בריאות, רפואה
מאמרים | פורומים | קהילות | רופאים  
  חיפוש במאמרים  
הריון ולידהדיאטה, תזונהתרופות, ויטמיניםעיניים, משקפייםניתוחים פלסטייםרפואה משלימהקוסמטיקה, איפורעיצוב שיערפסיכולוגיהאורטופדיה
 
מין, יחסים, זוגיותכושר גופנירפואת שינייםרפואת ילדיםלב, כלי דםעזרה ראשונהמחלות, טיפוליםגיל הזהבחוק משפט, ביטוחמתכוני בריאות
הוסף למועדפים 
פורומים רפואיים
 

פורום אלימות במשפחה

פורום אלימות במשפחה הוא המקום שלכם להתייעץ לגבי אלימות במשפחה, פורום אלימות במשפחה יעסוק בגילוי עריות, נשים מוכות, תקיפה מינית במשפחה, צו הרחקה, אלימות מינית, אלימות בזוגיות, התעללות בילדים, אלימות נגד נשים, מקלט לנשים מוכות ועוד
מנהלי פורום אלימות במשפחה:
פנינה דובו
לפרטים נוספים
מני מלכה
לפרטים נוספים
שלום רב,

הייתי רוצה להתייעץ לגבי משהו שמטריד אותי, אותה ילדה גרה בקומה מתחתי, חדרה נמצא מתחת לחדרי, כשאני מגיע מהעבודה עד שעות הלילה כשאני הולך לישון, היא כמעט כל הזמן בוכה וצורחת... וזה בא בליווי של הלימות חזקות על הדלת או הקיר, תבינו שבבניין האקוסטיקה מאוד חזקה, ושומעים דברים גם מקומות יותר נמוכות, אני גר בבניין כבר שלוש שנים ובזמן האחרון זה ממש החל להטריד אותי, ממש כואב לי איך שהיא צועקת והולמת בקיר (ממש ברגעים זה שאני כותב) כאילו שנעלו אותה או משהו...
אבל מצד שני יכול להיות שאני טועה בגדול ואין זה קשור לאלימות או התעללות כלל וכלל...
מה עושים?
 
ציונה
14:49 13.09.14
שלום לכם,

לצערי הרב, אני נאלצת לכתוב כאן את הדברים הבאים. בעלי איש אלים. לא תמיד, אך אלים. אלים מילולית. בזעמו הוא מפחיד מאד וכאשר דבר מה מרגיז אותו הוא מסוגל לצרוח ואי אפשר ואין דרך לדבר אליו או אל לבו...לאחרונה חזר מעבודתו וגילה כי לא הספקתי לנקות את רצפת הבית (מה שהתכוונתי לעשות בהמשך..). בעלי פצח בצעקות רמות - השתתקתי מרוב פחד וחוסר האונים... לא ידעתי מה לעשות.. לא הצלחתי לתפקד בהמשך היום. ..

1. הוא לא מסכים ללכת לטיפול בשום פנים ואופן, אפילו ייעוץ לא..
2. הוא לא מסוגל לשבת לשיחת נפש או סתם שיחה עמוקה
3. הוא רוצה לדעת על מה אני מוציאה כסף (אני רחוקה מ"בזבזנית" מרחק שנות אור) ולאן אני הולכת..

לאור מצב זה, מה ניתן לעשות?
 
פנינה דובו  
15:29 15.09.14
שלום ציונה,
ביחסים בינך לבין בעלך ישנם החלקים האלימים של בעלך ויש גם את התגובות שלך כלפיו. כשמדובר בקשיים בזוגיות הדרך המקובלת היא ללכת לטיפול זוגי. כשיש מרכיב של אלימות ביחסים, מומלץ שכל אחד מבני הזוג יהיה בטיפול נפרד. במידה ויתאים ויתאפשר, רצוי להמשיך גם בטיפול זוגי.
בכל מקרה כדאי להימנע מלהגדיר מראש ש"הוא הבעיה" ולכן הוא צריך טיפול. זה מקטין את הרצון להגיע לטיפול כשאומרים שאתה זה שאשם בבעיה. לכן עדיף שכל אחד יקח אחריות על החלק שלו ויטפל במה שמפריע לו.

היכולת לשוחח "שיחת נפש" או "שיחה עמוקה" היא לא מובנת מאליה. אנשים רבים מתקשים או חוששים לחשוף את עצמם ואת חולשותיהם ביחסים קרובים. הם חוששים להיפגע מכך.
בעזרת ובנוכחות איש מקצוע, אפשר ליצור סביבה נוחה ובטוחה יותר, פחות מאיימת, בה ניתן יהיה להיפתח יותר אחד כלפי השני וגם ללמוד כללים איך לעשות זאת. ובעיקר - להבין מה גורם לבעלך להתנהג כפי שהוא מתנהג, ומה גורם לך להגיב כפי שאת מגיבה (שיתוק, פחד, אשמה, תלות וכד').

בלשכות הרווחה קיימים מרכזים לטיפול באלימות המשפחה וגם תחנות לטיפול משפחתי. אני ממליצה לך לפנות ולבדוק מהו הטיפול שיציעו לכם ושיתאים לכם.
אם בעלך לא מעוניין להצטרף, תתחילי לבד, בשביל עצמך. הוא יכול להצטרף בהמשך.

בהצלחה,
פנינה
כן, הייתי בייעוץ מספר פעמים, ללא הבעל, אך בשלב מסוים נאמר לי כי אין טעם להמשיך בשיחות ללא נוכחות \ שיתוף הבעל - התמונה לא שלמה ומה שמתגבש אינו אובייקטיבי.

הבעל לא מוכן לשתף פעולה כי הוא טוען שהכל נפלא :-)

תודה, פנינה :-)
 
שירה
00:56 22.08.14
היי.אחרי התייעצות פה החלטתי סופית להתפנות למקלט יחד עם שני ילדיי.אני נשואה שנה ואמא לילד בן 6 מזוגיות קודמת ותינוק בן 8 חודשים מהנישואים הנוכחיים. במהלך השנת נישואים בעלי תקף אותי פיזית 4 פעמים ובין היתר גם כמה איומים על רצח אם ארצה להתגרש ולקחת איתי את הילד המשותף. בעלי כרגע בכלא. הוא נכנס לשם בגלל סיבה אחרת ולא קשורה לאלימות אבל בזמן שהוא ישב שם הוא העיז לאיים עליי ברצח בטלפון של הכלא וזה מה ששבר אותי לגמרי והחלטתי לעזוב את הבית לפני שהוא ישוב הביתה. הודעתי לו שאנחנו ניפרדים ואני עוזבת עוד לפני שישוב. הוא ביקש והתחנן שלא איזוב בינתיים אלא אתן לו לחזור ולהוכיח לי שהטיפול בכעסים בכלא עזר לו. אני לא מעוניינת והבהרתי לו את זה. היום מתקשר אליי מישהו ומזדהה בתור איציק המטפל הפסיכולוגי של בעלי בכלא,ואחרי כמה שאלות ודיווחים על התקדמות יפה של בעלי,הוא מדווח לי שבעלי הבין את הטעויות שלו ומוכן לפרידה וגירושים כי הבין שזה בלתי נמנע ובנוסף איציק מבקש ממני בכל לשון של בקשה לשקול את בקשתו של בעלי לא לעזוב עכשיו אלא אחרי שבעלי חוזר הביתה.הסיבה לכך היא שבעלי במצב נפשי רעוע והוא חושש שבעלי יכול להגיב להשפחה הזאת ולפגיעה בכבודו בצורה קיצונית כלשהי..
לפי מה שאני הבנתי,איציק המטפל הפסיכולוגי בבית סוהר מבקש ממני לקחת סיכון ולחכות שבעלי יצא ולעזוב אחרי שבעלי יחליט לנכון בשביל לא לפגוע בכבודו לייד בני משפחתו וחבריו.. זה הגיוני?!?
 
שירה
01:00 22.08.14
איציק הזה כבר דיבר איתי לפני כשלוש שבועות כשבעלי התחיל את הסדנה לשליטה בכעסים. בהתחלה חשדתי שזה אחד מהחברים שלו בחדר או באגף ולא באמת מטפל פסיכולוגי אבל היום התקשר שוב אותו האדם. האם זה חוקי בכלל לבקש ממני דברים כאלה אחרי שהסברתי לו שבעלי תקף אותי פיזית כולל פגיעות פנים? אחרי שסיפרתי לו שכל שיחת טלפון של בעלי מערערת אותי ומורידה לי את הבטחון?
 
