פורום אלימות במשפחה עמוד 2

אני אלים פיזית ומילולית כלפי אישתי אני יודע שזה לא בסדר אני רוצה וצריך טיפול בהתמודדות אם כעסים ואין לי למי לפנות. אני מסרב להשתמש בשמי או כול פרט זיהוי אחר או לפנות לרווחה כי אני לא רוצה חשיפה אני מחפש עזרה

שלום יוסי,
קשה לטפל בנושא שאתה מציג מבלי להיות מוכן לחשיפה ולו מינימלית. חלק מהטיפול הינו היכולת להתמודד עם כך שיש לך בעיה וההכרה שכדי לטפל בבעיה אתה חייב לחשוף אותה.

חשוב לדעת כי גם כאשר אתה פונה לרשויות, כמו ברווחה, חלה חובת שמירת סודיות על המקום והמטפלים. במסגרת הטיפול ברשויות יכולים גם להציע לך סוגי טיפול מגוונים ושימוש בשרותים נוספים, העומדים לרשות השירות הציבורי ולא נמצאים בהכרח כאשר אתה פונה לטיפול פרטי (אם כי ישנם גם מרכזי טיפול פרטיים, בעיקר במרכז, בהם תוכל להשתלב בסוג טיפול שיותאם לך).

אם אתה מחליט ללכת לטיפול פרטי, תוכל לחפש מטפלים המתמחים בתחום הטיפול המכונה "אלימות במשפחה". זהו תחום התמחות שלא כל מטפל/ת עשוי להתמצא בו ולכן עליך להקפיד לברר מראש כי המטפל/ת אכן עבר הכשרה מתאימה לכך.

אתה יכול לחפש מטפל/ת באנטרנט, על פי מילות מפתח כמו: טיפול זוגי ומשפחתי, אלימות במשפחה, סוגי אלימות, מניעת אלימות, טיפול בכעסים, ניהול כעסים, גברים אלימים, נשים מוכות, שלום המשפחה, טיפול נפשי ועוד.

תוכל להתייעץ בקו חירום ארצי 1-800-220-000, ב"אוזן קשבת" 03-6204999, ובער"ן 1201.

בהצלחה,

פנינה

יוסי כל הכבוד- יש כוח על היכולת שלך לעמוד מול המראה ולומר דברים שכאלה.

עכשיו נשאר לך לעשות את הצעד הבא כפי שפנינה המליצה

מני

שלום
האם מנסיונכם רטלין עשוי להרגיע ילד בן 10 עם הפרעת קשב ונטייה לאלימות קלה נגד אחותו והוריו?

זה מקובל?

תודה

נא להתייעץ עם רופא מומחה - פסיכיאטר ילדים או נויירולוג- בעניין זה.

מני

שלום לכם,

אני בת 33, בחורה עצמאית חיה בזוגיות, יחסית רחוק מהמשפחה. אחותי, בת 26, חיה עם ההורים.

מזה רבה זמן אמי מתלוננת על כך שאחותי מאוד אלימה כלפיה, דורשת כספים וברגע שאינה מקבלת - מתפרעת , צועקת, מקללת, ( יכולה גם לנעול את אמי בחדר ולא לתת לה לצאת..)

אני בטוחה שלאחותי בעיה נפשית ( ישנם ביטויים נוספים להתנהגות לא שגרתית, אך מכוון שאינה מסוכנת כרגע לזולת - אין אפשרות למתן עזרה בכפיה. ( אשמח לדעת אם אני טועה) . אני חייבת לציין שבית הוריי לצערי , באופן כללי נמצא במצב של הזנחה קיצונית, ואמי לא מוכנה להכניס אף אחד הביתה ...( הצעתי לה להזמין עובדת סוציאלית) .
לאבא שלי אין כל כך מילה בנושא, והוא ץופס צד פאסיבי בעניין.

אמי מסרבת בכל תוקף לפנות למח' הרווחה בעיר.

האם אני יכולה לפנות במקומה ולדווח על אלימות במשפחה?

לאמי חנות במרכז העיר, והיא חוששת ש"כולם יידעו".
ואני...אני פוחדת שזה יכול להסתיים באסון.

האם אני יכולה לפנות למרכז כלשהו לבריאות הנפש ולגרום לטיפול /אבחון בכפיה?
מה עושים??

תודה רבה

שלום ליאן,
לפי מה שאת כותבת, מעבר לכך שנראה כי אחותך במצב נפשי לא טוב, הרי שהיא אלימה ובכך היא מוגדרת כמסוכנת לבני המשפחה (ובעיקר לאימך).
הקושי הוא בכך שלא אימך ולא אביך אינם לוקחים על עצמם אחריות להכיר בכך שיש בעיה שצריך להתמודד איתה ולטפל בה. אני מניחה כי הבעיות לא התחילו מהיום. כדי לעשות שינוי צריך כח, זה לא קורה לבד. יותר קל לנו בדרך כלל להמשיך כמו שאנחנו כבר רגילים מאשר לעשות שינוי. אבל אז המצב באמת עלול להדרדר עוד יותר.

האפשרויות הן כמה:
לנסות להגיע לאחותך דרך כל מי שנמצא איתה בקשר טוב ויכול לשכנעה ואת בני המשפחה כי יש דרכים לשפר את היחסים במשפחה. עדיף לראות את הנושא כמכלול של יחסים במשפחה (כולל גם אותך - עובדה שזה משפיע גם עליך...) ולא כבעיה של אחותך בלבד, זה עשוי להקל עליה לשתף פעולה. אגב, המצב בו האב "איננו תופס צד", גם הוא ניתן לשינוי, אם הדבר ייעשה בתבונה. ככל ששני ההורים יפעלו במשותף, הסיכוי להצליח יגדל.

יש קושי בכך שאימך לא תורמת ואף מונעת אפשרות של התערבות כלשהי. יתכן ואפשר להתחיל דוקא ממנה: לראות כיצד ניתן לשכנעה כי המצב מחייב התערבות, שאם לא כן הוא באמת עלול להחמיר ולפגוע הן בה והן בביתה ובמשפחה כולה.

אפשר לנסות להעלות את הנושא בביקור אצל רופא המשפחה וולהתייעץ איתו למי לפנות ואיך (עובדת סוציאלית במרפאה, הפנייה לפסיכולוג או לרופא מומחה). את בודאי יכולה להתקשר לגורמי רווחה (המטפלים באלימות במשפחה) ולהתעניין מה הם ממליצים - זה יעזור לך לעזור לבני המשפחה.

