פורום הפרעות זיכרון הפרעות קוגניטיביות עמוד 3

שלום,

אשמח לעזרה
בני בן ה8 תמיד התלונן שהוא שוכח מה שרצה לאמר, היה מתעצבן מכך אבל הסתדר.
לא חשבתי שדרוש טיפול.
היום הוא בן 8 ולא מסוגל לבצע מבחנים - הוא פשוט לא זוכר כלום ממה שלומד ומאד מתוסכל.

מה עושים? איך עוזרים לילד?
לאן ניגשים לאבחון - לרופא התפתחותי או נוירולוג?
אשמח לקצת מידע

מלכה שלום,

הייתי ממליצה לך לפנות עם בנך לאבחון פסיכו-דידקטי אשר בודק בין היתר, את היכולות של זיכרון, למידה, קשב ריכוז והתארגנות לצד רכישה של שפה, קריאה כתיבה וחשבון.
על פי האבחון ניתן יהיה לאתר את מוקדי הקושי של בנך ולהמליץ על טיפול מתאים וייתכן אף על התאמות ללמידה בבי"ס במידת הצורך.

חשוב בהחלט לאבחן ולטפל על מנת שלא יווצר תסכול מיותר אצל בנך.

שיהיה בהצלחה

שלום רב,

אני פונה אליכם כדי לברר כיצד אוכל לסייע לאח שלי.
אח שלי, כיום בן 28.5, נולד ברומניה ובעקבות קשיים בלידה, הייתה לו בעיה באספקת חמצן למוח ובאותו זמן הרופאים אמרו לאימא שלי שהאירוע הזה עלול להשפיע עליו ושכנראה יהו לכך השלכות, אבל לא ידעו להגיד איך בדיוק.
אימא שלי עלתה לארץ וגידלה אותנו לבד ולכן, עבדה מסביב לשעון ולא הייתה לה יכולת לטפל באח שלי כמו שצריך (זמן, כסף, ידע...).
כך השנים התגלגלו להן, מבלי שהבעיה אכן תטופל.
ככל הנראה יש לו הפרעות קשב וריכוז (עדיין לא אובחן), בנוסף אובחן כלקוי למידה, אך הבעיה שמטרידה אותנו יותר מכל היא בעיית הזיכרון שיש לו וחוסר היכולת שלו לעבד נתונים בצורה נכונה. בצבא שירת כמכונאי רכב והיו פעולות מסויימות שלא משנה כמה ניסה מעולם לא הצליח לזכור אותן בע"פ (פעולות שעבור אחרים היו כבר מזמן ברורות מאליהן). בנוסף, עבד כנהג משאית ומעולם לא הצליח לזכור איך להגיע למקומות, זאת למרות שכבר היה בהם אינספור פעמים (ושוב - זוהי בעיה שאינה לגיטימית לאחר מספר חודשי עבודה והוא הנהג היחיד שסבל ממנה). באינטרקציה עם אנשים הוא שוכח דברים שאמרו לו (אף חשובים) וחוזר אינספור פעמים על אותם הדברים שרוצה להגיד. כרגע הוא לא עובד, כי הבעיות הללו הקשו עליו בכל מקום עבודה והיינו מאוד רוצים לעזור לו להשתלב בעבודה קבועה ולמצוא דרך להתמודד עם הקשיים שלו (שכמובן מתנגשים לו גם בכל יתר תחומי החיים).
מה ניתן לעשות? בעיקר כשאין יותר מדי כסף? אנחנו ממש מיואשים...אח שלי עם השנים הפך להיות בן אדם פסימי, חסר ביטחון ודיכאוני. שום דבר לא הולך לו לטענתו ואנחנו חייבים להוציא אותו מהמצב הזה.
אשמח לתשובה בהקדם האפשרי ואני מתנצלת מראש על עומס הפרטים בפנייה.
תודה!!!

דנה שלום,
מתיאורך עולה רצון ודאגה לאחיך וכן את מתארת רמת מצוקה שלו בעקבות הליקויים והקושי למצוא את המקום שלו.
נשמע שהיה כדאי ורצוי לפנות עם אחיך לאבחון אשר בודק את יכולת הקשב, הזיכרון והריכוז שלו (אבחון פסיכו-דידקטי), על מנת לאמוד ולהעריך את יכולותיו כיום, את נקודות החוזק והחולשה ובהתאם לכך לנסות ולהתאים לו מסגרת תעסוקתית.
במידה וכרגע לא מתאפשר לכם מבחינת המימון לעשות צעד שכזה, הייתי מציעה לך לפנות דרך קופת החולים שלכם לרופא המשפחה לפסיכולוג שעובד עם הקופה. הייתי ממליצה או על פסיכולוג שיקומי או פסיכולוג שעובד בשיטת טיפול התנהגותית קוגניטיבית. ודרך הטיפול לנסות ולסייע לאחיך לעבד את הקשיים שחווה ולמצוא מקום תעסוקה ופעילות מתאימים.

