בריאות, רפואה
מאמרים | פורומים | רופאים  
  חיפוש במאמרים  
הריון ולידהדיאטה, תזונהתרופות, ויטמיניםעיניים, משקפייםניתוחים פלסטייםרפואה משלימהקוסמטיקה, איפורעיצוב שיערפסיכולוגיהאורטופדיה
 
מין, יחסים, זוגיותכושר גופנירפואת שינייםרפואת ילדיםלב, כלי דםעזרה ראשונהמחלות, טיפוליםגיל הזהבחוק משפט, ביטוחמתכוני בריאות
הוסף למועדפים 
פורומים רפואיים
 

פורום אלימות במשפחה

פורום אלימות במשפחה הוא המקום שלכם להתייעץ לגבי אלימות במשפחה, פורום אלימות במשפחה יעסוק בגילוי עריות, נשים מוכות, תקיפה מינית במשפחה, צו הרחקה, אלימות מינית, אלימות בזוגיות, התעללות בילדים, אלימות נגד נשים, מקלט לנשים מוכות ועוד
מנהלי פורום אלימות במשפחה:
פנינה דובו
לפרטים נוספים
מני מלכה
לפרטים נוספים
שלום, אני בת 23 כיום ילדה מוכה שגדלה כל החיים בבית מתעלל שבו עברתי מסכת התעללויות מאמא שלי וסבא שלי. אמא שלי היתה מרביצה לי מכה מקללת אותי וצורחת עלי כל החיים, היתה קוראת לי בשמות כמו זונה כלבה מטומטמת טינופת אפס משפילה אותי וזורקת עלי דברים ומתעללת בי בלי הפסקה, בגיל 17 ניסיתי להתאבד בגלל זה והתאשפזתי כמה חודשים בבית חולים שלוותה בגלל דכאון קליני קשה, בקושי יצאתי מהמצב הנפשי הקשה שבו הייתי ועד היום אני נושאת את הצלקות על נפשי וגופי מההתעללות הקשה של אמי וסבי. היום אני כבר לא גרה עם המשפחה שלי כי עברתי לגור עם בן זוגי אך 2 האחיות הקטנות שלי(האחת בת 12 והשניה בת 6) עדיין נמצאות בחזקת אמי וסבי וגרות עם המשפה שלי. ניסיתי כבר כמה פעמים בעבר לפנות לגורמים, לרווחה ולמשטרה אבל עד היום לא נעשה מעשה בעניין ואני דואגת מאוד לשלומן של 2 האחיות שלי.. אני רוצה רק לציין שאת ההתעללות הכי קשה עברתי אני, אך גם האחות האמצעית חטפה הרבה מאמא שלי בעבר ועכשיו אמא שלי גם שכרה דירה בנפרד אז מי שמגדל את האחיות שלי אלה סבא וסבתא שלי אז אמא שלי פחות בקשר עם האחיות עכשיו וזה קצת מרגיע אותי אבל אני עדיין מפחדת מאוד שהיא תעשה להן משהו כי היא עדיין מגיעה לשם ומבקרת אותן הרבה וגם כי סבא שלי הוא גם אלים ולא פעם הרים יד על סבתא שלי ועלינו ואני מפחדת שגם הוא יתפרץ ואני לא יודעת אם המצב היום בטוח עבור האחיות שלי ואני מפחדת ודואגת מאוד לחייהן ולשלומן. ובגלל המצב הזה אני גם לא יכולה לנתק קשר עם המשפחה ומגיעה לשם הרבה בעצמי ונפגעת מזה נפשית כי זה מזכיר ומעלה לי את כל הזכרונות והטראומות הקשות. אני לא יודעת מה לעשות
יעל שלום לך,
נראה שעשית מהלך חשוב.
ידוע שכאשר ישנה סביבה שמזיקה ופוגעת, כדאי להתרחק ממנה, ונראה שכאשר צברת את הכוחות לכך, עשית זאת. כל הכבוד!

לגבי אחיותייך-
נראה שעשית את הפעולות המתאימות- כלומר פנית לגורמים האמונים על הבטחת שלומן של אחיותייך (רווחה, משטרה).

בדרך כלל- לאחר שעושים צעד שכזה, צריך לתת לגורמים לעשות את מלאכתם.
לצערי, אין לי שום דרך להבין או לדעת מה נעשה בעניין.

אופציה נוספת שעומדת לראשותך היא לפנות למוקד חירום לילדים בסיכון

בהצלחה וחג שמח
ד"ר מני מלכה
שלום,
בשנות השלושים לחיי, בזוגיות בת כמה שנים עם האיש שלי שהוא חם, אוהב, רגיש מאוד וגם חרדתי וחסר ביטחון.
מתחילת היחסים היו בינינו קצת חריקות לאור חוסר הביטחון שלו שהתבטא בלא מעט ביקורת ושתלטנות מצידו. למרות זאת, הרוב היה טוב. לפני כמעט שנה הציע לי נישואים והתארסנו.
כשהגענו הביתה אחרי האירוסין הוא חיבק אותי, התחיל לבכות (הוא לא בוכה אף פעם) ואמר לי כמה הוא אוהב אותי ושמח שהוא פגש אותי, ששיניתי את חייו ולטובה. אני מצידי הרגשתי הרבה רגשות מעורבים ודווקא נכנסתי לחרדה גדולה שאולי אני עושה טעות.
מצד אחד התחלנו לארגן חתונה ולחשוב על החיים המשותפים שלנו ומצד שני, בלית ברירה, הודיתי בפניו שיש לי ספקות ושאני מאוד מפחדת.
הפחד שלי העלה בו המון חוסר ביטחון ואז הכול מאוד הסלים. בערך חודשיים אחרי האירוסין, שכמעט וסגרנו אולם היו לנו כמה ריבים בהם קילל אותי ופגע בי מאוד. החלטתי לעצור הכול וביקשתי שנלך לטיפול. הוא סירב ומאז אנחנו עדיין כאן - ביחד אבל לא עובדים על עתיד משותף. אוהבים אבל לא מתפקדים.
הריבים בינינו הגיעו למקומות שאני לא תיארתי לעצמי.
לפני כמה חודשים היה אלים כלפיי בפעם הראשונה (אחרי שדוד שלו נפטר והנושא חידד לו כמה החיים קצרים ולמה אנחנו מבזבזים זמן ולא מתחתנים כבר). בחודשים אחר כך היו עוד כמה אירועים כאלו. בד"כ דחיפות, משיכות ודברים דומים. לכאורה, יחסית מינורי. לא משהו שיראו בסרטים הוליוודיים.
לפני חודשיים היה שוב ריב שהתחיל להיגרר לשם ואז גם החזרתי וכחלק מזה רמת האלימות עלתה מאוד. מאז היו עוד כמה אירועים כאלה. האחרון שבהם בחמישי והסימנים הכחולים עדיין עליי כתזכורת (וכנראה שגם עליו יש כמה סימנים).
מאוד מפחדת מההתנהגות של שנינו גם ונגעלת מעצמי ומהתגובות שלי.
אני פשוט כבר לא יודעת מה לעשות. מרגישה ש"הכי קל" זה לקום וללכת אבל אני משום מה לא מסוגלת לעשות את זה. גם מרגישה שאולי עוד יש לנו סיכוי ושאני מוותרת לעצמנו על עצמנו וגם שאם נניח וניפרד עכשיו וככה שנינו ננזק וייקח שנים לחבר חזרה את החלקים, בעיקר שלו אבל כנראה גם שלי.
לא מבינה איך להוריד חזרה את רמות האלימות, איך לצאת מהמעגל הזה???
הוא מאוד מחפש את החתונה, את ההתחייבות. רוצה ילדים רוצה להתיישב ואני מסרבת עד שלא נלך לטיפול או נעשה משהו עם מה שקורה בינינו. הוא לפעמים אומר שמוכן ולרוב לא ובפועל כלום לא נעשה.
מנסה לחשוב על דרכי טיפול אבל מפחדת לפנות לרווחה או משהו רשמי, לא רוצה שהשם שלי או שלו יהיה רשום איפשהו שקשור למדינה ושאולי בטעות זה יגיע למישהו/משהו.
אשמח להכוונה. כל הכוונה על איך אפשר קודם כל קצת להרגיע את הרוחות ולהוריד את התדירות של האירועים האלו?
איך להגיב כשזה מגיע לשם?
אילו אפשרויות טיפול יש בפנינו? (גרים בתל אביב, יש לנו רכב)
תודה
הילה שלום לך,

