פורום אלימות במשפחה עמוד 24

בעלי מורחק מהבית. עובד.מטייל. עושה כרצונו.לא עובר טיפול נגד אלימות. האם יתכן שבמשפט הקרב ובא בעוד כמה ימים ,הוא ישלח לכלא?הכוונה היא שזה נשמע לי מוזר שהוא כבר המון זמן ``חופשי`` ז``א עבודה חיים אך מחוץ לביתנו המשותף. זה נשמע מוזר שישלח לכלא..לא? או שמא אני טועה.....?
תודה רבה

לא ידוע לי מה סיבת ההרחקה, עד כמה חמורה התלונה נגדו, עד כמה חמורות תוצאות האלימות, האם הן מתועדות. אם בעלך בתקופה זו לא נהג באלימות, ולא נרשמה כל תלונה נגדו במשטרה, והתלונה המקורית לא הצדיקה מעצר עד תום ההליכים, הסיכוי שישלח לכלא אינו גבוה. מעבר לכל אלה - הכל בסיכומו של דבר תלוי בשופט/ת.
גיא

בעלי מאמין כי חלק מחינוך זה להרים יד מדי פעם כדי לשמור על מסגרת של הילד, אבל אני לא מאמינה בזה. בעלי חווה זאת על בשרו עם אב שחינך אותו במכות והוא חושב שרק כך הוא נשאר ילד טוב וגדל להיות אדם טוב. לי מאד קשה לחשוב על פליקים כדרך חינוכית או כדי להרגיע ולהשתיק ילד. מה דעתך?

אני בהחלט מסכים אתך שפליקים ואלימות זו לא שיטה חינוכית, זו פשוט אלימות.
לא רק שזה לא חוקי בארץ, זה גם לא ממש עוזר - העובדה היא שמי שמשתמש באלימות לחינוך ילדים צריך לחזור ולהשתמש בה. במילים אחרות, הילד עושה שוב את מה שבעלך נסה לגרום לו להפסיק לעשות. הדבר היחיד שהפלקים והמכות משיגים זה לגרום לילדים להרגיש יותר פחד, וללמוד להיות אלימים בעצמם - כי ככה אבא שלהם עושה.
על ידי שיחה, ועמידה על כללי התנהגות בבית, ניתן להשיג הרבה יותר אכפתיות וצייתנות מהילדים. וצריך לזכור שהם ילדים לא רובוטים - יש להם את הקטעים השובבים שלהם, וצריך לקחת דברים בפרופורציה.
מקווה שעזרתי, גיא

היי,

יש לי אבא אלים, לרוב הוא מתעצבן וצועק אך מדי פעם זה נגרר למכות. הוא רודף אחרי עד החדר שלי ומכה אותי חזק עד שהוא נרגע, לא עוזר הבכי שלי והבקשה שיעזוב אותי. רציתי כבר בעבר ללכת למשטרה וכל פעם אמא שלי משכנעת אותי לא ללכת, שהפעם אני אוותר ועוד. אני מפחדת שגם אם אפנה למשטרה זה לא יועיל, כי בעבר כשהלכתי לפסיכולוג זה רק החמיר את העניין. כשאבא שלי בהתפרצות זעם הוא לא רואה כלום ממטר, גם אנשים זרים ובעיקר מי שקרוב אליו.
אף אחד לא יודע את זה, חוץ מהשכנים שבטח שומעים את הצרחות. ככל שאני גדלה הוא מכה אותי פחות, אבל יותר רציני. היום אני כבר בת 15 ועדיין מפחדת לחזור הביתה מבית הספר כשהוא נמצא. אני גרה במקום קטן ולא רוצה ליצור רעש גדול מדי. אני לא יודעת מה לעשות. כל פעם בורחת מהבית וחוזרת, אחותי הגדולה בחו"ל, אחותי הקטנה סובלת כמוני ואמא שלי מפחדת ממנו.

שלום לך, את מתארת סיפור של אלימות קשה ביותר - ותחושה של סכנה, גם לך וגם לאחותך הקטנה. במקרה כזה את חייבת לפנות ללשכת הרווחה המקומית, בכל לשכה כזו ישנם עובדים סוציאליים (המכונים "פקידי סעד לחוק נוער") אשר בתוקף תפקידם חיבים לפעול על מנת להגן על ילדים מפני אלימות הוריהם, והם גם יודעים כיצד לעשות זאת (פסיכולוגים לא תמיד יודעים). אנא עשי זאת כמה שיותר מהר, למענך ולמען אחותך הקטנה. אם תכתבי את עיר/ישוב מגורייך - אוכל להפנות אותך אל האנשים הרלבנטיים - את לא חיבת לכתוב באינטרנט, את יכולה לפנות אישית באמצעות כתובת הדואל שלי שנמצאת באתר הכניסה לפורום.

