בריאות, רפואה
מאמרים | פורומים | קהילות | רופאים  
  חיפוש במאמרים  
הריון ולידהדיאטה, תזונהתרופות, ויטמיניםעיניים, משקפייםניתוחים פלסטייםרפואה משלימהקוסמטיקה, איפורעיצוב שיערפסיכולוגיהאורטופדיה
 
מין, יחסים, זוגיותכושר גופנירפואת שינייםרפואת ילדיםלב, כלי דםעזרה ראשונהמחלות, טיפוליםגיל הזהבחוק משפט, ביטוחמתכוני בריאות
הוסף למועדפים 
פורומים רפואיים
 

פורום אלימות במשפחה

פורום אלימות במשפחה הוא המקום שלכם להתייעץ לגבי אלימות במשפחה, פורום אלימות במשפחה יעסוק בגילוי עריות, נשים מוכות, תקיפה מינית במשפחה, צו הרחקה, אלימות מינית, אלימות בזוגיות, התעללות בילדים, אלימות נגד נשים, מקלט לנשים מוכות ועוד
מנהלי פורום אלימות במשפחה:
מני מלכה
לפרטים נוספים
פנינה דובו
לפרטים נוספים
 
ליאת
23:51 13.02.15
שלום רב, רציתי להציג את המצב ולבקש כל עזרה שהיא בדבר ההתנהלות שלי במצב שנקלעתי אליו.
אבא שלי מאז ומתמיד היה בן אדם אלים, מובטל,אלכוהוליסט ועם בעיות זעם חסרות שליטה. הוא היכה אותי ואת אחיי הגדולים בלי הפסקה בילדותנו, וגם כמובן את אימא שלי. כשהייתי בת שבע עמדתי מולו ואמרתי לו שאם הוא מעז להרים עליי יד עוד פעם אחת אני אתקשר למשטרה. הוא התייחס אליי בזלזול כי אמר שלא יאמינו לי כי אין עליי סימנים (הוא יודע להרביץ בצורה שלא משאירה צלקות/ שטפי דם). יחד עם זאת, מאז הוא לא הרים עליי יד והתחיל קצת לפחד ממני.
מאז עברו אי אלו שנים, עכשיו אני בת 26, אני והאחים שלי כבר יצאנו מהבית אבל אימא שלי ממשיכה לגור איתו. אימא שלי ואבא שלי שניהם בשנות השישים לחייהם, בזמן הזה אבא שלי כבר הספיק לעבור שני אירועים מוחיים וכמה התקפי לב. אני חשבתי לתומי שאחרי שהוא הפך להיות נכה הוא הפסיק עם האלימות הפיזית ושנשארה רק האלימות המילולית נגד אימא שלי. כשאני ואחים שלי בבית אנחנו יכולים עוד לשלוט ולעצור אותו אבל כשהם לבד בבית אני לא יודעת מה קורה. גם חלק מהדברים אימא שלי לא מספרת אז אין לי באמת תמונה מלאה לגבי זה.
היום הגעתי הבייתה וראיתי את אימא שלי עם קיבוע ליד. כששאלתי אותה מה קרה היא סיפרה לי שהוא הרביץ לה שוב והיא נפגעה ביד.היא פחדה ללכת לרופא ורק אחרי שלושה שבועות, כשהכאבים הפכו להיות בלתי נסבלים והיא לא ישנה מהם כמה לילות היא הלכה לרופא ומסתבר שהיא קרעה את הגיד ביד. כמובן שהיא שיקרה לרופא ואמרה לו שהיא נפלה במדרגות.
אמרתי לה לפנות למשטרה להגיש נגדו תלונה אבל היא מפחדת. הוא מתעלל בה נפשית בצורה בלתי נסבלת (את זה אני יודעת בוודאות. השפלות, קללות, צעקות והקנטות בלי הפסקה). הוא הפך את אימא שלי לעבד שלו והוא מפיל עליה כל מטלה אפשרית והיא מקיימת כי היא לא רוצה לעצבן אותו.
האחים שלי לא תומכים בהגשת תלונה במשטרה (לדעתי הם חיים בהכחשה) ואני ממש חוששת לחיים של אימא שלי. אבא שלי הוא שקרן פתולוגי והוא עושה רושם של בן אדם מסכן ואני מפחדת שלא יאמינו לי או לאימא שלי אם נפנה לרשויות.
אציין גם שלאימא שלי יש חשד לאלצהיימר והמצב שלה מדרדר. החשש שלי הוא שהיא תהיה חסרת אונים ולכודה איתו בבית כי כרגע אף אחד מהם לא עובד. אני לא יודעת מה לעשות ולמי לפנות.
מעולם לא הגשנו נגדו תלונה, אימא שלי עירבה עובדת סוציאלית בעניין כשאנחנו היינו ילדים קטנים אבל אחרי שגדלנו היא לא עידכנה אף גורם בשירותי הרווחה בנושא ככה אף אחד גם לא מכיר את המצב. אני ממש חוששת לחיים של אימא שלי ואני לא יודעת מה לעשות או לאן לפנות. אשמח לכל תגובה ולכל התייחסות כי אני פשוט לא שקטה כשאימא שלי עם הבן אדם הזה תחת קורת גג אחת.
 
פנינה דובו  
11:41 16.02.15
שלום ליאת,
אני חושבת שהמפתח לנסיון לפתור את הבעיה היום הוא בידיכם, הילדים, שהפכתם כבר לבוגרים. הוריכם מזדקנים ועליכם נופלת יותר ויותר אחריות לגורלם ולחייהם. קשה לי להאמין שהוריך יעשו שינוי ללא התערבותכם.

את צריכה להיות מאד ברורה עם אחיך ביחס להוריך. אם תתאחדו כל האחים ותגלו עמדה תקיפה ומעשים בצידה, אולי תצליחו להשפיע במשהו על הוריכם. אם שאר האחים לא יצטרפו אליך תחליטי אם את לוקחת עליך את האחריות ודרשי מהם שלפחות לא יתערבו.

בגדול המשמעות של לקיחת אחריות היא: א. לקבל החלטה על כך ב. לבצע.
בביצוע אני ממליצה לך, רצוי בשם או ביחד עם אחיך, לפנות לשרותי הרווחה, ליחידה לטיפול באלמות במשפחה (אם אחד מהוריך קשיש, הטיפול יעבור למחלקה לקשיש) ולהתייעץ איתם כיצד לפעול. אגב, אם אביך אלכוהוליסט, הוא יופנה בראש ובראשונה לטיפול בבעיה זו.

האפשרויות להתערבותכם הן שונות ומגוונות, הכל בהתאם לנתונים בשטח: החל מהצגת עמדה תקיפה לפני הוריכם לגבי החלטתכם להתערב בנושא האלימות בבית ולפעול להכחדתה, עבור לנתינת מחסה זמני לאימכם אצלכם בבית, ועד התערבות מעשית שלכם בכל ארוע וארוע, דהיינו פנייה למשטרה (הרחקה זמנית של הגורם האלים מהבית), או הוצאת צו הגנה בבית המשפט (שיכול להוביל להוצאת הגורם האלים מהבית למסגרת טיפולית), או סיוע להוצאת אמכם למעון לנשים מוכות.

לאחר התערבויות כאלה ואחרות, ניתן יהיה לשוב ולשקול את המצב מחדש ולראות לאן מתקדמים (חזרה לחים נורמליים, פרידה, גירושין וכו').

כמו שאת מבינה מדובר באחריות כבדה, שלא תאפשר יותר לעצום עיניים או לתת לבני משפחתך להכחיש את האלימות ממנה סובלת אימך. אסור לך לחשוש שלא יאמינו לך. זוהי חולשה שעליך להתגבר עליה. גורמי הרווחה יכולים לעזור גם לך כדי לחזק אותך בנקודה זו. ואולי בכלל מכאן את צריכה להתחיל.

