בריאות, רפואה
מאמרים | פורומים | קהילות | רופאים  
  חיפוש במאמרים  
הריון ולידהדיאטה, תזונהתרופות, ויטמיניםעיניים, משקפייםניתוחים פלסטייםרפואה משלימהקוסמטיקה, איפורעיצוב שיערפסיכולוגיהאורטופדיה
 
מין, יחסים, זוגיותכושר גופנירפואת שינייםרפואת ילדיםלב, כלי דםעזרה ראשונהמחלות, טיפוליםגיל הזהבחוק משפט, ביטוחמתכוני בריאות
 בריאות ראשי»פורומים»פורומים תמיכה נפשית, פסיכולוגיה»פורום נוער במצוקה, תמיכה נפשית
הוסף למועדפים 
פורומים רפואיים
 

פורום נוער במצוקה, תמיכה נפשית עמוד 8

פורום נוער במצוקה נועד לתת מענה עבור נוער, ילדים ומתבגרים הנמצאים במצוקה וכן עבור הוריהם ובני משפחתם. פורום נוער במצוקה נועד לתת תמיכה ואוזן קשבת אודות בעיות חברתיות, אישיות, אלימות, משפחה, טראומות, פחדים, בדידות ועו
מנהלי פורום נוער במצוקה, תמיכה נפשית:
ד''ר עדי מרום
לפרטים נוספים
שי ציון
לפרטים נוספים
 
ss
21:47 08.03.12
שלום, קוראים לי אפרת(שם בדוי), אני בת 16 מהדרום.
חברה שלי בגילי, באה מבית מאוד בעייתי. היא בת יחידה והמצב הכלכלי בבית שלה במצב נוראי, ברמה שאין להוריה כסף כמעט לשום דבר שהיא רוצה/צריכה, כולל דברים פשוטים כמו למשל לפעמים לצאת לאכול במסעדה. המצב הזה מכניס אותה לתסכול נוראי, אבל זו לא הבעיה העיקרית. הבעיה העיקרית היא ההורים שלה. אבא שלה הוא אדם חולה בערך בן 50, מובטל שעובד בכל מיני עבודות לא קבועות בשכר משפיל בהחלט שלא תואם את העבודה הפיזית הקשה שהוא נאלץ לעשות. הדבר גרם לו לעבור לגור במקום אחר ולכן החברה שלי גרה רק עם אמא שלה בבית. אמא שלה היא אדם בעייתי. היא בת 55 , עובדת בתור מנקה. היא בן אדם מאוד עצבני ומתוסכל (בלשון המעטה) והחברה שלי חיה בבית שבו מתייחסים אליה אלא כאל נטל, אדם מיותר, חסר חשיבות. אמא שלה צועקת עליה באופן קבוע על כמה שהיא לא שווה שום דבר, היא מתעללת בה נפשית באופן קבוע ע"י הצעקות שלה ולאט לאט החברה שלי הפכה לאדם סגור ואומלל.
האדם היחיד שהיא מעזה לדבר איתו על המצב הוא אני, ואני כבר אובדת עצות בנוגע למה לעשות איתה. כמובן שאין ביכולתם להשיג לה טיפול פסיכולוגי מכיוון שאין להם כסף, והאמא גם לא תסכים. החברה שלי חיה בפחד תמידי מהתגובות של אמא שלה למעשים שתעשה וכל הפעולות שלה נובעות מהפחד הזה (לדוגמא: "אני חייבת ללכת מחר לבית ספר למרות שאני חולה, כי אמא שלי תכעס עליי אם לא"). הגבול נחצה לפני כמה ימים כשהייתי אצלה ואמא שלה הייתה כל כך עצבנית עליה על זה שהיא רוצה לבוא אליי לישון, והיא הרביצה לה מולי. החברה אמרה שזו הפעם הראשונה, אבל לי קשה להאמין שזו תהיה האחרונה...בנתיים החברה שלי ממשיכה לספוג ולספוג את היחס המשפיל והקשה, ועולות לה לעיתים קרובות מחשבות אובדניות. אני כבר לא יודעת מה לעשות כדי לעזור לה, היא מתביישת לדבר עם אחרים ומפחדת ממה שהם יעשו (ומסתבר שדי בצדק...), אני יודעת שאם היא תמשיך במצב הזה היא תמשיך לצבור עוד ועוד צלקות, ואני כבר לא יודעת איך לעזור לה
אני יודעת שזה סיפור די מסובך אבל אני אשמח אם רק תוכלו לתת לי כיוון, איך אוכל לעזור לה..אני מקשיבה לה תמיד, תומכת בה ומייעצת לה בצורה הטובה ביותר שאני מסוגלת, אבל לצערי זה לא מספיק.....