גיא

הוא היכה אותי הרבה וליפעמים אם מחבת אפילו! אני מכיר את ההרגשה שלך,אני ראיתי הרבה מיקרים כאלה ומה שאני מציע לך אולי נישמע רע אבל זה עלול ליהיות הכרחי את גודלת ואם הזמן את יכולה להגיע לדרגת כוח דומה לשלו ואף לעקוף אותו אם תיתאמני בצורה אינטנסיבית במישקולות וחוג הגנה עצמית או איגרוף גם יכולים לעזור,את צריכה להתחיל לקחת שליטה בבית כדי שלא תיצתרכו ליחיות בפחד זה קרה לי את צריכה להעמיד אותו במקום במיגרש שלו לא עכשיו עוד שנה שנתיים ככה שתיתחזקי.

שלום רב,

רציתי להתייעץ על הקשר שבין בעלי לבין הילד שלנו בן 8. בעלי לא מצליח ממש לתקשר איתו ונוטה בדרך כלל לחוסר סבלנות, בני מאד שובב וסקרן, הוא כל הזמן מתעסק בדברים ומשחק. כשבעלי בבית הוא משקיט אותו ולפעמים אפילו צורח עליו בגלל שהוא לא מצליח להשתלט עליו. אני מנסה לתווך ולבקש שיהיה רגוע יותר והוא מאיים שיכה את הילד אם לא ישמע לו. יכול להיות שהוא לא אוהב אותו?

תיקי שלום, מתיאורך נשמע שבעלך יכול להעזר ביעוץ הורי מותאם. עם זאת, לא הייתי נחפז לטעון שאינו אוהב את הילד, סביר מאד שהוא אוהב אותו בדרכו, אך יתכן שהוא חסר את הכישורים המתאימים להתמודדות עם הסקרנות והשובבות של הילד.
יתכן גם שחוסר הסבלנות קשור בעוד תהליכים שאת פחות מקשרת ביניהם לבין יחסו של בעלך אל הילד - כמו קשיים בקשר הזוגי שלכם, או לחצים בעבודה. בכל מקרה, שווה להתיעץ עם מישהו שיכול להתבונן על התמונה המקיפה ולא רק על התנהגותו של בעלך כלפי הילד.
אני ממליץ לך לגשת יחד אתו ליעוץ הורי אצל פסיכולוג/ית או עובד/ת סוציאלי/ת המתמחה בטיפול בילדים (בדרך כלל הם מתמחים גם ביעוץ להורים) או לתחנה לטיפול משפחתי, ולקבל שם הדרכה וסיוע.
בהצלחה
גיא

שלום לכם,

אני יוצאת עם מישהו כבר חודש ונורא כיף לי ונעים, הוא מקסים בעיני. לפני יומיים כמעט שכבנו בפעם הראשונה. אבל במהלך האקט עצמו הוא לפת את צווארי חזק כמו חניקה והמשיך להתחכך בי. לא יכולתי לסבול את זה והפסקתי את כל העניין. אבל לא אמרתי לו מדוע. לא נראה לי שהוא התכוון להכאיב לי, אבל זה היה נוראי. העניין הוא שבאותו ערב כשקמתי מהמיטה וכולי הייתי המומה, לא כל כך ידעתי מה לעשות ופשוט ביקשתי ללכת הביתה. חבר שלי לא הבין מדוע אבל התנהג כאילו הכל כרגיל. עכשיו אני רוצה לשוחח איתו וקצת מפחדת שהייתי צריכה לעשות את זה באותו רגע. אולי עכשיו זה מאוחר מדי כי נראה לי שהוא לא שם לב בכלל שנפגעתי מכל העניין. אני חושבת שיקח לי זמן להיכנס איתו למיטה שוב.
האם זה נורמלי לאחוז בצואר בכוח בזמן יחסי מין? זה נראה לי ממש לא רגיל והאמת די מפחיד ואני שואלת את עצמי אם בכלל שווה לדבר איתו על זה, אם הוא עשה זאת בטבעיות שכזו

טל שלום, לא זה לא נורמלי לאחוז בצואר עד כדי חנק במהלך יחסי מין. מצד שני - יש סיכוי שלא עשה זאת בכוונה אלא מתוך התרגשות וחוסר תשומת לב. נסי לדבר אתו על כך, ואם הדברים חיגיעו לכך שזה יחזור על עצמו - מוטב שתקלי את המשך הקשר אתו, או אם המשך הקשר חשוב לך - פניה משותפת ליעוץ זוגי ומיני.
בהצלחה,
גיא