שיהיה בהצלחה

שלום,
אמי, בת 99+, מחלות רקע: אי ספיקת לב בינונית, סוכרת, אוסטאופרוזיס, בשנה הקודמת אובחנה ירידה בשמיעה עם פענוח לא נכון של שמיעה באוזנ שמאל. לפני שנה עברה הפוך כתוצאה מדופק מהיר וריאות מוצפות נוזלים. בכללית היא מתפקדת נהדר, הלוואי על כולנו בגילה. בשנה האחרונה דווחה על שמיעה בלילה של המון מטוסים, השכן שמדבר או שר (מדי פעם). יחסנו את זה לפענוח הלא נכון של רעשים. בשבוע האחרון פתאום נכנסה לחרדה, היא שומעת אזעקות, מטוסים והשכן מדווח בטלוויזיה על מלחמה. היא מתלבשת, בטענה שהיא כבר עברה את זה (ניצולת שואה) צריך נעליים גבוהות מעיל חם... ההפוגות בין התחושות האלה ירדו ממדי פעם ליומיים האחרונים כמעט כל הזמן.
יש לה מדי פעם כאבי ראש מאוד חזקים. הפרעות שינה, גרד בעור .
רופא המשפחה שלה יצא למילואים. אני אמורה לקחת אותה מחר לניורולוגית.
שאלתי היא אם אני פניתי לתחום הנכון של הרפואה, האם המצב מעיד על משהו שאולי מסכן חיים, חוסר של משהו/עודף. מה לעשות, על מה מעידים הסימפטומים?
מחכה לתשובה, תודה
חוה

חוה שלום,
קודם כל, באמת רק בריאות ואריכות ימים.
על פי תיאורך בהחלט הפנייה לנוירולוג היא פנייה מתאימה ובמידה ויש צורך בבדיקות נוספות, הנוירולוגית תוכל להפנות אותכם.

בהצלחה

שלום רב,
מאז ומתמיד לא זכרתי דבר ואף פעם לא ייחסתי לזה חשיבות רבה.
כלומר, אין לי שום זכרונות שאני זוכרת אותם לפרטים, וגם אם אני מנסה להיזכר בתמונות מהילדות עולות לי ממש בודדות, מאירועים גדולים. בתקופת היסודי גם יש לי אולי 4 תמונות, ובתיכון גם מעט מאוד. התמונה המוקדמת ביותר שלי היא מגיל 4.

בכל אופן, לא ייחסתי לבעיה הזו חשיבות רבה ואבי אמר לי שזה לא חריג.
לפני שנה עשיתי שירות לאומי ונוכחתי שבעיית הזיכרון שלי רצינית - אנשים מדברים איתי ומיד אח"כ אני שוכחת על מה, או שיום לאחר המעשה אני שוכחת.

אני לא זוכרת גם לטווח הארוך וגם לא לטווח הקצר. ומדובר גם באירועים, אנשים, שיחות.

דברים שאני לומדת - לפעמים קשה לי להתרכז לחלוטין בחומר אבל כשאני מתרכזת אני מצליחה לרוב לזכור, אבל גם שם לא הכל.

מה עלי לעשות? איך מטפלים בבעית זיכרון?

תודה רבה!

אלף שלום,
על פי התיאור שלך, הייתי ממליצה לך קודם כל לעבור אבחון בכדי לאבחן את מקור הקושי שעומד בבסיס הקשיים שלך לזכור. ייתכן וזה נובע בכלל מבעיית קשב וייתכן דברים אחרים.
לאחר האבחון ומיקוד הבעיה יהיה קל יותר לדעת כיצד לטפל בה.

בהצלחה

שלום!
חמותי בת 64 וסובלת משיכחה.
בהתחלה זה התבטא בבעיות שליפה מהזיכרון של שמות אנשים וחפצים
לאחר מכן שיכחה של קביעת תורים או שהבטיחה למישהו לשמור על הילד.
כיום הסיכון הולך וגובר כיוון שהיא שוכחת לכבות את הגז.
אני מאוד מפחדת מהנזק שהיא עלולה לגרום ומחפשת פטנט שיעזור לה
לא לשכוח את הגז או שיזכיר לה לעשות סיבוב מידי פעם ולבדוק את הגז כיוון שזה הסיכון העיקרי.
אודה לכן על תשובה.
יום מקסים
הדס.

תעשו לה בדיקות דם לברזל במיחד B12, סידן וגם לאבץ!!!
מחסור באלה מביא לבעיות זכרון....

הדס שלום,

לא ציינת בתאורך האם חמתך עברה אבחון מסודר ונמצאת במעקב עבור בעית השכחה כפי שהגדרת זאת. במידה חיוני כי תפנו איתה לפסיכו-גריאטר או נוירוגריאטר שזו המומחיות שלו והוא יוכל לעשות את המעקב ולתת המלצות ואף טיפול תרופתי במידת הצורך.
במידה וזה נעשה ואת מעוניינת כפי שציינת בפטנטים ודרכים להתמודדות עם המצב, הייתי ממליצה לך להתייעץ עם מרפאה בעיסוק אשר זהו תחום מומחיותה.

בהצלחה

שלום,
על פי דברייך נשמע כי תפקודה של חמתך דורש התייחסות רפואית ואבחונית. חשוב מאוד כי תלכו עם חמתך לרופא המשפחה ומשם לנוירוגריאטר או פסיכוגריאטר.
חשוב מאוד לאבחן את מצבה ולטפל בהתאם.

