פורום נוער במצוקה, תמיכה נפשית עמוד 2

אני חושדת בהורים שלי שהם במצב כלכלי מאוד קשה. בזמן האחרון הם כבר לא קונים בשר ועוף בסופר והם גם מגבילים אותי יותר בפלאפון ובנסיעות באוטו.

אבל הם לא מספרים לי שום דבר. וזה מעצבן.. מה לעשות? אני רוצה לדעת... ואולי לעזור גם, אני בשנה האחרונה ללימודים ואני גם עובדת..

הי, נדמה כי את מבינה שדבר מה השתנה בתוך הבית בהבט הכלכלי אך את שואלת את עצמך עד כמה עמוק הקושי עימו מתמודדים הורייך. נשמע כי את והורייך נמצאים בעמדה שונה. בעוד את מעוניינת לדעת יותר הם מבקשים לשמר חלק מהמידע בינם לבין עצמם. לשינוי לרעה במצב כלכלי יש השפעה על ממדים רבים בחיים: מתח, חרדה, קושי להכיר בעוצמת הקושי, בושה ועימה רצון להסתיר, פגיעה בתחושת היכולת למלא את התפקיד המיועד להורה וחשש מפני ההשלכות על שאר בני המשפחה. כל אחד מבני הבית מגיב בדרך הייחודית לו.
אני רוצה להציע לך שתי הצעות: האחת, לשאול את הורייך את השאלות שאת מעלה באתר ואולי לומר להם שחשוב לך להיות חלק מהמאמץ להתמודד עם האתגר הכלכלי. השניה, אם מתאפשר לך להפעיל שיקול דעת בנוגע להוצעות אני מאמין שכך את תתרמי את חלקך.
מעבר לכך, לעיתים כאשר המצב מעורפל המחשבות שלנו לוקחות אותנו לתסריטים קיצוניים, אני מקווה שתקבלי את המידע שמשמעותי עבורך, אולי דרך ההתמודדות עם הקושי הכלכלי בו ייתכן ומצויה משפחתך יתאפשר לך דווקא לגלות בעצמך (ולהורייך) צדדים בוגרים ומשמעותיים שיתרמו לך בדרכם הייחודית.שי

המשאלות שלי: לחלות במחלה סופנית, למות בדרך טראגית בגיל צעיר או להתאשפז במוסד לחולי נפש. כמובן, שיש לי גם את החלומות הרגילים של בת שבע עשרה.. להיות מפורסמת להרוויח מלא כסף ושטויות.. אבל כל פעם עולה לי השאלה בראש אם גם אצל אחרים זה ככה? אם לצד החלומות הרגילים יש גם את הפחות נעמים, שקשה להודות בהם.
אף אחד לא מראה שום דבר,כולם מתנהגים כרגיל, אבל זה בעצם מה שאני עושה אז אין לי דרך לדעת. אני חברותית עם כולם וממש סבבה כלפי חוץ, אף אחד בחיים לא ישים לב לזה אם אני לא אספר. אני פשוט רוצה לדעת אם זה נורמלי המחשבות האלה ומאיזו סיבה הן צצות.. ואם הם לא נורמליים אז מה זה אומר עליי..?

אף על פי ש"נורמליות" הוא נושא מורכב.
אני לא חושב שיש ספק בכלל שלרצות לחלות במחלה סופנית או להתאשפז בבית חולים לחולי נפש הינו דבר לא נורמלי לגמריי.
לרוב האנשים אין מחשבות כאלה.
אבל מחשבה זו מחשבה השאלה אם זה מה שאת באמת רוצה..ואם כן אז זה כבר בעיה שאני לא אתיימר להבין אותה.

הי טלי.
את מתארת את עצמך כילדה "רגילה" עם חלומות להיות מפורסמת ולהרוויח מלא כסף וזה נשמע לי כוח חי, חיובי ובוער. ולצידו מתקיים כוח אחר, הרסני, של למות, לחלות, להשתגע. אני מניחה שמתקיים בתוך נפשך פנימה, בלי יכולת להיות מודעת לכך הרבה, איזשהו קונפליקט בין שני כוחות אלו, כאשר נשמע כי שכוח החיים גובר על האחר וטוב שכך!
להפתעתך אולי, זהו מערך כוחות המתקיים בכולנו במידה כזו או אחרת, אך לא כולם יכולים להיות ערים לכך ולהבחין בסוגי המשאלות השונים.
אני מציעה לך, אם יש באפשרותך, לפנות לטיפול נפשי, שם תוכלי בסביבה בטוחה, שמבינה ולא שופטת מחשבות ומשאלות מסוג זה, לבדוק את מקור הפנטזיות הללו, מתי הן מופיעות ואולי להקל עליך מסבלן, שכן הן יכולות לגרום לכאב נפשי רב..
שיהיה בהצלחה. את מוזמנת להמשיך לכתוב. קרן

ורוצה לברוח מהבית בגלל התעללות מינית ומכות מאבי החורג. היועצת והצוות בבית הספר לא עוזר לי, כי הוא מאמין לאמא שלי שאני ממציאה הכל. למי לפנות? אם אני אפנה ללשכת הרווחה תוך כמה זמן יוציאו אותי מהבית, ולאן? האם אפשרי שידאגו לי תוך כמה שעות. אני לא רוצה להיות יותר רגע בבית, אני סובלת שם מאוד. אני שוקלת גם להתאבד. תודה מראש.

הדר שלום, אני מבקש שתצרי איתי קשר לסלולרי שלי על מנת שנבדוק כיצד אוכל לסייע לך" 050-7315325. שי

זה קרה לי כשהייתי ילדה. רציתי לדעת איך יכולתי לשנות את ההסטוריה שלי. סליחה אם דאגת.

הדר הי, אפשר להבין את הרצון לשנות היסטוריה מכאיבה וטוב שפנית לפורום שכן יש לנו ניסיון במצבים מסוג אלו שתיארת וגם רצון לסייע. ייתכן באמת שאחד מהרגשות שעלו אצלי כלפי הפניה שלך היא דאגה, אך אולי יש בכך דבר טבעי כלפי תיאור של המציאות המכאיבה אותה תיארת? במידה ואת מעוניינת את יכולה ליצור איתי קשר במייל שלי: sh_zion@walla.com ונחשוב יחד על כיוונים לסייע לך.שי

אני ממש לא יודעת מה לעשות! אני בת 16 ואמרתי לאמא שלי שאני רוצה לקחת גלולות, יש לי חבר כבר שנה וקצת ואנחנו שוכבים עם קונדום אבל אני רוצה לעבור לגלולות, אמרתי לה שנעשה את כל הבדיקות ושאני אקח תמיד בזמן אבל היא אומרת שהיא לא מסכימה וממש חופרת לי על זה
אם אלך לבד היא תדע על זה?

הי נועה.
אני מבינה מדברייך שעל אף גילך הצעיר את כבר מבינה אמצעי מניעה מה הם..
האם סיפרת לאמא שאתם שוכבים? מעניין מה היתה תגובתה לכך? להורים לא קל לקבל את המיניות והנשיות בבנותיהם ויתכן כי זו היא ההתנגדות שהיא מבטאת.
אני לא משוכנעת לגבי האפשרות לקבל גלולות ללא הסכמת ההורים. ואני גם מבינה שאם פנית לאמך, זה מכיון שהקשר שלכן מספיק קרוב ופתוח ומאפשר סוג של שיחה כזו (לא לכל אחת זה מתאפשר)- אז אולי שווה בכל זאת לנסות ולשוחח איתה, להבין מה ההתנגדות שלה, ממה היא דואגת? לשמוע קצת מההתנסות שלה. ולצד זה לנתב את דרכך שלך. יכול להיות שאם תהיי פתוחה לשמוע את החששות שלה ולקבל חלק מהן יהיה יותר פשוט לשתיכן, וגם תשיגי את מבוקשך.
שיהיה בהצלחה. את מוזמנת להמשיך להגיב בפורום. קרן

