פורום אלימות במשפחה עמוד 9

איך אני מדברת עם חברה שלי שהיא מוכה ומשכנעת אותה לעזוב מבלי לוותר על החברות?
תודה.

לשיר שלום

נראה שאת אכפתית מאוד כלפי חברתך וזה יפה. אך ברצוני להסב את תשומת ליבך לכך שבבקשתך יש מספר מיתוסים או אמיתות שהייתי רוצה לחלוק עליהם:

1. שחברתך צריכה לעזוב את הקשר
2. שתפקידך לשכנע אותה לעזוב
3. שהתערבותך יכול להוביל לסיום החברות בניכן

הייתי מציע לך להיות יותר צנועה בעניין-

אם חברתך מוכה הרי שהיא זקוקה לתמיכה מצידך. סביר להניח שהיא נמצאת במערכת יחסים סבוכה ושהיא בעצמה נמצאת בתסבוכת. עמדה נחרצת מצידך יכולה רק לגרום לה להתגונן ואף להגביר את מצוקתה. לכן המהלך שנדרש הוא הושטת יד, אך לא קביעה פטרונית.

כדי להתמודד עם האלימות חברתך צריכה לפנות ולקבל עזרה. וזהו תהליך מורכב וקשה שדורש תמיכה. טוב תעשי אם תוכלי להתמקד בנושא זה - מבלי לשפוט אותה ולהחליט עבורה מה נכון או לא נכון. חברותך נמדדת לדעתי ביכולת להיות לצידה גם אם היא לא מסכימה עם דעותייך בעניין.

הייתי מציע לך להסתפק בלומר לה שאת דואגת לה, שאת לא חשובת שהיא צריכה לסבול, שלא מגיע לה יחס מסוג זה ושאת מעוניינת לדעת במה תוכלי לעזור בעניין.
בהצלחה
מני

שלום
יש לי שאלה שהפניתי גם לפורום גירושין אך כאן היא נראית לי מתאימה יותר:
נפרדתי שנה שעברה מבעלי בעקבות יחס משפיל ומזלזל מאד
לא הייתה אלימות אבל היתה השפלה
הוא לעג לי בלי סוף ,העביר עלי ביקורת 24 שעות ביממה היחס שלו אלי היה כלשפחה
הוא דרש ממני לנקות את החריצים בין הבלטות במטבח, כשהתארחנו אצל הוריו הוא לקח לעצמו את המיטה הנוחה ולי נתן מיטה קשה (הוא היה מודע לזה כי הוא אמר לי בפרוש שהוא לוקח לעצמו את המיטה הנוחה יותר) וכל זה רק חלק מהדוגמאות
הבעיה שלי היא שאחרי שנפרדתי גיליתי שאני בהריון ולפני 5 חודשים ילדתי תינוקת מקסימה
שאני מאד קשורה אליה, בעלי מגיע מדי פעם לביתי לראות אותה ועכשיו שאנחנו כותבים הסכמים לקראת הגט הוא מבקש להוציא אותה הבעיה שאני פוחדת שהוא יפגע בה
משום שהוא אדם רע וקר אמנם הוא אף םעם לא היכה אותי אבל אין לו בכלל סבלנות לילדים וחוץ מזה במשפחה שלו אין הרבה אחריות כלפי ילדים
אני דואגת מאד וההיתי רוצה לשמוע חו"ד של עו"ס
תודה

אל דאגה, לא דלגנו עליך, אבל כנראה שמאד חיכית כבר לתשובה...

מה שאת מתארת ואת חווה יכול בהחלט להיות סוג של התעללות שעברת.
אני מבינה מדבריך שאת פרודה מבעלך, אם כי עדיין לא גרושה, וכי מתנהלים ביניכם הליכים לגירושים.

לא ברור האם התינוקת שנולדה היא בתכם היחידה ואם ישנם ילדים נוספים. האם החשש שלך בנוגע ליחסו של בעלך אל ביתכם מבוסס על פגיעות שכבר היו מצידו בעבר?

גם לא ברור לי מהם היחסים ביניכם היום. האם אתם מסוכסכים? האם אתם מתגרשים בהסכמה?

התשובות שלך הן שיכוונו לפתרון. בעקרון, חשוב שאבי התינוקת יראה אותה, יכיר אותה ויטפל בה, כדי שיווצר ביניהם קשר של אב לביתו. גם עכשיו וגם בהמשך, החוק הקיים אמור להבטיח שגם כאשר הורי הילד נפרדים, ישמר הקשר של שני ההורים עם ילדיהם.

במידה ולחששות שלך יש בסיס מוצק לגבי יכולתו של בעלך לטפל בתינוקת, מן הראוי לפנות לפקידת סעד לסדרי דין (במחלקת הרווחה) או ישירות לבית המשפט ולבקש הסדרים מיוחדים שיאפשרו לאב לראות את ביתו.

אני מציעה לבדוק גם את האפשרות שהתינוקת משמשת כיסוי למערכת היחסים ביניכם, ומאפשרת לבעלך להמשיך ולהפגין נוכחות בחייך, כשם שאולי גם את מנסה להרחיקו מעליך. לא כדאי שתעשו את זה על גבה של התינוקת. ואם אינך בטוחה שאת יכולה להתמודד עם זה לבד, את יכולה לפנות למרכז טיפול ומניעת אלימות שבאזור מגוריך או ללשכת הרווחה ולהיעזר בהם

בהצלחה,

פנינה

יש לי קשר טוב עם אבא שלי, אך מנגד לאחותי בת ה 22 היחסים מעורערים. הם כבר לא מדברים מזה שנה וחצי

אבא שלי פעם היה מרים עלינו ידיים כחלק מחינוך(..?.), זה נפסק עם השנים-עם התבגרותנו ואפשר לומר שאחי הקטן ביותר לעולם לא ננקטה כלפיו אלימות פיזית. גם לא הייתה אלימות לעולם כלפי אימי.

