בריאות, רפואה
מאמרים | פורומים | קהילות | רופאים  
  חיפוש במאמרים  
הריון ולידהדיאטה, תזונהתרופות, ויטמיניםעיניים, משקפייםניתוחים פלסטייםרפואה משלימהקוסמטיקה, איפורעיצוב שיערפסיכולוגיהאורטופדיה
 
מין, יחסים, זוגיותכושר גופנירפואת שינייםרפואת ילדיםלב, כלי דםעזרה ראשונהמחלות, טיפוליםגיל הזהבחוק משפט, ביטוחמתכוני בריאות
הוסף למועדפים 
פורומים רפואיים
 

פורום אלימות במשפחה

פורום אלימות במשפחה הוא המקום שלכם להתייעץ לגבי אלימות במשפחה, פורום אלימות במשפחה יעסוק בגילוי עריות, נשים מוכות, תקיפה מינית במשפחה, צו הרחקה, אלימות מינית, אלימות בזוגיות, התעללות בילדים, אלימות נגד נשים, מקלט לנשים מוכות ועוד
מנהלי פורום אלימות במשפחה:
מני מלכה
לפרטים נוספים
פנינה דובו
לפרטים נוספים
בבניין שלי גרים זוג עם ילדה בגיל יסודי. יש לי סיבות טובות לחשוב שמדובר במשפחה אלימה. לא אחת הייתי עדה לקללות, הצעקות שבוקעות מהבית מדברות בעד עצמן, ופעם אחת האמא משכה לה בשיער בכוח לנגד עיניי.
כמובן חשוב לי שלא לתת לזה לקרות ולהעלים עין. אבל אני באמת לא יודעת איך, ולכן אני פונה אליכם.
לפני מספר שנים שוטרים דפקו בדלת של קרובה שלי, הם קיבלו דיווח שהיא מכה את בנה ובאו לבדוק מה המצב בבית. כמובן שזה היה שקר שנולד מסכסוך שכנים, אבל המקרה הזה יצר בה טראומה קשה, ואני מאוד חוששת ליצור מצב כזה אצלם. אפילו במידה וזה כן היה נכון ברור לי שהמשטרה פעלה כאן באופן פשוט טיפשי ולא מקצועי.
האם מוכר לכם ארגון או גוף שמטרתו לתת מענה לכך בצורה מקצועית ונכונה? תדעו להגיד לי "מה הדרך הנכונה" שלהם לטפל בזה? אני מדגישה שמדובר רק בחשדות ואנחנו לא בטוחים שהיא מוכה, תמיד יכול להיות שזו סתם ילדה מרדנית שצועקת הרבה.
חשוב לי מאוד לדעת שאני פונה לאנשי מקצוע עם רגישות והבנה נכונה של המצב, בניגוד לשוטר שאין לו הכלים המקצועיים לגשת אל המשפחה הזאת בצורה נכונה.

בבקשה עזרו לי לעזור לילדה הזאת.
תודה מראש!


שלום לך,

ניתן לפנות באופן אנונימי לאחד הגופים שמופיעים בהמשך.

חשוב, כדי למנוע טיפול לא הוגן, בעת העברת המידע, להבחין בין מידע אובייקטיבי לסובייקטיבי. להיצמד ככל שניתן לתיאור אמין ולא להסקת מסקנות.

מני


-800-220000 אלימות במשפחה


1-800-223966 אל"י – אגודה להגנת הילד


02-5639191 המועצה לשלום הילד

 
דנה
00:17 19.07.14
שלום רב,
שמי דנה ואני בת 26.
אני נמצאת בזוגיות מזה שנתיים ועומדת להתחתן, קיבלתי הצעה אך עוד לא נקבע תאריך. אני כותבת פה משום שאני מרגישה שקצת איבדתי תחושת מציאות ושאני נמצאת במצב מאוד מתעתע. אני גרה עם בן זוגי כבר יותר משנה וחצי. מדובר בבחור פשוט מדהים!! יש לנו קשר מאוד חזק חם אוהב ומתחשב. למעשה מצאתי בבחור הזה את כל מה שאי פעם חיפשתי בבן אדם. הוא ללא ספק החבר הכי טוב שלי והוא בן אדם רחב לב בעל נתינה אינסופית שלא מגביל אותי בשום דבר ורק עוזר לי לצמוח ולהתפתח. אך לצד כל זה ישנה בעיה חמורה. יש לו קושי בשליטה בכעסים. אחת לחודש וחצי חודשיים הוא מאבד שליטה וממש מתפרץ- איומים בפרידה, ביטויים קשים וקללות מכוערות. הוא מתנתק ופשוט הופך לאדם ממש אחר- הכל משתנה. מדובר בהתפרצות של כ-20 דקות ולאחר מכן התנתקות וריחוק ליום עד שלושה ימים ולאט לאט חזרה לשיגרה ולקשר הרך העדין והמושלם. התדירות של המריבות פחתה והמשך שלהן פחת אך הגבולות עדיין נפרצים בצורה קשה ( קללות כמו- את זונה, בת זונה, אשה רעה, שטן, תישרפי בגיהנום וכו') אנחנו נמצאים בטיפול בעקבות המצב- הוא טוען שטיפול לא מתאים לאדם כמוהו אך לאחר אחת ההתפרצויות הסכים ללכת ולטענתו הוא לא חושב שזה יעזור לו אך מוכן ללכת בשבילי ובהחלט מבין שיש לו בעיה ומנסה להשתנות. אנחנו בטיפול כבר סדר גודל של 6 חודשים כשאני כבר בטיפול לפניו. הוא מגיע איתי פעם בשבועיים ואני מגיעה פעם נוספת בשבוע. אני מרגישה שהטיפול הזה לא עוזר לו, הוא כן עוזר לי כי אני כבר לא מתפרקת לרסיסים בכל מריבה כזו כמו בעבר. גם המטפלת אמרה לי שהוא צריך ללכת לסדנא לשליטה בכעסים ושהיא לא מומחית בזה. אני לא מצליחה לגרום לו ללכת לסדנא ולא מרגישה שאצליח. אם זה היה קשר אחר אחר או אדם אחר כבר מזמן הייתי קמה והולכת. אבל בגלל שמדובר רק בדבר אחד שקורה אחת לפרק זמן וחוץ מזה כל השאר מושלם אני ממש מבולבלת....אנחנו בפני סגירת אולם ותאריך ואני ממש לא שלמה משום שאני פוחדת שאני מתחתנת עם אדם אלים ושזה יהרוס לי ולילדי לעתיד את החיים...ומצד שני גם מאוד מתרגשת מהחתונה איתו בגלל היופי שיש בקשר שלנו. אמרתי לו שלא אכפת לי איך ומה אבל בפעם הבאה שהוא יקלל אותי או יהיה אלים כלפי בצורה מסויימת הקשר יסתיים. אני מרגישה חזקה מבעבר ושאולי אוכל לעמוד בהבטחה הזו שלי, אך אני גם פוחדת לעשות טעות ולהפסיד את הגבר הזה- שהוא ללא ספק פרט להתפרצויות - התגשמות כל חלומותיי ואהבת חיי. חשוב לי לציין שיש לי גם המון אמפתיה כלפיו משום שהוא עבר חיים קשים ביותר ואני מבינה מאיפה ההתפרצויות נובעות...

בשורה התחתונה- הפער הדרמטי בין הרע והטוב ומה מותר ומה אסור, מה שאני חווה ומה שצריך לעשות מבלבל אותי. הראש שלי אומר שזה קו אדום, אבל בגלל כל הטוב שיש בו בפועל הקו לא אדום ואני סופגת..מנסה לשכנע את עצמי שזה רע ואסור אבל בפנים לא מוכנה לוותר על כל מה שיש לנו.

אשמח מאוד לקבל כל עצה שתוכל להציג את הדברים באור ברור יותר...
 
מני מלכה  
10:42 19.07.14
דנה שלום,
את מבקשת עזרה בלראות את הדברים ברור,

לי נראה שאת רואה ברור מאוד, בחלקים נרחבים של הסיפור שלך.

אם יש משהו שכדאי "לפזר את הערפל" סביבו, אז הייתי מתמקד בפחד שלך "לעשות טעות" ולאבד את הבחור, שיש לו "צד" נפלא הכולל מעלות רבות אך גם "צד" אפל, שבו הוא הופך למאיים, בלתי צפוי ומפחיד.

נראה שהפחד הזה הוא המקום שבו את מפסיקה לראות טוב.
יש תחושה שללא הפחד הזה, היית מסוגלת להמשיך את מה שאת עושה טוב מאוד עד כה: להעביר מסר שאת לא מסכימה להתנהגות מסוג זה כלפייך ושאת רוצה לקחת את הזמן לפני שאת מתחייבת. לקחת את הזמן כדי לוודא שאכן בן הזוג שלך מסוגל להבין שיש לו צד שכזה ושהוא זקוק לטיפול (ברוב המקרים טיפול זוגי לבדו לא יעזור).

אז אולי כדאי להמשיך ומתוח גבולות ולהציב מבחנים לפני שאת מתחייבת. נראה שקשה לך לעשות זאת בגלל הפחד לאבד אותו...

באופן פרקטי- מומלץ שבן זוגך יגיע לטיפול פרטני ו\או קבוצתי. יש כאלה במרכזים לטיפול ומניעת אלימות במשפחה ולכאלה שמסתייגים מה"רשויות" ויש להם אמצעים יש אפשרות לטיפול בשוק הפרטי.

חשוב מאוד בן הזוג יילך לטיפול לא רק כדי לרצות אותך. יש כאן דיון רציני שהוא צריך לעשות בינו ובין עצמו.

בהצלחה.
מני
נ.ב בדרך כלל אינני נוהג לתת עצות ממשיות לאנשים שמתייעצים כאן, עצות כמו "תתגרש" "תתגרשי" וכיוצא בזה. במקרה שלך נראה שנכון לומר שאת לא חייבת למהר ולהתחייב (כלומר, אולי כדאי להשהות מעט את פנטזיית האביר על הסוס הלבן).
 
אנונימית
21:15 03.07.14
אני מרגישה שאני מאבדת את השליט על עצמי ועל הכעס שמתעורר בי בתקופה האחרונה. חיי הזוגיות לא טובים ומאוד מתסכלים ופוגעים נפשית.יש פעוט בו שנתיים בבית ותינוק חדש. הסבלנות שלי כלפי הפעוט הלכה לאיבוד. הוא פורץ את כל הגבולות של ההתנהגות ובצדק - הכל השתנה בחיים שלו ברגע .... ואני לא מצליחה להפסיק לכעוס עליו, ופתאום גם להפליק/להרביץ לו.... אני מיוסרת מהמעשים שלי ולא יודעת מה לעשות. מפחדת לאבד את הילד שלי, כי איזה ילד יאהב אמא מכה...? אנא עיזרו לי... ואח תפנו אותי כרגע לטיפול כי זה לא יקרה. אני זקוקה לכיוונים אחרים איך לשלוט בכעסים ואיך לא להרים יד על הילדון המקסים שלי.....
 
