פורום פסיכיאטריה ילדים ובני נוער עמוד 6

שלום , בני בן ה-6 מזה כשבוע וחצי בוכה מערב לפני יום הלימודים וממשיך בבוקר שלמחרת בטענה כי לא רוצה ללכת לבית הספר, יש לציין בכי היסטרי לא מוכן להכנס בשער בית הספר , חשוב לציין שבתחילת השנה הכל היה בסדר המורה שלו זו מורה שהוא כבר מכיר למרות שזה כיתה א, הוא הכיר אותה כבר בחט"צ, התפנית בהתנהגותו רק בשבוע וחצי הראחרונים, הוא לא מספר מדוע הוא לא רוצה ללכת לבית הספר, הוא טוען כי הוא רוצה את אמא באופן קבוע.
חשוב שהילד מביע רגש מאוד קשה עם הרבה בכי , סוג של חרדה ממשהו, במשך היום מתוך 5 שעות לימוד הוא בוכה 3.5 שעות בישיבה בכיתה , המורה והיועצת מנסים לדבר איתו הוא לא משתף פעולה , לא פותח חוברות ומחברות ללמוד , הוא מתכנס בעצמו ובוכה, המורה בשיתוף עם היועצת מבקשת כן להביא אותו לביהס למרות ההתנגדות ושכן ישב בכיתה , גם אם הוא בוכה,לא לוותר.
האם אני נוהגת נכון כאשר אני לוקחת אותו בכח, ומה אני צריכה לעשות כדי לעזור לו , אני אובדת עצות. וברור לי שהילד זקוק לעזרה.
תודה
מצורפת תמונה של כפיר עם אחותו בת השנתיים , בנוסף לכפיר אחים תאומים בני 8

שלום רב לך
ברור שהילד במצוקה והתגובה החרדתית שלו מעידה על כך. חשוב לפנות בהקדם לאיבחון וטיפול כדי להבין מדוע מגיב הילד בחרדה שכזו שלא היתה קודם לכן. אני לא בטוח שצריך לקחת בכח את הילד אם יש התנגדות כזו קשה . לעיתים אנו פועלים באסרטיביות ומנסים לא לוותר לילד אולם נראה לי שעם הילד שלך הייתי פועל בצורה שונה. בהצלחה

שלום.
אני אתן פרטים מפורטים כדי לבקש הכוונה, כי עד היום אנחנו (ההורים) הולכים בחושך.
הבת שלי היא בת 14.5.
ילדות וב"ס יסודי עברו בצורה רגילה, ללא גלים.
אנחנו גרים בק. שמונה. משפחה רגילה: הורים ללא בעיות, אקדמים, חיים שקטים. הבן בן 23.5 והבת 14.5. דירה שלנו. עובדים קבוע, ללא אבטלה.
ילד סיים תואר ראשון לפני חודשיים. תמיד היה תלמיד מצטיין, אהב לקרא וללמוד.
ילדה עד גיל 13 גם למדה, השתתפה בחוגים, הייתה ממושמעת.
ב"ס יסודי למדה בקיבוץ.
לחטיבת ביניים התקבלה בק. שמונה לכיתת מופת. סיימה כיתה ז' (מופת) עם ממוצע 72.
בכיתה ח' התחילו הבלגנים.
התחילה להתחצף, לינות בגסות, תוקפנות, הפסיקה ללמוד.הדרדרה לכיתה רגילה בחודש דצמבר. לא הסתדרה עם כיתה ועם מחנכת, החלו העדרו יות (עד אז לא נעדרה כלל), הפסיקה קשר עם החברים הקודמיים, התחילה לעשן, ולקראת פסח הועברה לכיתת מתקשים. הייתה מעורבת ב 2 מקרי אלימות (הרביצה לבנות), הייתה במעקב במשטרה (הזהרות) ובטיפול אצל קצינת מבחן. עד סוף שנה מצאנו את הבת מחוץ לבית ספר שנחשב "טוב" עם המלצה לעלות לכיתה ט' בבית ספר "ברמה נמוכה יותר".
עברנו קיץ מטורף ובסוף בעזרת עו"סית שטיפלה בנו לאורך כול הדרך התקבלנו בפנימיית "מנוף".
כיום ילדה בסכנת סילוק מהפנימיה כי לפני שבוע הייתה מעורבת באלימות (נתנה מכות לאחת הבנות) ובשבוע שעבר לקחה כמה גלולות ריטאלין, הושפזה, עברה טיפול ושוחררה הביתה.
הכי קשה להבין ולהסביר את כול הדברים, כי היא מאוד אוהבת את הפנימיה, התחברה ממבט ראשון. אבל כמו בכול דבר - היא פשוט הורסת לעצמה. יודעת שתשלם מחיר - ובכול זאת עושה את האסור, מזעזעת את המערכת ואותנו, אחר כך בוכה וכועסת.
יש לה התפרצויות זעם נוראיות, אתמול צעקה לאבא שלה "תמות כבר" רק בגלל שאמר לה לשטוף כלים.
אולי היא צריכה טיפול פסיכיאטרי, אבל איך לעשות זאת ברגע שהיא לא נמצאת בבית? ואיך להבחין האם יש צורך? ומה עושים הורים שכבר שנה עוברים סיוט יומיומי?