אתמול, אבא שלי פשוט הכה את אחותי, אין לה חבלות בגופה, אך עדיין זה מעשה נוראי, היא עיצבנה אותו, הוא חווה תסכול רב ממנה כי היא איננה יודעת מה היא רוצה לעשות בחייה (כן היא כולה בת 22....) פעם אחרונה שזה קרה היה לפני 3 או 4 שנים..

אני שואלת פה - מה עליי לעשות,איך עליי להתמודד עם סיטואציה זו?
הוא לא פתוח להקשבה, השינווים הם מאוד איטיים.
האם עליי להטיח בפניו את האשמה? לצאת כנגדו?
תודה

לנופית שלום

דאגתך לאחותך אכן במקומה-

המכות והאלימות של אבא שלך כלפי אחותך הם מעשה לא ראוי. גם אם "אין לה חבלות בגוף".

האפשרות הראשונה כדי למנוע אלימות הינה תלונה במשטרה- אך ברור שתלונה במשטרה איננה מהלך פשוט- והוא כרוך בהתלבטיות רבות. המרקם המשפחתי כולו עלוללהיפגע.

ניתן לפנות קבלת ייעוץ - במחלקת הרווחה באיזור המגורים- ובמרכז לטיפול ומניעת אלמ"ב.

יש לשים לב לכך שאחות עומדת ברשות עצמה- ובגילה היא יכולה לפחות תיאורטית לנהל מהלכים עצמאיים משל עצמה. לכן לא ברור מדוע את זו שצריכה לנהל את המהלכים הללו- ברור שאת דואגת לה- אבל הדבר מעלה סימני שאלה.

אולי בשיחה עימה תעודדי אותה לפנות ולקבל עזרה וייעוץ.

אני מניח שבמידה ותפנו לעזרה - אחותך תוכל לברר לעצנה סוגיות רבות. בין השאר את מערכת היחסים הסבוכה עם האב.

מני

יש לי חברה שבעלה מפקח על מספר הפעמים שהיא נפגשת עם חברות ולא מרשה לה יותר מפעמיים בחודש. האם זה סוג של אלימות? איך מסבירים לה את זה?

קשה לי לקבוע כי התנהגותו של בעלה של חברתך מבטאת אלימות כלפיה. הנתונים שאת מביאה אינם מספיקים כדי לקבוע זאת.

חשוב לומר כי גם אם חברתך חשה כי מופעל עליה כח שאין בכוחה להתמודד עימו - לא בהכרח יהא זה תוצאה מהתנהגות בעלה דוקא. זה יכול להיות משהו שהיא נושאת איתה, כמו תוצאה של חינוך שקיבלה בבית, ארוע קשה במיוחד שעברה בחייה, השפעה מהסביבה בה גדלה ועוד. יש מצב שהיא גם לא יודעת להתמודד מול התנהגות כזו ואולי אם היתה יודעת, גם בעלה היה משנה את התנהגותו. יתכן גם שבחירתה בבעלה משחזרת אצלה משהו מוכר לה מהעבר. את כל השאלות האלה ניתן לברר.

נראה לי שאת מוטרדת מכך שאת מזהה אצלו התנהגות אלימה בעוד שהיא איננה רואה זאת. את יכולה לשקף לה את מה שאת רואה ולהביע בפניה את דאגתך. את יכולה גם להציע לה לפנות למרכז טיפול באלימות במשפחה, שם תוכל לבדוק את עצמה ולהבהיר לעצמה מה היא חשה ועם מה היא מתמודדת או לא. חשוב מאד שתכבדי אותה ותנסי להכיר ולהבין מה מניע אותה לראות את הדברים בדרך שלה.

גם אנחנו כאנשי מקצוע נתקלים לא פעם במקרים בהם הפונה ואנחנו איננו רואים את התמונה באותו אופן. הרבה תמיכה, סבלנות והבנה, ביחד עם הכרת הנושא, יכולים לתת תוצאות עם הזמן. ולעתים עלינו להשלים עם יכולתנו המוגבלת...

פנינה

אני בת 15 וידיד שלי(בן גילי)עובר מילדות אלימות במשפחה מצד אבא שלו, שמכה את אמא שלו ואותו. אמרתי לו שהוא חייב להתלונן למרות שאמא שלו תכעס מאוד, אבל הוא הסביר לי שהם תלויים באבא מבחינה כלכלית. הם רוצים לעבור אבל מפחדים שפשוט לא יהיה איפה לגור. מה אפשר לעשות במקרה כזה?

אני בת 17, כרגע בי"א. יש לי אבא חורג שאני והוא לא ככ מסתדרים. כל כמה זמן הוא נוטה לצעוק עלי, למשוך לי בשיער ולתת סטירות הוא מאוד חזק וגדול ואני ממש מפחדת ממנו. אמא שלי לא רוצה להתערב. מה אני יכולה לעשות? אני לא רוצה להרוס את המשפחה אבל אני ממש מפחדת ממנו. הוא לא עשה שופ דבר מעבר למה שכתבתי אבל אני בכל זאת מפחדת. אני סתם מגזימה?

מירב שלום
את לא מגזימה- מה שאת מתארת זו התנהגות שאין להסכים לה!

ממליץ לך לפנות באופן דחוף ליועצת בית הספר ולבקש עזרה. כשאת פונה אליה תדגישי את הפחדים שלך שהמשפחה תיהרס- זה נושא שכדאי להיות רגישים אליו, אבל אין פירוש הדבר שאת צריכה להמשיך ולשלם מחיר כל כך גדול וכבד. אני סבור שהפנייה שלך לעזרה יכולה להיות קריטית ביחס להמשך חייך כאדם מבוגר.