מני מלכה  
08:33 06.07.14
שלום לך,

לצערי אין ברשותי דרך כל שהיא להציע לך לשלוט בהתנהגותך כלפי הילד שלך, חוץ מאשר פנייה לקבלת עזרה.

יש לך כמה אפשרויות :

1. לפנות להדרכת הורים- מומלץ של מטפל\ת זוגי\ת משפחתית. קריאת דברייך יוצרת רושם כאילו שמדובר בילד גדול יותר (הילד בן השנתיים). במיוחד כשאת כותבת שהוא פורץ את כל הגבולות וכדומה....
תחשבי שכל עולמו השתנה, הגיע אח צעיר שתפס את מקומו, והוא זקוק לאישור שהוריו לא שכחו אותו. לפעמים התנהגויות מסוימות הן דרך לבקש משהו, יחס, תשומת לב....אני לא בטוח שמכות זו הדרך להראות לו שלא שכחתם אותו נהפוך הוא...זו אולי הדרך לאשר את חששותיו. ייתכן שהדרכה פשוטה עשויה לעזור כאן.

2. לפנות לרווחה ולדווח להם. כאן יופעל "טיפול סמכותי" כך שפקידת סעד תהיה מעורבת ואת ומשפחתך תהיו תחת מעקב ופיקוח. זו לא בושה. לפעמים צריך את ה"חוק" כדי ליצור גבול ברור ופקידת סעד טובה תוכל לעזור בעניין.

3. לפנות לטיפול פרטני כדי לקבל את התמיכה שאת ראויה לה. זוהי בהחלט משימה קשה לגדל שני ילדים קטנים מאוד ובמיוחד כשאר חיי הזוגיות אינם טובים. אני מניח שתמיכה מצד בן הזוג עשויה לשפר חלק גדול מהמצב.

חשוב שתביני- שפנייה לטיפול אינה מעידה על חולשה או על כך שאת האשמה העיקרית במצב. נהפוך הוא- זהו צעד שנועד להתחזק, לטפח את עצמך.

כמו כן- יש סתירה בדברייך. את מתארת ילד מקסים וחשוב לך אבל גם פונה לעזרה ומראש קובעת מה יעזור ומה לא. אפשר לצפות מאדם שמצוי במצוקה ומבקש עזרה שהיה פתוח לרעיונות ואת מצידך מטילה וטו על טיפול שמשתמע שאת זקוקה לו.

ודבר אחרון. אני לא בטוח שכדאי לך להפסיק את האלימות כלפי הילד רק בגלל שאת רוצה שהוא יאהב אותך. זו איננה יכולה להיות הסיבה היחידה. הייתי מציע שתפסיקי להכות אותו גם, ואולי בעיקר, משום שאת זו שאוהבת אותו ומשום שאת יודעת שלא טוב לו כשאת מרביצה לו.

שיהיה בהצלחה

מני

 
בת אל
20:04 28.06.14
אני נשואה שנתיים . תופעות הכעס האלימות והחוסר התחשבות לא היו ממש בהתחלה. עם הזמן יותר ויותר ישנן תופעות כאלו שבסיסן הוא רצון לשלוט בי קנאות ודרישה שלו לכך שאעשה כדבריו ולא אפעיל שום רצון או דיעה שלי. הריבים נובעים מהטענה שלו שאינני מצייתת ואם הייתי כן אז הכל היה דבש.הוא השתמש באלימות פעם אחת.ולרב האלימות מילולית עם איום שזה יהפוך לפיזי והוא יום אחד לא ישלוט בעצמו.אני מרגישה כלואה כי כמה שאני מנסה לעשות ולהתחשב בבקשותיו תממיד זה לא טוב.תמיד אני אשמה בכל המצבים .לא פעם אמר לי ללכת קיבינימט ובפעמים שהרגשתי שיש איום וסכנה ובחרתי לצאת מהבית הוא טרח לקחת לי את הטלפון שאצא בלי אפשרות להתקשר למישהו.ופעמיים אף ניפץ לי את הטלפון.הוא לא רואה בעייה בו ולא מוכן ללכת לטיפול זוגי.להמשיך את הקשר?
 
פנינה דובו  
00:38 29.06.14
שלום לך בתאל,
אכן, היטבת לתאר את מצבך: ככל שאת עושה לא מספק ולא משביע את בעלך, כיוון שהבעיה שלו נמצאת בראש, בנפש ובגוף שלו ולא אצלך.
גם כשהוא אלים כלפיך, אבל לא פחות גם כשהוא "שולט בעצמו" - את פוחדת מפניו ואינך מעזה או יכולה לבטא את עצמך, כמות שאת וכמו שהיית רוצה. וכמו שמגיע לך ולכל אחת ואחד, בני אנוש.
את באמת כלואה. כמו שבעלך מסתובב בתוך מעגל אלימות - מהתפרצות לרגיעה ולהצטברות של כעס מחודש וחוזר חלילה - כן גם את מסתובבת במעגל משלך ומנסה להתאים את תגובותיך אליו, בנסיון למנוע את ההתפרצות הבאה.
מהנסיון אנחנו יודעים שהתופעות של האלימות תוכפות והולכות וגוברות ללא טיפול בהן.
אם בעלך לא מוכן, את יכולה לפנות לטיפול גם ללא בעלך (מן הסתם הוא לא יתמוך בכך). כך תוכלי להבין יותר טוב מה מניע אותך בקשר עם בעלך ולהחליט על צעדיך בהמשך.
יש אפשרות, והיא כמובן העדיפה, שבעלך יצטרף לטיפול בעקבותיך. חשוב שיבין שהטיפול הוא בעדכם ולא נגדכם. הוא בא לעזור לכם לשנות דפוסי התנהגות כדי ליצור ביניכם קשר מיטיב.
במידה וזה לא יקרה, ככל שתקדימי לסיים את הקשר יהיה זה פחות מסובך. גם במקרה זה אני מציעה לך לפנות לטיפול כדי לחזק את החלקים הפחות חזקים שלך לקראת מערכות יחסים בזוגיות בעתיד.

תצליחי!

פנינה


שלום מני ופנינה,
אני זקוקה לעצתכם, איני יודעת מה עליי לעשות....

אני נשואה מזה כ 4 שנים + 2.
ומכירה את בעלי כ-6 שנים.
לפני הנישואין לא ראיתי שום סימנים מחשידים לאלימות אלא להיפך... נראה היה לי שהתחתנתי עם האדם הרגיש האוהב והמתחשב שהכרתי אי פעם.
לאחר שנישאנו התמונה השתנתה
בתחילת הנישואין, כל פעם שסיפרתי שאני יוצאת עם חברותיי הוא טרפד את התוכנית ושכנע אותי למה הן אינן טובות לי. גם כאשר נרשמתי ללימודי הרצאות בערבים הוא לא תמך בי כלל, הוא נראה עצוב ומיעט לדבר איתי אם בכלל באותם הערבים.
כך יצא שנשארתי בבית, חברות נעלמו וההרצאות כבר אינן.
עם השנים נולדו לנו ילדים. ועם כל השמחה הגדולה שהגיעה איתם.... הגיעו הויכוחים... הריבים .. התגלתה השתטלנות ואיתה הופיעה האלימות. (מילולית ופיסית).
קצת כואב לי לפרט אבל אני מרגישה שאם לא פה אז היכן.....?!
בהתחלה הקללות אח"כ דחיפות, משיכות בבגדים, זריקת חפצים עליי וכו'....
ראוי לציין שאני לא נשארתי חייבת, ולפעמים כשהכה אותי, הייתי כלכך פגועה שקיללתי,שברתי חפצים שלו כמו פלאפון, או שדחפתי בחזרה.
לפני כשנתיים התחלנו ללכת לייעוץ זוגי אחרי שהודעתי לו שאני מעוניינת להתגרש...
הפסקנו את הייעוץ כשהרגשנו שזה כבר נהיה טחינת מים. הפקנו לקחים והמשכנו הלאה
עם הולדת ילד נוסף.
הכל נראה ורוד, מבטיח.הוא התחיל לתת לי מקום בבית כאמא כאישה כבנאדם, להתייחס אליי כשווה ולא להקטין אותי ....
לצערי, זה לא החזיק מעמד להרבה זמן והאלימות חזרה ובגדול .
הוא לעומת זאת טוען שהתופעה הולכת ומתמעטת ואני רואה או יותר נכון מרגישה שהיא מחריפה.
לראייה:
היום בעת חילוקי דעות על טיפול רפואי מתאים לאחד הילדים, לא הסכמתי להחלטתו ("כמובן שהוא תמיד צודק וההחלטות שלי תמיד שגויות") צעקתי שאני נוסעת למיון איתו או בלעדיו.
נראה לי שהבעיה התחילה כי צעקתי במקום ציבורי....( כמובן שהבעיה שרושה עוד בילדותו - -גדל כילד מוכה)
בכניסה למעלית כאשר אחד הילדים היה בזרועותיי הוא חנק אותי, נגח בי בראשו, כתגובה משכתי לו את המשקפיים בבכי והוא משך אותם חזרה ונשך אותי ביד.
והכלללללללללללל לפני הילדים.
יצאנו מהמעלית כשאני עם דמעות בגרון, עוצרת את דמעותיי כדיי שילדיי לא יראו אותי במצב זה.. המומה, כואבת ופגועה
החלטתי להניח את הרגש בצד ולהמשיך לדאוג לבריאות ועכשיו גם לנפש ילדיי
(אחד הילדים נפצע בגן)
אותו ילד שאל אותי לאחר מכן- "אמא למה אבא הרביץ לך?" בעודו מסתכל על הנשיכה ביד..
עניתי- "הוא לא הרביץ הוא ניסה לנשק אותי...."
חושבת- מה לעזאזל אני אומרת????

הגיע הלילה, והתפנה לי זמן לחזור לרגשות שלי ,לעצמי וגם לעתיד.

מה עליי לעשות?
איני רוצה לחיות ככה, אני רוצה להיות מאושרת ולגדל ילדים מאושרים ובריאים
זקוקה לעזרה...
 