אם יש לך את הכוחות - צאי לדרך, והיא ממש לא קלה. צר לי.

בהצלחה,
פנינה
 
אנונימית
18:30 26.01.15
אני בת 28, אם לילדה בת שנתיים, נמצאת בזוגיות 4שנים עם אבי הילדה.
היחסים שלנו מההתחלה לא התאימו, הוא היה ידיד של האקס שלי והיה מכר טוב עוד 4 שנים לפניי מימוש היחסים.
בשנה הראשונה כבר הספקנו לגור יחד ולנהל בית וחיים משותפים אך במהרה הבנו שאנחנו לא מתאימים- אני אישה עצמאית עפ דעות מחשבות ומוח וממש כיף בחברתי לפי מה שהבנתי עד היום, הוא לעומתי רוצה אישה שתהיה תחתיו ותקשיב לו ותהיה האישה שלו ( הגדרה שאני לא מבינה עד היום).
בזמן הפרידה גילינו שאני בהריון והוא שמח והתמלא באושר בעודי ממרמרת בבכי על מר גורלי וכבר עלתה בי ההחלטה לבצע הפלה. כמו שכבר הבנתן לא עשיתי כך. הוא הבטיח להיות שם תמיד ולהשתנות במחשבה ובכללי כדי להיות בעל ואבא. לא התחתנו כי חששתי כאילו ידעתי מה יקרה בעתיד.
הילדה נולדה, נסיכת חיי האושר שלי, הוא חזר להיות פחות מבין ופחות שם ופחות רגיש אליי והתחלתי להרגיש לחצים נפשיים כי הרגשתי פשוט שאני מתמודדת עם הכל לבד. הבלגתי על כך כי הבנתי שזה אצל כולם. במשך הזמן כשאני חושבת על זה אחורה תמיד הרגשתי את האלימות שמושרשת בו, הוא היה גורם לי להרגיש מושפלת ליד חברים טובים, היה עושה לי פרצופים לידם שגרמו לי להתרחק מכל אותם אנשים, עד היום אני מעדיפה להיפגש עם חברות וחברים בלעדיו כי לא נעים בחברתו. אני מוצאת את עצמי מנסה להסביר לאחרים את הדיבור שלו והכוונות שלו כאילו הוא לא מובן אבל האמת היא שהוא בלתי נסבל. והוא בשלו: ״מי שלא מתאים לו שיחתוך אין לי בעיה להישאר לבד״
אני מושפלת תמידית, הוא חושב שהוא יודע הכל ומבטל כל מה שמישהו יגיד, הוא מרים את הקול ואגרסיבי בדיבור שזה מרתיע, גורם לי להישמע טיפשה ולא מסב לי אושר.
קשה להגיע להבנות האלה אבל זה כך, לעולם לא הייתי מאוהבת או מאושרת איתו וזו אחת הסיבות העיקריות ללמה עדיין לא התחתנו.
הוא הטיל עליי את כל האחריות של הבית והילדה שכולל הכל וכשאני מבקשת עזרה הוא לא מבין עד שאני מתפוצצת וצועקת ואז יוצרת משלוותי וכאילו מוכיחה לו שהוא צודק.
בשנה האחרונה הכל החריף, אינני מרגישה משיכה מינית בגלל המצב הנפשי הירוד, ובגלל או בעיקר כי אינני מאושרת ואז גם על זה הוא מתלונן אז בחוסר טעם ובשביל סיפוק רגעי אני שוכבת איתו. הוא לא מלטף או מנשק או מחבק רק אחריי שאני בוכה אחרי תקופה שזה כואב לי שאני מקנאה בזוג נערים שמסתובב מחובק ברחוב.
אתמול הוא הרים עליי יד בפעם השלישית מול הילדה.
פעם ראשונה לפני שנה השתחרר לו בוקס ושפך עליי בקבוק מרכך כביסהשאיימתי שאזרוק עליו, אחריי יומיים, ביקשתי שיחזור והתעלמתי כי הייתי בטוחה שזו אשמתי כי יש לי יכולת לטרף אנשים, פעם שניה העיף לי את היד בחוזקה ממנו עד שעפתי על הדלת וזה שוב טוטא
אתמול הוא נכנס אל המטבח ותפס אותי בחיבוק על הצוואר עם טלטול מצד לצד, אתמול הבנתי שאני אישה מוכה.
מה מפה?
 
מני מלכה  
11:04 28.01.15
שלום לך,

ההבנה הזאת שלך היא רגע חשוב מאוד שכדאי לתרגם אותו לפעולה.

הרי לא כדאי שתמשיכי לסבול...

עלייך לפנות לעזרה. להגיע למרכז לטיפול ומניעת אלימות במשפחה במקום מגורייך.

שם תזכי לעזרה בקצב שמותאם לך. גם רגשית וגם ביחס לפעולות שתוכלי לעשות לשם מימוש הזכויות שלך.


בהצלחה

מני

 
מילי
02:34 13.01.15
אני אשבור לך את העצמות
אני אהרוג אותך
את תמותי
 
פנינה דובו  
23:15 13.01.15
מלים חזקות.
לא סתם נאמרות.
אם בשיר ואם במציאות.

רוצה להוסיף?

פנינה
 
לא רלוונטי
11:35 08.01.15
שלום,
אני בחורה דתייה , נשואה + ילדים
מטופלת כבר כמה חודשים בטיפול מיני עקב קשיים במימוש זוגי שאנו סוחבים כבר מתחילת נישואינו. (עברתי טראומה כילדה שמקשה עליי בנושא, בעלי לא יודע )
יש לי בעל מקסים! עדין וחמוד, מתחשב, תומך ולא כופה שום דבר. עוזר לי בבית ועם הילדים, ומעודד אותי להתפתח ולהתקדם בחיים. והוא אבא נהדר!!!
בעלי לא מקנא לי כלל (גם אין לו עבור מה) . שנינו אנשים מופנמים וסגורים ללא חברויות משמעותיות פרט אחד לשני.
אך כעת שאלתי:
יש מספר התנהגויות אצל בעלי שהן קצת חריגות בעיניי:
לפני מספר שנים , גיליתי שבעלי צופה בפורנו, והתקיים ויכוח ביננו , במהלכו הסברתי שהדבר פוגע בי ולא נראה לי תקין (אנחנו גם דתיים). בעיצומו של הויכוח בעלי נטל סכין ואיים שאם אעזוב אותו הוא יתאבד. (כל הזמן טוען שאינו מאמין בגירושים)
הוא מסרב שנפריד חשבונות (למרות שמעולם לא סירב לבקשה כספית שלי, אבל אני גם לא טיפוס שדורש) (שאלתי אותו פעם ללא כל סיבה, פשוט דיברנו על הנושא כדיון)
בנוסף, בכל פעם שהוא נוהג, הוא מתחיל להתעצבן ולקלל. וכשאנחנו רבים, הוא פתאם מתחיל לצרוח ללא סיבה מוצדקת (לא צעקות רגילות) ולעיתים זורק דברים או מכה בקיר, או אוחז בי בחוזקה.וגם כשהוא מתעצבן על הילדים, הוא מסוגל לאחוז בהם בחוזקה , בצורה מכאיבה. והם פשוט נאלמים וחוטפים הלם.
הוא גם טיפוס מאוד לחוץ , מתקשה להתמודד עם משברים,
אני לא יודעת איך להתמודד עם ההתנהגות הזו שלו. ופשוט מתחילה לצחוק, והוא עוד יותר מתעצבן.
בסוף הוא נרגע, ולפעמים מתנצל. אך מדי פעם מטיח בי שזו אשמתי ואני מעצבנת אותו ודוחקת אותו לקצה.
גם אני טיפוס שכועס לפעמים, ובאופן כללי הבעיה שלנו גורמת לנו לתיסכול וזו בעיה שנובעת ממני. אך אני לעולם לא זורקת חפצים, או מקללת תוך כדי ויכוח. ולא מאבדת עשתונות.
כעת, בעלי הצטרף לטיפול באופן מאוד נוכח ופעיל. יש לו הרבה מרץ שהבעיה שלנו תיפתר, והמטפלת מתרשמת ממנו ומדגישה עד כמה הזוגיות שלנו היא חזקה (והיא אכן כזו). אבל, אני מאוד מתקשה לשתף אותו בבעיות האישיות שלי ולקיים איתו יחסים בצורה תקינה שהוא מתנהג כך. ובמילא נושא של יחסי מין קשה עבורי.
האם כדאי להעלות בפנייה את הנושא? האם זה יכול לפגוע בנו? (אולי היא תדווח למישהו) הוא באמת בעל טוב ומקסים, ואני אוהבת אותו מאוד!!
מה אפשר לעשות?
אשמח לתשובה!
תודב רבה
 
