בריאות, רפואה
מאמרים | פורומים | קהילות | רופאים  
  חיפוש במאמרים  
הריון ולידהדיאטה, תזונהתרופות, ויטמיניםעיניים, משקפייםניתוחים פלסטייםרפואה משלימהקוסמטיקה, איפורעיצוב שיערפסיכולוגיהאורטופדיה
 
מין, יחסים, זוגיותכושר גופנירפואת שינייםרפואת ילדיםלב, כלי דםעזרה ראשונהמחלות, טיפוליםגיל הזהבחוק משפט, ביטוחמתכוני בריאות
הוסף למועדפים 
פורומים רפואיים
 

פורום אימון אישי, קואצ'ינג

פורום אימון אישי, קואצ'ינג בו תוכלו להתייעץ כיצד לממש את הפוטנציאל שלכם, להגיע לאיזון, השראה, הגשמה עצמית, סיפוק ועוצמה.
מנהלי פורום אימון אישי, קואצ'ינג:
איציק יצקן
לפרטים נוספים
גרשון מורג
לפרטים נוספים
שלום קשה לי להיות חיובית בתקופה הזאת. כך שגם הדבר הכי בסיסי כמו לאמץ גישה חיובית שזה העבודה הכי קשה בתהליך שינוי, נהיה כמעט בלתי אפשרי. סוג של בור ללא תחתית ונסיון לצאת ממנו מצד שני מפחיד מה שיש בחוץ. סיטואציה מעכשיו, אני עובדת במשמרות והשבוע מישהי ביקשה להחליף 2 משמרות איתי. זה נורא פוגע כי נראה לי שהיא פשוט לא רצתה לעבוד איתי. וקרה גם עם מישהי אחרת פעם שאמרה שחולה. מה הבעיה איתי הייתי מתקנת לו היו אומרים לי.
באתר היכרויות וגם בחיים לא פונים אליי אנשים אטרקטיביים. כל מי שאני רוצה לא מסתכל עליי או על הפרופיל שלי בכלל. על חברות שלי דווקא כן. אני בתהליך לקראת חזון (כועסת על עצמי על דברים מהותיים שכבר לא אוכל לכלול בו בגלל שאננות שלי). מה כדאי לעשות כדי להיןת יותר אופטימית ושדברים יתחילו להסתדר וגם הדימוי העצמי?
 
שכחתם אותי?
22:17 11.09.14
 
גרשון מורג  
23:47 11.09.14
לא שני, אף אחד לא שכח אותך. קורה שלפעמים פניות לא משתלבות בלוח שלנו ובגלל זה לפעמים לא משיבים. בכל מקרה סליחה. מצטערים ומתנצלים.
ולעניין:
לאמיתו של דבר בפנייתך את לא מוסרת שום פרטים עליך שיכולים איכשהו לתת תמונה, אפילו מצומצמת ביותר, של מי את. את רק משדרת שאת מרגישה שאנשים לא רוצים אותך ונמנעים מחברתך.
איני יכול להתווכח עם ההרגשה שלך. השאלה היא למה את מרגישה כך והאם זו המציאות לאמיתו של דבר. כאן לא נוכל לתת לך תשובה לכך, במיוחד כשאין לנו שום מידע עליך.
בכל מקרה, תהליך של אימון אישי יכול להיות לך לעזר רב במציאת תשובות לשאלותיך ולמצבך הנוכחי כפי שאת מרגישה אותו. יש להניח שיתרום לך הרבה בהירות ואפילו שקט נפשי בסופו של דבר.
בהצלחה ושנה טובה!
גרשון.
 
שני
03:39 10.09.14
באמת שכוונתי לא להרע לאף אחד ובסה"כ אוהבת אדם אבל ממש ממש קשה לי עם הקנאה. איך נפתרים ממנה ומגיעים למצב של בטחון גבוה שלא תערער אף דמות?
הייתי בסופש וכל פעם שסובבתי את הראש הייתה מישהי להסתכל עליה ולקנא. אני רקדנית, פתאום יש מלא רקדניות. ניסיתי לעבוד על עצמי מצד שני הסקרנות גרמה לי להסתכל אולי כדי ללמוד ממנה משהו מצד שני האגו לא רוצה להרגיש ככה שאני צריכה להרגיש פחות ושאני זו אני. עכשיו נתקלתי במקרה בהזמנה למסיבה והסתקרנתי כי כתוב חגיגה למישהי וזה אחת מהם. התחלתי להסתכל לה בתמונות ולהתבאס שהיא מגיעה גם לחיי "הפרטיים" במרכז ושאולי איאלץ לראות אותה שוב ושוב להתמודד עם זה ושזה ישתק אותי ולא ארקוד כי גיליתי שנראית טוב ושהיא רוקדת גם עוד סגנונות וכנראה טובה וסוג של תותחית זה נורא נורא מתסכל. וכשאני חושבת על זה אני תמיד מרגישה יותר טוב כשאני החזקה בתחום אולי זה לא ״כוחות״ אבל שם אני בטוחה וכאן כולי מתערערת וכל הכשרון שיש לי כאילו באיום וגם כל מה שאני. מילות עידוד?
 
איציק יצקן  
12:35 10.09.14
שני יקרה,
את מתארת צד מסוים של תכונת הקנאה שבמקרה שלך אפשר מיד להבין שהוא נובע בעיקר מביטול עצמי. זה ברור שזה לא קשור לאחרות אלא לעצמך, לדרך בה א-ת רואה את עצמך.
השינוי מתחיל מבפנים, אבל איך?
בכך שתפסיקי לשאול שאלות אודות איך מביטים בך ותתחילי לשוחח עם עצמך על היופי ש-א-ת רואה באחרות ובאחרים. יותר מכך על ההתרגשות ש-ל-ך מהיכולת להתרגש מאחרים ולחפש את הדרך ל-א-ה-ו-ב את האחר/ת.
זאת רק ההתחלה. בהמשך, בתהליך אימוני תמצאי את הכוחות להתחיל ל-ה-כ-י-ר ולאהוב את ע-צ-מ-ך.
בהצלחות,
איציק
 
גרשון מורג  
19:04 10.09.14
שלום שני,
תודה שפנית אלינו ונקווה שנוכל להיות לעזר...
בהודעתך את מתארת את הקנאה שמנהלת לך החיים וכנראה לא נותנת לך מנוח.
בכל מקרה, את בוודאי לא נהנית ממנה (בלשון המעטה...) ויש לך רצון עז לשים לזה סוף.
אז בואי נראה, מה היא הקנאה?
הקנאה זה אחד הביטויים של אחת משתי האנרגיות הבסיסיות שמנהלות את חיינו. הראשונה היא האהבה והשנייה היא הפחד. כל רגש שבנו, נובע מאחת משתי האנרגיות הללו.
הקנאה היא אחד הביטויים הידועים והבולטים של אנרגית הפחד. כאשר אנו מקנאים (בדרך כלל במישהו או במשהו שיש למישהו) אנו נותנים ביטוי לאיזשהו פחד בסיסי שמקנן בתוכנו ושמנהל לנו את העניינים. לא תמיד אנו מודעים מה הוא אותו פחד ומה מקורו וכתוצאה מכך גם לא איך אנו יכולים להתגבר עליו.
ברוב המקרים, אותו פחד מובנה אין לו בכלל הצדקה במציאות, אבל כל זמן שהוא קיים בתוכנו הוא ייצא החוצה בכל הזדמנות מתאימה.
פחדים ישנם לא מעט. פחד מדחייה, פחד מלא להיות מספיק טובה, פחד מ"מה יגידו", פחד מלא להיות ראויה וכו' וכו' וכו'.... רשימה ארוכה.
יתכן שהפחד המניע את המערכת התמקם אצלנו עוד בילדות. אולי מאיזו הערה בבית, או של חברים, או מביה"ס, או בהתבגרות....
את הפחד הזה יש למצוא, לזהות אותו, להוציא אותו מעל פני השטח, להיפרד ממנו ו"להחליף את הדיסקט" או במילים יותר יפות: להחליף את הפרדיגמה שמנהלת לנו את החיים.
הליך של אימון אישי עם מאמן/ת שתוכלי ליצור איתו/ה "כימיה", יכול להיות לעזר רב לנ"ל.
מאחל לך הצלחה ושנה טובה (בלי פחד וקנאה),
גרשון.
 
