פורום פסיכיאטריה ילדים ובני נוער

שלום. ביתי בת שמונה והיא מתקלחת עם אביה ואחיה בן ה-4 יחד. האם זה גיל שעליה להיות במקלחת לבד ולא עם אביה??

ערב טוב
ביקרתי היום עם ביתי בת ה9 אצל פסיכיאטר ילדים מוכר (ד"ר שפיץ) והוא איבחן את ביתי כילדה עם נטייה חרדתית ונתן לנו כדורי פרימוניל פעם ביום בשעות הערב והודיע על תופעות הלוואי. האם זה בסדר לתת לילדה בת9 כדורים כאלה .האם כל החיים היא תצטרך לנטול כדורים. ומה יהיה עליה כשתסיים את תקופת הניסיון האם היא תהיה חרדה יותר והאם זה מסוכן.

את כל השאלות האלה צריך לשאול את הרופא הפסכיאטר המטפל שמכיר את הילדה. בכל מקרה הכדורים האלה נחשבים בטוחים ונותנים אותם לעיתים גם בגיל יותר מוקדם. בד"כ כדורים לחרדות הם לתקופה זמנית ולא לכל החיים. כמובן חשוב שתהיו בקשר עם הרופא המטפל ותהיו במעקב מסודר וקבוע אצל הפסכיאטר. בהצלחה

שלום רב.
יש לי בן אוטיסט בן 6 וחצי.מגיל 3 וחצי בערך התחילו איתו בעיות התנהגותיות
קשות של אלימות, תוקפנות, בכי וסף תסכול נמוך מאד כמובן כל זה מחוסר הבנת סיטואציות רבות. הוא נמצא כרגע שנה רביעית בגן תקשורת שהדגש בו הוא ABA.
היו ניסיונות רבים של כל מיני תכניות התנהגותיות לאורך שנים אלה בגן שעזרו מעט
אך נראה שאין מנוס מלתת לו גם טיפול תרופתי.פנינו לפסיכיאטרית ילדים מוכרת ליעוץ
יחד עם הילד כמובן שהמליצה טיפול בגאודון 20 מ"ג פעם ביום בערב (לתת במהלך ארוחה) כי ניסינו בבוקר והוא נרדם לאחר כמה שעות. אציין שלפני 3 שנים ניסינו
רספרידל במשך 3 חודשים שלא הועיל וגרם אצלו לרעב מוגבר מאד
(גם כך ילד שמן ששוקל בערך 45 ק"ג וגם גבוה לגילו).האם לדעתך הטיפול בגאודון יועיל להפחתת התוקפנות וההתפרצויות?לעיתים קרובות הוא עצבני משום מה
ללא סיבה (כנראה משהו בעולמו הפנימי).אני מאד חוששת מהתרופות
האנטי פסיכוטיות הללו.הילד עם יכולות די גבוהות ובעיות ההתנהגות שלו כאילו
"עוצרות" אותו.
בברכה, ליאת.

שלום רב לך לפעמים אין מנוס ממתן תרופות לילדים עם הפרעה תקשורתית המלווה בקשיים בויסות הרגשי ורמת תוקפנות גבוהה. יש מספר אופציות לטיפול ובהחלט אחת מהן היא הגאודון. אני מציע שתמשיכו מעקב מסודר אצל הפסכיאטרית ואני מקווה שרמת התוקפנות תפחת והויסות הרגשי יתאזן. בחלק מהילדים כתוצאה מהטיפול התרופתי יש גם שיפור בתקשורת החברתית. כך שתמיד צריך לזכור מה היתרונות במתן התרופה לעומת מה החסרונות באי מתן התרופה. ואם היתרונות עולות על החסרונות יש מקום לשקול טיפול שכזה. בהצלחה