שים
14:21 12.01.15
חח דתיים חוליי נפש זה ידוע.
את צריכה פסיכיאטר וגם הוא
 
פנינה דובו  
23:11 13.01.15
שלום לך,

כל מה שאת אומרת רלוונטי. מה שמצטייר הוא שגם את וגם בעלך א. שונים אחד מהשני (וזה אך טבעי), ב. לכל אחד מכם צדדים כאלה ואחרים ("טובים" ו"רעים").
מה ששניכם צריכים ללמוד זה להכיר בכך וללמוד לכבד האחד את השני. יכול להיות שאז האלימות תפחת. ואם לא, ישנן דרכים להתמודד עם אלימות, אבל יתכן שתוכלו להגיע להבנות בלא צורך בהן.
נושא יחסי המין הוא רגיש במיוחד (ולא רק אצלכם). כדאי בוודאי לדבר גם עליו, אבל בשביל זה את צריכה להרגיש בטוחה הן עם המטפל/ת והן עם בעלך. לא ברור לי איך טיפול בבעיה זו יכול לפגוע בכם. בכל מקרה את יכולה לבדוק איתם, עוד לפני שאת פותחת את הנושא, כיצד ניתן לשמור אותו חסוי ולבסס אותו על אמון הדדי ביניכם.

ב ה צ ל ח ה!
פנינה
 
נעמי
00:40 07.01.15
שנים שאני סובלת מאח אלים, בילדות זאת הייתה בעיקר אלימות פיזית, ולא רק לי, לכל האחים שלי. היום הוא אלים בעיקר מילולית, הוא מאיים עליי הרבה ומתנהג באלימות כלפי הדברים האישיים שלי. אה, כן, הוא גם גונב לי, לאחים שלי ולהורים שלי כסף. הוא לא בן 14, הוא בן 24. כן, הזוי לגמרי...
העניין הוא שהנושא הזה הוא לא נושא מוכר ומדובר בחברה, ואין שום פיתרון ברשת לאח אלים.
לפעמים בלילה, כשאני חושבת על המשפחה שלי ומדמיינת מצב שבו מבקשים ממני לוותר על אחד מבני המשפחה שלי, אני לא חושבת פעמיים וישר יודעת שהוא הראשון שהייתי מוותרת על קיומו ומיד.
אף אחד לא רואה את מה שקורה איתו בבית, בחוץ הוא משדר משהו אחר לגמרי, בחור טוב שמוכן לעזור לכל מי שצריך.
הבעיה העיקרית היא שהוא עצמו חושב שהוא הכי בסדר בעולם, ושכולנו טועים ושקרנים. הוא משכנע את עצמו שכל מה שקרה לא באמת קרה. וזאת הבעיה הכי גדולה.
אין לי פרטיות,אין לי חיים נורמאלים (ככל שניתן) ואין לי ביטחון. אני לא יודעת מתי יגיע רגע השבר, או שהוא יפגע בי עד לאובדן, או שאני כבר לא אחזיק מעמד...
 
פנינה דובו  
23:29 11.01.15
נעמי שלום,
לא כתבת בת כמה את וזה חשוב. אם את קטינה, מצופה מהוריך שיעזרו לך ולאחיך להתמודד עם הבעיה ואת יכולה גם לשתף ולהיעזר בגורמי חינוך במסגרתם את לומדת. אם אינך קטינה, אני מציעה לך לפנות למרכז למניעת אלימות במשפחה באזור מגוריך, השייך לשרותי הרווחה, במטרה ללמוד את הנושא היטב ולמצוא את הפתרונות המתאימים.
לא ברור לי מאיזו אלימות את סובלת היום, אבל לפי דבריך היא לא גלויה לפני אחרים ובעיקר היא נשמעת כמסוכנת, מעבר למצוקה הגדולה והמתמשכת המשפיעה על חייך. שוב, אם אינך קטינה, את יכולה להגיש תלונה במשטרה, ואולי אף לעזוב את הבית ולהוציא צו הגנה שימנע ממנו להתקרב אליך. אבל על כל אלה כדאי לך להתייעץ לפני כן, כי לבד קשה לקבל החלטות כאלה.

בהצלחה לך,
פנינה
 
מיואשת
00:53 03.01.15
היום הוא אמר לילדים שידעו שיש להם אבא רע ואמא מטומטמת .
איך אחרי זה אני עוד צריכה להמשיך כרגיל ? לשבת בארוחה משפחתית ? להיכנס איתו לאותה המיטה ?
 
אנונימית
09:42 04.11.14
תקופה ארוכה מאוד אני נכנסת לכל אתר אפשרי כדי ליצור קשר עם נשים או קבוצות תמיכה שבהם נשים שנמצאות במערכת נישואים עם אלימות מילולית
אך קשה מאוד למצוא,לא מצליחה.
יצרתי קשר עם מחלקת הרווחה בעירי אך היה לי קושי להיחשף מכיוון שביקשו ממני להיפגש עם עובדת סוציאלית שתפנה אותי לקבוצה בעיר סמוכה לעיר מגוריי.
אני בת 46 עם שני ילדים בגיל 12 ,9
החיים עם אדם שמתעצבן מכל דבר קטן ,צועק,מקלל, מקניט, מאשים, חושב שהוא צודק בכל ,הוא חכם אין חכם ממנו ועוד....קשים לי מאוד.
הוא עובד בעבודה מכובדת אבל בחוץ לא יודעים מה קורה בבית.
אשמח מאוד לפגוש נשים בסביבות הגיל שלי שנמצאות באותו מצב כדי לדבר , להקשיב, לשתף ולהיות שותפה.
 
פנינה דובו  
10:24 04.11.14
שלום לך,

אין ספק שמפגש עם נשים במצבך יכול להקל עלייך. יחד עם זאת המפגש הזה איננו נוצר יש מאין וללא תיווך של מי שמכיר את הנושא ויכול לסייע בחיבור ביניכן, אני מעריכה שהתוצאות יהיו פחות מועילות ובעיקר בלתי אפשריות.

נשים הסובלות מאלימות בין-זוגית, אינן ממהרות להיחשף, מי כמוך יודעת זאת, ובדאי שלא מעל גבי האינטרנט.

לכן מומלץ להצטרף לקבוצות נשים מונחות, או קבוצות לעזרה עצמית, המבוססות בד"כ על התנסות בהקמת קבוצה. כל זאת במטרה לאפשר את המפגש בתנאים מתאימים ובאופן שיאפשר לך להיתרם ממנו.

ואת יכולה לנסות לחפש מענה בגופים אחרים, מחוץ לרווחה, המסייעים לנשים, כמו מסלן, ויצו, נעמת ואפילו שרותי בריאות (קופות חולים).

