פורום נוער במצוקה, תמיכה נפשית עמוד 22

בתקופת חגים יש מתיחות נוראית במשפחה. זה קורה כל חג. למה דווקא בחג? מה ניתן לעשות, אני כל כך משתדלת להכין מטעמים, לקנות מתנות, כלום לא עוזר. תודה

תקופת החגים היא גם "סיר לחץ " משפחתי מכמה סיבות : נמצאים הרבה יותר ביחד ,ישנה אינטנסביות של פגישות משפחתיות ,כל המתחים עולים .
גלית אני שומעת שאת משקיעה הרבה ומצפה לחג חגיגי ושמח ומתאכזבת . האם יש לך אפשרות לשוחח עם האנשים הקשורים למתיחות ,לפני החג ? נסי לשוחח איתם בנפרד ,הציגי להם עד כמה חשובה לך אווירת החג ,חשבו ביחד ,עד כמה ניתן להבליג כדי לשמור על החג ,
גלית לא ציינת בת כמה את .אך נראה שאת לוקחת אחריות רבה על החג ,נסי גם את להנות ממה שניתן ,לבדוק ,מה ניתן לשינוי ומה עליך לקבל את המצב כפי שהוא .
שיהיה חג שמח ושנה טובה חמדה

לפני 4 שנים הייתי עם ידיד מאוד טוב שלי שסמכתי עליו..
אחרי שיחה קצרה הוא ניסה לנשק אותי, התרחקתי והסברתי לו ממש יפה מבלי לפגוע בו שאני לא מעוניינת ושהוא בשבילי רק ידיד...
ואז הוא ניסה בכח...אחרי מספר התנגדויות פשוט שתקתי ומאז אני מרגישה כל כך רע...
לא סיפרתי לאף אחד..אני לא יודעת אם אני מגזימה בתגובה שלי, לא יודעת כלום, למה אני כל כך מדוכאת...אני צריכה עזרה . תודה

היי רינת .האם למרות התנגדותך "הידיד"המשיך במעשיו ?תחושותיך הקשות מאוד ברורות יש כאן מעשה של פגיעה .בכל מצב זכותיך להגיד מה מתאים לך והשני חייב לכבד זאת .במידה ובקשתך לא כובדה יש כאן פגיעה . את חשת באותו מצב חסרת אונים תחושה מאוד קשה . חשוב לי להבהיר שאת אינך אשמה בכלום .את הנפגעת .לעיתים יש רצון להדחיק "ולמחוק " ארועים קשים .אך הנפש איננה שוכחת וזה מתבטא במצב הרוח . אינך צריכה להשאר לבד נסי לשתף דמות קרובה ,אולי אך להתיעץ או עם יועצת בית הספר ( לא ציינת בת כמה את } או כל יעוץ אחר .

לפני חודש שכבתי עם האקס שלי הינו קצת שיכורים מה שגרם לשכוח מהקונדום..חשוב לי לציין שיומיים לפני ששכבנו נגמר לי המחזור.
הוא לא גמר בפנים אבל אני יודעת על הטיפות שיוצאות לפני הגמירה.חיכיתי שבועים וחצי ועשיתי בדיקת הריון שיצאה שלילית..עכשיו מאחר לי המחזור בכמה ימים מה הסיכוי שהבדיקה לא אמרה תוצאות אמת?ואולי המחזור מאחר כי אני לחוצה..?מה אני צריכה לעשות עכשיו?ואם אפשר לדעת מהן התופעות הראשוניות להריון..?

שלום לך,
אני לא יודעת בת כמה את ועד כמה ניסיון יש לך, אך כשעושים מין לא בטוח אפשר ב-3 הימים הראשונים לאחר מכן לקחת פוסטינור . לא חשבתם על זה כי הערכתם שהכל יהיה בסדר...
קודם כל כמה ימים עיכוב, עדיין לא אומר. האני לא רופאה אך אני חושבת שעשית את בדיקת ההריון מוקדם מדי, לפני שהמחזור התעכב לך, ולכן היא לא תקפה.
חכי עוד שבוע-10 ימים ותחזרי על הבדיקה, או עדיף לגשת לרופא שלך להתייעץ כבר היום. ידוע לי שקיים עוד כדור הגורם להפלה (מלבד הפוסטינור), בשלבים מתקדמים יותר.
יש מרכזים רפואיים למתבגרים בכמה ערים בארץ בנושאים האלה, תחפשי אותם אם את לא רוצה לגשת לרופא שלך. אני מייעצת לך אם קורה ואת בהריון כן לשתף את אמך.
אולי בסוף הכל יהיה בסדר ולא תצטרכי זאת.