אני לא יודעת כמה תצליחו להבין, אבל אני ינסה לפרוק ולהסביר, מה עובר עלי בתקופה האחרונה. אני בת 16 עם דימוי עצמי נמוך מאז שאני זוכרת את עצמי, כל חיי עסקתי בדיטות שחלקן הצליחו וחלקן פחות. לפני כמעט שנה אני והידיד הכי טוב שלי נהפכנו לחברים, אחרי שהוא רדף אחרי קרוב לחצי שנה הסכמתי שנהיה חברים. בתקופה שהיינו יחד הרגשתי סופסוף טוב עם עצמי, הקשר היה מדהים אך לאחר 4 חודשים הוא אמר לי שהוא לא מרגיש אותו דבר כמו שהוא הרגיש. חודשיים היינו בניסיונות, כל פעם עמדנו להיפרד אבל לאחר מכן אמרנו שננסה צ'אנס נוסף אולי זה ישתנה אולי פתאום הוא יחזור לאהוב אותי, הרי זה לא שמשו לא בסדר בקשר, הכל היה טוב החיבור בנינו היה מעולה, אבל בכל זאת הוא לא הרגיש. לי כבר היה קשה בתוך המערכת יחסים למרות שעדיין אהבתי אותו, היה חסר לי השלוש מילים האלא "אני אוהב אותך" שלא זכיתי כבר לשמוע. ניפרדנו בצורה יפה מאוד, וזה היה יום לפני שהוא טס לשבועיים, בתחילת השבועיים האלא הוא שלח לי הודעה שהוא מתגעגע אלי מאוד והוא מצטער על ההחלטה, עניתי לו שגם אני. הוא חזר מחו"ל והמצב היה מוזר בנינו לא דיברנו כמעט. עבר חודשיים ואנחנו עדיין לא מדברים, הבעיה היא שעקב הפגיעה של הפרידה, ובמיוחד העובדה שהוא רדף אחרי כל כך הרבה זמן אבל הוא זה שהפסיק לאהוב, שוב פעם הכניסה אותי לדימוי עצמי נמוך ואף יותר ממה שהייתי, הפסקתי לאכול בצורה די קריטית זה התחיל מיום לאכול ויום לא לאכול וזה המשיך לימים שלמים של צום. ובנוסף לכך, אני מוצאת את עצמי המון פעמים לבד בחדר, ונמצאת במחשבות עם עצמי, ואני מרגישה בור בלב, הבור הזה פוקד אותי בצורה חזקה מאוד, ובהתחלה שהייתי נמצאת במצב כזה הייתי שורטת את עצמי מאט, בכדי להתמודד עם זה, ומשריטות קטנות זה המשיך לחתכים עם סכין, לא במטרה למות, אלא להפך במטרה להדחיק את הכאב הזה.. אני כבר לא יודעת מה לעשות עם עצמי איך לתפקד חזרה, ואיך להפסיק עם החתכים, כי אני מרגישה שממש התמכרתי לזה..

שלום אנונימית.
את מתארת באופן מפורט את הסבל שעובר עלייך ואת הניסיונות למצוא פתרונות שיקלו על הכאב הפנימי. אני יכולה לתאר לעצמי שעבור מישהי שלא מצליחה לאהוב את עצמה ולמצוא בעצמה תכונות ייחודיות שיכולה לממש בעצמה - אהבה מצד אדם אחר יכולה מצד אחד להיות לא מובנת (מה יש פה לאהוב?) ומצד שני יכולה יכולה להיות מאוד מחזקת לבטחון העצמי, כמו שאת כותבת. וזה נשמע שפיתחת תלות גדולה באהבה שלו אלייך. ובלעדיה את מרגישה שוב פגומה ולא שווה. אני שומעת שאת מפנה את כל התוקפנות כלפי פנים ופוגעת בעצמך באמצעות חתכים. זה פתרון, אך הוא כמובן לא מוצלח, וכדאי למצוא אפיקים אחרים לתחושות הקשות שלך כלפי עצמך.
העצה הטובה ביותר שאוכל לייעץ לך היא לפנות לטיפול נפשי! שם תוכלי למצוא לאט לאט את עצמך. את הדברים המיוחדים שבך, שבזכותם תוכלי לאהוב את עצמך ללא תלות באחרים.
שיהיה בהצלחה. את מוזמנת להמשיך להגיב בפורום. קרן

שלום ..
אני באמת כבר לא יודע מה קרה לי או קורה לי ... אני רבה עם אמא שלי כל הזמן בבוקר כשאני הולכת לבית ספר ובערב כשאני חוזרת ... יום אחד היה ריב שממש התעצבנתי עלייה לא רציתי להוציא על אמא שלי את העצבים כי היא אמא שלי ואני מכבדת אותה נורא , אז אמרתי לה שאני יחתוך את עצמי , יברח למקום שלא ימצאו אותי לעולם , אבל לא ברחתי לקחתי חתיכת זכוכית שנשברה והתחלתי לשרוט את עצמי , יצא לי מלא דם .. אני לא יודעת מה קרה לי באותו רגע , יכול להיות שיש לי בעיות נפשיות , או שזה משהו אחר לגמרי ?

הי, בפניה שלך לפורום בולט הכאב שלך וחוסר האונים לאן להפנות אותו ומה לעשות אתו עד כדי מוצא אחרון של פגיעה בעצמך. נראה שאת שואלת גם כיצד להימנע ממצבים של הצפה בכאב וכעס עד כדי קושי לשלוט בעצמך ואולי גם ממה מורכב הכאב שאת חווה ומהיכן מגיעות העוצמות. כדי לסייע לי לסייע לך, אודה לך אם תצייני מה הוא גילך, מעט על המשפחה ואם את יכולה להרחיב מעט על המצב שתיארת במריבה עם אמא: על מה רבתן, איך את מבינה את הפעולה בה פגעת בעצמך, האם זה קרה בעבר. שי

אני בת 16.5 אנחנו רבות כל בוקר על זה שאני מאחרת לבית ספר . וכל ערב אנחנו רבות בגלל שאני לא עוזרת לה כמו : להכין אוכל , לנקות .. לפעמים אין לי כוח ואני פשוט לא עוזרת לה .. ואז אנחנו מתחילות לריב להתווכח לצעוק אחת על השנייה ,אבל בבית הכל בסדר המצב הכלכלי בסדר גמור , יש לנו הכל בבית , אבל הבעיה היא שמכל דבר קטן שאמא שלי אומרת לי משהו שאני לא אוהבת ולא באלי לשמוע .. אני מתחילה לצעוק עלייה , ' יאללה אל תשגעי אותי ' .. מתחילה לצרוח עלייה ....

הי, מהתיאור שלך נדמה שיש פער, לכאורה, בין הדברים עליהם את ואמך מתווכחים לבין
עוצמת התגובה שלך והכאב שמתעורר אצלך בעקבות המריבה. במילים אחרות, נראה שהמריבות שאת מתארת הן רק קצה קרחון של דבר מה עמוק ומכאיב יותר שנמצא בקשר בינך לבין אימך (ואולי בסיפור המשפחתי), וכאשר אתן רבות הדבר הזה מתעורר ומכאיב לך. השאלה היא ממה מורכב הכאב הזה שמתעורר ובהמשך מה ניתן לעשות איתו כדי שיגרום לך פחות סבל. כיוון שאת מתארת עוצמות רגשיות בלתי נשלטות עד כדי פגיעה עצמית, עצתי לך היא לפנות לדמות טיפולית. זו יכולה להיות יועצת בית הספר ואולי לעובדת סוציאלית או פסיכולוג/ית שיסייעו לך. שכן למול עוצמות כפי שאת חווה אותן, חשוב שתהיה דמות מקצועית שתעזור לך להבין את עצמך ואת שקורה בבית ולטפל בכך. זאת, כדי שתוכלי לחוות חיים שמחים יותר. שי

הי, אני בת 17 ויצא שהייתי עם איזה בחור מהביתספר.
לא בדיוק היינו - היינו ביחד, אבל עשיתי לו ביד קצת.
אחר כך גיליתי שהוא כתב על זה בפייסבוק שלו, ותייג אותי בסטטוס,
מבלי להגיד במלים מפורשות אבל איכשהו רמז...