פנינה דובו  
13:09 12.06.14
שלום לך,

כן. את זקוקה לעזרה ואת יודעת את זה למרות שמנסה להתכחש לכך. ההכחשה היא מנגנון הגנה, אבל במקרה זה הוא כבר לא משרת אותך, הוא מסכן אותך (ואת ילדיך).

ככל שתדחי את ההתמודדות עם הבעיה, היא תלך ותחריף.

כתבנו אין ספור פעמים לאן לפנות. גלגלי למטה ותקראי.

את זכאית לחיים טובים ומאושרים מאלה.

חזקי ואמצי ובהצלחה,

פנינה



 
שרה
13:48 12.06.14
רק לחזק את התגובה של פנינה:
קומי ולכי משם. כמה שיותר מהר, ובלי להסתכל אחורה.
מצאי את הדרך החכמה והמוגנת ביותר לעשות את זה. אל תהססי לרגע. קומי ולכי.
על החתום: אשה בת 43 שהיתה פעם אם לשניים ובתחילת נישואים עם "התחלות קלות" של אלימות. וכיום אשה מוכה ומושפלת על בסיס יומיומי.
אין לך מושג כמה מהר ובצורה מבלבלת זה קורה.
קומי ולכי!!
 
מני מלכה  
16:38 12.06.14
שלום לך,

מתוך דברייך נראה כי את מבינה שהדברים לא ישתנו מבלי שתנקטי בצעדים.

הכלל הבסיסי שאותו למדתי בתחום של אלימות בין בני זוג הוא שלא כדאי שאת תחכי לכך שבעלך יילך לטיפול. או במילים אחרות, לא כדאי שהגעתך לטיפול פרטני (ולא זוגי) תותנה בהגעתו של בעלך לטיפול.
שימי לב- אין זה אומר שאת אשמה באלימות. זה אומר שאת מחליטה לנסות לקחת צעד שמטרתו לטפל בעצמך.
מה זה אומר לטפל בעצמך?
לקבל חיזוקים שלא מגיע לך, שאת לא אשמה.
לבחון את נסיבות הבחירה של בן זוגך
לשאול מה משאיר אותך בקשר
לשמוע מה הזכויות שלך- ומהם האמצעים להגנתך
ועוד....

נראה שהפגיעה בילדים תורמת לכך ש"האסימון יורד". מה שאמרת לילד שלך מעביר מסר בעייתי "תשכח מה שראית- אתה לא רואה טוב". ותאימיני לי שהוא רואה מצויין ומבין שמשהו כאן לא בסדר.

אז מומלץ שתיגשי במהרה למרכז לטיפול ומניעת לאלימות במשפחה במקום מגורייך.

באשר לבעלך- אני מאמין שהוא בהחלט סובל. לא טוב לו. אבל זה שהוא סובל זה לא אומר שהוא צריך לגרום לאחרים, הקרובים לו, לסבל כה רב. לכן התרחיש המצויין ביותר הוא שגם בעלך יפנה לטיפול במרכז לטיפול ומניעת אלימות במשפחה.

רצוי שהוא יגיע שלא כדי לרצות אותך או כדי לשכנע. כלומר, שהוא יגיע מתוך הבנה שיש לו בעיה (זה קורה בד"כ רק בהמשך).


שימי לב- ההגעה לטיפול אין פירושה שהבעיות מסתיימות, או שאת חייבת להישאר בקשר, או לחלופין לעזוב. אנשי הטיפול אינם אמורים לנקוט עמדה בעניין.


מקווה שהמסר עבר ומאחל לך וגם לבעלך בהצלחה.

חשוב שתעשי את ההבחנה- אמנם אני כותב כאן שמומלץ שבעלך יפנה גם כן לטיפול, אבל זוהי איננה אחריות שלך!!!

מני
 
אורלי
16:17 30.05.14
הייתי נשואה לאלכוהוליסט כ 14 שנים, חויתי המון אלימות לאורך השנים ושתקתי.. האשמתי את עצמי שאולי אני מרגיזה אותו... וכל פעם מחדש קניתי את המתק שפתיים שלו והסליחה וההבטחות לגמילה... יש לנו שני ילדים שזה פגע בהם נורא, לפני כשנתיים ניסה לחנוק אותי ע״י בני.. ברחתי מהמרפסת לכיוון הרחוב והוא רדף אחריי באמוק תפס אותי וסטר לי.. למזלי עברה ניידת ועצרו אותו ישר... ישב במעצר שבועיים.... מת מגעגועים אך אני לקחתי את ילדיי ועזבתי, אנחנו פרודים.... כשנתיים.. בהליכי גירושין, לאחרונה גיליתי שיוצא עם מישהי שאני מכירה... וממש נפגעתי.. והתחלתי להתגעגע... ולקנא.. וזה ממש מלחיץ אותי... אני עזבתי בלב שלם ומה פתאום עולה לי רגש שאני רוצה גבר שהתעלל בי בחזרה? מרגישה ממש אפס שהוא ממשיך הלאה.. ואני נושאת צלקות... נפלתי ממש לדכאון כל השבוע... יום ראשון יש לנו דיון לגבי הגרושים.. ואני בפניקה שזה הסוף שלנו... מרגישה חולה בראש שאני אפילו חושבת על הבן אדם שהתעלל בי... פשוט אבודה
 
פנינה דובו  
13:04 31.05.14
שלום אורלי,

נתת שם לקטע שלך: פחד. לאיזה פחד ספציפי התכוונת? נראה לי שזו שאלה מהותית שעליך לברר עם עצמך: מהו הפחד שמשתלט לך על חייך. כשתדעי מהו תוכלי גם לחפש דרכים להתגבר עליו.

בגדול, אשה שנשואה שנים רבות לאלכוהוליסט, יש גם בה משהו מההתמכרות, באופן בו היא זקוקה לבעלה, או למשהו שהוא מספק לה דרך הקשר שביניהם. להתמכרות שלך יש פן לא מודע (חולה בראש שחושבת עליו בכלל) והיא גם רגשית (געגועים) ופיסית (דכאון, פניקה).
שוב, כדי להתגבר על הדבר הזה חשוב שתגלי מה יש בקשר הזה שאינך יכולה להרפות ממנו (גם אם אתם כבר פרודים, הנה עכשיו את מרגישה שהוא נלקח ממך).

פנייה לאיש טיפול מקצועי תוכל לעזור לך בכך, כי את הדברים הלא-גלויים לא תמיד אנחנו יכולים לגלות בעצמנו.

בהצלחה,
פנינה
 
צליל
06:33 25.05.14
שלום רציתי לדעת אלימות צילולית זה פגיעה נפשית בעיני פגיעה פיזית נפשית איך מסבירים לאדם שנמצא ממולך להפסיק עם הביטויים החריפים???. עירבתי את בני משפחתי גם ככה אנחנו עומדים לידי פירוד זה תקף בבית משפט במשטרה אם אגיש תלונה??.. משפטים כמו: אם היית עם משהו אחר מזמן כבר היה רוצח אותך, את אפס וכו,,,
 
מני מלכה  
10:51 25.05.14
שלום לך,
אלימות מילולית עשויה להיחשב כאלימותפסיכולוגית קשה ביותר משום שהיא פוגעת בתחושת הביטחון הבסיסית ובערך העצמי, ויוצרת תחושות של אימה, חרדה ואי וודאות. האלימות הזו קשה מאוד דווקא משום שהיא איננה נעשית על ידי זר ברחוב אלא על ידי מישהו קרוב, שותף ליחסים אינטימיים. זה יוצר בילבול רב.

חוקר בשם פאבלוב, הראה איך יוצרים שגעון אצל כלבים כאשר בו זמנית נותנים להם גם משהו טוב (אוכל) וגם מכאיבים להם (מכת חשמל).

אני מצטער שאני משתמש בדימי הזה, אבל הוא נועד להמחיש את העוצמות והקושי הרב, במקרים בהם זוכים לאלימות מילולית-פסיכולוגית מצד מישהו שקרובים איליו.

מניסיוני בעבודה עם נשים מוכות\נשים הנשואות לבן זוג אלים, רבות מהן סיפרו שאם זה היה נתון לבחירתן אז הם היו מעדיפות את המכה ולא את המילה המשפילה. כמובן ששתי האפשרויות גרועות ביותר.

באשר למה שבן הזוג שלך אמר "אם היית עם מישהו אחר... הי הרוצח אותך". האלימות באה כאן לידי ביטוי בצורות רבות. יש כאן איום לרצח. יש כאן אמירה שאומרת, אני עושה לך טובה שאני סובל אותך.... או , אחרים לא ירצו אותך.... וכו'...


זוהי אמירה שבוודאי לא מגיע לך או לאף אחת לשמוע.


בהצלחה

מקווה שתהיי חזקה בללכת עם הדרך שלך ועם הרעיון שמגיע לך כבוד

מני
 
אנה
10:27 18.05.14
אני עוברת אלימות במשפחה מגיל מאוד צעיר. אמא שלי נרצחה מאותו בן אדם שהיה מרביץ לנו ומתעלל בנו. ואבא שלי נרצח ברוסיה.
אחרי שיצאתי מהפנימיה שולחים אותי ממקום למקום אף אחד לא מוכן לעזור לי בכלום.. אני עושה שירות לאומי ותורמת למידנה ואף גוף ממשלתי לא מוכן לעזור לי. אני גרה בשכירות כל חודש מעיפים אותי מכל בית שאני גרה בו. בגלל קשיים כספיים.
הלכתי לכל מקום שאמרו לי עברתי מלא וועדות ואומרים שאני לא זכאית לכלום מהמדינה.
אני מבקשת שמישהו שיודע על מישהו שיכול לעזור לי. אין איך להסביר את זה שכל חודש בגיל 20 את ישנה ברחוב כי אף אחד לא אכפת לו.
תודה יום טוב (;
 
פנינה דובו  
00:19 19.05.14
אנה שלום לך,

כמי שעברה כל כך הרבה דברים בחיים שלך, נפגשת בוודאי עם אנשים וגופים רבים שמטרתם היא לעזור לאנשים שנזקקים לכך. מצער לשמוע שבחווייה שלך אף אחד לא מוכן לעזור לך, כי אני בטוחה שאת צריכה עזרה.

אולי לא תמיד קיבלת את העזרה המתאימה ואולי גם את לא תמיד שיתפת פעולה - ואת זה עליך לנסות ולשנות למרות שזה בכלל לא קל. כדי להצליח את צריכה לדעת להסביר איזה עזרה נחוצה לך וגם ללמוד איך לקבל אותה.

אני יודעת שבתור בת שירות לאומי יש מי שאחראי להיות איתך בקשר ואליו את יכולה לפנות. את גם יכולה להתעניין בשרותי הרווחה או ברשות המקומית למי עוד אפשר לפנות.

