בריאות, רפואה
מאמרים | פורומים | קהילות | רופאים  
  חיפוש במאמרים  
הריון ולידהדיאטה, תזונהתרופות, ויטמיניםעיניים, משקפייםניתוחים פלסטייםרפואה משלימהקוסמטיקה, איפורעיצוב שיערפסיכולוגיהאורטופדיה
 
מין, יחסים, זוגיותכושר גופנירפואת שינייםרפואת ילדיםלב, כלי דםעזרה ראשונהמחלות, טיפוליםגיל הזהבחוק משפט, ביטוחמתכוני בריאות
הוסף למועדפים 
פורומים רפואיים
 

פורום אלימות במשפחה

פורום אלימות במשפחה הוא המקום שלכם להתייעץ לגבי אלימות במשפחה, פורום אלימות במשפחה יעסוק בגילוי עריות, נשים מוכות, תקיפה מינית במשפחה, צו הרחקה, אלימות מינית, אלימות בזוגיות, התעללות בילדים, אלימות נגד נשים, מקלט לנשים מוכות ועוד
מנהלי פורום אלימות במשפחה:
מני מלכה
לפרטים נוספים
פנינה דובו
לפרטים נוספים
 
עפרה
17:42 01.04.14
הייתי במקום של האלימות לכל סוגיה פיזית...מילולית..כלכלית..מה לא...גם אני פחדתי לעשות את הצעד ו"לברוח" עד שאזרתי אומץ וברחתי למקלט לנשים מוכות .השארתי מאחורי 4 ילדים ..ידעתי שאם אני לא יעשה את הצעד הכל כך קשה אני אמצא את עצמי שותת דם ..ואז לילדים תהייה אמא מתה...הסברתי להם את כוונתי וקיבלתי מהם את "ברכה"והם סייעו בידיי לקחו אותי למשטרה..ומשם למרכז לאלימות במשפחה ..ומשם למקלט....זה הצעד הכי נכון לעשות .שם במקלט את מוצאת את הזהות "שנגנבה" ממך את לומדת לא לפחד..את חוזרת לעצמך עם הדרכה צמודה..שהייתי במקלט שנה ...ואחרי כן יצאתי לעולם אישה אחרת חזרתי להיות עם הילדים היום אני אישה עצמאית ...עוצמתיית ..שמנהלת חיי משפחה ..בלי השפלות..בלי להגיד את אפס...אני חיה מחייכת לעולם והעולם מחייך אלי ..חברה בארגוני נשים שעוזרות אחת לאחרת {הקול הנשי} עובדת בעבודה מכובדת ..אחרי הכל יש חיים אחרי יש תקווה ויש לנו כח שאין לאף אחד ...רק לקום ..ולהציל את עצמכן ..ולא לפחד ..יש אושר . .יש הגשמת חלומות ..הייתי שם....הייתי במקום של אלימות ..ואני כבר לא שם ...גאה העצמי ...וילדיי גאים בי ....מקווה שנתתי אפילו לאחת ממכן כוח ...ומקדישה לכן את השיר של שרית חדד "קומי צאי" ...
 
פנינה דובו  
19:16 01.04.14
נפלא, עופרה. את כנראה אשה חזקה ואמיצה ואולי ישנם עוד כמה דברים שסייעו לך בדרכך(תמיכה מהסביבה, למשל, מאד-מאד חשובה).

יחד עם זאת חשוב להתכונן ולדעת שצפויים קשיים רבים בדרך וכי מדובר בתהליך לא פשוט ולא קל.

אני מאמינה שנשים שעברו את זה, כמוך, יכולות לעזור מאד לאחיותיהן ואני שמחה שאת עושה זאת. תבורכי,

פנינה
אני בת 50. גרושה , חייתי לבד שנים רבות. לפני מספר שנים הכרתי בן זוג וחיינו יחד. פעם שנייה נכשלתי בזוגיות. לאחר מספר שנים של חיים משותפים עם אדם טוב לב ומתחשב, שהיה מסוגל להכיל אותי, את משפחתי, את האירועים בחיי, אבל אני לא הייתי מסוגלת להכיל אותו ואת ענייניו ומשפחתו. הכל נכשל.
אני לוקחת את האשמה עלי. דחקתי אותו לפנה. הפסקתי לראות את הטוב. ראיתי רק את הרע. הפסקתי לתמוך וכשמשהו לא היה לרוחי, אמרתי דברים שאסור שייאמרו .
רציתי להיות שייכת. ובכל פעם שילדיו (בני 25, 30 )בקשו שיבוא לבד, הייתי נפגעת עד עמקי נשמתי.לא נתתי לו להתקרב אלי והגבתי בתוקפנות ואפילו בקללה. ובמקרים שבהם לא הסכים עם דעתי, הצעתי לו שילך לדרכו.באותם רגעים חשתי שאין לי שליטה. הייתי מודעת לעובדה שתגובותי יכולות להוביל לסוף. אבל לא שלטתי בעצמי. כעת הוא החליט לעזוב. אני בדיכאון. זקוקה לעזרה נואשות. אין לי אף אחד. אני כל כך בודדה!
כל כך פגועה! ומודעת לכך שאני רוצה מאוד זוגיות. אך יש לי נפש ילדותית, שטלתנית ופגיעה, ואינני מסוגלת להכיל אף אחד.האם יש דרך טיפול לבעיה כזו?
שלום דובשנית,

כל בעיה שמקורה בנפש פנימה יכולה להגיע לטיפול ולפיכך גם הבעיה שאת שואלת עליה.
אם הייתי צריכה לנסח את הבעיה, אולי הייתי אומרת שמשהו בתוכך מתנגד ליצירת הקשר הזוגי ומחבל בנסיונותיך לחיות בקשר כזה. יכול להיות שיש משהו בקשר הזוגי שגורם לך קושי, פחד, כאב, פגיעות גדולה או משהו מעין אלה, ובלא מודע הוא מביא אותך להרחקה ולפירוד מבן הזוג. זהו מעין מנגנון הגנה שנועד לסכל את הזוגיות, שמא תביא עליך משהו שקשה לך איתו והוא פוגע בך.

מהו הדבר הזה? - זה מה שתוכלי לנסות לברר ולגלות בטיפול.
לא מדובר באלימות במשפחה, ככל שהצלחתי להבין.

מאחלת לך בהצלחה,

פנינה
ועוד מילה: המהות של הטיפול היא לעזור לך להבין מה גורם לך לחבל בזוגיות ואיך את עושה את זה. כשתתחברי לכך - תוכלי גם לנסות ולהתמודד עם הדבר ביתר הצלחה.
שלום
אני בת 45 נשואה * 3 ילדים
2 חיילים
נער מתבגר בן 14
אני מזה הרבה זמן סובלת מאלימות נפשית כלכלית לעתים גם פיזית
בעלי עצמאי אני נשואה 20 שנה טיפלתי בילדים בעלי לא נתן לי לעבוד
בגלל שהוא היה צריך לעבוד בשקט ללא הפרעה של ילדים חולים וכו
כיום שאני בת 45 עם 2 פריצות דיסק בגב קצת חרדתית .
הוא מכריח אותי לעבוד אני נאלצת לשטוף מדרגות ובתים אני בסך הכל מרוויחה 1200 שקל אבל קשה לי מאד אבל הוא מאיים עלי ואומר שאני צריכה עוד למצוא עבודה
לא יעזור לי הוא ניתק את הכבלים ביטל כרטיסים מאיים למכור את האוטו שלי
לילדים הוא נותן כסף שהם באים בשבת אני מפחדת לשתף אותם בבעיות שלי אחד מהילדים שלי לוחם ברמת הגולן אני לא רוצה שדעתו תהיה מוסחת
יחד עם זאת הוא משפיל אותי אומר לי לנשק לו תידים ותרגלים אז יהיה כבלים ושהוא ידרך עלי על הראש הוא אומר לי שאם אני אתגרש ממנו לא יהיה לי כלום אני אבכה דמעות של תנין ואני אצטער על זה הוא אומר לי שהוא יגיד ברבנות שטוב לו והוא לא רוצה להתגרש אבל יעשה לי את המוות ואני אלך בלי כלום.
מה לעשות כל החיים היתי תלויה בו כספית מה אעשה
שלום דנה,

את מתארת את חייך עם בעלך, תחת אלימות מתמשכת. הוא שולט בך באמצעות הכח שיש לו עליך וגורם לך לפחד מלנהוג על פי מה שהיית רוצה ומלבטא את רצונך. כי מה שמפחיד אותך יותר זה להישאר בלעדיו ולהתמודד עם החיים בכוחות עצמך.

את כנראה לא טועה, כי את מכירה את עצמך ואת יכולותיך ומבינה שיש לך תלות גבוהה בבעלך. כדי לעשות שינוי, משהו חייב להשתנות בתפישה שלך את עצמך ואת המציאות, וזו כבר עבודה לא קטנה וגם קשה לעשות אותה ללא עזרה. אבל זה אפשרי!

אם את מוכנה למסע הזה, או אפילו אם את מוכנה בשלב זה רק לבדוק ולהבין קצת יותר מה זה אומר, אני מאד ממליצה לך לפנות למרכז טיפול במשפחות נפגעות אלימות בין-זוגית. בכל לשכת רווחה ידעו להפנותך למקום כזה.

אל תפחדי לפנות, היי אמיצה ובהצלחה!