את מתארת דינאמיקה זוגית של אלימות.
נראה שבצדק, את מבינה שכדאי לטפל לפני שנכנסים למחויבות (חתונה).

דיווחים של נשים במרכזים למניעת אלימות מלמדים שלעיתים האלימות מחריפה אחרי החתונה ומאוחר יותר לאחר הולדת הילד הראשון.

אני לא בטוח שכדאי לפסול פנייה למרכז לטיפול ומניעת אלימות במשפחה.
גם אם זה אומר שאת מופיעה ברשומות, כדאי לדעת שהמהלך הטיפולי החשוב ביותר מול אלימות הוא לפרוץ את מעגל הסוד והאינטימיות שיש מסביבה. וזה אומר שאם מציבים את תחושות הבושה\חרדה\אשמה מול הכאב וההרסנות של האלימות, החשיפה עשויה להשתלם בסופו של דבר.
המרכזים למניעת אלימות אף משבלים שיטות טיפול שונות (פרטני, קבוצתי ועוד).

גם את וגם בן זוגך יכולים להשתלב בטיפול במרכז למניעת אלימות במקום מגורייך.

אפשרות נוספת היא כמובן המגזר הפרטי.
האפשרות שתפני למטפל פרטי, עדיפה כמובן על האפשרות שלא תגיעי לטיפול בכלל.
למיטב ידיעתי קיים בת"א מרכז טיפול בשם "קירבה בטוחה" שיכול להוות אף הוא אופציה טובה עבורך.

בהצלחה

ד"ר מני מלכה

 
איילת
21:25 09.08.10
שלום קוראים לי איילת ואני בת 19 ויש לי אחיות בנות 17 ו-15. לאמא שלי יש בעיות נפשיות אשר גורמות לה להתנהג באלימות פיזית ומילולית כלפי הסובבים אותה. עד היום היא פנתה את כל הכעס שלה כלפי אבא שלי. והוא בחר שלא לדווח עליה מרצונו מחשש לפגוע את במשפחה. אולם המצב החמיר והיום היא הפנתה את האלימות שלה כלפי, נשכה אותי וסילקה אותי מהבית. היא מודעת לעובדה שהיא חולה אבל מסרבת לקחת את התרופות שלה כי היא חושבת שהיא תוכל להבריא לבד. ברצוני לדעת למי אני יכולה לפנות כדי לתת לה את העזרה שהיא זקוקה לה (גם אם זה בכוח) לפני שגם האחיות שלי ייפגעו ממנה.
 
מני מלכה  
22:13 09.08.10
שלום לך.

מההיבט החוקי. בנוגע אלייך תוכלי לפנות למשטרה ולהגיש תלונה בגין אלימות.
בנודע לאחיותייך- הרי שהדבר דורש דיווח, הן למשטרה והן לפקידת סעד לחוק ילדים ונוער. שתי אחיותייך, בהיותן מתחת לגיל 18 נחשבות לחסרות ישע ועל כן זקוקות להגנה של החוק מפני התעללות ו\או הזנחה.

מההיבט החוקי והטיפולי- ברור שהסיטואציה מורכבת. בהסתמך על תיאורך נראה כי עזרה טיפולית (ולעיתים בשילוב רשויות החוק- כמו פקידת סעד) יכולה לעזור כאן. אם האלימות הינה חלק ממחלת נפש ייתכן שטיפול ראוי יכול להוביל לשינוי. אני מניח שפנייה לפקידת סעד תוכל להוביל לתהליך טיפולי שהוא "בצל החוק".

הייתי מציע לך לנסות ולהיפגש עם עובדת סוציאלית בבריאות הנפש באיזור מגורייך. אם אימך טופלה שם בעבר הרי שהיא אמורה להיות מוכרת. הייתי מנסה לבקש מהצוות הטיפולי שם להתגייס לטובת העניין- חלק מהמקצועיות של אנשי טיפול היא להבין את הסיטואציה שבה מצויה אימך ולפעול בהתאם. ישנם מקרים שבהם טיפול ל כל המשפחה גם יחד יכול לתרום מאוד- כדרך לחזק ולשפר את דפוסי התקשורת בניכם ולגרום לאימך לחוש פחות מאויימת. אני מניח שהחיים שלה ושלכם אינם קלים. במסגרת בריאות הנפש חברי המשפחה יכולים גם לקבל ייעוץ כיצד לפעול מול החולה עצמו.