אנבל
04:22 29.08.14
היי תמיד ניסיתי להתחבר ולהתחבב לפעמים על חשבוני שלי. הרי כולנו רוצים בסהכ אהבה. אבל אני נכבית כל פעם מחדש ונפגעת עד כלות הנשמה.
אני טיפוס מרצה או לפחות מתיימרת להיות. אבל תמיד מרגישה שלא הצלחתי כי לא קיבלתי את הפידבק שהייתי צריכה. אני מוותרת על עצמי ועדיין לא מרוויחה אהבה אלא כעס נוסף, כך שזה לא משתלם בכל מקרה. אבל הצורך חזק ממני כנראה. מין אמונה כזאת שאם אקטין את עצמי האחר יראה שאני משתדלת אני כאילו חייבת להיות מושלמת להסתדר עם כולם אבל בסוף אני רק מפשלת ואנשים מתרחקים. מפחיד אותי הלבד כי גם איפשהו התרגלתי אליו ושזה אולי מצב נצחי. יש דברים שאני מבינה אבל קשה לי ליישם כי אני לא טיפוס ככ מתמיד וגם קשה מאוד לשנות את המחשבות.
אני מטפלת בכך אבל חוץ מלשפוך את ליבי אני לא מרגישה שאני עושה משהו.
כל סיטואציה מערערת את הבטחון שלי ואני חוזרת הבייתה פגועה וסוחבת איתי רגשות. מרגישה קורבן של החיים איפשהו שכלום לא מסתדר לי וזה שובר אבל כבר לא יודעת מה לעשות. זה מלחיץ ממש כי 30 בפתח ואיך אתמודד עם החיים האמיתיים אם את עצמי אני לא מצליחה להכיל ולפתור?! איך נפטרים מהצורך הלא נגמר הזה לחיזוקים ואישורים מהסביבה?
 
איציק יצקן  
17:41 01.09.14
שלום אנבל,
אחרי כל כך הרבה מילים של קושי וייאוש אתן לך כמה נקודות יתרון שיש לך: את מודעת לכאב שלך. את מבינה את מה שאת מודעת לו. את רוצה לעשות שינוי. את מתקרבת ל-30.
את שואלת את השאלה הנכונה: "איך נפטרים מהצורך הלא נגמר הזה לחיזוקים ולאישורים מהסביבה?", ואני עונה:
א. מחליפים את הצורך לְרָצוֹת בהרגל של לִרְצוֹת.
ב. מסתכלים באומץ ע החיים מזווית שונה: במקום לראות את הדברים המגבילים בך - ראי את ההזדמנות שלך לתת במקום את הציפייה לקבל.
ג. להחליף סביבה לסביבה של אנשים יוצרים. אלה יהיו כלבבך.
את יכולה להתחיל באימון אישי או קבוצתי. יש שם כלים אני מרגיש שיעוררו בך עוד יותר את הצורך לצמוח.
את יכולה להתחיל בלמשוך את קצה החוט שנתתי לך כרגע ולהמשיך את ההתכתבות הזאת.
בהצלחות,
איציק
 
גרשון מורג  
19:30 02.09.14
שלום אנבל,
הרשי לי להוסיף כמה מילים לאלה של איציק, הקולגה שלי.
כפי שנאמר יש בך צורך עמוק ועוצמתי מאוד לרצות ולהיות מושלמת על מנת לקבל הערכה ואהבה.
הצורך נבנה אצלך מתישהו בעברך. אולי בבית, אולי בבית הספר, אולי בחברת הילדים או בהתבגרות...??? איני יודע ויתכן שגם את לא יודעת בדיוק. אבל על מנת להתגבר על הדחף הזה, על מנת "להחליף את הדיסקט" ולהפטר מזה, נראה לי שיש הכרח בעזרתו/ה של בעל/ת מקצוע ואימון אישי אצל מאמן/ת שיהיה לך איתו/ה כימיה טובה יכול להיות לעזר רב.
לדעתי, חבל על כל דקה. צאי לחיפוש המאמן המתאים וקדימה לעבודה!
בהצלחה,
גרשון.
היי אני עושה טיפול קואוצינג (אני החניכה) ואנחנו בשלב של קביעתה ייעוד שלי בחיים (חלק שמאוד היה לי קשה בגלל הרבה מחשבות סותרות) וגם הייתה התייחסות לצד השלילי באישיות ופתאום אני מוצאת מלא תכונות שהייתי רוצה לשנות ואני חושבת מה זאת אני??
זה לא מי שאני רוצה להיות. אני מתעדכנת באינטרנט בכתבות, הרצאות וכו, ומוצפת במידע כך שבפועל אני די הולכת לאיבוד. מבולגנת פיזית וגם במחשבות בראש לא מצליחה להניע את עצמי לפעולה כאילו אין לי מוטיבציה לדבר ולא מאמינה בעצמי. מה ניתן לעשות כדי לשנות את המצב?
 
איציק יצקן  
09:31 18.08.14
שרית יקרה,
הפתיחות שלך היא תכונה מעולה.
הדיאלוג הפנימי שלך הוא מפותח את כל הזמן משוחחת עם עצמך. אגיע לזה בהמשך.
הפתרון הפשוט עבורך הוא להביט במכתב שכתבת בעצמך ככלי לבנייה והכלים הבונים את חיינו הם כלים חיוביים. החשיבה אמורה להיות חיובית והיא תוליד עשייה חיובית. כך תמצאי את מה שאת רוצה לעשות ואת המקום בו תהיי בעתיד.
קחי את המכתב שכתבת וחפשי בו את הדברים המדברים בשפה חיובית. בנוסף הפכי את הדברים המדוברים בלשון שוללת לדברים בלשון חיובית.
כאמור - אלה הכלים שלך.
הנה אני עושה עבורך עבודה על כמה משפטים:
בודדתי את "אנחנו בשלב של קביעת הייעוד שלי בחיים"
"ופתאום אני מוצאת מלא תכונות שהייתי ר-ו-צ-ה לשנות" ו"אני חושבת מה זאת אני "
את שואלת - מה ניתן לעשות כדי לשנות את המצב? התשובה היא פשוטה: להבין שהכול מתחיל באמונה שלך בעצמך.
הדרך שלך לחזק את האמונה בעצמך מתחיל במנוע המפותח אצלך: השיחה הפנימית שלך - התחילי להתייחס לעצמך באופן מכובד. דברי אל עצמך במילים יפות, שבחי את עצמך על הדברים הטובים וכמובן שבחי את עצמך כאשר את מוצאת את עצמך שוהה בסצנות יפות, רואה סביבה יפה, טבע יצירה של אדם.
התחילי עם זה ושתפי אותנו בחוויות.
בהצלחות!
 