(אני מצטערת אך אני לא מכירה פטנטים יעילים לגבי שכחה של גז על הכיריים)

אני סטודנטית בשנה הראשונה, ומאז שהתחלתי את לימודיי אני נתקלת בתופעה של שיכול אותיות (גם בכתיבה וגם בהקלדה) בתדירות מאוד גבוהה שמאלצת אותי לתקן שוב ושוב ומפריעה לי לרצף הכתיבה השוטף.
ראוי לציין שתופעה של שיכול קורית אצלי באופן די קבוע גם במספרים, מזה הרבה זמן (בעיקר שמקריאים לי מספר ואני צריכה לכתוב)
בנוסף, אני אדם שמאוד קשה לו לשמור על סדר וארגון (אולי יש קשר..)
רציתי לדעת ממה זה יכול לנבוע וכיצד אפשר לטפל..

תודה.

רותם שלום,

את מתארת כי את חשה שהכתיבה שלך מספרים או אותיות אינה שוטפת וכן את מדווחת על קשיים בסדר וארגון. אני מניחה כי תופעות אלו, מלוות אותך לאורך כל חייך בבית הספר.
בכדי לדעת מה המקור שלהם וכיצד להתמודד איתם, כלומר מה ההמלצות, אני מציעה לך לפנות לאבחון או לפחות לייעוץ טרום אבחון בכדי לקבל מענה מלא יותר.

שיהיה בהצלחה

אני לא יודעת אם יש לי בעיית זיכרון אבל אני בת 15 והרבה פעמים קורא לי שאני שוחכת דברים , קורא לי הרבה פעמים שאני שוכחת דברים בתחנה ואת הפלאפון שלי אני שוכחת כמעט בכל מקום אני גם לא תמיד זוכרת דברים שאני צריכה לעשות או איפה שמתי דברים זה לא הפריע לי ממש אבל לפניי כמה זמן לקחתי לבית הספר שקית עם הג'ינס האהוב עליי ונעליי ספורט שאמא שלי קנתה לי בחו"ל ושחכתי אותה בתחנה ועכשיו אין לי אותה ואמא שלי מאוד כעסה עליי והיא אומרת שזה פשוט חוסר תשומת לב ושאני צריכה לשים לב יותר לדברים ואני חושבת שאוליי זאת בעייה שצריך לטפל בה אבל אמא שלי לא מוכנה לשמוע את מה שאני חושבת אז החלטתי לבדוק בעצמי אם יש לי בעיה אשמח אם תעזרי לי :)

יעל שלום,
במידה שאין לך בעיות זיכרון בלימודים, אני נוטה להסכים עם אמך. לפי התיאור שלך נראה שאת לא מספיק מאורגנת ומפוקחת על מעשיך. שכיחה מסוג זה קורא הרבה לאנשים שנוטים לפיזור רוח או שהם לחוצים מידי. עליך לבדוק את עצמך ולשים לב לחפצים החשובים לך. אם התופעה ממשיכה, ניתן להתייעץ עם פסיכולוג.

בברכה

שלום רב,
בני , איתי, הוא בן 6.5 והוא נמצא בגן מיוחד של לקויות למידה.
איתי ילד מאוד פיקח ואיטליגינטי הבעיה היא שהוא פשוט לא זוכר ויש לו בעיית שליפה קשה.

יושבים איתו, עובדים איתו על אות ג' לדוגמה...משננים, כותבים וכו'...לאחר כמה דקות כשאנחנו באות ד'...כששואלים אותו איזה אות למדנו לפניכן..הוא שוכח!

הגננת אומרת שמדובר בבעיית זיכרון מולדת? שיש אנשים היום שלא זוכרים סמלים? ושהיא רואה בעיה קשה בקריאה...היא אמרה שהוא ילמד לקרוא בכיתה ד'????

הבעיה שאנחנו חווים יכולה להשפיע על כל החיים שלו...שכן זיכרון זאת תכונה בסיסית בחיים שלנו...ולכן אני פונה להתייעצות ושאמח לשמוע את דעתכן:
1. האם מדובר בתופעה שכיחה?
2. מה ניתן לעשות? האם להמשיך לעבוד איתו ולקוות לטוב?
3. באם מדובר במשהו פיזיולוגי ומולד ואין מה לעשות?

איתי נוטל ריטלין של 10 מ"ג כל בוקר..כי לדברי הגננת בלי זה הוא בכלל לא מרוכז. איתי מאובחן כ ADHD

ניר שלום,
ישנם הרבה ילדים שמתקשים לרכוש את יכולת הקריאה והכתיבה באופן שנלמד במערכת החינוכית הקונבנציונאלית. הם זוקקים לשיטות לימוד מותאמות לדרכך בה הם קולטים ומפנימים חומר חדש. הוראה מתקנת תוכל לתת תשובה לצרכים של איתי. לפני כן, חשוב שיעבור אבחון פסיכו-דידקטי ע"מ למקד קשייו, להגדיר את צרכיו במערכת החינוכית לקראת כיתה א' ולהמליץ על טיב ההוראה המתקנת (כיצד לעבוד איתו). ייתכן שמדובר בבעיה התפתחותית וחשוב לחדד את אבחנתו ע"י גורם מקצועי. האם איתי עבר הערכה מעקיפה (שכולל רופא, פסיכולוג ומרפאת בעיסוק) במכון התפתחות הילד? על סמך איזו הערכה הוא אובחן כסובל מADHD?

