|
|
|
|
|
|
|
|
|
פורום נוער במצוקה, תמיכה נפשית עמוד 9
|
|
|
|
|
|
פורום נוער במצוקה נועד לתת מענה עבור נוער, ילדים ומתבגרים הנמצאים במצוקה וכן עבור הוריהם ובני משפחתם. פורום נוער במצוקה נועד לתת תמיכה ואוזן קשבת אודות בעיות חברתיות, אישיות, אלימות, משפחה, טראומות, פחדים, בדידות ועו
|
|
|
|
|
מנהלי פורום נוער במצוקה, תמיכה נפשית
|
חברי פורום יקרים.
למדנו להכיר שיש התמודדויות מורכבות ומסובכות שקשורות בקשרים עם ההורים, קשרים חברתיים שלא עובדים, שינויים בגוף וביחס אליו, מיניות שמתגלה.. אנחנו רוצים להזמין אתכם לשתף ולהיעזר. קרן ושי אני בת 14, ואני נורא סובלת.
אני עברתי חטיבה לפני שנה בגלל שהייתה לי חברה שהיסודי שניצלה אותי, וידעתי שאני לא יכולה יותר להיות איתה. היום אני בודדה, אין לי בכלל חברות. לפני בערך חצי שנה מהיום, התחלתי לחשוב על דברים שאף פעם לא חשבתי עליהם כמו למשל אחותי שיש לה הפרעות אכילה כבר כמה שנים, על אמא שתמיד הייתה עסוקה (ועדיין) לעזור לאחותי, שגרמה לי להרגיש בלתי נראת, עם זה כל הבעיות שנגרמו לי בעבקות זה כמו הפוביות , (אני מפחדת כמעט מכל דבר, וחושבת על דברים שאף אחד לא חושב עליהם) חוסר ביטחון, אפילו הפרעת אכילה לתקופה מסוימת. אבל הבעיה הכי קשה שלי היא העובדה שהיא לפעמים ממש נטולת רגשות. היא מסוגלת לצחוק עליי ולרדת עליי כשאני נשברת מולה. (וזה אפילו יותר גרוע ממה שזה נשמע, כי באותם רגעים אני לא מסוגלת לשלוט בעצמי) וזה רק חצי ממה שעובר עליי. חוץ מהפסיכולוגית שלי, אין לי אף אחד שמסוגל להקשיב לי או לרצות לעזור לי. מה לעשות? איך להתמודד עם זה? ליאת שורץ  23:06 10.12.10 שלום לך,
אני דווקא מתחילה מההתיחסות לטיפול בו את נמצאת, אני לא יודעת כמה זמן את בטיפול אבל הרבה פעמים הטיפול מעלה תכנים וגורם לחשוב על נושאים שהיו אבל לא קיבלו התיחסות בתוכנו. המודעות הרבה יותר מחד מציפה אבל מאידך מאפשרת להתמודד, לזהות תחושות ובסופו של דבר גם להכיל באופן "נכון " יותר את התכנים והרגשות שעולים.
זו חוויה קשה כשבתוך הבית יש ילד שנזקק ליותר משאבים ריגשיים מתוך המשפחה, לא כתבת האם יש עוד גורמים במשפחה שניתן להשען עליהם כמו אחים או אבא וכן האם ניסית בשיחה שהיא לא סוערת לשתף את אימך בתחושות הקשות שלך.
כן האם את עושה נסיונות לקשר בין אם בבית הספר או במסגרות חברתיות אחרות כמו חוגים או תנועת נוער.
ליאת. היי קוראים לי רותם ואני בת 14 ואני גרה בשדרות אני בטוחה ששומעים שדרות ישר חושבים שאני פרחה אבל אני לא אני נורא שונה מכל הבנות פה אני לא לומדת בשדרות אלא בשער הנגב שזה ליד שדרות ורוב הילדים שם מקיבוצים וכל החברות שלי גם מקיבוצים את השנה לא התחלתי טוב סבא שלי נפטר כמה ימים לפני תחילת שנת הלימודים ורבתי אם רוב הכיתה שלי אני מרגישה כאילו לא בלי יותר לדבר כבר אם אף אחד בחופש בגדול הייתי אמורה לעבור לבית ספר אחר- לבויאר שבירושלים ורציתי כל כך שההורים שלי יתגאו בי שאני יעבור לשם אבל אז נשברתי לא רציתי ללכת לשם ועוד פעם אכזבתי את ההורים שלי ואני עדיין לא מצליחה להבין למה לא עברתי פשוט הייתי עוזבת הולכת מפה כבר זה לא כאילו שיש לי משפחה טובה אימא שלי מכה אותי כשהיא חוזרת מניקיון בתים. אבא שלי חולה קשה כמו סבא שלי וברור שהוא יגמור כמוהו ,
אין לי חדר משלי שאני יכולה לבכות בו בשקט להתרחק טיפה,
אני אוהבת לנגן על גיטרה ולשיר ולרקוד אבל כל פעם שהופעתי לפני ההורים שלי הם תמיד אמרו לי לשים את החלומות בצד ולהשקיע בלימודים אבל לא בלי זה מה שאני רוצה להיות זמרת !
זה כל מה שאני רוצה לעשות לא בלי ללמוד כל היום להיות תלמידה מצויינת בזמן שאחים שלי יוצאים ומבלים כל היום ואני דואגת ללמוד ולשמור על הבית לנקות אותו .
מה עושים ? היי,מותר לשלוח לך חיבוק גדול ומחזק?
יש בבית הספר יועצת/מורה כלשהי שתוכלי לדבר איתה? היי רותם, האם שמעת על רבי נחמן?
אם לא אני מציעה לך להיכנס לאתר "לב הדברים" ולשמוע קצת מי היה רופא הנשמות הגדול שיש לו פתרונות מופלאים לקשיים של הדור הזה.
ממכתבך עולה שאת נערה חכמה ויצירתית.
גם אני כותבת שירים ושרה, ובכלל עוסקת באומנות, אבל לקח לי המון זמן להגיע לזה, ואת יודעת מי עזר לי ועוזר לי עדיין- ר' נחמן שלי.