בהצלחה,
שלי

שלום רב,
אני בת 18 ושוקלת 25 קילו מעל המשקל המומלץ לי. בן זוגי , כל הזמן, יורד עלי, מבקש שאני ארזה, שאעשה כושר, כשאני אוכלת הוא עושה לי פרצופים ומעיר הערות. אני במצוקה קשה מהנושא ואני לא מצליחה לרזות. מה לעשות?
תודה רבה

שלום מעין,
קשה היה לי בשבילך לקרוא על מצבך. הכוונה לא בקשר למשקל שלך אלא בקשר ליחס בן זוגך כלפייך. חוסר הקבלה מאותתת אצלי נורה אדומה לגבי רגשותיו אלייך, ושאלה למה את מקבלת מצב כזה בהכנעה (נדמה לי?) ובסבל מצידך.
אנשים עושים שינויים הכרוכים בוויתורים כמו דיאטה למרחקים ארוכים ,כפי שאת צריכה, רק אם מקבלים אותם קודם , אוהבים אותם ורק אחרי כן מבקשים מהם, לטובתם לרזות. חוסר הכבוד מצידו גורם לך להתנגדות, את לא מרגישה את החום והאיכפתיות שלו הכל כך חשובים על מנת להתחיל בתהליך חשוב זה.
קול בתוכך אומר לך שאם תעשי זאת זה כדי שיפסיק להעיר לך, זה לא יתן לך את האהבה האמיתית שאת צריכה. אף אחד לא מוצא כוח לרזות כדי לרצות מישהו אחר.
אולי תתייעצי קודם עם פסיכולוג כדי למצוא בתוכך את העוגנים והכוחות הנפשיים להתחיל בדיאטה שגם בוודאי את רוצה בה?
(תראי לחבר שלך את תגובתי...)
בהצלחה,
שלי ורדי

מאוד קשה לדעת אם המופנמות ומצבי הרוח הם בגלל גיל ההתבגרות או שקרה משהו. כשאני מנסה לברר בעדינות אני נענית שהכל בסדר ודי לנדנד. מה דעתכן? תודה

שלום לך גלית,
מופנמות ומצבי רוח קורים בכל גיל ותמיד החיים מספיקים סיבות טובות לכך.
מופנמות היא תוכנת אופי, פחות אופיינית דווקא בגיל ההתבגרות ,אך בתחילת גיל טרום-התבגרות מתרחשת בשכיחות גבוהה (גילאי 13-14) כי יש צורך בעיבוד עצמי של השינויים הקורים בגוף ובנפש מהיותך ילדה לנערה.
מצבי רוח אופייניים דוקא מאד בגיל ההתבגרות. חוסר הגיבוש העצמי, הבלבול של "מי אני?" , הפרידה הרגשית מן ההורים שהם לא כל כך משמעותיים כבר כמו בגיל הילדות, משאירה את ההמתבגרים קצת לבד לפני שהספיקו לארגן לעצמם מערך חברתי תמיכתי של בני גילם.
בכל מקרה, גם אם התופעות יחלפו מהר או לא, אני מרגישה שיש לך צורך לדבר עם מישהו וזה לגיטימי לגמרי. אף אחד לא יגיד לך שהכל בסדר אם לא מבין את רגשותייך.
אולי תבקשי עזרה בבית הספר שלך, דרך המחנכת, היועצת או הפסיכולוג/ית של בית הספר?

בהצלחה,
שלי

איך משכנעים נער שעולה לכיתה י"א שיתמיד ולא יעשה את מה שעשה בחצי השנה שלפני החופש הגדול של כיתה י : להבריז מהלימודים לא הפסק. אין לו בעייה חברתית, לא קשה לו - הוא מתעצל בדרגות שאי אפשר לתאר. מה הצעתכן? תודה רבה!

שלום גל, לא יודעת מהן הסביות שמביאות את הבן שלך להברזות. יש סגנונות רבים של העדרויות מבית הספר, מהעדרויות קבועות עד לאי כניסה לשיעורים בזמן שמבלים בחצר ונהנים מהמסגרת החברתית שית הספר מציע.
יש גם סיבות מגוונות להעדרויות, ממצב רוח קודר ומדוכדך וחרדות ,עד לכעסים על המסגרת והתמרדות אליה. יש גם הכיוון של הילד המפונק יתר על המידה שאינו מוכן להתנסות במאמץ על מנת להגיע למטרה שלו אלא מצפה שהכל יבוא אליו בקלות.
אם כיוון העצלנות הוא העיקרי ואין בעיות נלוות רגשיות, חברתיות או לימודיות, אז נדמה לי שהבן שלך מורד ומתעסק בניסיון לחוש אדון לעצמו ולהימנע מתחושת הכוח והשליטה של המסגרת כלפיו.
במקרה כזה אתם כהורים צריכים לפנות אליו בגובה העניים כי אם תפנו אליו ביתר כוחניות יתמרד גם אליכם. תסבירו לו את המחירים לעתיד של העדרויות.
מותר לכם להראות לו שאתם מאוכזבים ממנו וגם להפעיל לחץ נפשי מתון. אך כדאי את רוב העבודה להשאיר לבצוות החינוכי של בית הספר. קשה להניח שבית הספר לא יזמן קצין ביקור סדיר אם ההעדרויות יימשכו עוד זמן מעבר לחצי השנה הקודמת.
תנסו לא להיות בעמדה קיצונית, ל =א אדישם מדי מרוב ייאוש וכעס, ולא היסטריים מדי או לוקחים אחריות עליכם מעבר למידה הדרושה במקומו. בין שני המצבים הקיצוניים אני מעדיפה את הכיוון של מעורבות מאשר של האדישות.
ייתכן שיהיו לכם הפתעות לטובה והוא יחליט לבקר באופן סדיר יותר אם סיים ומיצה את תקופת המרדנות שלו.
אם שום דבר לא יעזור וימשיך בהברזות, כדאי לשקול ייעוץ פסיכולוגי-חינוכי