קבוצת יוזמות
11:10 27.08.14
הקואצ'ינג נועד להניע לפעולה לשם השגת מטרות, חלומות ויעדים כפי שאנחנו.
האימון בעיקרו מתעסק בזמן הווה (המצוי) ומכוון לעבר המטרות הרצויות בעתיד (הרצוי). אין כל רצון להתעכבות על העבר. ולכן שרית, המטרה המרכזית היא להוביל אותך איך שאת לעבר בחירה והשגה של יעדים. לכן, לפני שמתחילים בעבודה על הרצוי מגיעים באימון למודעות על המצוי. אל תחששי מלהכיר בצדדים הפחות חזקים שלך. כוונת הקואצ'ינג היא להגיע למודעות ואז ליצור השלמה עם מי שאנחנו וביחד עם כל החבילה לצאת לדרך ולקבוע יעדים וגם להשיגם. אם את מבולגנת פיזית וגם במחשבות ולא מצליחה להניע את עצמך לפעולה וזה נראה כאילו אין לך מוטיבציה לדבר ואת לא מאמינה מספיק בעצמך, אל תרגישי רע, זה עוד שלב באימון בו מגיעים למודעות מלאה למי אנחנו ומה הם החוזקות והדברים לחיזוק אצלנו. אחרי שמודעים לכל, יוצאים לדרך חזקים ומחוזקים.

שיהיה בהצלחה!

קבוצת יוזמות,

www.yozmotgroup.co.il
www.facebook.com/yozmot.group
 
עידו
02:42 20.06.14
שלום... אשמח אם תענו בדגש לפסקאות המסומנות
*אני בן 21,
הרבה זמן שאני מרגיש שקצת איבדתי את חדוות החיים..זה התחיל מהגיוס לצבא שקטע כביכול תקופה נפלאה..כיום אני משוחרר כבר חצי שנה ועדיין מרגיש שחסר לי משהו בחיים..הצבתי לעצמי מטרה שיפור המראה החיצוני ואני מרגיש שרכשתי מעין אמונה כזאת שעד שאני לא משפר את המראה החיצוני שלי אני נסגר.. בהרבה פחות יוזם קשר עם נשים,וקצת יותר כבד באופן כללי בגלל שכרגע אני לא ממצה את עצמי חיצונית וזה כאילו מוריד לי את הביטחון ומרגיש לי לא שלם ולא ממצה להגיש את עצמי כפי שאני לעולם,עקב כך אני קצת יותר סגור ורמת האושר שלי ירדה במידה מסוימת בגלל זה.. ואבדה לי במידה מסוימת האופטימיות..מסתכל פעמים רבות אחורה על העבר..

*באופן כללי גם קשה לי עם מסגרות,קשה לי להתמיד בעבודה ולנהל חיים תקינים במידה מסוימת לצד מסגרת של עבודה..למרות שבבית ספר היה לי בסדר כמו כולם..

*אם אפשר "לקמט" את הדרך להצלחה אז משמעת עצמית/התמדה היא המפתח..אבל איך באמת מניעים את עצמנו להתמדה?
אם תוכל אני מאוד מאוד אשמח אם נוכל לבנות תהליך שבוא ננהל דיאלוג שאני אפרט יותר על המטרות ועל כל מה שתבקש ואתה תגמול לי מניסיונך, כך העזרה שלך תהיה ממוקדת כלפיי ספציפית..
תודה רבה, עבודתכם היא עבודת קודש! :)
 
איציק יצקן  
06:10 20.06.14
שלום עידו,
יש בך הבנה רבה למצבך.
עם זאת אתה לא ממש מסמן מטרה: מה בדיוק אתה רוצה להשיג.
ברשותך אסדר ואדייק את הדברים:
האמונה שלך ש"עד שאתה לא משפר את המראה החיצוני אתה נסגר" מעוררת את ההתנהגות הזאת של אי יוזמה (שכן למה להתאמץ אם ממילא המראה שלי טעון שיפור?) התוצאה - מפלס האושר יורד. הרי לך יצירת מציאות.
כך למעשה נוצר מעגל סגור תוקע.
כדי לשנות את זה עליך לנסות לאמץ לעצמך אמונה אחרת. נתחיל במראה החיצוני: למשל "המראה החיצוני שלי הוא טוב" (אם יש מקום לשיפור אמצא דרך לתקן את תספורתי ולהיטיב את בגדיי) - כך תמצא עצמך יוצא אל העולם עם הרגשה של יופי והמציאות החיובית לא תאחר לבוא.
ברור שהבנו ממה שכתבתי שלאמונה בעצמך או בעולם (שמביט בך) יש השפעה מכריעה על המציאות.
ואפילו במכתב שלך יש נקודת מבט חיובית על עצמך שאפשר להיבנות עליה: אתה מתאר כי "בבית הספר היה לך בסדר, היית כמו כולם..." אם תביט בעצמך שוב תגלה שלא השתנה הרבה.
לגבי ההתמדה - ברור שהיא אכן המפתח. ולשאלה איך לרכוש כישורי התמדה יש כמה תשובות. הראשונה היא כאמור לאמץ נקודת מבט אחרת, חיובית, על עצמך שתוסיף לך אנרגיות ובנוסף עוד כמה נקודות ובהן מציאת משמעות במעשים שלך, סקרנות אל תוכך, סימון מטרה, ניצול כוחות המעשיות והפיכת היצר ליצירה.
תהליך אימוני מזהה את החוזקות שלך והולך אתך צעד צעד לסמן מטרה, ללמוד לנצל את החוזקות ולהגדיר את היכולות ולהגיע להצלחה.
בהצלחות,
איציק
 
גרשון מורג  
14:00 20.06.14
שלום עידו,

תודה על פנייתך. לא תמיד יש לאדם את האומץ להכיר בעובדה שמשהו אצלו לא מתנהל בצורה חיובית והוא צריך עזרה בנידון. ועוד יותר אומץ נדרש לבצע את הפעולה של בקשת העזרה.
אז כל הכבוד, אתה כנראה בחור אמיץ ומודע לעצמך במידה רבה.

הרשה לי עכשיו להוסיף כמה שורות לדברי הטעם של איציק, הקולגה שלי.
מה שאתה מציין בפנייתך הינה בהחלט ההשתקפות של איך שאתה רואה את העולם סביבך ובעיקר איך אתה רואה את עצמך בעולם הזה.

עלי להסביר: לכל אחד מאתנו יש פרדיגמות (תבניות חשיבה) שדרכם אנו רואים וחשים את המציאות. כאילו משקפיים עם עדשות בצבע מסוים: אם ורודות אז הכול יראה ורוד, אם אפורות הכול יראה אפור...
לא רק זה, בנוסף לכך אנו כל הזמן עסוקים באיסוף הוכחות שאכן הפרדיגמות שלנו נכונות! ברוב המוחלט של המקרים זה לא תהליך מודע, אבל זאת הבעיה כי הוא מנהל לנו את החיים. הוא בכלל קובע לנו את גישתנו לחיים עצמם!

