בריאות, רפואה
מאמרים | פורומים | רופאים  
  חיפוש במאמרים  
הריון ולידהדיאטה, תזונהתרופות, ויטמיניםעיניים, משקפייםניתוחים פלסטייםרפואה משלימהקוסמטיקה, איפורעיצוב שיערפסיכולוגיהאורטופדיה
 
מין, יחסים, זוגיותכושר גופנירפואת שינייםרפואת ילדיםלב, כלי דםעזרה ראשונהמחלות, טיפוליםגיל הזהבחוק משפט, ביטוחמתכוני בריאות
 בריאות ראשי»פורומים»פורומים תמיכה נפשית, פסיכולוגיה»פורום נוער במצוקה, תמיכה נפשית
הוסף למועדפים 
פורומים רפואיים
 

פורום נוער במצוקה, תמיכה נפשית עמוד 8

פורום נוער במצוקה נועד לתת מענה עבור נוער, ילדים ומתבגרים הנמצאים במצוקה וכן עבור הוריהם ובני משפחתם. פורום נוער במצוקה נועד לתת תמיכה ואוזן קשבת אודות בעיות חברתיות, אישיות, אלימות, משפחה, טראומות, פחדים, בדידות ועו
מנהלי פורום נוער במצוקה, תמיכה נפשית:
שי ציון
לפרטים נוספים
ד''ר עדי מרום
לפרטים נוספים
 
אנונימי
01:27 05.10.12
אני רוצה לפגוע בעצמי שתי חברות שלי החכו ליועצתת וסיפרו לה אני הכחשתי ואני רוצה לספר לה ולא יודעת איך איך אני מספרת לה?
 
שי ציון  
10:59 07.10.12
הי, נראה שהחברות שלך הן חברות אמת שעשו מעשה שאינו קל - ללכת לדווח ליועצת על הרצון שלך למות. חשבתי על כך שלא קל להודות בדבר כל כך אישי כמו רצון למות ואולי בקשיים שהביאו אותך להרגיש כך מול דמות שאולי אינך מכירה לעומק וכך גם היא אותך. אולי אם תמשיכי להיפגש עם היועצת יתאפשר לך לדבר ביתר חופשיות. אני מאמין שלא תמיד את רוצה למות, ואם יש לך חברות כפי שתיארת, יש לך גם סיבות משמעותיות לחיות. את מוזמנת לספר קצת יותר. שי
 
אנונימי
15:02 07.10.12
אם היועצת התחלתי להיפגש כבר שנה שעברה מפני שההורים שלי גרושים ואני לא מדברת עם אבא שלי שנה וחצי ואח שלי גר עפ אבא שלי עשרה חודשים והקשר שלנו לא בשמיים עכשיו יש לי פעם בשבועיים שיחה עם היועצת ואין לי מושג איך לספר לה מה אננ עושה?
 
שי ציון  
18:46 13.10.12
הי, תחילה טוב שיש לך שיחות קבועות עם היועצת. זו התחלה של תהליך משמעותי. אולי כדאי לך לחשוב מה הדבר הכי לא נעים שעשוי להתרחש במידה ותספרי על קשייך. שכן חברותייך כבר סיפרו כי את חושבת לפגוע בעצמך והיועצת כאשת מקצוע מבינה כי יש דברים משמעותיים שאת מתמודדת אתם. לצערי אין לי תוכנית ברורה איך לספר לה וזה חלק מהדברים שקשורים לקשר שלך עם היועצת ולמידת האמון שלך בה. ברור כי אי אפשר לספר דברים אישיים מבלי להרגיש בנוח בחברת אדם אחר וחשוב שתרגישי בנוח בחברתה. יחד עם זה אולי את אותה שאלה שאת מעלה עכשיו: "כיצד להתחיל לספר" את יכולה לשאול אותה וייתכן שזה יסייע לך למצוא תשובה לשאלה כל כך חשובה. שי
שלום לכם, אני בת 17 מתגוררת בפנימיה. אין לי משפחה ללכת אליה בחגים
מה האופציות לבני נוער כמוני?
יש כאן קבוצה קטנה של ילדים שנשארים ומדריך אבל עצוב לנו והיינו רוצים אולי להתאחד עם פנימיות אחרות אבל המדריכים אומרים שאי אפשר.
 
שי ציון  
10:55 07.10.12
הי, השאלה שלך נגעת ללב, אך איני בטוח שיש ביכולתנו לסייע לך. יחד עם זאת, האם פנית לאחת העמותות בנושא זה? ובכל מקרה אני מזמין את כל מי שמרגיש שרוצה להגיב ולשתף בהרגשה שעוררה בקשתך בפורום. אולי בכך, תרגישי מעט מעט פחות לבד בחג. את מוזמנת להמשיך ולהגיב. שי
 
dingo
10:36 22.09.12
יש לי בעיה.. אין לי כמעט חיי חברה אני לא מדבר על אנשים שיש להם רק 5-10 חברים והם לא יודעים איך להשיג עוד לי אין חברים בכלל אולי אחד שתיים אבל זה רק בבית ספר בין ההפסקות שאני זורק מילה פה ושם..וזה מאוד מאוד קשה לי אני לא יודע מה לעשות.. אני בן 17 אף פעם לא יצאתי ביום שישי אולי פעם אחת בכיתה ח עם 2 ילדים ובחורה.. ואני לא יודע איך לשפר את זה כולם בבית ספר שלי רואים אותי בתור משהו ביישן שלא מדבר ואני מפחד שאם אני יתחיל לדבר איתם הם יזרמו פעם אחד יבינו שאני ביישן ואחרי זה יעזבו אותי.. עכשיו אני ביישן רק אם אנשים בגיל שלי או בבית ספר עם ההורים שלי או משפחה אני מדבר חופשי כמו שצריך אבל משהו בבית ספר עוצר אותי.. קרה לי מקרה בכיתה י שרבתי עם הרבה אנשים ויצאתי לא טוב ופחדן עכשיו אני כיתה יב עוד מעט מסיים את הבית ספר ואין לי חברים לא הייתה לי אף פעם חברה אני יכול לספור על יד אחד את הבנות שדיברתי איתם יותר מ3 דקות.. אני יודע שאני מסוגל אבל לא יודע איך.. אני חושב שבצבא זה יעבור אבל יש לי עוד יותר משנה ואני לא יוכל לחכות.. איך אני משיג לפחות חברה או חברים קרובים שיעזרו לי? הבעיה העיקרית שלי שחוות הדעת עליי לא טובות בכלל לפחות ככה אני רואה חושבים שאני ביישן מת זה הגיע למצב שאני יכול לשבת לבד בכיתה ויש מלא אנשים ולא שמים לב אליי.. אף פעם לא ראיתי משהו מסתכל עליי כאלו אני בכלל לא קיים.. אני לא מבין איך הגעתי למצב הזה..רק שתבינו מלא אנשים ניסו ליצור איתי קשר במהלך השנים גם בחורות ותמיד הגבתי בצורה יבשה וזהו.. רק לאחרונה הבנתי שבשביל להשיג חברים צריך לעבוד קשה תמיד חשבתי שזה יבוא לבד.. כנראה פה טעיתי.. ועכשיו שאני רוצה אני מפחד שזה מאוחר מדיי לפחות בבית ספר שלי חשבתי לעבור בית ספר אבל לא הסתדר מבחינה לימודית.. אפילו מורים לא שמים לב אליי.. פשוט בן אדם בלתי נראה.. אני חושב שאם תהיה לי חברה אני יוכל להשתפר ולהתקדם.. אבל כולן לא יתחסו אליי ברצינות יגידו אה הנה הביישן הזה מנסה משהו יריגשו לא בנוח ויעזבו את השיחה.. אז מה לעשות? תודה לכולם על הקריאה!
 
שי ציון  
08:14 27.09.12
הי, אפשר להבין את הכאב ואולי גם את תחושת ההחמצה שאתה חש כאשר יש בך רצון ליצור קשר עם סביבתך אך אתה מתקשה לעשות כן. כמו כן, החוויה כי אתה "לא נראה" הופכת את הלבד שאתה מתאר לקשה עוד יותר. עולה ממכתבך כי קיים קושי ממושך לאורך שנים שבו אתה מרגיש כי בבית אתה מצליח לבטא עצמך ביתר קלות אך מחוצה לה לא. חשבת פעם מדוע זה כך, והאם בבית אתה מרגיש "נראה"?
אחד המאפיינים השליליים שתיארת את עצמך הוא היותך ביישן.אתה מוזמן להגיב כיצד התכונה "ביישן" היא שלילית עבורך ואולי ממה אתה מתבייש?
הרצון שלך ביצירת קשר הוא חשוב ומשמעותי ועם הכוונה נכונה יש את כל הסיכויים שתצליח בכך. עצתי לך, מלבד הפנייה בפורום, היא לפנות לאיש מקצוע. יכולה זאת להית יועצת בית הספר או דמות אחרת (אפשר להיעזר בהורים בכך). אולי אם תרגיש שמסייעים לך תוכל אף יתאפשר לך להרגיש את עצמך כיותר "נראה". אתה מוזמן להמשיך ולהגיב. שי
 
חן
17:09 27.07.12
שלום לכולם,

יש לי בעיה בחיי החברה שאני לא יודע איך לפתור... סך הכל אני בחור נחמד וחברותי, אני נראה בסדר, אין לי שום מגבלה או משהו כזה, אני מצטיין בספורט ובלימודים ויש לי לא מעט ביטחון בדיבור ובגישה, אבל למרות זאת חיי החברה שלי בתסבוכות.

אני לא מצליח להתחבר עם אנשים חדשים. סך הכל יש לי בערך ארבע חברים קרובים שאני שומר איתם על קשר רצוף אבל הם חברים שלי מכיתה א' (אני בן 16), חוץ מהם אני לא מצליח להתחבר עם אף אחד חדש, אנחנו יוצאים בערך פעם או פעמיים בשבוע והכל טוב ויפה אבל כשאני חוזר הביתה אני חוזר לשיגרה ומדבר איתם רק מדי פעם. אני לא מכיר מספיק אנשים, ולא מצליח להכיר עוד חברים או חברות חדשים. כל החברים שלי בקשר עם עוד הרבה אנשים ורק אני כל הזמן רק איתם, הם כולם בקשר עם עוד חברים וחברות שלהם מכל מיני מקומות, ורק לי יש אותם בלבד.

הבעיה הזאת מפריעה לי גם בקשרים עם בחורות, היה לי בערך קשר רציני אחד עם משהיא לתקופה ממש קצרה וגם זה היה מזמן.
הבנות היחידות שאני מכיר הן הבנות שיש לי בשכבה, עם חלקן אני שומר על קשר, אבל אני עדיין לא מצליח להכיר עוד בנות ולפתח קשרים חדשים.

אני אוהב את החברים הקרובים שלי ואת מעט הידידות שלי, אבל הייתי רוצה לפתח עוד קשרים עם אנשים אחרים.
אני לא רוצה להגיע למצב שהמספר המצומצם מאוד הזה של החברים שלי יהיו החברים היחדים שלי שאהיה תלוי בהם וביום בו אף אחד מהם לא יהיה זמין איאלץ לשבת לבד עם עצמי..