כמובן שטיפול בריטלין נוטלים לאחר איבחון ולא כפי שנטלה. לא ברור אם הילדה בטיפול פסיכולוגי וכמה זמן . בשלב ראשון רצוי שיהיה פסיכולוג או פסיכולוגית שיחל בתהליך של בניית אמון ובהמשך תמשיך בטיפול רציף ואינטנסיבי. בהצלחה

להוסיף שמאד מומלץ להגיע להערכה פסכיאטרית מקיפה כדי לעשות אבחנה מבדלת ואז להחליט האם זקוקה לטיפול נוסף מעבר לטיפול פסיכולוגי

בני בן 7 וחצי אובחן לפני שנה ע"י רופא ילדים עם ADHD (לא מקבל ריטלין)וע"י פסיכאטרית ADHD+OCD עם . בחודש האחרון זה פשוט בלתי נסבל
הוא לא מפסיק לשאולו אותנו"אף אחד לא ימות?" את ואבא תמיד תחיו? אין לי כלום בעין?והוא ממש בוכה למה את ואבא הולדתם אותי בגיל מאוחר?בן כמה אבא יהיה כשאני אהיה בן 60? בנוסף הוא ממשיך לסוגר חלונות בחדרו ואת הדלת כניסה לחדרו דבר שנוהג לעשות כבר שנתים, הטקסים הולכים ומתגברים אצלו.
הוא לעולם! אינו יושב לאכול מבלי לפתוח טלבזיה זה ממש רפלקס מותנה. בנוסף הילד אימפולסיבי ואובססיבי הוא ממש מתיש אותנו! למשל עכשו חג רה"ש מאתמול שואל מה נעשה החג? וחיבים ליצר לו גירוים ולספק שעשועים... גם בשבת זה ככה ובשישי ברגע שביה"ס מסתים.. גם כשאומרים לו "תמצא מה לעשות" "תעסיק את עצמך.."הוא לא מוצא את עצמו. הוא בכתה ב לאחרונה הכנסתי אותו למועדונית אחרי הלימודים כי משעה 4 הוא משגע אותנו שרוצה ללכת לחברים והרבה מהם משיבים בשלילה . המועדונית מספקת לו מסגרת עד 4 הוא מקבל שם ארוחת צהרים אבל... מלפני שבועים מהרגע שהחל לבקר שם ומהיום הראשון הוא בוכה שלא רוצה להמשיך... למה ? כי יש יותר מידי חוקים, שיעורים הוא לא עושה שם כי הוא הבהיר חד משמעית שאם יכן שם שיעורים הוא לא רוצה ללכת לשם יותר, הנחתי לו וביקשתי שלעת עתה אנחנו נכין איתו. כי אני רוצה שה"נחיתה" שלו במועדונית תהיה רכה אבל גם זה לא עוזר!
בקיצור, הוא בן זקונים הרביעי בבית ומתיש אותנו. וגם את אחיו.
מהבקר הוא שאל אותי כבר 50 פעם אם לא נמות ואף אד לא ימות! כל שינוי כמו רצון למכור את הבית ולעבור לבית אחר , חדש בישוב בו אנו גרים ישר גורר תגובה קיצונית מצידו... רופא שינים מעורר אצלו חרדה וכל רופא, הוא מתחיל לבכות נורא...
הפסיכיאטרית רוצה לתת לו טיפול ברספונד +סימבלטה.
אשמח לתגובתיכם, אני על סף אישפוז!מתלבטת אם להתחיל טיפול תרופתי . הוא מטופל טיפול רגשי רגיל ורכיבה טיפולית משה חצי שנה והמליצו לי על CBT
כל עיצה\המלצה תעזור!....

לדעתי במצב החריף הזה אין מנוס מלשפר את האובססיביות הקשה (OCD ) לפני שמטפלים בהפרעת הקשב. ריטלין יכול להחמיר את האובססיביות והחרדות. כדאי לפנות בהקדם לפסכיאטר ילדים ולהתייעץ ואולי לשקול טיפול תרופתי נגד הכפייתיות. בהחלט שילוב של CBT הוא מומלץ מאד . בהצלחה

שלום, יש לי ילד בן 7 וילדה בת 4. כאשר הילדה היתה בת שנתיים, היא נכנסה בטעות למעלית והתחילה לעלות ולרדת במעלית לבד. (אציין שהיה זה בשעת בוקר בדרך לעבודה, וביקשתי מבני שהיה אז בן 5 שיישאר איתה לשנייה ליד המעלית כי נכנסתי הביתה, הילד הלך אחרי וכך בעצם היא נכנסה למעלית, אני האשמתי אותו בכך וצעקתי עליו וכאן הכל מתחיל - ברור שטעיתי ואח"כ גם הסברתי לו שאני היא האשמה כי גם הוא ילד ואני זו שהייתי צריכה להישאר איתם), היום כאמור בני בן 7 ומאז הוא בחרדות שמא יקרה לאחותו משהו, הוא מבטל את עצמו ונותן לה כל מה שהיא רוצה, רק שיהיה לה טוב ושהיא לא "חלילה" תבכה... הוא לא מפסיק להאשים את עצמו על המקרה שקרה במעלית, הוא נהיה קלסטרופובי בכל פעם שנכנסים למעלית, לא מוכן לסגור דלתות (חדרים, שירותים וכו'), מגונן על אחותו בכל הזדמנות (בגן שעשועים הולך אחריה ולא משחק עם חברים - לדוגמא), היו מקרים שאף החזיק אותה ולא נתן לה ללכת. היינו בטיפול פסיכולוגי, הפסיכולוג ניפגש פעם אחת עם הילד ועוד 3 פעמים איתנו, ההורים. נתן לנו מס' כלים כיצד להתמודד, כמו להחזיק אותו (אפילו פיזית אם צריך) כאשר הוא שואל איפה היא, ז"א להגיד לו שזה לא עניינו, שאנחנו, ההורים יודעים איפה היא וממש לא לענות לו ע"כ, לתת לו להתמודד עם הפחד. הסברנו לו שאנחנו דואגים לה כמו שאנחנו דואגים לו ושזה לא תפקידו, שהוא יכול לשחק עם חברים והוא לא צריך לשמור עליה. זה עבד לתקופה מסוימת ועכשיו זה חזר שוב ולדעתי כרגע, המצב גרוע יותר !!! הכל התעצם, אתמול הוא נכנס להתקף חרדה שבעלי ממש נאלץ להחזיק אותו פיזית ולא נתן לו לצאת מהבית כדי לראות איפה אחותו (שהחליטה להישאר ליד המעלית ולא להיכנס הביתה כי כעסה על משהו), הוא השתולל, והתחיל לצרוח את השם שלה כדי שהיא תיכנס הביתה, רק כשהיא נכנסה, הוא נרגע. אציין בנוסף שבפעם הקודמת היו לו "טיקים" של כיחכוחים מהגרון ואחרי הטיפול הפסיכולוגי זה נרגע, כעת, חזר שוב. הרבה פעמים אנחנו שמים לב שהוא מבקש ללכת איתי או עם בעלי לבד ושהאחות לא תבוא, ברור לנו שזה מקל עליו שהיא לא איתו. חשוב לי לשמוע דעה נוספת על העניין ומה צריך לעשות כרגע. הוא ממש אובססיבי לאחותו.