בהצלחה,
פנינה



 
שרה
10:42 04.11.14
אני קוראת אותך ולא מאמינה...
רק הודעה אחת מתחת להודעה שלך, פרסמתי שאני מחפשת קבוצה...
גם אני כמוך חושבת שלהפגש עם נשים במצבי ולדבר - יקל עלי.
גם אני כמוך נשואה וסובלת.
גם אני, כמוך, בת 44...
גם בעלי עובד בעבודה מכובדת, גם הוא צועק ולפעמים מרים יד, גם אני נשואה 21 שנה...
וגם אני פרסמתי וחיפשתי בפורומים, קבוצה.
.... וגם אני נרתעת מחשיפה (בעיקר מהרווחה, בעיקר בגלל חוויה קודמת מאד לא נעימה)
שלך,
שרה.
 
אנונימית
12:00 04.11.14
שרה יקרה
אני מאזור המרכז
אשמח מאוד לקשר
מחכה לאפשרות הזאת שנים
הפחד להיחשף תקע אותי מבלי לדעת מה לעשות
הנושא של אלימות מילולית כל כך בחיתוליו ולדעתי אין מספיק מענה לנשים במצבנו
חבל מאוד!
ואני לא חושבת שהנושא של אלימות מילולית/רגשית/נפשית וכו' נמצא בחיתוליו. אני כן חושבת שאין בכלל מענה לנושא הזה, בניגוד לאלימות פיזית. מיותר לציין (עבור שתינו ועבור עוד רבות) שאלימות מילולית/רגשית/נפשית וכו' היא לא פחות איומה, מסוכנת ומאמללת מאלימות פיזית. וכן, חוויתי את כל הסוגים המדוברים.
 
שרה
20:09 13.11.14
עבור שתינו כתובת מייל נוספת, לשימוש הזה.
כתבי לי לכאן וניצור קשר:
sarahcohan@walla.co.il
מחכה לשמוע ממך...
 
מיואשת
23:32 29.12.14
אני מבינה אותך חיה את אותה סביבנ אלימה. גם אני רוצה לדבר עם מישהי... לעשות משהו... כל הזמן מסתירה. קשה לחיות במציאות כזאת , קשה לשמור את זה בסוד.
 
שרה
10:14 30.12.14
היי, את מוזמנת לכתוב לכתובת מייל שמופיעה בהודעה מעל ההודעה שלך.
 
מיואשת
23:49 30.12.14
תודה
 
מיואשת
23:27 29.12.14
11 שנים של נישואים. והצרחות לא פוסקות. הילדים כבר מבינים ומבקשים שנפסיק לצעוק. שומעים שאבא אומר לאמא "לכי תזדייני" , שןמעים את אמא עונה אתה מקרה אהוד, גרוע כמו אבא שלך ועוד... המריבות נמשכות כבר שבוע .... בטח ימשכו עד עוד שבועיים .... ואז רוגע ... ירח דבש , חודש של שקט, של מילים יפות , תמיכה ותקווה . ואז כך פתאום, בלי שום טריגר ברור , הכל מתהפך ושוב ... צרחות, עלבונות .
אלוהים למה אני עוד כאן ? אני צריכה כח לצאת מהגיהנום הזה. ה צ י ל ו
 
מירב
23:28 19.12.14
נ
לאמא שלי אני לא יודעת למה את לא מבינה אותי אף פעם ועוזרת לי שגרתי איתך את צעקת עליי שיצאתי לבלות ואת לא הבנת שאני בסך הכל בת 25 וחזרתי מאוחר וקיללת כל הזמן שאני מטומטמת וחולת נפש שאני מבזבזת לך תמים והחשמל ותאוכל ושאני ילך לגור לבד ואז התחתנתי מהר כדי לא להיות לבד כמו שרצית אבל עכשיו אני סובלת חיה כמו משרתת של בעל שלא שולט בעצמו שפחת מין ושפחת כסף שסובלת מאלימות מהתעללות נפשית מהכאות מסטירות ממשיכות בשיער מדחיפות מקללות והשפלות מחניקות ואיומים מהבעל כל שבוע ואת רואה את כל זה ולא עושה כלום ועוד אומרת לי לחזור הביתה אליו שאני באה לבקר אותך תוך חצי שעה את מכינה לי דברים ואוכל ומלווה אותי אם לוסיה לתחנה ואומרת לי בכל פעם ולהיות אדון לעצמי אבל שולחת אותי הישר לגיהנום בלי רחמים את רעה מרשעת בגלל זה אני בקושי מדברת אם אף אחד שאח שלי הדרדר אם עבריינים עשית שמיניות באוויר והצלת אותו ואותי את משאירה לבד לסבול גם ככה בעלי אומר שאת שונאת אותי ושאת לא תקבלי אותי כי את אוהבת רק את אושרי וזה נכון את אושרי הצלת ואותי השארת לבד להתמודד בחרא של עצמי בבכי בצעקות בטיפולי פוריות אני בכלל לא רוצה בתת מודע ילדים במצב כזה אני בת להורים גרושים שהתגרשו בגלל אלימות במשפחה וזה החיים שלי כיום! אני בטוחה שאם אבא היה חי הוא היה מציל אותי ולא היה נותן לי לעשות טעויות ועוזר לי ותומך ולא מקלל אותי כמו שאת כל פעם מקללת ומשפילה אותי בכל הזדמנות אז הנה עכשיו אין לך חשמל ומים וחובות ואת חיה לבד כמו שרצית ואותי זרקת לאשפתות לגיהנום אם משוגע אבל תזכרי שאבא יעקוב רואה הכל וכועס עלייך שכל פעם שאני באה לבקר אותך את מדברת איתי יפה מארחת ואז ומסדרת לי אוכל ומלווה אותי חזרה לגיהנום אלוהים אני שותקת ולא מספרת כלום מפחד מבושה החברות כולם אף אחד לא יודע מה קורה לי באמת אף אחד כלפיי חוץ מנסה לטשטש ... עצוב מאוד 9 חודשים של נישואים לא קלים בכלל
אנא צפו והעבירו הלאה
שבוע טוב לכולם
 
דניאל
23:40 02.12.14
אני בת 20, קשר ראשון שלי עם מישהו בן 22.
לפני חודש וחצי הסתיים הקשר אחרי כמעט חצי שנה שהיינו ביחד.
יש לי בעיות נפשיות עוד משנים קודם, התקפי חרדה, הפרעות אכילה, פגיעה עצמית וכו'..
אבל בזמן הקשר איתו הכל החמיר והחמיר. לא קישרתי את זה אליו, לא הבנתי מה קורה לי, התפטרתי מעבודה חשובה (סייעת לילד אוטיסט), ניתקתי קשרים עם אנשים, פגעתי בעצמי המון וכו'..
הפרידה הייתה על רקע זה שקשה לו עם המצב הנפשי שלי, הוא בן אדם מאוד רגיש ודואג (טבעוני שמאלני שמגדיר עצמו כפמניסט אפילו).
היום אני מבינה כמה הקשר הזה היה חולה, הרסני ופוגע וכמה שהוא בן אדם אלים במסווה של אדם רגיש ומסכן.
הוא היה דורש ממני להיות איתו כל הזמן, וכועס עליי ומתאכזב כשהייתי רוצה לעשות משהו אחר,אפילו היה כועס אם לא הייתי מחבקת אותו כל הלילה (אפילו שאמרתי לו שנוח לי ואני לא יכולה לישון ככה) אז הייתי פשוט ערה רוב הלילות אצלו כי פחדתי שיכעס ויגיד שאני לא נמשכת אליו, היה מקטלג אותי כחולה ומסכנה שצריכה אשפוז, מתלונן כל הזמן על כולם ונע בין מצבי רוח קיצוניים, היה יורד על המשפחה שלי כל הזמן וגורם לי ממש לשנוא אותם. מעבר לזה היו פעמיים שבהם היו לי התקפי חרדה לידו והוא הגיב באלימות מתוך התסכול שלא נרגעתי, הוא ניער אותי, עיקם לי חזק מאוד את שני הידיים וכשאמרתי לו שכואב לי הוא ענה "חבל".
פעם אחת התעצבן שירדתי על עצמי ונתן לי סטירה קטנה.
והייתה פעם שלא היה לי מצב רוח כשהייתי אצלו והוא נגע בי כי חשב שזה יעודד אותי, ביקשתי ממנו שיפסיק ודחפתי לו את היד והוא התעקש להמשיך והפעיל כוח והתנגד והמשיך לגעת בי במשך כמה דקות עד שהוא קלט שזה לא בסדר והתנצל.
באותה תקופה לא ראיתי מה הוא עושה, לפעמים כן קלטתי ואז סיפרתי לעצמי סיפורים שהוא בסה"כ דואג ומתוסכל ושזו אשמתי שגרמתי לו לפגוע בי כי תסכלתי אותו.
רק ממש בשבועיים האחרונים התחברו לי כל הנקודות ונזכרתי בהמון דברים וקלטתי מה הוא עשה לי.
זה מציק לי נורא, אני מלאה ברגשות ומחשבות - כועסת על עצמי שאפשרתי לזה לקרות, כועסת עליו שהוא עשה את זה אבל מצד שני מרחמת עליו מאוד, פגועה מ"חברה" שיודעת מה הוא עשה לי וממשיכה להיות איתו בקשר ולתמוך בו כי "קשה לו".
זה מעסיק אותי כל היום, אני לא מרגישה שזה יושב אצלי כטראומה כי לא קשה לי לדבר על זה ואני אפילו מרגישה איזשהו דחף לספר את זה ולדבר על זה. אבל הדיבור על זה לא עוזר, זה ממשיך להטריד אותי ויש לי רגעים שאני בוכה בגלל זה ומרגישה נורא מתוסכלת וכעוסה. :\
 