שלום

אבא שלי מתעצבן מאד בקלות וצועק. הצעקות שלו מלוות אותי מגיל צעיר ואני בדרך כלל נוהגת לפרוץ בבכי ברגע שהוא צורח עלי. האם זה נחשב אלימות, איך יודעים מתי הצעקות הן מוגזמות, האם זה מקובל לצעוק לפעמים, כ חברה שלי אומרת שכל אחד צועק לפעמים ושאני מגזימה. אבל אני כל כך שונאת את זה. אנא עיזרו לי

אלין שלום, לא ציינת בת כמה את - גורם שיכול להיות מאד משמעותי מבחינת התשובה שלי. ישינו הבדל גדול אם את מבוגרת וגרה מחוץ לבית, או ילדה הגרה בחסות הוריה.

חשוב לי שתעדכני, ואז אוכל להתיחס יותר לעומק. באופן שטחי, אוכל לאמר לך כי,
כילדה, אני יכול להמליץ לך לפנות ליועצת בית הספר, או אפילו לפנות בעצמך ללשכת הרווחה המקומית ולבקש להתיעץ עם עובד סוציאלי המתמחה ביחסי הורים וילדים.
אם את בוגרת - אני ממליץ לך לפנות לטיפול מקצועי בו תלבני את מערכת יחסיך עם אביך.
בהצלחה, גיא

שלום רב.

הבן שלי בן 12 ומרבה להסתגר בחדר. אם אני מנסה לפנות אליו הוא כועס ונוהג לטרוק את הדלת. אתמול הוא איים כי יכה אותי למרות שלא עשה זאת.
חשוב לי לציין שאני אם חד הורית ולכן אין אבא בבית. תקופה מסויימת הוא הלך ליועצים ועכשיו הפסיק והיה פחות בעייתי ופתאום שוב חזר לו ההתנהגות הזו. האם יש מסגרת שאפשר לקבל עזרה במחירים מוזלים?

בהחלט אפשר לקבל עזרה במסגרת לשכת הרווחה המקומית, תחנה לטיפול מפחתי או ביחידה לטיפול באלימות במשפחה באזור מגוריכם במחירים מוזלים. במקומות אלו עובדים עובדים סוציאלים בעלי הכשרה לעבוד עם בעיות מפשחתיות ואלימות - גם של ילדים ונוער, והתשלום מבוסס הכנסה. בהצלחה, גיא

אני מרגישה מיואשת! כל שבוע מריבה חדשה..........

למיואשת שלום, את לא מזכירה נושא או שאלה שאליה ניתן ממש להתיחס. עם זאת, לכתוב שאת מיואשת ו"כל שבוע מריבה חדשה" בפורום העוסק באלימות במשפחה, זוהי בהחלט אמירה הנשמעת כקריאה לעזרה. כיון שכך, הייתי ממליץ לך לשקול מחדש את מערכת היחסים, ולבחון ברצינות את האפשרות לשנות אותה על ידי יציאה מנה, או על ידי עשית שינוי אמיתי - דבר אשר לעיתים ניתן לעשות לבד, אך בדרך כלל דורש סיוע מקצועי.
בהצלחה,
גיא

אני בן 13. אני ואחותי כל הזמן רבים מכות. מה אפשר לעשות כדי להפסיק את האלימות הזו?

שלום אריק, לא כתבת בת כמה אחותך, ואם יש עוד אחים במשפחה. בכל מקרה, כדי ללכת מכות דרושים בדרך כלל שניים. לכן, כדי שאתה ואחותך לא תלכו מכות, צריך לעשות הפרדת כוחות. כיון שהבעיה מציקה לך, הייתי ממליץ לך להתרחק ממנה, ואם היא מתגרה בך (ואני די משוכנע שכך אתה מרגיש), תנסה להתעלם, או לבקש את התערבות המבוגרים. אתה יכול להגיד להוריך שהיא מתגרה ואתה מבקש מהם להתערב כדי לעזור למנוע מריבות.

בהצלחה, גיא

בילדותי סבלתי מאב אלים פיזית ומילולית.
כיום איני נמצאת בקשר אמנם, אך אני מפחדת כי יש בי ניצני אלימות וכעסים מודחקים.
לעיתים הם יוצאים בדמות כעס גדול וצעקות וחוסר סבלנות.
אני חוששת מכך בהקשר למשפחה וילדים.
מה ניתן לעשות?

