בריאות, רפואה
מאמרים | פורומים | קהילות | רופאים  
  חיפוש במאמרים  
הריון ולידהדיאטה, תזונהתרופות, ויטמיניםעיניים, משקפייםניתוחים פלסטייםרפואה משלימהקוסמטיקה, איפורעיצוב שיערפסיכולוגיהאורטופדיה
 
מין, יחסים, זוגיותכושר גופנירפואת שינייםרפואת ילדיםלב, כלי דםעזרה ראשונהמחלות, טיפוליםגיל הזהבחוק משפט, ביטוחמתכוני בריאות
הוסף למועדפים 
פורומים רפואיים
 

פורום אימון אישי, קואצ'ינג

פורום אימון אישי, קואצ'ינג בו תוכלו להתייעץ כיצד לממש את הפוטנציאל שלכם, להגיע לאיזון, השראה, הגשמה עצמית, סיפוק ועוצמה.
מנהלי פורום אימון אישי, קואצ'ינג:
איציק יצקן
לפרטים נוספים
גרשון מורג
לפרטים נוספים
 
רון
17:54 30.04.15
איפה עובר הגבול בין הצורך לדעת מה קורה לילד שלך לבין הצורך שלו בפרטיות ???
מה נכון וראוי לעשות כאשר אתה חושב שהוא מתנהג באופן שאינו ראוי לו, וכאשר אתה יודע בוודאות שהוא לא אומר לך את האמת... שהוא מתנהג בצורה שתגרום לו להתחרט על מעשיו ?
אני חרד לאושרו של בני ורוצה שיהיה לו רק טוב
אך מתקשה לסמוך על הבחירות שלו, בזוגיות, ובסגנון הבילוי.
אני מניח שחלק גדול מהבעיה הוא שלי, הפחד ממה יגידו אם ידעו... או התחושה שכהורה לא ממש מילאתי את תפקידי כראוי ואולי לא כיוונתי אותו מספיק טוב לחיים.
איך מתמודדים ?
 
איציק יצקן  
14:26 03.05.15
רון יקר,
דאגתך מובנת אבל ברור קודם כל שאין לתת לדאגה ולפחד להוביל אותך בתגובה לבן שלך.
בעיקרון ה"כן" הוא לנשום עמוק ולצפות בו ולראות שוב מה באמת מפריע לך - דברים ספציפיים.
רשום את אשר אתה רואה: כן, גם דברים טובים (חפש אותם).
כך נוכל לבחון במה מזה צריך לטפל ולמה להניח.
כשהדרמה תשכך ניגש לבדוק את הדרך לפתור את העניין:
קודם כל להבין שיש לו חיים משלו וכי הערכים שלו יכולים להיות שונים משלך
שנית, להבין במה נכון לטפל.
אחר-כך - איך לגשת אליו. ולפתח דיאלוג נכון ואפקטיבי עימו.

שלח לנו את הדברים שכתבת עליו.

בינתיים הכי חשוב שבכל פעם שאתה מדמיין שיחה עימו ראה אותה נינוחה: זכור כי שיחה נינוחה עם בנך היא במערכת ההרגלים שלכם והיא היסוד ליחסים שלך עימו מהרגע בו נולד.

סמוך על עצמך.

בהצלחות,

שלך,

איציק
 
גרשון מורג  
23:18 03.05.15
שלום רון,
שאלה אינפורמטיבית: בן כמה הבן ובן כמה אתה?
יום נעים,
גרשון.
אני בן 50 הוא בן 20
מפריע לי שהוא נוטה לשקר לא מעט פעמים
מפריע לי שהוא מחפש מערכת יחסים זוגית, כנה ואמיתית, אך מתפתה למערכות שטחיות שהבסיס שלהם הוא מיני
הייתה לו מערכת זוגית שנמשכה שנתיים וחצי. וכעת הוא כנראה מחפש לפרוק עול ...
מעבר לזה הוא חכם שנון נאה ובעל חוש נתינה עצום.
 
איציק יצקן  
06:04 04.05.15
רון יקר,
הבן שלך עובר כנראה דרך שעוברים רבים בני גילו: הוא תוהה וטועה, הוא מתחבר ומתנתק, הוא בודק את עצמו, את הגבולות שלו ואת הסביבה שלו ובכלל זה את אביו, ואת אימו.
יפה שאתה רואה בו את הדברים הטובים, קשר של שנתיים וחצי בגיל הזה אינו דבר של מה בכך ופרידה עלולה לגרום לבחור זעזוע שמעוררת לא מעט מחשבות ותגובות.
איני יודע עד כמה אתה מחצין את הביקורת מולו ועד כמה אתם מגיעים לנקודת חיכוך אבל בתור המבוגר האחראי אתה זה שאמור לפעול לתקשורת טובה עימו והכלי הראשון לתקשורת בריאה זה קודם כל לצפות בו ולא לבקר אותו, לראות את הדברים הטובים רגע לפני שאתה הופך להיות הקטגור שלו. ברור שגם לו צריכה להיות אחריות אבל הוא זה שאמור להגיב לקשב וליוזמות החיוביות שלך ולא להפך.
כמו כן צריך להיות ברור שהוא בחור בוגר (הרי לכך אתה שואף) ושיהיו לו ערכים משלו שהסביבה אמורה להכיל.
שני פרטים חסרים לי: האם הוא הבכור (הילד הראשון שלך שמגיע לגיל הזה)? ומה הקשר בינך לבין אימו - האם היא שותפה לחניכתו ומה דעתה על דבריך, קשייך, ורגשותיך כלפיו.
שתף אותנו ונמשיך,
בהצלחות,
שלך,
איציק


 
אנה
06:02 26.04.15
הי,יש לי בעיה אני כרגע מובטלת,אין לי עבודה ולמרות זאת באמצע היום אני מרגישה מצויין ומעסיקה את עצמי,אבל הבעיה שמגיע הערב אני נכנסת לדיכאון אני שוכבת במיטה מול הטלוויזיה עם מועקה איומה,הבעיה הזאת קוראת לי כל פעם שמגיע השקיעה,רציתי לשאול עם אתם יכולים לעזור לי איך לפתור את הבעיה הזאת,תודה רבה ויום מקסים.
 
איציק יצקן  
13:21 26.04.15
אנה יקרה,
מאוד פשוט, צריך להתחיל לחפש עבודה מתאימה ליכולות שלך, לדברים שאת אוהבת וכמובן לרמת הכנסה מבוקשת.
אם מתאים לך אמרי ונתחיל לעבוד.
בהצלחות,
איציק
 
אנה
19:53 26.04.15
ותודה שענית לי ואתה מסכים לעזור לי.אני פשוט לא הבנתי מה כוונתך להתחיל לחפש עבודה שמתאימה ליכולות שלי ולרמת הכנסה מבוקשת,אני הייתי שמחה עם היית יכול להסביר לי למה הכוונה,והייתי מאוד רוצה ואודה לך על העזרה איך להקל על המצב רוח הרע שלי בערב.תודה רבה מכל הלב.
 
גרשון מורג  
22:48 26.04.15
שלום אנה,
תודה על שפנית אלינו.
לפני הכול, ברצוני לשאול אותך האם התייעצת עם איזשהו גורם רפואי לגבי תופעת "דיכאון החושך" שממנה את סובלת.
ידוע שקיום או חוסר של אור יכול להשפיע על מצבם הנפשי של אנשים אשר רגישים מאוד לעניין. למשל, ישנה תופעה ידועה של "דיכאון עונתי" או באנגלית Seasonal Affective Disorder ונראה לי שאולי כדאי שתתייעצי (אם לא עשית זאת עד עכשיו) ראשית כל עם רופא המשפחה שאולי יוכל להפנותך למומחה בעניין שיוכל לעזור לך בהקלת התופעה.
כל הנ"ל, לדעתי, ללא קשר לעניין האבטלה העכשווית שאני מקווה תמצאי לה פתרון בקרוב.
אשמח לשמוע ממך (ויהי אור..!).
כל טוב,
גרשון.
 
אנה
11:42 27.04.15
שלום גרשון ותודה על הצעתך והעזרה שנתת לי ובאמת כבר בבוקר קבעתי תור לרופאת משפחה לדבר איתה בקשר לזה.אבל עד התור שהיא קבעה איתי רציתי לשאול שאלה קטנה ומאוד אשמח עם תעזור לי בבקשה.אימא שלי אמרה לי בזמנו שבערב שאני בדיכאון כדאי לי לעשות הליכות ואני יודעת שזה עוזר.אבל מרוב המועקות האלה קשה לי לצאת מהבית וללכת עם המועקה הזאת.אולי תוכל לתת לי טיפ מה לעשות חוץ מהליכות עד שאגיע לרופאת משפחה? ואני מבטיחה שאחרי התור אצל הרופאת משפחה אני אעדכן אותך מה היא תציע לי לעשות.אני מאוד מודה לך ושיהיה לך יום מקסים,ושוב תודה רבה.
 
אנה
11:45 27.04.15
רציתי לציין שאלת אותי עם התייעצתי עם גורם רפואי אז לא התייעצתי אם גורם רפואי על זה בינתיים כמו שכתבתי קבעתי עם הרופאת משפחה.ובאמת מגיע לך תודה ענקית על העזרה.
 
גרשון מורג  
12:10 27.04.15
היי אנה,

כל הכבוד על התגובה המהירה וקביעת התור אצל הרופאה.

אני, כמובן, אינני רופא ולא מוסמך לתת עצות רפואיות. מה שבזמנו קראתי באיזשהו מקום (לא זוכר איפה) שמכיוון שהאור מפעיל אצלנו בגוף/מוח כל מיני מערכות וחוסר האור מונע הפעלתם, אני שואל את עצמי האם הגברת האור המלאכותי בבית עד כמה שאפשר בשעות הערב/לילה אולי תביא להקלה כלשהי על התופעה, בינתיים, עד מציאת הטיפול המתאים? האם ניסית לעשות זאת?

לגבי הצעת אימך, אין לי מושג, אבל מה יש כאן להפסיד? אני הייתי אוסף את כל האומץ וכוח הרצון אשר ברשותי ומנסה לצאת לאיזו הליכה לא ארוכה (נניח חצי שעה) ורואה האם העניין משפיע לטובה או לאו. כמובן שהייתי בוחר מסלול מואר עד כמה שאפשר.

נשמח להתעדכן. יום טוב!
גרשון.
 
אנה
12:40 27.04.15
ושוב באמת אני מודה לך על התשובה המהירה.אבל פשוט לא הבנתי את שאלתך מה זה אור מלאכותי עם תוכל להסביר לי,אוכל לענות לך. וממש ממש תודה.בקשר להליכה שהצעת לי אני אנסה יחד עם המועקה לעשות את זה ואני אעדכן אותך איך הרגשתי וגם בקשר לפגישה עם הרופאה.שוב יום מקסים לך.
 