פנינה

 
ענת
10:39 03.02.14
היי אספר את סיפורי הכרתי את הגרוש שלי בדיוק לפני שנה, עברנו לגור ביחד אחרי חודש וחצי ואחרי חודשיים של מגורים ביחד הציע לי נישואים אני בת 31 ואני חושבת שהייתי נורא לחוצה להתחתן ולרצות את הסביבה (חברים, עבודה ומשפחה מורחבת) חשוב לציין שתמיד סבלתי מדימוי עצמי ממש נמוך! אני תמיד שופטת את עצמי ובדרך כלל מתנצלת על מי שאני או על המראה שלי לאנשים לא ממש ברור למה אני חסרת בטחון ובעלת דימוי עצמי כל כך נמוך.. אני פשוט חושבת שאני לא מספיק טובה. חודשיים וחצי אחרי מגורים משותפים הוא הציע לי נישואים.. שבוע בלבד עבר והתחילו הקללות זה התחיל הדרגתי. היינו רבים לא בגללי והוא היה מאשים אותי בהכול. חשבתי שאולי אני קשה מידי אז שתקתי וסלחתי. היה מאיים שיעזוב אם לא אתנהג יפה שאני משוגעת ומטורפת וחייבת טיפול. הייתי בוכה בלי סוף ולרוב עצובה. לפני החתונה הוא עזב אותי וטען שבגללי הוא ילך לכלא ושהוא יכול להסתבך בגללי. שבוע נטש אותי האשים ואני תמיד ביקשתי סליחה . היינו נורא שונים הוא פרימיטיבי ואני מודרנית יותר הוא כעסן ותמיד רוטן הכל קשה אצלו ראיתי הכל!!! .. התחתנו.. בליל הכלולות הוא דפק לי את הראש באמבטיה כי עצבנתי אותו, גרר אותי על הרצפה סחב שיערות ואני בוכה ומבקשת שיפסיק ותוך כדיי שהוא תופס אותי הוא אומר שאני מדמיינת שאני ממציאה שהכל בראש שלי .דרך לי על הרגל נתן לי אגרוף, נגיחה , כל זה בשלושה חודשים, של נשואים.הוא תמיד הציג אותי במשפחה שלו כבחורה היסטרית היה משקר ומעליל עליי עלילות, מיותר לציין שהייתה אלימות והתעללות מילולית ונפשית קשה כל המילים הכי נוראיות שרק אפשר לדמיין . ביקשתי ממנו לצאת מהבית אבא התקשר וביקש ממנו שיבוא לאסוף את החפצים שלו ( גרנו אצל אבא) אני לא יודעת מאיפה היה לי ממש אומץ אחרי פחות משלושה חודשים להחליט שאני מתגרשת. (אף אחד במשפחה עדיין לא יודע ואני מתביישת להספר שנכשלתי! שעד שפגשתי מישהו שרצה להתחתן איתי הוא היה דפוק! נפגשנו ברבנות וברוך ה' תוך שבוע קיבלנו גט. הוא התקשר לאבא מופתע ולא הבין מה הוא עשה רע. הסיפור יכול להמשיך ולא להיגמר יש לי כל כך על הלב כל כך הרבה השפלה הזנחה, חוסר תמיכה, התעללויות בלתי פוסקות כל יום כל היום. ואני ממשיכה לחזר אחריו ולרצות אותו ולהיות יותר טובה והוא הופך למפלצת. הוא נראה כל כך שברירי ועדין איש דתי נראה רגיש וביישן. אנחנו גרושים כבר שבועיים מרגישה שחזר לי האוויר לגוף.. כאילו לקחו לי את הנשמה לשנה והחזירו לי אותה. אני מרגישה שעצם זה שבחרתי לא להתלונן עליו משמע שתיקה כהודיה. מפחדת שלא יאמינו לי. אני מחפשת קבוצת תמיכה בירושלים לנשים מוכות אני צריכה עזרה אני מפחדת להישאר מצולקת. והוא ממשיך כאילו כלום. רוצה באמת להשתחרר מהכבלים שלו. אני באמת בחורה ממש טובה וצנועה ופשוטה נתתי לו הכל. גם כשהיה רומס אותי. אני רוצה לקבל טיפול אבל לא מפסיכולוג אלא קבוצה שתתמוך ושאוכל להוציא את אשר על ליבי. אני חולמת עליו בלילה ולרוב זה סיוטים.
 
פנינה דובו  
18:10 03.02.14
שלום ענת,
אני קוראת את דבריך, התמונה מצטיירת כל כך ברורה ואני מחכה להגיע לפואנטה. ואז אני קוראת על האומץ שלך להתגרש ועל הבושה "לספר שנכשלת"...

אין לך מושג כמה את אמיצה ומיוחדת. שלא כמו נשים רבות, הנמצאות בתוך מעגל האלימות הבין-זוגית, שאין להן את האומץ לסיים קשר כזה, להכיר בטעות ובחוסר התוחלת לנסות "ולשנות אותו", להיות מוכנה לוותר על היומרנות הזו, להתעמת עם תחושות אשמה וכשלון בפירוק הזוגיות (גם אם לא בצדק) - את כן מוכנה להתמודד עם כל אלה!

את יכולה להיות גאה על האומץ שלך ועל בחירתך לעצור את מסכת האלימות הזו ולצאת מתוכה, בשלב כה מוקדם.

אני מוכרחה לציין שאת גם ברת מזל. זה לא מובן מאליו להגיע לגירושים כל כך מהר וללא עיכובים מצד הבעל במקרים אלה. אולי זה קשור בכך שאין לכם ילדים עדיין, ואולי גם בזכות אביך שנקט צד והתערב למענך, מה שפעמים רבות לא קורה (המשפחה מנסה "להסתיר את הבושה..."). ואת ברת מזל שעשית את זה מהר, לפני שהנזק מעמיק ומשאיר חותם שלא ימחה.

ועדיין את צודקת שאת מחפשת להצטרף לקבוצה, שם תוכלי לשתף נשים נוספות בחויות שעברת ולהבין יותר טוב את מה שעברת, ולגלות שאת לגמרי לא לבד. שם תלמדי כי מותר לך להיות גאה בעצמך.

גשי ללשכת הרווחה באזור מגוריך ותבקשי להצטרף לקבוצת נשים שזה עניינה. מהנסיון שלי, זה מאד עוזר ומשחרר, ויצייד אותך ביותר כלים לעתיד.

שיהיה לך המון בהצלחה, את אשה אמיצה,

פנינה
 
ענת
09:56 08.02.14
תודה לך חיזקת אותי במילים שלך הרבה פעמים חששתי לעזוב כי כבר גרם לי להאמין שאני לא בסדר. אני עוברת ימים קשים ומנסה למצוא נחמה במחשבה שאולי הוא יבין מה הוא הפסיד וכמה טעה ואולי פעם עוד יבקש סליחה . למרות שזה שגוי הריי כשהיינו ביחד לא הבין ופגע החליש והשחית את גופי ונפשי. אני מנסה בכל הכוח לא לחשוב עליו ולשכוח ממנו, יש ימים שאני ממש מתגעגעת ונתפסת על מעט מאוד דברים "טובים" שהיו .. דברים ממש מינוריים כמו לישון ביחד ולקום עם בנזוג.. אני דיי עסוקה כל היום במחשבות עליו על הקשר על ההורים שלו על זה שיצא בזול שגם שנעלמתי ההורים שלו לא חיפשו אותי לא התקשרו (טענו שאהבו אותי כמו בת) האם אני צריכה להניח לזה? אני כל יום מדמיינת איך אני שולחת להורים שלו מכתב מפורט ומספרת להם מיהו? האם הייתי צריכה לפנות למשטרה .. למה בחרתי לשתוק ? האם הוא אדם אלים? או רק אני גרמתי לו להתנהג ככה? אני טרודה מהאופן שהוא ממשיך את חייו ויצא בזול שאף אחד מהמשפחה שלו לא יודע איזו מפלצת חיה איתי תקופה ארוכה.. הוא בטח משקר ומספר כמה הייתי היסטרית ואישה קשה. (אני יודעת שאני מתעסקת בטפל) אבל מרגישה שזה לא נותן לי מנוח האם רלוונטי עכשיו לספר להורים שלו? רלוונטי שאנשים ידעו מי הוא היה? אבא אומר כי מלאכתם של צדיקים נעשית בידיי אחרים משמע שבסוף איכשהו זה יתגלה ויבינו למה עזבתי.. האם להשאיר את זה כמו שזה? איך יתכן שהוא יצא כל כך בזול ?! הסיבה אגב שהגירושים הלכו חלק היא כי ידע שאני טובה מידי כדיי להרוס את שמו. כי הוא גאוותן והיה בטוח שאני לא אעזוב ואולי אבקש שלום בית. כי הוא מכחיש שהוא אלים פיזית מילולית נפשית. הוא באמת לא מאמין לדברים שעשה ואמר ובאמת בטוח שהבעיה היא בי.
 
פנינה דובו  
19:20 09.02.14
ענת שלום,

כמו שכבר אמרתי לך כנראה שלמזלך יצאת מזה כך, ולו רק באמת בשל "גאוותו"...

כל מה שאת מתארת הוא בסדר. זה באמת מטריד, "טפשי" וקשה וכל מה שתגידי.

מה שאת זקוקה לו זה לעבד עם עצמך את מה שעברת, את מחשבותיך והרגשותיך, אז ועכשיו.

ואת השאר - כבר הצעתי בפעם הקודמת.

בהצלחה,
פנינה
 
אאא
13:31 02.02.14
שלום,
אני רוצה לקבל ייעוץ משפטי מעורך דין לגבי אלימות במשפחה. אני רוצה לשאול אותו שאלות לגבי השלכות של הגשת תלונה. כמו כן, אני מעוניינת שזה יהיה אנונימי, כלומר לא לחשוף בפניו פרטים אישיים עליי כמו כתובת וכו'.
רציתי לדעת אם זה אפשרי ולמי עליי לפנות.
תודה!
 
