בריאות, רפואה
מאמרים | פורומים | קהילות | רופאים  
  חיפוש במאמרים  
הריון ולידהדיאטה, תזונהתרופות, ויטמיניםעיניים, משקפייםניתוחים פלסטייםרפואה משלימהקוסמטיקה, איפורעיצוב שיערפסיכולוגיהאורטופדיה
 
מין, יחסים, זוגיותכושר גופנירפואת שינייםרפואת ילדיםלב, כלי דםעזרה ראשונהמחלות, טיפוליםגיל הזהבחוק משפט, ביטוחמתכוני בריאות
 בריאות ראשי»פורומים»פורומים תמיכה נפשית, פסיכולוגיה»פורום פסיכיאטריה ילדים ובני נוער
הוסף למועדפים 
פורומים רפואיים
 

פורום פסיכיאטריה ילדים ובני נוער

פורום פסיכיאטריה ילדים ובני נוער הוא המקום להתייעץ בנושאי פסיכיאטריה ילדים ובני נוער. פורום פסיכיאטריה ילדים ובני נוער יעסוק בהפרעות נפשיות, סכיזופרניה, ADHD , O.C.D, פסיכוזה, מניה-דפרסיה, דיכאון, תרופות פסיכיאטריות, פוסט טראומה ועוד
מנהלי פורום פסיכיאטריה ילדים ובני נוער:
ד''ר אבי שפירא
לפרטים נוספים
ד''ר אליהו סמואל
לפרטים נוספים
שלום
בתי בת 13, אני במערכת יחסים ארוכה.
בתי עברה טלטלות לא פשוטת לצערי עקב הגירושין ועוד . נולדה עם בעיות משמעותיות בוויסות תחושתי. והתנהגויות של פגיעה עצמית (כיום אין פגיעה עצמית כפי הידוע לי אך יש התקפי זעם מאוד קשים לאחרונה)
באישיות שלה מאוד רגישה מופנמת ועדינה אך יחד עם זאת המון התקפי זעם שמופנים כלפי עצמה.
בחודשים האחרונים לא קרה שינוי מהותי בחייה אך התנהגותה השתנתה מקצה לקצה.
התרסה כלפיי בצורה קשה, חוסר מוכנות לקבל אף כלל ממני שנהוג בבית, אין רצון להתגמש כלל. (חלק מהדברים שהציקו לה שיניתי כפי שחשבתי שהיא פשרה , אך לאחר מכן התברר לי ממנה שזה בעיניה כלום כי "או הכול או כלום")

איומים כגון "אם לא תתני לי לעשות מה שארצה (מתי לישון כולל שינה בשעות שהן יותר כבר בוקר מאשר לילה, כמה זמן ובמה לצפות בטלוויזיה באופן חופשי, שימוש בסלולרי שקניתי לה לאורך זמן בלתי מוגבל גם בתכנים ,אכילת ממתקים במקום אוכל ועוד, הליכה לבי"ס "אם מתחשק") אז אעבור לאבא" "אלך לרווחה ואתלונן עלייך על דברים שלא עשית ולא אכפת לי להמציא"

החינוך שאני מעניקה לה כולל סדר יום קבוע אך גמיש בהתאם לנסיבות, אני עקבית וחושבת שאני מעניקה לה המון אהבה.
בתקופה האחרונה החלה בטיפול פסיכולוגי . כרגע המטפלת לא רואה בעיה
חוץ מבית הספר שגם שם החלו גלישות בבעיות התנהגות לאחרונה, אני היחידה כלפיה מופנית העויינות והאמירות הקשות.
לדברי אביה ואשתו ההתנהגות אצלם מושלמת (הם מעניקים חופש מוחלט או יותר נכון סביבה ללא גבולות כלל. כפי רצונה והיא אכן כך נראה נהנית מזה)
כרגע המצצב סטטי של ניכור כלפיי וזעם אך לפני כן היו מעברים חדים במצב הרוח אפילו תוך שעות.
אמירות כמו "אין לי רגשות" ועוד.
עשתה כמה מעשים שיכלו לסבך אותה ולמזלי גיליתי זאת בזמן ועצרתי זאת כפי יכולתי. היא לא מבינה עד היום מה הסכנות ומבחינתה מה שעשתה הוא נורמלי. יש לה צורך אדיר בתשומת לב ולעתים אני תוהה מה היא עוד תעשה כדי לקבלה.
הייתה מאוד קשורה אליי וכיום החליטה שאני לא קיימת בעבורה ורק אשתו של אביה שנישא בשנית היא האמא שלה.
מודעת לכך שלא תוכלו "לאבחן"
אך בהתחשב בכך שבגיל ההתבגרות פורצות לצערי גם הפרעות נפשיות (יש במשפחה הקרובה לצערי תורשה (דודה וסבתא) ) איך ניתן לדעת האם זהו מרד בלבד או שמא יש כאן אכן בעיה?
האם יש איזשהם סימנים שמבדילים או שהכל נראה אותו דבר?
איך יודעים לפני שמאוחר מדי שזה לא סתם נניח מרד גיל ההתבגרות וזה משהו אחר?
ההתנהגות שלה השתנתה מהקצה לקצה.
תודה
שלום רב. בני נוטל מזה כחודשיים ציפרלקס בשל או סי די. הכדור לא משפיע כלל וכלל. הפסיכיאטרית המליצה לעבור לפריזמה. אינני יודעת אם המעבר בין שני הכדורים הוא מיידי..האם יש להפסיק בהדרגה את הציפרלקס ואז לעבור לפריזמה (מעין "גמילה")...תודה מראש!
 
שמוליק
12:46 11.04.14
שלום רונית.

מנסיון אישי של החלפות תרופתיות, המעבר בין תרופות הוא הדרגתי; מעלים את המינון של התרופה החדשה ומורידים את המינון של התרופה הישנה.

בכל אופן, לא ברור לי למה אי אפשר לשאול את הפסיכיאטרית שמטפלת בבן שלך.


עם כל הכבוד וההערכה שיש לי לרופאי הפורום, ששמחים לענות כאן על שאלות, בדרך כלל, הרופא המטפל מכיר את המטופל טוב יותר ויכול לדעת טוב יותר מרופא בפורום שאינו מכיר את המטופל, מה נכון וטוב עבור המטופל.

כל טוב,
שמוליק.
במעקב של הפסיכיאטרית באופן רציף ואני מקפידה לפנות אליה בכל בעיה. אתה צודק שהכי נכון לשאול אותה, אך מה קורה כשמצלצלים ובמענה הקולי נאמר שהיא יצאה לחופשה בת חודש ימים? עם מי תדבר?
לכן אנשים רבים פונים לפורומים מסוג אלה, משום שלעיתים אין להם דרך לתקשר עם הרופא...
 
ד''ר אליהו סמואל  
12:43 13.04.14
לרונית שלום

מתנצל על האיחור במענה .