עכשיו כולם יודעים את זה כבר, ואני מקבלת מבטים לועגים מכל מיני בחורות מפגרות במסדרונות.
מה אני יכולה לעשות? זה ממש מעצבן!!!!1

הי חנה.
זו באמת נשמעת חוויה חושפת ומביכה מבלי שממש התכוונת לכך. ואכן אין הרבה מה לעשות, אולי רק לחכות שזה ישכח לטובת משהו אחר שיסעיר את החבר'ה.
כתבת "יצא שהייתי עם איזה בחור..עשיתי לו ביד". ואני סקרנית קצת לשמוע מה הביא אותך לקרבה גופנית דווקא עם אותו הבחור? האם היה משהו מיוחד בו או שדווקא בקירבה שהוא הציע לך? האם יש עוד מפגשים ארעיים כאלה ומה המשמעות שלהם עבורך?
אולי אם נצליח לראות אל מעבר נוכל ללמוד משהו משמעותי עלייך פנימה.
אשמח אם תכתבי עוד. קרן

רע לי. ממש ממש רע לי
אני לא יכולה לחיות ככה יותר. אני מרגישה כאילו אני במקום הלא נכון בחיים הלא נכונים ואף אחד לא נותן לי לצאת מהם
אני כלואה כל כך בתוך עצמי, כל פעם בא גל שמנסה לדחוף החוצה אבל אני פשוט דוחפת הכל חזרה פנימה כי זה הדבר היחיד שאני יודעת לעשות ואני במלחמות עם עצמי כל הזמן. אני לא יודעת מה לעשות
אני רוצה להתאבד ואז יום אחרי זה ממשיכה בשיגרה כאילו כלום לא קרה עד שעוד פעם בא הגל הזה שמנסה לדחוף אותי ובוחן את הגבולות של השפיות שלי. אני מרגישה צבועה, מקרינה החוצה כאילו כל החיים שלי הם רק אושר
מצד שני אני רוצה פשוט להיות במצב הזה לנצח ולעולם לא לצאת מזה כי ככה לפחות אני מרגישה יותר במקום הנכון, כאילו אני ממלאת איזה חלק מהאישיות שלי
אני לא יודעת מה לעשות אני צריכה עזרה

טלי הי, אודה לך אם תספרי מעט על חייך: גיל, קשרים משפחתיים, ממתי את מרגישה כך וככל שתרגישי שנכון לך ואשיב לך בהקדם. שי

היי, קוראים לי קרן, אני בת 12 וחצי. בזמן האחרון מרגישה ממש רע עם עצמי... אני מרגישה שאם אני ימות מחר אז זה לא ישנה כלום, כי אני סתם עוד רובוט של החיים. הולכת כל יום לבית ספר, מנסה להרשים את כולם, עושה מה שכולם מצפים שאעשה. אבל אני פשוט לא מבינה למה. למה אני צריכה כל יום לקום בבוקר להתארגן וללכת ללמוד. בשביל מה. מה הציונים האלה יעזרו לי. בשביל מי אני עושה את כל זה, את מי אני מנסה להרשים? בשביל מי אני משקיעה? בכל מקרה, אני יודעת שלא בשבילי. אני כלום יחסית לעולם... אני יודעת שאני רק ילדה קטנה שלא מבינה מהחיים שלה, אבל אני לא מצליחה למצוא משמעות בשום דבר. אני לא מסוגלת לדבר על זה עם אף אחד.. אני מכסה את הכל בערמות של ציניות ולא מצליחה לצאת מזה ולדבר ברצינות...אני פשוט מרגישה אבודה בתוך עצמי.
אני ממש יעריך את זה אם תגיבו לי..תודה

קרן הי, מהמכתב שלך עולה הרגשה של ריקנות ותחושה עמוקה של מחסור במשמעות אמיתית עבורך. ומנגד, עולה הרגשה של חוסר ביטחון אצלך, עד כמה את בעלת משמעות עבור אנשים סביבך, עד כדי אמירה שלך כי לא ברור אם יבחינו בך אם תיעלמי. נדמה כי מלבד ההרגשה הכואבת של חוסר המשמעות את צריכה להתמודד עם הצורך להסתיר את הרגשתך מפני הסביבה.
על מנת שהתגובה שלי תהיה משמעותית עבורך, אודה לך אם תספרי מתי החלה תחושה זו עבורך וגם מעט על חייך היום (חברים, משפחה האם דבר השתנה אצלך או בסביבך) ואתייחס בהקדם. שי

אני ממש לא יודעת... אף פעם לא הרגשתי מרוצה ממה שאני עושה, אבל לפני כמה זמן פשוט הסתכלתי על מה שאני עושה ואמרתי לעצמי שאין מצב שככה אני מפיקה את המקסימום שלי. חסר לי משהו להשיג או "להיתלות עליו"... כל דבר שרוצים רק נעלם אחרי שמשיגים אותו, ופשוט כבר אין למה לצפות....
ובקשר למצב החברתי שלי וזה, אז יש לי חברות וידידים, והרבה, וגם המשפחה שלי מאוד תומכת ופתוחה, אבל אני לא מסוגלת לספר כלום לאף אחד. לא משנה באיזה מסגרת או למי, אני פשוט לא מסוגלת לספר מה אני מרגישה וככה אני תקועה עם הדיכאון של עצמי.... וגם שום פסיכולוג לא יעזור, הייתי כמה פעמים שהייתי יותר קטנה אצל פסיכולוגית, וגם אמא שלי פסיכולוגית, אז היא מזהה אצלי תמיד קשיים.. אבל אני פשוט לא מסוגלת עוד להישאר עם זה...........
נ.ב. סליחה על החפירה

קרן הי, נדמה כי שני דברים מכבידים על חייך הראשון הוא תחושת חוסר התכלית שאותה את מרגישה ואולי גם חוויה של חוסר שביעות רצון מעצמך - כאילו שום דבר לא באמת מספק אותך. השני, הוא הרגשה כי אין פתרון למצב ובמילים אחרות אין אדם בעולם שיש בכוחו לשנות זאת. יחד עם זאת, את פונה לפורום לעצה כך שיש בך חלק שלא ויתר על התקווה כי ניתן לחולל שינוי בתחושת הריק ואולי אפילו אי שם יש מישהו שיכול לסייע לך.
בחיפוש שלך אחר משמעות יש הזדמנות לברר מה הם הדברים המשמעותיים עבורך, כאלו שאינם חולפים ללא רישום בתוכך. אולי בטיפול או בשיחה עם הורייך יתאפשר להבין ,לכל הפחות, מה עשוי למלא אותך במשמעות ובנוסף היכן את יכולה להרגיש עצמך משמעותית עבור מישהו אחר.
יש לי הצעה מעט חריגה, אולי כדאי לך לבחון את הדברים באופן מעשי ולא רק במילים. כלומר, במידה ואת אוהבת חיות גשי לעמותה ובקשי להתנסות בהתנדבות ולראות כיצד תרגישי (וכך גם בכל נושא ובכל עמותה). אני מייעץ לך זאת כיוון שייתכן והחוויה שתעברי בהתנסות זו תמלא אותך במידע ובמשמעות חדשים ובעלי ערך, שכן הדיון הפנימי שמתקיים בתוכך יפגוש אנשים (או חיות) שיעוררו רגשות שניתן לחוות רק במפגש ישיר. ייתכן ואז יתאפשר לך לחוות תחושת תכלית ולא פחות חשוב עד כמה את יכולה להיות משמעותית וחשובה עבור מישהו או משהו. את מוזמנת להמשיך לפנות לפורום, שי