ישנם הרבה גופים שעוזרים אבל השאלה מה בדיוק את צריכה. על כך אין באפשרותי לענות במסגרת זו.

מאחלת לך בהצלחה,
פנינה


היי,
אני בת 28 ונשואה לגבר מדהים שאוהב אותי ואני אותו. בעלי (ואימו) עברו אלימות מאוד קשה מצד אביו בעודו ילד עד גיל 6 בערך אז הוריו התגרשו. לאחר מכן, גר עם אימו אך היתה בעיה גדולה מאוד של הזנחה כי האם לא תפקדה כלל מאחר שעברה אלימות גם היא, היא נכנסה לדיכאון והיתה מטופלת בכדורים. ואני דווקא מתעניינית על עזרה יותר בשבילי. בתור אישתו היום איך להתמודד עם מישהו שעבר אלימות בילדותו ולעזור לו להחלים. בעלי מופנם מאוד, בקושי מדבר על מה שקרה, זה תמיד כמו פיל ענק בחדר. אני חושבת שזה חשוב לשנינו לדעת להתמודד עם זה לאור כך שיש ילדים בדרך.. חשוב לי לומר שמעולם לא נתקלתי בשום אלימות מצידו, לא מילולית ולא פיזית, לא כלפי ולא כלפי אף אחד אחר, אבל אני כן יודעת מסיפורים שלו שהוא היה מאוד אלים שהיה נער בתיכון.. אנחנו יחד כבר חמש שנים ומעולם לא הרגשתי מאויימת ממנו. אלא להפך, אני זאת שיותר קשה איתו ונוטה לצעוק עליו שהוא מעצבן אותי. . ידוע לכם על מישהו שמקיים סדנאות דווקא לבני זוג החיים עם נפגעי אלימות שהיו ילדים?
תודה רבה,
שלום לך,
החלוקה הזו של נפגע ופוגע איננה תקפה תמיד.
כלומר, גם גבר פוגע עבר בעצמו פגיעות.

לא ברור לי מהי העזרה שאת מבקשת. האם את רומזת על קשיים של שליטה בכעסים?
לא ידוע לי על סדנאות שכאלה עבור נשים, אך בהחלט ניתן להשתלב בסדנאות לצמיחה אישית וסדנאות העוסקות באסרטיביות.


מני
שלום אנה,

אני חושבת שבאמת כדאי לך להבהיר לעצמך מהו אותו "פיל ענק בחדר". הפיל הזה יכול להיות יציר שלך לא פחות מיצירו של בעלך, אבל אין ספק שהוא גורם משמעותי בזוגיות שלכם.

הבחירה היא שלך האם לפנות לטיפול פרטני את לבדך, או לטיפול זוגי, ביחד עם בעלך.
אני חושבת שבכל טיפול את אמורה ללמוד משהו על עצמך. אם את רוצה ללמוד יותר על בעלך, במטרה לשפר את הזוגיות שלכם, כדאי שתבדקי אפשרות של טיפול זוגי.

בהצלחה,
פנינה
 
אנה
10:31 18.05.14
אני פשוט רוצה לעזור לו, כרגע אין שום דבר שמעיד על אלימות, או כל דבר אחר. אבל בכל זאת לא נראה לי הגיוני שילד שעבר אלימות כזו יצא מזה כל כך בריא, שליו וללא כל השפעה כמו שהוא רוצה להאמין ומתנהג כרגע. כמו שהורים מקבלים כלים להתמודד עם ילדים שעברו אלימות, נראה לי הגיוני שגם בני זוג שנשואים לכאלה (שעברו אלימות בילדותם) זקוקים לכלים כאלה. אני לא רוצה לחפור לו על זה כי באמת אולי אני מחפשת משהו שלא קיים.. פשוט להניח לזה ולתת לחיים לזרום?
 
פנינה דובו  
23:54 18.05.14
הי אנה,

היות וזה מציק לך ומטריד אותך - שווה שתתייעצי עם איש טיפול ותעלי את מה שמציק לך. כך גם תוכלי להחליט האם להסתפק ביעוץ או בהדרכה, או להמשיך במגמת טיפול.

מה שחשוב הוא שתרגישי כי קיבלת מענה וכי הוקל לך.

פנינה
 
דנה
20:08 02.05.14
שלום אני כבר לא יודעת מה לעשות אני עייפה מותשת ואבודה
אני נמצאת עם בן זוגי כבר 3שנים יש לנו 2 ילדיםחווה ממנו אלימות נפשית קשה
אומר דבריים אכזריים. .אם ילדים הוא אבא הכי טוב בעולם
אחרי כמה זמן כיאלו כלום
כול הזמן מאיימת בעזיבה..
אני לא תלויה בו כלכלית ואני לא יודעת למה אני לא הולכת זה עוד יותר מאייש שאני לא יודעת לעמוד על שלי נמאס ללכת לישון ולבכות לכרית שהוא לא ידע שנשברתי שנפגעתי שאני חלשה..
מהיום להיום התסכול הופך ליאוש
אין ביננו יחסים כי אני לא מוסגלת אני נגעלת מרגישה כמו באונס גם שהוא לא עושה שום דבר בכוח אחרי כול המילים הקשות וקללות לא מצליחה..
אני יושבת חושבת ומנסה להבין איך הבן אדם שאני הכי אוהבת כול כך פוגע..
סליחה על אורך הייתי חייבת להוציא קצת
 
פנינה דובו  
14:58 03.05.14
שלום דניאלה,
במקום לנסות ולהבין אותו, תתחילי קודם מלהבין את עצמך ותנסי למצוא תשובה לשאלה מדוע את נשארת לחיות במחיצת איש שפוגע בך.
מזלך שפר עליך שאת לא תלויה בו כלכלית. פעמים רבות זה מה שמרתיע נשים להיפרד מבני זוגן האלים.
(אבל כפי שאנחנו תמיד אומרים, העניין הכלכלי הוא משני. כאשר האשה מוכנה נפשית להיפרד, לקחת את מלוא האחריות לעצמה ולגורלה, לסמוך על עצמה ולתת לעצמה את הזכות להחליט על חייה - על אף הקשיים - גם המצב הכלכלי לא ימנע זאת ממנה).

אם לא תביני מהו הקושי הנפשי שעוצר מבעדך לעשות זאת - יהיה עליך קשה להיפרד. תחילה עלייך להיות מסוגלת לקבל החלטה שאת באמת רצה להיפרד. אולי את עוד לא שם. וייתכן גם שעדיין ניתן לטפל בבעיה, ואתם לא חייבים להיפרד.

בשביל שתצליחי לגבש עמדה כלשהי, חשוב שתגיעי למקום הנכון שיוכל לעזור לך ולבעלך. אגב, אם בעלך לא יהיה מוכן להיכנס גם הוא לתהליך טיפולי - הסיכויים להבראה נמוכים יותר. זה ברור, אבל עדיין שווה לנסות גם בלעדיו. יתכן שיצטרף מאוחר יותר.

ואם את קוראת אותנו, את כבר יודעת לאן לפנות: מרכזי לטפול ומניעת אלימות, במסגרת שרותי הרווחה באזור מגוריך.

חזקי ואמצי, בהצלחה,

פנינה
 
עפרה
17:42 01.04.14
הייתי במקום של האלימות לכל סוגיה פיזית...מילולית..כלכלית..מה לא...גם אני פחדתי לעשות את הצעד ו"לברוח" עד שאזרתי אומץ וברחתי למקלט לנשים מוכות .השארתי מאחורי 4 ילדים ..ידעתי שאם אני לא יעשה את הצעד הכל כך קשה אני אמצא את עצמי שותת דם ..ואז לילדים תהייה אמא מתה...הסברתי להם את כוונתי וקיבלתי מהם את "ברכה"והם סייעו בידיי לקחו אותי למשטרה..ומשם למרכז לאלימות במשפחה ..ומשם למקלט....זה הצעד הכי נכון לעשות .שם במקלט את מוצאת את הזהות "שנגנבה" ממך את לומדת לא לפחד..את חוזרת לעצמך עם הדרכה צמודה..שהייתי במקלט שנה ...ואחרי כן יצאתי לעולם אישה אחרת חזרתי להיות עם הילדים היום אני אישה עצמאית ...עוצמתיית ..שמנהלת חיי משפחה ..בלי השפלות..בלי להגיד את אפס...אני חיה מחייכת לעולם והעולם מחייך אלי ..חברה בארגוני נשים שעוזרות אחת לאחרת {הקול הנשי} עובדת בעבודה מכובדת ..אחרי הכל יש חיים אחרי יש תקווה ויש לנו כח שאין לאף אחד ...רק לקום ..ולהציל את עצמכן ..ולא לפחד ..יש אושר . .יש הגשמת חלומות ..הייתי שם....הייתי במקום של אלימות ..ואני כבר לא שם ...גאה העצמי ...וילדיי גאים בי ....מקווה שנתתי אפילו לאחת ממכן כוח ...ומקדישה לכן את השיר של שרית חדד "קומי צאי" ...
 
פנינה דובו  
19:16 01.04.14
נפלא, עופרה. את כנראה אשה חזקה ואמיצה ואולי ישנם עוד כמה דברים שסייעו לך בדרכך(תמיכה מהסביבה, למשל, מאד-מאד חשובה).

יחד עם זאת חשוב להתכונן ולדעת שצפויים קשיים רבים בדרך וכי מדובר בתהליך לא פשוט ולא קל.