לרוב הדבר נעשה בהדרגה. אולם במעבר מציפרמיל לפריזמה הדבר פחות חשוב כי מדובר בקבוצת תרופות הייכת למשפחה זהה.
אני בטוח שהרופא המטפל הוא מקור טוב להתיעצות. כי למינון יש גם משמעות רבה.

בהצלחה

ד"ר סמואל אליהו
פסיכיאטר ילדים ונוער
עמית במכון לפסיכואנליזה בת זמננו
 
רונית
16:23 14.04.14
 
רחל
20:54 09.04.14
שלום רב
בתי לוקחת פרפנאן כבר תקופה במינון של 20 מ"ג.
נוצרו אצלה תופעות לוואי של פתיחת פה בלתי רצונות ומעיין "טיקים" או תנועות של הלשון וחוסר שקט כזה.
זה מפריע לה מאוד ועל כן רשמו לה דקינט. בהתחלה במינון של 2 מ"ג ואח"כ במינון של 4 מ"ג.
הטיקים פחתו אך עדיין קיימים.
הפרפנאן עוזר לה למצבה הנפשי מאוד אך הטיקים עדיין קיימים.
האם הטיקים או התנועות הם בלתי רצוניות או מעידים על מצב נפשי שהחמיר?
דבר שני ושאלה נוספת, הפרפנאן גורם לעייפות אצלה וניכר שהיא לא ממש מרוכזת בבית הספר (מאובחנת בין היתר עם ADHD).
האם יש פתרונות כיום לקשב והריכוז - ריטלין בעבר לא עזר - למרות הפרפנאן?
האם הירידה בלמידה במצב כזה יכול להיות מהפרפנאן שגורם לעייפות בשילוב עם הקשב והריכוז ? שכן מבחינה נפשית היא מתקדמת ובמצב שמח ונעים.

תודה רבה על תשובתכם

רחל
 
ד''ר אליהו סמואל  
12:40 13.04.14
לרחל שלום

סליחה על האיחור במענה- לצערי שאלתך התחבאה ממבטי.

בכל מקרה המינון התרופתי של הפרפנאן גבוה. אני מניח שהוא עוזר אבל יש תרופות חדישות שגורמות פחות לטיקים השאלה האם היה ניסיון להשתמש בהם?

ד"ר סמואל אליהו
פסיכיאטר ילדים ונוער
עמית במכון לפסיכואנליזה בת זמננו
 
רחל
13:00 13.04.14
דר סמואל שלום ותודה רבה
ניסינו נוילופטהמשךיל וניסינו רספרדל ולא עבד טוב כמו הפרפנאן
המורה אומרת שלדעתה זה נובע ממצב נפשי ואנחנו וכל הצוות רואים שיפור נהדר.
מה אפשר לעשות?
האם יש משהו שיכול להחליף את הפרפנאן עם פחות עייפות?
והאם יש משהו שעוזר לקשב והריכוז?
מודה לך מאוד
חג שמח
 
ד''ר אליהו סמואל  
13:58 13.04.14
שלום

כמובן שיש. אבל איני יכול לעזור ולהחליף את הרופא שלך ולהציע
תרופה אחרת. יש לרופא שלך יתרון הוא מכיר את הילד טוב יותר
זה גם לכאורה חכמה קטנה להציע באינטרנט עצות.
ולכן עצתי היחידה כי תפני לרופא שלכם.
בהצלחה
 
רחל
16:40 13.04.14
אישפזנו את הבת שלי בבית חולים פסיכיאטרי מסיבות של פגיעה בעצמה, מחשבות אובדניות ואנורקסיה קלה. אני לגמרי אבודה לגבי התהליך עכשיו ואייך יעזרו לה שם. גם מוטרדת בנוגע להמשך לימודיה ועלייתה לתיכון. אם היא תחסיר הרבה ימי לימודים לא יהיו לה צינים להכנס לתיכון. אייך היא חוזרת לחיים רגילים לאחר האישפוז??
 
שמוליק
09:40 13.04.14
שלום יהורמה.

קודם כל, אין לך שום צורך להתנצל על כך שאישפזת את הבת שלך. אני מניח שהצעד נעשה בשיקול דעת נכון.

בלי שום קשר לאישפוז, ישנם אנשים שסיימו תיכון, ואין להם זכאות לתעודת בגרות, אגב, גם אני סיימתי תיכון בלי זכאות לתעודת בגדרות, אבל כל העניין היה שלא רציתי לגשת לבגרות באנגלית כי הייתה לי מורה "קמצנית" בציונים ולא רציתי את ציון המגן...

תמיד ניתן ללמוד לבד או באופן פרטי (זה יקר...), ויכול להיות שישנן גם מסגרות המסובסדות בידי המדינה. גם אם לא, אז יכול להיות שנסיבות העניין יצדיקו בקשת סייוע כספי מהמדינה, כך שיהיה ניתן לפנות לבתי ספר פרטיים. על כל פנים, ניתן להשלים בגרויות גם בגיל ארבעים...

אם לרופאים של הפורום ישנה תשובה ברורה יותר - הם ישמחו לומר אותה.

לדעתי, ניתן לפנות לעובד הסוציאלי של בית החולים, ולקבל ממנו תשובות ברורות יותר שיוכלו להתאים באופן פרטני.

בכל אופן, צריך לתת אמון בבת שהיא תחזור לעצמה, ותוכל למצות את היכולות הלימודיים שלה.

חג חירות שמח.
שמוליק.
 
ד''ר אליהו סמואל  
12:35 13.04.14
ליהורמה שלום

הטרדות שלך מוצדקות. כמובן כהטרדה אולם לא כמציאות...
לצורך הבהרת הדברים יש לשוחח עם אנשי הצוות.אומר זאת כי איני מצוי בפרטים.

גם בבית חולים פסיכיאטרי לא מספיק הליווי של הילד. יש חובה ללוות גם את ההורה.
ואני בטוח שהדבר אכן נעשה. ואם לא יש לדרוש.

רפואה שלמה

ד"ר סמואל אליהו
פסיכיאטר ילדים ונוער
עמית במכון לפסיכואנליזה בת זמננו

 
ענת
01:10 13.04.14
שלום רב,
בני בן ה- 7 סובל מחרדות קשות בבית הספר (חוסר יכולת לשבת בשיעור מרב לחץ, הקאות בפני הילדים האחרים וכו'). בחצי השנה האחרונה הוא מטופל אצל פסיכולוגית. לפני כחודשיים, החל טיפול בציפרמיל 20 מ"ג וישנה הטבה אולם לא מספיקה. הפסיכיאטר רוצה להעלות את המינון ל- 30 מ"ג ואמר כי העיניין מותנה בבדיקות א.ק.ג. מבירור שערכתי, הבנתי שתרופה ספציפית זו יכולה לפגוע בלב. אם הייתי יודעת זאת מראש, אולי היינו בוחרים לטפל בתרופה אחרת, מכיוון שהדופק שלו תמיד היה קצת מהיר יותר משאר בני גילו... האם לפי דעתכם, תרופה זו אכן מסוכנת לילד בגילו?
תודה רבה,
ענת
 
ד''ר אליהו סמואל  
12:32 13.04.14
שלום לענת.