פנינה דובו  
14:55 15.09.14
היי שירה,
למיטב זכרוני עניתי לך כבר. נכון

פנינה
היי,
לפני כשנה בערך הגעתי לספרד ללימודים והכרתי
בחור מקסים מכל בחינה וכיוון. הקשר התקדם לו במהרה ואחרי שלושה חודשים
עברנו לגור יחד. כמעט מן ההתחלה שמתי לב שאחת ל....חודש בערך הוא חווה שינוי קיצוני במצב הרוח שכאילו הופך אותו לאדם אחר. זה מתחיל בהסתגרות שלו בתוך עצמו, מצב רוח ירוד או חרדה, ממשיך בתשובות קצרות וקרירות כשאני מנסה לברר מה עובר עליו, ותמיד תמיד מסתיים בריב, ריב שכמובן אינני יודעת אפילו על מה ולמה. ניסיתי לדובב בסבלנות, ניסיתי לשלוח אותו להירגע, ניסיתי לתת מרחב, הכל תמיד מסתיים בריב.
כשאנחנו רבים, אני מרגישה שהוא לא מדבר אלי בכבוד, לא מקשיב למה שאני אומרת וחוזר על עצמו שוב ושוב כמו תקליט שבור. ברגע שהוא מדבר אלי כך אני מיד רוצה לקום וללכת, כמובן שזה קצת יותר מסובך במדינה זרה שאין לי בה אף אחד. כבר כמה פעמים הבטחתי לעצמי שאם זה יקרה שוב אני אלך, ומספר פעמים באותו הרגע אמרתי לו שאני לא רוצה להמשיך את הקשר. בריב האחרון, מעבר לקללות, הוא ניתק את האינטרנט, איים להתקשר למשטרה שיוציאו אותי מהבית, ופער שני חורים בצורת אגרוף בדלת חדר השינה. המזוודה שלי כבר הייתה ארוזה כשהוא התחיל לבכות ולהתנצל ולהבטיח שילך לטיפול, (הוא הלך בערך פעמיים ולא עושה רושם שהוא ימשיך עוד הרבה) ועד לפני כמה ימים לא הפסיק לומר איזה מזל שלא הלכתי ושהוא לא יודע מה הוא היה עושה לעצמו.
אנחנו לפני ביקור בארץ והוא שוב מסתגר ואני בלחץ וחרדה נוראיים
 
פנינה דובו  
14:19 17.08.14
שלום גל,

מצבך מורכב. נשמע שאת כלואה פעמיים: פעם במדינה זרה, כהגדרתך, ופעם שניה עם אותו בחור.

הסימנים מעידים על תסמונת הגבר האלים: מחזוריות של התופעות, תגובות רגשיות מוקצנות, ניצול חולשותיך (רחוקה גיאוגרפית מתמיכה וגם נאחזת בו אולי), אלימות פיזית, סחיטה רגשית (לא יכול בלעדיך, מסוכן לעצמו), טיפול ללא מחוייבות להמשיך.

אני לא מכירה את השרותים בהם את יכולה להיעזר בספרד (בריאות, רווחה, חוק ומשטרה) ועד כמה את זכאית להיעזר שם, אם אין לך אזרחות, אבל אין לי ספק שללא עזרה כלשהי את עלולה להסתבך עוד יותר.

הכיוון בגדול הוא לבדוק את עצמך בקשר הזה ופחות אותו: מדוע את בקשר הזה, מדוע דוקא הוא, מה מושך אותך אליו (כולל ההיבטים שדוקא מפריעים לך), עד כמה את מחוברת ומפרגנת לעצמך, לצרכיך ולרצונותיך, מה בכל זאת יגרום לך לעזוב אותו וכו'.

מעבר לכך את זקוקה להכיר את אמצעי ההגנה העומדים לרשותך, גם אם תחליטי לעזוב אותו.

לגבי הביקור בארץ: יכול להיות שהוא מעדיף אותך רחוקה מהבית והביקור כאן מאיים עליו, מה שמסביר את התנהגותו כעת.

אני מציעה לך להקשיב לעצמך, "ללחץ ולחרדה הנוראיים". אל תשארי לבד. גייסי מקורות תמיכה מקרב חברים שיש לך שם, או שתיצרי קשר עם מי שיכול לעזור לך מפה. זה חשוב!

עשי והצליחי,
פנינה


 
שירה
13:01 16.08.14
שלום לכולם. אני נשואה לגבר אלים. אנחנו נשואים כשנתיים ויש לנו תינוק משותף בן 8 חודשים ויחד איתנו מתגורר הבן שלי מהישואים ראשונים בן 6. אני ובעלי לא מסתדרים על רשע הילס שלו להן שלי שהוא עלד היפראקטיבי עם בעיות התנהגות. בעלימלא מבין את המושג בעיות קשב וריכוז ובעינייו הבעיה היא חינוך ומנסה לחנך את הילד בדרך נוקשה. לי קשה לראות דברים כאלה ולכן כל הזמן אנחנו מסתכסכים. 90 אחוז מהועכוחים שלנו מתחילים מכאן. בפעם הראשונה בעלי תקף אותי פיזית כשהייתי בהריון בחודש שידי. הוא היכה אותי בפנים וגרם לי לחבלות מעל העין. בבית חולים מסרתי שהחלקתי ונחבלתי מהאסלה בשרותים. אושפזתי ליומיים להשגחה.זה קרה עוד שלושה פעמים במהלכם הוא הרים יד סחב לי בשיער דחף סטר לי בפנים ופעם אחת ניסה לחנוק. לצערי הוא כם לא כל כך נמנע מלעשות את זה ליד הילדים. לא אכפת לו שהם נחשפים. כרגע בעלי נמצא בבית סוהר על עבירה שלא קשורה לאלימות והוא משתחרר עוד חודש. לפני כשבועיים רבנו בטלפון והוא איים עליי ברצח ובחטיפת הבן המשותף שלנו כשאמרתי לו שנעמס לי ואני רוצה להתגרש. אני מבינה שזה מעצבים אבל בין היתר מבינה גם את הסכנה שזה עלול לקרות באמת. כמו שהוא איים באלימות והגשים את מילתו בסוף.
פניתי למרכז לאלימות במשפחה ומשם הופנתי לרווחה שכרגע בחופשה. סיכמנו שאני עוברת למקלט. בזמן הזה שהרווחה בחופש בעלי הבין את כוונותיי ושלי את חבריו לפנ שיעשו לי שטיפת מוח שדי עזרה לו. נירגעתי קצת. בין היתר בעלי עובר טיפול לשליטה בכיסים בבית סוהר. אני לא בטוחה כמה זה יעזור לו בחייו איתי. אני מאמינה שהאלימות תחזור בגדול באיזשהו שלב בחיים. אני נורא מבולבלת ולא יודעת מה לעשות. מצד אחד בעלי נהיה מאוד נחמד בטלפון עם המון כוונות לשקם את הזוגיוץ ומבטיח להשתנות. מצד שני אני חוששת ולא מאמינה שזה יהיה לצמיתות אלא רק לתקופה ראשונית ואז האלימות תחזור. אני מבינה גם שהיום יש לי אפשרות לברוח כי הוא לא פה וכשיהיה מחוץ לכלא זה יהיה יותר קשה.
אחת הסיבות הגדולות לזה שאני לא רוצה לעבור לנקלט זה שאני לא רוצה שהוריי ידעו. יש לי יחסים מאוד מסובכים מבחינה נפשית עם הוריי. אנחנו מגברים ונפגשים אבל הם מאוד שפטו אותי כל חיי על בחירותיי בחיים וכל הזמן מזכירים לי את הטעויות שלי. רק בגללם אני מסוגלת לרדת לכדורים פסיכיאטריים. הפחד הזה לאכזב אותם שוב ..
לפי הבנתי במקלט מנתקים טותי מהכל. לוקחים טלפון לתקופה לא ידועה,וזה דבר שמלחיץ אותי גם. לא להיות מקושרת עם המשפחה..מעבר לזה יש לי רכוש בבית ואין לי איפה לאחסן.. אני אמורה לוותר עליו?
מה לעשות? להאמין לבעל? ללכת עד הסוף עם הרווחה ולהתרחק מהבית? להתגרש? הרי אני לא מאמינה שבעלי ישתנה לאורך זמן.. תעזרו לי בבקשה. מי שיש לה נסיון עם המקלט תספרו לי מה הולך שם. איך מקבלים אותנו שם.
 
פנינה דובו  
16:13 16.08.14
שלום שירה,
מתוך מה שאת כותבת אני מסכימה שהמקום שיעזור לך יותר מכל הוא המקלט.
א. משום שאין לך מקורות תמיכה שיכולים מאד לעזור. יחסיך עם המשפחה שלך אפילו מקשים עליך עוד יותר.
ב. את עלולה להיות מושפעת מדי מדברי בעלך (וחבריו), היות ועוד לא פיתחת מספיק את היכולת להציב מולו עמדה מגובשת משלך.
ג. בעלך אלים ומסוכן, לך ולילדיך. טיפול שליטה בכעסים הוא טיפול ארוך והוא נבחן במעשים, לא רק במלים (בטלפון). באמת מוקדם לדעת כיצד יעבור שינוי.

אני חושבת שמה שאת צריכה עכשיו זה הכנה טובה לקראת יציאתך למקלט. את צריכה להיות משוכנעת ביציאתך למקלט, כדי שגם את תצליחי לעבור את התהליך שאת זקוקה לו. את, ביחד עם ילדיך.

