פורום אימון אישי, קואצ'ינג עמוד 9

סיימתי לפני כשנה קורס מקצועי במחשבים ומאז אני מתקשה במציאת עבודה כיוון שאני חסר נסיון תעסוקתי בתחום.הנסיונות החוזרים ונשנים עולים בתוהו וזה גורם לי לחיכוכים עם הקרובים אליי וכמו כן התחלתי להתלבט בנוגע להמשך חיפושיי בתחום ולהתחיל לחפש תחומים אחרים.האם עליי להמשיך ולדבוק במקצוע שלמדתי או לחפש תחומים אחרים?אילו דרכים יצירתיות נוספות יכולות לעזור לי למצוא עבודה בתחום?

שלום אילוש,
לפי התאור שלך, הייתי שואל אותך האם את ב-א-מ-ת רוצה למצוא עבודה בתחום שציינת? כי במציאות מה שאת מקבלת זה שאת לא מוצאת עבודה. אולי משהו בתוכך לא רוצה זאת וזה מה שאת משדרת החוצה וכמובן זה מה שאת מקבלת?
התשובות הן תמיד בתוכנו ושם הייתי מייעץ לך לחפש אותן. בכנות וללא משוא פנים.
בהצלחה!
גרשון.

תודה על פנייתך

לצערי כל תשובה שאנסה לתת תהיה על רגל אחת ובקושי

ההתלבטות לגבי בחירת תחום עיסוק, בחינה של הסיבות והגורמים לבחירה או אי הבחירה, עמידה מול "שיקולים זרים" כמו לחץ מן הסביבה כגורם משפיע בהחלטה, בנייה של מערך דרכים יצירתיות לקדם את עצמך למקום בהיר יותר-
כל אלו הם דברים שנבחנים בתהליך אימוני ואין אפשרות לתת טיפים מבלי להכיר אותך, להבין את הסיבות למקום "התקוע" שאתה נמצא בו ולמנות את דרכי המילוט האפשריות ממנו..

אתה מוזמן לנסון לבחון את הדברים לעומק
ובהצלחה רבה
ליאת: )

האם יש אימון אישי לנוער?

שלום ספיר,
אכן, יש מאמנים שמתמחים באימון אישי לנוער.
יום טוב!
גרשון.

אני בן 32 , ולאחרונה יש לי בעיה חיצונית שמפריעה לי ואני מובך. כשאני מדבר עם אנשים אני מתעסק אם הם שמים לב. נמאס לי להתעסק בזה אבל אני לא יודע איך להפסיק את זה

שלום לך
אתה מתאר חוסר ביטחון ברמה מטרידה הבא לידי ביטוי מול אנשים ואתה מייחס אותו לשינוי בהופעתך החיצונית.
יש מקום לשאול כמה שאלות כדי להבין את אופי האתגר העומד מולך:
האם הנתון החדש בהופעתך הוא כזה שיש ביכולתך לשנות? באיזו מידה אתה יכול להשפיע עליו?
(לדוגמא- ההבדל בין השמנה להתקרחות )
האם הוא אמור לחלוף מאליו? ואם כן מתי הוא צפוי לחלוף? (חצ'קון או מחלת עור לצורך העניין...)
בנוסף האם היו התמודדויות שמזכירות את זו בעבר? כיצד התמודדת?
האם אתה מרגיש אי ניוחות מול כל אדם? האם יש אנשים שאתה נינוח יותר מולם?
באוןפן כללי-
הייתי ממליצה לך לחשוב כיצד היית מעדיף להיות בהנתן הנתונים שאין ביכולתך לשנות או להשפיע עליהם באופן מיידי .
לדוגמא, לתאר את עצמך בסיטואציה חברתית שבה הנתון "המטריד" קיים, אך הוא לא מטריד אותך ברמה שאינך יכול אלא להתייחס לקיומו, ואז לבחון:
איך אתה מתנהל בדימיונך בכזו סיטואציה? איך אתה נראה כשאתה נינוח עם הבעיה הזו, מה שונה שם מההתנהלות שלך היום?
נסה לשאול את עצמך מה צריך להתקיים כדי שכך יהיה , מה עליך לשנות כדי שהתמונה הזו תתקיים?
בגדול, תהליך אימוני בהחלט יכול לסייע לך בנקודה זו
בהצלחה: )

צדקת באחת הדוגמאות שלך, אני מתחיל להקריח, אני לא יודע עד כמה אפשר לטפל בזה אבל זה בהחלט לא צפוי לחלוף
בעבר גורמים חיצוניים לא השפיעו עלי כך, תמיד קבלתי מחמאות על מראה חיצוני והייתי מספיק בטוח בעצמי כדי לא להיות מוטרד מאיזה חצ'קון. עכשיו אין לי השפעה על מה שקורה וזה מטריד אותי

אני בהחלט מבינה את מה שאתה אומר- מאוד מתסכל שיש דברים שהם מחוץ לשליטתנו,
לזמן יש נטייה בלתי נסבלת לקמט אותנו...: )
מה שכן- להיראות טוב , או נכון יותר לומר, להיות אטרקטיבי- זה כמעט תמיד פונקציה של להרגיש טוב ולהרגיש אטרקטיבי
(ואני לא מדברת על חריגות כמו פי טבעת נוסף באיזור הלחי..)

קרחת- בתרבויות שונות, ועל המון אנשים- זה לא בהכרח עניין רע
החלק הרע בקרחת מסתפח אליה ברגע שמחליטים שהיא כזו, שיש בה לפגום בערך של מי שנושא אותה..
קבל את ברוס ויליס לדוגמא, מה רע בבחור הזה?
חיפשתי וחיפשתי..לא ממש מצאתי: )

אז אין לך שליטה על ההתקרחות, אבל יש לך שליטה על המידה שבה אתה מרגיש טוב עם עצמך, אטרקטיבי, שווה..

תהליך אימוני בהחלט יכול לעזור לך
בהצלחה: )

שלום,
לאחרונה קיבלתי משרה ניהולית בארגון הסתדרותי.
מדיניות המנהלים בארגון היא בעיקר בדרך אגרסיבית שלא נותנת אפשרות של העובד להביע את עמדתו מול הממונים.
כרגע, בעיקר בעקבות התפקיד, אני נאלצת להתמודד עם המנהלים הבכירים יותר בקשר הדוק הרבה יותר. במעמד זה אני נוטה לגמגם ולאמר את הדברים הלא נכונים.
אשמח לקבל עצתכם וכן לקבל כתובת של קואוצר מאזור הגליל המערבי שיוכל לסייע לי במיומנויות אילו.
תודה.

שלום נורית,
אינני נוהג לפרסם כאן שמות או המלצות למאמנים.
יש לי קולגה בגליל המערבי שאני יכול להמליץ ליצור איתה קשר.
תתקשרי אלי לטלפון המופיע בחתימה ואמסור לך את פרטיה.
בהצלחה!
גרשון.

אני עובדת סוציאלית, תואר שני. עובדת מזה שנים ארוכות בשרות הציבורי, מרכז לבריאות נפש. עובדת עם יחידים, זוגות ומשפחות.

בעת הזאת אני רוצה לפתוח קליניקה. אינני מורגלת בשווק עצמי למרות שנראית כמי שמלאה בבטחון עצמי. אין לי ספק לגבי יכולותיי המקצועיות והאישיות. אני נושאת בתפקיד בכיר במקום העבודה ומקומי המקצועי בטוח.