אשמח לעזרה וליעוץ :-)
 
קרן בן הגיא  
11:48 02.08.12
שלום חן.
קראתי בעיון את שכתבת. תיארת את המצב בו אתה מצוי בפירוט והוא עורר אצלי שאלות רבות.. האם יש לך רעיון מה הוא הקושי הזה בלהכיר אנשים חדשים? עם אלו מעצורים אתה נתקל? האם זה משהו שאתה חש שקורה לך בנפש פנימה או שזה קשור בהתנהלות של אחרים ? האם אתה מנסה ליצור קשרים או שזה עוד לא מגיע לכדי ניסיון?
אני חושבת שכדי לעזור לך יש צורך לפרק את המפגשים האלה שלא מצליחים לפרטי פרטים ולהבין מה בדיוק " לא מצליח" שם. ודרך כך ניתן יהיה אולי לגעת בקושי ולנסות לעשות בכך שינוי.
אני סבורה כי שינוי כזה ניתן לעשות בטיפול נפשי.. אך עם זאת אתה מוזמן להמשיך להגיב. בהצלחה. קרן
 
חן
02:05 22.09.12
שלום קרן.
ראשית תודה על התגובה. ביקשת לדעת עוד על המעצורים והבעיה החברתית איתה אני מתמודד. התחושה שלי היא שהוקשי בלהכיר ולפתח קשרים חברתיים עם אנשים חדשים בא לידי ביטוי בעיקר בכושר פיתוח דו שיח אך גם באופן נפשי.
אני אכן מנסה ליצור קשרים עם האנשים הסובבים אותי, למצוא תחומי עניין משותפים.. אך לרוב אני פשוט לא מצליח באופן התקשורתי, בכל פעם שאני מנסה להכיר אדם כלשהו יותר לעומק, לפתח איתו שיחה, היא פשוט נעצרת באיזשהו שלב באופן שיטתי ולא יוצא מכך שום דבר. בנוסף, גם כאשר אני מגיע למצב שאני מוזמן למקומות חדשים ליציאות או לאירועים חדשים וכדומה, אני לרוב נתקל במעצורים רגשיים, מעין פחד מסוים, שמונע ממני להמשיך ולזרום עם הסיטואציה והשינוי. אשמח לתגובה נוספת.

חן.
 
קרן בן הגיא  
14:47 23.09.12
הי חן.
אתה בעצם מתאר מצב בו גם כאשר אתה יוזם ומנסה לייצר סיטואציות חברתיות חדשות זה נתקל בשלב מסויים במעצור שאתה מזהה בתוכך פנימה וקורא לו "פחד".
אני רואה מתוך התגובה שלך שיש בך סקרנות וגם יכולת פנימית להמשיך ולהעמיק את ההבנה של מה קורה לך בדיוק, מהו הפחד הזה, מתי הוא מתעורר, למה, ממתי וכודמה, ודרך כך גם לשחרר את המעצור הזה. אך את כל זה כפי שכתבתי לך בתגובה הראשונה יהיה הכי מקצועי וראוי לעשות במסגרת של טיפול נפשי ולא על דפי האינטרנט. וזו העצה שלי אליך. במידה והסבל שלך רב כדאי לפנות לטיפול ולהמשיך בבירור הזה עם עצמך. שיהיה בהצלחה. אתה כמובן מוזמן להמשיך להגיב. אשמח לעזור בתיווך לטיפול נפשי. קרן
 
שי ציון  
11:49 02.08.12
חן הי, תחילה אני מתנצל על ההמתנה הארוכה לתגובה. כשקראתי את מכתבך חשבתי לעצמי שיש לו מעט ילדים ומבוגרים שהיו שמחים ב-4 חברים קרובים עימם אתה בקשר ארוך שנים, חוויה של קשר רומנטי, מקובלות חברתית, ביטחון ועוד. כשחשבתי על כך יותר הבנתי שאולי דרך ההרגשה שקיבלתי מפנייתך אפשר להבין משהו על הקושי שלך, שייתכן וקשור לרצון שיהיה לך את הדברים שנדמה שיש לאחרים. אנסה לנסח זאת במילים אחרות, ייתכן ואתה חש מידה של אי שביעות רצון מדברים שיש לך, גם אם "עובדתית" אתה מבין שהן טובים, בעוד שאחרים נראים כמי ש"יש" להם חיים טובים ומרגשים יותר. בתוך כך, יש תחושה שהלבד שאתה חווה הוא מכאיב ודורש מגע רציף עם הסביבה כדי להרגיע אותו וייתכן ומכאן עולה הצורך לחוות ככל הפחות את הלבד שאתה מתאר.
אודה לך אם תגיב על שכתבתי ונמשיך משם אם תרצה. שי
 
חן
02:19 22.09.12
שלום שי.
קראתי את שכתבת וניתן להגיד שאתה צודק בדבריך, אני מעריך את החברים הקרובים שלי, ואת החברות ביננו. הרצון שלי לפתח קשרים נוספים נובע מהעובדה שלחברה שסביבי יש חיי חברה מגוונים יותר ופחות מקובעים בעיני, אך גם מהפחד שמאוד ייתכן שארבעתנו לא נישאר חברים לנצח ולבסוף אשאר לבד, היות וארבעת החברים שלי הם פחות או יותר החברים היחדים שיש לי חוץ מהמעגל החברתי הכללי שמסביבי.

חן.
 
marina
07:38 27.08.12
אני לא יודעת אם זה המקום הנכון אבל אני אנסה..

אני בת17 שתי ההורים שלי מתו אמא מתה לפני שנה וחודשיים ואבא לפני שמונה חודשים

יש לי אחות גדולה (אני גרה אצלה) ויש לה חבר שהם בקרוב יתחתנו החבר שלה מדהים יותר ממנה אפילו הוא מאוד דואג לי כי מאז שאימא ואבא מתו אני רוצה למות ולהיות כמו הם. אחותי התעצבנה אחרי שהוא סיפר לה ואמרה לי שהיא לא יכולה שאני גרה אצלהם שאני עושה לה קשה ושאני יחזור לדודה שלי ואז דיברתי עם החבר שלה והוא אמר לי שהוא מנסה להרגיע אותה ושאני יבין אותה וגם לה קשה וגם לה אין הורים יותר וכל מיני כאלה והוא אמר לי שאני יבטיח לו שאני לא יפגע בעצמי ואני שונאת לשקר ואני לא יודעת מה לומר לו וקשה לי קשה לי נורא
קשה לי אני רוצה את אמא אני רוצה אותה שוב איתי אני רוצה למות ולפחות אז אני יהיה איתה עם אמא ואבא שלי עצוב לי נורא אני רוצה את אמאאאאאאאא

לפני כמה ימים הייתי עם אחותי בבית של אמא ואבא כדי לקחת את הדברים שלי שנישארו שם. והיה לי ממש ממש קשה ליהיות שם אף אחד לא ניכנס לשמה מאז וגם אני לא הייתי שמה מאז שאבא מת שמה ואז כשניכנסנו לחדר שהיה שלי אז שמה אבא מת כשהוא ואחותי היו איתי שמה כי היה לי עצוב ואז שוב פעם דמיינתי שהם אומרים לאחותי שהוא מת. ושאני צרחתי עלהם שזה לא יכול ליהיות והוא לא מת. והיה לי ממש ממש קשה ליהיות שמה.

אני ממש ממש מיתגעגעת לאימא ואבא..
 
שי ציון  
09:52 29.08.12
מרינה הי, צר לי על המתחולל בחייך. במכתבך אפשר להרגיש את הכאב העצום לנוכח מותם של הורייך.נדמה כי כמעט בלתי אפשרי לעכל אובדן כל כך משמעותי בזמן כל כך קצר. ובתוך כל זאת, את מתמודדת עם המציאות שהשתנתה באופן קיצוני כמו הצורך למצוא בית שתרגישי בו רצויה ושתחושי בתוכו יציבות וביטחון, הצורך להמשיך לתפקד במסגרות השונות כמו בית ספר. וגם יחסייך המורכבים עם אחותך, שבדומה לך חוותה אובדן עימו היא מתמודדת בדרכה.
במובן הזה, נדמה לי כי הסיוע שחשוב שתקבלי מורכב מחלק רגשי, שבו יתאפשר לך לפרוק את הרגשות שמתקיימים בתוכך ולעכל את שהתרחש בחייך. במילים אחרות, אני מציע שתפני ליועצת בית הספר או לדמות בוגרת עליה את סומכת ותשוחחי איתה. יתכן וגם שירותי הרווחה במקום מגורייך יכולים לאפשר לך לשוחח עם דמות מקצועית (פסיכולוג או עובדת סוציאלית), שתסייע לך. החלק השני הוא החלק המעשי (כמובן שיש לו קשר גם לחלק הרגשי), שבו חשוב שתרגישי שיש לך מקום יציב בו את רצויה.אני מניח שהמצב מורכב והמקום בו תגורי לא ידמה למגורים עם הורייך, אך עדיין חשוב שתרגישי שיש לך מקום בטוח ויציב.
בנושא הרצון למות, אני רק יכול לחשוב שהמוות מהווה עכשיו מפלט מהכאב בו את נמצאת ומבטא גם את הגעגועים לאמא ואבא ולחייך כפי שהיו עד לפני זמן לא רב. כשהמציאות כל כך כואבת המוות נדמה כאפשרות סבירה. יחד עם זאת, אני מאמין שיש בכולנו כוח להתמודד עם דברים רבי עוצמה. ממש כפי שאת מתמודדת. ולאחר זמן מה הכאב יתמתן ותוכלי לחיות איתו. אולי זה לא יתרחש מיד אך לאט לאט ועל ידי תמיכה שתקבלי תמצאי את הדרך הייחודית שלך לחיות עם האובדן ולפתח חיים שטוב לך איתם.
הייתי רוצה לשמוע ממך האם קיבלת או את מקבלת סיוע נפשי ונוכל להמשיך לחשוב יחד .שי
 
marina
06:35 20.09.12
היי שי,
סליחה שלקח לי הרבה זמן לענות.
אני לא מקבלת שום עזרה מאף אחד, רק צעקות מאחותי, בגלל שאני חותכת.
אני רעה. אני עשיתי הרבה רע להורים אני טיפשה בגללי הם מתו כי עשיתי להם רע.
אני תמיד הייתי ילדה רעה ומגעילה.

והנה עכשיו גם לאחותי אני רעה.. בגלל זה היא צועקת עליי
 
שי ציון  
02:21 23.09.12
מרינה הי, הייתי רוצה לחשוב איתך על האפשרויות העומדות בפנייך.את יכולה לפנות אלי במייל הפרטי או בטלפון הסלולרי, כפי שמופיע בחלק העליון של העמוד.שי
היום בכיתה שלי עברתי אירוע שלא בדיוק ידעתי איך להתמודד איתו

חברה של חברה שלי שאני איתה בקשרי ידידות בהפסקה בלבד(אנלא אוהבת את האופי שלה) סיפרה לחברה המשותפת שלנו שקר ובמקום לבוא ולבדוק איתי שתיהם כיסחו אותי בהפתעה בהפסקה.