בהצלחה,
שלי

היי אני רוצה לדעת איך וכיצד להגיב לאדם שמנסה לקלל ולהשפיל אותי וזאת בגלל שאני מוצלח יותר ומדבר יותר ממנו ואני מוחצן ולא ביישן .

איך מגיבים כשהמטרה היא להציג את עצמי כגיבור ולא אדם חלש ושברירי

איך מגיבים נכון ?

שלום,
בטח לא נעים לך כל המצב הזה,
העצה הראשונה שבא לי לומר לך היא להתרחק מאיש כזה.
אם אתה לא יכול, כי אולי הוא עובד אתך או נמצא באותה מסגרת אתך, נסה לסירוגין או להתעלם ממנו בהתייחסויות שהן נסבלות יותר, כדי שיהיה לו פחות חיזוק לחזור על ההשפלות, או תחליט על זמן שטוב לך ותפנה אליו ברצינות ובמסר ברור שהמילים שלו משקפות יותר את המצב שלו מאשר את המצב שלך, אתה לא רוצהל שמוע יותר, ושיפתור את הבעיות שלו במקום אחר ולא דרכך.
זה תעשה בזמן שמתאים לך, תתכונן לכך, כדאי שתהיה רגוע.

שאלה אליך: למה אתה צריך להראות כזה גיבור?
תהיה מי שאתה, בלי בושה, אתה מרגיש מוצלח ולא ביישן, אל תנסה להיות מישהו אחר,
עדיין לא אומר שאתה לא יכול להראות כלפיו כעס.
גם אנשים מוצלחים, לא אוהבים כשמעליבים אותם וזה לא משקף חולשה. חולשה באה לידי ביטוי אם אתה ממש מתפרק ומתפרץ בכל פעם מחדש בעקבות ההערות שלו.
בהצלחה רבה,
שלי

בילדות הדחקתי הרבה מאוד אירועים טראומטים (ממושכים) שעברתי אבל ההדחקה ממש לא עוזרת לי היום כבוגרת אני סובלת מדיכאונות וחרדות כבר שנים

השאלה שלי היא...

האם שמעבירים את כל הדברים המודחקים והכואבים מהתת מודע למודע הבעיה ניפתרת ? או שצריכים לדבר עליהם ומה בעצם השלב הבא אחרי שהם כבר במודע

הצלחתי לעלות על כולם או לפחות על רובם ואני כבר לא צריכה לבזבז את האנרגיות המיותרות על מנת לשמור עליהם שם אבל עדיין קיימים בי הפחדים

יש ממש תקופות שלמות שלא זכרתי בהם כלום אבל אחרי כמה אירועים שהתחלתי להיזכר כולם התחילו לרוץ לי בראש והתחלתי להיזכר בכל הפרטים

אבל אני לא מרגישה את מה שהרגשתי אז (כאב, חוסר אונים,עצב) ועוד שאלה האם הדחקה מוגזמת גורמת לחסימה רגשית?