אז מה אפשר לעשות? דבר ראשון זה לעצור רגע ולהציב סימן שאלה ע-נ-ק אחרי כל קביעה מהקביעות שאתה קובע. לשאול את עצמך האם המשפט/קביעה/פרדיגמה הזאת משרתת אותך או לא משרתת אותך. לראות האם זו האמת לאמיתה (ממש!) או שרק אנחנו קבענו אותה כאמת. וכו' וכו'. השלב הבא זה מה אנחנו יכולים (במודע!) לשנות בפרדיגמה הזאת.
ברוב המקרים, כבר התבוננות מפוכחת על הפרדיגמות הנ"ל גורמת לשינוי משמעותי בגישה לחיים ואימוצם של תבניות חשיבה חיוביות חדשות.

אינני אומר שזה תהליך קל, אבל הוא אפשרי והוא נעשה הרבה יותר קל ומשמעותי בעזרתו של מאמן אישי, בעבודה משותפת.

וכפי שהיה אומר ידידנו מהטלוויזיה, ז'וז'ו חלסטרה: "..ותחשבו על זה...!!"

בהצלחה,
גרשון.


 
שרית
23:54 17.08.14
וואו כך גם אני מרגישה! הרבה דברים שרוצה לפעמים אפילו מבלבל להחליט מה רוצה, לפעמים ההעדפה היא לא להחליט מחשש שזו לא תהיה הבחירה הנכונה. כך שנותרת בחוסר מעש וקידום של חיי. אז באמת מה עושים "בשטח" אחרי כל התאוריה?
 
גרשון מורג  
09:25 18.08.14
שרית יקרה,
כל מה שאיציק, הקולגה שלי, כתב וכל מה שאני כתבתי, זה לא "בתאוריה". זה ממש במעשה.
אם את מצפה שנשלוף שרביט קסמים ונפתור את כל הבעיות בהנפה אחת, זה לא יהיה. גם כדורים לפתרון בעיות כאלה אין בנמצא. הכול תלוי בך ובעבודה שתשקיעי עם ועל עצמך. כמובן שאפשר להיעזר בעזרתו והדרכתו של בעל מקצוע כמו מאמן אישי.
בכל מקרה, אני מציע לך לקרוא בעיון רב שוב את מה שכתבנו ולנסות להפנים את הדברים.
כאמור, פניה לאימון אישי יכולה להיות לעזר רב.
בהצלחה!
גרשון.
 
עידו
15:50 21.07.14
שלום רב,
בימים כאלה של מלחמה, תוקפת אותי תחושת פספוס והחמצה כבדה מאוד, על כך שכשהייתי חייל לא מיציתי את הצבא..לא שאפתי מספיק גבוה..הייתי עסוק בדברים אחרים..והיום בדיעבק אני כ"כ מצטער שלא עשיתי שירות קרבי,ממצה,מספק ושמביא גם כבוד.. תחושה שפחדתי ללכת עם הלב, להסתכן,ללכת עד הסוף כשעוד היה אפשר.. פשוט מבאס
 
איציק יצקן  
06:34 22.07.14
עידו יקר,
במקום "להתבאס" על מה שלא עשית - ע-ש-ה עכשיו ככל יכולתך בדברים שחשובים לך.
אחרת תמשיך ותבנה את ה"באסה" של המחר.
ה מעגל "כישוף" של "באסה" שאין לו תכלית ואין לו מוצא.

ההצעה היא פשוטה: צור את המחר במקום להתבאס מהאתמול!

בתקווה לימים טובים יוותר,

איציק
 
חזון
17:12 13.07.14
שלום לכם חברים ותודה רבה על התגובות המסורות :)

אז אני בשלב שאני רוצה להכין לעצמי חזון ולעמוד בו, אני רוצה להתמיד ולהשיג את המטרות שלי מה שמאוד מאתגר אותי כי היכולת התמדה שלי לוקה בחסר,אבל יש לי שאיפות ואני רוצה להוביל את עצמי מהמצב הקיים אל מצב טוב יותר, כרגע: אני לא עובד, התחלתי להתאמן בחדר כושר, אני רוצה לשפר את האנגלית שלי,להירשם בחורף ללימודים (עדיין לא סגור איזה), אני רוצה להגדיל את הביטחון העצמי שלי ולחזק את האישיות ואת האמונה העצמית.. רוצה להגיע למצב שאני בטוח ביצמי בכל הבחינות ושאני מאושר, לפחות יותר ממה שאני כרגע.. בואו נגיד שעוד חצי שנה מהיום אני רוצה להיראות טוב יותר, להתמיד בעבודה,ללמוד במקביל, להיות בזוגיות, זמן לתחביבים, שיהיה לי יום יותר פורה מעניין ומספק..אני תמיד נופל בהתמדה וקצת דוחה דברים בגלל חוסר נחישות ככה זה נראה מהצד שלי.. מקווה להתפתח ולראות את הדברים מתממשים בשטח ולא רק "על הנייר" ואנימצריך את עזרתכם כיצד להוריד את הדברים בצורה שתהיה לי פרקטית ומעשית וסוף סוף לראות תוצאות גדולות?
תודה רבה!
 
איציק יצקן  
17:42 13.07.14
עידו יקר,
כל הכבוד על ההתעוררות.
תתחיל בצעד ראשון. קטן: סדר לך את סדרי היום בשבוע - ואל תעמיס על עצמך.
כתוב מה חשוב לך ושבץ בשעות בשבוע הקרוב. תתחיל עם דברים שאתה מנוסה בהם.
לאט לך.
צעד לאט - תגיע מהר,
אשמח לשמוע וללוות.
בהצלחות רבות,
איציק
 
חצויה
01:03 16.06.14
אני כותב מהפלאפון וההודעה הקודמת נמחקה לי, אין לי מושג להסביר כמה זה מעצבן.. אז החלטתי לכתוב את המסר בצורת שיר,אך אנא התייחסו לנושא ברצינות ובפירוט :)

אני חייל משוחרר, בצבא ספרתי את הזמן והבטחתי שאביא תקופה טובה יותר לכאן,
השתחררתי לפני שבעה חודשים עם חלומות,אופטימיות וריגושים, תחילה נדדתי בין עבודות ועברתי לא מעט תלאות, הסתדרתי על עבודה ולא עזבתי במהרה, אחרי ארבעה חודשים החלטתי לעזוב לטובת מקום יותר טוב.. מבולבל בלי הרבה ברירות אני כותב לך שורות, על תקופה כל כך יפה שהייתה לי לפני הצבא, חלומות,חברים ובילויים בלי מחויבויות ודברים לא רצויים פשוט אהבתי את החיים.. עכשיו מבולבל לא מצליח לחיות את הזמן..חושב על שיפור המראה החיצוני כדרך להגשים כל מה שברצוני,כלום כמעט לא עוזר, יושב בבית בלי מעשה, אין לי אמביציה ומוטיבציה, כל היום חולם חלומות, אך הם תלויים באויר כמו חזיונות, ואני תוהה מה לעשות? איך להיות מאושר ומצליח? איך מכל זה עוד אוכל להרוויח? אני אוצה ללמוד משפטים אך חושש שאני רוצה את זה בגלל משהו חיצוני ופחות ממשי ושאני יתהפך על זה בגלל האופי הדקיק וה"חסר עמוד שדרה" שלי.. מקווה לעזרה
 
איציק יצקן  
09:53 16.06.14
שלום לחצוי/ה,
רבים חולמים חלומות משומשים. לעיתים זה ממש לא רע להגשים גם חלומות של אחרים אם אכן הם מתאימים (במקרה) גם לערכים שלך.
לאימון דרך פשוטה מאוד לבדוק את זה: על ידי בדיקת התשוקות והיכולות של החולם.
אבל...במקרה שלך יכול להיות שזה פשוט הרגל להיות חצוי/ה, ו/או חשש מלהתחיל לחיות את החיים שבחוץ. וגם את זה יש דרך לבדוק.
בהצלחות,
איציק
 
