פורום פסיכיאטריה ילדים ובני נוער עמוד 9

שלום , אני בן 18 והיום קרה לי התופעה המוזרה עוד פעם..
אני יושב ופתאום מתחילה להיות הרגשה מוזרה שקצת קשה להסביר אותה - כל רעשי הסביבה (כמו הרוח , תקתוק השעון או רעש המחשב) נשמעים מהירים יותר מהרגיל ובעוצמה חזקה.. וגם התנועות שאני מזיז למשל עם הידיים נראות הרבה יותר מהירות והכל..
קשה לחשוב על דברים אחרים שזה קורה כי כל הזמן שומעים את הכל יותר חזק ומהיר
תופעה זאת מתרחשת בין 15-30 דקות. (חשוב לציין שאני לא משתמש בסמים!)
שהייתי קטן יותר התופעה קראה לי יותר ועכשיו באה פעם בכמה חודשים.

בתודה מראש למי שיוכל לעזור.

לירון שלום

אכן מוזר.
יתכן ומדובר בתופעה אפילפטית ואז המאבחן נוירולוג ילדים. ויתכן פסיכיאטרית.
הצעתי בשלב ראשון לפנות לנוירולוג ילדים..

בהצלחה
ד"ר סמואל אליהו
פסיכיאטר ילדים ונוער
עמית במכון לפסיכואנליזה בת זמננו

תודה רבה

שלום רב,

מזה זמן רב אני חש דכאון קשה ,תחושת ניתוק מהגוף ולאחרונה גם כאשר אני מסתכל על אנשים קרובים הם נראים לי זרים. האם התופעה האחרונה שדיברתי עליה (זרות) יכולה לנבוע מנגנון בתת מודע של הגוף מאחר ואמא עברה ניתוח אתמול והיא לא תהיה בבית כמה ימים...-האם הפתרון הוא : להתנתק? הגוף עשה זאת בתת-מודע?יש לציין כי כבר חודש אני מטופל אצל פסיכולוג אבל הפגישה הבאה רק בעוד שבוע ודי קשה לי להתמודד עם המצב אבל אני משתדל

אנונימי שלום

טוב עשית שפנית לפורום פסיכיאטרי למרות שאתה מטופל אצל פסיכולוגי....
הסוגיה מורכבת יותר ומחייבת בדיקה והעמקה.
תחושה זאת יכולה להיות ללא רקע ויכולה להיות אף על רקע המחייב בירור.
ובמיוחד כשהיא מטרידה או שהיא על טווח זמן ארוך.
לכן המלצתי על העמקת בירור אצל איש מקצוע המבין בתופעות אילו.

בהצלחה
ד"ר סמואל אליהו
פסיכיאטר ילדים ונוער
עמית במכון לפסיכואנליזה בת זמננו

שלום.אני אובחנתי כADHD לפני יומיים.
אני נוטל יומיים קונצרטה 18 מ"ג ,
מבחינתי הקושי הכי גדול עד עכשיו זה העייפות המנטלית והחוסר מרץ שיש בי .מן הרגשה כאילו "המוח חושב לאט" .(בגלל כל אלו הלכתי לעשות אבחון).
אחרי יומיים שאני נוטל את התרופה ,אני לא מרגיש שום תופעות לוואי,קצת שיפור בערנות..לא ממש שיפור בריכוז,אבל שיפור במרץ ובמצב רוח..בהחלט הרגשה כאילו התרופה קצת משנה את איכות החיים ואיתה החיים נראים קצת יותר טוב:)
העניין שהיא פשוט כמעט לא משפיעה עליי.אני בן 17,גובה 170 משקל 50
מה דעתכם הכללית לגבי מה שאני אומר?

לירון שלום

קצר ולעניין - המינון נמוך.
יש להמשיך בקשר עם הרופא שלך עד למינון הנכון

בצהלחה
ד"ר סמואל אליהו
פסיכיאטר ילדים ונוער
עמית במכון לפסיכואנליזה בת זמננו

הרופאה אמר לקחת למשך שבועיים 18 מ"ג ואז לעבור ל27..אבל ה18 ממש לא מדגדג לי..ואין שום תופעת לוואי ממש לא..אפילו לא התופעות הכי מוכרות של כאבי בטן וחוסר עייפות בלילה לא קיימות.
יש מצב שאני אעבור ישר ל27 מ"ג?(אני יכול להתקשר אליה ולשאול אותה בטלפון ,אבל לקבוע טור זה רק לעוד חודש..)
תודה מראש

אין מצב
יש להשמע לרופא שלך.

בהצלחה

תודה לך ד"ר סמואל. לפעמים מילה אחת אפילו מרגיע.אני פשוט שואלת עוד כמה פסיכיאטריים אפילו שהפסיכיאטרית של הבן שלי בסדר גמור.

זה ברור

לצערי לפעמים יש והופכים את הפורום כתחליף לקשר אישי עם המטפל הקבוע.
רפואה זה לא רק ידע - מלאכת הריפוי מתחברת עם התקשרות ואמון במרפא.
אני מאמין שרופא הוא לא רק איש טכני הסוחר בידע. להבנתי מלאכת הריפוי נעשת גם דרך ההתקשרות והאמון- ובכלל לכל מה שאנו מכנים יחסי רופא חולה. או בשפה יותר גבוה טרנספרנס...

לא יתכן כל ריפוי ללא החיבור האנושי- עידן האינטרנט שינה במשהו את הקשר המחייב והאישי להרחיב אותו לטוב ולרע.

בהצלחה.

