הי חן,
אכן סוגיה מורכבת.
מומלץ לעיין בספרים
הורים כמנהיגים- חיים עמית
התנגדות לא אלימה- חיים עומר
והורים טובים מידי, אורלי פוקס-שבתאי ושולמית בלנק.
לטעמי- יש לנסות להפיק מהאסכולות השונות את המיטב- ולא חייב לסגוד להן.
למשל יש אסכולה (של עיתוב התנהגות) שטוענת כי מעורבות שלך במריבה תשרת צורך סמוי של הילדים לקבל ממך יחס כל שהוא.
מצד שני, אם לא תתערבי ייתכן ובעת הקצנה של הריב אחד הילדים יהיה בסיכון ממשי ואז תואשמי בהזנחה.
מצד שלישי- בהיבט פסיכו-דינאמי מעורבות שלך יכולה לשקף הזדהות כל שהיא, לא מודעת שלך, עם מי מהילדים...
מסובך...
אם את לא מסכימה עם האסכולה שאומרת שיש לתת להם להסתדר לבד אז אולי כדאי לגלות גמישות ולא לחזק באופן קבוע צד אחד.
יכול להיות שכדאי שלא לנקוט עמדה מצדדת אלא לנסות ולהדגים לילדים תקשורת בריאה יותר. מעין "מגשרת" שעוזרת לילדים לבטא במילים את רצונותיהם, תחושותיהם האחד כלפי השני. לנסח הסכמים, פשרות ועוד כל מיני טקסים קטנים שעוזרים לנו כבני אדם לחיות זה לצד זה.
מני