היי אני בן 19 (עכשיו בצבא),ואני מרגיש מותש נפשית ,המצב הרגשי אצלי לא טוב ,
אני לא מרגיש סיפוק ואושר אלא פעם בהרבה זמן.

ודיי נמאס לי כבר שאני מדבר לפעמים לא לעניין או בלי קשר,אני מרגיש מעופף ומבולבל ,
אני שוכח בקלות וקשה לי להעלות זכרונות ודיי זה כבר נמאס ומתיש ,לשרוף זמן על כאלה דברים ,קשה לי לדבר אני מגמגם הרבה כי לא עולה לי המילה שאני רוצה לומר ,ואני פשוט לא יודע מה לעשות .
כסף אין לי בשביל ללכת לאבחון ,ואני מרגיש מדוכא בגלל זה ובגלל עוד בעיות ביום יום.

אני חייב לומר שיש לי חשיבה אנאליטית ,אני מאוד יסודי כשאני בא ללמוד משהו אני מבין אותו עד הסוף(בחצי שנה האחרונה אני מרגיש מותש גם בשביל ללמוד ולחשוב )
וזה מעצבן כדי להבין משהו זה חייב לבוא לי בקושי ,אני לא יכול להבין פשוט כמו שכולם מבינים.

באמת שנמאס לי,בעיקר שאין לי קו מחשבה בראש ושאני מדבר אני גם כן לא רואה בבירור מה שאני רוצה לומר ,או שאני חושב שאני יודע ובסוף זה יוצא לא הגיוני כי לא חשבתי על זה מספיק ,ולא אני לא רוצה לחשוב ולהתאמץ בשביל לתקשר עם אחרים בענייני יום יום.

בנוסף אני לא שם לב לדברים ,אני יכול לחשוב ולהגיע למסקנה נכונה אבל פתאום פספסתי חלק ומכיוון שאני מראש יודע שאני לא פיקח מספיק למציאות ואני צריך להתאמץ כדי לשים לב להכל ואני אף פעם לא בטוח שכיסיתי את כל מה שניתן לכסות ,אז אני מראש כבר לא מנסה לחשוב אלא אם כן כל הפרטים מופיעים לי מראש .

די למה בשביל להבין משהו אני חייב להתאמץ כל כך ,בנוסף הרבה יותר קל לי לחשוב בכתיבה,אבל בן אדם לא אמור לחשוב בכתיבה הוא אמור לחשוב בכוחות עצמו ולמה לי אין את זה?


חוץ מזה הזכרון שלי לא טוב,אני מרגיש שהוא נפגע אולי בגלל שהייתי במצב נפשי לא טוב בשנה שעברה בגלל משהו אישי שעבר עליי וגרם לי להמון לחץ במשך תקופה של כמה חודשים ,לחץ שהיה מתיש ביותר.
ואני מפחד לחשוב שנגרם משהו בלתי הפיך אין לי ידע בנושא.

אני מבקש שמישהו יעזור לי נמאס לי להרגיש ככה .

כמובן שבן אדם צריך לחשוב כדי לדבר,אבל אני מתכוון שאני צריך להתאמץ יותר מדי.

ערן שלום,
לפי התיאור של מצבך כיום, אני שומעת מצוקה משמעותית. ייתכן שאתה עובר תקופה קשה ומאוד חשוב שתקבל עזרה והכוונה באופן דחוף. להיות חייל, מומלץ לפנות לקב״ן כתחנה ראשונה. לחלופין, אתה יכול לפנות לרופא פסיכיאטר באופן פרטי, המידה שהדיסקרטיות חשובה לך. אני בטוחה שניתן לעזור לך, אבל לצורך כך צריך בירור ואבחנה ע״י גורמים מקצועיים כפי שציינתי. חשוב שתפעל מהר.

בהצלחה

שלום תודה רבה שענית לי.
רצתי לדעת אבל האם זה משהו שדווקא פסיכיאטר צריך לטפל בו? או שזה יכול להיות בעיה קוגנטיבית,מולד, אני זוכר שהייתי יותר קטן עשיתי אבחון וקיבלתי הקלות למרות שאני לא חושב שזה היה מאוד מקצועי ואני חושב לעשות שוב עכשיו כשאני בגיל שלי.

אז אני שואל האם למשל זה שאני חושב שאני מעופף ,וגם כן אני מרגיש שכל דבר שאני מנסה להבין אני יבין בצורה טובה רק אם אני יתאמץ הרבה, למעשה אני יבין בצורה מדויקת מאוד אבל זה האפשרות היחידה שלי כדי להבין דברים ע"י מאמץ וניתוח של הדבר .
אני לא מבין בזה אבל אני מרגיש באמת קושי ואני רוצה לדעת איך אני יכול לעזור לעצמי
וגם כן איך לגרום לעצמי גירויים בשביל לחשוב ושהמוח לא יתלבן ולא יהיה חד .

