסיונך טיפול בOCD הוא טיפול קשה? כלומר האם ההפרעה היא עקשנית בדרך כלל?
2.האם מנסיונך כמו כן ההפרעה יותר עמידה לטיפול מאשר חרדה חברתית, הפרעת פאניקה או חרדה כללית?
3.האם מנסיונך אפשר לטפל בOCD רק ע"י טיפול התנהגותי וללא תרופות? ואם כן צריך תרופות אז בדרך כלל מה משך הנטילה הדרוש?

התשובה לכל אחת משלושת השאלות היא חיובית. ניתן לטפל ב-OCD ללא טיפול תרופתי, אף כי הטיפול התרופתי מסייע לקצר את התהליך. משך נטילת התרופות משתנה מאדם לאדם (לפי חומרת התסמינים, ההתקדמות בטיפול וכד').

אולי שאלתי לא הובהרה מספיק,
האם טיפול קוגנטיבי כפי שייעצת לי ישפרו רק הרגשתי ויורידו את הלחץ, או שגם יטפלו בסטרס שקיים אצלי שמונע ביוץ ומחזור??
האם לצד הטיפול אצטרך בכל מקרה להגיע גם לטיפולי פוריות???

תתקשר אליי יש לי משהו שיכול לעזור לך להרגעת הגוף והפש
03-6151617

לפני כשבועיים הוספתי הודעה בנוגע ללחץ מקהל וביישנות ...בזמנו אמרת לי שאני סובלת מחרדה חברתית ברמה נמוכה ושטיפול פסיכולוגי בשיטה קוגנטיבית התנהגותית (ללא צורך בתרופות) יעזור ואז אמרתי לך שאני נוסעת לאילת ולכן אני אתחיל שם את הטיפול.
בכל אופן מחר אני נוסעת ואני אתחיל שם טיפול בהקדם אבל רציתי לדעת מאחר ויש לי ראיונות עבודה שם (ועדיין לא עברתי אפילו אחד בחיי) שכמובן מאוד מלחיצים אותי והם עוד לפני הטיפול..האם רסקיו או רגיעון של הדס יכולים לעזור לי בראיונות עבודה או שיש משהו אחר קל וטבעי שניתן לקנות בבית מרקחת על מנת שאהיה פחות לחוצה..?
תודה מראש ויום טוב.
ראיתי שכתבת למישהו שיש תרופה בשם דרלין לחרדה..האם יהיה מומלץ שאקח אותה לפני הראיון והאם אצל כל רופא משפחה אני יכולה לבקש מרשם לתרופה זו?

כן, אם אין לך ברירה אחרת, את יכולה להשתמש ברסקיו או רגיעון, או לקחת דרלין מרופא המשפחה/ פסיכיאטר.

בטעות היא נכתבה לא במקום,

אולי שאלתי לא הובהרה מספיק,
האם טיפול קוגנטיבי כפי שייעצת לי ישפרו רק הרגשתי ויורידו את הלחץ, או שגם יטפלו בסטרס שקיים אצלי שמונע ביוץ ומחזור??
האם לצד הטיפול אצטרך בכל מקרה להגיע גם לטיפולי פוריות???

הטיפול הקוגניטיבי יוריד את רמת הלחץ (סטרס) ויסייע להצלחת טיפולי הפוריות. (הוא לא בא במקום טיפולי הפוריות.)

אני בטיפול פסיכולוגי ...כבר שנה וחצי ואני מרגיש עדיין מת לגמרי

שלום לפני שנתיים ו4 חודשים עשיתי שטות והלכתי לזונה מאז אני חי בפחדים ממחלות אני כבר לא מרגיש כלום אני ממש רוצה למות.......אני הולך לטיפול לקחתי כדורים כלום לא עוזר הריקנות ממש גדולה הפסקתי לצאת עם נשים אני מרגיש מלוכלך ומגעיל אני מתגעגע לילד שהייתי יש לי חלומות מוזרים אני ממש רוצה כבר למות אני לא יכול להמשיך לחיות ככה ......אני כבר לא יודע מה לעשות יותר...אני מרגיש שאין לי תקווה שחיי נהרסו בשל אותו יום ארור שבו הלכתי לזונה החוויה עצמה הייתה נוראית לא שלטתי במה שקורה מאוד פחדתי ממנה אני לא ילד אני בן 30 אבל אני מרגיש נורא בגלל היום ההוא....אני כל כך מתגעגע לעצמי ולמי שהייתי....