תודה רבה רבה רבה מראש על כל סוג של עזרה! אפרת
 
שי ציון  
20:55 13.03.12
אפרת הי, תחילה התנצלות על העיכוב במענה. אני יכול לחשוב כי בתוך המצב המורכב והמכאיב של חברתך, יש לה חברה שרואה את מצבה בעיניים מפוקחות תוך מחשבה מתמדת, בנוגע לדרך הטובה ביותר שאת יכולה להיות עבור חברתך. אני מאמין, כי גם אם אין ביכולתך לחולל שינוי בחייה, כפי שהיית מעוניינת, הנוכחות שלך תורמת ומסייעת לה לשמר מידה משמעותית של רווחה נפשית.
מעבר לכך, ברור כי הכיוון הוא שחברתך תקבל סיוע נפשי. קיימות אפשרויות לקבלת סיוע נפשי שאינן כרוכות בתשלום. אני מניח כי יועצת בית הספר שלכם מכירה אותן ויכולה להפנות אליהן. האפשרות הראשונה, היא לקבל טיפול במסגרת בית הספר אם על ידי היועצת ואם על ידי פסיכולוגית בית הספר (במידה ויש כזו); אפשרות אחרת היא קבלת טיפול במסגרת מרפאות ציבוריות-אזוריות, שם לעיתים יש רשימת המתנה אך במידה והדבר מצריך התערבות מהירה ניתן לעשות זאת, על פי רוב.
כמובן, רצוי שחברתך תשוחח בעצמה עם יועצת בית הספר וייתכן כי בכך יתאפשר לך לתמוך בה בתהליך זה, גם אם כי אפשר להבין מפנייתך כי הסיכוי לכך נמוך. במידה וחברתך תרצה להסתייע בפורום כמובן שהיא מוזמנת. שי
שלום לדוקטורים אני בן 26
אז קודם כול אני מתוסבך ברמות יש כדור נגד תסביכים?אני מפחד לרשום מפחד שמישהו יזהה אותי לפי צורת הדיבור או משהו אני חיי כול היום בפחד ממה יחשבו עלי
יש לי בעיה רצינית בחיים לפני 7 שנים בערך הייתה תקופה שהייתי מעשן מריחואנה תחת ההשפעה הייתי נהיה מתוסבך איך מסתכלים עלי ודברים כאלה ושהיה יורדת ההשפעה הייתי נהיה רגיל בסופו של עניין ירדה ההשפעה ונשארתי מתוסבך עכשיו זה נהיה כבר כמו בעיה פיזית רק רגשית אני מרגיש מוגבל רגשית עד לפני זה הייתי מאוד חברתי ואוהב אנשים ולהכיר ולהיות בחברה של אנשים אני אוהב איך שאני ניראה אבל את עצמי אני שונא כאילו אני לא יכול להשאר עם עצמי לבד כול הזמן באובססיה כמו בחלום רק חושב על הבעיה הזאת כלום לא מעניין כבר 7 שנים אני לבד עם זה יום יום אין לי דקה של שלווה אני מרגיש מאוד מוזר כאילו אין לי "זכות" לחיות ולהנות אני מרגיש כול הזמן כאילו אני לא בסדר כי אני מתבייש בזה ,שאני במצב הזה כביכול אני "דפוק" כול תפיסת העולם שלי השתנתה אני באמת דפוק יכול להיות שאני משוגע?איך אני יכול לדעת?
כול ההרגשה הפנימית שלי הפכה לפרנויה אחת גדולה אין לי אצ ההרגשה הכיפית הזאת של החיים שאני חי אני מתפלל שאני ימות כבר כי אין לי כוח כבר אני לא יכול עם הריחוק הזה מאנשים איזה טעם יש בחיים אם אי אפשר לתקשר פנים אל פנים אני יודע שיש לי בעיה להסתכל לאנשים בעיניים אני עסוק איך הם מסתכלים עלי ואני לא יודע לאן להסתכל וננעלות לי העיינים ואז אני אוכל סרטים שמי שאני מדבר איתו קולט שמשהו רע עובר עלי ואני איפה שהו לא מוכן שזה יקרה אז כול הזמן אני מסתובב עם פרצוף רציני חושב מה יהיה ורק מעניין אותי שלא יראו שאני "לא בסדר" יש לי גם לפעמים סיוטים שפתאום אני מדבר עם מישהו והיידים נתקעות לי למעלה כמו משוגע ואני מנסה להוריד אותם בחלום ולא מצליח כאילו היידים שאני מרים זה הפחד של יראו שאני "משוגע" ושאני לא מצליח להוריד אותם זה ההרגשה ש7 שנים אני לא מצליח לצאת מזה זה אותו תחושה ולפעמים בחלום אני לא מצליח ללכת הרגליים נתקעות וכאילו אנשים רואים אותי ואני מנסה להראות רגיל כאילו אין בעיה פעם הייתי יודע מי אני מכיר את עצמי היום ני לא יודע מה הרצונות שלי מה אני אוהב מה לא כאילו האופי שלי יצא לפנסיה לא אכפת לי כלום בעירוים שמחים אני רק עוד יותר עצוב שאני ככה ולא יכול להנות הבעיה העיקרית היא שאני לא יכול לדבר על זה עם כול אחד אז הכל נשאר בבטן אני כבר לקחתי את האופציה הזאת שכול החיים אני יהיה ככה בראש אני רק מחכה שיקרה לי משהו קיצוני טוב או רע לא אכפת לי העיקר שיהיה שינוי אני לפעמים מסתכל על ילדים לנסות לראות איך הם לא שמם לב לכלום והם שמחים אני לא יודע איפה למצוא את עצמי מה עושים מה יש לי בבקשה תעזרו
 
שי ציון  
19:55 10.03.12
הי, אני מרגיש שבפניה שלך לפורום עשית צעד אמיץ ומשמעותי, בכך שאתה חולק משהו מההתמודדות המורכבת שהיא מנת חלקך מזה כ-7 שנים. כיוון שאתה מעלה קושי שלאט לאט מכרסם באיכות חייך וביכולתך לחוש חוויות של הנאה וסיפוק, שהיו בעבר צד משמעותי בחייך, חשוב לי לומר לך שיש אפשרות להשיב לך את תחושת המוכרות עם עצמך ואת היכולת לחוות חלקים נעימים יותר בחייך. אפשרות זו תממש באם תפנה לטיפול נפשי, עם איש מקצוע איתו יתאפשר לך לבטוח ולחלוק במתרחש בתוכך, מתוך ידיעה שדברייך ישארו בתוך חדר הטיפול והמטפל יעזר בהם על מנת לסייע לך. אותו מטפל (או מטפלת) יוכלו לשאת איתך את כובד המעמסה הנפשית המוטלת כיום על כתפייך בלבד. אשמח לסייע לך למצוא מטפל באיזור מגורייך ולצעוד צעד נוסף בדרך לשינוי בחייך.שי
 
אני
20:10 05.03.12
מה ניתן לעושות במקרה של טיקים בראש שאני תמיד חושב על כך




לא עובד הפסקתי ללמוד בבקשה עצה
 
קרן בן הגיא  
21:46 06.03.12
שלום לך.
נתת מעט פרטים, אך ממה שכתבת אתה סובל מטיקים ואני מעיזה לנחש שזה לא הכל. יש אפשרות לטפל באמצעות תרופות- פנה לפסיכיאטר שיתאים לך בהתאם לבעיה המרכזית ובהתאם לגילך.
שיהיה בהצלחה. אתה מוזמן להמשיך להגיב בפורום. קרן
 
אליסון
17:24 22.02.12
אוקיי אז יש לי בעיה..
אני בשנה האחרונה (כיתה י"א), ממש מתרחקת מאנשים, ממש!
אף פעם לא הייתי טיפוס כזה חברתי אבל הייתה לי תקופה שהייתי דיי מוקפת באנשים וזה פשוט עבר. נשארו לי רק חבר שלי וחברה טובה שלא לומדת איתי ואנחנו בקושי מתראות עקב הלחץ בלימודים.
אני כאילו.. חושבת שהסובבים לא מספיק טובים בשבילי, שזה נורא אירוני, ואני ממש רוצה שמישהו יסביר לי את האירוניה, מישהו עם ניסיון בכל הבעיות האלה - אירוני כי אני עם ביטחון עצמי והערכה עצמית נורא נמוכים.
אני לא אוהבת בעצמי כמעט וכלום, ברצינות! אני לא מבינה איך אפשר בכלל להנות איתי רוב הזמן.
הדיכאון שאני נמצאת בו הוא ממש כבד ואין בעיה אחת עיקרית שמעסיקה אותי ממש, אני פשוט מוצאת את עצמי יושבת בכיתה, שומעת מוזיקה, מנגבת דמעות בשקט, מקווה שלא ישימו לב, אבל עם זאת כלכך רוצה שישימו לב.
יש לי עוד כל כך הרבה מה להגיד, אבל אין טעם לפתוח עכשיו את סיפור חיי.
עוד פחות מחודש יש את המסע ישראלי בביה"ס שלי,
עכשיו אני חושבת ככה:
אין לי חברים בשכבה, אני לא אוהבת בכלל את ישראל, יש לי פוביה מדבורים וכל מיני עוקצניים למינהם, אני לא אוהבת טבע בכלל - יש לי סיבה לצאת?
כולם אומרים כמה שזו חוויה משנה וטובה וכייפית ואני פשוט לא רואה איך אני אהנה.
מה כדאי לי לעשות?
 