פנינה דובו  
13:49 02.02.14
שלום לך,

קצת קשה לקבל שירות ללא שאדם מזדהה, אבל נסי להתקשר ולבדוק (גם באינטרנט):

"קו חירום ארצי "(להכוונה): 1-800-220-000

"הלשכה לסיוע משפטי" בעיר המחוזית באזור מגוריך

"מרכז מידע ארצי של מזכירויות בתי המשפט לענייני משפחה": 02-659333

לשכות ליעוץ משפטי של ויצו או נעמ"ת, בעיר מרכזית בסביבת מגוריך

יעוץ של "לשכת עורכי הדין".


בהצלחה,
פנינה
 
לי
13:13 26.01.14
היי, אני רושמת פה בפעם הראשונה.
רציתי לדעת האם אני חווה התעללות רגשית מבעלי.
אנחנו נשואים 7 שנים וסה"כ מכירים 9.5 שנים. יש לנו שלושה ילדים קטנים.
בעלי הוא אדם מאוד שתלטן ותמיד צריך לספק את הרצונות שלו. מצד שני הוא אדם שאם אצטרך עזרה ממנו הוא תמיד יושיט לי אותה. ופה מתחיל הפער בין הדברים.
כשאני עושה משהו שלא נראה לו הוא תוקף אותי בתגובות כועסות, טון הדיבור שלו נהיה כועס ועצבני. לפעמים התגובה יכולה להיות כועסת ובווליום סביר ויש פעמים שהוא גם צועק עלי.
אין לי חופשיות לעשות מה שאני רוצה והרבה פעמים מעיר לי על זה שאני יוצאת יותר מדי, משאירה את השואב בסלון, לא מקפלת את הכביסה, מבזבזת יותר מדי וכד' וכל זה לא בא תוך דיאלוג נורמטיבי אלא תוך תחושה של איום ולחץ.
אם אני עושה משהו שבעיניו לא בסדר הוא נועץ בי מבט שגורם לי לתחושה לא טובה. הוא אומר שאני לא יודעת לחשוב לבד, שאני לא מחנכת טוב את הילדים, שאני לא יודעת להחליט ושלא מתפקידי לחשוב על דברים. היא אימפולסיבי מאוד. אמנם לא קילל אותי אף פעם אבל כל ההתנהלות שלו גורמת לי להרגיש קטנה ומאויימת. כל הזמן יש לו טענות כלפי, הוא לא נותן לי להיות עצמאית ותמיד אני צריכה לבדוק איתו אם מה שעשיתי היה בסדר ומאין לקבל אישור ממנו.
אם אני אומרת לו לפנות שמאלה והוא חושב אחרת בזמן נסיעה אז הוא כועס עלי ואומר לי שאני לא אתערב לו בנהיגה אם אני לא יודעת מה אני מדברת.
הוא בודק וסופר את השעות שלי מחוץ לבית אבל הוא יכול להודיע שעה לפני שהוא מאחר מהעבודה או לא להודיע בכלל ואני תמיד מובנת מאליו.
אם באה אלי חברה אז הוא כל הזמן מפריע לי וגם בשיחות טלפון אומר לי שאני מדברת ולא אכפת לי מה קורה מסביבי. זה לא נכון.
לא בא לי לעשות סקס כל יום ולפעמים גם לא שבוע והוא מאוד מתרגז על זה ולא מדבר איתי בגלל זה ומתעצבן על זה מאוד.
הוא גם תוקפני כלפי הילדים ומבטל אותי מולם. הוא משקיע בהם הרבה ומבלה איתם הרבה אבל בתוך הבילוי הזה הוא כל הזמן מעיר להם והרבה פעמים מדבר אליהם בטונים גבוהים וכועסים.
אמרתי לו לפני 4 חודשים שאני רוצה להתגרש והוא מאוד כעס ונעלב מזה ואמר שאם אנחנו נתגרש הוא לא יוותר על הילדים וייקח עו"ד שיעזור לו לקבל את הילידים למשמורת מלאה שלו. בהתחלה הוא אמר לי שאם נתגרש הוא יעזוב את הארץ כי הוא לא יוכל לסבול את זה שהוא לא יראה את הילדים כל יום. כנראה שזו מניפולצייה אבל עדיין הוא בחר להשתמש בה.
לסיכום, אין לי חופשיות לעשות ולהתנהל איך שאני בוחרת. אני לא יכולה לסבול יותר שום הרמת קול ממנו אפילו שאין בה קללות. רק המבטים שלו והעצבים שלו והביקורתיות שלו כלפי מרגע שהוא נכנס הבייתה עושים לי לא טוב.
תודשה על תשומת הלב.
יום נעים
 
מני מלכה  
13:32 26.01.14
לי שלום לך,

נראה לי שעצם העבודה שאת מפחדת, כף אני משער, ומתנהגת באופן שבו את רצונותייך מצטמצמים- אז יש כאן בעיה!
זה נכון שכל מערכת זוגית נתונה למשא ומתן מתמשך בין בני הזוג, על חלוקת תפקידים, צורת חינוך הילדים וכו'.

אך אם משא ומתן זה נעשה שיש צד אחד שמקטין את הצד השני, מאיים, מצמצמם את צעדיו, מבקש לקיים יחסי מין ללא התחשבות בצד השני, בהחלט שזו עשויה להתאים להגדרה של אלימות פסיכולוגית ולסוגים נוספים של אלימות.

לכל הגדרה של אלימות יש היבטים אובייקטיביים שניתנים לצפייה - למשל, צעקות, קללות, שבירת חפצים , מכות. וישנם היבטים סובייקטיביים שלא תמיד ניתנים לצפייה והם קיימים בעולם הפנימי: בושה, אשמה, הפחתת ערך עצמי, חרדה בעקבות איומים, שנאה עצמית ועוד...

מאחר ובני זוג אמורים לתמוך אחד בשני, הרי שההיבטים הסובייקטיביים חשובים מאוד. כלומר, לבעלך צריך להפריע שאת חשה כך, וגם להפך. אם בעלך היה מרגיש שיש התנהגויות שלך שלא נעימות לו, אז אני מניח שגם את היית רוצה להיות רגישה לכך.

אם לסכם בקצרה, אז ממה שאת מתארת נשמע שאת מאוד סובלת. ואם את סובלת אז זו אלימות. אולי לא תמיד אפשר להתלונן על אלימות כזאת במשטרה (לשם כך נראה לי שצריך שיהיו איומים ברצח, או שבירת חפצים, או אלימות פיזית- אבל תוכלי לברר זאת) , אבל היא קשה, מחלחלת לנפש ואת בהחלט לא חייבת להסכים לה.

נושא הילדים - יכול להיות טקטיקה של הפחדה וניסיון להצר את צעדייך. מצד שני, גם לגברים אלימים יש פחדים ועולם פגיע משל עצמם ויכול להיות שזו התגובה של בעלך כשהוא מבין שהוא עושי לאבד אותך. בכל מקרה יש לך זכויות ואת יכולה לקבל עצה וליווי במרכז לטיפול ומניעת אלימות במשפחה במקום מגורייך.

בהצלחה
מני


 
פנינה דובו  
13:52 26.01.14
שלום לי,

על פי התאוריות היותר שמרניות, מדובר כאן בסוג של אלימות כלפיך: ההתעלמות מרצונותיך, הזלזול בך, השתלטנות, הביקורת, ההגבלות, נימת האיום שבדבריו אליך...

יחד עם זאת, האמירה "הוא לא נותן לי להיות עצמאית... אין לי חופשיות..." איננה בהכרח נוגעת לו יותר מאשר לך.

אני מוכרחה להודות כי אני מושפעת מספרה של אווה אילוז, אותו אני קוראת עכשיו, "מדוע האהבה כואבת". בספרה היא מסבירה את כל העניין של חיי אהבה ורומנטיקה בין בני זוג מנקודת מבט חברתית. היא בעצם "מנקה" את הגבר או האשה מאשמה פסיכולוגית, כביכול משהו לקוי בהם מילדות, בטענה שסדרי החברה הם אלה שמעצבים את יחסי האהבה שלנו.

אני (וגם לא היא) לא מתכוונת לומר שאין בעיה, אבל במקרה שלך לא הייתי ממהרת לקרוא לדבר הזה "אלימות". אותו דבר שלא נותן לך להרגיש עצמאית וחופשיה, בעלת הכרה וערך עצמי, הוא הדבר, והוא לגמרי לא המקרה הפרטי שלך (זה מה שאומרת אווה אילוז ויש בזה משהו מקל ומנחם מעט).

הייתי מייעצת לך ולבעלך לפנות למטפל זוגי טוב ומנסה להבין ביחד איתו מה מונע ממך להרגיש כמו שהיית רוצה ומה גורם לבעלך לנהוג כפי שהוא נוהג ומהו הקשר בין הדברים.

אולי כשתוכלו להיפתח האחד בפני השני ולדבר ולהבין מה באמת קורה לכם (חששות, חרדות, חוסר בטחון, הערכה עצמית וכו') תהיו שניכם פחות מאויימים (ותבינו שזה לאו דוקא בגלל שאתם "דפוקים") ותוכלו להרשות לעצמכם לשחרר מעט ולהיות נינוחים ומרוצים יותר.