המקלט הוא מקום בו הדברים מתרחשים באינטנסיביות רבה. זה לא מקום קל. יש לזכור שמגיעים אליו נשים עם ילדים במצב משבר והרבה לחץ. יחד עם זאת, שם את מוגנת (פיסית, החיים שלך ושל ילדיך!), כך שאת יכולה להתפנות יותר לעצמך ולבדוק איך הגעת למה שהגעת ואיך את רוצה להמשיך את חייך.

במקלט ישנו צוות מיומן שיעזור לך, ככל שתרצי ותתני לעצמך להיעזר. בלי שיתוף פעולה שלך זה לא ילך.

זו הזדמנות מצויינת לעשות שינוי אמיתי, ובתנאי שתתני את כולך למטרה זו.
אני ממליצה.

שיהיה לך בהצלחה,
פנינה
 
פנינה דובו  
16:14 16.08.14
עוד משהו. תנצלי את זה שבעלך מחוץ לבית. אל תחכי עד שיחזר.
 
רוני
13:01 01.08.14
אני ובעלי נשואים מזה שתיים עשרה שנים, עם 3 ילדים.אני ובעלי רבנו היום והוא מאוד התעצבן ומתוך עצבים בא לקרוע לי ספר לימוד מאוד חשוב, (כדי להראות לי שהוא יגרום לי להפסיק ללמוד) נלחצתי מאוד ונתתי לו מכה בגב , כתוצאה מכך הוא התחיל לתת לי סטירות בפנים והפיל אותי על הספה כשהוא מחזיק בי,אח"כ הפסיק וטען שזה בגלל שאני הרמתי עליו ידיים אח"כ נבהלתי מאוד וניסיתי לדבר איתו אז הוא ירק לי בפנים, ושוב אינסטקטיבית נתתי לו סטירה(לא חזקה) הוא שוב התעצבן והיכה אותי עם אגרוף בחזה . כל זאת בזמן שהבן שלנו איתנו בבית. רציתי לקחת את הילדים ולנסוע משם כי ממש נבהלתי והרגשתי שהוא לא שולט בעצמו,בעלי אדם עצבני אבל בחיים לא הרים עלי יד. (פעם אחת נתן לי בעיטה אבל לא חזק)הוא איים עלי שאם אני מתקשרת למשטרה הוא שובר לי את הטלפון, ואמר לי שאם אני רוצה רגיעה ושהוא לא יתעצבן אני צריכה לשתוק ולא לעצבן אותו. אני ממש מפחדת ומרגישה שנאה אחזקה אליו. אני לא יודעת אם זאת אשמתי שאני הכיתי אותו קודם, ועצבנתי אותו. כשהוא כועס ומרביץ זה מאוד מפחיד אני מרגישה שהוא עלול לעשות דברים מאוד חמורים בשעת כעס. אניממש כאובה שהגעתי למצב כזה ושהילדים שלי במצב כזה, לא יודעת אם אפשר להמשיך לחיות ביחד אחרי שעברנו את הגבול הזה. אני לא רוצה לחיות בצורה שאני צריכה לפחד לדבר ןלהגיד מה שאני חושבת מחשש שהוא יתעצבן וירביץ או יהרוס לי דברים. אני אובדת עצות אני מפחדת לפנות לעזרה ולאבד את המשפחה ואת כל מה שיש לי. מה לעשות?
 
פנינה דובו  
01:09 03.08.14
שלום רוני,

קשה לי להבין מתוך דבריך האם ההתפרצות האלימה שתיארת היא חד -פעמית או שהינה חוזרת על עצמה. אין זה היינו הך בשני המצבים.

אם המקרה הינו מקרה יחיד - ככל שהוא חמור וקשה - כדאי לבדוק לגופו של עניין מה קרה דוקא הפעם שהביא להתפרצות הזו, גם שלך וגם של בעלך. ואם המקרה איננו מקרה יחיד, בודאי שכדאי לכם לבדוק האם היה כאן איזה שהוא דפוס שחוזר ולהבין מהו.

שאלה נוספת היא האם את מגיבה באלימות בדרך כלל, כמו במקרה זה ואם לא - מדוע הגבת כך הפעם?

אני חשה שהדברים שאת מתארת לא נולדו היום וכי יש איזה שהוא מתח מתמשך ביניכם, שמתבטא אצלך בתחושות של פחד ושנאה, ומגיע עד תחושות אשמה, חוסר אונים ושאלות לגבי עתיד המשפחה.

במצב זה כדאי לכם להתייעץ עם מטפל זוגי/משפחתי, במידה ואתם מסוגלים לדבר ביחד על מה שקורה ביניכם מבלי לחשוש. אם אינכם מסוגלים לכך, אני ממליצה לך לפנות למטפל בתחום אלימות במשפחה. בכל לשכת רווחה תוכלי לקבל מידע בנושא זה ולהיעזר על פי הצורך שלך, כולל אפשרות לצרף גם את בעלך לטיפול בהמשך. בשני המקרים הפנייה לטיפול מטרתה לנסות ולשפר ואיננה אמורה לגרום לך "לאבד את המשפחה".

חשוב שלא להמשיך ולגרור את המצב כמות שהוא. הנזק שיגרם לכם ולילדיכם יהיה יותר גדול אם תזניחו את הטיפול בנושא.

והערה לסיום: המתח בימים אלה גדול יותר מאשר בימים רגילים, משפחות נמצאות יותר זמן ביחד ותחת מגבלות שונות. מטבע הדברים הדבר משפיע על אנשים ועלול להגביר התנהגות אלימה. גם על כך ניתן להתייעץ.

שיהיה לך בהצלחה וימים שקטים לכולנו,
פנינה
 
ניקול
00:57 30.07.14
אייך מדברים עם ילדות בגילי 9 ו10 שראו את אבא חונק ומכה את אמא באיומים שהוא הולך להרוג אותה?
מה אומרים אייך מרגיעים?
הילדות בוכות ומתלוננות שהתמונות לא יוצאות מהראש..
 
פנינה דובו  
00:46 31.07.14
ניקול שלום,
קודם כל אם זה המצב בבית ישנם כמה דברים שאת יכולה לעשות כדי להגן על הבנות שלך מפני מראות שכאלה. כי אחרי שהבנות כבר ראו את מה שראו אי אפשר למחוק להן את המראות. מה שכדאי הוא שתעשי הכל כדי למנוע מהן להגיע למצב זה.

לשם כך אני ממליצה לך לפנות ללשכת הרווחה באזור מגוריך ולהזמין פגישה עם איש מקצוע בתחום של אלימות במשפחה. אחרי הערכת המצב ניתן יהיה לבנות תכנית עבורך ועבור הבנות, ביחד או לחוד, הכל כדי לעזור ולטפל בבעיה שאת מעלה.

אני יודעת כי במקרים רבים - וללא הצדקה - הדבר מעלה את הפחד ש"אם אספר - יקחו לי את הילדות". אני אומרת לך באחריות שאם תביני שכדי לעזור לבנותיך אי אפשר שהאלימות בבית תימשך וברצונך לעשות הכל לשם כך - עובדי הרווחה יסייעו לך בכך. המטרה תהיה קודם כל להפסיק את האלימות בסביבת הבנות ובהחלט לא להרחיקן מהוריהן, ככל שהמצב ישתפר לטובה.

בגדול, אני לא חושבת שקל להרגיע בנות שראו מראות קשים כאלה או להוציא להם את התמונות מהראש, בהנחה שזה לא מקרה יחיד. צריך לעזור להן דוקא לבטא את מה שראו ואת מה שהן מרגישות ובעיקר - לתת להן בטחון שאת יודעת מה לעשות כדי להגן עליך ועליהן, כדי שדבר כזה לא יחזור.

שוב, אני מאד ממליצה לך להיעזר באיש מקצוע שיוכל להדריך אותך כיצד לעשות את הדברים.

בהצלחה לך,
פנינה

בבניין שלי גרים זוג עם ילדה בגיל יסודי. יש לי סיבות טובות לחשוב שמדובר במשפחה אלימה. לא אחת הייתי עדה לקללות, הצעקות שבוקעות מהבית מדברות בעד עצמן, ופעם אחת האמא משכה לה בשיער בכוח לנגד עיניי.
כמובן חשוב לי שלא לתת לזה לקרות ולהעלים עין. אבל אני באמת לא יודעת איך, ולכן אני פונה אליכם.
לפני מספר שנים שוטרים דפקו בדלת של קרובה שלי, הם קיבלו דיווח שהיא מכה את בנה ובאו לבדוק מה המצב בבית. כמובן שזה היה שקר שנולד מסכסוך שכנים, אבל המקרה הזה יצר בה טראומה קשה, ואני מאוד חוששת ליצור מצב כזה אצלם. אפילו במידה וזה כן היה נכון ברור לי שהמשטרה פעלה כאן באופן פשוט טיפשי ולא מקצועי.
האם מוכר לכם ארגון או גוף שמטרתו לתת מענה לכך בצורה מקצועית ונכונה? תדעו להגיד לי "מה הדרך הנכונה" שלהם לטפל בזה? אני מדגישה שמדובר רק בחשדות ואנחנו לא בטוחים שהיא מוכה, תמיד יכול להיות שזו סתם ילדה מרדנית שצועקת הרבה.
חשוב לי מאוד לדעת שאני פונה לאנשי מקצוע עם רגישות והבנה נכונה של המצב, בניגוד לשוטר שאין לו הכלים המקצועיים לגשת אל המשפחה הזאת בצורה נכונה.