בנוסף מאוד מעניין אותי ,כפי שסיפרתי בשנה האחרונה וטיפה לפני הייתי במצב מאוד לחוץ נפשית ורק בחודשים האחרונים המצב השתפר נהייתה הקלה אבל עדיין אני לחוץ,
(שזה גם מקשה לי על החשיבה כי זה גורם ללחץ פנימי שכזה)ולפני אותה שנה נכנסתי למסגרת של ישיבה ששם לומדים הרבה ומה שמאפיין בעיקר את הלימודים האלו הם לוגיקה ,ניתוח הגדרה של מושגים וכו, ואני זוכר שרק שמה פעם ראשונה בחיים שבאמת היכולת השכלית שלי הייתי ברמה גבוהה הייתי פשוט חד מאוד ,רואה מה שונה בכל דבר קטן בין אם הוא היה באותם לימודים ובין אם לא .

היום שאני בחיי היום יום בחוץ אני מרגיש פשוט ירידה משמעותית ,לאחר השנה וקצת האלו שלא עסקתי באותם לימודים כמו במסגרת הדתית אני מרגיש פשוט כמו טמבל,לא חד בכלל כאילו אני "בוהה" במציאות בכל מה שאני רואה וגם כשאני בא לחשוב על דברים קשה לי "לפרק" אותם ולהבין באמת את הדברים.
אני רק קולט דברים בצורה גסה מאוד וגם כן הדיבור שלי נהייה לא מדויק כפי שהיה .

אני רוצה לדעת מה לעשות בשביל שאני אוכל לבוא לפועל בכלים שיש לי ולא להרגיש חסר ערך ולא מספיק חכם.

ערן שלום,
לא ניתן לעלות השערות אבחנתיות על סמך תקשורת בפורום. מיכוון שאתה מוטרד מהקשיים בתקפודך, חשוב שתפנה לגורם מקצועי כדי להגיע לתשובות הנכונוות וכן לאבחנה ועזרה בהתאם לצורך. אפשר להתחיל עם שיחה אצל קב"ן או לפנות לפסיכולוג או פסיכיאטר לבדיקה ראשונית. אולי ייפנו אוותך לאבחון חוזר, אבל קודם כל תעבור את הבדיקה וההכוונה המצקצועית.

בהצלחה

לפני כחודשיים, שלוש הייתה לי התפרצות חרדה פתאומית מאוד קשה שליוותה אותי אותי כשבועים בערך (לא זוכר בדיוק). החרדות הביאו אותי כנראה גם למצב של די ראליזציה (ערפול בראייה, ניתוק, קושי להירדם, מחשבות משונות, התרחקות מקרובים ועוד)
יש לציין שהמשכתי את חיי כרגיל וזה בא בתנודות, בזמן העבודה למשל, זה היה נעלם יחסית.
לאחר תקופה החרדות נעלמו אך עדיין אני חש מנותק, לא חד מעורפל הרגשה מאוד לא ברורה, מרגיש כמו בחלום.
ודבר נוסף, בלילה שאני הולך לישון ועוצם עיניים אני רואה מסך שחור שלעיתים יש מין תמונות או הזיות (לא ברור) מרגיש כאילו אני נשאב פנימה, דבר שלא היה לי לפני שחוויתי את התפרצות החרדה. מרגיש כאילו אני נכנס לאט לאט לתרדמת.
הייתי אצל רופא משפחה ביצעתי בדיקות שתן ודם והכל יצא תקין. וכרגע קבעתי עוד תור לרופא.

אבקש לדעת את דעתכם

יגאל שלום,
לפי התיאור שלך סבלת מהתקף חרדה חריף וממושך. נטייה לחרדות לא חולפת באופן פתאומי, ונראה שהתופעות שעדיין קיימות אצלך קשרות לחרדה או ללחצים שאתה חווה. לכן, אני ממליצה ייעוץ עם רופא פסיכיאטר שמתמחה בתופעות האלו, ויעזור לך להתגבר ולחזור לתפקוד הולם.

בברכה

תודה על התגובה המהירה.
אבי אכן עבר שיקומים שונים. הארוך מבינהם ארך בערך שבועיים במוסד רפואי בני- ציון (רוטשילד) בחיפה, ולאחר מכן הוא המשיך להשתקם בקהילה (לא בהצלחה רבה). ועד כמה שידוע לי הוא לא עבר שום שיקום פסיכולוגי -התנהגותי. כרגע הוא לא נמצא בשום ארגון שיקומי כזה או אחר.
הוא משתייך לקופ"ח מכבי, אשמח אם תעייצי לי לאן יש לפנות על מנת שאוכל לעזור לו להשתקם בין אם זה דרך הקופה ובין אם זה באופן פרטי (אשמח לקבל טלפון או שם של רופא).

לי שלום,
את לא ציינת את הגורם הרפואי בעקבותו אביך נזקק ועדיין זקוק לשיקום. בנוסף, בן כמה הוא? מהן בעיותיו הספציפיות מהן הוא סובל?
ניתן להתייעץ עם הרופא השיקומי של הקופה ולברר על גורמי טיפול באיזור מגוריו. למכבי יש רשימה של פסיכולוגים בהסדר. אשמח לקבל מידע מפורטת יותר כדי לכוון אותך בהמשך.