המילה מסוכנת חמורה מידי למצב זה....
מדובר בנקיטת אמצעי בדיקה מתוך זהירות יתרה. הסיכוי להפרעה בלב קלוש במיוחד.
התרופה בטוחה אולם יש מעט מחקרים על טווח גילים זה.
יש להבין שגם טיפול פסיכולגי זה לא המילה האחרונה - מדובר בכישורים מקצועיים וטכניקה ולא תמיד זה אופטימאלי.

בהצלחה,
ד"ר סמואל אליהו
פסיכיאטר ילדים ונוער
עמית במכון לפסיכואנליזה בת זמננו
 
דלית
13:46 02.04.14
מכללה ידועה מסרבת להכיר באבחון של פסיכיאטרית מאבחנת כשרה, להארכת זמן ,ודורשת אבחון ארוך יקר ומתיש אחר.
מה עושים? מכירים את התופעה?
תודה
 
ד''ר אליהו סמואל  
23:34 02.04.14
לאלי שלום

מכיר , אבל זה נובע מעודף האישורים. והיה צורך לקצצם.
אפשר לפנות לגורמים המפקחים על המכללות .

יואר כי פורום זה מיועד לילדים ובני נוער ולא תלמידי מכללות....

בהצלחה
דר סמואל אליהו
פסיכיאטר ילדים ונוער
עמית במכון לפסיכואנליזה בת זמננו
אנו מחפשים בית ספר לביתנו, בת 12 שעומדת להשתחרר ממסגרת יום פסיכאטרית אחרי חמישה חודשים של טיפול שעזר לה מאד.
אנו מחפשים בית ספר שיתן לה מענה לקשיים שעדין סובלת מהם ומצד שני מקום בו תהיה פחות חשופה למקרים קשים משלה . מקום מתון יותר בהרכב הילדים מבתי הספר הריגשיים שמציע משרד החינוך. אולי הכיוון הוא פרטי. גרים באזור המרכז. נשמח לכל קצה של חוט.
למרים שלום

איני יכול להמליץ על מסגרת מסיבות אתיות.
אולם כידוע לי פרט למסגרת בתי ספר להפרעות נפשיות אין באזור המרכז מסגרות תואמות.

בהצלחה בשיבוץ

ד"ר סמואל אליהו
פסיכיאטר ילדים ונוער
עמית במכון לפסיכואנליזה בת זמננו
 
לוטן
21:58 25.03.14
היי אני בת 17, אבל רציתי לדבר יותר על ידיד שלי.
ישלי ידיד מאוד טוב שניר ( שם בדוי ) ובזמן האחרון הוא נכנס לתקופה קשה של חוסר חשק לבוא לבית הספר ופשוט אנטי הכל..
הוא ממש שונא את השיגרה שלו, וגם לי הייתה תקופה כזאת אבל קצת התגברתי עלייה אבל קשה לי לעזור לו והוא כל פעם מספר לי את מה שהוא עושה ואני פשוט לא יודעת מה לענות כדי באמת לעזור לו.. בתקופה האחרונה הוא חזר לבית הספר וסיפר רק לי שהוא התחיל לחתוך.. הייתי בשוק אבל ניסיתי לא לרדת או לשפוט אותו יותר מידי, ואני מתה להגיד משהו מועיל, הצעתי לו ללכת לפסיכולוגית אבל אמר שהדבר בלתי אפשרי בנתיים..
הייתי שמחה אם תתנו לי עצה איך לעודד אותו להרים אותו וכמובן לגרום לו להפסיק לעשות את זה לחתוך לעצמו את הידיים .. כי זה נורא שאנלא יכולה לעשות שומדבר בנוגע לזה אלא רק להבין ..
 
ד''ר אליהו סמואל  
17:43 26.03.14
שלום לך לוטן

הרצון שלך לעזרה מובן. הוא גם אנושי.

אבל, אבל יש לנער הורים ובגיל זה חלה עליהן החובה לעזור לו. רצוי לשתף את ההורים שלו במידה שאת יכולה.

נראה שאת גם יכולה להנזק מהתגובות למצבו של חבריך. יש נערים המשתפים את היועצת והיועצת בוחנת ומשתפת את ההורים.

בחרי בדרך שתחפצי אבל אל תחזיקי את זה אצלך בלי לשתף אדם מבוגר ואחראי.

בהצלחה
ד"ר סמואל אליהו
פסיכיאטר ילדים ונוער
עמית במכון לפסיכואנליזה בת זמננו
 
שמוליק
04:01 28.03.14
שלום ד"ר סמואל.

רציתי להודות על תובנות שבאו לי בעקבות התגובה שלך.

כשקראתי את השאלה של לוטן, הדבר האחרון שהיה יכול לעלות לי לראש זה לפנות למישהו מבוגר. אחרי שקראתי את התגובה שלך, חשבתי קצת והבנתי מה כנראה הסיבה לכך.

הרבה מהצרות שלי, נבעו מכך שאימא שלי הייתה בן אדם לא אחראי, והדבר האחרון שהייתי רוצה שיעשו אם רואים אותי באיזו מצוקה זה לספר לה על זה. אבא שלי נפטר כשהייתי בן 14, ואליו כבר אי אפשר היה לדווח. ידעתי שאם היא תדע - זה יכול רק להזיק לי...

אני מניח שהתגובה מניחה את מה שנכון בדרך כלל שההורים הם אכן אחראיים וניתן לסמוך עליהם, וצריך לקחת את החריגות במקרה שלי בפרופורציה.

מאידך גם אני הבנתי שאני צריך לקחת את הסיפור שלי בפרופורציות הנכונות; רוב ההורים שונים לגמרי מאימא שלי.