טעות..שוב מור
13:35 17.05.14
שלום לכם,
אני בת 32, נשואה עם שני ילדים קטנים.
אני נמצאת בצומת דרכים בחיי ואינני מצליחה להבין מה הכי נכון לי.
אני עוסקת בהוראה והוצעה לי משרה מאוד מכובדת שתתדרוש ממני עבודה רבה.
מצד שני אני יכולה להמשיך לעבוד בעבודה נוחה עם משכורת נמוכה יותר ויחד עם זאת אוכל ללמוד כיוון אחר.
הרעיון הוא לעסוק בתחומים רוחניים יותר.
אך הפחד מהלא נודע (דהיינו להשאר במשרה פשוטה יותר וללכת ללמוד בהחנה שאוכל להתפתח משם) מעכב אותי.
מה גם שאני דואגת לפן הכלכלי..
איך מגיעים להחלטה בצומת דרכים שכזו...
הכנתי טבלה של רווח והפסד לדבי שתי האופציות ובכל זאת לא הגעתי לתובנה.
תודה,מור
 
איציק יצקן  
22:27 17.05.14
שלום מור,
השאלה הנצחית, לאן לפנות.
ולעיתים המחשבה היא שצריך לבחור בדרך אחת ולא שמים לב שאולי אפשר גם וגם: גם להתפתח וגם להרוויח.
אני צריך לשמוע ממך דברים מפורשים ומפורטים כדי להבין את ההזדמנויות.
בהצלחות,
איציק
 
מור
17:01 12.05.14
שלום,אני בת 34,5....עובדת חלקית בתחום פרא רפואי יותר מ10 שנים.יש לי גם תואר ראשון במדעי חברה.מנסה עכשיו למצוא עבודה בתחום שונה לגמריי,שולחת קו"ח,בינתיים היענות מאוד חלשה...אפילו לא קראו לי לראיון עבודה.,גם מנסה להפעיל קשרים מאוד דלילים(אין לי ניסיון בתחום שאני רוצה)..בתהליך הזה כבר כחודש..אולי זה בגלל גיל שלי?זה מלחיץ אותי גם כן....משמכניס אותי לדיכאון מסוים...אולי כדאי לי לעבור אימון אישי?ממש כבר מיואשת...ואני יודעת שיש לי עוד הרבה מה לתת...
אשמח להתייחסותכם לנושא זה..
תודה מראש,
לירי.
 
איציק יצקן  
07:29 13.05.14
לירי יקרה,
את מחפשת עבודה בתחום שונה מזה בו את עוסקת ומתוסכלת מכך שלא חוזרים אליך להזמין אותך לריאיון עבודה.
צריך להבין את המרכיבים כדי לדעת לאן להמשיך:
א. את מתארת את התחום ממנו את מתרחקת אבל לא מתארת את התחום אליו את מעוניינת לעבור - אני רוצה לשמוע - ל-מ-ה את רוצה לעזוב, באיזה תחום את מעוניינת לעסוק (ואשר לו שלחת את קורות החיים שלך) ומייעדת את עצמך ולמה את רוצה לעסוק דווקא במקצוע הספציפי הזה?
ב. את אומרת שאין לך ניסיון בתחום אליו את מכוונת את עצמך - זאת יכולה להיות אחת הסיבות לאי ההיענות ויש לזה פתרון פשוט (ללמוד)
ללא ספק כדאי לך לעבור אימון,
האימון יתחיל במשפט הכי חשוב שאת מציינת בעצמך: "אני יודעת שיש לי עוד המון מה לתת" - אמונה כזאת בהחלט מחוללת פלאות.
בהצלחות
איציק
 
מור
12:18 13.05.14
הי איציק,תודה על התגובה.
שאלתי היא האם אפשרי לפנות אליך במייל(כי זה חשוב לי לשמור על סודיות).
וגם כמה עולה בערך אימון אחד?
תודה שוב..
 
איציק יצקן  
12:37 13.05.14
לירי יקרה,
כתובת המייל isaac@nativechoice.net
בהצלחות,
איציק
שלום רב ,
אני החלטתי ללמוד אימון אישי אחרי דיון מאוד רציני עם עצמי . אבל הבנתי שבמדינה שלנו ישנם כל כך הרבה מקומות טובים ששם אפשר ללמוד את הנושא .
מהיא הדרך הכי נכונה לקבל החלטה ?

תודה
שלום אירה,
תודה שפנית אלינו.
לדעתי הדרך הטובה ביותר לקבל החלטה על המקום הטוב ביותר עבורך ללימוד אימון אישי הינה ראשית כל לבקר באותם בתי ספר, להתרשם מהמקום, המרצים, המדריכים, תוכנית הלימודים, התרגול וכו'. כמובן, גם המחיר בהתאם לאפשרויתיך.
למיטב הבנתי וניסיוני, לא הייתי שוקל לקחת תוכנית לימודים הכוללת פחות מ 250 שעות לימוד בסה"כ.
בהצלחה רבה!
גרשון.
 
מיכל
11:43 10.04.14
שלום,
אני בת 24 ונמצאת כל היום במחשבות על עתידי.
אני נמצאת בעבודה מעל 3 שנים שבה אני לא עושה הרבה/לא עושה בכלל,ומדי פעם כולה לי התסכול,שהמוח שלי כבר מתנוון.אני מנסה להעסיק את עצמי אבל זה משרד קטן ולא תמיד צריך את העזרה שלי.
אני מודעת שאני נמצאת במקום הזה מתוך נוחיות,קשה לי לקום וללכת,קשה לי לעשות צעד.
לגבי לימודים,למדתי מקצוע שבמשך הזמן כבר לא נמשכתי אליו.
וזו גם בעיה,שאני לא יודעת מה הכיוון שלי ומה אני רוצה.יש כל כך הרבה תחומים שבין רגע פתאום בא לי ללמוד אותם.ובא לי ובא לי ובא...אבל בתכלס אני לא עושה עם זה כלום.הזמן חולף ואני מרגישה מבוזבזת.
פשוט בא לי לעשות משהו...אבל לא יודעת מה!
הדבר החיובי,יש לי אפשרות ללמוד לתואר ולקבל מלגה דרך העבודה.התואר יימשך כ3 שנים.אבל אני מפחדת להתחיל ואז להבין שזה לא זה...
מצד שני , העניין שהיום צריך תואר.ואם יש לי מימון דרך העבודה אז למה לא...
בקיצור...חסרת מוטיבציה,לא יודעת לדחוף את עצמי,מרגישה גם שנהייתי אנטיפתית כלפי אנשים ומתלוננת.לא הייתי ככה וזה עוד יותר מטריף.....
רוצה אתת השמחת חיים שלי בחזרה.אני כבר בקושי ישנה רק מהמחשבות האלה,שכל הזמן בא לי לעסוק במשהו אחר,אבל כל יום אני משנה את דעתי לגבי מה שאני רוצה.
ממש מתסכל.יש אנשים שמהייום שנולדו יודעים מה יעשו...
 