זה לא נכון שאין לך עם מי לדבר, כי יש אוזן אחת שלא תתעייף לעולם מלשמוע את הקול שלך, וזה נשמע מוזר למי ששומע את זה בפעם הראשונה, אבל תאמיני לי זה עובד-
תתחילי לדבר לאלוקים.
כי הוא כאן, הוא ברא אותך ושומע כל צער שעובר עלייך וצמא לשמוע שאת זקוקה לו, כי הוא כבר יודע שכולם איכזבו אותך...
תאמיני לי, 5 דקןת ביום, לא יותר. זה נקרא התבודדות.
תדברי במילים שלך, ואם קשה לך לדבר, לפעמים, אז תשירי, תציירי, תרקדי, תבכי-
בשיחה שלך עם אלוקים הכל מותר. הכל אפשרי.
ואת תראי איך שעם הזמן, כשאת תתרוקני ממה שאוכל אותך, אור חדש יזרח על הפנים שלך, והאור הזה יתחיל למשוך אליו אנשים חדשים כמו יתושים שנמשכים לאור...
ר' נחמן אומר אין יאוש בעולם כלל, אז רק אל תתייאשי.
שלך, נרקיס. אני נורא דואג.. אמא שלך מכה אותך???
את חייבת לפנות לאיזה שהוא גורם!!! אסור לך להשאיר תמצב כמו שהוא
אשמח אם תפני אליי לכתובת איימיל dekel69@gmail.com או למסנג'ר dekelg@msn.com מקווה שתכנסי לכאן שוב ותראי את זה. כואב לי הלב, את נשמעת ילדה מקסימה ואסור שתשארי במצב הזה. ליאת שורץ 10:33 08.12.10 רותם שלום
עומס כל כך רב על נערה כל כך צעירה מקשה על עשיית צעדים גדולים כמו למשל מעבר לבית ספר בעיר אחרת. את כל כך כמהה להתפעלות של הורייך מהכישורים שלך, הלימודיים והמוסיקליים אבל נראה שהם לא פנויים כרגע לכך כשהם נמצאים בתוך השרדות כלכלית ובריאותית.
אני חושבת שאת מזהה נכון וקודם כל אינך יכולה להשאר לבד עם כל מה שעובר עלייך ואת זקוקה לליווי מקצועי, את יכולה לפנות דרך בית הספר ליועצת או לפסיכולוגית בית הספר, כן בשדרות יש שירותי רווחה בהם עובדות סוציאליות שיכולות לסייע לך. ככל שתקדימי כך תוכלי עם אדם נוסף שהוא מחוייב לסודיות כלפייך, גם להבין יותר מה עובר עלייך, לקבל סיוע בהחלטות שאת צריכה לקבל וכן גם להיות יכולה לבכות במקום שהוא לגמרי שלך.
אני שמחה לשמוע שיש לך חלומות ובין היתר צריך לחשוב איך בסיטואציה בה יש לך תפקידים משמעותיים בתוך הבית שלך את גם מתפנה לעצמך ולרצונות שלך.
ליאת
שלום,
אני בת 16.5 ובאופן כללי אני אוהבת את החיים שלי,אבל ישלי בעיה:
אין לי אהבה בחיים.
אני נראית ממש טוב, אני יפה ומודעת לעצמי מאוד, ישלי נורא חוש הומור ואופי נורא מושך, אנשים אוהבים אותי בכללי, אבל מה שאני לא מבינה הוא למה אין לי אהבה בחיים?למה אין לי חבר?למה אף אחד לא בא לי..?
הפעם האחרונה שהיה לי חבר היה מלפני כ- 4שנים ומאז עבר הרבה זמן..עברו כמה שנים שבכיתי מלא בגלל זה שאין לי אהבה ואף אחד לא מגיע אליי.. גם שהיו הזדמנוית זה מתפסס..גם שהרגשתי שיש לי סיכוי עם מישהו ושזה הדדי זה התפוצץ לי בפנים..כל כך רע לי בגלל זה ומרגיש לי שאם רק הייתה לי אהבה בחיים הכל יראה אחרת.. אני אוכלת את הלב שאני רואה זוגות, וכואב לי שאין לי אף אחד !
בכללי,התקופה עכשיו קצת יותר טובה, פתאום דברים מסתדרים לי ואפילו באסטרולוגיה הופיע לי כי מצפה לי אהבה בקרוב מאוד, וזה אחרי תקופה שלא זכיתי לאהבה...
אבל למרות זאת אני פסימית ! מרגיש לי שאני מפספסת את הגיל של התיכון לחוות אהבה, ומפחדת שאני אסיים את התיכון ולא חוויתי אהבה אפילו פעם אחת!
במילים אחרות : אני פשוט נואשת לחבר .
עוד משהו שממש הציק לו,שאף אחד כמעט לא מתחיל איתי!באופן ככלי כן מסתכלים עליי,אבל לא יותר מזה!אני יודעת שאני יפה אז למה לא פונים אליי?למה לא מתחילים איתי למרות שנראה כאילו אותו האחד מחפש להתחיל איתי ודווקא מעוניין ! ושאני ממש רוצה שמישהו יתחיל איתי אני פשוט לא מחפשת קשר עין,צוחקת וממשיכה בשלי, ואז מתבאסת מזה שהוא לא פנה.. האם יש בי מחסום? האם אני גורמת לזה שלא יתחילו איתי ? מה לא בסדר?
תודה מראש. ליאת שורץ 23:11 07.12.10 הרצון לקשר ולאהבה הוא מובן מאד, והתסכול כשזה לא קורה הוא גדול. נראה כי את חווה מתח ולחץ סביב יצירת קשר ואת אומרת כי בכלל אם תהיה לך אהבה בחיים הכל יראה אחרת, דבר שמייצר לחץ נוסף. סיום התיכון הוא בהחלט לא סיום הדרך בתחום הקשר הזוגי והרבה אנשים חוו קשר ראשון רק לאחריו. יש רגעי מבוכה ביצירת קשר עם בן המין השני, ואולי מתוך כך האחר מפרש את התנהגותך ככזו שלא מעוניינת בקשר. יתכן שאת יכולה להעזר בפידבק של חברה טובה שרואה אותך בסיטואציות השונות ויכולה לאשר את שאת מרגישה או להראות לך פן אחר בהתנהגותך. כן יתכן שאת יכולה להתנסות בקשר שהוא פחות מעורר מתח דרך עשייה משותפת עם בנים ולא רק לצורך יצירת קשר רומנטי. את בכל זאת כותבת כי התקופה העכשווית טובה יותר ואם את חשה כך בוודאי זה גם יבוא לידי ביטוי בכל אינטראקציה שתהיי בה.