אגב, גם לגבי היועצים החינוכיים - לפעמים הם עושים טעויות. הנה קישור לסירטון שמבוסס על סיפור אמיתי http://www.inn.co.il/TV/Cat.ashx/19/175368

תודה,
שמו
 
לימור
14:58 15.03.14
שלום, אני אמא לארבעה, שתי בנות ושני בנים.
בני בן ה-8 (ילדי השלישי), נראה לי כסובל מ-OCD אם כי ברמה קלה, ואם כי לא הצלחתי מעולם לפנות למישהו שיראה אותו ויבחן (וניסיתי...).
הוא התחיל לדבר בגיל מוקדם מאוד, והרבה לנהל איתנו שיחות. בתחילה זה היה מאוד נחמד, אך ככל שהזמן עבר הרגשתי שאני מנהלת שיחה של אנשים מבוגרים על ילד בן 2-3.
בגיל 3 בערך הוא היה משחק עם מכוניות צעצוע ומניח אותן בשורה ישרה (ממש פלס) ואסור היה להזיז או להפנות מכונית אחת לכיוון השני מהשאר.
כשהייתי מקריאה לו סיפור בלילה לפני השינה, הוא לא היה יכול להירדם או להירגע אם הספר היה נשאר בחדר שלו או חס וחלילה על המיטה שלו (זה לא שהוא היה מסודר במיוחד, זה פשוט "לא היה המקום" של הספר).
בגיל 4-5 בערך הוא החליט שהוא כבאי. בתחילה התייחסנו לזה בצחוק אך הוא היה רציני ביותר, והיה רוצה להתקשר למכבי האש בכל פעם שהיה רואה אש או מריח עשן, או כל דבר אחר שיכול היה להזעיק את מכבי האש.
הגננת היתה מתעקשת איתו ואיתנו שילד בן 5 לא יכול היות כבאי, הוא יכול להתחפש, יכול לרצות להיות כשיהיה גדול אבל הוא לא כבאי עכשיו.
אני לא כ"כ הבנתי את ההתעקשות שלה והוא היה חוזר מתוסכל מכך שהילדים היו צוחקים לו ולא מאמינים לו.
הוא רואה היום חיילים (סתם אוכלים בקניון, או הולכים ברחוב. אעם או בלי נשק) והוא חייב ל"המציא" סיפור מדוע הם כאן. איך הם נלחמו ברעים, איך הם ירו במישהו, הצילו את הבית או הקניון.
כמובן שאי אפשר להסביר לו שהם סתם אוכלים, או חוזרים הביתה. הוא מאמין בסיפורים שלו ונתלה בהם.
הוא לא מסוגל ל"התקדם" הלאה אם מישהו לא מסכים איתו או מאמין לו. בין אם זה כשמשחקים משחק, או רואים תכנית טלויזיה, או מדברים על מה היה בבית הספר. הוא יכול להישאר "תקוע" על הסיטואציה שעות רבות ולפעמים אפילו יום או יומיים.
הבכי שלו וההבנה שלו הם ברמה של ילד בן 4 (בני בן הארבע מבין היום דברים שהוא עדיין לא תופס. לדוגמא סרט מצוייר על חיות מדברות. בן ה-4 אמר שאין דבר כזה חיות מדברות בעוד שהוא משוכנע שאלו אנשים מחופשים. ולא ניתן לשכנע אותו שזה סרט מצויר ולא אמיתי ומישהו עשה אותו במחשב).
הוא חרד מהמוות, ממלחמות, מהצבא, מזה שהוא יהיה בצבא או מזה שבעלי, אבא שלו, הולך למילואים. מילה קטנה אחת בחדשות ברדיו בזמן נסיעה והוא תקוע על זה שעות וחייב הסברים מפורשים שכמובן לא מספקים אותו.
לרוב אנחנו כבר חסרי סבלנות כלפיו.
א. האם אני צודקת בחשיבה שלי על OCD ?
ב. למי אני יכולה לפנות כדי שיראה את הילד ויבאחן ?
תודה רבה
 
ד''ר אליהו סמואל  
10:54 16.03.14
ללימור שלום.

אכן תכונות כפייתיות אבל לא מדובר באבחנה יחידה.
מצבים כאילו אנו נוהגים לבחון מאספקטים רחבים יותר מהפרעה כפייתית. מדובר יותר בתכונות אופי כפייתים. יש לדעת גם כי בגיל זה אנחנו מדברים על כפייתיות שנובעת מהתפתחות. בגיל זה התכונות הכפייתיות שכיחות והם חלק מההתפתחת.
כאן מדובר במשהו שהוא מעבר למקובל ולכן כדאי לבחון את תלונותיך בפני איש מקצוע.

הייתי ממליץ בחום רב לפנות לפסיכיאטר ילדים ונוער מוסמך הבקיא בגיל הרך.

בהצלחה,
ד"ר סמואל אליהו
פסיכיאטר ילדים ונוער
עמית במכון לפסיכואנליזה בת זמננו

 
אליה
13:25 23.03.14
שלום לך לפי מה שהיה נראה לי והרופא לא כתב לך זה יותר מתאים לPDD כפיתיות וטקסים(כמו המכוניות) אי הבנת דברים מופשטים(סרטים מצוירים) וכו' המלל הרב בלי לשים לב לקוצר הרוח של הסובב זה נשמע יותר כמו PDD כמה שיותר מוקדם לאבחן ולטפל יותר טוב. בהצלחה רבה רבה
 
ד''ר אליהו סמואל  
12:49 24.03.14
איני מציע להכנס לפרטים. כמו הכותב מעלה, מאחר והדבר אינו אחראי.
אבל יש חובה לבחון את הסימפטום לעומק כפי שכתבתי.

בהצלחה
ד"ר סמואל אליהו
 
אור
16:46 23.03.14
טוב... רציתי לדעת אם תוכל לייעץ לי.
אני בת 17 כיתה יא, החבר שלי, אנחנו ביחד שנה, מאושפז כבר חודשיים במחלקה פסיכיאטרית בגלל דיכאון, מחשבות אובדניות ולאחרונה התחילו להיות לו גם סוג של הזיות. הוא לוקח כדורים. הוא לא ממש משתף אותי במה שעובר עליו ואני מבינה שזה לא משהו שהוא ממש רוצה לדבר איתי עליו,אני רואה אותו כל סוף שבוע כשהוא חוזר הביתה. בקושי מדברת איתו במשך השבוע כי נורא קשה לתפוס את הטלפון במחלקה. הוא אף פעם לא היה הבן אדם שמשתף ומדבר והוא לא מספר לי יותר מידי רק טיפה על מה שהוא עושה במחלקה וטיפה על האנשים ודברים קטנים כאלו.
ממש קשה לי להתמודד עם זה. ובעצם אני גם לא בטוחה איך. יש לי תקופה ממש קשה בזמן האחרון מבחינת זה שקשה בבית ספר ושאני לוקחת קיורטן שמאוד משפיע לי על המצבי רוח והוא נורא נורא חסר לי. הוא באמת החבר הכי טוב שלי ואני פונה אליו כמעט עם כל דבר. אני מכירה אותו כמעט חמש שנים ויש לו מקום מאוד גדול בחיים שלי ובגלל זה בעיקר כל כך קשה לי. הוא ביקש שאני לא אספר לאף אחד ולמרות שחברה מאוד טובה שלי יודעת כי הוא סיפר לה הוא ביקש שאני לא אדבר איתה על זה. אני פשוט לא יודעת איך להתמודד עם זה. אני מרגישה חנוקה סוג של. טיפה חסרת מצב רוח ופשוט אין לי ממש חשק לדברים. במיוחד בשבועות האחרונים יש טיפה החמרה במצב שלו התחילו להיות לו הזיות והוא נורא קר ומרוחק, ולפעמים אני פשוט מוצאת את עצמי בוכה וטיפה מתפרקת כי נורא נורא קשה לי להתמודד עם זה.
קיצר, כל החפירה הייתה כדי לשאול אם תוכל לתת לי כמה טיפים שיעזרו לי להתמודד עם המצב בצורה טיפה יותר טובה. אני ממש ממש ממש לא רוצה להיפרד ממנו ואני גם לא רואה איך זה יועיל למצב אבל נורא קשה לי להתמודד עם זה ברמה האישית. ברור שלהיות שם בשבילו ולתמוך זה מובן מאליו אבל איך להתמודד עם זה ביני לבין עצמי?
 