ראשית, העובדה שאת מודעת לכך, זה כבר חצי הדרך לשינוי, ועל כך תבורכי. מעבר לכך, הדבר הטוב ביותר שאת יכולה לעשות עבורך ועבור ילדייך זה לקבל ייעוץ מקצועי וטיפול. זה יאפשר לך להתמודד טוב יותר עם נטיות הכעס שלך, למצא פתרונות ותחליפים להתפרצויות הכעס, ובאופן כללי להרגיש טוב יותר עם עצמך, וכך להיות רגועה יותר ולהגיב טוב יותר לסביבתך. ניתן ללכת לטיפול ולמצא ייעוץ באופן עצמאי, דרך קופות החולים, או דרך לשכת הרווחה המקומית. בהצלחה, גיא

אני יוצאת עם מישהו כבר חודש ויש לי תחושה שיש בו משהו אלים,
הוא לא מאפשר לי להיות רגועה כשאני איתו, אני כל הזמן חוששת שעוד שניה הוא מתעצבן או מתפרץ.
הוא עוסק באומנויות לחימה ואולי בגלל הנושא זה מעססיק אותי.
כיצד אני יכולה לזהות בהתנהגותו אם הוא יכול להיות אלים כלפי?

ימית שלום
לדבריך אין כרגע כל עדות לאלימות שלו. מצד שני, תחושות מקדימות- כמו זה שאת לא מרגישה רגועה אתו - הן סימן לכך שיש בעיה במערכת היחסים ובמקומך בה בכלל, גם אם אין אלימות. לא הייתי ממליץ לאף אחת להמשיך לצאת עם מישהו שהיא מרגישה לא רגועה אתו. זה פשוט לא בריא נפשית, ובסיכומו של דבר גם פיזית.

סימני אזהרה לאלימות אפשרית בהמשך הם תופעות כמו חשדנות יתר שלו, חטטנות ןצורך לדעת בפרטים הכל לגבי קשרים אישיים שלך עם חברות או אפילו עם ידידים גברים, נסיונות למנוע ממך קשרים, או להשתלט לך על הזמן, האשמות חוזרות על כך שאת לא מקדישה לו מספיק תשומת לב, לא נמצאת אתו מספיק, וכמובן התנהגות אלימה מצדו כלפי אנשים אחרים (במקומות בילוי, פאבים, וכד). אף אחד מאלה לא אומר בודאות שאכן הוא יהיה אלים כלפייך, אך אלו הם סימני אזהרה מוקדמים .

תודה רבה עזרת לי מאד, כל מה שציינת אכן היה נכון לגביו ולכן עורר בי חשדות.

היי,

אני מוטרדת מזה זמן רב מקולות וצעקות הבוקעים מהדירה שמעלי,
אני חוששת שהאב נוקט עם ילדיו גישה מילולית אלימה ווולגרית.
איני יודעת לגבי אלימות פיזית כי אני שומעת רק צעקות.
הילדים לא בוכים, הם רק משתתקים כשהוא צועק.
הם בני כשנה ושלוש משהו כזה.
איך אני יכולה לנסות לברר או לפנות לרשויות כשאני ללא באמת יודעת מה קורה שם?
מה עלי לעשות להגנת הילדים הקטנים?
אשתו נראית לי מפחדת ממנו והרבה לא בבית

כאשר מדובר באלימות מילולית, צעקות וכד' - אין הרבה שניתן לעשות. את יכולה לנסות לצור קשר עם האשה ובעדינות לברר אם ישנה בעיה, מעבר לכך - זהו מצב לא נעים, אך לפעמים הפתרונות אינם זמינים, ואלו זמינים עשויים להיות גרועים יותר מהבעיה

מה עונשו של אב אשר מכה את בנו כשהוא כועס עליו? האם הבן צריך לקחת עורך דין? אם ילך למשטרה, השוטרים יצחקו עליו בפנים, איך אפשר למנוע ממנו סבל מיותר?

יולי שלום.
על פי החוק אסור לאב להכות את ילדיו. מבוגר שיודע על כך שמבוגר אחר (או קטין) מפעיל אלימות כנגד ילד או נער, חייב על פי חוק לדווח למשטרה . ניתן לדווח גם ללשכת הרווחה לפקיד סעד לחוק נוער. אם את יודעת על מקרה כזה, ומעדיפה לא ללכת למשטרה, את יכולה לפנות ללשכת הרווחה הקרובה ולבקש לדבר עם פקידת סעד לחוק נוער. פקידי סעד הנם עובדים סוציאליים המתמחים בעבודה עם מערכת החוק ובתי המשפט.

