בריאות, רפואה
מאמרים | פורומים | רופאים  
  חיפוש במאמרים  
הריון ולידהדיאטה, תזונהתרופות, ויטמיניםעיניים, משקפייםניתוחים פלסטייםרפואה משלימהקוסמטיקה, איפורעיצוב שיערפסיכולוגיהאורטופדיה
 
מין, יחסים, זוגיותכושר גופנירפואת שינייםרפואת ילדיםלב, כלי דםעזרה ראשונהמחלות, טיפוליםגיל הזהבחוק משפט, ביטוחמתכוני בריאות
הוסף למועדפים 
פורומים רפואיים
 

פורום אלימות במשפחה

פורום אלימות במשפחה הוא המקום שלכם להתייעץ לגבי אלימות במשפחה, פורום אלימות במשפחה יעסוק בגילוי עריות, נשים מוכות, תקיפה מינית במשפחה, צו הרחקה, אלימות מינית, אלימות בזוגיות, התעללות בילדים, אלימות נגד נשים, מקלט לנשים מוכות ועוד
מנהלי פורום אלימות במשפחה:
מני מלכה
לפרטים נוספים
פנינה דובו
לפרטים נוספים
אבא שלי הוא ממש מותק,כיף לי להיות איתו ואני אוהב אותו מאד.בסוף השבוע הוא חימם לי ארוחה וכשעמד לתת לי אמא אמרה בקול לא יפה למה לא חיממת ת'אוכל והיא אפילו לא הייתה במטבח וראתה.אבא נעלב והניח את הקערה על השולחן בחבטה קלה.אמא העיפה את הקערה לכל הרוחות ואבא לא הגיב.ואז אמא באה למטבח וצעקה לאבא פאק יו.הוא איבד שליטה והיכה אותה בגב ובידים וקצת דחף מכות כאלה של ילדים לא בוקסים ולא סטירות.הוא אמר שלא אומרים פאק יו במשפחה וזה עובר קו אדום.אבא ממש מאמי חייכן ושקט.טוב בסוף אמא עברה לחדר שלי וככה עד עכשיו 4 ימים.אני לא אומר כלום לאמא אבל מרגיש שאבא לא אשם והוא לא רצה לעשות מה שעשה אני יודע את זה.
מישהו יכול להגיד לי משהו?
 
ברטה
20:03 02.02.16
 
ברטה
18:27 02.02.16
כשאני כועסת אני לא שולטת אני מתפרצת וצורחת ומשתוללת לא מצליחה לרסן את עצמי מאשימה את כולם. אני חווה התפרצות כזאת אחת לשבוע-שבועיים מול אמא שלי הנה אתמול התפרצתי וצרחתי והשתוללתי זרקתי דברים וגם העלבתי את אמא שלי ממש כבד לי על הלב.
 
מני מלכה  
19:57 02.02.16
שלום לך,
אנא ראי את התגובה הקודמת שכתבתי לך
מני
אבל זה עוזר לי לכתוב פה במקביל. אני החלטתי לא לוותר לעצמי עד שאתגבר.
 
ברטה
08:46 25.01.16
היי שלום,

אני בחורה נאה וחמודה למראה, אבל בשעת מבחן מתנהגת בצורה אלימה אם אלימות פיזית בעיקר בעבר אבל עדיין אלימות מילולית סחיטות והתנהגות לא מוסרית. אתמול בלילה למשל נזכרתי במקרה שמלווה אותי כבר כמה שנים היה לי ויכוח עם אחותי ואז באופן פתאומי הורדתי לה סטירה ממש חזקה עד היום זכור לי מבט חסר האונים שלה הייאוש שבעיניים שלה היא אפילו לא העזה למחות או לבכות או לצעוק או להתלונן היא שתקה קיבלה את זה בשתיקה ובהכנעה והיא היתה בסה"כ נערה אז, ייסורי המצפון אוכלים אותי. מה אני יכולה לעשות חוץ מלהתנצל? מה אני יכולה לעשות בשבילה על מנת לעזור לה להתגבר על הטראומה שעברה?
 
מני מלכה  
19:52 26.01.16
שלום לך,
היכולת לקחת אחריות על התנהגות אלימה היא שלב חשוב מאוד בתהליך הטיפול באלימות.
בדרך כלל נהוג להסביר התנהגות אלימה כהתנהגות ש"יושבת" על משהו והיא מופיעה כסוג של פיצוי יתר - למשל, לתחושות של עלבון, חוסר שליטה, קינאה וכדומה.

כאשר אלימות מופיעה כדפוס התנהגות - בהחלט מומלץ לפנות לטיפול ולנצל את הטיפול כדי לברר סוגיות אלו.

בהצלחה

מני
 
דנה
19:52 10.12.15
האם התעללות מילולית מוכחת ומשמעותית של מטפלת במטופלת קשישה, יכול לשמש בסיס לתביעה אזרחית? הבנתי שאין עוולה ספציפית לעניין זה. אם כן מה העילה?
 
מני מלכה  
20:03 10.12.15
שלום לך,
לדעתי שאלתך מתאימה לייעוץ משפטי- של עורך דין

כל טוב

ד"ר מני מלכה
 
עובר אורח
17:02 03.12.15
באזור מגוריי קיים בית עסק.עם מות הבעלים, לקחה בתם את העסק לידיה מנהלת אותו ביחד עם בן זוגה הצעיר ממנה בשנים רבות .
התפרצויות של זעם וצעקות של האישה הינם מראה כמעט שגרתי. בנוסף, לאחרונה הופיע בן זוגה עם סמני אלימות על פניו (פנס וכו'...)
שני ילדי בני הזוג נמצאים רוב שעות היום באיזור העסק למרות שהינם בגיל בית ספר ולא מדובר בתקופת חופש.