שמוליק
12:23 24.03.14
שלום אור.

אישפוז פסיכיאטרי היא חוויה מאוד לא פשוטה. אני אומר את זה כמי שחווה את החוויה הזו על בשרו.

בזמן שנמצאים בבית החולים, ישנה נטייה חזקה מאוד להסתגר, להתרכז בהתמודדות עם המחלה, ולכן, לפעמים שוכחים את האנשים הקרובים.

אני חושב שעצם הידיעה הזו, יכולה לעזור להתמודד עם המציאות הזו.

כל טוב,
שמוליק.
 
ד''ר אליהו סמואל  
12:47 24.03.14
לאור שלום

אכן זה כואב. ואין מה לעשות עם כאב אלא לדבר אודותיו עם מישהו. לשחרר.....
את יכולה לפנות ליועצת בית הספר, גם לחברים טובים אחרים, במצב מסוים גם להורים.

עצות קטנות זה לנסות לפתוח את לב לעוד דברים , דברים טובים שקורים לך. להבין שהסיפור של החבר זה לא הכל בחיים.


בהצלחה,
ד"ר סמואל אליהו
פסיכיאטר ילדים ונוער
עמית במכון לפסיכואנליזה בת זמננו
 
שרית
15:20 19.03.14
שלום,
יש לי שאלה בקשר לילד בן 9.
מה ממכר יותר/מסוכן יותר/בעל יותר תופעות לוואי - ריטלין או ריספרדל?

בנוסף, האם יש לתרופות אלה השפעה על מוח של ילד?
הרי בניגוד למבוגר, מוח הילד מתפתח עדיין.
שלום שרית.

אינני יודע לתת תשובה לשאלתך מה יותר מסוכן או לאיזו תרופה יש תופעות לוואי קשות יותר. לדעתי, התשובה יכולה גם להיות שונה ממטופל למטופל. הרופאים של הפורום ישמחו לענות על סמך ניסיונם.

על כל פנים, טיפול המבוסס רק על תרופות אינו מספיק יעיל, וחשוב מאוד לתת טיפול גם במרכיב הריגשי של הבעייה.

טיפול מספיק טוב יכול לבטל לגמרי את הצורך בטיפול תרופתי.

כל טוב,
שמוליק.
 
ד''ר אליהו סמואל  
22:40 20.03.14
לשרית שלום.

שאלותיך חשובות וטובי החוקרים דנו בסוגיה.
אני מסכים עם שמוליק שטיפול רגשי חיוני ואין לדלג עליו. תרופה היא רק ברירת מחדל.

אין ספק שלריספרדל ואני מדגיש במינון גבוה יותר סיכון מריטלין. ובמיוחד לטווח זמן ארוך. ולכן תמיד יש לתת ריספרל רק כאשר יש חובה לתת, ואז נעדיף במינון הקטן ביותר ולמשך הקצר ביותר.

לגבי השפעה על המוח. אנחנו נזהרים ממתן תרופות מסוג זה לפני גיל שש, למרות שיש רופאים שאינם סבורים כך. גם משרד הבריאות דורש למשל אישור התוויה מיוחדת לריטלין בגיל הצעיר. המוח מתפתח בצורה מואצת בערך עד גיל זה. אגב מתן ריספרדל בגיל הצעיר יוצר יותר תופעות לוואי. כך גם הריטלין. אין הוכחה מובהקת על כך ממחקרים אלא יותר מהבנה שבגיל זה התפתחות המוח יותר מואצת.
יואר ויודגש כי גם אנטיביוטיקה חודרת למוח ומשפיעה, ולמשל פניצילין לתוך הווריד עלול באופן נדיר לגרום לתופעות לוואי פסיכיאטרים. כך גם תרופות נגד בחילה או נגד גרד . הסטיגמה על התרופות הפסיכיאטריות אינו מוצדק כלל וכלל. גם הזהירות שנוקטים כלפיהם בגיל הרך עולה על זה של מתן תרופות אחרות. וכמשל אין התיחסות לגבי תרופות אנטי אפילפטיות הניתנות בגיל הרך בשכיחות רבה ולמרות ההשפעה המובהקת על המוח. איני בטוח שסכנת ההתקף האפילפטי פחותה מזה של התנהגות קשה ומסכנת המאלצת מתן תרופה פסיכיאטרית . אבל שוב לתרופה הפסיכיאטרית אות קין ברמה החברתית כמו גם על המקצוע והמבין יבין.

בתקווה שעניתי לשאלתך החשובה ולו בקצרה .
דר סמואל אליהו
פסיכיאטר ילדים ונוער
עמית במכון לפסיכואנליזה בת זמננו
 
שמוליק
23:15 20.03.14
שלום ד"ר סמואל.

אות הקין הקיימת על הפסיכיאטריה ממש לא מוצדקת והיא מזיקה לכולם.

לדעתי, אחת מהסיבות המרכזיות לכך היא בורות שיש בציבור לכך שניתן להיעזר בפסיכיאטרים גם למטרות טובות.

למשל, נער בן 15 שיש לו בעייה שבעטיה רב הסיכויים שלא יגוייס לצבא, אם הוא ילך לטיפול - הטיפול יכול לגרום לשיפור המצב כך שהוא יוכל להתגייס וגם אם התהליך לא יסתיים, ע"י חוות דעת של המטפל הנער יוכל בסופו של דבר להתגייס ולהינצל מ"כתם לכל החיים".

על פי שעד כמה שזכור לי, רק בשנה האחרונה היו לפחות שתי שאלות בפורום הזה על על נערים בגיל כזה שמפחדים ללכת לטיפול מחשש שההליכה לטיפול תגרום לכך שלא ירצו לגייס אותם, בשעה שההיפך הוא הנכון.

פשוט לא מכירים את הפונקציות האלו, אבל מכירים את הפונקציות של אישפוזים כפויים, פטורים מהצבא.

מעניין מדוע לא מכירים את הפונקציות הנוספות שיש לפסיכיאטרים?

אשמח לשמוע את דעתך בעניין.

תודה,
שמוליק.
 
ד''ר אליהו סמואל  
23:42 20.03.14

אני רק רופא.
ראוי שהנושא יחקר על ידי אנתרופולוג או סוציולוג.
מדובר אגב בתופעה כלל עולמית, עם שונות באזורי עולם מסוימים, תוך דגש על מרקם קהילות ותרבויות שונות.