בהצלחה
מני
אני צריכה מספרי טלפונים. מה אני האעשה אם היא לא תסכים ללכת מרצונה (כבר ניסינו פסיכולוג בעבר)
 
דורון
20:17 20.03.16
שמי הוא דורון אני בן 12 מכפר סבא אמא שלי לא מבינה אותי היא כל הזמן רוצה שאני אצא מהבית היא לא מבינה שאני אוהב להיות בבית מול הטלויזיה אז היא מכה אותי סטירות דחיפות צעקות בבית הספר מתעללים בי והיא לא יודעת היא כועסת שלא הגעתי הרבה פעמים השנה לבית ספר משהו יכול לתת לי עצה מה לעשות כדי להסביר לאמא שלי
 
מני מלכה  
07:56 10.08.10

תוכלי לפנות לרווחה ו\או בריאות הנפש- תבקשי שם ייעוץ בעניין זה

המחלק לשירותים חברתיים (רווחה)

08-9392620


מרפאה לבריאות הנפש ליד בי"ח קפלן

לתושבי סביבת רחובות

טל: 08-9441382



תחנה לבריאות הנפש רחובות

רח´ רמז, רחובות

לתושבי רחובות

טל: 08-9461893


בהצלחה
מני
אחותי קורבן לאלימות במשפחה.
היא ובן זוגה חולקים ילדה משותפת בת כשנתיים (ללא נישואין). ידוע לי על מקרה אחד של אלימות פיזית, והתעללות נפשית יומיומית המתבטאת בצעקות, קללות נוראיות, ניתוק שלה מסביבתה וסירוב שתצא מהבית לפעולות שגרתיות כמו מכון כושר וכיוב". לפני מספר ימים זה קרה שוב, הוא נעל אותה מחוץ לבית כיון שאיימה לעזוב את היחסים וסירב לשחרר את הילדה. הזמנתי משטרה ובסיועם הוצאנו אותן מהבית. אחותי בעלת ערך עצמי נמוך ובכל פעם משתכנעת שזה לא יקרה שוב, מגנה עליו ועל מעשיו בטענה ש"הפעם הוא לא הרביץ לי" וחוזרת למעגל.
מה אני יכולה לעשות על מנת להגן על אחותי ואחייניתי?
שלום לך,

הסיוע שאת מעניקה לאחותך הוא חשוב מאוד ובמיוחד מול אירועים של אלימות שאין להסכים איתם.

רצוי וכדאי לעודד אותה להגיע ולקבל עזרה. מומלץ באחד מן המרכזים לטיפול ומניעת אלימות במשפחה.

נראה לי שהדבר החשוב הוא שאחותך תלמד ותקבל את הכלים להגן על עצמה- אני משער שזה יתרום להעלאת הערך שלה בפני עצמה.


ד"ר מני מלכה
כתבתי כבר בעבר......גרושה 15 שנה לאחר 27 שנות נישואין לגבר אלים. בטיפול תרופתי ופסיכותרפיה שבועית לאחר שאובחנתי כסובלת מהפרעת אישיות גבולית, הפרעת חרדה עם דיכאון משני ונפגעת טראומה מתמשכת. בטיפול הנקרא dbt הוקנו לי כלים שיאפשרו לי לדאוג יותר טוב לעצמי......עם זאת גיליתי שאין לי מוטיבציה לעשות זאת בשל רגשות אשם שיש לי כלפי ילדי שהיו עדי שמיעה וראיה לאלימות וקרבנות ישירים שלה. בעבר לא היה לי צורך להתמודד מאחר והכל היה מודחק. כתוצאה מהטיפול התעוררו זיכרונות. ולא רק אצלי. גם שלושה מארבעת ילדי (כולם בוגרים וחלקם הורים לילדים), בשלב זה או אחר הלכו לטיפול. אני חשה אשמה על כך שלא הגנתי על ילדי מפני הטראומות שחוו. בתחילה ניסיתי לכפר ולפצות על כך ע"י נתינה.... כיום זה כבר מעבר ליכולתי הפיזית, הנפשית והכלכלית, ואף אפשרתי להם לנהוג בי בחוסר כבוד. משמע: זה מה שמגיע להם וזה מה שמגיע לי. היום כבר למדתי להציב להם גבולות. בהעדר יכולת לכפר ולפצות אני היום במצב בו אני מענישה את עצמי. מאחר ואני נמצאת במסגרת טיפולית, הדבר יטופל. מביאה זאת בפני הפורום כדי לשמוע ממנהליו (ומנשים נפגעות אלימות) האם תופעה של רגשות אשם של אם מוכה כלפי ילדיה, והנטייה להרס עצמי כתוצאה מכך זו תופעה שכיחה? איך אני יכולה לסלוח לעצמי? במרכז למניעת אלימות במשפחה נאמר לי שגם אני הייתי קרבן. עלי זה לא עובד (ואת הילדים מן הסתם זה לא מנחם) הייתי אחד המבוגרים בסיטואציה. בקיצור: לא הגנתי על ילדי ואני שונאת את עצמי בגלל זה.
שלום לך,

תודה על הגילוי הכנה.

הדבר החשוב באשמה, לדעתי, היא לא להישאר עם זה לבד.
כלומר, אשמה- היא מנגנון של לסגור את הדברים עם עצמנו ולפעמים לתקוף את עצמנו (לפני שאחרים יעשו זאת?).

לשאלתך- אכן אשמה היא אחד מהמנגנונים שמתארות נשים מוכות. אחד ההסברים לכך היא הניסיון להתמודד עם מצבים של חוסר שליטה "אם אני אשמה, זה אומר שזה בשליטתי, כלומר, אתנהג אחרת ואז המצב יהיה פחות רע..."

דבר נוסף- נשים רבות שפגשתי סיפרו שהן מעדיפות לסבול בקשר, עד שהילד הקטן ביותר יגיע לגיל 18. כלומר הן לא רצו לפרק את המשפחה מתוך חשש שזה יפגע בילדים.

במקרה שלך, כפי שאת מתארת, הוצאת את עצמך מהקשר שהיה לא בריא לך, וכעת מדובר באשמה שאת חשה ביחס לילדים.

במקרה שכזה- אחת הדרכים להתמודד עם אשמה היא לאפשר לילדים שלך להגיד את שלהם. כלומר, ייתכן והם כועסים על השנים הללו... ומגיעה להם הכרה...כך תפשרי להם ביטויים רגשיים שונים (עדיף שהם יביעו כעס כלפייך במקום שא תכעסי על עצמך, בשמם). לשם כך נדרשת סדרה של מפגשים עם הילדים.

זוהי כמובן אמירה כללית והייתי ממליץ לך שתהליך שכזה ייעשה בידיעת אנשי הטיפול שלך ובליווי שלהם.

אוכל גם להמליץ על מאמר מעניין בנושא של סליחה (נכתב על ידי פרופסור ורד סלונים נבון וד"ר יצחק-ארווין לנדר).