ליאת בס"ד
היי, בע"ה בקרוב אהיה בת 16.
המצב המשפחתי לא משהו, האמת שהוא אף פעם לא היה משהו, אף פעם לא באמת ראיתי את ההורים שלי במצב טוב, אף פעם לא באמת ראיתי זוגיות כשרה בבית.
המזל שלי שיש לי אחות שגדולה ממני ב - 9 שנים והיא יודעת תמיד לומר לי את הדבר המתאים. אז גדלתי התגברתי והתבגרתי אבל קשה לי להתעלם מהעבודה שהבית שלי הוא לא בית נורמלי, אמא שלי נשארת עם אבא שלי רק בגלל שהוא תלותי בה מבחינה רופאית שיהיה בריא, ואני נקלעת למצבים מביכים ומבישים ומגיעהלמהצ שאני בוכה כל פעם מחדש.
יתר על זאת בגלל המצב בבית תמיד הייתי כמיהה לחום ואהבה וציפייה מבחוץ ובגלל זה נפגעתי מספר פעמים מבנים ואיבדתי את התקווה שיש באמת אהבה בעולם.
איבדתי את התקווה שיום אחד הכל יהיה בסדר. אני מתחמקת מהמצאיות של עצמי משתדלת לא להיות בבית ולא כי אני רוצה כי אין לי ברירה, ואם אני כבר נמצאת אני סופגת עוד מועקה.
אני באמת לא יודעת מה לחשוב, אני גם לא יכולה לשתף אף אחד מהמשפחה הקרובה כי הם לא יודעים וכי ההורים שלי לא משתפים במה שקורה להם בבית (למרות שנראה לי שזה מובן).
אני מרגישה לבד, אפילו שברוך השם ישלי חברים וחברות ויש לי לאן לצאת אני מרגישה אבודה, אני רוצה פשוט לברוח ולא יודעת לאן, לקבור את הראש בחול ולא לראות את זה יותר!
אני מקווה שתוכלו לעזור לי לסדר את המחשבות,
חג חנוכה שמח,
חסויה. ליאת שורץ 22:47 07.12.10 את מתארת מצב משפחתי מורכב בו גדלת וכרגע את בשלב בו את מבינה אותו טוב יותר מבעבר, כשהיית ילדה צעירה יותר. את לא בחרת בו ונשמעכי אין לך דרך לשנות ולהשפיע על טיב הקשר בין אמך לאביך. אבל כן יש אפשרות לשנות ולהשפיע על האופן בו את מרגישה. באופן טבעי את מחפשת דרך לברוח מהתחושה הקשה בתוך הבית ולהמצא שם מעט ככל שניתן. העול הנוסף המכביד הוא הסוד שרובץ על כתפייך, את אינך יכולה להתחלק במצוקה בה את נמצאת עם הסביבה הקרובה מלבד עם אחותך שנשמעת משהי שאת יכולה להשען עליה. מתוך כך הרצון העז לקשר זוגי משקף את הכמיהה לסוג של קשר שיהווה מקור לחום, שיתוף, הבנה והתיעצות ויהיה קצת בית. וכך כשמסתיים קשר כזה החלל שנוצר הוא מאד גדול. בוודאי עוד צפוי לך קשר וכן אהבה בתוך קשר אבל נראה כי הצורך שאת מבטאת כרגע לא יכול לקבל מענה רק מקשר זוגי אלא גם ממנו.
הורייך בחרו שלא לשתף במצוקתם אולם זה צו שאת יכולה מעט להשתחרר ממנו ולמצוא דרך לשתף גורמים שאת סומכת עליהם ויכולים להיות לך לעזר כמו מחנכת, יועצת בית ספר או גורם טיפולי אחר. ההקלה שאת תחושי היא רבה גם אם המצב כשלעצמו הוא לא בר שינוי. כן נראה שחשוב שתצרי לך רגעים של משמעות, סיפוק והנאה שהם במנותק מההקשר המשפחתי וכן במנותק מחיפוש אחר קשר זוגי כמו חוג מעניין, תנועת נוער, התנדבות, או ספורט. נראה כי ההשקעה בעצמך תאפשר לך ליצור שינוי ולהאמין כי הדבר אפשרי.
ליאת קשה לי מאוד להיות שלמה עם עצמי , ברור שיש כמה דברים שאני אוהבת בעצמי , אבל עדיין יש לי אף עקום , הוא נוטה לצד ימים כאילו כל האף שלי עקום לצד ימין , רואים את זה רק בתמונות , אני אוהבת את איך שהוא נראה במציאות אבל בכל התמונות שלי מקרוב הוא נראה מעוות !!! אני פששוט רוצה לבכת ! , עור הפנים שלי אדמומי , הלכתי לרופאת עור והיא אמרה שאין מה לעשות שזה העור שלי ומתחת לעיניים שלי יש לי עצמות בולטות וזה נראה כאילו תמיד יש לי שק שינה !!! מה לא ניסיתי : מייקאפ , קונסילר , הכל אבל כלום לא עובד .
אני לא יכול יותר אני פרפקציוניסטת , אני תמיד שואפת לשלמות .
מה אפשר כבר לעשות , אני רוצה להיות יפה !!!
תודה רבה ליאת שורץ 17:39 01.12.10 את כותבת כי קשה לך להיות שלמה עם עצמך, יש דברים שאת אוהבת בך מבחינה חיצונית אך נראה כי הדברים שאת אוהבת נמצאים בצילם של אלה שאת לא אוהבת. מכיוון שפנית לפורום זה שעוסק בנפש ולא בגוף, ודרך התיאור של היותך פרפקציוניסטית נראה כי את מבינה שמדובר באופן בו את חווה את עצמך שהוא יותר מאשר ההתבוננות על מראך החיצוני. לא קל לנו לקבל את עצמנו על הצדדים החיוביים והשליליים שבנו, זאת גם כפי שאת מעידה. נראה כי תהליך טיפולי בו תוכלי להבין את הסיבות והנסיבות שבעקבותם את תופסת את עצמך כך ומדוע עולה התבוננות כה לא סלחנית כלפיך יוכל לסייע לך להרגיש שלמה יותר עם עצמך במישורים השונים של חייך.