במקום להתענות כך שנים, אני מציע לך לגשת לטיפול פסיכולוגי. הפסיכולוג יסייע לך להתמודד עם הטראומה והשלכותיה ולחזור להיות מי שהיית.

לפני כשבועיים הוספתי הודעה בנוגע ללחץ מקהל וביישנות ...בזמנו אמרת לי שאני סובלת מחרדה חברתית ברמה נמוכה ושטיפול פסיכולוגי בשיטה קוגנטיבית התנהגותית (ללא צורך בתרופות) יעזור ואז אמרתי לך שאני נוסעת לאילת ולכן אני אתחיל שם את הטיפול.
בכל אופן מחר אני נוסעת ואני אתחיל שם טיפול בהקדם אבל רציתי לדעת מאחר ויש לי ראיונות עבודה שם (ועדיין לא עברתי אפילו אחד בחיי) שכמובן מאוד מלחיצים אותי והם עוד לפני הטיפול..האם רסקיו או רגיעון של הדס יכולים לעזור לי בראיונות עבודה או שיש משהו אחר קל וטבעי שניתן לקנות בבית מרקחת על מנת שאהיה פחות לחוצה..?
תודה מראש ויום טוב.
ראיתי שכתבת למישהו שיש תרופה בשם דרלין לחרדה..האם יהיה מומלץ שאקח אותה לפני הראיון והאם אצל כל רופא משפחה אני יכולה לבקש מרשם לתרופה זו?

הטיפול הנפשי יכול לסייע לך להתמודד טוב יותר עם המתח והחרדה, ובמידה ואלה משפיעים על סיכויי ההפרייה, את אכן יכולה לשפר כך את סיכוייך.

שלום, חדשה כאן..אז ..תודה על הפורום .
ברצוני לשאול.
אני אובחנתי בהפרעות חרדה ואוסידי..(תלישת שערות הראש..)ולפעמים קצת דיכיאון..
הייתי מטופלת ב מרוניל (חצי כדור בהתחלה ואח"כ שלם..)אך התופעות לוואי שלו קשות מאוד ..ואחרי משהו כמו כמעט שנה הפסקתי ..ועכשו אני בלי כלום..היה לי נורא קשה להפסיק מזה..
אני מרגישה חסור שליטה ..שלי (אחרת הייתי מפסיקה לתלוש לא??). כאילו תחושה של..מי אני??בלי הכדור ?. לדוג' אני מרגישה שאני רוצה קשר עם אדם שאני אוהבת אבל אז סוג של ריחוק ולפעמים אני חושבת שאני מרגישה מוזר..של כאילו אני כמו נבהלת כזה..כמו עוצרת את הנשימה לאיזה 2 שניות..ואז אני קולטת את זה ולא יודעת איך להגיב אחרי זה .. ואז אני דיי כועסת על עצמי ורוצה לחזור לכדור .. שאולי אז היה יותר טוב..
האמת שנמאס לי ללכת מרופא אחד למישנהו וכל אחד אומר משהו אחר..אני פשוט מרגישה בלי פתרון מוחשי ..שאני ארגיש שזה זה..
השאלה (אשמח גם לתגובה על מה שרשמתי למעלה..)האים בהיפנוזה אוכל לקבל יותר שלוות הנפש??ואת האיזון המיוחל..??
אודה מאוד לתגובה ..סליחה מראש אם זה נורא מורכב ומבולגן.אולי אפילו הפניה למישהו שיעשה סדר בסלט של החיים שלי..אני כבר בת 28 ..וזה מתסכל.
תודה רבה!