אבל מתקשה מאוד לגייס מטופלים פרטיים. בשנים הארוכות שאני נמצאת במערכת הציבורית, לא היה כל צורך בשיווק הדברים התרחשו מעצמם.

אודה מאוד על הדרכה או הכוונה כיצד מתחילים.

תודה

עו"ס

שלום לך!
צר לי אבל תחום העבודה הסוציאלית אינו תחום שאני מכיר ומתמחה בו ותרומתי לשאלתך בודאי לא תהיה רבה.
בכל זאת:
בהיבט העסקי של הקמת עסק עצמאי קטן חדש הייתי פונה למט"י בבקשת יעוץ. הם יכולים לעזור בתחום ארגון ראשוני וקידום העסק.
בהיבט השיווקי הייתי מחפש עזרה אצל קולגות שאין איתם תחרות מקצועית (למשל מאיזור אחר בארץ) ושעברו את תהליך הקמת העסק בהצלחה ומוכנים לתרום מהנסיון. בעיקר לגבי זיהוי וגיוס לקוחות.
אם ישנם פחדים/חששות/מחסומים נפשיים ניתן להעזר באימון אישי.
בהצלחה רבה!
גרשון.

אשמח אם תוכלו לעזור לי!
אני תלמידת תיכון, מחפשת כבר כמה ימים מידע אמין ונכון על השאלה הבאה "מהם הגורמים המשפיעים על דימוי גוף?".

האם תוכלו להפנות אותי למקור אמין או אפילו לעזור לי בהגדרת התשובה?
תודה רבה!! שלי

נסי בגוגל, כמו כל מידע אחר שאת מחפשת.
בהצלחה.

לא מצאתי מידע בכלל אז חשבתי לשאול בפורומים של מומחים כי הנחתי שתוכלו לעזור לי

תודה

שלום שלי,
האם אפשר לשאול אותך מה מביא אותך לחפש מידע על "מהם הגורמים המשפיעים על דימוי גוף?".
האם זה לצורך עבודה כלשהי לביה"ס? האם זו סתם סקרנות או אולי זה משהו אישי?
אשמח לתגובה.
גרשון.

הייתי רוצה להבין מהי סוגייה אימונית באימון על מנת להבין איך אני מתאימה את "התקוע" לי באימון אם בכלל...

סוגיה אימונית היא הנושא בו את רוצה לעסוק באימון. אחד המפתחות להצלחת האימון הוא הדגרה-הכללה נכונה של הבעיה. לפעמים בעיות שונות נובעות אצל אנשים שונים מקבוצות בעיות שונות.
למשל איחורים כרוניים יכולים לנבוע מהתחושה שיש לי מספיק זמן וזה מוטעה כנראה, או מפני שאני מתביישת שיראו שאני משתמשת במשקפיים ולכן אני לא יודעת אף פעם מה השעה. זאת כמובן דוגמא ספציפית מאד, וישנן דוגמאות כמספר הבעיות בערך.
בהצלחה

שלום עדי,
לא הייתי מייעץ לך לחפש בעצמך תשובה לגבי איך את מתאימה את "התקוע" לך לאימון. זו תהיה העבודה המשותפת שלך עם המאמן שלך.
כעקרון כמעט כל נושא מתאים לאימון, כאשר המטרה הינה שהמתאמן (הלקוח) יחיה את חייו בהרמוניה, שקט נפשי ורווחה אישית. אך לא תמיד הדרך להשגת הנ"ל גלויה מלכתחילה ובלא מעט מקרים התחום "התקוע" מתגלה רק כמבוא למשהו הרבה יותר עמוק. זה תהליך האימון המביא בהירות לחיים ודרך הבהירות אנו יכולים להשאיר מאחור את "התקוע" לנו.
מה שבאמת חשוב זאת המחויבות שלך לעצמך, לחיים שלך ואם את מתאמנת, אז לתהליך האימון.
בהצלחה בהסרת המחסומים!
גרשון.

אני אמא ל3 בני 17 15 14 חיה בניפרד מבעלי חיים באותו בית הבן הבכור שלי משגע אותי ואני לא משלטת על הפה שלי אומרת דברים לא טובים כמו אעיף אותך מהבית אזמין לך מישטרה הוא קרציה רב אם אחים שלו מנסה לקחת אחריות עליהם כשליטה הוא השולט וזה משגע אותי

שלום אלמונית,
הבנתי את התאור שהצגת. האם יש לך גם שאלה?
יום טוב!
גרשון.

קשה לגדל 3 בנים בלי בעל, ואם רק חיים בנפרד לא ברור לאן זה מתקדם ומתי זה ישתנה. כדאי לבדוק מה קורה עם הבן, ואולי לפנות לטיפול משפחתי. המילים שלך הן התוצאה ולא הסיבה. כמובן שבאתר מאד קשה לפרט הכל.
בהצלחה

שלום, באופן כללי אני בן אדם די אסרטיבי, עם חברים, מכרים ומשפחה. אבל, בכל הקשור לתחום המקצועי אני מרגישה שאני מתקפלת מהר מדי, אולי בגלל שאני יחסית בתחילת דרכי ולפני כן היו לי כמה נפילות מבחינת למצוא מה אני רוצה לעשות ולא ממש השתלבתי. אני מרגישה שאני לא מצליחה להביע דעה מקצועית בצורה חזקה מספיק מול המנהל שלי וגם מול העמיתים שלי וזה כל פעם גורם לי להרגיש מטופשת. אני מנסה "לאמן" את עצמי אבל זה לא תמיד מצליח. אשמח לשמוע עצות בנושא

תודה על פנייתך

בגדול, עצות זה בשביל לדעת איך כדאי לעשות שניצל....: )

על מנת להתגבר על הקושי שאת מתארת, או כדי לקבל "טיפים" יש להבין תחילה ולעומק את הסיבות לחוסר הביטחון המקצועי שאת חשה, או לחילופין, כפי שיציע תהליך אימון- לחקור את אותן הפעמים בהן את כן מצליחה להביא את עצמך ולהיות נוכחת לשביעות רצונך מול הבוסים- מה עוזר לך להצליח באותן הפעמים? מה מייחד את אותן הצלחות? איך את יכולה לשחזר אותן?

את מוזמנת להתקשר כדי לברר
בהצלחה בכל מקרה: )