אני כותבת את זה עם דמעות בעיניים כבר לא מדברים ישר חובטים ועוד על כלום. ברור לי שהצלע הנוספת מסכסכת אבל מה אני אמורה לעשות עם החברה הטובה שלי שהשפיטה אותי בפני בית ספר שלם.לסלוח כמו שאני תמיד עושה או לשכוח אותה?
הי גפן.
זה באמת מאוד פוגע ומעליב ששופטים אותך מבלי לברר ומבלי לבדוק, אלא ישר בטוחים שזו את אשמה במשהו שאת לא. וכמובן שזה עוד יותר קשה כאשר זה נעשה לעיני בית הספר. לאור מה שכתבת אני סקרנית לברר איתך על הקשר עם החברה הטובה, עד כמה היא טובה? מה קורה בתוך השלישייה הזו? האם אתן רבות על החברות עם אותה הילדה ולכן כל אחת מנסה למשוך אותה לצד שלה? אני סקרנית איך את נוהגת ומה החלק שלך בתוך החברות הזו והמאבק הזה?
אני חושבת שהכי נכון יהיה לגשת לשוחח עם החברה וגם עם החברה השנייה ולברר מה בדיוק קרה שם, לא כדי לפתוח את הריב מחדש, אלא כדי שהדברים יוכלו להיות מדוברים. תוכלי לתאר להן את תחושותייך אך גם לשמוע את מה שיש להן לומר. ולסכם בניכן שגם אם יש כעסים, זה צריך להיעשות מתוך כבוד אחת לשנייה. אני מאמינה שהכל יסתדר בסופו של דבר. שיהיה בהצלחה. קרן
 
גפן
10:54 19.09.12
לקרן (טוב שיש שיעורי תקשורת בבי"ס ככה אני יכולה להתכתב איתך)

התשובה שלי: אני והחברה שלי היינו חברות צמודות בהפסקות כמו דבק מגע עד שנוספה החברה החדשה שאני לא אוהבת את האופי שלה היא שקרנית ועושה הכל כדי להרחיק את החברה שלי שהיתה חברה טובה ממני

אני חושבת שבגיל 17 אפשר לעשות דברים אחרת ואולי אני מפגרת שלא מבינה כלום.

אני רוצה שהדברים יצליחו לי בטוב.......אפשר?

נכון לרגע זה אנחנו לא מדברות ואם לא נצליח לדבר על מה שהיה אז בייוש לחברות שכנראה לא היתה

אני מבואסת בכל זאת(אמא שלי אמרה שזה שיעור שכנראה הייתי צריכנ לעבור)
 
קרן בן הגיא  
12:02 21.09.12
הי גפן.
לאיזה שיעור אמא שלך מתכוונת?
אני מסכימה שאפשר לעשות אחרת- מה היית רוצה שיהיה אחרת? אולי כדאי שתגדירי לך. ואז יהיה יותר פשוט להעביר את המסר לחברה שהיתה כל כך קרובה אלייך.
שיהיה בהצלחה וחג שמח. קרן
אני חברה בתנועת נוער, שהמקום שאנחנו נפגשים הוא במרחק 15 דקות הליכה מהבית שלי. לשם ובחזרה אני הולכת תמיד עם מישהו שאמא שלי מכירה טוב כבר הרבה שנים, והוא גר ממש קרוב אלי (במרכז העיר).
לפעמים קורה שהפעולות נמשכות עד שמונה וחצי-תשע בערב. כשזה קורה היא מתחילה לשלוח לי אסמסים מתי זה נגמר ומתי אני אגיע הביתה. הרבה פעמים אני יוצאת יותר מוקדם, ואם זה אחרי שמונה וחצי אז היא נהיית ממש מרושעת ואומרת שזה הפעם האחרונה שלי בתנועה, שהיא לא מרשה לי יותר ללכת לשם וכאלה. הקטע הוא שמצד שני היא אומרת כמה זה טוב וכמה זה מועיל.
היא גורמת לי לרגשות אשמה ואני חושבת "למה אני צריכה את זה?" ודברים בסגנון, ואני ממש לא יודעת מה לעשות....
יש לכם רעיון?
הי, נראה כי את ואימך שותפות להרגשה כי ההשתתפות בפגישות בתנועת הנוער הן פעילות חושבה ותורמת עבורך. ואני מקווה בשבילך כי גם מהנה, על אף הקשיים שאת מתארת. הקושי מתגלה כאשר ההליכה שלך לפעילות נפגשת עם חרדה של אימך לבטחונך האישי בשל השעה המאוחרת. במצב זה כמו מרבית אנשים הנמצאים בחרדה התגובות הן ריגשיות ומתערבבות בהן כעס וקושי להקשיב לאחר. אם הבנתי נכון, לאחר שאימך נרגעת היא עדיין תומכת בהליכה לפגישות.
לכן, עצתי לך היא לשוחח עם אימך כאשר היא אינה בלחץ מפני שעת ההגעה ולתאר לה את המצב כפי שאת מתארת אותו (אם לא עשית כן עד כה) ואולי לומר לאימך כיצד החשש שלה מפני שעת החזרה פוגעת בהנאה שלך. כפי שאני מבין ללכת לפעילות בתנועה משמעה להגיע לעיתים בשעה מאוחרת יותר הביתה, וייתכן שמכיוון שהאירועים הללו חוזרים אפשר מראש לבדוק דרך שתסייע לאימך לחוש בטוחה יותר (כגון שבהתחלה את תשלחי אס אמ אס כל זמן או שתיהיה בקשר עם אם אחרת מהקבוצה ועוד). במידה ותרצי גם אימך יכולה להגיב בפורום ובכל מקרה את מוזמנת להמשיך ולפנות.שי
 
גפן
10:58 19.09.12
 
גפן
12:20 19.09.12
 
איריס
22:21 15.09.12
מאז שאני זוכרת את עצמי תמיד הייתי די שעירה וזה דיי הפריע לי תמיד צחקו עליי בגלל זה בבית ספר והמציאו עליי כינויים ממש מגעילים וזה תמיד הפריע וגרם לי להרגיש לגמרי לא מושכת כשאני מסתכלת על זה אני מרגישה ממש גברית ובכלל לא נשית למרות שאני כבר בת שמונה עשרה.כולם אומרים לי שאני ילדה יפיפיה והכל ושיש לי גוף יפה ושאני גם בן אדם יפה מבפנים אבל אני מרגישה שהכל זה שקר אחד גדול כי אף אחד לא יודע עד כמה אני שעירה ואני ממש לא מסוגלת להרגיש טוב עם הגוף שלי כי אני לא מרגישה שנשים צריכות להיראות ככה וממש מדכא אותי הקטע שאני לא יכולה ללבוש מה שאני רוצה. אני לא מסוגלת אפילו להסתכל על הגוף שלי, אני לא הולכת לים אני לא רוצה לצאת עם אף אחד כי אני מרגישה לא בנוח עם עצמי ופוחדת שהוא יגעל ממני. כבר נימאס לי להרגיש ככה כל הזמן, אני נגעלת אפילו להסתכל על עצמי שאני מתקלחת. זה ממש מפריע לי יש לי שערות פלומתיות על החזה על הבטן על הגב ויש לי ממש הרבה על הרגליים. זה ממש מציק לי ואני חשבתי לעשות אפילציה והכל אבל זה יקח לי הרבה כסף שאין ומצד שני יש גם לייזר ושעווה אבל אומרים שזה עושה יותר. בקיצור אני כבר אובדת עצות ולא יודעת מה לעשות עם עצמי אני חשבתי אפילו כמה פעמים על התאבדות. אני כבר לא יכולה אמא שלי ואחותי כל הזמן אומרות שאני יפה והכל ושאין לי בכלל על מה לבכות בגלל זה אבל אני לא מסוגלת להיות שלמה עם הגוף שלי אני מרגישה כזה גועל וחלחלה שאני מסתכלת עליו, אני די שטוחה ובנוסף לזה כל השערות האלה אני מרגישה שהייתי צריכה להיוולד בן ולא בת זה ניראה כל כך דוחה ומגעיל ומזכיר גוף של בן. אני ממש רוצה להיפטר מהשערות האלה ומרגישה שלא מגיע לי הגזר דין הזה
 
שי ציון  
16:26 16.09.12
איריס הי, הקושי שאת מעלה הוא חשוב ואפשר לחשוב כי בנות ובנים יכולים להזדהות איתו. ייתכן שרבים מהם מודים לך על האומץ להעלות שאלה בדרך כנה ורגישה, שכן ההתמודדות שאת מתארת גובה ממך כוחות רבים עד כדי, כפי שכתבת, רצון למות וספק במידת הנשיות שלך.
כשכתכתבי כי רבים מזדהים איתך אני יכול לחשוב על בני נוער רבים (למעשה כולם) שנחשפים כמוך לחוסר המושלמות של הגוף וחשים כי חוסר מושלמות זו (כמו: במשקל, בגובה, בצבע, בשער ובעוד תחומים רבים) היא הרסנית ופוגעת ביכולת לחיות חיים בכלל וחיי חברה בפרט, כפי שיכולים אחרים. נראה כי לתחושתך שעירות היתר ממנה את סובלת היא הדבר הנורא והדוחה ביותר שקיים, יותר מנכות ויותר מכל פגם אחר שעשוי להתקיים. יתרה מכך, על אף שפעמים פעמים את שומעת לעצת חברים או הורים, במקרה זה את אינך משתכנעת כי הם "באמת" חושבים שאת נפלאה ובעלת תכונות ושהשיער על גופך הוא רק חלק קטן ולא משמעותי מהם. בעינייך, עדיין, שיער זה ממלא ומאפיל על כל תכונותייך האחרות ומקשה על חייך.
חשוב לי לומר לך שלמעשה כאבך מגיע מהמקום העצום שהשיער על גופך תופס בנפשך
ולא מהמקום שהוא תופס על גופך.
כפי שציינת יש דרכים להתמודד עם שעירות יתר, דוגמת קוסמטיקאית, ואני מציע לך ללכת לשוחח עם אישה בוגרת ואולי עם קוסמטיקאית שתאמר לך מה ניתן לעשות בנושא. ממש כפי שמי שסובלת מהשמנה תלך לדיאטנית ולחדר כושר. במילים אחרות, תחילה עלייך לפעול ולאסוף מידע ממישהי שמבינה בנושא. כאשר יש מידע מבוסס ואמין פעמים רבות אפשר להרגע. מעבר לכך אולי תגלי שההתמודדות שלך היא למעשה דבר נפוץ ודומה לזו של נשים (וגם גברים) רבים.
בהיבט הנפשי ייתכן שאת יכולה להיעזר במספר שיחות עם איש או אשת מקצוע בתחום הנפש אם אינך מרגישה הקלה בתקופה הקרובה, שכן כפי שאמרתי הקושי שאת מעלה אינו בתחום הגוף (שם ניתן להתגבר על השיער בקלות יחסית) כי אם בפרשנות הנפשית שלך. את מוזמנת להמשיך ולהגיב. שי
 