בהצלחה,
ד"ר מני מלכה

 
סבתא
16:27 21.08.15
אני רוצה לאפשר להם לבטא במסגרת טיפולית את הרגשות שהם חשים כלפי ואולי לא מעזים לבטא אותם באופן גלוי (ולכן זה מתפרץ פה ושם והופך את היחסים בינינו לבעייתיים): כעס, ושנאה....כן, גם שנאה.....אני בשלה לקחת אחריות ולהשלים עם כך שיתכן ולעולם לא יהיו מסוגלים לסלוח לי......גם אני לא הייתי מסוגלת אילו הייתי במצבם......והייתי במצבם.......סלחתי לאמי רק לאחר מותה. עם זאת חשוב לי לעשות את מה שאמי לא הייתה מסוגלת לעשות: לא להתכחש למה שהיה. להודות באמת ללא כחל וסרק. לקחת אחריות על התנהגותי: לא הגנתי מפני פגיעה, ואולי אף פגעתי ישירות. ולהצטער על מה שהם חוו. כי לאף ילד לא מגיעה ילדות כזו ובטח לא לילדים כאלה נהדרים.....שלמרות הכל הם מאוד מסורים לי ואכפתיים......אבקש מהם שיגידו לי מה עלי לעשות כדי לכפר. אני מקווה שכן יש משהו שאני יכולה לעשות היום כדי שהעבר יחדל להיות יותר רלוונטי ביחסים ביני לבין ילדי
מהמקום הזה של להיות אשה מוכה. זה משהו שהוא כלל לא מובן מאליו וילדייך צריכים להעריך את זה כי לא לכל אשה יש אומץ לעשות את הצעד ולצאת מזה. לדעתי כדאי שיפתחו איתך את הרגשות שלהם ואם כבר אתם בטיפול שתלכו ביחד. אבל הם צריכים קודם כל לראות את הצד החיובי שבסיטואציה.
שלום רב,

אולי מומלץ לנסות סכמה תרפיה,

בקצרה, זו גישה שתעזור לך לזהות "צדדים\חלקים" שונים שיש בך ולנהל בניהם דיאלוג.
לגישה זו יש תוצאות טובות עם הפרעת אישיות גבולית,

יש מרכז טיפול ברעננה.

כל טוב

ד"ר מני מלכה
אבא שלי הוא ממש מותק,כיף לי להיות איתו ואני אוהב אותו מאד.בסוף השבוע הוא חימם לי ארוחה וכשעמד לתת לי אמא אמרה בקול לא יפה למה לא חיממת ת'אוכל והיא אפילו לא הייתה במטבח וראתה.אבא נעלב והניח את הקערה על השולחן בחבטה קלה.אמא העיפה את הקערה לכל הרוחות ואבא לא הגיב.ואז אמא באה למטבח וצעקה לאבא פאק יו.הוא איבד שליטה והיכה אותה בגב ובידים וקצת דחף מכות כאלה של ילדים לא בוקסים ולא סטירות.הוא אמר שלא אומרים פאק יו במשפחה וזה עובר קו אדום.אבא ממש מאמי חייכן ושקט.טוב בסוף אמא עברה לחדר שלי וככה עד עכשיו 4 ימים.אני לא אומר כלום לאמא אבל מרגיש שאבא לא אשם והוא לא רצה לעשות מה שעשה אני יודע את זה.
מישהו יכול להגיד לי משהו?
 
ברטה
20:03 02.02.16
 
ברטה
18:27 02.02.16
כשאני כועסת אני לא שולטת אני מתפרצת וצורחת ומשתוללת לא מצליחה לרסן את עצמי מאשימה את כולם. אני חווה התפרצות כזאת אחת לשבוע-שבועיים מול אמא שלי הנה אתמול התפרצתי וצרחתי והשתוללתי זרקתי דברים וגם העלבתי את אמא שלי ממש כבד לי על הלב.
 
מני מלכה  
19:57 02.02.16
שלום לך,
אנא ראי את התגובה הקודמת שכתבתי לך
מני
אבל זה עוזר לי לכתוב פה במקביל. אני החלטתי לא לוותר לעצמי עד שאתגבר.
 
ברטה
08:46 25.01.16
היי שלום,

אני בחורה נאה וחמודה למראה, אבל בשעת מבחן מתנהגת בצורה אלימה אם אלימות פיזית בעיקר בעבר אבל עדיין אלימות מילולית סחיטות והתנהגות לא מוסרית. אתמול בלילה למשל נזכרתי במקרה שמלווה אותי כבר כמה שנים היה לי ויכוח עם אחותי ואז באופן פתאומי הורדתי לה סטירה ממש חזקה עד היום זכור לי מבט חסר האונים שלה הייאוש שבעיניים שלה היא אפילו לא העזה למחות או לבכות או לצעוק או להתלונן היא שתקה קיבלה את זה בשתיקה ובהכנעה והיא היתה בסה"כ נערה אז, ייסורי המצפון אוכלים אותי. מה אני יכולה לעשות חוץ מלהתנצל? מה אני יכולה לעשות בשבילה על מנת לעזור לה להתגבר על הטראומה שעברה?
 
מני מלכה  
19:52 26.01.16
שלום לך,
היכולת לקחת אחריות על התנהגות אלימה היא שלב חשוב מאוד בתהליך הטיפול באלימות.
בדרך כלל נהוג להסביר התנהגות אלימה כהתנהגות ש"יושבת" על משהו והיא מופיעה כסוג של פיצוי יתר - למשל, לתחושות של עלבון, חוסר שליטה, קינאה וכדומה.

כאשר אלימות מופיעה כדפוס התנהגות - בהחלט מומלץ לפנות לטיפול ולנצל את הטיפול כדי לברר סוגיות אלו.

בהצלחה

מני
 
דנה
19:52 10.12.15
האם התעללות מילולית מוכחת ומשמעותית של מטפלת במטופלת קשישה, יכול לשמש בסיס לתביעה אזרחית? הבנתי שאין עוולה ספציפית לעניין זה. אם כן מה העילה?
 
מני מלכה  
20:03 10.12.15
שלום לך,
לדעתי שאלתך מתאימה לייעוץ משפטי- של עורך דין

כל טוב

ד"ר מני מלכה
 
עובר אורח
17:02 03.12.15
באזור מגוריי קיים בית עסק.עם מות הבעלים, לקחה בתם את העסק לידיה מנהלת אותו ביחד עם בן זוגה הצעיר ממנה בשנים רבות .
התפרצויות של זעם וצעקות של האישה הינם מראה כמעט שגרתי. בנוסף, לאחרונה הופיע בן זוגה עם סמני אלימות על פניו (פנס וכו'...)
שני ילדי בני הזוג נמצאים רוב שעות היום באיזור העסק למרות שהינם בגיל בית ספר ולא מדובר בתקופת חופש.