בברכה 

שלום .
השאלה שלי היתה המשך לשאלה שכבר שאלתי, ובה פירטתי את הכל:
"
אבי עבר 3 ארועים מוחיים קשים, לפני שנתיים (האחרון). כתוצאה מכך פלג גוף שמאל מתפקד חלקית - אבי יכלו ללכת בכוחות עצמו, ידו שמאלית כמעט ואינה מתפקדת.
תופעה שמכעירה את המחלה היא האלימות המילולית, האגרסיביות וחוסר הגיון בדבריו.
אודה לכם אם תוכלו לייעץ לי האם יש אפשרויות שיקום קוגנטיביות והתהגותיות, אם כן לאן ניתן לפנות?
בתודה מראש,

אשמח אם תמקדי אותי לאן עלי לפנות

אורה שלום,
לא ברור לי מדוע אביך קבל שיקום רק למשך שבועיים בבני ציון, ומה היו השיקולים לשחרורו. חשוב לעיין במכתב שחרור שמתאר את אופי הפגיעה. מה היו ההמלצות להמשך שיקומו? למיטב ידעתי, הוא יכול גם לקבל טיפולים באופן אמבולטורי בבי"ח רוטשילד. יש חוק שיקום שמאפשר טיפולים למשך 3 חודשים. עם זאת, חשוב לערך את הפוטנציאל השיקומי אצל כל חולה כדי לוודא שהטיפולים אפקטיביים ומבאים להטבה של המצב הנדון. לפי כך, יש צורך בשיתוף פעולה של החולה עם המטפלים, וכן יכולת למידה מסוימת. אצל חולים עם בעיות התנהגות קשות נעזרים לפעמים בטיפול תרופתי לצורך הרגעה, איזון התנהגותי ואיזון מצב הרוח.
הנה רשימה של מסדות שיקום שמתמחים לנפגעי ראש:
בי"ח תל השומר, מחלקה או מרפאה לנפעי ראש
מרכז רפואי רעות שנמצא בת"א
בי"ח לוינשטיין
מכון שפיצר (בחיפה)
בי"ח הר הצופים -הדסה

חשוב שאביך יעבור הערכה שיקומית נוספת וניסיון שיקומי לפי התיעוד הרפואי.
לצערי הרב, לא כל חולה בר שיקום, והמשפחה זקוקה להתערך למצב חדש.

בברכה

שלום, אני בן 32 ושמתי לב שבשנים האחרונות חלה אצלי ירידה משמעותית ברמת הריכוז והזיכרון. העניין מלווה בעייפות כרונית ובתחושה שהחשיבה אצלי איטית יותר ואף לעיתים הראש נטול מחשבות.בנוסף, אני מרגיש שיש לי פגיעה ביכולת הקריאה (בעיקר הבנה ומהירות) וביכולת לנהל שיחות.

מה היכולה להיות ההסיבה? אל מי עליי לפנות?

תודה

שלום רב,
יש מספר רב של סיבות שיכולות לגרום לקשיים כפי שאתה מתאר. במקום לעלות כאן רשימת הסברים פוטנציאליים, אני ממליצה לך להתחיל בבירור רפואי. ראשית, לבצע בדיקה שגרתית אצל רופא משפחה (ספירת דם ועוד), ובהמשך להתייעץ עם נוירולוג.
חשוב לשלול בעיות רפואיות, ורק אחר מכך אפשר לכוון אותך להמשך ייעוץ בתחום הפסיכולוגי או נוירופסיכולוגי, וכן אבחון מסודר.

בברכה
 

שלום, אני בת 31, הרבה פעמים אני לא מרוכזת, לא שמה לב לפרטים וכן לעיתים לא זוכרת פרטים. אני חושבת שזו בעיה פסיכולוגית.
כיצד ניתן לשפר זאת באופן טבעי? האם ישנן משפטים שניתן לכתוב על מנת לעודד זאת? תודה

שירן שלום,
במידה שבעיותיך על רקע רגשי, כדאי לטפל במקור הבעיה ולהתייעץ עם פסיכולוג ולהתחיל טיפול לפי הצורך.
לא כל כך ברור לי מה הייתה שאלתך. בכל אופן, רישום ורשימות תמיד עוזרים כדי להיות יותר ממוקד ולזכור. גם שימוש ביומן עוזר להתארגן כאשר אנו מוודאים שבצענו משהתכוונו לעשות.