שי ציון  
20:40 27.02.12
ג'ני הי, נדמה לי שבזמן הנוכחי את מתקשה להרגיש דברים טובים בכלל ובאנשים סביבך בפרט. את מתארת אוסף של רגשות כואבים, שנוכחים אצלך וכאילו מסתירים את חלקים אחרים. אני יכול לחשוב שבזמן הזה לא קל לך להתקרב לאנשים ואולי כך את מרחיקה את האפשרות שיווצר מפגש קרוב, כיוון שבמפגש קרוב את עשויה לחוש פגיעה ואולי אף לא רצויה. חכמינו כבר אמרו "הפוסל במומו פוסל" וככל הנראה ידעו משהוא על נפש האדם... במילים אחרות נראה שכעת את מרגישה עצמך עם מיעוט כוחות ואולי כך את מונעת מעצמך התמודדות שהיא מעבר לכוחותייך.
אני מציע לך לפנות לדמות טיפולית בסביבתך (כגון יועצת), שכן ניתן לעזור לך לשאת את כובד המעמסה הנפשית, וסייע לך לראות שוב את החלקים שאת אוהבת בעצמך, שנדמה כי הטשטשו בעת הזאת. כמובן שאת יכולה להמשיך ולהגיב בפורום. שי
שלום! שמי חבוי, אני בן 18 ועוד מעט מתגייס.

ראשית, רציתי לברך אתכם על האומץ שיש לכם על כך שאתם משתפים אותנו בתחושות הבדידות שלכם, זה לא פשוט ולא כל להיות לבד ובשביל לצאת מהסיטואציה הזאת נדרש כוח רצון עז וחוזק נפשי.

שנית, רציתי לייעץ לכם. אין שום דבר רע בלהיות לבד. נכון, כולם מצפים ממני שיהיו לי חברים, שאני יצא לפאבים וישתה ויעשה שטויות ויתנהג כמו ילד בגילי, שאני יהיה מוקף בחברים מגניבים ושאני יבלה מהבוקר עד הלילה (אני כרגע לא לומד), אבל מה לעשות שאני לא כזה???? זה פשוט לא מתאים לי! אני מרגיש טוב עם עצמי, עם או בלי חברים, אני אדם נחמד ונעים וכל מי שמסביבי רק מרוויח ממני! כשאני מסתכל במראה בבוקר אני מרוצה ממה שאני רואה! וזה כל מה שחשוב!

שימו לב, אני לא מבקש שתשלימו עם הבדידות כמצב סופי בחייכם שאין ממנו מוצא, אני מבקש שתסמנו לעצמכם את המצב הזה כמצב "ביניים" שבו אתם נמצאים כרגע, אבל במקום להתעצב ולהכנס לדכאון תנסו להשתמש במצב הזה כדי לצאת מחוזקים. שבחו את עצמכם על ההישגים שלכם, תאהבו את עצמכם, תשדרו ביטחון עצמי, תפתחו תחומי עיסוק מחוץ לשעות הלימודים ותבנו את עצמכם כך שלא תרגישו לרגע שאתם צריכים "להתנצל" על זה שאתם לבד, אין שום סיבה להתבייש בכך. כשאתם נכנסים לבית הספר תגידו בלב את המשפט הזה: "אני נכנס\ת לבית הספר באמונה שלמה עם עצמי, אני נשאר\ת עצמי גם בתוך בית הספר, מי שיאהב אותי יקבל אותי כמו שאני ומי שלא לא צריך". שימו לב שאתם משאירים לעצמכם מקום לשיפור, אבל לא לוקחים ללב שום דבר שאחרים אומרים לכם, חלק מהביטחון העצמי משמעותו להיות עם עור עבה, כזה שלא קל לחדור אותו במילים מעליבות או הערות מזלזלות, גחכו על עצמכם מעט ותרשו לעצמכם באותה קלילות לצחוק על אחרים ושימו לב איך הרגישות מוחלפת בתחושה משחררת.

ולמה זה היה כ"כ חשוב לי לכתוב את זה? כי שנים חשבתי שאני "פחות טוב" \ "פחות מוצלח" \ "לא בסדר" בגלל שאין לי חברים. הייתי בטוח שאני לא נורמלי, פשוט לא מתאים, אדם משעמם שאף אחד לא ירצה להיות איתו. כך חשבתי באמת ובתמים, וגם כשעזרתי אומץ בשביל ליצור קשרים או כשעברתי ממסגרת אחת לשנייה (בית ספר יסודי לחט"ב ואז לתיכון) המצב שלי לא השתפר. פשוט לא השלמתי עם עצמי ועם הבדידות שלי. זה הוביל אותי למצב נוראי, שבו אני מפחד להכנס לבית הספר, חושש לדבר עם אנשים אחרים וחי בריקנות מוחלטת. אבל מצאתי לזה פתרון, השלמתי עם הבדידות שלי ומצאתי תחליפים (משחקי רשת באינטרנט, תנועת נוער, ידידים מכיתות אחרות). ולמרות זאת, איני יכול להעיד על עצמי שאיני בודד כיום, אבל אני מרגיש טוב עם עצמי ואני מאושר.

אני לא חושב שלהיות לבד זה כיף, וזה בוודאי לא המצב האידאלי, אבל מכורח המציאות נכלאתם לסיטואציה מלחיצה, אולי אפילו לראשונה בחייכם ואתם צריכים לנסות ולהשלים איתה ולחיות בשלום עם עצמכם לפני שאתם בכלל מנסים לגשת לגורם "חיצוני" שהוא אדם אחר.
היי,
אני עושה בייביסיטר לילדה בת 12. אמא של הילדה לוחצת עלייה לעשות ניתוח אף- למרות גילה הצעיר של הילדה.. למען האמת, אין לי מושג למה- לילדה יש אף פרופורציונלי לחלוטין ובכלל אפשר לומר שהיא דיי יפה. האמא טוחנת לילדה את הראש על הניתוח הזה והילדה לא מפסיקה לבכות לי. אני לא מבינה מה האמא הזאת רוצה מהילדה שלה- ואין לי מושג מה לעשות.. תודה מראש.
 
