אימך ולא רק היא, סובלים מאלימותו של בעלה, מילולית, נפשית ופיזית.ואולי מעוד סוגי אלימות, כמו אלימות כלכלית (הגבלות כספיות) אלימות מינית (יחסי מין בכפייה ולא מרצון), השלטת טרור בבית, עליהם לא דיברת.
אני מבינה שאת כבר בעלת משפחה והוריך אינם צעירים. אני מעריכה כי ככל שאתם הילדים מתבגרים ועוזבים את הבית, כך תחושת האחריות שאתם מרגישים כלפי ההורים גדלה.
המצב יכול להשפיע גם על הקושי של חלק מכם להיפרד מההורים ולהתחיל חיים עצמאיים משלכם, אך יכול גם לגרום להוריכם, אפילו שלא במודע, להשאירכם בבית וליצור מספיק סיבות כדי שלא תעזבו אותם לבדם.
כדי להתגרש באמת, מה שכנראה אביך איננו מעוניין בו ולאימך אין את הכח לעשות בעצמה, הם יצטרכו הרבה עזרה, מכל הסוגים. גם אם יחליטו לא להתגרש, האפשרות להתלקחות של אלימות והסבל שנגרם מסכנים את המשפחה ומחייבים טיפול.
בכל מקרה, גם אם קיימת האפשרות להתלונן במשטרה וגם לגבי אפשרויות אחרות, אני מציעה לך לפנות לייעוץ דרך שרותי הרווחה באזור מגוריך. היום בכל אזור קיימים מטפלים המתמחים בתחום של אלימות במשפחה והם יוכלו לייעץ לך מה לעשות.
אם הוריך כבר בגיל הפנסיה, הכתובת בשרותי רווחה היא המחלקה לקשיש. הם ידעו מה לייעץ לך, בהתאם לגילם של הוריך.
זו הכתובת וזה המקום.
בהצלחה,
פנינה