אני מאמינה שנשים שעברו את זה, כמוך, יכולות לעזור מאד לאחיותיהן ואני שמחה שאת עושה זאת. תבורכי,

פנינה
אני בת 50. גרושה , חייתי לבד שנים רבות. לפני מספר שנים הכרתי בן זוג וחיינו יחד. פעם שנייה נכשלתי בזוגיות. לאחר מספר שנים של חיים משותפים עם אדם טוב לב ומתחשב, שהיה מסוגל להכיל אותי, את משפחתי, את האירועים בחיי, אבל אני לא הייתי מסוגלת להכיל אותו ואת ענייניו ומשפחתו. הכל נכשל.
אני לוקחת את האשמה עלי. דחקתי אותו לפנה. הפסקתי לראות את הטוב. ראיתי רק את הרע. הפסקתי לתמוך וכשמשהו לא היה לרוחי, אמרתי דברים שאסור שייאמרו .
רציתי להיות שייכת. ובכל פעם שילדיו (בני 25, 30 )בקשו שיבוא לבד, הייתי נפגעת עד עמקי נשמתי.לא נתתי לו להתקרב אלי והגבתי בתוקפנות ואפילו בקללה. ובמקרים שבהם לא הסכים עם דעתי, הצעתי לו שילך לדרכו.באותם רגעים חשתי שאין לי שליטה. הייתי מודעת לעובדה שתגובותי יכולות להוביל לסוף. אבל לא שלטתי בעצמי. כעת הוא החליט לעזוב. אני בדיכאון. זקוקה לעזרה נואשות. אין לי אף אחד. אני כל כך בודדה!
כל כך פגועה! ומודעת לכך שאני רוצה מאוד זוגיות. אך יש לי נפש ילדותית, שטלתנית ופגיעה, ואינני מסוגלת להכיל אף אחד.האם יש דרך טיפול לבעיה כזו?
שלום דובשנית,

כל בעיה שמקורה בנפש פנימה יכולה להגיע לטיפול ולפיכך גם הבעיה שאת שואלת עליה.
אם הייתי צריכה לנסח את הבעיה, אולי הייתי אומרת שמשהו בתוכך מתנגד ליצירת הקשר הזוגי ומחבל בנסיונותיך לחיות בקשר כזה. יכול להיות שיש משהו בקשר הזוגי שגורם לך קושי, פחד, כאב, פגיעות גדולה או משהו מעין אלה, ובלא מודע הוא מביא אותך להרחקה ולפירוד מבן הזוג. זהו מעין מנגנון הגנה שנועד לסכל את הזוגיות, שמא תביא עליך משהו שקשה לך איתו והוא פוגע בך.

מהו הדבר הזה? - זה מה שתוכלי לנסות לברר ולגלות בטיפול.
לא מדובר באלימות במשפחה, ככל שהצלחתי להבין.

מאחלת לך בהצלחה,

פנינה
ועוד מילה: המהות של הטיפול היא לעזור לך להבין מה גורם לך לחבל בזוגיות ואיך את עושה את זה. כשתתחברי לכך - תוכלי גם לנסות ולהתמודד עם הדבר ביתר הצלחה.
שלום
אני בת 45 נשואה * 3 ילדים
2 חיילים
נער מתבגר בן 14
אני מזה הרבה זמן סובלת מאלימות נפשית כלכלית לעתים גם פיזית
בעלי עצמאי אני נשואה 20 שנה טיפלתי בילדים בעלי לא נתן לי לעבוד
בגלל שהוא היה צריך לעבוד בשקט ללא הפרעה של ילדים חולים וכו
כיום שאני בת 45 עם 2 פריצות דיסק בגב קצת חרדתית .
הוא מכריח אותי לעבוד אני נאלצת לשטוף מדרגות ובתים אני בסך הכל מרוויחה 1200 שקל אבל קשה לי מאד אבל הוא מאיים עלי ואומר שאני צריכה עוד למצוא עבודה
לא יעזור לי הוא ניתק את הכבלים ביטל כרטיסים מאיים למכור את האוטו שלי
לילדים הוא נותן כסף שהם באים בשבת אני מפחדת לשתף אותם בבעיות שלי אחד מהילדים שלי לוחם ברמת הגולן אני לא רוצה שדעתו תהיה מוסחת
יחד עם זאת הוא משפיל אותי אומר לי לנשק לו תידים ותרגלים אז יהיה כבלים ושהוא ידרך עלי על הראש הוא אומר לי שאם אני אתגרש ממנו לא יהיה לי כלום אני אבכה דמעות של תנין ואני אצטער על זה הוא אומר לי שהוא יגיד ברבנות שטוב לו והוא לא רוצה להתגרש אבל יעשה לי את המוות ואני אלך בלי כלום.
מה לעשות כל החיים היתי תלויה בו כספית מה אעשה
שלום דנה,

את מתארת את חייך עם בעלך, תחת אלימות מתמשכת. הוא שולט בך באמצעות הכח שיש לו עליך וגורם לך לפחד מלנהוג על פי מה שהיית רוצה ומלבטא את רצונך. כי מה שמפחיד אותך יותר זה להישאר בלעדיו ולהתמודד עם החיים בכוחות עצמך.

את כנראה לא טועה, כי את מכירה את עצמך ואת יכולותיך ומבינה שיש לך תלות גבוהה בבעלך. כדי לעשות שינוי, משהו חייב להשתנות בתפישה שלך את עצמך ואת המציאות, וזו כבר עבודה לא קטנה וגם קשה לעשות אותה ללא עזרה. אבל זה אפשרי!

אם את מוכנה למסע הזה, או אפילו אם את מוכנה בשלב זה רק לבדוק ולהבין קצת יותר מה זה אומר, אני מאד ממליצה לך לפנות למרכז טיפול במשפחות נפגעות אלימות בין-זוגית. בכל לשכת רווחה ידעו להפנותך למקום כזה.

אל תפחדי לפנות, היי אמיצה ובהצלחה!

פנינה

 
ענת
10:39 03.02.14
היי אספר את סיפורי הכרתי את הגרוש שלי בדיוק לפני שנה, עברנו לגור ביחד אחרי חודש וחצי ואחרי חודשיים של מגורים ביחד הציע לי נישואים אני בת 31 ואני חושבת שהייתי נורא לחוצה להתחתן ולרצות את הסביבה (חברים, עבודה ומשפחה מורחבת) חשוב לציין שתמיד סבלתי מדימוי עצמי ממש נמוך! אני תמיד שופטת את עצמי ובדרך כלל מתנצלת על מי שאני או על המראה שלי לאנשים לא ממש ברור למה אני חסרת בטחון ובעלת דימוי עצמי כל כך נמוך.. אני פשוט חושבת שאני לא מספיק טובה. חודשיים וחצי אחרי מגורים משותפים הוא הציע לי נישואים.. שבוע בלבד עבר והתחילו הקללות זה התחיל הדרגתי. היינו רבים לא בגללי והוא היה מאשים אותי בהכול. חשבתי שאולי אני קשה מידי אז שתקתי וסלחתי. היה מאיים שיעזוב אם לא אתנהג יפה שאני משוגעת ומטורפת וחייבת טיפול. הייתי בוכה בלי סוף ולרוב עצובה. לפני החתונה הוא עזב אותי וטען שבגללי הוא ילך לכלא ושהוא יכול להסתבך בגללי. שבוע נטש אותי האשים ואני תמיד ביקשתי סליחה . היינו נורא שונים הוא פרימיטיבי ואני מודרנית יותר הוא כעסן ותמיד רוטן הכל קשה אצלו ראיתי הכל!!! .. התחתנו.. בליל הכלולות הוא דפק לי את הראש באמבטיה כי עצבנתי אותו, גרר אותי על הרצפה סחב שיערות ואני בוכה ומבקשת שיפסיק ותוך כדיי שהוא תופס אותי הוא אומר שאני מדמיינת שאני ממציאה שהכל בראש שלי .דרך לי על הרגל נתן לי אגרוף, נגיחה , כל זה בשלושה חודשים, של נשואים.הוא תמיד הציג אותי במשפחה שלו כבחורה היסטרית היה משקר ומעליל עליי עלילות, מיותר לציין שהייתה אלימות והתעללות מילולית ונפשית קשה כל המילים הכי נוראיות שרק אפשר לדמיין . ביקשתי ממנו לצאת מהבית אבא התקשר וביקש ממנו שיבוא לאסוף את החפצים שלו ( גרנו אצל אבא) אני לא יודעת מאיפה היה לי ממש אומץ אחרי פחות משלושה חודשים להחליט שאני מתגרשת. (אף אחד במשפחה עדיין לא יודע ואני מתביישת להספר שנכשלתי! שעד שפגשתי מישהו שרצה להתחתן איתי הוא היה דפוק! נפגשנו ברבנות וברוך ה' תוך שבוע קיבלנו גט. הוא התקשר לאבא מופתע ולא הבין מה הוא עשה רע. הסיפור יכול להמשיך ולא להיגמר יש לי כל כך על הלב כל כך הרבה השפלה הזנחה, חוסר תמיכה, התעללויות בלתי פוסקות כל יום כל היום. ואני ממשיכה לחזר אחריו ולרצות אותו ולהיות יותר טובה והוא הופך למפלצת. הוא נראה כל כך שברירי ועדין איש דתי נראה רגיש וביישן. אנחנו גרושים כבר שבועיים מרגישה שחזר לי האוויר לגוף.. כאילו לקחו לי את הנשמה לשנה והחזירו לי אותה. אני מרגישה שעצם זה שבחרתי לא להתלונן עליו משמע שתיקה כהודיה. מפחדת שלא יאמינו לי. אני מחפשת קבוצת תמיכה בירושלים לנשים מוכות אני צריכה עזרה אני מפחדת להישאר מצולקת. והוא ממשיך כאילו כלום. רוצה באמת להשתחרר מהכבלים שלו. אני באמת בחורה ממש טובה וצנועה ופשוטה נתתי לו הכל. גם כשהיה רומס אותי. אני רוצה לקבל טיפול אבל לא מפסיכולוג אלא קבוצה שתתמוך ושאוכל להוציא את אשר על ליבי. אני חולמת עליו בלילה ולרוב זה סיוטים.
 
פנינה דובו  
18:10 03.02.14
שלום ענת,
אני קוראת את דבריך, התמונה מצטיירת כל כך ברורה ואני מחכה להגיע לפואנטה. ואז אני קוראת על האומץ שלך להתגרש ועל הבושה "לספר שנכשלת"...

אין לך מושג כמה את אמיצה ומיוחדת. שלא כמו נשים רבות, הנמצאות בתוך מעגל האלימות הבין-זוגית, שאין להן את האומץ לסיים קשר כזה, להכיר בטעות ובחוסר התוחלת לנסות "ולשנות אותו", להיות מוכנה לוותר על היומרנות הזו, להתעמת עם תחושות אשמה וכשלון בפירוק הזוגיות (גם אם לא בצדק) - את כן מוכנה להתמודד עם כל אלה!

את יכולה להיות גאה על האומץ שלך ועל בחירתך לעצור את מסכת האלימות הזו ולצאת מתוכה, בשלב כה מוקדם.

אני מוכרחה לציין שאת גם ברת מזל. זה לא מובן מאליו להגיע לגירושים כל כך מהר וללא עיכובים מצד הבעל במקרים אלה. אולי זה קשור בכך שאין לכם ילדים עדיין, ואולי גם בזכות אביך שנקט צד והתערב למענך, מה שפעמים רבות לא קורה (המשפחה מנסה "להסתיר את הבושה..."). ואת ברת מזל שעשית את זה מהר, לפני שהנזק מעמיק ומשאיר חותם שלא ימחה.