גרשון מורג  
15:01 27.04.15
אנה יקרה,
אור מלאכותי הכוונה לתאורה שבבית. להדליק כמה שאפשר תאורה על מנת שיהיה לך כמה שפחות חושך.... אולי זה יעזור במשהו...
 
אנה
15:46 27.04.15
תודה על התמיכה,יום נעים.
 
אנה
22:37 28.04.15
כמו שהבטחתי רציתי לעדכן אותך בקשר לפגישה עם הרופאת משפחה והיא טוענת שזה בעיה הורמונלית גיל המעבר,ונתנה לי כדור שאולי יכול להרגיע אותי מבחינה נפשית. היא החליטה לשלוח אותי לרופאת נשים בקשר לאיזון ההורמונלי,היא גם אמרה לי שהכדור לא יכול להשפיע כל כך מהר,אבל באמת רצוי שאני אעשה ספורט.בכל מקרה ובין היתר אני התחלתי לעשות הליכות עם המועקה אבל זה לא תמיד עוזר,רציתי לשאול עד התור לרופאת נשים רק עם אתה רוצה ויכול לתת לי טיפ מה לעשות עם הדיכדוך בערב חוץ מהליכות.תודה וערב טוב.
 
גרשון מורג  
18:04 29.04.15
שלום אנה,

כל הכבוד. אני שמח לשמוע שאת יצאת לדרך בחיפוש אחרי סיבה לבעיה מצד אחד ומצד שני מציאת פתרון.
כפי שכבר אמרתי, אני לא רופא ואיני יכול לתת עצות רפואיות. אבל יתכן שהבעיה נמצאת איפשהו בתחום האיזון ההורמונלי שלך כפי שאמרה הרופאה שלך. ימים יגידו.

הטיפ היחידי שעולה כרגע להציע לך זה ללמוד כמה שאפשר על התופעה. וזאת על מנת להכיר את העניין (את תוכלי גם לראות שאת לא היחידה שסובלת מזה ויש עוד רבים וטובים שסובלים/סבלו ממנה) וגם על מנת שתהיה לך מקסימום של מידע על התופעה ושתוכלי לשאול את הרופאים שלך את השאלות הנכונות (מאוד חשוב!).

לשם כך, אני מציע לך לכתוב בחיפוש של גוגל "דיכאון חושך" ולקרוא את המאמרים המקצועיים המופיעים שם בקשר לנושא. לדעתי תלמדי המון.

לא התייחסת למה שהצעתי לגבי הגברת התאורה בבית בשעות הערב על מנת למנוע עד כמה שאפשר השפעת החושך. האם ניסית?

אז שוב, כל הכבוד על מאמציך וכמובן אשמח להתעדכן.
בברכה,
גרשון.

 
אנה
10:37 30.04.15
קודם כל אין לי מילים ואני מודה לך בגדול שבזכותך התחלתי לטפל בעצמי ואני גם רוצה להגיד לך שאני מרגישה קצת יותר טוב הרי כמו שסיפרתי לך הרופאת משפחה הביאה לי כדור אולי זה התחיל קצת להשפיע לטובה אני לא יודעת,עם זה מי זה אבל אולי זה קשור לכדור ובאמת אני אקרא על תופעת דיכאון החושך ובקשר לתאורה רציתי להגיד לך שזה גם יסתדר בקיצור אני מרגישה יותר טוב ומאחלת לך רק בריאות וחיים טובים,והרבה הרבה תודה.
 
גרשון מורג  
12:08 30.04.15
אנה יקרה,

אין לך מה להודות לי, אני שמח שהצלחתי לעזור לך במשהו.

אבל את בהחלט צריכה להוקיר את עצמך על כמה דברים:
א) שהחלטת לפנות לעזרה.
ב) שהיית פתוחה לשמוע ולקבל ממישהו אחר דעה אחרת, חדשה.
ג) שפעלת במהירות ונחישות להנעת תהליך הבדיקה וחיפוש פתרון לתופעה שמציקה לך.

אני מאחל לך שממש בקרוב תעלי (לבד או יחד עם אנשי המקצוע) על הסיבה לתופעה המציקה הזאת ועל הדרך לפתרונה ותחזרי ליהנות מחיים שלווים ושמחים גם בשעות הערב.

תבורכי בימים טובים,

גרשון.
שלום,

אני מרגיש תקוע בכמה תחומים בחיים שלי ואין לי את המשאבים (כסף) להירשם לקורס אימון אישי.
יש אפשרות שאתכתב איתכם (גרשון/איציק) בפרטי או במייל (בשביל הדסקרטיות) ותראו אם/איך תוכלו לעזור לי?
 
איציק יצקן  
10:55 20.04.15
אורי יקר,
כמובן שאפשר להתכתב כאן או בפרטי. בכל מקרה אתה לא מזוהה. כתוב באיזה תחום אתה רוצה לצמוח ואנחנו, כהרגלנו, נענה לך ברצון.
בהצלחות,
איציק
מצד אחד אני מרגיש תקוע בתחום שלי ומצד שני יש לי את הכוחות והרצון להתקדם אבל לא יודע לאיזה כיוון.
אשמח להתיעץ בפרטי אם זה בסדר מבחינתך (מתבייש לחשוף פרטים שאולי יזהו על פי זה)
 
גרשון מורג  
11:22 20.04.15
שלום אורי,
ראשית, תודה שפנית אלינו וננסה להבהיר את המושגים שאולי התבלבלו קצת.
אם כפי שאתה מגדיר, אתה מרגיש תקוע בכמה תחומים וברצונך לטפל בזה, אין צורך "להירשם לקורס אימון אישי". קורס אימון אישי הם לימודים לקראת הכשרתך להיות מאמן אישי.
מה שאולי אתה צריך זה תהליך של אימון אישי אצל מאמן, אבל זה נדע רק בהמשך ובכל מקרה לא מדובר ברמת הוצאות של קורס לימודי.
לגבי העזרה מכאן: בוא נתחיל בזה שתעלה את הרגשתך ושאלותיך ונראה איך אנו יכולים להתקדם. השרות שלנו כאן הוא ללא תשלום.
בנוסף, אין לך מה לחשוש לגבי הדיסקרטיות. הרי יש בוודאי עשרות אלפים (אולי יותר) ששמם אורי ואם אתה לא תעלה פרטים אישיים מזהים הדיסקרטיות תישמר לגמרי.
אז בקיצור, אנו כאן על מנת לעזור כמיטב יכולתנו ואתה מוזמן להעלות את שאלותיך.
בהצלחה!
גרשון.
איך תגיבו אם תגיע אליכם לקוחה שתספר את סיפורה ותבעה כל הזמן?
 
גרשון מורג  
18:26 12.04.15
שלום שירן,

אני מניח שרצית להקליד "תבכה" ויצא לך "תבעה". :-)

אם זו השאלה אז התשובה פשוטה. אנו אנשי מקצוע ואם יש ללקוחה צורך לפרוק מה שיש לה לפרוק בבכי, ניתן לה את המרחב הכי מתאים והכי תומך על מנת שבסופו של דבר נוכל לשוחח ולהתקדם בתהליך.
בכי הוא דבר לגיטימי, גם אצל נשים וגם אצל גברים, ואין לראות בזה משהו חריג.

האם זה עונה על שאלתך?

יום טוב!
גרשון.
שירן יקרה,
בנוסף לדבריו של עמיתי גרשון:
צער, ומנגד - שמחה, הם רגשות שמתגברים באדם בשל חוויה חוויה חיצונית או פנימית שקשה לו להכיל. כאשר הרגשות מתפשטים הם ממלאים את הנפש וכאשר אין לאדם יותר מקום להכיל אותם הם גולשים החוצה - זה הבכי.
אפשר ללמוד המון מהבכי ובאימון מנצלים את ההזדמנות כדי דרכים לאחוז בקצוות הבכי ולשמוע ולהבין מה מכאיב (או משמח).
כמובן שבכי מתמשך לא מאפשר תפקוד ולכן באימון לומדים להפעיל מסננים טבעיים הקיימים בנפש האדם כדי שיעזרו לנו להתגונן מחשיפה לגירויים חריפים וכן לפעול באופן אקטיבי כדי להתרחק ממוקדי גירוי ולבחור סביבה תומכת. עשייה, גם היא תורמת לרגיעה.
במידה והבכי נמשך ללא הפסק וללא יכולת לעצרו וללא אפשרות ליצור תקשורת - אני מפנה לטיפול פסיכולוגי.
שיהיה בהצלחות,
איציק
אתה מגלה אמפטיות והבנה. אהבתי והתחברתי.
תודה.
הכל נמצא בתוכך.
אשמח להמשיך להקשיב ולענות כפי יכולתי.
בהצלחות
הי,
האם מישהו יכול להמליץ לי על בית ספר או מכללה שבהם ניתן ללמוד אימון אישי?
תודה רבה.
 
RAN
16:48 02.04.15
הי,
אני סבור שיש להשוות בית מספר מכללות ובתי ספר. כדאי לבדוק את סגנון הלימוד, המורים ואת האווירה כדי למצוא את המקום אליו אתה מתחבר.
מקווה שעזרתי,
רן
 
אנה
16:54 17.02.15
שלום לך.יש לי חברה שמתקשרת אלי פעמיים ביום כל יום והיא די בודדה,וגם לי אין הרבה חברים ויש לנו אותו ראש.הבעיה שמצד אחד באמת טוב לי להיות איתה בקשר אבל מצד שני יש לי ימים שאין לי כל כך סבלנות לדבר בטלפון,כי אני גם סובלת לפעמים מדיכאון,ועם היא רוצה לבוא אלי או לדבר איתי ואין לי מוטיבציה אליה כרגע,אז היא נעלבת ועונה לי לא יפה,לפעמים אני מתעצבנת מזה,אבל אני לא מראה לה את זה כי אני לא רוצה לפגוע בה,ולכן אני לא אומרת לה באמת מה אני חושבת כלפיה,אני לא יודעת מה עושים במצב כזה,אשמח אם תוכלו לתת לי עצה מה עושים תודה מראש,דלית.
 
אנה
17:38 17.02.15
רציתי לציין שמבחינה חברתית,יש לי באיזה שהוא מקום חרדה חברתית והעניין עם חברה שלי שבגלל זה קשה לי להתבטא ולהגיד לה מה אני חושבת,אשמח לתגובה שוב תודה ומאחלת לך ערב נעים.
 
גרשון מורג  
23:11 17.02.15
שלום דלית,
תודה שפנית אלינו.

אני חושב שבחיים בכלל, אבל בין ידידים בפרט אין תחליף לאמירת אמת. אבל יש להוסיף שאין תחליף לאמירת אמת בצורה חיובית ומכבדת!
לדעתי זה מה שאת צריכה לעשות עם ידידתך. להביע את מה שכתבת לנו, איך את מרגישה, אבל לעשות זאת בצורה חיובית ומכבדת.