בהחלט תהיה התערבות בכזה מקרה, ובאם יש צורך - תוגש גם תביעה רשמית במשטרה.

את מדברת על החשש לפנות למשטרה שמה יצחקו על הנער או עלייך, מצב בו השוטרים מסים לזלזל או להוריד מערך הפניה ("יצחקו עליו בפנים") - לשוטר אסור להתעלם מתלונה כזו, והוא חייב לרשום אותה ולהעבירה לאחראים עליו. במקרה ששוטר מגיב כך, צריך לבקש ממנו את שמו, דרגתו ומספרו האישי (הוא חייב לתת!) ולהודיע לו שהוא אינו ממלא את תפקידו ואת רוצה להגיש תלונה כנגדו - זה בדרך כלל מבטיח שינוי גישה של 180 מעלות.

לא נראה לי שהגשת תלונה במשטרה בעשור האחרון.
השוטרים יודעים היטב שבמח"ש לא יעשו להם כלום, וזה ניכר ביחס המזלזל והפוגעני שלהם כלפי מי שמגיש תלונה.
אני אומרת את זה מניסיון וגם בצער רב. לפעמים רק הגשת תלונה במשטרה (עוד לפני שדיברנו בכלל על הליך משפטי) יכולה לגרום נזק רב, ויש לשקול היטב אם באמת רוצים לעשות זאת, ולקחת בחשבון אפשרות של פגיעה קשה משוטרים חסרי הכשרה, עמוסים בסטיגמות, או סתם מטומטמים.

אני לא מבטיח שינוי גישה, ונתקלתי רבות באטימות וגסות של שוטרים בכל הקשור לאלימות במשפחה (וגם בתחומים אחרים). לכן, שני דברים שיכולים לעזור - א. לפנות ללשכת רווחה ולבקש לדבר עם פקיד סעד לחוק נוער - שמתוקף תפקידם יכולים להתערב ולהפעיל את המשטרה גם כן. ב. כאשר נתקלים באטימות של שוטרים, לבקש מיד את השם ואת המספר האישי (שהם חיבים לתת) ולעמוד בתוקף על זכויותיך להגיש תלונה - , מסניוני אם עושים זאת, במיוחד אם שולפים דף או פנקס קטן לרשום עליו את הדברים (רצוי תמיד לבא מצויד בפנקס ועט לתחנת משטרה או כל מערכת ביורוקטית אחרת), היחס משתנה לפחות לאותה שיחה.

ילדי בניי 10 ו8,הם מציקים אחד לשני ,זה מתחיל בהצקות קטנות (באופן פיזי)וכמובן נגרר לאלימות של מכות מכאיבות בינהם,כמעט תמיד יש את מי שמציג עצמו כקורבן וכמובן שלדבריהם אף אחד מהם לא התחיל. התסכול הגדול שלי כמו כאבי העצום מכך שילדי פוגעים אחד בשני שאני לא מוצאת את הדרך לעצור את המעגל המכוער הזה, עם כל הפצרותי שישתמשו במילים, שהם ילדים גדולים וכו .. מה עלי לעשות?
תודה רבה

שלום,
ראשית, מריבות בין אחים הן דבר נורמטיבי כשלעצמו. פעמים רבות הן מאוזנות על ידי משחק משותף, ועשיה אחרת ביחד. השאלה היא ענין האלימות שמתרחשת בינהם, ומה היחס בין המריבות לבין העשיה והמשחק המשותפים. אני הייתי מנסה לראות זאת בפרופורציה - ופרופורציה היא בין השאר שיפוט אישי.
אני מכיר אמא לשני בנים מבוגרים, אשר נסתה (כאשר היו ילדים) למנוע מהם לריב, עד שבנקודה מסוימת קלטה שאין לכך כל סיכוי, ואישרה להם להמשיך להתקוטט ולריב, תוך שהיא אומרת להם - "לא נורא, זו הכנה לחיים". באופן פרדוקסלי, המריבות הלכו ופחתו בעקבות זאת. לאחר תקופה שלא היו כל מריבות, פרצה שוב קטטה, היא נסתה להפריד, ושני הילדים עצרו לרגע ואמרו ברצינות "מה את מתערבת, אנחנו מתכוננים לחיים". כיום שניהם בוגרים, וכלל לא אלימים.
לכן, אם האלימות היא "קלה", מהסוג של דחיפות והתגוששויות שלא מסכנות איברים על השטיח, לא הייתי מתרגש במיוחד. אם בכל זאת קשים לך העימותים ביניהם - דרך אחרת היא להכריז באופן תקיף על הפרדת כוחות, והגדרת גבולות מרחביים פיזיים ברורים שאותם אסור לשני הצדדים לחצות - חדרים נפרדים אם יש, לשמור על מרחק של חצי מטר בין אחד לשני בכל זמן ומצב, וכד', ולעמוד על כך בתוקף, עם סנקציות ברורות למי שמפר את הכללים החדשים.