ההתלבטות:
מכיוון שמדובר כאן במספר נושאים:
1. חוסר יציבות נפשית של האישה.
2. גילויי אלימות מצידה כלפיו.
3. הילדים ללא ספק נחשפים לאווירת הטרור בבית.
4. האם לא חלה חובת לימודים בישראל? למה הילדים לא נשלחים לבית ספר?

האם לדעתכם יש מקום לפנות לרשויות ? למי בדיוק? לרווחה? למועצה לשלום הילד?
בתודה מראש למשיבים.
 
מני מלכה  
11:11 05.12.15
שלום לך,
כל הכבוד לך על הרגישות והאכפתיות.

כמה הנחיות ודגשים:

אם אתה מודאג, מומלץ להעביר דיווח באמצעות מוקד חירום.

רצוי להעביר דיווח סובייקטיבי, הנצמד לעובדות, ולא לפרשנויות.

למשל- חוסר יציבות נפשית היא אבחנה שנקבעת על ידי אנשי מקצוע.

דיווח שאומר "שמעתי צעקות בשעה ..... וקללות כמו....". הוא דיווח שנצמד לעובדות.

בהצלחה

ד"ר מני מלכה

האישה עובדת עם אשתי היא אימא לילדים. היא לא מעוניינת להתלונן. אני חושש שבעלה עלול לרצוח אותה. מה ניתן לעשות ?
שלום לך,

רצוי לעודד אותה לפנות למרכז לטיפול ומניעת אלימות במשפחה- שם היא תקבל הכוונה כיצד להתמודד עם המצב. תלונה היא רק אפשרות אחת מיני רבות.


בהצלחה
 
יסמין
15:35 31.10.15
שלום אני בת 27+ילד אחד נישאתי לגבר מוסלמי אחרי דרך מאוד קשה עם המשפחה לבסוף הלכתי אחרי האהבה שלי ונישאנו ונולד לנו ילד עוד שהייתי בהריון זה התחיל הוא הרביץ לי וסלחתי ועד היום 3 וחצי שנות נישואים אם אני מרימה תקול או שהוא מתעצבן הוא מתחיל לקלל אותי ותמשפחה שלי ולהכות אותי הוא עושה זאת לךניי הילד גם המון פעמים הוא גם הכה אותי ליד המשפחה שלו והם לא עשו כלום כאילן רק כעסו עליו אבל לא מנעו אתזה ומאשימין אותי שאני מתגרה ומכעיסה אותו הוא גם מחליט לי מה ללבוש וגם מציק לו שאני מדברת על אמא שלי כל יום ונמאס לי מיזה אבל כלכך קשה לי לקום ולעזוב כי אני אוהבת אותו וסבלתי המון בשביל האהבה הזו הוא לא מוכן ללכת לשום טיפול הוא מאשין אותי בהכל וגם אחריי שמכה אותי הוא לא מתנצל אף פעם אלא מאשים אותי אין לי ביטחון אין לי שמחת חיים מה לעשות אני אובדת עצות רוצה להתאבד ולהפסיק לסבול
 
פנינה דובו  
01:44 03.11.15
שלום יסמין,

ככל שאני יודעת (ואולי הדברים משתנים היום) בקרב החברה הערבית ישנם קודים מסויימים, לפיהם מותר לבעל להכות את אשתו כדי לחנכה וגם משפחתו תעמוד לצידו. ללכת לטיפול יכול להיות סוג של פגיעה בכבודו של הגבר. למשפחה המורחבת יש גם הרבה כח והשפעה.
את, שסבלת הרבה בשביל האהבה הזו, כדבריך, מרגישה שבויה בידיו של בעלך. הוא גם מרחיק אותך ממשפחתך, ובעצם מבודד ומחליש אותך, כך שאת תלויה בו מאד.
ישנם צעדים שאם תנקטי בהם את עלולה לסכן את עצמך. לכן אני לא מציעה לך להתמודד לבד עם הדברים.
תבדקי אם גורמי הרווחה במקום מגוריך עוזרים לבני זוג להתמודד עם נושא של אלימות. במידה ובעלך איננו מוכן לבוא איתך, נסי ללכת בעצמך, כדרך לעזור לעצמך, ולפחות תתייעצי איתם מה את יכולה לעשות להגנתך.
אולי את יכולה להתייעץ גם בשירותי הבריאות כיצד להתמודד עם מצבך הנפשי ובכלל. ואולי יש מישהו מבני משפחתו שיכול להשפיע עליו ואת יכולה להיעזר בו.
אם כל זה לא יעזור, עדיף שתמצאי את הדרך להיפרד מבעלך. את עוד צעירה והחיים לפניך. אין סיבה שתסבלי כל כך, עד כדי מחשבות אובדניות.
אני חשה שיש בך כוחות. אל תוותרי על השינוי בחייך. עם בעלך או בלעדיו.
בהצלחה,