ההתלבטות:
מכיוון שמדובר כאן במספר נושאים:
1. חוסר יציבות נפשית של האישה.
2. גילויי אלימות מצידה כלפיו.
3. הילדים ללא ספק נחשפים לאווירת הטרור בבית.
4. האם לא חלה חובת לימודים בישראל? למה הילדים לא נשלחים לבית ספר?

האם לדעתכם יש מקום לפנות לרשויות ? למי בדיוק? לרווחה? למועצה לשלום הילד?
בתודה מראש למשיבים.
 
מני מלכה  
11:11 05.12.15
שלום לך,
כל הכבוד לך על הרגישות והאכפתיות.

כמה הנחיות ודגשים:

אם אתה מודאג, מומלץ להעביר דיווח באמצעות מוקד חירום.

רצוי להעביר דיווח סובייקטיבי, הנצמד לעובדות, ולא לפרשנויות.

למשל- חוסר יציבות נפשית היא אבחנה שנקבעת על ידי אנשי מקצוע.

דיווח שאומר "שמעתי צעקות בשעה ..... וקללות כמו....". הוא דיווח שנצמד לעובדות.

בהצלחה

ד"ר מני מלכה

האישה עובדת עם אשתי היא אימא לילדים. היא לא מעוניינת להתלונן. אני חושש שבעלה עלול לרצוח אותה. מה ניתן לעשות ?
שלום לך,

רצוי לעודד אותה לפנות למרכז לטיפול ומניעת אלימות במשפחה- שם היא תקבל הכוונה כיצד להתמודד עם המצב. תלונה היא רק אפשרות אחת מיני רבות.


בהצלחה
 
יסמין
15:35 31.10.15
שלום אני בת 27+ילד אחד נישאתי לגבר מוסלמי אחרי דרך מאוד קשה עם המשפחה לבסוף הלכתי אחרי האהבה שלי ונישאנו ונולד לנו ילד עוד שהייתי בהריון זה התחיל הוא הרביץ לי וסלחתי ועד היום 3 וחצי שנות נישואים אם אני מרימה תקול או שהוא מתעצבן הוא מתחיל לקלל אותי ותמשפחה שלי ולהכות אותי הוא עושה זאת לךניי הילד גם המון פעמים הוא גם הכה אותי ליד המשפחה שלו והם לא עשו כלום כאילן רק כעסו עליו אבל לא מנעו אתזה ומאשימין אותי שאני מתגרה ומכעיסה אותו הוא גם מחליט לי מה ללבוש וגם מציק לו שאני מדברת על אמא שלי כל יום ונמאס לי מיזה אבל כלכך קשה לי לקום ולעזוב כי אני אוהבת אותו וסבלתי המון בשביל האהבה הזו הוא לא מוכן ללכת לשום טיפול הוא מאשין אותי בהכל וגם אחריי שמכה אותי הוא לא מתנצל אף פעם אלא מאשים אותי אין לי ביטחון אין לי שמחת חיים מה לעשות אני אובדת עצות רוצה להתאבד ולהפסיק לסבול
 
פנינה דובו  
01:44 03.11.15
שלום יסמין,

ככל שאני יודעת (ואולי הדברים משתנים היום) בקרב החברה הערבית ישנם קודים מסויימים, לפיהם מותר לבעל להכות את אשתו כדי לחנכה וגם משפחתו תעמוד לצידו. ללכת לטיפול יכול להיות סוג של פגיעה בכבודו של הגבר. למשפחה המורחבת יש גם הרבה כח והשפעה.
את, שסבלת הרבה בשביל האהבה הזו, כדבריך, מרגישה שבויה בידיו של בעלך. הוא גם מרחיק אותך ממשפחתך, ובעצם מבודד ומחליש אותך, כך שאת תלויה בו מאד.
ישנם צעדים שאם תנקטי בהם את עלולה לסכן את עצמך. לכן אני לא מציעה לך להתמודד לבד עם הדברים.
תבדקי אם גורמי הרווחה במקום מגוריך עוזרים לבני זוג להתמודד עם נושא של אלימות. במידה ובעלך איננו מוכן לבוא איתך, נסי ללכת בעצמך, כדרך לעזור לעצמך, ולפחות תתייעצי איתם מה את יכולה לעשות להגנתך.
אולי את יכולה להתייעץ גם בשירותי הבריאות כיצד להתמודד עם מצבך הנפשי ובכלל. ואולי יש מישהו מבני משפחתו שיכול להשפיע עליו ואת יכולה להיעזר בו.
אם כל זה לא יעזור, עדיף שתמצאי את הדרך להיפרד מבעלך. את עוד צעירה והחיים לפניך. אין סיבה שתסבלי כל כך, עד כדי מחשבות אובדניות.
אני חשה שיש בך כוחות. אל תוותרי על השינוי בחייך. עם בעלך או בלעדיו.
בהצלחה,

פנינה
 
הילה
17:46 23.10.15
אני בת 17 ואחי בן 20
אחי ידוע כבן אדם אגרסיבי שמתעצבן מהר מקלל ונותן אגרופים לקירות
לפני שנה וחצי הוא הכה אותי פעם ראשונה אמא שלי איימה שהיא תתקשר למשטרה אבל היא בסוף התחרטה וגם אני לא רציתי שהיא תפנה למשטרה . מאז הוא רק היה מקלל ומעליב אבל שום אלימות פיזית .
היום הוא חזר מהצבא והתווכחנו והוא הרביץ לי שוב והפעם יש סימנים על הגוף שלי . כשהוא הרביץ לי אמא שלי רצה מהר לחדר וצעקה עליו ואני פחדתי שהוא ירביץ לה גם אז קמתי מהר מהרצפה ואמרתי שהכל בסדר וזה לא כואב לי . אבל כן כאב לי ממש ואני מפחדת שהוא ימשיך להרביץ לי . אמא שלי כבר חסרת אונים לגביו הוא תמיד מקלל ואז מבקש סליחה ואומר שהוא לא יעשה את זה עוד פעם .. אני לא יודעת מה לעשות אני מפחדת לפנות למשטרה ואז יפתחו לו תיק ויהרס לו החיים אבל כן מגיע לו כי הוא מרביץ לי וגם אין לי לאן ללכת כי אבא שלי לא אופציה ואני מתגייסת רק עוד חודשיים ואני צריכה פיתרון מידיי לא יכולה להישאר לידו דקה נוספת.. אשמח לשמוע איזה אופציות יש לי תודה רבה לכם
 