אני לא יודעת ממש מאיפה להתחיל.. יש לי די הרבה דברים שמטרידים אותי, אבל אני אדבר על הדבר העיקרי.
אבא שלי נפטר לפני שנתיים. הייתי קשורה אליו, זה היה מאוד קשה אבל חזרתי לאיזון דיי מהר. מאז.. מאז איבדתי כל חוש היגיון.
אני לא מפסיקה לחשוב על מוות, לחשוש לחייהם של אנשים שאני מכירה, אני מוצאת את עצמי עכשיו בוכה ללא הפסקה בגלל שהארנבת שלי מתה ואני בטוחה שזה לא סתם כי היא מתה, אני פשוט נחרדת ממוות.
אני מרגישה כאילו החיים פשוט מתנכרים לי ואני בקושי מצליחה להיות מאושרת.
הרגעים היחידים שאני מאושרת הם כשאני עם חבר שלי..
חבר שלי הוא גם כן חווה בעיות במשפחה, גם כן נורא קשה לו בחיים וזו סיבה מאוד עיקרית למה אני והוא נורא קרובים. אנחנו כמו ידידים טובים. מאוהבים מעל כל הראש ובאמת שכמו שהוא הסיבה היחידה לחיי, אני הסיבה היחידה לחייו.
עכשיו, אפשר לנחש ממה אני מפחדת בעיקר.. כןכן, אני מרגישה כאילו כל רגע עומד לקרות לו משהו.
כאילו זה יהיה פשוט הטרגדיה המושלמת שהחיים יקחו אותו ממני. אני מרגישה כאילו זה יקרה, זה מפחיד אותי ולא מפסיק להטריד אותי עד כדי כך שאני חייבת לדעת איפה הוא כל רגע ובלי זה אני מתחרפנת. האהבה שלי אליו היא אובססיה מוחלטת. למזלי אני יכולה להגיד שזה הדדי. לא הכי בריא, אבל אידיאלי מבחינת שנינו.
אני לא יודעת מה לעשות!!! אני לא יכולה לחיות כל חיי בפחד מהמוות ולחשוש כל הזמן לחיי ולחיי אחרים, זה מעיק ומסיח את דעתי כל הזמן.
יש לי דרך להתשחרר מזה? ד"א שכחתי להגיד שאני בת 16.
ומכיוון שאמא שלי היא המפרנסת היחידה, אני מרגישה דיי רע להכביד עליה עם הבעיות שלי ועכשיו הוצאה כלכלית לפסיכולוג או משהו. יש דרך לצאת מזה שלא כרוכה בטיפול? אשמח אם תענו בהקדם כי ממש קשה לי בזמן האחרון.

הי ג'ני.
מוות של אב הוא אובדן קשה וכואב ביותר כפי שציינת, ובמיוחד בגיל צעיר כל כך. את מתארת כיצד חזרת למסלול חייך די מהר, ואני תוהה כמה מקום נתת בתוכך לעיבוד האבל בטרם חזרת "לאיזון". החרדות שאת כותבת עליהן יכולות להיות ביטוי של הכאב ושל האבל שלא הסתיים.
אני חושבת שאת זקוקה לטיפול פסיכולוגי ויכולה לשפר בצורה ניכרת את איכות החיים שלך והקשרים שלך עם אחרים באמצעות טיפול שכזה. ישנם מרכזים טיפוליים ציבוריים שבהם ניתן טיפול פסיכולוגי בחינם. כיתבי לי את איזור מגורייך ואוכל להפנות אותך באופן יותר מדוייק.
שבת שלום. קרן

אני גרה באשדוד

הי ג'ני.
ישנה מרפאה לבריאות הנפש לילדים ונוער ברי' הסייפן 10, רובע ח'. באשדוד.
שם תוכלי לקבל טיפול פסיכולוגי ללא עלות. אני מציעה שתשתפי את אימך בכך, שכן טיפול בילדים וגם בנוער כרוך באישור של ההורים.
הטלפון ליצירת הקשר: 08-8664854/5
פתוח בין השעות 08-15

שיהיה בהצלחה! קרן

בבקשה! אני חייבת עזרה דחוף. ...אני ממש לא יודעת מה לעשות. אני בלחץ,
אדם נשוי התאהב בי והוא אומר לי את זה. קשה לי אני גם אוהבת אותו והוא אדם טוב שמתיחס. מקשיב . מבין. נעים לי בחברתו.. הוא מורה שלי למשהו .. ומלמד אותי שיעורים.. תמיד הוא. רמז לי כל מיני רמזים והיה אומר כל מיני משפטים, מדבר איתי על החייםהפרטייםשלו... פעם קודמת הוא עצר פתאום באמצע בשיעור ובתחיל לנשק אותי .. הרגשתי עם זה רע מאוד.. אני לא רוצה להיות בתפקיד המגעיל הזה של אחת ש.... אבל אני מרגישה שזה לא בשליטה שלי. שהמעשים שלי מתגלגלים ואין לי שליטה... הייתי מאוד מסוייגת... מצד אחד חיבקתי... ומצד שני הורדתי את ידיו ממני כי הרגשתי שזה לא בסדר.. אני רוצה לעצור את הגלגל הזה אבל לא יודעת איך .. אני כל היום בוכה... מצטערת פתאום שאני כ"כ יפה ומושכת...תמיד שמרתי על עצמי ... אפילו חבר לא היה לי כי לא רציתי קשר לא למטרה רצינית ופתאום....... תעזרו לי בבקשה...מה לומר לו?????? ואיך??? סדרך עדינה שהוא יקבל את זה וגם אני ???????? אווווווף...תענו דחוף. יש לי מחר שיעור איתו ואני לא יודעת מה לומר.......

שלום לך,

ראיתי שלא קיבלת תגובה עדיין, וחשוב לי להגיד לך בהקדם האפשרי לבטל את השיעור.

המורה שלך הוא המבוגר ובעל הסמכות, והוא מנצל את הכוח שלו לרעה. האחריות היא עליו! זו לא אשמתך בכלל! זה לא קשור לעובדה שהוא נשוי, למרות שגם זה מעיד על האופי שלו. אם תמשיכי עם זה זה לא יוביל למקומות טובים. אני לא אגיש לך להתייעץ עם מבוגר , אבל חשוב שתפסיקי את השיעורים איתו.

קודם כל ... תודה שהגבת... זה אחרת כשאני יודעת שאני לא לבד...את צודקת... אבל חשוב לי שתדעי שלא קרה פה שום דבר שהיה נגד רצוני...או יותרנכון; לאחר שביטאתי חוסר רצון.... הלחץ שלי הוא בגלל שאני מתה לומר לו שנפסיק עם זה ושיפזיק לפנטז עלי ולדבר על מניות. זה לא אני ולא מתאים לי. אבל בשיעורים אני מרגישה שאני מאבדת שליטה קצת על עצמי... אני רוצה לדעת מראש מה לומר לו. ואז לסגור לגמרי את הסיפור הזה... כי אם לא אהיה החלטית , אז הוא לא יוותר עלי.
. מנסיון! כבר איזה פעמיים אמרתי לו שאני לא חושבת שזה מתאים. שיספר לי על יחסיו עם אשתו ועל פורנו שהוא רואה ועל כמה שאני יפה וחכמה ובוגרת מאוד לגילי ושהוא אף פעם לא הרגיש ככה. למשהי ..... וכו וכו..
אז הוא הפסיק לתקופה והיה ממשיך לרדוף אחרי....
תביני!

אני יכולה לבטל את השיעור אבל אז ארגיש שיש פינה שלא סגרתי אותה עדיין ואני רוצה שיהיה ברור גם לי וגם לו שאין מצב שיהיה ביננו קשר שקשור למיניות. עם כל זה שאני נמשכת להיות בחברתו.. ואת זה אני לא יודעת איך לומר לו.
בבקשה תגיבו מהר... הוא אמור להתקשר היום לקבוע שיעור ואני רוצה שזה יהיה השיעור האחרון... איך אני עושה את זה?????? ......

איך עושים את זה? באסרטיביות וביטחון עצמי. פשוט אומרים לא!! שכרת אותו לעזור לך ללמוד. הוא עובר את הגבול. את לא מרגישה בנוח ולכן את מפסיקה את השיעורים.
זה שאת לא מרגישה בנוח להיות איתו לבד זו מספיק טובה להפסיק את השיעורים. אם יש לך מערכת יחסים טובה ופתוחה עם אימך את יכולה לשתף אותה בזה.אני במקומך לא הייתי נפגשת איתו יותר. השיעור האחרון היה צריך להיות בפעם הראשונה שהוא חצה את הגבול. את לא צריכה עוד בלבול. זה גם ככה גיל מבלבל.