אורלי
01:37 12.09.12
לבת שלי חברה טובה שתיהן בנות 16 ולומדות באותה כיתה. לפני יומיים הן היו בבית החברה כאשר האבא גילה ג'וינטים שהבת שלו לוקחת. האבא של החברה התחיל לצעוק ולאיים על הבת שלי שזה באשמתה, (למרות שרק ביתו לוקחת ועיניה אדומות כל הזמן. ודחף אותה בחוזקה לרצפה ועם הרגל ניסה
להוציא אותה, מזל שבתי הוציאה מצלמה לתעד את האלימות והוא התרחק ממנה
מאז הבת שלי בוכה הרבה בטראומה.לא מוכנה להתנתק מהחברה הכי טובה שלה אבל האבא של החברה איים שלא תתקרב אליה. חייבת לציין שהבת שלי לומדת סדיר רוקדת בלט תלמידה מצטיינת ואין לה בעיות התנהגותיות חריגות בגילה. מה עושים? האם לערב איזה גורם? האם להתלונן עליו? האם צריך יעוץ? בבקשה עיזרו לי תודה
 
קרן בן הגיא  
11:24 14.09.12
שלום אורלי.
אני שומעת את דאגתך לביתך וחושבת שהיא במקום וחשובה. קודם כל היא אכן חוותה סיטואציה מסובכת וקשה שבה היא מואשמת בצורה תוקפנית ואלימה על ידי איש מבוגר. ויש בכך פסול ואף העבר לכך. ודבר שני, יש אכן סיכוי שביתך שותפה לגוינטים שהתגלו.
שמחתי לקרוא כי ביתך מתפקדת היטב, תלמידה טובה וממשיכה להתמיד בחובותיה. ואני מאמינה כי זהו משהו שיכול לסמן אופטימיות בנוגע ליכולות ההתמודדות שלה עם האירוע שקרה. עם זאת, אני חושבת שיש לדבר בדחיפות עם האב המאיים והמכה, לנסות לברר איתו מה בדיוק קרה, להסביר לו את חומרת מעשיו ואף לשקול תלונה למשטרה. בנוסף אני חושבת שיש לערב את יועצת בית הספר, לשאול עוד על הקשר בין ביתך לבין אותה החברה. וכמובן ליידע באירוע החריג.
כמוכן, אני חושבת שיש לדובב את ביתך לדבר ולספר את תחושותיה. במידה והיא מתנגדת ואתם רואים כי ישנו שינוי בהתנהגותה או במצב רוחה, אני ממליצה לפנות לייעוץ או לטיפול. אתם מוזמנים ליצור קשר לשאלות נוספות. קרן 054-5572217
 
נוי
12:49 12.08.12
אז ככה אני בת 14 ויש לי אח בן 17 הוא עובד עד 8 בערב וההורים שלי עובדים מ7 בערב עד 2 בלילה .. אז זה התחיל שאח שלי חזר מהעבודה .. ומכוון שאנחנו אחים הוא הולך עם בוקסר בבית ואני עם מיני שורט וחולצת בטן .. אז ישבנו וראינו טלויזיה אחרי שהוא חזר מהעבודה וראיתי שהאיבר המין שלו עומד .. והוא כל הזמן הסתכלת עליי נורא התביישיתי ..
ואז אח שלי פשוט קפץ עליי והתחיל לשחק עם השדיים שלי וזה התפתח ליחסי מין כמובן שלא השתמשנו באמצעי מניעה כי זה בהפתעה ואז אחרי כל כמה ימים שהוא חוזר מהעבודה הוא אומר לי "יאלה מהר אנלי את כל הזמן " וזה נהפך להרגל .. ואני מצד אחד מרגישה נורא כי אני עושה את זה בגילי ועוד עם אח שלי (חשוב להזכיר שבפעמים האחרות אח שלי השתמש בקונדום ) זה דיי מביך אותי .. : \ אבל מצד שני אני כל כך אוהבת את זה .. זה נותן לי הרגשה טובה וכיף לי לעשות את זה במיוחד עכשיו שלשנינו אין חבר\ה .. ואני כל הזמן מאוננת ולא מפסיקה לחשוב מתי הוא יחזור ונעשה את זה .. אנני מתתביישת בעצמי אבל דדוקא עכשיו לקראת הלימודים אני לא ממש טובה והיחיסים שלי עם ההורים לא משהו אז זה הדבר היחיד שגורם לי הנאה ..
וגם ניסיתי להתאבד אבל לא העזתי .. תעזרו לי עד שאח שלי באילת שבוע עם חבריו
בהתחלה לא ידעתי ממש איך להגיב אבל אני חושבת שאת חייבת לעצור את זה לפני שיהיה מאוחר מידי.שניכם עוד צעירים מידי לכל זה שלא לדבר שאתם גם אחים וזה הולך למקום ממש לא טוב.למרות שיכול להיות שאת נהנת מזה ושזאת הדרך שלך להתרחק ממה שעובר עליך זאת לא הדרך הנכונה!ואת צריכה לעצור את זה לפני שזה יצא משליטה.איך ההורים שלך יגיבו לזה?מה יקרה הלאה? את חייבת לחשוב על כל זה.את צעירה ואת צריכה למצוא לך חבר ולנהל מערכת יחסים בריאה ורגועה,לצאת לבלות עם חברות כל דבר רק לא זה בסופו של דבר זה יגמר באסון.אני לא יודעת למה אף אחד אחר לא הגיב כי זה באמת עניין רציני ובגלל זה בחרתי להגיב למרות שאני לא מומחית אבל איך כל זה התחיל?למה אח שלך התנהג מוזר פתאום?אולי יש משהו שמעיק עליו?נראה לי שחשוב שתדברי איתו ואם יקרה משהו תתקשרי לעזרה למספר הראשון שיוצא לך(במקרה והוא יגיב בכל מיני צורות)
אין לי ממש מה להוסיף אבל את באמת חייבת לעסות סטופ שנייה ולהבין מה עובר עליך,עליו ואולי כדאי שתפני לתיפול אצל מומחה ותספרי על מה שקרה או עם ההורים או עם כל אחד שעולה על דעתך אבל לא סתם אחד מישהו שאת יכולה לסמוך עליו באמת ולכן עדיף מישהו מקצועי.
מקווה מאוד שעזרתי
 
קרן בן הגיא  
09:35 24.08.12
שלום נוי.
אני מתנצלת על ההמתנה הארוכה לתגובה. אני מאוד שמחה שבכל זאת קיבלת תגובה מהקוראים.
את מתארת מצב מאוד מורכב שלך ושל אחיך - שנכם נמצאים בגיל ההתבגרות שבו יש התעוררות מינית מוגברת, מגלים את איבר המין ולמה הוא מסוגל וזה מרגש ומסקרן. נשמע שגם את וגם אחיך מגלים זאת אחד עם השנייה וכנראה מצליחים להינות מכך. עם זאת כתבת בסיום דברייך שאת מתביישת בעצמך ואף שניסית להתאבד ואני מבינה מכך שהמצב לא נוח לך ואולי אף נבע מבדידות, מרצון להרגיש חום, תשומת לב וקירבה למישהו.
אני מסכימה עם התגובה הקודמת לי שהמצב הזה צריך להיפסק באופן מיידי! את צעירה מאוד גם לקיום יחסי מין ובטח שלא עם אח שלך. נשמע גם שאת מסתכנת בכניסה להריון.
אני תוהה האם תצליחי לעצור את ההתרחשות בניכם לבדך או שלא תהיה ברירה לערב איש מקצוע. איני יודעת מה טיב היחסים עם הורייך-אך אני חושבת שיש חשיבות רבה לכך שתשתפי אותם ותעזרי בהם. במידה ואין אפשרות כזו אני מציעה שתפני ליועצת בית הספר או למורה באופן מיידי כדי להפסיק את המצב וכדי לעזור לעצמך להחזיר את ההתפתחות הטבעית שיכולה להיות לך.
את מוזמנת להמשיך להגיב בפורום. תאזרי אומץ ואל תחששי, בהצלחה. קרן
 
נוי
18:02 04.09.12
לעדן ... הוא לא התחיל להתנהג מוזר הוא רק התחרמן וקפץ אליי וככה זה קרה .. קרן תודה רבה .. אבל אח של חזר מאילת ופשוט הפסיק עם זה .. אבל בקטע של המין אני לא יודעת מה לעשות אני ממש רוצה את זה ..
 
קרן בן הגיא  
12:26 05.09.12
הי נוי.
אני שמחה שאח שלך הבין שכדאי שיפנה את יצריו המיניים כלפי בנות שהן לא אחותו, ואני חושבת שחשוב שהפסקתם בכך.
זה מאוד טבעי שיש בך התעניינות במין ויש הרבה דרכים לממש את ההתעניינות הזו שהן לא אח שלך. מה שבוודאי יקרה הוא שתכירי נער בן גילך (פחות או יותר) וכשתחושי שאת רוצה בכך איתו תוכלי להמשיך לממש את התעניינותך והחקירות שלך בנושא. אני מציעה לא לוותר על קונדום כדי להימנע ממחלות מין ואחרות. שיהיה בהצלחה. את מוזמנת להמשיך להגיב. קרן
 
נוי
21:42 07.09.12
אני לא יודעת .. אני לא מוצאת אפחד לא רק להתענינות המינית ' אלה מישהו לאהוב , מישהו שאכפת לו ממערכת יחסים של אהבה .
 
קרן בן הגיא  
23:15 10.09.12
הי נוי.
עניינים של אהבה אכן מורכבים ולא קורים ברגע. אבל את צעירה וזה יבוא.
אני מחזקת אותך על ההפסקה של מערכת היחסים המינית שקיימת עם אחיך וחושבת שזה צעד חשוב להתפתחות ולגדילה שלך.
ובנוסף לכך כדאי שתדעי כי במדינת ישראל (וגם במדינות אחרות) יחסים של גילוי עריות (מין בין אחים) אסורים על פי חוק.
אשמח אם תתקשרי אלי ואוכל להסביר לך יותר וגם לחשוב איתך על מה ניתן לעשות במידה וזה ממשיך. קרן
 
קרן בן הגיא  
08:29 14.09.12
הי נוי.
מה שלומך?
אני ממשיכה לחשוב עליך ועל הסיטואציה אליה נקלעת עם אחיך ועם בני משפחתך, ואני לא שקטה. הייתי שמחה אם תוכלי להתקשר אלי כדי שנוכל לדבר על כך עוד קצת לא דרך המחשב. תודה. קרן 054-5572217
 
רע
14:18 08.09.12
מה שאתה עושה זה יותר מלא בסדר זה חולני !!!!!
תספרי מיד להורים שלך מה קורה
אח שלך מנצל אתך גם אם את לא חשבת ככה בראשך או בלבך הוא מנצל אתך !!!!!!!!!!!!!
תתאפסי על עצמך !!!!!!!!!!!!!!!!
זה שאין לך חברים או יש לך קצת לא אמר שאת צירכה לעשות שטיות אלה שאת צירכה לנסות לשנות את זה ! גם אם ניסית ולא הצליח !
את חייבת להודיע למישהו בבית ספר יועץ מורה שאת בוטחת בה
כי העניין הזה רציני מאוד ואם לא תספרי למישהו לההורים או לאיש אחראי בבית ספר
כמו מורה יועץ ועוד...
אח שלך ואת תסתבכו בצרות שגדולות עליכם
 
אדם שסובל
17:57 07.09.12
החיים שלי כבר 3 שנים לא מתקדמים בשום צורה יש תדברים הקטנים שמשתנים אבל אותו מתכונת עקב הדברים האלה
אני כבר בדיכאון כמה שנים אין לי למה לספר אין לי למי לשתף ואני שומר את זה אצלי
וזה תחושה נוראית
פשוט נמאס לי לומר שנמאס לי מהחיים נמאס לי מהיחס של ההורים כלפיי
שנמאס לי שאין לי חברים אמיייתים שנמאס לי שכבר 3 שנים אני הפסקתי לצחוק
אני הפסקתי לחייך
יש לי הרבה סיבות לדיכאון שלי...
ואפילו שאני מנסה להמשיך בחיי תמיד יש משהו שמפיל אותי....
 