הטיפול הנפשי יכול לסייע לך להתמודד טוב יותר עם המתח והחרדה, ובמידה ואלה משפיעים על סיכויי ההפרייה, את אכן יכולה לשפר כך את סיכוייך. בהצלחה!

א. איך אני מבקשת כזה סוג של רופא??
חוץ מזה שניסיתי כל פעם פסיכאטר אחר..וזה לא ממש עזר..אז לא עדיף היפנוזה שלפחות שייתן קצת שלוות נפש.. קצת כדי לעזור לעצמי??..בנוסף לזה שהותופעות לוואי כאלו מגעילות..שלא בא לך לנסות משהו אחר כל פעם..
תודה על התגובה בכל אופן...
ב. אני חושבת שיש לי גם חרדת חברה. אני לא אוהבת להיות במקום עם הרבה אננשים לדוג' מקומות בליוי או אפילו משרד עם הרבה אנשים..אני בלחץ שמא יבקרו אותי או ייבחנו אותי באיזשהי צורה ..ואני מעדיפה ..לא להיות שם..
האים זה אומר שאני בעלת הפרעות באישות??
..יאוורדי..כמה בלגן זה ממש מתסכל.
ג. למי מופנות השאלות??

א. קראי שוב את תשובתי - אני מציע לך לפנות לפסיכולוג קליני (לטיפול שיחתי) ולא לפסיכיאטר (וטיפול תרופתי).
ב. הפסיכולוג יעזור לך גם עם החרדה החברתית.
ג. אלי.

אם אני מבקשת מהקופה ..
איך הם יודעים להפנות אותי לפסיכולוג שמתמחה בנושא..?
סליחה על ..חוסר ההבנה שלי..

אני בת 37 לפחות פעם בשבוע אני נתקפת בפחדים .פחד מהמוות אני פוחדת להיות לבד אני חייבת תמיד שיהייה איתי מישהו זה מאוד מרגיע אותי .זה קרה לי מחודש אוגוסט שחליתי במחלת הנשיקה .עשיתי בדיקות והמחלה עברה לי אבל עדיין אני חושבת שאני כול הזמן חולה ולא מפסיקה לבקר את הרופאים.מה אתה ממליץ לעשות?

ד"ר שלום

בתי בת 14.5 בשנה אחרונה שמנו לב לתופעה מוזרה ,בכל פעם שהילדה נמצאת בסביבת החברים מבית ספרה בזמן ההפסקות , היא מרגישה זיעה מוגברת באיזור בית השחי דבר שמאוד מטריד אותה , יש לציין שהנערה עוסקת בספורט ולא מזיעה בד"כ בזמן פעילות .הנערה מאוד מקובלת מבחינה חברתית , רציתי לדעת מה עושים במקרה כזה ? האם זו בעיה רגשית פסיכולוגית ?? איך אפשר לטפל במצב זה ?? יש לציין שלפני שנה בערך הנערה נבדקה ע"י רופא הילדים ועברה בדיקת דם לשלול בעית זיעת יתר והכל נמצא תקין ??
אודה לתשובתך .

הזעה היא תגובה טבעית ללחץ או התרגשות בחברה. קשה להבין מתיאורך מדוע זה קורה לבתך דווקא בהפסקות או מדוע זה מאד מטריד אותה - אלה מסוג הדברים שמתבררים לעומקם רק בשיחה של ממש במסגרת טיפולית. קרוב לודאי שאכן מדובר בבעיה רגשית (יתכן ומדובר בהתנקזות של בעיות אחרות, מה שקרוי convenient focusing, למשל) ויש להסתכל על שאר ההיבטים בחייה כדי להבין ולטפל בבעיה.