חברי כבר 3 שנים החל בזמן האחרון לשתות אלכוהול כל ערב ולהתעצבן עלי ולקלל אותי, מה עלי לעשות?
תודה רבה

יש קשר מוכח בין צריכת אלכוהול ואלימות. זה בהחלט סיבה לדאגה. אני מציע לך לקיים אתו דיון מתוך ידיעה שאם זה לא עוזר את צריכה לעזוב אותו.

אם למשל אבא שלי פעם אחת נתן לי סטירה חזקה אחרי זמן של כמה חודשים נתן לי בוקס ואחרי עוד משהו כמו חצי שנה ניסה לחנוק אותי (והכל היה מתוך עצבים) וכבר חצי שנה לא נגע בי יש סיכוי שהוא יפגע בי שוב? יש צורך לפחד ממנו?

תודה רבה

לפי כל תאורך, האלימות חוזרת על עצמה כל כמה חודשים, ואף עוברת הסלמה ומתחזקת - מסטירה לאגרוף לחניקה - בהחלט יש צורך לפחד ממנו, ורצוי מאד לחפש עזרה מקצועית. אני לא יודע בן כמה אתה, אך בכל מקרה, ניתן לפנות ללשכת רווחה או לתחנה לטיפול באלימות במשפחה הקרובה לביתך, ולבקש עזרה מקצועית

האם מוגדר בחוק עונש לאלימות מילולית? תודה רבה. דרך אגב היא קשה יותר לעיתים מאלימות פיזית

אורי שלום, אין חוק כנגד אלימות מילולית. אולם, ישנו חוק מאז שנת 2002 כנגד "הטרדה מאימת. חוק זה מתיחס לאיומים ופגיעות מילוליות שמוגדרות כהטרדה.

עם זאת, יש לזכור כי כדי להפעיל את החוק יש להגיש תלונה במשטרה , כדאי להעזר בעורך דין או בעובד/ת סוציאלי/ת המתמחה התחום. לצערי ומנסיוני, המשטרה נוטה לעיתים קרובות להתיחס בזלזול וסלחנות לתלונות כאלה, ולמנסה לרפות את ידי המתלונן/ת ולגרום להם להמנע מהגשת תלונה או לביטול התביעה, או אף לגרום למתלוננ/ת להרגשי כאילו הם אלו שמטרידים את המשטרה בשטויות. לכן עזרה מקצועית וליווי מקצועי טוב חשובים מאד בעיקר בהקשר בו יש מרחב פרשנות רב . בכל מקרה, רצוי לגבות כל תלונה כזו בהוכחות - הקלטת שיחות שלכם בהן ביקשתם מהמטריד להמנע ולהפסיק להטריד, תכתובות אימייל סמס או כל עדות ברת הוכחה אחרת.
זוהי לשון החוק (ציטוט):
"חוק מניעת הטרדה מאיימת, התשס"ב- 2001
1. מטרה
מטרת חוק זה היא להגן על אדם מפני פגיעה בשלוות חייו, בפרטיותו, בחירותו או
בגופו, בידי אדם אחר שנקט נגדו הטרדה מאיימת או שפגע בגופו.
2. הטרדה מאיימת מהי?
(א) הטרדה מאיימת היא הטרדתו של אדם בידי אחר בכל דרך שהיא או נקיטת איומים
כלפיו, בנסיבות הנותנות בסיס סביר להניח כי המטריד או המאיים עלול לשוב
ולפגוע בשלוות חייו, בפרטיותו או בחירותו של האדם או כי הוא עלול לפגוע
בגופו.
(ב) בלי לגרוע מהוראות סעיף קטן (א), הטרדה מאיימת כלפי אדם יכול שתהא, בין
השאר, באחד מאלה:
(1) בבילוש, במארב או בהתחקות אחר תנועותיו או מעשיו, או בפגיעה בפרטיותו בכל
דרך אחרת;
(2) בנקיטת איומים בפגיעה בו או במאיים עצמו;
(3) ביצירת קשר עמו בעל פה, בכתב או בכל אמצעי אחר;
(4) בפגיעה ברכושו, בשמו הטוב, או בחופש התנועה שלו.
(ג) לענין חוק זה אחת היא אם המעשים המפורטים בסעיפים קטנים (א) או (ב) נעשו
כלפי האדם או כלפי אדם אחר הקרוב לו, בין במפורש ובין במשתמע, בין במישרין
ובין בעקיפין."