בהצלחה,
פנינה

התגרשתי לאחר כ - 30 שנה מגבר אלים. מזהה היום סימנים לכך שכנראה בתי סובלת מאלימות כלשהי (לא פיזית) מצד בעלה. בתי היא אמא מאוד מסורה לבן שנתיים, בעלה לעומת זאת מציק לילד במתכוון. מביא אותו לכדי בכי ע"י שהוא מתסכל אותו במתכוון, רודה בו, ואין לכך שום הצדקה חינוכית, כגון הצבת גבולות. לי זה נראה לא תקין, בלשון המעטה. לי זה נראה אפילו סדיסטי. כשהעזתי להעיר לו, בתי סננה בין השיניים אל תתערבי. היחסים בינה לבין בעלה מאוד מתוחים, קרוב לודאי שעל רקע זה.אני גם מתרשמת שבתי בדיכאון. שישי-שבת היא מעבירה בשינה. כשניסיתי לדבר איתה הגיבה כלפי בתוקפנות.

אני מרגישה שמהו מאוד לא בסדר. אני חוששת בעיקר לבריאותו הנפשית של הנכד. בתי היא כבר ילדה גדולה. כואב לי לראות אותה סובלת, אבל אני לא יכולה להניע אותה לטפל בעצמה. לא נראה לי שהבת תיזום משהו, לא טיפול בעצמה ולא התערבות לטובת הבן. אני סבורה שהדיכאון זו דרכה להתמודד עם המצב. הם התארחו אצלי לשישי-שבת כל מה שאני חוויתי כעדת ראיה שלא יכולה להתערב, גרם להגיע במוצ"ש לחדר מיון במצב של סערת רגשות קשה.

מה לעשות? למי אני יכולה לפנות? אם אני לא אעשה אני מרגישה כשותפה לפשע. וזה מדיר שינה מעיני.
נועה יקרה,

את סוחבת איתך את המקרה הפרטי שלך (כאשה שחיה שנים רבות במערכת זוגית אלימה) ובאופן בלתי נשלט אולי את מעמיסה אותו על ביתך.

את עצמך אומרת שביתך היא ילדה גדולה. התערבותך יכולה לגרום דוקא לתוצאות הפוכות מכפי שהיית רוצה. לביתך קשה לקבל את התערבותך ומן הסתם יש לה כעסים עוניינים לא סגורים איתך (כמו להרבה בנות עם אמהותיהן) ועוד סיבות להתנגד להתערבותך.

יכול להיות שמה שביתך צריכה ממך הוא לראות שאת דוקא סומכת עליה ומאמינה ביכולתה להתמודד עם קשייה; שאינך משליכה עליה את נסיונך האישי, מעין תיקון שאת עושה באמצעותה; ושברור לך לגמרי כי הבחירה היא כולה שלה. עליך לבדוק איתה אם היא בכלל מוכנה לשמוע ממך על נסיונך שלך בחיים, כשאת עושה זאת ממקום שאת מאפשרת לה להחליט, ולא כופה עליה את נסיונך. בסך הכל זו באמת בחירה והחלטה שלה איך להתמודד עם קשייה ואת מי לשתף.

גם אם את בודאי מובנת בדאגתך לביתך (וברור שאת דואגת לה), אני חושבת שעליך לעבד את הדבר עם עצמך ואף להיעזר באיש מקצוע שיסייע לך להתמודד עם המצוקה שלך ובעיקר עם תחושת חוסר האונים שלך ואולי עם רגשי האשמה שאת נושאת כלפיה. העוצמה שבה הגבת מעידה על הצורך שלך בקבלת עזרה.

בהצלחה,
פנינה

 
נועה
23:49 12.01.14
זה מה שאעשה. עם זאת שאלה: איך אני יכולה לדעת מתי החשש שלי מוצדק ומתי אני נוטה בשל עברי להאדיר את הסכנות?
הייתה שם. והיא מאשימה אותי עד עצם היום הזה שלא הגנתי עליה ושלא הקניתי לה כישורי חיים. במידה רבה היא צודקת. כי חלק מהזמן, הייתי במצב של דיכאון, תפקדתי כאוטומט. החוויה שלה היא שלא הייתה לה אמא. כשאני עשיתי כל מה שיכולתי בנסיבות קשות אלה, בכלל זה פניה לרשויות כדי שיעזרו לילדי המשפחה כי ראיתי את הכאב והפחד בעיניהם.

אני מנסה היום כמיטב יכולתי לפצות אותה על העבר, אבל מסתבר שזה רק מעצים את העוינות שלה כלפי. ברור לי שלא זו הדרך. לצערי במרכז למניעת אלימות במשפחה אין מענה לבעיה שלי המוגדרת כנפגעת טראומה מתמשכת, עם זאת הקושי שלי עם הילדים נובע בדיוק מהסיבה שהם היו אתי באותה סיטואציה, והם מתרחקים מכל דבר המעורר בהם זכרונות מהעבר, בכלל זה ממני ואחד מהשני. המצב מאוד מורכב. אני מצד אחד מאוד מבינה אותם, מצד שני, מצפה שיהיו הוגנים כלפי, כי בסך הכל עשיתי כל שיכולתי כשהיו ילדים כדי להגן עליהם ולשם כך נשארתי עד שאחרון ילדי בגר ויכול היה להגן על עצמו פיזית, וגם להסתלק מהבית אם המצב היה לו קשה מדי. רק אז עזבתי. כי חשתי שעזיבה מוקדמת יותר עלולה לפגוע בילדי עוד יותר. אני מנועה מלומר מילה וחצי מילה בגנות אביהם, ובאופן כזה אני נתפסת על ידם כאשמה. זה מאוד קשה לי. מה שהיה במהלך שישי-שבת כשבתי וחתני התארחו אצלי עם הנכד, היה מבחינתי שיחזור הטראומה, ושוב אותה תחושה שילד קטן נפגע ואני חסרת אונים לעזור לו..........אותה תחושה של חוסר אונים לעזור ליקירי הנפגעים לנגד עיני ממש ממוטטת אותי.

האם ידועה לכם מסגרת לאישה במצבי?
נועה שלום,
את מיטיבה לתאר ולהבין את המצב.
אם במרכז למניעת אלימות במשפחה אין מענה, הרי שעל פי הגדרתך (ולא רק) את רשאית לפנות לרופא המשפחה ולקבל הפנייה לטיפול נפשי (במסגרת הקופה).
גם קופות חולים מתמחות היום בנושא. מה שחשוב שתגדירי את הבעיה כפי שעשית כאן, כדי שיפנו אותך למטפל שמתמצא בתחום של אלימות במשפחה.
מה שאת עוברת בודאי קשור לתחום הזה, גם אם חלפו שנים. התמשכות התופעה וחוסר האונים שהתלווה לכך רק העמיקו את הפגיעה בך ובילדיך.
חלק מהטיפול יכול להתמקד בשיקום היחסים עם ילדיך. במקרה זה כדאי שהמטפל יהיה גם בעל גישה מערכתית - משפחתית בטיפול.

המשיכי לחפש מענה ותמצאי,
בהצלחה,
פנינה
 
שלום
18:02 09.01.14
היי יש לי כמה שאלות .. אני סובלת מאלימות נפשית פיזית ומילולית כבר 7 שנים..לא פעם סיפרתי את האילמות בפורום הזה.
יש לי כמה שאלות
א. אני סובלת מפלאשבקים נורא נורא גם בזמן שאני מנקה וגם בזמן שאני צוחקת
ממש זה מלווה אותי לאורך כל היום וזה מגיע למצב של בכי..
גם ממיקרים של לפני המון שנים...מה עליי לעשות כדי לא לסבול מהפלאשבקים. ?

ב.בעלי נורא אובססיבי כלפיי כאילו אני הרכוש שלו
ממש ככה מתנהג אליי אני מפחדת לדבר איתו על פרידה או גירושין כי אני יודעת שהוא יתפרץ וזה יגיע לאלימות..יש לי שני ילדים ממנו ואני עושה הכל כדי שלא נריב והם לא יהיו חשופים לאלימות שלו כלפיי..לא שואלת לאן הוא הולך מה הוא עושה כלום הוא חי את חיו ואני את חיי רק שאני כלואה והוא חופשי..
איך אפשר לגמור עם בן אדם אובססיבי?

ג.אני מלאה רגשות אשם כלפי עצמי אני מאשימה את עצמי בכל מה שקורה ואומרת שזה מגיע לי כי שאלתי שאלות יותר מידי..או התערבתי יותר מידי..או שמגיע לי כי אני סתומה שהבאתי ממנו ילדים
לפעמים אני חושבת להשים סוף לעצמי..אני חיה רק בשביל ילדיי..המרכז לנשים מוכות והרווחה מאוד רחוק מהבית שלי..קשה לי ללכת לשם עם תינוקים ואין מי שישמור עליהם מה אני יכולה לעשות כדי לגמור עם הרגשות אשם ??

אמא שלי לא סובלת אותו ואף אחד מהמשפחה שלי לא אוהב אותו כי הם מודעים לאלימות שלו אבל אין להם הוכחות כי אני מכחישה ..אני לא רוצה שאמא שלי תמות בצער בגלל שאני איתו..לא רוצה!!
 
פנינה דובו  
13:20 12.01.14
שלום לאלמונית,
היות ואת מכירה את הפורום הזה, את יכולה לשאוב הרבה מידע ועידוד ממנו.

הצעד הראשון של יציאה מאנונימיות הוא החשוב ביותר.
שימי לב שאפילו כאן את לא מזדהה בשמך ונשארת אלמונית.

למרות כל הקשיים שלך, מה שאת יכולה לעשות למען עצמך הוא לחשוף את עצמך בפני מישהו שיוכל לעזור לך, מישהו שאת פונה אליו ומבקשת את עזרתו: אם זה רופא המשפחה, אם שרותי הרווחה, אם גורמי חינוך, אם חברה טובה ואפילו משפחה.

לאחר הצעד הזה תראי שיפתחו בפניך עוד ועוד אפשרויות וגם תשובות לשאלותיך.