איציק יצקן  
12:13 10.04.14
מיכל יקרה,
מבלי לנתח אותך יותר מדי (את עושה את זה לא רע בעצמך), הייתי מתחיל ב"מה אני רוצה להיות כשאהיה גדולה.ברור שתיהני ותועילי לסביבה שלך אם תעשי את מה שאת אוהבת ואת מה שאת יודעת לעשות טוב.
לכן אני מציע לך (קודם כל) לעשות רשימה של הדברים שאת הכי אוהבת לעשות (לתועלת הכלל). אחר כך נמשיך הלאה.
את מוזמנת לשלוח את הרשימה (20 דברים) לכאן או למייל שלי הפרטי ונמשיך הלאה.
חג שמח עם התחלות חדשות,
איציק
 
מיכל
14:35 10.04.14
אין לי מושג בכלל מה אני אוהבת!
כאילו אין לי תשוקה ממש למשהו מסויים...
אני נהנית לצייר
לאפר(חשבתי על קורס איפור-לא יודעת אם שווה לי להשקיע אם זה משהו שאני אולי לא אעסוק בו)
חשבתי גם על קורס תפירה..עיצוב אופנה...
אני נהנית לעשות דברים עם הידיים,לכן נמשכת לתחום העיצוב.
אני סבלנית (בזמן האחרון אבל לא כל כך)
נהנית לקנות בגדים(זה גם נחשב?חח)
אבל קשה לי להבין באמת מה אני רוצה.
חבל סתם לזרוק כספים..רוצה שיצא ממני משהו..
 
דילמה
20:40 05.03.14
יש לי איזה חלום שתקוע לי בראש כבר תקופה וחשבתי בעצם למה לא להפוך אותו למציאות, כבר תקופה די ארוכה שאני מצלמת וחשבתי למה בעצם לא לארגן איזה תצוגה בגלריה של תמונות הכי טובות שלי. העניין הוא ממה מתחילים בעצם איפה מוצאים אנשים שירצו לקדם את זה כי ברור שזה עניין של תקציב , איך מוצאים מישהו שיהיה לו אינטרס להאמין באומנית צעירה כמוני בעצם ?
 
איציק יצקן  
08:25 06.03.14
שלום דילמה :-) ,
החלום שלך יהפוך למציאות.
אימנתי כבר אומן מדהים ששאל בדיוק את אותה השאלה - איך אני מעלה תערוכה של הדברים שלי? (במקרה שלו אלה היו ציורים).
בואי נתחיל במה שבינך לבין עצמך: סדרי את הצילומים שלך בתוך המחשב ובחרי מתוכם את מאה הצילומים הטובים ביותר בעינייך.
כשתסיימי את זה - חזרי אלינו וספרי כשסיימת.
מחכים לך,
בהצלחה!
איציק
שלום דילמה,
עכשיו הזמן לבחור מתוכם את 30 התמונות המביעות ביותר איתן את הכי מזדהה.
אם תרצי אפשר לקבץ בתוך אתר אחד ולשלוח לי לינק.
בהצלחות
 
תודה על העזרה
12:33 29.03.14
לאיזה מייל להעביר את התמונות? סליחה שנעלמתי היה לי קצת לחץ בעבודה.
שלום,
כמו שכתוב בפרטים שלי: isaac@nativechoice.net
בהצלחות
 
לימור
15:00 07.03.14
אני עובדת בתחום האדמיניסטרציה תקופה ארוכה והחלטתי שלא עוד ואני פונה לכיוון אחר לגמרי כדי לעבוד ולהתפתח מקצועית בתחום שמעניין אותי. אחת המחשבות היא ללכת על תחום הפקת אירועים שנראה לי מעניין ואתגר. יש אפילו מכללה שביררתי עליו והמרצים בה מהמוכרים בתחום כמו שניתן לראות כאן http://www.cbc.org.il/contentslistc.aspx?cat=3424 . השאלה היא מה המצב היום בתחום ההפקות? האם אפשר להשיג עבודה גם בלי ניסיון קודם? האם יש ביקוש? האם זה תחום פרקטי ללמוד והאם לעשות את צעד ולהירשם ללימודים גם כשאני לא בטוחה עדיין ב-100% שקורס מקצועי יפתח דלתות כפי שאני מצפה?
 
איציק יצקן  
15:24 07.03.14
שלום לימור,
ברכות על ההחלטיות שלך שבאה לידי ביטוי ב"לא עוד!".
תשוקה היא אחת מהמרכיבים החשובים בבחירת מקצוע. אבל צריך לבדוק האם התשוקה שלך לתחום האירועים היא אמיתית או שהיא קשורה לדימוי חיצוני על המקצוע הזה.
עצה "פולנית" חשובה - אל תעזבי את הקיים לפני שאת לפחות מבררת האם התשוקה שלך יכולה להתיישם במציאות - זאת אומרת - האם את גם יכולה להצליח במה שאת אוהבת (בדרך כלל זה הולך יחד) והאם השוק פתוח לקבל אותך מבחינת עבודה זמינה.
הדרך לבדוק את הדברים היא להשקיע בכמה פגישות אימון שיככנו אותך פנימה - לעצמך והחוצה לבדיקה פרקטית של השוק.
בהצלחות,
איציק
 
אורי
15:56 20.02.14
שלום רב,
אני לוקה בחוסר ביטחון בחיי וגם בנושא הזוגי אישי אבל גם בנוגע לקבלת החלטות בחיי בצמתים חשובים כמו לימודים וקריירה.לצערי לקח לי המון זמן להגיע ועוד לא הגשמתי את עצמי.החלטתי שינוי גישה ועשיתי לי תכנית הגשמה.אלא שההגיון שלי אומר שלב שלב אלא שדבר תלוי בדבר ואז אם אני נכשל במשהו הכל הלך..אבל חוסר הגשמה נראה לי כשלון.
איך אני יכול לעשות תכנית שדבר לא תלוי בדבר .
אודה לתשובות
 
גרשון מורג  
10:28 21.02.14
שלום אורי,
תודה על פנייתך.

מההודעה הקצרה שלך אפשר להבין שאתה חש תסכול מאיך שחייך מתנהלים.
ראשית, בוא נבהיר שאין שום דבר פסול מלבצע דברים "שלב-שלב" כפי שאתה מגדיר ובנוסף יש להבין שלכל אדם קצב משלו. יש אנשים שהם זריזים יותר ויש אנשים שפחות ויש לכבד כל אחד לפי הקצב שלו.
בכל מקרה, אתה אינך מרוצה מחייך ורואה הרבה כישלונות בהרבה תחומים.

אי אפשר במסגרת הזאת לתת תשובת "אוקוס-פוקוס" שתשנה את חייך. דברים צריכים להיבדק לעומק ולמצוא את שורש הבעיה על מנת לשנות מצב כזה.

כולנו מנוהלים בחיינו על ידי פרדיגמות (תבניות חשיבה) שדרכם אנו מתבוננים על החיים ופועלים. הייתי אומר שאצלך נראה שישנן כמה פרדיגמות שלא בדיוק משרתות אותך ויש צורך להחליפן באחרות. זה באמת יכול לשנות גישה לחיים.
לשם כך, אני ממליץ לך למצוא מאמן/ת אישי/ת שביחד תמצאו את הדרך לבדוק ולשנות מה שדרוש שינוי.