פנינה
 
הילה
17:46 23.10.15
אני בת 17 ואחי בן 20
אחי ידוע כבן אדם אגרסיבי שמתעצבן מהר מקלל ונותן אגרופים לקירות
לפני שנה וחצי הוא הכה אותי פעם ראשונה אמא שלי איימה שהיא תתקשר למשטרה אבל היא בסוף התחרטה וגם אני לא רציתי שהיא תפנה למשטרה . מאז הוא רק היה מקלל ומעליב אבל שום אלימות פיזית .
היום הוא חזר מהצבא והתווכחנו והוא הרביץ לי שוב והפעם יש סימנים על הגוף שלי . כשהוא הרביץ לי אמא שלי רצה מהר לחדר וצעקה עליו ואני פחדתי שהוא ירביץ לה גם אז קמתי מהר מהרצפה ואמרתי שהכל בסדר וזה לא כואב לי . אבל כן כאב לי ממש ואני מפחדת שהוא ימשיך להרביץ לי . אמא שלי כבר חסרת אונים לגביו הוא תמיד מקלל ואז מבקש סליחה ואומר שהוא לא יעשה את זה עוד פעם .. אני לא יודעת מה לעשות אני מפחדת לפנות למשטרה ואז יפתחו לו תיק ויהרס לו החיים אבל כן מגיע לו כי הוא מרביץ לי וגם אין לי לאן ללכת כי אבא שלי לא אופציה ואני מתגייסת רק עוד חודשיים ואני צריכה פיתרון מידיי לא יכולה להישאר לידו דקה נוספת.. אשמח לשמוע איזה אופציות יש לי תודה רבה לכם
 
אנונימית
11:31 20.10.15
שלום לכם.
אני בת 47 נשואה +3.
בעבר הרחוק (ילדות) זכורים לי ריבים בין הוריי בהם לא ממש ראיתי את אבי מכה את אימי אבל בהחלט זכורה לי הרגשת פחד שלי וכמובן של אימי.
יחד עם זאת נישואיהם היו ארוכים, עד לפטירתה של אימי לפני כעשור.
אבי סעד את אימי וטיפל בה רבות עד לפטירתה.
כיום אבי בן 85. נושאי העבר מטרידים אותי אך מעולם לא שוחחנו עליהם. כיוון שאימי נפטרה אין לי אפשרות להעלות איתה הנושא (למרות שתמיד היתה תקשורת טובה בינינו מעולם לא דיברנו על כך שתינו) ועם אבי התקשורת פחות טובה אך הוא עדיין פה...וניתן לדבר...
הייתי רוצה לשאול אותו על מה שארע ומה חוויה מדמיוני ומה היה באמת...
השאלה האם לעשות זאת?...ואם כן אז כיצד?...
אשמח לשמוע חוות דעתך.
תודה.
 
יוכי
01:04 20.09.15
שלום לפורום,
אני בת 48 פלוס 3 בנים ,גרושה לאחר 21 שנים של מערכת יחסים קשה ואלימה(הבעל פגוע התמכרות למין)..בני הבכור בן 19 שרוי במשבר נפשי מתמשך,נמצא בחופשת שחרור זמנית מהצבא עקב פציעת סכין בבטנו,סובל מהתפרצויות זעם אלימות(משליך חפצים בביתי ומכה את אחיו,מקלל,לא מקבל את סמכותי ואת הגבולות שלי,מתבטל כל היום ,מתעמר ומזלזל בי בדיוק כפי שנוהג האבא).האב מערב אותו ומסית אותו נגדי.אני מרגישה שעברתי תהליך של מחיקה לאורך שנות נישואיי(פניתי לטיפול רגשי במחלקת הרווחה בעיר מגוריי ומחכה שיתפנה מקום בשבילי)ואינני מסוגלת יותר להכיל את התפרצויות הזעם של בני.בכל התפרצות זעם שלו כולי רועדת .בני מסרב לטיפול רגשי לאורך שנים.המצוקה בבית נמשכת.
מה נכון לעשות במצבי.
תודה,מיכל
 
פנינה דובו  
15:32 20.09.15
היי מיכל,

הבן שלך אכן ממשיך את נוכחותו וממלא את תפקידו של אביו בבית. התנהגותו, לצערנו, איננה חריגה, לאור שנים רבות בהן גדל לתוך דפוס משפחתי לא בריא. די ברור שהוא סובל ולא מצליח לנתב את כעסיו לאפיקים מועילים (סביר שאיננו מודע לכל אלה).

ככל שאת תתחזקי בתהליך להשגת עצמאות ועצמיות משלך, יהיו לך יותר כלים להתמודד עם אלימותו של בנך. יחד עם זאת היות והוא כרגע חלק ממערכת צבאית, יכול להיות שכדאי לך לפנות למפקדיו לסייע לו בטיפול, כחלק מאחריותם כלפיו.

בנך מתקשה כנראה עם השינוי שחל בחיי המשפחה ובחייו, עם עזיבת האב ועם היותך את "בעלת הבית" כעת. בראייתו (המוטית באיזה שהוא אופן) הוא לא רואה את מה שאת ראית לנגד עיניך כשהתגרשת, אולי מנסה להחזיר את המצב לקדמותו, ויתכן שאיננו מוצא בדיוק את תפקידו בבית עם השינוי שחל (חסרים פרטים על הבן כדי להבין את המצב: מה היה תפקידו קודם, האם קודם לכן גם התנהג כך, מה המקום שתפס בינך לבין אביו ועוד).

אם ממשיך להתנהג באלימות, לאחר שאת נוהגת בתקיפות כנגד אלימות זו (הצבת תנאים ברורים שלך להתנהגותו אצלך בבית), כדאי שתבדקי אפשרות שיעבור לגור מחוץ לבית (אצל קרוב משפחה או סידור אחר ואפילו אצל אביו, בתנאים שלך לגבי ביקוריו בביתך). אפשרות אחרונה, קשה ככל שתהיה אבל עשויה להיטיב עם כולכם, היא להוציאו מהבית בצו הגנה. מן הסתם הצבא יצטרך לדאוג לו כחייל בודד.

אל תפחדי מאפשרות שיחליט לעבור לאביו, ובכלל, הפרידי כל מה שאת עושה איתו ממה שהוא עושה עם אביו או אביו עושה איתו. השאירי כל זאת מחוץ לבית. התמקדי רק במה שקורה לך ולו כאשר הוא בביתך. את חייבת לקבוע את הגבולות החדשים בביתך.