אז היי אמיצה והצליחי,

פנינה
 
ירדן
17:37 26.12.13
כבר במשך 7 שנים סובלת מאלימות והיא הולכת וגוברת התלוננתי מספר פעמים אך ויתרתי למען ילדיי אני רק בת 20 וחצי מגיל 14 סובלת מאלימות ממנו כן מגיל 14
זה התחיל בסטירה ועד לפני כמה ימים שרבתי איתו באוטו ירדתי והוא ניסה לדרוס אותי למזלי זזתי..ואז באתי להוריד את הילדים מהאוטו והוא סגר על הבטן שלי את הדלת מספר פעמים....לפעמים מרגישה כאילו אני אויבת שלו..לא יודעת לאן ללכת ולאן לבוא..אין לי גב מהמשפחה אמא שלי חד הורית והיא בעצמה מפחדת ממנו.. דודים לא בקשר ואחים קטנים ממני במספר שנים ואבא ?? איפה אבא שלי ?? לא יודעת....אני חיה במחשבה שבאחד מין הימים או שאסים סוף לחיי או שהוא יעשה זאת..אני בטוחה !
אני רוצה לכתוב ספר על חיי...
לאן אפנה כול חיי שחורים פשוט שחורים..
 
מני מלכה  
09:14 27.12.13
ירדן שלום,
אפשר לחשוב, על בסיס הדברים שאת כותבת שהגעת ל"נקודת קצה".
זוהי נקודה שבה נשים מוכות מדווחות על כך שהן הגיעו לקצה, כלומר, הסבל הוא כל כך קשה מנשוא.

נקודת קצה היא נקודה שבה נשים מבינות שמגיע להן משהו אחר!
אחר כך, אחרי שהן מגלות שזה אפשרי, עשוי גם להגיע צער על שנים שהתבזבזו.


אם את מקבלת את מה שאני כותב והדברים האלה מדברים אלייך, אז נראה לי שכדאי שתפני לטיפול במרכז לטיפול ומניעת אלימות במשפחה. שם את זכאית להדרכה, ייעוץ, מילה טובה, עידוד והכוונה. אם יתמזל מזלך תוכלי גם להשתלב בקבוצת נשים שהיו במצבך ולגלות שאפשר גם אחרת.

מה שאני מציע ידרוש ממך מאמץ שעשוי בסופו של דבר להשתלם.

והערה חשובה- זה שאני מציע לך לפנות לטיפול זה לא אומר שאת אשמה במשהו. את לא אשמה בכלום!!!!

מאחל לך בהצלחה
מני
 
פנינה דובו  
14:15 27.12.13
שלום ירדן,

זה לא לפעמים, את ובן זוגך אויבים זה לזה. אבל לא בגלל שאת שונאת אותו או הוא אותך. זה בגלל מה ואיך שכל אחד מכם תופס את עצמו. כלומר, זו קודם כל הבעיה שלך עם עצמך ושלו עם עצמו.
אני מציעה לך לטפל בעצמך, אם את רוצה לחיות. תחשבי על זה. את רק בת 20 ויש לך ילדים לגדל.

פנינה
 
ירדן
11:30 29.12.13
איך ולאן אני אלך לטפל בעצמי ?? ואם למקומות האלו אפשר לבוא עם הילדים ??
 
פנינה דובו  
12:41 29.12.13
ירדן שלום ושבוע טוב,

פני לשרות הרווחה באזור מגוריך ובקשי להתייעץ בנושא אלימות במשפחה. בכל לשכה או מחלקת רווחה ידעו להפנותך למטפלים בתחום הזה, וגם יענו לך על שאלתך בעניין הילדים. זה שונה ממקום למקום וגם תלוי במצב שלך.

בהצלחה,
פנינה





ירדן, בתור מי שסבלה מאלימות מבן זוגי לא 6 שנים אלא 40 שנה. בכל זמן- בהריון, אחרי לידה, בחולי ובבריאות, התעללות מינית ופיזית ונפשית...
אני יכולה להגיד לך שכשתחליטי שדיי אז העזרה תגיע לך את לא מאמינה מאיפה...מקומות שלא חשבת בכלל.
אל תפחדי, אל תהססי, את צעירה ואני בטוחה שאת חזקה ותצליחי למצוא את הכיוון שלך בחיים
עלי והצליחי!
שלום רב,
אני נשואה 5 שנים + 2 בת 35. אני יכולה להגדיר את עצמי כבחורה משכילה שתמיד ידעה לכוון את עצמה ולהגיע לכל מקום שרק רציתי, אך בתחום הזוגיות מרגישה שפשוט נכשלתי. אני נשואה לגבר שחווה אלימות בילדותו, עד היום ההורים שלו נשואים ומקיימים מערכת מאוד כוחנית מצד האב. אין ספק שהוא המחליט בבית. האלימות שאני חווה היא מילולית בלבד, לעיתים אני מרגישה שאני איבדתי כל הגיון בין מה מותר לומר ומה אסור. מצד אחד, בעלי, אינו קנאי ואינו חונק, ובאמת מאפשר לי לצאת, לבלות ולקיים מערכות יחסים חברתיים ככל שארצה. מן הצד השני אני הולכת איתו על חבל דק ביותר, הוא מתעצבן בקלות וברגע שזה קורה, לא מעניין אותו מי ליידו, הוא צועק, משפיל, מקלל ומאיים שייקח לי את הילדים במקרה של גירושין. אפילו השתמש במשפט "אני אשאיר אותך ערומה, אני אגרום לך לסבול כל חייך" הוא מאשים אותי שבגללי מצבנו הכספי אינו טוב, (למרות שהכנסתי גבוהה) הוא מאשים אותי שבגללי אנחנו נשואים (מבחינתו לא היה מתחתן) ובגלל לחץ שלי, יש לנו שני ילדים בקיצור הכול בגללי. כשהוא עושה את זה ללא נוכחות של אנשים נוספים, אני עונה לו באותה מטבע ולא נשארת חייבת לרגע, אך שהוא פותח את הפה ליד אנשים/הורים/ילדנו, אני פשוט שותקת, מפחדת לומר מילה בכדי שהמריבה לא תצא מכלל שליטה. אני כן אישה חזקה ובעלת ביטחון רב, אני יודעת שאני כן שווה משהו והוא לרגע לא מצליח להוריד לי את הביטחון, אך חוסר הסבלנות שלו, וההתפרצויות שלו מעיקות עליי ומביכות אותי נורא, אני פשוט מתביישת בו ומתביישת שבחרתי אדם כזה, שלא בוחר מילים. השבוע נסענו ברכב עם בני בן ה-3 ואימי המבוגרת, הוא לרגע התעצבן על מישהו שעקף אותו, בשניות בלי לחשוב לרגע מי נמצא לידו, הוא האיץ את הרכב, עקף את הנהג השני וקילל אותו וצרח עליו שיצא מהרכב (מוכן ומזומן למכות מול בני ואמי), הרגשתי כל כך מובכת ומבוהלת. אני כל כך רוצה לקבל עזרה, אני מבולבלת ולא יודעת מה עליי לעשות??? אנחנו לפני כניסה לבית חדש, הילדים ממש קטנים והוא מאיים שייקח אותם. לאן עליי לפנות? אך עליי להתנהג??? מתנצלת אם יצא ארוך ומבולבל, פשוט הייתי חייבת לשפוך קצת... כל עצה, הכוונה תתקבל באהבה.
שלום ליאת,

בתור בחורה מוצלחת, כפי שאת מעידה על עצמך, השארת מקום אחד בו איפשרת לעצמך להיכשל.

למה דוקא בתחום הזוגיות ומה שם שונה מאשר בתחומים אחרים בהם את מצליחה?
- זו השאלה.

כדי שתוכלי לענות עליה אני ממליצה לך לפנות לטיפול, ברשות הרווחה או אצל מטפל שמנוסה ומכיר את תחום האלימות במשפחה. זו העצה ממני.

שבת שלום,
פנינה



 
ליאת
20:11 16.12.13
שלום, שמי ליאת ובעלי הרביץ לי מספר פעמים, בפעם הראשונה כשזה קרה היתי קצת בהלם, לא האמנתי שזה קורה לי, פעם אחרי זה זה היה הרבה יותר חמור ובאותה פעם הבנתי שזה יהיה דרך קבע... אבל פחדתי לעשות שום צעד רק בגלל כל האיומים שלו כלפי. חייבת לציין שהוא היה משפיל אותי לא פעם בפני המשפחה שלו, אף פעם לא הרגשתי שום גב ממנו, היו פעמים שהרגשתי שאני האויבת שלו.. היתי מסתכלת תמיד על זוגות אחרים והיתי מקנא בהם.. מקנא ביחס היפה והמכובד אחד לשני ועוד בהרבה דברים שלי לא היו.. כשזה קרה פעם נוספת התלוננתי במשטרה ולהגיד את האמת הרגשתי סוג של הקלה... אבל יש לי שאלה.. למה אחרי תקופה מסויימת תוקף אותי סוג של בכי עם כאב עמוק ואני מרגישה שהלב שלי והנשמה עוד רגע יוצאים מהמקום מרוב הכאב ??? למרות שאני יודעת שאסור להיות בנישואים כאלה וזה לא נכון להמשיך לחיות בפחד וגם אם הוא ירצה לחזור ויעבור את כל הטיפולים האפשריים אני לא אחזור אליו כי זה משהו שהוא בילתי נסלח...
אודה לתגובה....
 
מני מלכה  
21:29 16.12.13
ליאת שלום לך,

כל הכבוד לך שיכולת למצוא את הכוחות להגן על עצמך- זהו רגע משמעותי וחשוב. רגע שבו החלטת שאת מכבדת את עצמך, את הגוף והנפש שלך. ואומרת "עד כאן"!