שלום, לפני כשנה כתבתי תסריט לסרט בעקבות סדרה אהובה בשם סטארגייט. אמרו לי שיהיה עלי למצוא עורך דין או מייצג שייצג אותי. לאחר שמצאתי עורך דין, התעלל בי אותו עורך דין תוך שהוא גוזל ממני במרמה ובשקרים 6000 ש"ח, בלי שום בושה.
מאחר ואני אוהבת סרטים, ראיתי ואהבתי מאוד את הסרט אווטאר. ראיתי אותו מספר פעמים ועלה לי הרעיון לכתוב לו תסריט. למדתי לכתוב תסריטים בצורה אוטודידקטית ואני מאוד אוהבת את זה. מאחר וסבלתי מהתעללות סדיסטית ואכזרית נפשית ורוחנית ומאחר שמאז היותי קטנה אני רוצה להיות קשורה לסרטים בחו"ל, עלה לי הרעיון לכתוב את התסריט לסרט אווטאר שהודיעו שיהיה לזה המשך. אני לא רוצה בשום פנים ואופן להתחיל את הקריירה שלי בארץ ואני מרגישה תחושה של ייעוד בלכתוב תסריטים. נרשמתי למאגר הסרטים והקולנוע הלועזי IMDB לשנה ובקיץ הקרוב אני גם הולכת לפגוש את השחקן הראשי האהוב עלי מהסידרה המוזכרת לעיל, סטארגייט..
ההשראה שאני יכולה לעשות זאת באה לי מהשחקן הראשי של אוואטר שהפך להיות האווטר הרוחני שלי. הוא גר באוסטרליה ברכב(!!!) והיה עני, לפני שקמרון לקח אותו להיות השחקן הראשי. אמנם היה לו כבר אוסקר אוסטרלי בכיס והוא שחקן משכמו ומעלה, אבל עצם העובדה שראיתי אותו אומר בראיונות: "אל תיתן לאחרים לומר לך מה אתה יכול או לא יכול לעשות ומי שחושב שהוא לא יכול אז הוא הנכה" נתן לי אור והשראה רבה. אני מדמיינת את השחקנים האהובים מהסרט ורואה עצמי עובדת איתם על אווטר 2, בדימיון. אני מודעת שזה דימיון אבל זה כ"כ חי!!! יש לי גם רעיון ראשוני למה אני ככותבת רוצה לראות הלאה.
כל אחד מניא אותי מרצונותי וכשאני רוצה להגשימם, ה"עולם" מתאכזר אלי עד כדי כך שאין לי רצון לחיות יותר. פשוט אין לי בשביל מה. בשביל מה לחיות אם אתה תמיד לא יכול להגשים את מה שאתה מאמין בו? אני רוצה להיות האווטר של אחרים (אווטאר=התגשמות אלוהית בגוף פיזי). יש לי כישרון לכתוב תסריטים ואני רוצה לעבוד עם האנשים שאני כ"כ מעריצה! כשראיתי את הסרט בפעם הראשונה, הבנתי שזה מסר מהאווטארים האמיתיים שם למעלה בשבילנו, שכולנו אחד וכולנו מחוברים. אני מעריכה את עבודתו של קמרון ושל כל השחקנים האחרים ואוהבת אותם מאוד.
ואני שואלת למה כשזה אני, התשובה של היקום היא לא!!!! בצורה אכזרית ואצל אחרים כמו השחקן ההוא - זה הצלה. ואל תגידו לי שזה מסר שעלי לא לעסוק בדבר האהוב עלי ביותר.... אני לא מרגישה שזה נכון. בתודה, ורד.

שלום ורד,
קראתי את ההודעה שלך בעיון רב.
יש בהודעה שלך הרבה שיחות שכל אחת מהן ראויה להתייחסות נפרדת ומעמיקה לו היית נכנסת לתהליך של אימון אישי (כי זה נושא הפורום הזה).
אני יכול לזהות את המצוקה שלך המשתקפת מההודעה אך אני לא יכול לזהות שאלה ספציפית שאת רוצה עליה התיחסות מיוחדת. לגבי הקשר של ההודעה לנושא האימון האישי (מכיוון שבחרת להעלותה בפורום זה) אני יכול להגיד רק שאימון מסוגל להביא הרבה בהירות אל תוך הדו-שיח הזה שאת מנהלת עם עצמך.
באופן מאד כללי וכוללני אני רוצה להגיד שאת כבר האווטר של עצמך, ואם אכן את מרגישה כך יש לך המון מה לתרום לסובבים אותך. תבורכי על כך.
לגבי שאיפותיך המקצועיות בכתיבת תסריטים, אם את באמת מרגישה שזה היעוד שלך, ברצוני לתרום לך מה שכבר אמרו אנשים חכמים לפני:
Success is connected with continuous action.
It's largely a matter of hanging on after others have let go. You are not finished when you're defeated, you are only finished when you quit.
אם את חושבת או מרגישה שיש משהו בתוכך שעוצר או מונע ממך להגיע לאן שאת רוצה להגיע (סביר להניח שזה המצב), אימון יכול מאד לעזור.
בהצלחה רבה וחג שמח!!!
גרשון.

שלום ורד
נדמה לי שמזמן לא פגשתי הצגת דברים שזועקת כל-כך לאימון אישי כמו זו שלך. את כאילו עומדת באמצע ככר העיר ומודיעה שאת מחפשת מאמן אישי, שיעזור ויכוון אותך במילוי שאיפותייך.
שיהיה בהצלחה.
ד"ר בן-אור

מהפנייה שלך אפשר לזהות שני קצוות שאת מתקיימת בהם:

האחד-
קיום מלא בעשייה ותשוקה עזה ובלתי מתפשרת לעסוק במה שאת אוהבת- את ממש מתנסחת במונחים של ערגה לאותו מקום של יצירה, ואלו אנרגיות תנועה מהסוג והעצמה שיש לאחל לכל אדם!!! יש המון רוח בקולך-כשאת משתמשת במונחים כמו "השראה" ו "ייעוד"- ממש ברמה ששולחת אותי לחפש מתי אני בעצמי הייתי כל כך מאוהבת ומלאת תשוקה לדבר מה..
השני-
קיום שיש בו תסכול, קונפליקט מול הסביבה ולעיתים אף תחושת " קורבנות" , כזו שמעוררת אצלך תחושות שהיקום "מתאכזר" אלייך באופן מיוחד וכי לאור זאת "אין לך רצון לחיות יותר".

נראה לי מאוד לא פשוט לנוע בין שני אלו. אינני יודעת מהי המידה שבה את מקפצת בין אחד לשני, ואיך נראים חייך מסביב: עבודה, חברים, משפחה, פנאי...

אימון במקרה כזה יכול להביא לבהירות בעניין זה, אפשר יהיה לעמוד על המתח בין שני הקצוות ולראות באילו כלים ובעזרת איזו עשייה ניתן ללבן בין שניהם.
בנוסף,
תהליך אימוני לאדם בעל אנרגיות כשלך עשוי להיות עוצמתי ונושא פרי במיוחד. את כבר כולך שרויה בעשייה וייתכן שבהירות והכוונה הם אלו שחסרים.
בהצלחה וחג חירות שמח!!!

אני מעונין מאוד לעצב את האסרטיביות שלי
אשמח לקבל מידע לעצב את האסרטיביות כי ביטחון עצמי יש לי יחסית ואני יודע היטב מה אני רומה ומה לא,אשמח בנוסף להפנייה לספר מתאים שמומלץ בנושא
תודה

שלום תמיר,
תודה על פניתך.
אינני מבין כלל מה המשמעות של "לעצב את האסרטיביות".
הייתי שואל, ראשית כל, מה זה "אסרטיביות" עבורך ולאחר מכן למה אתה חש שיש לך צורך "לעצב"
אותה.
להיות "אסרטיבי" במקומות המתאימים זה מצוין. "ליצור" אסרטיביות על מנת שהזולת יתרשם ממנה זו פעולה לא אמיתית וכמו כל דבר לא אמיתי, התועלת שבה לא נחשבת.
הייתי גם חוקר מה הוא הביטחון העצמי "היחסי" שאתה מדבר עליו. מה זה ה"יחסיות" הזאת, איכן יש לך, לפי דעתך, ביטחון עצמי ואיכן לא. וכך הלאה. עבודה פנימה...
אימון בהחלט יכול לעזור מאד בהבאת בהירות בנושאים אלו.
בהצלחה!
גרשון.

אסרטיביות הינה האיזון בין הרצון להשיג את מה שאני רוצה לבין הדרך לעשות זאת בלי לדרוך על אחרים.
ספרים אני פחות מכירה.
באימון סביר שתוכל להגיע לרמת האסרטיביות בה אתה מעוניין.
בהצלחה.