בחודש אפריל התנסתי בחשיש פעם ראשונה ..
ולאחר שנגעתי אחרי כמה דק' נעצמו לי העיניים לכמה שניות ולא הרגשתי בכלל וכשפתחתי הייתי ממש מבוהלת ולחוצה והתחלתי לבכות ולא הפסקתי והשפתיים היו יבשות לגמרי ורציתי מים ואמרתי לעצמי מה יש לי ואחד שהייה שם שאלתי אותו זה יעבור לי ? לא הבנתי מה יש לי
הדבר הראשון שעשיתי הלכתי לאבא שלי וסיפרתי לו ותוך כדי לא מפסיקה לבכות נכנסתי להתקלח והדבר שהכי רציתי זה לישון יום למחרת קמתי עדין הייתי מבוהלת ולחוצה והתחלתי להגיד לעצמי שוב מה יש לי אני לא בדיוק זוכרת
ואחרי כמה זמן התחילו מחשבות ששאני לא זוכרתת עכשיו כי זה כבר לא איתי
והיה לי תמחשבות תקופה ובחודש 9 התחיל לי פחד מהמוות אני אומרת לעצמי אם אני ימות ואם זה יקרה לי עכשיו והתחלתי לעבוד ואני בקושי מרוכזת כי כשזה פולש אלי או שאני נכנסת לזה או שלא יש ימים שאני מפחדת להיות לבד וככה כל יום אני קמה מפוחדת ועסוקה בזה
יש לך פתרון לזה ?

את סובלת מתסמיני חרדה שהחלו, כפי הנראה, באותה התנסות עם החשיש. (צעירים רבים חווים חרדה בפעם הראשונה בחייהם בהקשר להתנסות בסם כזה או אחר.) הפתרון לבעיה הוא לגשת לטיפול פסיכולוגי, רצוי בגישה הקוגניטיבית התנהגותית. אני מטפל בגישה זו, ובמקרים כמו שלך די לעיתים בשלושה-ארבעה מפגשים כדי להשיג הקלה משמעותית.

ולגבי השימוש בסם - זה מפתיע אותי בכל פעם מחדש עד כמה קלי דעת אנשים יכולים להיות ב"התנסויות" שלהם. ישנם דברים שהסכנה שבהם ידועה ואסור להתנסות בהם. עשו לעצמכם טובה - אל תגעו בסמים!, לא בסיגריות, לא בחשיש, לא באקסטזי, ולא בשום סם אחר!

שלום
אני בן 18 מתנהג טוב כאשר אני מדבר עם מישהו אבל אני מתקשה לדבר מול קהל במיוחד אם העיניים מסתכלות עליי.....
אני מבקש פתרון לבעייה ללא לגשת לרופא...
ותודה מראש.

אתה מתאר "פחד קהל", אחת מתופעות החרדה השכיחות ביותר. עומדות בפניך מספר אפשרויות טיפול: להקלה נקודתית בתסמינים אתה יכול להשתמש בתרופה נוגדת חרדה כמו דרלין (באמצעות מרשם רופא בלבד). התרופה משככת את פחד הקהל ומאפשרת לך שליטה רצונית ומיידית, אך אינני ממליץ עליה מאחר וקל לפתח תלות (פסיכולוגית) בתרופה שלא לצורך. אפשרות אחרת, היא טיפול פסיכולוגי בגישה הקוגניטיבית-התנהגותית. אני ממליץ על אפשרות זו, וברוב המקרים טיפול נכון יסייע לפונים להיפטר מהבעיה תוך פגישות ספורות בלבד. אפשרות שלישית היא להצטרף לקבוצות אנשים הנפגשות במיוחד למטרה זו. בארה"ב ישנן זה שנים אגודות כמו Toastmasters או Hopeful Talkers המסייעות לאנשים להיפטר מפחד קהל. בישראל הנושא פחות ממוסד אך מתקיימות מדי פעם סדנאות או קורסים המאפשרים למשתתפים לתרגל באופן הדרגתי ומבוקר עמידה בפני קהל.

אני תמיד חושש שאני לא מספיק חסון ורזה מדיי .בצעירותי הייתי רזה (לא רזה מאוד ,סתם רזה) אבל בשנים האחרונות התחלתי לאכול כמו מטורף(בלי להקיא כמו בולמיה אלא פשוט לאכול הרבה כדי להשמין כמה שיותר) כיום אני שוקל קצת יותר מהממוצע אבל תמיד יש לי בראש סרטים שזה לא מספיק וזה משגע אותי וגורם לי לחוסר ביטחון ,אני כיום בן 30 עובד ולומד ,יש לי חברה שהכרתי לא מזמן והיא אמרה לי שאני צריך לדבר עם פסיכולוג והיא חושבת שיש לי מחלה שהיא הפוכה מאנורקסיה,אשמח לקבל יעוץ ועזרה.