בהצלחה ליאת. יש לי אח ,גדול ממני בכמה שנים וברצוני לעזור לו.הוא אחרי צבא וכל היום-כל יום,במשך ארבעה חודשים הוא סגור בחדר.הוא תמיד היה מסתגר, אבל עכשיו זה קיצוני.
אין לו קשר למציאות,הוא רוצה עבודה,אבל ברור שהוא ימצא תירוץ בשביל לחזור לחור שלו,והוא באמת רוצה לצאת ממנו אבל הוא לא מציאותי.מהנקודה הזו המצב ילך ויחמיר.
איך עוזרים לו?? שי ציון 13:10 09.11.10 שלום,
אתה מעלה מצב כואב בו אתה רואה את קשייו של אחיך הבכור אך מתקשה למצוא את הדרך אל ליבו על מנת לסייע לו. מהתיאור נראה כי אחיך מתכחש לקשייו ומתמודד עימם על ידי התנתקות מהעולם: פיזית - בהתבודדות בחדר ונפשית - באמצעות הכחשת מצבו הקשה.
נראה שאחיך זקוק לעזרה מקצועית שתאפשר לו להתמודד עם קשייו שכפי שציינת מלווים אותו מגיל צעיר. החלק המעודד בתיאור שלך הוא שאחיך שירת שירות צבאי דבר המצביע על מידה של כוחות התמודדות. יתכן ואובדן המסגרת הצבאית החריף את מצבו ומסגרת חלופית תאפשר לו להתאושש במעט.
חשוב שתנסה להבין כיצד האנשים סביבך רואים את מצבו: האם בדומה לך או אחרת ומעבר לכך האם למישהו מסביבתו: חבר (אם יש), אבא ואמא או כל דמות יש להם דרך אל ליבו ויכולת השפעה על מנת שיפנה לסיוע מקצועי. שכן ללא שיתוף פעולה של אחיך גם המטפל המיומן ביותר יתקשה לסייע.
אתה מוזמן להגיב ואשמח לסייע לך.שי אבל יש לציין שאת השירות הצבאי הוא סיים על אי התאמה ולאחר חודשים בכלא על עריקות. ועפ"י הכרות די טובה, מסגרת מקצועית לא תחזיק לאורך זמן והמצב יחזור לקדמותו.במידה וההצעה לטיפול לא תצליח (ו90% שלא תצליח), האם יש לנקוט באמצעים כוחניים יותר?, כמו עקירת דלת לדוגמא? שי ציון 23:28 12.11.10 אחיך ואת מצוי במצב עדין שכן הוא מתקשה להתמודד עם צדדים שונים בחייו ואת חשה חוסר אונים לנוכח מצבו.
להבנתי, אמצעים כוחניים לא ישיגו את התוצאה המבוקשת ועשויים להוביל לעימות בו אחיך ינתק את מעט הקשר שהוא שומר עם סביבתו. מעבר לכך, לסוגיית הדלת, צריך לכבד את סגירת הדלת, שכן ככל הנראה זה המצב היחיד בו הוא מרגיש מוגן (במידת מה) מפני העולם וליטול ממנו הגנה זה מעשה שעשוי לעורר תגובה קשה וכואבת עבורו. יש לזכור שאחיך אינו ילד כי אם אדם בוגר.
על כן, אני מציע לנסות ולהגיע אליו בדרך חיובית.
במצב קיצוני בו יש פגיעה בשיפוט המציאות או חשש למעשים קיצוניים יש לפנות (ההורים) לאיש מקצוע שינחה באשר לאפשרויות הפעולה.
מה הפתרון לילד משקר וגונב אם אפשרי לקחת אותו לתחנת המשטרה רוצה תשובות פתרונות לנעשה שי ציון 15:21 03.11.10 רחלי שלום,
מפנייתך אני יכול להבין המצב הקשה בו את נתונה שאולי נדמה בו כי הפתרון היחיד הוא להרתיע את הילד באמצעות הבעתו לתחנת משטרה. מנסיוני ילד שמשקר וגונב ולא עשה זאת קודם מחייב בירור מה מתחולל אצל הילד? האם הוא עושה זאת בכל מקום או רק במצבים מסויימים? האם אירע דבר מה בחייו לאחרונה? או שאולי אירע דבר מה והוא לא מספר עליו? האם המצב בבית השתנה או בבית הספר?
לעיתים קרובות ילד המצוי במצבו של בנך מעוניין להבהיל את הוריו ובכך כאילו לומר ללא מילים "אני במצוקה ויש לי בעיה" ממש כפי שאת מעידה על עצמך שאת "הורה במצוקה".
לתחושתי, פניה למשטרה יכולה לעיתים לסייע אך במידה והיא לא תסייע את תישארי ללא כלים להתמודד עם התנהגות בנך, לאחר שלא תיוותר ברשותך "תחמושת" נוספת.
לכן, קודם לכן מוטב שתשתמשי ב"תחמושת קלה": תתייעצי עם הגורמים המטפלים בסביבתו של בנך, מורה או יועצת, זאת על מנת להבין האם גם הן רואות את ההתנהגות של בנך באופן דומה לשלך והאם הן יכולות להבין את מקורותיה של התנהגות זו. בהמשך, שוחחי עם איש מקצוע, מומחה בטיפול בנוער, שמיומן בטיפול במצב אותו תיארת ויסייע לבנך וידריך אותך כיצד לנהוג.
לא להתייאש, יש מוצא מהמצב בו את מצויה.את מוזמנת להרחיב מעט על גילו של בנך ועל מהות הבעיה ואנסה לסייע לך ביתר פירוט.
. שלום לכם. אשמח לעזרה בנושא שמעיק עלי ומטריד אותי מאוד:
אחותי הבכורה ואני נשים מבוגרות ללא ילדים. הורינו הלכו לעולמם לפני מספר שנים.
שתינו מתגוררות באותה עיר ועובדות באותו מקום.