לא ברור מפנייתך מהי אותה אסרטיביות שאתה מבקש לעצמך,
נסה לענות על כמה שאלות לפני:
כיצד יראו חייך כשכלשונך "תעצב את האסרטיביות שלך"? מה יהיה שונה מהיום? באילו מקומות בחייך הדבר יבוא לידי ביטוי בחיך-בעבודה? בזוגיות, מול חברים? מול הירקן בשוק?
כך יהיה קל יותר לפרוט את המילה הרחבה הזו ולדעת בבהירות מה אתה בעצם מבקש להשיג
באשר לספרות- העולם מלא בעצות וכלים, לאחר שתמקד את רצונך תוכל לחפש ביתר קלות
בהצלחה וחג חירות שמח: )

אני מרגישה קושי לאזן את חיי - כאשר אני בעבודה אני רוצה להיות בבית וכשאני בבית אני רוצה להיות בעבודה. אני כל הזמן מרגישה כאילו אני מחכה למשהו ולא נהנית מהרגע וזה נורא מפריע לי. אני מנסה כל הזמן להגיד לעצמי שכל רגע הוא חשוב, לא משנה אם אתה אפילו סתם יושב ובוהה בתקרה, כי זה רגע שלא יחזור. ובכל זאת, אני כל הזמן בתחושת ציפיה, כל הזמן מוצאת למה לצפות, מאוד לא שלווה ולא רגועה וחווה בעיות בשינה (אני מתעוררת לעיתים מאוד קרובות בלילה). אמרו לי פעם לגשת לייעוץ אצל מטפל, אבל איני מרגישה שזה יעזור ואני בטוח לא רוצה איזו תרופה. אני מאמינה שאדם הוא בעל הכוח הגדול ביותר לרפא את עצמו ואני מעוניינת מאוד לרפא את עצמי, אני כמהה לקצת שלווה. בבקשה את עצתכם.

שלום קוקי
אני מאמינה שתארת בצורה המקיפה והעמוקה ביותר שאת מרגישה את הדברים. הבעיה היא שאת "תקועה" בכל זאת.
אם היית מגיעה אלי הייתי מסתכלת מהצד, ובעקבות זאת וכל סיפור משפחתך וחייך, מצליחה אולי למצוא שאלות נוספות שיכולות לגרום לך לתחושת השלווה המיוחלת.
בהצלחה
ד"ר בן-אור

שלום לך קוקי,
איך שאני מסתכל על זה, התאור שלך מאד מתאים למישהי שחיה את חייה ב"תודעת חוסר" (ההיפך מ"תודעת שפע"). זהו מצב שבו לא משנה מה וכמה יהיה נוכח בחייך באותו רגע, תמיד יהיה משהו חסר. זו הוויה. אני מניח שלא צריך לספר לך שזה לא מצב שעושה את האדם מאושר...
אני מוכרח לשאול אותך למה את מבקשת את עצתנו כאשר את אומרת ש"את מרגישה שייעוץ לא יעזור"??? מאיפה לך הקביעה הזאת שעזרה לא תועיל? האם הקביעה (או הפרדיגמה הזאת) משרתת אותך או "תוקעת" אותך..?
אמנם אני מסכים איתך כאשר את אומרת "אני מאמינה שאדם הוא בעל הכוח הגדול ביותר לרפא את עצמו" אך לפעמים האדם צריך מישהו שיחזיק את הפנס ויאיר על הדרך על מנת שיוכל לצעוד בדרך לריפוי. במקרה הספציפי שלך הייתי שואל איך זה שעד עכשיו לא הצלחת להגיע לאותה שלווה רק בכוחות עצמך..?
אם תגיעי למסקנה שאת מוכנה לנסות לקבל עזרה, את תתני לעצמך סיכוי לשנות את הוויתך הנוכחית וליצור מציאות אחרת, לזכות באותה שלווה שאת כל כך כמהה אליה. אך זה לא "זבנג וגמרנו". אפשר לדבר על כך.
בהצלחה,
גרשון.

קראתי ולא האמנתי..
אין לי מושג בת כמה את אבל אני מרגישה בדיוק כמוך!
זה מתסכל ואפילו תרופות נגד דיכאון לא הועילו...

כיום אני בת 53 ומרגישה בעיקר שכבר אין סיכוי שמשהו ישתנה. איך יוצאים מזה ואולי זה חלק מהאופי וצריך פשוט להשלים עם המציאות.

שלום לך,

אני מתפלא שקראת ולא האמנת...
יתכן שאת לא יודעת אך חלק לא מבוטל מהאנשים חשים כך: "תקועים" באיזה מצב של חובר סיפוק ושמחה מתמשך שאינם יודעים איך לצאת ממנו.
וכך קורה שממשיכים את החיים מדי יום ביומו באותה תחושה ויש כאלה שביום בהיר אחד נותנים ביטוי לתסכול הזה באמירה כמו שלך "אני בת 53 ומרגישה בעיקר שכבר אין סיכוי שמשהו ישתנה. איך יוצאים מזה ואולי זה חלק מהאופי וצריך פשוט להשלים עם המציאות."

אז התשובה, ליידי b היא לא נכון! ולא רק שזה לא נכון אלא שגם מעולם לא מאוחר!!!!!!!
אותה הוויה של חוסר סיפוק ושמחה שאת חיה בה, הביאה אותך לגיל 53. הגיע העת עכשיו להתעורר, לא לוותר, לקחת את עצמך בידיים, לשנות את המציאות שיצרת לעצמך ולצמוח בהוויה אחרת!!!! את ראויה לכך כמו כל אחד אחר.

יקירתי, אם את ב*א*מ*ת רוצה את זה (!) ואת מוכנה להתחייב (לעצמך) לשינוי, אז השינוי אפשרי.
(הוא לא יתרחש אם את רק "תבכי את מר גורלך"...)

אם, כפי שאמרתי, את רוצה, מוכנה ומחויבת לשינוי, סביר להניח שאני יכול לעזור. אז תרימי טלפון.

תבורכי,
גרשון.

את מבטאת בבהירות תחושה של חוסר סיפוק מתמשך.לשמחתך את גם מעידה כי התפיסה לפיה יש לראות בכל רגע יחיד ומיוחד ולמצותו עד תום כי לא ישוב היא מנת חלקך, לפחות במישור המדובר והמובן של הדברים.
מה שנותר כעת הוא למצוא את הדרך לתרגם את ההבנה הזו למציאות חייל- למעשים/אירועים שיעגנו את אותה הבנה בצורה של רגש גם במישור החוויתי של החיים.
אימון בהחלט יכולה להיות דרך לעשות כן..שהרי במהותו מטרתו לחפש, למצוא וליישם את הקומפוזיציה של תחומי החיים לפי המינון הרצוי למתאמן- או במילה אחת- למצוא ולחיות את האיזון שאת מבקשת בחייך.
בהצלחה רבה וחג חירות שמח!

שלום, אני בת 26
מחפשת קואצ'ר שיכול לעזור לי,
את האמת הדבר היחיד שבעייתי בחיי זה החוסר ידע שלי בהתנהלות כלכלית,
אני יודעת שאימון נכון, ימנף אותי להצלחה, עם זאת אני לא מצליחה (מחוסר ידע שלי) לנהל את עצמי נכון
בכדי להגיע למצב שאני משלמת כסף למאמן..
(סיפור הביצה והתרנגולת)
איך פותרים את הבעיה הזאת?