בהצלחה!
גרשון.
שלום רב,
אני מנסה להבין את ההבדל בין קבלת הדרכה במסגרת של אימון אישי לבין טיפול פסיכולוגי. ממה שאני קוראת ומבינה (למשל כאן: http://snipr.com/28kiow7) יש נקודות השקה לא מעטות בין השניים, אך קשה לי להבין מהם ההבדלים המהותיים. אשמח לתשובה,

בברכה,
רינת
כיצד אכיר אנשים ביישנים כמוני או אצא ממעגל הביישנות, למינוף הצלחה ושגשוג?
שלום עדה,
איך לצאת ממעגל הביישנות? איך ניתן לפרוץ את מעגל הקסמים הזה?
אימון אינו ייעוץ וכמובן שצריך להכיר אותך לעומק כדי להבין במדויק מה יכול לפעול אצלך הכי טוב, אבל יש דברים שעובדים על פי רוב: יש שיאמרו "פשוט תתחילי לדבר עם ביטחון רב יותר". זה עובד לפעמים ואפשר לנסות את זה אבל אבל הרבה יותר פשוט להתחיל מהמחשבה הפרטית שלך, מהדימוי העצמי שלך שהוא איך א-ת רואה את עצמך. ללא ספק קל יותר להתחיל מהמחשבה: תדוגי מתוך המחשבות שלך את המקום בו את רואה את עצמך פתוחה ומבטאת את מה שאת יודעת שהוא נכון. ראי בעיני רוחך את עדה הפתוחה והמשוחחת בטבעיות עם הסביבה (את יכולה לדמיין את עצמך מדברת עם אחרים כפי שאת מדבר עם בני המשפחה שלך, או עם כאלה שאינך מתביישת בקרבתם).
ככל שתדמייני עצמך כך הביטחון שלך יעלה.
חיזוק הביטחון העצמי הפנימי שלך יתחיל להיראות כלפי חוץ ותראי איך זה משפיע על אנשים בסביבתך. הפתיחות שלהם תגדיל את הביטחון שלך עוד יותר וכל שיישאר ל זה לשתף עימם פעולה ולהיפתח = להיות פחות ביישנית.
כך תפרצי את מעגל הביישנות. דרך המחשבות שלך.
כמו שאמרתי, כמובן שצריך להכיר אותך יותר כדי לעבוד ביחד איתך על הדברים עם כלים מדויקים המתאימים לך.
בהצלחות,
איציק
אני מתחבטת ביני לבין עצמי אם להתחיל עם אימון אישי כדי להתמודד עם מצב שאני נמצאת בו שקשור להתקדמות שלי בקריירה ובכלל בחיים הפרטיים ואני לא מצליחה להבין את הקונספט של זה. לפי מה שאני רואה בכתבות כזו זו http://www.robi-steiner.co.il/how-to-choose-a-coacher באתר של מאמן אישי- נראה שלא מדובר בייעוץ בכלל- כלומר לא לצפות שהמאמן יספק עצות אלא יילמד. מה הכוונה? יילמד אותך איך להגיע לעצות האלה בעצמך- כלומר שאתה תספק את התשובות לשאלות של עצמך? אני חייבת להודות שאני לא כל כך מבינה את זה...
שלום יוספה,
אימון אישי אינו ייעוץ.
יועץ לומד את האדם או את העסק ואומר לאדם מה לעשות בתחום הרלוונטי.
באימון אישי, כמו באימון גופני, המאמן לומד ביחד עם המתאמן את רצונותיו ואת מטרותיו בתחומים שונים. הם מגדירים מטרה ספציפית מעשית וגשמית ויוצאים אל הדרך על מנת להשיג אותה.
בתוך המסלול הזה לומדים את יכולותיו של המתאמן ואת מוקדי הכוח השונים שלו (הערכים שלו, היכולת שלו להיות בשליטה, האמונות שלו, הסקרנות והכושר המעשי שלו) וכמו באימון גופני המחזק את השרירים ואת המיומנויות - כך גם באימון אישי מחזקים את הדרוש ולומדים מיומנויות דרושות וממשיכים עם הכלים הללו בערנות לעבר המטרה. כמובן שרוב העבודה היא בין המפגשים.
אני מציע לך מאוד לפגוש כמה מאמנים לפגישה חת ללא התחייבות וללמוד את הנושא. רוב המאמנים מעניקים פגישה ראשונה חינם או בעלות סמלית.
אני מאמין שכך תלמדי את הקונספט.
בהצלחות,
איציק
 
רננה
19:37 29.12.13
שלום
התקבלתי לעבודה שאיך שהוא הצלחתי להרשים ולהתקבל אין לי ניסיון אפילו בתחום איך שהוא . המצב הכלכלי שלי גרוע אני פרודה אין לי מקצוע ביד וכו'..
בגלל שעם השעות היה לי לא קל בגלל הבת שלי בת 12 שלא רציתי להשאיר אותה יותר מידי שעות בבית לבד אבל יכול להיות שסתם הייתי מוטרדת וזה היה מסתדר.
איך שהוא באיזה מקום הרסתי לעצמי מתוך פחד מתוך דאגות של מה יהייה במקו ם לנסות והכל היה מסתדר,לא כל יום יש הזדמניות כאלה ואני גם לא צעירה בת 42.
לא מצליחה לסלוח לעצמי אין לי לא ניסיון,לא כסף ולא מישהו להישען עליו איך יכולתי לעשות כזו טעות איך יכולתי בידיים שלי לקבל ולזרוק.
כל היום אני אוכלת את הלב שבורה לא יכולה לסלוח לעצמי.
איך אני יחייה עם זה ?זה לא מרפה ממני?
אני כועסת על עצמי בלי סוףףף נשבר לי .
אני גם בלי הורים ,איך לקבל את הטעות הגדולה שעשיתי ?איך ? עזרה בבקשה אני שבורה.
 
גרשון מורג  
22:58 29.12.13
שלום לך רננה,

הפניה שלך מאוד עצובה ומרגשת.
יש בה המון האשמה והלקאה עצמית, דבר שאני בטוח לא בדיוק תורם למצב.

כולנו עושים טעויות בחיים. אין אדם על פני הגלובוס שחף מטעויות. את לא היחידה וגם לא הראשונה או האחרונה. כולנו בני אדם אשר טועים. מי יותר ומי פחות.
הסוד הגדול זה לדעת ללמוד מהטעויות שלנו ולדעת להתרומם אחרי כל נפילה.

אינני יודע מה הייתה הטעות הכול כך קשה שעליה את מדברת כי את לא מספרת עליה בפנייתך. אני מנחש שהייתה זו טעות שבצורה זו או אחרת גרמה לך להיפרד מעבודתך ואני מבין שזה מאוד כואב.
זה טוב שאת מודה ומבינה שטעית, כי כך תוכלי ללמוד מטעות זו לגבי העתיד ולא לחזור עליה. אבל הלקאה עצמית לא עוזרת כאן בכלום. עכשיו צריך להסתכל קדימה ולראות איך את ממשיכה מכאן.

וכאן זו ההזדמנות להתבונן במה שאת כותבת במשפט הראשון של פנייתך: שאת הצלחת להרשים ולהתקבל לעבודה למרות חוסר הניסיון שלך.
זאת אומרת, שיש בך משהו שלמרות החיסרון בניסיון, הרשים כל כך את מעבידך שקיבל אותך לעבודה. לא נראה לי שיש הרבה אנשים שיכולים להגיד את זה...

אז בואי ותרימי את הראש, בגאווה, כי את כנראה שווה הרבה (!) ותצאי שוב להרשים את העולם ולהתקבל במקום עבודה חדש. הרי את כנראה יודעת לעשות זאת, להרשים אנשים!
והפעם אני בטוח שתדעי איך לא לחזור על הטעות המדוברת.