דנה! את מקסימה ונותנת לי כח! . כ"כ צודקת.... את נותנת לי גם להרגיש מה שהבנתי בשכל....
אני יעשה את זה.. למרות שזה קשה גם לי... תיקון קטן; אני מרגישה מאוד טוב בחברתו אבל לא מרגישה טוב עם עצם העניין שזה אדם נשוי ואין לנו מצב לעתיד משותף... ושזה יכול לגרום עוול לאישתו ... המוסריות והערכיות שבי לא נותנת לי לאפשר מצב כזה.....
שלא תטעי... אמרתי הרבה פעמים "לא" לגברים שהתחילו איתי רק בגלל שידעתי מראש שהם לא מתאימים לי ( לא בוגרים, אופי לא מתאים, מצומצמי אופקים ושאיפות לא תואמות, רוצים רק.. וכו) מהרבה סיבות שבעולם...
הצעת לי לשתף...אז תרשי לי לספר לך שאמנם הקשר שלי עם אימי הוא טוב אבל לעולם ל! לא אספר לה... כיוון שהיא מקסימה אך לא ממש יודעת לשמור סוד.... ואבא שלי : הדמות שלו לדעתי רק סיבכה את התמונה.. לא. הוא לא יודע כלום. אבל, אין לי איתו קשר. הוא אדם קשה. ממורמר. והדמות של אבא אוהב ומבין די חסרה לי בחיים ואולי זו הסיבה שקרה מה שקרה... לא יודעת. אולי חיפשתי איזה "אבא" שאני לא קיבלתי.....
ככה שאני מרגישה ממש לבד... ולכן כתבתי פה... מבינה?!
עברתי הרבה בחיים ... לא מכחישה... ואולי זה מה שהביא אותי למצוא שפה עם גדול ממני בהרבה ולראות את החיים אחרת....
אני יעשה מה שאמרת ויעדכן אותך איך זה התפתח .....
ושוב; תודה תודה תודה.....

הי שיר יקרה,
אני מבינה את הדחיפות ואת הציפייה שלך לתשובה מהירה, ומניחה שהתאכזבת.. אבל שמחתי לראות שקוראי הפורום הגיבו לך באריכות.
לא ידוע לי גילך, אך נדמה לי מדברייך שאת צעירה מ18 שנים.
חשוב שתדעי שהתנהגותו של המורה אינה מקובלת ואסורה לפי החוק. וזאת משום שהוא בוגר ואת קטינה (כנראה), ומשום שהוא המורה שלך וניתן לחשוב שקשה להתנגד לרצונו בשל היותו המורה שלך.
כתבת שאינך יכולה לשתף את אימך ואת אביך. האם יש דמויות אחרות משמעותיות בחייך כמו דודה, אחות גדולה, יועצת? חשוב שאדם מבוגר יהיה מעורב ויוכל לתת לך את התמיכה לה את זקוקה כדי להפסיק את מה שמתחיל לקרות!
במידה ואין דמות כזו אני רוצה להציע לך, על מנת שלא תאלצי להתמודד לבד, להרים לי טלפון ונחשוב יחד כיצד ניתן לומר לו ומה כדאי לעשות. את יכולה לפנות גם במייל הפרטי אם את חשה יותר בנוח.
054-5572217
keren.benhagai@gmail.com
מצפה לשמוע ממך. קרן

בת 23 אני יהודייה עובדת כאחות בבית חולים הדסה בתל אביב, עובד איתי בחור ערבי בן 25 הוא אח כנ"ל. עובדים ביחד כבר שנה באותה משמרת נקשרתי אליו כל כך שבהתחלה חשבתי שהוא ידיד טוב שלי אבל עם הזמן הסתבר שזאת אהבה ולא משהו אחר.. אני לא מפסיקה לחשוב עליו, כל הזמן רוצה אותו איתי, לראות אותו, לצחוק איתו לשמוע אותו. גם לאט לאט הבנתי שאני משהו בשבילו ולא כמו כל עובדת אחרת בעבודה אבל הוא ערבי מוסלימי אז אני לא יודעת איך זה אצלהם אבל לא מקובל עליהם יהודיות בכלל . פעם אחרי עבודה שהלכנו לאכול ביחד באיזור ישב לידי אמר לי שאני ממש חשובה לו שאף פעם לא עבד ככה ונקשר ואהב מישהי כמו שאוהב אותי , ועוד אחת שלא מהדת שלו. אני יוצאת עם בנים מבלה איתם הכל טוב ויפה אבל את ההוא אני לא מצליחה להוציא מהראש לדקה!!! אני מיואשת אני לא יודעת מה לעשות בגלל שהוא ערבי ואצל המשפחה שלי זה לא מקובל וגם במשפחה שלו לא, והוא הולך להשלים לתואר שני בח"ול ואני לא יודעת איך אני אצליח להפסיק לראות אותו ולדבר איתו מה אני אמורה לעשותתתתתתתתתתת?? : (

שלום לך, קראתי את דברייך והרגשתי כאב :\ נשמע מדברייך כי התפתחה מערכת יחסים עמוקה בינך לבינו,איך את מרגישה גשות אהבה עזים כלפיו וכמה את חשובה לו.מי אני שאגיד לך באיזה דילמה עצמה את נמצת.
מה שאני ן יכולה למר לך מדי שבוע אנחנו מקבלים בקשה לתרומה מאיזה ארגון ששמו יד לאחים שמדובר במאות נשים יהודיות שנכנס למצב בדיוק כמו שלך רק שבשנה ממך הם התחתנו איתם ומצאו את עצמן מעדית את מותן מחייהן , תכלי להיכנס באינטרנט או שאת מכירה יד לאחים , מברכת אותך בהצלחה

נטלי הי, בפניה שלך יש משום ביטוי למצב הלעיתים בלתי אפשרי בו אנו חיים בישראל, כאשר רגשות הדדיים בין בחור לבחורה אשר עובדים יחד מתערבבים עם הבדלי דת, לאום, ותפיסות פוליטיות בדרך ההופכת את היכולת לפתח קשר לסבוכה ומסובכת. יחד עם זאת, למציאות הזו יכולה להיות השפעה רבה על שניכם, כפי שציינת.
אני מרגיש שבתיאור שלך אין מרחב למחשבה ולבחינת הרגשות בתוך הקשר. כאילו האפשרות הנוספת למצב כיום בו עדיין אין קשר רומנטי גלוי היא קשר מחייב וגלוי לכל. אך לא כך הדבר, ובאפשרות שניכם לברר (כפי שמרחש בכל קשר כמעט) את רצונותיכם והתאמתכם מבלי לערב בכך את הסביבה.
מעבר לזאת, כרגע הרגשות שלך עדיין אינם פוגשים מערכת יחסים אמיתית בין שני אנשים בוגרים, העשויה להצליח או להיכשל מסיבות רבות שאינן קשורות למוצא או לנורמות חברתיות. אולי דווקא נסיעתו לחול מאפשרת בדיקה והרהור בנוגע לקשר תוך ביטחון שלכל אחד מכם יהיה זמן למחשבה על רצונתיו מהאחר ומהקשר.
יחד עם זאת, לא ניתן להתעלם מכך שקשר בין בחורה יהודיה לבחור ערבי עשוי להיתקל בלחצים מרובים גם ממשפחתו אך אולי גם ממשפחתך או משכנייך או חברייך ואפילו משהו בתוכך שיכול גם לרצות בקשר אך גם לחשוש ממנו. אך נדמה לי כי כעת את מספרת על הדיאלוג בתוכך ואולי היכולת שלך לקבל עם עצמך קשר עם בחור ערבי.
שי

עבר זמן , אני עזבתי את העבודה לפניו והוא עזב אתמול והוא לא מעוניין יותר בקשר איתי כי לא רוצה שיהיה לו קשה יותר אני פשוט לא יכולה בלעדיו והוא לא מוכן לשמוע אותי אני בוכה לי כל יום כל כך קשה לייייי לא לראות אותו יותר :(

נטלי הי, כואב לקרוא על העצב שאת חווה. אולי מה שמכאיב בייחוד הוא שנדמה כי בקשר ביניכם קיימים רגשות הדדיים ,שאילולא הבדלי הלאום והדת, ייתכן והיו מתממשים. לצערי, באם תראי שאין הוא מעוניין לשוחח אתך תאלצי לקבל את התרחקותו, שנדמה כי היא לא ממך, אלא מהקשיים העתידיים שקשר בין יהודייה לערבי עשויים לחולל בחייו מהם הוא מעדיף להימנע. אולי דווקא ההתרחקות מראה על עוצמת הרגשות כלפייך.
אני רוצה להעלות מחשבה, כי במקרה זה אולי הבחור יודע משהו על עצמו. משהו שאת עדיין לא חשופה אליו, והוא שלא יהיה ביכולתו לעמוד בלחצים שייוצרו כתוצאה מקשר ביניכם בעתיד, כיוון שהוא מכיר את עצמו ואת יחסיו עם סביבתו. בדרך משונה ייתכן והוא חוסך ממך (וגם מעצמו) את סבל הפרידה שתתרחש אי שם בהמשך.
צר לי בשבילך (וגם בשבילו) ואני מקווה שתתאוששי בהקדם, ויתאפשר לך למצוא בחור שאולי הקשר עמו יהיה מעט פשוט יותר עבור שניכם. כמובן שאת מוזמנת להגיב בפורום. שי