אני מברכת אותך על ההחלטה להתאמן!
אני חושבת שישנם המון מתמחים שיהיו מוכנים לאמן ללא תשלום- עלייך פשוט לחפש.
עם זאת,
כדאי אולי לשים לב שהחלטה המגובה בתשלום מצידך תהיה תמיד עוצמתית יותר
הבחירכה להשקיע באימון ולוותר על דברים אחרים לטובתו מעצימה את התהליך ומחייבת אותנו אליו

בהצלחה בכל אשר תבחרי
ליאת:)-

שלום חן בת 26!

ראשית, אמנם רבים משתמשים במילה "קואצ'ר" אך זו מילה שאינה נכונה. המילה הנכונה בלועזית היא "קואץ'" COACH ובעברית מאמן או מאמן אישי. אין שום צורך להוסיף את ה"ר" למונח הלועזי.
עכשיו שסיימנו את ענייני הלשון, ניגש לענייני האימון...

מבחינה טכנית, קל מאד ללמוד את עקרי ההתנהלות הכלכלית כמו ניהול תקציב, תזרים מזומנים וכיו'ב. ישנם תוכנות פשוטות לתפעול ומעקב שגם יכולות לעזור. את הידע שאת מציינת כחסר תוכלי לרכוש בקלות.

אך האימון הולך הרבה יותר עמוק ורחוק ב-י-ח-ס-י-ם שלנו עם כסף.
יש לציין שרוב האנשים אינם מנהלים תקציב ותזרים מזומנים ועדיין מצליחים להתנהל כלכלית בצורה סבירה. כאשר היחסים שלנו עם כסף אינם מתנהלים כשורה בדרך כלל הבעיה איננה ב"חוסר הידע" בלבד. את זה תחקרי ותבהירי לעצמך באימון על מנת להגיע להתנהלות כספית שלווה ומספקת.

צעד ראשון בהתנהלות כלכלית הוא קביעת סדר עדיפויות. אם אימון חשוב לך, עליך להפנות לשם את המשאבים (כספיים ולא רק כספיים) על מנת להתקדם במה שחשוב לך. אולי תצטרכי לותר על דברים שכרגע לא כל כך חשובים לך. אולי לא. בקיצור: סדר עדיפויות נכון עבורך.
אין כאן עניין של ביצה או תרנגולת. האימון יכול להיות שתיהן בעת ועונה אחת.

בהצלחה,
גרשון.

היי,
ילדתי לאחרונה את בתי המקסימה והיום היא בת 3 חודשים. אני צריכה לחזור לעבוד מתישהו רק שאני לא מסוגלת.
לא עבדתי שנה - עברתי בעיות רפואיות שגרמו לפיטוריי ואז גיליתי שאני בהריון ומאז לא יכולתי לחזור לשוק העבודה.
אני עובדת רצוף כל חיי (אני בת 25) ומעולם לא פוטרתי לפני כן.
היום (שוב, עם ילדה בת 3 חודשים) אני לא מצליחה אפילו לחזוב על החזרה לשוק העבודה - ואם אני אהיה מאוד ריאליסטית - בימינו ובארצנו היא אפשר לחיות משפחה 3 נפשות עם משורת (מינימום) אחת.

שלום ליאת
ראשית מזל טוב על הולדת הבת. מסתבר שעברת לשלב חדש בחייך, וזה מקשה על החזרה אל העולם שלא מצליח להתפעל מהנס הפרטי שלך ושל בן זוגך. זה לא בתור בדיחה, אלא ממש, באמת. כעת תצטרכי ללמוד לתפקד בכל התפקידים שהיו לך קודם, פלוס האמהות! זה נשמע מפחיד, אבל בהחלט אפשרי, במיוחד כשאת אדם מציאותי, ולמדת חשבון ברמה שמאפשרת לך להבין שצריך גם לעבוד ולפרנס. באימון תוכלי למצוא את הדרך המתאימה לך לשילוב עבודה מכניסה עם אמהות.
את ממש מוזמנת להתחיל בתהליך.

שלום ליאת,
אני מצטרף לאיחולי מזל טוב והרבה מאד נחת!!!! את יצרת את היצירה המופלאה ביותר ביקום כולו, אדם חדש, הבת המקסימה שלך. תבורכי!
לגבי פנייתך, אני יכול לחוש את המצוקה שלך בקשר לחזרה לעבודה כאשר את אומרת "אני לא מסוגלת". לא ברור למה את מתכוונת בזה. האם זה בגלל עזיבת התינוקת, בגלל בעיה רפואית, בגלל בעיה מסוג אחר או בגלל שילוב של סיבות כאלה.
אינני מזהה בפנייתך שאלה שאפשר להשיב עליה. אך, אם זו קריאה לעזרה על המצוקה וההתלבתות, בהחלט תהליך של אימון יכול להביא בהירות לנושא ולחייך בכלל.
אז, ראשית כל, אני הייתי מייעץ לך לנסח בחזרה (אפילו רק לעצמך) את פנייתך ע"מ שתקבלי בהירות לגבי איפה המצוקה ובמה את רוצה להעזר.
מאחל לך הצלחה ושוב מזל טוב,
גרשון.

אני בת 36 אמא ל-2.בן 10 עם קשב ורכוז ובן 5 אחור התפתחותי נמצא בחנוך מיוחד.

יש המון קשיים בבית מריבות וחיכוכים בעקר ביני לבין הגדול כאשר הוא ללא השפעת הכדור(רטלין).הנטל על גדול הילדים הוא עלינו ,הורי נפטרו ההורים של בעלי מתגוררים לא רחוק אך עוזרים רק כשמבקשים..

בעלי נוטל ציפרלקס ואני מסרבת להכנס למעגל התרופות..האם טפול פסיכולוגי עי שחות יכול לעזור לדעתך?או שמא עלי לגשת לטפול התרופתי?

הייתי אצל מאממנת קואוציג מס חודשים והפסקתי(5-6 חודשים)כיוון שלא הייתי בטוחה שזה מה שמתאים לי.
ניסיתי גם טפול פסיכולוגי לפני כשנה חודששים-שלושה וגם אז הפסקתי.
השאלה האם יש צורך לשלב בין התרופה לטפול נבחר?איך דע באיזה טפול ואו מטפל לבחור?

שלום לך,

כל אחד מאיתנו מחפש הרמוניה, שלוות נפש ורווחה אישית פנימית. אלה תנאי הבסיס לקיומם של חיים שמחים ומספקים. כמובן שלפי התיאור שלך תנאים אלה לא מתקיימים בחייך.
החדשות הטובות הן שהם יכולים להתקיים למרות כל מה שאת מתארת מכיוון שהם תנאים פנימיים שלך ולא אמורים להיות תלויים בגורמים חיצוניים.

אבל מה לעשות כאשר גורם חיצוני לנו (למשל ילד בן 10 עם בעיות קשב וריכוז) "מעלה לנו את הסעיף"??? התשובה הינה שיש למצוא מה אותו אירוע "מפעיל" אצלנו. על איזה "כפתור" שלנו הוא לוחץ שאנו מגיבים כפי שמגיבים?
אם נזהה את ה"כפתור" הזה ונלמד לנטרל אותו, סביר להניח שכל האירוע היה מתנהל בצורה שונה לחלוטין: את היית מתנהלת אחרת וכמעט בטוח שהתנהלותך השונה הייתה גם משפיעה על הצד השני. מכיוון ש, אני חוזר, אותם תנאים פנימיים לא אמורים להיות מושפעים מגורמים חיצוניים.
כולנו יודעים שברוב המקרים האירועים מנהלים אותנו ולא אנחנו אותם, אך יכול היה להיות בדיוק הפוך לו היינו אנו יודעים לשלות בתגובותינו.

