פורום פגיעה מינית, תקיפה מינית, הטרדה מינית

יש לי כמה שאלות הגשתי בקשת תביעה לנפגעת עבודה בגלל שהוטרדתי מינית בעבודה ואחרי יומים ביטוח לאומי דחו את התביעה,בלי שאני יבדק על ידי פסיכיאטר זה הגיוני????או בגלל שאני מקבלת כרגע שמירת הריון אז הם דחו את התביעה???לפי החוק הם חייבים לבדוק אותי על ידי פסיכיאטר וגורמים נוספים לא?והאם יש מצב שהם שוללים בעניין כזה גם לאחר שהוכח העניין

סיוון שלום
שאלתך הינה בענייני ביטוח לאומי ולא בעניין הטרדה מינית, כמו כן אני מניח שלא ניתן לענות עליה מבלי לדעת את הפרטים הספציפיים של המקרה, החומר שהוגש לביטוח לאומי ונימוקי הדחיה. בכל מקרה כדאי שתפני את השאלה לפורום העוסק בדיני ביטוח לאומי.
יחד עם זאת- אם הוטרדת מינית בעבודה, החוק מאפשר לך להגיש תלונה לממונה על הטרדה מינית שחייבת להיות במקום עבודתך וכן לפעול למיצוי זכויותייך במסגרת הליך אזרחי או במסגרת הליך פלילי או לשלב בין חלק או כל ההליכים הללו.
אני מציע לך לפנות בהקדם האפשרי לייעוץ אצל עו"ד המתמחה בענייני הטרדה מינית, לשמוע מה זכויותייך ולהחליט כיצד את בוחרת לפעול.

בכבוד רב

שלום
התחלתי עבודה חדשה לפני חודש . ואני עומדת בסיטואציה לא נעימה מול אחד הבכירים בארגון . (אני עובדת עם הצוות שלו לא איתו באופן ישיר) .

האיש לא רומז לי דבר , מדבר איתי על ענייני עבודה בלבד ולא שולח רמזים או מבטים מיניים.
יחד עם זאת, ברגע שאנחנו נפגשים הוא הוא אומר לי תני לי חיבוק ונותן לי נשיקה בלחי .
אין זו התנהגות מקובלת בארגון ובטח לא אצלי.

כביכול אין אופי מיני בהתנהגות זו אבל זה גורם לי לתחושה מאוד לא נעימה. ויתרה מכך אני לא יודעת לאן זה מוביל .
אני משתפת פעולה מתוך מבוכה ותחושת אי נוחות גדולה - אני לא רוצה להיות בוטה מחד מצד שני אני לא רוצה שיחשוב שזה לגיטימי.היום הוא גם אמר לי "אל תתביישי-" כך שהמסר שלי ברור .
אני חייבת לשים לזה סוף!
אני מחפשת דרך אלגנטית לצאת מכל הסיטואציה הזו להעביר לו את המסר בצורה פחות פורמאלית . מדובר באדם בעל אגו מאוד גדול שעובד 30 שנה בחברה .
מה המלצתכם ?

תודה
רוני

רוני שלום.
לא מספיק ברור מדבריך מה כבר עשית כדי להפסיק את זה וגם עד כמה הוא מתנהג גם עם נשים אחרות בדרך הזו. אינני רוצה להצדיק את התנהגותו אולם אם היא ההתנהגות הנורמטיבית שלו, אולי הוא אינו ער למבוכה שהוא גורם. מענין איך אחרות מגיבות לו.
בכל מקרה בקשת עצה פרקטית, ואינני מכירה אחרת מאשר לאמר את הדברים ישירות.
קחי אחריות על עצמך ואמרי שמגע גופני הוא קשה לך, זר לך לא התנהגות יומיומית עבורך ולכן את מבקשת להפסיק את הבקשה שלו ממך. דברי על אי הנוחיות שלך, אל תאשימי או תשימי משהוא עליו , כך יותר נוח יהיה לו לקבל את הבקשה.
מספיק שלא נוח לך עם הבקשה שלו, גם אם אינך קולטת ממנה רמזים מיניים, זכותך המלאה לא להיענות.
בהצלחה צביה.

המון תודה אכן עצה נבונה...

ואין לי מושג מה קורה עם נשים אחרות

עובדה שהוא עשה את זהב רק שאני והוא לבד. כשאני פוגשת אותו בין רבים זה שלום שלום

שלום רוני. שמחתי שיכולתי לעזור. צביה

בשמחה

רקפת מתוקה שלום! סיפור שלך כל כך דומה לסיפור שלי אבל אני לא סיפרתי למשפחה כלום.אין לי אומץ לזה.עשיתי משהו אחר.התחלתי בשיחות עם עו"ס וסיפרתי לה הכל.זה מאוד הקל עלי שסיפרתי למישהו על דוד שליעל מה שהוא עשה לי כש היתי ילדה.אני בת 56 אני כל כך מבינה אותך.אני שולחת לך כוח מחבקת אותך חזק אל תפחדי.מי שאוהב אותך במשפחה ימשיך לאהוב אותך.תשמרי על עצמך.

תודה לך מתלבטת. אין ספק שקולך חשוב לרקפת. מתוך תגובתך עולה כוחך. המשיכי לעזור לעצמך, צביה