ואני לא שוכחת ממנו!! :( אני לא יודעת מה אני אעששששהה אני משתגעת כל יום אני בוכה לא יוצא לי מהראש אני יוצאת עם בנים ופשוט הוא לא יוצא לי מהראש מה אני אעשה אוף :( בא לי למוותתת

נטלי הי, אני מציע לך בחום לשקול לשוחח עם מטפל מקצועי. כך, יתאפשר לך לצאת מהמצב הכואב בו את שרויה, ולהבין את שעובר עלייך טוב יותר. שי

שלום
אני בת 15 ומאוהבת מאוד בשחקן צעיר ומפורסם. קראתי עכשיו שיש לו חברה והוא עובר לגור איתה וזה עושה אותי מאוד עצובה. בא לי לבכות כל היום ולהסתגר בחדר אבל כל החדר שלי פוסטרים שלו וזה עושה לי עוד יותר רע. מה לעשות? להמשיך לאהוב אותו וזה יעבור או פשוט להחליט להוציא אותו מחיי ולפרק את כל הפוסטרים?

הי כרמית,
אני שומעת את האכזבה בדברייך כשגילית שהשחקן המפורסם עבר לגור עם חברתו לחיים.. ואולי אפילו הכעס "איך הוא עשה לי את זה?.."
אני חושבת לעצמי שהוא בוודאי מייצג, כמו עבור נערות רבות בגילך, מצד אחד דמות מוכרת ו"קרובה", שניתן לאסוף פרטים ואפילו אינטימיים על החיים שלו ואפילו לדמיין שיום יבוא ותפגשו.. ואולי גם את תהיי מפורסמת.. אך זוהי גם במידה רבה אשליה, של משהו קרוב כשהוא למעשה כל כך רחוק. מעניין מה היה קורה אם היית מכירה אותו במציאות- אולי היית מגלה שאת בכלל לא מעוניינת..
את מציגה שתי אפשרויות מאוד קיצוניות בהתמודדות עם המידע שהגיע לידייך לגבי השחקן המפורסם - או למחוק אותו או להמשיך לאהוב אותו. אני חושבת שהפתרון הוא להמשיך לאהוב אותו אך גם לקבל את אי השוויוניות בכך שאת מכירה אותו דרך דפי העיתון או המחשב והוא לא מכיר אותך ואולי גם לא יכיר בעתיד.
את מוזמנת להמשיך להגיב. קרן

היי אני בת 15,אני לא יודעת מה לעשות זה מכניס אותי כבר לדיכאון ... אני חושבת שאני מאוהבת קשות במורה שלי לספורט.
אני לא נראת כמו ילדה בת 15 לפחות זה מה שהאנשים שמכירים אותי אומרים לי , ואני יודעת שהוא בחיים לא ישים לב אלי אבל הוא ממש עושה לי את זה ..
דוגמא : כשאני משחקת כדורגל אני תמיד עם גופיה או שאני תמיד חייבת שהוא ישים לב
אלי .(הוא מאמן אותי ועוד כמה בנות כדורגל)
אני רוצה להוציא אותו מהראש שלי ואני לא יודעת איך ...
אם יש לכם דרכיייםם שוווטטטטט ..............
תודהה :)

לצערי אין לי דרך להוציא את המורה לספורט מראשך ואפילו נדמה כי אם רק אנסה להוציאו מראשך הוא יתפוס מקום רחב יותר. זאת, כיוון שההתאהבות שלך היא לא מעשה מחושב שאפשר לשכנע אותך לחדול ממנו אלא הרגשה שממלאת אותך וקשורה להרבה מאוד גורמים שונים ומשונים שמתקיימים כעת אצלך. יחד עם זאת, אני מניח שהמורה אינו הדמות המתאימה לך לקשר זוגי בגלל השוני הרב ביניכם, שככל הנראה לא יאפשר לו להיות עבורך איש קרוב שתחושי אתו שפה משותפת כפי שתהיה לך עם בני גילך.
לכן, אני לא מאמין שאצליח לשכנע אותך, אלא אומר שהאחריות על כך שלא ייווצר קשר היא על המורה שלך, שאמור לשמור על כללים ברורים שמחייבים כל מורה ואינם מאפשרים קשר בין מורה לתלמיד. למעשה אני אומר לך כי ככל הנראה שהקשר לא יתממש.
יחד עם זה, ההרגשה הכואבת אותה את מרגישה, כאשר אינך מצליחה לקבל את תשומת הלב אותה היית מעוניינת לקבל, כנראה תוביל אותך בהמשך (אני מקווה) להתאהבות אחרת ואפשרית יותר שאולי תאפשר בשבילך גם קשר אמיתי.
את מוזמנת להמשיך ולהגיב. שי

חברה שלי לא אוכלת וראיתי שיש לה על היד חתכים ואני בטוחה שהיא חותכת ורידים מה לעשות? אני לא מצליחה לעזור לה!

הי שיר.
הדאגה לחברתך ראויה להערכה. אם כי מיעוט הפרטים מצמצם את יכולתי לענות לך.
ידוע לך האם מישהו יודע על כך שהחברה לא אוכלת וחותכת? ההורים? היועצת? המורה? במידה ואף אחד לא יודע- תפני אליה ותנסי לשכנע אותה שכדאי להתייעץ עם מישהו מבוגר. אם כבר ניסית, יהיה מעניין לשמוע איך היא הגיבה. הרעבה יכולה להיות הרסנית וממיתה במקרים קיצוניים ואני מאמינה שהסביבה תבחין בכך, כמוך.
אני מתארת לעצמי שהיא בטח מאוד מאוד כואבת וסובלת מבפנים, והחתכים הרבה פעמים יוצרים הרגעה, אבל זו רק הרגעה נקודתית, כי הכאב הפנימי שב וחוזר. יש דרכים לעזור לה אם תפנה!
את מוזמנת להמשיך להגיב בפורום, ולהזמין גם את חברתך לכתוב. קרן

יש איזה אחד שקוראים לו רועי ( שם בדוי ) הוא היה ידיד שלי היינו יוצאים תמיד ,והוא היה ביישן מאוד הוא היה מתבייש להגיד לבחורה שהוא אוהב אותה , אז יום אחד הוא באה אליי והתחיל להגיד לי מהיום הראשון שאנחנו יוצאים אני התאהבתי בך הסתכלתי אליו ואמרתי לו גם אני התאהבתי בך אז הוא הציע לי חברות הסכמתי וכל זה...
וכשהיינו ידידים הוא היה מתייחס אליי וכשהתחלנו להיות חברים הוא היה מתעלם ממני , מתייחס רק לחברים שלו ...ומשחק רק בפלאפון שלו אמרתי לו מלא פעמים אתה לא מתייחס אליי בכלל לא נראה שאתה חבר שלי לא כלום הוא אמר לי אני יישתנה אמרתי לו נראה ...וככה זה היה שבועיים אותו דבר לא מתייחס אליי לא כלום אז אמרתי לו שמע זה לא הולך בינינו שכלא חד ימשיך בדרך שלו ...הוא אמר לי גם אני חושב ככה אמרתי לו סבבה...ואז עדיין היינו יוצאים כידידים היינו מדברים וזה...ואחרי שבוע שניפרדנו הוא אמר לי את עדיין אוהבת אותי ? אמרתי לו אתה אוהב אותי ? הוא אמר לא הפסקתי לאהוב אותך אהבתי אותך תמיד אמרתי לו אבל אתה לא מתייחס אליי בכלל זה לא נראה שאני חשובה לך בכלל הוא אמר לי את חשובה לי יותר מהחייים שלי וזה....הוא אמר לי תתני לי הזדמנות אחרונה השתנתי מאוד ...אמרתי לו טוב תתן לי לחשוב על זה ...הוא מאמר סבבה ואתמול יצאנו אני וחברות שלי והוא וחברים שלו ישבנו דיברנו וזה..אז אחד החברים שלו אמר בצחוק כזה שאני מתה על איזה אחד , וצחקתי ואמרתי לו מה אתה אומר אני מתה על רועי ...אז רועי אמר כזה מה את מסתלבטת את לא אוהבת אותי ואני לא אוהב אותך הסתכלתי אליו וניפגעתי מאוד ממנו .. ויש איזו אחת שמה דנה היא תמיד רודפת אחריו ומתחילה איתו וכל זה...אז חברה שלי צעקה לו רועי הנה דנה אז הוא פתח תעיניים והתחיל להגיד איפה היא ? תשבעי שהיא עברה התסכלתי אליו והייתי בהלם הוא אמר דבר כזה ליידי הוא יודע שאני אוהבת אותו אמרתי לו שהוא זבל והלכתי משם אחרי זה חברים שלו הלכו והוא נישאר לבד...יישב ושיחק בפלא' שלו אז חברה שלי הלכה לשאול אותו אתה אוהב אותה ? הוא אמר לה לאאא ...חברה שלי סיפרה לי שהוא אמר לאא...אחרי זה ידידה טובה שלו שהיא חברה הכי טובה שלייי הלכה אליו והוא התחיל להגיד לה אני אוהב אותה וזה...עם אני יאבד אותה אני ייאבד את החיים שלייי אין לי חיים בלעדייה היא חשובה לי מאווד חברה שלי באה וסיפרה לי את זה אמרתי לה אחרי ההתנהגות המגעילה שלו שהוא אמר ליד החברים שלו שהוא לא אוהב אותי זה נראה כאילו הוא מתבייש בי וזה...קמתי והלכתי ואז הוא התחיל להתקשר אליי לא עניתי לו והוא שולח לי הודעות בפייס תעני לי אני רוצה לדבר איתך וכל זה...... ונמאס לי מהחיים האלה כבברר אין לי טיפת מזלל אני חושבת שרק משחקים איתי משחקים....