בברכה
דר סמואל אליהו
ביתי בת 7.9 שנים החלה לקחת ריספונד 0.25 מ"ג לפני 4 ימים , בגלל חרדות, החל מהמנה השנייה הילדה מתלוננת על בחילות וכאב בטן (בנוסף לכאבי ראש והרגשה רעה כללית עליהם התלוננה גם קודם...) האם יש קשר? ומה לעשות? לפנות לרופאה המטפלת חזרה? והאם זה דחוף?
 
ד''ר אליהו סמואל  
10:48 16.03.14
אימא שלום

בהחלט קשור לריספרדל.
לא מדובר בתופעת לוואי מסכנת חיים. לרוב אילו תופעות קלות שחולפות.
אפשר גם העלאת מינון הדרגתית יותר. או תרופות נוגדות בחילות.

כדאי כמובן לפנות לרופא המטפלת ולדווח על תופעת הלוואי.

ד"ר סמואל אליהו
פסיכיאטר ילדים ונוער
עמית במכון לפסיכואנליזה בת זמננו
 
אלי
09:00 12.03.14
לידלתי בת 5 תיסמונת ( ROHHAD ׂ) אשר מאופיינת בין היתר בחוסר תחושת שובע, וביעה בחילוף חומרים.
דבר בגורם להשמנת יתר קיצונית
בגלל זאת היא זקוקה למטר תזונה קשיח מאוד
אשמח ליעוץ לגבי מטפל / סוג טיפול היכול לעזור לה להיתמודד עם המגבלות והאיסורים שיש לגביה.

אלי
 
ד''ר אליהו סמואל  
18:55 12.03.14
לאלי שלום

איני בטוח שתחום זה שייך לפסיכיאטריה. הטיפול לרוב מתרחש בצוות רב מקצוע בחשיבה פסיכוסומאטית.
תסמונת קרובה היא פרדר וילי , יש צוות המטפל בתחום בשערי צדק. תתקשרי ליחידה הנוירולוגית שם , יתכן ולהם התשובה.

בהצלחה
דר סמואל אליהו
פסיכיאטר ילדים ונוער
עמית במכון לפסיכואנליזה בת זמננו
 
יעל
20:41 05.03.14
האם טיפול בנוירופידבק הוכח כיעיל בטיפול? קראתי מספר מאמרים בנושא חלקם תומכים נלהבים ומראים מובהקות של 90% שזה המון!!! וחלקם מראים שאין שום הוכחה ליעילות. אשמח לקבל ייעוץ בנושא
 
ד''ר אליהו סמואל  
18:48 06.03.14
ליעל שלום

לא ידוע לי על מאמר מסכם , הקרוי בשפה המדעית כמטהאנליזיס הטוען שטיפול בנוירופידבק יעיל במיוחד.
גם ניסיוני האישי מותיר ספק ביעילות השיטה.
יש להאמין שאם השיטה הייתה כה מוצלחת היו קמים מכונים לטיפול הפידבק כפטריות אחרי הגשם.

בהצלחה
דר סמואל אליהו
פסיכיאטר ילדים ונוער
עמית במכון לפסיכואנליזה בת זמננו
 
אנונימית
23:03 09.02.14
כשאני חולה אני מרגישה הזיות...לא סיפרתי לאף אחד על זה חוץ מאבי.
לא הלכתי לאבחן כי אני לא רוצה..פתאום אבל אני מררגישה צורך לדעת האם זה משהו רציני.
בת 16,עכשיו בפעם הראשונה שזה קרה לי פשוט לא הרגשתי טוב ואז הרגשתי כאילו יש המון אנשים שמדברים סביבי וצועקים...ניסית לדבר עם אבי בתוך הסיטואציה אבל לא הצלחתי לשמוע אותו,פשוט לא הייתי איתו.
מה אתם חושבים שזה יכול להיות..ככה כאבחנה כללית לאיזה כיוון זה יכול ללכת?
חשוב לציין שזה קורה לי רק שיש לי חום ואני חולה..ואני לא לוקחת שום תרופות שעלולת לגרום לכך.
הפעם הראשונה הייתה בגיל 12.
 
שמוליק
22:40 10.02.14
שלום לך.

אינני רופא, ולכן אינני יכול לתת תשובה מדוייקת, אבל אני משוכנע שצריך להעביר מסר מעודד.

מי שהוזה הזיות ומודע לכך שמדובר בהזיות, אז מצבו טוב. במחלות נפש קשות כסכיזופרניה, נדמה שההזיות הן אמת מוחלטת.

בנוסף לכך, ציינת שזה קורה רק כאשר את חולה, אז בכלל...

אם ההזיות האלה אינן גורמות לך לסבל, אז בכלל לא ניתן להגדיר את ההזיות האלו אפילו לא כהפרעה נפשית.

גם אותי זה מסקרן לראות את התשובה הרישמית של רופאי הפורום, מה יכול להיות הגורם לכך.

כל טוב,
שמוליק.
 
ד''ר אליהו סמואל  
21:06 04.03.14
לאנונימית שלום

תופעת הזיות חום אינה נדירה. היא שכיחה בגיל הילדות הרכה . לרוב אנו פונים לרוב הילדים לבדוק את נסיבות המחלה. כדוגמה למחלת הנשיקה נטיה כזאת. ויש עוד כמה זיהומים.

יש להתיעץ עם רופא הילדים ורצוי עם נוירולוג ילדים.

בהצלחה
דר סמואל אליהו
פסיכיאטר ילדים ונוער
עמית במכון לפסיכואנליזה בת זמננו
שלום רב.
האם מוכרת התופעה שריספונד עבר היטב והפסיק לעבוד אחרי כשנה ?
אם כן, האם יש טעם לנסות שוב אחרי תקופה ארוכה ללא שימוש ?
אשמח להסבר.

תודה.
שלום יעל.

אינני רופא.

בכל אופן, יכולות להיות הרבה סיבות לחזרת התסמינים, ולא בהכרח צריך להחליף תרופה.

ישנם ארבעה מרכבים של לבעייה: ביולוגי (חוסר איזון כימי), ריגשי, סביבתי, וגופני-פיסי. הרידפרדל, ובכלל הטיפול התרופתי נועד רק כדי לטפב במרכיב של חוסר האיזון הכימי, ולא בשאר המרכיבים.

הפסקת ההשפעה הטובה של התרופה יכול לנבוע גם משינויים בשאר המרכיבים, ואני מניח שהתשובה שתקבלי מאחד מרופאי הפורום תהיה שצריך לגשת לרופא המטפל שמכיר את המטופל כדי לעשות הערכה מחדש של המצב ולבדוק מה צריך לעשות.

בלי שום קשר, לא כתבת שום דבר על הטיפול במרכיב הריגשי. טיפול המבוסס רק על תרופות אינו מספיק יעיל, ואם לא מטפלים במרכיב הריגשי, אז כדאי לטפל גם בו.

כל טוב,
שמוליק.
 