קרן בן הגיא  
17:55 13.02.12
הי גלי.
לא ציינת את גילך. אני רוצה לציין את הרגישות שלך לילדה הזו, שכנראה שלא היתה עושה ניתוח אף אילו אימה לא היתה "טוחנת לה את הראש" על כך. ואת באמת נמצאת בסיטואציה מורכבת. מחד ערה לכך שהאם פועלת מתוך מניעים וכאבים פנימיים ואישיים שלה שלא בהכרח קשורים בביתה. מה שקורה הרבה בין הורים וילדים ואמהות ובנות. ומאידך, את הרי גורם חיצוני שנחשף לכך ו"הזכות" שלך להתערב בזה מוטלת בספק.
האם הילדה משתפת אותך? מה היא עצמה חושבת על האף שלה? אני חושבת שהדרך הכי טובה לעזור לילדה הזו היא לעזור לה למצוא את הדעה הפרטית שלה עצמה על האף שלה ועל גופה. ולא בהכרח לומר משהו על העמדה של האמא או להוסיף עמדה משל עצמך.
שיהיה בהצלחה. את מוזמנת להמשיך להגיב. קרן
שלום,אני בן 13
ויש לי מספר בעיות
1.אני הולך כמו "הומו"-כולם אומרים לי את זה כל הזמן
2.יש לי קול גבוה כזה והקול שלי הוא בידיוק קול של בחורה- אני הקלטתי את עצמי ולא האמנתי שזה הקול שלי וגם על זה צוחקים עליי
3.אני מתנהג כמו "הומו" ואני משתדל שלא להתנהג ככה אבל אני לא מצליח וכולם אומרים לי שאני מתנהג כמו "הומו"
3.יש לי גם פוזות של הומו- עמידה של הומו, ישיבה של הומו.
4.בקיצור יש לי תכונות של הומו אבל אני בכלל לא אוהב גברים אני אוהב נשים ואני רוצה להשתנות - וזה לא רק בשביל אנשים אחרים זה בעיקר בשביל עצמי.
ויש לי עוד מספר בעיות בנושא אחר-
1. אני ילד לא מקובל בשכבה והגעתי למצב שאין לי בכלל חברים ואני רוצה להיות מקובל איך אני יכול להשיג את זה.
2. אין לי ביטחון עצמי וזה הולך ונהיה יותר גרוע מיום ליום וזה מתאפיין גם בדברים פיזיים וגם בדברים נפשיים.
הי, מפנייתך נדמה שאתה חווה פער גדול בין הדרך שבה אתה חווה את עצמך לדרך שבה רואה אותך הסביבה. כאילו הסביבה כופה עלייך את ההגדרות שלה לגבי ההתנהגות שלך, הדרך בה אתה מדבר וכו ומסיקה עבורך את המסקנה המתבקשת לכאורה שאם אתה מתנהג בדרך זו הרי בוודאי שאתה "הומו".במקום הזה, נלקח ממך "האני" האמיתי שלך זה שאתה חווה אותו ואתה נאלץ להאבק על האמת הפנימית שלך ועל כך שמתקיימת בך ייחודיות. זה הוא מאבק קשה שייתכן אף עולה לך בקשיים חברתיים עד כדי ברצון לשנות את "האני" שלך רק כדי שיפסיקו להתייחס אלייך כמי שאתה לא. לצערי, אתה מספר שאתה משלם מחיר נפשי משמעותי על מצבך. אולי אחד המחירים הוא בכך שגם אתה מתחיל להרגיש כי מי שצליל קולו גבוה אותו יושב בדרך מסויימת הוא מתנהג בדרך "הומואית". כאילו האנשים סביבך שכנעו אותך בנוסחה זו בדרך של כפייה.
אני מציע שתשוחח עם מישהו בסביבך על שאתה מרגיש ואתה מוזמן להגיב.
אני מרגיש צורך לומר לך, שיש בתוכי חלק שמרגיש שאולי קיימת מידה של הומור בפניה שלך... ואולי זו מחשבה מוטעת. שי
קרן היקרה שלום.
אני והחברה שלי נערות שמנות מאוד.
פעם מישהו קרא לחברה שלי "פרה שמנה" - והיא נתנה לו מכה בביצים.
הוא התקפל מכאבים.
לדעתך, היא נהגה נכון או הגזימה?.
עלבון כזה מצדיק מכה בביצים?.
 
קרן בן הגיא  
20:30 12.02.12
שלום לטל ולחברה.
כתבת שאתן שמנות מאוד ואני מבינה שאם נעלבתן מ"פרה שמנה" אז כראה אתן לא כל כך מרוצות מהגוף שלכן. קשה לי ואני גם לא רוצה לשפוט את העלבון ואם זה מצדיק או לא מצדיק מכה בביצים, אלא אני רוצה יותר לחשוב איתכן על האופן שבו אתן תופסות את עצמכן. ורוצה להזמין אתכן לכתוב עוד על זה. קרן
 
תומר
18:08 26.01.12
היי
בקרוב ימלאו לי 18, אני גר בעיר קטנה בצפון.
הבעיה שלי היא השעמום ששורר כאן. זאת עיר ללא מקומות בילוי ותעסוקה, ובגלל זה אני נורא משתעמם, רוב הזמן בבית ואין לי מה לעשות. אני מעדיף לרוב להיות עם עצמי מאשר עם חברים(אני דיי טיפוס שונה, לא דומה לכלל, כולם דיי מעדיפים את החומריות, השטחיות אבל אני מעדיף דברים קצת אחרים), לכן אין לי הרבה חברים. כל השנים ההורים שלי אמרו שזה לא בסדר שאין לי הרבה חברים וכתוצאה מכך גדלתי עם הרגשה שאני דפוק. אבל כשהתבגרתי הבנתי שאני מי שאני ואני לא צריך " להפוך את העור" שלי כדי שיהיו לי חברים(כמו שההורים שלי עושים), אני מבטא את מי שאני באמת, ואם אני שונה מהכלל ומעדיף להיות עם עצמי אז לא אכפת לי להראות את זה (פעם התביישתי להראות את הפגמים שלי אבל היום שבאמת לא אכפת לי שהם יתגלו). לאחרונה הייתי בדיכאון בגלל שהרגשתי שאף אחד לא באמת מסוגל להבין אותי ולהתחבר לנפש שלי.
כשאני מספר לאמא שלי על בעיה שמפריעה לי אני נתקל בביקורת או בצחוק מזלזל. בגלל זה כבר כמה שנים אני לא משתף אותה בכלום. רוב הזמן אני סגור בחדרי ומתרחק מההורים יותר ויותר. אני קרוב רק לאחים שלי.
לאמא שלי אכפת רק משני דברים- איך שהיא נראת וכסף.
היא מבזבזת אלפי שקלים על בגדים, נעליים תכשיטים יקרים וכל שאר הדברים האלה.
בעוד שלי יש זוגות מכנסיים מועטים ורוב החולצות שלי כבר נראות לא טוב(ישנות), יוצא שאני תמיד הולך עם אותם בגדים. כשאני מבקש מהם לקנות בגדים הם אומרים לי " יש לך מספיק, תפסיק לבזבז הרבה כסף" אבל הם אלה שמבזבזים הרבה על עצמם ומתקמצנים על הילדים שלהם.
מה אני עושה עם בעיית הביגוד? חשבתי לעבוד כדי לקנות לעצמי אבל בקושי יש מקומות עבודה כאן או שלא רוצים להעסיק בני נוער. איך אני אמצא עבודה?
בנוסף חשבתי על העבודה גם כדי להעסיק את עצמי ולשבור את השגרה המשעממת והנוראית הזו.
זה לא בסדר שאני מחכה כאן יותר מדיי זמן!
 
שי ציון  
21:02 01.02.12
תומר הי, תחילה התנצלות, באמת המתנת לתשובה זמן רב, מה עוד שאתה מתאר קשיים עמם אתה מתמודד מזה זמן רב והחלטת (אני מניח לאחר התלבטויות) לפנות לסיוע מפורום זה. את התשובה שלי אחלק לשניים: בחלק הראשון, הפרקטי, אפשר לחשוב שעבורך העולם האינטרנטי יכול להוות מרחב בו יתאפשר לך למצוא חברים עמם יתאפשר לך להרגיש דומה ומקובל. נדמה שבדרישתך למענה מאיתנו גילית צד אסרטיבי שעשוי לשרת אותך גם בחיפוש אחר מסגרות שבהן תרגיש עצמך מתקבל ורצוי. צד זה, גם ישרת אותך ברצון לזכות בעצמאות כלכלית. אני מאמין שהכוח ונחישות שהראתה ברצונך במענה משמעותי, יביא אותך לבסוף למצוא מקום תעסוקה שיענה לפחות על חלק מרצונותייך.
בחלק השני, אני רוצה להתייחס לדימיון שנדמה שעולה בין תיאור אימך כשיטחית, כמי שאינה מקבלת אותך כפי שאתה ומזלזלת במי שאתה, לבין תיאור הסביבה המתואר כמדומה (פחות או יותר) לזה של אימך (שטחיות ויחס דוחה כלפי "העצמי האמיתי" שלך). אני רוצה להציע לך מחשבה, כי אולי יש משהו ביחס שלך לסביבה שדומה ליחסך לאמך (או הורייך בכלל) וכפי שאתה מרגיש שונה במשפחתך כך גם אתה מרגיש בסביבה הרחבה כמי שאינו מתקבל על כל צדדייך. מנגד, אני מרגיש שברצונך ללבוש בגדים יפים יותר, אתה מבטא חלק בריא ומשמעותי בו אתה נאבק על רצונך לצמוח ולממש את רצונותייך הפנימיים והחיצוניים. אני מרגיש צורך לחזק צד זה אצלך.
יחד עם זאת, כיוון שאתה מתאר סבל ותחושות של דיכאון, אני מציע לך בחום, במידת האפשר, לשוחח עם דמות טיפולית בסביבתך (יועצת, עובדת סוציאלית, פסיכולוג), שנדמה שתוכל גם היא לסייע לך להרגיש מעט פחות לבד. שי
 
תומר
20:44 03.02.12
מזה זמן רב שאני בדיכאון לעיתים קרובות.
כבר איבדתי את המשמעות לחיים האלה, לא מוצא עניין בשום דבר
כל מה שאהבתי פעם כבר לא מרגש אותי.
אני מפחד לפגוע בעצמי, מה אני עושה? איך אני יוצא מהמצב הזה?
 
שי ציון  
21:00 04.02.12
אני מציע שתיצור עימי קשר באמצעות המייל או הסלולאר ונחשוב יחד על האפשרויות לסיוע.שי
 
שי ציון  
07:14 06.02.12
Sh_zion@walla.com
 
דקל
17:27 24.01.12
שלום,
אני מחפשת תמיכה לבני נוער שיש להם בן משפחה (הורה/אח) שמתמודד עם מחלה קשה (כמו סרטן) או נפטר מהמחלה.
כשאני מתכוונת תמיכה אני מתכוונת לכל דבר- פורום, קבוצת בני נוער שפועלת איפשהוא..
אני כבר מחפשת המון זמן בני נוער שאוכל להזדהות איתם.
אשמח לעזרה!
 
קרן בן הגיא  
15:53 25.01.12
שלום לך. אשמח אם תוכלי לכתוב את איזור מגורייך ואת גילך, על מנת שנוכל לנסות לעזור לך באופן יותר מדוייק. תודה. קרן.
 
ילדה
18:00 15.01.12
אני חושדת בהורים שלי שהם במצב כלכלי מאוד קשה. בזמן האחרון הם כבר לא קונים בשר ועוף בסופר והם גם מגבילים אותי יותר בפלאפון ובנסיעות באוטו.

אבל הם לא מספרים לי שום דבר. וזה מעצבן.. מה לעשות? אני רוצה לדעת... ואולי לעזור גם, אני בשנה האחרונה ללימודים ואני גם עובדת..
 
שי ציון  
22:07 17.01.12
הי, נדמה כי את מבינה שדבר מה השתנה בתוך הבית בהבט הכלכלי אך את שואלת את עצמך עד כמה עמוק הקושי עימו מתמודדים הורייך. נשמע כי את והורייך נמצאים בעמדה שונה. בעוד את מעוניינת לדעת יותר הם מבקשים לשמר חלק מהמידע בינם לבין עצמם. לשינוי לרעה במצב כלכלי יש השפעה על ממדים רבים בחיים: מתח, חרדה, קושי להכיר בעוצמת הקושי, בושה ועימה רצון להסתיר, פגיעה בתחושת היכולת למלא את התפקיד המיועד להורה וחשש מפני ההשלכות על שאר בני המשפחה. כל אחד מבני הבית מגיב בדרך הייחודית לו.
אני רוצה להציע לך שתי הצעות: האחת, לשאול את הורייך את השאלות שאת מעלה באתר ואולי לומר להם שחשוב לך להיות חלק מהמאמץ להתמודד עם האתגר הכלכלי. השניה, אם מתאפשר לך להפעיל שיקול דעת בנוגע להוצעות אני מאמין שכך את תתרמי את חלקך.
מעבר לכך, לעיתים כאשר המצב מעורפל המחשבות שלנו לוקחות אותנו לתסריטים קיצוניים, אני מקווה שתקבלי את המידע שמשמעותי עבורך, אולי דרך ההתמודדות עם הקושי הכלכלי בו ייתכן ומצויה משפחתך יתאפשר לך דווקא לגלות בעצמך (ולהורייך) צדדים בוגרים ומשמעותיים שיתרמו לך בדרכם הייחודית.שי
 
טלי
18:14 05.12.11
המשאלות שלי: לחלות במחלה סופנית, למות בדרך טראגית בגיל צעיר או להתאשפז במוסד לחולי נפש. כמובן, שיש לי גם את החלומות הרגילים של בת שבע עשרה.. להיות מפורסמת להרוויח מלא כסף ושטויות.. אבל כל פעם עולה לי השאלה בראש אם גם אצל אחרים זה ככה? אם לצד החלומות הרגילים יש גם את הפחות נעמים, שקשה להודות בהם.
אף אחד לא מראה שום דבר,כולם מתנהגים כרגיל, אבל זה בעצם מה שאני עושה אז אין לי דרך לדעת. אני חברותית עם כולם וממש סבבה כלפי חוץ, אף אחד בחיים לא ישים לב לזה אם אני לא אספר. אני פשוט רוצה לדעת אם זה נורמלי המחשבות האלה ומאיזו סיבה הן צצות.. ואם הם לא נורמליים אז מה זה אומר עליי..?
 
דני
03:32 08.01.12
אף על פי ש"נורמליות" הוא נושא מורכב.
אני לא חושב שיש ספק בכלל שלרצות לחלות במחלה סופנית או להתאשפז בבית חולים לחולי נפש הינו דבר לא נורמלי לגמריי.
לרוב האנשים אין מחשבות כאלה.
אבל מחשבה זו מחשבה השאלה אם זה מה שאת באמת רוצה..ואם כן אז זה כבר בעיה שאני לא אתיימר להבין אותה.
 