שלום לרופא,
בני שבקרוב יהיה בן 11, ילד מדהים ויצירתי, תלמיד די טוב בבית הספר , ילד די חרדתי. הוא למשל מפחד לעלות במעלית לבד הביתה ודורש שמישהו ימתין לו למטה. אבל בזמן האחרון, לפני השינה, הוא רץ כל שתי שניות לשירותים למרות שאין לו פיפי, ורוחץ את ידיו תכופות. לשאלתי האם נדמה לו שהן אינן נקיות, אמר שלא, הן פשוט חמות והוא מנסה לקרר אותן יש לציין שחרדות קיימות במטען הגנטי אותו הוא נושא ואחיו הגדול ילד בעייתי עם הפרעות קשב ריכוז, וויסות תחושתי ועוד.
שאלתי היא: האם מצב שכזה מצריך טיפול תרופתי או שישנן עוד דרכים להתמודדות.
בתודה מראש

לטל שלום

חשוב לדעת שטיפול תרופתי יהיה בררית מחדל אחרונה בשרשרת טיפולים אפשרית.
יש הרבה אפשרויות טרם הטיפול התרופתי.
ולכן כדאי לפנות לרופא פסיכיאטר ילדים הבקיא בהם- כדי שהוא יתרשם האם תהיה יעילות טיפולית לטיפולים אילו ללא תרופות.
מדובר בשיקול דעת רפואי לאחר היכרות מעמיקה ולפרקים אף ניסיון טיפולי קצר כדי לקבוע את הכרחיות מתן התרופה.ולכן קביעה זאת אינה יכולה להנתן דרך תשובה בפורום.
מדובר כאמור בהתרשמות רפואית וניסיון מקצועי.

בהצלחה
ד"ר סמואל אליהו
פסיכיאטר ילדים ונוער
עמית במכון לפסיכואנליזה בת זמננו

בני בן 4.5 נמצא בגן של גהה.הוחלט שלא לחכות לשנה הבאה כשיהיה שם כל השבוע(כרגע משולב) אלא להתחיל בטיפול תרופתי."הוא לא פנוי רגשית לכלום","צריך להרגיע ולאזן".אלה התגובות.בבית המצב מאוד מתדרדר.התקפי זעם התחלפו בהתקפי צחוק מטורף.
הפסיכיאטרית אמרה שזה דומה לריספרדל,רק "יותר עדין".מחיפוש בגוגל ישר עולה שיש כתופעות לוואי טיקים שלא עוברים גם כאשר מפסיקים.האם הדבר נכון?אם דומה לריספרדל,למה לא עדיף מאשר לקחת סיכון של טיקים כאלה???
בגן הוא מקבל טיפולים מכל הסוגים כולל מוזיקה,אומנות,ספורט,בע"ח.ולמרות הכל המצב מדאיג מאוד...

לאמא שלום

אין אנו שותפים בהחלטה למתן התרופה. ולכן אין בידינו גם ההסבר. מדובר בהחלטה שנובעת מהיכורת מעמיקה וקרובה עם הילד ומשפחתו.
הרופא המטפל השתמש בשיקול דעת ובחן בין חומרת מצבו ובין תופעות הלוואי האפשריים.
יש גם לדעת שאילו תופעות יחסית נדירות ותלויות במינון.
מאחר ואתם בוודאי בקשר קבוע עם צוות הגן אפשר להעלות את השאלה בפני הצוות.
אגב ניתן לבצע גם חוות דעת נוספת - ואף לשאול את רופאת הגן על מי ם יועצים שתופנו לחוות דעת שניה.וכמובן אז תקבלו גם סיכום מצבו ופירוט כתוב מה עמד בשיקול דעתם.
חוות דעת שניה נהוגה ברפואה -ואין היא בהכרח מבטאת חוסר אמון ברופא המטפל.

בהצלחה,
ד"ר סמואל אליהו
פסיכיאטר ילדים ונוער
עמית במכון לפסיכואנליזה בת זמננו

אני שלחתי לה פקס לגבי תופעות לוואי...אבל מצבו לפחות בעיניי כה מתדרדר שבטח מחר אתחנן שיתחילו מייד...
אני בד"כ בעד חוות דעת השניה,אבל משוכנעת שבמקרה הזה כל רופא שיבדוק את בני לא יקבל תמונה מלאה כמו שאפשר לראות בגן ביום יום.כלומר,זה מיותר במקרה הספציפי הזה...

הבן שלי בן 14 מזה חצי שנה עם ריספרידקס והפסיכיאטרית בזמן אחרון נתנה לו עוד חצי כדור(היה לןקח 2 וחצי מ"ג) והיום 3 מ"ג והוסיפה גם כדור של דקינט 2 מ"ג. למה זה בדיוק הדקינט כי ברוך השם אין לו מחלת פרקינסון

לאילנית שלום

הדקינט ניתן כדי לנטרל תופעות לוואי של הריספרדל.
חובה שתעלי שאלה זאת גם בפני הרופא המטפל.

ד"ר סמואל אליהו
פסיכיאטר ילדים ונוער
עמית במכון לפסיכואנליזה בתז מננו

מאיזה גיל אפשר לשחרר את עצמך מאישפוז יום במחלקה פסיכיאטרית?

באם האשפוז בהסכמה אז מגיל 14-15 .
באם הוא מכפיה אז יש חובה להביא חוות דעת נגדית מאיש מקצוע או משופט.