אתה מתאר הפרעה בדימוי הגוף. מדובר בתופעה שכיחה אבל חברתך צודקת - עליך לגשת לטיפול פסיכולוגי (רצוי בגישה הקוגניטיבית-התנהגותית) אם ברצונך להפטר ממנה אחת ולתמיד.

מזה מספר שנים אני מרגיש מתח גופני גבוה שמתבטא בעיקר בקוצר נשימה .

בעברי טופלתי תרופתית ופסיכולוגית עבור הפרעות חרדה . לדעתי הטיפולים הפסיכלוגיים באמת הואילו וכיום אינני יכול להגדיר את עצמי כחרדתי , אך אם כל זאת מבחינה גופנית אני עדיין מרגיש מכווץ ומתוח (אינני מבין בזה אך ייתכן שלאחר שהגוף התרגל לפעול כך 20 שנה הוא מתנהג כך באופן טבעי)

הודה לך מאוד אם תוכל להמליץ לי על דרך להרגיש יותר משוחרר

כדאי לך (גם מסיבות רבות אחרות), א. להתעמל באופן סדיר ו-ב. לתרגל הרפיה על בסיס יומיומי. אני ממליץ על התעמלות אירובית של לפחות 30 דקות, שלוש פעמים בשבוע - כל התעמלות שתביא את קצב הלב שלך לטווח האופטימלי (לגילך, בין 130 ל-150 פעימות לדקה) ותגרום לך להזיע. שיטות הרפיה ניתן ללמוד אצל פסיכולוג מיומן, בקבוצות ייעודיות או בלימוד עצמי, בעזרת תקליטורי הדרכה.

קודם כל אפתח בכך שחבל שאתה לא גר לידי מכיון שהייתי שמחה להגיע אליך .

לפני כ 4 שנים חוויתי כנראה לפי כל הבדיקות והתסמינים התקף לחץ וחרדה כל הבדיקות היו תקינות.
ההתקף היה בכך שכאלו אני לא נושמת טוב שלא נכנס ויוצא אויר, הייתי בודקת בגרון כל הזמן את הדופק, שואפת אויר לכיוון האף כדי לוודע שאכן הנני נושמת.
בכל פעם גילתי שאכן הנני נושמת :)
אני חושבת שזה הגיע לאחר הלידה של בני הבכור כאשר התפטרתי מהעבודה (מרחק) וכל עבודה שהתקבלתי לא רציתי ללכת...
בקצור תחושות לא נעימות של חנק , לחץ בגרון, לחץ בגב העליון בכתפים וכו'.
החלטתי "שהטמטום" שנכנס לי לראש חייב לצאת ונגשתי למשהי מדהימה שמלמדת דמיון מודרך, איזון הגוף וכל שיטות הטיפול שלה. וזה אכן הצליח.
כנראה גם שהייתי עסוקה מאוד אז לא חשבתי על זה הרבה.
עכשיו "התקף לחץ החרדה" כנראה חזק, לחץ בגרון, בכתפים וכו'... אני יודעת שוב שאני נושמת אך התחושה הלא נעימה חזרה.
לפני כחודש ילדתי את בני השני, בעלי בקורס והנני ישנה לבד, יש לי עזרה מהוריו אך כנראה שזה לא מספיק.. המון המון המון לחץ.
ברצוני לציין כי הנני אדם שאוהב לסמוך רק על עצמו וכנראה שהלחץ הביבי החדש וכו' מקשים עליי טיפה.
עזור לי בבקשה איך להעיף את המחשבות מראשי...... כל הבדיקות שנעשו עד כה.. הראו שהכל תקין (טפו טפו טפו.. לכן הנני חושבת שזה שוב פסיכולוגי
תודה תודה תודה תודה