תודה רבה רבה וסליחה שזה היה קצת ארוך אני מקווה שזה בסדר

שלום לך נועה,
קודם כל את לא צריכה לבקש סליחה..
אלה שאלות מאד מאתגרות וחכמות, מתוך הנקודה הכואבת שלך את שואלת מהו בעצם הבסיס לריפוי נפשי.
כן צריך הביא למודעות, כדי להבין טוב יותר ולהפסיק יותר מדי להדחיק את האירועים מהמודע. וגם כדי לסדר את הרגשות אחרת. לא מספיקה המודעות. יש עוד עבודה על כל הצדדים של האיישות כי הם התארגנו אחרת בעקבות הטראומות. צריך לשפר את התפיסה העצמית אחרת, צריך להבהיר את הרגשות כלפי עצמך וכלפי אחרים. אחרי כל התהליך הזה, צריך גם קצת לשכוח.כל העלאה הזו למודעות היא כדי שהטראומה פחות תציק ולא כדי שתהיה במודעות ונוכחות חיה רוב הזמן.
המחירים הגבוהים עם טראומות, שאם מדחיקים אותן כל כך חזק, אז לא נשארים כוחות ואנרגיות לדברים נוספים וכל החיים מסתובבים סביב המחשבות על הטרואמה והדחקתו. אם בכלל כרוך בסוד, אז יש עוד אנרגיה שמבוזבזת שמירה על הסוד ומדלדלת את הכוחות.
בטיפול אפשר לדבר, הדיבור מקל, מרפא, לפעמים מרפא המון, לפעמים מעט.. יש בדיבור כוח משחרר שיחד עם שיתוף עם אדם נוסף נותנים הקלה וגם יכולת לראות דברים בתוך בהירות יות רגדולה.
נדמה לי שקשה לך מאד ואת מנסה להתמודד בעצמך, יכול להיות שתצליחי לבד, אנחנו בעצמנו עושים תיקוניים כל הזמן, אך חבל , כי בטיפול תגיעי יותר מהר לרווחה יחסית (אני לא מבטיחה תמיד ריפוי מלא ושחרור מרגשות כואבים) . גם לא יודעת על איזו טראומה מדובר, יש טראומות שמאד קשה לצאת מהן לבד.
שוב אם יש עניין של סודיות, זה פי כמה מקשה ומעצב גם את כל היחסים הקרובים כי אף פעם לא נחשפים עד הסוף לאף אחד והתוצא הבדידות רגשית.
אם יש באפשרותך להגיע לטיפול תעשי זאת,
אני ממליצה בחום.

בהצלחה רבה, מאחלת כל טוב בהמשך
שלי

חזרתי לתקופות העמוסות המוח עובד בלי סוף מחשב כל מיני דברים
ניסיתי לשחק משחק טוב במחשב אבל אז עלו לי כל הזמן כל מיני שירים לראש חושב על שניהם פתאום צצו לי מחשבות על בר ניסיתי להיפטר מהם ומהשירים שעוברים לי בראש שמזכירים לי
הקשבתי לטלויזיה שיחקתי במחשב הייתי עסוקה בלחשוב על יותר מידי דברים
אני מנסה ליצור משהו אבל הוא כל הזמן קורס
נמשיך לנסות כמו תמיד

הי סופי,

לא הבנתי האם את צריכה אזושהי עזרה.. את מתארת מצב של פעילות יתר מחשבתית ללא סדר וארגון. ישלי מעט פרטים. אם תפרטי יותר, למה לדעתך זה קורה לך, אולי אוכל לייעץ לך.
אם בא לך, תנסי לתאר כל כמה זמן זה קורה לך וסמוך לאילו אירועים בחייך, מהן הרגשות המתלוות, מה את עושה כד י לצאת מזה והאם פעם הצלחת להפסיק את אי הסדר הזה.

נשתמע אם תרצי,
שלי

בתי בת 15 ונפרדה מחבר שלה (שנה ביחד) לפני שבוע. מאז היא כמעט לא אוכלת, לא יוצאת מהחדר, ולא מוכנה לדבר עם אף אחד, היא ממש בדיכאון. מה אני יכולה לעשות כדי לעזור לה?

שלום רוני,
אני מניחה שאת האמא, או אחות .. לא יודעת
בכל אופן הנערה כרגע במצב רגשי לא קל וחדש עבורה כי אני מניחה שזו הפעם הראשונה בחייה
שנפרדת מחבר..
שבוע זה זמן סביר עדיין להרגיש כפי שהוא מרגישה, היא מתאבלת עכשיו על מה שהיה ואיננו , זה הזמן להיפרד רגשית וכרוך בכאב נפשי, היא מתאבלת גם אולי על אכזבה, על נטישה .
אין הרבה מה לעשות במצב כזה, העזרה הכי טובה היא להיות שם בשבילה ללא הרבה מלים אם לא רוצה בזאת, להציע לה כמובן לשוחח מתי שתרצה, וחשוב שתרגיש שאת וכל המשפחה מאד אוהבים אותה, דואגים, חזקים בשבילה ומאמינים שבשלב מסוים תתגבר.. תעודדו אותה בעדינות שתמצא קצת זמן לצאת מהחדר ,להיות אתכם, לצפות בסרט ביחד ,בסדרה שהיא אוהבת.
תשאלי אותה מה יכול לתת לה קצת כוח.? משהו שיעזור לה לצאת מהמחשבות על הפרידה, אפילו למעט זמן. הכל בקטן. תחבקו אותה בלי מלים ,תלטפו אותה.
אם המצב נמשך תגייסו חברה טובה שלה , שתבוא לדבר אתה,להיות אתה.לחברות היא יכולה לפתוח את הלב בקלות יותר . היא כנראה כי לא רוצה שתראו אותה בוכה, היא מופנמת.
מה לא להגיד: שהכל שטויות והכל יעבור מהר, שהקשרים של הגיל הזה עוברים והם שטחיים וכו'.
זה יעבור לבטח, אבל מי יודע כמה מהר...
לא להיכנס להזדהות יתר ולרחם עליה , גם לא לחשוב שהיא צריכה כבר להתאושש ולשכוח מהר. רצוי מצב ביניים של יחס אמפתי כלפיה אשר יתן כוח כי מבינים אותה ומרגישם את כאבה במידה, אך רואים אותה כחזקה ולא כמסכנה.
אם אתם יודעים את סיפור הפרידה ביניהם, תעודדו אותה לסיים אותו, לבקש הסברים אם הסיפור לא גמור ואין לה הסברים או סיבות פרידה לא ברורות לה.
אפשר גם לומר לה (לא בטוח שעוזר בכל מצב..) שהיא זכתה בחווית חברות של שנה, והיא הייתה ראויה לזה. היא צברה חוויות מיוחדות שבנות גילה לא זוכות בדרך כלל.