ד''ר אליהו סמואל  
21:03 04.03.14
ליעל שלום

התופעה מוכרת. מאחר ויש מספיק תרופות קרובות אז מנסים אותם כמובן. אולם לא יהיה זה טעות לנסות שוב ריספרדל.

בהצלחה
דר סמואל אליהו
פסיכיאטר ילדים ונוער
עמית במכון לפסיכואנליזה בת זמננו
 
רבקה
18:41 04.03.14
שלום רב!
בני האמצעי[בין שני בנים ועוד בת קטנה] לא הלך לבי"ס באופן סדיר מגיל 13 וכשהגיע לתיכון, היה פוקד אותו רק מידי פעם עד שהפסיק לגמרי בכיתה י"א.
בגיל ההתבגרות הוא עבר תקופה של מעין דיכאון: היה ישן הרבה וכשלא ישן, שיחק כל היום במחשב וכך גם עד היום.
הוא ממעט לצאת מהבית, אין לו כמעט חברים היות ורובם התגייסו לצבא[הוא עצמו קיבל פטור] למרות שב- 4 החודשים האחרונים חיפש עבודה והיה בראיונות אך בפועל עדיין אינו עובד.
הוא חסר מוטיבציה, אך חשוב לציין שהוא אינו דיכאוני......
הוא מביע את רצונו להתנדב לצבא, אולם מבין שקיימת בעיה של התמדה.
קשה לו להתמיד בדברים....
הרבה פעמים הוא אומר שהוא רוצה לעבוד או ללכת לאיזה מקום, אך בסופו של דבר הוא נירתע ונישאר בבית.
הוא מטופל ע"י אסטו ובעבר לקח 400מ"ג סוליאן.
למיטב הבנתי סוליאן מהווה טיפול לחולי סכיזופרניה למרות שהוא לא הובחן באופן ודאי ככזה.
למרות כל האיבחונים יש לי הרושם שהוא לא מאובחן כראוי.
יש לציין שהוא נעים ומוכשר[מנגן בגיטרה ומוכשר בציור] ובעל חוש הומור, בד"כ במצב רוח טוב אך שוב , מתקשה בקטע של מחוייבות, חסר מוטיבציה וחסר ביטחון עצמי.
אודה לכם אם תוכלו להמליץ לי על מקום שבו יהיה ניתן לאבחנו ולעזור לו.
תודה רבה מראש!
 
ד''ר אליהו סמואל  
21:00 04.03.14
לרבקה שלום

יתכן שהוא לא בדיכאון, אבל יתכן שיש לו חרדה חברתית למשל. מצב כפי שאת מתארת התהווה על פרק זמן כה ארוך קשה לשנותו. יתכנו גם דברים אחרים.
אנשי מקצוע קיימים כדי להשתמש בהם. ויש לך שירות זה דרך הקופה. האם השתמשת בו? הפרעה הופכת להפרעה כאשר מתקיימת הפרעה בתפקוד.
ומקרה זה הוא אחד מהם.

בהצלחה
דר סמואל אליהו
פסיכיאטר ילדים ונוער
עמית במכון לפסיכואנליזה בת זמננו
 
נועה
10:48 26.02.14
שלום רב
בני בן ה-12, היה ילד רגיל, פעלן, חברותי ותלמיד טוב.
השנה, במעבר לחטיבה הוא החל להסתגר בבית לטעון שהוא מכוער ומעוות. באבחנה פסיכיאטרית קיים bdd וחשד ל ocd

הוא קיבל רספירדל, במשך חודש לא הלך לבית הספר, הייתה הטבה, ולפני שבוע החל לצאת מהבית, אם כי אכל המון והיה ערני.

ביום רביעי שעבר, פנינו לרופא אחר, הוא רשם לו סרוקואל, מזה שבוע מקבל 25 מ"ג, הפסקנו רספירדל.

הילד חזר לנקודת ההתחלה, מסרב שיביטו בו, מרגיש מעוות, מסוגר, לא יוצא מהבית.

יש טיפול פסיכולוגי + חונך טיפולי.

השאלה שלי: אינני מוצאת בשום מקום באינטרנט, שזה הטיפול המתאים להפרעות הללו, אני דואגת מאוד.
כמו כן אינני מוצאת באינטרנט שילד מקבל טיפול כזה (מלבד אוטיסטים)

לתשובתכם אודה מאוד.
 
שמוליק
16:51 26.02.14
שלום נועה.

אינני רופא.

ריספרדל וסרוקוול הן תרופות אנטי-פסיכוטיות, ובאמת, הן ניתנות בעיקר לסכיזופרניים, ולא ל O.C.D. אבל עם זאת, ישנם מקרים שבהם תרופה אנטי-פסיכוטית יעילה גם ל O.C.D.

אני זוכר במפורש שבאחד הדיונים בפורום של המבוגרים, הייתה תגובה שאומרת במפורש שסרוקוול יכולה להיות יעילה במקרים מסויימים גם נגד דיכאון.

עד כמה באמת התרופות האלו יעילות ל O.C.D., על זה הרופאים של הפורום ישמחו לענות, אבל טיפול ב O.C.D. באמצעות תרופות אנטי-פסיכוטיות אפשרי.

כל טוב,
שמוליק.
 
ד''ר אליהו סמואל  
17:15 26.02.14
מדובר בתרופה חדשה יחסית . עם פחות תופעות לוואי מסוג הריפוד. כנראה שיש להעלות מינון המינון נמוך מאוד. יש לסמוך על הרופא. זה הדבר הכי מהותי שאני יכול להציע. להבנתי הוא יודע את מלאכתו.

רפואה שלמה דר סמואל אליהו
פסיכיאטר ילדים ונוער
שלום רב.בני בן 14.מאובחן עם ocd.הבן מתפקד היטב ברוב מישורי החיים למעט בתחום הממוקד סביבו יש לו מחשבות אובססיביות משמעותיות .מטופל בcbt במקביל התחיל פרויזמה.עם עליית המינון ניכנס למה שהוגדר היפומאניה קלה,ממנה יצא ללא התערבות תרופתית למעט הורדת המינון לחצי פריזמה.על פניו בני אינו יכול לקבל יותר תרופות ממשפחת ssri.איננו מעונינים בהוספת מינון אנטי פסיכוטי בשלב זה.בני מצוי במינון של 10 מ"ג,חצי כדור.ידוע לנו שזה לא מינון טיפולי,וודאי לא לאוסידי.אך הבן טוען שהוא חש שהכדור מסייע לו והוא מאוזן יותר רגשית.הפסכיאטר אישר לנו להמשיך בשלב זה את הטיפול בחצי כדור.כמה שאלות: האם מינון נמוך מצטבר של פריזמה עשוי להכניס אותו שוב להיפומאניה .2. האם יש הגיון לנסות בכל זאת כדור אחר ממשפחת ssri?
3. לבני יש רגישות רבה לתרופות (ללא קשר הוא אלרגי לדוגמא לרוב האנטיביוטיקות) האם ייתכן כי מינון נמוך אכן מסייע לו ,או שמא מדובר בוודאות באפקט פלצבו? לתשובתך אודה
 
שמוליק
22:08 16.02.14
שלום לך.