בהצלחה,
ד"ר סמואל אליהו
פסיכיאטר ילדים ונוער
עמית במכון לפסיכואנליזה בת זמננו

שלום,
אני מחפשת המלצות לפסיכיאטרים מומחים לטיפול בבני נוער.
אני מעוניינת להתייעץ איתו לגבי טיפול בנער בן 17 עם סימני הפרעת אישיות, ושבנוסף יש לו מחלה כרונית - סוכרת נעורים.
אנחנו בקשר עם פסיכיאטר שהעלה לאחרונה רעיונות של אישפוז או טיפול אישי/קבוצתי/משפחתי בשיטת DBT

תודה.
אמא

כפי שאת מבינה לא ניתן להמליץ באינטרנט מסיבות אתיות

ברצוני לדעת אם בגלל שאני שתיתי כל ההריון מתדון במינון של 115 מילגרם ועכשיו נולד לי ילד בן במשקל של 2644 ובשבוע 35 ושישה ימים רציתי לדעת אם חייבת להיות לו תסמונת גמילה ואם כן כמה זמן זה עובר ואיך זה אצל תינוק הכריז הזה ומה ההשלכות של זה בעתיד אני מאוד דואגת

לגברת דדון שלום

מדובר בסיכוי סטטיסטי שהוא בערך כ20%. ההופעה מתרחשת אף כשבועיים לאחר הלידה.
הצוות הרפואי חייב לדעת זאת לצורך הבדיקה וזיהוי הילד הלוקה בתסמונת. תפקיד מרכז הגמילה לידע את הצוות הרפואי בבית החולים או טיפת חלב. ( בסוף 2009 יצא דוח מבקר המדינה בנושא)
במידה והוא מתגלה שלוקה בתסמונת גמילה התינוק מוכרז כ"קטין נזקק" ואיש שירות הרווחה חייב ללוות את הילד לצורך הכוונת טיפול הרפואי.
יש טיפול בשלב החריף - הטיפול נועד לפחתת תסמונת הגמילה.
הילד יבדק במרכז המתמחה במניעת מוות בעריסה, יש ויומלץ מכשיר ניטור.
קיימות גם הפרעות התפתחות שונות ולכן חשוב שיהיה במרכז התפתחות הילד במעקב.
כמו גם סוגיות שקשורות לבעיות התנהגות והפרעת קשב וריכוז.
לא אציג מספרים סטטיסטיים לסיכוייים לכל הפרעה הסיכויים עולים על 10% מוות בעריסה נדיר..

אין לזלזל בתופעות ולכן חשוב שהילד יבדק וינוטר לתסמונת גמילה - חובה לדווח לרופאים על לקיחת מטדון ולהיות במעקב.


מקווה כי לא ימצא כלוקה בתסמונת אולם גם אם היא קיימת מעקב רפואי ואמצעי טיפול יעילים בהפחתת התופעות הנילוות.

יש לפנות לפורום לידה ולאחר לידה - הנושא המועלה מקומו ביעוץ רופא ילדים- והתפתחות הילד.

בהצלחה
ד"ר סמואל אליהו
פסיכיאטר ידים ונוער
עמית במכון לפסיכואנליזה בת זמננו

אני מקווה שתוכלו לעזור לי.
יש לי בגן ילד בן כמעט 4 שהוא סרבן כפייתי. כל דבר שמבקשים ממנו לעשות הוא מסרב: אם אומרים לו לך לאכול - הוא לא רוצה לאכול (גם אם הוא רעב) הוא לא רוצה לעבוד באף שטח יצירה שמציעים לו, אם חבר אמר לו משהו וזה לא מוצא חן בעיניו הוא- מרביץ, מושך בשערות, הוא מתחצף (גם לצוות וגם לאימו - ראיתי מקרה שמשך לה בשערות)- כמעט כל כלל שיש בגן הוא מורד בו. הוא רוצה לעשות רק את הדברים שהוא רוצה לעשות - פינת בובות ובצק. כמו כן אני יודעת שיש לו בעייה בשחרור הצרכים שלו בצורה נורמלית (עדיין עושה בסיר וצואה אינו משחרר - הגיע כבר למצב של שחרור ידני בבי"ח ואימו אמרה שלפי אבחנה רפואית זה משהו פסיכולוגי). אני חייבת לציין שהסרוב שלו לא מגיע להתקפות זעם, בכי, צעקות, מכות פשוט סרוב מוחלט - גם אם אשלול ממנו פריבילגיות זה לא יעזור. כגננת ניסיתי גם את הדרך הטובה (פרסים, הפתעות, מדבקות) להתנהגות טובה וגם את דרך השלילה (אין חצר, אין פינת בובות עד שלא תעשה כך וכך), כרגע אני במצב של "תעשה כרצונך" כל עוד הוא לא פוגע באחרים.

האם תוכלו לתת לי עצה כיצד לנהוג איתו, האם אני יכולה להביא את הילד הזה למצב של עשייה אפילו חלקית?

אשמח לתשובה

לגננת שלום

אכן בעיה.
הכל לרוב מתחיל בבית. צריך שיתוף פעולה של ההורים. לזמנם, בתיווך הפסיכולוגית באם יש.
אפשר להציע - תעשה את זה או את זה. תשאירי לו את החלטה אולם תצמצמי את מרחב הפעליות. וככלל ילד זה מגייס נוכחות ופעילות רבה האם יש לך את זה בגן?