שלום
מגיל 17 בערך התחלתי לפחד משיגעון.. זה בא והולך אבל בתקופה האחרונה אני מפחד מסכיזופרניה.. ומה שכובל אותי לפחד הזה זה שכשהייתי קטן (הייתי ילד קטנצ'יק רזה.. וכשהייתי חולה החום היה גבוה בד"כ) היה לי זייות חום בילדות.. בגיל 9 ובגיל 10 .. פעמים לכמה דקות או חצי שעה עד שנרדמתי או שההורים שלי הסבירו לי שאני הוזה.. בגיל 13 וחצי היה לי בית ריק ועשיתי לחבר בן 14 מסיבה עם המון אלכוהול זול שלמחרת אתה קם חולה... ילדים קטנים שותים הרבה.. אני הייתי בן 13 קטן ורזה במיוחד ככה שהאלכוהול השפיע עליי חזק שתינו המון ועשינו שטויות באיזה שלב מישהו נתן לי אגרוף לפנים בלי סיבה רבתי איתו וסילקתי אותו .. עכשיו בשלב מסויים אני לא זוכר מה היה פשוט שתינו הרבה הרבה יותר מידי לילדים קטנים בגיל זה ,למחרת בבוקר קמתי עם קצת חום אני חושב (לא אכלתי לפני שתיתי מלא וודקה אימפריאל זולה ורעילה ולא שתיתי מים לפני שנרדמתי כנראה..) קמתי עם הזיות כמו שהיו לי בפעמיים שהייתי חולה אני לא בטוח אם ראיתי אנשים באים או מה הלך שם בדיוק הערתי את מי שישן לידי ואמרתי לו "איתי קום אנשים באים להרוג אותנו" ברחתי מהבית ונכנסתי לבית של מי שסילקתי לילה לפני (שכן.. בית צמוד לשלי חבר מגיל שנתיים..) אמרתי לו "אמיר באים להרוג אותי..אם שואלים אני לא פה" נכנסתי לו מתחת למיטה.. אני לא זוכר איך התפקחתי אבל כל זה היה 5 דקות בערך...הוא יצא לבדוק מי בחוץ עם מקל וחזר הביא לי כוס תה.. בשלב הזה כבר הבנתי שהיה לי הזיות ונרגעתי.. שתיתי את התה והתחלנו לצחוק על הסיטואציה.. כיום אני בן 21 לא היה לי הזיות מחום מאז ובזמן האחרון נזכרתי בזה והתחלתי ממש לפחד אולי יש לי משהוא שיכול להתפרץ או משו כזה.. אז כל פעם שאני משתחרר מהפחד הזיכרון הזה מחזיר אותו (דרך אגב זה בדיוק כמו ההזיות שהיו לי משפעת -תמיד זה היה שמשו רע עומד לקרות ותמיד זה הגיע מתוך שינה כלומר אני קם מסיוט עם הסיוט.. ) האם זה מראה על משהו לעתיד.. עברו 9 שנים והכל תקין עד עכשיו שכחתי מזה ושתיתי מאז הרבה מאוד פעמים- לא קרה שום דבר כזה.. האם זה היה תוצאה של הרעלה?? או חום הגוף עלה כי לא שתיתי\ אכלתי כלום ושתיתי המון יחסית למשקל הגוף שלי? ובזמן האחרון אני ממש חושש ומוצא את עצמי מחפש מידע באינטרנט.. לא מתאים לי.. אזרתי אומץ לשאול את זה מקווה לתשובה שתעזור להתגבר על החרדה.. דר"כ אגב אין סכיזופרניה במשפחה תמיד הייתי אדם חברתי והגיוני מאוד

מחפש פיתרון לוגי כי זה החלק החזק שלי.. מקווה שתוכלו לעזור לי

הבנתי שזה יכול לקרות שמתייבשים..אלכוהול מייבש (הקאתי המון באותו ערב- ואז שתיתי עוד) ,במיוחד ילד קטן (הייתי תת משקל ונמוך) בן 13.. או מהרעלה או ממחלה.. ממש מקווה לא לקבל תשובה שתגביר לי את החרדות (כן אני מבין שזה התפתח להפרעת חרדה.).. הייתי צריך לאזור אומץ כדי לשאול בגלל פחד מתשובה שאני לא רוצה
כי מצאתי תשובות אופטימיות וכולן היו על חום.. שזה
לא אומר כלום על הבריאות הנפשית.. וגם אני ישר הבנתי שזה היה הזיות - אף פעם לא חשבתי שזה היה אמיתי או משו.. לא כמו
סכיזופרנים שמפחדים מהרוסים מאפיה שב"ק..רק עכשיו עולים הפחדים בתור ילד זה אפילו לא עניין אוי.. היה לי הזיה וזהו ,זה לא אמיתי וזהו התשובות האלו סיפקו אותי מאוד לא חשבתי על מחלות נפש או דברים כאלו.. ממש לא הייתי פרנואיד..

מצאתי את הדבר הזה

דליריום טרמנס הוא מצב טוקסי-בלבולי שמשכו קצר אך תכופות הוא מסכן את החיים ונלוות לו הפרעות גופניות. בדרך כלל הוא תוצאה של גמילה מוחלטת או חלקית מאלכוהול, אצל מכורים בעלי עבר ארוך של תלות בו. הוא מתחיל, על-פי-רוב, אחרי הפסקת השתייה.### במקרים מסוימים ההפרעה מופיעה בזמן אירוע של שתייה מרובה.####

סימפטומים מקדימים של דליריום טרמנס כוללים חוסר שינה, רעד ופחד. ייתכן שפרכוסי גמילה יקדמו להופעת סימפטומים אלה. המשולש הקלאסי של סימפטומים כולל: ערפול הכרה ובלבול, הזיות ואשליות מלאות חיים המתבטאות בכל אחד מהחושים ורעד בולט. בדרך כלל מופיעים גם מחשבות שווא, אי שקט, חוסר שינה או היפוך של מחזור השינה ופעילות אוטונומית.