קרן בן הגיא  
23:07 10.09.12
שלום לך..
אני שומעת את התסכול שלך וחוסר שביעות הרצון מהחיים שלך ומהאנשים שסובבים אותך. כתבת באופן כללי ולא תיארת סיטואציות ספציפיות, כך שקשה לי להבין לעומק במה מדובר. אך אני כן מבינה שאתה בודד, מיואש ועצוב. בשל הזמן הארוך של הסבל עליו אתה מדווח, אני ממליצה לך לפנות לטיפול נפשי, שם תוכל לספר, לסמוך, להישען, להיעזר, להיות מובן ולנסות להבין עוד. אני חושבת שזה יכול לסייע לך להיחלץ מהמצב הזה. לא כתבת את גילך - אך לרוב פנייה לטיפול נפשי בגיל של מתחת ל 18 צריכה להיעשות דרך ההורים, אך ניתן גם לפנות דרך היועצת בבית ספר או מורה שמרגישים קרובים אליה.
שיהיה בהצלחה. אתה מוזמן להמשיך להגיב בפורום. קרן
 
רע
23:42 10.09.12
אם אני יכתוב יותר ספציפי על האירועים
תוכלי לעזור לי ?
כי יועצת אי אפשר לא נתנים
לא חושב
תעני לי בבקשה....
 
קרן בן הגיא  
23:47 10.09.12
אני אוכל לחשוב איתך על למה זה קורה לך ומה בדיוק קורה לך שכל כך רע ושמתאכזב כל הזמן. אני לא יכולה להבטיח שזה יעזור. תמיכה נפשית באינטרנט היא מוגבלת ומצומצמת יותר ולא יכולה להחליף טיפול שיש בו מפגש אנושי. קרן
 
נערה 17
17:06 14.08.12
שלום, אבא שלי הוא אדם טוב ונעים והוא מטופל אצל פסיכולוג הרבה שנים בגלל ילדות לא קלה שהייתה לו והוא פסיכולוג בעצמו.
פעם אחת לפני כמה שנים הייתה לו התפרצות זעם כשהיינו בטיול בחול והוא צעק ואמר לי דברים מאוד לא יפים ואחרי שלא דיברתי איתו כמה ימים הוא בקש סליחה והשלמנו ומאז היה שקט.
היום הוא כעס על אחותי שהיא לא משקיעה בלימודים למבחן כלשהו תמיד התירוף שלו לכעסים האלו הם של חוסר כבוד או זלזול כלפיו והפעם הוא ממש השתגע וצעק על אחותי מאוד. בצהרים אמי ניסתה להב=סביר לו שהיא חושבת שהוא טועה והוא התחיל שוב לצעוק. אני ביקשתי ממנו לא לצעוק והוא ממש השתגע זרק צלחת על הרצפה הרים שולחנות וצעק גם עליי שאני כמו אמא שלי מנסה להגיד את המילה האחרונה כשניסינו להגיד לו להירגע. בסוף הוא נסגר בחדר. אני יודעת שהוא לא רוצה לפגוע בנו אבל לא מבינה איך אפשר להפסיק את הרוגז הזה לפני ההתפרצויות שלא נעימות האלו שמטילות עלי ועל אחים שלי פחד. גם לא מבינה מאיפה זה בא פתאום משום מקום על נושאים לא כל כך רציניים. איך להגיב? כדאי ללכת ולעזוב אותו לבד? או להישאר כי זה בכל זאת הבית שלנו ואך אחד לא יכול לאיים עלינו בבית שלנו?
 
נוי
23:06 15.08.12
ניראלי שבבית תנסי לדבר ברוגע ודברים רגועים ודברים לא כל כך רגועים לא לדבר ליידו .. ולעזור לאחותך להשקיע וזהה .. וכל הזמן לשיר שירים שמחים ניראלי שזה יעודד אותו .. מקווה שעזרתי
 
שי ציון  
14:45 10.09.12
הי, תחילה התנצלות על הזמן שחלף ממכתבך. נדמה כי בפנייה שלך יש חלק שמכיר בחלקים הטובים והאוהבים אצל אביך ומול זאת חשש (אולי אפילו איימה) שעולה כאשר הוא מתפרץ כלפיך וכלפי אחותך. אולי דווקא החלק הנעים יותר והחלק המאיים הכל כך שונים אחד מהשני יוצרים בלבול כיצד לנהוג. אם הבנתי נדמה כי אימך מודעת לתחושותייך ובמידה ואין הדבר כך חשוב שתדע. מעבר לכך, ברור כי אוירת פחד בתוך הבית מנוגדת למהות של בית כמקום מרגיע ובטוח שמספק תחושת ביטחון.
אני רוצה להציע לך משהו, אינני יודע אם תצליחי לשנות את אביך, אך נדמה לי כי חשוב שאביך ידע על שאת מרגישה. כלומר, אם את חווה פחד חשוב שידע שכך את מרגישה ואם קיים חשש לעורר את זעמו - חשוב שידע גם על כך. הקלישאה אומרת, שעם רגשות קשה להתווכח ואני יכול לקוות שהידיעה כי אלו הרגשות שהוא מעורר תחלחל ותעורר את אביך לקבל אחריות גם על חלקיו התוקפניים. כמובן, שבמצב זה שיש אפשרות להתייעץ עם איש מקצוע (גם יועצת בית הספר), שלעיתים יכול לסייע במצבים אלו. את מוזמנת להמשיך ולהגיב. שי
 
אנסטסיה
08:42 08.08.12
אני מתנדבת במד"א, הלילה הייתי במשמרת לילה והייתי צריכה לעשות החייאה על אדם מהרחוב הוא היה מאוד צעיר.
זו הייתה החייאה קשה ולא מוצלחת
הייתי צריכה לשבת בדם שלו ואחרי זה להסתובב עם מכנס מלא דם 5 שעות (עד סוף המשמרת)
אני היחידה בצוות שהאמינה שיש סיכוי נלחמתי על החיים שלו שעה מלאה,במהלך ההחייאה
תוך כדי החייאה היה לו רפלקס נשימה והוא מת עם עיניים פקוחות וחיוך..

חזרתי הביתה בשבע בבוקר, ומאותו הרגע שקבעו את מותו, אני רואה את החיוך שלו, ומרגישה את הנשימה שלו.

(כתבתי פה לפני כמה חודשים, משהו אחר אבל העדפתי לכתוב הפעם לא בניק שכתבתי בו אז מקווה שזה בסדר...)
 
שי ציון  
14:32 10.09.12
אנסטסיה הי, תחילה התנצלות על הזמן הרב שעבר ממכתבך. האם את יכולה להתייחס ולכתוב מה שלומך כיום ממרחק של כחודש מהאירוע? שי
שלום,

פוסט שני שלי על התחושות שלי.
כבר שבוע וחצי שאני מרגיש מתח/לחץ/עצבות.
עכשיו יש כמה סיבות אפשריות לזה ואני לא יודע איזה נכונה בבקשה תעזרו לי להבין למה ואני מקווה שזה יעקל עלי לעבור את זה.

1. לפני שנתיים וחצי המצב החברתי שלי היה לא טוב וצחקו עלי - הדחקתי את זה - ובזמן האחרון אני חושב על זה הרבה על ההשפלות (למרות שהיו לא רציניות סוג של בין ``חברים``)... - אני לא שם על זה זין אבל עדיין אני חושב על זה משום ומה - עכשיו המצב מעולה
2. לא עשיתי עבודה חופש במתמטיקה שאני צריך להגיש עוד מעט וגם יש לי מבחן רציני.. + התחיל בית ספר
3. גיל ההתבגרות - רק בזמן האחרון התחלתי להתפתח - השתנה לי הקול, פצעי בגרות, שערות וכו

עם סיבה 2-3 אין לי בעיה - זה יעבור כפרה... אבל אני מפחד ש-1 לא יעבור אף פעם... אני רוצה לשמוע מפסיכולוג מקצועי שהסיבה היא 2-3... כי זה גם לא נראה לי הגיוני שאני יהיה לחוץ ומתוח ממשהו שקרה לפני שנתיים.

נ.ב
אין לי שום תסימינים של דיכאון חוץ מתחושת לחץ ומתח + אולי תסמין של פוסט טראומה שאני חושב על שמות של ילדים שירדו עלי - אבל לא בטוח שזה באמת תסמין כי הדבר העיקרי זה מתח ולחץ אפילו שאני לא חושב על הירידות..
תודה רבה!
יוסי הי, נדמה כי אתה קשוב מאוד לתחושותייך הגופניות והנפשיות כאחד ומחפש אחר פשר, סיבה ומשמעות לתחושות אלו שאתה מרגיש. שכן התחושות שאתה מתאר בליווי מחשבות אינן נעימות ומתקשרות אצלך לזכרונות מעוררי כאב. יחד עם זאת, נדמה כי אתה נע בין תחושת הכאב והרצון להבין את שמתרחש בתוכך לבין חלק אחר אצלך שאומר פחות או יותר "אין לי כלום". יכול להיות שחלק מהמטורדות שאתה חווה היא קשורה גם להתלבטות הזו בין "יש משהו" ל"אין משהו", ובמקום הזה אתה רוצה את דעתי מתוקף מקצועי כפסיכולוג, שאעזור לך להשקיט את הרעש הזה המתקיים בתוכך. כאילו אם אגיד אמירה ברורה תחוש הקלה.
במילים אחרות, אני מתייחס לדברים שמתרחשים אצלך עכשיו ונותנים שקט ופחות מהיכן הם מגיעים, גם אם חשוב להבין מהיכן הם מגיעים. נראה כי הרצון שלך להבין את עצמך הוא כלי משמעותי בשבילך להתפתח ולהרחיב את העולם הפנימי שלך ויחד עם זאת, לעיתים יש בכך גם מקור לכאב עבורך.
עצתי לך, לשוחח עם מישהו בוגר בסביבך, שבו אתה בוטח ולראות האם יש בכך הקלה עבורך. יועצת בית הספר היא אפשרות טובה. אתה מוזמן להמשיך להגיב. שי
 
רותם
20:35 02.09.12
היי אני בן 15 מהצפון במשך השבוע האחרון שתי בנות "שברו את ליבי" אחת הכהרתי אותה הרבה זמן והפכנו לידידים טובים אבל כשרציתי להיות חבר שלה היא אמרה שהיא לא מרגישה שיש משהו מעבר לזה ודי הפסקנו לדבר הרבה אחד עם השני, אחר כך הכרתי מישהי אחרת וגם טיפה התקרבנו אבל כשרציתי גם להיות חבר שלה היא אמרה שהיא תפוסה עם לא מאשר אחד מהחברים הטובים מה שבחיים הם שניהם לא הראו כי הם אף פעם לא נפגשו במהלך כל הלימודים.... היא אמרה שהיא אוהבת אותו ועכשיו אני חי עם תחושת ריקנות וגם כשאני ממודע לזה שאומרים לי שאני בחור חכם, גבוה ומדהים אני לא מסוגל להתמודד עם המחשבה על זה בנוסף לזה היו לי בעיות חברתיות בכיתה ז' עד ט' עשו עלי פעמיים חרם והשפילו אותי בלי הפסקה.....
אני מקווה שמישהו יוכל לעזור לי כי אני לא מצליח להתמודד עם זה...
 