מני

בעלי ובתי בת ה14 רבים ומתווכחים הרבה בעיקר בנושא שעות חזרה מבילויים. בסוף השבוע בלהט הוויכוח בעלי סטר לבתי בצורה חזקה. בתי מאד נעלבה, צעקה שהיא מבוגרת וכבר לא ילדה קטנה ואי אפשר להרביץ לה. בעלי לקח את העניין מאד קשה. הוא מתבייש שהגיע לידי כך. עכשיו כבר כמה ימים אינם מדברים זה עם זה. מה לעשות?

הי חוה
אין ספק שכעת שביתך מתבגרת, אז כל המשפחה מתבגרת וזה אומר שמה שהתאים בעבר כבר לא מתאים היום.
ידוע כי תועות של מתבגרים כוללות בתוכן את השאפה לעצמאות- שאיפה זו מעוררת לא אחת אצל ההורים פחדים וחרדות, אובדן שליטה, ולתחושות נוספות שקשה להתמודד איתן.

כפי שאת מתארת בעלך לקח על עצמו את המשימה והתפקיד להתמודדות של המשפחה עם הדרישה של ביתך לעצמאות- מדובר במאבק לא פשוט, ואם הדברים הגיעו לכדי אלימות הרי שזו הוכחה לכך.

לא ברור מה תפקידך בעניין, מהי עמדתך? מה מידת המעורבות שלך.

המשימה שלכם כמשפחה זה למצוא ערוץ תקשורת עם הילדה, מצד אחד לכבד ולאפשר את הצורך שלה בעצמאות ומצד שני להמשיך ולקיים את המסגרת של הבית ושל הכללים בבית. לא ניתן לעשות זאת ללא יצירת תקשורת (לא אלימה) ומבלי שתקחו בחשבון שיהיו דברים שגם תצטרכו לוותר עליהם, כלומר שתכירו בכך שביתכם מתבגרת ושהצרכים שלה משתנים.

ייתכן ותצטרכו לשם כך ייעוץ משפחתי- אני מניח שזה יכול להועיל.

מני

בן הזוג שלי מאוד בלגניסטי. כל הבית שלנו מבולגן מזה. דיברתי איתו על כך מאות פעמים והוא לא מפסיק. מצב זה גורם לי לצעוק עליו, להקניט אותו ואפילו לקלל אותו. שנינו לא מרוצים מהמצב כעת. מה כדאי לי לעשות?

אליה שלום

לכאורה נושא המריבות נשמע לי "נורמלי" לחלוטין, עד לנקודה שהדבר גורר מצידך קללות. כמו בכל מערכת זוגית, כל אחד מבני הזוג מביא את הנדויה שלו, במקרה זה את מביאה את הצורך שלך בסדר וניקיון ובן זוגך אולי מביא לזוגיות את הרצון לחיות ללא כפייה או אובססיה כלפי סדר וניקיון.

אני מסכים איתך שבסופו של דבר אי אפשר להתנהל כך-יום אחד תוכלו למצוא את עצמכם בתוך ערימה של סירים, צלחות לא שטופות, בגדים וחפצים שונים, מחפשים דברים שאתם צריכים ולא מוצאים... בקיצור כאוס מוחלט.

יחד עם זאת- התלונות שלך מעוררות חוסר נחת במיוחד ביחס לשאלה מדוע את לוקחת אחריות על הסדר והניקיון. ויותר מכך- מדוע את לוקחת תפקיד שכזה- לנסות לחנך אותו מחדש...

ייתכן והדבר משקף מחלוקות נוספות שקיימות בחוזה הזוגי שלכם.

לכן פתרון אחד אפשרי יכול להיות פנייה לייעוץ זוגי. פנייה משותפת, פירושה הסכמה של שניכם שהחוזה הזוגי שלכם, שאולי התאים עד לנקודה זו, כבר לא מתאים ושאתם צריכים חוזה זוגי חדש. בייעוץ תוכלו לברר לעומק את הפערים שנוצרו ולראות כיצד ניתן ליצור חוזה מסוג זה. למשל תוכלו לבדוק מדוע נוצר בניכם דפוס יחסים של אמא-ילד, כפי שאת מתארת ביחס לתפקיד שלקחת (הרי את שמה לב שאת מתנהגת כלפיו כמו אמא שמבקשת מהילד שלה לעמוד במשימות הבית).

ייעוץ מסוג זה מומלץ בעיקר לאור הדיווח שלך על צעקות וקללות. לא ברור מספיק כיצד המריבות מסתיימות, ועד כמה בעלך צובר בתוכו... כיצד הוא מגיב