ועדיין את צודקת שאת מחפשת להצטרף לקבוצה, שם תוכלי לשתף נשים נוספות בחויות שעברת ולהבין יותר טוב את מה שעברת, ולגלות שאת לגמרי לא לבד. שם תלמדי כי מותר לך להיות גאה בעצמך.

גשי ללשכת הרווחה באזור מגוריך ותבקשי להצטרף לקבוצת נשים שזה עניינה. מהנסיון שלי, זה מאד עוזר ומשחרר, ויצייד אותך ביותר כלים לעתיד.

שיהיה לך המון בהצלחה, את אשה אמיצה,

פנינה
 
ענת
09:56 08.02.14
תודה לך חיזקת אותי במילים שלך הרבה פעמים חששתי לעזוב כי כבר גרם לי להאמין שאני לא בסדר. אני עוברת ימים קשים ומנסה למצוא נחמה במחשבה שאולי הוא יבין מה הוא הפסיד וכמה טעה ואולי פעם עוד יבקש סליחה . למרות שזה שגוי הריי כשהיינו ביחד לא הבין ופגע החליש והשחית את גופי ונפשי. אני מנסה בכל הכוח לא לחשוב עליו ולשכוח ממנו, יש ימים שאני ממש מתגעגעת ונתפסת על מעט מאוד דברים "טובים" שהיו .. דברים ממש מינוריים כמו לישון ביחד ולקום עם בנזוג.. אני דיי עסוקה כל היום במחשבות עליו על הקשר על ההורים שלו על זה שיצא בזול שגם שנעלמתי ההורים שלו לא חיפשו אותי לא התקשרו (טענו שאהבו אותי כמו בת) האם אני צריכה להניח לזה? אני כל יום מדמיינת איך אני שולחת להורים שלו מכתב מפורט ומספרת להם מיהו? האם הייתי צריכה לפנות למשטרה .. למה בחרתי לשתוק ? האם הוא אדם אלים? או רק אני גרמתי לו להתנהג ככה? אני טרודה מהאופן שהוא ממשיך את חייו ויצא בזול שאף אחד מהמשפחה שלו לא יודע איזו מפלצת חיה איתי תקופה ארוכה.. הוא בטח משקר ומספר כמה הייתי היסטרית ואישה קשה. (אני יודעת שאני מתעסקת בטפל) אבל מרגישה שזה לא נותן לי מנוח האם רלוונטי עכשיו לספר להורים שלו? רלוונטי שאנשים ידעו מי הוא היה? אבא אומר כי מלאכתם של צדיקים נעשית בידיי אחרים משמע שבסוף איכשהו זה יתגלה ויבינו למה עזבתי.. האם להשאיר את זה כמו שזה? איך יתכן שהוא יצא כל כך בזול ?! הסיבה אגב שהגירושים הלכו חלק היא כי ידע שאני טובה מידי כדיי להרוס את שמו. כי הוא גאוותן והיה בטוח שאני לא אעזוב ואולי אבקש שלום בית. כי הוא מכחיש שהוא אלים פיזית מילולית נפשית. הוא באמת לא מאמין לדברים שעשה ואמר ובאמת בטוח שהבעיה היא בי.
 
פנינה דובו  
19:20 09.02.14
ענת שלום,

כמו שכבר אמרתי לך כנראה שלמזלך יצאת מזה כך, ולו רק באמת בשל "גאוותו"...

כל מה שאת מתארת הוא בסדר. זה באמת מטריד, "טפשי" וקשה וכל מה שתגידי.

מה שאת זקוקה לו זה לעבד עם עצמך את מה שעברת, את מחשבותיך והרגשותיך, אז ועכשיו.

ואת השאר - כבר הצעתי בפעם הקודמת.

בהצלחה,
פנינה
 
יעל
13:31 02.02.14
שלום,
אני רוצה לקבל ייעוץ משפטי מעורך דין לגבי אלימות במשפחה. אני רוצה לשאול אותו שאלות לגבי השלכות של הגשת תלונה. כמו כן, אני מעוניינת שזה יהיה אנונימי, כלומר לא לחשוף בפניו פרטים אישיים עליי כמו כתובת וכו'.
רציתי לדעת אם זה אפשרי ולמי עליי לפנות.
תודה!
 
פנינה דובו  
13:49 02.02.14
שלום לך,

קצת קשה לקבל שירות ללא שאדם מזדהה, אבל נסי להתקשר ולבדוק (גם באינטרנט):

"קו חירום ארצי "(להכוונה): 1-800-220-000

"הלשכה לסיוע משפטי" בעיר המחוזית באזור מגוריך

"מרכז מידע ארצי של מזכירויות בתי המשפט לענייני משפחה": 02-659333

לשכות ליעוץ משפטי של ויצו או נעמ"ת, בעיר מרכזית בסביבת מגוריך

יעוץ של "לשכת עורכי הדין".


בהצלחה,
פנינה
 
לי
13:13 26.01.14
היי, אני רושמת פה בפעם הראשונה.
רציתי לדעת האם אני חווה התעללות רגשית מבעלי.
אנחנו נשואים 7 שנים וסה"כ מכירים 9.5 שנים. יש לנו שלושה ילדים קטנים.
בעלי הוא אדם מאוד שתלטן ותמיד צריך לספק את הרצונות שלו. מצד שני הוא אדם שאם אצטרך עזרה ממנו הוא תמיד יושיט לי אותה. ופה מתחיל הפער בין הדברים.
כשאני עושה משהו שלא נראה לו הוא תוקף אותי בתגובות כועסות, טון הדיבור שלו נהיה כועס ועצבני. לפעמים התגובה יכולה להיות כועסת ובווליום סביר ויש פעמים שהוא גם צועק עלי.
אין לי חופשיות לעשות מה שאני רוצה והרבה פעמים מעיר לי על זה שאני יוצאת יותר מדי, משאירה את השואב בסלון, לא מקפלת את הכביסה, מבזבזת יותר מדי וכד' וכל זה לא בא תוך דיאלוג נורמטיבי אלא תוך תחושה של איום ולחץ.
אם אני עושה משהו שבעיניו לא בסדר הוא נועץ בי מבט שגורם לי לתחושה לא טובה. הוא אומר שאני לא יודעת לחשוב לבד, שאני לא מחנכת טוב את הילדים, שאני לא יודעת להחליט ושלא מתפקידי לחשוב על דברים. היא אימפולסיבי מאוד. אמנם לא קילל אותי אף פעם אבל כל ההתנהלות שלו גורמת לי להרגיש קטנה ומאויימת. כל הזמן יש לו טענות כלפי, הוא לא נותן לי להיות עצמאית ותמיד אני צריכה לבדוק איתו אם מה שעשיתי היה בסדר ומאין לקבל אישור ממנו.
אם אני אומרת לו לפנות שמאלה והוא חושב אחרת בזמן נסיעה אז הוא כועס עלי ואומר לי שאני לא אתערב לו בנהיגה אם אני לא יודעת מה אני מדברת.
הוא בודק וסופר את השעות שלי מחוץ לבית אבל הוא יכול להודיע שעה לפני שהוא מאחר מהעבודה או לא להודיע בכלל ואני תמיד מובנת מאליו.
אם באה אלי חברה אז הוא כל הזמן מפריע לי וגם בשיחות טלפון אומר לי שאני מדברת ולא אכפת לי מה קורה מסביבי. זה לא נכון.
לא בא לי לעשות סקס כל יום ולפעמים גם לא שבוע והוא מאוד מתרגז על זה ולא מדבר איתי בגלל זה ומתעצבן על זה מאוד.
הוא גם תוקפני כלפי הילדים ומבטל אותי מולם. הוא משקיע בהם הרבה ומבלה איתם הרבה אבל בתוך הבילוי הזה הוא כל הזמן מעיר להם והרבה פעמים מדבר אליהם בטונים גבוהים וכועסים.
אמרתי לו לפני 4 חודשים שאני רוצה להתגרש והוא מאוד כעס ונעלב מזה ואמר שאם אנחנו נתגרש הוא לא יוותר על הילדים וייקח עו"ד שיעזור לו לקבל את הילידים למשמורת מלאה שלו. בהתחלה הוא אמר לי שאם נתגרש הוא יעזוב את הארץ כי הוא לא יוכל לסבול את זה שהוא לא יראה את הילדים כל יום. כנראה שזו מניפולצייה אבל עדיין הוא בחר להשתמש בה.
לסיכום, אין לי חופשיות לעשות ולהתנהל איך שאני בוחרת. אני לא יכולה לסבול יותר שום הרמת קול ממנו אפילו שאין בה קללות. רק המבטים שלו והעצבים שלו והביקורתיות שלו כלפי מרגע שהוא נכנס הבייתה עושים לי לא טוב.
תודשה על תשומת הלב.
יום נעים
 
מני מלכה  
13:32 26.01.14
לי שלום לך,

נראה לי שעצם העבודה שאת מפחדת, כף אני משער, ומתנהגת באופן שבו את רצונותייך מצטמצמים- אז יש כאן בעיה!
זה נכון שכל מערכת זוגית נתונה למשא ומתן מתמשך בין בני הזוג, על חלוקת תפקידים, צורת חינוך הילדים וכו'.

אך אם משא ומתן זה נעשה שיש צד אחד שמקטין את הצד השני, מאיים, מצמצמם את צעדיו, מבקש לקיים יחסי מין ללא התחשבות בצד השני, בהחלט שזו עשויה להתאים להגדרה של אלימות פסיכולוגית ולסוגים נוספים של אלימות.

לכל הגדרה של אלימות יש היבטים אובייקטיביים שניתנים לצפייה - למשל, צעקות, קללות, שבירת חפצים , מכות. וישנם היבטים סובייקטיביים שלא תמיד ניתנים לצפייה והם קיימים בעולם הפנימי: בושה, אשמה, הפחתת ערך עצמי, חרדה בעקבות איומים, שנאה עצמית ועוד...

מאחר ובני זוג אמורים לתמוך אחד בשני, הרי שההיבטים הסובייקטיביים חשובים מאוד. כלומר, לבעלך צריך להפריע שאת חשה כך, וגם להפך. אם בעלך היה מרגיש שיש התנהגויות שלך שלא נעימות לו, אז אני מניח שגם את היית רוצה להיות רגישה לכך.

אם לסכם בקצרה, אז ממה שאת מתארת נשמע שאת מאוד סובלת. ואם את סובלת אז זו אלימות. אולי לא תמיד אפשר להתלונן על אלימות כזאת במשטרה (לשם כך נראה לי שצריך שיהיו איומים ברצח, או שבירת חפצים, או אלימות פיזית- אבל תוכלי לברר זאת) , אבל היא קשה, מחלחלת לנפש ואת בהחלט לא חייבת להסכים לה.