פנינה דובו  
22:50 03.12.14
שלום דניאל,
אני מאד מבינה אותך.
אני מתארת לעצמי שאת כבר מטופלת בבעיות הנפשיות עליהן דיברת. ברווחה לא ממהרים להתחיל טיפול נוסף, במקרה כמו שלך, לפני שבודקים ומתאמים עם מי שמטפל בך את תהליך הטיפול.
לכן אני מציעה לך לפנות למרכז טיפול באלימות במקום מגוריך, אולי לאחר שתתייעצי עם מי שמטפל בך (בהנחה שיש כזה).
היות ואת נראית לי פתוחה למדי בקשר למה שאת עוברת, אני חושבת שלא צריכה להיות בעיה לעשות את התיאום הזה בין הגורמים המטפלים, לאחר שתשתפי אותם במידע הדרוש.
מהתיאורים שתיארת אין ספק שחווית אלימות מצד בן זוגך. גם מה שאת עוברת לאחר הפרידה ממנו מוכר ויכול לאפיין קשר בעייתי כזה, ואת בהחלט זקוקה לעזרה.
אם זה מה שמתאים לך, ואינך מכירה את המקום בו מטפלים בבעיית אלימות בין-זוגית, פני ללשכה לשרותים חברתיים באזור מגוריך ובקשי שיפנו אותך למי שעוסק אצלם ב"אלימות במשפחה". או - שתתייעצי עם גורם טיפולי שאת מכירה והוא יוכל להפנותך לשם.

שיהיה לך טוב ובהצלחה!
פנינה
 
עדי
08:35 24.11.14
בוקר טוב,
לצורך עבודת סמינר אני מחפשת מישהי ממרכז הארץ נפגעת אלימות שמוכנה לשבת איתי לשיחה אנונימית.
 
פנינה דובו  
19:21 26.11.14
שלום עדי,

אני מציעה לך לפנות לאחד מהמרכזים לטיפול ומניעת אלימות במשפחה, השייכים ללשכות לשרותים החברתיים ונמצאים בכל אזור בארץ.

פנינה
שלום,
ילד שהתייתם מאימו בגלל שאביו רצח אותה. הוא נמצא במשפחת אומנה. אילו זכויות מגיעות לו מביטוח לאומי ומגופים אחרים?
 
פנינה דובו  
19:18 26.11.14
שלום יואל,

אנחנו לא הכתובת לשאלות אלה.
נסה לפנות למועצה לשלום הילד, לארגונים המטפלים בילדים (מכון חרוב, משרד הרווחה וכד'), או לביטוח הלאומי עצמו. חפש בעתונות ובאינטרנט, שם מתפרסמים פרטי מענה טלפוני של ארגונים שונים.

בהצלחה,
פנינה
את ממש צודקת הגדרת את זה הכי טוב שיש .
אני פונה למערכת האם יש אפשרות לקשר אותי עם שרה
אני מרגישה צורך חזק מאוד לקשר מסוג זה.
אני חנוקה והדמעות כבר גם לא יורדות
ממש מבקשת.......
תודה
מצטערים. אין לנו את הפרטים שלכן.
אבל התחלתן. תמשיכו.

פנינה
 
שרה
08:26 14.10.14
שלום פנינה או מני, אני מחפשת (מזה זמן רב) קבוצה לנשים שסובלות מאלימות במשפחה (לאו דווקא אלימות פיזית) באזור השרון (כפ"ס-רעננה-נתניה-חדרה וסביבותיהן). אני לא מוצאת ברשת פרטים על קבוצות כאלו. חשוב לי שזו תהיה קבוצה של נשים, עם או ללא הנחיה מקצועית.
תוכלו לעזור לי?
 
שרה
13:29 26.10.14
ממש אשמח לקבל מידע על קבוצות נשים באזורים שרשמתי.
תודה.
 
פנינה דובו  
17:18 26.10.14
שלום שרה,

בכל אחד מהישובים שהזכרת קיים מרכז טיפול בנושא אלימות במשפחה, הנכלל במסגרת שרותי הרווחה העירוניים. במרכז טיפול כזה מתקיימות גם קבוצות לנשים הסובלות מאלימות במשפחה.
פני לשרותי הרווחה באזור המתאים לך והם ידעו להפנותך לכתובת המדוייקת.