ואם לא הייתי בכיוון המתאים לך, תתעלמי ממה שהצעתי.

בהצלחה,
פנינה
 
יוכי
19:46 21.09.15
שלום,
מסכימה איתך שהבן מנסה להחליף את מקום האבא בבית וחרד מהפירוד והעזיבה.הבן ניסה לגשר ביננו עם פרוץ המשבר .כשהתחילה התביעה המשפטית נגד האבא הבן הוסת ועורב באופן קשה,עברנו תקופה טראומתית שלא תאמן.
לפני חזרתו של הבן לצבא תתקיים וועדה רפואית ובה נבקש הקלות כדי שישתלב במסגרת הצבאית,הבן התקשה להשתלב בבתי הספר ובכלל במסגרות הדורשות קבלת סמכות וחוקים.לצערי ילדיי גדלים בפיצול נוראי והרסני לאורך כל השנים.
אני עושה מאמצים אינטנסיביים וכבירים לייצר בביתי אוירה עם גבולות ,הרגלים כל פעם מחדש.זה מתיש מאוד.

תודה
 
פנינה דובו  
01:13 22.09.15
שלום (מיכל או יוכי?)

חשבתי להוסיף שכדאי לשחרר את הבן מכל תחושה, מחשבה או נסיון, שהוא אחראי למה שקרה, קורה או יקרה בבית. קחי את זה עליך לגמרי והבהירי לו זאת במלים ובמעשים.
זה גם חלק מלקיחת הפיקוד בבית עליך.
נכון, בטח לא קל, אבל אם תצליחי לשמור על עקביות ונחישות, המאמץ ישתלם.
ואל תוותרי על הטיפול בשבילך.

פנינה
 
סיוון
13:45 12.10.15
תודה רבה פנינה.זה מחמם את הלב לקבל תמיכה.
רציתי לשתף אותך על נישואיי לשעבר.היום ראיתי בטלוויזיה את אודטה בנוגע לבן הזוג שלה שהתחזה .לא שמעתי את מה שסיפרה רק קראתי את הכותרת .
הייתי נשואה 20 שנה לאדם שהתחזה לאדם עסוק מאוד,עובד קשה,עייף,שקט וסגור כשבפועל הוא חי חיים כפולים לאורך שנים.קשה לתאר את התחושות שעולות אחרי הגילוי.יש הלם גדול,תחושת הונאה ורמייה,תחושת שקר נוראית,אובדן של מערכת הערכים.כאילו הכול מתמוטט.אני מחכה להתחיל טיפול רגשי בעיר מגוריי בלישכת הרווחה ולעבד את החוויות הקשות שהיו בקשר שלנו.
אודה על התייחסותך.
יוכי
כאישה שחוותה אלימות ווהשפלות בחיי הנישואין , לאחר שנים לא קלות החלטתי ליזום טיפול בעצמי, מכיוון ששיחות עם פסיכולוג לא ממש עזרו לי החלטתי לחפש משהו אחר , בהמלצת חברה הגעתי לקורס לשוב לעצמי בדרך הזן של תמיר מסאס , אני חייבת להודות אין פה ניסים ואין פה פתרונות בזק אבל בסופו של תהליך שהעמיד אותי חזרה על הרגליים התחלתי להרגיש תקווה חדשה כי מעבר לקבוצה של הקורס שבה חיזקנו אחד את השני , גילינו למעשה שהאושר נמצא בתוכנו והקורס הוא רק אמצעי ללמוד את הדרך להגיע אליו - אבל שוב את צריכה למצוא את המקום והזמן שמתאימים בדיוק לך בכדי שתוכלי לפרוח מחדש.
 
יוכי
20:02 14.10.15
 
אנונימית
00:12 25.09.15
שלום!
אני אישה וניהלתי מערכת יחסים עם אישה במשך בערך עשר שנים.. הקשר היה מבוסס על קנאה ואלימות פיזית קללות איומים ואף ניסיונות אף התאבדות. לאחרונה הצלחתי לצאת מהקשר עצמו.. אבל עדין לא נפרדנו סופית. האקסית לא משחררת. רוצה שנשאר חברות או אחיות.. אבל אני עדין מפחדת ממנה. היא לא מוכנה לשמוע על ניתוק טוטלי. מה עושים?
 
לא מבינה למה
22:02 21.07.15
ובנוסף - מה הדרך הכי טובה להתרחק מאדם כזה ?
במיוחד כשיש מעורבות רגשית - וקשה לי מאוד להגיע למסקנה שהוא פגע בי ?
במיוחד כשמדובר במניפולטור בלתי נלאה - הוא מוצא אותי בכל דרך אפשרית
גם אם זה בעיר דרך החברים שלו , דרך הנייד שלי וכו וכו' ...
איך להתרחק ממנו - או יותר נכון - להרחיק אותו ממני - גם פיזית
וגם איך להתנתק ממנו מבחינה רגשית ?
ואיך זה שכשאני יודעת שהוא זה שפוגע בי עדיין יש לי רגשות אליו ואני עדיין רוצה אותו ?
ותכלס הוא מנצל את זה כדי לצחוק עליי עם החברים שלו ולהשפיל .

תודה .
 