מבחינת החוק רשאים הוריך לדרוש מאחותך לשנות את התנהגותה ואם לא תעשה כן להרחיקה מהבית בצו הגנה בבית המשפט או אפילו על ידי הגשת תלונה במשטרה. היתרון בהבאה למצב קיצוני כזה הוא בכך שיגרום לטלטלה ויאלץ מי מהמשפחה לפנות לעזרת הגורמים המתאימים.

כדי להגיע לאבחון או טיפול בכפייה נדרשת התערבות החוק וכנראה שלא זה המצב במקרה שבו מדובר. אם את לא מוצאת דרך לעורר את משפחתך לפעול, את יכולה להתלונן במשטרה (אפילו בעילום שם) על ארוע אלים במשפחה, מה שיביא להתערבות גורמי החוק ואולי יעורר את בני המשפחה, כפי שנאמר מקודם, לפעול לפתרון הבעיה.

בקיצור, ליאן, נראה שאם את רוצה לעזור תצטרכי להפשיל שרוולים ולנקוט ולהציג עמדה. זה לא קל. הכי קשה זה לחשוף את הבעיה, כי אחרת אי אפשר לטפל בה. אבל עוד קודם לכן צריך להכיר בכך שיש בעיה ואת זה כבר עשית. נראה שאת כבר לא תוכלי לעמוד מן הצד (את לא תרגישי טוב כך...) ואת חייבת לסמוך על עצמך!

בהצלחה!,

פנינה

אני בת 17, מאז שאני קטנה אבא שלי מתנהג כלפי באלימות. הוא מאיים , מקלל, ולפעמים זה מגיע לדחיפות , סטירות ומכות עם הידיים . כל פעם שאני עושה משהו לא בסדר הוא מאיים עלי שאם אני לא ישנה את זה הוא " יטפל" בי, כל תקופה של כמה חודשיים הוא מקבל כעס ועצבים בלתי נשלטים (באותו רגע אי אפשר להכיר אותו) והוא פשוט לא שולט על המעשיים שלו. זה יכול להיות מסיבות ממש סתמיות כמו לא לענות לפלאפון.
אני חייה בפחד תמידי ממנו ותמיד חוששת מתי תבוא הקריזה הבאה שלו עליי.
בנוסף לזה , כבר שנתיים שיש לי בן זוג אנחנו מבלים הרבה זמן ביחד וזה גורם להרבה ריבים וכעסים בנינו. יש לי אופי מאוד קשה , אני מתעצבנת בקלות ומאוד קשה לי להשתלט על הכעסים שלי. יש בנינו אהבה גדולה אבל לפעמים שאני ממש כועסת אני מתנהגת כלפיו באלימות , כמו סטירות דחיפות וקללות מאז שהקשר התחיל ההתנהגות הזאת הייתה אבל בזמן האחרון המצב ממש החמיר .
השאלה שלי למי אני יכולה לפנות בקשר לזוגיות ולהתנהגות האלימה שלי כלפי בן הזוג שלי? ובנוסף לזה, האם אחרי גיל 18 אני יכולה לצאת מהבית ולגור אצל חבר שלי למרות ההתנגדות של ההורים?

הי דניאל
מבחינת החוק את עומדת ברשות עצמך בגיל 18.

יחד עם זאת, אותו חוק גם אוסר על אביך לעשות לך מה שאת מתארת שהוא עושה לך.

כך שאם את מתכוונת להיעזר בחוק, את יכולה לעשות זאת כבר כעת.
מומלץ לפנות ליועצת בית הספר ולהתייעץ.

יש מוקד לילדים בסיכון שגם כן אפשר להתקשר אליו.

לגבי האלימות שלך- טוב מאוד שאת שמה לב לכך. כמובן שאפשר לטפל בכך. גם כאן תוכלי לפנות ליועצת.
אפשר גם לפנות למרכז טיפולי- למשל למרכז לטיפול ומניעת אלימות במשפחה.
אך שם לא יוכלו לטפל בך מבלי ליידע את ההורים.

ודרך אגב- מה עם אימך ? האם היא מודעת למה שאת עוברת?

שבוע טוב
מני

אמא יודעת , רואה ושומעת הכל...
היא לא פחות מאויימת או נפגעת ממני
גם אלייה הוא מתנהג באלימות בדיוק באותה צורה
היא פשוט אוהבת אותו וקיבלה אותו ואת ההתנהגות שלו
היא בחיים לא תתגרש ממנו או תתלונן עליו גם כי היא מפחדת וגם כי היא לא רוצה לפרק את המשפחה ולחיות בלעדיו , לגדל אותי ואת האחים שלי לבד.
השאלה שלי זה אם אני מתלוננת עליו אז מה קורה? מה עושים לו?

היי
ילדי בני ה 8 וה- 11 רבים המון ויש את האסכולה שטוענת שכדאי לתת להם להסתדר לבד ואני לא מסכימה עם כך.

את מי לגבות את הצעיר או הבוגר? שניהם בעלי אותו אופי וביטחון
אולי אם אגבה את הגדול אצור יחסים של כבוד?

אנא עזרתכם..

הי חן,
אכן סוגיה מורכבת.

מומלץ לעיין בספרים
הורים כמנהיגים- חיים עמית
התנגדות לא אלימה- חיים עומר
והורים טובים מידי, אורלי פוקס-שבתאי ושולמית בלנק.

לטעמי- יש לנסות להפיק מהאסכולות השונות את המיטב- ולא חייב לסגוד להן.

למשל יש אסכולה (של עיתוב התנהגות) שטוענת כי מעורבות שלך במריבה תשרת צורך סמוי של הילדים לקבל ממך יחס כל שהוא.

מצד שני, אם לא תתערבי ייתכן ובעת הקצנה של הריב אחד הילדים יהיה בסיכון ממשי ואז תואשמי בהזנחה.

מצד שלישי- בהיבט פסיכו-דינאמי מעורבות שלך יכולה לשקף הזדהות כל שהיא, לא מודעת שלך, עם מי מהילדים...

מסובך...

אם את לא מסכימה עם האסכולה שאומרת שיש לתת להם להסתדר לבד אז אולי כדאי לגלות גמישות ולא לחזק באופן קבוע צד אחד.
יכול להיות שכדאי שלא לנקוט עמדה מצדדת אלא לנסות ולהדגים לילדים תקשורת בריאה יותר. מעין "מגשרת" שעוזרת לילדים לבטא במילים את רצונותיהם, תחושותיהם האחד כלפי השני. לנסח הסכמים, פשרות ועוד כל מיני טקסים קטנים שעוזרים לנו כבני אדם לחיות זה לצד זה.