את מתארת היטב את הרקע להתקפי החרדה. ההפרעה אכן מתפתחת בעיקר אצל אנשים אינטליגנטיים, הישגיים, בעלי יכולות מוכחות והרגילים לשלוט במצב, אבל כאלה שקשה להם להודות בחולשה, בקושי או בפחד, להגיד "בא לי לברוח", "אני לא יכולה יותר" או לבקש עזרה – בקיצור, להתחבר לרגשות לא נעימים כמו פחד, חוסר אונים וכיו"ב. כאשר נסיבות החיים מלחיצות או מאיימות – כמו לידת ילד שני (מזל טוב!) כשהבעל בקורס... – הם אינם "מרשים לעצמם" להתחבר ישירות לתחושות הפחד, חוסר האונים וכד', אלא חווים, כאילו משום מקום, התקפי חרדה.
קצרה היריעה בפורום להרחיב בהנחיות הטיפוליות, ולכן בנקודה זו אני מפנה בד"כ לטיפול בגישה הקוגניטיבית-התנהגותית. בהתייחס להערתך הראשונה, חבל שלא ציינת היכן את גרה כיוון שתגובתי המיידית לפנייתך היא בכל זאת להזמין אותך ולו למפגש אחד שדי בו כדי ללמד אותך על התופעה ולצייד אותך בכלים שיאפשרו לך להתמודד איתה בהצלחה. (מפגש בודד שכזה יקדם אותך מאד גם אם תמשיכי אח"כ בטיפול באזור מגורייך.) ולידע כללי, מגיעים אלי מטופלים מנהריה ועד באר שבע מאחר והקליניקה שלי נמצאת בסמיכות לתחנת הרכבת של באר יעקב.

ילדתי את בני הראשון לפני כ4,8 שנים, בלידה קשה וטראומתית, מה גם שבאותה עת סבלתי משני סוגי מונו, ללא ידיעה, חוץ מהידיעה שמשהו עובר עלי ואינני יודעת מהו. במהלך הלידה נטלתי אפידורל שלא ניתן לי נכון ועלה לראש, מה שאומר שהרגשתי את כל מהלך הלידה, כולל הואקום בסוף והתפרים שלאחר הלידה. שכבתי חמישה ימים בביה"ח בלי יכולות לקום מהמיטה. לאחר טיפול נאות חזרתי לבית הורי, הגבתי קשה, הייתי חלשה ועייפה מהכל. בקיצור, המונו עבר, ולא התאוששתי ממנו. עד לא מזמן, כשגילתי שאני סובלת מפיברומיאלגיה, פניתי לרפואה טבעית, בעזרת צמחי מרפא ותזונה, נראה לי שכרגע אני חשה טוב בקשר לפיברומיאלגיה, ורוטצה להביא עוד ילדים. הבעיה שאני ללא מחזור מאז הלידה, ועלי להתחיל בטיפולי פוריות, אבל אין לי כוח נפשי וכוח לסבול את התהליך, פתאום אני שמה לב שכשמדברים סביבי על ילדים או לידות אני מתרחקת, בכלל נהיתי כזו סגורה בבית, אני לא עובדת כחצי שנה, ומאז הוקל לי נפשית, אין לי לחץ חברתי. וכשמספרים לי על מישהי שילדה אני מגלה שאני בוכה. פתאום חשבתי שהמצב שלי מתאים לפוסט טראומה, השאלה איך ולמי לי לפנות לבירור, יעוץ וטיפול??

עליך לפנות לטיפול פסיכולוגי (רצוי בגישה הקוגניטיבית-התנהגותית). טיפול שכזה יסייע לך להתמודד עם התסמינים הפוסט-טראומתיים בתוך מספר לא רב של פגישות, וכדאי שימשיך וילווה אותך עד שתלדי את ילדך השני.

האם קיים טיפול כזה דרך קופת חולים??