לא ברור לי מהו אותו כאב שאת חשה (בדידות?),

בכל אופן מומלץ שתפני לטיפול וייעוץ במרכז לטיפול ומניעת אלימות במשפחה במקום מגורייך.

שם תיקחי את הזמן עבור עצמך ותהיה לך אפשרות לבחון יותר טוב את הקשר של במיוחד עם עצמך וגם עם בעלך. במרכזים אפשר גם להשתלב בקבוצות נשים שבהן תוכלי לצבור כוח ולזכות בפרגון ואהבה (שמגיעים לך!).

הטיפול הזה חשוב ומגיע לך!
ידוע שיש נשים שגם אחרי שהן נפרדות מבעל אלים הם איך שהוא נקשרות שוב לגבר אלים- אמנם זה לא אומר שזה מה שיקרה לך וזה לא אומר שזה אשמתך- אבל טיפול יכול לעזור לך לברר ולהבין יותר טוב את ההעדפות שלך ואת האופן שבו את נכנסת לקשרים.


שיהיה בהצלחה

מני


 
קאל אל
12:54 15.12.13
שלום אני א גבר אלים הייתי בטיפול בדיאלוג מחודש בבאר שבע
שם הרגשתי שאני מתחיל להבין את עצמי מבפנים מבין למה האלימות שלי גורמת לצד השני אגב הגעתי לשם דרך בית משפט אני עדיין בתהליכים של לפני פסק דין
אני לא חושב שהמערכת שלנו רוצה לעזור למי שמרים את הראש ומודע ויודע שהוא אלים
אני רק בין 29 וכבר חוויתי את כול סוגיי האלימות מכביכול קטן עד פיזי אני לא גאה בזה להפך אני מאוד מתבייש ומתוסכל אם בכלל אני יכול להיות יום אחד בן זוג טוב אבא בעל חבר אפילו בן ..
שיצאתי מבאר שבע חיפשתי מקום להשתלב אבל בגלל שאני מוגבל (תנאים) אני חייב מלווה לכול מקום שאני הולך .. אז לא יצא לי חוץ ממרכז בראשון שאני עדיין מחכה להם כדי שרק יזמינו אותי לפגישה
לפעמיים אני מרגיש לבד אבל לבד זה מה שיש..
אני מרגיש כול כך עמוס ואין לי אם מי לדבר הקצינת מבחן טוענת שאני כפוי טובה כי אני לא מדבר על המתלוננת זה לא שאני לא מבין שגרמתי לה נזק אני מנסה להבין מאיפה בא לי האלימות הזו
בקיצור ולא ממוקד אני יודע קשה לי כרגע .
יש מקום דרך או משהו שהוכל לדבר על זה לפרוק אחרי 4 חודשים אני מרגיש אותו אדם שלפי המעצר מופנם לא משתף או מדבר קשה לשבת בחברה וסתם להיות אני מרגיש כמו איזה פריק ובכלל שבחורה מדברת איתי אני ממלמל ובורח אני באמת לא יודע מה יהיה איתי ולהן הלך אני מנסה להסתכל בטוב
אבל על העולם אי אפשר לעבוד הוא רואה באמת מה יש לך בלב
אני לא יכול לעבוד אני לא יכול להקיים כאדם נורמלי
ושוב מנסה לחשוב טוב ולהפיק את הטוב אבל אין לי דרך
 
פנינה דובו  
16:59 15.12.13
שלום לך,
קודם כל שאפו על השיתוף. את האמת, אם לא היית עובר טיפול, היית כותב או מדבר על הקשיים שלך? אני מניחה שלא. אז כבר עשית צעד קדימה.

אתה גם מבין שחשוב לך לדבר עם מישהו, אתה מתחיל להבין את עצמך ואפילו מצליח להסביר מה עובר עליך ומה אתה מרגיש. גם זה מעיד על דרך שהתחלת לצעוד בה.

מה שבעייתי כאן הוא שלא סיימת את התהליך ואתה תקוע בין מה שהיה קודם לבין מה שאתה רוצה לראות בעתיד. זה מקום מאד לא נוח, אין לי ספק.

אני מבינה מדבריך שאתה עדיין תחת פיקוח של שירות מבחן ומוגבל בתנאים של בית משפט. מצד אחד זה מקשה עליך אבל מצד שני זה מחייב אותך ומזכיר לך כל הזמן שעליך להמשיך ולהתמודד עם הקושי שלך, ולחשל את עצמך בפני הנקודות החלשות שלך.

התהליך הזה הוא ארוך ומתמשך. אם תעצור עכשיו, אתה באמת עלול להדרדר אחורנית. בשביל זה אתה חייב להיות חזק, לא לוותר לעצמך, להמשיך ולהאמין שאתה יכול להשתנות. אם תרצה - אתה תוכל.

ככל שתשתף פעולה ותנסה לעזור לעצמך, ככל שתתמיד בכך, מתוך נסיון אמיתי ללמוד ולהכיר את עצמך, ככל שתיתן לאחרים לעזור לך, כך תמצא גם את העזרה שאתה מחפש. אם כרגע זו קצינת מבחן, נצל את מה שאתה יכול לקבל ממנה בשירות.נסה להבין מה היא אומרת לך.

חפש גם תמיכה של חברים, משפחה. אם אתה שוקע - אתה יכול להתייעץ גם עם רופא. כי אתה חייב תמיכה, כמו כולנו או אפילו יותר.

אתה יכול לברר אם יכולים לקבל אותך במרכז לטיפול באלימות, בשרותי הרווחה. יש מרכזים שעובדים בשיתוף פעולה עם שירות מבחן.

תמשיך לחפש ואל תוותר לעצמך.
התחלת. אל תפסיק.
בהצלחה!
פניה
נשים יקרות,

גם אני הייתי אשה מוכה, חייתי 5 שנים עם בן זוג אלים ביותר שהיה מתעלל בי
פסיכולוגית, נפשית , עוקב אחרי , חושד בי , מזלזל בי , מקלל אותי, לא נותן לי רגע
לעצמי אף פעם, כופה עלי יחסי מין, אנס אותי פעמים רבות והכה אותי ואני יכולה לכתוב עוד. כל הזמן היה מאיים לעזוב אותי ואני אמרתי לא לא אל תעזוב .

פעם אחת עזב אותי לשבועיים ושם אותי אצל הורי עם התינוקת שלי . לאחר שבועיים
אמר שאחזור וכמובן שחזרתי. אני הייתי תמימה והאמנתי לכל מה שאמר לי.

הוא ממש עשה לי שטיפת מוח ואמר לי שאני חושבת רק על מין, שאין בי שום דבר
חוץ ממין, אני כמובן גם לא יודעת אפילו לנקות ולבשל, רק מין. בשבילו הייתי חפץ.

בכל אופן יום אחד אחרי שהכה אותי אמר יותר ברצינות מאי פעם "תעזבי" בטון ממש
מפחיד, פתאום הרגשתי "אני כבר לא צריכה אותו, אני אעזוב באמת". הוא תמיד אמר
תעזבי כדי להגביר את השליטה שלו ואני הייתי מתחננת בפניו שלא יעזוב, כי כבר
הייתי משוכנעת שאני חסרת ערך בלעדיו. אבל באותו ערב החלטתי לעזוב ולאחר 3
ימים עזבתי. הייתי אצל הורי ואצל דודה שלי. פניתי לעובדת סוציאלית ולמרכז למניעת
אלימות. הציעו לי מקלט אך לבסוף הורי עזרו לי כלכלית בשכר דירה עד שאסתדר.

אני עברתי עיר כי הורי גרים בעיר אחרת. אני נרשמתי ללימודים בתחומי, אני אמנית, אני מוציאה ספר שירה ראשון שכתבתי ואני מקימה עסק, כל זאת תוך כדי התמודדות
עם הפוסט טראומה, התקפי זעם , הליך משפטי פלילי קשה, קושי לתפקד ועוד. עמותת רוח נשית לקידום מקצועי לנשים נפגעות אלימות עוזרת לי והטיפול הנפשי הוא גם בחינם במרכז למניעת אלימות. גם למי שאין הורים אם תמיכה כלכלית במרכז למניעת אלימות יציעו לכן פתרונות.

לכלנו יש כוחות רבים ולכל אחד ואחת מגיע לפרוח, גם לך . אז תפנו לרווחה או
למרכז למניעת אלימות, כי לא משנה בנות כמה אתן, חייכן עדיין לא הסתיימו ותתפלאו לדעת כמה כוח יש לכן וגם כמה חלומות אתן עוד יכולות להגשים.

אם תאמינו בעצמכן שיש לכן הכוח לחיות מהקול הפנימי שלכן , כל העולם יתמוך בכן.

יש לכן את הכוח, תעזבו!!!

באהבה מיכל
 
ספיר
22:18 11.12.13
היי מיכל, קראתי את מה שרשמת וזה ממש חימם לי את הלב והנשמה... מסתבר שגם אחרי תקופה כ״כ קשה של אלימות, גירושים, משפט פלילי, ובכלל להתחיל את הכל מחדש יש חיים גם אחרי... כרגע אני בתחילת דרכי את מה שאת כבר עברת והאמת... אני רואה שחור בינתיים... חוץ מהילד שלי שום דבר לא יכול לגרום לי לחייך. אבל טוב לדעת שיגיעו גם ימים יותר שמחים!!!
תודה על מה שרשמת
 
פנינה דובו  
23:54 12.12.13
שלום למיכל ולכל הקוראות והכותבות,

משמח ומעודד לקרוא את דבריך.
אני חושבת שהשילוב של הכוחות שלך, ביחד עם היכולת לדעת לקבל עזרה ולהיעזר -
הם מפתח להצלחה הזו.