כמובן שקשה לתת תשובה מעמיקה באינטרנט למרות שבהחלט יש כאן היבטים רבים פסיכולוגים , משפחתיים . לדעתי כדאי לשקול גם טיפול תרופתי בנוסף לטיפול הפסיכולוגי בכדי לעצור את מעגל החרדות (פוסט טראומה). בד"כ רוב רובם של הילדים לא נוטלים תרופות לאורך זמן וזה זמני בלבד. לאור הניסיון הרב של טיפול פסיכולוגי שווה לנסות ערוצים חדשים. בהצלחה

שלום לכם

יש לי בעיות חמורות עם בני בכורי בן ה 12.5 והומלץ לי איבחון פסיכיאטרי דחוף ביותר הפניה יש לי הבעיה היא שאנחנו מאזור צפון ואני לא מוצאת פסיכיאטר ילדים שיהיה מעולה ומהאזור שלי....
אשמח עם תמליצו לי על כמה מעמיתכם לעבודה ואגב אני שייכת לכללית.
תודה רבה

שלום רב לך
כמובן שבפורום לא ניתן להמליץ על פסכיאטרים. תוכלי לפנות לכללית ולשאול מי עובד אתם . אני בטוח שתמצאי אנשים טובים. בהצלחה

שלום בני החל בשנת הלימודים הנוכחית את לימודיו בכיתה א והוא לא מעוניין לפתוח חוברות ומחברות בכיתה ובכלל לא משתף פעולה עם המורה בבית אני פשוט מכריחה אותו לשבת איתי בכדי ללמוד והשלים את הפערים מול הכיתה הוא לא רוצה לעשות כלום ופותר עצמו בכך שהוא לא יודע ושהוא לא חכם והוא רוצה לחזור לגן הבעיה של חוסר הרצון שלו ללמוד החלה כמובן בגן והוא עבר אבחונים אצל רופאה התפתחותית וזו אמרה כי קיים איזהשהוא קושי רגשי אצל הילד ויכול להיות כי נצטרך בהמשך לעשות אבחון של קשב וריכוז(היא ייעצה להמתין עם זה מעט) הוא נרשם לחוג רכיבה התפתחותית ומאוד נהנה מכך אך מעבר זה לא שיפר אצלו עוד משהוא בנוסף בתור אמא אני חשה כי הילד אינו מוגבל שכלית אלא פשוט מפחד לא להצליח או לטעות ולכן נמנע בכלל מלנסות ובעקבות כך הוא מפריע בכיתה ומסומן כילד בעייתי יש לציין כי בית הספר לא מבין ולא עוזר לי כלל עם הילד אלא ממש מנסה להרחיק אותו אני קבעתי תור לפסיכאטרית באופן פרטי אך בנתיים אני מפחדת שייפתח פער גדול מבחינה לימודית מה עושים?

לעינב שלום.

טוב עשית שקבעת תור לפסיכיאטרית.
מדובר בתחילת שנת לימודים, ודברים משתנים.
תקוותי שכך גם יהיה.
הפרעת קשב וריכוז לרוב אינה הגורם למצבים שכאלה.
ובעיות רגשיו מחייבות הגדה לאופיין וטיבן.

בהצלחה
ד"ר סמואל אליה
פסיכיאטר ילים ונוער
עמית במכון לפסיכואנליזה בת זמננו

רציתי לברר איך מאבחנים אספרגר?רקע-אחרי שיחה של 20 דקות לפני 4 ו-3 שנים הומלץ לבני ריספרדל עקב טיקים וקשיים חברתיים.האב(לא גרים ביחד) מסרב.עשה לו אבחון פסיכולוגי מקיף ובני הוגדר עם "פיגור שכלי קל בהתמצאות בחיי יום יום".וגאון בלימודים...
הייתי מתחילה מביקור אצל פסיכיאטר בקופה(עבר 3 שנים),אבל האב מחזיק את בני "בשחור" והוא לא נמצא אצלי כלל(אומנם כל הזכויות אצלי!).לכן אני רוצה לברר מה הוא כל התהליך.יש דיון בבית משפט ואני קצת בונה עליו....
לי נראה (ועוד אנשים) שיש לבני אספרגר בנוסף לכל מה שגילו(או במקום) והפסיכולוגית שעשתה אבחון לפני 3 שנים אמרה שזה מאבחן פסיכיאטר.שכן המליצה על בדיקה פסיכיאטרית.אבל...הצד השני עושה כרצונו בלבד.
בעיה נוספת-האם נדרש שיתוף פעולה מילד(במקרה שבית משפט יחליט על בדיקה)?הרי זה לא בדיקת דם...כי אז המצב לגמרי אבוד.הוא יעשה רק מה שהאב ירשה לו.לדוגמא,לא נראה שיסכים לקחת תרופות(גם לא מסוגל לבלוע,רק אם זה סירופ ותמיד חושד מה זה כי אבא ביקש לחשוד).
תודה מראש...

לשרה שלום

אכן מדובר באיבחון פסיכיאטרי- אולם יש לקבל גם את הסכמת האב.
במידה ואין הוא מסכים יש לפנות לערכאות.

בהצלחה
ד"ר סמואל אליהו
פסיכיאטר ילדים ונוער
עמית במכון לפסיכואנליזה בת זמננו

בפס"ד אצלי מצויין שאני רק צריכה לידע את ההורה השני.בכל מקרה כשהוא ביצע אבחון פסיכולוגי לא ענינה אותו כלל דעתי.
אבל אני חייבת לדעת מה הוא תהליך.כדי לספק את הנתונים לבית המשפט(ובינתיים להוציא לאב מכתב רשום) ולא רק לבוא ולדרוש אבחון.אי-אפשר לדרוש הכל בדיון אחד...

שלום רב,
בני בן 10 ילד רגיש סובל מחרדות על רקע חושי-רעשים,מקומות חשוכים ועוד.
קיים קושי בוויסות חושי-רגשי והתנהגותי+קשב וריכוז. קושי עם שינויים והסתגלות.
מהיותו בן 5 וחצי נעשה ניסיון ברטלין שגרם לתופעות לוואי קשות ולכן בהמלצת נוירולוג
המתנו לגיל 7 ומאז נעשו נסיונות תרופתיים רבים כגון:רספירדל,פריזמה,נוילפטיל ,סוגי רטלין ולכולם הגיב בתופעות לוואי קשות ובהמלצת פסיכיאטרית ילדים פנינו לרפואה משלימה ,שימוש בריכוזית ,אך ללא הועיל. נעשה שוב ניסיון תרופתי עם רטלין LA20
אך הילדון סרב לבלוע ,היה חרד מהבליעה וכשרוסק הכדור החל עם רגישות בפה שמר לו,החל לרדת במשקל ,היה זוומביט. שוב נעשה שימוש במדבקות רטלין ביבוא שלא הועיל ניסיון נוירופידבק ,אך ללא תוצאות ומדצמבר 2010 הילד לוקח רבע כדור אדרל ובשנה הזו היו עליות ומורדות ובבית הספר התייאשו ממנו
והעבירו אותו לביה'סמיוחד שגם שם מתחילים לראות את הקשיים ההתנהגותיים לאחר שבועיים . וכבר נאמר לנו תנו לו תרופה ,למרות שהוא משתמש באדרל.
מה עושים? פסיכיאטרית הילדים טוענת שהוא מגיב לא טוב לתרופות ויש לחכות שיגדל, גיל בגרות. תור אליה יש עוד חוודשיים.
בינתיים צובר חוויות שליליות ונאלץ לעבור מסגרות .הילד הינו עדין ורגיש .

תודה שולי

לשולי שלום

את מוכחיכה שוב עד כמה שמניפולציות כימיות אינם הטיפול האולטימטיבי.
מאז השתתפותי בפורום אני חוזר ומכריז שכל טיפול תרופתי חייב להיות משולב עם טיפול נוסף. לפעמים ולא מעט פעמים השילוב הוא זה שיוצר את האפקט.
רצוי גם שהוא ייעשה אצל בצורה אינטגרטיבית.

בהצלחה,
ד"ר סמואל אליהו
פסיכיאטר ילדים ונוער
עמית במכון לפסיכואנליזה בת זמננו

שלום!
חברה שלי סיפרה לי שהיא קיבלה הוראה מפסיכיאטר לקחת ריבוטריל.
היא קראה קצת על התרופה באינטרנט וגילתה שהיא מקבילה לקלונקס, ושמשתמשים בה להפרעות מניה דיפרסיה ולדו קוטביות ועוד דברים כאלה. היא ממש נלחצה מזה והפסיקה לחפש אבל היא בלחץ מזה שהיא אובחנה עם הפרעה כלשהי (דו קוטבית או מניה דיפרסית) והיא לא יודעת על כך. האם זה ייתכן? ומה השימושים של התרופה?
תודה
עדי.

לעדי שלום

אין קשר כלל- תרופה זאת ניתנת גם באפילפסיה. רצוי לא לקחת את התרופה לתקופה ארוכה. מדובר בטיפול שאינו ספציפי לחרדה. ואין מדובר בהפרעה דו קוטסית וכו".
בפורום אנו תמיד ממליצים להעמיק את הקשר עם הרופא המטפל כדי למנוע פרשנויות כה מוטעות.

בהצלחה
ד"ר סמואל אליהו
פסיכיאטר ילדים ונוער
עמית במכון לפסיכואנליזה בת זמננו

למומחים שלום

אני לא יודעת כיצד לתאר את הדברים, אני מאוד מקווה שאהיה ברורה.
ביתי בת 5 החלה בימים האחרונים לעשות פעולות מוזרות של סימטריה בגוף. למה הכוונה?
כשיד ימין נוגעת במשהו / משהו נוגע בה, למשל נוגעת בקיר, בצידי הגוף שלי כשאנחנו הולכות אחת לייד השניה, קצה השולחן, מגבת רטובה וכו'... היא מייד תגע עם יד שמאל באותו דבר ובאותו מקום שבו היד השניה נגעה למשל מרפק, גב היד וכדומה. היא כאילו צריכה את אותה התחושה בדיוק בשתי הידיים. בנוסף היא עושה פעולות של יד אחת בשתי ידיים, למשל מגרד לה באוזן אחת, היא תגרד בשתי האוזניים, צמה אחת מפריעה לה היא תעשה את אותה תנועה גם ביד השניה למרות שהצמה (שיער) לא מפריע באותו הצד וכדומה.
באחת הפעמים ששאלתי אותה מה היא עושה (כשניסתה לשחזר מגע ביד אחת) היא אמרה "היד הזו נגעה במשהו קר אז גם היד השניה רוצה לגעת במשהו קר". נראה שיש לה סוג של מודעות למה שהיא עוברת אבל ברוב המיקרים נראה שהתגובה היא אוטומטית.

חשוב לי לציין כי לבעלי , אבי הילדה כמובן, יש את אותה תופעה. הוא מגדיר זאת כצורך בסימטריה. זה לא משהו שניכר לעיין למי שלא יודע על כך והוא חי עם זה חיים נורמליים לחלוטין. ברור לי שאצל ביתי לא הייתי מבחינה כלל בתופעה לולא הייתי מכירה זאת מבעלי.

השאלות שלי הן כאלה:
1. האם זה מוכר לכם כתופעה מסוג כלשהו? אם כן מהיא ומה המקור שלה?
2. מה לדעתך עלינו לעשות כעת?
3. למרות שיש את זה לבעלי אני מאוד דואגת האם בצדק?

מקווה לעזרה כל שהיא
תודה מראש
מיכל

למיכל שלום

מדובר בתגובה כפייתי מובהקת. תופעה נוירופסיכיאטרית לא נדירה.
יש לפנות לפסיכיאטר ילדים ונוער- יש פיתרון לתופעה.
מקבל לטפל רק אם יש סבל.

בהצלחה
ד"ר סמואל אליהו
פסיכיאטר ילדים ונוער
עמית במכון לפסיכואנליזה בת זמננו

תודה על התגובה
רציתי לדעת האם יש שם לתופעה הספציפית של צורך בסימטריה
והיכן ניתן לקרוא על כך.

בתי בת 16 סובלת מתנועת יד ימין לא רצונית .היד עולה למצח ביד עם זה העיניים מתגלגלות לה והיא מאבדת את קו המחשבה לאותן מאיות שניה של התנועה.
זה התחיל לפני בערך כ-9 שנים (לפני כן סבלה ממצמוץ חזק ומהיר בעיניים שהפסיק ועבר לתנועת היד.)
היא הייתה במעקבים של נוירולוג שטען כי התנועה איננה נוירולוגית אלא פסיכולוגית/רגשית /התנהגותית. הוא היפנה אותה לפסיכיאטר על מנת לתת לה תרופה להפסקת התנועה +ליווי של פסיכולוג.
אנחנו מירושלים ,למי לפנות?

שלומות

אין הפורום שלנו מסגרת המלצות והפניות מסיבות אתיות ברורות.
אין אנו שופטים את מלאכת עמיתינו אנשי המקצוע - אנחנו רק מייעצים.

רצוי לפנות לפסיכיאטר ילדים עם הכוונה ודגש ביולוגי מאחר והפעילות המתוארת עדין חשודה בעיני לתגובה בעלת מרכיב אפילפטי.

אפשר להתיעץ על כך עם רופא הילדים שלכם או עם גורמי הקופה.

בהצלחה
ד"ר סמואל אליהו
פסיכיאטר ילדים ונוער
עמית במכון לפסיכואנליזה בת זמננו

בהמשך לפנייתי הקודמת , האם ישנה תרופה שעוצרת את התופעה ?
האם התופעה מוכרת אצל ילדים/אנשים אחרים? האם זו תנועה לא רצונית ייחודית או מוכרת?
מה הגורמים האפשריים לתנועה?
האם ישנה דרך לגרום להפסקת התנועה?

אין תשובה חד משמעית. התנועות הם שילוב של גורם נוירולוגי - איבוד תפקוד יחסי של מערכת מונעת תנועות לא רצוניות - היא מתגברת במצבי לחץ.
לכן יש רושם שמדובר בתגובה המותנת בנסיבות פסיכולוגיות. אולם האמת שמדובר בשילוב בתקלה נוירולוגית ושילוב מרכיב פסיכלוגי.
הטיפול בהתאם, במידה והאירוע קל הטיפול פסיכולוגי ויש גישות שונות ואילו במצב קשה יש צורך בתרופות בנוסף לגישה הפסיכולוגית.

בהצלחה

שלום. אני אמא לילד בן 6 ו10 חודשים. האבחנה PDD . ילד גבוה מהרגיל קוגניטיבי. היץה התלבטות גדולה לגבי ביה"ס - כיתה רגילה עם סייעת או כיתה תקשורתית. החלטנו תקשורתית. עם כניסתו לביה"ס מצבו רגשי של הילד הדרדר - חזר לישון עם הורים , אחרי חזרה הביתה רק בוכה ומבקש לא ללכת לביה"ס, הקאות בבוקר, כאבי בטן , פחד נטישה גם אחרי ביה"ס חוסר שמחה ועוד. בבקרים היה צריך ךהפעיל בביה"ס כח פיזי רב כדי לתלוש אותו ממני ולהחזיק עד שאני אברח. צוות מדווח שאחרי זה ילד נרע והיה שקט יום שלם. אחרי חגים ילד לא חזר לביה"ס. בשום צורה - כולל גרירה בכוח. הוא ממש השתגע. עד היום הוא נמצא בבית. אין לי ספק שילד שלי לא בשל רגשית וחברתית לביה"ס. הוא אומר שכיף לו בבית איתי, ושהוא לא אלמד לעולם , כאשר אנחנו לוחצים הוא אומר "למה נולדתי בכלל" או " למה יש רק סידורים בעולם". ילד מקבל רספרדל 1 CC. התרופה מאוד עוזרת - הוא מאוזן , אין פסיכוזות. שבוע אחרון ניסינו להוסיף ריטלין - 10 CC. בסדר גמור , לא מנטרל את ריספרדל. בשעות של השפעת הריטלין ילד מרוכז, לפחות אפשרי ללמד אותו , הוא מוכן לשבת וללמוד למרות שלא כייף לו. שאילה - קודם כל האם זו תופאה נפוצה שלוקחים גם ריספרדל וגם ריטלין. וגם - בטח שהוא לא ילד יחיד שמסרב להגיע לביה"ס. מה עושים איתם? תודה.

אשמח לדעת מה קורה איתו היום?

לטניה שלום

אין ספק ששינוי מערכת חינוכית בילד המוגדר כלוקה בהפרעת תקשורת הוא מקור למשבר.
אני מקווה שהילד עבר הכנה למעבר.
שילוב טיפולי בריספרדל וריטלין אינו נדיר בהפרעה זאת.

הליווי הטיפולי של גורמי פסיכיאטריה של הילד וגורמי חינוך -פסיכולוגיה בנקודה זאת חשובים ביותר.
מצבי משבר אילו סופם לחלוף, ואני מקווה שזה יתרחש במהרה.
כל משבר הוא גם מנוף לצמיחה וגדילה ואני תקווה שכך יהיה גם כאן.

יש לשלב את כל גורמי טיפול ובמיידי שכן העדר הליכה לבית ספר הוא מקור לצרות רבות
אנו מתיחסים להמנעות מביקור בבית ספר כמצב חירום.

בהצלח
ד"ר סמואל אליהו
פסיכיאטר ילדים ונוער
עמית במכון לפסיכואנליזה בת זמננו

שלום! בני בן ה-12 מתלונן בתקופה האחרונה על מחשבות טורדניות שמציקות לו מאד כגון שהוא חיב עכשיו לגרד בראש -למרות שאין לו הרגשת גרוד או שהיום יקרה לו משהו רע...אני דואגת מאד ולא יודעת מה להגיב האם זו הפרעה נפשית? האם ללכת לפסיכולוג או לפסיכיאטר? האם יש צורך בטפול התנהגותי או תרופתי?-עלי לצין שבמשפחה המורחבת יש הסטוריה שי בעיות נפשיות-אנא עזרו לי.תודה

לגיטה שלום

חשוב לדעת שכל פסיכיאטר הוא פסיכולוג לכל דבר ההיפך אין זה נכון.
הפסיכולוגיה הקלינית הטיפולית נוסדה על ידי פסיכיאטרים.
וגדולי המקצוע בתחום היו מאז ומעולם פסיכיאטרים.

בימינו יש פסיכיאטרים המעמיקים בטיפול פסיכולוגי ויש שפחות מעמיקים. אולם כך הדבר גם אצל פסיכולוגים.

הצעתי כי תפנו לפסיכיאטר מאחר והתלונות שאת מציגה מחייבות הערכה כוללנית על ידי איש מקצוע רפואי ולא פסיכולוג.

בהצלחה
ד"ר סמואל אליהו
פסיכיאטר ילדים ונוער
עמית במכון לפסיכואנליזה בת זמננו

היי,
אני בת 17. בזמן האחרון לפני השינה אני מרגישה מוזר...כאילו אני מתנתקת מהגוף, מין תחושה של נפילה. לפעמים ממש לפני ההירדמות נדמה לי שאני שומעת קולות ורעשים בחדר. אני לא יודעת אם זה קשור אבל אני עולה לי"ב ובשנה האחרונה (יא') היה לי ממש קשה בבית ספר ולעבור את הבגרויות. יכול להיות שזה עד כדי כך משפיע עליי? אני ממש לא רוצה להתחיל את שנת הלימודים... אני לא יודעת מה לעשות, לא שמעתי שדבר כזה קרה למישהו... מה אתם אומרים??
תודההה!!
שמרית

כמובן שחשוב שפסכיאטר מומחה לנוער יבדוק אותך ויאבחן את סוג ההזיות. חשוב במיוחד כדי לשלול בעיות שהטיפול בהן שונה על פי הבדיקה. בברכה

לאן ניתן לפנות במקרה של הורים מבוגרים, דלי אמצעים שלקחו ילד לאימוץ בגיל 4 (כיום הוא בן 25). הילד חולה נפשית וצורך כדורים על בסיס יומיומי. הילד אגרסיבי מילולית, צועק כל הזמן ומדבר ללא הפסק ואף הגיע למצב שהרים יד על אימו.

ההורים לא יכולים להחזיקו בבית וזקוקים למסגרת כלשהי עבור בנם.
הוא היה בעבר בהוסטייל אך הילד לא רצה להיות שם יותר.

מי יכול לעזור במצב כזה? הילד כבר מטופל בתחנה לבריאות הנפש אך אין מענה מבחינת המסגרת בה הילד יוכל לשהות.

לאן ניתן לפנות?

הילד בן 25 מדובר בגיל שהוא מעבר למנדט שלנו.

אולם גם לשאלתכם תשובה. יש גם מסגרות סגורות לאנשים שלא הצליחו להלט בהוסטל.

אתם צריכים לבל את עזרה במסגרת בריאות הנפש שם אתם מטופלים.

אגב, תמיד אפשר גם לפנות לחות דעת נווספת לפסיכיאטר שיקומי.

בהצלחה
ד"ר סמואל אליהו
פסיכיאטר ילדים ונוער
עמית במכון לפסיכואנליזה בת זמננו

שלום,
בתי בת ה-18 נולדה בשבוע 28 להריון. בלידה התרחש שטף דם במוח, וכיום יש לה שיתוק מוחין בדרגה יחסית קלה והידרוצפלוס המטופל ב-VP שאנט.
מגיל צעיר מאוד יש לה התפרצויות זעם. בגיל 16 היא עברה איבחון אצל פסיכיאטר. הוא איבחן אצלה נטיה כפייתית חרדתית ורשם לה ציפרלקס.
התרופה עזרה - תדירות של התקפי הזעם ירדה מאוד. אך לאחרונה ההתקפים שוב חוזרים בתדירות ועוצמה רבה, למרות התרופה. הבת מתפרצת מכל דבר קטן על כל בני המשפחה, כולל אחיה בן ה-6, צועקת ומגדפת, ולפעמים גם מרימה עלי יד. ברוב המקרים אני לא מצליחה להרגיע אותה, וההתקף יכול להימשך עם עליות וירידות שעות ארוכות, אפילו יום שלם.
מיותר לציין שזה מאוד מקשה על החיים בבית. האווירה בבית קשה ומתוחה, כי הבת עלולה להתפרץ בכל רגע.
שאלותיי:
1. האם קיימות תרופות אחרות שיותר מתאימות למצבה? (קבענו תור לפסיכיאטר, אך רציתי לברר באופן כללי).
2. היא מתנגדת חזק מאוד ללקיחת התרופה. זהו אחד הנושאים להתקפי הזעם. האם יש דרך לשכנע אותה שהתרופה היא חיונית עבורה?
3. האם יש מסגרות בהן היא תוכל לגור ולקבל טיפול אם החיים בבית יהפכו לבלתי נסבלים?
בתודה מראש על תשובתכם.

התשובה חיובית לגבי כל השאלות.

יתכן וצריך לשנות את הטיפול.
כמובן שיש מסגרות של הוסטל אבל יש להערך ולהכין את הקרקע לכך.
בעיות ההענו מחייבות קשר משמעותי בין הרופא לנערה- ועבודה עם ההורים על כך.

מקווה שעזרתי במשהו- אני בטוח שתקבלו המשך עזרה אצל איש המצוע אותו ביקרתם בעבר.

בצלחה
ד"ר סמואל אליהו
פסיכיאטר ילדים ונוער
עמית במכון לפסיכואנליזה בת זמננו

שלום
אני בן 14 ושאני מתעצבן אין לי מספיק עביר
אני לא יושן טוב בלילה
לא אוכל טוב
ואני פוחד ללכת לפסיכיאטריה אומרים לי שזה דופק הרבבה בחיים וגם בצבא

שאני רב מכות אני רועד כמו רטט
גם כשאני יושב יש לי מכומות שזזים בגוף
עם אפשר לעשות דיקור סיני בגיל 14

פסיכיאטר הוא רופא כמו כל רופא.
גם כאשר הולכים לרופא לב או כליות והוא מוצא משהו אז יתכן והתוצאות אינם לרצונך
אבל אתה מקבל אותם כי זה המציאות.
פסיכיאטר אותו דבר.

חבל שאתה סבור שפסיכיאטרים מזיקים ופוגעים.
ולמה אדם שלמד רפואה ירצה להזיק?
זה כנראה רק הפחדים שלך... וחבל...
אתה רק מפסיד עזרה מאיש מקצוע.

אגב מה שיש לך זה לא בהכרח פסיכוזה.

רפואה שלמה
ד"ר סמואל אליהו
פסיכיאטר ילדים ונוער
עמית במכון לפסיכואנליזה בת זמננו

שלום,

אחותי בת 18 והיא סובלת מגיל 15 מהתקפי זעם שמתבטאים באלימות פיזית ומילולית.

היא עוברת בצורה קיצונית ממצב של שמחה למצב של כעס והיסטריה.

כאשר היא בהתקף זעם, זה נראה שהיא במצוקה ולא מצליחה לצאת מהמצב אליו הכניסה את עצמה. שלעיתים רבות נגמר בבכי היסטרי ולוקח לה זמן רב להירגע.

היו 2 ניסיונות התאבדות לאחר התקפים קשים, בראשון היא ניסתה לקפוץ מרכב במהירות גבוהה ובשני היא ניסתה לחתוך את ורידיה.

חשוב לציין שהיא טופלה שנים ב- קונצרטה להפרעות קשב וריכוז אשר גרמו להתקפי דכאון ובכי ממושך.

בנוסף, אני רוצה לציין שתדירות ההתקפים ירדה משמעותית בשנה האחרונה, אבל כאשר ישנו התקף הוא בעוצמות חזקות מאוד,

עד כדי כך שלאחר ההתקף היא מבוהלת מהמצב שאליו הביאה את עצמה ולנזקים שגרמה.

אני לא יודעת מה לעשות,

מצד אחד אני דואגת לה ורוצה לעזור ללא התקפים ושתהיה מאושרת.

מצד שני, אני מאוד מפחדת מטיפול תרופתי, מכיוון שלפי מה שקראתי היא עלולה לפתח תלות בתרופה והלגיע למצב שהיא מפחדת להתנהל בלעדיה.

מה עליי לעשות??????

בהחלט מצב שדורש טיפול ואיבחון אינטנסיבים. האם היא בטיפול ומעקב פסכיאטרי ?

היא הייתה בטיפול פסיכולוגי מתמשך אצל שלושה פסיכולוגים שונים, אשר לא עזר להתפרצויות, אך כן גרם לה להיפתח ולהכיר בבעייה.
אצל פסיכאטר היא הייתה פעם אחת והוא אבחן אותי כמי שסובלת מהפרעת מצב רוח והמליץ על טיפול תרופתי בוולפורט.
את הטיפול התרופתי היא לא קיבלה מכיוון שההורים שלי לא הסכימו לכך, מחשש שזה יגרום לתוצאות בלתי הפיכות במוחה.
מה לעשות? היא אחותי והיא סובלת....

אין פתרונות קסם. לדעתי אין מנוס מפניה לפסכיאטר בשנית. אני לא רואה דרך אחרת.
תרופות לא תמיד פותרות את הבעיה אולם גורמות להקלה במצב ומשפרות את איכות החיים.

שלום,

האם נער שעבר מספר התקפים פסיכוטיים,בהם ראה דמויות ונלחם עימם תוך כדי ההתקף, עיניו הפכו אדומות ואף העלה הדמות על הנייר,תוך הסבר כי היא מלווה אותו וכאילו רוצה להורגו,אשר זוכר את ההתקף ומודע לכך שהדבר לא הגיוני, ועפ"י המלצת פסיכיאטרית ילדים ונוער הוחל טיפול בריספרדל לתקופה מסויימת ולאחר הטבה הופסק הטיפול.

האם נער כזה יכול לשרת שירות קרבי בצה"ל?
האם צה"ל מאפשר זאת?

תודה.

לשיר שלום

איני דובר צה"ל - יש לשאול זאת את אנשי הצבא.
אולם מנסיוני המצב שאת מתארת אינו כשר לשירות צבאי.

יש להעיר שכל מקרה לגופו. ואין מדובר בסוגיה מקצועית אלא בהחלטת גורמי צבא והם האמונים על נושא זה.

בהצלחה
ד"ר סמואל אליהו
פסיכיאטר ילדים ונוער
עמית במכון לפסיכואנליזה בת זמננו

הנער משרת בצה"ל, עדיין בשלב המיפוי ליחידות. השאלה האם יש סיכוי ולו אפסי כי ישרת בקרבי?

אם הבחור לא אושפז במחלקה סגורה מעבר לשבוע המידע אינו עובר באופן אוטומטי לגורמי הצבא.
חובת דיווח היא על בני המשפחה- מאחר ויש סיכוי שמצבו יורע בשירות צבאי מלחיץ.
החובה חלה גם על הרופא הפסיכיאטר שטיפל בו בעת האחרונה בסמוך לגיוסו.
באם לא היה במעקב פסיכיאטרי בעת האחרונה המצב אחר.
הצבא מבקש מרופא המשפחה מילוי פרטים רפואיים על נער - ומצב מהסוג שאת מתארת מחייב דיווח גם של רופא המשפחה, אולם יתכן ופרטים אילו לא נרשמו בתיק.

יש לדעת כי הרקע המתואר ללא ספק מהווה סיכון עצמי בשירות ביחידה קרבית.
במידה ותכול הרעה עקב השירות, הכרתו כנכה צהל לא תהיה קלה - כי המידע שנמסר לצבא לא היה מדויק.

שלום ד"ר,
הנער לא אושפז במחלקה סגורה, מכיוון שהיה מודע למצבו (מה שלא קורה בד"כ בהתקפים מסוג זה לדברי הפסיכיאטר).

המידע נמסר לצבא.
כולל מכתבים מהפסיכיאטר.
כמוכן, לאחר ציון אירועי העבר,הפסיכיאטר רשם כי אולי יש לשקול העלאת פרופיל.

האם הדבר שכיח?
האם הצבא יכול אכן לשקול העלאת פרופיל מבלי לחשוש חלילה מהישנות אירועים מסוג זה?

תודה על המענה ד"ר,
כמובן,כפי שאמרת אין הוא מחליף את חוות דעת הצבא, ו/או הפסיכיאטר שטיפל בו.
לצורף הרחבת הידע האישי ותו לא.

תודה רבה !

כמובן כאדם שאינו מיכר על בוריו את האירוע איני יכול להציג עמדה.
אולם אדם שעבר אירוע פסיכוטי מובהק וטופל על האירוע- והאירוע חזר על עצמו וטופל יש נחיצות מקצועית להכיר בפרופיל מגן בשירות צבאי לצורך הפחתת גורמי לחץ.

את כמובן יכולה לשאול את הפסיכיאטר המטפל לנסיבות החלטת הצבא. וכמובן יכולה לפנות לקצין העיר בשאלה בנושא - אולם רצוי עם מכתב של הרופא המטפל, אפשר גם קצין קבילות חיילים אולם עם מכתב מהרופא המטפל.

הייתי מציע להתיעץ עם הרופא המטפל מאחר שהוא מכיר את המקרה יותר מקרוב ויש לו אחריות במידה מסוימת- כדי כמובן לשמור על כל המסמכים.

בהצלחה

כמובן. אין ספק שכך נעשה.

שאלה נוספת ברשותך,
הקב"א של הבחור היא 54 .
האם הדבר יכול "לסייע" בעדו לשרת בתפקיד משמעותי לוחם/ קצונה?

שוב תודה רבה על המענה האדיב.

כל טוב.

הפרופיל כנראה 64 ולא 54 .
במהלך השירות אפשר להעלות פרופיל על סמך דרישה והמלצות מפקדים.

התכוונתי לציון קב"א.

לקוח מתוך אתר "שבוז":
"הקב"א היא ראשי תיבות של קבוצת איכות. זהו מספר בין 41 ל-56, ובעצם זוהי הדרך של צה"ל לדרג אתכם לפי כל מיני נתונים, כדי לשבץ אתכם אחר כך בתפקיד שהכי יתאים לכישוריכם.

הקב"א מתחלקת לקבוצות הבאות:
41-43 = גיוס מיוחד או שיחרור מצה"ל
44-47 = שירות ללא תפקידים פיקודיים
48-51 = שירות בתפקידים פיקודיים זוטרים
52 ומעלה = תפקידים פיקודיים בכירים כמו קצונה, כאשר בעלי קב"א 54 ומעלה עשויים לקבל תפיקידם בכירים ומיוחדים!"

לאור הנתונים הנ"ל, ובהתייחס לעובדה שהקב"א שלו היא 54,
האם עדיין יש סיכוי שישרת בקרבי/ פיקודי/קצונה?

תודה רבה.

יש הרבה דברים שאינם ברורים לי.
יש להניח שיש עוד נתונים ולכן יש להתיעץ עם הפסיכיאטר שהכיר את הנער בעבר. וכן ע גורמי הצבא אפשר להתיעץ גם בעילום שם.

בהצלחה

ילד בן 11, שוקל 35 ק"ג.
נוטל 5 מ"ג טגרטול (100 מ"ל CARBAMAZEPIN) בבוקר ו10 מ"ל בערב.
כמו כן נוטל 2 טיפות ניוליפטיל (2 מ"ג PERICIAZIN) ארבע פעמים ביום.
מהו זמן מחצית חיים של ניוליפטיל במקרה זה?
האם לטגרטול יש מינון אופטימלי או שהשפעתו עולה עם המינון?
כלומר, אם המינון הנוכחי אינו משפיע או משפיע לרעה האם תתכן הטבה בהעלאת המינון?
תודה

לליאת שלום

אכן שאלות מצוינות לפסיכופרמקולוג או חוקר עכברים במעבדה.

השפעה קלינית נמדדת אחרת ולא תחת הפרמטרים המתוארים.


כל תשובה מחייבת היכרות עם הלקוח והבאה בחשבון של מרכיבים אישיים שאינם נמדדים במיליליטרים. אנחנו גם בודקים רמות תרופה כמו טגרטול בדם- אולם האמינות הקלינית חלקית בלבד.

בצלחה,

ד"ר סמואל אליהו
פסיכיאטר ילדים ונוער
עמית במכון לפסיכואנליזה בת זמננו