בהצלחה,
פנינה
 
אורית
23:12 23.10.14
הייתי רוצה לקבל ייעוץ בנושא ששנים יש לי בעיה איתו. אני נשואה הרבה שנים ויש לי ילד מנישואים ראשונים ושלושה ילדים עם בעלי. בעלי מעולם לא הרים עלי יד במהלך השנים ולא הראה שום נטיה לזה (לעומת הנישואין שלפני שהיו לאדם עם נטיה לאלימות והלכתי בזמן), הבעיה הגדולה לאורך השנים היא הקשר שלו עם הבן שלי. הוא נמצא בתוך חייו מגיל קטן ממש ובהתחלה אפשר להגיד שמילא אפילו מקום של אב בחיים שלו, לא מושלם אבל סביר בהחלט, וככל שהגיעו עוד ילדים התחלתי לראות כמה היחס שלו לבני משתנה לרעה, כשיש ריב בין אחים הילד שלי תמיד מואשם בלי שום ברור, כשיש לבעלי איזה לחץ זה תמיד יוצא על הילד, הוא מרשה לעצמו לקלל אותו ולאמלל אותו בצורה פוגענית ממש ובשנה שנתיים האחרונות, אמנם לעיתים נדירות אבל יכול לדחוף ולהדוף אותו בגסות, וצרחות על הילד זה דבר יומיומי. הוא כאילו מנסה כל הזמן להטיל סמכות כוחנית על הילד, ולילדים המשותפים לרוב הוא מבליג על דברים שהילד הגדול מעולם לא היה מעז לעשות אפילו. אני תמיד יוצאת להגנת הילד אבל זה גורם לו לעוד יותר התנכלות והתנכרות.
בכלליות הוא אדם שקשה לו להפעיל סמכות נכונה על ילדים והוא עושה הכל בצרחות איומות, אני מתביישת לצאת לרחוב לפעמים ופוחדת לחשוב מה אנשים חושבים שהולך בתוך הבית שלנו, ומה שהכי גרוע שהוא מצא קלף להחזיק אותי אחרי שאיימתי כמה פעמים שאעזוב אותו: כל פעם שהוא רואה שאני מתכוונת לעזוב אותו הוא מכניס אותי לסרט שהוא הולך עכשיו ברגע זה לקפוץ מבניין, והוא שחקן כזה טוב ועושה את זה בצורה כל כך אמינה שבאותו רגע אני משתתקת מפחד ומתפייסת איתו רק כדי להחזיר את הרוגע מתוך המצב המאיים הזה. אני חייבת לציין שזה קשר עם המון אהבה כי חוץ ממה שתארתי יש בו הרבה טוב, אז אפשר להבין מה גורמים לי האיומים וההפחדות שלו...אפילו שהוא לא מאיים עלי אלא כביכול על עצמו ועל גופו שלו, זה איום קבוע שאני חיה תחתיו, הוא יודע שאין לי איך ללכת ממנו והוא מחזיק אותי בכיס עם האיומים האלה...אבל החיים בצל הצרחות שלו זה גם לא חיים בכלל. והוא לא מודה שיש לו בעיה, לא מוכן לשום טיפול.
עוד בעיה היא שאני מאוד תלויה בו כלכלית, למרות שיש לי משכורת ומזונות על הילד הראשון זה לא כסף שניתן לקיים בו 4 ילדים, ומשהו כמו 70% מההכנסות של הבית הן ממנו, והוא טוען שאם אעזוב אותו הוא לא ימשיך לעבוד וילך לכיוון של הרס עצמי ולא יבנה את עצמו חזרה בכלל וסביר מאוד מההכרות שלי איתו שזה מה שבאמת יהיה(הוא מגיע מרקע בעייתי ואני מרקע סטנדרטי לכן יש לו הרבה בעיות לא מטופלות, ואני מרגישה שהכל נופל עלי ואני לפני קריסה מהעניין של התיק שלו שאני סוחבת שנים).כך שבאופן פרקטי חוץ מללכת להוצאה לפועל ולסחוט ממנו סכומי כסף פה ושם מזונות מסודרים לא יהיו לי והיום הוא מכלכל את הבית בצורה מסודרת שההכנסה שלי לבד לא היתה מכסה, לא מדובר בחיי לוקסוס אלא בחיים שגומרים בשקט את החודש, ואני חוששת שאם אתגרש זה לא יהיה.
 
מני מלכה  
07:36 24.10.14
אורית שלום,
מהתיאור שלך נשמע, לצד אהבתך לבעלך, שיש חלקים לא בריאים בתוך הקשר שלכם שדורשים התייחסות.

הילד שלך לצד הילדים המשותפים- זוהי סוגיה שידוע שבמשפחות מעורבות, יוצרת רגישות, סוגיות של קונפליקט נאמנות, רגישות לקיפוח ועוד. כלומר, זה יוצר קונפליקטים שונים.

הדבר המורכב ביותר לטעמי- נוגע לסיבות שבגללן, לדברייך, את נשארת עם בעלך. בגלל שאת מפחדת שהוא יפגע בעצמו ובגלל קושי כלכלי. כלומר, בגלל פחדים.

אני הייתי מציע לך, גם כאישה שסבלה מאלימות בעבר וגם בגלל שבהחלט ייתכן שהדברים שאת מתארת בקשר הנוכחי הם גם כן סוג מסוים של אלימות, לפנות לייעוץ במרכז לטיפול ומניעת אלימות במשפחה- במקום מגורייך.
תוכלי לזכות בהכוונה וגם בהזדמנות לבדוק טוב יותר את הסוגיות הקשות שאת מעלה.

בהצלחה, ושבת שלום,

מני
 
אנונימוס
09:56 20.10.14
משאני קטנה אח שלי היה מרביץ לי מכות, חניקות, נועל אותי בחדר או בשירותים שעות, תולה אותי בחבלים של הכביסה כל מיני דברים. הוא גם היה נוגע בי באופן.... הייתי הולכת לישון בלילה ולא הייתי יודעת מה ייכנס בו אז פשוט לא הייתי ישנה (עד היום קשה לי לישון ואני קופצת מכל רעש קטן)
אח"כ גדלנו ויצאנו לפנימיות (יש לנו רק אמא) ופשוט לא באתי שבתות חופשה הביתה כי אם כן הוא היה ממשיך וגם יורד עלי ומשפיל אותי. עכשיו גדלנו עוד ופתאום הוא השתנה לגמרי!!! הוא קונה לי דברים הוא אוהב אותי באמת וגם אני אוהבת אותו, אבל אני עדיין לא מצליחה לשכוח את כל מה שהוא עשה וזה יוצר קונפליקט. ואם אני מזכירה את זה אז המשפחה שלי מבטלת את מה שאני אומרת ואומרים לי שטויות זה לא היה כל כך נורא הוא האח הכי טוב שלך תראי איך הוא מפרגן לך... והוא באמת. אבל אני מרגישה אולי דמיינתי דברים או שאני ממציאה? אבל יש לי עוד סימנים על הגוף ויומנים מהתקופה אז איך זה יכול להיות שאני ממציאה? והמשפחה שלי בזה לזה אז אני מרגישה דפוק עם עצמי אולי אני לא בסדר שאני מייחסת לזה יותר מדי חשיבות? אולי כל האחים רבים ככה ורק אני כזאת רגישה? ומה אני עושה עם זה שהוא השתנה? כולם מעריצים אתו אני לא יכולה לכעוס עליו כי הוא כזה טוב.
 
אנונימוס
13:43 20.10.14
לשאר האחיות הוא לא היה עושה את זה אולי כי הן גדולות ממנו וגם לאח הקטן שלנו
 
פנינה דובו  
13:39 21.10.14
שלום דני, (דני זה שמך?)

לא רק שעברת התעללות מצד אחיך, נוסף לכך גם הקושי שלא מאמינים לך ומבטלים את דבריך, את חוויות העבר שלך והזכרונות שלא מרפים. במצב זה את חווה את הפגיעה פעמיים, אז והיום.

האידיליה שאת מתארת מכסה על עבר קשה ביותר. אחיך שינה את התנהגותו מקצה לקצה. אפשר לנסות לפרש את זה בכמה צורות, אבל לא זה מה שמשנה עבורך. מבחינתך השינוי הזה שהוא עשה מקשה עליך עוד יותר וגורם לך לרגשי אשמה, עד כדי כפירה באמת שלך.

כל זה מביא אותך לשאלה הקשה שאת שואלת, שמשמעותה: האם לעמוד על האמת שלי ולהישאר נאמנה לעצמי, או לוותר עליה למען "שלום המשפחה".

הבחירה לפתוח את הסיפור מילדותך מול אחיך ומול המשפחה היא בכלל לא פשוטה ודורשת כוחות גדולים על מנת להתמודד עם תוצאות החשיפה.

אני סבורה שיהיה לך קשה להשתחרר מהשלכות העבר בלי שתעברי תהליך כלשהו שיעזור לך בכך. בטח לא קל לעשות את זה לבד וללא תמיכה מצד מישהו שאת יכולה לסמוך עליו. רצוי מאד לשתיעזרי במקרה כזה גם באיש מקצוע/מטפל שמכיר את הנושא (אלימות או פגיעות מיניות בתוך המשפחה) וכיצד לטפל בו.