מני

שלום, שמי נועה ואני סטודנטית לעבודה סוציאלית. עליי לכתוב עבודה על בעיה חברתית כלשהי. נושא שמאוד מעניין אותי הוא נושא האלימות במשפחה, והמטרה הסופית של העבודה היא להגיש הצעת חוק לגבי חובת דיווח. התחושה הכללית שלי, שהביאה אותי להתעניין בנושא ולכתוב עליו עבודה, היא שלא נעשה מספיק למען אלימות כלפי נשים, במיוחד בכל הנוגע לחוק במדינת ישראל.
במהלך העבודה, בשלבים הראשונים, עליי לראיין אדם הסובל מאלימות במשפחה וכן אדם העובד בעמותה או ברווחה- העובד בנושא זה.
במידה ומישהי מעוניינת להתראיין, ריאיון שאינו פולשני אלא חוקר את הנושא באופן כללי, בעילום שם ואפילו דרך האינטרנט, אני אודה לה מאוד וזה יהיה לי לעזר רב.
הריאיון צריך להיעשות השבוע.
תודה מראש, נועה.

במשך 3 שנים היתי נשואה לגבר שהיה נוהג להשפיל אותי ולעתים גם היה מרביץ לי(אגרוף בפנים וכד'). הוא גם היה שותה המון אלכוהול ובמצב שכרות היה מחפש לריב והיו מצבים ממש מפחידים. כאשר זה עבר להיות אלימות בפומבי, מול חברי משפחה, עשיתי את הצעד והתגרשתי(לא היו לנו ילדים). לצערי הרב, הנסיבות החזירו אותי לאותו מעגל חברים, שאין באפשרותי להתנתק ממנו בגלל קשרי משפחה. למרות שאני והגרוש לא נתראים, ואני כבר תקופה גרה עם בן זוג(אנחנו אוהבים מאוד ויחסים בינינו מעולים, הוא חם ואוהב ואף פעם, גם בחילוקי דעות לא צועק עליי ואנחנו לא רבים כלל), עדיין נשאר לי הפחד מבעלי לשעבר. כל הזמן אני מפחדת לפגוש אותו ברחוב, פוחדת שישה שתוי ויחפש להשפיל אותי. גם הרבה פעמים בלילה יש לי סיוטים-אני חולמת שהוא משפיל אותי ומרביץ לי. נפגשתי איתו לפני כחודש להסדיר כמה עניינים כלכליים, ומאוד פחדתי מהפגישה, שהוא שוב ילעג לי וישפיל אותי(למרות שהכל עבר בשלום בסופו של דבר). אני מרגישה שהטראומה הנפשית הזאת מפריעה לי להנות מהחיים וזה כל הזמן מציק לי איכשהו. גם במערכת יחסים נוכחית אני כל הזמן מפחדת לעשות משהו לא בסדר, למרות שאני יודעת שאין לי מה לפחד. האם עליי לפנות לפסיכולוג? אולי ישנן עמותות שנותנות תמיכה נפשית במקרה הזה?

אליס שלום
ממש כואב לשמוע את מה שהיית צריכה לעבור.

זה לא מגיע לך!!!!

אני ממליץ לך לפנות לתחנה לטיפול ומניעת אלימות במקום המגורים שלך.

מדובר בתחנה שתעני לך ייעוץ וטיפול המכוון לנושא האלימות.
זהו שירות ציבורי ואלה הן חלק מהזכויות שלך- לקבל טיפול

מני

במידה והמשטרה מרחיקה גבר לתקופה של 5 ימים מהבית ומאשתו מה זה אומר לגבי הילדים האם הצו הרחקה הוא גם מהילדים ?האם מותר לו ליצור קשר עם האישה אם הוא רוצה לקחת את הילדים? האם מותר לו לקחת את הילדים במצב כזה מבית הספר ללא ידיעת האם?

אסי שלום,

הדבר הטוב ביותר לעשותו הוא לפנות למשטרה, לחוקר שהרחיק ולברר במיוחד מה מה מותר ומה אסור.

המטרה שלו (של הגבר עליו אנו מדברים) בנקודה זו צריכה להיות לשמור על עצמו ולא להיקלע לתסבוכת

בהחלט ייתכן ובשלב זה הוא חש ממורמר, פגוע, מופלה לרעה ומקופח.

לכן חשוב שלא לתרגם רגשות אלו למעשים שעלולים לפגוע בו וגם בילדיו.

אפשר גם להסתייע בייעוץ משפטי בעניין.

וכמובן לפנות לקבל עזרה במרכז לטיפול ומניעת אלימות במקום המגורים

מני

שלום לכם
האם יש נתונים סטטסטיים לגבי אחוז האלימות המילולית מצד הגבר שהופכת לאלימות פיזית?

האם יש נתונים כאלו לגבי אחוז הגברים ההופכים אלימים אל נשותיהם וחוו זאת בילדותם?

זה לא למחקר זה על מנת להבין את מצבי...תודה

אורנית שלום
אין בידי נתונים אלה אך אין זה אומר שהם אינם קיימים.

כך או כך אני יכול להציע לך לנסות שלא להשאיר את הדיון ברמה האינטלקטואלית (אינאלקטואליזציה).

אני מציע לך להיות ערה לעובדה ש:
א. אלימות מילולית היא אלימות לכל דבר. נשים מדווחות על הכרסום של אלימות מילולית בנפש שלהם ולכן הדבר הופך לאלימות פסיכולוגית. בעקבותיה נשים מאמינות שהן אכן בעלת ערך נמוך, לא ראויות וכך הלאה

ב. העובדה שגברים חוו אלימות בילדותם אין בכוחה להמתיק את הגלולה המרה והאלימות שלהם עדיין פוגעת.

מני

רציתי לדעת (בעקבות שיחה עם אדם אחר בנושא) האם כאשר קיימת אלימות מילולית של הורים כלפי ילדיהם, האם קיימת חובת דיווח על כך, מצד אדם שיודע זאת?
ואיך מטפלים בילדים שסופגים אלימות מילולית? האם הם יוצאו מבתיהם, בדומה לילדים שעוברים אלימות פיזית?

מור שלום
כאשר יש ספק מומלץ לפנות למרכז ילדים בסיכון ו\או לפקידת סעד ולהתייעץ.

בדרך כלל מדובר בתהליך שבו מעורב איש מקצוע (פקידת סעד) אשר יש בידיו את הסמכות המשפטית והמקצועית לשוחח עם המעורבים בדבר ולגבש המלצות.


מני

היה לי ויכוח עם אחד מחברי לגבי הגבול בין אלימות לילדים וחינוך גרידא.
אני טוענת שכל הרמת יד שהיא, גם אם "לא חזק" או "סתם דחיפה" לעבר השולחן לשם הכנת שיעורים, זה אלימות, הוא טוען שזה בסדר כל זמן שלא עוברים את הגבול.
האם אלימות אינה בעצם הכפיה באופן פיזי?
האם זה בסדר לתת בטוסיק או לדחוף?
או שבאמת, מעצם העובדה שהרמת יד, גם אם קלה, היא לגיטימית בעיניך, אתה אדם אלים?
האם אין אלימות בעצם לקיחת החזקה על הגוף של הילד? כי לך מותר להרביץ לו כביכול?
אשמח לתשובה מהירה.

ל- א. שלום.

מדובר בדיון פילוסופי רחב.

מקובל לחשוב שאלימות או לפחות תוקפנות היא מנת חלקם של כל בני האדם.

כלומר אין "אדם אלים" אלא אדם שלא שולט בחלקיו האלימים או משתמש בהן בדחיפות כדרך לתקשר עם אחרים.

חוק:
במסגרת ההתקבצותם של פרטים לכדי חיים משותפים (חברה) נוצרים סדרה של נורמות, חוקים ותקנות כדי לקבוע מה מותר ומה אסור.

מכאן- שדרך אחת להגדיר אלימות היא החוק, הן במתכונתו המשפטית והן במתכונתו החברתית-תרבותית (נורמות). כך למשל- ישנה אלימות "חוקית" - דוגמא לכך היא יציאה למלחמה. בצבא מפעילים אלימות - אבל היא חוקית ומקובלת חברתית (על פי רוב).

יחסים:
דרך נוספת להגדרת האלימות- והיא רלוונטית במיוחד לשאלתך- היא מבחן היחסים והיכולת לקיים קשר אינטימי. במילים אחרות, מה שיקבע אם מעשה כל שהוא נחשב לאלימות, היא תגובתו (רגשותיו, מעשיו, מחשבותיו) של הקורבן. אם ילד אומר להורה שהמבט שלו מפחיד- אז מדובר באלימות. ואם- כפי שאני מניח- להורה אכפת מהילד (והוא לא מתעסק רק ברצון שלו- שלא "להיתפס" כאלים) אז בנקודה זו מתחילה בניהם תקשורת אמפתית המבוססת על רצון להבין זה את זה.


בנוגע לילדים- במיוחד- החוק מגדיר אותם כחסרי אונים או חסרי ישע- הם תלויים בהורים. לכן בהחלט ייתכן מצב שבו ילד מקבל מכה בישבן- אך לא מראה שזה מפריע לו מתוך דאגה לאבד את אהבתו של ההורה (למשל). החוק במקרה זה לא מתיר מרווח פעולה וכל הפעלת כוח פיזי תיחשב כאלימות-ולא רק כוח פיזי.

מני

ישנם מחקרים שטוענים שנשים אלימות בדיוק כמו גברים שכמובן האלימות כוללת אלימות נפשית,פיסית , מילולית.
אך יותר נשים במשפחה נרצחות בשנה לא כן?
תודה
טל

טל שלום

אכן ישנם פירסומים תחת הרעיון של סימטריה מגדרית בכל הנוגע לאלימות בן בני זוג. וגם בפרקטיקה עצמה ישנן עדויות לכך שגם נשים יכולו להיות אלימות כלפי גברים.

יחד עם זאת ראוי לקחת בחשבון שלמחקר לעולם לא יכולה להיות מעמד של אובייקטיביות טהורה- כך גם הדבר בנוגע לשימוש שנעשה בתוצאות של מחקרים.

במילים אחרות, יש להיזהר שמא גילויים שכאלה יצדיקו בטעות אלימות כל שהיא.

מני

לקראת היום הבנלאומי למאבק כנגד אלימות כלפי נשים,
קמפיין "הרס ידיך" גאה להציג:
שיר מקורי בתוספת לקליפ ייחודי בכיכובם של רודריגו גונזלס ורות רסיוק.


עזרו לנו לעזור להן ושלחו את הקישור לכל אנשי הקשר שלכם.

צפייה מהנה
צוות "הרס ידיך"

למני שלום,
אשתי הראתה לי את ההודעה שכתבה לך לגבי מכות בישבן,ואכן ראיתי את תגובתך , אני האדם האחרון שהייתי מעדיף לנהוג כך עם אישתי... אך שאלתי היא כזו , שמת לב שזו תגובה למעשה כל שהוא ,ותתפלא אני מאד מכבד את רצונותיה אך מה עם רצונותיי שכבר במשך 6 שנים מיום נישואינו אני מבקש ממנה שוב ושוב שלא תרים עליי את קולה(כן גם אם זה בטון של מורה שכועסת) גם אם אנחנו לא שווים בדעתנו, ניסתי את כל הפתרונות ואף התייעצתי עם מומחה בעניין הזוגיות,וותתפלא לשמוע, זה לא עוזר, אשתי היא אכן אישה נפלאה אני מאד אוהב אותה , העשה למענה הכל, אך הגעתי למצב שאני חייב אבל חייב להפסיק את המצב שבו היא מנסה להשליט עלי את רצונותיה ומחשבותיה ע"י טונים צורמים , ובמקום דיבורים ( שניסתי עד כה ולא עזרו ) החלטתי לעבור למעשים... ולא, אני לא עושה את זה מתוך התקף של עצבים והעדות לכך שאני לא עושה את זה מייד אחרי ,ועוד דבר אם ישאלו את אשתי עם היא תעדיף קרירות מבחניתי לאחר צעקותיה שזו תגובת ברירת מחדל או מכות בישבן ולאחר מכן חיבוק אני בטוח שיהיה לה עדיפות לאופציה השניה, וכן, תתפלא אולי לשמוע זה עוזר
הייתי שמח לישמוע את תגובתך
יום נעים

שלום לך

אני מבין מדבריך שהמכות בישבן הן דרך להתמודד עם מצוקה שאתה חש. בעיקר כאשר אתה מרגיש מולה חלש\נשלט...

אחת הבעיות בהתנהגות אלימה היא שההתנהגות אולי עוזרת לאותו רגע, (למשל כשאשתך צועקת ואתה מושפל) אבל בטווח הארוך היא פוגעת ומכרסמת ביחסים.

לכן מומלץ - במידה ואתה לא מפחד ממנה והיא לא מפחדת ממך ואתם יכולים לומר לשני מה כואב לכם- לפנות לייעוץ זוגי.

אפשרות אחרת היא לפנות לייעוץ פרטני- תוכל לרכוש שיטות כיצד להתמודד עם המצב, מתוך הנחה שלא אתה הוא זה שצריך לשנות את אישתך. תוכל לנסות ולפתח שיטות חדשות לפתור ולהתמודד עם התחושות הקשות שמובילות אותך להכות בישבן

דרך אגב- מעניין שגם אתה וגם אשתך חושבים האחד על השני במונחים נפלאים

מני

הלוואי בעלי היה מכה אותי בישבן כשלא הייתי מתנהגת אליו בצורה הולמת. זה דווקא נשמע נחמד... זה עדיף פי אלף מאשר לראות אותו כועס כל היום ולא מדבר איתי.
תעריכי זאת...

נראה לי שהנושא גולש לתחום שלא בו אנו עוסקים.

אם הילי ובעלה, שניהם נהנים מיחסים של אלימות (במלים אחרות סאדו-מאזו) - הרי זו הבחירה שלהם ומי אנו שנתערב.

אם אחד מהם לא נהנה מכך, הרי שיש בפעולה הזו משום כפיית רצונו של השני עליו, בניגוד לרצונו ובכח.

בחברה שלנו, המתיימרת להיות צודקת ומתקדמת, דבר זה יחשב כעבירה על חוקים קיימים.

בכבוד,

פנינה דובו

יש לי בעל נפלא, עוזר תומך ומאד עדין איתי, אך לאחרונה נתקלתי בתופעה מאד מוזרה איתו. זה כבר מס' פעמים, כשיש לי וויכוח עם בעלי וכשאני מרימה את הטונים או מתעצבנת עליו בעלי תופס אותי בחוזקה, מכניס אותי לחדר ואז מכה אותי בישבן, בהתחלה זה היה חלש , אז לא הגבתי , ואפילו זה היה נעים, אך לאחרונה הוא החל להחטיף לי ממש חזק וגם כשאני צורחת זה לא עוזר, והוא ממש לא מתרגש מזה,(דרך אגב הוא אומר שזה על מנת להרתיע אותי מלהתנהג אליו בצורה לא יפה) מפחיד אותי שזה יעבור לפסי אלימות אחרים למרות שבעלי הוא אדם מאד מאופק ושקול, יש לציין שלעולם לא נתקלתי באלימות ע"י בעלי, וכן לעולם לא כלפי הילדים ואף נדיר אצלו שהוא ירים עליי את הקול,
אני לא יודעת האם להעביר זאת ולקבל את זה, או שפשוט לנהוג אחרת, ואם כן כיצד?
תודה

הילי שלום

מתוך דברייך מצטייר שמה שמטריד אותך הוא הרעיון שהמעשים הנוכחיים יוקצנו ויעברו לפסים נוספים ולגילויים נוספים של אלימות.

האם המכות בישבן כשלעצמן אינן חמורות מספיק?


אם כן- אז לדעתי השאלה היא כיצד להפסיק את המעשים הנוכחיים ולא רק החשש שמא זהו סימן להתנהגויות מטרידות נוספות שעלולות להופיע.

דבר נוסף שמטריד- את מתארת את היחסים שלך עם בעלך כיחסים "כמעט מושלמים" שהמכות בישבן הן דבר חריג ביותר. האמנם?

אם מדובר ביחסים כל כך טובים - מדוע כאשר את מבקש שהוא יפסיק, הוא אינו עושה זאת?

ולבסוף- הנקודה שבה את מבקשת מבעלך להפסיק והוא אינו מפסיק- מה זה אומר? כיצד את נתפסת? עד כמה דברייך ורצונותייך אכן מקבלים יחס של כבוד


בהצלחה

מני

שלום רב, שמי סמדר, אני בת 31 יש לי שתי בנות בנות שנה ושנתיים וחצי, לאחר חמש שנות זוגיות שבהן הייתי נשואה כמעט כשלוש שנים עזבתי את בעלי עם הבנות לפני כחמישה חודשים (ביולי) כאשר היכה אותי בפעם האלף והחלטתי שלא עוד...שאני מגישה בפעם הראשונה תלונה...הוא היה עצור קרוב לשבוע, עם מעצר בית מלא וישנו צו הרחקה עד להודעה חדשה, ישנם הסדרי ראייה והוא רואה את הבנות לפי ההסדרי ראייה, וכאן אני רוצה לחלוק את הקושי שלי, אני עזבתי את עיר מגוריי, השכרתי דירה הכנסתי את בכורתי למסגרת, ביתי הקטנה נמצאת עם אימי המזונות הזמניים שנפסקו נמוכים מאוד 2800 ש"ח כרגע לשתיהן שלא נכללו בהם מדור וחינוך והוא רק התחיל לשלם בחודש זה מזונות, לא קונה ביגוד שיהיה אצלו, הוא כבר נמצא בזוגיות כבר כארבעה חודשים, מעליל עליי עלילות שבעצם מעולם לא היכה אותי, שאני עשיתי זאת לעצמי למרות שיש תמונות, שנפלתי וכיוב, אך עדיין מסרב לתת לי גט, מושך אותי ומתיש אותי כל עוד ניתן, אני מרגישה כאילו אני העומדת לדין, כאילו עליי להסביר את בריחתי ואת רצוני לחיות חיים בטוחים עבורי ועבור הבנות שראו ונחשפו לחיים אומללים ונוראיים של קללות של אלימות עוד כשהיו בריחמי ( הוא היכה אותי גם כאשר הייתי בהריון עם ביתי הבכורה) הלכנו לטיפול זוגי אך הוא כמובן קטע אותו והחליט שהוא לא צריך שום דבר ) אני מרגישה מותשת, מלאה בזעם שהוא לא נענש ושעליי לתת את ההסברים בעוד אני מהרגע הראשון לא נסיתי למנוע ממנו לראות את בנותיו ואף עמדתי על כך שיראה אותן, מה עושים עם מלחמת ההתשה הזו על מנת להישאר חזקים ומחוזקים במיוחד למען הילדות היקרות לי כל כך שלא יראו את אימן נשברת ??? וכמובן בשבילי, בשביל לדעת שאיפשהו יש גם צדק??

אשמח לעצתכן....

סמדר שלום,
אכן את צודקת, את נפגעת באופן ישיר מחוסר צדק שקיים.

במקרה שאת מתארת מקורו של חוסר הצדק ביחס של החברה כלפי נשים- הזכויות שלך נפגעות. עברת מסכת ייסורים ואת מואשמת, עוזבת את מקום מגורייך ולא מקבלת את כספך.

אני חושב שצריך לומר לך כך הכבוד, משום שידעת לקבל החלטה שאומרת "אני לא מוכנה להמשיך ככה". עשית צעד שנשים רבות מתקשות לעשות וכעת את משלמת מחיר יקר.

לצערי, אנני חושב שמצב מסוג זה יכול להשתנות באופן דרסטי. מהסיבה הפשוטה שאינך יכולה לשנות את בעלך.

לכן מומלץ שמצד אחד לא תפסיקי לפעול כדי לקבל את הזכויות שלך- זה מאבק קשה. מצד שני נסי שלא להיות עסוקה בו ובדברים שהוא אומר יותר מידי. ודבר נוסף- נסי לערב כמה שפחות את הבנות בסיכסוך. כלומר - להפריד בין היחסים שלך עם אביהן ובן יחסיהן עימו. זוהי אכן הצעה מסובכת מאוד עבורך- כיצד תוכלי "להרשות" לבנותייך לאהוב את מי שפגע בך ובהן וממשיך לפגוע בך במישירין ובהן בעקיפין (בכך למשל שאינו משלם מזונות).

ייתכן ובעלך פועל מתוך תסכול ומתוך תחושות עמוקות של קיפוח, כשלון וכל אלו אינם מאפשרים לו להבין ולקבל את העובדה שהוא פגע בך. ייתכן ומבחינתו את זו שפגעת בו והוא באמת מאמין בכך וזו הסיבה שהוא ממשיך לפעול כך, כאדם פגוע המבקש לנקום אחרי שננטש.

כמובן שתחושותיו של בעלך לא צריכים לגרום לך לשנות את עמדתך. אבל יכול להיות כעם הזמן הוא ילמד לקבל את זה שאת לא מעוניינת בו ושנפגעת ממנו ואז יוכל להתגייס ולהפסיק להצר את צעדייך- גם הוא מתוך דאגה לבנות.

כאמור , מצבך כעת לא פשוט בכלל, אבל לפי מה שתיארת הוא היה מאוד גרוע בעבר.

בהצלחה

מני

שלום רב,

אני נשואה זה 13 שנה ולא קל לי, תמיד היו לי בעיות משקל אני כיום שוקלת 90 ק"ג וגובהי 1.55.
בעלי מפציר בי כל הזמן לשמור על עצמי שאני לא עושה דיאטה ולא ספורט והוא אינו מבין כמה עניין זה קשה. (הוא רזה מטבעו).
כמעט כל יום הוא מעיר לי בנושא וגם מסיט את הילדים לומר לי שאני שמנה, שאני לא עושה ספורט.
אני ישנה כבר חודשיים בחדר נפרד מפני שיש לי בעיית נחירות ושאני מתחילה לנחור בעלי מנסה להעיר אותי ובסוף בועט בי בחוזקה כדי להעיר אותי ולהעיף אותי מהמיטה, ביום שישי האחרון ניסיתי את מזלי במיטה הזוגית, בעלי התחיל איתי ושאלתי אותו אם הוא אוהב אותי - תשובתו היתה "מה זה השאלות האלה שאת שואלת אותי", חזרתי על שאלתי שוב והוא שוב ענה לי והוסיף - "אנחנו עובדים פה" - הכוונה שאנחנו עובדים - מגדלים את ילדינו!
בבוקר בעלי שאל אותי את פשר השאלה שלי ואמרתי לו שאני בסך הכל רוצה תשובה -

תשובתו של בעלי היתה: תסתכלי על עצמך בראי - את מגעילה ואת מגעילה את כל האנשים הסובבים אותך!

* אני לא מגעילה, אני אמנם שמנה אבל יפה, מתופחת ואלגנטית, יש לי מקום עבודה מסודר ועובדתי היא לעבוד עם אנשים.

האם אני עוברת התעללות נפשית ומילולית?
אני מרגישה שהוא מנסה ללא הפסקה להוריד לי את הבטחון העצמי.
ניסינו טיפול זוגי אבל הוא לא חושב שהוא עושה משהו לא בסדר

מה דעתכם?

כן, יקירתי, את סובלת ממשהו שבהחלט אפשר להגדירו כהתעללות נפשית. זה שבעלך מצא את נקודת התורפה שלך ולוחץ עליה כל הזמן זו התעללות.

יכול להיות שזה נובע דוקא מדימוי עצמי נמוך שלו וכדי להרגיש שווה הוא צריך ללשים אותך נמוך ממנו. הסכנה היא שאת תתחילי להאמין במה שהוא עושה לך ואומר לך, כי באמת לא קל להימצא עם אדם שמתיחס ככה אליך יום אחרי יום ושעה-שעה.

אם בעלך היה יכול לאהוב, הוא היה רואה בך עוד תכונות חוץ מזה שאת שמנה (אז מה?!), אבל מזה הוא חושש כנראה, כי לאהוב זה גם להתמסר, לוותר, להיות חלש ונזקק לעתים וזה קצת מפחיד.

אבל את יודעת גם לראות את הצדדים החיוביים שלך, כמו שכתבת. את חייבת להאחז בהם ולהאמין שאת שווה בזכות מי שאת. יכול להיות שאם תתחזקי, תאהבי את עצמך ותכבדי את עצמך ותוכלי לאהוב את בעלך לא מתוך תלות או כורח אלא כי את מוצאת בו משהו שאת באמת אוהבת וגם תתמידי בכך - אולי אז תגרמי גם לו להשתנות ולשנות יחסו אליך.

זה די קשה לעשות את זה לבד מבפנים, כשאתם כבר נמצאים בתוך דפוס מתקבע של יחסים והתנהגויות. לפעמים צריך עזרה ממישהו שנמצא מחוץ למערכת שיושיט לך יד ויעזור לך לראות משהו שקשה לראות מבפנים וייעץ לך.

אז קחי את עצמך בידיים ותאהבי את מי שאת. תני לעצמך לחשוב, לרצות ולנהל את חייך כפי שהיית רוצה לחיות וכפי שמגיע לך. אל תתני לאף אחד לקחת את זה ממך. אם בעלך עדיין לא ידע להעריך אותך, תצטרכי לעשות את הבחירה שלך.

בהצלחה,

פנינה

ראשית תודה, פניתי לרב וביקשתי ממנו לדבר איתו.
בעלי טוען שאני מבינה לא נכון ושהוא לא מבין מאיפה שמעתי את הסיומת (שאני מגעילה) הוא טוען שאני שאני צריכה להסתכל בראי ולראות קודם איפה אני לא בסדר, משום מה מכל מה שקורה בבית תמיד הוא ימצא דרך להסביר שאני בסופו של דבר לא בסדר. לא רוצה סקס, לא מפרגנת, לא נמצאת מספיק עם הילדים, בשבתות יותר מידי עם המחשב או הטלויזיה (הוא דתי וגם הילדים ואני לא וזה דבר יחסית חדש מלפני כשנה) אני רחוקה מאוד מהדת.
- לא מושך אותי גבר שמפליץ בכניסה לחדר שינה ועשר דקות לאחר מכן דורש סקס, או גבר שלובש בגד ויכול להשאיר בגדים של חודש בחדר מבלי לקפל ועוד...
נראה שיש לו הרבה טיעונים נכונים אבל הייתכן שלכל דבר יש לו טענה שבסופו של מוציאה אותי "מטומטמת" כמו העניין עם זה שאני שמנה ושהוא מעיר לי לפחות פעמיים ביום - טענתו היא שהוא רוצה שאני אשמור על הבריאות שלי ...
ואני יכולה להמשיך........
הוא בסדר גמור "תלית שכולה תכתלת?

אני מסכימה עם כל מה שאת אומרת ובטח עם מה שאת מרגישה.

עם זאת אני רוצה לשאול אותך שאלה אמיתית: איך את מרגישה עם איך שאת נראית?

אם את שלמה עם זה לגמרי - לא נראה לי שאת צריכה להתרגש יותר מדי מהערות בעלך.

אבל אם גם את חושבת שאת יכולה להיראות יותר טוב ןאם גם את רוצה להיראות יותר טוב - אני מציעה לך להשקיע בזה.

קודם כל משום שזה יעזור לך להרגיש יותר טוב עם עצמך, ושנית, כי זה עשוי להשפיע גם על יחסו של בעלך כלפיך (עשוי, לא מספיק, כי הרי ברור שיש עוד דברים שעליו לעשות עם עצמו). אולי כך הוא ירגיש שאת עושה משהו באמת למענו ובשבילו (ולא רק בשביל הילדים, הבית, המשפחה וכו'...), כמו שאת רוצה גם ממנו.

אבל כל הטיפים שאני יכולה לתת כאן לא יחליפו טיפול או יעוץ זוגי. שווה לכם לבדוק את הדברים יותר לעומק.

פנינה

זו הרבה יותר מאלימות. זו כבר התעללות נפשית.

כדאי לך לקרוא את הספר "מילים הורגות" של ניני גוטספלד-מנוח.

אותי הספר הזה הציל, ואני מכירה כמה נשים שסיפרו לי שהספר שינה להן את החיים.

בהצלחה.

שלום,
אני זקוקה לעזרה והכוונה...
יש לי בן בגיל שנתיים, ילד פעיל,אנרגטי,דעתן ועקשן שאני מאוד אוהבת.
אך הבעיה היא אצלי, לעיתים, בעיקר לאחר התפרצות זעם שלו או כשהוא מסרב לשבת בכיסא בטיחות באוטו או בכלל במצבים שאני נישברת.
אני מוצאת את עצמי מפעילה עליו כוח רב ( תופסת אותו חזק ביד וכו) אני מאוד משתדלת לא לעשות כך אבל לפעמים אני נישברת.

בעלי עובד לילות כך שאני תמיד עם הבן שלנו לבד בהכל.

אני יודעת שזה כמו כדור שלג, והכוח שאני מפעילה עליו גורם לו להפעיל כוח על אחרים.
אך עדיין אני לא מצליחה תמיד לרסן את עצמי .


לאן אני פונה???

לזקוקה לעזרה שלום,

ראשית, אני סבור שאת ראויה להערכה על יכולתך להכיר בכך שיש לך בעיה ולגלות נכונות לפתור אותה. מדובר בצעד חשוב.

מאחר ואין מדובר באירוע חד פעמי, אכן רצוי שתפני לייעוץ.

להתנהגותך יכולות להיות סיבות רבות שיכולות להופיע גם יחד.

ייתכן ומדובר ברכישת מיומנויות בסיסיות של הצבת גבולות לילד.
יכול להיות שהתנהגותך היא (גם) ביטוי לבדידות שלך ולכך שכובד המשקל של ההורות נופל על הכתפיים שלך.
אולי גם לוויתורים רבים שאת עושה. המון נשים מקריבות את הקריירה שלהן בעקבות ציפיות חברתיות חזקות להיות "אימהות מושלמות".

לכן, כאמור, כדאי לפנות לייעוץ.
בתחום הפרטי כדאי לפנות לאנשי טיפול שיש להם ידע בטיפול בילדים ואולי גם בטיפול זוגי\משפחתי ולבקש התייעצות. מומלץ כבר בשלב זה לפנות כזוג (ולא לבד).

ניתן גם לפנות לעזרה במחלקות לשירותים חברתיים (רווחה). ישנן יחידות העוסקות בתחומים של ילד ומשפחה.

בהצלחה

מני

שלום,
יש לי 3 ילדים בגילאים 11.5+7+1.4, ואין לי מושג מאיפה להתחיל, קשה לי להפנות אצבע מאשימה אל בעלי, הוא אבא טוב ודואג אבל...
בעלי היקר שאני אוהבת מאוד, צועק כל הזמן, כשמונים אחוז מהפניות שלו או התגובות שלו ולא משנה אם הם מוצדקות או לא הם בטונים גבוהים. הוא משתק לי את הילדים, לא נותן להם להסביר, לא נותן להם לענות, הוא אפילו צועק על התינוקת כשהיא בוכה בטענה שהיא בוכה ומתלוננת... ואז מן הסתם הבכי גובר.
אני מודאגת מהקשר שלו עם הבכורה שלאט מבינה שאין אל מי לפנות, אני מודאגת שהיא תתרחק ממנו.
אני מודאגת לגבי הבן שלי (סנדוויץ') שכל פעם כשבעלי פונה אליו מתאבן פיזית מפחד ומפחד להוציא מילה ואז בצעקות בעלי שואל אותו למה הוא לא עונה לו.
אחרי כל אפיזודה כזו אני מנסה לדבר איתו אבל זה לא עוזר, כשאני מגיבה הוא מתנשא וצועק גם עלי, וכשהצעקות שלו גורמות לי לגונן על הילדים יותר, הוא מאשים אותי בחוסר פרספקטיבה...
אולי זה נכון אבל לפי דעתי כל זמן שהוא כזה אני מרגישה שצריכה להיות ההפך ממנו ולהיות סוג של מקלט על מנת לאזן את השפיות. אני חייבת לציין שהילדים שלי מושלמים, אני לא אומרת את זה כי אני אמא שלהם, אנחנו מאמינים בחינוך ובריפוי בעיסוק - הגדולים מעולים בלימודים, אין לאף אחד מהם הפרעות קשב, הם הולכים לחוגים 4 פעמים בשבוע, סדרי העדיפויות שלהם מובנים להם והגבולות שהצבנו מאוד ברורים כך שאין שום סיבה כמעט לנזוף בהם. אני גם חייבת לציין שלא קיימת כמעט אלימות פיזית אצלנו, אני מאמינה שזה משהו שהוא מהבית שלו, אחותו (גיסתי) היא דומה לו בהתנהגות ולצערי אפילו גרועה יותר ממנו (כן יש דבר כזה) היא אפילו מכה את ילדיה... בעלי לא מכה אותם!
אבל בוודאות ולצערי קשה לי להודות בזאת - בעלי לבדו מוריד את רמת החיים בבית שלנו ואת רמת האושר שלנו...
הוא צועק כל הזמן, בלי הפסקה ועל כל דבר מזערי שקיים או קורה בין אם צריך או לא...
כשהוא לא צועק הוא מול מסך מחשב כזה או אחר (בעלי איש תמיכה במחשבים ויש לנו 3 מחשבים בבית שהם שלנו וכשהוא מתקן של אחרים אז יש יותר).
ניסיתי לתמצת את מצבנו העגום ולמרות שישנם מצבים עגומים יותר שם בחוץ, אנא תנו עצה, אני מיואשת ואשמח לקבל הערות / הארות.

כרמן שלום

התיאור שלך מעט מבלבל, האם מדובר בטונים גבוהים או באלימות?

אם היה מדובר בטונים גבוהים בלבד הרי שבעלך היה נכון להכיר בכך שיש לו תכונה אשר נחווית על ידי המשפחה כמאיימת והיה מכיר בכך שהוא פוגע בה.

אך כפי שאת מתארת את תגובת הילדים, מצטיירת אווירת שליטה בבית.
מהתיאור עולה שהילדים פוחדים, באופן מתמשך, מהאבא שלהם.

לא נראה לי שהשתתפותם בחוגים או היותם ילדים מושלמים- יש בכך להקל על חומרת הפגיעה שיתכן שהם עוברים.

עושה רושם שנדרשת ממך תגובה ברורה יותר ביחס להתנהגות של בעלך ודרישה ממנו להפסיק להפחיד את הילדים (אולי גם אותך?). פנייה לטיפול זוגי ואפילו משפחתי יכולה לעזור בעניין. חשוב שתוכלו להשמיע את הטענות בתיווך של איש מקצוע, שיוכל לעזור לבעלך להבין מה עובר על המשפחה מול התנהגותו. ייתכן ואכן מדובר בחוסר איזון תפקידי בניכם כך שהוא תופס את תפקיד ה"רע" ואת את תפקיד ה"טובה". סוגיות אלו כאמור יכולות להתברר במסגרת טיפול משותף.

בהצלחה

מני

שלום אני בת 22 נשואה פלוס ילד,
אני רוצה להתגרש אבל בשיחה עם בעלי הוא דיבר על התבדות ואני ממש מפחדת והוא אמר שהוא יכול להשיר אותי עגונה אנחנו נשואים שנתיים מצב הנפשי של בעלי לא טוב(הוא מדבר הרבה על מוות). ניסתי לשכנע אותו לגשת לטיפול הוא לא מעוניין אני ממש מפחדת אני לא רוצה לפגוע בוא או חס וחלילה שהפגע בעצמו
פשוט הוא יורד עליי עם החברים שלו אומר דברים מזעזעים שאדם נורמאלי לא אומר לא ליידי אבל זה מתחיל להיות גם ליידי אומר דברים נוראים שאני ממש מתביישת ומושפלת שמעתי אותו ללא ידיעתו חוץ מהפעם הראשונה שהיא כן בידיעתו וסיפרו לי נשים של חבריו, ויש לא חברים שגם עושים דברים כאלה ובעלי הוא אדם מעוד מושפע מהסביבה שאני דיברתי איתו הוא הכחיש וכול מה שהוא אמר ליידי שזה עובדה, הוא גם הכחיש ואמר שהוא לא התכוון לזה, אני ממש חושבת שהוא לא נורמאלי!! שהוא עושה דברים כאלה, אני יודעת שעם אני לא יעשה משהו בסוף אני יסבול מעלימות מילולית כי הוא מעוד עלים מילולית אני ממש רוצה להתגרש ומפחדת,
*והעם הפשר לקפות עליו ללכת לטיפול או שלא ביגלל מצבוא הנפשי?

כי חוץ מי זה הוא אדם טוב, אבא טוב, בעל טוב בבית עוזר הרבה ומפרגן, אבל הוא לא דובר אמת כמעת בהכול עם בעיה שאני לא יודעת אך להתמודד איתה וגם לא רוצה להתמודד איתה אני יודעת שמצבו הכלכלי לא טוב (הוא כבר גרוש ומשלם מזונות גבוהים מהרגיל ) וניראה לי שזאת הסיבה שמפחידה אותו. הוא לא מרוויח טוב ויש חובות גדולים,ושלי גם ככה ולכן אני יהיה חייבת בעזרה אין לי משפחה תומכת וגם אין לי למי לפנות
אני לא יודעת מה לעשות אך לעזור לו בלי שזה הפגה בי ושזה לא יכך הרבה זמן אני רוצה חיים נורמאלים לי ולבן שלי, אני יודעת שטיפול נכון יעזור לו אבל בכול זאת אני רוצה להתגרש כי קשה לי לחיות עם הדברים ששמעתי ולהאמין בוא אני לא יהיה מסוגלת,

אבל בגלל הדברים הטובים שבוא ויש כאלה הוא אדם ניפלה מעוד החפת לי ולכן אני רוצה לעשות את זה נכון

הוא מודעה שמצבאו לא בסדר אבל הוא רוצה לטפל בעצמו בלי עזרה אני מעוד אוהבת אותו אבל חייבת לאסים לזה סוף
זה דיי טרי עבר שלושה ימים שהוא עשה זאת ליידי פעם ראשונה ומרגישים את החרטה שלו
אבל אני לא יכולה לקחת סיכון ולקום בגיל הרבעים או עוד ילדים ולהבין שנהרסו לי החיים

הסמך לקבל אצות
תודה מראש

ע שלום לך

בהסתמך על התיאור שלך
מומלץ שתפני בדחיפות לייעוץ ראשוני במרכז לטיפול ומניעת אלימות במקום מגורייך.

המצב הנוכחי יוצר עומסים רבים ומומלץ שתחלקי אותם עם אשת מקצוע.

האיום של בעלך בהתאבדות עלול להיות סימן מדאיג שמרמז על מצב סיכון עבורך.

לכן נדרש ייעוץ בנושא הגנה וגם כדי שלא תשיארי לבד עם כל ההתבלטויות הקשות.

מני