הי, מהפנייה שלך אפשר ממש להרגיש איך רגשות של רצון בקירבה ודחייה יכולים להתקיים בערבוב ואולי אפילו יחד. נדמה לי שככל הנראה שניכם מרגישים רגשות חמים האחד כלפי השני אך אולי הקושי הוא בדרך בה כל אחד מכם מבטא רגשות אלו, ובכל הנוגע לרועי אולי בקושי שלו לבטא את הרגשות באופן חופשי ומול אנשים אחרים. יש לך אפשרות לשוחח איתו על כך ולבדוק האם יכולה התגובה שלו להשתנות. אפשרות אחרת היא לקבל את הקושי שלו בתחילה ולקוות לקשר קרוב כאשר אתם לבדכם והאפשרות האחרת היא פשוט לומר לעצמך שהאופן בוא הוא מתנהג כלפייך מול אחרים זו לא דרך נסבלת עבורך, לפחות בשלב זה.שי

שלום .
היה לי חבר כמה חודשים מועטים, עכשיו שנה וחצי לפני שיצאנו הוא היה עם חברה בין הטובות שלי אז לפני שפעלתי בעניין ביקשתי את אישורה לראות שזה בסדר מבחינתה.

עוד נקודה חשובה שפספסתי הוא היה ידיד ותיק שלי ופשוט התאהבתי בו במהלך הקשר ורציתי יותר מידידות, הוא יודע הרבה עלי, אולי יותר מדי.
הוא יודע שעברתי כמה התרדות מניות בחיים שלי ושקשה לי לסמוך על גברים .
כל הזמן הרגשתי מהתגובות שלו גם המילוליות וגם הפיזיות שהוא מבין אותי ושהוא שם בשבילי ואמר לי שהם זבלים והוא האחרון שיפגע בי.
הוא היחיד שהרגשתי לידו בנוח מבחינה מינית , ושהסכמתי להיפתח אליו מבחינה זו. בחיים לא אהבתי ככה בכלל בלי לחשוש .

הבחור עשה מעשה שלא יעשה הוא פשוט יום אחד זרק אותי בלי להגיד מדוע, הוא לא חשב שמגיע לי הסבר ? מה אני אמורה להרגיש עכשיו ? אני מרגישה מנוצלת מכל בחינה אפשרית, פגועה ומושפלת. שאני רואה אותו אני מרגישה עירומה לידו אני לא יכולה לראות את עצמי נפתחת מחדש למישהו ולאהוב שוב אם כמה שזה נשמע אומלל אבל זאת התפיסה שלי.

דבר אחרון והמשך למה שכתבתי על הבחורה בהתחלה , בזמן שהיינו ביחד היא כל הזמן רצתה שאספר ולשמוע והייתה לצידי , וכשנפרדנו היא אמרה : " איזה זבל מגיע לך טוב יותר "
חודש אחרי שהוא זרק אותי לכל הרוחות הם חזרו להיות ביחד , ועכשיו ? אני מרגישה נבגדת משתיהם.

תעזרי לי איך אני אמורה להמשיך ? נמאס לי לסבול אני רוצה לשכוח ממנו , או לסלוח או לסגור מעגל אבל אני מרגישה שזה בלתי אפשרי .

רות הי, במכתבך את מעבירה בדרך ברורה גם את הרצון שלך בקשר משמעותי וקרוב וגם את הקושי שאת חווה במהלך חייך (בקשר האחרון אולי באופן החריף ביותר) לבטוח. כיוון שאת נמצאת עכשיו בכאב נפשי על חווית אובדן האמון בחבר לשעבר ובחברתך, נדמה לי שתחילה חשוב שיהיה משהו מסביבך שאיתה יתאפשר לך לשוחח ולחלוק בכאב, אולי כפי שאת עושה בפורום. להבנתי בהמשך יכול להיות משמעותי בשבילך לחשוב אולי יש משהו בדרך בה את יוצרת קשרים שתורמת, במידה מסוימת, לחוויית הנטישה ואובדן האמון. לעתים דווקא המקום שמושך אותנו הוא לא המקום הטוב בשבילנו. הייתי מציע לך לפנות לטיפול כדי שאדם מקצועי יוכל ללוות אותך בכאב שלך ובהמשך לאפשר לך להבין את הדפוס המכאיב אותו את עוברת בקשרים עם אנשים (ככל הנראה לא רק גברים). מלבד זאת, סיפרת על חוויות מכאיבות מעברך שלהבנתי חשוב לדבר עליהן ולעבד את הכאב שאת נושאת בזיכרון שלך. אנחנו כאן במידה ותרצי להגיב. שי

לפעמים נשים נכנסות למערכת יחסים עם גבר כתוצאה מזה שהם פשוט מכירים או מתאהבים ופשוט העניין זורם משם , הולך הולך, לא הולך חותכים. נשים לא נתקעות על זה .
כמובן שרק נתתי כאן דוגמא ואני עושה הכללה.

העניין הוא שאם אני נכנסת למערכת יחסים עם מישהו ויש לי באמת כוונות להיות איתו ולא סתם משהו חולף אז אני רוצה שידע מראש לאן הוא נכנס , שידע את העבר שלי ( קצת פחות קצת יותר ) , שידע שאיתי אין משחקים אני לא יתן לגבר לפגוע בי שוב.
יש לי תמיד מחסום שאומר לי תיזהרי בכל צעד, את יכולה להיפגע.
בקיצור אני יודעת שאני יותר מדי פרנואידית ויש המון נשים שנפגעות וכמובן גם גברים , פשוט פיתחתי מעין מנגנון הגנה בגלל העבר שלי ואני מאוד חוששת להיפגע כל פעם מחדש .

אני מרגישה שאם אני ישים את זה בצד אז זה יתן לי לגלות דברים חדשים , לסמוך על הבן זוג שלי להבין שלא כולם כאלה ושלא הכל כל כך נורא . אני פשוט לא נותנת לעצמי לסמוך עליהם בשביל לא להיפגע .

מה אני יכולה לעשות בנידון , איך אני יכולה להטיב את המצב ? לא לחשוש תמיד להיפגע?