ממש לא פשוט ואני מאחלת לך בהצלחה בדרך שתבחרי בה,

פנינה
בבניין שלי גרים זוג עם ילדה בגיל יסודי. יש לי סיבות טובות לחשוב שמדובר במשפחה אלימה. לא אחת הייתי עדה לקללות, הצעקות שבוקעות מהבית מדברות בעד עצמן, ופעם אחת האמא משכה לה בשיער בכוח לנגד עיניי.
כמובן חשוב לי שלא לתת לזה לקרות ולהעלים עין. אבל אני באמת לא יודעת איך, ולכן אני פונה אליכם.
לפני מספר שנים שוטרים דפקו בדלת של קרובה שלי, הם קיבלו דיווח שהיא מכה את בנה ובאו לבדוק מה המצב בבית. כמובן שזה היה שקר שנולד מסכסוך שכנים, אבל המקרה הזה יצר בה טראומה קשה, ואני מאוד חוששת ליצור מצב כזה אצלם. אפילו במידה וזה כן היה נכון ברור לי שהמשטרה פעלה כאן באופן פשוט טיפשי ולא מקצועי.
האם מוכר לכם ארגון או גוף שמטרתו לתת מענה לכך בצורה מקצועית ונכונה? תדעו להגיד לי "מה הדרך הנכונה" שלהם לטפל בזה? אני מדגישה שמדובר רק בחשדות ואנחנו לא בטוחים שהיא מוכה, תמיד יכול להיות שזו סתם ילדה מרדנית שצועקת הרבה.
חשוב לי מאוד לדעת שאני פונה לאנשי מקצוע עם רגישות והבנה נכונה של המצב, בניגוד לשוטר שאין לו הכלים המקצועיים לגשת אל המשפחה הזאת בצורה נכונה.

בבקשה עזרו לי לעזור לילדה הזאת.
תודה מראש!


שלום לך,

ניתן לפנות באופן אנונימי לאחד הגופים שמופיעים בהמשך.

חשוב, כדי למנוע טיפול לא הוגן, בעת העברת המידע, להבחין בין מידע אובייקטיבי לסובייקטיבי. להיצמד ככל שניתן לתיאור אמין ולא להסקת מסקנות.

מני


-800-220000 אלימות במשפחה


1-800-223966 אל"י – אגודה להגנת הילד


02-5639191 המועצה לשלום הילד

ולדווח בהקדם ..אם מול העיניים שלך נמשכו שערות מאחורי הדלת קורים דברים הרבה יותר גרועים ואת שמעת את זה ..אני לא מבין איך את לא מתערבת ועוצרת פיסית את האירועים ...מותר לך ...את אפילו מחוייבת .
הנשמה של הילדה הזו נקרעת מול עינייך עזבי תוירטואליות ועשי משהו ,אני חושב שאני הייתי בוחר בלהחזיק את האמא גם מהשיער אבל יש לי בעיה עם אלימות לחלש ממני , אני אבחר בהלרתיע , האישה תרגע , הילדה תבין שזה אסור איך שמתנהגים אליה ,תתחיל לאט לחשוב שונה,תפתח לעזרה .
תנסי להבין היכן היא לומדת ולדבר עם המנהלת לדווח , ממכתב בתיבת דואר יהיו לך את רב הפרטים שתצטרכי (לא לקחת משהו חשוב) .
את מצילה אותה ואת הצאצאים שלה , הדברים האלה מסריחים מהיסוד , בבית זה גיהנום שאת לא יכולה לתאר על לעצמך ,אם לא עברת .
עשי משהו מהר ..בבקשה...תודה ...סליחה .
 
שירה
13:01 16.08.14
שלום לכולם. אני נשואה לגבר אלים. אנחנו נשואים כשנתיים ויש לנו תינוק משותף בן 8 חודשים ויחד איתנו מתגורר הבן שלי מהישואים ראשונים בן 6. אני ובעלי לא מסתדרים על רשע הילס שלו להן שלי שהוא עלד היפראקטיבי עם בעיות התנהגות. בעלימלא מבין את המושג בעיות קשב וריכוז ובעינייו הבעיה היא חינוך ומנסה לחנך את הילד בדרך נוקשה. לי קשה לראות דברים כאלה ולכן כל הזמן אנחנו מסתכסכים. 90 אחוז מהועכוחים שלנו מתחילים מכאן. בפעם הראשונה בעלי תקף אותי פיזית כשהייתי בהריון בחודש שידי. הוא היכה אותי בפנים וגרם לי לחבלות מעל העין. בבית חולים מסרתי שהחלקתי ונחבלתי מהאסלה בשרותים. אושפזתי ליומיים להשגחה.זה קרה עוד שלושה פעמים במהלכם הוא הרים יד סחב לי בשיער דחף סטר לי בפנים ופעם אחת ניסה לחנוק. לצערי הוא כם לא כל כך נמנע מלעשות את זה ליד הילדים. לא אכפת לו שהם נחשפים. כרגע בעלי נמצא בבית סוהר על עבירה שלא קשורה לאלימות והוא משתחרר עוד חודש. לפני כשבועיים רבנו בטלפון והוא איים עליי ברצח ובחטיפת הבן המשותף שלנו כשאמרתי לו שנעמס לי ואני רוצה להתגרש. אני מבינה שזה מעצבים אבל בין היתר מבינה גם את הסכנה שזה עלול לקרות באמת. כמו שהוא איים באלימות והגשים את מילתו בסוף.
פניתי למרכז לאלימות במשפחה ומשם הופנתי לרווחה שכרגע בחופשה. סיכמנו שאני עוברת למקלט. בזמן הזה שהרווחה בחופש בעלי הבין את כוונותיי ושלי את חבריו לפנ שיעשו לי שטיפת מוח שדי עזרה לו. נירגעתי קצת. בין היתר בעלי עובר טיפול לשליטה בכיסים בבית סוהר. אני לא בטוחה כמה זה יעזור לו בחייו איתי. אני מאמינה שהאלימות תחזור בגדול באיזשהו שלב בחיים. אני נורא מבולבלת ולא יודעת מה לעשות. מצד אחד בעלי נהיה מאוד נחמד בטלפון עם המון כוונות לשקם את הזוגיוץ ומבטיח להשתנות. מצד שני אני חוששת ולא מאמינה שזה יהיה לצמיתות אלא רק לתקופה ראשונית ואז האלימות תחזור. אני מבינה גם שהיום יש לי אפשרות לברוח כי הוא לא פה וכשיהיה מחוץ לכלא זה יהיה יותר קשה.
אחת הסיבות הגדולות לזה שאני לא רוצה לעבור לנקלט זה שאני לא רוצה שהוריי ידעו. יש לי יחסים מאוד מסובכים מבחינה נפשית עם הוריי. אנחנו מגברים ונפגשים אבל הם מאוד שפטו אותי כל חיי על בחירותיי בחיים וכל הזמן מזכירים לי את הטעויות שלי. רק בגללם אני מסוגלת לרדת לכדורים פסיכיאטריים. הפחד הזה לאכזב אותם שוב ..
לפי הבנתי במקלט מנתקים טותי מהכל. לוקחים טלפון לתקופה לא ידועה,וזה דבר שמלחיץ אותי גם. לא להיות מקושרת עם המשפחה..מעבר לזה יש לי רכוש בבית ואין לי איפה לאחסן.. אני אמורה לוותר עליו?
מה לעשות? להאמין לבעל? ללכת עד הסוף עם הרווחה ולהתרחק מהבית? להתגרש? הרי אני לא מאמינה שבעלי ישתנה לאורך זמן.. תעזרו לי בבקשה. מי שיש לה נסיון עם המקלט תספרו לי מה הולך שם. איך מקבלים אותנו שם.
 
פנינה דובו  
16:13 16.08.14
שלום שירה,
מתוך מה שאת כותבת אני מסכימה שהמקום שיעזור לך יותר מכל הוא המקלט.
א. משום שאין לך מקורות תמיכה שיכולים מאד לעזור. יחסיך עם המשפחה שלך אפילו מקשים עליך עוד יותר.
ב. את עלולה להיות מושפעת מדי מדברי בעלך (וחבריו), היות ועוד לא פיתחת מספיק את היכולת להציב מולו עמדה מגובשת משלך.
ג. בעלך אלים ומסוכן, לך ולילדיך. טיפול שליטה בכעסים הוא טיפול ארוך והוא נבחן במעשים, לא רק במלים (בטלפון). באמת מוקדם לדעת כיצד יעבור שינוי.