למשל: "אני מאוד אוהב אותך ומאוד נהנית להיות חברה שלך ואני חושבת שטוב לנו שיש האחת את השנייה לשיתוף ותמיכה הדדית. אבל אצלי ישנם ימים שקשה לי להיות בחברת אחרים. אולי גם אצלך כך. אז בואי ונעשה הסכם בינינו כדי שלא ניפגע האחת מהשנייה: באותם ימים קשים נגיד בכנות "אני רוצה להיות היום לבד" והשנייה תכבד את זה בלי לכעוס או להיפגע. ואחר כך נחזור להיות בקשר.מה דעתך, אפשר?"

זה לא חייב להיות בדיוק בנוסח הנ"ל, אבל זה חייב להיות חיובי, אמיתי ומכבד.
איך נראה לך?

בהצלחה,
גרשון.
 
אנה
10:04 18.02.15
אני מודה לך גרשון על התשובה המהירה,נתת לי הצעה נהדרת,רק דבר אחד לא נעים לי להגיד לה שלפעמים קשה לי להיות בחברת אנשים אחרים,גם לא נעים לי מה היא תחשוב עלי,וגם לא נעים לי שהיא תפרש את זה כאילו קשה לי להיות בחברתה,איך אני יכולה לפרש לה את זה אחרת? תודה רבה ויום מקסים שיהיה לך.
 
איציק יצקן  
07:25 18.02.15
דלית יקרה,
אני רוצה לחזק את הדברים החשובים שכתב עמיתי גרשון מורג בהקשר לדרך לפנות לחברתך. כדי לענות גם על הקושי שלך להשתלב במעגלים החברתיים ועל תחושת הבדידות חשוב מאוד שתתמקדי בהבדל ביניכן וההבדל הוא אותה יכולת לענות לה את מה שבלבך, בכנות וגם בעדינות. אבל גם אולי לדעת לשתף אנשים אחרים ברגשות ש-ל-ך בלי להתבייש בקושי שלך. זאת לא חייבת להיות אותה חברה, אבל היכולת להשתמש באותה כנות ועדינות כמספרת את העובר עליך - זאת הדרך המעשית להשתלב במעגלים חברתיים ולהפיג את הבדידות.
בהצלחות
 
אנה
10:14 18.02.15
איציק אני מודה לך על התשובה המהירה,תמיד חשבתי לשתף אנשים אחרים,רציתי לשתף את ההורים שלי והאחיות שלי,כי אין לי אנשים אחרים לשתף אותם,ולפסיכולוג אין לי כסף,ואני גם לא כל כך רוצה ללכת,הבעיה שהאחיות שלי נשואות עם ילדים,וההורים שלי יש להם את הבעיות שלהם,ואני לא רוצה להכביד עליהם,אבל שתדע שאני ממש הייתי רוצה לשתף מישהו,וזה באמת דבר שמפריע לי שאני לא יכולה לשתף,עם יש עצה נוספת מה לעשות עם זה,אשמח עם תייעץ לי,מאחלת לך יום נפלא,תודה רבה.
 
איציק יצקן  
13:11 18.02.15
דלית יקרה,
נולדנו עם כושר דיבור והקשבה ושיתוף הוא דבר הכי טבעי בחיים. הכוונה אינה רק לדברים קשים אלא גם לדברים משמחים (מופעי סטנד אפ הם רק אחת הדוגמאות). אנשים אוהבים לשתף ורוב האנשים אוהבים להקשיב ולהזדהות בבעיות ובשמחות. כך שפתיחות שלך תורמת גם למי שאת משתפת אתו דברים.
בפועל כושר השיתוף שלך הוא גבוה - וההוכחה לכך היא עצם המילים שאת כותבת כאן.
אפשר להמשיך בכך שתשתפי אותנו בפורום במקרה שאירע לך ואשר יש לך רצון לשתף אותנו בו (תבחרי מה הכי מתאים). ואפשר גם שיתוף בטלפון.
בהצלחות,
איציק
 
אנה
15:50 18.02.15
באמת תודה על העזרה,תבורך,ואני אשמח לשתף אתכם בבעיה שקרתה לי. לפני כמה זמן חברה שלי זאת שכתבתי עליה לא הרגישה טוב,והלכתי לבקר אותה פעמיים.שבוע לפני שבאתי לבקר אותה,היא רצתה לבוא אלי ודחיתי את זה,כי רציתי להיות עם עצמי,היתה לי הרגשה לא טובה לגבי משהו שקרה לי עם ההורים שלי,אני כיום לא עובדת וגרה עם ההורים בגלל כל מיני סיבות,וגם לגבי הוריי החיים שלהם לא קלים,הם לפעמים לא מסתדרים ביניהם ולי קשה עם זה,למרות שאני יודעת שאני לא צריכה להתערב ביניהם,ובגלל זה אני גם לא משתפת אותם בבעיות שלי,אחרי שחברה שלי הרגישה יותר טוב,באותו יום שהרגשתי דיכדוך היא התקשרה אלי ורצתה לבוא אלי,ודחיתי אותה עוד פעם.והרגשתי שהיא נפגעת מזה שכבר כמה פעמים,אמרתי לה שאני לא יכולה שהיא תבוא אלי,ולא נעים לי עם זה שרק אני באה אליה,אגב אני מאוד שמחה שהיא באה אלי,אבל בגלל שבזמן האחרון הרגשתי דיכדוך,וגם משהו לגבי ההורים שלי בגלל זה אמרתי לה שאני לא יכולה גם לא נעים לי שהיא תדע שזה בגלל ההורים שלי ומה שלא נעים לי שאני באתי אליה בזמן האחרון,ושהיא רצתה לבוא אלי אני כל הזמן דחיתי אותה,ובאמת מצד אחד היא חשובה לי בתור חברה,ובגלל זה פחדתי לאבד אותה,בגלל זה שדחיתי אותה בזמן האחרון,לבוא אלי.זאת הסיבה,אני פוחדת לאבד אותה.
 
גרשון מורג  
17:32 18.02.15
דלית יקרה,
הרשי לי להיכנס רגע לדו-שיח הזה בינך לבין איציק.

אני רוצה לבקש ממך משהו: תעברי בעיון על כל ההודעות שכתבת כאן ושימי לב כמה פעמים חזרת על האמירה "לא נעים לי" ואיך פסלת כל מועמד לשיתוף בקשר (למשל אחיות, הורים וכו').
למה אני מבקש ממך זאת? כדי שתהיי מודעת לכך שאת בונה לעצמך מחסומים לפני כל אפשרות של פתיחת דיאלוג. שימי לב שזו את שבונה לעצמך את הסצנריו שהדברים "לא יהיו בסדר" או "לא יהיה נעים" ל-פ-נ-י שאת מנסה לעשותם.

אני מציע לך למחוק מהלקסיקון שלך את המושג "לא נעים לי" ו "לא מתאים" ולנסות לפתוח בדיאלוג פתוח, כן, חיובי ומכבד עם האנשים הקרובים לך. את תראי שברוב המקרים, אם לא בכולם, הדבר אפשרי ויוצר קשר יותק קרוב.

מאחל לך הצלחה.
גרשון.
 
אנה
19:35 18.02.15
אני יישם את מה שהצעת לי,ודרך אגב אני מרגישה שבזכות העזרה שלכם,אני מתחילה להיפתח לאט לאט בלי פחד.להיות יותר חופשיה כלפי אנשים.אין כמוכם ומאחלת לכם ערב נעים.
 
אנה
19:44 18.02.15
אני חייבת לספר לך גרשון וגם לך איציק,שחברה שלי התקשרה היום,והיא רצתה לבוא היום ולא יכולתי היום להיפגש איתה,ועניתי לה בצורה מכובדת למה אני לא יכולה להיפגש איתה היום,והיא קיבלה את זה בהבנה,וקבענו להיפגש בסוף השבוע,מה שאומר שקיבלתי מכם עזרה גדולה,ואני מתחילה לאט לאט להיפתח לאנשים,בלי פחד.תודה.
 
איציק יצקן  
21:03 18.02.15
ז- ה נקרא אומץ ! ! !
נשמח להתעדכן.
בהצלחות
 
גרשון מורג  
23:35 18.02.15
יחי השינוי הקטן שהוא בעצם המפתח לשינוי הגדול.
את צריכה להיות מאוד גאה בעצמך. תבורכי!
באהדה רבה,
גרשון.
לסיכום,רציתי לספר לכם שאחרי שהתחלתי להיעזר בכם,חיי השתנו לטובה,התחלתי להיפתח גם כלפי ההורים שלי בצורה מכובדת,אני מרגישה יותר חופשיה להיפתח בכלל לפני אנשים,אין לי מילים איך להודות לכם,אתם עושים שליחות יפה,ומאחלת לכם רק חיים טובים ומאושרים.
 
אלמונינית
23:36 05.01.15
שלום,
אני בת 19, חיילת, נערה ממוצעת לגילי.
לפני שהתגייסתי עבדתי במלצרות במשך כמה חודשים ועם הגיוס נאלצתי לעזוב. שירתי במשך שנה בבסיס סגור וכעת עברתי לבסיס פתוח, מה שנתן לי את האפשרות להתחיל לעבוד.
אני כותבת היישר מסיום המשמרת הראשונה שלי בבית קפה, כי המשמרת הציפה בי תחושות קשות שכבר הספקתי לשכוח...
למה דווקא העבודה הציפה בי? כי שוב נזכרתי בחודשי עבודה הספורים בהם יחלתי לרגע בו תסתיים המשמרת וייגמר הסיוט, הרגשתי בעבודה שאני פשוט מטומטמת, לא מבינה כלום, קלמזית, מוזרה, לא יודעת לפנית ללקוחות, הרגשתי שצוחקים עלי, הרגשתי שאני הדם הקטן שצריך לעשות כל בקשה הכי מוגזמת מהבוס שלי, זה גם מה שניסיתי להתמודד איתו בצבא, אני מרגישה שנורא קשה לי לעמוד מול מפקד/בוס/ כל ישות סמכותית כלשהי על שלי. זה הגיע לרמה שאם רציתי לבקש לצאת לאזכרה של סבא שלי הלב שלי דפק בצורה מטורפת, או כשנעשה לי עוול וידעתי שאני צודקת ופחדתי אפילו לגשת לדבר, אני מרגישה שאני מקבלת סמכות בקלות מדי, אני מנסה להבין ממה נובע החרדה/ פחד הזה? במערכות זוגיות או עם חברות אני נורא קלילה, אסרטיבית, לא פוחדת להעמיד במקום כשצריך או להיות טובה ונחמדה. התחושות הקשות האלה קורות לי תמיד בסביבה מקצועית, עבודה/צבא עד כה... זה מאוד מקשה עליי בחיי היומיום כי אני הולכת לעבוד הרבה. מה אוכל לעשות על מנת לשפר את זה? תודה רבה מראש על התשובה...
 