מחזיקה לכם אצבעות, בטח גם לכם לא קל..
שלי

האחיין שלי לא הצליח להתמיד בהליכה לביה"ס במחצית השניה של שנת הלימודים שעברה. עוד מעט מתחילה שנה חדשה. כשמנסים לשוחח עימו על העניין, הוא לא משתף פעולה. מברור עימו ועם מורותיו-לא היה שום אירוע חריג. אשמח לקבל הצעות. הוא עולה לכיתה יא בביס מאוד יוקרתי.

שלום לך גל,
לעיתים קורה שילדים לא הולכים לבית הספר עקב מצד דכאוני, או עקב מצב לימודי נמוך ומתסכל, ואו עקב בעיות חברתיות. לסיבות השונות מתווספות גם בעיות משפחתיות, או הפרעות נפשיות הגורמות לחרדות גבוהות מאד.
מכיוון שאין לי פרטים, ורק את גילו את רמת בית ספרו, אני מניחה שהאחיין שלך תלמיד טוב וחכם. נראה שהוא נמצא במצב משברי כלשהו. הוא גם סגור מאד, כי אף אחד לא מנחש או לא יכול לדובב אותו.האם זה כך? האם המחנכת שלו, או יועצת בית הספר ניסו להבין את פשר העדרויות האלה? האם ההורים ישבו ודיברו אתו?
צריך לבדוק האם מצב רוחו טוב או ירוד ואיך מצב רוח זה משתנה בעקבות החופש הגדול, תקופה בה אין לחצים להגיע לבית הספר.
נראה לי שכדאי להתייעץ עם פסיכולוג, להציע לו ללכת לייעוץ פסיכולוגי, ואם הוא עצמו מסרב בתוקף אני ממליצה שהוריו יעשו את הצעד הראשון ויפנו לעצמם לייעוץ על מנת להבין אותו ולעזור לו.
בטח ובטח המצב הזה לא יכול להימשך וגם גורם לו נזק, ומחריף את המשבר שלו.
הוא בטוח מבין שאינו מתפקד ואינו מתקדם ושוקע יותר בבעיות.

צריך הרבה כוח והרבה נחישות להבין אותו ולא לעזוב אותו במצב כזה,
בהצלחה,
שלי ורדי

יש לי שאלות בנוגע לאבחון אצל פסיכיאטר-
כבר בפגישה הראשונה הוא מאבחן את המחלה שיש לך ונותן מרשם לתרופות? (במקרה שיש צורך)
ואיזה מן שאלות הוא שואל? האם זה נרשם בתיק האישי לכל החיים?
תודה רבה

שלום לך אסנת,

ככל הידוע לי כן, אפשר לעשות אבחנה גם במפגש ראשון אחרי שאלות על ההתנהלות היומיומית, ההרגשות השונות השולטות, מצב הרוח, המחשבות המטרידות. השאלות הן קלות ולא דורשות ממך העמקה או הסברים קשים בדרך כלל, אך כן צריכות מידה מסוימת של חשיפה. אני לא יודעת על איזו בעיה את מתכוונת, כך שפחות אני יכולה לתת דוגמאות של שאלות.
לא תמיד האבחנה היא סופית במפגש יחיד ויש צורך לעוד מפגשים בודדים על מנת לתת טיפול תרופתי.
גם אחרי ההמלצה על תרופות יש צורך במעקב כל כמה זמן לבדיקת יעילותן ושיפור המצב הנפשי.
אני ממליצה לך לא לחשוש מאד. הפסיכיאטרים הם בני אדם בסה"כ למרות ההילה המפחידה מהכוח המקצועי שלהם לערוך אבחנות.
גם אחרי ההמלצה של איש המקצוע, עלייך לעשות חושבין ביחד עם הורייך על מה טוב בשבילך.
מקווה שתעברי את זה בקלות,
שלי

כל כך משמעם לי בחופש שאני כבר משתגעת. בגלל זה אני כבר כמה זמן אני הולכת בללילה עם כמה חבר'ה שעושים בלאגנים ומעשנים. קצת נמאס לי מזה, אבל כל כך משעמם כאן, שאני לא יועת מה לעשות עם עצמי.