מני

שלום רב...
אני חייבת יעוץ דחוף כדי לעזור לחברה טובה שחיה בחו"ל ואני דיי כבולה ולא יכולה להגיש לה עזרה מהארץ. יש לי חברה שחיה בטקסס עם בעלה ושני ילדיהם. ילד בן 5 וילד בן שנתיים.
תוך כדי הנישואין החברה שלי הבינה שיש לה בעצם עסק עם בעל לא פשוט, בעל שמרבה לעבוד על מוחה פסיכולוגית, זה גם היה תחום עיסוקו כאיש קבע בצבא ארה"ב. הוא היה חוקר שבויים.
בעלה מרבה בהתפרצויות זעם, שאותם הוא מוציא על אשתו וילדיו מילולית ופיזית.
לפני שנה וקצת מרוב ייאוש חברה שלי נפלה נפשית והוא ניצל את הנפילה הזאת על מנת להכניס אותה לבית חולים לחולי נפש במשך שבוע....והיא היתה צריכה לקחת כדורים. חברה שלי היא בחורה מאוד חזקה, מאוד מודעת למה שקורה סביבה והיא אומרת בשיחה שהיתה לנו שהיא החליטה מעצמה להפסיק עם הכדורים להתחזק, כדי שתוכל עם הימים לצאת ולברוח מהבית עם הילדים.
היה מקרה בו הוא פרץ בזעם, אני לא אכנס לפרטים אבל זה הגיע למצב שהוא חנק אותה...כמו כן, הוא טוען בפניה שחינוך טוב זה דרך ידיים ותבינו לבד איך הוא מחנך את הילדים.
במקרה של החניקה היא הזמינה משטרה אבל מהסיבה שהבית רשום על שמו ושייך לו בעצם לא יכלו להוציא אותו מהבית.
בצורה שקטה היא ניסתה לקבל עזרה דרך מקלטים לנשים מוכות, אך נאמר לה שיש מקרים דחופים ממנה....כנראה שמבחינתם עד שחברה שלי לא תתאשפז בבית החולים או אפילו יקברו אותה זה יכול להמתין.
אתמול שוחחתי איתה ופשוט ישבתי עם דמעות בעיניים , איך אפשר לעזור לה היא והילדים שלה ממש כמו בני ערובה שמי שמחזיק בהם זה בעצם האבא. היא אומרת לי שהיא לאט לאט חוסכת בחשבון בנק בניפרד אבל בסופו של דבר זה רק לצאת מחוץ לבית כי אם היא רוצה להגיע לישראל עם הילדים היא חייבת אישור של האבא.
אני מבינה עכשיו כמה עזרה מגישים פה בארץ ושם היא כל כך לבד ולא חיה אלא שורדת תחת צל כבד של איום פיזי ומילולי מצד בעלה, כואב לי הלב ואני חייבת לנסות לעשות הכל, ולברר כל דבר שניתן לעשות על מנת לעזור לה...שתחזור בחזרה לארץ מולדתה. היא צעירה כל כך רק בת 30 והילדים....שעגדלו ויבינו שהם נולדו בבית לא בריא וילכו אחרי הדרך של אבא שלהם, פשוט נורא לחשוב על זה.
אני חייבת שתפנו אותי לגורמים שיוכלו ללעזור לי באמת....לחולל שינוי כי אני לא מוכנה לשבת בחיבוק ידיים עד שאשמע את הבורה המרה...כי זה כתוב על הקיר!
אני כבר מודה לכם נראש.....

אני לא יודעת מה המדיניות בטכסס אבל אני יודעת שגם בארה"ב קיימת פעילות בנושא אלימות במשפחה ואני מבינה שחברתך גם פנתה לגורמים קיימים כאלה, אבל משום מה לא הצליחה להיעזר בהם. אולי היא עדיין לא מוכנה לצעדים של ממש. אולי לא סיפרה את הכל, עד כמה חמור מצבה, אולי פחדה לעזוב ואולי עוד סיבות, מודעות ולא מודעות. יציאה ממעגל אלימות לא קורית ביום אחד. האם היא עצמה מבינה עד כמה גבוה וממשי הסיכון לחייה?
אני יכולה להציע לך מספר טלפונים להתייעצות כיצד אפשר לעזור לה מכאן, אם כי ברור לי שהדבר לא פשוט כלל. אם יש לה חברים טובים או משפחה שם, או אם מישהו קרוב מכאן יכול לנסוע אליה לשם ולהניע את הגלגלים משם, נראה לי שזה היה יכול לעזור לה מאד. חשוב לברר איזה חוק או הסדרים קיימים (או לא) בין שתי המדינות בנושא. הנה המספרים:
א) נסי להשיג את רות רזניק, מנהלת מקלטים ועומדת בראש עמותת ל.א.: 1-800-353-300
ב) קו חירום ארצי לנשים מוכות: 1-800-220-000
ג) קו חירום ארצי של ויצו: 1-800-393-904
ד) הרשות לקידום מעמד האשה במשרד ראש הממשלה: 03-6961392

בהצלחה
פנינה

המון תודה פנינה...כולי תקווה שלפחות נתחיל ממספרי הטלפון האלו ואולי נשיג התקדמות....חג שבועות שמח :)

שלום
אני עומדת להתחתן עם בחיר ליבי. בכל המובנים. שנינו בוגרים ויודעים לקראת מה אנחנו נכנסים ושלמים עם ההחלטה. פה ושם יש ויכוחים או חילוקי דעות, ואני חייבת לציין שבעיקר בזכותו ובזכות הסבלנות שלו - התקשורת שלנו טובה ומובילה אותנו לנחת ושלווה.
בתחילת הקשר נוצרה סיטואציה רגשית שבה התעלמתי ממנו כשהוא ניסה לומר לי משהו והוא זרק עליי חפץ מתכתי שפגע לי ברגל, זה כאב הרבה זמן (פיסית ונפשית) אבל הגענו למסקנה והבטחה שהוא צריך לשים לב לדברים שהוא עושה ונגענו בחומרת המצב.
לאחר כמה חודשים הייתה עוד סיטואציה (אחיזה חזקה ביד שהשאירה סימן) ולפני כמה ימים עוד סיטואציה שבה הוא מכה בחוזקה על הרגל שלי בזמן ישיבה
זה קורה כל כמה חודשים למרות שהוא יודע שזה יכול להרוס אותנו וזה באמת הורס אותנו
אני מחמירה עכשיו כי אני יודעת שבהמשך לא אוכל לומר "לא ידעתי לאן נכנסתי"
הוא מוכן ללכת לטיפול מקצועי - האם המצב מצדיק או שנוכל לטפל בזה ביחד ?
תודה

זה בדיוק הזמן לפנות ולטפל בבעיה ואת עושה מאד נכון שאת ערה לדבר ופונה לברר ולהתייעץ.
חשוב מאד שהתעניינותך תביא לטיפול ולא תשאר ברמת ההתעניינות אותה יזמת. מה שלא תעשו היום יהיה הרבה יותר קשה ומסובך בעתיד. לא קל ללכת לטיפול בנושא מורכב ויחודי זה של אלימות בין בני זוג והפיתוי להתחמק ממנו הוא אמיתי וממשי.