שי ציון  
09:56 06.09.12
רותם הי, אתה מספר על כאב בשל ההרגשה ששתי נערות דחו את ההצעה שלך להיות חבר שלהן. כאשר חווית הכאב למול הנערות מעלה אצלך זיכרונות דומים מהתמודדויות אחרות שהיו לך בעבר, בין היתר חרם ותחושה שמשפילים אותך. מהתיאור שלך את ההתמודדויות בכיתה, אפשר לחשוב עד כמה חשוב לך להרגיש רצוי ונאהב וכמה כואב כאשר אינך מרגיש כך.
קשר רומנטי עם בת זוג (או בן זוג) הוא נושא מורכב, שכן המשמעות שלו היא ששני אנשים באותה הזמן מעונייניים האחד בשני באותה הדרך. כאשר הכוונה "באותה הדרך" היא שקשר רומנטי הוא רק אחת מהדרכים שאנשים יוצרים קשרים. ממש כפי שאתה חווית עם ידידתך, שרוצה אותך כחבר, כאדם וכאיש קרוב אליה, אך אולי לא כקשר רומנטי. במיקרה השני, הקשר הרומנטי לא מתאפשר, בין היתר, כי הנערה מצויה כבר בקשר אחר. יתכן ובזמן אחר היה יכולה להיווצר קשר אך כעת לא. מסובך. במילים אחרות, נדמה כי הנערות לא דחו אותך כ"רותם" אך לא רצו את אותו הקשר שאתה רוצה איתן. לפחות לא כעת.
יחד עם זאת, אולי אתה מספר על חוויה שלמרות שיש לך הרגשה טובה בנוגע לעצמך עדיין אתה מוצא את עצמך מתמודד עם קשיים חוזרים ליצור קשרים (ייתכן לא רק עם בנות) וסופג אכזבות חוזרות. שאולי אתה חווה פער בין האופן בו אתה חושב על עצמך לבין הקושי המתעורר עם נערים ונערות בסביבתך. אתה מוזמן להמשיך ולהגיב. שי
 
אנונימית.
18:30 03.09.12
אני בקרוב בת 18.היה לי חבר,קרוב לשנתיים. הוא לא החבר הראשון.אבל בהחלט החבר הראשון ששכבתי איתו.שגיליתי איתו דברים.עברנו הרבה קושי מבחינת המשפחה שלי.
לא הרשו לנו ביחד ולמרות הכל למרות המון פרידות שעברנו בגלל הקשיים המשפחתיים,הסביבה,אפילו עין הרע.תמיד חזרנו להיות יחד.אחרי יומיים שלוש או שבוע חזרנו.לא יותר מי זה.
הפעם,נפרדנו בצורה נורא קשה,אני לא רואה דרך חזרה.קשה לי,
הוא פשוט אמר לי שנמאס לו שהוא לא יכול שקשה לו. הוא ניסה לפגוע בי במילים,הוא אמר לי ''אני לא אוהב אותך,עוזר לך לשכוח אותי?'' כמובן לא האמנתי.
הוא אמר לי מילים כמו עופי מפה,או נאי לא רוצה אותך יותר.זה נורא פגע בי.אני פשוט פגועה מהמילים האלה.לא חשבתי שהבחור שאני כל כך אהבתי,הבחור שאמר לי במילים מפרושות 'אני לא רציתי אף אחת אחרת כמו שאותך,אני לא חשבתי על ילדים וחתונה אם אחרות.רק איתך,אני רוצה רק איתך'
הוא ומשפחתו נוסעים לקנדה עוד כמה חודשים. והם עזרו לי להכןי מסמכים בשביל לטוס איתם,לגור שם. הוא תכנן לקחת אותי.כי הוא היה כל כך בטוח שנהיה יחד.והכל נגמר,בגלל הפה שלי.!

קשה לי נפשית.נפרדנו ובצד,הוא צודק.לא מגיע לי מישהו מקסים כמוהו. אני לא שמרתי על הפה שלי.תמיד הבטחתי שאשמור על הפה שלי.שאחשוב לפני שאכעס,אבל לא קימתי את ההבטחה כמה הזדמנויות ועד שנמאס לו
תמיד הייתי מעיפה אותו,אומרת לו שנגמר.הוא תמיד חזר.עד שהכל הסתובב כל המשחקים האלה נגמרו מבחינתי.ופתאום הוא התחיל לזרוק כי נמאס לו
ועכשיו זה סופי.
הוא אמר לי שהוא נשבע בראש שלי,שהוא לא חוזר אלי יותר.

ודווקא עכשיו,במצב הכי קשה,הוא לא שם. אני רבה אם אנשים,ואין מישהו שיתמוך ויגן עלי.
אני לא רותה מחר ללכת לבית הספר.אני פוחדת.ממש שיקרה,כי הוא לא שם יותר.הוא פרש.ואני לבד.ורבתי אם מישהי,שקשה איתה.
דיברתי איתה,וזה לא עוזר.היא פשוט ערסית. היא עירבה 2 בנים.ואני יודעת שאחד מהם ילך נגדי,במעשים. ואין לי את החבר שיהיה שם בשבילי.
אני מוצאת את עצמי בוכה כבר 4 ימים. בגלל שאין לי אותו
אני מתגעגעת אליו
אני רוצה לחבק אותו
איך זה נגמר?
קשה לי נפשית.אני מתמוטטת,אני לפעמים חושבת בימים האלה שזהו נמאס לי.
אני שמה ראש על הברכיים.בוכה.שמה ידים על הראש,ופשוט תופסת חזק,וחושבת, למה אני בכלל בחיים האלה?כדי לבכות כל יום?כדי שיהיה רע?כדי להרגיש שאין אהבה באמת?לדעת שאני לא צריכה להיות כאן.
בשביל מה

נאי מתמוטטת נפשית.אני קשה לי,אני לא יכולה יותר.
אני לא רוצה אחר,אני רוצה אותו,וזה כואב לדעת שהוא אמר לי את אותם הדברים.
כואב לי
 
קרן בן הגיא  
12:41 05.09.12
הי אנונימית.
נשמע שהפרידה הזו הפתיעה אותך וערערה את הבטחון שלך ביכולת להתמודד עם קשיים יומיומיים שבעבר יכולה היית בקלות רבה יותר. נראה שהידיעה שיש לך חבר לצידך מחזקת ומגדילה אותך וכעת נשארת יותר קטנה וחלשה בלעדיו.
על אף הקושי, העצב והכאב שאת מתארת, אני חושבת שזוהי הזדמנות טובה לבחון משהו על התנהגותך בתוך הקשר בניכם. ציינת משהו על כך שאמרת לו שאת עוזבת אותו אך תמיד היה חוזר, כאילו ניסית לבדוק עד כמה אוהב אותך וכמה את יכולה למתוח את הקצה, ונראה שגם לו יש גבול לאהבתו אליך, שכנראה היתה רבה מאוד.
אני בטוחה שבמערכת היחסים הבאה שתחווי, על אף שבטח קשה לחשוב על כך כעת, תהיי זהירה יותר ועירנית יותר. אני חושבת שזוהי גם הזדמנות לברר מדוע את זקוקה לבן זוג לצידך כדי לחוש שווה ובעלת ערך ויכולת..
אני בטוחה שתחווי אהבה שוב. שיהיה בהצלחה. קרן
 
שיר
23:51 14.08.12
היי =]
לא היה לי למי לפנות כרגע אז החלטתי לפנות בפעם הראשונה לכל מי שנמצא בפורום...
אני חיה בבית שהחיים בו לא קלים...לאבא שלי יש בעיה שמיעה והוא מתרגז נורא מהר ולאמא שלי יש בעיה נפשית מאז שאחת האחיות שלי נולדה...אנחנו במינוס גדול בבנק אז אמא שלי מנסה להכניס עוד כסף (בנוסף למה שאבא שלי מרוויח) אז היא לא נמצאת כ"כ בבית מה שאומר שכל התפקוד בבית נופל עליי.יש לנו מנקה פעם בשבוע אבל רוב הזמן הבית מבולגן אני צריכה לדאוג לאחותי הקטנה שהיא בת 5 עוד מעט ויש לי עוד אחות קטנה שאני כל הזמן רבה איתה ואנחנו ממש לא מסתדרות. אני לא משקיעה בלימודים כי אני לא חושבת שזה יעזור לי בחיים...אני מעדיפה לעסוק באומנויות הבמה ומוזיקה למרות שזה מקצועות ממש קשים...אבא שלי חזר בתשובה ואמא שלי באה מבית דתי אבל אני פחות דתייה מהם...אני הולכת במכנסיים ושרוול קצר ויש לי ביקיני (שההורים שלי לא יודעים עליו) אמא שלי ממש רוצה שאני אלמד ואסתובב עם הנוער בקהילה שלנו ולמרות שאני מכירה את כולם אין לי על מה לדבר איתם ואני לא חברה של אף אחת משם (שלא לדבר על הבנים שבכלל לא מסתכלים על הבנות...) אמא שלי לא מקבלת את מי שאני וזה יוצר ביננו הרבה מריבות אני לא מרגישה קשורה אליה בכלל...הרבה פעמים יצא לי לחשוב על לברוח מהבית או לנסות להתאבד אבל אני יותר מידי פחדנית בשביל לעשות את שניהם... בשבוע הבא יש בקהילה גיבוש ואני לא רוצה ללכת אבל אמא שלי מכריחה אותי...אני רוצה להיות עם בת דודה שלי שאני כמעט לא רואה אבל אמא שלי לא מקבלת את זה...היא מגנה את חברות שלי ואותי ואפילו שבכיתי לה מול הפרצוף (כמה פעמים) זה לא משנה לה והיא ממשיכה בדרך שלה מצד אחד היא לא מזיזה לי ומצד שני היא בנאדם כזה שאי אפשר להגיד לו לא (ולא במובן החמוד של זה...) אני לא יודעת מה לעשות וממש נמאס לי מהמשפחה הדפוקה שלי...כתבתי פה כי חברות שלי בחיים לא יבינו את זה... אם למישו היה כח לקרוא הכל ויש לו עצה אני ממש אשמח...תודה =]
תמודדי עם זה בסתר נגיד תגידי לה שאת תלכי לפגישה הזאת ואז תלכי לבת דודה שלך ותסתירי ממנה את זה שאת לא ממש קשורה לאמונה שלהם .. לגבי אחותך תנסי להביא לה מתנות או להביא לך מחמאות וככה תהיו יותר בקשר .. ועל הבעיות בעבודות בית תנסי לשנע את אחותך לעזור לך :) מקווה שעזרתי
 