שלום!אני בת חמישים אמא ל 3 ילדים מתמודדת שנים עם חרדות ודיכאון עמיד
מאחר ובילדותי עברתי ניצול מיני ע"י דוד שלי אח של אימי אני בסערת רגשות עצומה
מאחר ואתמול חשפתי בפני חלק ממשפחת את שקרה ,כשהייתי קטנה דוד שלי שהיה גר כניסה ליידינו ו"אהב " אותי כלפי חוץ בחייק המשפחה \ באחד היימים זכור לי היטב שהוא היה במקלחת ואני שהייתה לי גישה חופשית לבית שהיה של סבתי ,לרוע מזלי
נתבקשתי ממנו להביא לו מגבת , לא ציפיתי שכשהוא יצא כשהמגבת סביב מותניו
היא "נפלה בטעות" לא אשכח את חוסר האונים למול המראה והנורא ביותר הם העניים
והצחקוק מלא זדון וזימה שנמרח לו על הפרצוף
עוד זכור לי שהשכיב אותי לצדו במיטה והתחכח בי תוך שהוא אומר לי שהוא אוהב אותי
לאחרונה מצבי הנפשי התדרדר הזכרונות עלו בלי הרף תחושת בדידות ודכאון ,
חשוב לי לציין שמשך כל השנים העמדתי פנים מולו שכאלו אני לא זוכרת ומול המשפחה שהוא אהוב על ידי וחשוב, תמיד דאגתי לשלוח לו אוכל וכל מיני דברים אוסיף כי הוא מעולם לא התחתן והרבה שנים הוא אוגר חפצים כפייתי בביתו (אי אפשר להכנס בדלת)
אין לי מושג מדוע אני נוהגת כך הרבה פעמים אני בוכה לבד בכי נורא וכועסת על עצמי
שאני כאילו אוהבת אותו אך לעולם לא אשכך את שקרה.
לפני שבועיים אבי נפטר ומפה התחילו להתגלגל כל מיני עניינים והוא לא הפסיק להסתובב בין כל העיזבון שבבית אבי ,(חי בזבל) הערתי לו על כך והוא מייד שלח יידיו
למכנסיו כמי "שמגרד לו" כאילו מליון כינים מוצצות את דמו ושוב הנורא מכל הוא המבט בעיינים שמצחקק למול המבוכה הנוראית שלא ציפיתי לה. מה אומר ,זה לא אמיתי מה שחוויתי לא ידעתי את נפשי כל סוף השבוע אני בוכה ללא הרף ובבית חושבים שבגגל
שאבי נפטר אני באבל ,אך לא זאת לא הסיבה , הכל חזר לי , הסרט הרע בא בגדול
אך לא יודעת מהיכן באו הכוחות והאומץ וחשפתי בפני אימי הכל הכל
אליו התקשרתי וצרחתי עליו ואמרתי לו שאני מאד כועסת והוא ואני יודעים על מה אני מדברת ויש לי בטן מלאה עליו , הוא היה בשוק בנוסף חשפתי בפני אחיי ובעלי
כעת ישנה דממה פתאום כולם שותקים, כאילו לא נשמע בום ,כולם בשוק איך יתכן
ש "החבר" הכי טוב שלי זה שתמיד מתקן לי ולכולם דברים בבית , הוא ההיפך הגמור ממה שהצגתי לא יודעים להכיל אותי ואת הסיפור הקשה הזה היום אני חשה הקלה
עצומה ,אך עם זאת חשש שהמשפחה לא תאמין ואמצא את עצמי מצטדקת ומנסה להוכיח את צדקתי, חוששת שאפול ממש פוחדת אובדת עצות אנאעזרו לי להבין
מדוע העמדתי פנים כל השנים ואיך עלי להתנהג מכאן אהייה אסירת תודה לכל תגובה תודה רבה רקפת

שלום רקפת. לבי לבי אליך, עברת הרבה שנים קשות.
זה די ברור למה הסתרת ושחקת משחק כל השנים, מעבר לכך שזו התגובה האופיינית למרבית הנפגעות הרי שאת מדברת על דברים שקרו לפני המון שנים, לא היתה אז אותה מודעות והתיחסות שיש היום לכך, ואני גם לא יודעת מה היתה מידת הקירבה שלך להוריך כדי שתוכלי לספר. אל תעני את עצמך שלא סיפרת, לא יכולת רגשית, זה היה לא מדובר בימים ההם והיית בסדר גם כשלא סיפרת. תרפי מזה.
אני שמחה שעכשיו ספרת וכולם יודעים, זה צעד ראשון להחלמה. את גם התעמת איתו, זה לא תמיד קורה ותראי (אני מקוה) שככל שיעברו הימים כן תרגישי הקלה.
העובדה שאת בוכה הרבה, גם היא נורמטיבית כיון שאחרי כל כך הרבה זמן ששמרת סוד את סוף סוף יכולה להתאבל על מה שקרה לך, בודאי גם יש רגישות יתר, עקב מותו של אביך.
במידה ויש בסביבתך אנשים קרובים שאת מרגישה שיוכלו לתמוך בך, לשמוע שוב את סיפורך ואולי למה הוא גרם לך בחייך, השתמשי בהם ודברי, זה חשוב.
הכי שחשב, זה לקבל לגיטימציה שאת בסדר ומקוה שיש אנשים בסביבתך שיוכלו להגיד לך את זה.
אם אין, ואם את לא מרגישה נוח עם הקרובים לך לדבר על זה, פני לטיפול, או התקשרי לקו החירום 1202 ומצאי שם עם מי לדבר.
שוב אחזור על ה"מנטרה" לא להישאר לבד עם הסיפור, בטח אחרי שהצלחת כבר לפתוח אותו ולא מול אדם אחד, כל הכבוד לך. לא פשוט אחרי כל כך הרבה שנות שתיקה פתאם לדבר.
חזקי ואמצי, דעי שאת בסדר וחשוב להמשיך לדבר על זה. צביה

מישהו עבר לידי ברחוב, סימן לי אצבע משולשת ואז... כשעבר ממש קרוב אלי.. נגע לי עם האצבע באיבר המין.. [דרך החצאית]
זה נקרא שהוא הטריד אותי?..

שלום אני.
אם אני מבינה נכון את ההגדרות המשפטיות אז מה שקרה לך נקרא הטרדה מינית.
מה שלא ברור משאלתך הוא למה זה חשוב לך אם זו הטרדה או לא, וגם חשוב איך הרגשת כשזה קרה, מוטרדת או לא.
צביה

שלום רב
מדובר במעשה מגונה הנחשב הטרדה מינית וכן מהווה הפרות חוק נוספות.

שלום
רציתי לשאול בבקשה אם בעיקרון ניתן לתבוע בתביעה מינית עמית לעבודה שנמצא בתפקיד זהה לשלי ולא ביחסי מרות - הוא לא הבוס שלי אלא באותו מעמד שלי.
אבל מציק!
מה החוק אומר על דבר כזה?
תודה

שלום רב
התשובה היא בהחלט כן.
עפ"י החוק הטרדה מינית היא אחד מאלה:
(1) סחיטה באיומים, כמשמעותה בסעיף 428 לחוק העונשין, כאשר המעשה שהאדם נדרש לעשותו הוא בעל אופי מיני;
(2) מעשים מגונים כמשמעותם בסעיפים 348 ו-349 לחוק העונשין;
(3) הצעות חוזרות בעלות אופי מיני, המופנות לאדם אשר הראה למטריד כי אינו מעונין בהצעות האמורות;
(4) התייחסויות חוזרות המופנות לאדם, המתמקדות  במיניותו, כאשר אותו אדם הראה למטריד כי אינו מעונין בהתייחסויות האמורות;
(5) התייחסות מבזה או משפילה המופנית לאדם ביחס למינו או למיניותו, לרבות נטייתו המינית;