הרבה הצלחה בהמשך,

פנינה

 
צעירה
15:58 04.12.13
זו הפעם הראשונה שאני כותבת כאן.

קראתי קצת לפני כן והחלטתי לכתוב.

אני בת 25, נשואה כארבע שנים. אמא לילדה מדהימה בת 3. התחתנתי צעירה מאוד וכן ילדתי בעודי ילדה.

היחסים עם הבעל מעולם לא היו טובים, גם לפני שנישאנו. לעיתים אני מרגישה שרק רציתי לברוח מהבית הקר והאלים שהיה לי, ומצאתי נחמה בדיוק באותו מקום.

בעלי איש אהוב, חברותי, מצחיק, כריזמטי וסוחף. כולם אוהבים אותו ואומרים לי איזה כיף לי שזכיתי בבעל אוהב כזה. הוא מפגין המון אהבה אלי, לא רק ליד כולם, הוא לא ״משחק״ את המשחק, הוא באמת מראה לי המון המון אהבה גם כשאנחנו לבד.

הקושי הגדול הוא ברגעים ספציפיים של התקף. התקף זעם אני קוראת לזה.

אני נכנסת למצב רגיש והוא נכנס לטירוף וזה יכול להתבטא בקללות איומות, איחולים למוות בצורות שונות ולעיתים (אמנם רחוקות מאוד) גם אלימות פיזית כלשהי, דחיפה, זריקת חפצים, הסטת היד לכיווני ופגיעה בגופי.

לעיתים הבת שלנו חשופה לזה. קרה שבזמן שהקראתי לה סיפור והתעלמתי ממנו, הוא בא בהפגנתיות חטף לי את הספר בכוח והעיף אותו לקיר. כל הספר נקרע והילדה פתחה בבכי וצרחות. הלב שלי נקרע אבל ידעתי שאסור לי לזוז באותו רגע שמא זה יחמיר. נשארתי לחבק אותה עד שזה עבר.

היו מקרים נוספים ודומים, אחת לחודש-חודשיים.

דיברתי איתו בפחד רב על עזיבה לפני כמה חודשים. הוא כנראה נבהל מאוד ואמר לי שוב כמה הוא אוהב אותי ושאני כל עולמו.

כעת המצב קצת אחרת. הוא נרגע בחודשים האחרונים.

אני עברתי תהליך שלם של טיפול והחלטה שאני לא פוחדת לעזוב ושהכוח אצלי, ועכשיו כשרציתי לממש אני מרגישה שאין צורך כי ״הכל בסדר״.

אני כותבת את זה במרכאות כי אני מרגישה במלכוד. אמנם רגוע מאז שאיימתי לעזוב אך איני יודעת מתי תהיה ההתפרצות הבאה. היא יכולה להיות עוד שבוע ויכולה להיות עוד חמש שנים.

האם לחכות? לעזוב? להישאר ולהילחם?

אני מרגישה אבודה...

תודה וסליחה שיצא כל כך ארוך...

חנוכה שמח ומואר.
 
פנינה דובו  
21:11 04.12.13
שלום לך,
רציתי בהתחלה לכתוב לך לקרוא את הקטע הקודם. ואז הבנתי שהנקודה שלך היא אחרת: את כבר היית בטיפול, התחזקת וחשבת שאת "מחוסנת", והנה הדבר חוזר ואת חשה מאוכזבת מעצמך, מגלה שוב את חולשתך ואפילו מפוחדת.

אז קודם כל אני רוצה לומר שגם אם הרגשתך היא כזו, אין מצב שאת באותו מקום כמו לפני הטיפול. מה שכן, היום את מאוכזבת יותר מעצמך, ודוקא משום התהליך שכבר עברת.

דבר שני, אני ממליצה לך על ריענון. אחת לכמה זמן זה חשוב ובעיקר עוזר לעבור ריענון של הדברים, מעין תחזוקה שוטפת, לפי הצורך שלך. את כבר יודעת איך ולמי לפנות, אני משערת.

ודבר אחרון, אם את היית בטיפול ובעלך לא - זה חבל, אבל גם לא מאוחר. הוא צריך לקחת אחריות על התקפי הזעם שלו ולטפל בהם. בשבילך ובשביל הילדה/ילדים שיבואו, (וכמובן בשביל עצמו) אסור לך להסכים ולשתף פעולה, אם לא יעשה כן. לא מספיק שבעלך אוהב אותך (ואני מאמינה לו) - מלים זקוקות למעשים.

יש לי הרגשה שעדיין יש על מה להילחם ושיש לך כוחות. מקווה שלא טועה.

אז בהצלחה, והרבה אור ושמחה גם לך,

פנינה

 
אלמונית
11:58 04.12.13
שלום, אני נשואה כבר 4 שנים אמא לילד...
בעלי בן אדם מאוד נחמד וטוב כשהוא ליד אנשים וליד הילדה
אנשים מאוד אוהבים אותי חביב על כולם כולל המשפחה שלי,
בעיה מתחילה כשאנחנו לבד מתחילים הסרטים של קנאה,
הוא לא מרשה להיות לבד בבית כי כול הזמן חושב שאני בוגדת בו
וקללות שלא נגמרוץ(זונה שרמוטה,שתמותי, מי את בכלל ומה את בכלל את צריכה פסיכאטר את משוגעת
שקרנית ועוד)
עכשיו יודע אני תלויה בו ככלית אז כול יומיים הוא מאיים בעזיבה ואז אני צריכה להתחננן עליו שלא יעזוב..
אני פשוט לא יודעת מה לעשות
 
מני מלכה  
12:35 04.12.13
שלום לך. מומלץ לך לפנות בדחיפות למרכז לטיפול ומניעת אלימות במקום מגורייך. שם תוכלי לקבל סיוע, ייעוץ וליווי הן בכל מה שקשור לזכויות שלך והן מבחינה רגשית. אל תהססי לעשות זאת. את זכאית לעזרה תכופה ומיידית. מני
 
פנינה דובו  
12:41 04.12.13
שלום לך,

את בהחלט זקוקה לייעוץ בנושא וככל שתקדימי - ייטב. אפשר לטפל במצב ולשנות אותו.

הקנאה של בעלך היא קיצונית, והוא סובל ממנה, זה לא שהוא ממציא את זה.
הבעיה שלך היא שאת סובלת ממנו, אבל יש גם חלק שהוא שלך וזו התלות שלך בו (כלכלית אבל לא רק).

כדי להיות מסוגלת לפעול ולא מתוך התלות הזו, את צריכה עזרה ויעוץ.

פני למרכז לטיפול באלימות במשפחה, בשרותי הרווחה שבאזור מגוריך. שם, אם תרצי, בנוסף לייעוץ שאת זקוקה לו, תוכלי להתייעץ כיצד ניתן יהיה לשתף גם את בעלך כדי לעזור גם לו.

אל תמתיני יותר מדי, בהצלחה,

פנינה
 
פלוני אלמוני
12:41 04.12.13
לפני כשנה וחצי הוקם מוקד טלפוני אנונימי
המיועד לגברים המשתמשים באלימות

הקו לגברים במעגל האלימות במשפחה
1800-393904
אחרי 30 שנות נישואין וכמעט 2 עשורים בניסיון לסיים את הקשר הלא בריא, אנחנו סוף סוף נפרדים.

אני לא אתאר כאן את הסיפור, כי הדברים די ידועים .... הצורך שלו בשליטה, ולהחזיק אותי קטנה, מבולבלת, לא מוצלחת, לא עצמאית, אשמה..... כל אותם המניפולציות, השקרים, האשמה, בידוד....

אל יחד עם סיום הקשר אני מרגישה שיש לי אפילו יותר שאילות מבעבר. בעבר הייתה שאילה אחת "איך יוצאים מזה"? ואולי גם "האם מותר לי?" והיום יש לי המון המון שאלות, כמו-
- למה אני מרגישה אחראית על האושר שלו למרות שהוא אף פעם לא התעניין בשלי?
- איך אני מסבירה לילדים שכבר גדולים מה באמת קרה כדי שלא יחזרו על הטעיוית שלי ועדיין לא לקלקל את הקשר שלהם עם אביהם?
- איך מוצאים כוחות להתחיל מחדש ולא ליפול לקשר דומה שוב?

בקיצור, אני מרגישה צורך של ממש בקבוצת תמיכה ובטוח שיש כאלה... רק שאני לא מוצאת ...
רק לפני יומיים היה יום נגד אלימות במשפחה ולא הזכירו כלום על קבוצות תמיכה בשום תוכנית... גם בויצו לא מצאתי כלום

אולי מישהו מכיר?
שלום ענבל,

את צודקת שאת מחפשת קבוצת תמיכה, הן משום שקשה לעשות את השינוי לבד והן משום שקבוצת תמיכה במקרה הזה היא מענה מתאים.

בכל מרכז טיפול באלימות במשפחה, השייך לשרותי הרווחה ונמצא היום בכל אזור במדינה, מתקיימות גם קבוצות תמיכה.

פני לרווחה באזור מגוריך ותקבלי את המידע הדרוש.

בהצלחה לך!