מישהי שמבינה
02:23 13.09.15
הדרך היחידה להפטר ממנו היא לנתק איתו קשר לחלוטין! את חייבת להבין שהוא לעולם לא ישתנה והוא לא באמת אוהב אותך, אפילו שהוא בטח אומר שכן.
אם את לא זוכרת אטת המספר שלו בעל פה - יש דרך לחסום מספרים שמתחילים או מסתיימים בספרות מסויימות וכך לא יהיה לך הפיתוי ליצור איתו קשר וגם הוא לא יוכל להתקשר אלייך.
בכל מקרה חסמי את המספר שלו, חסמי אותו ברשתות החברתיות, אל תעני לשיחות לא מזוהות. אל תתפתי ליצור איתו קשר גם אם את מתגעגעת ובודדה - כשאת מרגישה ככה הזכירי לעצמך את כל הסבל שהוא גרם לך והכי חשוב שהוא לא אוהב אותך אלא רק מנסה לפגוע בך וכשאת יוצרת איתו קשר את רק עוזרת לו לשלוט בך יותר.
אני לא מכירה אתרי תמיכה בעברית אך אם את יודעת אנגלית אוכל לצרף לפה אתרים שיעזרו לך להבין יותר טוב את מה שחווית ואת מה שאת צריכה לעשות. תיהי חזקה ותדעי שבסוף הרגשות אליו יעברו אבל רק בתנאי שלא יהיה ביניכם שום קשר.
 
פנינה דובו  
14:43 20.09.15
שלום מיכל,
אתחיל מהסוף. אני מבינה שאת גרושה טריה. הרגשות שעדיין מלווים אותך בודאי קשורים לכך, גירושין אחרי 21 שנים הם פרידה לא קלה. בנוסף לתהליך "רגיל" של גירושין את גם היית במערכת זוגית אלימה. במערכת כזו הקשר שנוצר מבוסס על תלות גדולה (משני הצדדים), וככל שהתלות הזו מעיקה וקשה, היא גם מהווה חיבור שקשה יותר לנתקו.

בזוגיות שלכם לכל אחד מבני הזוג היה תפקיד ודפוסי התנהגות משלו. את מן הסתם זו שנפגעת, מרצה, סופגת השפלות. לא קל לשנות דפוסי התנהגות. זה מה שיעזרו לך ללמוד לעשות בטיפול.

אם תתני לעצמך זמן להיפתח ולהכיר ב/את חולשותיך כב/את מעלותיך (בטוחה שיש כאלה!) ותהיי סבלנית לעצמך, אני מאמינה שתצליחי להשתחרר מעברך לאט-לאט ולבנות לך חיים אחרים.
 
אוסנת
13:45 06.09.15
שלום לכם, מה שלומכם ?

שמי אוסנת ואני רווקה בת 45

סבלתי מאלימות קשה ואינטנסיבית (+אלימות מילולית עד היום )
במשך המון שנים ע"י האב (כיום בן 85, חי על כ-10 כדורים ביום)

הוא פשוט הרס לי את החיים ! מיום שנולדתי הרגשתי כמה הוא שונא אותי..

הוא הכניס את האחות , שיש בינינו שנאה הדדית , כשותפה לחשבון הבנק שלו
ולא מוכן לפתוח חשבון בנק חדש, למרות שהוא יודע שאין לי חסכונות ואני לא
בריאה פיזית לעבודה ,אני חוששת מהיום שיילך לעולמו , היא תוכל לעשות ככל
העולה על רוחה ..

שמעתי במקרה שאני יכולה לתבוע אותו גם היום
יש מצב לשיפוט מהיר מפאת גילו המתקדם ?

אני פוחדת שזה ישחק נגדי אם אלך לצעד כזה ואז יעביר את כל רכושו+הבית לה..

מה הסיכויים שלי ? מה הייתם עושים במקומי ?

תודה
 
פנינה דובו  
14:15 06.09.15
שלום אוסנת,

אני לא מתמצאת בתחום המשפטי ולא ברת סמכא בעניין.
נסי לפנות ללשכה המחוזית לסיוע משפטי (בעיר המחוז בו את גרה),
או נסי להתייעץ דרך ארגוני נשים (ויצו, נעמת), הנותנים גם הם סיוע ויעוץ משפטי לנשים.
בכל מקרה את צריכה יעוץ משפטי בסוגיה שלך.

בהצלחה,
פנינה
אמש השכן שלי השתולל בבית ואיים על בנו. לאיש הסטוריה שלמה של אלימות כלפי משפחתו ואולם משום שאישתו חוששת ממנו או מהאפשרות שהיא תשאר לגדל את ילדיה לבדה, היא מטאטא את האלימות של בעלה ומכסה עליו. כל פעם מחדש הכנסתי אותם אלי הביתה עד שירגע. יש להם בן מתבגר עם בעיות התנהגות איתו יש לו בעיקר מריבות אלימות תוך פציעות משמעותיות אולם האישה מכסה הכל. אמש הוא שוב השתולל וקראתי לבן שיבוא אלי עד יעבור זעם. בתגובה הוא יצא אלי, דחף אותי בפניי, ירק בפניי ואיים לפוצץ אותי. היה לו רצח בעיניים. הזמנתי משטרה שבאה והלכה כלעומת שבאה. מה הפלא ששוב האישה בסתירה הכל. מה אתם מציעים לעשות
הי רועי,
אם הזמנת משטרה, עשית את מה שצריך לעשות.
אפשרות נוספת היא לכתוב\להתקשר לקו חירום של ילדים במצוקה ןלהעביר דיווח.
188

חשוב שהדיווח יהיה אובייקטיבי- כלומר, עובדתי, ללא פרשנויות משלך.


כל טוב

ד"ר מני מלכה
שלום רועי,

בנוסף לדברי מני, אני הייתי מציעה לך להיזהר ממעורבות יתר לגבי המשפחה השכנה.
כשם שהגבר האלים איננו בוטח בעצמו שאשתו אכן נאמנה לו, הוא עלול לראות בגבר שיש לו קשר כלשהו לאשתו כמתחרה בו. נסיונך לתת מחסה לבן המתבגר גם הוא עלול להתפרש אצלו כעזרה לאשתו וכהוכחה למחשבותיו על קשר ביניכם. ובודאי עצם הזמנת המשטרה על ידיך לא משחקת מבחינתו לטובתך.
כדאי שתהיה מודע לכך ולא תסכן את עצמך יתר על המידה.

פנינה
 
מיואשת
14:52 30.08.15
שם תוכן הודעה:צהריים טובים
הסיפור קצת מורכב אני נשואה עם ילדים יש לי שני אחים בוגרים בגיל 28 ואח בן 38
שני אחיי לוקים במחלה נפשית אחי מטופל עם כדורים הוא סכיזופרנט ואחות עם מניה דיפרסיה אימי עזבה את הבית לאחר הגירושים והשאירה את אבי לטפל באחיי כמובן שהם מקבלים קצבה מבלל אחי עובד אמעבר לכך ךא ממש מתפקד אך גם לא מזיק לעוומת זאת אחותי היא הבעייתי כבר מגיל קטן יש לה בעיות התנהגות קשות היא מטילה אימה על אבי מאיימת עליו שוברת חפצים בבית צורחת אם לא מקבלתמה שרוצה נועלת את אבי בבית משפילה אותו וכד כמובן שהיא צריכה טיפול תרופתי יותר חזק אך מסרבת לקחת כעת יש לה חבר שמנצל אותה כמובן שניהם גרים אצל אבי היא דורשתמאבי שיממן אותם ומאיימת עליו אבי מס פעים הזמין משטרה ששלחו אותה לאבחון בבח פסיכיאטרי אך הם טענו שלא צריכה אשפוז ויש לה בעיותהתנהגות בלבד כמובן שהיא דיי ממולחת ופקחית יכולה לתעתע ברופאים כשמשחררים אותה שוב חוזרת לבית אבי והבלגן שוב מתחיל ככה כבר כמה שנים
כמובן שאבא שלי פוחד שתהיה בכלא זה לא מקום שמתאים לה סהכ רוצים טיפול רפואי שמתאים לה ובית משפט רואה אבחון של רופא מעפן ולפי זה מחליט
כעת אבא שלי מעוניין להציא אותה מהבית הוא בהתמוטטות
האם יש דרך להוציא אותה ולדאוג שתקבל טיפול ראוי מה ניתן לעשות ואיך עוזרים לאבי היקר האם עוד יכול לעזור
בבקשה אשמח לתשובה בדחיפות
תודה מראש
 
מני מלכה  
16:46 30.08.15
שלום לך,
נראה לי שכדאי שההתייעצות תהיה בפורום של בריאות הנפש,
על פניו נראה שהמשפחה צריכה סיוע ותמיכה...

לא אחת יש לדאוג ולתמוך באלה שמטפלים במתמודדים,
אני מניח שבחיפוש תוכלי למצוא פורום\קהילה של משפחות של מתמודדים ותוכלי לחלוק עימן ולקבל עצות מועילות מאוד,

בהצלחה
ד"ר מני מלכה
 
דניאלה
15:12 21.07.15
שלום.. אני בחורה בת 28 נשואה חודשיים.. אני עוברת התעללות נפשית ופיזית וזקוקה לעצה.
שלושה חודשים לפני החתונה התחילו כל הבעיות.. התחילו להיות התקפי זעם קללות וגם אלימות כמו משיכת שיער כחולים על הידיים . זה בן אדם נורמטיבי עובד חכם מלומד. כשהוא כועס הוא רואה שחור סוף העולם . מתחיל לכנות אותי בכל השמות שבעולם. לפני החתונה הוא השתמש באלימות ולא היה לי את האומץ לבטל . הוא הבטיח ללכת לפסיכיאטר . כמובן אחרי כל ריב באה הסליחה ושבחים זה לא יקר . אחרי החתונה היו בעיות השתמש שובב אלימויות זרק בגדים מהארון אמר ללכת מהבית ושוב ביקש סליחה. אנחנו הולכים לטיפול זוגי הוא משתנה קצת. הוא לא אוהב כשאני צוחקת הוא לא אוהבת מוזיקה שאני שומעת הוא לא אוהב את הפוני שלי הוא לא אוהב את המעללים הגבוהות שלי. כשהוא בהתקף זעם הוא מתקשר לאמא שלו. בזמן ריב הוא כל הזמן אומר ״ אני הגבר את תעשי מה שאני אומר״.. המצב הגיע שאמרתי שאם הוא לא הולך לפסיכאטר זה נגמר ואז הוא אמר שלא. אמרתי שנגמר ( הוא רגיל שאני אומרת ולא מקיימת) שוב ביקש סליחה אמר הכל שאמא לא תתערב שילך לפסיכאטר.
רגשות אליו אין לי כמו שהיו פעם, ואני כן רואה את עצמי עם גבר אחר. הוא בן אדם מקסים כשלא כעוס הוא תמך בי הרבה בעבר..., אני החלטתי לעזוב אותו אני מוכנה אבל משהו מבפנים אומר לי להשאר עמו. מה זה? פחד ? רחמים? אהבה? תקווה? האם כדי לתת לזה צאנס שינטול כדורים? האם זה עוזר? בבקשה עזרו לי האם זה ניגון חוזר כדי שאחזור אליו?אני רוצה לחיות אני רוצה לצחוק בלי שישתיקו אותי או ישנו אותי בבקשה תעזרו לי בבקשה תתנו עצות על החיים
 
גלית
11:38 30.08.15
תעזבי אותו דחוף כי הנוראה האדומה כבר נדלקה אם את חושבת שהוא השתני את טועה עדיף לך עכשוב שאת בלי ילדים
 
אבודה
07:56 27.08.15
אני בת 22. עברתי התעללות מינית במשפחה על ידי האב. סובלת מהפרעות רבות, בין השאר נפשיות, גם התמכרות לסמים (כרגע קלים), לאלכוהול בעבר, לקויות למידה ונשירה מהלימודים, הפרעות קשב, פציעה עצמית ואובדנות, בעיות קשות בתחום המין - זנות ורחוב ביחד עם סמים קשים, היום יש לי בן זוג ואני חווה את הטראומה מחדש כבר זמן רב- יחסי מין אלימים בהכוונה שלי, חניקות, סתימות פה, פנטזיות על אונס, משחקי אב-בת במיטה, דיבורים של גילוי עריות.