איני יכול להשיב על שאלתך לגבי טיפול תרופתי כי איני מוסמך לכך. אינני יודע גם איזה אימון אישי עברת ואיזה טיפול פסיכולוגי. מפנייתך אפשר רק ללמוד שאת לא הגעת למקום שרצית להגיע.
יש להניח שתגיעי לאותו מקום שאת רוצה רק בתנאי של שינוי ההוויה שלך, שינוי גישה לחיים ולעצמך. זה כבר יגרור אחריו שינוי ביחסים ובסביבה.
אפשרי בהחלט.

מאחל לך הצלחה מכל הלב!
גרשון.

שלום לך נננ.
את מתארת חיים עם קשיים מורכבים, אתם את צריכה להתמודד. נדמה לי שאחת הדרכים היא הכוונה מקצועית להורים לילדים עם ADHD ומכיון שאת לא היחידה עם הבעיה הקשה הזו, יש בהחלט גם מדריכים אנושיים לנושא, וגם ספרות להורים מתמודדים-תוכלי למצוא בכל רשתות הספרים הגדולות המוכרות. גם הטיפול בילד עם צרכים מיוחדים אינו נחלתך בלבד. זה לא מקל אבל בהחלט יש גישות טיפוליות שתוכלי ללמוד, מאנשי מקצוע מתאימים. אימון במקרה שלך רלונטי רק אם הוא על ידי איש מקצוע הרלונטי לפתרון הבעיות המיוחדות שלך כאם לשני הבנים שתיארת.
אני פסיכיאטרית וקראתי כל מילה שכתבת. מה שלא הבנתי הוא למה חשבת שאת אמורה לקחת כדורים כל שהם. את נשמעת אישה שמתמודדת וקשה לה, אבל תרופות לך אינן פותרות בעיות עם אחרים.
אני מאחלת לך שתמצאי את המנחים הנכונים לעתמודד עם הבנים, ואז כנראה חייך יהיו רגועים יותר שלוים יותר ושמחים יותר.
אם תרצי עזרה שלי כמאמנת, שגם יכולה לעזור לך בהתיחסות אל הבנים, מפני שאני פסיכיאטרית ומבינה במה מדובר, את מוזמנת להתקשר.
חזקי ואמצי.

שלום לך נננ.
את מתארת חיים עם קשיים מורכבים, אתם את צריכה להתמודד. נדמה לי שאחת הדרכים היא הכוונה מקצועית להורים לילדים עם ADHD ומכיון שאת לא היחידה עם הבעיה הקשה הזו, יש בהחלט גם מדריכים אנושיים לנושא, וגם ספרות להורים מתמודדים-תוכלי למצוא בכל רשתות הספרים הגדולות המוכרות. גם הטיפול בילד עם צרכים מיוחדים אינו נחלתך בלבד. זה לא מקל אבל בהחלט יש גישות טיפוליות שתוכלי ללמוד, מאנשי מקצוע מתאימים. אימון במקרה שלך רלונטי רק אם הוא על ידי איש מקצוע הרלונטי לפתרון הבעיות המיוחדות שלך כאם לשני הבנים שתיארת.
אני פסיכיאטרית וקראתי כל מילה שכתבת. מה שלא הבנתי הוא למה חשבת שאת אמורה לקחת כדורים כל שהם. את נשמעת אישה שמתמודדת וקשה לה, אבל תרופות לך אינן פותרות בעיות עם אחרים.
אני מאחלת לך שתמצאי את המנחים הנכונים לעתמודד עם הבנים, ואז כנראה חייך יהיו רגועים יותר שלוים יותר ושמחים יותר.
אם תרצי עזרה שלי כמאמנת, שגם יכולה לעזור לך בהתיחסות אל הבנים, מפני שאני פסיכיאטרית ומבינה במה מדובר, את מוזמנת להתקשר.
חזקי ואמצי.

שלום נננ
תודה על פנייתך
מדברייך אני מבינה שהעזרה שקיבלת לאחרונה (טיפול+ אימון גם יחד) הסתכמה לכדי חודשים מועטים ולא ענתה על צרכייך.
ההתמודדות עם ילדים בעלי צרכים מיוחדים (קטגוריה שאכן הפכה נחלת רבים) עשויה להיות מתישה וסוחטת בכל כך הרבה מובנים.
החל מההתמודדות היום יומית עם "הפרעות" בסדר היום וכלה בהתמודדות האישית של כל הורה עם עצמו-איך נהגתי, האם אני הורה טוב..
כשבאמצע קיימת הזוגיות, שלא פעם , בשל תקשורת לקויה, הופכת לחזית נוספת של מאבק וקושי

את מזכירה שאתם (בעלך ואת) נושאים בנטל הטיפול בעצמכם- ואילו ההתייחסות היחידה לבעלך היא שהוא נוטל תרופות מרגיעות כמו כן. כשאת מתנסחת כך (ואולי בשל קוצר היריעה) מבינים שדמותו דומיננטית פחות בתוך ההתמודדות הזו ושבעצם זו את שלבד.

הייתי ממליצה בחום להכנס למערכת טיפולית כזוג- כזו שמסגרתה גם תרכשו כלים כיצד להתמודד כחזית משותפת מול הקשיים שמציבים הילדים- או בראייה אחרת, כיצד לתת לילדכם כל צרכם כדי להקל גם עליהם את מצבם.

במקביל הייתי ממליצה לך לפנות משבצת אחת בשבוע שבה את פשוט עושה משו שממלא אותך, ככה רק בשביל עצמך- חוג, שעתיים בים, סרט, יוגה, גלידה, פלאפל, טיול עם הכלב, עם השכנה, עם הכלב של השכנה...
שיהיה לך זמן קבוע, לא חייב להיות ארוך ולא חייב לעלות הון, אבל כזה שמוקדש לפינוק עצמי
זה נשמע כאילו את ממש זקוקה לו ואין ספק שבהחלט מגיע לך.!
בהצלחה רבה: )

אמא יקרה בקריאת דברייך לא הבנתי אם ילדך המאובחן מקבל טיפול בתחום הפרעת הקשב ואיזה טיפול. דיברת על הקושי בבית ועל כך שניפגשת עם מאמנת, האם המאמנת היתה מומחית להפרעת קשב וריכוז ? כיום ידוע שהפרעת קשב זו שפה שונה וכדי לעזור לך חשוב שתיהיה זו מאמנת שלמדה אותה. כמו כן קיימות סדנאות להורים וסדנאות לילדים בהם לומדים את ה"שפה" מבינים את הפרעת הקשב מפסיקים להלחם ולומדים לחיות איתה בשלום, הילד עם עצמו , סביבתו ובית
לסיכום חשוב לשלב טיפול תרופתי עם ליווי מקצועי של מאמנת מומחית להפרעת קשב וריכוז