על מנת לקבוע אם היתה או לא היתה הטרדה מינית חשוב לשמוע את הפרטים הספציפיים של המקרה וזה כמובן לא באמצעות הפורום.
אשמח לעזור בפגישה אישית.
בכבוד רב

שלום!
כשהייתי קטנה בערך כיתה ג או ד' היה מישהו שהיה נוגע בי במשך תקופה לא כ"כ ארוכה. אולי כמה פעמים .. לא זוכרת בדיוק. הייתי הולכת אליו הביתה לפעמים ופעם אחת הוא אפילו היה אצלנו בבית.. (הוא קורב משפחה, ואפילו חבר של אחי). אז הייתי קטנה ושיתפתי איתו פעולה אז זה לא כ"כ הפריע לי, ולא בדיוק הבנתי את המתרחש. הוא היה מנשק אותי ונוגע בי הוא אף פעם לא עשה יותר מזה..(זאת אומרת לא שכב איתי) באיזה שהוא שלב אחרי כמה פעמים הצלחתי להפסיק את זה כי הרגשתי שזה לא בסדר ,והבנתי קצת.. שכחתי להזכיר שהוא היה יותר גדול ממני בערך ב4 שנים.. כמובן שאני אז הייתי רואה אותו כל הזמן ונזכרת בזה ,הייתי נגעלת ממנו.. ואז הוא עבר דירה ומאז ראית אותו אולי פעמים שלושה וגם אז כשאני רואה אותו אני נזכרתי בזה.. היום בהיותי בת 24 נשואה עם ילד ברוך ה'.. ואני גם מסיים תואר ראשון בעבודה סוציאלית פתאום ניזכרתי בזה, אבל בגלל שזה לא הפריע לי אף פעם בתיפקוד שלי אז לא עשיתי עם זה כלום במיוחד שהוא קרוב משפחה.. מה שכן יצא לחשוב על זהכמה פעמים וגם היום ולכן אני כותבת(מישהי ששמעתי ממנה סיפור שהיא חוותה נגיעות גם בתור ילדה מהשכן שלה זה הזכיר לי.)
אני גם שמה לב שאז באותה תקופה קראו לי דברים כאלה מכל מיני, קרובות משפחה קרוב משפחה .זה יכול להיות כמשחק - כי היו יותר גדולים ממני והיו גם קטנים ממני (כל אחד זה היה בנפרד ) לא היה קשר בן כולם .. .
היום ברוך ה' וגם אז זה לא השפיע עליי אני מתפקדת כרגיל! אני פשוט עכשיו במחשבה שפגעו בי!, נכון זה לא הפריע לי בשום דבר אז. אבל פתאום אני שמה לב שמישהו הזיק לי וגם אני פגעתי באחרים.. ומה אני עושה עם זה ? לפתוח את זה אם אותם אנשים הרי כל אחד במקום אחר, וגם לי יש את ההרגשה של מה עשיתי גם אני פגעתי בארח(כמובן שאז לא ראיתי את זה ככה, היום אני עם הרבה ידע מה שמאפשר לי לפתוח את העניים ולחשוב על הדברים.. אני חייבת לציין שברגע שהתפכחתי הבנתי שעשיתי משהו לא בסדר, מה שהיה מהצד שלי.. יש לך משהו לומר לי? אולי שאני צריכה לעשות משהו? או אולי שהיוםפ אין מה לעשות ורק חשוב שאני מדברת על זה ומודעת לכך??

תודה רבה. !

שלום אנונימי.
לא ברור לגמרי אם זה את או אתה, אז אני אכתוב את תשובתי בלשון את, בתקוה שאני לא טועה.
את מעלה נקודה חשובה, במובן שקיימים בילדות של רובינו משחקים הדדיים הכוללים אולי גם נגיעה במקומות מוצנעים או במקומות שלא בהכרח נעימים לצד שבו נוגעים.
איך אנחנו היום כבוגרים חושבים על זה ואיך מבדילים את זה ממקרי ההתעללות/הטרדה?
נראה לי שאם דברים קרו תוך כדי משחק הדדי והיו נגיעות הדדיות, הייתי משאירה את זה בתחום המשחק והתתנסות הילדית ולא הייתי מפתחת רגשי אשמה וכו', גם אם עבור מישהוא זה נחווה כהטרדה אז או היום.
כאשר הדברים מתרחשים לא כמשחק הדדי, כאשר יש ניצול של גיל, כוח, עמדה זו כבר הטרדה.
לפי הדברים שכתבת את חווית הטרדה ואני שמחה איתך שיכולת להפסיק אותה ושאת מרגישה שהיא לא פגעה בך.
לגבי הפעמים שאת נגעת, מקוה שההפרדה שאני עשיתי תוכל להקל עליך בהתייחסות לדברים. בכל מקרה אם לא היו בך כוונות זדון אלא סקרנות של ילדות, מומלץ שתסלחי לעצמך.
אם יש מי מהדמויות שאת עדין בקשר איתם ומרגישה נוח לפתוח לדבר להתנצל בפניהם, גם זה אף פעם לא מזיק.
מקוה שעניתי להתלבטויותיך. צביה

אגב לא טעית, אני בת.
כן תשובתך עזרה לי, תודה רבה! אני לא יודעת אם לקרוא לזה ממש משחק זה יכול להיות יותר סקרנות שלי.
לגבי ההצעה שלך לשוחח איתם- ומה עם אני רוצה אבל לא בטוחה שזה רלוונטי כ"כ?. זאת אומרת לא בטוח שזוכרים, ומצד שני אם זוכרים מפחדת קצת מהתגובה. או לאן שזה יכול להוביל..

לגבי מה שנעשה לי אני לא עסקתי אז בכך שאני מאשימה אותו או כועסת עליו אלה שעברתי את זה וזהו. גם אם אראה אותו אומר לו שלום. אבל בגלל שהוא היה יותר גדול אני מרגישה שכן הוא הטריד אותי. אבל אני משלימה עם זה כי אין מה לפתוח מחדש. ברוך ה' התקדמתי בחיים כך שזה מאחורי.