אני חושבת שמה שאת צריכה עכשיו זה הכנה טובה לקראת יציאתך למקלט. את צריכה להיות משוכנעת ביציאתך למקלט, כדי שגם את תצליחי לעבור את התהליך שאת זקוקה לו. את, ביחד עם ילדיך.

המקלט הוא מקום בו הדברים מתרחשים באינטנסיביות רבה. זה לא מקום קל. יש לזכור שמגיעים אליו נשים עם ילדים במצב משבר והרבה לחץ. יחד עם זאת, שם את מוגנת (פיסית, החיים שלך ושל ילדיך!), כך שאת יכולה להתפנות יותר לעצמך ולבדוק איך הגעת למה שהגעת ואיך את רוצה להמשיך את חייך.

במקלט ישנו צוות מיומן שיעזור לך, ככל שתרצי ותתני לעצמך להיעזר. בלי שיתוף פעולה שלך זה לא ילך.

זו הזדמנות מצויינת לעשות שינוי אמיתי, ובתנאי שתתני את כולך למטרה זו.
אני ממליצה.

שיהיה לך בהצלחה,
פנינה
 
פנינה דובו  
16:14 16.08.14
עוד משהו. תנצלי את זה שבעלך מחוץ לבית. אל תחכי עד שיחזר.
ללכת עד הסוף עם הרווחה ולהתרחק מהבית, להתגרש !!!!
הוא עובד עלייך ...מושך זמן עד שיצא ...על זה שעשית לו את זה באירוע הבא הוא יוציא עלייך גם את העצבים של זה ...הוא לא שוכח ...הוא מהסוג המסריח .
מחובתך לספק לילדייך ולעצמך סביבה נעימה בטוחה , סביבה שבא לא חיים בפחד ואין איום שמרחם מעל הראש .
זהב גם עיניין של זמן עד שהוא יתחיל עם הילדים ...הוא מחפש על מה להוציא תסכולים ...הוא סתום ...הו אלא מבין את זה בכלל ...סתם מתנהג ללא מעצורים .
אל תיהי השק חבטות שלו אני גם בטוח שיש הרבה שלא פרטת ושזה הרבה יותר חמור מהתיאור שבחרת לתת, יכול גם מאוד להיות שאת באמת לא מודעת לחומרת המצב , אם את במתלבטת בכלל , כי נשמע שאת אישה אינטיליגנטית שעברה טרור על יידי הפחדה ואלימות ונוקשות ..החיי במחיצתו נוקשים הוא טיפוס קשה...לא מפותח ...לא מבין מה זה קשב וריכוז..וגם לא יהיו מריבות על זה..הוא ימצא דברים אחרים בשביל לחבוט ולהרגיש תהרגשה של השליטה על ידי פחד ...הוא מכור לזה ...הוא חולני.
קחי קצת אומץ ....קחי קצת שליטה....
תעשי סדר בחיים שלך..
כשרוצים לא חסר למי לפנות ...את לא במצב נפשי בכלל של להחליט עברת שטיפות מח ..תברחי הוא נשמע טיפוס אלים ופרמיטבי שכלא לא מפחיד אותו ...אלה מגיעים רחוק .
ליבי איתך .. וכולי תקווה שתעשי את ההחלטות הנכונות לך .
 
אנה
20:08 02.05.14
שלום אני כבר לא יודעת מה לעשות אני עייפה מותשת ואבודה
אני נמצאת עם בן זוגי כבר 3שנים יש לנו 2 ילדיםחווה ממנו אלימות נפשית קשה
אומר דבריים אכזריים. .אם ילדים הוא אבא הכי טוב בעולם
אחרי כמה זמן כיאלו כלום
כול הזמן מאיימת בעזיבה..
אני לא תלויה בו כלכלית ואני לא יודעת למה אני לא הולכת זה עוד יותר מאייש שאני לא יודעת לעמוד על שלי נמאס ללכת לישון ולבכות לכרית שהוא לא ידע שנשברתי שנפגעתי שאני חלשה..
מהיום להיום התסכול הופך ליאוש
אין ביננו יחסים כי אני לא מוסגלת אני נגעלת מרגישה כמו באונס גם שהוא לא עושה שום דבר בכוח אחרי כול המילים הקשות וקללות לא מצליחה..
אני יושבת חושבת ומנסה להבין איך הבן אדם שאני הכי אוהבת כול כך פוגע..
סליחה על אורך הייתי חייבת להוציא קצת
 
פנינה דובו  
14:58 03.05.14
שלום דניאלה,
במקום לנסות ולהבין אותו, תתחילי קודם מלהבין את עצמך ותנסי למצוא תשובה לשאלה מדוע את נשארת לחיות במחיצת איש שפוגע בך.
מזלך שפר עליך שאת לא תלויה בו כלכלית. פעמים רבות זה מה שמרתיע נשים להיפרד מבני זוגן האלים.
(אבל כפי שאנחנו תמיד אומרים, העניין הכלכלי הוא משני. כאשר האשה מוכנה נפשית להיפרד, לקחת את מלוא האחריות לעצמה ולגורלה, לסמוך על עצמה ולתת לעצמה את הזכות להחליט על חייה - על אף הקשיים - גם המצב הכלכלי לא ימנע זאת ממנה).

אם לא תביני מהו הקושי הנפשי שעוצר מבעדך לעשות זאת - יהיה עליך קשה להיפרד. תחילה עלייך להיות מסוגלת לקבל החלטה שאת באמת רצה להיפרד. אולי את עוד לא שם. וייתכן גם שעדיין ניתן לטפל בבעיה, ואתם לא חייבים להיפרד.

בשביל שתצליחי לגבש עמדה כלשהי, חשוב שתגיעי למקום הנכון שיוכל לעזור לך ולבעלך. אגב, אם בעלך לא יהיה מוכן להיכנס גם הוא לתהליך טיפולי - הסיכויים להבראה נמוכים יותר. זה ברור, אבל עדיין שווה לנסות גם בלעדיו. יתכן שיצטרף מאוחר יותר.

ואם את קוראת אותנו, את כבר יודעת לאן לפנות: מרכזי לטפול ומניעת אלימות, במסגרת שרותי הרווחה באזור מגוריך.

חזקי ואמצי, בהצלחה,

פנינה
 
מנוסה
19:27 17.10.14
פשוט הייתי איפה שהילד שלך היה .
אם זו לא מריבה אחת שהסתבכה אלא דרך חיים בבית ולא נעים או בטוח לך או לילדים , קחי תרגלים ותזוזי משם , לפחות חודש עדיף יותר...תחיי קצת בלי הפחד/החשש .תוכיחי לעצמך שאת יכולה ושבאמת איכפת לך מהם .
חודש אחד את חייבת להחזיק מעמד פחות מחודש זה לא יהיה שווה ...ואת יכולה !!!!
זה קטן עלייך !!!!!
+ הוספת הודעה
   1  2  3  4  5  6  7  8  9  ...  32  
 חיפוש בפורום זה
המידע באתר אינו מהווה תחליף להתייעצות עם גורם מקצועי והינו בהתאם לתנאי השימוש
מנהלהודעה מקוריתתגובהללא תוכןהודעה חדשההודעה עם תמונההודעה עם וידאו
תגיות
אלימות במשפחה   תקיפה מינית   גילוי עריות   צו הרחקה   הורים מכים   אלימות נגד נשים   נשים מוכות   התעללות בילדים   מכות בישבן
RSS RSS פורום אלימות במשפחה