אנונימית
11:31 20.10.15
שלום לכם.
אני בת 47 נשואה +3.
בעבר הרחוק (ילדות) זכורים לי ריבים בין הוריי בהם לא ממש ראיתי את אבי מכה את אימי אבל בהחלט זכורה לי הרגשת פחד שלי וכמובן של אימי.
יחד עם זאת נישואיהם היו ארוכים, עד לפטירתה של אימי לפני כעשור.
אבי סעד את אימי וטיפל בה רבות עד לפטירתה.
כיום אבי בן 85. נושאי העבר מטרידים אותי אך מעולם לא שוחחנו עליהם. כיוון שאימי נפטרה אין לי אפשרות להעלות איתה הנושא (למרות שתמיד היתה תקשורת טובה בינינו מעולם לא דיברנו על כך שתינו) ועם אבי התקשורת פחות טובה אך הוא עדיין פה...וניתן לדבר...
הייתי רוצה לשאול אותו על מה שארע ומה חוויה מדמיוני ומה היה באמת...
השאלה האם לעשות זאת?...ואם כן אז כיצד?...
אשמח לשמוע חוות דעתך.
תודה.
 
יוכי
01:04 20.09.15
שלום לפורום,
אני בת 48 פלוס 3 בנים ,גרושה לאחר 21 שנים של מערכת יחסים קשה ואלימה(הבעל פגוע התמכרות למין)..בני הבכור בן 19 שרוי במשבר נפשי מתמשך,נמצא בחופשת שחרור זמנית מהצבא עקב פציעת סכין בבטנו,סובל מהתפרצויות זעם אלימות(משליך חפצים בביתי ומכה את אחיו,מקלל,לא מקבל את סמכותי ואת הגבולות שלי,מתבטל כל היום ,מתעמר ומזלזל בי בדיוק כפי שנוהג האבא).האב מערב אותו ומסית אותו נגדי.אני מרגישה שעברתי תהליך של מחיקה לאורך שנות נישואיי(פניתי לטיפול רגשי במחלקת הרווחה בעיר מגוריי ומחכה שיתפנה מקום בשבילי)ואינני מסוגלת יותר להכיל את התפרצויות הזעם של בני.בכל התפרצות זעם שלו כולי רועדת .בני מסרב לטיפול רגשי לאורך שנים.המצוקה בבית נמשכת.
מה נכון לעשות במצבי.
תודה,מיכל
 
פנינה דובו  
15:32 20.09.15
היי מיכל,

הבן שלך אכן ממשיך את נוכחותו וממלא את תפקידו של אביו בבית. התנהגותו, לצערנו, איננה חריגה, לאור שנים רבות בהן גדל לתוך דפוס משפחתי לא בריא. די ברור שהוא סובל ולא מצליח לנתב את כעסיו לאפיקים מועילים (סביר שאיננו מודע לכל אלה).

ככל שאת תתחזקי בתהליך להשגת עצמאות ועצמיות משלך, יהיו לך יותר כלים להתמודד עם אלימותו של בנך. יחד עם זאת היות והוא כרגע חלק ממערכת צבאית, יכול להיות שכדאי לך לפנות למפקדיו לסייע לו בטיפול, כחלק מאחריותם כלפיו.

בנך מתקשה כנראה עם השינוי שחל בחיי המשפחה ובחייו, עם עזיבת האב ועם היותך את "בעלת הבית" כעת. בראייתו (המוטית באיזה שהוא אופן) הוא לא רואה את מה שאת ראית לנגד עיניך כשהתגרשת, אולי מנסה להחזיר את המצב לקדמותו, ויתכן שאיננו מוצא בדיוק את תפקידו בבית עם השינוי שחל (חסרים פרטים על הבן כדי להבין את המצב: מה היה תפקידו קודם, האם קודם לכן גם התנהג כך, מה המקום שתפס בינך לבין אביו ועוד).

אם ממשיך להתנהג באלימות, לאחר שאת נוהגת בתקיפות כנגד אלימות זו (הצבת תנאים ברורים שלך להתנהגותו אצלך בבית), כדאי שתבדקי אפשרות שיעבור לגור מחוץ לבית (אצל קרוב משפחה או סידור אחר ואפילו אצל אביו, בתנאים שלך לגבי ביקוריו בביתך). אפשרות אחרונה, קשה ככל שתהיה אבל עשויה להיטיב עם כולכם, היא להוציאו מהבית בצו הגנה. מן הסתם הצבא יצטרך לדאוג לו כחייל בודד.

אל תפחדי מאפשרות שיחליט לעבור לאביו, ובכלל, הפרידי כל מה שאת עושה איתו ממה שהוא עושה עם אביו או אביו עושה איתו. השאירי כל זאת מחוץ לבית. התמקדי רק במה שקורה לך ולו כאשר הוא בביתך. את חייבת לקבוע את הגבולות החדשים בביתך.

ואם לא הייתי בכיוון המתאים לך, תתעלמי ממה שהצעתי.

בהצלחה,
פנינה
 
יוכי
19:46 21.09.15
שלום,
מסכימה איתך שהבן מנסה להחליף את מקום האבא בבית וחרד מהפירוד והעזיבה.הבן ניסה לגשר ביננו עם פרוץ המשבר .כשהתחילה התביעה המשפטית נגד האבא הבן הוסת ועורב באופן קשה,עברנו תקופה טראומתית שלא תאמן.
לפני חזרתו של הבן לצבא תתקיים וועדה רפואית ובה נבקש הקלות כדי שישתלב במסגרת הצבאית,הבן התקשה להשתלב בבתי הספר ובכלל במסגרות הדורשות קבלת סמכות וחוקים.לצערי ילדיי גדלים בפיצול נוראי והרסני לאורך כל השנים.
אני עושה מאמצים אינטנסיביים וכבירים לייצר בביתי אוירה עם גבולות ,הרגלים כל פעם מחדש.זה מתיש מאוד.

תודה
 
פנינה דובו  
01:13 22.09.15
שלום (מיכל או יוכי?)

חשבתי להוסיף שכדאי לשחרר את הבן מכל תחושה, מחשבה או נסיון, שהוא אחראי למה שקרה, קורה או יקרה בבית. קחי את זה עליך לגמרי והבהירי לו זאת במלים ובמעשים.
זה גם חלק מלקיחת הפיקוד בבית עליך.
נכון, בטח לא קל, אבל אם תצליחי לשמור על עקביות ונחישות, המאמץ ישתלם.
ואל תוותרי על הטיפול בשבילך.