לשאלתך: אם התכוונת שתוכלו לטפל בבעיה לבד (ביחד), הרי שאני ממליצה לפנות לגורם מקצועי ולא להשאיר אותו בבית. יתרה מכך, נהוג במרכזים לטיפול ומניעת אלימות במשפחה לקבל כל אחד מבני הזוג לשיחה בנפרד. אני מציעה גם לך להגיע לשיחה כזו, במטרה להבהיר לעצמך עד כמה הנושא רחב ועד היכן יכולים להגיע שורשיו.

ידוע מהנסיון כי אלימות בין בני זוג הולכת ומתפתחת ככל שעובר הזמן ללא טיפול, גם מבחינת חומרתה וגם מבחינת תכיפותה. אך ידוע גם עד כמה קשה לעשות את הצעד הראשון, לפתוח את הסיפור ולטפל בבעיה. זהו המבחן האמיתי שלכם.

אל תהססי. טיפול מתאים יחזק אתכם ויעזור לכם לבנות את הקשר ביניכם, מתוך הכרות עמוקה יותר
של כל אחד את עצמו ואת צרכיו ומה הוא מביא איתו כנדוניה. אלה הם דברים חשובים לכל זוג המקים משפחה, גם כשלא עולים הקשיים בשלב הראשוני או גם כאשר אין עדיין מודעות לקראת הצפוי (מה שקורה במקרים רבים).

פנינה

אחותי בת 38 גרה בבית הורי מאז ומתמיד היא בחורה בעייתית ואלימה היא אינה נושאת בעול התשלומים בבית .
בחודשים האחרונים אימי חטפה אירוע מוחי ונמצאת מיזה מ"ס חודשים בבית חולים שיקומי היא עוד מעט עתידה לצאת הבייתה ואבא שלי לא מעוניין שאחותי תתגורר בבית היא מתערבת בכל דבר והוא מפחד ממריבות עימה ליד אימי הו מפחד שהיא תקבל עוד אירוע.
וגם הוא לא מסוגל להחזיק כלכלית בעול ההימצאות של אחותי בבית הם פנסיונרים ואין להם אפשרויות.
היא לא מוכנה לצאת מהבית וכל שיחה ניגמרת בקללות ואיומים.
אנחנו לא יודעים מה לעשות נא עזרתכם הדחופה

שלום לך

את מתארת סיטואציה סבוכה מאוד- אחותך נשארה להתגורר בבית ההורים ולא עזבה ופיתחה לעצמה חיים עצמאיים כפי שמקובללעשות. הורייך מזדקנים וכפי הנראה בעצמם זקוקים לתמיכה ועזרה, ואולי אינם מסוגלים לטפל באחותך, נהפוך הוא יכול להיות שהם, מצפים שהיא (או ילדיהם) יטפלו בהם- הילדים הופכים להורים של ההורים.

הסוגיה של אחותך מורכבת והשאלה מדוע היא אינה עוזבת את בית ההורים דורשת בירור. גם מצידה וגם מצד המשפחה כולה. ההנחה היא שכל המשפחה (כמערכת) שותפה למצב הזה- יכול להיות שעד לנקודת זמן מסויימת הדבר התאים לכולם וכעת ההסדר הזה מתאים פחות. אחותך מתקשה לשינוי שנדרש ולכן מגיבה באלימות ובהתנהגות אלימה.

אפשרות אחת לפתרון- המשפחה כולה (ההורים, אחותך ואת) פונה לסוג של גישור\ייעוץ משפחתי שמטרתו לברר מה יכול לעזור לאחותך לעזוב, או כיצד לשנות את המצב הנוכחי. שימי לב שבכתיבתך יש הרבה כעס כלפיה. יכול להיות שהיא חשה דחויה ולכן היא מתחפרת בעמדתה. ייתכן שמאבק זה "יושב" על פצעים שמקורם בהיסטוריה המשפחתית.

אפשרות שנייה- ההורים שלך, ובשלב זה אבא שלך, שאינו מעוניין שאחותך תתגורר בבית יכול לפנות לבית המשפט לענייני משפחה ולברר שם את האפשרות של הוצאת צו הגנה כלפיה. כלומר הרחקתה באופן חוקי. ברור שצעד מסוג זה יכול לעורר קשיים רגשיים, אך הוא אפשרי מבחינה חוקית.

אפשר כמובן לשלב בין שתי האפשרויות.

בהצלחה

מני

האם הוא צריך ללהביא הוכחות אלימות או שמספיק שהוא לא מעוניין שהיא תגור בית?
תוך כמה זמן זה מתבצע?