קרן בן הגיא  
08:06 08.01.12
הי טלי.
את מתארת את עצמך כילדה "רגילה" עם חלומות להיות מפורסמת ולהרוויח מלא כסף וזה נשמע לי כוח חי, חיובי ובוער. ולצידו מתקיים כוח אחר, הרסני, של למות, לחלות, להשתגע. אני מניחה שמתקיים בתוך נפשך פנימה, בלי יכולת להיות מודעת לכך הרבה, איזשהו קונפליקט בין שני כוחות אלו, כאשר נשמע כי שכוח החיים גובר על האחר וטוב שכך!
להפתעתך אולי, זהו מערך כוחות המתקיים בכולנו במידה כזו או אחרת, אך לא כולם יכולים להיות ערים לכך ולהבחין בסוגי המשאלות השונים.
אני מציעה לך, אם יש באפשרותך, לפנות לטיפול נפשי, שם תוכלי בסביבה בטוחה, שמבינה ולא שופטת מחשבות ומשאלות מסוג זה, לבדוק את מקור הפנטזיות הללו, מתי הן מופיעות ואולי להקל עליך מסבלן, שכן הן יכולות לגרום לכאב נפשי רב..
שיהיה בהצלחה. את מוזמנת להמשיך לכתוב. קרן
 
הדר
16:58 29.12.11
ורוצה לברוח מהבית בגלל התעללות מינית ומכות מאבי החורג. היועצת והצוות בבית הספר לא עוזר לי, כי הוא מאמין לאמא שלי שאני ממציאה הכל. למי לפנות? אם אני אפנה ללשכת הרווחה תוך כמה זמן יוציאו אותי מהבית, ולאן? האם אפשרי שידאגו לי תוך כמה שעות. אני לא רוצה להיות יותר רגע בבית, אני סובלת שם מאוד. אני שוקלת גם להתאבד. תודה מראש.
 
שי ציון  
10:06 01.01.12
הדר שלום, אני מבקש שתצרי איתי קשר לסלולרי שלי על מנת שנבדוק כיצד אוכל לסייע לך" 050-7315325. שי
זה קרה לי כשהייתי ילדה. רציתי לדעת איך יכולתי לשנות את ההסטוריה שלי. סליחה אם דאגת.
הדר הי, אפשר להבין את הרצון לשנות היסטוריה מכאיבה וטוב שפנית לפורום שכן יש לנו ניסיון במצבים מסוג אלו שתיארת וגם רצון לסייע. ייתכן באמת שאחד מהרגשות שעלו אצלי כלפי הפניה שלך היא דאגה, אך אולי יש בכך דבר טבעי כלפי תיאור של המציאות המכאיבה אותה תיארת? במידה ואת מעוניינת את יכולה ליצור איתי קשר במייל שלי: sh_zion@walla.com ונחשוב יחד על כיוונים לסייע לך.שי
 
נועה
12:28 27.12.11
אני ממש לא יודעת מה לעשות! אני בת 16 ואמרתי לאמא שלי שאני רוצה לקחת גלולות, יש לי חבר כבר שנה וקצת ואנחנו שוכבים עם קונדום אבל אני רוצה לעבור לגלולות, אמרתי לה שנעשה את כל הבדיקות ושאני אקח תמיד בזמן אבל היא אומרת שהיא לא מסכימה וממש חופרת לי על זה
אם אלך לבד היא תדע על זה?
 
קרן בן הגיא  
19:37 01.01.12
הי נועה.
אני מבינה מדברייך שעל אף גילך הצעיר את כבר מבינה אמצעי מניעה מה הם..
האם סיפרת לאמא שאתם שוכבים? מעניין מה היתה תגובתה לכך? להורים לא קל לקבל את המיניות והנשיות בבנותיהם ויתכן כי זו היא ההתנגדות שהיא מבטאת.
אני לא משוכנעת לגבי האפשרות לקבל גלולות ללא הסכמת ההורים. ואני גם מבינה שאם פנית לאמך, זה מכיון שהקשר שלכן מספיק קרוב ופתוח ומאפשר סוג של שיחה כזו (לא לכל אחת זה מתאפשר)- אז אולי שווה בכל זאת לנסות ולשוחח איתה, להבין מה ההתנגדות שלה, ממה היא דואגת? לשמוע קצת מההתנסות שלה. ולצד זה לנתב את דרכך שלך. יכול להיות שאם תהיי פתוחה לשמוע את החששות שלה ולקבל חלק מהן יהיה יותר פשוט לשתיכן, וגם תשיגי את מבוקשך.
שיהיה בהצלחה. את מוזמנת להמשיך להגיב בפורום. קרן
 
אנונימית
00:39 24.12.11
אני לא יודעת כמה תצליחו להבין, אבל אני ינסה לפרוק ולהסביר, מה עובר עלי בתקופה האחרונה. אני בת 16 עם דימוי עצמי נמוך מאז שאני זוכרת את עצמי, כל חיי עסקתי בדיטות שחלקן הצליחו וחלקן פחות. לפני כמעט שנה אני והידיד הכי טוב שלי נהפכנו לחברים, אחרי שהוא רדף אחרי קרוב לחצי שנה הסכמתי שנהיה חברים. בתקופה שהיינו יחד הרגשתי סופסוף טוב עם עצמי, הקשר היה מדהים אך לאחר 4 חודשים הוא אמר לי שהוא לא מרגיש אותו דבר כמו שהוא הרגיש. חודשיים היינו בניסיונות, כל פעם עמדנו להיפרד אבל לאחר מכן אמרנו שננסה צ'אנס נוסף אולי זה ישתנה אולי פתאום הוא יחזור לאהוב אותי, הרי זה לא שמשו לא בסדר בקשר, הכל היה טוב החיבור בנינו היה מעולה, אבל בכל זאת הוא לא הרגיש. לי כבר היה קשה בתוך המערכת יחסים למרות שעדיין אהבתי אותו, היה חסר לי השלוש מילים האלא "אני אוהב אותך" שלא זכיתי כבר לשמוע. ניפרדנו בצורה יפה מאוד, וזה היה יום לפני שהוא טס לשבועיים, בתחילת השבועיים האלא הוא שלח לי הודעה שהוא מתגעגע אלי מאוד והוא מצטער על ההחלטה, עניתי לו שגם אני. הוא חזר מחו"ל והמצב היה מוזר בנינו לא דיברנו כמעט. עבר חודשיים ואנחנו עדיין לא מדברים, הבעיה היא שעקב הפגיעה של הפרידה, ובמיוחד העובדה שהוא רדף אחרי כל כך הרבה זמן אבל הוא זה שהפסיק לאהוב, שוב פעם הכניסה אותי לדימוי עצמי נמוך ואף יותר ממה שהייתי, הפסקתי לאכול בצורה די קריטית זה התחיל מיום לאכול ויום לא לאכול וזה המשיך לימים שלמים של צום. ובנוסף לכך, אני מוצאת את עצמי המון פעמים לבד בחדר, ונמצאת במחשבות עם עצמי, ואני מרגישה בור בלב, הבור הזה פוקד אותי בצורה חזקה מאוד, ובהתחלה שהייתי נמצאת במצב כזה הייתי שורטת את עצמי מאט, בכדי להתמודד עם זה, ומשריטות קטנות זה המשיך לחתכים עם סכין, לא במטרה למות, אלא להפך במטרה להדחיק את הכאב הזה.. אני כבר לא יודעת מה לעשות עם עצמי איך לתפקד חזרה, ואיך להפסיק עם החתכים, כי אני מרגישה שממש התמכרתי לזה..
 