האם יכול להיות שזאת ההגדרה הנכונה למצב שהיתי שרוי בו? כתוב שזה יכול לקרות במקרים של שתיה מרובה.. בכל מקרה אפשרי שסבלתי מהרעלת הלכוהול או מהתייבשות או אפילו מחום מכיוון שהייתי ילד ממש זעיר וכמו שכתבתי למעלה בתת משקל כך שלהגיע להרעלה היה לי קל, בנוסף האלכוהול הזה היה ממש ירוד באיכותו, לא שתיתי או אכלתי לפני-אחרי מה שמגביר את הסיכוי להרעלה ושתיתי בהגזמה רצינית ביחס למשקל הגוף שלי.. בנוסף עברו מאז 9 שנים (אני בן 22 ושתים שבוע הבא) לא היה לי הזיות מחום או משהוא מאותו המקרה (היו פעמיים חזיות משפעת ופעם אחת זה.) סה"כ הבנתי מסיפורים של אנשים שחוו וחווים עדיים הזיותר תקופות בפעמים שהם חולים, הבנתי שזה לא מצב שמעיד על איזשהו מצב נפשי ולכן מה שהטריד אותי זה הפעם הזאת, מה אתה אומר דוקטור האם זה נשמע לך מתקבל על הדעת? בגיל 17 הלכתי לפסיכולות בגלל שהייתי בעייתי ביה"ס (אובחנתי בADHD) דיברתי עם הפסיכולוג בין היתר על זה והוא ממש לא היה מודאג ואמר לי שזה שום דבר, אני מתאר שאת זה הוא הסיק גם מההיכרות שלו איתי ולכן יכל להעריך את זה בקלות הרי דרך פורום אין אפשרות לעשות אבחנה מקצועית.. בכל מקרה אשמח לשמוע את דעתך בנושא...

מצאתי את זה בנוסף

טירפון (דליריום)
מצב של בלבול חמור, שבמהלכו האדם אינו בהיר, אחוז טירוף וחסר מגע עם המציאות. לרוב מתלוות למצב אשליות או הזיות בהקיץ (הלוצינציות). ההזיות בהקיץ עלולות לקרות במצב של מחלת חום, בצורות אחדות של מחלת נפש, כשנגרם נזק מוחי או כתוצאה מהרעלה של תרופה או אלכוהול.

כפי שכתבת אין אפשרות לבצע אבחנה מקצועית באינטרנט. לאור מה שכתבת אני מציע שתפנה בהקדם לפסכיאטר כדי שיוכל לעזור לך באיבחון ובטיפול
בהצלחה

1. האם ידוע (יש מחקרים) שאומגה 3 יכול לסייע ביצאה מדיכאון ו\או בעיות חרדה?

2. האם יש סכנה\השפעות שליליות בלקיחת אומגה 3?

3. האם מינון של 600 מ"ג X 3 הוא נכון\בעייתי (EPA 400 מ"ג 200 מ"ג DHA) ?

(נערה בגיל 19 כ - 50 ק"ג)

אומגה 3 הוא תוסף מזון ולא תרופה. בהחלט ניתן לתת כתוספת לטיפול בדכאון. חשוב ליידע את רופא המשפחה בשביל לבדוק אינטראקציות עם תרופות אחרות היכולות לגרום לתופעות לוואי. בד"כ מקובל לקחת 2 טבליות ליום.
לדעתי אין תחליף לטיפול פסיכולוגי ומעקב פסכיאטרי מסודר במקרה של הפרעה דכאונית
בהצלחה

שלום רב,
על פי בקשת ביה"ס של בני אני מחפשת פסיכיאטר ילדים במרכז לצורך אבחון:
ילד בן 7, כיתה א' , בי"ס רגיל, עם רקע של עיכוב בדיבור, במעקב התפתחות הילד מגיל שנתיים. אין אבחנה ברורה. קורא וכותב עברית/אנגלית (אחרי 3.5 שנים באוסטרליה). ילד שמח ובעל בטחון עצמי, יוצר קשרים חברתיים, אם כי רמת הביטוי שלו נמוכה לגילו. מתקשה במשימות מורכבות בכיתה וזקוק לתיווך אישי. כמו כן מציג התנהגויות לא שגרתיות (משמיע קולות, מהמהם, מתנדנד על הכיסא, צורך במגע). בביה"ס ביקשו שנלך לפסיכיאטר ילדים כדי להעריך האם המקור לבעיות הוא עצבי או רגשי – לי נראה שהכיוון הוא תחושתי.
האם תוכל לכוון אותי לרופא מתאים?
תודה,

שלום
אין אנו יכולים להציע שם של רופא כי אין אנו שופטים ומעריכים רמות ויכולות של אנשי מקצוע- אין אנו יוכלים להיות שיפוטיים ביחס לרמה.
פסיכיאטר ילדים ונוער יכולים לקבל דרך מרפאה לבריאות הנפש או דרך המשלים - תתיעצו עם רופא הילדים...

בהצלחה
ד"ר סמואל אליהו
פסיכיאטר ילדים ונוער
עמית מכון לפסיכואנלזיה בת זמננו

בני ילד מוכשר ומוצלח נכנס בימים האחרונים להתקפי חרדה בלבול דיכאוןתבכי רב
והתקף פניקה.