ואני אעבוד על כך שרק הייתי ילדה ושלא הייתה לי שום כוונה לפגוע חלילה. גם אם אני הייתי קטנה, ושחקתי והסתקרנית עם אחרים.. ואני גם מקווה שזה לא הייתה הכוונה של הבחור שהטריד אותי. (לפגוע בי).

תודה רבה לך שוב!
ואני רציתי גם להגיד ממש ישר כוח ותודה על הפורום הזה זה חשוב ועוזר שיש אתר כזה שמאפשר להתייעץ ולפרוק.. התשובה שלך שחררה מעליי תחושת אשמה שאולי יכולתי למנוע מעצמי במשך כל השנים הללו.

תודה לך.
את היום כבר מספיק מבוגרת כדי להחליט אם לדבר עם אחרים שאולי פגעת בהם ואולי לא לדבר איתם. תסמכי על עצמך מה שלא תחליטי.
כיון שאת לדבריך כבר אימא בעצמך חשוב ללמד את ילדיך לשמור על עצמם ולכבד את גופם, זהו התיקון שמתאפשר לך.
רק ימים טובים צביה

אני מאמינה שכך אעשה. או לפחות אשתדל לעשות זאת על הצד הטוב ביותר.

תודה על ההקשבה, והנכונות להיות איתי.
השיחות הקצרות והחשובות הללו היו מאוד משמעותיות בשבילי. כך שאני יכולה להניח את הפרשות הללו מאחורי ולהמשיך בחיי, בהשלמה עם עצמי!


שוב תודה רבה!

בשמחה רבה צביה

זהו. נגמרתי. נגמרו הכוחות. הייאוש אוכל אותי. אני אצל פסיכולוגית ולוקחת כדורים נגד דיכאון, הכל עוזר, יש ימים טובים אבל יש גם לא. הנפילות האלה הורגות אותי. אני יודעת שזה תהליך ושצריך סבלנות אבל אני לא יכולה הלב כבר לא עומד זה, כבר לא יכול לשאת את הקושי ואת הייאוש. באמת. כשאני קצת חוזרת לחיים מתחוור לי כל פעם כמה רוע יש וכמה אנשים מתנהגים מגעיל אחד לשני וזה ממוטט אותי. אני פוחדת להפגע שוב, אני פוחדת שאנשים אחרים יפגעו. אני לא רוצה לחיות בעולם כזה. הרגשתי כמה כוח יש לרוע ואני מרגישה שלא משנה כמה טוב נוסיף, תמיד הרע יהיה יותר חזק.
אני מפחדת. אני מיואשת. אני לא רוצה לחיות. אני פשוט לא יכולה להכיל עוד כלום.

שלום לך די.
היאוש והקושי שלך זועקים מדבריך אבל היכולת לכתוב אותם היא כוח וטוב שיש לך אותו.
חפשי דמויות טובות ועוטפות שקיימות סביבך ובקשי מהם להיות שם יותר בשבילך עכשיו, הגדילי אם אפשר את הפגישות השבועיות עם הפסיכולוגית, תשתדלי להיות מעט לבד ובעיקר פרגני לעצמך דברים שעושים לך טוב או שאת אוהבת.
זה מאוד קשה שם בבור שלך אבל אל תאבדי תקוה. אולי מתאים לך לטלפן לער"ן או לקו חרום 1202.
אני יודעת שקשה לך להאמין אבל יש גם עולם טוב סביבך, חפשי את האנשים שמייצגים אותו עבורך ותהיי לידם. בהצלחה ואני שולחת לך כוח, צביה

תודה על המילים החמות.
אני באמת מנסה לעשות את כל מה שאמרת, וזה בדר"כ עוזר אבל אני מפחדת נורא שזה מעגל בלי פתח יציאה. שלא משנה כמה אתקדם, תמיד יהיו את הרגעים האלה שיהפכו את הכל לסתם, את המאמץ לכלום ויגרמו לי להתמקד ברע.
אני מרגישה שהרגעים האלה (רגע= מספר ימים) לא בשליטתי, הם נופלים עליי בלי שום קשר למה שיש מסביבי (לא משהו שאני מודעת אליו בכל אופן..).
זה מפחיד אותי.
אני משתפת בזה את הפסיכולוגית שלי אבל לפעמים כבר נמאס לי להיות חלשה. כבר נמאס לי לבכות אצלה בכל פגישה.. אני רוצה להיות במקום אחר. אבל זה בא והולך וזה פשוט מייאש. (לפעמים אני מרגישה כאילו החיים מתגרים בי, מראים לי מה זה טוב ומוכיחים שזה שלא מגיע לי.. או לא יודעת מה...
קשה לי לשמור על התקווה.
לפני חודש בערך, החלטתי (כנראה בתור מנגנון הגנה) שהעולם הוא פשוט רע, וכל פעם שטוב לי זה במקרה ואני צריכה לנצל כל רגע מהטוב הזה ולהבין שכשיגיע הרע זה הנורמלי.
המטרה של זה היתה למנוע אכזבות.
ב"ה היה לי חודש ממש טוב ולאט לאט התחלתי להאמין בטוב הזה. עד שהימים האחרונים ניפצו לי הכל (פשוט הרגשה איומה של עצב שמחלחל בכל הגוף ומחליש אותי פיזית ומחשבתית) וכל האמונה שלי נעלמה כליל.. והאכזבה קשה מנשוא.... לכן זהו. כבר אין לי כח להתאכזב שוב (מאנשים, מהעולם ובמיוחד מעצמי...).

שלום לך שוב. אינך יודעת כמה אני מבינה אותך גם אם סיפור חיי או של אחרים שאני מכירה אינו בהכרח קשה כמו שלך.
לצערינו החיים הם מעגל, גל בים או כל דימוי אחר שמתאים לך, אבל המסר הוא שהם אינם קו שטוח אחד, כל פעם אחרי שמחה יש עצב וההיפך ימים טובים ואחריהם ימים קשים.
אני למדתי שאם המרווח בין ימי העצב הולך וגדל במשך הזמן - זה ההצלחה.
לא ניתן למנוע או להעלים קשיים וכאבים שטמונים בתוכינו, מה שניתן זה רק להגדיל את המרווח בין הזמנים שבהם הם צצים וגם להקטין את משך הזמן שבהם הם נמצאים או את העוצמה שבה הם מכים בנו.
אם מקבלים את זה ומבינים, החיים יכולים להיראות אחרת.
חשוב להתחיל לספור כמה זמן עבר מאז הימים הקשים האחרונים ולשמוח שעבר זמן ולא להתמקד בזה שהם חוזרים, לראות אם כשהם חוזרים משהוא בעוצמתם נרגע, הזמן שהם נשארים התקצר במשהוא, גם אם בטווח ממש קצר, הלואי והיתה תרופת פלא מעלימה, אבל אין.
חזקי ואמצי, תזכרי שיש לך את עצמך ואת חשובה. צביה

פשוט תודה. כתבת לי בדיוק את הדברים שאני צריכה לשמוע.
מצד אחד זה מביא קצת כאב, אך מצד שני זה נוסך בי תחושה חזקה של רגיעה...
ככה הרבה יותר פשוט לראות ולקבל את הטוב..
אז אני יכולה קצת להגיד שאני מצליחה כי באמת ב"ה הפערים בין הנפילות יותר קטנים, והנפילות לפעמים יותר קטנות (ולפעמים לא לצערי..)
עזרת לי מאד מאד מאד. הייתי צריכה לשמוע את זה ממישהו מקצועי.
זה להישאר עם ה"זהו" שבכותרת ממקום אמיתי, נכון, ופחות מיואש.
אז שוב תודה.
אני.

המון תודה גם לך, לא מובן מאליו שכולם גם מגיבים באתר. שמחה אם עזרתי.
שוב חזקי ואמצי ותזכרי שאת ראויה לחיים טובים בשבילך. צביה

אם אאמץ את המשפט "תזכרי שאת ראויה לחיים טובים בשבילך" שכתבת, הכל יהיה שונה... אבל זה כ"כ לא פשוט לי.
תודה מעומק הלב.

שלום.

לפני תקופה ארוכה הייתי מטופלת, בין היתר עקב מערכת יחסים אלימה שהחלה בתקופת התיכון, נמשכה on off מספר שנים ודפקה אותי בצורה די חזקה:
אובחנתי ע"י so-called יודעי דבר כדו- קוטבית, אבל בעזרת המטפלת שלי זזנו לכיוון BPD (לא שזה בית נעים יותר, אבל מרגיש יותר נכון). היא גם לימדה אותי לדבר על דיסוציאציה ולזהות את הקולות השונים, שכמה מהם- בקלות ובאהבה- נפתחו בפניה.
זה היה תהליך מטלטל, קשה, כואב, עם מעט ניצנים של תקווה פוטנציאלית, אבל הוא נקטע באיבו. לא חשוב.
בכל אופן, במהלך המפגשים איתה עלה שוב ושוב נושא הפגיעה שחוויתי. כמעט ולא דיברנו על הפגיעה שהתרחשה בעבר, אלא יותר על דברים שקרו בהווה; מפגשים חדשים עם אותו פוגע.

כמו שכבר אמרתי, הטיפול נעצר ועבר מאז כבר די הרבה זמן.
גם קרו הרבה דברים.
הרבה אסימונים נפלו. חלקם למקום, חלקם לטמיון.

ועכשיו לעיקר:
נחשפתי לתוכנית העוסקת באישה עם דיסוציאציה (united states of tara).
יש שם פוגע שמהווה "אויב מבפנים".
אז אין לי ספק שהאויב שלי הוא שטן בשר ודם. אני גם יודעת בדיוק מתי הייתה הפוגה ממנו, ומתי הופיע שוב. ואני תוהה בחרדה עצומה: האם יכול להיות שההופעה המחודשת של הסיוט הזה, זה שרודף אותי כבר שנים, זה שמאיים עלי, חונק אותי, אונס אותי ושובר אותי- האם יתכן שהוא רק פרי מוחי הקודח??
יכול להיות שאני עד כדי כך דפוקה, שבראתי בתוכי את היצור הזה, ובאמת באמת באמת- כל מה שקרה- לא קרה??????

שלום לך טרה. ככל שידוע לי אין לאף אחד סיבה ליצור אישיות שונות סתם ככה וללא רקע של פגיעה, ולא חשוב אם מינית או רגשית קשה. יצירת הדמויות השונות באה כדי להגן. להגן מזכרונות קשים, חויות מציקות וכו'.
חבל לי בשבילך כי ברור לי שיש לך סיפור חיים קשה ושכעת את מ וסיפה עליו רגשות אשם מיותרים. נראה לי מאוד חשוב שתחזרי לטיפול ותוכלי להקל על עצמך בכך. צביה

תודה על תגובתך.

אני אנסה לחדד את ההרגשה שלי ולהסביר עצמי יותר טוב:
לצערי, אני יודעת בוודאות שנפגעתי. אני יודעת מי, מתי, והיכן (רק חסר לי ה"למה"...).
הבעיה מתחילה בנסיון שלי להבין דברים שקרו שנים מאוחר יותר. ואנחנו מדברים על טווח של יותר מ-10 שנים!
אני תוהה, כי נראה לי לא הגיוני שהחיים שלי ישתנו מקצה אל קצה- כפי שקרה לי בעשור האחרון, אבל הכתם הזה לא הפסיק להופיע.
אני תוהה, כי בניגוד לילדה השקטה אך הסוררת שהייתי אז, גדלתי להיות קונפורמית יותר- ולא יכול להיות שהכתם ממשיך להופיע. לא יכול להיות שכאדם בוגר ושקול, כאשת איש, כאמא- אני ממשיכה לרעוד מפחד כל פעם ששמו מגיע לאזני, ושאני ממשיכה לשתף פעולה עם המאוויים הסאדיסטיים שלו, ועוד כל מני דברים בושה מלהזכיר.
אני תוהה אם אני לא בורחת למקום הבטוח שלי, מקום מוכר של פגיעה והתעללות, ויוזמת לעצמי, עם עצמי, את האפיזודות שאחר כך אני חוזרת מהן מרוסקת.
אני כבר לא יודעת מה שלי ומה לא, ואין לי אל מי לפנות. אין לי מי שיוכל להגיד לי איפה אני נגמרת, והמציאות החיצונית מתחילה.

טרה שלום. ההודעה הנוספת שלך רק מחזקת את העובדה שאת חייבת לחזור לטיפול ולהיות מוחזקת על ידי מקום נוסף בחייך.
זה כל פעם מדהים מחדש לגלות את הקשרים בין תופעות שקשורות לעברינו שיכולות להופיע גם שנים אחרי שקרו הדברים, כי אנחנו נושאים בתוכינו את כל מה שקרה ואין לנו שליטה מתי תופעות יופיעו ויפריעו לנו.
הדרך היחידה לנקות כמה שיותר את החויה ואת השפעותיה (התופעות השונות) היא בלהיום שם, לדבר על זה לשחרר לנקות אולי לסלוח, ואני לא מכירה דרך טובה יותר מטיפול עבור כל אלה.
מצאי בתוכך את הכוח וחזרי לטיפול. בהצלחה צביה

אין מישהו שיכול להגיד בשבילך איפה ההמציאות נגמרת. אבל יש טיפול שיכול לעזור לך להבין בתוך עצמך למה את חובה את הרגש הזה שוב ושוב למרות שעבר 10 שנים.
טיפול בתת מודע יכול לעזור לך לנקות האת הרגש הזה מהגוף ולחיות בחיים חדשים.

טרה שלום רב,
קראתי את מה שכתבת ואני בהלם איך וכמה שהמחקרים והמקרים במציאות תואמים אחד לאחד,גם המקרים עצמם של התעללות מינית בילדות והתחושות שמלוות אתכן במהלך השנים דומים אחד לאחד.בעבר הלא רחוק הייתי נשוי לאישה מדהימה שעברה בדיוק כמוך התעללות מינית קשה בילדות הכוללת סדיזם מעורר פלצות.המפליא שהמקרים הכי קשים קורים במשפחה,אבא,דוד,גיס,והשתיקה והפחד שמלווה אתכן במשך השנים מהאובייקט כמה שהוא לפעמים לא מובן וסותר כל היגיון בריא ,הרי מי שאמור לפחד פחד מוות שהסיפור ייחשף זה אותו מתעלל בן בליעל,בפועל מה שקורה שאתן מאבדות את היכולת להתמודד מול אותו מתעלל "השולט" בכן מסיבה אחת פשוטה,אתן נעצרתם מולו בדיוק בגיל שההתעללות התחילה וזה בדרך כלל בילדות המוקדמת 8-9-10 ,וזו בדיוק הסיבה לחוסר יכולת שלכן להתמודד וההמשך לפחד מאותו אדם שהרי אתן עדיין בנות 9 מולו ואין לכן את היכולת להתגונן מולו כפי שלא יכולתם בעבר,הוא מנצל את החולשה הזאת והפחד שמשתק אתכן להמשיך לאורך שנים רבות במעלליו.מניסיון אני כותב לך,רק ברגע שרעייתי שיתפה אותי כאדם היחד עלי האדמות במה שעבר עליה וידעתי מי אותו מתעלל,מבט אחד ישיר ממני אליו ובו רמיזה ברורה "תיזהר אני יודע מה עשית" גרם להתרחקות מיידית שלו מרעייתי.דבר זה הוביל במידת מה להקלה בהרגשתה בדיוק כפי שמתואר על ידך.אני מציע לך בכל ליבי,אל תירתעי,תעמדי על הרגליים האחוריות ,תשתפי בסוד הנורא את בעלך או אדם קרוב,גם אם המעשים נעשו בגיל מאוחר שאף אחד לא מבין שזה לא מרצון אלא מהפחד שממשיך ללוות אותך אין זו אשמתך,זו לא את האישה והאימא הבוגרת,זו הילדה הקטנה שלא יכולה להתנגד ולהתמודד.ליבי ליבי איתך,אני יודע בדיוק איך את מרגישה ואיזה סבל נוראי עובר עלייך.ברגע שתחשפי את הדבר הנורא מכל תאמיני לי שתרגישי אדם אחר.מקומו של המתעלל מאחורי סורג ובריח,אבל אם את לא רוצה להתלונן תני לו לפחד! תני לו להרגיש מאוים על מעשיו והמחיר שהוא עלול לשלם בגינם.
אם אוכל לעזור בעוד משהו ,אשמח.
בהצלחה.

תבורך דני, אין כמו דעה תומכת של אדם המקורב לנושא. צביה

הבוסית שלי מופיעה לעבודה בצורה פרובוקטיבית..
אני לא רוצה להישמע שמרן. אבל באמת כל הציצי שלה בחוץ.. לפעמים היא מרימה את הידיים והבטן שלה נחשפת. היא גם באה עם מיני ומתכופפת. לא יודע אם בכוונה, מולי.

זה נורא לא נעים לי. אבל אני לא יודע אם יש לי זכות להגיד משהו בנושא.
אני חושב שאם זה היה הפוך, ואני הייתי מופיע לעבודה עם מכנסיים קצרים והדברים שלי היו יוצאים, היו כולם מזדעדזעים מזה..

שלום
בהחלט יש צורך והצדקה להעיר שזה מפריע לך ולבקש (בנימוס) לבוא בלבוש מתאים יותר.

לבת שלי יש חברה שבאה להיות אצלה ל-4 ימים.
יש לי ידידה טובה ,מהעבודה,שעברה תקיפה מינית ממושכת כילדה,ויש לה בעיה עם שערות,אם היא רואה שערה נגיד על הרצפה,(לנו יש כלב בבית),וראיתי שזה קרה לה,ולכן יש לי מודעות)-אז היא נכנסת למין מצב נפשי כזה מיוחד,שישר מי שמכיר אותה יודע איך להרגיע אותה.
כשהבת שלי וחברה שלה עשו ציפורניים נשפך עליה בטעות מעט מהדבק,הזה,הן ישבו בסלון,ואני בדיוק אכלתי במטבח,כי חזרתי מהעבודה,בכל אופן.
מאוד הופתעתי מצורת התגובה של הילדה לזה,אני לא מבין למה אבל,ההיסטריה שלה,הלחץ,וההתנהלות שלה,רחיצתהידיים,כמעט בכי,והאמירות החוזרות ונישנות,גרמו לי,להרגשה,שכבר ראיתי התנהגות דומה,
דיברתי עם ידידה שלי על זה,אבל היא אמרה,שאם הילדה מטופלת במסגרת הבית ספרית,אז יעלו על זה אם יש משהו... הילדה כל הזמן חזרה ואמרה,שחייבות להיות לה ידיים חלקות,ואפילו שכאשר אישתי חזרה מהקניות,היא עזרה לה בעזרת אציטון,אז עדיין לקח לה המון זמן להירגע,אישתי חושבת שלא כדאי להתערב,-אבל אני לא בטוח.