בברכה

לפני כחודשיים השתחרר אבי מבית החולים לאחר אישפוז ממושך לטיפול במחלת הסרטן. אימי, שגם ככה הייתי מגדירה כאישה מתוחה, חרדה ולא רגועה, היתה עוד יותר כזו במשך כל תקופת האישפוז, ישנה מעט מאד ונטלה כדורי הרגעה. עם זאת, היא תיפקדה מצויין מבחינה קוגנטיבית ומוטורית. ממש ביום בו שוחרר אבי (לאחר 3 חודשי טיפול אינטנסיביים באונקולוגית), אימי הפכה לאדם אחר. ראשית, רמת התיפקוד של ידה השמאלית ירדה בצורה דרסטית וכיום היא גוררת אותה ועושה כמעט את כל הפעולות ביד ימין . בנוסף, היא הפכה מאישה חדה ופעילה לחסרת מוטיבציה, מבולבלת, ושכחנית יחסית לעצמה. נראה שהיא איבדה חשק לעשות כל פעילות, הן בתוך הבית והן מחוצה לו. דברים שהיא אהבה לעשות קודם לכן, כגון לבשל ולאפות , היא עושה רק אם היא מוכרחה וגם אז, היא לעיתים שוכחת מרכיב כזה או אחר בתבשיל. עם חברים היא לא מעוניינת להיפגש ובאופן כללי, מעדיפה לשחק במחשב רוב שעות היום. אני ובני משפחתי הסבנו את תשומת ליבה אך היא מכחישה או מבטלת במילים"זה שום דבר, תניחו לי" וכמובן שמסרבת להיבדק בכל תוקף. אנחנו מודאגים. אין לנו ספק שמשהו עובר עליה (אימה, סבתי, סבלה מדימנציה). אשמח לעצה.

יעל שלום,
אני מאוד מבינה דאגותיך למצבה של אמך. לפי התיאור שלך נראה שהיא סובלת מהפרעת דיכאון, ולמזלנו קיימים כיום טיפולים יעלים לבעיה שכזו. עם זאת, יש לשלול בעיה רפואית כלשהי אחרת, ולכן מומלץ להתחיל עם בדיקה שגרתית אצל הרופא המשפחה. במובן שמדובר על ירידה תפקודית על רקע נפשי, מומלץ בדיקה אצל רופא פסיכיאטר וטיפול תרופתי בהתאם הצורך. במידה שמדובר בקשישה (אץ לא ציינת גילה)
ניתן לפנות לבדיקה אצל פסיכו- גריאטר, רופא שמתמחה בכל התופעות הקשורות לגיל הזהב.
מקווה שעזרתי

בברכה 

שלום רב,קראתי במאמר באתר על מציאת תרופה חדשה לחולי הנטינגטון ע"י פרופ משה אבלס...ברצוני לשאול...האם יצא לשוק התרופה? ואיך אפשר עוד להתעדכן בחדשות האלה?

מרי שלום,
איני רופאה ולא מתמלאת בכל התרופות שיוצאות לשוק. עליך לפנות עם שאלתך לרופא נוירולוג או ישיר לפרופ׳ אבלס.

בהצלחה והרבה בריאות.

שלום דר',

האם את מקבלת באופן ציבורי בביה"ח תל השומר?

לצערי לא. שם אני נותנת שרות רק לחולים מאושפזים.

שלום רב!
רציתי לקבל עצה לגבי מצב שמשפחתי נקלעה אליו.
אבי עבר 3 ארועים מוחיים קשים, לפני שנתיים (האחרון). כתוצאה מכך פלג גוף שמאל מתפקד חלקית - אבי יכלו ללכת בכוחות עצמו, ידו שמאלית כמעט ואינה מתפקדת.
תופעה שמכעירה את המחלה היא האלימות המילולית, האגרסיביות וחוסר הגיון בדבריו.
אודה לכם אם תוכלו לייעץ לי האם יש אפשרויות שיקום קוגנטיביות והתהגותיות, אם כן לאן ניתן לפנות?
בתודה מראש,
אורה

אורה שלום,

ישנן בהחלט מסגרות שיקומיות שניתן לפנות אליהן להתייעצות, במידה ואביך לא עבר מסגרת שיקומית אינטנסיבית בעקבות האירועים, הייתי ממליצה לך לפנות לבית חולים לוינשטיין למחלקת אשפוז יום כללי, יש את בית חולים תל השומר וכן את רעות. (לא ציינת מאיזה אזור מגורים את מגיעה ועל כן אני נותנת פה המלצות על אזור המרכז).
במידה ואתם נמצאים לאחר שיקום אינטניסיבי, ישנם פסיכולוגים שיקומיים שיוכלו לתת לכם (בני המשפחה) הדרכה והסבר על המצב ובמידת האפשר לבנות לכם תוכנית התנהגותית-קוגניטיבית שתעזור בשיפור ההתנהגויות של אביך.

שיהיה בהצלחה

תודה על התגובה המהירה.
אבי אכן עבר שיקומים שונים. הארוך מבינהם ארך בערך שבועיים במוסד רפואי בני- ציון (רוטשילד) בחיפה, ולאחר מכן הוא המשיך להשתקם בקהילה (לא בהצלחה רבה). ועד כמה שידוע לי הוא לא עבר שום שיקום פסיכולוגי -התנהגותי. כרגע הוא לא נמצא בשום ארגון שיקומי כזה או אחר.
הוא משתייך לקופ"ח מכבי, אשמח אם תעייצי לי לאן יש לפנות על מנת שאוכל לעזור לו להשתקם בין אם זה דרך הקופה ובין אם זה באופן פרטי.

שלום
יש לי ילדה בת 6 שעלתה לכיתה א .היה ילדה יצרתי יודעת לציר יפה אוהבת מאוד מוזיקה .. מדברת מאוד יפה אבל ישלה בעיה לזכור מספרים ואותיות אני כול יום חוזרת על האותיות והמספרים היה שוכחת במיוחד 10,9,8.7 .... אים אני מספרת סיפר היה תזכור הכול ... יש לה בעיה בזכרון הקצר . מה לעשות ?