מקווה שעזרתי,
גיא

יש לנו בבניין שכן שלפעמים כל הבית שומע את הצרחות שלו. אינני יודעת אם בזה מסתימת אלימותו או שיש עוד דברים באמתחתו. האם לא להתערב או שכדאי לשוחח עם אשתו? הם לא ביחסי קרבה עם שאר השכנים. יש להם ילד בגיל עשרה.תודה

רוני שלום,
מתיאורך משתמע שלא ידוע לכם האם השכן משתמש גם באלימות פיזית, או רק בתוקפנות מילולית וקולית (צעקות). מבחינה חוקית - אין הרבה שניתן לעשות. לעומת זאת, מבחינה אנושית - הייתי ממליץ להתידד עם אשתו - גם אם לא תגלה לכם דבר מהמתרחש בבית - אין כל ספק שידידות ותמיכה נפשית תמיד יכולים לעזור, ואולי יצרו פתח לגילוי נפש בהמשך.
לגבי הילד - אין ספק שילדים סובלים כאשר יש מריבות בין ההורים, גם אם המריבות אינן אלימות פיזית, אולם - ואת זה אסור לשכוח - התערבות של מערכות המדינה (עובדים סוציאליים, פקידי סעד), ו"הרחקת הילד מהבית למען טובתו" - וזהו בדרך כלל הפתרון - פעמים רבות פתרוןנות אלו גרועים יותר מהבעיה שנועדו לפתור.
לגבי שיחות עם האשה - אל תתפלאי אם נסיונות ההתקרבות אליה יתקלו בהסתייגות - אחד המאפיינים של מערכת זוגית המאופיינת בשתלטנות (וכזו קיימת פעמים רבות גם כשלא קימת אלימות פיזית), היא הנטייה למנוע מבת הזוג ליצור קשרים מחוץ לדלת הבית. ישנן דרכים רבות להשיג זאת, בין השאר על ידי כך שגורמים לה להרגיש אשמה על זניחת הבעל/הילדים/הבית; על זה שהיא חושפת כביכול סודות משפחתיים באזני זרים, וכו'. אך דווקא בשל כך, אם אמנם אותה אישה סובלת משתלטנות ותוקפנות רגשית ומילולית של הבעל - כדאי לתת לה קרש תמיכה והצלה.

בהחלט יתכן שהמצב אינו כל כך גרוע, ומדובר במערכת יחסים עם עימותים כמו במשפחות רבות בהן אין אלימות, וניתן לפתור זאת באמצעות טיפול זוגי - שיועיל גם לזוג וגם לילדיהם. לעיתים מה שנדרש כאן זו עצה ידידותית - אך כדאי להיות ידידים לפני שנותנים עצות למישהי שלא ביקשה אותן.

כל טוב, ובהצלחה
גיא

שלום,
גדלתי בבית אלים מאוד. בילדותי ספגתי אלימות פיזית, אלימות מילולית, הזנחה רגשית וחוסר קיצוני בחום, אהבה וסבלנות.
היום אני בת 31, ונדרשת בעצמי לשאלת הילדים- להביא או לא להביא?
ידוע לי כי רוב רובה של ההורות נעשית על "טייס אוטומטי", באופן אינטואיטיבי, ובהתאם לדפוסים שנטבעו באדם מילדות. מכיוון שהדפוסים שדבקו בי הם כל כך קשים, הגם שעברתי טיפול פסיכולוגי ארוך ומוצלח, אני מפחדת שבשעת אמת, עם כל הלחץ והטירוף שבגידול ילדים, יצאו ממני החוצה המפלצות ההן, ובעצם אהפוך לסוכנת של סבל ואומללוות, נשאית של הפתולוגיה המשפחתית מדור לדור.
שאלתי: האם יש סטטיסטיקות שמראות איזה אחוז מהילדים המוכים הופכים להורים מכים? האם יש שוני בין גברים לנשים? ועוד שאלה קצת אישית: האם כל אחד חייב להיות הורה? אולי יש אנשים שהאינטרס הציבורי הוא שלא יהיו להם ילדים (כמוני למשל)?