אני מרגישה שהחיים והעבודה זו ליד זו הם יותר מדי בשבילי:
הקשר הזה (זה מרגיש יותר כמו "הפלונטר הזה") כובל אותי ולא מאפשר לי נפרדוּת, זהות עצמית, חיים פרטיים.
היא מעורבת/מתערבת כמעט בכל דבר בחיי ונפגעת כאשר אני לא משתפת אותה במשהו.
במשך השנים חשבתי לשנות מקום עבודה (למרות שהעבודה מאוד מעניינת אותי ואני מצליחה בה מאוד) או ללכת ללמוד (למרות שבעצם אינני רוצה בכך) - רק בגלל סיבה אחת: להתנתק מאחותי.
הרצון החזק להתנתק יוצר בי רגשות אשמה ו... אני לא עושה כלום ומרגישה תקועה ומתוסכלת.
יש לך עצה מה לעשות למען עצמי?
תודה רבה שי ציון 08:15 02.11.10 יעל שלום,
נראה שאת נמצאת בין רצון בעצמאות ומציאת דרכך הייחודית לבין ההרגשה שמציאת דרך זו כרוכה בפגיעה רגשית כואבת באחותך. ניכר כי הצמידות שאת מתארת יוצרת תחושת מחנק ובמקום שתקרב ביניכן פוגעת בקשר ויוצרת האשמה וכעס. במובן זה הצורך בנפרדות נראה כחובה ולא כאפשרות עבורך. ייתכן ומהלך של היפרדות יעשה בדרך קלה יותר אם תצליחי להעביר לאחותך שאת עושה את המהלך מתוך רצון לשמר את הקשר ביניכן, כיוון שהוא חשוב גם לך ואין המשמעות של נפרדות היא ניתוק הקשר. לתחושתי, במידה ואחותך תרגיש שאת עושה מהלך זה עבור שתיכן ומתוך דאגה כלפיה היא תחוש פחות חרדה וחשש.עם זאת, לפני השיחה בינכן יש לי הצעה עבורך: בררי עם עצמך האם השפעתה המזיקה של אחותך על חייך היא כה דרמטית או שהיא לעיתים בבחינת ,"האשם האוטומטי" בקשייך שייתכן וחלקם אינם קשורים ישירות לאחותך. מנגד, חשוב שבתהליך המחשבתי בינך לבין עצמך תתבונני גם בצדדים החיוביים של הקשר עם אחותך בחייך, בייחוד לנוכח מותם של הורייך והכאב המשותף שאתן שותפות לו. את מוזמנת להמשיך להגיב בפורום זה. שי כול הזמן מציקים לי בתיכון למרות אני מגיב ואבל מעליבים אותי מציקים לי אין לי כוח ועם אומר למורה יגידו שאני מלשין וכולם ירביצו לי בנוסף זה תיכון שתלמידים מכול הערים ואין לי חברים בעיר שלי ואני לבד ובקושי יוצא אני לא יודע היו לי המון מחשבות על להתאבד ואו,מתסכל!!
מה הם אומרים לך שמעליב אותך?
כאילו,איך ההצקות שלהם באות לידי ביטוי?
ואיך אתה מגיב?
תענה לי,ואולי נצליח למצוא פתרון ביחד:)
ו...תבדוק אם בעיר שלך יש מרכז של הפוף על הפוך,בדיוק כתבתי על המרכז הזה למישהי כאן.
זה אחלה מקום,גם לשפוך תלב ולדבר,וגם כדי להכיר בני נוער בגילך...
לילה טוב. סליחה על השאלה, אבל ניסית אולי להתעמת מולם? לפעמים זה עוזר, אבל זה תלוי בכוחות שיש לך להשקיע במלחמה מולם.
לאף אחד אין זכות לקחת ממך את הכבוד שלך, אבל לצערנו לאף אחד גם אין את הכח האמיתי, לדעתי, לעצור תופעות מסוג זה.
אני לא יודעת מה ההתייחסות שלך למציאות של אלוקים, אבל אני מאמינה שהוא קיים ושומע אותנו ורוצה שנתקרב אליו, ודרך אחת להתקרב- היא התפילה...
אז אני מציעה לך פשוט להתפלל, כל לילה לפני שאתה הולך לישון, תבקש בקצרה,
"אבא, אלוקים, מי שאתה והיכן שאתה, בבקשה תעשה שיפסיקו להציק לי.
בבקשה תעשה שיתנו לי את הכבוד שלו ראוי כל אדם באשר הוא.
מאמינה שזה יעזור,
ובתפילה שיהיה לך טוב... כי "יש עניין שיתהפך הרע לטוב",
נרקיס. שי ציון 14:33 25.10.10 הי,
אתה מתאר את המצב הקשה בו אתה נמצא. נדמה כי מעבר לכל חשוב שתדע כי מצב כואב זה הוא זמני: גם מכיוון שניתן לסייע לך וגם כי לאחר התיכון יש עוד חיים שלמים לפניך. ייתכן ושיחה עם המורה או עם היועצת, בה הן יתחייבו לא לספר לאדם נוסף, יאפשרו לך להרגיש הקלה ולחוש שאינך לבד עם קשייך. ייתכן ומתיאת מסגרת בה יתטפדר לך ליצור קשרים ולא לחוש מאויים תסייע לך לחוש טוב יותר בכל הנוגע לתחושת הבדידות. אתה מוזמן להגיב בפורום. ראיתי אותו היום...
זיהיתי אותו לפי הקעקועים שהיו לו על העורף והיד...
הייתי עם דודות שלי היינו בדרך לסבתא שלי, היא גרה ממש קרוב אלי..
והתחלתי לרוץ..
הם לא הבינו מה קרה ורצו אחרי
אמרתי להן שאני שכחתי את הגז פתוח....
(הייינו אצלי והכנתי להם ארוחת ערב..)
באותו היום שברחתי ממנו הוא רץ אחרי אבל הוא התעייף באמצע והפסיק לרוץ אחרי אבל אני חושהת שהוא עקב אחרי כי הוא היה קרוב לבית שלי..
יכול להיות שהוא חיפש אותי?
יכול להיות שהוא רוצה לעשות מה שהוא לא עשה אז.??
לרצוח אותי....
הכל חוזר אליי..
כל התקיפה הבריחה הכל......