בבקשה עזרו לי לעזור לילדה הזאת.
תודה מראש!


שלום לך,

ניתן לפנות באופן אנונימי לאחד הגופים שמופיעים בהמשך.

חשוב, כדי למנוע טיפול לא הוגן, בעת העברת המידע, להבחין בין מידע אובייקטיבי לסובייקטיבי. להיצמד ככל שניתן לתיאור אמין ולא להסקת מסקנות.

מני


-800-220000 אלימות במשפחה


1-800-223966 אל"י – אגודה להגנת הילד


02-5639191 המועצה לשלום הילד

 
דנה
00:17 19.07.14
שלום רב,
שמי דנה ואני בת 26.
אני נמצאת בזוגיות מזה שנתיים ועומדת להתחתן, קיבלתי הצעה אך עוד לא נקבע תאריך. אני כותבת פה משום שאני מרגישה שקצת איבדתי תחושת מציאות ושאני נמצאת במצב מאוד מתעתע. אני גרה עם בן זוגי כבר יותר משנה וחצי. מדובר בבחור פשוט מדהים!! יש לנו קשר מאוד חזק חם אוהב ומתחשב. למעשה מצאתי בבחור הזה את כל מה שאי פעם חיפשתי בבן אדם. הוא ללא ספק החבר הכי טוב שלי והוא בן אדם רחב לב בעל נתינה אינסופית שלא מגביל אותי בשום דבר ורק עוזר לי לצמוח ולהתפתח. אך לצד כל זה ישנה בעיה חמורה. יש לו קושי בשליטה בכעסים. אחת לחודש וחצי חודשיים הוא מאבד שליטה וממש מתפרץ- איומים בפרידה, ביטויים קשים וקללות מכוערות. הוא מתנתק ופשוט הופך לאדם ממש אחר- הכל משתנה. מדובר בהתפרצות של כ-20 דקות ולאחר מכן התנתקות וריחוק ליום עד שלושה ימים ולאט לאט חזרה לשיגרה ולקשר הרך העדין והמושלם. התדירות של המריבות פחתה והמשך שלהן פחת אך הגבולות עדיין נפרצים בצורה קשה ( קללות כמו- את זונה, בת זונה, אשה רעה, שטן, תישרפי בגיהנום וכו') אנחנו נמצאים בטיפול בעקבות המצב- הוא טוען שטיפול לא מתאים לאדם כמוהו אך לאחר אחת ההתפרצויות הסכים ללכת ולטענתו הוא לא חושב שזה יעזור לו אך מוכן ללכת בשבילי ובהחלט מבין שיש לו בעיה ומנסה להשתנות. אנחנו בטיפול כבר סדר גודל של 6 חודשים כשאני כבר בטיפול לפניו. הוא מגיע איתי פעם בשבועיים ואני מגיעה פעם נוספת בשבוע. אני מרגישה שהטיפול הזה לא עוזר לו, הוא כן עוזר לי כי אני כבר לא מתפרקת לרסיסים בכל מריבה כזו כמו בעבר. גם המטפלת אמרה לי שהוא צריך ללכת לסדנא לשליטה בכעסים ושהיא לא מומחית בזה. אני לא מצליחה לגרום לו ללכת לסדנא ולא מרגישה שאצליח. אם זה היה קשר אחר אחר או אדם אחר כבר מזמן הייתי קמה והולכת. אבל בגלל שמדובר רק בדבר אחד שקורה אחת לפרק זמן וחוץ מזה כל השאר מושלם אני ממש מבולבלת....אנחנו בפני סגירת אולם ותאריך ואני ממש לא שלמה משום שאני פוחדת שאני מתחתנת עם אדם אלים ושזה יהרוס לי ולילדי לעתיד את החיים...ומצד שני גם מאוד מתרגשת מהחתונה איתו בגלל היופי שיש בקשר שלנו. אמרתי לו שלא אכפת לי איך ומה אבל בפעם הבאה שהוא יקלל אותי או יהיה אלים כלפי בצורה מסויימת הקשר יסתיים. אני מרגישה חזקה מבעבר ושאולי אוכל לעמוד בהבטחה הזו שלי, אך אני גם פוחדת לעשות טעות ולהפסיד את הגבר הזה- שהוא ללא ספק פרט להתפרצויות - התגשמות כל חלומותיי ואהבת חיי. חשוב לי לציין שיש לי גם המון אמפתיה כלפיו משום שהוא עבר חיים קשים ביותר ואני מבינה מאיפה ההתפרצויות נובעות...

בשורה התחתונה- הפער הדרמטי בין הרע והטוב ומה מותר ומה אסור, מה שאני חווה ומה שצריך לעשות מבלבל אותי. הראש שלי אומר שזה קו אדום, אבל בגלל כל הטוב שיש בו בפועל הקו לא אדום ואני סופגת..מנסה לשכנע את עצמי שזה רע ואסור אבל בפנים לא מוכנה לוותר על כל מה שיש לנו.

אשמח מאוד לקבל כל עצה שתוכל להציג את הדברים באור ברור יותר...
 
מני מלכה  
10:42 19.07.14
דנה שלום,
את מבקשת עזרה בלראות את הדברים ברור,

לי נראה שאת רואה ברור מאוד, בחלקים נרחבים של הסיפור שלך.

אם יש משהו שכדאי "לפזר את הערפל" סביבו, אז הייתי מתמקד בפחד שלך "לעשות טעות" ולאבד את הבחור, שיש לו "צד" נפלא הכולל מעלות רבות אך גם "צד" אפל, שבו הוא הופך למאיים, בלתי צפוי ומפחיד.

נראה שהפחד הזה הוא המקום שבו את מפסיקה לראות טוב.
יש תחושה שללא הפחד הזה, היית מסוגלת להמשיך את מה שאת עושה טוב מאוד עד כה: להעביר מסר שאת לא מסכימה להתנהגות מסוג זה כלפייך ושאת רוצה לקחת את הזמן לפני שאת מתחייבת. לקחת את הזמן כדי לוודא שאכן בן הזוג שלך מסוגל להבין שיש לו צד שכזה ושהוא זקוק לטיפול (ברוב המקרים טיפול זוגי לבדו לא יעזור).

אז אולי כדאי להמשיך ומתוח גבולות ולהציב מבחנים לפני שאת מתחייבת. נראה שקשה לך לעשות זאת בגלל הפחד לאבד אותו...

באופן פרקטי- מומלץ שבן זוגך יגיע לטיפול פרטני ו\או קבוצתי. יש כאלה במרכזים לטיפול ומניעת אלימות במשפחה ולכאלה שמסתייגים מה"רשויות" ויש להם אמצעים יש אפשרות לטיפול בשוק הפרטי.

חשוב מאוד בן הזוג יילך לטיפול לא רק כדי לרצות אותך. יש כאן דיון רציני שהוא צריך לעשות בינו ובין עצמו.

בהצלחה.
מני
נ.ב בדרך כלל אינני נוהג לתת עצות ממשיות לאנשים שמתייעצים כאן, עצות כמו "תתגרש" "תתגרשי" וכיוצא בזה. במקרה שלך נראה שנכון לומר שאת לא חייבת למהר ולהתחייב (כלומר, אולי כדאי להשהות מעט את פנטזיית האביר על הסוס הלבן).
 
אנונימית
21:15 03.07.14
אני מרגישה שאני מאבדת את השליט על עצמי ועל הכעס שמתעורר בי בתקופה האחרונה. חיי הזוגיות לא טובים ומאוד מתסכלים ופוגעים נפשית.יש פעוט בו שנתיים בבית ותינוק חדש. הסבלנות שלי כלפי הפעוט הלכה לאיבוד. הוא פורץ את כל הגבולות של ההתנהגות ובצדק - הכל השתנה בחיים שלו ברגע .... ואני לא מצליחה להפסיק לכעוס עליו, ופתאום גם להפליק/להרביץ לו.... אני מיוסרת מהמעשים שלי ולא יודעת מה לעשות. מפחדת לאבד את הילד שלי, כי איזה ילד יאהב אמא מכה...? אנא עיזרו לי... ואח תפנו אותי כרגע לטיפול כי זה לא יקרה. אני זקוקה לכיוונים אחרים איך לשלוט בכעסים ואיך לא להרים יד על הילדון המקסים שלי.....
 
מני מלכה  
08:33 06.07.14
שלום לך,

לצערי אין ברשותי דרך כל שהיא להציע לך לשלוט בהתנהגותך כלפי הילד שלך, חוץ מאשר פנייה לקבלת עזרה.

יש לך כמה אפשרויות :

1. לפנות להדרכת הורים- מומלץ של מטפל\ת זוגי\ת משפחתית. קריאת דברייך יוצרת רושם כאילו שמדובר בילד גדול יותר (הילד בן השנתיים). במיוחד כשאת כותבת שהוא פורץ את כל הגבולות וכדומה....
תחשבי שכל עולמו השתנה, הגיע אח צעיר שתפס את מקומו, והוא זקוק לאישור שהוריו לא שכחו אותו. לפעמים התנהגויות מסוימות הן דרך לבקש משהו, יחס, תשומת לב....אני לא בטוח שמכות זו הדרך להראות לו שלא שכחתם אותו נהפוך הוא...זו אולי הדרך לאשר את חששותיו. ייתכן שהדרכה פשוטה עשויה לעזור כאן.

2. לפנות לרווחה ולדווח להם. כאן יופעל "טיפול סמכותי" כך שפקידת סעד תהיה מעורבת ואת ומשפחתך תהיו תחת מעקב ופיקוח. זו לא בושה. לפעמים צריך את ה"חוק" כדי ליצור גבול ברור ופקידת סעד טובה תוכל לעזור בעניין.

3. לפנות לטיפול פרטני כדי לקבל את התמיכה שאת ראויה לה. זוהי בהחלט משימה קשה לגדל שני ילדים קטנים מאוד ובמיוחד כשאר חיי הזוגיות אינם טובים. אני מניח שתמיכה מצד בן הזוג עשויה לשפר חלק גדול מהמצב.

חשוב שתביני- שפנייה לטיפול אינה מעידה על חולשה או על כך שאת האשמה העיקרית במצב. נהפוך הוא- זהו צעד שנועד להתחזק, לטפח את עצמך.

כמו כן- יש סתירה בדברייך. את מתארת ילד מקסים וחשוב לך אבל גם פונה לעזרה ומראש קובעת מה יעזור ומה לא. אפשר לצפות מאדם שמצוי במצוקה ומבקש עזרה שהיה פתוח לרעיונות ואת מצידך מטילה וטו על טיפול שמשתמע שאת זקוקה לו.

ודבר אחרון. אני לא בטוח שכדאי לך להפסיק את האלימות כלפי הילד רק בגלל שאת רוצה שהוא יאהב אותך. זו איננה יכולה להיות הסיבה היחידה. הייתי מציע שתפסיקי להכות אותו גם, ואולי בעיקר, משום שאת זו שאוהבת אותו ומשום שאת יודעת שלא טוב לו כשאת מרביצה לו.

שיהיה בהצלחה

מני

 
בת אל
20:04 28.06.14
אני נשואה שנתיים . תופעות הכעס האלימות והחוסר התחשבות לא היו ממש בהתחלה. עם הזמן יותר ויותר ישנן תופעות כאלו שבסיסן הוא רצון לשלוט בי קנאות ודרישה שלו לכך שאעשה כדבריו ולא אפעיל שום רצון או דיעה שלי. הריבים נובעים מהטענה שלו שאינני מצייתת ואם הייתי כן אז הכל היה דבש.הוא השתמש באלימות פעם אחת.ולרב האלימות מילולית עם איום שזה יהפוך לפיזי והוא יום אחד לא ישלוט בעצמו.אני מרגישה כלואה כי כמה שאני מנסה לעשות ולהתחשב בבקשותיו תממיד זה לא טוב.תמיד אני אשמה בכל המצבים .לא פעם אמר לי ללכת קיבינימט ובפעמים שהרגשתי שיש איום וסכנה ובחרתי לצאת מהבית הוא טרח לקחת לי את הטלפון שאצא בלי אפשרות להתקשר למישהו.ופעמיים אף ניפץ לי את הטלפון.הוא לא רואה בעייה בו ולא מוכן ללכת לטיפול זוגי.להמשיך את הקשר?
 
פנינה דובו  
00:38 29.06.14
שלום לך בתאל,
אכן, היטבת לתאר את מצבך: ככל שאת עושה לא מספק ולא משביע את בעלך, כיוון שהבעיה שלו נמצאת בראש, בנפש ובגוף שלו ולא אצלך.
גם כשהוא אלים כלפיך, אבל לא פחות גם כשהוא "שולט בעצמו" - את פוחדת מפניו ואינך מעזה או יכולה לבטא את עצמך, כמות שאת וכמו שהיית רוצה. וכמו שמגיע לך ולכל אחת ואחד, בני אנוש.
את באמת כלואה. כמו שבעלך מסתובב בתוך מעגל אלימות - מהתפרצות לרגיעה ולהצטברות של כעס מחודש וחוזר חלילה - כן גם את מסתובבת במעגל משלך ומנסה להתאים את תגובותיך אליו, בנסיון למנוע את ההתפרצות הבאה.
מהנסיון אנחנו יודעים שהתופעות של האלימות תוכפות והולכות וגוברות ללא טיפול בהן.
אם בעלך לא מוכן, את יכולה לפנות לטיפול גם ללא בעלך (מן הסתם הוא לא יתמוך בכך). כך תוכלי להבין יותר טוב מה מניע אותך בקשר עם בעלך ולהחליט על צעדיך בהמשך.
יש אפשרות, והיא כמובן העדיפה, שבעלך יצטרף לטיפול בעקבותיך. חשוב שיבין שהטיפול הוא בעדכם ולא נגדכם. הוא בא לעזור לכם לשנות דפוסי התנהגות כדי ליצור ביניכם קשר מיטיב.
במידה וזה לא יקרה, ככל שתקדימי לסיים את הקשר יהיה זה פחות מסובך. גם במקרה זה אני מציעה לך לפנות לטיפול כדי לחזק את החלקים הפחות חזקים שלך לקראת מערכות יחסים בזוגיות בעתיד.

תצליחי!

פנינה


שלום מני ופנינה,
אני זקוקה לעצתכם, איני יודעת מה עליי לעשות....

אני נשואה מזה כ 4 שנים + 2.
ומכירה את בעלי כ-6 שנים.
לפני הנישואין לא ראיתי שום סימנים מחשידים לאלימות אלא להיפך... נראה היה לי שהתחתנתי עם האדם הרגיש האוהב והמתחשב שהכרתי אי פעם.
לאחר שנישאנו התמונה השתנתה
בתחילת הנישואין, כל פעם שסיפרתי שאני יוצאת עם חברותיי הוא טרפד את התוכנית ושכנע אותי למה הן אינן טובות לי. גם כאשר נרשמתי ללימודי הרצאות בערבים הוא לא תמך בי כלל, הוא נראה עצוב ומיעט לדבר איתי אם בכלל באותם הערבים.
כך יצא שנשארתי בבית, חברות נעלמו וההרצאות כבר אינן.
עם השנים נולדו לנו ילדים. ועם כל השמחה הגדולה שהגיעה איתם.... הגיעו הויכוחים... הריבים .. התגלתה השתטלנות ואיתה הופיעה האלימות. (מילולית ופיסית).
קצת כואב לי לפרט אבל אני מרגישה שאם לא פה אז היכן.....?!
בהתחלה הקללות אח"כ דחיפות, משיכות בבגדים, זריקת חפצים עליי וכו'....
ראוי לציין שאני לא נשארתי חייבת, ולפעמים כשהכה אותי, הייתי כלכך פגועה שקיללתי,שברתי חפצים שלו כמו פלאפון, או שדחפתי בחזרה.
לפני כשנתיים התחלנו ללכת לייעוץ זוגי אחרי שהודעתי לו שאני מעוניינת להתגרש...
הפסקנו את הייעוץ כשהרגשנו שזה כבר נהיה טחינת מים. הפקנו לקחים והמשכנו הלאה
עם הולדת ילד נוסף.
הכל נראה ורוד, מבטיח.הוא התחיל לתת לי מקום בבית כאמא כאישה כבנאדם, להתייחס אליי כשווה ולא להקטין אותי ....
לצערי, זה לא החזיק מעמד להרבה זמן והאלימות חזרה ובגדול .
הוא לעומת זאת טוען שהתופעה הולכת ומתמעטת ואני רואה או יותר נכון מרגישה שהיא מחריפה.
לראייה:
היום בעת חילוקי דעות על טיפול רפואי מתאים לאחד הילדים, לא הסכמתי להחלטתו ("כמובן שהוא תמיד צודק וההחלטות שלי תמיד שגויות") צעקתי שאני נוסעת למיון איתו או בלעדיו.
נראה לי שהבעיה התחילה כי צעקתי במקום ציבורי....( כמובן שהבעיה שרושה עוד בילדותו - -גדל כילד מוכה)
בכניסה למעלית כאשר אחד הילדים היה בזרועותיי הוא חנק אותי, נגח בי בראשו, כתגובה משכתי לו את המשקפיים בבכי והוא משך אותם חזרה ונשך אותי ביד.
והכלללללללללללל לפני הילדים.
יצאנו מהמעלית כשאני עם דמעות בגרון, עוצרת את דמעותיי כדיי שילדיי לא יראו אותי במצב זה.. המומה, כואבת ופגועה
החלטתי להניח את הרגש בצד ולהמשיך לדאוג לבריאות ועכשיו גם לנפש ילדיי
(אחד הילדים נפצע בגן)
אותו ילד שאל אותי לאחר מכן- "אמא למה אבא הרביץ לך?" בעודו מסתכל על הנשיכה ביד..
עניתי- "הוא לא הרביץ הוא ניסה לנשק אותי...."
חושבת- מה לעזאזל אני אומרת????

הגיע הלילה, והתפנה לי זמן לחזור לרגשות שלי ,לעצמי וגם לעתיד.

מה עליי לעשות?
איני רוצה לחיות ככה, אני רוצה להיות מאושרת ולגדל ילדים מאושרים ובריאים
זקוקה לעזרה...
 
פנינה דובו  
13:09 12.06.14
שלום לך,

כן. את זקוקה לעזרה ואת יודעת את זה למרות שמנסה להתכחש לכך. ההכחשה היא מנגנון הגנה, אבל במקרה זה הוא כבר לא משרת אותך, הוא מסכן אותך (ואת ילדיך).

ככל שתדחי את ההתמודדות עם הבעיה, היא תלך ותחריף.

כתבנו אין ספור פעמים לאן לפנות. גלגלי למטה ותקראי.

את זכאית לחיים טובים ומאושרים מאלה.

חזקי ואמצי ובהצלחה,

פנינה



 
שרה
13:48 12.06.14
רק לחזק את התגובה של פנינה:
קומי ולכי משם. כמה שיותר מהר, ובלי להסתכל אחורה.
מצאי את הדרך החכמה והמוגנת ביותר לעשות את זה. אל תהססי לרגע. קומי ולכי.
על החתום: אשה בת 43 שהיתה פעם אם לשניים ובתחילת נישואים עם "התחלות קלות" של אלימות. וכיום אשה מוכה ומושפלת על בסיס יומיומי.
אין לך מושג כמה מהר ובצורה מבלבלת זה קורה.
קומי ולכי!!
 
מני מלכה  
16:38 12.06.14
שלום לך,

מתוך דברייך נראה כי את מבינה שהדברים לא ישתנו מבלי שתנקטי בצעדים.

הכלל הבסיסי שאותו למדתי בתחום של אלימות בין בני זוג הוא שלא כדאי שאת תחכי לכך שבעלך יילך לטיפול. או במילים אחרות, לא כדאי שהגעתך לטיפול פרטני (ולא זוגי) תותנה בהגעתו של בעלך לטיפול.
שימי לב- אין זה אומר שאת אשמה באלימות. זה אומר שאת מחליטה לנסות לקחת צעד שמטרתו לטפל בעצמך.
מה זה אומר לטפל בעצמך?
לקבל חיזוקים שלא מגיע לך, שאת לא אשמה.
לבחון את נסיבות הבחירה של בן זוגך
לשאול מה משאיר אותך בקשר
לשמוע מה הזכויות שלך- ומהם האמצעים להגנתך
ועוד....

נראה שהפגיעה בילדים תורמת לכך ש"האסימון יורד". מה שאמרת לילד שלך מעביר מסר בעייתי "תשכח מה שראית- אתה לא רואה טוב". ותאימיני לי שהוא רואה מצויין ומבין שמשהו כאן לא בסדר.

אז מומלץ שתיגשי במהרה למרכז לטיפול ומניעת לאלימות במשפחה במקום מגורייך.

באשר לבעלך- אני מאמין שהוא בהחלט סובל. לא טוב לו. אבל זה שהוא סובל זה לא אומר שהוא צריך לגרום לאחרים, הקרובים לו, לסבל כה רב. לכן התרחיש המצויין ביותר הוא שגם בעלך יפנה לטיפול במרכז לטיפול ומניעת אלימות במשפחה.

רצוי שהוא יגיע שלא כדי לרצות אותך או כדי לשכנע. כלומר, שהוא יגיע מתוך הבנה שיש לו בעיה (זה קורה בד"כ רק בהמשך).


שימי לב- ההגעה לטיפול אין פירושה שהבעיות מסתיימות, או שאת חייבת להישאר בקשר, או לחלופין לעזוב. אנשי הטיפול אינם אמורים לנקוט עמדה בעניין.


מקווה שהמסר עבר ומאחל לך וגם לבעלך בהצלחה.

חשוב שתעשי את ההבחנה- אמנם אני כותב כאן שמומלץ שבעלך יפנה גם כן לטיפול, אבל זוהי איננה אחריות שלך!!!

מני
 
אורלי
16:17 30.05.14
הייתי נשואה לאלכוהוליסט כ 14 שנים, חויתי המון אלימות לאורך השנים ושתקתי.. האשמתי את עצמי שאולי אני מרגיזה אותו... וכל פעם מחדש קניתי את המתק שפתיים שלו והסליחה וההבטחות לגמילה... יש לנו שני ילדים שזה פגע בהם נורא, לפני כשנתיים ניסה לחנוק אותי ע״י בני.. ברחתי מהמרפסת לכיוון הרחוב והוא רדף אחריי באמוק תפס אותי וסטר לי.. למזלי עברה ניידת ועצרו אותו ישר... ישב במעצר שבועיים.... מת מגעגועים אך אני לקחתי את ילדיי ועזבתי, אנחנו פרודים.... כשנתיים.. בהליכי גירושין, לאחרונה גיליתי שיוצא עם מישהי שאני מכירה... וממש נפגעתי.. והתחלתי להתגעגע... ולקנא.. וזה ממש מלחיץ אותי... אני עזבתי בלב שלם ומה פתאום עולה לי רגש שאני רוצה גבר שהתעלל בי בחזרה? מרגישה ממש אפס שהוא ממשיך הלאה.. ואני נושאת צלקות... נפלתי ממש לדכאון כל השבוע... יום ראשון יש לנו דיון לגבי הגרושים.. ואני בפניקה שזה הסוף שלנו... מרגישה חולה בראש שאני אפילו חושבת על הבן אדם שהתעלל בי... פשוט אבודה
 
פנינה דובו  
13:04 31.05.14
שלום אורלי,

נתת שם לקטע שלך: פחד. לאיזה פחד ספציפי התכוונת? נראה לי שזו שאלה מהותית שעליך לברר עם עצמך: מהו הפחד שמשתלט לך על חייך. כשתדעי מהו תוכלי גם לחפש דרכים להתגבר עליו.

בגדול, אשה שנשואה שנים רבות לאלכוהוליסט, יש גם בה משהו מההתמכרות, באופן בו היא זקוקה לבעלה, או למשהו שהוא מספק לה דרך הקשר שביניהם. להתמכרות שלך יש פן לא מודע (חולה בראש שחושבת עליו בכלל) והיא גם רגשית (געגועים) ופיסית (דכאון, פניקה).
שוב, כדי להתגבר על הדבר הזה חשוב שתגלי מה יש בקשר הזה שאינך יכולה להרפות ממנו (גם אם אתם כבר פרודים, הנה עכשיו את מרגישה שהוא נלקח ממך).

פנייה לאיש טיפול מקצועי תוכל לעזור לך בכך, כי את הדברים הלא-גלויים לא תמיד אנחנו יכולים לגלות בעצמנו.

בהצלחה,
פנינה
 
צליל
06:33 25.05.14
שלום רציתי לדעת אלימות צילולית זה פגיעה נפשית בעיני פגיעה פיזית נפשית איך מסבירים לאדם שנמצא ממולך להפסיק עם הביטויים החריפים???. עירבתי את בני משפחתי גם ככה אנחנו עומדים לידי פירוד זה תקף בבית משפט במשטרה אם אגיש תלונה??.. משפטים כמו: אם היית עם משהו אחר מזמן כבר היה רוצח אותך, את אפס וכו,,,
 
מני מלכה  
10:51 25.05.14
שלום לך,
אלימות מילולית עשויה להיחשב כאלימותפסיכולוגית קשה ביותר משום שהיא פוגעת בתחושת הביטחון הבסיסית ובערך העצמי, ויוצרת תחושות של אימה, חרדה ואי וודאות. האלימות הזו קשה מאוד דווקא משום שהיא איננה נעשית על ידי זר ברחוב אלא על ידי מישהו קרוב, שותף ליחסים אינטימיים. זה יוצר בילבול רב.

חוקר בשם פאבלוב, הראה איך יוצרים שגעון אצל כלבים כאשר בו זמנית נותנים להם גם משהו טוב (אוכל) וגם מכאיבים להם (מכת חשמל).

אני מצטער שאני משתמש בדימי הזה, אבל הוא נועד להמחיש את העוצמות והקושי הרב, במקרים בהם זוכים לאלימות מילולית-פסיכולוגית מצד מישהו שקרובים איליו.

מניסיוני בעבודה עם נשים מוכות\נשים הנשואות לבן זוג אלים, רבות מהן סיפרו שאם זה היה נתון לבחירתן אז הם היו מעדיפות את המכה ולא את המילה המשפילה. כמובן ששתי האפשרויות גרועות ביותר.

באשר למה שבן הזוג שלך אמר "אם היית עם מישהו אחר... הי הרוצח אותך". האלימות באה כאן לידי ביטוי בצורות רבות. יש כאן איום לרצח. יש כאן אמירה שאומרת, אני עושה לך טובה שאני סובל אותך.... או , אחרים לא ירצו אותך.... וכו'...


זוהי אמירה שבוודאי לא מגיע לך או לאף אחת לשמוע.


בהצלחה

מקווה שתהיי חזקה בללכת עם הדרך שלך ועם הרעיון שמגיע לך כבוד

מני
 
אנה
10:27 18.05.14
אני עוברת אלימות במשפחה מגיל מאוד צעיר. אמא שלי נרצחה מאותו בן אדם שהיה מרביץ לנו ומתעלל בנו. ואבא שלי נרצח ברוסיה.
אחרי שיצאתי מהפנימיה שולחים אותי ממקום למקום אף אחד לא מוכן לעזור לי בכלום.. אני עושה שירות לאומי ותורמת למידנה ואף גוף ממשלתי לא מוכן לעזור לי. אני גרה בשכירות כל חודש מעיפים אותי מכל בית שאני גרה בו. בגלל קשיים כספיים.
הלכתי לכל מקום שאמרו לי עברתי מלא וועדות ואומרים שאני לא זכאית לכלום מהמדינה.
אני מבקשת שמישהו שיודע על מישהו שיכול לעזור לי. אין איך להסביר את זה שכל חודש בגיל 20 את ישנה ברחוב כי אף אחד לא אכפת לו.
תודה יום טוב (;
 
פנינה דובו  
00:19 19.05.14
אנה שלום לך,

כמי שעברה כל כך הרבה דברים בחיים שלך, נפגשת בוודאי עם אנשים וגופים רבים שמטרתם היא לעזור לאנשים שנזקקים לכך. מצער לשמוע שבחווייה שלך אף אחד לא מוכן לעזור לך, כי אני בטוחה שאת צריכה עזרה.

אולי לא תמיד קיבלת את העזרה המתאימה ואולי גם את לא תמיד שיתפת פעולה - ואת זה עליך לנסות ולשנות למרות שזה בכלל לא קל. כדי להצליח את צריכה לדעת להסביר איזה עזרה נחוצה לך וגם ללמוד איך לקבל אותה.

אני יודעת שבתור בת שירות לאומי יש מי שאחראי להיות איתך בקשר ואליו את יכולה לפנות. את גם יכולה להתעניין בשרותי הרווחה או ברשות המקומית למי עוד אפשר לפנות.

ישנם הרבה גופים שעוזרים אבל השאלה מה בדיוק את צריכה. על כך אין באפשרותי לענות במסגרת זו.

מאחלת לך בהצלחה,
פנינה


היי,
אני בת 28 ונשואה לגבר מדהים שאוהב אותי ואני אותו. בעלי (ואימו) עברו אלימות מאוד קשה מצד אביו בעודו ילד עד גיל 6 בערך אז הוריו התגרשו. לאחר מכן, גר עם אימו אך היתה בעיה גדולה מאוד של הזנחה כי האם לא תפקדה כלל מאחר שעברה אלימות גם היא, היא נכנסה לדיכאון והיתה מטופלת בכדורים. ואני דווקא מתעניינית על עזרה יותר בשבילי. בתור אישתו היום איך להתמודד עם מישהו שעבר אלימות בילדותו ולעזור לו להחלים. בעלי מופנם מאוד, בקושי מדבר על מה שקרה, זה תמיד כמו פיל ענק בחדר. אני חושבת שזה חשוב לשנינו לדעת להתמודד עם זה לאור כך שיש ילדים בדרך.. חשוב לי לומר שמעולם לא נתקלתי בשום אלימות מצידו, לא מילולית ולא פיזית, לא כלפי ולא כלפי אף אחד אחר, אבל אני כן יודעת מסיפורים שלו שהוא היה מאוד אלים שהיה נער בתיכון.. אנחנו יחד כבר חמש שנים ומעולם לא הרגשתי מאויימת ממנו. אלא להפך, אני זאת שיותר קשה איתו ונוטה לצעוק עליו שהוא מעצבן אותי. . ידוע לכם על מישהו שמקיים סדנאות דווקא לבני זוג החיים עם נפגעי אלימות שהיו ילדים?
תודה רבה,
שלום לך,
החלוקה הזו של נפגע ופוגע איננה תקפה תמיד.
כלומר, גם גבר פוגע עבר בעצמו פגיעות.

לא ברור לי מהי העזרה שאת מבקשת. האם את רומזת על קשיים של שליטה בכעסים?
לא ידוע לי על סדנאות שכאלה עבור נשים, אך בהחלט ניתן להשתלב בסדנאות לצמיחה אישית וסדנאות העוסקות באסרטיביות.


מני
שלום אנה,

אני חושבת שבאמת כדאי לך להבהיר לעצמך מהו אותו "פיל ענק בחדר". הפיל הזה יכול להיות יציר שלך לא פחות מיצירו של בעלך, אבל אין ספק שהוא גורם משמעותי בזוגיות שלכם.

הבחירה היא שלך האם לפנות לטיפול פרטני את לבדך, או לטיפול זוגי, ביחד עם בעלך.
אני חושבת שבכל טיפול את אמורה ללמוד משהו על עצמך. אם את רוצה ללמוד יותר על בעלך, במטרה לשפר את הזוגיות שלכם, כדאי שתבדקי אפשרות של טיפול זוגי.

בהצלחה,
פנינה
 
אנה
10:31 18.05.14
אני פשוט רוצה לעזור לו, כרגע אין שום דבר שמעיד על אלימות, או כל דבר אחר. אבל בכל זאת לא נראה לי הגיוני שילד שעבר אלימות כזו יצא מזה כל כך בריא, שליו וללא כל השפעה כמו שהוא רוצה להאמין ומתנהג כרגע. כמו שהורים מקבלים כלים להתמודד עם ילדים שעברו אלימות, נראה לי הגיוני שגם בני זוג שנשואים לכאלה (שעברו אלימות בילדותם) זקוקים לכלים כאלה. אני לא רוצה לחפור לו על זה כי באמת אולי אני מחפשת משהו שלא קיים.. פשוט להניח לזה ולתת לחיים לזרום?
 
פנינה דובו  
23:54 18.05.14
הי אנה,

היות וזה מציק לך ומטריד אותך - שווה שתתייעצי עם איש טיפול ותעלי את מה שמציק לך. כך גם תוכלי להחליט האם להסתפק ביעוץ או בהדרכה, או להמשיך במגמת טיפול.

מה שחשוב הוא שתרגישי כי קיבלת מענה וכי הוקל לך.

פנינה
 
אנה
20:08 02.05.14
שלום אני כבר לא יודעת מה לעשות אני עייפה מותשת ואבודה
אני נמצאת עם בן זוגי כבר 3שנים יש לנו 2 ילדיםחווה ממנו אלימות נפשית קשה
אומר דבריים אכזריים. .אם ילדים הוא אבא הכי טוב בעולם
אחרי כמה זמן כיאלו כלום
כול הזמן מאיימת בעזיבה..
אני לא תלויה בו כלכלית ואני לא יודעת למה אני לא הולכת זה עוד יותר מאייש שאני לא יודעת לעמוד על שלי נמאס ללכת לישון ולבכות לכרית שהוא לא ידע שנשברתי שנפגעתי שאני חלשה..
מהיום להיום התסכול הופך ליאוש
אין ביננו יחסים כי אני לא מוסגלת אני נגעלת מרגישה כמו באונס גם שהוא לא עושה שום דבר בכוח אחרי כול המילים הקשות וקללות לא מצליחה..
אני יושבת חושבת ומנסה להבין איך הבן אדם שאני הכי אוהבת כול כך פוגע..
סליחה על אורך הייתי חייבת להוציא קצת
 
פנינה דובו  
14:58 03.05.14
שלום דניאלה,
במקום לנסות ולהבין אותו, תתחילי קודם מלהבין את עצמך ותנסי למצוא תשובה לשאלה מדוע את נשארת לחיות במחיצת איש שפוגע בך.
מזלך שפר עליך שאת לא תלויה בו כלכלית. פעמים רבות זה מה שמרתיע נשים להיפרד מבני זוגן האלים.
(אבל כפי שאנחנו תמיד אומרים, העניין הכלכלי הוא משני. כאשר האשה מוכנה נפשית להיפרד, לקחת את מלוא האחריות לעצמה ולגורלה, לסמוך על עצמה ולתת לעצמה את הזכות להחליט על חייה - על אף הקשיים - גם המצב הכלכלי לא ימנע זאת ממנה).

אם לא תביני מהו הקושי הנפשי שעוצר מבעדך לעשות זאת - יהיה עליך קשה להיפרד. תחילה עלייך להיות מסוגלת לקבל החלטה שאת באמת רצה להיפרד. אולי את עוד לא שם. וייתכן גם שעדיין ניתן לטפל בבעיה, ואתם לא חייבים להיפרד.

בשביל שתצליחי לגבש עמדה כלשהי, חשוב שתגיעי למקום הנכון שיוכל לעזור לך ולבעלך. אגב, אם בעלך לא יהיה מוכן להיכנס גם הוא לתהליך טיפולי - הסיכויים להבראה נמוכים יותר. זה ברור, אבל עדיין שווה לנסות גם בלעדיו. יתכן שיצטרף מאוחר יותר.