עולא שלום,

מכיוון שהיא עכשיו נכנסה לכיתה א', וזו תקופה של הסתגלות למסגרת ולצורת הלמידה שהיא כל כך שונה מהגן, צריך להתעזר בסבלנות. ייתכן ו"הקשיים" שאת רואה כיום יחלפו מעצמם, גם לא הייתי ממהרת להסיק בהכרח שיש לה קשיים בזיכרון כדאי לנסות ולהימנע ככל שאפשר מתיוג מיותר שמעורר אצלינו כהורים חרדות מיותרות.
בכל מקרה את יכולה לפנות למחנכת שלה ולהתייעץ איתה לגבי הילה ולשתף אותה בקשיים שאת רואה אצלה. ייתכן ותשמעי מהמורה חוות דעת שונה לגמרי או ייתכן שאחרי תקופה של הכרות עם הילה , היא תמליץ לך לפנות איתה לאבחון פסיכו-דידקטי.

המלצה נוספת שהייתי ממליצה לך, בשלב זה, להפסיק ולבחון את הילדה על בסיס יומיומי לגבי זכירת הספרות והאותיות, בחינה זו כשלעצמה, מעבירה לילדה תחושת לחץ גדולה ומיותרת.

שתהיה שנה טובה

אני ידועה בחברה כאחת שזוכרת את הנוסטלגיה.
יש לי זיכרונות מהגן וכו.. ובכללי הזיכרון שלי מעולה!!

אני בת 28. ומאז משבר נפשי כלשהו "נדפק" לי הזיכרון הטווח הקצר.
ז"א - פתאום שוכחת דברים, חפצים. וזה מעולם לא קרה לי!!!
לפעמים קורה לי שאני יכולה להגיד משהו ואז שניה לשכוח לגמרי מה אמרתי..
אני יכולה פתאום לשכוח מילים. וזה הזוי! ז"א- אני מספרת משהו או אומרת משהו ואז מילה נעלמת לי. ואני לא מצליחה להזכר רק אם אני משגעת את עצמי!!!!

כל זה קרה כתוצאה מהמשבר?!?
יש מצב לחזור חזרה למצב הקודם?

שירי שלום,
את מתארת מצב נפשי, אשר בעקבותיו את סובלת כיום מקשיים בזיכרון, ובקשב וריכוז הייתי אומרת. בהחלט ייתכן שקשיים אלו נגרמו כתוצאה ממצב של לחץ, עומס רגשי וחרדה.
יחד עם זאת, בחלוף המשבר הנפשי (במידה וטופל כפי שצריך) היכולות הללו יכולות לחזור להיות כפי שהיו. יש להדגיש כי את לא ציינת את מהות המשבר הנפשי והאם טופלת טיפול פסיכולוגי או תרופתי, כך שתשובתי לעיל היא תיאורטית בלבד.

הייתי ממליצה לך לפנות לייעוץ פסיכולוגי על מנת לקבל חוות דעת מבוססת יותר.

אני בת 38, הבעיה שלי היא שאני זוכרת הכל! יותר מדי! לו היו לי 38 שנים מיותרות, הייתי יכולה לכתוב ו/או לספר על כל יום בחיי כמעט (מה לבשתי, מה אמרתי מי אמר לי מה וכו') אני זוכרת את כל השמות של הילדים בגן הילדים כולל שמות משפחה, מה לבשה הגננת, את כל הסיפורים שסופרו שם, אני זוכרת כל תלמיד ותלמידה שלמד/ה איתי, מה לבשו איזה תיק היה להם, איזה מזל אסטרולוגי הם, מי ישב ליד מי, את כתב היד שלהם, אני יושבת עם בני (ב 10) ועוזרת לו להכין את שיעורי הבית, ואני פשוט זוכרת את עצמי יושבת בכיתה ושומעת את המורה מלמדת את החומר ופשוט מדקלמת אותו, לכאורה זה נשמע נחמד, אבל הדבר פשוט מקשה על חיי, הראש שלי כל הזמן חושב, קשה לי להפרד מאנשים, קשה לי לשכוח פגיעות נפשיות שנפגעתי, אני יכולה לשחזר את התחושות שלי בכל מקרה ומקרה שארע בעבר, כולל ריחות!! אני לא מצליחה להתקדם.... אני מרגישה בכל רמ"ח אבריי בת שלוש, בת 10, בת 16 - לפי הזכרון שעולה לי באותו הרגע! יש לי זכרונות מאוד מאוד רחוקים, אני זוכרת דברים מגיל שנה בצורה מאוד חדה וברורה... השאלה שלי היא איך לומדים לסנן? לפנות מקום לזכרונות חדשים? האם זו בעיה רפואית או פסיכולוגית? אשמח לקבל תשובה....

מור שלום,

נשמע מדברייך שעומס המידע אליו את שמה לב בהקפדה יתרה גורם אצלך למצוקה.
הייתי ממליצה לך לפנות לייעוץ בנושא זה או אל פסיכולוג או אל פסיכיאטר על מנת לקבל טיפול בהתאם.