פנינה
 
סיוון
13:45 12.10.15
תודה רבה פנינה.זה מחמם את הלב לקבל תמיכה.
רציתי לשתף אותך על נישואיי לשעבר.היום ראיתי בטלוויזיה את אודטה בנוגע לבן הזוג שלה שהתחזה .לא שמעתי את מה שסיפרה רק קראתי את הכותרת .
הייתי נשואה 20 שנה לאדם שהתחזה לאדם עסוק מאוד,עובד קשה,עייף,שקט וסגור כשבפועל הוא חי חיים כפולים לאורך שנים.קשה לתאר את התחושות שעולות אחרי הגילוי.יש הלם גדול,תחושת הונאה ורמייה,תחושת שקר נוראית,אובדן של מערכת הערכים.כאילו הכול מתמוטט.אני מחכה להתחיל טיפול רגשי בעיר מגוריי בלישכת הרווחה ולעבד את החוויות הקשות שהיו בקשר שלנו.
אודה על התייחסותך.
יוכי
כאישה שחוותה אלימות ווהשפלות בחיי הנישואין , לאחר שנים לא קלות החלטתי ליזום טיפול בעצמי, מכיוון ששיחות עם פסיכולוג לא ממש עזרו לי החלטתי לחפש משהו אחר , בהמלצת חברה הגעתי לקורס לשוב לעצמי בדרך הזן של תמיר מסאס , אני חייבת להודות אין פה ניסים ואין פה פתרונות בזק אבל בסופו של תהליך שהעמיד אותי חזרה על הרגליים התחלתי להרגיש תקווה חדשה כי מעבר לקבוצה של הקורס שבה חיזקנו אחד את השני , גילינו למעשה שהאושר נמצא בתוכנו והקורס הוא רק אמצעי ללמוד את הדרך להגיע אליו - אבל שוב את צריכה למצוא את המקום והזמן שמתאימים בדיוק לך בכדי שתוכלי לפרוח מחדש.
 
יוכי
20:02 14.10.15
 
אנונימית
00:12 25.09.15
שלום!
אני אישה וניהלתי מערכת יחסים עם אישה במשך בערך עשר שנים.. הקשר היה מבוסס על קנאה ואלימות פיזית קללות איומים ואף ניסיונות אף התאבדות. לאחרונה הצלחתי לצאת מהקשר עצמו.. אבל עדין לא נפרדנו סופית. האקסית לא משחררת. רוצה שנשאר חברות או אחיות.. אבל אני עדין מפחדת ממנה. היא לא מוכנה לשמוע על ניתוק טוטלי. מה עושים?
 
לא מבינה למה
22:02 21.07.15
ובנוסף - מה הדרך הכי טובה להתרחק מאדם כזה ?
במיוחד כשיש מעורבות רגשית - וקשה לי מאוד להגיע למסקנה שהוא פגע בי ?
במיוחד כשמדובר במניפולטור בלתי נלאה - הוא מוצא אותי בכל דרך אפשרית
גם אם זה בעיר דרך החברים שלו , דרך הנייד שלי וכו וכו' ...
איך להתרחק ממנו - או יותר נכון - להרחיק אותו ממני - גם פיזית
וגם איך להתנתק ממנו מבחינה רגשית ?
ואיך זה שכשאני יודעת שהוא זה שפוגע בי עדיין יש לי רגשות אליו ואני עדיין רוצה אותו ?
ותכלס הוא מנצל את זה כדי לצחוק עליי עם החברים שלו ולהשפיל .

תודה .
 
מישהי שמבינה
02:23 13.09.15
הדרך היחידה להפטר ממנו היא לנתק איתו קשר לחלוטין! את חייבת להבין שהוא לעולם לא ישתנה והוא לא באמת אוהב אותך, אפילו שהוא בטח אומר שכן.
אם את לא זוכרת אטת המספר שלו בעל פה - יש דרך לחסום מספרים שמתחילים או מסתיימים בספרות מסויימות וכך לא יהיה לך הפיתוי ליצור איתו קשר וגם הוא לא יוכל להתקשר אלייך.
בכל מקרה חסמי את המספר שלו, חסמי אותו ברשתות החברתיות, אל תעני לשיחות לא מזוהות. אל תתפתי ליצור איתו קשר גם אם את מתגעגעת ובודדה - כשאת מרגישה ככה הזכירי לעצמך את כל הסבל שהוא גרם לך והכי חשוב שהוא לא אוהב אותך אלא רק מנסה לפגוע בך וכשאת יוצרת איתו קשר את רק עוזרת לו לשלוט בך יותר.
אני לא מכירה אתרי תמיכה בעברית אך אם את יודעת אנגלית אוכל לצרף לפה אתרים שיעזרו לך להבין יותר טוב את מה שחווית ואת מה שאת צריכה לעשות. תיהי חזקה ותדעי שבסוף הרגשות אליו יעברו אבל רק בתנאי שלא יהיה ביניכם שום קשר.
 
פנינה דובו  
14:43 20.09.15
שלום מיכל,
אתחיל מהסוף. אני מבינה שאת גרושה טריה. הרגשות שעדיין מלווים אותך בודאי קשורים לכך, גירושין אחרי 21 שנים הם פרידה לא קלה. בנוסף לתהליך "רגיל" של גירושין את גם היית במערכת זוגית אלימה. במערכת כזו הקשר שנוצר מבוסס על תלות גדולה (משני הצדדים), וככל שהתלות הזו מעיקה וקשה, היא גם מהווה חיבור שקשה יותר לנתקו.

בזוגיות שלכם לכל אחד מבני הזוג היה תפקיד ודפוסי התנהגות משלו. את מן הסתם זו שנפגעת, מרצה, סופגת השפלות. לא קל לשנות דפוסי התנהגות. זה מה שיעזרו לך ללמוד לעשות בטיפול.

אם תתני לעצמך זמן להיפתח ולהכיר ב/את חולשותיך כב/את מעלותיך (בטוחה שיש כאלה!) ותהיי סבלנית לעצמך, אני מאמינה שתצליחי להשתחרר מעברך לאט-לאט ולבנות לך חיים אחרים.
 
אוסנת
13:45 06.09.15
שלום לכם, מה שלומכם ?

שמי אוסנת ואני רווקה בת 45

סבלתי מאלימות קשה ואינטנסיבית (+אלימות מילולית עד היום )
במשך המון שנים ע"י האב (כיום בן 85, חי על כ-10 כדורים ביום)

הוא פשוט הרס לי את החיים ! מיום שנולדתי הרגשתי כמה הוא שונא אותי..