אז עוד פעם הלכתי וחתכתי, ועישנתי, ושתיתי מה שלא אמרתי שאני יעשה עשיתי...
אני כותבת ובוכה..
אני מרגישה כ'כ רע עם עצמי..
אני מתביישת במה שקרה...
שאיכזבתי את עצמי...
אז שתיתי, השתכרתי ואמא שלי לא בבית היא אצל ישנה אצל החבר שלה...
ואחותי אצל סבתא שלי..
ואני מפחדת מאוד להיות לבד!!!!
אני מרגישה לא מוגנת בבית שלי...
דודה שלי יצאה עם חברות שלה...
ואני לבד...
וכל לילה עם סיוטים ופלשבאקים...
אני מתביישת מאוד במה שקרה....
אני מרגישה כ'כ אפס מאופס שלא שווה שום דבר...
אני כבר לא תחת השפעת אלכוהול, ועדיף לי ככה..
כל פעם שאני מנסה לברוח דרכו אני מוצאת את עצמי יותר בפנים..
אבל, קשה להודות בזה...
מכורה.....
לאלכוהול ולסיגריות...
נמאס לי!!!!
למה אני חייבת לדפוק לעצמי את החיים שלי בגללם??
רוצה לישון נומראלי בלילה ולא לפחד בכל דבר שזז....
ואני רואה בן אדם למטה ליד הבית שלי ואני מפחדת..
אני לבד בבית ואין לי מה לעשות..
בבקשה איך עושים שכל זה ייגמר? כתבתי לך תגובה כ"כ ארוכה והיא נמחקה לי:(.
בכל אופן,אני שולחת לך,(אם תסכימי לקבל)חיבוק גדול גדול ומחזק.
מה שלומך עכשיו?
אני מקווה שאת מרגישה קצת יותר טוב..
אל תשארי עם זה לבד.
הפלאשבקים,הסיוטים,הזכרונות שמציפים...זו הדרך של הנפש להתמודד
עם הדברים הקשים שעברת.
הרבה יותר קל לעבור את ההתמודדות הזו ביחד עם עוד מישהו.
יש את מרכז הסיוע לנפגעות תקיפה מינית(מס' 1202),המתנדבות שם מקסימות,
ואם תרצו הן יוכלו גם להפגש איתך פנים מול פנים ולחשוב ביחד איתך איך להמשיך הלאה.
שיהיה לילה טוב,
ושמרי על עצמך....
אל תפגעי בעצמך יותר ממה שכבר פגעו,תאהבי את עצמך,אני בטוחה שיש מה לאהוב..
ואל תפחדי לבקש עזרה.
לילה טוב. לפעמים אני רוצה לצעוק לכל ההורים האדישים האנוכיים, תצאו קצת מעצמכם, תסתכלו סביבכם תתעניינו אולי לפרח שלכם חסר קצת מים, אולי העלים שלו כמושים...
אבל לצערי, יש הורים שהם כמו פרח חד שנתי, הם ישנים כל השנה, ולתקופה קצרצרה נזכרים שצריך לפרוח, שצריך להכניס קצת שמחה ואיכפתיות.
אני לא רוצה שיישמע כאילו רק ההורים אשמים בזה.
אני לא מכירה אותך ולא אותם.
ויש לי תחושה שבאיזה שהוא מקום, לפעמים גם אנחנו, הילדים, אשמים קצת...
אולי אנחנו לא מסתפקים באור שיש לנו ורוצים ריבוי אור?
אולי יש לנו חוצפה לא קטנה לפעמים, להכות שורשים באדמה לא לנו, בשטחים שאין לנו זכות להתערב בהם?
הייתי רוצה להבטיח לך שיהיה טוב יותר, שזה יעבור, וכשזה יקרה, את תצאי חזקה יותר ומעריכה יותר את הטוב, מאחר ולמדת מהו רע.
ואני בטוחה שאם ההורים שלך לא כאלה מסורים ודואגים, את תגדלי להיות שונה מהם אם רק תרצי בזה.
בכנות, נרקיס. שי ציון 14:25 25.10.10 חסויה הי,
לנוכח המצוקה שאת מתארת, אני מציע לכך באופן הפשוט ביותר לפנות לדמות מטפלת ואחראית בסביבתך, החל מיועצת או מורה עימה את בקשר או בוטחת בה. את אינך צריכה להתמודד לבד עם הסבל והכאב בהם את נתונה ויש דרכים להקל עלייך.תגובותייך דומות לאלו של אנשים שחוו טראומה: אשמה, בלבול, רצון להתרחק מכל דבר המעורר את זיכרון הפגיעה. את מוזמנת להגיב ונחשוב יחדיו על דרכים לסייע לך.שי אביעד ועידן(: 17:39 14.09.10 אעאעאעאעאעאאעאעאעאעאעאעאעאעאעאעאעאעאעאעאעאעאעאעאעאעאעאעאעאעאעאע נמאס לי מהעולם הזה נמאס !!! למה הוא כזה רע תגידו לי למממההה ?? !!!!! העולם הוא לא רע, האנשים עושים מעשים רעים...
ואולי זה כדי שנדע להבחין בין טוב לרע, ולבחור בטוב??? שלום
אני בת 18 ובמשך זמן רב אני חשה כאב נפשי רב ועצב ממושך ולא מוסבר במיוחד בשעות הערב וכן מחשבות אובדניות (אף שאני יודעת שלא אבצע אותן). פעמים רבות אני מרגישה ריקנות עצומה ובדידות קיומית ושאני לא שווה כלום.
אני כבר לא מאמינה לעצמי ולא לרגשות שלי ויש לי ספקות קשים לגבי האישיות שלי ומי אני באמת ולמה בכלל שווה לחיות את החיים האלה
למרות הכל, אני מתפקדת כרגיל ומבחוץ אני די מצליחה, יש לי חברות, הדרכתי בתנועת נוער וכו' ואני מניחה שרוב האנשים וגם ההורים שלי לא מנחשים כלום על כל התסבוכים שלי והמחשבות הקשות שלי.מצד שני אני מפחדת שאולי אני סתם מגזימה ואלו מחשבות רגילות שעוברים הרבה אנשים בגיל ההתבגרות ועיצוב הזהות והאישיות וכו' ואני סתם מנפחת הכל. דיברתי עם חברה קרובה והיא אמרה לי שהיא חושבת שכדאי לי לפנות לטיפול פסיכולוגי. אבל יש לי פחדים מהטיפול וגם מלדבר עם ההורים שלי על זה.