פנינה
 
עדי(בת 17)
12:13 22.11.13
שלום,מאז שאני קטנה אני זוכרת שאבא שלי היה מרביץ לאחים שלי,לי הוא בחיים לא הרביץ כי למזלי אני בת ואני הכי קטנה,היום אני בת 17 ואחים שלי הם 20+.
אנחנו חיים בפחד איום,רק לפני כמה ימים אבא שלי קילל את אח שלי ב"בן זונה,אני אזיין אותך"ועוד..
אני כל כך שונאת אותו,מרוב שאני פוחדת ממנו ומחלק מהאחים שלי(כי גם הם עצבנים,כי זה החינוך שהוא נתן)יש לי חרדה חברתית.אבל גם אני לצערי מאוד מאוד עצבנית ומקללת עד כדי כך שאני נגעלת מעצמי ושונאת את עצמי.
אמא שלי גם סיפרה לי שהוא היה מכה אותה בעבר.
הלוואי שההורים שלי היו מתגרשים אבל אמא שלי פוחדת ממנו(כמו כולנו)כי היא חלשה והוא מאוד חזק.
הייתי יוצאת מהבית ובורחת לחברים,אבל אין לי..
להתלונן במשטרה אני לא אתלונן,כי פשוט אני לא יכולה לעשות דבר כזה לאבא שלי,בכל זאת זה אבא שלי לצערי..וגם קשה לי לדבר בטלפון עם אנשים אז בכלל.
נשרתי מהבצפר בגלל החרדה סבלתי המון ותמיד רציתי למות,אני בדיכאון מהחיים האלה,בבקשה עזרה..
 
פנינה דובו  
19:05 25.11.13
עדי שלום,
זה נראה שאת נושאת על כתפיך הקטנות את כל המשפחה הלא פשוטה שלך.
את דואגת לאחים שלך, את דואגת לאמא שלך, את אפילו דואגת לאבא שלך.
ברור שזה גדול עליך וזה גם לא התפקיד שלך ואת משלמת על כך מחיר יקר: את לא מרשה לעצמך להתנהג כמו ילדה בת גילך.
בבית שלך הדברים אינם קורים כפי שהיו צריכים לקרות ובמשפחה סבירה, לכן את צריכה לדאוג לעצמך, כי הגדולים לא יודעים לעשות זאת.
דבר ראשון שעליך לעשות הוא לחשוב איך לעזור לעצמך ולהפסיק לקחת אחריות על המשפחה שלך. אגב, יכול להיות שמאד נוח להם בבית שיש מישהו שבאמת אכפת לו ממה שקורה. כשאת לא תדאגי כל כך יכול להיות שמישהו אחר יקח עליו את התפקיד הזה ויתחיל לדאוג במקומך. אולי הפתרון הטוב ביותר בשבילך הוא בכלל לצאת מהבית.
אני מציעה לך לפנות למחנכת או ליועצת או למישהו שאת מכירה וסומכת עליו בבית הספר או מחוץ לבית הספר, ולספר כמה קשה לך. שם יודעים למי לפנות או להפנות אותך.
נסי להתקשר לאחד ממוקדי הטלפון כמו אוזן קשבת (1202) או ער"ן, הם יכולים לכוון אותך לכתובות מתאימות.
מגיע לך לקבל עזרה! עזרי לעצמך ולמענך,
בהצלחה,

פנינה

 
ירון
03:50 18.06.11
היי

יש לי איזו תופעה שקשה לי להתגבר עליה ואני חושב שאולי הורסת.

בכל פעם שאני מתחיל קשר עם בחורה חולף חודש חודשיים ואז כאשר יש משהו שלא מוצא חן בעיני אני מתחיל לאיים בפרידה. זה כל כך דפוק כי אני לא באמת רוצה פרידה אז למה אני לא שולט בזה וחוזר על זה שוב ושוב. אני מרגיש שהחברה שאני מאוד אוהב אותה מאוד נפגעת שאני מדבר על פרידה ורוצה לברר האם יש דרך לטפל בהתנהגות הזו שלי

תודה מראש
ומה לדעתך קרה בסוף?
קמתי ועזבתי אותו
עם תינוקת
 
מני מלכה  
20:23 19.11.13
הי ירון,

מומלץ לפנות לייעוץ\טיפול בעניין
מני
 
מני מלכה  
10:33 19.06.11
ירון שלום
על בסיס התיאור שלך, אני סבור שפנייה לייעוץ ואחר כך טיפול תוכל לעזור לך.

לדפוסי ההתנהגות שתיארת יכולים להיות מקורות והסברים שונים. חשוב מאוד שאתה שם לב להתנהגות שחוזרת על עצמה ולא פחות מכך חשוב שזה מטריד אותך.


כאמור, מומלץ שתפנה לקבלת ייעוץ\טיפול

מני
ממש לא יודעת איפה להתחיל די כבר נמאס לי למה אני חייבת לחיות עם בנאדם אלים מילולית ופיזית קשה ? בפעם האחרונה שהוא הרביץ לי פשוט קיבלתי בוקס לרגל שגרם לי לצלוע במשך שבוע ואמרתי די לא יכולה יותר זה אחרי כל הסטירות והמשיכות בשיער למזלי התקשרתי למשטרה שהצילה אותי ממנו נפרדנו חודשיים אבל הוא אובססיבי וחזרתי אליו הוא כל פעם בא לאמא שלי צועק הופך מקלל והם מפחדים ממנו אין אב במשפחתי ואם אתם שואלים מה קרה עם המשטרה אז כן היא באה למזלי הצילה אותי ממנו לקחו אותו אך לא הלכתי להגיש תלונה אני נורא מפחדת מה יקרה אם הוא ישתחרר
היום שאלתי אותו מה קורה עם העבודה הוא לא יכול לטייל כל היום עם חברים ופשוט עפה לי כרית לפנים עליתי לישון צהריים יחד עם הבת שלי בת 10 חודשים בוכה פשוט בוכה למה מגיע לי חיים כאלו ? אולי כי התערבתי יותר מידי ? כל פעם אני שונאת את עצמי שאני מתערבת לו בחיים אולי אני צריכה לשתוק רק אם יהיה חסר לנו משהו בבית או כסף אני פשוט אבקש ? למה אני צריכה לעלות לישון בוכה מתה וחושבת למה זה מגיע לי ? ככה הוא היה רוצה שיתנהגו לאמא שלו ? אז למה אליי הוא מתנהג ככה ? בא לי לברוח פשוט לברוח רק אם היה יכולת כספית שיכולתי לגדל את
עצמי ואת שתי ילדי לעזאזל אני רק בת 20 נשואה לגבר דוחה בן 21 ויש לנו שתי ילדים אחד בן 3 שבגן ובקושי רואה את אבא שלו תכלס זה יותר טוב כי ההתנהגות שלו אליו דוחה אותי כאילו הוא חושב שהוא לא הבן שלו ואני אמרתי לו למה אתה מתנהג אליו ככה מה אתה חושב אם זה לא הבן שלך פשוט תעשה בדיקה ותתייחס אליו יותר נורמלי ואולי בגלל שהבן שלך פשוט לא דומה לך בשום צורה ? הוא לא חייה כמוך הוא עדין כמוני ופשוט דומה רק לי ? ..והבת.. בת 10 חודשים שאותה הוא אוהב יותר מאת עצמו אולי בגלל שהיא פשוט דומה לך ? אוי אני עשיתי טעות חמורה שהבאתי ממנו ילדים פשוט כבר לא יודעת איזה טעם יש לחיים שלי מה שאני רוצה פשוט לגדל את שתי ילדיי בשקט ולא רוצה שיחשפו לאלימות כמו שאני נחשפתי אוי...אמא שלו מודעת לאלימות שלו כלפיי ורואה את כל הסימנים שיש לי ממנו אם זה צבעים בעיניים בגלל בוקס בעין ואם זה כחול ביד כי קיבלתי בוקס ואם זה כחול בגב וחתך עמוק כי הוא פשוט זרק עליי כד מזכוכית שנשבר בגב שלי ושלט שפגע בגב שלי (זה היה בנוכחותה) והיא פשוט אומרת די תפסיק לא יפה..וכשעזבתי אותו היא כבמובן מתקשרת צועקת עליי מה עשית מהבן שלי...מצטערת זה ארוך אני יודעת פשוט שפכתי את הכל אחרי מריבה ולאימות כרגיל...
אלוהים תן לי כח לעמוד בחיים האלו..ולגדל את שתי ילדיי.. תודה על סובלנות קריאת ההודעה..
 
פנינה דובו  
14:17 17.11.13
שלום מור,
את זקוקה לעזרה מיידית, אותה תוכלי לקבל באחד ממרכזי טיפול באלימות במשפחה, השייכים לשרותי הרווחה.
אם עוד לא פנית לשם הרי שזה הזמן לעשות זאת. זו ההתחלה וזה הצעד הראשון (והוא הכי חשוב!).
את באמת לא חייבת להישאר בתוך הגיהנום הזה, אלא אם כן את חייבת להעניש את עצמך על משהו ואינך מאמינה בזכותך לחיים אחרים.
נראה לי שבלי להתנתק פיזית מבעלך וסביבתך הנוכחית יהיה לך מאד קשה לעשות שינוי. גם בכך יכולים לעזור לך.
היי אמיצה, את היחידה שיכולה לקחת אחריות על עצמך,
מהרי והצילי את עצמך ואת ילדיך. ועכשיו.
כל מלה נוספת מיותרת.

פנינה
+ הוספת הודעה
   1  2  3  4  5  6  7  8  9  ...  30  
 חיפוש בפורום זה
המידע באתר אינו מהווה תחליף להתייעצות עם גורם מקצועי והינו בהתאם לתנאי השימוש
מנהלהודעה מקוריתתגובהללא תוכןהודעה חדשההודעה עם תמונההודעה עם וידאו
תגיות
אלימות במשפחה   תקיפה מינית   גילוי עריות   צו הרחקה   הורים מכים   אלימות נגד נשים   נשים מוכות   התעללות בילדים   מכות בישבן
RSS RSS פורום אלימות במשפחה