הוא הכניס את האחות , שיש בינינו שנאה הדדית , כשותפה לחשבון הבנק שלו
ולא מוכן לפתוח חשבון בנק חדש, למרות שהוא יודע שאין לי חסכונות ואני לא
בריאה פיזית לעבודה ,אני חוששת מהיום שיילך לעולמו , היא תוכל לעשות ככל
העולה על רוחה ..

שמעתי במקרה שאני יכולה לתבוע אותו גם היום
יש מצב לשיפוט מהיר מפאת גילו המתקדם ?

אני פוחדת שזה ישחק נגדי אם אלך לצעד כזה ואז יעביר את כל רכושו+הבית לה..

מה הסיכויים שלי ? מה הייתם עושים במקומי ?

תודה
 
פנינה דובו  
14:15 06.09.15
שלום אוסנת,

אני לא מתמצאת בתחום המשפטי ולא ברת סמכא בעניין.
נסי לפנות ללשכה המחוזית לסיוע משפטי (בעיר המחוז בו את גרה),
או נסי להתייעץ דרך ארגוני נשים (ויצו, נעמת), הנותנים גם הם סיוע ויעוץ משפטי לנשים.
בכל מקרה את צריכה יעוץ משפטי בסוגיה שלך.

בהצלחה,
פנינה
אמש השכן שלי השתולל בבית ואיים על בנו. לאיש הסטוריה שלמה של אלימות כלפי משפחתו ואולם משום שאישתו חוששת ממנו או מהאפשרות שהיא תשאר לגדל את ילדיה לבדה, היא מטאטא את האלימות של בעלה ומכסה עליו. כל פעם מחדש הכנסתי אותם אלי הביתה עד שירגע. יש להם בן מתבגר עם בעיות התנהגות איתו יש לו בעיקר מריבות אלימות תוך פציעות משמעותיות אולם האישה מכסה הכל. אמש הוא שוב השתולל וקראתי לבן שיבוא אלי עד יעבור זעם. בתגובה הוא יצא אלי, דחף אותי בפניי, ירק בפניי ואיים לפוצץ אותי. היה לו רצח בעיניים. הזמנתי משטרה שבאה והלכה כלעומת שבאה. מה הפלא ששוב האישה בסתירה הכל. מה אתם מציעים לעשות
הי רועי,
אם הזמנת משטרה, עשית את מה שצריך לעשות.
אפשרות נוספת היא לכתוב\להתקשר לקו חירום של ילדים במצוקה ןלהעביר דיווח.
188

חשוב שהדיווח יהיה אובייקטיבי- כלומר, עובדתי, ללא פרשנויות משלך.


כל טוב

ד"ר מני מלכה
שלום רועי,

בנוסף לדברי מני, אני הייתי מציעה לך להיזהר ממעורבות יתר לגבי המשפחה השכנה.
כשם שהגבר האלים איננו בוטח בעצמו שאשתו אכן נאמנה לו, הוא עלול לראות בגבר שיש לו קשר כלשהו לאשתו כמתחרה בו. נסיונך לתת מחסה לבן המתבגר גם הוא עלול להתפרש אצלו כעזרה לאשתו וכהוכחה למחשבותיו על קשר ביניכם. ובודאי עצם הזמנת המשטרה על ידיך לא משחקת מבחינתו לטובתך.
כדאי שתהיה מודע לכך ולא תסכן את עצמך יתר על המידה.

פנינה
 
מיואשת
14:52 30.08.15
שם תוכן הודעה:צהריים טובים
הסיפור קצת מורכב אני נשואה עם ילדים יש לי שני אחים בוגרים בגיל 28 ואח בן 38
שני אחיי לוקים במחלה נפשית אחי מטופל עם כדורים הוא סכיזופרנט ואחות עם מניה דיפרסיה אימי עזבה את הבית לאחר הגירושים והשאירה את אבי לטפל באחיי כמובן שהם מקבלים קצבה מבלל אחי עובד אמעבר לכך ךא ממש מתפקד אך גם לא מזיק לעוומת זאת אחותי היא הבעייתי כבר מגיל קטן יש לה בעיות התנהגות קשות היא מטילה אימה על אבי מאיימת עליו שוברת חפצים בבית צורחת אם לא מקבלתמה שרוצה נועלת את אבי בבית משפילה אותו וכד כמובן שהיא צריכה טיפול תרופתי יותר חזק אך מסרבת לקחת כעת יש לה חבר שמנצל אותה כמובן שניהם גרים אצל אבי היא דורשתמאבי שיממן אותם ומאיימת עליו אבי מס פעים הזמין משטרה ששלחו אותה לאבחון בבח פסיכיאטרי אך הם טענו שלא צריכה אשפוז ויש לה בעיותהתנהגות בלבד כמובן שהיא דיי ממולחת ופקחית יכולה לתעתע ברופאים כשמשחררים אותה שוב חוזרת לבית אבי והבלגן שוב מתחיל ככה כבר כמה שנים
כמובן שאבא שלי פוחד שתהיה בכלא זה לא מקום שמתאים לה סהכ רוצים טיפול רפואי שמתאים לה ובית משפט רואה אבחון של רופא מעפן ולפי זה מחליט
כעת אבא שלי מעוניין להציא אותה מהבית הוא בהתמוטטות
האם יש דרך להוציא אותה ולדאוג שתקבל טיפול ראוי מה ניתן לעשות ואיך עוזרים לאבי היקר האם עוד יכול לעזור
בבקשה אשמח לתשובה בדחיפות
תודה מראש
 
מני מלכה  
16:46 30.08.15
שלום לך,
נראה לי שכדאי שההתייעצות תהיה בפורום של בריאות הנפש,
על פניו נראה שהמשפחה צריכה סיוע ותמיכה...

לא אחת יש לדאוג ולתמוך באלה שמטפלים במתמודדים,
אני מניח שבחיפוש תוכלי למצוא פורום\קהילה של משפחות של מתמודדים ותוכלי לחלוק עימן ולקבל עצות מועילות מאוד,

בהצלחה
ד"ר מני מלכה
+ הוספת הודעה
   1  2  3  4  5  6  7  8  9  ...  33  
 חיפוש בפורום זה
המידע באתר אינו מהווה תחליף להתייעצות עם גורם מקצועי והינו בהתאם לתנאי השימוש
מנהלהודעה מקוריתתגובהללא תוכןהודעה חדשההודעה עם תמונההודעה עם וידאו
תגיות
אלימות במשפחה   תקיפה מינית   גילוי עריות   צו הרחקה   הורים מכים   אלימות נגד נשים   נשים מוכות   התעללות בילדים   מכות בישבן
RSS RSS פורום אלימות במשפחה