הנושא נבדק מקצועית וייבדק בעתיד הקרוב.
אובחן כOCD.

ילדי מקבל פריזמה וחצי כדור קלונקס רק לשבוע להירגע.

דאגתי האם הקלונקס אינו כדור ממכר או לסירוגין מסוכן.

למזל שלום

הקלונקס לרוב ניתן למצבי חרדה אולם לפרק זמן קצר בגלל הפוטנציאל ההתמכרותי שלו. לרוב יש להגביל את השימוש בו לפחות מחודש.

חשוב שתדברי עם הפסיכיאטר המטפל בו.

בהצלחה
ד"ר סמואל אליהו
פסיכיאטר ילדים ונוער
עמית במכון לפסיכואנליזה בת זמננו

שלום,
אחות של חברה שלי היא בת 25 סוכרתית וחולה במחלה נפשית שהיא עוד לא אובחנה בדיוק מה סוג המחלה,אחיותיה משוכנעות שהיא חולה בסכיזופרניה.היא נורא בודדה מדברת לעצמה ולא מוכנה לקבל טיפול פשוט לא מוכנה,כאשר מבקשים ממנה להיות מטופלת על מנת לעזור לה היא מסרבת שותקת או מקללת בחוסר מודעות
,היא הוזה המון דברים ומקללת ללא מודעות לאנשים הנמצאים לידה.
קשה לי לראות בחורה בת 25 שורפת את חייה וחיי המשפחה שלה שנואשים מכדי לטפל בה אני מרגיש שפה זה התפקיד שלי לבוא ולבקש עזרה.
אביה של חברה שלי עובד המון ולא מוצא זמן לטיפול בבתו אני מהצד רואה את זה כבר המון זמן והמצב הולך ומחמיר,למרות שניסינו לדבר איתה אין תגובה והיא לא מעוניינת בטיפול, בבקשה אני חייב לטפל במצב אומנם אני לא פסיכולוג אך הילדה הזו חייבת חברה ומסגרת וחייבת תחילה להיות מטופלת בכדורים על מנת לאזן את המערכת שלה.המשפחה די אבודה בניסיון לעזור לה וגם הם כבר התייאשו מהניסיונות לטפל בה,אני לא יכול לראות אותה במצב הזה,חברה שלי כבר מייאוש שונאת אותה ואין לי כלים ומידע לטפל בה אחרי הכול כולם עסוקים בחיים שלהם ומפחיד אותי הידיעה שהמצב הולך ומחמיר מידי יום והמשפחה שלה אדישה לזה וממשיכים בחייהם היום יומיים בעודה נמצאת בגיל 25 לבד בחדר מקללת צורחת ולא מקפידה לשמור על איזון הסוכר בגופה.
אשמח מאוד אם במהרה יעזרו לי לעזור למשפחה של חברתי למצוא פיתרון למצב שלה תחילה מה שישנה את חייהם שלהם,אשמח אם תחזור אליי במייל שנטפל בזה בהקדם.
תודה רבה בבקשת עזרה בהקדם אני זמין במייל.

לדניאל שלום

מקרה זה מורכב - וכבד. הדרך הכי יעל לעזור לה זה כנראה באשפוז פסיכיאטרי שם ייטיבו להכיר אותה ולהציע לה טיפול.

בהצלחה,

ד"ר סמואל אליהו
פסיכיאטר ילדים ונוער
עמית במכון לפסיכואנליזה בת זמננו

אני בת 13 בכיתה ז ומשום מה אני לא מצליחה ללכת לבית ספר אין לי בעיות עם אף אחד ואני די מצליחה בלימודים אבל אני פשוט לא יכולה לשכנע את עצמי לקום בבוקר וללכת עם למישהו יש רעיון למה זה קורה או פיתרון לבעיה אני אשמח לשמוע

לגילת שלום


אני מניח שיש בך שני דמויו האחת מצליחה וחרוצה והשניה כזאת שאינה רוצה לקום בבוקר שלמרות שלכאורה טוב לך בבית הספר.

חסרים לי פרטים רבים אודותיך. אני ממליץ כי תפני ליועצת בית הספר. היא בטח מכירה אותך טוב יותר

בהצלחה
ד"ר סמואל אליהו
פסיכיאטר ילדים ונוער
עמית במכון לפסיכואנליזה בת זמננו

שלום רב,
הנני פונה אליכם בנוגע לבתי בת ה14. אני אמא יחידנית ובתי אומצה בגיל שנתיים וחצי מרומניה. לאחרונה בתי החלה לשקר לחברותייה (לטענתה על-מנת לקשור אותן עליה) שהיא סובלת ממחלות נדירות, שהיא חייבת לעבור ניתוחים אותם מממנים הורים של חבר דמיוני. אתמול קיבלתי הודעה טלפונית מיועצת בית הספר שהבנות התלוננו על בתי שהמחלות שהמציאה גרמו להן נזק נפשי ושהיא סוחטת אותן רגשית.
מה עושים במקרה כזה? התחלנו טיפול פסיכולוגי לפני כשבועיים - האם זה מספיק? איך אני יכולה לעזור לה? בתודה מראש

לגולדה שלום


השאלה באם מספיק זה עניין יחסי. כאשר אומרים טיפול פסיכולוגי תמיד תשאל השאלה מה התדירות מה הניסיון ומה האיכות. השאלה לגבי האם מספיק קשה לתשובה.
אני מאמין כי חיונית גם הדרכת הורים. ובהדרכה גם שאלה זאת תשאל.
מידת האמון שלך במטפל זה אחד הדברים החשובים ביותר.

בהצלחה

ד״ר סמואל אליהו
פסיכיאטר ילדים ונוער
עמית במכון לפסיכואנליזה בת זמננו

שלום רב,
נראה לי שלבתי יש התקפי חרדה שהיא מנסה להסתיר.
היא בת 16 ומאד רגישה. אין לה חברות רבות אבל יש כמה טובות, היא מצליחה בבית ספר ומאד הישגית. אבל אני יודעת שדברים מסוימים מלחיצים אותה, כמו דיבור מול קהל ובאופן כללי סיטואציות חברתיות. קרה כמה פעמים, שהיא התעקשה להישאר במיטה כל היום בלי ללכת לבית ספר והיא תמיד נראתה מבוהלת קצת - מבט מפוחד בעיניים וחוסר רצון לצאת מהחדר. לחלופין, באותם ימים בהם היא לא מעוניינת ללכת לבית ספר, היא הולכת בבית מצד לצד, הלוך ושוב, בחוסר מנוחה, וכשפונים אליה כל דבר מקפיץ אותה. בימים האלו היא גם חיוורת במיוחד. כשמנסים לשאול אם הכל בסדר היא אומרת: 'כן, כן!, בתקיפות ועושה רושם שהיא רוצה שיעזבו אותה. מאחר שאין תופעות בעייתיות אחרות, אוכלת כרגיל, ישנה בסדר ושאר הזמן מתפקדת טוב ושמחה, תהיתי איך אפשר לבדוק את הסברה שלי שאלו הם התקפי חרדה.

לאורין שלום

בגיל ההתבגרות יש קושי להגיע לביתך. את רואה כנראה דברים נכונים , את רואה את הסבל של ביתך. בגיל זה המתבגרים תופסים מרחק ומנסים לבסס את עצמאותם. כל זה במחיר כבד מאחר והתופעות המתחדשות בגיל זה מתפרשים למתבגר כאשליה שהוא זה שגילה אותם ולהורה שלו אין בכלל זכות או גישה לרעינו הרוחני של המתבגר.
ניסיונותיך להגיע לביתך מחייבים אמון ורגישות לעיתוי הנכון.
הצעתי כי תספרי על עצמך או על מישהו מבני משפחתך שחווה חוויה כזאת. והתקווה שהסיפור יתפתח מרחב שבו המתבגר יוכל לפתוח את אשר בליבו.
אפשר גם להציע לראות סרט בו עלילה של פחד או אימה ושוב לקוות שביתך מפתח ערוץ למצוקותיה.
אפשר לספר לכאורה על חברת ילדות שלך או בת של אחד מהעובדים במקום עבודתך שסבלה סבל דומה ומה עשתה עם זה.
והעיקר לא לחדור לעולם של ביתך החוסר רגישות או בנימה של הצצה והשפלה. איכפתיות תוקרן גם בהעדר מילים שמנסחות זאת.
אפשר גם למצוא רגע מתאים ובמיוחד תוך עיתוי של שיח קרוב ולהציע פניה לפסיכולוג שם תוכל לדבר על גיל ההתבגרות ובלי לשתף אותך, ולהציג אפשרות זאת כטבעית ואף מקובלת. ואם יש ללה חברה שהולכת לפסיכולוג יש יעזור בוודאי.

בהצלחה
דר סמואל אליהו
פסיכיאטר ילדים ונוער
עמית במכון לפסיכואנליזה בת זמננו

מדוע צריך לקחת איקסל 50 מ"ג פעמיים ביום? ולא בלגימה אחת? ומה קורה אם לוקחים את שני הכדורים ביחד?

ליורי שלום

זאת החלטת הרופא והיא נובעת מתגובת התרופה בגוף והתפרקותה בגוף. חשוב שתשוחח על כך גם עם הרופא המטפל.

בהצלחה
ד"ר סמואל אליהו
פסיכיאטר ילדים ונוער
עמית במכון לפסיכואנליזה בת זמננו

שלום רב ד,ר אבי שפירא

ברצוני לשאול לדעתך באופן כללי, ככל שניתן.. לגבי "טופמקס" כאשר היא ניתנת בשילוב "קוקטייל של עוד תרופות לילד (15) הסובל מבעיות קשב וריכוז, אכילה מופרזת רגשית, חוסר בטחון עצבנות ועוד.. רופא פסכיאטר מבוגרים שבקרנו אצלו מייד אבחן הפרעות אכילה(דחפים בלתי נשלטים) ומיהר לרשום טופמקס בהדרגה ביחד עם קונצרטה ופרוזאק המקורי ולעניינינו... זה עשה פלאים!!!! הילד שלי שהיה ספון סגור בחדר 3 שנים ויותר0זו איננה הגזמה) פתאום ירד באופן דרסטי(טופמקס) כמעט 20 ק"ג מ97 קג. הוא היה בעננים.. מקובל חברתית חברים(אפילו בנות..) שר שמח רזה מלא עשייה וחיוניות. אני האמא קצת נבהלתי מה"הצגה של בני" הבלתי נראית טבעית, חשתי שהילד על בטריות רובוט . אף אחד מלבדי לא חש כך.. באמצע כל הכייף.. הפסקתי את זה (כי הבן שלי לא נראה שלי..) זה היה אובר ריאקטינג על גבול ליצנות... אותו רופא לא ממש הסביר לגבי טופמקס(פסכיאטר) רק הסביר שתרופה זו "נגנבה" עי הפסכיאטרים מ הנויירולוגים גם לטיפול לא רק של אפילפסיה ומגרנות!! פסכיאטר ילדים אחר חלק על תרופה זו בילדים וטען שזה גורם לפעולה בגוף של תחןשה של להקיא באופן לא טבעי. השאלה: האם תרופה זו מסוכנת לאורך זמן? האם בסדר לתת אותה לתקופה קצרה אם בכלל(לילדים) ואם היא ניתנת כמו שהבנתי עם עוד תרופות ולא באופן יחידני מה אז? ובכלל, מה אתה חושב. אני כותבת כי פתאום יש לי תחושה שהיה טוב לבני ב"קוקטייל ההוא" וכיום הוא ואנחנו מתגעגע לתקופה שבה נהנה מכל הטוב שבעולם(4 חודשים.) כיום ,המצב חזר לסורו, משקל, בעיות בטחון עצמי וכו.. ואני תוהה בעצם למה לא??? אולי יש משהו אחר במקום טופמאקס(רופא מסויים אמר שמטפלים במשהו אחר, אך לא אמר מה???) הבלבלת וחוסר האונים חוגג ככל שאנו פוגשים עוד ועוד אנשי תחום..
כיום בשבוע אחרון היינו אצל פסכיאטרית נוספת שנתנה רק קונצרטה 108מ"ג בילבד. תופעות לא פשוטות ומרובות... איך ניתן להקל על אכילה כפיתית ללא טופמקס. קשה לראות ילד כמו קיר נראה מדוכא וסחוט לא ישן בלילה ולא יכול לקום בבקר, עצבני במצבי ריבאונד(על אף שיחרור איטי של קונצרטה...) גוועלט............לא רוצה שיפסיד את הנערות שלו שיחיה כמו כולם..

לדורדי שלום

בפסיכיאטריה של הילד אנחנו פחות ממליצים על קוקטלים שכאלה.
ובוודאי שלא בהתחלה. גיל ההתבגרות מורכב והסימפטומים אינם טיפוסיים כמו במבוגרים.

איני רוצה לדון על המינונים ומצבו הנפשי של הילד.את בוודאי שצריכה לשוחח על כך עם הרופא שלך. גם מינון הקונצרטה גבוה.

יש לדעת שפסיכיאטריה של הילד והנוער אינו מקצוע הפותר בעיות בגישה של תרופות.
יש תמיד להבין גם את המצב הפסיכולוגי והמשפחתי בו הילד חי.
ולכן הפירוט הרגיש והמדוקדק של התרופות חשוב אבל לא מרכזי.( פרט לסכיזופרניה ודיכאון ממשי)

חשוב להכיר את הילד ברמת האקלים הפסיכולוגי של עברו ומצבו הנוכחי. הפרופיל הפסיכולוגי הוא מהותי . כך גם הפרופיל המשפחתי.
שילובם עם הטיפול הכימי יתנו את המענה הנכון. אגב זאת גם טענת בית החרושת לתרופות.

כמובן שאין אנחנו יכולים לבצע ניתוח פסיכולוגי ומשפחתי מעל גבי הפורום. אבל הניתוח הפסיכולוגי - משפחתי הם לב ליבו של המקצוע - פסיכיאטריה של הילד.
כל דילוג על המהות הזאת סופו לצאת בנזק.

פסיכיאטריה זה לא רפואת ילדים- בה נותנים אנטיביוטיקה עקב דלקת בגרון והריפוי מושלם (וגם לא תמיד) . פסיכיאטריה של הילד והמתבגר זה שילוב של רפואה ופסיכולוגיה. יש רק להזכיר שגדולי המטפלים הפסיכולוגים מאז ומעולם היו פסיכיאטרים....והסיבה לכך נעוצה בעובדה ששם מסתתרת המהות.

בהצלחה,
ד"ר סמואל אליהו
פסיכיאטר ילדים ונוער
עמית במכון לפסיכואנליזה בת זמננו

התקפי חרדה כבר חודשיים נמצא בטיפול ביופידבק מרגיש שזה עזר אבל יש עדיין תחושות של עייפות רבה גלי קור חזקים אין מצב רוח האם זה התקף או שיש הנוטים להגיד שזה דיבוק?

לנאור שלום

סביר להניח שהטיפול לא היה יעיל- לצערי פגשתי רק מעטים שנעזרו בטיפול זה.

רופאים אינם עוסקים בדיבוק כך שאיני יכול לענות לך על כך.

בהצלחה
דר סמואל אליהו
פסיכיאטר ילדים ונוער
עמית במכון לפסיכונליזה בת זמננו

אז איזה דרכי טיפול יש להתקף ?

הרבה דרכים
המקובל שילוב תרופות ושיחות

יש לפנות לפסיכיאטר ילדים ונוער

בברכה
דר סמואל אליהו

בני בן 6 שנים. לפני שבוע כשצחצח שיניים הוא בלע את המשחה מבלי לשטוף את הפה ואמרתי שאסור לעשות דבר כזה כי אחרת כואבת הבטן. באותו הלילה הוא החל לומר לי שכואבת לו הבטן ושהוא הולך להקיא אז הסברתי לו שזה לא נורא שבולעים משחת שיניים ולא קורה כלום.

הענין הוא שכמה ימים לאחר המקרה הוא מתעורר בסביבות 4 לפנות בוקר ומצחצח שינים. כשאני אומרת לו שלא מצחצחים בלילה ושילך לישון אז הוא עונה "אני רק מצחצח כי שכחתי לצחצח בערב".

אני לא חושבת שהוא קם כל לילה אך באותו שבוע תפסתי אותו מצחצח 3 פעמים ואחר כך הוא חוזר לישון.

נ.ב. כששוחחתי איתו למה הוא עושה זאת הוא אמר שהוא לא יודע, או מפני שהוא שכח בערב לצחצח.

האם יש לי מה לדאוג? איך אני אמורה לנהוג איתו כשאני תופסת אותו מצחצח בלילה?

אמא המודאגת שלום

קשה להמליץ כי התאור שאת מתארת חלקי מאוד.
אולם יש לנסות להפחית את הדאגות שלך ובמידה וההתנהגות תגבר או שתעבור לתחומים נוספים אז ראוי לפנות לאיש מקצוע.

בשלב זה הייתי מציע לנהוג בסלחנות ולהמתין.

בברכה
ד"ר סמואל אליהו
פסיכיאטר ילדים ונוער
עמית במכון לפסיכואנליזה בת זמננו

שלום רב,
אני אמא לבן 12 אשר לומד במסגרת החינוך המיוחד, בבית ספר לילדים עם הפרעות רגשיות ונפשיות. הילד אובחן אצל הרבה מאוד רופאים, רצתי בעבר ממומחה למומחה ועוד מגיל שנתיים בשל עיקוב בדיבור. בתחילה כמובן ניסו לשלול אוטיזם, לא ידעו בדיוק מה יש לו. יותר מאוחר הוא אובחן כסובל מבעיות רגשיות, בגיל 5 אובחן כסובל מהפרעת קשב וריכוז, היפראקטיביות, בעיות וויסות תחושתי, ובשלבים עוד יותר מאוחרים קבעו גם שיש לו תסמונת טורט... אין מסגרת לימודית אחת שהתאימה לו ממש. הוא לא נקלט טוב בכיתה מקדמת בבית ספר רגיל, בכיתה ג' נכנס לביה"ס הנוכחי, גם שם הוא לא מוצא את עצמו איננו פנוי מבחינה רגשית ללימודים כלל, מסתובב כל הזמן מחוץ לכיתה. מטופל בהרבה מאוד ריטלין + לוסטראל ( סובל גם מחרדות ) + נוזינן. בפגישה האחרונה שלנו הרופאה העלתה לפתע סברה שאולי בכלל יש לו סימפטומים של PDD ( רגיש מאוד לריחות מסוימים , חום ועוד ). בביה"ס הם טוענים שהם שהוא רחוק מלהיות אוטיסט. יש לו גם בעיות התנהגות קשות מאוד, הוא מרדן ואיננו מקבל מרות.

אני מצטערת על אורך הכתוב, ויודעת שבאמצעות האינטרנט קשה מאוד לסייע ומבלי לראות את הילד, לעיתים אני חשה אובדת עצות, אני מרגישה שאנו דורכים במקום, לא משנה כמה רופאים פגשנו, אף אחד מהם לא יודע להגדיר בדיוק מה יש לו, אומרים שהוא מאוד "מורכב ".
רציתי לדעת אם אתם מכירים מקרים דומים, האם אתם מכירים ילדים כאלו שכן פיתחו לעצמם חיים עצמאיים ומצאו עצמם מתפקדים בחברה, כמובן עם הסתייגות מתבקשת - כל מקרה לגופו.

בברכה ותודה על כל מענה

לט. שלום


את כנראה טועה במקום שהרבה טועים. אבחנה לפי ספר הDSM אין לה משמעות רבה- יש הרבה מצבים שאינם מוגדרים בספר הזה. מדובר בספר המתעדכן כל כמה שנים- ערך האהחנות זמני בלבד. כיום ברמה של דיאגנוזה רוב ההפרעות מתקרבות לאבחנות הרשומות שם. ולכן גם אין אחידות באבחונים.
אנו בהחלט פוגשים מקרים רבים העונים לנתונים שאת מכוונת.

המטרה היא לא הדיאגנוזה אלא ההערכה של הכוחות והאיפיונים שאת חלקם מתארת. הטיפול נעשה במישור ההערכה ולא לפי הדיאגנוזה כמו ברפואה רגילה. כך גם לגבי תרופות -התרופות ניתנות לפי סימפטומים ולא לפי הדיאגנוזה. וכך כלגבי ההתאמה למערכת החינוך- מה שקובע זה ההערכה ולא הדיאגנוזה.

אז ראוי לא לחפש את הדיאגנוזה אלא את ההערכה והטיפול הראוי.

בהצלחה
ד"ר סמואל אליהו
פסיכיאטר ילדים ונוער
עמית במכון לפסיכואנליזה בת זמננו

לא יודעת לאיזה פורום לפנות, האם המקרה קשור לפסיכולוגיה ומשהו נפשי או שמא נוירולוגיה ומשהו פיזי.

הבן שלי (כמעט בן 4) אומר כמעט כל דבר פעמיים. פעם בקול ופעם בשקט, כאשר שואלים אותו למה אתה חוזר על עצמך הוא אומר, אני לא! הוא לא שם לב לכך.

האם יש מה לדאוג? האם יש מה לעשות עם זה?

לסיוון שלום

אכן חשוד לתופעה כפייתית.

ולגבי פסיכיאטריה או פסיכולוגיה - הפסיכיאטריה יש רפואה ופסיכולוגיה ובפסיכולוגיה יש רק פסיכולוגיה .
רצוי כמובן לפנות לפסיכיאטר ילדים ונוער הבקיא בגיל זה.

בברכה
ד"ר סמואל אליהו
פסיכיאטר ילדים ונוער
עמית במכון לפסיכואנליזה בת זמננו

שלום,

ביתי בת 11 ונוטלת נוילפטיל טיפות שנרשם ע"י פסיכיאטרית.
היום קניתי לה עקב שיעול רב והתקררות את הסירופ להקלת השיעול.

האם ניתן לתת את שניהם יחד? בסירופ לשיעול רשום שלא ניתן לשלב עם תרופות נגד דיכאון ועם תרופות לאפילפסיה וידוע לי כי הנוילפטיל הוא לאפילפסיה).

תודה.

לענת שלום.

אין ניגוד בין תרופות . אולם תמיד חיוני להתיעץ עם הרופא המטפל.
כל רופא נוהג לשתף את המטופל שלו בידע על תרופות המתנגדות ומסכנות למתן התרופה הנוכחית- אני מניח שגם הרופאה שלך לא שיתפה אותך בכך כי פשוט אין כל התווית נגד.

בהצלחה,
ד"ר סמואל אליהו
פסיכיאטר ילדים ונוער
עמית במכון לפסיכואנליזה בת זמננו

הי, אני בת 17 ובשלוש שנים האחרונות אני סובלת מהזעה מוגברת במקומות ציבוריים במצבים שונים. פעם זה היה קורה במצבים נדירים אבל עכשיו זה קורה בתכיפות יותר גדולה באופן יומיומי. כשאני מגיעה הביתה או נמצאת עם המשפחה זה לא קורה.ולכן קישרתי את זה לחרדה. אבל אני לא מרגישה סימפטומים נוספים או לא עוברים לי דברים קיצוניים בראש. אבל ממש טיפות נוזלות לי מבית השחי. האם זה הגיוני לקשר את זה לחרדה? האם עדיף לפנות לטיפול פסיכולוגי או לפסיכיאטר על מנת לנסות ולקבל תרופות נוגדות חרדה?

לאלה שלום

לא הכל חרדה
תופעות כאלה לרוב משולבות. באם אין תחושת חרדה -תחושה שהיא מנטלית (בראש- במחשבות) אז מדובר בתופעה עצבית הקשורה בגיל ההתבגרות ובשלות המערכת העצבית הווגטטיבית, לרוב יש בתופעה גם אמת גנטית..
לרוב היא בתחום ההתעסקות של נויורלוגים.

בהצלחה,
ד"ר סמואל אליהו
פסיכיאטר ילדים ונוער
עמית במכון לפסיכואנליזה בת זמננו

עד כמה זה נדיר סכיזופרניה אצל ילדים?
יש לי קרובת משפחה שסובלת מהמחלה, ותהיתי אם זה גנטי..

סקיזופרניה נדירה מאד בילדים
לדעתי אם יש קרובת משפחה לא מדרגה ראשונה זה לא צריך להדאיג אותך
אגב הגנטיקה והסטטיסטיקה הם תמיד בעייתיים כי כשזה קורה לאדם עצמו זה 100% ולא משנה אם יש סיכוי של 10% או פחות לחלות במחלה.