שלום לך,
לפעמים הלבד מודגש יותר כשאין מסגרת ופעילויות מסודרות כמו בית ספר. את לא לבד בהרגשה הזאת, אני מכירה עוד חבר'ה שהיו רוצים לחזור לבית ספר כדי להפטר מהשיעמום ולא מאהבה גדולה ללימודים דווקא.
נדמה לי שאת צריכה חברים או חברה טובה. מה קורה עם החברות באמת? ומה עם המשפחה? יש אפשרות לבלות אתם מעט?
האם חשבת על עבודה כאשפרות לצאת מהשיעמום וגם לרוויח מעט ? אולי תמצאי לך עבודה קטנה אם את בגיל שמותר לעבוד.. מכיוון שאני לא יודעת הרבה דברים על מצב החיים שלך, קשה לי לתת לך רעיונות ולדעת שהם יישימים.
אבל העניין עם העישון לא נראה לי, כל החומרים המזיקים האלה ולקבל אותם בגוף בגלל שיעמום? הם חומרים שעושים נזק לעיתים לא הפיך, למרות שבטווח הקצר זה לא מורגש לך.
האם יש לך דודה / סבתא שאת יכולה לבקר אותן בחופש ולשנות מקום, להתרענן?
או אולי תמצאי לך עיסוקים שימלאו אותך כשאת לבד, כמו בישול, ציור ? בישול זה יכול להיות נחמד, לעשות למשפחה כל מיני דברים נחמדים או לבקש מאמא לבשל ולאפות ביחד.
שוב, אני אומרת לך כל זה מתוך תחושה של אי ידיעה על תנאי החיים שלך, אך אולי משהו יקלע ותמצאי בו עניין.

המשך חופש יותר נעים ומעניין..
שלי

שלום רב,
אני בחור שסובל מעודף משקל של כ-20 קילו. לאחרונה התפתחה אצלי בעיה חמורה. אני מתבייש בגופי ובעצמי ואני משתדל לצאת כמה שפחות מהבית. נוח לי רק כשאני לבד בחדר. מה עלי לעשות?
תודה רבה

שלום לך,
אני מבינה עד כמה קשה לך בתור צעיר לחיות עם עודף משקל בחברה ששוקדת לרזון.
תמיד אפשר להמליץ לך על חוכנית הרזיה קבוצתית או אישית אך בטח חשבת בעצמך על זה. יש קבוצות בקופות חולים,י ש גם קבוצה הרזיה עם הנחיה פסיכולוגית משולבת בהנחית דיאטנית, דרך קופת חולים כללית.
אך קודם כל צריכה להיות מוכנות נפשית, החלטה וכוחות כדי להתחיל אותה.
נדמה לי שעליך לבדוק עם עצמך מה הביא למשקל עודף - אולי דכדוך, משבר תקופתי, הרגלים לא בריאים בסביבת המשפחה?,
לעיתים קרובות האוכל משמש כמפלט וכפיצוי במקום הנאות אחרות. לפעמים ההשמנה ,עד כמה שנראה מוזר, משרתת את ההימנעות מ"סיכונים נפשיים" כמו יצירת קשר רומנטי בתירוץ: "אני עכשיו שמן, רק כשארזה אחפש קשר".
הבעיה שההשמנה מגבירה את הבעיה הקיימת ואת תחושת הבושה.
אני ממליצה לך למצוא בכל זאת עוגנים נפשים דרך פעילויות שנותנות לך משמעות ולמצוא גם את כוחות להתקרב לחברים שלך. אני עדיין מאמינה שחברים לא בוחרים בגלל המימדים הפיזיים אלא בגלל הנשמה.
אולי תתחיל בהליכות, לכל מקום שאתה יכול להגיע ברגל תעשה זאת בהליכה, תעדיף פחות את המכונית, אם יש לך). פעילות משחררת במח חומרים המשפרים מצב רוח, זאת תהיה הקדמה טובה לתוכנית הרזיה.
ואם בבדיקה הצצמית שלך אתה מרגיש שי ש לך גם בעיה פסיכולוגית כלשהי מטרידה שאינה ק תוצאה של ההשמנה, תשקול לקבל ייעוץ. בתור בחור הצעיר ייעוץ מאד יכול לעזור לקבלת הבחירות הנכונות בחיים.

בהצלחה מכל הלב,
שלי

שלחתי לך אימייל. אשמח אם תקראי אותו ותשיבי לי בהקדם

הי אלמוג,

קראתי היום בבוקר, אך מפאת עיסוקים אחרים לא הספקתי לענות, אני רוצה לקרוא שוב ולהקדיש מחשבה למה שאת כתבת לי ולדרך להגיב אלייך כך שיעזור לך.
אני מבטיחה לך תשובה עד היום בערב,
שלי

מה אני כבר כבר יכולה לעשות בלעדיו, אין לי חיים בלי החבר שלי. אחרי 3 שנים ביחד הוא אמר לי שהוא צריך אוויר וכל השטויות האלה. חרא לי בחיים

שלום לך,
במקרים אלה אני מוצאת עצמי כי אין לי מילים גדולות כדי להפחית מכאביך, אני יכולה רק לשלוח חיבוק וירטואלי.
ברוכה הבאה למועדון כאבי האהבה..אני אומרת זאת בציניות והלוואי ולא היה קורה לך אך כמעט לכל אחד קרה, קורה ויקרה. חלק בלתי נפנרד מהחים האלה. הפיכחון הזה יום אחד שמי שחשבנו כחצי השני , בעצם הינו יישות נפרדת בפני עצמה, מקבל החלטות משלו,.ואז באה ההרגשה הזו, שאת לבד בעולם הזה ולא חיים בתאומיות עם אף אחד, את בפני עצמך, מוקפת אנשים, אך עדיין עם הגבולות של עצמך ולא בסימביוזה עם אף אחד.
אני לא מסכימה עם המשפט שלך כי אין לך חיים בלעדיו. נכון שהחיים ייראו אחרת, וכרגע קשים אך ישל ך את החיים שלך, ומן הסתםיש עוד אנשי שאוהבים - משפחה, אחים, חברות, תהיהי אתם, תעמיקי קשרים שאולי הזנחת, תקבלי עידוד מחברים, ומעל לכל חשוב שתביני מה קרה ביניכם, תבקשי הסברים, אל תשאיר עסקי לא גמורי בנושא הקשר. כך יהיה לך קל להתגבר. אני משערת שתמצאי כוחות שלא חשבת שיש לך כדי להתגבר. זה מה שקורה לרובנו במצבי משבר. משברים גם משנים ומזעזעים ותשתני ואפילו תראי דברים אחרת עם הזמן.
תנסי לראות את הקשר כזכות שנפל בחלקך במשך 3 שנים, אני לא אומרת לך שיש עוד בנים בעולם, כי מניסיון זה לא עוזר, אך האמת היא שיש...ויום אחד תוכלי לחפש אותם, ולמצוא אהבה חדשה..
מחזיקה בינתיים אצבעות,
שלי ורדי

מרכז הסיוע בנגב, מסל"ן, הוקם ע"י מתנדבות לצורך מתן סיוע רגיש ומיומן לנפגעי תקיפה מינית ואלימות.
אפשר לפנות לקו חירום 24 שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע.
השיחות בקו אנונימיות והסודיות מובטחת.


מס' קו חירום- בנות 1202
בנים 1203

את/ה לא לבד!

שלום, בתי בת 7 מרבה לשחק באופן עצמאי, מאד מרוחקת ומסוגרת מבני כיתתה, היא יכולה להעסיק את עצמה שעות לבד, משוחחת עם עצמה, אך נראה כי היא מאד עצובה ומופנמת, זהו אמנם אופייה, אך ההסתגרות שלה הולכת וגדלה, מה כדאי לעשות לדעתכן
תודה רבה

שלום לך,
ביתך סגורה ומרוחקת מבני גילה. זה גיל בו מתפתח הדימוי החברתי ונבנה הבסיס לתחושת ההשתייכות למסגרת ולחברת השווים. אין לי נתונים לדעת ממה הילדה מסתגרת, ממה היא נמנעת ,אולי העילבו אותה והיא רגישה יתר על המידה, אולי מרגישה שלא מבינה את "שפת" הקודים החברתיים וחסרות לה מיומנויות. ההסתגרות היא סמפטום של בן אדם במשבר. לפי דבריך גם היא אינה מתלוננת, לא משתפת אותכם, מסתגרת גם מפני הורים שלה. לדעתי אתם צרכים כהורים לגשת להדרכת הורים ולקבל הבנה מעמיקה יותר על מה שקורה לה ועל הדרכים לעזור לה, ולשקול טיפול בה בהתאם עם התיעצות עם איש המצקוע יועץ, פסיכולוג חינוכי, פסיכולוג התפתחותי או קליני לילדים).
מומלצת גם התערבות כתתית. בגילאים אלה למחנכת יש כוח השפעה גדול על הדינמיקה של הכתה , היא יכולה להשפיע בכך שתאפשר לה הזדמנות למטלות לימודיות משותפות עם ילדים אחרי, היא יכולה לתת לה תפקידים בכתה, ולהעלות את קרנה בכתה בכל מיני דרכים של מחמאות וחיזוקים.
לפני הכל, אני ממליצה שאתם, כהורים תנסו גם לדבר אתה, ואם קשה לכם לגשת אליה בשיחה פתוחה, תצטרכו לכך תצטרכו הדרכה.
אני בטוחה שאתם לא צריכים להשאיר את המצב כך כי חבל עליה.
מקווה שתפעלו בהקדם ,
שלי ורדי

שלום, אני מדריכה נוער בהתנדבות, מדובר בחברה ממשפחות לא הכי אמידות ומצב סוציו7אקונומי די נמוך, מתחילת החופש פעמיים בשבוע הייתי עושה להם סדנאות, היתה ילדה אחת שנראה כאילו הבנים מטרידים אותה, לפני שבוע היא הגיע הלמפגש ולא פצתה פה, כך גןם היתה במפגש האחרון, נראה כי היא מפחדת ממשהו, היא אמנם באה למפגשים אך נראה כי היא זקוקה לעזרה, איך אני יכולה להצליח לפנות אליה

שלום שלומית,
טוב מאד שאת רגישה למצבה של הנערה, לא תמיד נמצאים האנשים המתאימים ששמים לב לבעיות האחרים.
סגירות ושתיקה בהחלט יכולות להעיד על מצוקה. במיוחד אם קודם לכן הנערה הראתה יותר אקטיביות, פתיחות וחיוניות. האם יש לה חברה טובה, או חברות שהיא מדברת אתן או כל היום היא שותקת?
הדבר הכי טוב, זה לגשת אליה ברגע מתאים, בסוף הפעילות כאשר האחרים לא בסביבה, ולהזמין אותה לשיחה קצרה. הפתיחות שלה לספר לך תהיה תלויה בין היתר במוכנות הרגשית שהיא תרגיש שאת משדרת לה להקשיב למצוקה שלה ולא להיבהל ממנה.תוכלי להתייעץ קודם לכן עם חברותייך כדי שאת לא תהיהי לבד עם זה ותהיהי מסוגלת להכיל אותה. אם היא לא משתפת פעולה ולא נפתחת, אפשר לגשת לאחת מחברותיה, אם יש כזו, ולנסות להבין דרכה. בגיל הזה החברות משמעותיות מאד ועוזרות אחת לשנייה.
לא ברור מה מקום ההורים שלה, האם הם מסוגלים להקשיב ולעזור לה, אך במקום מגוריה יש בטח עובדות סוציאליות לנערות במצוקה וכדאי להפנותה אליהן, או לפחות להתייעץ אתן והם ימצאו הדרך לגשת אל הנערה. תקחי גם בחשבון שהיא תיפתח בפנייך ורק מכחה למישהו שישאל ויתעניין בה.
גם אם היא מסרבת לשתף ייתכן שתעשה זאת תוך כמה ימים. תני לה מעט זמן, תהיהי סובלנות. אם הנערה ממשיכה להיות שותקת, תפני באמת לעו"ס ותספרי לה על תחושותייך.
בהצלחה,
שלי

שלום אני אמא ל-5 גרושה הבן שמלאו לו 23 סיים צבא לפני שנתיים [שירת כלוחם גבעתי]ועדיין לא מוצא את עצמו לא מביחנת עבודה לא חברה ולא עזרה בבית .
רציתי בבקשה לדעת אם זה אופייני לנוער בגילו כי אני ממש מתוסכלת מהעניין .
לגבי העבודה שוב הוא מתקבל לעבודה אבל הוא לא שורד יותר משבועיים ובזמו האחרון הוא יושב כבר שבטעיים בבית ללא מעס.

בנך נמצא לראשונה בחייו בשלב שבו הוא צריך לבחור ולהחליט מה הוא עושה ,ללא מסגרת מוכתבת מראש ( בית ספר וצבא ) . זהו שלב של התלבטיות וחיפוש עצמי , לא מעט צעירים חווים קושי בתקופה זו .את מצפה " שימצא את עצמו " סביר שגם הוא היה רוצה, אך קשה לו . נסי , ללא ביקורת ,לדובב אותו ולשוחח אית ו. שוחחו על רצונתיו .יש מקום לבדוק האם עבר בצבא חוויות קשות .בצהל ישנו מדור להכוונת חיילים משוחררים ניתן להעזר בו, או לחלופין הציעי לו שיפנה למספר שיחות אישיות . בהצלחה .