אני בשבועות הראשונים להריוני הראשון ,מילדות סובלת מהפרעות חרדה קשות שהתפתחו לדיכאון , ההתקפים יכולים להמשך ימים , במהלכם אני משותקת ולא מסוגלת לאכול לעיתים במשך 3 ימים .
עברתי מגוון של טיפולים כולל פסיכותרפטיה והיום מטופלת גם בCBT שעוד לא נושא פרי . ניסיתי טיפול בתרופות טבעיות , נשימות והרפיות גם הן לא עזרו . אני לוקחת מינון של 10 מ"ג ציפרלקס לאורך שנים והומלץ לי לקחת קלונקס במינון של עד 1 מ"ג בעת הצורך ,כדור שמקל עלי מאוד.
, אני מלווה ע"י פסיכיאטר וקיבלתי אישור מהמכון הטרטולוגי בירושלים כי אין עדויות לעלייה בשכיחות מומים בעוברים בשימוש בתרופות אלו.
בפורומים שונים הדעות חלוקות לגבי השימוש בקלונקס , אני מרגישה תופעות חמורות מאוד של חרדה הכוללות התקפים בלילה ,חוסר תאבון מוחלט עד דחייה מאוכל ותחושת מצוקה כללית.
מצד אחד אני סובלת כל כך מחרדות והתופעות המתלוות אליהן ומודעת לסכנות שאלו מביאות עימם עבור העובר ומאידך לא מצליחה להוציא לי מהראש שאני מזיקה לעובר בשימוש בתרופות שמסיעות לי להתמודד עם המצוקות.
אני מבינה שיש כאן שקילה של טובת האם מול טובת העובר , אך כיצד אני יכולה להחליט לגבי זה במצב בו אני כל כך לא "אובייקטיבית"? האם לאור הקולות השונים לגבי שימוש בתרופות מסוג זה עלי לסמוך על דעת המכון הטרטולוגי? ומדוע ישנו ריבוי דעות כה גדול בנושא בניגוד לתרופה כמו אקמול למשל ?
אשמח לתשובה , אני חשה מצוקה גדולה ומבועתת מהמשך ההריון .