נושא הילדים - יכול להיות טקטיקה של הפחדה וניסיון להצר את צעדייך. מצד שני, גם לגברים אלימים יש פחדים ועולם פגיע משל עצמם ויכול להיות שזו התגובה של בעלך כשהוא מבין שהוא עושי לאבד אותך. בכל מקרה יש לך זכויות ואת יכולה לקבל עצה וליווי במרכז לטיפול ומניעת אלימות במשפחה במקום מגורייך.

בהצלחה
מני


 
פנינה דובו  
13:52 26.01.14
שלום לי,

על פי התאוריות היותר שמרניות, מדובר כאן בסוג של אלימות כלפיך: ההתעלמות מרצונותיך, הזלזול בך, השתלטנות, הביקורת, ההגבלות, נימת האיום שבדבריו אליך...

יחד עם זאת, האמירה "הוא לא נותן לי להיות עצמאית... אין לי חופשיות..." איננה בהכרח נוגעת לו יותר מאשר לך.

אני מוכרחה להודות כי אני מושפעת מספרה של אווה אילוז, אותו אני קוראת עכשיו, "מדוע האהבה כואבת". בספרה היא מסבירה את כל העניין של חיי אהבה ורומנטיקה בין בני זוג מנקודת מבט חברתית. היא בעצם "מנקה" את הגבר או האשה מאשמה פסיכולוגית, כביכול משהו לקוי בהם מילדות, בטענה שסדרי החברה הם אלה שמעצבים את יחסי האהבה שלנו.

אני (וגם לא היא) לא מתכוונת לומר שאין בעיה, אבל במקרה שלך לא הייתי ממהרת לקרוא לדבר הזה "אלימות". אותו דבר שלא נותן לך להרגיש עצמאית וחופשיה, בעלת הכרה וערך עצמי, הוא הדבר, והוא לגמרי לא המקרה הפרטי שלך (זה מה שאומרת אווה אילוז ויש בזה משהו מקל ומנחם מעט).

הייתי מייעצת לך ולבעלך לפנות למטפל זוגי טוב ומנסה להבין ביחד איתו מה מונע ממך להרגיש כמו שהיית רוצה ומה גורם לבעלך לנהוג כפי שהוא נוהג ומהו הקשר בין הדברים.

אולי כשתוכלו להיפתח האחד בפני השני ולדבר ולהבין מה באמת קורה לכם (חששות, חרדות, חוסר בטחון, הערכה עצמית וכו') תהיו שניכם פחות מאויימים (ותבינו שזה לאו דוקא בגלל שאתם "דפוקים") ותוכלו להרשות לעצמכם לשחרר מעט ולהיות נינוחים ומרוצים יותר.

בהצלחה,
פנינה

התגרשתי לאחר כ - 30 שנה מגבר אלים. מזהה היום סימנים לכך שכנראה בתי סובלת מאלימות כלשהי (לא פיזית) מצד בעלה. בתי היא אמא מאוד מסורה לבן שנתיים, בעלה לעומת זאת מציק לילד במתכוון. מביא אותו לכדי בכי ע"י שהוא מתסכל אותו במתכוון, רודה בו, ואין לכך שום הצדקה חינוכית, כגון הצבת גבולות. לי זה נראה לא תקין, בלשון המעטה. לי זה נראה אפילו סדיסטי. כשהעזתי להעיר לו, בתי סננה בין השיניים אל תתערבי. היחסים בינה לבין בעלה מאוד מתוחים, קרוב לודאי שעל רקע זה.אני גם מתרשמת שבתי בדיכאון. שישי-שבת היא מעבירה בשינה. כשניסיתי לדבר איתה הגיבה כלפי בתוקפנות.

אני מרגישה שמהו מאוד לא בסדר. אני חוששת בעיקר לבריאותו הנפשית של הנכד. בתי היא כבר ילדה גדולה. כואב לי לראות אותה סובלת, אבל אני לא יכולה להניע אותה לטפל בעצמה. לא נראה לי שהבת תיזום משהו, לא טיפול בעצמה ולא התערבות לטובת הבן. אני סבורה שהדיכאון זו דרכה להתמודד עם המצב. הם התארחו אצלי לשישי-שבת כל מה שאני חוויתי כעדת ראיה שלא יכולה להתערב, גרם להגיע במוצ"ש לחדר מיון במצב של סערת רגשות קשה.

מה לעשות? למי אני יכולה לפנות? אם אני לא אעשה אני מרגישה כשותפה לפשע. וזה מדיר שינה מעיני.
נועה יקרה,

את סוחבת איתך את המקרה הפרטי שלך (כאשה שחיה שנים רבות במערכת זוגית אלימה) ובאופן בלתי נשלט אולי את מעמיסה אותו על ביתך.

את עצמך אומרת שביתך היא ילדה גדולה. התערבותך יכולה לגרום דוקא לתוצאות הפוכות מכפי שהיית רוצה. לביתך קשה לקבל את התערבותך ומן הסתם יש לה כעסים עוניינים לא סגורים איתך (כמו להרבה בנות עם אמהותיהן) ועוד סיבות להתנגד להתערבותך.

יכול להיות שמה שביתך צריכה ממך הוא לראות שאת דוקא סומכת עליה ומאמינה ביכולתה להתמודד עם קשייה; שאינך משליכה עליה את נסיונך האישי, מעין תיקון שאת עושה באמצעותה; ושברור לך לגמרי כי הבחירה היא כולה שלה. עליך לבדוק איתה אם היא בכלל מוכנה לשמוע ממך על נסיונך שלך בחיים, כשאת עושה זאת ממקום שאת מאפשרת לה להחליט, ולא כופה עליה את נסיונך. בסך הכל זו באמת בחירה והחלטה שלה איך להתמודד עם קשייה ואת מי לשתף.

גם אם את בודאי מובנת בדאגתך לביתך (וברור שאת דואגת לה), אני חושבת שעליך לעבד את הדבר עם עצמך ואף להיעזר באיש מקצוע שיסייע לך להתמודד עם המצוקה שלך ובעיקר עם תחושת חוסר האונים שלך ואולי עם רגשי האשמה שאת נושאת כלפיה. העוצמה שבה הגבת מעידה על הצורך שלך בקבלת עזרה.

בהצלחה,
פנינה

 
נועה
23:49 12.01.14
זה מה שאעשה. עם זאת שאלה: איך אני יכולה לדעת מתי החשש שלי מוצדק ומתי אני נוטה בשל עברי להאדיר את הסכנות?
הייתה שם. והיא מאשימה אותי עד עצם היום הזה שלא הגנתי עליה ושלא הקניתי לה כישורי חיים. במידה רבה היא צודקת. כי חלק מהזמן, הייתי במצב של דיכאון, תפקדתי כאוטומט. החוויה שלה היא שלא הייתה לה אמא. כשאני עשיתי כל מה שיכולתי בנסיבות קשות אלה, בכלל זה פניה לרשויות כדי שיעזרו לילדי המשפחה כי ראיתי את הכאב והפחד בעיניהם.

אני מנסה היום כמיטב יכולתי לפצות אותה על העבר, אבל מסתבר שזה רק מעצים את העוינות שלה כלפי. ברור לי שלא זו הדרך. לצערי במרכז למניעת אלימות במשפחה אין מענה לבעיה שלי המוגדרת כנפגעת טראומה מתמשכת, עם זאת הקושי שלי עם הילדים נובע בדיוק מהסיבה שהם היו אתי באותה סיטואציה, והם מתרחקים מכל דבר המעורר בהם זכרונות מהעבר, בכלל זה ממני ואחד מהשני. המצב מאוד מורכב. אני מצד אחד מאוד מבינה אותם, מצד שני, מצפה שיהיו הוגנים כלפי, כי בסך הכל עשיתי כל שיכולתי כשהיו ילדים כדי להגן עליהם ולשם כך נשארתי עד שאחרון ילדי בגר ויכול היה להגן על עצמו פיזית, וגם להסתלק מהבית אם המצב היה לו קשה מדי. רק אז עזבתי. כי חשתי שעזיבה מוקדמת יותר עלולה לפגוע בילדי עוד יותר. אני מנועה מלומר מילה וחצי מילה בגנות אביהם, ובאופן כזה אני נתפסת על ידם כאשמה. זה מאוד קשה לי. מה שהיה במהלך שישי-שבת כשבתי וחתני התארחו אצלי עם הנכד, היה מבחינתי שיחזור הטראומה, ושוב אותה תחושה שילד קטן נפגע ואני חסרת אונים לעזור לו..........אותה תחושה של חוסר אונים לעזור ליקירי הנפגעים לנגד עיני ממש ממוטטת אותי.

האם ידועה לכם מסגרת לאישה במצבי?
נועה שלום,
את מיטיבה לתאר ולהבין את המצב.
אם במרכז למניעת אלימות במשפחה אין מענה, הרי שעל פי הגדרתך (ולא רק) את רשאית לפנות לרופא המשפחה ולקבל הפנייה לטיפול נפשי (במסגרת הקופה).
גם קופות חולים מתמחות היום בנושא. מה שחשוב שתגדירי את הבעיה כפי שעשית כאן, כדי שיפנו אותך למטפל שמתמצא בתחום של אלימות במשפחה.
מה שאת עוברת בודאי קשור לתחום הזה, גם אם חלפו שנים. התמשכות התופעה וחוסר האונים שהתלווה לכך רק העמיקו את הפגיעה בך ובילדיך.
חלק מהטיפול יכול להתמקד בשיקום היחסים עם ילדיך. במקרה זה כדאי שהמטפל יהיה גם בעל גישה מערכתית - משפחתית בטיפול.

המשיכי לחפש מענה ותמצאי,
בהצלחה,
פנינה
 
שלום
18:02 09.01.14
היי יש לי כמה שאלות .. אני סובלת מאלימות נפשית פיזית ומילולית כבר 7 שנים..לא פעם סיפרתי את האילמות בפורום הזה.
יש לי כמה שאלות
א. אני סובלת מפלאשבקים נורא נורא גם בזמן שאני מנקה וגם בזמן שאני צוחקת
ממש זה מלווה אותי לאורך כל היום וזה מגיע למצב של בכי..
גם ממיקרים של לפני המון שנים...מה עליי לעשות כדי לא לסבול מהפלאשבקים. ?

ב.בעלי נורא אובססיבי כלפיי כאילו אני הרכוש שלו
ממש ככה מתנהג אליי אני מפחדת לדבר איתו על פרידה או גירושין כי אני יודעת שהוא יתפרץ וזה יגיע לאלימות..יש לי שני ילדים ממנו ואני עושה הכל כדי שלא נריב והם לא יהיו חשופים לאלימות שלו כלפיי..לא שואלת לאן הוא הולך מה הוא עושה כלום הוא חי את חיו ואני את חיי רק שאני כלואה והוא חופשי..
איך אפשר לגמור עם בן אדם אובססיבי?