עדן
01:57 20.08.12
אני לא מומחית ובטח שלא בל הסיבוכים האלה אבל שקרים אף פעם לא עובדים וכשמגלים אותם הכל נהיה רק רע יותר-דווקא בזה יש לי ניסיון.לפעמיםצריך התמודד עם הדברים פנים אל פנים.את חייבת לנסות(באופן הכי עדין שאפשר)להסביר את מה שאת מרגישה ואת האמונה שלך למשפחה שלך.אחרת המצב ישאר כמו שהוא ולפי מה שאת מספרת לא נראה לי שאת מאושרת כל כך.יש גם אפשרות שנייה שזה לנסות להבין גם את הצד של המשפחה שלך ולהסתתר עם האנשים שבסביבה.אולי בכל זאת תמצאיתי חברים מהקהילה.אי אפשר לדעת - תמיד צריך להיות אופטימים
הבחירה שלך

עדן הממש לא מומחים אז לא כדאי לסמוך על מה שאני אומרת ב100 אחוז
אבל מקווה שאולי עזרתי לך:)
 
קרן בן הגיא  
11:44 24.08.12
הי שיר.
גם בפנייך אני מתנצלת על ההמתנה לתשובה. אך שמחתי שחלק מקוראי הפורום הגיבו ונראה שקיבלת תשובות מגוונות.
אני חושבת שאת מתארת מצב של מצוקה מתמשכת שהתוצאה שלה היא ההתרחקות מהבית, מההורים ומהדת. נשמע ששני ההורים שלך עסוקים בהישרדות גם כלכלית כדי להצליח לקיים אותכם, וגם כנראה נפשית עם הקשיים של החיים. ואני מניחה שיש משהו מאוד לא פשוט בלראות את ההורים במצב כזה. אני שומעת שקיבלת אחריות מאוד גדולה (לא ציינת את גילך) ושמרגישה לך כבדה על הכתפיים וגם ממנה היית רוצה להתנער ולברוח.
כנראה שכדי להתפתח בצורה אידיאלית היית זקוקה למרחב משלך, להתנסות ולממש את המאוואים הפנימיים שלך. וכל זה אינו מתאפשר במציאות שתיארת. אך יתכן שיוכל להתאפשר לך בהמשך. אני מסכימה עם אחת המגיבות שכתבה שכדאי לשתף את הורייך בלחץ הזה שבו את מצויה, בעדינות ולא כדי להתריס בה, ואולי תופתעי מתגובתה. יכול להיות שתצליחי אז לשלב בין המשימות אליהן את נדרשת לבין הרצונות האמיתיים שלך (הרי אילו החיים בסופו של דבר..)
אני מניחה שיש לכם עזרה מגורמים חיצוניים כמו רווחה למשל. במידה ולא, אני ממליצה לפנות, ניתן לקבל סיוע באופנים שונים ללא עלות.
שיהיה בהצלחה. את מוזמנת להמשיך להגיב. קרן
 
שיר
12:21 24.08.12
דבר ראשון תודה לכל מי שהגיבה...נוי-זה שאני לא בקשר טוב עם אחותי לא מפריע לי זה רק מוסיף לי אחריות וזה מציק...בסוף הסתדר עם הפגישה =] ואני כן מאמינה פשוט אני פחות מקפידה מההורים שלי בכמה דברים.עדן-אני מכירה את כל מי שבקהילה...הייתי איתם שנים ביסודי ובתנועת הנוער(לפני שעזבתי אותה...)אני משתדלת לא להסתיר מההורים שלי דברים שקשורים בדת אבל אני גם לא הכי גלויה איתם...קרן- תודה שענית...אני בת 16 ועולה לכיתה י"א אני מנסה להתמקד בדברים שמעניינים אותי ובד"כ כלל זה בא על חשבון הלימודים אבל אני מרגישה שזה נכון לי וכל פעם שהקשבתי לאחרים לא טעיתי ניסיתי לשתף את ההורים שלי הרבה פעמים אבל הם פשוט לא מקשיבים (לפחות אמא שלי...אבא שלי יותר פתוח לדברים האלה) אני לא יודעת מה בקשר לעזרה מגורמים חיצוניים אבל אני גם לא מתעסקת בזה... הכל מקרה תודה שעניתן =]
 
עדן
01:46 20.08.12
אני בת 15 ואני מרגישה שאני רוצה למות.אני טיפוס מאוד סגור,אין לי חברים וסבלתי ואני עדיין סובלת מזה במשך כל השנים.יש ימים שאני פשוט פורצת בבכי ומרימה ידיים ואחר"כ נכנסת לדיכאון שיכול להמשך לפעמים יום אחד ולפעמים יותר משבועיים.פעם יכולתי לשלוט בבכי ובבית הספר בחיים לא הייתי בוכה אבל בשנה האחרונה המצב נהיה הרבה יותר קשה ופשוט יוצא מצב שבאמצע השיעור אני פשוט בוכה וצריכים להוציא אותי מהכיתה ואפילו להתקשר לאימא שלי.קשה לי לדבר עם אנשים אבל באופן מוזר ומוגזם כזה.דוגמא:במסעדה אני אפילו לא מסוגלת להסתכל למלצר בעיניים ולהגיד מה אני רוצה להזמין ותמיד אני מתבלבלת ואומר שטויות.אני כל הזמן מתבודדת בחדר עם המחשב שלי והסדרות שלי.אני אוטקואית שזה מעריצה של אנימות יפניות וזה הדבר היחיד שמעודד אותי כשאני במשבר.אני לא טיפוס משפחתי בכלל אז אני לא מדברת על הבעיות שלי עם אף אחד.לפעמים יוצא שאני אומרת משהו אבל גם אם כן זה לא הכל.קשה לי להיות בחברת אנשים וזה מתסכל אותי.לא משנה כמה אני מנסה להתקרב אני פשוט לא מצליחה.אני לא מסוגלת לתאר במילים כמה קשה לי לתקשר אם מישהו או לומר סתם משהו-אפילו בשיעורים בבית ספר אני לא משתתפת אפילו שאני יודעת את התשובות.פעם לא הייתי חושבת על דברים כמו התאבדות או מוות אבל בשנה שנתיים או 3 שנים האחרונות זה עולה וזה קשה להודות שאני באמת רוצה למות ושיש לי מחשבות אובדניות.כל החיים שלי אני לבד ותמיד יש לי את המועקה הזאת בלב.אף אחד לא מבין אותי-ככה זה מרגיש.ניסיתי לפנות לעזרה פסיכולוגית(כי אחרי שבכיתי בבית הספר הכריחו אותי לדבר עם היועצת ואמא שלי הכריחה אותי ללכת למין מקום כזה עם פסיכולוגים והייתי בבפגישה)אבל שום דברלא עובד אולי בגלל הגישה שלי של אני לא מאמינה בדברים האלה פשוט לא יכולתי להגיד כלום.גם המצב המשפחתישלי לא ממש טוב ההורים שלי התגרשו כשהייתי בת 6 ועברתי מחולון לראשון ועכשיו אני גרה עם אמא שלי 2 אחיות בגיל 16 סבתא ודודה.הייתי רוצה לחיות עם משפחה ממוצעת של אמא אבא ו-3 ילדים.הייתי רוצה שתהיה דמות גברית בבית והכלב שלי רינגו לא נחשב.הייתי רוצה אבא אמיתיץעבר הרבה זמן מאז אבל בזמן האחרון הכל הציק לי אז גם זה עלה.כל המצב הזה והתחושות שאני מרגישה גרמו מכיתה ז לשינוי באישיות שלי ציניות כזאת שמכסה את הכאב פעם לא הייתי ככה כל מה שהיה אכפת לי זה לימודים אבל מאז שנמאס לי מהלימודים-שרך כך פעם הצלחתי לשכוח מהכאב האישיות השתנתה למרות שאני בכיתת מופת.יש עוד משהו שמוריד לי ביטחון עצמי וזה המשקל שלי.אני לא שמנה שמנה אבל אני מלאה וכל מה שתמיד ניסיתי לא עבד.כשה לעבוד תהליך כזה לבד והמשפחה שלי לא עשירה אז אני לא יכולה ללכת בדרך הקלה שזה חדר כושר ומאמן אישי עם דיאטנית צמודה.זה תמיד מזכיר לי כמה אני לא יכולה להתמיד בשום דבר.רציתי להוציא את הכאב בכתיבה או בציור ותמיד שאני מתחילה משהו אני לא מסוגת לסיים.פעם 1 שהיה לי אומץ להגיד כל כך הרבה דברים שישבו לי על הלב.איבדתי תקווה אבל
 
קרן בן הגיא  
11:15 24.08.12
הי עדן.
אני מתנצלת שנאלצת להמתין לתשובתי.
ראיתי שמלבד מה שכתבת כעת בפירוט ובפתיחות, את נוהגת לעתים להגיב לאחרים שכותבים, ואני מוצאת שזוהי דרך יפה וטובה לתת מעצמך ואולי גם דרך כך לקבל תחושה של ביחד. מקריאת דברייך אני מבינה שאת מאוד בודדה ומוצפת בתחושות קשות וזכרונות שמכבידים כל כך עד כדי שזה מפריע לך לתפקד. אני מבינה שהעצב כל כך רב וגם הולך ומתגבר ואת מתקשה למצוא משהו שיקל עליך.
שמחתי לקרוא שבסביבתך יודעים שאת בתקופה ארוכה כזו שהיא קשה לך. ועצתי לך לפנות שוב לאיש מקצוע (פסיכולוג, עו"ס קליני, פסיכותרפיסט) - יש הרבה דרכים מגוונות לפרוק את הכאבים האלה שיש לך בפנים ולמצוא תקווה מחודשת ודרך חדשה לחיות. וגם אם זה לא הסתדר בפעם הראשונה, זה יכול להיות אחרת עם איש מקצוע אחר. אפשר גם להיעזר בתרופות לתקופה מסויימת שיכולות להקל מאוד את הסבל (רבים עושים זאת). אך חשוב שתפני שוב ולא תשארי לבדך עם המצוקה. יש ערך לשיתוף באינטרנט, אך זוהי לא עזרה מוחשית, יומיומית ושיכולה לעשות שינוי מהותי במצבך. ולכן אני מזמינה אותך לספר שוב לאמא או ליועצת קצת על הקושי הזה שאת מנסה להסתיר ולתת הזדמנות למשהו אחר.
שיהיה בהצלחה ואני מזמינה אותך להמשיך לשתף ולהגיב. קרן
 
צופית
09:08 06.08.12
התקופה הזו התחילה לפני קצת יותר משלושה חודשים (תקופה שלא נגמרת)
אני חזרתי לחשוב שכדאי שאני פשוט אעלם שהמוות הוא הפתרון הכי נכון.
חזרתי לצום ולרדת במשקל.
וזה אחרי לא מעט זמן שהייתי בסדר אכלתי לפי תפריט שלא היו יותר מידי נפלות

לפני התקופה הזו הייתי אדם. הרגשתי אדם.
משהו היה שלם בי.
הפכתי לצל של עצמי. התרוקנתי. דעכתי. נהייתי מאוסה על עצמי

אני כמו נרקומן בלי סמים. מחפשת את דבר הזה שיכול להרגיע, הדבר הזה שיכול להמתיק את המר
להכניס שמחה בעצב.
אני מחפשת אחרי מה שגורם לי להרגיש בחיים...
לפעמים אני חייבת להכאיב לעצמי בשביל לדעת, לפעמים אני צריכה להרוס לעצמי את הגוף. לעשות כוויות, לחתוך...
לפעמים אני צריכה רק לדבר - יש עם מי לדבר, אין את מי שיקשיב.