קרן בן הגיא  
10:37 25.12.11
שלום אנונימית.
את מתארת באופן מפורט את הסבל שעובר עלייך ואת הניסיונות למצוא פתרונות שיקלו על הכאב הפנימי. אני יכולה לתאר לעצמי שעבור מישהי שלא מצליחה לאהוב את עצמה ולמצוא בעצמה תכונות ייחודיות שיכולה לממש בעצמה - אהבה מצד אדם אחר יכולה מצד אחד להיות לא מובנת (מה יש פה לאהוב?) ומצד שני יכולה יכולה להיות מאוד מחזקת לבטחון העצמי, כמו שאת כותבת. וזה נשמע שפיתחת תלות גדולה באהבה שלו אלייך. ובלעדיה את מרגישה שוב פגומה ולא שווה. אני שומעת שאת מפנה את כל התוקפנות כלפי פנים ופוגעת בעצמך באמצעות חתכים. זה פתרון, אך הוא כמובן לא מוצלח, וכדאי למצוא אפיקים אחרים לתחושות הקשות שלך כלפי עצמך.
העצה הטובה ביותר שאוכל לייעץ לך היא לפנות לטיפול נפשי! שם תוכלי למצוא לאט לאט את עצמך. את הדברים המיוחדים שבך, שבזכותם תוכלי לאהוב את עצמך ללא תלות באחרים.
שיהיה בהצלחה. את מוזמנת להמשיך להגיב בפורום. קרן
 
לובה
22:18 16.12.11
שלום ..
אני באמת כבר לא יודע מה קרה לי או קורה לי ... אני רבה עם אמא שלי כל הזמן בבוקר כשאני הולכת לבית ספר ובערב כשאני חוזרת ... יום אחד היה ריב שממש התעצבנתי עלייה לא רציתי להוציא על אמא שלי את העצבים כי היא אמא שלי ואני מכבדת אותה נורא , אז אמרתי לה שאני יחתוך את עצמי , יברח למקום שלא ימצאו אותי לעולם , אבל לא ברחתי לקחתי חתיכת זכוכית שנשברה והתחלתי לשרוט את עצמי , יצא לי מלא דם .. אני לא יודעת מה קרה לי באותו רגע , יכול להיות שיש לי בעיות נפשיות , או שזה משהו אחר לגמרי ?
 
שי ציון  
21:11 19.12.11
הי, בפניה שלך לפורום בולט הכאב שלך וחוסר האונים לאן להפנות אותו ומה לעשות אתו עד כדי מוצא אחרון של פגיעה בעצמך. נראה שאת שואלת גם כיצד להימנע ממצבים של הצפה בכאב וכעס עד כדי קושי לשלוט בעצמך ואולי גם ממה מורכב הכאב שאת חווה ומהיכן מגיעות העוצמות. כדי לסייע לי לסייע לך, אודה לך אם תצייני מה הוא גילך, מעט על המשפחה ואם את יכולה להרחיב מעט על המצב שתיארת במריבה עם אמא: על מה רבתן, איך את מבינה את הפעולה בה פגעת בעצמך, האם זה קרה בעבר. שי
 
לובה
19:41 20.12.11
אני בת 16.5 אנחנו רבות כל בוקר על זה שאני מאחרת לבית ספר . וכל ערב אנחנו רבות בגלל שאני לא עוזרת לה כמו : להכין אוכל , לנקות .. לפעמים אין לי כוח ואני פשוט לא עוזרת לה .. ואז אנחנו מתחילות לריב להתווכח לצעוק אחת על השנייה ,אבל בבית הכל בסדר המצב הכלכלי בסדר גמור , יש לנו הכל בבית , אבל הבעיה היא שמכל דבר קטן שאמא שלי אומרת לי משהו שאני לא אוהבת ולא באלי לשמוע .. אני מתחילה לצעוק עלייה , ' יאללה אל תשגעי אותי ' .. מתחילה לצרוח עלייה ....
 
שי ציון  
17:55 22.12.11
הי, מהתיאור שלך נדמה שיש פער, לכאורה, בין הדברים עליהם את ואמך מתווכחים לבין
עוצמת התגובה שלך והכאב שמתעורר אצלך בעקבות המריבה. במילים אחרות, נראה שהמריבות שאת מתארת הן רק קצה קרחון של דבר מה עמוק ומכאיב יותר שנמצא בקשר בינך לבין אימך (ואולי בסיפור המשפחתי), וכאשר אתן רבות הדבר הזה מתעורר ומכאיב לך. השאלה היא ממה מורכב הכאב הזה שמתעורר ובהמשך מה ניתן לעשות איתו כדי שיגרום לך פחות סבל. כיוון שאת מתארת עוצמות רגשיות בלתי נשלטות עד כדי פגיעה עצמית, עצתי לך היא לפנות לדמות טיפולית. זו יכולה להיות יועצת בית הספר ואולי לעובדת סוציאלית או פסיכולוג/ית שיסייעו לך. שכן למול עוצמות כפי שאת חווה אותן, חשוב שתהיה דמות מקצועית שתעזור לך להבין את עצמך ואת שקורה בבית ולטפל בכך. זאת, כדי שתוכלי לחוות חיים שמחים יותר. שי
 
מתן
15:21 14.12.11
הי, אני בת 17 ויצא שהייתי עם איזה בחור מהביתספר.
לא בדיוק היינו - היינו ביחד, אבל עשיתי לו ביד קצת.
אחר כך גיליתי שהוא כתב על זה בפייסבוק שלו, ותייג אותי בסטטוס,
מבלי להגיד במלים מפורשות אבל איכשהו רמז...

עכשיו כולם יודעים את זה כבר, ואני מקבלת מבטים לועגים מכל מיני בחורות מפגרות במסדרונות.
מה אני יכולה לעשות? זה ממש מעצבן!!!!1
 
קרן בן הגיא  
12:59 15.12.11
הי חנה.
זו באמת נשמעת חוויה חושפת ומביכה מבלי שממש התכוונת לכך. ואכן אין הרבה מה לעשות, אולי רק לחכות שזה ישכח לטובת משהו אחר שיסעיר את החבר'ה.
כתבת "יצא שהייתי עם איזה בחור..עשיתי לו ביד". ואני סקרנית קצת לשמוע מה הביא אותך לקרבה גופנית דווקא עם אותו הבחור? האם היה משהו מיוחד בו או שדווקא בקירבה שהוא הציע לך? האם יש עוד מפגשים ארעיים כאלה ומה המשמעות שלהם עבורך?
אולי אם נצליח לראות אל מעבר נוכל ללמוד משהו משמעותי עלייך פנימה.
אשמח אם תכתבי עוד. קרן
 