המשפחה יודעת אבל לא דיברה ואני הפכתי לילדה הבעייתית. כיום אני גרה כבר זמן רב מחוץ לבית ונותק הקשר עם כולם.
היום אחותי מתחתנת וכבר יומיים טריגרים קשים ותחושה של הצפה ואי יכולת לעזוב את הנושא, אני מרגישה כאילו כל העולם התהפך לי, חייתי בהכחשה קשה ושטיפת מוח של המשפחה בעיקר של אמא שלי שהתביישה ומתביישת בי בעקבות ההתמכרות, ההתנהגות המינית הזנותית והכשל העקרוני שלי בחיים.

אני יודעת שהוא פגע בי, ידעתי כבר מגיל 12, חלמתי חלומות שהוא אונס אותי על הספה, ואחים שלי מסתכלים ולא עושים כלום. זוכרת אותו לפני המקלחת שלו, עושה שכיבות שמיכה בלי חולצה, זוכרת במקוטע סרטון אירוטי שהוא הראה לי, זוכרת את מגע הזיפים שלו על פניי כדבר לא נעים ומרתיע. זוכרת אותו מרים אותי בתור ילדה קטנה על מכסה השירותים בכוח כשלא רציתי להתקלח. זוכרת אותו שוכב ערום על המיטה ברגליים פשוקות, זוכרת רק מקטעים, מקטעים שלא הצלחתי לשכוח.

אני לא רוצה לחיות אם אני לא זוכרת את כל הדברים הנוראיים שהוא עשה לי. אני חיה בתחושה של חיה-מתה, בלי יכולת לדעת מי אני כבן אדם, עם רצון חזק מאוד כבר חצי שנה לחזור לזנות, ועם השאלה... כבר לפני עשר שנים ידעתי את הדברים, זכרתי את הדברים, למה לא סיפרתי? נלחמתי? אני אשמה ועכשיו כבר מאוחר מדי.
 
שרה מצליח
14:15 26.08.15
אני נשואה מזה 40 שנה מאז ומתמיד בן זוגי מנבל את הפה בצעקות האשמות שהכל בגללי אני אישה מאוד עדינה ופגיעה . ניסיתי להגיד לו שילך לייעוץ הוא מבטיח שכן ולא מקיים את הבטחתו. אפשר לומר שפעם בחודש עד חודשיים יש לו את התופעה הזו. אני מרגישה אי נעימות כשהוא צועק ופוגע בפרהסיה או בתוך הבית. מה עלי לעשות אני חסרת אונים ולפעמים אני מצליחה להיות חזקה על מנת לא לבכות ממש נמאס לי.
דוגמה שהתרחשה היום: הוא מנסה לתקן מנעול בשער לא הולך לא הכל נהרס ואז הוא מתפרץ בצעקות וניבולי פה בטונים גבוהים שזה בגללי הוא תמיד היה כזה.
בברכה שרית
מה עושים במקרה שילד בגיל 7 מרים יד על הוריו כי לא רצו לתת לתת לו את מבוקשו.
 
ליאור
09:02 24.08.15
שירה שלום,

הצבת גבול לילדים היא פעולה חשובה מאוד, המספקת תחושת ביטחון והגנה.

הצבת הגבול צריכה להיעשות בצורה תקיפה, על לא באמצעים אלימים.

במידה וזה דפוס שחזור על עצמו מומלץ לקבל הדרכה הורית.

יש ספרים טובים בנושא

למשל ספרים של חיים עומר, חיים עמית (הורים כמנהיגים), וספרן של שולמית בלנק ואורלי שבתאי -פוקס.

בהצלחה

ד"ר מני מלכה
 
מני מלכה  
10:56 25.08.15
שירה שלום,

הצבת גבול לילדים היא פעולה חשובה מאוד, המספקת תחושת ביטחון והגנה.

הצבת הגבול צריכה להיעשות בצורה תקיפה, על לא באמצעים אלימים.

במידה וזה דפוס שחזור על עצמו מומלץ לקבל הדרכה הורית.

יש ספרים טובים בנושא

למשל ספרים של חיים עומר, חיים עמית (הורים כמנהיגים), וספרן של שולמית בלנק ואורלי שבתאי -פוקס.