שלום רב,
אני בת 32 ולכאורה יש לי כל מה שצריך בחיים. אני באמת ברת מזל.
בעבר גם חשבתי שאני מאוד מיוחדת ובעלת תכונות חזקות ויותר אהבתי את עצמי. עם זאת תמיד נטיתי למצבי רוח,שפוקדים ליום או כמה ימים.
לאחרונה התקופה של הדכאון מתארכת ומעמיקה ויש לי מחשבות שפשוט הכל נורא ואין לי יכולת להתמודד. זה כבר מצב שרוב הזמן אני בדכאון פנימי ופעמים יוצאת ממנו לקצת התאווררות.
מבחוץ לא רואים. אני חייכנית,צבעונית ומתנהלת טוב.
בעיה שמציקה לי- אין לי חברות וחברה בחיי. יש לי חברה אחת מעולה ובעל מקסים אבל כואב לי שאני תלויה בשניהם ,ואין לי אופציות אחרות. קשה לי לייצור קשרים, לפתח שיחות קלילות ולהוביל ליצירת ידידויות. אני יודעת שאני בנאדם סבבה ושש לי מה להציע אבל כבר כמה שנים בבדידות הזאת
אנימרגישה די לוזרית. וזה בראש וברור שמצבי טוב. שוקלת אולי להתעניין בתרופה נגד דכאון-כי אולי זה רק חוסר איזון קטן ולא בעיה "לסדר". לאן לפנות?
תודה רבה

שלום לך
קודם כל טיפול תרופתי לדיכאון זו בהחלט אפשרות שיש לשקול בכובד ראש ובחיוב. עושים את זה עם רופא פסיכיאטר, מפני שזאת המיומנות שלו לאבחן דיכאון קליני.
אם העובדות שמסרת לגבי הבעיתיות בהתנהלות החברתית שלך נכונות, ולא רק תוצאה של ראיה דכאונית, הרי שיש בהחלט מקום גם לאימון אישי.
אני עצמי פסיכיאטרית, ולמדתי אימון אישי כדי לתת מענה בדיוק למה שתראת:הצורך לאבחן אם יש דיכאון, בד בבד עם צורך באימון אישי. את מוזמנת לפנות לפלפון שלי, או לכל פסיכיאטר אחר ולכל מאמן אישי אחר.
בהצלחה

שלום דלית,
ראשית כל, תודה על הפניה, על הפתיחות והשיתוף.

קראתי את פניתך בעיון רב. את מתארת את עצמך משתי נקודות מבט ואשתמש בציטוטים ע"מ להמחיש:
מבפנים: "יש לי מחשבות שפשוט הכל נורא ואין לי יכולת להתמודד", "זה כבר מצב שרוב הזמן אני בדכאון פנימי", "אני מרגישה די לוזרית" וכו'
מצד שני, מבחוץ: "מבחוץ לא רואים. אני חייכנית,צבעונית ומתנהלת טוב.", "יש לי כל מה שצריך בחיים. אני באמת ברת מזל.", "בעבר גם חשבתי שאני מאוד מיוחדת ובעלת תכונות חזקות ויותר אהבתי את עצמי" וכו'.

איך את מרגישה כאשר אנו מציבים את הדברים כך? יש כאן דיסוננס מאד גדול, נכון? ואת יודעת זאת. עד כדי כך שזה מכניס אותך לדיכאון, כדבריך.
את אומרת שיש לך את כל מה שצריך בחיים וכנראה שאת מזהה את "כל מה שצריך בחיים" עם כל הדברים שהחיים מחוצה לך יכולים לספק לך, כולל בעל מקסים וחברה מעולה. זה מצוין שיש, אבל בהחלט זה לא מספיק וזה אפילו לא העיקר.
כל זמן שהפנימיות שלנו לא מספקת לנו את מה שאנו צריכים, כל זמן שאנו לא נכיר את האני האמיתי שלנו, הסיכוי הכי סביר הוא שנרגיש את החוסר הזה בצורת מועקה שאינה משתמעת לשתי פנים. לעתים נוכל "לשחק אותה שהכל טוב" אבל האני הפנימי שלנו יזכיר לנו שזה מזויף.

דלית, את אומרת גם ש"בעבר גם חשבתי שאני מאוד מיוחדת ובעלת תכונות חזקות ויותר אהבתי את עצמי". אני מבין שזה לא המצב בהווה.
האם שאלת את עצמך מה מונע ממך ה*י*ו*ם לא לאהוב את עצמך? או מה גרם לך להפסיק להרגיש "מאד מיוחדת"?
יתכן מאד שהתשובה למצבך נמצאת בתשובה לשאלות הללו ולעוד כמה כמוהן. התשובות מאוחסנות בתוכך ויש להוציאם לאוויר הצח ע"מ שיעלמו ויפסיקו לחסום את דרכך.
זה מה שאנו עושים באימון: שואלים שאלות, מקשיבים, שואלים עוד שאלות וכך הלאה עד שהלקוח רואה את עצמו בצורה בהירה ואמיתית. בלי זיופים. אז מתרחשת הטרנספורמציה.
את מוזמנת להתנסות.

תבורכי בימים של שמחה!
גרשון.

לא ברור לי ואף מופלא התהליך המוזר אימון.....
כאילו טענה שכולם יכולים זאת רק צריך לעשות את זה נכון... ואם לא מצליחים פעם אחת אז בפעם השניה... השלישית...
האמנם אני יכול להיות שחקן כדורגל מקצועי? או שמא פרקליט פלילי? או כומר? או קאוצר ?
והכל תחת אימון מתתאים?

נכון , לא מדובר בעמדה פטרונית אבל ההבטחה כי מטופל יכול יום אחד להיות מאמן נושא לטעמי ריח של בלוף רטורי.
האמנם לפי חזון המאמנים השמים זה הגבול?

הגישה אמנם מתעמתת בטיפול הסיכולוגי הקלסי אבל מידיעה אישית אני בטוח ויודע שחלק מהמאמנים הם פסיכולוגים מתוסכלים שלא הצליחו במסלול הפסיכולוגי הרגיל מסיות אילו ואחרים.

חברים נכבדים הסירו עשן מבין עיניכם, גלו לנו מה מניע אותכם לאמן את זולתכם.

בידיעה ברורה ששאלתי תמחק לפני שתזכה למענה.
מיקי

אני רופאה פסיכיאטרית, חפשתי צורת טיפול שתהיה יעילה מאילו בהן השתמשתי למעלה מעשרים שנה. האימון מתאים להגדרה זו במקרים רבים.

אתה מוזמן להציץ בתגובה שכתבתי לנוחי על ההבדל ביון מאמן למטפל כפי שאני מבינה אותו
מעבר לזה,
האימון הוא לא קסם- לצערנו ולשמחתנו גם יחד

לצערנו כי בקסמים "הבלתי אפשרי מתאפשר" ללא כל מאמץ
לשמחתנו- כי עם מאמץ, התמדה השקעה ורצון- הרבה דברים שנתפסים כבלתי אפשריים מתגלים כאפשריים באמצעות האימון.

מעבר לזאת,
אתה גם מוזמן לבחון את הסיבה שבגינה אתה מאמין ששאלתך תימחק ולא תיענה: )

שלום מיקי,

ראשית כל, צר לי לאכזב אותך ולהשיב לשאלתך למרות ידיעתך הברורה שהיא תימחק.

אני יכול להבין משאלתך שאתה לא התנסית בתהליך אימוני ואתה נותן ביטוי לספקות שלך לגביו בטון הציני בו שאלתך מנוסחת.
לגיטימי.

אכן תהליך אימוני הוא לעתים קרובות תהליך מופלא למרות שאין ביטחון אבסולוטי שכך יהיה בכל מקרה. בסקולה שאני שייך אליה התהליך מאפשר ללקוח להתבונן פנימה, לגלות מי הוא באמת ועל ידי כך להסיר מחסומים ותחושות שאינן משרתות אותו בחיים, כמו למשל התייחסות צינית לנושאים.