אמ אני לא מררגישה הכי בנוח לספר את זה , גם שאני תחת שם אנונימי ...
אמ בקיצור - אני בת 14 וחצי , ויש לי 2 אחים קטנים - אחד בן 6 ואחד בן 10 וחצי .
לאחי בן ה10 וחצי אמא שלי מרביצה שהוא עושה משהו לא טוב (נגיד מתחצף אליה וכו' ... )
אבל ממש מרביצה - פעם אחת היא הרביצה לו , הוא הלך לחדר ונשכב על המיטה (לא בוכה , אבל דיי בהלם - למרות שזו לא הייתה פעם ראשונה ) , היא לקחה את התיק של אחי בן 6 (יש לו ילקוט של כיתה א' - עם הפלסטיק הזה מלמטה ) , ופשוט זרקה אותו עליו ... הפלסטיק פגע לאחי בפנים והוא התחיל לבכות ממש והתחיל לצעוק שהיא משוגעת שהיא מרביצה , וכל מה שהיא ענתה זה 'תסתום את הפה ואל תענה לי בכלל ' ....
זה לא קורה הרבה פעמים שהיא מרביצה לו , אבל שזה קורה זה ממש מכות (פעם אני חושבת ירד לו טיפה דם ... ) ....
היא בכללי ממש אוהבת אותנו , והיא מסוג האימהות שהן יותר חברות שלנו ...
יש לנו צחוקים במשפחה והכל ...
אמרתי לעצמי שאם היא תיגע בי אני אחזיר לה , ובאמת , אחרי כמה חודשים אני והיא רבנו , היא באה ודחפה אותי על הסיפרייה ... החזרתי לה דחיפה , ופשוט הלכנו כמו מכות כזה בחדר ...
הלכתי לכיוון הדלת , ושוב התחלנו לריב , עד שיצאתי מהבית ...
היא קראה בהודעות שלי בפלאפון (היא לקחה לי אותו לפני שהלכתי ) , שקראתי לה זונה , וכתגובה שחזרתי בערב היא פשוט התחילה להרביץ לי ...
נתתי לה בעיטה , היא המשיכה להרביץ ורצתי מהר לחדר ...
המכות לא כאבו , אבל עצם זה שהיא הרביצה כבר מפחיד אותי ...
עכשיו אני ממשממש מפחדת כל פעם שהיא מרימה טיפה את הקול שלה ...
מה אפשר לעשות ?
נ.ב אני מפחדת גם ממורים שצועקים לידי , אני מפחדת שהם יבואו וירביצו לי מהעצבים שלהם על הכיתה (אני יודעת שזה מפגר , והכי לא הגיוני בעולם , אבל אני פשוט מפחדת ... ) , שזה קורה אני פשוט מפחדת לזוז ....

שלום לך

המצב שאת מתארת הוא מצב בלתי נסבל שקשה לקבל אותו.

חשוב שתדעי שבמצבים מהסוג הזה מומלץ לפנות ולבקש עזרה. במקרה שלך מיועצת בית הספר. אולי את חוששת שייגרם נזק כל שהוא- אבל הנזק כך או כך נגרם כל יום מחדש. אם תפני לבקש עזרה ייתכן שהדבר יעזור לא רק לך, ויתרום לכך שגם אחרים במשפחה יקבלו את העזרה שהם כה זקוקים לה.

אם תוכלי לפנות למורה שלך ו\או ליועצת בית הספר- זו יכולה להיות התחלה טובה.

ולבסוף שאלה- מה עם אבא שלך? איפה הוא בכל הסיפור הזה. האם באפשרותך לשתף אותו במצוקתך?

מני

זה לא שמתעללים בנו וכל יום אנחנו חוטפים מכות ....
זה קורה נגיד פעם ל3 חודשים ...
ההורים גרושים , ואבא שלי גר מאוד רחוק - כשעה וחצי נסיעה ..

חברתי אם לילד בן4 ובהליך גירושין מאוד מכער ,הגירושין נבעו מהתעללות פיזית ובעיקר נפשית,חברתי מתמודדת לבד עם כל הבעיות (כספיות,תמיכה נפשית לילד וכו') כמו כן מקבלת תמיכה ממרכז לאלימות במשפחה עם כל זה עדיין קשה לרומם את רוחה-מיואשת ומודאגת מהכל,כיצד ניתן לסייע לה מעבר לתמיכה ממרכז האלימות???

אני מתרשמת מרצונך לסייע לחברתך בהתמודדותה עם שלב קשה ולא נעים בחייה.

נראה כי מצוקתה של חברתך משפיעה גם עליך וגורמת לך לדאגה.

אני שמחה לשמוע כי חברתך מטופלת כבר והשאלה שאני שואלת אותך היא עם מה אתה מתמודד, במה קשה לך ומי עוזר לך.

כבן-זוג אתה מגלה איכפתיות כלפי חברתך, מעוניין שהקשר ביניכם לא ייפגע ואולי מודאג מה קורה או יכול לקרות לזוגיות שלכם, בתוך כל מה שהיא עוברת.

אם אתה קשוב ומכבד את חברתך, אתה כבר עוזר לה, כי אז אתה גם יכול להבין ולקבל שהיא עדיין עסוקה בעניינים קודמים ולא לגמרי פנויה לבניית הקשר החדש, בו שניכם רוצים, אני מניחה.

אתה זקוק להרבה סבלנות כלפי חברתך. החלמה מקשר זוגי לא טוב, לוקחת זמן. תן לה את הזמן שלה ודאג לגייס לעצמך תמיכה לה תזדקק אתה, בשלב זה, כאשר חברתך לא תוכל לתת לך אותה.

פנינה

שלום,
אני אמא לארבעה כאשר הגדולים הם תאומים בני 10 בן ובת. ביתי ילדה טובה וממושמעת ואילו בני מציק ללא הרף, מתחצף, מסרב לקבל מרות מתגרה ויודע כל טריק להכניס את הבית לסיר לחץ. אין שעה אחת שלווה בבית. אני אדם סבלני ואנו הורים מודעים אך לעיתים אני מפעילה כח כדי להשתלט על בני. יש לי ייסורי מצפון נוראיים כי אני יודעת שזה בטח לא עוזר, נותן דוגמה רעה מאוד ולא מחנך אך הדבר תמיד מגיע בתגובה להתנהגות בלתי נסבלת שלו- הוא כל הזמן ממש מתאמץ להוציא אותנו מהכלים. אנו משוחחים איתו, מסבירים, מתפייסים אך ללא הועיל. אני מרגישה שאני מאבדת שליטה וכל פעם נשבעת שזה לא יקרה יותר אך לא מצליחה לשלוט בעצמי. אתן דוגמא: אתמול למשל ביקשתי ממנו בערב לגשת לחדר ולסדר תיק לביה"ס והוא בתגובה אחז את מפשעתו בתנועה ממש מגונה שכולה אומרת זילזול ומבחינתי זה מעשה מזעזע ולא ברור לי מאיפה יש לו תעוזה לנהוג כך. היה לי ברור שלומר לו או לכעוס עליו לא ממש יהווה שום אפקט מרתיע אז סטרתי לו, שזה משהו שעשיתי אולי פעמיים. ישנן עוד אלפי דוגמאות להתנהגויות שלו שהן בלתי מתקבלות על הדעת, מנענו טלוויזה, מחשב, חוג, מפגש עם חבר אך הוא נוהג בשלווה כאילו זה לא מפריע לו בכלל וחוזר לסורו. אנו אובדי עצות, אני מרגישה שאני מאבדת אותו ואפילו יכולה לומר שאינני חשה אליו אהבה משום שכל כך קשה איתו ורגעי הנחת כל כך מועטים. קשה לי לאהוב אותו למרות שהוא הילד שלי כי איך אני יכולה לאהוב ילד שמביע כלפי חיבה רק כשרוצה משחק חדש או ממתק או כל דבר אחר. ורוב הזמן מפגין זילזול וחוסר הערכה. אני מרגישה שהוא מוציא ממני את השדים ואני אובדת עצות. אנא עזרתכם תודה