בעצם מה שרציתי לשאול זה האם כדאי לפנות לטיפול, או שאולי כדאי לחכות עם זה לשלב מאוחר יותר בחיים, ואולי אם אני רק ארצה מספיק הכל יעבור מעצמו?
אני באמת מבולבלת. סליחה על הבלגן וחוסר הבהירות.. ענבל שני 17:40 20.09.10 רותם שלום,
התשובה שלי היא דיי חד-משמעית: כן. כדאי שתפני לטיפול פסיכולוגי אצל מטפל/ת שתרגישי
נוח איתו/איתה, טיפול שהורייך יסכימו לממן (את לא חייבת לפרט את כל מצוקותייך מולם אםאת מרגישה שכעת זה קשה או מפחיד מדיי).
בדברייך את מציינת את החששות והספקות שיש לך מטיפול פסיכולוגי. מהן? האם את יודעת דבר
או שניים על טיפול פסיכולוגי? הכרת מישהו שהיה? בכל אופן, בטיפול פסיכולוגי ישנו חוק שחל עליו
והוא חובת הסודיות הרפואית, כך שכל מה שאת מספרת נשאר בינך ובין המטפל/ת. יתרה מכך,
האווירה שמטפלים נדרשים ליצור היא נעימה, מקבלת ולא שיפוטית, כזו שבתוכה תרגישי הכי נוח שאפשר כדי להביא את כל שעולה על רוחך - מחשבותייך ורגשותייך, כפי שאת הולכת לרופא
ומתארת את מכאובייך באופן הכן ביותר כדי שתהיה בידו האינפורמציה המהימנה ביותר לסייע לך. בטיפול פסיכולוגי ישנה יותר הדדיות מאשר בטיפול רפואי, והעבודה בין היתר היא על הקשר הטיפולי (בין המטפל והמטופל), כך שעל המטפל/ת לעזור לך להרגיש שבאמצעותו/ה, את יכולה לחוות חויות
מתקנות, מצמיחות ומעצימות. זהו בכל אופן האידאל, ורב המטפלים מנסים לשאוף לכך. כמובן שיש
את הכימיה המאוד מסויימת בין מטופלת מסויימת ובין מטפל/ת מסויים/ת, כך שאם את מחליטה לפנות, כדאי לא להתייאש אם בניסיון הראשון זה לא מתאים. כדאי לקבל המלצות מאנשים על מטפלים שעשויים להתאים לך. אפשר לקבל טיפול מוזל דרך קופות החולים, עמן יש מטפלים שעובדים. לחילופין, ישנן מרפאות ציבוריות לבריאות הנפש, שמטפלות ללא תשלום. כמעט בכל עיר.
כמובן שיש גם את האפשרות לפנות אל מטפל /ת באופן פרטי ואז בוחרת את המטפל המסויים באופן אפילו יותר חופשי.
אני לא רואה סיבה להמתין עם פנייה לטיפול, כיוון שבעיות לאב לא נפתרות מעצמן. במיוחד כאשר מתביישים ומססתירים אותן.
בהצלחה וכל טוב,
ענבל שני
פסיכולוגית קלינית מומחית היי.
בלי לפגוע בפסיכולוגים, יכול להיות שיש משהו שידבר אלייך יותר טוב מהפסיכולוג הכי טוב בעולם: קוראים לו ר' נחמן מברסלב, האם שמעת עליו?
אני מציעה לכל שבורי הלב, מחפשי הדרך, וכמושי העלעלי, לפני שאתם הולכים לפסיכולוג, תנו צ'אנס לרבי נחמן לדבר אל הנפש שלכם.
אם הטיפול הזה לא יעזור, אז ייתכן שאתם זקוקים לפסיכולוג ואולי אפילו לכדורים, אבל לא לפני שאתם מתוודעים לשיטה של רופא הנשמות הגדול...
כל מי שנפשו חפצה להציל את חייו, לרפא את פצעי הנפש העמוקים מוזמן לכתוב בגוגל "ר' נחמן מברסלב" א להיכנס לאתר שנקרא "לב הדברים" ואשמח לשמוע תגובתכם.
בהצלחה רבה, שירה. אז ככה...אני בן 19 מקריח מגיל 14 { ולמרות זאת נראה דיי טוב למרות שזה נשמע לא הגיוני} אני רוצה לספר קצת על החיים שלי- אני לא עושה צבא בגלל שאני לא רוצה להיראות כמו סבא עוד פעם עם שיער קצר שרואים שהוא דליל אז עשיתי הכל בשביל לצאת ושהשתחחרתי, נורא קשה לי אפחד לא מראה לי את הדרך בקושי מצאתי עבודה שאני לפחות בינתיים מחזיק בה, זה באמת נראה כאילו אנחנו מקוללים-החיים כל כך לא הוגנים האחים שלי גם נראים ממש טוב ופשוט שום דבר לא הולך.זה כל כך מתסכל לראות בנות הולכות עם בנים שנראים פחות טוב ממני.
אין לי חברים, אף פעם לא היו לי אבל גם אנשים שלפחות יכלתי לצאת איתם לא כל כך מעונינים בקשר איתי, אני מפחד שיגדל לי שיער לבן {טבעי למישהו שהתחיל להקריח בגיל 14 לא? } לפני איזה שהיא תקופה מישהי ממש יפה התחילה איתי התנשקנו {אני יכול להיראות ממש מרשים במבט ראשון}- אני חייב להגיד שהחזקתי תמונה של מישהו דומה לי מתנשק והסיטואציה הייתה דיי דומה קוראים לי הרבה מקרים כאלה, אבל היא מהר מאוד הבינה מי אני.
אני דיי חסר רגשות עכשיו- אטום כזה- לא בוכה, לא מתרגש מדברים, אבל מה שכן מאוד מאוד כואב לי זה כל כך מעליב שמישהי שכל כך החזיקה ממך פתאום מזלזלת בך, כל החיים שלי מלאים בכאב, זה כל כך לא הוגן, עברתי כל כך הרבה.