נועה
01:14 27.11.11
היי, קוראים לי קרן, אני בת 12 וחצי. בזמן האחרון מרגישה ממש רע עם עצמי... אני מרגישה שאם אני ימות מחר אז זה לא ישנה כלום, כי אני סתם עוד רובוט של החיים. הולכת כל יום לבית ספר, מנסה להרשים את כולם, עושה מה שכולם מצפים שאעשה. אבל אני פשוט לא מבינה למה. למה אני צריכה כל יום לקום בבוקר להתארגן וללכת ללמוד. בשביל מה. מה הציונים האלה יעזרו לי. בשביל מי אני עושה את כל זה, את מי אני מנסה להרשים? בשביל מי אני משקיעה? בכל מקרה, אני יודעת שלא בשבילי. אני כלום יחסית לעולם... אני יודעת שאני רק ילדה קטנה שלא מבינה מהחיים שלה, אבל אני לא מצליחה למצוא משמעות בשום דבר. אני לא מסוגלת לדבר על זה עם אף אחד.. אני מכסה את הכל בערמות של ציניות ולא מצליחה לצאת מזה ולדבר ברצינות...אני פשוט מרגישה אבודה בתוך עצמי.
אני ממש יעריך את זה אם תגיבו לי..תודה
 
שי ציון  
14:05 29.11.11
קרן הי, מהמכתב שלך עולה הרגשה של ריקנות ותחושה עמוקה של מחסור במשמעות אמיתית עבורך. ומנגד, עולה הרגשה של חוסר ביטחון אצלך, עד כמה את בעלת משמעות עבור אנשים סביבך, עד כדי אמירה שלך כי לא ברור אם יבחינו בך אם תיעלמי. נדמה כי מלבד ההרגשה הכואבת של חוסר המשמעות את צריכה להתמודד עם הצורך להסתיר את הרגשתך מפני הסביבה.
על מנת שהתגובה שלי תהיה משמעותית עבורך, אודה לך אם תספרי מתי החלה תחושה זו עבורך וגם מעט על חייך היום (חברים, משפחה האם דבר השתנה אצלך או בסביבך) ואתייחס בהקדם. שי
 
נועה
00:51 06.12.11
אני ממש לא יודעת... אף פעם לא הרגשתי מרוצה ממה שאני עושה, אבל לפני כמה זמן פשוט הסתכלתי על מה שאני עושה ואמרתי לעצמי שאין מצב שככה אני מפיקה את המקסימום שלי. חסר לי משהו להשיג או "להיתלות עליו"... כל דבר שרוצים רק נעלם אחרי שמשיגים אותו, ופשוט כבר אין למה לצפות....
ובקשר למצב החברתי שלי וזה, אז יש לי חברות וידידים, והרבה, וגם המשפחה שלי מאוד תומכת ופתוחה, אבל אני לא מסוגלת לספר כלום לאף אחד. לא משנה באיזה מסגרת או למי, אני פשוט לא מסוגלת לספר מה אני מרגישה וככה אני תקועה עם הדיכאון של עצמי.... וגם שום פסיכולוג לא יעזור, הייתי כמה פעמים שהייתי יותר קטנה אצל פסיכולוגית, וגם אמא שלי פסיכולוגית, אז היא מזהה אצלי תמיד קשיים.. אבל אני פשוט לא מסוגלת עוד להישאר עם זה...........
נ.ב. סליחה על החפירה
 
שי ציון  
21:43 07.12.11
קרן הי, נדמה כי שני דברים מכבידים על חייך הראשון הוא תחושת חוסר התכלית שאותה את מרגישה ואולי גם חוויה של חוסר שביעות רצון מעצמך - כאילו שום דבר לא באמת מספק אותך. השני, הוא הרגשה כי אין פתרון למצב ובמילים אחרות אין אדם בעולם שיש בכוחו לשנות זאת. יחד עם זאת, את פונה לפורום לעצה כך שיש בך חלק שלא ויתר על התקווה כי ניתן לחולל שינוי בתחושת הריק ואולי אפילו אי שם יש מישהו שיכול לסייע לך.
בחיפוש שלך אחר משמעות יש הזדמנות לברר מה הם הדברים המשמעותיים עבורך, כאלו שאינם חולפים ללא רישום בתוכך. אולי בטיפול או בשיחה עם הורייך יתאפשר להבין ,לכל הפחות, מה עשוי למלא אותך במשמעות ובנוסף היכן את יכולה להרגיש עצמך משמעותית עבור מישהו אחר.
יש לי הצעה מעט חריגה, אולי כדאי לך לבחון את הדברים באופן מעשי ולא רק במילים. כלומר, במידה ואת אוהבת חיות גשי לעמותה ובקשי להתנסות בהתנדבות ולראות כיצד תרגישי (וכך גם בכל נושא ובכל עמותה). אני מייעץ לך זאת כיוון שייתכן והחוויה שתעברי בהתנסות זו תמלא אותך במידע ובמשמעות חדשים ובעלי ערך, שכן הדיון הפנימי שמתקיים בתוכך יפגוש אנשים (או חיות) שיעוררו רגשות שניתן לחוות רק במפגש ישיר. ייתכן ואז יתאפשר לך לחוות תחושת תכלית ולא פחות חשוב עד כמה את יכולה להיות משמעותית וחשובה עבור מישהו או משהו. את מוזמנת להמשיך לפנות לפורום, שי
 
טלי
19:01 06.12.11
רע לי. ממש ממש רע לי
אני לא יכולה לחיות ככה יותר. אני מרגישה כאילו אני במקום הלא נכון בחיים הלא נכונים ואף אחד לא נותן לי לצאת מהם
אני כלואה כל כך בתוך עצמי, כל פעם בא גל שמנסה לדחוף החוצה אבל אני פשוט דוחפת הכל חזרה פנימה כי זה הדבר היחיד שאני יודעת לעשות ואני במלחמות עם עצמי כל הזמן. אני לא יודעת מה לעשות
אני רוצה להתאבד ואז יום אחרי זה ממשיכה בשיגרה כאילו כלום לא קרה עד שעוד פעם בא הגל הזה שמנסה לדחוף אותי ובוחן את הגבולות של השפיות שלי. אני מרגישה צבועה, מקרינה החוצה כאילו כל החיים שלי הם רק אושר
מצד שני אני רוצה פשוט להיות במצב הזה לנצח ולעולם לא לצאת מזה כי ככה לפחות אני מרגישה יותר במקום הנכון, כאילו אני ממלאת איזה חלק מהאישיות שלי
אני לא יודעת מה לעשות אני צריכה עזרה
 
שי ציון  
21:45 07.12.11
טלי הי, אודה לך אם תספרי מעט על חייך: גיל, קשרים משפחתיים, ממתי את מרגישה כך וככל שתרגישי שנכון לך ואשיב לך בהקדם. שי
+ הוספת הודעה
   1 ...  4  5  6  7  8  9  10  11  12  ...  29  
 חיפוש בפורום זה
המידע באתר אינו מהווה תחליף להתייעצות עם גורם מקצועי והינו בהתאם לתנאי השימוש
מנהלהודעה מקוריתתגובהללא תוכןהודעה חדשההודעה עם תמונההודעה עם וידאו
תגיות
מצוקה   נוער במצוקה   אלימות   בעיות במשפחה   פחדים   בדידות   אונס   תקיפה מינית   איומים   סמים   אלכוהול
RSS RSS פורום נוער במצוקה, תמיכה נפשית