מיכל שלום,
אין הורים מושלמים.
כל ההורים עושים טעויות. לפעמים כהורים אנו כועסים מדי או סלחנים מדי, חונקים מדי מתירנים מדי. האלמנט החשוב הוא לשים לב להתנהגותנו, ולהתנהגות הילדים, וכאשר אנו תופסים את עצמנו בהתנהגות חריגה, לעצור ולשאול את עצמנו, ואולי את בן הזוג - מה אנו יכולים לשנות. כאשר התנהגותו של הילד או הילדה חריגה - גם אז ישנה אחריות מסוימת עלינו כבהורים, וזה הזמן לעצור ולשאול איפה אנו טועים.
נכון שיש למידה אוטומטית של דפוסי התנהגות והעברה בין דורית של התנהגות בעיתית ואף של אלימות. אולם, מצד שני את מתארת כיצד עברת טיפול פסיכולוגי, ואת ללא ספק בעלת מודעות עצמית גבוהה וביקורתית מספיק כלפי עצמך כדי לזהות את אותם מקרים בהם כאמא תעשי טעויות. ואם אינך בטוחה - ונראה לך שאת בכיוון לא נכון לאורך זמן - ניתן לפנות לייעוץ. קשה לי להאמין שתהפכי לסוכנת של סבל ואומללות עם כל כך הרבה אכפתיות.

לגבי שאלתך האחרונה - אני לא מאמין שישנו כזה דבר "אנשים שהאינטרס הציבורי הוא שלא יהיו להם ילדים " - צר לי לאמר לך אך אמירה זו מזעזעת אותי יותר מסיפורך - היא מתאימה למשטרים אפלים המנסים לקבוע מהי טובת הגזע או המדינה ולהשתלט על חינוך הילדים למען הכלל - לא למען עצמם או למען הוריהם. ישנם מקרים נדירים, קיצוניים וקשים, שלמען טובת הילד יש להרחיקו מהוריו - אך מהאופן בו את מודאגת, ברור לי שלא בך מדובר.

בהצלחה ובעיקר - בהנאה ובכיף בהורות, זהו מפתח להורות טובה,
גיא

אתה צודק שזה לא "אינטרס ציבורי", זאת היתה בחירה טיפשית של מילים. התכוונתי לאינטרס האישי שלי, בתור מי ששוקלת להביא ילד לעולם. (והאינטרס של הילד האופציונלי). אני יודעת שכשאני מביטה לאחור על ילדותי, היה שם כל כך הרבה סבל, שעדיף שלא היתה. המחשבה שמישהו ירגיש כך (או משהו קרוב לזה) בקשר אלי- מצמררת אותי.
וזה נכון שעכשיו אני נשמעת שקולה ומודעת לעצמי, אבל תאמין לי שכשאני בלחץ, התגובות האוטומטיות שלי הן כוחניות וחסרות סבלנות.
בעצם, השאלה שלי היא יותר רחבה: האם לדעתך ומנסיונך, מי שלא קיבל בילדותו את התשתית המתאימה של אהבה, הגנה וביטחון, יוכל (בעזרת עבודה פסיכולוגית נמרצת) לקבל גישה אמיתית, מלאה, למשאבים כמו חום, אהבה ללא תנאי, שמחת חיים, אופטימיות, שלווה וכיו"ב.
אולי זה לא קשור ישירות לנושא הפורום, אבל זה נושא שמעסיק אותי מאוד, ואשמח לשמוע את התייחסותך.

מיכל שלום, התשובה בקצרה היא בהחלט כן.

אני ובעלי נשואים קרוב ל5 שנים ויש לנו 2 ילדים.
אני תמיד משוחחת איתו בצורה רגועה והוא מגיב לי בצורה לא יפה ומתעצבן עלי
והיכה אותי ויש לי סימנים בגוף..וזה לא פעם הראשונה..
אני מעוניינת לפנות למשטרה ללא ידיעתו ולפתוח לו תיק ולספר מה עבר עליי באותו יום שהיכה
אותי,ולבקש שלא יבואו לעצור את בעלי..ולא צו הרחקה.
אני רוצה לפתוח תיק עליו במשטרה ולחסוך ראיות נגדו שאוכל להתגרש ממנו בקלות..
האם זה אפשרי?
אשמח לשמוע את תגובתך..
בברכה.

אנה שלום,
את תמיד יכולה לפנות למשטרה ולבקש לא לפתוח תיק, אך אז הפניה שלך לא תרשם. את יכולה במקביל לפנות ליחידה לטיפול ומניעת אלימות במשפחה להתיעצות, הם יכולים גם להדריך אותך בתהליך הגרושים עד מידה מסוימת.

בהצלחה, גיא