בהצלחה

ד"ר מני מלכה
 
ליאור
00:27 26.08.15
כתבתי כבר בעבר......גרושה 15 שנה לאחר 27 שנות נישואין לגבר אלים. בטיפול תרופתי ופסיכותרפיה שבועית לאחר שאובחנתי כסובלת מהפרעת אישיות גבולית, הפרעת חרדה עם דיכאון משני ונפגעת טראומה מתמשכת. בטיפול הנקרא dbt הוקנו לי כלים שיאפשרו לי לדאוג יותר טוב לעצמי......עם זאת גיליתי שאין לי מוטיבציה לעשות זאת בשל רגשות אשם שיש לי כלפי ילדי שהיו עדי שמיעה וראיה לאלימות וקרבנות ישירים שלה. בעבר לא היה לי צורך להתמודד מאחר והכל היה מודחק. כתוצאה מהטיפול התעוררו זיכרונות. ולא רק אצלי. גם שלושה מארבעת ילדי (כולם בוגרים וחלקם הורים לילדים), בשלב זה או אחר הלכו לטיפול. אני חשה אשמה על כך שלא הגנתי על ילדי מפני הטראומות שחוו. בתחילה ניסיתי לכפר ולפצות על כך ע"י נתינה.... כיום זה כבר מעבר ליכולתי הפיזית, הנפשית והכלכלית, ואף אפשרתי להם לנהוג בי בחוסר כבוד. משמע: זה מה שמגיע להם וזה מה שמגיע לי. היום כבר למדתי להציב להם גבולות. בהעדר יכולת לכפר ולפצות אני היום במצב בו אני מענישה את עצמי. מאחר ואני נמצאת במסגרת טיפולית, הדבר יטופל. מביאה זאת בפני הפורום כדי לשמוע ממנהליו (ומנשים נפגעות אלימות) האם תופעה של רגשות אשם של אם מוכה כלפי ילדיה, והנטייה להרס עצמי כתוצאה מכך זו תופעה שכיחה? איך אני יכולה לסלוח לעצמי? במרכז למניעת אלימות במשפחה נאמר לי שגם אני הייתי קרבן. עלי זה לא עובד (ואת הילדים מן הסתם זה לא מנחם) הייתי אחד המבוגרים בסיטואציה. בקיצור: לא הגנתי על ילדי ואני שונאת את עצמי בגלל זה.
שלום לך,

תודה על הגילוי הכנה.

הדבר החשוב באשמה, לדעתי, היא לא להישאר עם זה לבד.
כלומר, אשמה- היא מנגנון של לסגור את הדברים עם עצמנו ולפעמים לתקוף את עצמנו (לפני שאחרים יעשו זאת?).

לשאלתך- אכן אשמה היא אחד מהמנגנונים שמתארות נשים מוכות. אחד ההסברים לכך היא הניסיון להתמודד עם מצבים של חוסר שליטה "אם אני אשמה, זה אומר שזה בשליטתי, כלומר, אתנהג אחרת ואז המצב יהיה פחות רע..."

דבר נוסף- נשים רבות שפגשתי סיפרו שהן מעדיפות לסבול בקשר, עד שהילד הקטן ביותר יגיע לגיל 18. כלומר הן לא רצו לפרק את המשפחה מתוך חשש שזה יפגע בילדים.

במקרה שלך, כפי שאת מתארת, הוצאת את עצמך מהקשר שהיה לא בריא לך, וכעת מדובר באשמה שאת חשה ביחס לילדים.

במקרה שכזה- אחת הדרכים להתמודד עם אשמה היא לאפשר לילדים שלך להגיד את שלהם. כלומר, ייתכן והם כועסים על השנים הללו... ומגיעה להם הכרה...כך תפשרי להם ביטויים רגשיים שונים (עדיף שהם יביעו כעס כלפייך במקום שא תכעסי על עצמך, בשמם). לשם כך נדרשת סדרה של מפגשים עם הילדים.

זוהי כמובן אמירה כללית והייתי ממליץ לך שתהליך שכזה ייעשה בידיעת אנשי הטיפול שלך ובליווי שלהם.

אוכל גם להמליץ על מאמר מעניין בנושא של סליחה (נכתב על ידי פרופסור ורד סלונים נבון וד"ר יצחק-ארווין לנדר).

בהצלחה,
ד"ר מני מלכה

 
סבתא
16:27 21.08.15
אני רוצה לאפשר להם לבטא במסגרת טיפולית את הרגשות שהם חשים כלפי ואולי לא מעזים לבטא אותם באופן גלוי (ולכן זה מתפרץ פה ושם והופך את היחסים בינינו לבעייתיים): כעס, ושנאה....כן, גם שנאה.....אני בשלה לקחת אחריות ולהשלים עם כך שיתכן ולעולם לא יהיו מסוגלים לסלוח לי......גם אני לא הייתי מסוגלת אילו הייתי במצבם......והייתי במצבם.......סלחתי לאמי רק לאחר מותה. עם זאת חשוב לי לעשות את מה שאמי לא הייתה מסוגלת לעשות: לא להתכחש למה שהיה. להודות באמת ללא כחל וסרק. לקחת אחריות על התנהגותי: לא הגנתי מפני פגיעה, ואולי אף פגעתי ישירות. ולהצטער על מה שהם חוו. כי לאף ילד לא מגיעה ילדות כזו ובטח לא לילדים כאלה נהדרים.....שלמרות הכל הם מאוד מסורים לי ואכפתיים......אבקש מהם שיגידו לי מה עלי לעשות כדי לכפר. אני מקווה שכן יש משהו שאני יכולה לעשות היום כדי שהעבר יחדל להיות יותר רלוונטי ביחסים ביני לבין ילדי
+ הוספת הודעה
   1  2  3  4  5  6  7  8  9  ...  33  
 חיפוש בפורום זה
המידע באתר אינו מהווה תחליף להתייעצות עם גורם מקצועי והינו בהתאם לתנאי השימוש
מנהלהודעה מקוריתתגובהללא תוכןהודעה חדשההודעה עם תמונההודעה עם וידאו
תגיות
אלימות במשפחה   תקיפה מינית   גילוי עריות   צו הרחקה   הורים מכים   אלימות נגד נשים   נשים מוכות   התעללות בילדים   מכות בישבן
RSS RSS פורום אלימות במשפחה