שלום לך

אין ספק שלהיות אמא לארבעה ילדים קטנים זו מלאכה לא פשוטה, ונדרשים כוחות רבים כדי למלא את הצרכים של כולם ולהשאיר גם זמן לעצמך. שימי לב שתוכניות רבות בטלביזיה עוסקת בסוגיה זו - כך שאת לא היחידה.
אני מניח - מהדברים שכתבת - שאת מוטרדת מכך שאת "נגררת" להתנהגות שאחר כך את מצטערת עליה. למשל סטירות. אם כך הדבר הרי שטוב תעשי אם תפני לייעוץ מסודר בכל הקשור לנושא של הצבת ויצירת גבולות.
אני רוצה להסב את תשומת ליבך שלא בטוח שאת היחידה שצריכה לעשות זאת. בדברים שכתבת משום מה השמטת את בעלך, אבי הילדים. לא כדאי להבין את כל מה שאת מתארת כבעיה שהפתרון שלה נמצא בידיים שלך בלבד. כשעוסקים בשאלות של גבולות, חוקים וכללים בתוך המשפחה, מייחסים סוגיות אלה לשני בני הזוג- כלומר ליחידת ההורות. לכן כדאי יהיה שהייעוץ יהיה זוגי\משפחתי ויכלול בתוכו גם את בן זוגך ואולי בהמשך גם את הילדים. ייעוץ מסוג זה יכול לשפר את דפוסי התקשורת במשפחה ואף את ההבנה שלך את בנך ואת המצוקות שלו.

למשל יכול להיות שמדובר במצב שבו אחותו תפסה את תפקיד ה"ילדה הטובה" והשאירה לו את תפקיד "הילד הרע". במקרה מסוג זה נשאל מה יכול לעזור לאחותו התאומה להיות פחות טובה... כדי להשאיר לו קצת מקום... כמה תוכלי להרשות לילדה הממושמעת שלך להיות גם מעט חסרת משמעת...


ייעוץ משפחתי יוכל לעזור לכם לראות את הדברים בצורה רחבה יותר, ולהבין את המצוקות של חברי המשפחה.
מני

שלום
קוראים לי ספיר, אני תלמידת יב' במגמת תקשורת.
השנה התבקשנו להכין כתבת חקר לבגרות
ואני בחרתי בנושא - אלימות נגד נשים.

בכתבתי אני צריכה חוות דעת של איש מקצוע,
אשמח אם תוכלו לעזור לי ולענות על מספר שאלות.

*במה מתבטאת עזרתו של עובד סוציאלי ?
*האם חלק מעבודתו של עובד סוצילי הוא גם טיפול בבעל המכה ?
*ברוב המקרים האישה נכנסת אל מוסד הנישואים במחשבה שהיא מכירה טוב את בעלה ואז היא מגלה מפלצת. מדוע זה קורה?
מה הסיבות להתנהגות כזו של בעל מכה ?
*איזה הרס זה עושה אצל האישה ?
*מה דעתכם על תופעת האלימות נגד נשים בישראל.

אשמח אם תענו לי במהרה זה יעזור לי מאוד
תודה רבה :]

קודם כל כל הכבוד שבחרת בנושא! יש הרבה נסיון שהצטבר בנושא זה וגם חומר כתוב.

אני מציעה לך לפנות לשרותי הרווחה באזור מגוריך ולבקש להפגש עם עובד סוציאלי שעוסק בתחום.
אם את מתכוונת לעבודה רצינית, זה בודאי לא ניתן למיצוי בתשובות לשאלותיך במסגרת זו.

בהצלחה,
פנינה

אני עושה עבודה נגד אלימות שאולי תופיע באחד מהמוזיאונים בישראל , הייתי רוצה לדעת אם למישהו יש איזה רעיון טוב או איזשהו משפט מתאים.. אני צריכה שזה יהיה מקורי... תודה למי שיעזור!!!!

הייתי היום בבנק והייתי עדה לסיטואציה הבאה:

אישה שחיכתה שם בתור עם בנה הקטן (בערך בן 3 או 4), הילד כנראה השתולל יותר מדי, לא יודעת בדיוק מה קרה אבל איכשהו היה מצב שהיא הרימה אותו תוך כדי הפעלת כוח מסוים, מהרצפה והוא בתגובה בכה וצרח, כדרכם של ילדים וכדי להביע התנגדות הוא נתן לה כמה "מכות" על הרגל. היא אמרה לו "זאת פעם אחרונה שאתה מרביץ לי" ובתגובה נתנה לו כמה "פליקים" על היד.

כל הזמן הזה ישבתי בשקט ולא הגבתי. האמת, אני אפילו לא יודעת אם היה מה להגיב.
בכל זאת אני חושבת, אם הילד בוחר לתת מכות (לא משנה שאין לו את הכוח בשביל זה אבל העיקר הכוונה), הוא בוודאי למד את זה איפשהו, לא? וזה שהיא נותנת לו מכות על היד (אם כי לא נראו ממש חזקות), האם זה לא אומר משהו?