שיר כוח על הערנות והאכפתיות!!האם יש לך יסוד סביר להניח שהילדה חווה משהוא מיני? הספרות מכוונת על הקשר בין הפרעות אובססיביות(כמו שתיארת) ופגיעות פיזיות ומיניות, אך לא רק . אבל יתכן שכדאי לדווח למורה/ליועצת תמיד עניים נוספות הוא דבר משמעותי
בהצלחה
שיר

התפטרתי מעבודה בה הוטרדתי מינית מילולית לפני ארבע שנים. יש לי עדיין זכות לתבוע את מקום העבודה?

שלום בתיה
לא מזמן הוארכה תקופת ההתיישנות מ 3 ל 7 שנים ועל כן התשובה חיובית.
ההחלטה אם לתבוע את מקום העבודה או את המטריד או את שניהם תלויה מאד בפרטים הספציפיים ואוכל להמליץ רק לאחר שאשמע אותם.
באפשרותך לתאם פגישת ייעוץ ללא תשלום ואנסה לעזור לך.

שלום אני בטיפול כבר מעל 3 שנים לאחרונה התחילו לי חלומות של תקיפה מינית תמיד בחלום אני ילדה קטנה ואילו התוקף מבוגר. יש לי סדרות של חלומות כאלה, דכאון חרדה תחושה שיצאתי מהגוף ואנירואה את עצמי בחוץ קרה לי בדייט אחרון עם בחור. עליי לציין שכל השנים הרגשתי שמשהו לא תקין אצלי אך חשבתי שהמשפחה שלי מושלמת ופתאום אני מתחילה לגלות דברים חדשים לא נעימים ויש לי סימפטומים שחוזרים על עצמם האם ייתכן שאני מתחילה לזכור רק עכשיו, ומעבר לקשיים הנפשיים יש לי גם קשיים כלכליים שנובעים מחרדות הקשות לפעמים יש ימים שאני לא מסוגלת לזוז כאילו אני קופאת במיטה. רציתי לשאול אם יש איזה גוף שעוזר כלכלית למבוגרים אני בת 33.

אם את בטיפול, דברי עם המטפל/ת שלך במהירות על תחושות הדיסוציאציה (ניתוק) שאת חוווה, מחשבות חודרניות(חלומות) שאת חולמת, יתכן זה חלק מהתליך הטיפולי
אין לי מושג היכן את גרה, בכל אופן אם קשה לך תתקשרי ל- 1202 ומתנדבת תנסה לעזור לך גם באמצע הלילה, בנוסף, יש הרבה מקומות תומכים, השאלה אם כדאי לערב עוד מטפלים במיוחד שאת בטיפול ארוך ויש לך מטפל/ת עיקרי
ממה שאני מבינה ממך, את חייבת לשתף את המטפל/ת שלך במה שאת חווה ולבקש לעזור לך לעבור את התקופה הקשה הזו
שיר

יקירה, יתכן מאוד שזה קרה. זה שאת חולמת את זה עכשיו ופתאום זה עולה לך למודע בחלומות, במחשבות, זה רק אומר שאת יותר ויותר מוכנה להתמודד עם זה ולנקות את זה ממך לכל החיים.
גם שאני חוויתי טראומה בחיים הרגשתי כאילו והנשמה שלי לא נמצאת. קופאה לגמרי.
יש דרך להתמודד עם זה מתוך תת המודע. לקבל ביטחון לדבר על זה ולשחרר לתמיד.

שלום
אני בחורה בת 25 ובגיל 18 עברתי הטרדה בצבא?
4 בחורים תפסו אותי והכניסו אותי לחדר סגרו את האור ונעלו את הדלת
פחדתי ולא הצלחתי לצעוק רק להתנגד עם הגוף
2 מהבחורים החזיקו אותי כל אחד ביד אחרת אחד שמר על הדלת שאני לא יברח והרביעי הוריד את המכנסים
שתי הבחורים שהחזיקו אותי תפסו לי את הראש חזק ובכוח ניסו והם אמרו לי לפתוח את הפה ולא פתחתי הזזתי את הראש כל הזמן והם ניסו לתאר לי את זה כמו אוכל הם אמרו תנסי זה כמו סוכריה או בננה וכו.. אני זוכרת שממש התנגדתי עם הגוף ושאני כאילו קשורה ומנסה להשתחרר ולא מצליחה אבל לא הצלחתי לדבר או לצעוק
ואז הם ראו שאני לא רוצה אז הם לקחו את היד שלי ושמו את היד שלי על זה והם אמרו לי להמשיך ושהם ישחררו אותי אחרי זה ופחדתי שהם לא יעשו לי משהו אחר רק רציתי לברוח אז המשכתי ואז הם דחפו אותי החוצה וברחתי לשתוף ידיים יותר משעה אחר כך אחד מהם ראה אותי שוב ואמר שהם היו שיכורים ושאני לא יגיד לאף אחד והוא אמר שאני לא יודעת כלום ושהוא ילמד אותי לא עניתי לו כי פחדתי שזה יקרה שוב .לא ישנתי כל הלילה ישבתי במיטה ורעדתי עד הבוקר .
לא סיפרתי לאף אחד גם לא להורים שלי 7 שנים אני שומרת את זה איתי ובוכה בלילות שאף אחד לא יראה שאני בוכה.
אחר כך לא היה לי תאבון והגעתי למשקל של 40 קילו והיו לי בעיות במחזור אבל את זה ראו ועזרו לי אמא שלי והמפקד והרופאה של הצבא רצתה לתת לי פסיכולוג כי היא חשבה שיש לי הפרעת אכילה ולא הסכמתי לפסיכולוג כי פחדתי שהוא יגלה וכולם יידעו מזה.
לפני שבוע סיפרתי את זה ל2 בנות מהעבודה כי אני כבר לא יכולה יותר והם הציעו לי לספר למנהלת והם אמרו שהיא תוכל לעזור לי או ללכת לעזרה אני מפחדת מההשלכות ואני לא רוצה שהיא תדווח על זה כי אני לא רוצה לדווח ואני לא רוצה שההורים שלי יידעו או המשפחה שלי תדע מזה
אני מצטערת שסיפרתי להן והפלתי את זה עליהם לכל אחד יש משהו משלו ואני לא צריכה להפיל את זה על אף אחד הלוואי ולא הייתי מספרת להם
מה לעשות בבקשה תעזרו לי

שלום לך א. את עברת חויה קשה מאוד ועוד יותר קשה לי כשאני חושבת ששבע שנים זה היה קבור עמוק בתוכך והיית כל כך לבדך עם הסיפור הקשה הזה.
אני יכולה לאמר לך מספר דברים שיכולים לעזור ולהקל.
קודם כל אם את פונה לקו לנפגעות 1202, לא תרגישי שאת מעמיסה על אנשים בקרבתך ובנוסף מי שיענה לך בקו מנוסה לתת עזרה לנפגעות כמוך ותוכל מאוד להקל על הבדידות שבה את שרויה.
דבר אני, אני מאוד ממליצה לך ללכת לטיפול אצל מטפל שמתמחה בפגיעה מינית, ההמלצה הזו מתחזקת אצלי כיון שאת מציגה את עצמך כמי שמה שקורה לה לא נחשה מספיק חשוב כדי שאחרים ידעו ויוכלו לעזור ואני דואגת לך, את צעירה כל החיים לפניך וחשוב שתחזקי בעצמך את הדאגה לעצמך, מה שטיפול יכול להציע.
העובדה שאת נושאת את הסוד 7 שנים לבדך, מעידה על הכוחות שיש לך, אבל לא בטוח שאת מכירה בכוחות האלו.
חזקי ואמצי ואל תישארי לבד עם הסיפור שלך. צביה

ממש כאב לי לקרוא את התגובה שלך
אני מציעה לך מעבר לפניה של תלונה
חשוב ביותר שתדאגי לפנות לעזרה טיפולית
כי הטראומה שעברת משפיעה עלייך כמו שציינת

חברה טובה שלי עברה התעללות של שנים וגילוי עריות
היא שחררה את הטראומות בטיפול מהיר וממקוד שעובד על היפנוזה
והיום היא מרגישה שהיא פשוט נושמת יותר טוב

אני ממליצה לך בחום.

בית אריאן לב- 036189091

בהצלחה יקרה

,תודה רבה לך מ. כל תמיכה ועידוד חשובים מאוד. צביה

שלום לך. תדעי שעוד המון בנות עברו דבר דומה למה שאת עברת. לא עשית שום דבר רע. זו זכותך לדבר על בקצב שנוח לך ובמזמן הנכון בשבילך.
לפעמים אנחנו חושבים שההורים שלנו יקבלו את זה ממש קשה. אבל יש אפשרות לקבל מהם הבנה מאוד גדולה ועם זאת הקלה ענקית.
יש אפשרות לדבר על זה בטיפול. טיפול בתת מודע יאפשר לך להבין מה בדיוק כואב לך היום מהאירוע ולשחרר את זה מפנים.
אני מאחלת לך המון הצלחה.

אני גבר. יש לי ידידה טובה. פעם היא נידנדה לי על איזה שטות, אז אמרתי לה - "תזדייני בסבלנות, ורצוי שאיתי". משחק מילים כזה. אחרי רגע תפסתי שזאת הטרדה מילולית. וכאן השאלה שלי אליכן: לא באמת רציתי לשכב איתה, ואני עדיין לא רוצה. מה פתאום נפלט לי דבר כזה מהפה?. מה זה אומר בעצם?. זה נורא מעניין אותי.
(אגב, היא עדיין ידידה טובה שלי, ולקחה את זה לגמרי בקלות. אולי בגלל שהיא אומרת לי, בהומור, דברים הרבה יותר קשים).

שלום
אכן אמירה מיותרת שבנסיבות מסויימות יכולה היתה להיחשב כהטרדה מינית ובנסיבות אחרות חריגה מגבול הטעם הטוב. סביר להניח שבנסיבות כפי שתיארת היה נפסק שאין מדובר בהטרדה מינית. התנצלות עתה והתאפקות בהמשך אמורות להסדיר את הענין.

רציתי להגיד תודה רבה על העזרה והתמיכה

תבורכי, העזרה ניתנת כדי לעזור אבל תמיד נעים שלמוע תודה. צביה

תבורכי, העזרה ניתנת כדי לעזור אבל תמיד נעים לשמוע תודה. צביה

האם כיום יחסי מין של נער בן 18 עם קטינה בת 15 וארבע חודשים נחשבים לאונס בעל תוקף משפטי אם הם בהסכמה?

שלום
כאשר הפרש הגילאים בין הקטינה לבן זוגה אינו עולה על 3 שנים ומדובר ביחסים בהסכמה, אין בכך הפרת חוק.

כל פעם שאני עוברת במזרקה בדיזינגוף מטרידים אותי חברה מהמרכז ומתחילים איתי..
זה ממש מעצבן כבר!
אפשר להתלונן עליהם?

שלום
הפרטים שציינת אינם מספיקים כדי לתת לך תשובה מדוייקת.
אם יהיו לך ראיות למעשים שביהמ"ש (ו/או המשטרה) ישתכנעו שהם מבססים לפחות אחת מ 5 ההתנהגויות האסורות לפי החוק למניעת הטרדה מינית, תוכלי לפעול.
הטרדה מינית היא כל אחת מההתנהגויות האלה:
(1) סחיטה באיומים, כאשר המעשה שהאדם נדרש לעשותו הוא בעל אופי מיני;
(2) מעשים מגונים (מעשה לצורך גירוי, סיפוק או ביזוי מיניים);
(3) הצעות חוזרות בעלות אופי מיני, המופנות לאדם אשר הראה למטריד כי אינו מעונין בהצעות האמורות;
(4) התייחסויות חוזרות המופנות לאדם, המתמקדות במיניותו, כאשר אותו אדם הראה למטריד כי אינו מעונין בהתייחסויות האמורות;
(5) התייחסות מבזה או משפילה המופנית לאדם ביחס למינו או למיניותו, לרבות נטייתו המינית;

שלום אנ בן 20 "אבא" שלי היה מרביץ לי שהייתי קטן וגם כשהייתי לא כ"כ קטן ורציתי לדעת האם יכול ליהות שעברתי התעללות מינית שהייתי קטן ואני לא זוכר (לא דווקא מצידו) ואם כן אז מה עושים? והאם יש אפשרות לבדוק אץ זה בדרך כול שהיא מלבד רגרציה. תודה.

שלום עמיר.
למה אתה חושב שעברת התעללות מינית? ואם אתה לא זוכר למה להתאמץ לזכור?
גם התעללות אלימה של מכות פוגעת פגיעות רגשיות ומשפיעה מאוד על מי אנחנו נהיים ואיך אנחנו רואים את העולם.
אם אתה מרגיש שאתה זקוק לעזרה בגלל המכות שקבלת מומלץ לפנות לטיפול.
לא הייתי ממליצה לחפש זכרונות שאינם קיימים. בהצלחה צביה