ואם את קוראת אותנו, את כבר יודעת לאן לפנות: מרכזי לטפול ומניעת אלימות, במסגרת שרותי הרווחה באזור מגוריך.

חזקי ואמצי, בהצלחה,

פנינה
 
עפרה
17:42 01.04.14
הייתי במקום של האלימות לכל סוגיה פיזית...מילולית..כלכלית..מה לא...גם אני פחדתי לעשות את הצעד ו"לברוח" עד שאזרתי אומץ וברחתי למקלט לנשים מוכות .השארתי מאחורי 4 ילדים ..ידעתי שאם אני לא יעשה את הצעד הכל כך קשה אני אמצא את עצמי שותת דם ..ואז לילדים תהייה אמא מתה...הסברתי להם את כוונתי וקיבלתי מהם את "ברכה"והם סייעו בידיי לקחו אותי למשטרה..ומשם למרכז לאלימות במשפחה ..ומשם למקלט....זה הצעד הכי נכון לעשות .שם במקלט את מוצאת את הזהות "שנגנבה" ממך את לומדת לא לפחד..את חוזרת לעצמך עם הדרכה צמודה..שהייתי במקלט שנה ...ואחרי כן יצאתי לעולם אישה אחרת חזרתי להיות עם הילדים היום אני אישה עצמאית ...עוצמתיית ..שמנהלת חיי משפחה ..בלי השפלות..בלי להגיד את אפס...אני חיה מחייכת לעולם והעולם מחייך אלי ..חברה בארגוני נשים שעוזרות אחת לאחרת {הקול הנשי} עובדת בעבודה מכובדת ..אחרי הכל יש חיים אחרי יש תקווה ויש לנו כח שאין לאף אחד ...רק לקום ..ולהציל את עצמכן ..ולא לפחד ..יש אושר . .יש הגשמת חלומות ..הייתי שם....הייתי במקום של אלימות ..ואני כבר לא שם ...גאה העצמי ...וילדיי גאים בי ....מקווה שנתתי אפילו לאחת ממכן כוח ...ומקדישה לכן את השיר של שרית חדד "קומי צאי" ...
 
פנינה דובו  
19:16 01.04.14
נפלא, עופרה. את כנראה אשה חזקה ואמיצה ואולי ישנם עוד כמה דברים שסייעו לך בדרכך(תמיכה מהסביבה, למשל, מאד-מאד חשובה).

יחד עם זאת חשוב להתכונן ולדעת שצפויים קשיים רבים בדרך וכי מדובר בתהליך לא פשוט ולא קל.

אני מאמינה שנשים שעברו את זה, כמוך, יכולות לעזור מאד לאחיותיהן ואני שמחה שאת עושה זאת. תבורכי,

פנינה
אני בת 50. גרושה , חייתי לבד שנים רבות. לפני מספר שנים הכרתי בן זוג וחיינו יחד. פעם שנייה נכשלתי בזוגיות. לאחר מספר שנים של חיים משותפים עם אדם טוב לב ומתחשב, שהיה מסוגל להכיל אותי, את משפחתי, את האירועים בחיי, אבל אני לא הייתי מסוגלת להכיל אותו ואת ענייניו ומשפחתו. הכל נכשל.
אני לוקחת את האשמה עלי. דחקתי אותו לפנה. הפסקתי לראות את הטוב. ראיתי רק את הרע. הפסקתי לתמוך וכשמשהו לא היה לרוחי, אמרתי דברים שאסור שייאמרו .
רציתי להיות שייכת. ובכל פעם שילדיו (בני 25, 30 )בקשו שיבוא לבד, הייתי נפגעת עד עמקי נשמתי.לא נתתי לו להתקרב אלי והגבתי בתוקפנות ואפילו בקללה. ובמקרים שבהם לא הסכים עם דעתי, הצעתי לו שילך לדרכו.באותם רגעים חשתי שאין לי שליטה. הייתי מודעת לעובדה שתגובותי יכולות להוביל לסוף. אבל לא שלטתי בעצמי. כעת הוא החליט לעזוב. אני בדיכאון. זקוקה לעזרה נואשות. אין לי אף אחד. אני כל כך בודדה!
כל כך פגועה! ומודעת לכך שאני רוצה מאוד זוגיות. אך יש לי נפש ילדותית, שטלתנית ופגיעה, ואינני מסוגלת להכיל אף אחד.האם יש דרך טיפול לבעיה כזו?
שלום דובשנית,

כל בעיה שמקורה בנפש פנימה יכולה להגיע לטיפול ולפיכך גם הבעיה שאת שואלת עליה.
אם הייתי צריכה לנסח את הבעיה, אולי הייתי אומרת שמשהו בתוכך מתנגד ליצירת הקשר הזוגי ומחבל בנסיונותיך לחיות בקשר כזה. יכול להיות שיש משהו בקשר הזוגי שגורם לך קושי, פחד, כאב, פגיעות גדולה או משהו מעין אלה, ובלא מודע הוא מביא אותך להרחקה ולפירוד מבן הזוג. זהו מעין מנגנון הגנה שנועד לסכל את הזוגיות, שמא תביא עליך משהו שקשה לך איתו והוא פוגע בך.

מהו הדבר הזה? - זה מה שתוכלי לנסות לברר ולגלות בטיפול.
לא מדובר באלימות במשפחה, ככל שהצלחתי להבין.

מאחלת לך בהצלחה,

פנינה
ועוד מילה: המהות של הטיפול היא לעזור לך להבין מה גורם לך לחבל בזוגיות ואיך את עושה את זה. כשתתחברי לכך - תוכלי גם לנסות ולהתמודד עם הדבר ביתר הצלחה.
שלום
אני בת 45 נשואה * 3 ילדים
2 חיילים
נער מתבגר בן 14
אני מזה הרבה זמן סובלת מאלימות נפשית כלכלית לעתים גם פיזית
בעלי עצמאי אני נשואה 20 שנה טיפלתי בילדים בעלי לא נתן לי לעבוד
בגלל שהוא היה צריך לעבוד בשקט ללא הפרעה של ילדים חולים וכו
כיום שאני בת 45 עם 2 פריצות דיסק בגב קצת חרדתית .
הוא מכריח אותי לעבוד אני נאלצת לשטוף מדרגות ובתים אני בסך הכל מרוויחה 1200 שקל אבל קשה לי מאד אבל הוא מאיים עלי ואומר שאני צריכה עוד למצוא עבודה
לא יעזור לי הוא ניתק את הכבלים ביטל כרטיסים מאיים למכור את האוטו שלי
לילדים הוא נותן כסף שהם באים בשבת אני מפחדת לשתף אותם בבעיות שלי אחד מהילדים שלי לוחם ברמת הגולן אני לא רוצה שדעתו תהיה מוסחת
יחד עם זאת הוא משפיל אותי אומר לי לנשק לו תידים ותרגלים אז יהיה כבלים ושהוא ידרך עלי על הראש הוא אומר לי שאם אני אתגרש ממנו לא יהיה לי כלום אני אבכה דמעות של תנין ואני אצטער על זה הוא אומר לי שהוא יגיד ברבנות שטוב לו והוא לא רוצה להתגרש אבל יעשה לי את המוות ואני אלך בלי כלום.
מה לעשות כל החיים היתי תלויה בו כספית מה אעשה
שלום דנה,

את מתארת את חייך עם בעלך, תחת אלימות מתמשכת. הוא שולט בך באמצעות הכח שיש לו עליך וגורם לך לפחד מלנהוג על פי מה שהיית רוצה ומלבטא את רצונך. כי מה שמפחיד אותך יותר זה להישאר בלעדיו ולהתמודד עם החיים בכוחות עצמך.

את כנראה לא טועה, כי את מכירה את עצמך ואת יכולותיך ומבינה שיש לך תלות גבוהה בבעלך. כדי לעשות שינוי, משהו חייב להשתנות בתפישה שלך את עצמך ואת המציאות, וזו כבר עבודה לא קטנה וגם קשה לעשות אותה ללא עזרה. אבל זה אפשרי!

אם את מוכנה למסע הזה, או אפילו אם את מוכנה בשלב זה רק לבדוק ולהבין קצת יותר מה זה אומר, אני מאד ממליצה לך לפנות למרכז טיפול במשפחות נפגעות אלימות בין-זוגית. בכל לשכת רווחה ידעו להפנותך למקום כזה.

אל תפחדי לפנות, היי אמיצה ובהצלחה!

פנינה

+ הוספת הודעה
   1  2  3  4  5  6  7  8  9  ...  31  
 חיפוש בפורום זה
המידע באתר אינו מהווה תחליף להתייעצות עם גורם מקצועי והינו בהתאם לתנאי השימוש
מנהלהודעה מקוריתתגובהללא תוכןהודעה חדשההודעה עם תמונההודעה עם וידאו
תגיות
אלימות במשפחה   תקיפה מינית   גילוי עריות   צו הרחקה   הורים מכים   אלימות נגד נשים   נשים מוכות   התעללות בילדים   מכות בישבן
RSS RSS פורום אלימות במשפחה