לדורדי שלום
בפסיכיאטריה של הילד אנחנו פחות ממליצים על קוקטלים שכאלה.
ובוודאי שלא בהתחלה. גיל ההתבגרות מורכב והסימפטומים אינם טיפוסיים כמו במבוגרים.
איני רוצה לדון על המינונים ומצבו הנפשי של הילד.את בוודאי שצריכה לשוחח על כך עם הרופא שלך. גם מינון הקונצרטה גבוה.
יש לדעת שפסיכיאטריה של הילד והנוער אינו מקצוע הפותר בעיות בגישה של תרופות.
יש תמיד להבין גם את המצב הפסיכולוגי והמשפחתי בו הילד חי.
ולכן הפירוט הרגיש והמדוקדק של התרופות חשוב אבל לא מרכזי.( פרט לסכיזופרניה ודיכאון ממשי)
חשוב להכיר את הילד ברמת האקלים הפסיכולוגי של עברו ומצבו הנוכחי. הפרופיל הפסיכולוגי הוא מהותי . כך גם הפרופיל המשפחתי.
שילובם עם הטיפול הכימי יתנו את המענה הנכון. אגב זאת גם טענת בית החרושת לתרופות.
כמובן שאין אנחנו יכולים לבצע ניתוח פסיכולוגי ומשפחתי מעל גבי הפורום. אבל הניתוח הפסיכולוגי - משפחתי הם לב ליבו של המקצוע - פסיכיאטריה של הילד.
כל דילוג על המהות הזאת סופו לצאת בנזק.
פסיכיאטריה זה לא רפואת ילדים- בה נותנים אנטיביוטיקה עקב דלקת בגרון והריפוי מושלם (וגם לא תמיד) . פסיכיאטריה של הילד והמתבגר זה שילוב של רפואה ופסיכולוגיה. יש רק להזכיר שגדולי המטפלים הפסיכולוגים מאז ומעולם היו פסיכיאטרים....והסיבה לכך נעוצה בעובדה ששם מסתתרת המהות.
בהצלחה,
ד"ר סמואל אליהו
פסיכיאטר ילדים ונוער
עמית במכון לפסיכואנליזה בת זמננו