אני אישית איני מאמין שאפשר להפוך כל אחד לכל דבר. ישנם מבחני סבירות. אך אני כן מאמין שאפשר לעזור ללקוח למצוא את האמת הפנימית שלו וזו תאפשר לו להשיג את השקט הנפשי, הרווחה האישת וההרמוניה הפנימית שהן מטרות כמעט אוניברסליות.
את הנ"ל אני מאחל לך למצוא.
בברכת הצלחה,
גרשון.

מאז שאני זוכר את עצמי עד גיל 14 אבא שלי כל הזמן היה אומר לי שהוא נשאר עם אמא שלי רק בגללי ושרק בגללי הוא לא מתגרש ממנה-ובעצם הבנתי ממנו כל החיים שבכלל חבל שנולדתי כי אז הוא היה יכול להיות חופשי
אני היום בן 25
בחור חכם ונחמד
אל הטראומה לא עוזבת אותי
תמיד אני מרגיש חסר בטחון
תמיד בקשרים אני מחפש כל כך הרבה אהבה ותלות
מצפה מהבת זוג שתהיה אבא שלי שלא היה לי
איך מסתכלים על החיים שלי אחרת?
תודה רבה על עצות

תודה על פנייתך
העצה היחידה שאני יכולה לתת היא להתחייב לתהליך אימוני/ או טיפולי מאיזה שהוא סוג.
נשמע שאתה מודע היטב לסיבות ולגורמים המעכבים אותך, ומעוניין בהחלט ללמוד להסתכל על החיים בצורה שונה או לגבש זהות בטוחה יותר כדי להיות מסוגל לעשות כן
נתונים אלו יכולים לעזור לכל תהליך שאליו תתחייב להיות משמעותי ועוצמתי עבורך
בהצלחה רבה: )

שלום רונן,
אם הבנתי נכון אתה אומר שכבר כ 20 שנה אתה נושא איתך אותה טראומה שכל כך פגע בהתנהלות
חייך.
ואתה מבקש עצות.
אז העצה היחידה שעולה על דעתי היא דווקא לא לבקש עצות ובמיוחד לא לצפות לפתרון קסם דרכן.
כדאי להכיר בעובדה שאתה נושא את המטען הזה לבד כבר מספיק זמן (!) ואינך מצליח להיפטר ממנו ונדרשת כאן עזרתו של בעל מקצוע חיצוני שיוביל תהליך טרנספורמטיבי. אני בטוח שזה יאפשר לך להסתכל אחרת על חייך.
חבל על כל דקה של סבל מיותר.
מאחל לך את האומץ, הפתיחות והמחוייבות להצליח!
גרשון.

היי, אני לא יודעת אם זה המקום, אבל הייתי רוצה לשאול מה עושים כדי שיעלה הביטחון העצמי ולא לפחד לעשות כל מיני דברים. כמו: למצוא עבודה ולימודים(פחד מחוסר הצלחה)?
תודה רבה

שלום מישהי,

כל תשובה שאני אתיימר לתת לך במסגרת הפורום לשאלתך "מה עושים כדי שיעלה הביטחון העצמי ולא לפחד לעשות כל מיני דברים." לא רק שתהיה שטחית בצורה מחרידה, אלא תהיה גם בלתי אחראית במידה מסוימת.
לפי הידוע, לא קיים כדור להגברת הבטחון העצמי כפי שלא קיימת תשובה אחת שתיתן פתרון לבעיה כמו במטה קסם.

לגבי המשפט הפותח שלך, את אכן הגעת למקום הנכון כי כאן אנו מדברים על אימון אישי ובתהליך של אימון אישי אפשר לחקור, לבדוק, למצוא את הסיבות וגם את השינויים הנדרשים בהוויה, החשיבה וההתנהגות על מנת שתתרחש הטרנספורמציה הרצויה.

אי לכך, אני מתאר לעצמי שאת מבינה שהתשובה הבסיסית היחידה שאני יכול להציע לך הינה להיכנס לתהליך של אימון אישי ושם למצוא את התשובות האמיתיות לשאלותיך.

בהצלחה!
גרשון.

תודה על פנייתך
זה הוא בהחלט המקום לשאול, רק שאין מדובר בשאלה ובהחלט שלא ניתן לתת תשובה.
הלוואי שהייתי יכולה להמליצ על לאכול קיווי או לערבב עם שום להשרות במים פושרים, לשים קרח וללחוץ חזק כל הלילה...

התשובה היחידה שניתן לתת היא- מתחייבים לתהליך של שינוי ובעמל רב, אך כזה ששכרו בצידו, משנים!

את מוזמנת לנסות

שלום,

יש לי ילד מקסים בן 11 שסובל מהשמנה עוד בעודו תינוק (עלי לציין שאביו שמן) בני שוקל 75 קילו גובהו 1.68.

הילד מודע לחסרונותיו אך חסר אנרגיות לעשות משהו בנדון .

האם ידוע לך על קאוצ'ר שמטפל בבעיה זאת?


תודה
נטע

שלום נטע,
לצערי, אינני מכיר בין הקולגות שלי מאמן אישי המתמחה בהרזיה אצל ילדים.
אך אם תכתבי בחיפוש גוגל "אימון אישי להרזיה" תוכלי לקבל כמה וכמה קישורים לכאלה. משם הדבר בידיך, ללכת ולפגוש את המאמנים ולבחור את הכי מתאים לבנך.
אני גם חייב להעיר שבחלק גדול מהמקרים דווקא ההורים הם אלה שראוי שיעברו אימון ואני מציע לך גם לשקול אפשרות זו. לעיתים זו האופציה הכי טובה ויעילה.
בהצלחה!
גרשון.

תודה על פנייתך,
האימון הוא בהחלט תהליך המכוון לתת חיזוק ותמיכה בתהליך פרידה מהרגלים. בהגדרתו זהו תהליך הפונה לאנשים בעלי עוצמה ויכולת באופן פוטנציאלי, המוכנים לקחת אחריות על השינוי ולהתחייב לו.
אימון לילדים הוא מורכב הרבה יותר. דעתם ורצונם של ההורים היא הסיבה לאימון (למרות שהוא מכוון לטובתו של הילד) ואני מניחה שהוא נעשה בצורה מעט שונה מאימון למבוגרים.
כאשר מדובר במתן מענה לבעיית השמנת יתר התמונה היא מורכבת אף יותר.
לצערך ולשמחתך אין כזה דבר ילד שסובל מ..
יש כזה דבר משפחה שסובלת מ...

תהליך חיובי ובעל תוצאות יהיה תהליך שבו המשפחה כולה תרתם לשינוי, במקום להטיל את המשימה הקשה על ראשו של הילד בלבד. ביחוד במקרה בו הסימפטום הוא לרוב תוצאה של ביטחון עצמי ירוד, חוסר קבלה עצמית, חוסר גבולות, ועוד תופעות שאני מבטיחה לך שהילד לא החליט להביא אותם איתו לעולם במזוודה כשנולד...

העובדה שהוא שמן היא לא חיסרון- היא סימפטום לבעיה, שלרב הילד לא אחראי לה לבדו.
אני מניחה , אגב, שואין מדובר בהפרעה קשה יותר מתוך ששיתפת שבעלך סובל מהשנת יתר כמו כן.)
אני ממליצה בחום רב מאין כמוהו, שתרתמו אתם כהורים לפני, ואז קחו אותו יחד איתכם למסע של שינוי.
הנושא פשוט קרוב לליבי: )