אינני רופא.

המטרה של הטיפול התרופתי הוא ליצור איזון כימי במוח. כיון שזהו רק אחד מהמרכיבים של המחלה, אז טיפול המבוסס רק על תרופות אינו יעיל. כפי שכתבת, בנך מקבל גם טיפול ב C.B.T..

טיפול מספיק טוב במרכיב הריגשי יכול לבטל את הצורך בטיפול תרופתי לגמרי, ובוודאי שיכול לגרום לכך שמינון נמוך יספיק. עובדה שהרופא המטפל הנחה להמשיך עם המינון הנמוך.

אני אישית חושב שחוסר האיזון הכימי הוא תוצר של שאר המרכיבים של המחלה, וכאשר מטפלים בשאר המרכיבים נכון, אז מקבלים איזון כימי. בכך, אני חולק על הגישה הרווחת של הפסיכיאטריה.

על כל פנים, יכול להיות שמספיק מינון נמוך מפני שהטיפול הריגשי מספיק טוב.

כל טוב,
שמוליק.
 
ד''ר אבי שפירא  
15:34 18.02.14
אני בהחלט חושב שטיפולים פסיכותרפוייטים כגון CBT משנים את הכימיה במוח. קנדל אף קיבל על כך פרס נובל . כדאי כמובן לשקול תרופות אחרות כי בהחלט המינון על פניו לא מתאים אלא כאפקט פלצבו.
 
ד''ר אבי שפירא  
15:37 18.02.14
אריק קנדל (באנגלית: Eric Kandel‏; נולד ב-7 בנובמבר 1929 בווינה) הוא נוירופסיכיאטר יהודי אמריקני, זוכה פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה לשנת 2000 (יחד עם פול גרינגרד וארביד קרלסן השבדי) על עבודתו בחקר הפיזיולוגיה של הזיכרון והדרך בה הוא נשמר בתאי עצב.

בראיון עם גיל חובב[1] סיפר שבצעירותו ניסה להבין כיצד ייתכן שהנאצים ביצעו מעשי זוועה נוראיים אך עם זאת נהנו מאומנות והקשיבו לבטהובן ומוצרט. לשם כך החל ללמוד רפואה במטרה להפוך לפסיכואנליטיקאי ולנסות להבין את נפש האדם. בשלב מסוים הבין שעניינו האמיתי הוא במדע ופנה למחקר.
שלום אשמח לקצת עזרה להפיג חששות
בני בן 10 ויש לו קשיים רב גונים של adhd,
ויסות תחושתי, חרדות ובעיות התנהגות. ניסינו תרופות שונות ומגוונות. הרטלין la30 עובד נהדר איתו כבר כמה שנים אולם לא הצלחנו לימצוא את התרופה שתמתן את התנהגותו היו לו נסיונות עם רספרדל, אטומין, סרוקואל,
ובחלקים היו לו תופעות לוואי.
הייתי שמחה לדעת קצת יותר על התרופה טגרטול וכיצד אפשר להגיע לתרופה הנכונה כי אני מרגישה שזה הכול ניסוי ותהייה ולמרות שאנחנו הולכים לפסיכאטרית מעולה אני מרגישה שגם היא אובדת עצות ואף זרקה לנו לאוויר שאולי כדאי לאשפזו על מנת לאזן אותו דבר שאינו בא בחשבון כרגע בגלל חרדות המעידה שלו. האם ניתן להגיע לאיזון גם לבד.
 
אמא
22:31 14.02.14
 
שמוליק
20:56 15.02.14
שלום רב.

טיפול המבוסס רק על תרופות אינו מספיק יעיל. כתבת הרבה מאוד על הטיפול התרופתי. על כך שהוא מקבל ריטלין, והיו נסיונות של כל מיני תרופות אנטי-פסיכוטיות, וכעת יש כוונה לנסות טגרטול השייך למשפחה של מייצבי מצב הרוח, אבל אף מילה על טיפול ריגשי.

הטיפול התרופתי נועד כדי ליצור איזון כימי במוח, אבל מדובר אך במרכיב אחד של הבעייה. ישנו גם מרכיב ריגשי שנובע בגלל חוויה בעבר שייתכן והיא מתמשכת גם בהווה. לא ניתן לטפל במרכיב הזה באמצעות תרופות. ניתן לטפל בכך רק ע"י טיפול ריגשי מתאים.

לדעתי האישית, ובכך אני חולק על הגישה הרווחת של הפסיכיאטריה, היא שחוסר האיזון הכימי במוח שאותו התרופות נועדו לפתור הוא למעשה תוצר של המרכיבים האחרים של הבעייה, ולכן הדרך הטובה ביותר היא לטפל בשאר המרכיבים של המחלה.

בכל אופן, אין מחלוקת על כך שצריך טיפול ריגשי, ובמקרים רבים כשהטיפול הריגשי מספיק טוב, אז ניתן לוותר על הטיפול התרופתי לגמרי. כשמדובר בילדים, העניין מורכב יותר מפני שעל מנת לתת טיפול ריגשי טוב, צריך לקבל את האמון של הילד. המטפל הכי מוצלח לא יוכל לתת טיפול טוב בלי אמון של הילד. כשמבוגר הולך לטיפול ריגשי ובוחר את המטפל בעצמו, אז ממילא הוא נותן בו אמון, אך כשמדובר בילד וההחלטה על המטפל מתקבלת ע"י ההורים (כי הם בסופו של דברים משלמים על כך...), אז יכולים להיות יותר קשיים. יכול להיות שהטיפול הריגשי (אם בכלל הוא מקבל) לא מספיק טוב, ואין בכך כדי להעיד על חוסר מקצועיות של המטפל אלא לכל היותר על אי התאמה.

בהצלחה רבה,
שמוליק.
 
ד''ר אבי שפירא  
11:02 16.02.14
לפעמים כדאי לבצע חוות דעת נוספת אולי לקבל תובנות נוספות . חשוב שהפסיכולוג המטפל יהיה בקשר עם הפסכיאטר להעצמת הטיפול. בהצלחה
+ הוספת הודעה
   1  2  3  4  5  6  7  8  9  ...  76  
 חיפוש בפורום זה
המידע באתר אינו מהווה תחליף להתייעצות עם גורם מקצועי והינו בהתאם לתנאי השימוש
מנהלהודעה מקוריתתגובהללא תוכןהודעה חדשההודעה עם תמונההודעה עם וידאו
תגיות
פסיכיאטר   הפרעות נפשיות   מחלות נפש   סכיזופרניה   פסיכוזה   הפרעות אישיות   פסיכולוגיה   פסיכולוגים
RSS RSS פורום פסיכיאטריה ילדים ובני נוער