איציק יצקן  
07:19 06.01.15
אלמונינית יקרה,
את מיטיבה לתאר את המצב שלך ויש בך לא רק מודעות עמוקה למצבך אלא גם כושר לראות את ההבדל בהתנהגויות וברגשות המתעוררים בך במצבים השונים בין העבודה לבין חברים וזוגיות. גם הכותרת שלך החלטית ויודעת: את כותבת ש"את לא מעריכה את עצמך" וזה מראה על יכולת להשקיף בבירור על המציאות. הדיאלוג הפנימי שבך בעת כתיבת השורות נראה לי שקול, אם כי הכאב ניכר.
ברור שיש סיבה למה את מתנהגת כפי שאת מתנהגת מול סמכות בעבודה ובצבא אבל עיקר ההתייחסות שלנו בתהליך האימון היא לדפוס ההתנהגות עצמו ואותו נפרוט לפרוטות: את מרגישה שאת לא מעריכה את עצמך ואכן הכל מתחיל במה שאני חושב על עצמי - במקרה הזה מבחינה מקצועית - "האם אני מספקת את הסחורה?" ושאלת הציות לסמכות מתחילה בשאלה "האם אפשר לסמוך עלי?" ומתמקדת בשאלה "האם אני סומכת על עצמי?", ובשאלה הזאת נתחיל: לעתים קרובות אין הרבה קשר בין מה שאני חושבת על עצמי (או שאני גורמת לאחרים לחשוב עלי) - לבין האם אני מספקת את הסחורה. את יכולה להיות טובה בהרבה יותר מאחרים מבחינה מקצועית אבל לא תעריכי את עצמך (ד"א, איך הצלחת להשיג מעבר לבסיס פתוח?). בפער בין המציאות לבין הדימוי העצמי מתחוללים רוב הרגשות הלא נעימים, ומהמקום הזה נתחיל - מהדיאלוג הפנימי. נתחיל בהתרת הקושי על ידי משיכת קצה החוט: נסי לעשות בינך לבין עצמך תרגיל קטן - חזרי בדמיון לרגע בו עמדת מול הדמות הסמכותית בצבא או בעבודה ותארי בכתב את הרגשות כואבים ככל שיהיו. אם את מזהה דיאלוג פנימי בינך לבין עצמך - נסי לתאר אותו.
כתבי את הדיאלוג כאן ומשם נתקדם.
בהצלחות,
איציק
 
אלמונינית 2
23:39 06.01.15
היי!
ראשית, בהקשר לשאלתך איך עברתי לבסיס פתוח...
בעיקרון, מזל גדול שאני מכירה מישהו שמכיר מישהו, אבל זה עדיין לא היה פשוט בכלל (מרחו אותי עם זה 8 חודשים), והמעבר הזה היה חלק מאוד משמעותי בהתמודדות שלי עם סמכויות כי הייתי צריכה לעמוד מול המון מפקדים ולהסביר את עצמי. זה מאוד מתקשר לתרגיל שניסיתי לעשות, חשבתי על זה כל היום וניסיתי לדמיין ולהבין מה התחושות שעולות בי והמחשבות שעברו לי בראש באותן רגעים, אז קודם כל אולי זה מוזר אבל תחושות פיזיות- הלב דופק, אני מזיעה, הקול טיפה רועד.. עלה נידף. אני גם זוכרת שתמיד התכוננתי שעות מה להגיד ואיך ואם ישאלו ככה אז אענה ככה, ולא לפחד מהם, ושזוהי זכותי המלאה לבקש את מה שאני מבקשת, ובזמן אמת תמיד מפשלת. קשה לי לומר מה הדיאלוג הפנימי... אולי אני לא מבינה למה אתה נתכוון אבל עוברות לי מחשבות בזמן שאני מול סמכות שאין לי הרבה מה לעשות עם מה שיגידו לי כי יש להם יותר כוח ממני ושהם בטח חושבים שאני חוצפנית שאני מבקשת את מה שאני מבקשת. למשל, כשביקשתי לעבור בסיס ( אני לא יכולה להגיד שסבלתי 100% מהזמן שלי שם כי כן היו לי חברות וכן ניסיתי להחזיק את עצמי וכן היו ימים טובים כי מטבעי אני בן אדם שאוהב לצחוק ולהצחיק אבל בתוך תוכי רציתי לעוף משם והיו הרבה תקופות של ימים שלמים של בכי ואפילו התקפי חרדה) היו לי שיחות עם המון מפקדים, אישיים או מקצועיים שרצו הסברים למה אני רוצה לעבור (הרי בצבא שום דבר לא הולך בקלות) ואני יכולה לומר שבכל פגישה כזאת א' לא הצלחתי לא לבכות (אולי מהלחץ שהייתי שרויה בו) וב' לא הצלחתי להיפטר מהתחושה של "לא נעים לי", כי הם בטח חושבים שאני איזה ילדה חוצפנית שלא בא לה לסגור שבתות... כשההיגיון אמר לי שברגע שאני מרגישה ויודעת ומכירה את עצמי טוב בשביל להבין שהמקום הזה לא בשבילי ושאם אשאר פה המצב יחמיר, זה לא עזר.
לילה טוב ותודה רבה...
 
איציק יצקן  
00:14 07.01.15
שלום אלמוניתית 2,
יפה כתבת - בפתיחות וללא הסתר.
עכשיו שימי יד על ליבך (כן, ממש, פיסית) וקראי שוב את מה שכתבת וראי שבמציאות את משיגה בסופו של הדבר את מה שאת רוצה.
עכשיו קראי שוב מתוך כבוד אל עצמך. אל תורידי את היד! המשיכי לקרוא מתוך כבוד לעצמך.

ואז ספרי מה זה גורם לך להבין על עצמך.

בהצלחה,

איציק
 
מיטל
08:29 01.01.15
שלום,
התחלתי ללכת לפסיכולוגית קלינית לפני מס' חודשים עקב כך שאני לא נושמת בצורה רגילה כבר שנתיים ואני כל הזמן צריכה לקחת נשימה עמוקה , זיהו אצלי התקף חרדה אבל משום מה , כדורים פסיכיאטריים לא עוזרים לי .
לוקחת 15 מ"ג ציפרלקס במשך שנה
אני במפגש ה8 עם פסיכולוגית קלינית , ואני ממש לא מרוצה , אין שיפור כלשהו בהרגשה , היא משעממת אותי נורא , אני יודעת שהשיפור לא מיידי אבל אני צריכה כבר להרגיש שאני איזשהו שיפור ושום דבר לא זז.
ההרגשה היא על ספת פסיכולוג רגיל ולא פסיכולוג קליני
אודה לעזרתכם , מה ניתן לעשות
 
גרשון מורג  
12:14 01.01.15
שלום לך מיטל,
תודה שפנית אלינו אך אין ביכולתנו להתערב בטיפול שאת בחרת ועוברת כרגע.
הדבר היחיד שבאפשרותי להציע הוא שיתוף הפסיכולוגית שלך בהרגשתך לגבי הטיפול, אם לא עשית זאת עד עכשיו. חשוב מאוד שהיא תדע מה את מרגישה.
בהצלחה!!!
גרשון.
 
שירה
02:20 08.12.14
לא אוהבת את עצמי. אפשר לאהוב אחרי היפנוזה? מתאמצת לשווא הפידבקים או חוסר יחס מהסביבה מגדיר אם אני שווה ולרב מרגישה לבד... כואב לי ממש על עצמי מרגישה מיותרת. אכזבה מגברים גם, מחפשת חום והם מישהי ללילה אם אני אזרום יעלמו וגם אם אני לא זורמת כדי לא להיות זולה הם מתרחקים. רק אינטרס לא משתלם להם להשאר לצידי ואני נפגעת ממש. הלוואי והייתי מתנתקת וחיה את הרגע אבל חושבת מלא. הלוואי והייתי שמה חומה ולא מרגישה דבר. לא אהבה לא אכזבה. אדישות בלבד.
 
איציק יצקן  
08:41 08.12.14
שירה יקרה,
במרכז המכתב שלך שאלת האהבה: את קובעת שאת לא אוהבת את עצמך ואני רואה את יכולות האהבה בנפשך: כי בכמיהה לאהבה יש מניצוץ האהבה - רק צריך להשאיר לאהבה מקום.
את שואלת האם ניתן לאהוב אחרי היפנוזה ואני חושב שלא צריך היפנוזה כדי להיות באהבה לעצמך ולסביבה וכי יש בך את הגרעין היסודי האוהב וכי רק צריך להירגע ולהיכנס לאורך רוח כדי לאפשר לה לאהבה לבוא לידי ביטוי בלי לחפש בכל רגע את האוהבים.
אימון מאפשר לך להכיר את עצמך, להבין מי את באמת וללמוד להיות הבוחרת ולא לחכות שיבחרו בך. לפעול בנחישות כדי להשיג, ללמד אותך להביט בעצמך ובעולם מנקודת מבט אחרת, לחזק בך את ההכרה בעצמך, את ההגדרה העצמית ואת המחשבה המתמדת כי את שווה.
אימון מראה איך ניתן בפשטות להשתמש ביצירתיות להיות יוצרת, איך לחפש למי להעניק חום ואז לקבל חום באופן טבעי.
הרגיעה תאפשר לך לאהוב את עצמך ולגלות כמה אוהבים אותך.
בהצלחה!
איציק
 
הדר
22:46 03.11.14
אני צריכה למצוא את עצמי!הצהרות חיוביות וכאלה ועדיין אני לא מיישמת למרות שזה מול העיניים שלי כי בבוקר אני ממהרת וזה לא יוצא. זה שם ואני עדין לא מסתכלת על זה ממש. וגם מידע שיש לי אני לא בטוחה מה לעשות איתו. דימוי אידיאלי ואמונות.
 
איציק יצקן  
18:34 06.11.14
הדר יקרה,
עיקר העניין אצל הוא לעשות סדר.
נתחיל בפשטות: באיזה נושא את לא מוצאת את עצמך?
אם יש כמה נושאים בהם את לא מוצאת את עצמך אז ספרי באיזה נושא את כ-ן מוצאת את עצמך?
כתבי לנו ונמשיך הלאה.
בהצלחה!
איציק
 
הדר
18:17 12.11.14
כמו מערבולת של רגשות שקשה לי לצאת ממנה. לא בטוחה מה אני רוצה לעשות בחיים כשמנגד מה אני צריכה לעשות ככה ששום דבר אינו חד משמעי. אני רוצה לכייף ולהינות מחוסר המחויבות ומצד שני חייבת לנהוג כבוגרת להחליט על מסלול מקצועי (מאוד מתלבטת), למצוא זוגיות (שרוצה אבל גם מפחדת שלא אמצה את הרווקות). להתמלא בבטחון ואהבה עצמית (תלויה בדעת הסביבה). יש איזשהו פתרון? אם בכל זאת הפתרון הוא רק דרך עוד בנאדם, הייתי רוצה מישהו זול עד סביר מבלי להתחיל ״מהתחלה״ אלא מהנקודה הנוכחית, יש המלצות?
 
איציק יצקן  
18:54 12.11.14
הדר יקרה,
כמו שאמרתי, אם יש כמה נושאים בהם את לא מוצאת את עצמך אז ספרי באיזה נושא את כ-ן מוצאת את עצמך?
אני מחכה לשמוע באיזה נושא את כ-ן מוצאת את עצמך. משם נתחיל.
בהצלחה,
איציק
 
הדר
18:28 14.11.14
אני ודעת מה אני אוהבת. להתגנדר ולצאת לבלות. לקבל תשומי. אולי שם. התחברות לרגע אחד. למוזיקה.
 
איציק יצקן  
04:58 15.11.14
שלום הדר,
זה יפה שאת יודעת ובעיקר אוהבת להשקיע כדי להבליט את היופי שלך ולצאת לבלות.
מה שאת קוראת לו "התגנדרות" הוא יצירה בעבור משהו משמעותי ל-ך.
זה מעולה שאת יודעת ליהנות ממוזיקה,
ובעיקר את מבורכת שאת יודעת להתחבר לרגע.

עכשיו נסי לדמיין עצמך נהנית מהרגעים שלך לא רק בבילוי אלא גם כיוצרת בחיים - בעבודה, בבית ובכלל במעגלים של עוד אנשים.

איך עושים את זה?

על ידי אימוץ היצירה כדבר מוביל בחיים.
היצירה היא היסוד לשמחה. היא מעוררת אנרגיה.

כדי לעורר את "דחף" היצירה עליך למצוא דבר/ים משמעותי/ים שאת אוהבת לעשות, שבשביל זה יהיה לך את החשק לקום בבוקר: למשל לעבודה בה תוכלי ליצור ולעזור, אדם אהוב שאת יכולה לעזור לו, לתת לו בעצמך תשומת לב ולעורר אותו נוכח תשומת הלב שלך להחזיר לך. לעבוד בשיתוף.

בתור התחלה אני מציע לך לכתוב לעצמך כמה שיותר דברים שאת אוהבת לעשות בתוך המעגלים החיצוניים לך.

כתבי אלינו בחזרה ומשם נמשיך.

בהצלחות,

איציק
 
הדר
15:53 15.11.14
מה הכוונה למעגלים חיצוניים? אני מחפשת עבודה כעבודה זמנית עבדתי עד עכשיו במסעדה או עם ילדים אבל שתיהן עבודות פיזיות מתישות למרות שילדים חמודים מוזר לי שכל הפוקוס עליי אם אני צריכה להפעיל אותם. לרקוד אני אוהבת זה בשביל עצמי. אני אוהבת לכתוב אבל בזמן האחרון אני חסרת השראה ודי פסימית. אם אני מחפשת עזרה מכל מיני "מטפלים" כל אחד דופק מחיר שאני כלל לא רוצה לפנות אליו עוד. רציתי ליצור ספר שורשים למשפחה ולהנציח יקירים שנפטרו אבל עוד לא עשיתי עם זה כלום. רציתי להתחיל קצת לבשל או לאפות משהו חדש אבל עדיין לא לוקחת יוזמה. רציתי להקדיש לעצמי שעת יצירה אבל אין לי מושג מה ליצור. זה הרבה מסתכם ב"מה להתחיל".
 
איציק יצקן  
20:05 15.11.14
הדר יקרה,

את תצליחי במה שאת אוהבת וברגע שתהיי רגוע.
וצריך גם לעיתים להשקיע, כוחות, כסף, זמן.


כתבי רשימה של דברים שאת אוהבת לעשות. תשוקות לעשות דברים למען אחרים בטבעיות. לא רק דברים כמו ריקוד (אם כי ריקוד הוא דבר שאפשר גם לעשות עבור אחרים ולהרוויח כסף).

כתבי לי גם כמה דברים אודות עצמך: גיל, מצב אישי, מקום מגורים וכדומה.

משם נמשיך.

בהצלחות,

איציק
 
הדר
15:48 16.11.14
30רווקה מהמרכז.
למה דברים בשביל אחרים? עולה התנגדות. קשה לי לחשוב על זה ככה כי אני מנסה לחזק את עצמי ולצאת מהפוקוס שאני תמיד נותנת לסביבה.
 
איציק יצקן  
16:17 16.11.14
הדר יקרה,
הכוונה היא להיכנס למעגל. לעשות משהו שאת אוהבת למען השמחה שלך ולשמחתם ורווחתם של אחרים. זה אמור להעניק לך סיפוק וכסף. זה יחזק אותך ויבסס את מקומך מול אחרים וכמובן שמול עצמך.
בתהליך אימוני יש דרכים לעשות את זה נכון: הכוונה היא לא לְרָצוֹת אחרים אלא ללמוד לִרְצוֹת רצונות ולהגשים אותם.
מחכה לתגובתך,
בהצלחות,
איציק
 
הדר
02:14 04.12.14
תמיד הרגשתי לא רצויה וזה קורה לי כעת גם עם גברים. אלו שמעניינים אותי וברמתי עפים על עצמם כך שלי אין הזדמנות לעוף על עצמי. ואלו שיש להם אומץ או חוצפה וניגשים, מזכירים את האדם הקדמון. ולא אתפשר כי מגיע לי טוב. אני נראית טוב, רגישה וטובה ומוכשרת בדברים מסוימים, אז למה באים אליי על ה"יצורים"? ואני מרגישה דחויה ע"י אנשים כמוני? זו אני דוחה את עצמי? כי לא הבנתי איך... אני הרבה פעמים מנסה להשתלב, מרצה ומתקשה כי פוחדת מדחייה. אני חברותית ונעימה אז למה אני כל הזמן מרגישה בחוץ? "פעם לבד, תמיד לבד". 30 גיל מפחיד מנסה להתרגל, אני ילדה שחייבת להתבגר מהר ולהספיק מלא דברים שאפילו אין לי מושג מה הם אבל גם בא לי להשאר ילדה. אז גם חוסר בטחון/דחיה, אבא שנפטר שנה שעברה ופרידה מזוגיות ארוכה שהרגשתי בה לבד. זו שנת מהפך בחיי כנראה ואני די חוששת וקצת מתרגשת. אני לא בטוחה אם אני מתמודדת נכון, אבל אני ללא ספק משתדלת וכמהה לשינוי. להרגיש משמעות למצוא את התכלית שלי.
 
איציק יצקן  
09:09 04.12.14
הדר יקרה,
את בסך הכל מנתחת את עצמך לא רע, ועדיין לא מצאת את הכוחות איך למלא את הכמיהה הפנימית הלגיטימית שלך לחיות חיים מלאים ומספקים. את מתארת שאת משתדלת להגיע לשינוי. להרגיש משמעות למצוא את התכלית שלך וזאת התחלה מעולה.
כדי לעשות כן ולהגיע להגשים את עצמך את חייבת הרבה אנרגיה. אני רוצה להסב את תשומת לבך לכמה דברים שזוללים ממך את האנרגיה שלך ולדברים אחרים שמעצימים אותך:
מחשבה של "לא רצויה, דחויה על ידי אנשים כמוני" - גוזלת ממך כוחות ותמיד תשאיר אותך באותו המקום, ויותר מכך - היא גורמת ל"באסה" שלא רק שאין בה אמת - אלא שבעיקר אין היא מאפשרת תנועה. תפיסה של "מי שברמתי עף על עצמו ולא נותן לי מקום לעוף על עצמי" יוצרת מצב בו לעולם לא תוכלי לדבר אל המיועד שלך בגובה העיניים כי תמיד מישהו יימצא בגבהים אחרים ותמיד מישהו צריך לעוף על עצמו לבדו. מה עם לעוף ב-י-ח-ד על החיים?!.
את שווה - אבל מי שניגש אליך - תמיד תדמי אותו ללא שווה.
אבל עם מה שניתן לעבוד זה הדברים הטובים - ואני רוצה להתמקד בדבר הכי חשוב שכתבת על עצמך: "אני נראית טוב, רגישה וטובה ומוכשרת..." ו"אני חברותית ונעימה"
כשאת אומרת שאת שווה - את פותחת דלת לעתיד בו את מתאחדת עם הרצון שלך להגשמה. זה משפט שימושי!
אימון נותן תשובה איך להשתמש יותר ויותר באמירות חיוביות איך לשמור על הכוחות ואיך להביט בחיים מנקודת מבט בונה.
וזה אמור להיכנס לאינטנסיביות. את מוזמנת לכתוב ואפשר גם לשוחח בטלפון.
בהצלחות,
איציק
 
הדר
22:28 05.12.14
לשיחת טלפון. מתי אפשרי? תודה.
 
איציק יצקן  
00:25 06.12.14
נסתמס/נשוחח במוצ"ש ונקבע.
שבת שלום ובהצלחות
בגיל 16 איבדתי את הורי בתאונה וקיבלתי טיפול נפשי.
בגיל 22 גרמתי לעצמי לחבלה עצמית כשניסיתי להתאבד כתוצאה מהסבל הגדול שנוצר לי כשגיליתי שבן זוגי בוגד בי עם צעירה בת 12 (לא טעות היא היתה בת 12 וניהלה רומן עם בן זוגי לפחות חצי שנה מאז היתה בת 11).
הוא נטש אותי, נעלבתי והוא האקס היחיד כי הפחד להיות נבגדת פגע בי ובגללו איבדתי את הרגל שלי.

החבלה ברגל פגעה בכל הרקמות, בכלי דם וגרמה לנמק חמור.
כתוצאה מהסיבוך קבעו לי תור לניתוח ובו כרתו לי את הרגל.

מאז הבגידה הכואבת של האקס שלי, שגרמה לי לסבל ולאובדן הרגל, אני נמצאת בטיפול פסיכותרפי ובטיפול פסיכיאטרי שבו אני מאובחנת כנפגעת טראומה, דיכאון וחרדה ומקבלת כדורים פסיכיאטרים נוגדי דיכאון.

הטראומה שלי היא מבגידה ויש לי חרדה חברתית שמהותה היא חרדה מלהיות נבגדת שוב.
הפחד להכיר גבר שיבגוד בי, קשה לי לתת אמון בבני אדם כי אני תמיד מפחדת שהם ייבגדו בי. גם אובדן ההורים שלי מגיל צעיר נחווה כסוג של בגידה שהם בגדו בי.

מהמטפלים הפסיכולוגים שלי למדתי שאני צריכה לשמור על עצמי מבוגדנות של בן זוג שיהיה לי.
בשיחות עם הפסיכיאטרית והפסיכולוגית למדתי שקיים תחום שנקרא פסיכולוגיה חברתית שבו אוכל לדעת על סוג של נכות שאם בן זוגי לוקה בו אז הוא לא יכול לעולם לבגוד, והנכות שלו מבטיחה לאישה שבמיליון אחוז סיכוי שהוא פשוט לא יבגוד ולא יוכל לבגוד.

אני לא מתכוונת לנכות בתפקוד המיני כי הצרכים הנפשיים שלי הם כאלה שחשוב לי שיהיה לי גבר פעיל מבחינה מינית רק איתי מבלי שיוכל לבגוד בי.
מאז ומתמיד התנחמתי בסיפוק עצמי (אוננות) אבל תמיד רציתי וחלמתי שיהיה לי בן זוג קבוע שיהיה אקטיבי איתי מבחינה מינית ברוב שעות היממה כי אני מרגישה שסיפוק הצורך הנפשי הזה ינחם אותי על הסבל שעברתי.
אבל הפחד שלי הוא מבגידה. הפחד שלי שהגבר שיהיה לי בן זוג, יימאס ממגע מיני ממושך איתי, יסתכל על ילדה קטנה ואז יבגוד בי איתה.

אני רוצה להקים משפחה, ואני נכה ואין לי אדם שתואם לצרכים שלי.

ניגשתי לשדכנית שמתעסקת עם נכויות, ואני יכולה לסנן גברים על פי סוג הנכויות שלהם.
אני מתקרבת לשנות החמישים לחיי ואני רוצה להתחתן ולהקים משפחה עם בן זוג שלא יבגוד בי.
רציתי לדעת איזה סוגים של נכויות גורמים לגבר שלוקה שלא יוכל לבגוד באישה שלו ושכל הזמן ירצה לשכב עם האישה שלו (ולא יוכל לבגוד בה בגלל הנכות שלו).
שלום ניקול,
תודה שפנית אלינו, אך לצערי אין אנו מתמצאים בסוג הדברים שאת מעלה בפנייתך ואין ביכולתנו לתת מענה לשאלתך. זה לא בתחום האימון האישי שזו מהות הפורום הזה.
מציע לך לפנות לפסיכיאטרית או לפסיכולוגית שלך לקבלת הפנייה בנושא.
בהצלחה!
גרשון.
שלום קשה לי להיות חיובית בתקופה הזאת. כך שגם הדבר הכי בסיסי כמו לאמץ גישה חיובית שזה העבודה הכי קשה בתהליך שינוי, נהיה כמעט בלתי אפשרי. סוג של בור ללא תחתית ונסיון לצאת ממנו מצד שני מפחיד מה שיש בחוץ. סיטואציה מעכשיו, אני עובדת במשמרות והשבוע מישהי ביקשה להחליף 2 משמרות איתי. זה נורא פוגע כי נראה לי שהיא פשוט לא רצתה לעבוד איתי. וקרה גם עם מישהי אחרת פעם שאמרה שחולה. מה הבעיה איתי הייתי מתקנת לו היו אומרים לי.
באתר היכרויות וגם בחיים לא פונים אליי אנשים אטרקטיביים. כל מי שאני רוצה לא מסתכל עליי או על הפרופיל שלי בכלל. על חברות שלי דווקא כן. אני בתהליך לקראת חזון (כועסת על עצמי על דברים מהותיים שכבר לא אוכל לכלול בו בגלל שאננות שלי). מה כדאי לעשות כדי להיןת יותר אופטימית ושדברים יתחילו להסתדר וגם הדימוי העצמי?
 
שכחתם אותי?
22:17 11.09.14
 
גרשון מורג  
23:47 11.09.14
לא שני, אף אחד לא שכח אותך. קורה שלפעמים פניות לא משתלבות בלוח שלנו ובגלל זה לפעמים לא משיבים. בכל מקרה סליחה. מצטערים ומתנצלים.
ולעניין:
לאמיתו של דבר בפנייתך את לא מוסרת שום פרטים עליך שיכולים איכשהו לתת תמונה, אפילו מצומצמת ביותר, של מי את. את רק משדרת שאת מרגישה שאנשים לא רוצים אותך ונמנעים מחברתך.
איני יכול להתווכח עם ההרגשה שלך. השאלה היא למה את מרגישה כך והאם זו המציאות לאמיתו של דבר. כאן לא נוכל לתת לך תשובה לכך, במיוחד כשאין לנו שום מידע עליך.
בכל מקרה, תהליך של אימון אישי יכול להיות לך לעזר רב במציאת תשובות לשאלותיך ולמצבך הנוכחי כפי שאת מרגישה אותו. יש להניח שיתרום לך הרבה בהירות ואפילו שקט נפשי בסופו של דבר.
בהצלחה ושנה טובה!
גרשון.
 
שני
03:39 10.09.14
באמת שכוונתי לא להרע לאף אחד ובסה"כ אוהבת אדם אבל ממש ממש קשה לי עם הקנאה. איך נפתרים ממנה ומגיעים למצב של בטחון גבוה שלא תערער אף דמות?
הייתי בסופש וכל פעם שסובבתי את הראש הייתה מישהי להסתכל עליה ולקנא. אני רקדנית, פתאום יש מלא רקדניות. ניסיתי לעבוד על עצמי מצד שני הסקרנות גרמה לי להסתכל אולי כדי ללמוד ממנה משהו מצד שני האגו לא רוצה להרגיש ככה שאני צריכה להרגיש פחות ושאני זו אני. עכשיו נתקלתי במקרה בהזמנה למסיבה והסתקרנתי כי כתוב חגיגה למישהי וזה אחת מהם. התחלתי להסתכל לה בתמונות ולהתבאס שהיא מגיעה גם לחיי "הפרטיים" במרכז ושאולי איאלץ לראות אותה שוב ושוב להתמודד עם זה ושזה ישתק אותי ולא ארקוד כי גיליתי שנראית טוב ושהיא רוקדת גם עוד סגנונות וכנראה טובה וסוג של תותחית זה נורא נורא מתסכל. וכשאני חושבת על זה אני תמיד מרגישה יותר טוב כשאני החזקה בתחום אולי זה לא ״כוחות״ אבל שם אני בטוחה וכאן כולי מתערערת וכל הכשרון שיש לי כאילו באיום וגם כל מה שאני. מילות עידוד?
 
איציק יצקן  
12:35 10.09.14
שני יקרה,
את מתארת צד מסוים של תכונת הקנאה שבמקרה שלך אפשר מיד להבין שהוא נובע בעיקר מביטול עצמי. זה ברור שזה לא קשור לאחרות אלא לעצמך, לדרך בה א-ת רואה את עצמך.
השינוי מתחיל מבפנים, אבל איך?
בכך שתפסיקי לשאול שאלות אודות איך מביטים בך ותתחילי לשוחח עם עצמך על היופי ש-א-ת רואה באחרות ובאחרים. יותר מכך על ההתרגשות ש-ל-ך מהיכולת להתרגש מאחרים ולחפש את הדרך ל-א-ה-ו-ב את האחר/ת.
זאת רק ההתחלה. בהמשך, בתהליך אימוני תמצאי את הכוחות להתחיל ל-ה-כ-י-ר ולאהוב את ע-צ-מ-ך.
בהצלחות,
איציק
 
גרשון מורג  
19:04 10.09.14
שלום שני,
תודה שפנית אלינו ונקווה שנוכל להיות לעזר...
בהודעתך את מתארת את הקנאה שמנהלת לך החיים וכנראה לא נותנת לך מנוח.
בכל מקרה, את בוודאי לא נהנית ממנה (בלשון המעטה...) ויש לך רצון עז לשים לזה סוף.
אז בואי נראה, מה היא הקנאה?
הקנאה זה אחד הביטויים של אחת משתי האנרגיות הבסיסיות שמנהלות את חיינו. הראשונה היא האהבה והשנייה היא הפחד. כל רגש שבנו, נובע מאחת משתי האנרגיות הללו.
הקנאה היא אחד הביטויים הידועים והבולטים של אנרגית הפחד. כאשר אנו מקנאים (בדרך כלל במישהו או במשהו שיש למישהו) אנו נותנים ביטוי לאיזשהו פחד בסיסי שמקנן בתוכנו ושמנהל לנו את העניינים. לא תמיד אנו מודעים מה הוא אותו פחד ומה מקורו וכתוצאה מכך גם לא איך אנו יכולים להתגבר עליו.
ברוב המקרים, אותו פחד מובנה אין לו בכלל הצדקה במציאות, אבל כל זמן שהוא קיים בתוכנו הוא ייצא החוצה בכל הזדמנות מתאימה.
פחדים ישנם לא מעט. פחד מדחייה, פחד מלא להיות מספיק טובה, פחד מ"מה יגידו", פחד מלא להיות ראויה וכו' וכו' וכו'.... רשימה ארוכה.
יתכן שהפחד המניע את המערכת התמקם אצלנו עוד בילדות. אולי מאיזו הערה בבית, או של חברים, או מביה"ס, או בהתבגרות....
את הפחד הזה יש למצוא, לזהות אותו, להוציא אותו מעל פני השטח, להיפרד ממנו ו"להחליף את הדיסקט" או במילים יותר יפות: להחליף את הפרדיגמה שמנהלת לנו את החיים.
הליך של אימון אישי עם מאמן/ת שתוכלי ליצור איתו/ה "כימיה", יכול להיות לעזר רב לנ"ל.
מאחל לך הצלחה ושנה טובה (בלי פחד וקנאה),
גרשון.
 
אנבל
04:22 29.08.14
היי תמיד ניסיתי להתחבר ולהתחבב לפעמים על חשבוני שלי. הרי כולנו רוצים בסהכ אהבה. אבל אני נכבית כל פעם מחדש ונפגעת עד כלות הנשמה.
אני טיפוס מרצה או לפחות מתיימרת להיות. אבל תמיד מרגישה שלא הצלחתי כי לא קיבלתי את הפידבק שהייתי צריכה. אני מוותרת על עצמי ועדיין לא מרוויחה אהבה אלא כעס נוסף, כך שזה לא משתלם בכל מקרה. אבל הצורך חזק ממני כנראה. מין אמונה כזאת שאם אקטין את עצמי האחר יראה שאני משתדלת אני כאילו חייבת להיות מושלמת להסתדר עם כולם אבל בסוף אני רק מפשלת ואנשים מתרחקים. מפחיד אותי הלבד כי גם איפשהו התרגלתי אליו ושזה אולי מצב נצחי. יש דברים שאני מבינה אבל קשה לי ליישם כי אני לא טיפוס ככ מתמיד וגם קשה מאוד לשנות את המחשבות.
אני מטפלת בכך אבל חוץ מלשפוך את ליבי אני לא מרגישה שאני עושה משהו.
כל סיטואציה מערערת את הבטחון שלי ואני חוזרת הבייתה פגועה וסוחבת איתי רגשות. מרגישה קורבן של החיים איפשהו שכלום לא מסתדר לי וזה שובר אבל כבר לא יודעת מה לעשות. זה מלחיץ ממש כי 30 בפתח ואיך אתמודד עם החיים האמיתיים אם את עצמי אני לא מצליחה להכיל ולפתור?! איך נפטרים מהצורך הלא נגמר הזה לחיזוקים ואישורים מהסביבה?
 
איציק יצקן  
17:41 01.09.14
שלום אנבל,
אחרי כל כך הרבה מילים של קושי וייאוש אתן לך כמה נקודות יתרון שיש לך: את מודעת לכאב שלך. את מבינה את מה שאת מודעת לו. את רוצה לעשות שינוי. את מתקרבת ל-30.
את שואלת את השאלה הנכונה: "איך נפטרים מהצורך הלא נגמר הזה לחיזוקים ולאישורים מהסביבה?", ואני עונה:
א. מחליפים את הצורך לְרָצוֹת בהרגל של לִרְצוֹת.
ב. מסתכלים באומץ ע החיים מזווית שונה: במקום לראות את הדברים המגבילים בך - ראי את ההזדמנות שלך לתת במקום את הציפייה לקבל.
ג. להחליף סביבה לסביבה של אנשים יוצרים. אלה יהיו כלבבך.
את יכולה להתחיל באימון אישי או קבוצתי. יש שם כלים אני מרגיש שיעוררו בך עוד יותר את הצורך לצמוח.
את יכולה להתחיל בלמשוך את קצה החוט שנתתי לך כרגע ולהמשיך את ההתכתבות הזאת.
בהצלחות,
איציק
 
גרשון מורג  
19:30 02.09.14
שלום אנבל,
הרשי לי להוסיף כמה מילים לאלה של איציק, הקולגה שלי.
כפי שנאמר יש בך צורך עמוק ועוצמתי מאוד לרצות ולהיות מושלמת על מנת לקבל הערכה ואהבה.
הצורך נבנה אצלך מתישהו בעברך. אולי בבית, אולי בבית הספר, אולי בחברת הילדים או בהתבגרות...??? איני יודע ויתכן שגם את לא יודעת בדיוק. אבל על מנת להתגבר על הדחף הזה, על מנת "להחליף את הדיסקט" ולהפטר מזה, נראה לי שיש הכרח בעזרתו/ה של בעל/ת מקצוע ואימון אישי אצל מאמן/ת שיהיה לך איתו/ה כימיה טובה יכול להיות לעזר רב.
לדעתי, חבל על כל דקה. צאי לחיפוש המאמן המתאים וקדימה לעבודה!
בהצלחה,
גרשון.
היי אני עושה טיפול קואוצינג (אני החניכה) ואנחנו בשלב של קביעתה ייעוד שלי בחיים (חלק שמאוד היה לי קשה בגלל הרבה מחשבות סותרות) וגם הייתה התייחסות לצד השלילי באישיות ופתאום אני מוצאת מלא תכונות שהייתי רוצה לשנות ואני חושבת מה זאת אני??
זה לא מי שאני רוצה להיות. אני מתעדכנת באינטרנט בכתבות, הרצאות וכו, ומוצפת במידע כך שבפועל אני די הולכת לאיבוד. מבולגנת פיזית וגם במחשבות בראש לא מצליחה להניע את עצמי לפעולה כאילו אין לי מוטיבציה לדבר ולא מאמינה בעצמי. מה ניתן לעשות כדי לשנות את המצב?
 
איציק יצקן  
09:31 18.08.14
שרית יקרה,
הפתיחות שלך היא תכונה מעולה.
הדיאלוג הפנימי שלך הוא מפותח את כל הזמן משוחחת עם עצמך. אגיע לזה בהמשך.
הפתרון הפשוט עבורך הוא להביט במכתב שכתבת בעצמך ככלי לבנייה והכלים הבונים את חיינו הם כלים חיוביים. החשיבה אמורה להיות חיובית והיא תוליד עשייה חיובית. כך תמצאי את מה שאת רוצה לעשות ואת המקום בו תהיי בעתיד.
קחי את המכתב שכתבת וחפשי בו את הדברים המדברים בשפה חיובית. בנוסף הפכי את הדברים המדוברים בלשון שוללת לדברים בלשון חיובית.
כאמור - אלה הכלים שלך.
הנה אני עושה עבורך עבודה על כמה משפטים:
בודדתי את "אנחנו בשלב של קביעת הייעוד שלי בחיים"
"ופתאום אני מוצאת מלא תכונות שהייתי ר-ו-צ-ה לשנות" ו"אני חושבת מה זאת אני "
את שואלת - מה ניתן לעשות כדי לשנות את המצב? התשובה היא פשוטה: להבין שהכול מתחיל באמונה שלך בעצמך.
הדרך שלך לחזק את האמונה בעצמך מתחיל במנוע המפותח אצלך: השיחה הפנימית שלך - התחילי להתייחס לעצמך באופן מכובד. דברי אל עצמך במילים יפות, שבחי את עצמך על הדברים הטובים וכמובן שבחי את עצמך כאשר את מוצאת את עצמך שוהה בסצנות יפות, רואה סביבה יפה, טבע יצירה של אדם.
התחילי עם זה ושתפי אותנו בחוויות.
בהצלחות!
 
קבוצת יוזמות
11:10 27.08.14
הקואצ'ינג נועד להניע לפעולה לשם השגת מטרות, חלומות ויעדים כפי שאנחנו.
האימון בעיקרו מתעסק בזמן הווה (המצוי) ומכוון לעבר המטרות הרצויות בעתיד (הרצוי). אין כל רצון להתעכבות על העבר. ולכן שרית, המטרה המרכזית היא להוביל אותך איך שאת לעבר בחירה והשגה של יעדים. לכן, לפני שמתחילים בעבודה על הרצוי מגיעים באימון למודעות על המצוי. אל תחששי מלהכיר בצדדים הפחות חזקים שלך. כוונת הקואצ'ינג היא להגיע למודעות ואז ליצור השלמה עם מי שאנחנו וביחד עם כל החבילה לצאת לדרך ולקבוע יעדים וגם להשיגם. אם את מבולגנת פיזית וגם במחשבות ולא מצליחה להניע את עצמך לפעולה וזה נראה כאילו אין לך מוטיבציה לדבר ואת לא מאמינה מספיק בעצמך, אל תרגישי רע, זה עוד שלב באימון בו מגיעים למודעות מלאה למי אנחנו ומה הם החוזקות והדברים לחיזוק אצלנו. אחרי שמודעים לכל, יוצאים לדרך חזקים ומחוזקים.

שיהיה בהצלחה!

קבוצת יוזמות,

www.yozmotgroup.co.il
www.facebook.com/yozmot.group
 
עידו
02:42 20.06.14
שלום... אשמח אם תענו בדגש לפסקאות המסומנות
*אני בן 21,
הרבה זמן שאני מרגיש שקצת איבדתי את חדוות החיים..זה התחיל מהגיוס לצבא שקטע כביכול תקופה נפלאה..כיום אני משוחרר כבר חצי שנה ועדיין מרגיש שחסר לי משהו בחיים..הצבתי לעצמי מטרה שיפור המראה החיצוני ואני מרגיש שרכשתי מעין אמונה כזאת שעד שאני לא משפר את המראה החיצוני שלי אני נסגר.. בהרבה פחות יוזם קשר עם נשים,וקצת יותר כבד באופן כללי בגלל שכרגע אני לא ממצה את עצמי חיצונית וזה כאילו מוריד לי את הביטחון ומרגיש לי לא שלם ולא ממצה להגיש את עצמי כפי שאני לעולם,עקב כך אני קצת יותר סגור ורמת האושר שלי ירדה במידה מסוימת בגלל זה.. ואבדה לי במידה מסוימת האופטימיות..מסתכל פעמים רבות אחורה על העבר..

*באופן כללי גם קשה לי עם מסגרות,קשה לי להתמיד בעבודה ולנהל חיים תקינים במידה מסוימת לצד מסגרת של עבודה..למרות שבבית ספר היה לי בסדר כמו כולם..

*אם אפשר "לקמט" את הדרך להצלחה אז משמעת עצמית/התמדה היא המפתח..אבל איך באמת מניעים את עצמנו להתמדה?
אם תוכל אני מאוד מאוד אשמח אם נוכל לבנות תהליך שבוא ננהל דיאלוג שאני אפרט יותר על המטרות ועל כל מה שתבקש ואתה תגמול לי מניסיונך, כך העזרה שלך תהיה ממוקדת כלפיי ספציפית..
תודה רבה, עבודתכם היא עבודת קודש! :)
 
איציק יצקן  
06:10 20.06.14
שלום עידו,
יש בך הבנה רבה למצבך.
עם זאת אתה לא ממש מסמן מטרה: מה בדיוק אתה רוצה להשיג.
ברשותך אסדר ואדייק את הדברים:
האמונה שלך ש"עד שאתה לא משפר את המראה החיצוני אתה נסגר" מעוררת את ההתנהגות הזאת של אי יוזמה (שכן למה להתאמץ אם ממילא המראה שלי טעון שיפור?) התוצאה - מפלס האושר יורד. הרי לך יצירת מציאות.
כך למעשה נוצר מעגל סגור תוקע.
כדי לשנות את זה עליך לנסות לאמץ לעצמך אמונה אחרת. נתחיל במראה החיצוני: למשל "המראה החיצוני שלי הוא טוב" (אם יש מקום לשיפור אמצא דרך לתקן את תספורתי ולהיטיב את בגדיי) - כך תמצא עצמך יוצא אל העולם עם הרגשה של יופי והמציאות החיובית לא תאחר לבוא.
ברור שהבנו ממה שכתבתי שלאמונה בעצמך או בעולם (שמביט בך) יש השפעה מכריעה על המציאות.
ואפילו במכתב שלך יש נקודת מבט חיובית על עצמך שאפשר להיבנות עליה: אתה מתאר כי "בבית הספר היה לך בסדר, היית כמו כולם..." אם תביט בעצמך שוב תגלה שלא השתנה הרבה.
לגבי ההתמדה - ברור שהיא אכן המפתח. ולשאלה איך לרכוש כישורי התמדה יש כמה תשובות. הראשונה היא כאמור לאמץ נקודת מבט אחרת, חיובית, על עצמך שתוסיף לך אנרגיות ובנוסף עוד כמה נקודות ובהן מציאת משמעות במעשים שלך, סקרנות אל תוכך, סימון מטרה, ניצול כוחות המעשיות והפיכת היצר ליצירה.
תהליך אימוני מזהה את החוזקות שלך והולך אתך צעד צעד לסמן מטרה, ללמוד לנצל את החוזקות ולהגדיר את היכולות ולהגיע להצלחה.
בהצלחות,
איציק
 
גרשון מורג  
14:00 20.06.14
שלום עידו,

תודה על פנייתך. לא תמיד יש לאדם את האומץ להכיר בעובדה שמשהו אצלו לא מתנהל בצורה חיובית והוא צריך עזרה בנידון. ועוד יותר אומץ נדרש לבצע את הפעולה של בקשת העזרה.
אז כל הכבוד, אתה כנראה בחור אמיץ ומודע לעצמך במידה רבה.

הרשה לי עכשיו להוסיף כמה שורות לדברי הטעם של איציק, הקולגה שלי.
מה שאתה מציין בפנייתך הינה בהחלט ההשתקפות של איך שאתה רואה את העולם סביבך ובעיקר איך אתה רואה את עצמך בעולם הזה.

עלי להסביר: לכל אחד מאתנו יש פרדיגמות (תבניות חשיבה) שדרכם אנו רואים וחשים את המציאות. כאילו משקפיים עם עדשות בצבע מסוים: אם ורודות אז הכול יראה ורוד, אם אפורות הכול יראה אפור...
לא רק זה, בנוסף לכך אנו כל הזמן עסוקים באיסוף הוכחות שאכן הפרדיגמות שלנו נכונות! ברוב המוחלט של המקרים זה לא תהליך מודע, אבל זאת הבעיה כי הוא מנהל לנו את החיים. הוא בכלל קובע לנו את גישתנו לחיים עצמם!

אז מה אפשר לעשות? דבר ראשון זה לעצור רגע ולהציב סימן שאלה ע-נ-ק אחרי כל קביעה מהקביעות שאתה קובע. לשאול את עצמך האם המשפט/קביעה/פרדיגמה הזאת משרתת אותך או לא משרתת אותך. לראות האם זו האמת לאמיתה (ממש!) או שרק אנחנו קבענו אותה כאמת. וכו' וכו'. השלב הבא זה מה אנחנו יכולים (במודע!) לשנות בפרדיגמה הזאת.
ברוב המקרים, כבר התבוננות מפוכחת על הפרדיגמות הנ"ל גורמת לשינוי משמעותי בגישה לחיים ואימוצם של תבניות חשיבה חיוביות חדשות.

אינני אומר שזה תהליך קל, אבל הוא אפשרי והוא נעשה הרבה יותר קל ומשמעותי בעזרתו של מאמן אישי, בעבודה משותפת.

וכפי שהיה אומר ידידנו מהטלוויזיה, ז'וז'ו חלסטרה: "..ותחשבו על זה...!!"

בהצלחה,
גרשון.


 
שרית
23:54 17.08.14
וואו כך גם אני מרגישה! הרבה דברים שרוצה לפעמים אפילו מבלבל להחליט מה רוצה, לפעמים ההעדפה היא לא להחליט מחשש שזו לא תהיה הבחירה הנכונה. כך שנותרת בחוסר מעש וקידום של חיי. אז באמת מה עושים "בשטח" אחרי כל התאוריה?
 
גרשון מורג  
09:25 18.08.14
שרית יקרה,
כל מה שאיציק, הקולגה שלי, כתב וכל מה שאני כתבתי, זה לא "בתאוריה". זה ממש במעשה.
אם את מצפה שנשלוף שרביט קסמים ונפתור את כל הבעיות בהנפה אחת, זה לא יהיה. גם כדורים לפתרון בעיות כאלה אין בנמצא. הכול תלוי בך ובעבודה שתשקיעי עם ועל עצמך. כמובן שאפשר להיעזר בעזרתו והדרכתו של בעל מקצוע כמו מאמן אישי.
בכל מקרה, אני מציע לך לקרוא בעיון רב שוב את מה שכתבנו ולנסות להפנים את הדברים.
כאמור, פניה לאימון אישי יכולה להיות לעזר רב.
בהצלחה!
גרשון.
 
עידו
15:50 21.07.14
שלום רב,
בימים כאלה של מלחמה, תוקפת אותי תחושת פספוס והחמצה כבדה מאוד, על כך שכשהייתי חייל לא מיציתי את הצבא..לא שאפתי מספיק גבוה..הייתי עסוק בדברים אחרים..והיום בדיעבק אני כ"כ מצטער שלא עשיתי שירות קרבי,ממצה,מספק ושמביא גם כבוד.. תחושה שפחדתי ללכת עם הלב, להסתכן,ללכת עד הסוף כשעוד היה אפשר.. פשוט מבאס
 
איציק יצקן  
06:34 22.07.14
עידו יקר,
במקום "להתבאס" על מה שלא עשית - ע-ש-ה עכשיו ככל יכולתך בדברים שחשובים לך.
אחרת תמשיך ותבנה את ה"באסה" של המחר.
ה מעגל "כישוף" של "באסה" שאין לו תכלית ואין לו מוצא.

ההצעה היא פשוטה: צור את המחר במקום להתבאס מהאתמול!

בתקווה לימים טובים יוותר,

איציק
 
חזון
17:12 13.07.14
שלום לכם חברים ותודה רבה על התגובות המסורות :)

אז אני בשלב שאני רוצה להכין לעצמי חזון ולעמוד בו, אני רוצה להתמיד ולהשיג את המטרות שלי מה שמאוד מאתגר אותי כי היכולת התמדה שלי לוקה בחסר,אבל יש לי שאיפות ואני רוצה להוביל את עצמי מהמצב הקיים אל מצב טוב יותר, כרגע: אני לא עובד, התחלתי להתאמן בחדר כושר, אני רוצה לשפר את האנגלית שלי,להירשם בחורף ללימודים (עדיין לא סגור איזה), אני רוצה להגדיל את הביטחון העצמי שלי ולחזק את האישיות ואת האמונה העצמית.. רוצה להגיע למצב שאני בטוח ביצמי בכל הבחינות ושאני מאושר, לפחות יותר ממה שאני כרגע.. בואו נגיד שעוד חצי שנה מהיום אני רוצה להיראות טוב יותר, להתמיד בעבודה,ללמוד במקביל, להיות בזוגיות, זמן לתחביבים, שיהיה לי יום יותר פורה מעניין ומספק..אני תמיד נופל בהתמדה וקצת דוחה דברים בגלל חוסר נחישות ככה זה נראה מהצד שלי.. מקווה להתפתח ולראות את הדברים מתממשים בשטח ולא רק "על הנייר" ואנימצריך את עזרתכם כיצד להוריד את הדברים בצורה שתהיה לי פרקטית ומעשית וסוף סוף לראות תוצאות גדולות?
תודה רבה!
 
איציק יצקן  
17:42 13.07.14
עידו יקר,
כל הכבוד על ההתעוררות.
תתחיל בצעד ראשון. קטן: סדר לך את סדרי היום בשבוע - ואל תעמיס על עצמך.
כתוב מה חשוב לך ושבץ בשעות בשבוע הקרוב. תתחיל עם דברים שאתה מנוסה בהם.
לאט לך.
צעד לאט - תגיע מהר,
אשמח לשמוע וללוות.
בהצלחות רבות,
איציק
 
חצויה
01:03 16.06.14
אני כותב מהפלאפון וההודעה הקודמת נמחקה לי, אין לי מושג להסביר כמה זה מעצבן.. אז החלטתי לכתוב את המסר בצורת שיר,אך אנא התייחסו לנושא ברצינות ובפירוט :)

אני חייל משוחרר, בצבא ספרתי את הזמן והבטחתי שאביא תקופה טובה יותר לכאן,
השתחררתי לפני שבעה חודשים עם חלומות,אופטימיות וריגושים, תחילה נדדתי בין עבודות ועברתי לא מעט תלאות, הסתדרתי על עבודה ולא עזבתי במהרה, אחרי ארבעה חודשים החלטתי לעזוב לטובת מקום יותר טוב.. מבולבל בלי הרבה ברירות אני כותב לך שורות, על תקופה כל כך יפה שהייתה לי לפני הצבא, חלומות,חברים ובילויים בלי מחויבויות ודברים לא רצויים פשוט אהבתי את החיים.. עכשיו מבולבל לא מצליח לחיות את הזמן..חושב על שיפור המראה החיצוני כדרך להגשים כל מה שברצוני,כלום כמעט לא עוזר, יושב בבית בלי מעשה, אין לי אמביציה ומוטיבציה, כל היום חולם חלומות, אך הם תלויים באויר כמו חזיונות, ואני תוהה מה לעשות? איך להיות מאושר ומצליח? איך מכל זה עוד אוכל להרוויח? אני אוצה ללמוד משפטים אך חושש שאני רוצה את זה בגלל משהו חיצוני ופחות ממשי ושאני יתהפך על זה בגלל האופי הדקיק וה"חסר עמוד שדרה" שלי.. מקווה לעזרה
 
איציק יצקן  
09:53 16.06.14
שלום לחצוי/ה,
רבים חולמים חלומות משומשים. לעיתים זה ממש לא רע להגשים גם חלומות של אחרים אם אכן הם מתאימים (במקרה) גם לערכים שלך.
לאימון דרך פשוטה מאוד לבדוק את זה: על ידי בדיקת התשוקות והיכולות של החולם.
אבל...במקרה שלך יכול להיות שזה פשוט הרגל להיות חצוי/ה, ו/או חשש מלהתחיל לחיות את החיים שבחוץ. וגם את זה יש דרך לבדוק.
בהצלחות,
איציק
 
טעות..שוב מור
13:35 17.05.14
שלום לכם,
אני בת 32, נשואה עם שני ילדים קטנים.
אני נמצאת בצומת דרכים בחיי ואינני מצליחה להבין מה הכי נכון לי.
אני עוסקת בהוראה והוצעה לי משרה מאוד מכובדת שתתדרוש ממני עבודה רבה.
מצד שני אני יכולה להמשיך לעבוד בעבודה נוחה עם משכורת נמוכה יותר ויחד עם זאת אוכל ללמוד כיוון אחר.
הרעיון הוא לעסוק בתחומים רוחניים יותר.
אך הפחד מהלא נודע (דהיינו להשאר במשרה פשוטה יותר וללכת ללמוד בהחנה שאוכל להתפתח משם) מעכב אותי.
מה גם שאני דואגת לפן הכלכלי..
איך מגיעים להחלטה בצומת דרכים שכזו...
הכנתי טבלה של רווח והפסד לדבי שתי האופציות ובכל זאת לא הגעתי לתובנה.
תודה,מור
 
איציק יצקן  
22:27 17.05.14
שלום מור,
השאלה הנצחית, לאן לפנות.
ולעיתים המחשבה היא שצריך לבחור בדרך אחת ולא שמים לב שאולי אפשר גם וגם: גם להתפתח וגם להרוויח.
אני צריך לשמוע ממך דברים מפורשים ומפורטים כדי להבין את ההזדמנויות.
בהצלחות,
איציק
+ הוספת הודעה
   1  2  3  4  5  6  7  8  9  ...  27  
 חיפוש בפורום זה
המידע באתר אינו מהווה תחליף להתייעצות עם גורם מקצועי והינו בהתאם לתנאי השימוש
מנהלהודעה מקוריתתגובהללא תוכןהודעה חדשההודעה עם תמונההודעה עם וידאו
תגיות
אימון אישי   מימוש פוטנציאל   הגשמה עצמית   אימון ארגוני   אימון מקצועי   צמיחה
RSS RSS פורום אימון אישי, קואצ'ינג