לא יודעת, אני בטוחה שהורות ואימהות זה לא מקצוע קל ולא תמיד יודעים איך להציב גבולות.
אבל האם הדרך שבה האמא נהגה במקרה הזה היא לגיטימית או שמדובר באלימות עם כל המשתמע מכך?
לי זה כיווץ משהו בבטן לראות את זה אבל אולי אני סתם רגישה יתר על המידה, כי גדלתי בבית אלים?

הסיטואציה בהחלט מתארת אלימות של הורה כלפי ילד, אך אלימות קלה, שבאה כתוצאה מתחושת חוסר אונים וחוסר יכולת להציב גבולות בפני פריקת עול אלימה של הילד עצמו.
חשוב להבין שאלימות כאמצעי משמעת אינה עוזרת. היא משדרת לילד חולשה של ההורה, ויכולה בהחלט להביא למעגל של הסלמה במערכת היחסים בין ההורה לילד. במקרה של ילדים הפורצים גבולות ומתנהגים בצורה פרועה ואלימה, יש להציב להם גבולות באופן ברור והחלטי, ולהסביר בקצרה מדוע התנהגותם אינה מקובלת. לאחר מכן, בשלב מאוחר יותר, ניתן לנהל דיון ולהסביר לילד את הבעייתיות בהתנהגותו.
לעומת זאת – הורה שמכה על היד מראה בכך דוגמא לילד שזוהי הדרך להתמודד.
חשוב לא לפול למלכודת של ראיית הילד כשווה להורה! זוהי מלכודת נפוצה, ששני הביטויים שלה הם הנטייה של הורים מסוימים להתווכח עם ילדיהם באותה רמה, או מצד שני להשיב לפריצת הגבולות של הילד באלימות הדומה לזו של הילד. בשני המקרים מדובר בטעות חמורה. ההורה הוא מבוגר האחראי על הילד, והילד הוא קטין שההורה אחראי עליו.
הורים שאינם מצליחים להשיג זאת, רצוי שיפנו לקבל ייעוץ מקצועי. ניתן לפנות דרך לשכות הרווחה, או דרך קופות החולים, או באופן עצמאי לעובדים סוציאליים או פסיכולוגים המתמחים בטיפול משפחתי ו/או בהדרכת הורים.

מגיל קטן היינו סובלים מאבא שלי מכות רצח.
מכניסתו לבית היה מרביץ לכל מי שעובר לידו-ילדים,
לאמא שלי,
מכות מאוד חזקות.
מקלל ומישתולל.
עד היום אני בת 320
הוא מאיים עליי ומקלל,
לאן עליי ליפנות לעזרה ללא תשלום כי אני לא עובדת
תודה

אני מתארת לעצמי שהתכוונת לכתוב שאת בת 32 היום. פני ליחידה לטיפול באלימות במשפחה במקום מגורייך. אנשי מקצוע ייפגשו אתך, יתרשמו ויוכלו להמליץ לך על סוג העזרה המתאימה לך. הטיפול עולה שם במחיר לא גבוה.
בהצלחה
הדס

איזה משונה את. העצות שלך כאלה יבשות. לדבריך "פני למשהו אחר לא אלי "...... לא ברור איך נתנו לך לנהל פורום... את לא ניראת ממש טבה במה שאת עושה. לא הייתי ממליצה לאף אחד ללכת אליך כדי לקבל עזרה.

איזה ספרים קיימים להסביר התעללות נפשית? איפה אפשר להסיג אותם?

אני בת 25 נ. + 2. בעלי כל הזמן מקניט אותי ואומר עד כמה אני לא מבינה, צוחק עלי. היום רבנו והוא אפילו הרביץ לי,וצרח עלי ואמר מילים קשות זה הפעם השניה בערך שהוא מרביץ בזמן מריבה.
לא יודעת מה לעשות, אני מפחדת לספר למישהו.
מה לעשות?

ל שלום

מומלץ שתפני לקבלת ייעוץ ועזרה במרכז לטיפול ומניעת אלימות במשפחה- במקום המגורים שלך.

חשוב שתידעי שהפנייה שלך לקבלת עזרה במרכז אינה מחייבת אותך לשום צעד, והדברים נשמרים בדיסקרטיות מלאה. הפנייה לעזרה איננה מחייבת למשל פירוק משפחה,או הגשת תלונה במשטרה והיא נועדה לעזור לבחון את מצבך ואת האלטרנטיבות שקיימות עבורך.

למעשה את לא היחידה, את לא לבד. נשים רבות מגיעות לקבל עזרה במרכזים למניעת אלימות, חלקן לאחר שסבלו סבל רב לאורך שנים וחלקן לאחר שהאלימות החלה. כמעט כולן מהססות, פוחדות ומבולבלות- בדיוק כמוך.

לצערי - הדברים לא יפתרו כל עוד את ממשיכה לספוג. את עלולה להמשיך לסבול ולהגיע לקבל עזרה רק אחרי שכבר לא תוכלי לשאת את הסבל. ועלייך לזכור כי גם שני ילדייך נפגעים אף הם.


אני מניח שהסבל שלך גדול מהפחד שלך לספר למישהו- וממליץ לך לפנות לקבל עזרה.

מני

חברתי הטובה ביותר נשואה מזה שנתיים. לפני הנישואים לא היה ידוע לי על בעיות ביניהם. כיום במפגשים חברתיים בעלה משפיל אותה מאד, מקלל וצועק עליה עד לאלימות מילולית קשה בעיני. אני לא רואה עדות לסימנים של מכות פיזיות אבל אני דואגת. מצד אחד רוצה להתערב, מצד שני פוחדת לפגוע בה. מה עושים?

נראה לי רעיון לא רע לשתף אותה בדברים שכתבת כאן, כולל ההתלבטות שלך.

מני