ג.אני מלאה רגשות אשם כלפי עצמי אני מאשימה את עצמי בכל מה שקורה ואומרת שזה מגיע לי כי שאלתי שאלות יותר מידי..או התערבתי יותר מידי..או שמגיע לי כי אני סתומה שהבאתי ממנו ילדים
לפעמים אני חושבת להשים סוף לעצמי..אני חיה רק בשביל ילדיי..המרכז לנשים מוכות והרווחה מאוד רחוק מהבית שלי..קשה לי ללכת לשם עם תינוקים ואין מי שישמור עליהם מה אני יכולה לעשות כדי לגמור עם הרגשות אשם ??

אמא שלי לא סובלת אותו ואף אחד מהמשפחה שלי לא אוהב אותו כי הם מודעים לאלימות שלו אבל אין להם הוכחות כי אני מכחישה ..אני לא רוצה שאמא שלי תמות בצער בגלל שאני איתו..לא רוצה!!
 
פנינה דובו  
13:20 12.01.14
שלום לאלמונית,
היות ואת מכירה את הפורום הזה, את יכולה לשאוב הרבה מידע ועידוד ממנו.

הצעד הראשון של יציאה מאנונימיות הוא החשוב ביותר.
שימי לב שאפילו כאן את לא מזדהה בשמך ונשארת אלמונית.

למרות כל הקשיים שלך, מה שאת יכולה לעשות למען עצמך הוא לחשוף את עצמך בפני מישהו שיוכל לעזור לך, מישהו שאת פונה אליו ומבקשת את עזרתו: אם זה רופא המשפחה, אם שרותי הרווחה, אם גורמי חינוך, אם חברה טובה ואפילו משפחה.

לאחר הצעד הזה תראי שיפתחו בפניך עוד ועוד אפשרויות וגם תשובות לשאלותיך.

אז היי אמיצה והצליחי,

פנינה
 
ירדן
17:37 26.12.13
כבר במשך 7 שנים סובלת מאלימות והיא הולכת וגוברת התלוננתי מספר פעמים אך ויתרתי למען ילדיי אני רק בת 20 וחצי מגיל 14 סובלת מאלימות ממנו כן מגיל 14
זה התחיל בסטירה ועד לפני כמה ימים שרבתי איתו באוטו ירדתי והוא ניסה לדרוס אותי למזלי זזתי..ואז באתי להוריד את הילדים מהאוטו והוא סגר על הבטן שלי את הדלת מספר פעמים....לפעמים מרגישה כאילו אני אויבת שלו..לא יודעת לאן ללכת ולאן לבוא..אין לי גב מהמשפחה אמא שלי חד הורית והיא בעצמה מפחדת ממנו.. דודים לא בקשר ואחים קטנים ממני במספר שנים ואבא ?? איפה אבא שלי ?? לא יודעת....אני חיה במחשבה שבאחד מין הימים או שאסים סוף לחיי או שהוא יעשה זאת..אני בטוחה !
אני רוצה לכתוב ספר על חיי...
לאן אפנה כול חיי שחורים פשוט שחורים..
 
מני מלכה  
09:14 27.12.13
ירדן שלום,
אפשר לחשוב, על בסיס הדברים שאת כותבת שהגעת ל"נקודת קצה".
זוהי נקודה שבה נשים מוכות מדווחות על כך שהן הגיעו לקצה, כלומר, הסבל הוא כל כך קשה מנשוא.

נקודת קצה היא נקודה שבה נשים מבינות שמגיע להן משהו אחר!
אחר כך, אחרי שהן מגלות שזה אפשרי, עשוי גם להגיע צער על שנים שהתבזבזו.


אם את מקבלת את מה שאני כותב והדברים האלה מדברים אלייך, אז נראה לי שכדאי שתפני לטיפול במרכז לטיפול ומניעת אלימות במשפחה. שם את זכאית להדרכה, ייעוץ, מילה טובה, עידוד והכוונה. אם יתמזל מזלך תוכלי גם להשתלב בקבוצת נשים שהיו במצבך ולגלות שאפשר גם אחרת.

מה שאני מציע ידרוש ממך מאמץ שעשוי בסופו של דבר להשתלם.

והערה חשובה- זה שאני מציע לך לפנות לטיפול זה לא אומר שאת אשמה במשהו. את לא אשמה בכלום!!!!

מאחל לך בהצלחה
מני
 
פנינה דובו  
14:15 27.12.13
שלום ירדן,

זה לא לפעמים, את ובן זוגך אויבים זה לזה. אבל לא בגלל שאת שונאת אותו או הוא אותך. זה בגלל מה ואיך שכל אחד מכם תופס את עצמו. כלומר, זו קודם כל הבעיה שלך עם עצמך ושלו עם עצמו.
אני מציעה לך לטפל בעצמך, אם את רוצה לחיות. תחשבי על זה. את רק בת 20 ויש לך ילדים לגדל.

פנינה
 
ירדן
11:30 29.12.13
איך ולאן אני אלך לטפל בעצמי ?? ואם למקומות האלו אפשר לבוא עם הילדים ??
 
פנינה דובו  
12:41 29.12.13
ירדן שלום ושבוע טוב,

פני לשרות הרווחה באזור מגוריך ובקשי להתייעץ בנושא אלימות במשפחה. בכל לשכה או מחלקת רווחה ידעו להפנותך למטפלים בתחום הזה, וגם יענו לך על שאלתך בעניין הילדים. זה שונה ממקום למקום וגם תלוי במצב שלך.

בהצלחה,
פנינה





ירדן, בתור מי שסבלה מאלימות מבן זוגי לא 6 שנים אלא 40 שנה. בכל זמן- בהריון, אחרי לידה, בחולי ובבריאות, התעללות מינית ופיזית ונפשית...
אני יכולה להגיד לך שכשתחליטי שדיי אז העזרה תגיע לך את לא מאמינה מאיפה...מקומות שלא חשבת בכלל.
אל תפחדי, אל תהססי, את צעירה ואני בטוחה שאת חזקה ותצליחי למצוא את הכיוון שלך בחיים
עלי והצליחי!
שלום רב,
אני נשואה 5 שנים + 2 בת 35. אני יכולה להגדיר את עצמי כבחורה משכילה שתמיד ידעה לכוון את עצמה ולהגיע לכל מקום שרק רציתי, אך בתחום הזוגיות מרגישה שפשוט נכשלתי. אני נשואה לגבר שחווה אלימות בילדותו, עד היום ההורים שלו נשואים ומקיימים מערכת מאוד כוחנית מצד האב. אין ספק שהוא המחליט בבית. האלימות שאני חווה היא מילולית בלבד, לעיתים אני מרגישה שאני איבדתי כל הגיון בין מה מותר לומר ומה אסור. מצד אחד, בעלי, אינו קנאי ואינו חונק, ובאמת מאפשר לי לצאת, לבלות ולקיים מערכות יחסים חברתיים ככל שארצה. מן הצד השני אני הולכת איתו על חבל דק ביותר, הוא מתעצבן בקלות וברגע שזה קורה, לא מעניין אותו מי ליידו, הוא צועק, משפיל, מקלל ומאיים שייקח לי את הילדים במקרה של גירושין. אפילו השתמש במשפט "אני אשאיר אותך ערומה, אני אגרום לך לסבול כל חייך" הוא מאשים אותי שבגללי מצבנו הכספי אינו טוב, (למרות שהכנסתי גבוהה) הוא מאשים אותי שבגללי אנחנו נשואים (מבחינתו לא היה מתחתן) ובגלל לחץ שלי, יש לנו שני ילדים בקיצור הכול בגללי. כשהוא עושה את זה ללא נוכחות של אנשים נוספים, אני עונה לו באותה מטבע ולא נשארת חייבת לרגע, אך שהוא פותח את הפה ליד אנשים/הורים/ילדנו, אני פשוט שותקת, מפחדת לומר מילה בכדי שהמריבה לא תצא מכלל שליטה. אני כן אישה חזקה ובעלת ביטחון רב, אני יודעת שאני כן שווה משהו והוא לרגע לא מצליח להוריד לי את הביטחון, אך חוסר הסבלנות שלו, וההתפרצויות שלו מעיקות עליי ומביכות אותי נורא, אני פשוט מתביישת בו ומתביישת שבחרתי אדם כזה, שלא בוחר מילים. השבוע נסענו ברכב עם בני בן ה-3 ואימי המבוגרת, הוא לרגע התעצבן על מישהו שעקף אותו, בשניות בלי לחשוב לרגע מי נמצא לידו, הוא האיץ את הרכב, עקף את הנהג השני וקילל אותו וצרח עליו שיצא מהרכב (מוכן ומזומן למכות מול בני ואמי), הרגשתי כל כך מובכת ומבוהלת. אני כל כך רוצה לקבל עזרה, אני מבולבלת ולא יודעת מה עליי לעשות??? אנחנו לפני כניסה לבית חדש, הילדים ממש קטנים והוא מאיים שייקח אותם. לאן עליי לפנות? אך עליי להתנהג??? מתנצלת אם יצא ארוך ומבולבל, פשוט הייתי חייבת לשפוך קצת... כל עצה, הכוונה תתקבל באהבה.
שלום ליאת,

בתור בחורה מוצלחת, כפי שאת מעידה על עצמך, השארת מקום אחד בו איפשרת לעצמך להיכשל.

למה דוקא בתחום הזוגיות ומה שם שונה מאשר בתחומים אחרים בהם את מצליחה?
- זו השאלה.

כדי שתוכלי לענות עליה אני ממליצה לך לפנות לטיפול, ברשות הרווחה או אצל מטפל שמנוסה ומכיר את תחום האלימות במשפחה. זו העצה ממני.

שבת שלום,
פנינה



+ הוספת הודעה
   1  2  3  4  5  6  7  8  9  ...  30  
 חיפוש בפורום זה
המידע באתר אינו מהווה תחליף להתייעצות עם גורם מקצועי והינו בהתאם לתנאי השימוש
מנהלהודעה מקוריתתגובהללא תוכןהודעה חדשההודעה עם תמונההודעה עם וידאו
תגיות
אלימות במשפחה   תקיפה מינית   גילוי עריות   צו הרחקה   הורים מכים   אלימות נגד נשים   נשים מוכות   התעללות בילדים   מכות בישבן
RSS RSS פורום אלימות במשפחה