בהצלח,
ד"ר סמואל אליהו
פסיכיאטר ילדים ונוער
עמית במכון לפסיכואנליזה בת זמננו

מה זאת אומרת לצמצם את מרחב הפעילויות? להציע לו את מה שאני רוצה שיעבוד (דבק או ציור?) כי אם אשאיר לו את הבחירה הוא תמיד ילך לאותו מקום אהוב (בצק או פלסטלינה). אין לו שום בעיה לסרב להצעות שלי, לא לשבת היכן שרצה ולעשות פרצוף כועס במשך יותר משעה ותוך כדי גם להתחצף בשקט. גם אם אצליח להושיב אותו בשולחן הרצוי הוא לא יעבוד.

התכוונתי אכן לכך

אבל אין אנו יכולים לבצע הדרכה אינטרנטית.
חשוב כאמור לשתף הורים ולהציע להורים לפנות לעזרה מן סתם זה מתרחש גם בבית.... וכיצד ההורים מגיבים?....

בהצלחה

אני אב לילד אוטיסט בן 5, בני הבכור,הלומד בגן תקשורת. בנוסף תזזיתי ותוסס, מבחינה שפתית - עדיין גרוע, משמיט הברות ומרכיב משפטים של עד 4 מילים, מטופל שלוש פעמים בשבוע אצל קלינאית .
אובחן כאוטיסט רק לקראת גיל 3, הריון ולידה תקינים, וכך גם ההתפתחות הפיזית, ישב עמד והלך לפי גילו ללא קשיים ניכרים בהיותו פעוט, שמנו לב שמשהו לא תקין רק כאשר הבחנו בעיכוב שפתי ניכר לעומת ילדים בני גילו, בהמשך ניכרה התעלמות מפניות הסובבים ופה ושם דברים קטנים שבדיעבד אפשר לפרשם עקב אוטיזם- כגון פתיחה וסגירה של דלת פעמים רבות, זחילה ללא פשר, בהמשך דווח מהמעון בו שהה על קשיים אחרים - בעיקר תקשורתיים חברותיים והשמעת קולות רמים ללא פשר.

לאחר אבחון פסיכולוגי הושם בגן שפתי אך ללא הצלחה, ובאמצע השנה הועבר לגן תקשורת לאחר אבחון פסיכיאטרי בהתאם, כאן השתלב במהירות וללא קושי כמעט.

לאחר העברתו התנהגותו השתפרה באופן ניכר. מתחילת השנה הזו - השנה השנייה שלו באותו גן תקשורת - חלה ירידה ונסיגה מבחינה התנהגותית, הגן מדווח על צעקות רמות, סטריאוטופיות יתר, הכאת ילדים וצוות , וכו' .
צוות הגן החליט לאחר התייעצות מומחים - לשים אותו בחדר משלו בשל כך על מנת "לאסוף אותו", כאשר פעילויות משותפות מוגבלות, לרוב הפעילות שלו נפרדת. ולמעשה לנסות לחברת אותו בהדרגתיות.
מבחינה לימודית וקוגנטיבית: הן בגן והן הפסיכיאטר התרשמו לטובה מיכולותיו, לומד דברים חדשים ללא קושי, לאחרונה נגמל מטיטולים לחלוטין כולל לילה, לציין שהגמילה נעשתה על ידי בזמן קצר, כי הגן התקשה במשימה וכיוון שהעדיפו להתמקד בתנהגותו.
המצב בבית: יותר טוב בהרבה מהמדווח בגן, סטראוטיפיות אכן ניכרת ואנו מעירים לו והוא מפסיק, אלימות כמעט ואינה ניכרת (אלא אם כן יש סיבה לכך - לעיתים עקב אחיו הקטן המציק לו.)אציין כי בני עצמאי ברוב התחומים ומתעניין במגוון תחומים בהתאם לגילו, ואף יודע לפתור בעיות שונות "שנתקל" בהם , בסה"כ בבית התפקוד טוב.
לפני כחודשיים לאחר בדיקת פסיכיאטר , לאחר קריאת הדו"ח ,הפסיכיאטר התלבט הוא הציע ריטלין בשל חוסר הקשב וריספירדל בשל התנהגותו בגן . סירבנו לריספרדל ולכן התחיל טיפול תרופתי בריטלין. בתחילה במינון נמוך של 2.5 מ"ג פעמיים ביום ולהעלות ל 5 מ"ג פעמיים ליום במידת הצורך, בתחילה היה ניכר שיפור רב, גם כאשר קיבל רק 2.5 ליום, פעם אחת. כאשר קיבל יותר - חלה התנהגות סטריאוטיפית קשה יותר ובגן דיווחו על קשיים ניכרים של אלימות וסטראוטפיות יתר (לאורך תקופת מבחן קצרה הגן לא ידע על הטיפול ומינונו לשם מהימנות הטיפול)

מה ניתן לעשות כדי לשפר את מצבו בגן?? האם קונצרטה יכולה לעזור במקרה הנ"ל ?איזה טיפול תרופתי הרגעתי שיאזן יותר?

לשמוליק שלום

נתת פירוט מלא, אבל כמעט , חוץ מהדבר עצמו. כלומר אין לי את הילד.
איני רואה בתרופה את הפיתרון היחידי.
יש חובה לבצע הערכה מקיפה. לרוב לגן יש את היועצים שלו כולל רופא פסיכיאטר לרוב.
כדאי להתחיל שם ולעבור ליעוץ אצל פסיכיאטר ילדים ונוער הבקיא בגיל הרך ובתחום זה.
ובארצנו יש כאלה ולא מעטים.
ריספרדל רצוי יותר מקונצרטה. קונצרטה זה בעצם ריטלין.

בהצלחה,
ד"ר סמואל אליהו
פסיכיאטר ילדים ונוער
עמית במכון לפסיכואנליזה בת זמננו

שלום.אני בן 17 והזמנתי טור לפסיכאטרית ילדים,אחרי שגילו אצלי חשד לADHD ,ובגלל שאני חושב שיש לי הפרעה אחרת מסויימת גם.
אמא שלי קבעה לי טור והפסיכאטרית אמרה לה שהיא חייבת לבוא..
ואני כאילו ממש אבל ממש לא מתכוון לפתוח את הלב כמו שצריך שאמא שלי יושבת לידי..זה פשוט ישנה את התוצאות של האבחון ..אני מצב בחיים ובאמת דגש גדול על ה- בחיים ,שאני יוכל לדבר ליד אמא שלי על כל הדברים שמציקים לי.
מה לעשות במצב כזה?<
תודה מראש

שלום

רוב הפסיכיאטרים מדברים ביחידות עם האם והנער. ובאם לא, אתה יכול לבקש. זה מקובל אל תדאג.

בצלחה
ד"ר סמואל אליהו
פסיכיאטר ילדים ונוער
עמית במכון לפסיכואנליזה בת זמננ

שלום.
בת 17.
בעיית אכילה גבולית . משקל תקין. מאוד מתאפקת שלא לאכול.
בעבר היה חמור יותר . יש שיפור.

להתערב או להתעלם?
התערבות יוצרת מתח ביחסים.

הכל תלוי בתפקוד של הילדה ובמצב הרגשי שלה אז כדאי להתערב .
נראה לי שכדאי לכם ההורים ללכת להדרכה גם בלי הילדה בד"כ אפשר לעזור לילד באמצעות ההורים

שלום,
בני בן ה 16.5 כבר קרוב לשנה לא הולך לבית הספר.
הבעיה היא שזה לא רק בית הספר, הוא כמעט ולא רוצה לצאת מהבית. רוב הזמן במחשב.
ניסינו לקחת אותו לטיפול , אך גם בזה הוא לא משתף פעולה.
פעם לקחנו אותו ממש בכוח, אז הוא שם סוודר על הראש שלא ייראו אותו ולא היה מוכן לצאת מהאוטו. התופעה הזו של לכסות את הראש עם סוודר או שמיכה חוזרת לא פעם כשלוחצים עליו לצאת מהבית.
בכלל יש לו רגישות גדולה למראה שלו - בהתחלה טען שלא יוצא בגלל פצעים, אבל קיבל רקוטאן ועכשיו כמעט ואין לו פצעים.
לפעמים הוא מתלונן שהוא לא יוצא כי השער שלו לא מסודר.
כבר מגיל צעיר הוא התבייש להוריד חולצה בבריכה. גם עם אוכל הוא עושה בעיות, הרבה דברים הוא לא אוכל, לאחרונה הפך צמחוני ולא מוכן לאכול בשר.
בעיה גם שקשה לאבחן אותו ממש, כי אינו משתף פעולה. מה שכן הוא מוכן להתאשפז, אבל אנחנו לא רוצים, כי זה לא נראה הגיוני, כי בבית בד"כ הוא מתנהג בסדר.
אגב עד לפני מספר שנים הוא היה תלמיד מצטיין בכיתה.
הוא החל לקבל פריזמה לפני מספר חודשים, כי אבחנו גם דכאון, אבל השיפור הוא מועט מדי.
האם התופעה הזו של כיסוי ראש יכולה להעיד על BDD ?
מה אתם ממליצים ?

תודה

אין מנוס מטיפול ממושך אולי ביתי בתחילה לא ישתף פעולה אך לאט לאט בסבלנות לדעתי אולי יפתח למטפל ואז אפשר יהיה לאבחן גם . אישפוז במצבים שכאלה היא אופציה אם הילד מעוניין . לדעתי אישפוז יכול לקצר תהליכים ואפשר להגיע לתובנות באופן מהיר יותר ולטפל
בהצלחה

האם ישנו טיפול במסגרת ממשלתית הכולל אולי ביקורי רופא בבית במקרה זה?

ניסינו מסגרת ממשלתית אחרת הכוללת מפגשים עם קבוצת ילדים ("טיפול יום"),
אך הוא לא היה מוכן בשום פנים ואופן - בגלל המפגשים עם קבוצת ילדים, חלקם קטנים ממנו.

תודה

לדעתי כדאי לפנות לרווחה אולי תוכלו לקבל טיפול ציבורי
ברור שבמסגרת פרטית זה זמין מהיר מה לעשות זה המצב במדינה שלנו לצערי

שלום .... אין לי מושג באיזה פורום ליכתוב את זה אבל זה ניראה לי מתאים ליכתוב פה .... אולי תעזרו לי להבין ...

בת דודה שלי כיום בת 10 וחצי מאז שהיא היתה בת 4 היא הייתה שואלת המון המון שאלותת משגעת את כולםםם .. יש לה משפחה רגילה ואוהבת והיא ילדה רגילה ובריאה אבלל היא לא מפסיקה להיסתקרן נגיד אם היא רואה משו היא ישר שואלת למה הוא ככה וככה אחרי שהיא מקבלת תשובה היא שואלת עוד אלפי שאלות ומתישה

לא מזמן היא החליטה ליפתוח לעצמה סוג של בית ספר בחדר שלה כשהיתה יותר קטנה אהבה מאוד ללמד את חברות שלה וכעט היא החליטה שהיא לומדת לבד היא לוקחת אנציקלופדיה ומלמדת את עצמה לבד בחדר שלה או שהיא לוקחת מחברת מתימטיקה וכותבת מלא תרגילים ופוטרת היא נורא אוהבת את זה ונוראאוהבת לילמוד לבד סוג של אוטודידקטית אבלל השאלות שלההה מתישות את כולם העירו לה על זה וזה לא אכפת להה היא עדין רוצה לדעת הכל

אנחנו יודעים איך להיתמודד איתה אבל היתי שמחה אם היתם עוזרים לי להבין מה זאת התופעה ומדוע היא כזאת כי זה מדאיג אותי תודה מראש[=

לכותבת שלום

מדובר בבת דדוה שלך. את בוחנת ומכירה רק חלק מעולמה, עולמה של הילדה מורכב יותר.
לרוב מערכת החינוך מאתרת ילדים חריגים. וכך גם חבורת הילדים.
מאחר ואין תלונות בבית הספר ויש לה קשרי חברות ואת גם מציינת שהיא ילדה רגילה אז רצוי שתניחי לה.
גם מערכת האבחון של DSM מדגישה שהפרעה מחייבת סבל אישי או פגיעה בזולת.
נראה שקרוטריונים אלה לא מתמלאים עבורה.
אני מקווה שאימה וכן מערכת החינוך יתמודדו או יפנו אותה לגוף מאבחן באם צריך.
אגב כך תמשיכי בקשריך עם הילדה ורצוי לא בעין מקצועית אלא בקשר ספונטני,ככל שאפשר.

בהצלחה
ד"ר סמואל אליהו
פסיכיאטר ילדים ונוער
עמית במכון לפסיכואנליזה בת זמנו

שלום לכם ,הלוואי ויכולתי לחשוב אחרת,שאולי יש סיכוי שאין לי הפרעה כלשהי,
במשך ה3שנים האחרונות הייתי המון פעמים בסיטואציות שבהם התנהגתי כ"מופרע" ולא באמת ידעתי על כך,כאשר נשאלתי בחודשים האחרונים על ידי מספר אנשים עם יש לי הפרעת קשב וריכוז ,והתחלתי לקרוא על כך,בעצם לא רק קראתי על הADHD ,אלה על כל התסמינים הפסיכאטריים שחווים ילדי ADHD ,
אחרי שקראתי על המון סוגי הפרעות ועל התסמינים שביניהם,באופן מוזר אני מוצא בדר"כ רק 2 תסמינים מתוך 8 של כל הפרעה שמתאימים לי ,
אני ידבר על המצב שלי לא בשפה רפואית ,אלה בעצם על הסיפור שלי ואיך הגעתי היום למצב שאני כותב פה.
כשהתחלתי את תקופת הביתספר היסודי היו בטוחים שאני מחונן,הייתי כל כך מבריק שבגיל 5 למדתי לדבר באנגלית רק מלקרוא ולשמוע.לאורך כיתות א-ו ב90% מהמקצועות הייתי מצטיין.חוץ מספורט.אך לא הייתי ילד מקובל.היו לי כמה חברים טובים מאוד אבל לא מקובלים.כשהתחלתי את החטיבה הפכתי לילד מקובל כתוצאה מהיקשרות אל ילדים פופולריים וכולם נמשכו אליי,(כיתה ז'),לקראת סוף השנה חלה קצת ירידה בפופולרייות שלי,לא ממש רלוונטי.באותה תקופה החלה בעיית היעדרות מבית ספר קבועה אצלי עד היום.מן עניין כזה שפעם בשבוע בממוצעלא בא לי ללכת לביתספר.עם הזמן זה נהיה רציני יותר ועם זה באה בעיה ביכולות הלמידה שלי.
אני יכול לספר על כך שחבריי כינו אותי בכינויים כמו -אדיש..חסר רפלקסים..נזק..
כמו שאמרתי ,בעבר לא ידעתי שכל הדברים האלו נחשבים להפרעה. היום אני יכול לספר על עצמי-שבאופן בלתי נשלט ,כשאני בחברת ילדים מסויימת אני אוטומטית מחפש דמות מסויימת שנוח לי אותה יותר ,ואני לא יכול להתסגל לחברה עם אחד הילדים שאני מחפש בח'ברה הזאת לא נמצא.
הרבה פעמים בסיטואציות שונות שאני לא יודע מה לעשות אני שואל את עצמי -"מה אותו ילד היה עושה"?ובעצם כמעט בכל סיטואציה חברתית אני עושה את זה.דבר שבעצם מצביע על חוסר דימוי עצמי אצלי.
כמו כן יש אצלי -חוסר יציבות רגשית ושינויים חדים במצב הרוח.
היום שאני בסוף כיתה י"א ילדים מחשיבים אותי כילד מטומטם,אני מתקשה להתרכז בלימודים כי אני יותר עסוק במה קורה בכיתה ואיך להגיב במידה ומישהו ינסה לרדת עליי או יפנה אליי.
אני גם "לוקח ללב" בדרך כלל דברים שקורים לי,זה דבר שאני זוכר עוד מגיל קטן שקיים אצלי.בתקופה האחרונה אני מרגיש שפיתחתי יכולת להתמודד עם מצבים ופחות לקחת אותם ללב גם עם נעשה לי עוול או אמרתי משהו שכולם צחקו.
שאני בקרב קבוצת חברים תמיד ישמעו ממני הכי פחות.הדבר המצחיק שבמקום להיות קשוב למה שקורה,אני חושב על מה לדבר..ולא מוצא.רק כשיש נושא שהוא קשור אליי אני מצתרף לשיחה אבל לא דומיננטי בה אף פעם.
אני מרגיש כל הזמן עייפות במשך היום ואני חושב שיש פה קשר,אבל לדעתי זה כבר עניין של הפרעת קשב וריכוז שאני מתכוון לטפל.

אני גם מרגיש שיש לי את התסמינים הבאים.
התנהגות סטירואוטיפית – התמדה כפייתית בפעילויות חסרות משמעות.
התנהגות אובססיבית - חזרה שוב ושוב על מטלות סרק כגון איסוף חפצים שונים נוקשות מחשבתית, חזרה אובססיבית לאותה מחשבה, אטימות, דפוס חשיבה מקובעת מיקוד יתר – אובדן קשר עם העולם.
השמטת התרחשויות מהתודעה.

הדגש הכי גדול והכי חזק הוא על התסמינים האלה שלמעלה,אני לא מפסיק לסבול ממחשבות שאני מנסה להגיד לעצמי לא לחשוב ובכוח חושב אותם.

כמו כן,עם בעבר היה לי ביטחון מסויים לבצע פעולות שלא מוכרות לי,היום זה לא קיים בכלל אצלי.בגלל שאני נכשל בדברים שאני לא מכיר בהם.
ובדרך כלל גרוע בפעילויות חברתיות.אני פשוט מעדיף לא לקחת חלק בהם .
אני יכול לספר גם שאבא שלי בןאדם עם הפרעות פסיכוטיות שאין לי מושג מה הם..בעבר היה מכור לסמים.אני חושב שלאבא שלי יש בעיית סכיזופרניה אבל אני לא בטוח..יש לי 3 אחים גדולים ואני בטוח ב101% שאין להם שום דבר שקשור להפרעה או נראה דומה להפרעה,ובטח שלא הפרעת קשב וריכוז..קראתי על כל סוגי ההפרעות והתסמינים שלהם ואני יודע שאין אותם אצל אחיי..
וזה דבר שגורם לי לחרדה כי בעצם רק אני "נדפקתי"..

תודה על הקריאה.

לליר שלום

אתה יצור חי ופועם ולא רשימת מכולת של תסמינים, תשאיר את זה לאנשי מקצוע.
חשוב באופן חיובי- פנה לגורם מקצועי עם קשייך לקבל עזרה.
הרי אינך יכול ליצור שיחה עם התסמינים - אסוף את עצמך, תפסיק להיות קורבן למחשבותך ותרשה לרגשות לגעת בך, תתבונן בנפשך ולא במילים סדוקות וברשימות חסרות משמעות.
נסה לתקשר עם עצמך ולא עם מילים ומושגים שמקורם בשפה מקצועית- למילים ולמישפטים אין מטרת חסד ונחמה או הכוונת שינוי. המשפטים שאתה מצטט בסך הכל הם חלק משיח מקצועי ואין בהם כדי ליצור שינוי.
השינוי יבוא רק ממך. אתה לא רובוט שתוזן במנטרות אשר ישמשו כדלק לשינוי.

בהצלחה
ד"ר סמואל אליהו
פסיכיאטר ילדים ונער
עמית במכון לפסיכואנליזה בת זמננו

שלום,תודה על התגובה.
שלוש שאלות:
1.האם יש לך איזשהו השארה מה ההפרעה שלי יכולה להיות?
2.האם אני חייב ללכת עם אמי לפסיכיאטר?לא יהיה לי נעים לפתוח ככה את כל המטען הרגשי שלי ליד אמי..
ולמה אתה מתכוון נסה לתקשר את עצמך?

1. יכולות להיות שמות רבות לתופעה- איני חפץ להציף אותך במידע אתה מספיק מוצף במידע מהחומר שציטטת- המידע הזה אינו תורם בהכרח לשינוי המיוחל, ולכן אני מעדיף להמנע מספקולציות, אחרי הכל קשה ואף לא מקצועי לבצע אבחון באינטרנט..
אני מאמין כי אפשר לעזור לך ואף בקנה מידה משמעותי.
2. כמובן שתדבר עם איש המקצוע ביחידות -כך נהוג ומקובל.
3. " קשר עם עצמך" אני מקווה שלאחר טיפול משמעותי , ולאוו דווקא עם תרופות אלא בשיחות חוויתיות תוכל להגיע לתובנה- למה שהתכוונתי.

בהצלחה

שלום,אני לא חושב בכלל שהמידע באינטרנט תורם לשינוי.
ולמה אתה כל כך חושב שאפשר לעזור לי-בקנה מידה משמעותי?
אתה חושב ששיחות יוכלו לעזור לי?
אני לא חושב ששיחות עם פסיכולוג יעזרו לי כי אני לא בן-אדם סגור ואני עושה את השיחות עם עצמי..

ראוי שתנסה ודברים יתבהרו בהמשך.

בהצלחה

שלום רב, הבן שלי הוא בן 7.5 ופוחד מאודדד ממחלות. כל דבר מלחיץ אותו, קרינה פלאפון- חושש מסרטן המוח, קרינה ממטען- חושש מסרטן השד, דופק מהיר כל לילה, כאבים בשיניים לא מוסברים.
אני אובדת עצות, כמה שאני מסבירה לו שלא יכול להיות לו סרטן השד כי הוא מאוד צעיר וכי הוא בן, הוא לא מבין וממש מפחד. כל לילה מבקש ממני לבדוק לו את החזה שאין לו גושים.
כל לילה מתלונן על דופק מהיר ומתקשה להירדם, לוקח לו שעה להירדם.
מבקש להוציא את כל מכשירי החשמל מהתקעים כי מפחד מקרינה.
מה עושים???
החשש הגדול שלי הוא שיש במשפחה של בעלי הפרעות נפשיות של חרדות, דיכאון וסכיזופרניה, האם יכול להיות שהוא מפתח הפרעה נפשית?

לאלה שלום

גיל צעיר לעוצמה ומפושטות כזאת של חרדות, הגנטיקה אף היא מאיימת.
ולכן חיוני ומחייב לפנות לפסיכיאטר ילדים ונוער לצורך הערכה וליווי. כמובן בהמשך נחוצה עבודה טיפולית. אסור להזניח -תקוות כי זה יפסק עלולות להתבדות.

בהצלחה,
ד"ר סמואל אליהו
פסיכיאטר ילדים ונוער
עמית במכון לפסיכואנליזה בת זמננו

שלום,
אני אמא ל5 ילדים חד הורית לפני 4 חודשים ,בני בן 9,5 סובל מADHD מכיתה א והתחיל ברטלין בכיתה ב כי לא הייתי שלמה עם זה כי המבחן TOVA יצא תקין , בני גם סובל מבעיות קשאות של היתנהגות .פניתי לפסיכיאטר בתקווה שיעזור לו ונתן לו אדרונקס וריספונד 1 וריטליןLA40
הוא ילד ששוקל רק 39 קג אין לו תאהבון המצב רוח שלו מאוד ירוד נירא דיכאוני ובסוף היום יש לו גם התפרצויות זם הוא לא יכול לשמוע רעש ובכי של תינוק או מוזיקה או שהאפך הוא צורח בשביל להסיג דברים הוא היה ילד עם שימחת חיים לייצן גדול היום אני מאוד מודאגת אולי המינון של התרופות לא מתאימים לו אולי אדרונקס מספיק לו והוא לא צריך ריטלין הוא גם מאוד רדום אין לו כוח לכלום הוא כל הזמן מיסתכל על הגוף שלו על הידיים הוא הומר שהוא רועד הידיים שלו רועדות לפעמים בכיתה הוא לא כותב כי הוא לא יכול העניים שלו כל הזמן אדומות אני מסתכלת אליו ואני בוכה אני יודעת שהוא זקוק לטיפול תרופתי אבל משאו לא בסדר ואני לא מצליחה לעזור לו .
אני רוצה לציין שאבא שלו תמיד יתנגד לטיפול תרופתי אז לילד יש מסר כפול שהאמא רוצה לסמם אותו אז הילד כולו מבולבל מה נכון ומה לא את האמת שגם אני אני מודה מפחדת לעשות לו נזקים אני זקוקה לעזרה לדעת מה נכון ומה לא לאן לפנות אין לי כסף לשלם 1000 ש"ח לבדיקת פסיכיאטרית שוב אני פעם אחד לפני 6 חודשים סיפרתי לפסיכאטר שהמליץ על התרופות כל התופעות והוא ענה שהכל בסדר שזה מינון נמוך אז המשכתי אבל אני לא שלמה עם זה בכלל בבקשה תעזרו לי לעזור לבני !
בתודה סיגלית

את מבולבלת ובצדק

ואין כווני לבלבל אותך עוד. טיפול תרופי בהיקף שכזה מחייב מערכת אמון וקשר רצוף עם המטפל. ולכן יעוץ חד פעמי אינו הפיתרון הראוי. יש דרכים שונות להגיע לתוצאה הנכונה.
אישית אני חסיד של טפול המשלב תרופות עם הדרכת הורים וטיפול פרטני בילד. טיפול המתבסס רק על תרופות אינו מיטבי. והואיל וכך חיוני להכיר את הילד והוריו לעומק ואין אפשרות לכך דרך האינטרנט מסיבות מובנות.
יש להדגיש כי עיקרון הריפוי בפסיכיאטריה ובכלל מחייב קשר בר אמון וזמינות עם הרופא המטפל. ואין אנו חפצים לערער קשר זה. בקיצור אין תשובת בית ספר לדילמה שלך.
לכי אחרי צוו ליבך ולבד שבנך לא יסבול. עובדה שתגובותיך כה חזקות מסמנת אפשרות שחיוני שיהיה לך קשר יותר הדוק עם המטפל של הילד- וזה בבחינת חובה.

בהצלחה
ד"ר סמואל אליהו
פסיכיאטר ילדים ונוער
עמית במכון לפסיכואנליזה בת זמננו

הבן שלי בן 12 סובל מבעיות נפשיות ריגשיות קיבל בהתחלה טיפות נאופטיל הופסק עבר לרדזין והופסק קיבל אתמול חצי כדור ניזונן 25 גרם ישן 17 שעות הקאות וכו לאחר שיחה אמרו להפסיק למשך יומיים שהגוף יתנקה הומלץ על רספרידל מה עושים נימאס מהכדורים והניסיונות

לעליזה שלום

אין זה ניסיונות -זאת דרכה של הרפואה. אין לנו ספר הוראות של הגוף, כל אדם ותגובותיו.
יסוד הטיפול מחייב קשר אמון וזמינות של הרופא ובמיוחד במצבים כגון אילו. אין לדלג על הרופא המטפל. אני משוכנע שרופא זה ישמח לענות לכל שאלותיך.
אנו קוראים למרכיב זה הדרכת וליווי הורים. התמיכה בהורים בשלב מתן התרופה קריטי להצלחה ואסור לדלג עליו.

בהצלחה
ד"ר סמואל אליהו
פסיכיאטר ילדים ונוער
עמית במכון לפסיכואנליזה בת זמננו