קשה לי אני פשוט רוצה למות.......
 
שי ציון  
20:45 07.08.12
צופית הי, מצער לשמוע על חיים מלאי כאב שלמולם המוות מהווה אפשרות מקלה. אודה לך אם תספרי מעט מהו גילך, איך את מבינה את השינוי שהתרחש אצלך בשלושת החודשים האחרונים והאם היית בעבר בטיפול נפשי (ואם כן האם סייע לך?). שי
 
צופית
05:44 08.08.12
היי שי, אני בת 17.
אני לא מבינה את השינוי שקרה - זה אחד מהדברים (אמנם הקטן מבניהם) שמפריע לי שאין לי מושג למה זה.
הייתי לפני שנתיים בטיפול. זה ממש לא הועיל
 
שי ציון  
12:13 09.08.12
צופית הי, אני ממליץ בחום לשוב לטיפול עם המטפלת שהייתה לך או עם אחרת, שכן יש אפשרות שבשנתיים מאז הטיפול התרחשו דברים בחייך שיסייעו לך להיעזר היום בטיפול יותר מבעבר. בהמשך לכך, נדמה כי לפעמים את מתמודדת עם דברים מכאיבים בחייך, שאינך יודעת מדוע הם מתרחשים וזו נקודה שחשוב לברר באמצעות טיפול.
מלבד זאת, אני רוצה להסתכל יחד אתך על הכוח שיש לך שכן נשמע שלאורך תקופה משמעותית הצלחת להתמודד עם קשייך עם הרבה כוח ונחישות. להבנתי, כוח זה לא נעלם וחשוב שתשובי להרגיש אותו בתוכך ויסייע לחולל שינוי במצב הנוכחי.
מלבד זאת, תיארת שינוי ממצב טוב יותר למצב טוב פחות ואני נוטה לחשוב שכפי שהמצב היותר טוב השתנה כך גם המצב הנוכחי ישתנה. את מוזמנת להמשיך להגיב. שי
אני לא חושבת שיש לי כוח. בכלל לא.

עכשיו אני גם בסכסוך עם אמא שלי היא מסרבת לשמוע מה שיש לי לומר לה, היא מסרבת להחשיב אותי כבת שלה, אז אני לא יכולה לדבר בכלל על לחזור לטיפול
אנחנו בסכסוך כי לפני חודש אבא שלי מת (תודה לאל סוף סוף חיכיתי לזה הרבה.) ואני סרבתי לבוא ללויה, שרפתי כל זכר ממנו, ואמרתי לה בדיוק מה אני חושבת על מי שהוא היה.
היא לא יודעת למה אני שונאת אותו, ולמה מבחינתי הוא אדם נוראי.
לצערי הרב, היא, לא נחשפה לפרצוף האמיתי שלו.
צופית הי, נשמע שאת מחזיקה בתוכך רגשות רבי עוצמה בתקופה מורכבת וכואבת במשפחתך (גם באם את מרגישה שפחות עבורך). בתקופה זו קיים קושי להכיל אמירות כואבות וייתכן מערערות כלפי אביך וחווית שליליות הזכורות לך ממנו. ומעבר לכך ייתכן שחלק מהעוצמות הרגשיות מופנות כלפייך,
יש לי מספר הצעות עבורך: הראשונה היא לפנות ליועצת בית הספר ולשוחח איתה על שעובר עלייך בתקופה האחרונה. ייתכן והיא תשוחח, במידת הצורך עם אימך בנוגע לטיפול. מלבד זאת, קיימות מרפאות לבריאות נפש אזוריות, שגם בהן יש צורך באישור של אמך, אך ייתכן וובתיווכם יתאפשר להשיג אישור זה.
כפי שאת מבינה אני מפנה אותך לאיש מקצוע שייסע לך בעומס הרגשי בו את מצויה, שכן לדעתי חשוב שתקבלי תמיכה נפשית ושתיהיה לך פינה משל עצמך לפרוק את אשר על ליבך. את מוזמנת להמשיך ולהתייעץ עם הפורום. שי
 
עדן
02:10 20.08.12
אני מרגישה שאני מזדהה עם חלק מהתחושות שלך אז הרגשתי צורך להגיב.גם אני מרגישה שהמוות יכול לפתור את כל הבעיות שלי אבל אין לי אמץ להתאבד אז המחשבות על זה רק מרחפות.ההורים שלי גרושים ואין לי קשר עם אבא שלי.אני שונאת את אבא שלי,בשבילי הוא סתם מישהו.לא אכפת לו בכלל מהמשפחה והוא אפילו לא משלם מזונות כך שכל הנטל הוא על אמא שלי כך שזה גורם לי עוד יותר לשנוא אותו.בגלל שאני תמיד טיפוס שהוא בדיכאון ואין לי חברים אז אני הרבה אוכלת שטויות בעיקר אז במקרה הזה אני ההפך ממך.
הגבתי כי אני מרגישה תמיד צורך שמישהו ינסה להזדהות עם הרגשות שלי אז חשבתי שאולי גם את תרציתי שמישהו יגיב ויזדהה עם התחושות שלך
אני בת 17 וחצי ועדיין לא מחליטה על שום דבר בחיים
הייתי במשבר והתאשפזתי למשך חצי שנה
על אי תפקוד ( בלי נסיון התאבדות או דכאון חמור או משהו כזה )
אני על תרופות שמאוד עזרו לי ושפרו את מצבי הבעיה היא שמאז האשפוז
אני לא מחליטה על שום דבר בחיים יותר
אף אחד לא סופר את הדעה שלי
בכל החלטה קטנה בחיים שלי צריך להחתים רופא או את ההורים שלי
ועכשיו אחרי אשפוז של חצי שנה מכניסים אותי לפנמייה פוסט אשפוזית
בלי הסכמה שלי
בגלל שהם פוחדים שאני עלולה "ליפול" שוב ,"ליתר בטחון" "שתהיה לי רשת למקרה שאני "לא אצליח "
שגם שם אין לי אינטרנט או מחשב או נייד
אני מרגישה חסרת אונים ,הבעיה שאני לא יודעת לעשות את רוב הדברים שצריך לדעת לעשות בגילי כמו לנסוע באוטובוס או לעבוד או לעשות דברים פשוטים שמבוגרים אמורים לעשות
בקיצור להיות אחראית שעומדת על הרגליים
כשרצו לדעת בהתחלה אם אני באמת חושבת שאני יכולה להסתדר לבד אמרתי כן והייתי מאוד בטוחה בזה
אבל אף אחד לא הקשיב וההורים שלי והפסיכולוג והעובדת סוציאלית והרופאה וכולם אמרו לי שלא
איבדתי את הבטחון ואני מתחילה לחשוש שאולי הם צודקים
גם לא היה לי אכפת להיות שם שנה ולחזור אחר כך לחיים נורמאלים אבל הם לא מוכנים להגיד לי אם אני אצליח לצאת מזה אי פעם
ואני לא רוצה כל חיי להיות בהשגחה
אני לא מסוגלת לסבול את זה יותר אני רוצה להיות אחראית על החיים שלי
שיהיה לי שליטה על החיים שלי ,להיות נורמאלית (עד כמה שאפשר)
להיות מסוגלת פשוט ללכת ברחוב כמו כולם בלי העבר שלי שלי שמפריע לי ועוצר אותי
לצערי לא עשיתי בגרויות וכבר שנתיים אני מנסה להשלים אותן אבל האשפוז והבעיות שלי מפריעים לי בדרך
כולם אומרים לי שבגרויות תמיד אפשר לעשות
אבל אני לא רואה איך אני יכולה להסתדר בלי בגרויות
(אם אני רוצה שאיכות החיים שלי תהיה בסדר +)
לבית הורי אני בטוח לא יכולה לחזור ,הם לא מוכנים לקבל אותי
ובגיל 18 אני מפחדת להזרק לרחוב
מאחר וגם אז הרווחה תפסיק לטפל בלי

מה לעשות?
או שאלה קצת יותר כללית - יש תקווה למצב שלי ?
שווה לי להמשיך לחיות ? יש משהו שאני יכולה לעשות כדי לשנות את המצב שלי ?
שלום אנונימית.
אני מתנצלת על ההמתנה לתשובה.
כתבת על המצוקה שאת נמצאת בה, על החשש שלא תלמדי להיות עצמאית ובוגרת, ושתשארי תלויה בגורמים אחרים (הורים, פסיכולוגים, פנימיות..). אני לא יודעת הרבה על מצבך הנפשי ומה שעבר עלייך, ומדוע הופנית לאשפוז. אך מה שכן אני יכולה לומר שאת נמצאת בגיל שבו יש למידה של איך להסתדר בחיים, איך להפוך לעצמאית וכזו שיכולה לדאוג לעצמה. נדמה שיש לך מושג מהם הדברים והמטרות שאת רוצה להשיג ומהו הכיוון שלך. רק שעכשיו זה נראה גדול מאוד ואולי בלתי אפשרי מהמקום בו את נמצאת. אך יתכן מאוד שעם עוד קצת ליווי ותמיכה והרבה מאמץ מצידך תוכלי להשיג את המטרות הללו.

אני רוצה להתייחס לשאלה שלך "יש תקווה למצב שלי? שווה לי להמשיך לחיות?" - את מאוד צעירה, רק בת 17 וחצי, ועוד כל החיים לפנייך, שינויים רבים יכולים לחול במצבך הנפשי והקיומי, ומבלי להכיר את קשייך לעומק, אני בטוחה כי לכל אדם יש תקווה למצוא משהו שיכול לשנות את מצבו ולהקל עליו את החיים ואף להפוך אותם למשמעותיים.
שיהיה בהצלחה. את מוזמנת להמשיך להגיב. קרן
+ הוספת הודעה
   1 ...  4  5  6  7  8  9  10  11  12  ...  31  
 חיפוש בפורום זה
המידע באתר אינו מהווה תחליף להתייעצות עם גורם מקצועי והינו בהתאם לתנאי השימוש
מנהלהודעה מקוריתתגובהללא תוכןהודעה חדשההודעה עם תמונההודעה עם וידאו
תגיות
מצוקה   נוער במצוקה   אלימות   בעיות במשפחה   פחדים   בדידות   אונס   תקיפה מינית   איומים   סמים   אלכוהול
RSS RSS פורום נוער במצוקה, תמיכה נפשית