רות הי,אפשר להבין את הרצון לשים בצד את הזיכרונות המכאיבים על מנת לאפשר מרחב של חופש פנימי לפעול, לבטוח וליצור קשרים בהם תחושי עצמך בטוחה ורצויה. האסוציאציה שעולה אצלי מצמד המילים "לשים בצד" זה לסגור בקופסא עמוק בתוך הנפש ולזרוק את המנעול לעולמי עד. אולי כך הזיכרון, הרגש, הכאב והחששות יעלמו ולא ישובו עוד. אולם, על פי רוב כשהנפש עוברת ארועים קשים ושמה אותם בצד, לא נוצרת חוויה של הקלה ואולי אפילו לעיתים החמרה, שכן יחד עם הזיכרון הנעול נוצר עולם פנימי עם חלקים מנותקים (סגורים) בתוכו שאפשר לדמות אותו לגוף עם איברים פנימיים שאינם מחוברים האחד לשני.
לכן, על פי רוב, על מנת לאפשר לך לבטוח וליצור חופש פנימי גדול לחוות קשרים שיהיה לך טוב בתוכם, הדרך היא דווקא לפתוח ולעבד את שאירע לך ולהבין ולהרגיש את משמעותם עבורך. בדרך זו החוויה הכואבת משתלבת עם הרבה חוויות נעימות יותר והיא נהיית נסבלת יותר ופחות שולטת ביכולת ליצור קשרים. תהליך זה אינו פשוט והוא מתבצע על פי רוב בחדר הטיפול עם איש מקצוע מתחום הנפש. למעשה, על רגל אחת ניסיתי להעביר לך מניסיוני את התהליך הנפשי שיכול לסייע לך ולאפשר לך לצאת לדרך בטוחה ובוטחת יותר. שי

אין חברים..בודדה!
לא מצליחה להתחבר לאנשים..היו לי חברים אחר כך זהו עזבו אותי הלכו לאחרים..
ביישנית ובוודדה ושקטה מה עוד ?!
איך יהיו לי עוד חברים ??!

הבעיה שלי היא כזאת, אני לא מדברת עם אח שלי, ובכוונה שלי ללא מדברת איתו, זה אומר: לא מסתכלת עליו, לא מתקרבת אליו, לא יושבת איתו/ לידו וכדומה...
הריב נוצר כי כעסתי עליו שהוא כביכול בגד באמונה שלי בו בתור אח שלי שעל מי אני אסמוך אם לא עליו. התהליך של תחילת הריב נמשך שנה בערך שרבנו וחזרנו לדבר אבל גם בדיבור הזה היה מתח ועצבים עדד שלבסוף ויתרנו על הקשר, ככה שאני לא מדברת איתו כבר 3 וחצי שנים, ועם השנה הנוספת הזאת זה 4 וחצי שנים. אני רוצה להשלים איתו ואני לא יודעת איך, רציתי להוסיף אותו בפייסבוק (הפייסבוק הומצא אחרי שרבנו ככה שאין לי אותו) אבל אני לא יודעת מה להגיד לו. חשוב להזכיר שחברה שלי שאלה אותו ועוד הרבה קרובי משפחה שלי אם הוא רוצה להשלים (לא מטעמי) והוא אמר שאין לו בעיה אבל כבר לא יהיה לנו על מה לדבר כמו בעבר, והוא צודק.. היום אני בת 18 והוא עוד מעט 17, ובתקופה שלא דיברנו אני לא השתנתי בכלל והרבה אמרו לי, לעומתו שהוא השתנה באופן קיצוני ככה שאני לא מכירה אותו וגם את זה אחרים אמרו ולא רק אני.. מה לעשות?

נופר יקרה,
קשר בין אחים הוא בין הקשרים הקרובים ביותר שאנו רוכשים במהלך תקופת החיים הראשונה שלנו, ולעתים זה נותר קשר משמעותי שאנו יכולים להישען עליו למשך שנים רבות. כמו שכתבת "על מי אני יכולה לסמוך אם לא עליו..". יחד עם זאת, ישנם מקרים רבים שהקשר הופך לקשה ולעתים לבלתי אפשרי. ריב בין אחים קשור לרוב בקנאה ותחרות על תפקידים במשפחה, על אהבת ההורים ותשומת הלב שלהם. אני תוהה על מה אתם רבתם, ובמה הוא "בגד באמון" שלך שהחלטת שאינך יכולה לדבר איתו לתקופה כל כך ממושכת..
בכל אופן אני מבינה שאזרת אומץ והחלטת לסיים את הריב מיוזמתך. זה ראוי להערכה. אני רוצה להציע לך לעשות חשיבה משמעותית עם עצמך על מה קרה בכל זאת בתוכך שמאפשר עכשיו את חידוש הקשר בשונה מבעבר. ויכול להיות שניתן יהיה לומר זאת לאחיך כשסוף סוף תדברו. אני מאמינה שמחווה שכזה מצידך, תוך לקיחת אחריות מסויימת תעזור לכם לחוש קרובים שוב זה לזו.
שיהיה בהצלחה. קרן

כתבתי לכם בפעם שעברה אבל אני חייבת לכתוב שוב , כי אני כבר לא יכולה לחיות עם זה יותר כשאני מתעצבנת אני מגיע למצב שאני נופלת על הרצפה ופשוט בוכה אחרי כל כך הרבה כעס אני כבר לא יודעת מה לעשות :(
ויש עוד דבר אחד ילדה אחת מהכיתה שלי יום אחד עשתה את עצמה כאילו היא מורה ולא קלטתי את זה והיא כאילו מתקשרת אליי , אחרי כמה זמן שדיברתי עם אותה ילדה , קלטתי שעובדים עליי שרוצים לעשות לי רע .. מאותו יום אני לא מאמינה כבר לאף אחד פשוט לא מאמינה ..
אני שוקלת להיות "ילדה רעה" כמו שאומרים המבוגרים : לשתות וודקה לעשן לעשות קעקוע בכל מיני מקומות [ חייבת לציין שאני לא כזאת ]... אוף אני לא רוצה אבל אני כבר לא יודעת מה לעשות , אני גם מתחילה לרעוד מכל דבר אמא שלי הביאה לי קלמנרבין טבליות , הם עזרו לי בפעם הראשונה אבל בפעם השנייה שזה היום לא עזרו לי בכלל לא נרגעתי בכלל , ואוי אני לא יודעת מה לעשות אני כבר הצעתי לאמא שלי שאני רוצה ללכת לפסיכולוג , היא אמרה בגלל המצב הכלכלי הקשה שיש לנו אי אפשר יש איזשהו טיפול שאני צריכה לעשות ? הלוואי וכל זה יגמר מתישהו :'(

שלום לך,
כתבת הרבה על התגובות שלך- מתעצבנת, נופלת על הרצפה ובוכה, רעד. אני מניחה שאלו תגובות שנותנות ביטוי לכאב נפשי פנימי קשה, למועקה, לחרדה ולייאוש.
קראת לעצמך מבולבלת ואני תוהה על שבחרת להגדיר את עצמך באופן זה. שכן נדמה שאת בתוך תוכך, ויש לציין עם הרבה בגרות, יודעת שאת זקוקה לעזרה של איש מקצוע כדי לדבר ולמצוא פתרונות פנימיים להקלה על הסבל ולהתמודדות טובה יותר עם מה שעובר עלייך. נדמה מדברייך שאת יודעת שלהיות "ילדה רעה" זהו "פתרון" זמני בלבד שיוביל אותך למקומות כאובים יותר, ואולי את חושבת לעצמך שזו תהיה דרך טובה להראות להורייך עד כמה את זקוקה לעזרה.
מאחר ואת כותבת על מצב כלכלי קשה, אני רוצה להציע לפנות למרכזי בריאות הנפש - שם ניתן לבקש טיפול פסיכולוגי ללא עלות. יש תחנות שכאלו בכל איזור בארץ. אם תכתבי את מקום מגורייך אוכל להפנות אותך באופן יותר ספציפי.
את מוזמנת להמשיך להגיב בפורום. קרן

מקום מגוריי הוא אופקים [ליד באר שבע ]

הי,
מצאתי מספר מרכזים שיכולים להיות עבורך מקום טוב לקבלת טיפול פסיכולוגי ללא תשלום. מאחר ואת מתחת לגיל 18 - תהייי מחוייבת לידע את הורייך ולקבל את הסכמתם וחתימתם לטיפול.
שירות פסיכולוגי באופקים: 08-9960572

מרפאה לבריאות הציבור באופקים: 08-9982304

מרכז טל- מרפאה לבריאות הנפש בבאר שבע: 08-6282770

הפוך על הפוך בקריית גת (מרכז צעירים): 054-9773830

שיהיה בהצלחה. קרן

תודה רבה !! (: