בריאות, רפואה
מאמרים | פורומים | קהילות | רופאים  
  חיפוש במאמרים  
הריון ולידהדיאטה, תזונהתרופות, ויטמיניםעיניים, משקפייםניתוחים פלסטייםרפואה משלימהקוסמטיקה, איפורעיצוב שיערפסיכולוגיהאורטופדיה
 
מין, יחסים, זוגיותכושר גופנירפואת שינייםרפואת ילדיםלב, כלי דםעזרה ראשונהמחלות, טיפוליםגיל הזהבחוק משפט, ביטוחמתכוני בריאות
 בריאות ראשי»פורומים»פורומים תמיכה נפשית, פסיכולוגיה»פורום נוער במצוקה, תמיכה נפשית
הוסף למועדפים 
פורומים רפואיים
 

פורום נוער במצוקה, תמיכה נפשית עמוד 8

פורום נוער במצוקה נועד לתת מענה עבור נוער, ילדים ומתבגרים הנמצאים במצוקה וכן עבור הוריהם ובני משפחתם. פורום נוער במצוקה נועד לתת תמיכה ואוזן קשבת אודות בעיות חברתיות, אישיות, אלימות, משפחה, טראומות, פחדים, בדידות ועו
מנהלי פורום נוער במצוקה, תמיכה נפשית:
ד''ר עדי מרום
לפרטים נוספים
שי ציון
לפרטים נוספים
 
רותם
20:35 02.09.12
היי אני בן 15 מהצפון במשך השבוע האחרון שתי בנות "שברו את ליבי" אחת הכהרתי אותה הרבה זמן והפכנו לידידים טובים אבל כשרציתי להיות חבר שלה היא אמרה שהיא לא מרגישה שיש משהו מעבר לזה ודי הפסקנו לדבר הרבה אחד עם השני, אחר כך הכרתי מישהי אחרת וגם טיפה התקרבנו אבל כשרציתי גם להיות חבר שלה היא אמרה שהיא תפוסה עם לא מאשר אחד מהחברים הטובים מה שבחיים הם שניהם לא הראו כי הם אף פעם לא נפגשו במהלך כל הלימודים.... היא אמרה שהיא אוהבת אותו ועכשיו אני חי עם תחושת ריקנות וגם כשאני ממודע לזה שאומרים לי שאני בחור חכם, גבוה ומדהים אני לא מסוגל להתמודד עם המחשבה על זה בנוסף לזה היו לי בעיות חברתיות בכיתה ז' עד ט' עשו עלי פעמיים חרם והשפילו אותי בלי הפסקה.....
אני מקווה שמישהו יוכל לעזור לי כי אני לא מצליח להתמודד עם זה...
 
שי ציון  
09:56 06.09.12
רותם הי, אתה מספר על כאב בשל ההרגשה ששתי נערות דחו את ההצעה שלך להיות חבר שלהן. כאשר חווית הכאב למול הנערות מעלה אצלך זיכרונות דומים מהתמודדויות אחרות שהיו לך בעבר, בין היתר חרם ותחושה שמשפילים אותך. מהתיאור שלך את ההתמודדויות בכיתה, אפשר לחשוב עד כמה חשוב לך להרגיש רצוי ונאהב וכמה כואב כאשר אינך מרגיש כך.
קשר רומנטי עם בת זוג (או בן זוג) הוא נושא מורכב, שכן המשמעות שלו היא ששני אנשים באותה הזמן מעונייניים האחד בשני באותה הדרך. כאשר הכוונה "באותה הדרך" היא שקשר רומנטי הוא רק אחת מהדרכים שאנשים יוצרים קשרים. ממש כפי שאתה חווית עם ידידתך, שרוצה אותך כחבר, כאדם וכאיש קרוב אליה, אך אולי לא כקשר רומנטי. במיקרה השני, הקשר הרומנטי לא מתאפשר, בין היתר, כי הנערה מצויה כבר בקשר אחר. יתכן ובזמן אחר היה יכולה להיווצר קשר אך כעת לא. מסובך. במילים אחרות, נדמה כי הנערות לא דחו אותך כ"רותם" אך לא רצו את אותו הקשר שאתה רוצה איתן. לפחות לא כעת.
יחד עם זאת, אולי אתה מספר על חוויה שלמרות שיש לך הרגשה טובה בנוגע לעצמך עדיין אתה מוצא את עצמך מתמודד עם קשיים חוזרים ליצור קשרים (ייתכן לא רק עם בנות) וסופג אכזבות חוזרות. שאולי אתה חווה פער בין האופן בו אתה חושב על עצמך לבין הקושי המתעורר עם נערים ונערות בסביבתך. אתה מוזמן להמשיך ולהגיב. שי
 
אנונימית.
18:30 03.09.12
אני בקרוב בת 18.היה לי חבר,קרוב לשנתיים. הוא לא החבר הראשון.אבל בהחלט החבר הראשון ששכבתי איתו.שגיליתי איתו דברים.עברנו הרבה קושי מבחינת המשפחה שלי.
לא הרשו לנו ביחד ולמרות הכל למרות המון פרידות שעברנו בגלל הקשיים המשפחתיים,הסביבה,אפילו עין הרע.תמיד חזרנו להיות יחד.אחרי יומיים שלוש או שבוע חזרנו.לא יותר מי זה.
הפעם,נפרדנו בצורה נורא קשה,אני לא רואה דרך חזרה.קשה לי,
הוא פשוט אמר לי שנמאס לו שהוא לא יכול שקשה לו. הוא ניסה לפגוע בי במילים,הוא אמר לי ''אני לא אוהב אותך,עוזר לך לשכוח אותי?'' כמובן לא האמנתי.
הוא אמר לי מילים כמו עופי מפה,או נאי לא רוצה אותך יותר.זה נורא פגע בי.אני פשוט פגועה מהמילים האלה.לא חשבתי שהבחור שאני כל כך אהבתי,הבחור שאמר לי במילים מפרושות 'אני לא רציתי אף אחת אחרת כמו שאותך,אני לא חשבתי על ילדים וחתונה אם אחרות.רק איתך,אני רוצה רק איתך'
הוא ומשפחתו נוסעים לקנדה עוד כמה חודשים. והם עזרו לי להכןי מסמכים בשביל לטוס איתם,לגור שם. הוא תכנן לקחת אותי.כי הוא היה כל כך בטוח שנהיה יחד.והכל נגמר,בגלל הפה שלי.!

קשה לי נפשית.נפרדנו ובצד,הוא צודק.לא מגיע לי מישהו מקסים כמוהו. אני לא שמרתי על הפה שלי.תמיד הבטחתי שאשמור על הפה שלי.שאחשוב לפני שאכעס,אבל לא קימתי את ההבטחה כמה הזדמנויות ועד שנמאס לו
תמיד הייתי מעיפה אותו,אומרת לו שנגמר.הוא תמיד חזר.עד שהכל הסתובב כל המשחקים האלה נגמרו מבחינתי.ופתאום הוא התחיל לזרוק כי נמאס לו
ועכשיו זה סופי.
הוא אמר לי שהוא נשבע בראש שלי,שהוא לא חוזר אלי יותר.

ודווקא עכשיו,במצב הכי קשה,הוא לא שם. אני רבה אם אנשים,ואין מישהו שיתמוך ויגן עלי.
אני לא רותה מחר ללכת לבית הספר.אני פוחדת.ממש שיקרה,כי הוא לא שם יותר.הוא פרש.ואני לבד.ורבתי אם מישהי,שקשה איתה.
דיברתי איתה,וזה לא עוזר.היא פשוט ערסית. היא עירבה 2 בנים.ואני יודעת שאחד מהם ילך נגדי,במעשים. ואין לי את החבר שיהיה שם בשבילי.
אני מוצאת את עצמי בוכה כבר 4 ימים. בגלל שאין לי אותו
אני מתגעגעת אליו
אני רוצה לחבק אותו
איך זה נגמר?
קשה לי נפשית.אני מתמוטטת,אני לפעמים חושבת בימים האלה שזהו נמאס לי.
אני שמה ראש על הברכיים.בוכה.שמה ידים על הראש,ופשוט תופסת חזק,וחושבת, למה אני בכלל בחיים האלה?כדי לבכות כל יום?כדי שיהיה רע?כדי להרגיש שאין אהבה באמת?לדעת שאני לא צריכה להיות כאן.
בשביל מה

נאי מתמוטטת נפשית.אני קשה לי,אני לא יכולה יותר.
אני לא רוצה אחר,אני רוצה אותו,וזה כואב לדעת שהוא אמר לי את אותם הדברים.
כואב לי
 
קרן בן הגיא  
12:41 05.09.12
הי אנונימית.
נשמע שהפרידה הזו הפתיעה אותך וערערה את הבטחון שלך ביכולת להתמודד עם קשיים יומיומיים שבעבר יכולה היית בקלות רבה יותר. נראה שהידיעה שיש לך חבר לצידך מחזקת ומגדילה אותך וכעת נשארת יותר קטנה וחלשה בלעדיו.
על אף הקושי, העצב והכאב שאת מתארת, אני חושבת שזוהי הזדמנות טובה לבחון משהו על התנהגותך בתוך הקשר בניכם. ציינת משהו על כך שאמרת לו שאת עוזבת אותו אך תמיד היה חוזר, כאילו ניסית לבדוק עד כמה אוהב אותך וכמה את יכולה למתוח את הקצה, ונראה שגם לו יש גבול לאהבתו אליך, שכנראה היתה רבה מאוד.
אני בטוחה שבמערכת היחסים הבאה שתחווי, על אף שבטח קשה לחשוב על כך כעת, תהיי זהירה יותר ועירנית יותר. אני חושבת שזוהי גם הזדמנות לברר מדוע את זקוקה לבן זוג לצידך כדי לחוש שווה ובעלת ערך ויכולת..
אני בטוחה שתחווי אהבה שוב. שיהיה בהצלחה. קרן
 
שיר
23:51 14.08.12
היי =]
לא היה לי למי לפנות כרגע אז החלטתי לפנות בפעם הראשונה לכל מי שנמצא בפורום...
אני חיה בבית שהחיים בו לא קלים...לאבא שלי יש בעיה שמיעה והוא מתרגז נורא מהר ולאמא שלי יש בעיה נפשית מאז שאחת האחיות שלי נולדה...אנחנו במינוס גדול בבנק אז אמא שלי מנסה להכניס עוד כסף (בנוסף למה שאבא שלי מרוויח) אז היא לא נמצאת כ"כ בבית מה שאומר שכל התפקוד בבית נופל עליי.יש לנו מנקה פעם בשבוע אבל רוב הזמן הבית מבולגן אני צריכה לדאוג לאחותי הקטנה שהיא בת 5 עוד מעט ויש לי עוד אחות קטנה שאני כל הזמן רבה איתה ואנחנו ממש לא מסתדרות. אני לא משקיעה בלימודים כי אני לא חושבת שזה יעזור לי בחיים...אני מעדיפה לעסוק באומנויות הבמה ומוזיקה למרות שזה מקצועות ממש קשים...אבא שלי חזר בתשובה ואמא שלי באה מבית דתי אבל אני פחות דתייה מהם...אני הולכת במכנסיים ושרוול קצר ויש לי ביקיני (שההורים שלי לא יודעים עליו) אמא שלי ממש רוצה שאני אלמד ואסתובב עם הנוער בקהילה שלנו ולמרות שאני מכירה את כולם אין לי על מה לדבר איתם ואני לא חברה של אף אחת משם (שלא לדבר על הבנים שבכלל לא מסתכלים על הבנות...) אמא שלי לא מקבלת את מי שאני וזה יוצר ביננו הרבה מריבות אני לא מרגישה קשורה אליה בכלל...הרבה פעמים יצא לי לחשוב על לברוח מהבית או לנסות להתאבד אבל אני יותר מידי פחדנית בשביל לעשות את שניהם... בשבוע הבא יש בקהילה גיבוש ואני לא רוצה ללכת אבל אמא שלי מכריחה אותי...אני רוצה להיות עם בת דודה שלי שאני כמעט לא רואה אבל אמא שלי לא מקבלת את זה...היא מגנה את חברות שלי ואותי ואפילו שבכיתי לה מול הפרצוף (כמה פעמים) זה לא משנה לה והיא ממשיכה בדרך שלה מצד אחד היא לא מזיזה לי ומצד שני היא בנאדם כזה שאי אפשר להגיד לו לא (ולא במובן החמוד של זה...) אני לא יודעת מה לעשות וממש נמאס לי מהמשפחה הדפוקה שלי...כתבתי פה כי חברות שלי בחיים לא יבינו את זה... אם למישו היה כח לקרוא הכל ויש לו עצה אני ממש אשמח...תודה =]
תמודדי עם זה בסתר נגיד תגידי לה שאת תלכי לפגישה הזאת ואז תלכי לבת דודה שלך ותסתירי ממנה את זה שאת לא ממש קשורה לאמונה שלהם .. לגבי אחותך תנסי להביא לה מתנות או להביא לך מחמאות וככה תהיו יותר בקשר .. ועל הבעיות בעבודות בית תנסי לשנע את אחותך לעזור לך :) מקווה שעזרתי
 
עדן
01:57 20.08.12
אני לא מומחית ובטח שלא בל הסיבוכים האלה אבל שקרים אף פעם לא עובדים וכשמגלים אותם הכל נהיה רק רע יותר-דווקא בזה יש לי ניסיון.לפעמיםצריך התמודד עם הדברים פנים אל פנים.את חייבת לנסות(באופן הכי עדין שאפשר)להסביר את מה שאת מרגישה ואת האמונה שלך למשפחה שלך.אחרת המצב ישאר כמו שהוא ולפי מה שאת מספרת לא נראה לי שאת מאושרת כל כך.יש גם אפשרות שנייה שזה לנסות להבין גם את הצד של המשפחה שלך ולהסתתר עם האנשים שבסביבה.אולי בכל זאת תמצאיתי חברים מהקהילה.אי אפשר לדעת - תמיד צריך להיות אופטימים
הבחירה שלך

עדן הממש לא מומחים אז לא כדאי לסמוך על מה שאני אומרת ב100 אחוז
אבל מקווה שאולי עזרתי לך:)
 
קרן בן הגיא  
11:44 24.08.12
הי שיר.
גם בפנייך אני מתנצלת על ההמתנה לתשובה. אך שמחתי שחלק מקוראי הפורום הגיבו ונראה שקיבלת תשובות מגוונות.
אני חושבת שאת מתארת מצב של מצוקה מתמשכת שהתוצאה שלה היא ההתרחקות מהבית, מההורים ומהדת. נשמע ששני ההורים שלך עסוקים בהישרדות גם כלכלית כדי להצליח לקיים אותכם, וגם כנראה נפשית עם הקשיים של החיים. ואני מניחה שיש משהו מאוד לא פשוט בלראות את ההורים במצב כזה. אני שומעת שקיבלת אחריות מאוד גדולה (לא ציינת את גילך) ושמרגישה לך כבדה על הכתפיים וגם ממנה היית רוצה להתנער ולברוח.
כנראה שכדי להתפתח בצורה אידיאלית היית זקוקה למרחב משלך, להתנסות ולממש את המאוואים הפנימיים שלך. וכל זה אינו מתאפשר במציאות שתיארת. אך יתכן שיוכל להתאפשר לך בהמשך. אני מסכימה עם אחת המגיבות שכתבה שכדאי לשתף את הורייך בלחץ הזה שבו את מצויה, בעדינות ולא כדי להתריס בה, ואולי תופתעי מתגובתה. יכול להיות שתצליחי אז לשלב בין המשימות אליהן את נדרשת לבין הרצונות האמיתיים שלך (הרי אילו החיים בסופו של דבר..)
אני מניחה שיש לכם עזרה מגורמים חיצוניים כמו רווחה למשל. במידה ולא, אני ממליצה לפנות, ניתן לקבל סיוע באופנים שונים ללא עלות.
שיהיה בהצלחה. את מוזמנת להמשיך להגיב. קרן
 
שיר
12:21 24.08.12
דבר ראשון תודה לכל מי שהגיבה...נוי-זה שאני לא בקשר טוב עם אחותי לא מפריע לי זה רק מוסיף לי אחריות וזה מציק...בסוף הסתדר עם הפגישה =] ואני כן מאמינה פשוט אני פחות מקפידה מההורים שלי בכמה דברים.עדן-אני מכירה את כל מי שבקהילה...הייתי איתם שנים ביסודי ובתנועת הנוער(לפני שעזבתי אותה...)אני משתדלת לא להסתיר מההורים שלי דברים שקשורים בדת אבל אני גם לא הכי גלויה איתם...קרן- תודה שענית...אני בת 16 ועולה לכיתה י"א אני מנסה להתמקד בדברים שמעניינים אותי ובד"כ כלל זה בא על חשבון הלימודים אבל אני מרגישה שזה נכון לי וכל פעם שהקשבתי לאחרים לא טעיתי ניסיתי לשתף את ההורים שלי הרבה פעמים אבל הם פשוט לא מקשיבים (לפחות אמא שלי...אבא שלי יותר פתוח לדברים האלה) אני לא יודעת מה בקשר לעזרה מגורמים חיצוניים אבל אני גם לא מתעסקת בזה... הכל מקרה תודה שעניתן =]
 
עדן
01:46 20.08.12
אני בת 15 ואני מרגישה שאני רוצה למות.אני טיפוס מאוד סגור,אין לי חברים וסבלתי ואני עדיין סובלת מזה במשך כל השנים.יש ימים שאני פשוט פורצת בבכי ומרימה ידיים ואחר"כ נכנסת לדיכאון שיכול להמשך לפעמים יום אחד ולפעמים יותר משבועיים.פעם יכולתי לשלוט בבכי ובבית הספר בחיים לא הייתי בוכה אבל בשנה האחרונה המצב נהיה הרבה יותר קשה ופשוט יוצא מצב שבאמצע השיעור אני פשוט בוכה וצריכים להוציא אותי מהכיתה ואפילו להתקשר לאימא שלי.קשה לי לדבר עם אנשים אבל באופן מוזר ומוגזם כזה.דוגמא:במסעדה אני אפילו לא מסוגלת להסתכל למלצר בעיניים ולהגיד מה אני רוצה להזמין ותמיד אני מתבלבלת ואומר שטויות.אני כל הזמן מתבודדת בחדר עם המחשב שלי והסדרות שלי.אני אוטקואית שזה מעריצה של אנימות יפניות וזה הדבר היחיד שמעודד אותי כשאני במשבר.אני לא טיפוס משפחתי בכלל אז אני לא מדברת על הבעיות שלי עם אף אחד.לפעמים יוצא שאני אומרת משהו אבל גם אם כן זה לא הכל.קשה לי להיות בחברת אנשים וזה מתסכל אותי.לא משנה כמה אני מנסה להתקרב אני פשוט לא מצליחה.אני לא מסוגלת לתאר במילים כמה קשה לי לתקשר אם מישהו או לומר סתם משהו-אפילו בשיעורים בבית ספר אני לא משתתפת אפילו שאני יודעת את התשובות.פעם לא הייתי חושבת על דברים כמו התאבדות או מוות אבל בשנה שנתיים או 3 שנים האחרונות זה עולה וזה קשה להודות שאני באמת רוצה למות ושיש לי מחשבות אובדניות.כל החיים שלי אני לבד ותמיד יש לי את המועקה הזאת בלב.אף אחד לא מבין אותי-ככה זה מרגיש.ניסיתי לפנות לעזרה פסיכולוגית(כי אחרי שבכיתי בבית הספר הכריחו אותי לדבר עם היועצת ואמא שלי הכריחה אותי ללכת למין מקום כזה עם פסיכולוגים והייתי בבפגישה)אבל שום דברלא עובד אולי בגלל הגישה שלי של אני לא מאמינה בדברים האלה פשוט לא יכולתי להגיד כלום.גם המצב המשפחתישלי לא ממש טוב ההורים שלי התגרשו כשהייתי בת 6 ועברתי מחולון לראשון ועכשיו אני גרה עם אמא שלי 2 אחיות בגיל 16 סבתא ודודה.הייתי רוצה לחיות עם משפחה ממוצעת של אמא אבא ו-3 ילדים.הייתי רוצה שתהיה דמות גברית בבית והכלב שלי רינגו לא נחשב.הייתי רוצה אבא אמיתיץעבר הרבה זמן מאז אבל בזמן האחרון הכל הציק לי אז גם זה עלה.כל המצב הזה והתחושות שאני מרגישה גרמו מכיתה ז לשינוי באישיות שלי ציניות כזאת שמכסה את הכאב פעם לא הייתי ככה כל מה שהיה אכפת לי זה לימודים אבל מאז שנמאס לי מהלימודים-שרך כך פעם הצלחתי לשכוח מהכאב האישיות השתנתה למרות שאני בכיתת מופת.יש עוד משהו שמוריד לי ביטחון עצמי וזה המשקל שלי.אני לא שמנה שמנה אבל אני מלאה וכל מה שתמיד ניסיתי לא עבד.כשה לעבוד תהליך כזה לבד והמשפחה שלי לא עשירה אז אני לא יכולה ללכת בדרך הקלה שזה חדר כושר ומאמן אישי עם דיאטנית צמודה.זה תמיד מזכיר לי כמה אני לא יכולה להתמיד בשום דבר.רציתי להוציא את הכאב בכתיבה או בציור ותמיד שאני מתחילה משהו אני לא מסוגת לסיים.פעם 1 שהיה לי אומץ להגיד כל כך הרבה דברים שישבו לי על הלב.איבדתי תקווה אבל
 
קרן בן הגיא  
11:15 24.08.12
הי עדן.
אני מתנצלת שנאלצת להמתין לתשובתי.
ראיתי שמלבד מה שכתבת כעת בפירוט ובפתיחות, את נוהגת לעתים להגיב לאחרים שכותבים, ואני מוצאת שזוהי דרך יפה וטובה לתת מעצמך ואולי גם דרך כך לקבל תחושה של ביחד. מקריאת דברייך אני מבינה שאת מאוד בודדה ומוצפת בתחושות קשות וזכרונות שמכבידים כל כך עד כדי שזה מפריע לך לתפקד. אני מבינה שהעצב כל כך רב וגם הולך ומתגבר ואת מתקשה למצוא משהו שיקל עליך.
שמחתי לקרוא שבסביבתך יודעים שאת בתקופה ארוכה כזו שהיא קשה לך. ועצתי לך לפנות שוב לאיש מקצוע (פסיכולוג, עו"ס קליני, פסיכותרפיסט) - יש הרבה דרכים מגוונות לפרוק את הכאבים האלה שיש לך בפנים ולמצוא תקווה מחודשת ודרך חדשה לחיות. וגם אם זה לא הסתדר בפעם הראשונה, זה יכול להיות אחרת עם איש מקצוע אחר. אפשר גם להיעזר בתרופות לתקופה מסויימת שיכולות להקל מאוד את הסבל (רבים עושים זאת). אך חשוב שתפני שוב ולא תשארי לבדך עם המצוקה. יש ערך לשיתוף באינטרנט, אך זוהי לא עזרה מוחשית, יומיומית ושיכולה לעשות שינוי מהותי במצבך. ולכן אני מזמינה אותך לספר שוב לאמא או ליועצת קצת על הקושי הזה שאת מנסה להסתיר ולתת הזדמנות למשהו אחר.
שיהיה בהצלחה ואני מזמינה אותך להמשיך לשתף ולהגיב. קרן
אני בת 17 וחצי ועדיין לא מחליטה על שום דבר בחיים
הייתי במשבר והתאשפזתי למשך חצי שנה
על אי תפקוד ( בלי נסיון התאבדות או דכאון חמור או משהו כזה )
אני על תרופות שמאוד עזרו לי ושפרו את מצבי הבעיה היא שמאז האשפוז
אני לא מחליטה על שום דבר בחיים יותר
אף אחד לא סופר את הדעה שלי
בכל החלטה קטנה בחיים שלי צריך להחתים רופא או את ההורים שלי
ועכשיו אחרי אשפוז של חצי שנה מכניסים אותי לפנמייה פוסט אשפוזית
בלי הסכמה שלי
בגלל שהם פוחדים שאני עלולה "ליפול" שוב ,"ליתר בטחון" "שתהיה לי רשת למקרה שאני "לא אצליח "
שגם שם אין לי אינטרנט או מחשב או נייד
אני מרגישה חסרת אונים ,הבעיה שאני לא יודעת לעשות את רוב הדברים שצריך לדעת לעשות בגילי כמו לנסוע באוטובוס או לעבוד או לעשות דברים פשוטים שמבוגרים אמורים לעשות
בקיצור להיות אחראית שעומדת על הרגליים
כשרצו לדעת בהתחלה אם אני באמת חושבת שאני יכולה להסתדר לבד אמרתי כן והייתי מאוד בטוחה בזה
אבל אף אחד לא הקשיב וההורים שלי והפסיכולוג והעובדת סוציאלית והרופאה וכולם אמרו לי שלא
איבדתי את הבטחון ואני מתחילה לחשוש שאולי הם צודקים
גם לא היה לי אכפת להיות שם שנה ולחזור אחר כך לחיים נורמאלים אבל הם לא מוכנים להגיד לי אם אני אצליח לצאת מזה אי פעם
ואני לא רוצה כל חיי להיות בהשגחה
אני לא מסוגלת לסבול את זה יותר אני רוצה להיות אחראית על החיים שלי
שיהיה לי שליטה על החיים שלי ,להיות נורמאלית (עד כמה שאפשר)
להיות מסוגלת פשוט ללכת ברחוב כמו כולם בלי העבר שלי שלי שמפריע לי ועוצר אותי
לצערי לא עשיתי בגרויות וכבר שנתיים אני מנסה להשלים אותן אבל האשפוז והבעיות שלי מפריעים לי בדרך
כולם אומרים לי שבגרויות תמיד אפשר לעשות
אבל אני לא רואה איך אני יכולה להסתדר בלי בגרויות
(אם אני רוצה שאיכות החיים שלי תהיה בסדר +)
לבית הורי אני בטוח לא יכולה לחזור ,הם לא מוכנים לקבל אותי
ובגיל 18 אני מפחדת להזרק לרחוב
מאחר וגם אז הרווחה תפסיק לטפל בלי

מה לעשות?
או שאלה קצת יותר כללית - יש תקווה למצב שלי ?
שווה לי להמשיך לחיות ? יש משהו שאני יכולה לעשות כדי לשנות את המצב שלי ?
שלום אנונימית.
אני מתנצלת על ההמתנה לתשובה.
כתבת על המצוקה שאת נמצאת בה, על החשש שלא תלמדי להיות עצמאית ובוגרת, ושתשארי תלויה בגורמים אחרים (הורים, פסיכולוגים, פנימיות..). אני לא יודעת הרבה על מצבך הנפשי ומה שעבר עלייך, ומדוע הופנית לאשפוז. אך מה שכן אני יכולה לומר שאת נמצאת בגיל שבו יש למידה של איך להסתדר בחיים, איך להפוך לעצמאית וכזו שיכולה לדאוג לעצמה. נדמה שיש לך מושג מהם הדברים והמטרות שאת רוצה להשיג ומהו הכיוון שלך. רק שעכשיו זה נראה גדול מאוד ואולי בלתי אפשרי מהמקום בו את נמצאת. אך יתכן מאוד שעם עוד קצת ליווי ותמיכה והרבה מאמץ מצידך תוכלי להשיג את המטרות הללו.

אני רוצה להתייחס לשאלה שלך "יש תקווה למצב שלי? שווה לי להמשיך לחיות?" - את מאוד צעירה, רק בת 17 וחצי, ועוד כל החיים לפנייך, שינויים רבים יכולים לחול במצבך הנפשי והקיומי, ומבלי להכיר את קשייך לעומק, אני בטוחה כי לכל אדם יש תקווה למצוא משהו שיכול לשנות את מצבו ולהקל עליו את החיים ואף להפוך אותם למשמעותיים.
שיהיה בהצלחה. את מוזמנת להמשיך להגיב. קרן
 
צופית
09:08 06.08.12
התקופה הזו התחילה לפני קצת יותר משלושה חודשים (תקופה שלא נגמרת)
אני חזרתי לחשוב שכדאי שאני פשוט אעלם שהמוות הוא הפתרון הכי נכון.
חזרתי לצום ולרדת במשקל.
וזה אחרי לא מעט זמן שהייתי בסדר אכלתי לפי תפריט שלא היו יותר מידי נפלות

לפני התקופה הזו הייתי אדם. הרגשתי אדם.
משהו היה שלם בי.
הפכתי לצל של עצמי. התרוקנתי. דעכתי. נהייתי מאוסה על עצמי

אני כמו נרקומן בלי סמים. מחפשת את דבר הזה שיכול להרגיע, הדבר הזה שיכול להמתיק את המר
להכניס שמחה בעצב.
אני מחפשת אחרי מה שגורם לי להרגיש בחיים...
לפעמים אני חייבת להכאיב לעצמי בשביל לדעת, לפעמים אני צריכה להרוס לעצמי את הגוף. לעשות כוויות, לחתוך...
לפעמים אני צריכה רק לדבר - יש עם מי לדבר, אין את מי שיקשיב.

קשה לי אני פשוט רוצה למות.......
 
שי ציון  
20:45 07.08.12
צופית הי, מצער לשמוע על חיים מלאי כאב שלמולם המוות מהווה אפשרות מקלה. אודה לך אם תספרי מעט מהו גילך, איך את מבינה את השינוי שהתרחש אצלך בשלושת החודשים האחרונים והאם היית בעבר בטיפול נפשי (ואם כן האם סייע לך?). שי
 
צופית
05:44 08.08.12
היי שי, אני בת 17.
אני לא מבינה את השינוי שקרה - זה אחד מהדברים (אמנם הקטן מבניהם) שמפריע לי שאין לי מושג למה זה.
הייתי לפני שנתיים בטיפול. זה ממש לא הועיל
 
שי ציון  
12:13 09.08.12
צופית הי, אני ממליץ בחום לשוב לטיפול עם המטפלת שהייתה לך או עם אחרת, שכן יש אפשרות שבשנתיים מאז הטיפול התרחשו דברים בחייך שיסייעו לך להיעזר היום בטיפול יותר מבעבר. בהמשך לכך, נדמה כי לפעמים את מתמודדת עם דברים מכאיבים בחייך, שאינך יודעת מדוע הם מתרחשים וזו נקודה שחשוב לברר באמצעות טיפול.
מלבד זאת, אני רוצה להסתכל יחד אתך על הכוח שיש לך שכן נשמע שלאורך תקופה משמעותית הצלחת להתמודד עם קשייך עם הרבה כוח ונחישות. להבנתי, כוח זה לא נעלם וחשוב שתשובי להרגיש אותו בתוכך ויסייע לחולל שינוי במצב הנוכחי.
מלבד זאת, תיארת שינוי ממצב טוב יותר למצב טוב פחות ואני נוטה לחשוב שכפי שהמצב היותר טוב השתנה כך גם המצב הנוכחי ישתנה. את מוזמנת להמשיך להגיב. שי
אני לא חושבת שיש לי כוח. בכלל לא.

עכשיו אני גם בסכסוך עם אמא שלי היא מסרבת לשמוע מה שיש לי לומר לה, היא מסרבת להחשיב אותי כבת שלה, אז אני לא יכולה לדבר בכלל על לחזור לטיפול
אנחנו בסכסוך כי לפני חודש אבא שלי מת (תודה לאל סוף סוף חיכיתי לזה הרבה.) ואני סרבתי לבוא ללויה, שרפתי כל זכר ממנו, ואמרתי לה בדיוק מה אני חושבת על מי שהוא היה.
היא לא יודעת למה אני שונאת אותו, ולמה מבחינתי הוא אדם נוראי.
לצערי הרב, היא, לא נחשפה לפרצוף האמיתי שלו.
צופית הי, נשמע שאת מחזיקה בתוכך רגשות רבי עוצמה בתקופה מורכבת וכואבת במשפחתך (גם באם את מרגישה שפחות עבורך). בתקופה זו קיים קושי להכיל אמירות כואבות וייתכן מערערות כלפי אביך וחווית שליליות הזכורות לך ממנו. ומעבר לכך ייתכן שחלק מהעוצמות הרגשיות מופנות כלפייך,
יש לי מספר הצעות עבורך: הראשונה היא לפנות ליועצת בית הספר ולשוחח איתה על שעובר עלייך בתקופה האחרונה. ייתכן והיא תשוחח, במידת הצורך עם אימך בנוגע לטיפול. מלבד זאת, קיימות מרפאות לבריאות נפש אזוריות, שגם בהן יש צורך באישור של אמך, אך ייתכן וובתיווכם יתאפשר להשיג אישור זה.
כפי שאת מבינה אני מפנה אותך לאיש מקצוע שייסע לך בעומס הרגשי בו את מצויה, שכן לדעתי חשוב שתקבלי תמיכה נפשית ושתיהיה לך פינה משל עצמך לפרוק את אשר על ליבך. את מוזמנת להמשיך ולהתייעץ עם הפורום. שי
 
עדן
02:10 20.08.12
אני מרגישה שאני מזדהה עם חלק מהתחושות שלך אז הרגשתי צורך להגיב.גם אני מרגישה שהמוות יכול לפתור את כל הבעיות שלי אבל אין לי אמץ להתאבד אז המחשבות על זה רק מרחפות.ההורים שלי גרושים ואין לי קשר עם אבא שלי.אני שונאת את אבא שלי,בשבילי הוא סתם מישהו.לא אכפת לו בכלל מהמשפחה והוא אפילו לא משלם מזונות כך שכל הנטל הוא על אמא שלי כך שזה גורם לי עוד יותר לשנוא אותו.בגלל שאני תמיד טיפוס שהוא בדיכאון ואין לי חברים אז אני הרבה אוכלת שטויות בעיקר אז במקרה הזה אני ההפך ממך.
הגבתי כי אני מרגישה תמיד צורך שמישהו ינסה להזדהות עם הרגשות שלי אז חשבתי שאולי גם את תרציתי שמישהו יגיב ויזדהה עם התחושות שלך
 
אנונימי
19:12 07.08.12
שלום אני בן 14 ואני מרגיש על הפנים בחודש וחצי האחרונים.אני פוחד ממחלת הסוכרת נעורים הבנתי שזה כבר לא אפשרי אבל עדיין..אני מרגיש לא טוב מהלחץ.בימים הראשונים כמעט התעלפתי והיו לי בחילות חזקות ולא הייתי רעב בכלל בבוקר לא יכולתי לראות אוכל! אחרי כמה ימים הלכתי לרופאה והיא אמרה לי שאני בתת משקל והיא אמרה לי שאני חייב לאכול ובגלל זה אני מרגיש ככה היא אמרה לי שהכל אצלי תקין ואין לי חוסר ברזל והלחץ דם הכל תקין! אכלתי עליתי 2 קילו ב5 ימים ולא עזר! אני עדיין הרגשתי ככה כעבור כמה ימים התווספו גם החולשה והעייפות יש ימים שיש לי ויש ימים שאין לי את כל מה שצייתי עכשיו.אחר כך ירדו החוסר תיאבון ובחילות אבל לא לגמרי. אני גם מרגיש שהידים שלי והראש שלי כבדים וחלשים שהייתי בחול 10 ימים לא התרכזתי בזה,וזה כאילו נעלם עד שנזכרתי בזה אני גם מפספס מפגשים עם הכיתה כי אני אומר לעצמי מה אני לא מרגיש טוב אז אני לא ילך.ושנזכרתי בחול לפעמים אז התחלתי להרגיש לא טוב אבל לא התרכזתי בזה והבנתי שזה רק לחץ.עכשיו אני מרגיש כבדות בראש ובידים לפעמים כשאני קם אני רואה הכל כהה וחייב להשען במשהו בשביל לא להתעלף קצת רועד בידים שלשלתי איזה 4 ימים ואז זה נעלם ופעם בשבוע ככה יש לי בחילות רק שאני נזכר בזה יש לי בחילות. אני מרגיש על הפנים מה לעשות בשביל שזה יפסיק איך להירגע עם זה ולתת לדבר הזה לצאת מהגוף שלי אני רק חושב שמהלחץ הטורדני הזה היה לי מחלות! איך אני יוציא את זה!? בבקשה עזרה אני כבר חודש וחצי סוחב את זה אני לא יכול עם זה יותר אפילו שזה השתפר עדיין!! אני לא יכול ! תודה רבה
 
שי ציון  
22:01 09.08.12
הי, אתה מתאר מכלול של תחושות הנעות בין הפיזי לנפשי. כיוון שבפורום זה הדגש הוא על החלק הנפשי עצתי לך היא להיפגש עם פסיכיאטר שיבחן את הסימפטומים שאתה מרגיש ויראה האם הוא יכול לסייע לך. במידה והכיוון הוא יותר נפשי ישנן תרופות שיכולות לסייע לך. כמו כן, אני מציע כי תפנה לפסיכולוג על מנת ותיהיה לך תמיכה בהתמודדות שאתה חווה בעת הזאת ובמידה והמרכיב הנפשי הוא משמעותי, השיחות עם המטפל יסייעו לך.
יחד עם זאת, עלייך להשלים בירור רפואי כולל (בתוך זאת פסיכיאטר) על מנת לאתר את מקור קשייך. אתה מוזמן להמשיך להגיב. שי
 
זיט
00:15 01.08.12
שלום אני כל חיי האמנתי בתמימות ונחמדות כל פעם שאני שאני נחמד בקרב נשים הן חושבות שזהמוזר פוסלות אותי וכךאני חי חיים בודדים כשאני יודע שאני נראה מדהים ושאני רואה שאיזה גועל נפשאחד של בנאדם ככה אני רואה את זה מצליח ומייודע אולי הוא יותר מאישה אחת בו זמנית אני לא רוצה לשנוא נשים אבל מה אני עושה לא נכון מהההההההה לעשות זה מלחמה יומיומית להישאר לבד בלי הקוד שפותח דלת אני צריך את זה אין סיבה שזה לא יהיה מגיעה לי מה עליי להיות חרא של אדם זה מה שצריך אני לא יכול לחיות ככה התאבדות נהיית אפשרות מאוד גבוהה מבחינתי כי כולם סוציומאתים אפילו הפוצים המצליחים ביותר לא עוזרים לי הם אומרים "אהה כן זה טבעי אני מניאק " אני לא דוגל בזה בכלל אבל כל מה שאנירואה זה שנשים אוהבות גברים שלא מכבדים אותן בכלל ובגלל שזה ככה אני לבד כל החיים האלה עם יש כאן טיפה של צביעות מצדכם על תענו לי עם יש פתרון בבקשה תעזרו לי
 
שי ציון  
13:59 05.08.12
זיט הי, קראתי את מכתבך ואודה לך אם תוסיף מספר פרטים: מהו גילך (פחות או יותר), האם היו לך קשרים רומנטיים בעבר. מלבד זאת, כיוון שאני מעוניין לסייע לך, האם תוכל לנסח במה היית רוצה שאסייע לך או במה היית רוצה ליצור שינוי בחייך? שי
 
זיט
14:41 05.08.12
מה שאני רוצה לשנות הוא בלתי אפשרי כי המחיר לזה וזו עובדה עליי להיות או צבוע או עם הרבה משאבים שכולם יקנאו וירדפו אחרי וזה גם מגעיל אותי ם זה היה אפשרי שאדם יקבל אדם בלי קורות חייו זה יהיה מצויין כי רקע רגשי בעייני על רקע מקצועי תופס בהרבה זה נהיה כלכך נחות בעייני האדם ולמה זה כי עובדה שיש הומלסים ואנשים נזקקים וכל מיני בעיות אחרות והסיבה לכך שלא נפתרות הבעיות האלה הן מתוך צביעות ויכול להיות שלאדם שנתנו עזרה לאט יקבלו את אותו פידבק מצופה וברגע שלאדם אחר יש יותר כוח הוא מנל אותו רק עבור האינטרסים האישיים והלא איכפתיםבמקום לקבל עובדה שנכון יש אדם שמתחתיך אבל לשם מה לדרוך עליו במתכוון כדי להרגיש טוב ? זו צביעות העובדה שאני פונה עכשיו לאיש מקצוע שזה לגמרה לא מה שאני מאמין בו ומספר מוכיחה שאני בתוך המערכת הנוראית הזו אף אחד לא קבע כי ד"ר משהו יכול לעזור אין פה 100 % ובשום דבר אין ויכול להיות שרק אני יוציא אותי מהמצב הזה וברגע שזה יקרה ממני לא יהיה בי תלות רק שנאה שתצא כי כשיהיה לי כוח אני יעזור למי שחלש ממני ומי שמעליי תופס מעצמו אצטרך לעקוף אותו כדי שהוא יפסיק עם חוסר הצדק הזה
 
זיט
14:54 05.08.12
לדבר על הבעיה לא תפתור לי דבר אלא לעשות ואני מחפש דרך אחרת ובכל דרך שאני נתקל אני נאלץ לשקר לעצמי אני חושב שעם אשיג את מה שארצה ובסוף יהיה לי כוח אוכל להשתמש בו נגד כל הלעג והצביעות שאני נחשף כן אני בטוח שזה מה שאעשה וכןאמונה לא יודע עד כמה היא עוזרת לי אני כל יום מתפלל שיהיה לי את הכוח להחזיר לאלו שבגללם אני אכול קינאה ומאוד הרגיז אותי המספר טלפון אני לא אתקשר לקבוע פגישה לבזבז עוד כסף תגיד לי חינם ואחשוב על זה אני כבר יודע איזה תגובה אני יכול לקבל על ההערה שלי "אני גם אדם ולמדתי להיות פסיכולוג מי יעשה לך טובה בחינם " אז בו אגלה לך משהו אני כל חיי לא חשבתי על החזר עבור הטובות שנתתי כי זה נקרא לתת עם אתה רואה בעזרה שלך רק מסגרת המקצוע שלך אשמח עם לא תגיב כי אני פונה לדם לא למשהו שחושב שהוא למד ויכול לעזור תמורת כסף אתה לא מעליי בגלל שלמדת ואני מתערב שלך יש בעיות בחיים והרבה שגם עם התארים שלך לא תוכל לפתור וזה רק מוכיח את "העובדה" ואני לא מנסה להוכיח שאני צודק כל בני האדם רבים על צדק אני מדבר על עובדות בשטח
במקום לשמור דברים בבטן כמו כולם אני נותן לך לשמוע את הכל כי כבר לא איכפת לי גם ככה אתה לא מסוגל לעזור ואני מתערב שעם אחד הפציינטים שלך היו קופצים מהגג היית עדיין סופר את הכסף שלך כי אתה סוציומאט כמו כולם או שאני טועה?
 
זיט
14:33 05.08.12
לא היה לי דבר בקרב תקשורת אין לי מושג איך תקשורת עובדת במובן לא צבוע כי כל מה שאני נחשף זו צביעות בזמן שתמימות נתפסת כדבר להשתלטות דוגמא "שני עובדים לכל עובד יש תפקיד ,אחד מהעובדים תמים והעובד השני לא ,העובד שאיננו תמים מחליט לתת לתמים מטלות למרות שאין לו סמכות לכך בעוד שהלא תמים עושה פחות בזמן עבודתו כי הטיל את מטלותיו בתמים .
אני לא רואה דרך שאינה צביעות ועם מדובר על רקע רומנטי הייתי אדם אמיתי ואמרתי מה שהרגשתי אני מבין כמה זה לא טוב לצד השני כי כל מה שהצד השני רוצה זה את הרגש הטוב שאני יכול ליצור עבורו וזה אולי היה בילדות היום עם אין לך דבר להשוויץ בו תישאר לבד ועם אתה אוהב להראות איכפתיות וחוסר ביטחון שזה לגיטימי בעייני נשים פוסלות ואוהבות אדם שבסופו של דבר לי נראה קיצוני ואף מסוכן יותר בכל מהלך ההיסטוריה הצביעות נשלטת בידי רודנים וגועל שאינני צריך להוסיף בזמן שאנשים שהם תמימים וחושבים אחרת נשפך דמם בגלל המחשבה השונה שלהם וזה מוביללאמת העצובה היום כולם משקרים כדי להשיג את האינטרסים בכל נושא והכל נעשה בדרך מגעילה ולא ישירה הגיל שלי איננו משנה כל מה שמשנה זה שאני אדם שיודע שאינני רוצה לשנות את דרך החשיבה שלי הייתי בסדנאות תקשורת קראתי מאמרים על שפות הגוף והדרך בא אנו עובדים זה גועל נפש בעיניי נכון יש אי נעימות בכל התחלה ואנו פוסלים על התרשמות ראשונית ויוצרים סטיגמות אבל למה אדם כבר איננו מתעניין באדם השני לא עם הוא איזה מנהל שיש לו הרבה כסף או אדם שפשוט יודע להיות חרא ולהראות ביטחון ברמה שתשדר שהוא שווה המון אני שווה המון גם בלי כל הגועל נפש הזה ולא מצאתי אדם שחושב כמוני המציאות כלכך מגעילה אותי שאני שואל למה אני כאן ושאף אחד לא יבנה ציפיות כי אחרי חיים מהסוג הזה אני בטוח לא אביא חיים לעולם נראה לי פשע שמונע מאינטרסיים אישים ותפיסות של אמונה לדת
 
שי ציון  
14:42 07.08.12
קראתי את שכתבת ואפשר להבין את עומק הבדידות שאתה חווה ועד כמה עבורך העולם הוא מניפולטיבי לא הוגן ואפיו תוקפני. עם חוויה כזו של העולם קל לראות את הקשיים עימם אתה מתמודד.
ויחד עם זאת, השאלה שעלתה אצלי היא האם יש לך ספק. כלומר האם אתה מזהה גם דברים חיוביים אצל אנשים סביבך? האם יש שבריר של סיכוי שמישהו ירצה לסייע לך מתוך רצון כן ולא מתוך חמדנות או מניע אחר?
אני מזמין את קוראי הפורום להגיב ולשתף בתחושות לדברים שכתבת. אתה מוזמן להמשיך ולהגיב.שי
 
זיט
22:38 07.08.12
אמרתי הכל ונראה שאנחנו תמיד נרצה את מה שאי אפשר להשיג כמו בסיפור עץ הדעת אני רציתי משהי כל חיי ועשיתי ההפך התנהגתי בצורה נוראה אליה ביקרתי אותה כשכל מה שרציתי היה להתקרב אליה האשמתי אותה בדברים שלא עשתה כשהיא חייכה אליי התנהגתי בנגטיביות מוחלטת כלפיה בהתחלה היא עוד ניסתה להתקרב להגיד בו ונהיה ידידים ואני פשוט באתי עם האמת שלי בפרצוף שלה שאני רוצה בא שזה היה טיפשי כי לא ידעתי עליה דבר וכל פעם שרציתי להגיד כמה איכפת לי ממנה הייתי אומר לאנשים שמסביבה שזה חוסר תקט בעייני כי עם אתה אוהב משהו תגיד רק לו עכשיו כשאני יודע כמה טעיתי זה מאוחר הלכתי סתם אחריה ולא פתרתי את הבעיה הזו במקום לתת לה חיוך כל מה שהיא נחשפה זה החלק הפגוע שלי אני לא רוצה שיהיה לה רע ועדיין איכפת לי ממנה למרות הכל אני יודע שהיא תחייך אצל אדם אחר רק למה זה לא יכול להיות אני זה כמו הלימודים שלי אני חושב עכשיו להיכנס ללימודים שוב והנה שכחתי להשלים כמה דברים בבגרות כדי להתקבל למקצוע שיביא כסף ואולי גם יביא אנשים לחיים ואני יבחר מי יכנס לחיים שלי כי לערי ככה אנשים נבחרים זה כבר ממזמן לא לפי מי הם אלא לפי מה הם נותנים
 
דנה
22:52 04.08.12
שלום רב,
כשהייתי בת 13 קיבלתי הודעה בסקייפ מבחור מסינגפור. התחלנו להתכתב. היה נפלא לתרגל את האנגלית שלי עד שאמרתי לו שאני אוהבת אותו. הוא שיתף איתי פעולה עד שגיליתי שהוא נשוי ומצפה לילד מאשתו והפסקתי את הקשר. זו הייתה האהבה הראשונה שלי. עברתי מאוד קשה את השקר הזה והיו לי אפילו נסיונות אובדניים. היום ארבע שנים אחר כך הוא מופיע מדי פעם ברשת וכותב לי. בין אם משפטים מיניים ובין אם איומים וקללות.אין בי היכולת משום מה לחתוך את החבל הזה. מצאתי את הכתובת של אשתו וכתבתי לה לעזרה לסיום ההתכתבות החולנית הזו. בתגובה הוא ענה לי שהוא פרסם תמונות שלי בחצי עירום באתר פורנו שאכן שלחתי לו מזמן, וכתב עליי. זה מלחיץ אותי.
 
שי ציון  
21:00 07.08.12
דנה הי, האינטרנט הוא מקום בו אנשים יכולים לשאול זהות מבלי לחשוף חלקים אמיתיים ולא מושכים בעצמם ומנגד אפשר להתאהב בדמות חלקית ודימיונית שנדמה כי היא טובה יותר מכול הדמויות המציאותיות שיש בהן טוב ורע.במילים אחרות, התאהבת בדמות וירטואלית וכאשר התגלה האדם המציאותי הפער היה גדול ומכאיב.
נדמה שיש בקשר חלק שאינו בריא לך אך עם זאת לפעמים נמשכים גם לצדדים שאינם בריאים וייתכן שגם לך יש משיכה לחלק שלמעשה פוגע בך בתוך קשר זה ומקשה על סיומו. מעט דומה למצב של התמכרות.
אני מציא לך להעזר בדמות בוגרת בסביבך על מנת שתסייע לך לעשות את המעשה הנכון שהוא לסיים את הקשר. זה יכול להיות הורה או יועצת בבית הספר, שכן מעבר להיבט הנפשי נדמה שיש למעשים שאת מתארת גם צד פלילי (למיטב הבנתי) שהיה רצוי להתייעץ לגביו עם עורך דין או איש משטרה. חשוב לי להדגיש, כי מתקבל רושם שבקשר הזה יש תוקפן אלים ויש קורבן וזו את, ואת צריכה מישהו מסביבך שיעזור לך להגן על עצמך מפני התוקפן ואולי גם מפני צדדים בנפש שלך שמכאיבים לך. את מוזמנת להמשיך לפנות. שי
 
דורין
07:39 03.08.12
שלום, שמי דורין אני בת 16, ויש לי אחות בת 13.
שתינו במשפחה אומנת, לא יכולנו להישאר בבית, ולא היינו מוכנות להיפרד בשום מצב אני לא הסכמתי שיפרידו בינינו.

אחותי, לא אוהבת את המשפחה הזו שאנחנו אצלה בכלל לא אוהבת אותם.
כל פעם שאנחנו מדברות היא אומרת לי "מה אני עושה אצל המשוגעים האלה אני שונאת אותם רוצה לאבא ואמא" אני לא מבינה אותה, איך היא רוצה את "אבא ואמא" הם היו מפוצצים אותנו מכות, "אבא" היה פוגע בנו מינית.
לא הכל סיפרנו כששאלו אותנו, אבל את האמת את כל מה שהיה שתינו יודעות טוב מאוד.

היא התחילה לאיים עליי שתתאבד אם אני לא אוציא אותה משם, היא מפחדת מהפסיכולוגית שלה (זה מה שהיא אומרת) היא שונאת את ההורים האומנים.
היא פוגעת בעצמה בלי סוף, היא לא סומכת על אף אחד היא מוכנה לדבר רק איתי.
וקשה לי גם, זה לא שלי זה בא בקלות להיות שם למרות שאנחנו כבר שנה כמעט.

אני בקושי מצליחה להיות שם בשביל עצמי, ועם עצם הדברים שהיא אומרת לי, היא כאילו "דורשת" שאני אהיה שם גם בשבילה.

היא חוזרת ושואלת אותי מלא פעמים ביום אם אני לא אעזוב אותה, אם אני לא כועסת עליה, אם אני אוהבת אותה.

אני לא יכולה לעשות יותר מלהיות איתה ולחבק אותה ולהבטיח לה שלא אעזוב אותה לעולם.
הלוואי והייתי יכולה לעשות בשבילה יותר.

כואב לי לראות את מה שהיא עושה לעצמה, ולראות אותה עצובה כל הזמן..

סליחה אם כתבתי יותר מידי.
אחותי מפחידה אותי.
היא מרגע לרגע רוצה יותר ללכת משם.
קשה לי, אני לא עומדת בדברים שהיא אומרת לי.
זה ממש קשה לי.
 
שי ציון  
14:02 05.08.12
דורין הי, במידה ואת מרגישה שזה בסדר מבחינתך צרי איתי קשר טלפוני על מנת שנשוחח ואבין טוב יותר את המצב. 050-7315325. שי
 
יעל
13:54 23.07.12
אני בחורה בגיל העשרה והתאהבתי במישהו נשוי בתחילה נורא נזהרתי כי לא רציתי לגרום לגירושין.
לאט לאט נהיה יותר קשה כי גם הוא התאהב.
כל הזמן הרגשתי נקיפות מצפון על מה שקורה.ניסינו להפסיק את הקשר כמה פעמים אבל זה לא הלך לנו.
הבעיה היא שעכשיו אשתו גילתה שהיה לו קשר רומנטי איתי, ואני פשוט לא יודעת מה לעשות. אין לה פרטים עלי חוץ מכתובת המייל שלי. אבל אני מפחדת שהיא תנסה להוציא ממנו פרטים עלי.
ההורים שלי ידעו שהיה לי קשר איתו וניסו לעצור את הקשר, הם לא ידעו שהקשר המשיך ואני לא רוצה שידעו.
האם על כזה דבר היא יכולה להגיש עלי תלונה למשטרה?
אני קטינה לפי החוק אבל האם יש דרך שהיא יכולה לסבך אותי?
אני יודעת שמה שקרה לא היה בסדר.
אני פשוט לא יודעת מה לעשות!
בבקשה תעזרו לי!
 
שי ציון  
12:44 25.07.12
יעל הי, המצב בו את מצויה מעלה שאלות רבות מתחום הנפש, שייתכן ורצוי לעסוק בהן כשהמצב המורכב בו את מצויה ירגע מעט. עצתי הראשונה עבורך היא לא להיות לבד עם העומס הרגשי בו את נתונה. כלומר, לשוחח על המצב עם הורייך גם במחיר אי הנעימות ובמחיר שיחה כואבת שתתנהל ביניכם. להבנתי, במצב בו את נתונה יש צורך בתמיכה משמעותית מסביבך שתעזור לך לעבור תקופה זו. מלבד זאת, יש משמעות לתמיכת הורייך כמי שעברו התמודדויות שונות בחייהם ובעלי ידע כיצד לנהוג בהם. מעבר לכל את הבת שלהם וגם אם יש להם ביקורת על מעשייך אני מאמין שהם יסייעו לך ככל שניתן. המטרה המרכזית כעת היא להקל עלייך בהתמודדות עם החששות שהמצב בו את מצויה מעלה.
אני מאמין שאם דמות בוגרת ומשמעותית תהיה אתך בכל שעובר עלייך תרגישי הקלה משמעותית. בהמשך לכך אם תרגישי כי את מצויה בעומס נפשי שמקשה עלייך להמשיך בחיי היום יום, אפשר להתייעץ בפסיכולוג או בעו"ס על מנת לסייע לך.
בנוגע למשמעויות המשפטיות, יש צורך להתייעץ עם גורם משפטי רלוונטי (עו"ד) שיתכן ויוכל להרגיע אותך בהיבט זה. את מוזמנת להמשיך ולהגיב, שי
 
חן
16:58 27.07.12
היא לא יכולה להגיש עליך תלונה במשטרה, את קטינה.
אבל, היא בהחלט יכולה להגיש תלונה על בלה במשטרה והוא יכול לקבל חזק על זה שהוא היה בקשר רומנטי עם קטינה, זה מחוץ לחוק..
 
marina
01:23 04.08.12
עלייך היא לא יכולה להגיש תלונה
אבל - יש קטינה לעונשין עד גיל 16 אסור ליצור קשר ללא אישור ההורים וכן להפגש קשרים רומנטיים.
ומעל גיל 16 יש חוקים אחרים שמתירים את הדברים הללו, חוק מיחסי מין שזה מותר עם מישהו שמעל גילך בטווח של 5 שנים.‬
‫זה אומר שמעל גיל 16 מותר לכם לדבר, להפגש והלאה..


‫קטינה לעניין הזה זה רק מגיל 16 ומטה!
 
יעלה
05:06 31.07.12
אני אמא לילדה מקסימה בת 16, היא באמת ילדה טובה ולומדת מצויין אבל היא רחוקה מלהיות בסדר ובכל זאת מנסה להסתיר את זה מאיתנו ולא משתפת ולא מדברת בטענה שהיא לא רוצה שאני יהיה עצובה או שיהיה לי קשה אז היא שמה מסיכה של טוב..
אבל אני רואה אותה ולא יודעת מה לעשות , כי אין שיתוף פעולה מצידה .
היא קצת מורדת בחוקי הבית ולא ממש מוכנה לעזור בבית , אבל זה ניחה. מאחורי הגב היא מעשנת והיתה תקופה שגם שתתה , עכשיו נראה שלא אחרי שיחות שעשינו .
היא גם פוגעת בעצמה בכוויות קטנות או חתכים. אבל משקרת על כל זה הכל כדי שלא נדע.
מה שגורם לנו יותר ויותר לחפש ולעקוב אחריה כי אנחנו ממש מפחדים עליה .
כל פעם שהיא נתפסת על חם , מתחיל הסיפור של ההכחשה וטיוח ואחרי זה ההבטחות ..
אני משתדלת לא להכנס למקום של צעקות וכעס עליה ולהשאר ברמה של שיחה והסברים , בעלי מצליח קצת פחות .
היא ישר נכנסת למגננה ומתחילה לבכות ולהסגר , היום לקחתי אויר וניסיתי לשנות גישה ולא לתקוף . שמתי בצד את החלק הלא בסדר וניסיתי לדבר איתה על המהות , על מה קורה .
והיא זרקה לי משפט מאוד מטריד של "מה עדיף לך שאני יעשן או שאני יחתוך את עצמי?"
אני כל הזמן מנסה להבהיר לה שאני יחד איתה , שאני לא נגדה שאני יעזור לה שאני יעשה הכל כדי שהבעיות שלה יפתרו , אבל היא ממשיכה לדחות אותי הצידה .

החיים שלנו (שלה) לא היו דבש , עברנו דברים קשים , והיא עברה כמה שנים קשות שהיתה קטנה . האבא הביולוגי שלה (לא בעלי) לא בקשר איתה , הוא לא התייחס אליה מעולם מהיום שנולדה , אבל היו כמה שנים שהוא ניהל מאבק עיקש נגדי שנפגע שהמשכתי הלאה , שהתחתנתי שוב ,
 
יעלה
05:07 31.07.12
אז הוא חזר לחיינו לתקופה של כמה שנים ועשה הכל דרכה כדי לפגוע בה ובי, הוא פגע בה פיזית ונפשית ולא היתה לנו (לי ולבעלי) דרך לעצור את זה . התחננו על נפשנו ונפשה בפני הרשויות ללא כל הצלחה.
הוא עשה לה שטיפות מוח רציניות שהיא כלום , לא שווה כלום לא מסוגלת לכלום ועוד הרבה יותר, וגם אמר עלי דברים שרק השטן יכל להמציא , שלילדה בת 6 גורמים לצלקת עמוקה לכל החיים . (דברים כמו שלא רציתי אותה מעולם , שרציתי למסור אותה לאימוץ, שאני מחזיקה אותה רק כדי שיהיה לי עם מה להילחם נגדו... כמובן שהכל שקרים)
זה רק על קצה המזלג . הצלחנו להיפטר ממנו לחלוטין שהיתה כבת 12. מאז מהבחינה הזו יש לה שקט , אבל עם הנזקים שגרם אנחנו והיא מתמודדים על בסיס יומי שנים.

ניסינו פסיכולוגית , אבל אין שיתוף פעולה מצידה , היא חושבת היום, מצד אחד שהוא אידיוט, וברמה של בת 16 היא מבינה שהכל שקרים ולא נכון והיא גם הצליחה להוכיח את זה לעצמה (אנחנו תמיד ידענו ) בהצלחה המדהימה שלה בלימודים למרות כל מה שהוא אמר לה ובכל זאת היא אומרת שהיא לא שולטת בזה , שתמיד התת מודע שלה חושב (וגם מפחד) שהוא צודק. ולכן היא כל הזמן נסערת ותוקפנית, וסגורה ופוגעת בעצמה.
אני עומדת בצד וקצת מיואשת , לא יודעת מה עוד לעשות כדי לעזור לה ,כדי להגיע אליה אשמח לקבל עיצות תודה
 
ניגם חפר
09:21 31.07.12
אין ספק שהבת שלכם קוראת לעזרה, לחתוך ידיים זה קריאה מידיית לעזרה, קשה לתת מענה דרך הרשת בלי להכיר אותכם את הנערה ואת ההיסטוריה שלה ולשכם. אבל כאשר היא אומרת שהיא לא רוצה להעציב אותכם מה אתם אומרים לה?
או יותר נכון מה המסר הסמוי שאתם מעברים לה בתקשרות שלכם איתה?
היא רוצה לדבר איתכם היא אומרת שהיא רק לא רוצה להכביד ולהעציב אותכם, היא אוהבת אותם.
אנחנו גם מנסים לעשות הכל כדי שיהיה טוב לבנות שלנו ,מנסים לא להחסיר מהן כלום.
זו היתה הפעם הראשונה שהיא אמרה את זה , אני אמרתי לה שלי יהיה טוב רק שלה יהיה טוב , ושאי אפשר לשים מסיכות של טוב איתי, כי אני מרגישה אותה , אולי אני לא יודעת מה בדיוק אבל אני יודעת שלא טוב לה ואז גם לא טוב לי .
אמרתי לה שביחד יותר קל לעבוד ולנסות לפתור את הבעיות , ושהכי חשוב שלה יהיה טוב אז גם לי יהיה.
יש אצלה קצת מיקס של דברים ואני לא בטוחה מה באמת , מה פחות ומה יותר ומה מהדברים שהיא אומרת היא סתם מעצימה כדי שאני יחשוב שזו הבעייה .
אני יודעת שהיא לא סיפרה לי הכל , אני בטוחה כי מה שהיא סיפרה אני כבר יודעת מזמן ודיברנו על זה עשרות פעמים , ולכן אני ממש קונה שזה מה שהיה כל כך צריך לנסות להסתיר ממני ולפגוע בעצמה.
אבל מה אני יודעת .. אני פשוט לא יודעת איך לעזור לה , אני מפחדת שאם אני יקח אותה לפסיכולוג זה יעשה לה יותר נזק מאשר תועלת .
נפגשנו עם כאלה בזמנו בשנים הבעיתיות עם הגרוש , ונפעמנו כל פעם מחדש מחוסר התועלת והדיעות .
לכן אני ממש פוחדת ללכת למישהו כזה עכשיו . שלא יקטלגו אותה , שלא ירצו לאשפז אותה או משהו , שפוט לא יפגעו לה בחיים .
אני ממש אובדת עיצות .
 
ניגם חפר
22:03 31.07.12
לגבי עזרה קשה לומר ולייעץ ככה, אני לא חושב באופן אישי שטיפול זה דבר מתייג ואפשר ללכת לפסיכולוג וזה לא צריך להוות נזק. אני מבין את הפחד שלך מאישפוז ורוצה רק להזכיר לך שהיום במדינת ישראל לא מאשפזים כל כך מהר, לא בגלל שהיא חתכה פעם אחת ידיים יאשפזו אותה. אני חושב שהיא קוראת לעזרה שלכם וחשוב שתעשו מאמץ משפחתי לראות כיצד לעזור לה, לראות אותה.
יעלה הי, לאחר שכתבתי לך הבחנתי כי הוספת תגובה נוספת ואתייחס אליה עכשיו. נדמה שכמו בהרבה מצבים בחיים גם עם מטפל/ת יש צורך ליצור קשר טוב ולהרגיש שמקבלים דבר בעל משמעות. יש אוריינטציות שונות של טיפול ואולי את יכולה לספר מה הציפיות שלך ממטפל ואנסה לסייע לך. בתוך כך, ברור שברגע שיהיה לה בטחון רב יותר ביכולת של טיפול לסייע כך גם ביתך תהיה מוכנה להיעזר בטיפול.
נדמה לי שהדבר החשוב ביותר הוא שלביתך וכמובן גם לך יהיו חיים טובים יותר, ובהקשר זה אני מרגיש צורך להסתכל יותר על ההווה ופחות על העתיד. שכם אם יהיה לך טוב יותר עכשיו כך גם העתיד שלה יהיה מבטיח יותר עבורה לעומת זאת אם היא לא תקבל את הטיפול שהיה צריכה כעת בשל החשש, שהטיפול ימנע ממנה בעתיד לממש את עצמה, ייתכן והיא תמשיך לחיות בסבל. את מוזמנת להמשיך ולהגיב. שי
 
שי ציון  
11:29 02.08.12
יעלה הי, מתנצל על האיחור בתגובה. כפי שראית הפניה שלך עוררה תגובה מחברי הפורום שנראה שהדברים שהבאת נוגעים בלבם של רבים: ילדים והורים כאחד.
נדמה לי כי עיקר הקושי הוא כיצד למצוא את הדרך לסייע לביתך, שכן המצוקה שלה גלויה עבורכם ועבורה.
קראתי כי בעבר ביתך לא שיתפה פעולה עם טיפול פסיכולוגי. פעמים רבות דווקא כאשר הכאב גדול עולה חשש מלגעת בו, גם עם פסיכולוג טיפול נעצר. יחד עם זאת, לא הייתי מתייאש מלמצוא דרך טיפולית שתתאים לביתך. דרך זו יכולה להיות גם באמצעות תרפיה במוזיקה, פסיכודרמה או טיפול באומנות. כמובן אצל מטפלים מוכרים ומוסמכים. מלבד זאת, אפשר להציע לה שוב ללכת לטיפול פסיכולוגי תוך מתן אפשרות בחירה שתתאים לרצונותיה (גבר או אישה, טיפול בדיבור או במשחק, מבוגרת יותר או צעירה יותר).
בעיני המסר שלך כי את זמינה עבורה כאשר תרצה אותך הוא מסר חשוב ומאפשר לה לדעת שכאבה לא נשאר רק בתוכה. גם אם אין היא מספרת הכל. אני רוצה לתרום לך שתי דרכים שייתכן ויהיה ניתן להקל על ביתך: הראשון, לספר על עצמך ועל ההתמודדויות שאת עברת אולי כשהיית בגילה ועל מצבים בהם נעזרת בדמות בוגרת. ייתכן והחשיפה שלך תאפשר לה לדבר על עצמה וזו דרך נוספת להעביר לה את המסר כי היא לא לבד. השני, קשור לפניה לטיפול - חשוב שביתך (וגם את ובן זוגך) תדע שהטיפול הוא בכולם שכן כולכם עברתם חוויות כואבות וגם לך ולבן זוגך יש צורך לטפל בעצמכם ודרך זה לעזור לה ולכם. בהתאם לכך בטיפול תקבלו הדרכה הורית וייתכן כי ניתן גם לטפל באוריינציה משפחתית בה תשבו יחד בחדר ותשוחחו ביניכם. את מוזמנת להמשיך ולהגיב.שי
אני מנסה בימים האחרונים בכל כוחי להתחבר אליה לנסות לדבר אליה לספר לה דברים כמו שהצעת שאני חוויתי בגילה. אבל היא מאוד תקועה בקטע שכל מה שאני אומרת זה לא נכון, היא כועסת ואומרת שאני חושבת שאני יודעת הכל וזה מעצבן אותה.
כמה שאני מנסה להסביר לה שאני לא יודעת הכל אך בכל זאת ניסיון החיים שלי והידע שצברי בחיי ומהורי גדול שווה ואמור להיות שווה בשבילה הרבה יותר מהידע שהיא צחשיבה כנכון שהיא סופגת מהחברות , מהפייסבוק (הערור) ומהאינטרנט.
זה נראה שאנחנו מגדלים דור שפשוט מזלזל בכל מה שאנחנו חושבים או יודעים ובטוח שהוא במעט שנותיו יודע הרבה יותר וטוב יותר מאיתנו וכל מה שיוצא לנו מהפה זה גיבוב של שטויות שאנחנו בטוחים שהוא הטוב ביותר .

וזה נכון שגם אנחנו כילדים בגיל הזה לא תמיד הקשבנו להורים , וגם אנחנו אמרנו שטויות על דברים שהם אמרו , אבל איך שהוא עכשיו עם הדור הזה , נראה שהדברים יצאו קצת מפרופורציה ומשליטה. אנחנו בכל זאת למדנו מההורים דברים בסיסיים לחיים ואני אישית זוכרת את עצמי מבלה שעות עם אמא או סבתא ולומדת דברים כמו בישול או סריגה או תפירה או אפילו על איך מתאפרים או על היגיינה או כל נושא שבעולם . בדברים האלה לפחות מעולם לא אמרנו שאנחנו יודעים טוב יותר .
ונכון שלא היו לנו מקורות מידע (אינטרנט) כמו שיש היום אבל בכל זאת היה איזה כבוד
שנראה שהיום הלך לאיבוד . הם פשוט בטוחים שהם לא צריכים אותנו ואנחנו במטרד בחייהם שמגביל ומעכב אותם והם סופרים את הימים ליום המובטח והטוב והקסום הזה של לעוף מהבית . (שהם יעשו את הצעד ויצאו לעולם האמיתי , הם יחטפו את הבום , זה בטוח).
אבל אני מבינה את האנטיות המוחלטת במשפחות קשות עם הרבה בעיות ומחסור בחום ואהבה או דברים .
אבל אולי אנחנו לא עשירים אבל אנחנו בהחלט עובדים מאוד קשה כדי שלא יחסר להן דבר, ונותנים יחס וחום ואהבה וצחוק ושמחה , שום דבר חריג או מיוחד. ובכל זאת כשמגיעים לגבולות ומשמעת וכשבחוץ אצל אחרים הכל כל כך פרוץ -בשעות הבילוי, הלבוש הפרובקטיבי והאיפור , העישון , השתייה , הדיסקוטקים בגיל הזה , 16 והפרעות , והסקס הנוטף והקלות שבו הבנות מוסרות את עצמן בלי שום רגש ואלה רק דוגמאות..
ואנחנו נגד הפריצות הזו ומנסים למור עליה עד כמה שאפשר (לא תמיד בהצלחה)
אז כל העולם שחור והכל רע ומר ויש בעיות ...
 
לחוצה
03:18 02.08.12
היי,אני עכשיו עולה לכיתה י' ואני מרגישה בפיגור אחרי כולם.
אני מרגישה כאילו כולם טובים בכל המקצועות וכולם מצליחים ונהנים בהם
ורק אני לא מבינה כלום ותקועה מאחורה.
מה לעשות כדי לשנות את המצב?
 
קרן בן הגיא  
12:05 02.08.12
שלום לך.
קראתי את שכתבת ומאוד בלטה לי ההשוואה שאת עושה בינך לבין חברייך או אחרים סביבך.
אני חושבת שמה שיכול לעזור לך להחלץ מהלחץ הזה בו את מצויה הוא דוטקא להתבונן לרגע פנימה ולחשוב עם עצמך למשל אלו מקצועות את אוהבת? במה את יותר חזקה ובמה פחות? ולהשקיע ושים את הדגש במה שאת אוהבת.
אם תוכלי לוותר על התחרות עם אחרים ולהיות יותר קרובה ליכולותייך את, אני בטוחה שיוקל לך.
בהצלחה. קרן
 
אני
18:52 11.07.12
מבחינת הגיל אולי עברתי במעט את גיל ההתבגרות המספרי, אבל אומרים שהוא נמשך עד גיל 25 , וכותרת הפורום מאוד משכה את תשומת ליבי...

אני מאוד מאוד קשה עם עצמי, כמו שאתמול בשיחת סיכום מישהי אמרה לי תשימי יותר דגש על הדברים החיוביים שקורים לך ועל מי שאת בטוב, אני מניחה שאני לא נוטה לעשות כך, אני תמיד מרגישה לא מספיק טובה, תמיד שמשהו לא בסדר איתי.

אני כרגע לפני מעבר ללימודים ומאוד מובלבלת מהמצב בין לבין ,מרגישה מוזר עם לקום בבוקר בלי ידיעה מה אני אעשה היום, יש תחומים שחשבתי לקרוא עליהם להרחיב את ידעותיי בהם, יש לי תחביבים שאני רוצה להתעסק בהם יותר, וגם נחמד שיהיה זמן לחברים וגם לזמן עם החבר, במקביל בגלל ההרגשה שרק לדוגמא לקרוא וללמוד מהספרים , לבשל ולעשות ספורט לא יספק אותי לא ימלא אותי מספיק לאורך זמן ניסיתי למצוא עבודה מספקת בהדרכה בחצי משרה ,אך ביינתים לא הצלחתי, וכמו כן חשבתי אולי ללמודמשהו באופן יותר מסודר לזמן קצר, כמו קורס פעמיים בשבוע שדורש גם ש.ב ולנסוע מהעיר לתקופה קצרה.
אבל כל עוד הדברים האחרונים שכתבתי לא יוצאים לפועל, אני מרגישה מאוד מבולבת ולא מספיק טוב עם עצמי... מההרגשה שיש המון זמן יוצא שאין לי חשק או כח לכלום
17 שעות ביום למלא במה שכתבתי זה לא פשוט.. ואז אומנם בהגבלה אבל עדיין, בורחת לדברים לא ממצים כמו תוכנית טלוויזיה וכך גם אין לי כח לדוגמא ללכת להליכה שאני יודעת שהשעה הזו תעשה לי הרגשה נפלאה...

מה גם שהמצאות של החבר יוצאים כחודש יש בזה משהו שמלחיץ אותי, אני בסימני שאלה שונים לגביי איך אני בקשר, לא יודעת אם מספיק דומים אם מספיק אני יודעת איך להכיר אותו באמת ,והלדבר כל יום ושהוא שואל איך היה היום שלי, כשאני מרגישה שלא באמת עשיתי משהו ממצה גורם לי להרגיש מוזר... בכללי ההרגשה שכשיש חבר אז זה גורם לי להרגיש מוזר למרות שכשאין אני מחפשת... אני גם יותר שמה לב אם ולזה שאני נפגשת עם חברים ומתעסקת בעניינים שלי במקביל לזוגיות.

בקיצור מרגישה תחושה מוזרה עם זמו פנוי רב בידיי....
ואציין שכשלמדתי ולא היה בכלל זמן לנשום כמעט, כן רציתי את הזמן הזה
אבל עכשיו הוא מרגיש לי בבת אחת מדי , ואני גם לא מצליחה בדיוק לאזור את הכוחות לתכנן במדויק איך ומה לעשות, וכמו שכתבתי אפילו לא להתעסק כמו שצריך בדברים שחשבתי לעסוק בהם, אלא כמו עכשיו... פשוט מרגישה שיש לי בעיות ומתעסקת בהן....
 
שי ציון  
11:00 13.07.12
הי,
כשקראתי את מכתבך חשבתי שלעיתים הרצון בחופש ושיחרור מלחצי החיים הוא כל כך שונה מלחיות את החופש. אז, לעיתים אובדן המסגרת והחופש נחווים כלא נעימים עד כדי חוויה של שקיעה והתרוקנות מאנרגיה.
העלית דברים רבים בנוגע לחייך:התבוננות פסימית על עצמך ועל חייך, קושי להניע את עצמך, התלבטות בנוגע לקשרים בין אישיים ולעיתים קושי להימצא בקירבה. ואולי מעבר לכך, חיפוש אחר משמעות שתמלא את חייך הנפשיים (לאו דווקא רק את הזמן הפנוי).
להבנתי, השאלות שאת שואלת הן חלק מתהליך התבגרות נפשית שאת מצויה בו ואולי לא בכדי פנית לפורום זה כיוון שאת חווה עצמך עדיין יותר כנערה מאשר כבוגרת.
עצתי לך, היא לפנות לטיפול נפשי שכן מכתבך יכול להוות בסיס נהדר לטיפול משמעותי בו תבררי שאת מעוניינת. טיפול הוא גם דרך (ומסגרת) טובה לצמיחה אישית ולביסוס תחושת בגרות ושליטה בחיים. אני לא יודע אם סייעתי כפי שקיווית. את מוזמנת להמשיך ולהגיב. שי
 
אני
16:33 13.07.12
כן
אני צריכה משמעות נפשית בחיי אותה אני משיגה דרך התנדבויות ובמקצוע העתידי
וכעת יש חלל בו
מודעת לכך שטיפול יכול לעזור לי אך משום מה למרות שבחצי השנה האחרונה
היו מקרים שאני ביוזמתי חשבתי על כך , יותר קשה באמת להתחייב לתהליך כזה...
סוג אבל של עושה על עצמי עבודה בקריאת ספרים וניתוח עצמי... והתייעצויות בפורומים ודיבור עפ משפחה וחברים....
 
שי ציון  
10:58 15.07.12
אם כך אני מבין שהתפרצתי לדלת פתוחה בנושא הטיפול. במידה ותרצי להתלבט בנוגע למגוון הטיפולים הקיימים את מוזמנת להמשיך להגיב (וגם בנושאים אחרים).
מעבר לכך, עלתה לי מחשבה לגבי הגורמים המעכבים פניה לטיפול, כאשר מזה זמן את מתלבטת לגביו. אולי זה נושא שרצוי לחשוב עליו
לגבי טיפול, אין צורך להתחייב אליו מראש, אפשר לבחון ולראות כיצד את מרגישה ומכאן, במידה ויהיה לך טוב ונכון, המילה "התחייבות" תאבד ממשמעותה המאיימת.שי
 
סוד
01:27 07.07.12
אני נערה בת 15..רקדנית , מלאה ובלי סוף תסביכיםאין לי שמץ מה לעשות יש לי מתח בכל כיוון ואני מבקשת בכל לשון של בקשה שמישהו יעזור לי כבר כי המוח שלי מתפוגג! אני יתחיל בכך שאני שמנה וקשה לי להסתכל במראה כי אני פשוט רואה את השומן שלי גודל וגודל אני שונאת את הדרך שלי אני פשוט נגעלת מעצמי.אני מנסה להרזות ...בשיטות מוזרות אם זה כדורים שלא עובדים וסתם אכזבה גדולה אם זה להקיא שלא יוצא לי מזה כלום אפילו ניסתי לעשן כי חשבתי שזה ימנע ממני לאכול אני דוחה את עצמי בכך שאני כזו חסרת שליטה וגם אם תמיד אני מנסה לשכוח את השמנת היתר שלי יהיה את הגורם שיזכיר לי את זה ..אח שלי טוען שאני יפהייפיה כי כשהייתי קטנה (ורזה) הייתי מהממת יש לי שיער בלונדיני מתולתל ועיניים ירוקות אבל הוא דואג להזכיר לי את זה שאני שמנה ושאני חייבת להרזות ..וגם אמא שלי אומרת לי את זה ואבא שלי לפעמים אני כל כך שונאת אותו כי הוא מושפע מאחי ..אבא שלי ילד קטן מבחינתי אני לא רואה אותו כמישהו בעל סמכות בכלל ואמא שלי היא האהבה הגדולה של החיים שלי הבעיה היא שהיא לפעמים קצת מטומטמת היא עצבנית ולפעמים ביקורתית וגם היא מושפעת וחסרת סמכות שלא תבינו אני אוהבת את המשפחה שלי בכל הלב אבל מתקשה איתם כל היום האחים שלי מזכירים לי שאני שמנה ואני לא מסוגלת לסבול את זה ואם אני מתרחקת מהבית והולכת ללהקת ריקודים שלי לפרוק קצת אז גם שם מזכירים לי את זה כל הזמן אומרים לי את מהממת הורסת בלה בלה אבל רק תרזי קצת ושוב אני אומרת אני לא עד כדי כך שמנה אבל יש לי עודף שהבן זוג שלי בלהקה בקושי מרים אותי אז אני מסיימת את החזרה וחוזרת הביתה ואוכלת ואוכלת רק מתוך דיכאון ומרמור זה לא שאני רעבה!ועל זה שההורים שלי כל כך טיפשים כי הם מערבים אותי בכל דבר ואני מקשיבה מתוך הבנה וסקרנות אבל אני אחר כך מצטערת על זה ..אבא שלי בוגד באמא שלי והאחים שלי מעורבים בכך כי הם בני פאקינג 20 אני כולה בת 15 מה אני צריכה את השטויות האלה על הראש שלי ואמא שלי הסתומה הזאת ממי אני ייקח דוגמה בדיוק שגבר שיהיה הבעל שלי האהוב שלי יבגוד בי ?! אני שונאת את היחס של אבא שלי לאמא שלי שונאת אותו !אבא שלי כל כך ילדותי מתלהב מכל משחק באייפון האידיוטי שלו פעם הייתי הנסיכה של הבית כי אני האחות הכי קטנה כל האחים שלי סובבו סביבי תמידד הייתי המרכז! היום לשתיהם יש חברה ואני תקועה כמו לא יודעתמה וגם יש לנו בעיות כספיות ..אני רוצה להיות יותר בקשר עם אנשים יותר עם שמחת חיים פשוט מאושרת ואני חושבת שהדרך שלי זה קודם כל להיות רזה ועם הרבה יותר חברים ואני חושבת שהמפתח זה בגדים אבל אני לא רוצה להטריח את ההורים שלי לבקש כסף לבגדים ..ואני עובדת אבל גם זה סביב הריקודים ..אני מדריכה ..ועכשיו יש טיסה לחו"ל לפסטיבל ריקודים אז דרך השכר שאני מקבלת אני משלמת את הטיסה בקיצור פשוט נמאס לי בא לי לישון לא לחשוב ..לעבור את התקופה המזויינת הזה
 
קרן בן הגיא  
13:30 12.07.12
שלום לך.
קראתי בעיון את שכתבת.
זה נשמע לי שהקושי שלך לווסת את האכילה שלך, התחושה שאת לא מצליחה לשבוע, והתקווה שאולי באמצעות אוכל תוכלי להרגיע משהו שם בפנים- כל אלו קשורים בקונפליקטים פנימיים אחרים שאת חווה. אולי הם נוגעים להיותך נערה מתבגרת ובמפגש עם הנשיות המבצבצת והמיניות. לאור מה שסיפרת על הורייך אני למדה כי אלו איזורים לא פשוטים בסיפור המשפחתי.
לצד זאת, אני מבינה שאת לומדת ורוקדת ומתפקדת היטב ושמחתי לקרוא על כך.
אני מציעה, כדי להקל על המצוקה שלך שתפני לטיפול נפשי (דרך יועצת או פסיכולוג בית ספר) אני מאמינה שדרך הדיבור על כך אולי חלק מהסבל והעומס הזה שאת חווה יפחתו.
שיהיה בהצלחה. קרן
 
גלית
14:26 04.07.12
היי יש לי ילדה מתבגרת כבת 15, ילדה טובה בדרך כלל, לא מרדנית, בדרך כלל מאוד ממושמעת לחוקים שמתקיימים בבית. לפני כשבועיים גילינו שיש לה חבר כבן 17.5 והבעיה היא שהוא לא לומד, בטענה שהאם חד הורית ונאלץ לצאת לעבוד לכן לא לומד.
מעבר לזה מהתרשמות שלנו ממנו הוא אינו מתאים לה כלל וכלל! ניסינו להסביר לה שאיננו מעונינים שתכנס לקשר הזה גם בגלל הגיל (היא עדין לא ממש בוגרת) וגם בגלל שאינו לומד, אורח חייו בילויים שתיה נרגילות מה שממש לא קשור אליה.
היא גילתה סרוב אך אמרה אעשה מה שתחליטו לאחר שבוע גיליתי שהיא מנהלת את הקשר מאחורי גבינו אמרתי לה שאני לא מוכנה להסכים לזה ושתסיים מיד את הקשר.
לאחר שהסברתי שוב שהוא אינו מתאים לה שניהם מעולמות שונים היא זרקה לי בפרצוף שיבוא יום והיא תמרוד בנו... אני נורא פוחדת להכנס למצב של עימותים מה לעשות????
 
שי ציון  
17:00 05.07.12
גלית הי, אפשר להרגיש בפנייה שלך את החשש מפני תוצאות אפשריות של הקשר עם הנער, ואולי גם שדרך הקשר והתגובה של ביתך התגלה לך צד שעד כה היה חבוי. ייתכן שלא פחות מהקשר הממשי עם הנער, רק הידיעה כי יש אפשרות שביתך תקיים קשר מסוג זה היא לא פחות מאיימת. איום זה לא יעלם גם עם סיומו של הקשר הנוכחי.
יחד עם זאת, ייתכן שהגילוי הלא נעים (עבורך) הוא שלב חשוב במערכת היחסים שלך ושל ביתך. שלב שבו היא כבר אינה רק ילדה שמקבלת על עצמה את החוקים, אלא נערה שיש בה גם מידה של מרדנות, מיניות ואולי אף יכולת לבחור בהתאם לרצונותיה שלה (גם אם אתם חלוקים בנוגע לרצונותיה).
אפשר לחשוב שהקשר מסמן גם טריטוריה בין אישית, שבה אין באפשרותכם לכפות על ביתכם את עמדתכם. במובן זה, אני מסתכל על הקשר של ביתך גם כעל כביטוי לשינוי שמתחולל אצלה בגיל ההתבגרות, ואולי גם רצון שתבחינו בשינוי זה.
עצתי לך, היא להשקיע את מירב המאמצים ביצירה של ערוץ תקשורת פתוח וגלוי עם ביתך, שתדע שיש באפשרותה לשוחח איתכם על שמתרחש בעולמה, גם אם אין אתם תומכים בדבר מה שעשתה. תנסי לפחות להבין את השיקולים שבשלם בחרה להיות בקשר עם הנער.כמו כן, יש הזדמנות בשלב זה לבחון האם היא מודעת לסיכונים ולצורך לנקוט אמצעי בטיחות בתחום המיני והבין אישי.
אין צורך להסתיר את התנגדותכם אך במקביל צריך לזכור כי פסילה מוחלטת כי גם אמירה על אודות ביתך ויכולתה לדאוג לעצמה ולבחור.
אני מאמין שמהמצב בו אתם מצויים יכולים לצמוח גם דברים טובים בקשר עם ביתך, גם אם כעת אין הדבר נראה כך. את מוזמנת להמשיך להגיב. שי
 
פלג
05:40 01.07.12
אני תהיתי אם מותר לי לכתוב כאן בגלל שאני לא כ"כ בן נוער, אבל עובד עם בני נוער, בפנימייה טיפולית.
היום בצהריים כשהגעתי למשמרת, אמרו לי שאחד החניכים חוזר ב 16:00 במקום ראשון בבוקר
ולדאוג מהרגע שהוא מגיע שיהיה בטווח עין של איש צוות, אז כמו שנאמר לי בארבע חיכיתי לו בשער, (יש לי קשר מאוד מיוחד עם החניך הזה) הוא נכנס אמר שלום והמשיך ללכת.
כיוון שקיבלתי הוראה שהוא צריך להיות בטווח עין של איש צוות, והוא חזר מהבית ולארגן את הדברים, ניגשתי אחריו לחדר, הוא התחיל לארגן את הדברים, ובאיזשהו שלב הוציא סכין גדולה מהתיק שלו ואמר לי שהוא לא מתכוון לחיות עוד, ביקשתי ממנו את הסכין, הוא לא נתן לי אותה, ביקשתי מחניך שנכנס לחדר, שיצא מהחדר ויקרא למדריך נוסף. (הכל בעוד הוא מאיים להתאבד)
הגיע עוד מדריך לקחנו ממנו את הסכין, (כיוון שאני לא הצלחתי לבד, וחששתי לפצוע אותו או להיפצע בעצמי) המדריך השני נשאר איתו בחדר, ואני הלכתי להתקשר לפסיכיאטרית לשאול אותה מה לעשות במצב הזה, כי יש עוד חניכים, לא יתכן שאנחנו נהייה איתו כל הזמן.
היא אמרה שהיא רוצה שהוא יתאשפז לאור כל ההתנהגות בזמן האחרון, והמקרה היום.
הזמנו ניידת פסיכיאטרית שתיקח אותו, והלכתי איתו, והוא התחנן שאני אתן לו עוד הזדמנות, אבל אני יכולתי.
א. כי זה הוראה של הפסיכיאטרית ואני לא יכול לעשות ההפך.
ב. כי אני באמת חושב שזה יכול להועיל לו, ולהגן עליו.
הוא אמר לי שאני לא אלך שאני אשאר איתו, ואמרתי לו שאני לא יכול, אבל אני אבוא לבקר אותו, ואני אתקשר אליו. היה לי מאוד קשה לראות אותו במצב שבו הוא היה בפנימייה ובמצב שכשאני הייתי צריך ללכת היו צריכים להחזיק אותו ולהפעיל עליו כוח בכדי שלא יצא, ויתן לי ללכת...
אני חזרתי לפנימייה וכשנגמרה המשמרת שלי חזרתי הביתה מותש, וחסר כוחות, זו פעם ראשונה שאני נוכח בסיטואציה כזו, נוכחתי בכל מיני תקריות זה עוד לא קרה לי, ומאוד קשה לי עם זה.
אני מצטער אם זה לא המקום המתאים.....
 
שי ציון  
10:06 05.07.12
פלג הי, תחילה התנצלות על ההמתנה למענה. דרך התיאור שלך ממש אפשר היה להרגיש את המצוקה בה אתה נמצא בין הרצון להגן על נער, אתו נוצר קשר משמעותי לבין ההבנה שאולי יש צורך להגן עליו מפני עצמו. אלא שלהגן עליו מפני עצמו המשמעות היא לכפות עליו פעולות שהן בניגוד לרצונו, בין היתר אשפוז כפוי. אני יכול לחשוב שהתחושה המכאיבה אותה אתה מעלה, היא זו שהופכת אותך לאדם משמעותי עבור הנער, אחרת המקרה שאירע לא היה נוגע בך כך. אפשר רק לחשוב איזו משמעות חשובה יש לרגישות שלך עבור הנער שחי בתנאים שונים מאוד ממרבית בני גילו, ועדיין יש מישהו שרואה אותו כמיוחד ומשמעותי.
כפי שתיארת, כבר נוכחת באירועים דומים לזה האחרון, אך זה נגע בך בדרך שונה. להבנתי, בשל העיסוק המורכב בו אתה עובד שמערב כל הזמן רגשות בעלי עוצמה, יש צורך בדמות מבין אנשי הטיפול עמה יתאפשר לך לשוחח על בסיס קבוע (או מפעם לפעם בעת הצורך). דמות זו תאפשר לך לעבד את שאתה עובר במהלך העבודה ולהבין טוב יותר את שמתרחש אצלך ואולי את שמתרחש אצל הנערים עימם אתה עובד.אם אין דמות כזו עד כה חשוב שתהיה אחת כזו בהקדם. אתה מוזמן להמשיך ולהגיב. שי
 
אורנה
09:01 02.07.12
שלום
יש לי נערה מתבגרת בת 17
לאחרונה היא עברה פרידה מהחבר שהיה לה, הם היו אהבה ראשונה אחד של השניה היו ביחד מגיל 13.
קשה לה ואני מנסה לתמוך בה, היא עוד בוכה פה ושם ואני שומעת אותה מהחדר שלה אבל נראה שהיא מתאוששת כבר, מבלה עם חברות וחוזרת לחיים.
אני לפעמים נשארת ערה בלילות וחושבת מה עוד אני יכולה לעשות, זה ממש מה שנקרא מציק לי ואני חושבת על הילדה שלי בלילות ודואגת לה
יש טיפים עבורי איך לעזור לה?
 
שי ציון  
10:08 02.07.12
אורנה הי, המכתב שלך עורר אצלי רגשות מעורבים צער על הפרידה וסיום הקשר המשמעותי שחוותה ביתך והתפעלות מדאגתך לביתך ויחד עם זאת התפעלות מיכולתה של ביתך לחוות קשר עמוק ארוך וקרוב בגיל כל כך צעיר.
את מספרת כי את מבחינה בתהליך של התאוששות מהעצב וחווית הפרידה וחזרה לחיים חברתיים, וזו אמירה משמעותית, שכן לעיתים זה ההבדל בין תהליך פרידה "בריא" (גם אם כואב) לבין תהליך פרידה "בריא" פחות. יחד עם זאת, כפי שאת בוודאי יודעת, ככל הנראה לאורך כל חייה של ביתך הפרידה מהחבר תיהיה נוכחת רגשית בתוכה וחלק משמעותי מתהליך ההתפתחות שלה כאדם בוגר.
נדמה כי היכולת שלך להסתכל מניסיונך על התהליך אותו עוברת ביתך חשוב בשבילה, שכן כך היא יודעת שאט אט החיים חוזרים למסלולם, גם אם כעת היא חווה כאב רגשי. בהקשר זה, נדמה לי כי הטיפ המשמעותי ביותר שאפשר לתת לך הוא הידיעה שנשמע כי ביתך בדרך הנכונה, מחד, ושחשוב שתדע שיש לה אמא שתמיד היא יכולה לשוחח איתה על שמתרחש בתוכה גם כאשר כואב לה.
בצד זאת, אולי כדאי להתייחס לדאגה שלך (ולא של ביתך) שבגללה אינך ישנה בלילות. לא כתבת ממה את מודאגת ואת מוזמנת לעשות כן.
אני מרגיש שאולי את מזכירה בין השורות כי הפרידה של ביתך היא גם סוג של פרידה עבורך, שכן אפשר לחשוב כי החבר היה בן בית אצלכם וגם לך נוצר קשר איתו, שממנו גם את נפרדת. ייתכן, שהקשר עם החבר נתן לך תחושת יציבות וביטחון בדאגה שלך לביתך וכעת שחל שינוי בקשר עולה חרדה אצלך (לאו דווקא אצל ביתך). במילים אחרות, על אף שפנית עבור ביתך חשוב להסתכל על התהליך שאת עוברת למול השינוי שהתרחש עם הפרידה מהחבר.
תהליך זה דורש התייחסות והתמודדות שלך עם עצמך עם קשר וללא קשר לביתך. להבנתי, חשוב להפריד בין התהליכים. נדמה כי את מצליחה להחזיק את הדאגה שלך בתוכך (ולפנות בדיסקרטיות לפורום על מנת להתמודד איתה), ובכך נותנת לביתך מרחב לעבור את התהליך האישי שלה.
את מוזמנת להמשיך ולהגיב. שי
 
אורנה
12:12 04.07.12
יש הרבה על מה להגיב אבל באופן כללי כן, החבר שלה לשעבר כעת הפך לבן בית, מכירים את הוריו היטב והוא היה ילד מקסים. הייתי מסופקת אם זה קשר שיחזיק הרבה והיה איפשהו צפוי שהם לא יתחתנו אבל כל מה שציינתי לפני כן גרם לי להיקשר אליו מאוד, הוא היה חבר תומך בשבילה, עוזר, מקסים, חכם והלוואי שהבת שלי תזכה להכיר רק בחורים כמוהו.
עכשיו עם כל האלימות בחוץ ונוער שמשתכר אני שמחתי שלה היה חבר שעזר לה לבנות ערכים טובים עבורה. בלילות האחרונים לקחתי כדור שינה טונייט ואני מתחילה גם להבין את המצב ורוצה לשמור על בתי שתישאר ילדה טובה ולא תסתובב יותר מדי

תודה רבה על היחס
 
שי ציון  
09:45 05.07.12
אורנה, העלית נושא משמעותי בקשר בין הורים לילדים בכלל ושלך מול ביתך בפרט. את מוזנת להמשיך ולהגיב ואשמח לסייע.שי
 
אחת-לבד
10:15 01.07.12
הדמעות בגרון שלי
הדמעות לא מצליחות לזלוג
אני לא רוצה לחיות ,
נגמרו לי הדמעות, נגמרו לי התקוות, נגמרו לי החיים נמאס לי מהכול .
נמאס לי מהציפיות
תמותי , תמותי , תמותי .
אף אחד לא צריך אותך .

אני יוצאת מדעתי. אני משתגעת.
אני לא יכולה יותר. אני לא יכולה להתמודד.
בבקשה שמישהו ייתן לי פתח החוצה.
אני חייבת לברוח. אני מתחרפנת.אני מתחרפנת

עד מתי?!
אין לי כוחות יותר
נמאס לי
רוצה לצרוח דיייייייי
אני התעייפתי מזהן
 
קרן בן הגיא  
23:20 01.07.12
שלום אחת-לבד
אני שומעת את המצוקה הרבה מאוד בה את מצוייה. את מאוד סובלת, מיואשת, כואבת ועצובה.
כתבת על תחושה עכשווית בלי לכתוב עוד מעבר- מי את? בת כמה את? האם יש כאלה הקרובים אלייך? האם קרה משהו? כמה זמן את במצב הקיצוני הזה כמו שכתבת כאן?
עוררת בי דאגה ואני מבקשת שתפני בדחיפות למישהו - הורה, אח/ות, חברה, יועצת בית ספר, מורה, סתם מישהו קרוב אחר.. ותתארי את תחושתך ואת הרצון למות.
בבקשה אל תשארי לבד עם תחושה קשה זו!
אני מבקשת שתכתבי לי במייל או תתקשרי במידה ואין לך למי לפנות ואנסה לעשות כמיטב יכולתי כדי לעזור לך. החיים שלך חשובים.
keren.benhagai@gmail.com
054-5572217
מצפה לשמוע. קרן
 
אחת-לבד
07:03 02.07.12
אני ככה כבר קרוב לחודשיים. אני בת עוד מעט 18
אני סתם סתומה שצריכה למות.
ולא אין לי אף אחד, כולם שופטים אותי.
והחיים שלי לא שווים כלום.
החיים שלי, זה סבל עצב וכאב.. בכך הם מסתכמים..
אני כל יום יושבת ובוכה על כמה אני מצטערת שבכלל נולדתי ועל זה שאפילו למות
עכשיו אני פשוט רוצה להעלם מהעולם הזה ומצידי שאף אחד לא יזכור אותי
 
קרן בן הגיא  
08:38 02.07.12
אני מבינה.
יש הרבה דרכים לעזור לך להרגיש טוב יותר. ואין סיבה שתחושי כאב נפשי כל כך רב. את מאוד צעירה והכל עוד יכול להשתנות.
אני שמחה שפנית לפורום, אך כדי לעזור לך באופן מוחשי ואמיתי הפורום אינו מספיק. ולכן אני מציעה שתבקשי ממישהו( כמו שציינתי במייל הקודם) שיעזור לך להגיע לאנשי מקצוע בתחום בריאות הנפש או שתתקשרי אלי ונראה מה ניתן לעשות.
קרן


 
גלית
14:29 04.07.12
היי יש לי ילדה מתבגרת כבת 15, ילדה טובה בדרך כלל, לא מרדנית, בדרך כלל מאוד ממושמעת לחוקים שמתקיימים בבית. לפני כשבועיים גילינו שיש לה חבר כבן 17.5 והבעיה היא שהוא לא לומד, בטענה שהאם חד הורית ונאלץ לצאת לעבוד לכן לא לומד.
מעבר לזה מהתרשמות שלנו ממנו הוא אינו מתאים לה כלל וכלל! ניסינו להסביר לה שאיננו מעונינים שתכנס לקשר הזה גם בגלל הגיל (היא עדין לא ממש בוגרת) וגם בגלל שאינו לומד, אורח חייו בילויים שתיה נרגילות מה שממש לא קשור אליה.
היא גילתה סרוב אך אמרה אעשה מה שתחליטו לאחר שבוע גיליתי שהיא מנהלת את הקשר מאחורי גבינו אמרתי לה שאני לא מוכנה להסכים לזה ושתסיים מיד את הקשר.
לאחר שהסברתי שוב שהוא אינו מתאים לה שניהם מעולמות שונים היא זרקה לי בפרצוף שיבוא יום והיא תמרוד בנו... אני נורא פוחדת להכנס למצב של עימותים מה לעשות????
+ הוספת הודעה
   1 ...  4  5  6  7  8  9  10  11  12  ...  31  
 חיפוש בפורום זה
המידע באתר אינו מהווה תחליף להתייעצות עם גורם מקצועי והינו בהתאם לתנאי השימוש
מנהלהודעה מקוריתתגובהללא תוכןהודעה חדשההודעה עם תמונההודעה עם וידאו
תגיות
מצוקה   נוער במצוקה   אלימות   בעיות במשפחה   פחדים   בדידות   אונס   תקיפה מינית   איומים   סמים   אלכוהול
RSS RSS פורום נוער במצוקה, תמיכה נפשית