אני רוצה לתרום לך סיפור עממי שמתקשר לסיפורך:
קרה פעם שחמור זקן של איכר נפל לתוך בור של באר יבשה ועמוקה.
החמור בכה וניסה לצאת אך ללא הצלחה וגם האיכר לא יכול היה להוציאו. לבסוף, קרא האיכר לשכניו וביקש מהם לעזור למלא את הבור בעפר כי ממילא החמור זקן וממילא יש לסתום את הבור.
באו כולם והתחילו לשפוך עפר לתוך הבור.
פתאום שמו לב שהחמור הפסיק ליילל וראו שעם כל ערמת עפר שהיו משליכים עליו, היה החמור מנער את העפר מעליו ועושה צעד לעמוד על הערימה החדשה.
כאשר הבור כמעט התמלא, יצא החמור בקפיצה קלה ועליזה מהבור והלך לכיוון ביתו של האיכר.

זה מה שנקרא ללמוד להוציא מכל מצב, אפילו מה שנראה הנורא ביותר, את המיטב.

בהצלחה רננה!!!

המשך שבוע טוב,
גרשון.
 
מיכל
09:30 16.01.14
ההודעה שלך מאוד כנה. קודם כל את נמצאת בנקודה שאת מודעת לטעויות שלך ואת מוכנה לפעול הלאה. אל תענישי את עצמך על דברים שעשית בעבר אלא תלמדי, תשכילי ותצמחי מהם. למקרה שלך אין קשר לגיל, גם אנשים צעירים עושים טעויות וחושבים שזה הסוף. תאמיני שאת יכולה לשנות את המצב שאת נמצאת בו עכשיו ותעשי פעולות שישנו אותו.
 
נטלי
09:44 16.12.13
זה לא ממש קשור באופן ישיר אבל לא ידעתי לאן לפנות. אני עובדת בחברה שמתפעלת ומשווקת תוכנה לעסקים בחו"ל. אני מאוד אוהבת את העבודה שלי מרוצה מהיחס, מהתנאים ומאוד אוהבת את הבוסים. בנוסף, יש לי חברה טובה בעבודה, הכרנו בעבודה עוד כשהיינו רווקות (עובדות בחברה למעלה מ7 שנים), ושתינו התחתנו, ילדנו את הילדים ביחד, יוצאות לטיולים ביחד, טסנו לחו"ל...חברות טובות מאוד. לפני כשנה היא חוותה משבר של שיעמום ורצתה לעזוב, היא דיברה על זה יום ולילה, חיפשה עבודות ללא הפסקה, הוציאה ימי מחלה ומאוד פגעה בעבודתה...ובסוף יום אחד היא החליטה שהיא התחרטה ושהיא אוהבת את העבודה ולא עוזבת וזהו, חזרנו למסלול.לפני כחודש וחצי התחלתי לשים לב שיש כל מיני דברים הזויים בהתנהלות שלה למשל- היא מעתיקה קבצים לדיסק און קי חיצוני שזה משהו שבפירוש אנחנו לא אמורים לעשות, בנוסף, נכנסת לקבצים עם גישה מוגבלת ומוצפנים בכל מיני תירוצים קלושים...אנחנו עובדות ותיקות מאוד ויש בנו אמון גבוה וגישה למערכות רגישות.בקיצור, אני חושדת שהיא או מעבירה מידע רגיש מהחברה.השאלה היא מה לעשות...כי מצד אחד היא לא סיפרה לי כלום ואני למעשה לא יודעת באמת..ככה שאם אני טועה ואני אספר עליה משהו אני עלולה להרוס לה את החיים. צד שני, אם אני אשאל אותה ואז אני אדע בוודאות אני שוב במלכוד, כי ברגע שהיא תיתפס ישר יבואו אליי ויעלו עליי שידעתי, ואז אני אידפק...בקיצור...אני ממש ממש בדילמה, התרחקתי ממנה והיא מרגישה אבל לא אומרת לי דבר ואולי זה בגלל שהיא מפחדת להתעמת איתי לא יודעת.מה לעשות?
 
איציק יצקן  
10:21 16.12.13
דורין יקרה,
דילמה אמיתית. את נמצאת במצב בו הערכים שלך של חברוּת, מתנגשים בערכים שלך של לויאליות למקום העבודה. שני ערכי ליבתיים וחשובים עד מאוד.
בערכים שלך של החברות יש את חברתך שהיא לוקחת כמובן מאליו את הנאמנות שלך לה (מעתיקה בנוכחותך קבצים ל-Disk-on-Key) אבל למעשה, אם באמת יש משהו פסול בהתנהגותה (ואני אומר א-ם כי יכול להיות שמעשיה אינם בגדר הפלילי) - אם אכן היא מכריחה אותך לראותה במעשיה - היא עצמה מכניסה אותך למקום שחברות אינן מכניסות זו את זו.
ובאמת זה אולי הזמן לבחון את החברות. כי ברור שחברות, שהיא ערך עליון אצלך, אמורה (כמו כל ערך) לשרת משהו גדול יותר כמו ביטחון (כלכלי ואישי) וחוויָית אכפתיות ואהבה.
אני חושב שכדאי להתחיל לאט לאט. לראות מה עדיין י-ש ביניכן, ביחסים ביניכן, בערכים המשותפים לכן, בהרגלי היומיום המשותפים לכן, ואז להשתמש בזה או באלה כדי להתיר את העניין.
בואי נתחיל:
האם אתן עדיין משוחחות כבעבר? האם אתן עדיין יוצאות יחד לטיולים? נפגשות בחברת בני הזוג שלכן עם הילדים שלכן? על מה אתן מדברות? האם אתן משוחחות על העבודה? בעבודה? מחוצה לה? האם יש דיבור בין בני הזוג שלך ושלה?
גששי וגשי אליה לאט לאט בעזרת אותם הדברים שאת יודעת שעדיין משותפים לכן.
ברור שאם מה שאת חושבת שחברתך עושה הוא נכון - אזי המעשה חמור ואף פלילי. צאי מנקודת הנחה שאת ב-א-מ-ת עוזרת לה (וזה ערך חשוב בשבילך וייתן לך ביטחון לגשת אליה.
וגם... קחי בחשבון שאולי (ורק אולי) מה שקורה מצביע על כך שהקשר ביניכן הגיע לכלל שינוי, אולי נכון להתרחק מעט.
כך או כך, בין חברות (כולל בין בני זוג), לפני שמתחברים צריך להבין שיש א-ו-ת-ך, את עצמך, עם האישיות שלך, שהיא רק שלך. שהיא נפרדת מהחברה שלך (אפילו שהיא הכי קרובה בעולם). ורק כאשר את חזקה עם עצמך את יכולה לקיים מול חברתך חברוּת שממלאת אחר אותם ערכים של חבורות וגם נהנית מאותם ערכים.
בהצלחה רבה!
איציק
+ הוספת הודעה
   1  2  3  4  5  6  7  8  9  ...  26  
 חיפוש בפורום זה
המידע באתר אינו מהווה תחליף להתייעצות עם גורם מקצועי והינו בהתאם לתנאי השימוש
מנהלהודעה מקוריתתגובהללא תוכןהודעה חדשההודעה עם תמונההודעה עם וידאו
תגיות
אימון אישי   מימוש פוטנציאל   הגשמה עצמית   אימון ארגוני   אימון מקצועי   צמיחה
RSS RSS פורום אימון אישי, קואצ'ינג