אך איני בטוח שתופני למומחה המנוסה בטיפול בחרדות (כאמור, רצוי בגישה הקוגניטיבית-התנהגותית) - תצטרכי להיות ספציפית לגבי בקשתך ולוודא שאת אכן מקבלת את הטיפול לו את ראויה.

שבקופ"ח אין מומחים אלא סנדלרים מתחילים???
אם אני פונה דרך קופח עלי לבקש מרופא כלשהו הפניה, אם כן ממי??? איך פועלת הפרוצדורה בקופח?

וודה על ההתיחסות

אני רק הצעתי לך לעשות shopping כדי להגיע לפסיכולוג הנכון (וזו, אגב, עצתי הראשונה לכל מי שמבקש טיפול פסיכולוגי). התשובה לשאלתך השניה תלויה באיזו קופה את חברה. ההפניה נעשית בד"כ דרך רופא המשפחה ו/או יחידת ברה"ן בקופה.

אני מאזור מודיעין ואשמח דווקא בפסיכולוגית, אני בקופח מאוחדת.

תודה רבה רבה

התקשרי ל-03-5245541 ובקשי הפניה למטפלת קוגניטיבית-התנהגותית בחרדות. בהצלחה.

אני מבינה שזהו המס' בקופח מאוחדת, אכן כן??

אני מודה לך על כל הייחס,
איך אוכל לדעת על פסיכולוג שהוא טוב?
נתנו לי בקופה שם של דר אתי שחר, איך אני מבררת עליה??

אתי שחר לא תטפל בך - היא רק תראיין אותך ותפנה אותך לפסיכולוג מתאים. בקשי ממנה מטפל קוגניטיבי-התנהגותי באזור מגורייך ולכי על זה.

יישר כח גדול!!!

שלום, אני בת 33 ומעולם לא היה לי חב, אני מעט סגורה אך חחיה חיים פעילים ובריאים.
לאחרונה החלה לקנן בתוכי תחושה שאשאר לבד כל החיים, כל חבריי כבר חיים בזוג ואפילו משפחה ואני חוששת מה יהיה אם אשאר כך תמיד, אני יכולה להיות אם חד הורית, אך רוצה משפחה נורמלית. אני לא יכולה להפסיק לחשוב על כך שאשאר לבד.

כשאת בודדה, אין דבר טבעי יותר מלחשוב על הלבד ולחשוש מהחיים בבדידות. וה"תרופה" לבעייתך היא, כמובן מאליו, חבר לחיים. אם את מתקשה ליצור קשרים, כדאי לך לגשת לפסיכולוג, כמו גדולה, ולהתחיל לטפל בזה. מרבית הנשים הבודדות שהגיעו אלי אם בעיה זו מצאו לעצמן בעל בתוך כשנה מתחילת הטיפול...

אני יודעת היטב כי אני זקוקה לטיפול, אך בגלל מגבלות כספיות אני דוחה זאת. האם אתה מטפל באיזור המרכז\תל אביב?

אני מטפל בבאר יעקב (ליד נס ציונה), במרחק של כעשרים דקות נסיעה מתל אביב. ניתן להגיע אלי מת"א גם בתחבורה ציבורית (אוטובוס ורכבת - התחנות ממש לידי).

שלום, אני יוצא עם מישהי כבר חצי שנה, היא מקבסימה אך נראה לי שהיא מסתירה ממני משהו, אני מתחיל לגלות סימני חרדה כלפי האמינות שלה והחשיפה שלה בפני. מדי פעם היא פתאום מתנתקת ואני לא שומע ממנה יומיים, היא טוענת שלא הרגישה טוב, לא היתה מסוגלת לדבר, לא הלכה לעבודה וכו'. יש לי הרגשה שמדובר במשהו מעבר, אבל אני לא רוצה להלחיץ אותה. מה לעשות?

שוחח איתה בעדינות על תחושותיך. תן לה להרגיש בטוחה איתך באופן שתוכל לדבר איתך בפתיחות על בעיותיה. והיה סבלני - זה עשוי לקחת זמן מה עד שהיא תפתח, אבל זה יגיע.