תמיד הייתי כל כך רגיש וטוב לב אפעם לא קיבלו אותי. הנעורים שזאת אמורה להיות התקופה הכי יפה בחיים עברה בכל כך הרבה כאב, תסכול.
אני באמת מתכוון לקחת סכין לתקוע בבטן ולגמור עם הכל ענבל שני 17:34 26.09.10 שלום לך,
קראתי בחשש וחרדה רבה את מכתבך, בשל המצוקה הרבה שעולה ממנו.
נשמע מאופן תיאורך שהעיסוק שלך בשיער הוא ממוקד ואינטנסיבי ביותר זה זמן רב, ובו וסביבו
אתה מקבל החלטות ומתנהל, כמעט לחלוטין.
יחד עם זאת, אתה מגלה סימני מודעות להתנהגותך שגם היא ואולי היא יותר, מרחיקה אחרים ממך.
האטימות שעליה אתה מדבר עלולה להרחיק אנשים, כיוון שהם מרגישים שאתה לא מתעניין בהם אלא רק במה שחושבים עליך. האם יש בזה ממש?
בכל אופן, נשמע שאם לא פנית עד כה לטיפול פסיכולוגי, אני מאוד ממליצה שתפנה, כדי שתוכל לשים את נושא השעיר בפרופורציות המתאימות ולאפשר לעצמך להתנהג באופן פחות הגנתי ויותר מאפשר קשרים קרובים עם אחרים.
בנוסף, אובדנות, כפי שכתבתי, היא ממש לא פתרון. אני מבקשת שבמידה שאתה שוב מרגיש שאתה עלול לפגוע בעצמך פנה מיידית למישהו שאתה יכול לסמוך עליו וספר לו על תחשותיך ובקש עזרה. עליך לפעול כדי לקבל טיפול באופן דחוף.
ענבל שני
פסיכולוגית קלינית מומחית איפה אתה גר, אם אוכל לשאול, יכול להיות שיש לי מישהו שידע איך לעזור לך... כואב לי:'(
אני כזאת סתומה,עד שהיה לי קצת רוגע הכנסתי את עצמי לטיפול הזה ואני שוב כאילו נקרעת לרסיסים.
הלוואי והייתי יכולה לברוח....מעצמי.
___
שתהיה שבת שלום לכולם.מקווה שארגיש קצת יותר טוב.. אני מרגישה יותר טוב,
אבל נקיפות המצפון הורגות אותי מבפנים:(
יהיה טוב!
שבוע טוב לכולם........(: יקירה, את לא צריכה לברוח מעצמך, את צריכה לברוח אל עצמך...
כי תדעי לך שעמוק בתוכך יש לך את כל מה שאת זקוקה לו-
אהבה, שמחה, נתינה, תפילה, חיבור, שפע, התבוננות, חוכמה, נעימות, הצלחה.
יש אינסוף של פנינים יפות ויקרות בנשמה שלך, אבל בדיוק כמו שבים הפנינים נמצאות
במצולות, זא"מ במקומות הכי נמוכים, ככה גם את יורדת לפעמים למקומות הכי נמוכים,,,
בשביל מה? בשביל לעלות חזרה אל פני המים, ואין פנים אלא הפנים של האדם שמעיד על פנימיותו, לעלות למעלה עם הפנינים היקרות ששלית מלמטה.
מקווה שיובן המסר.
שלך, נרקיס. אז ככה,ליפני שאני אתחיל לכתוב אני רוצה להגיד שמה שעשיתי הוא טיפשי מפגר מסוכן ולא יחזור על עצמו בחיים.
ניכנסתי לצ'אטים בתור הומו בשביל הבדיחההההה ודיברתי עם הומואים אחרים
(ואני מדגיש בתור בדיחה אני לא הומו)
השיחות שם היו המצאות סתם בשביל הצחוקים.
נכון זה מטופש ומיותר וגם הסיפורים שהמצאתי שם היו שקריים.
המשפחה שלי גילתה את ההודעות האלה דרך תוכנת מעקב במחשב או משהו כזה.
ועכשיו הם חושבים שאני הומו.
נכון זה נישמע מפגר ומטופש אבל זה לא זה מפריע לי
אין לי שום דרך להסביר להםםםםםםםםם.
איך אני יכול להסביר להורים שלי ?
מה אני יגיד להם
מה לעשות????????? שי ציון 22:06 19.10.10 המצב אותו תיארת מבלבל
נכנסת לדמות אליה אינך מרגיש שייך בהנחה שלא תתגלה. אולם דמות זו נחשפה וכעת אתה מרגיש כי הוריך מתייחסים אליך על פי אותה דמות שאינך מרגיש קשור אליה. מבלבל.
בקשר להורייך אני יכול לשער שגם הם מבולבלים ומנסים להבין כיצד הדמות אותה גילו מסתדרת עם זו של בנם כפי שהם מכירים אותו. אני יכול לשער שלאורך הזמן ההיכרות המשותפת של הורייך איתך תסייע להם למקם את האירוע החד פעמי בהקשר הראוי, גם אם כרגע האירוע נראה כצובע את יחסיכם. כמו כן, במידה ומתקיים בינכם קשר טוב וגלוי אתה יכול לספר את תחושותייך בנוגע לגילוי הצאט ולנהל איתם שיחה על האופן שבו הם רואים זאת. ייתכן ותגלה כי הם לא שופטים אותך בנוגע לזהותך המינית אלא יותר חוששים בקשר לסכנות הטמונות בציטוט באינטרנט ומעוניינים להגן עלייך.
מעבר לכך, בהנחה שאתה בגיל ההתבגרות, בתקופה זו אתה מתנסה בחוויות שונות, שיסעו לך לבסוף להבין טוב יותר "מי אני".בהקשר זה אולי בעוד מספר שנים תתבונן על אירוע זה כעל חוויה מלמדת ומעשירה גם אם כעת אתה מרגיש צורך להתרחק ממנה ככל שניתן. חשבת אולי להגיד להם את האמת?
אני לא יודעת אבל יש משהו אמיתי כזה באמת, שגם האדם העקשן ביותר, בסוף יכנע לה.
אם קשה לך להגיד מילולית, תמיד תוכל לכתוב מכתב ולנסות להסביר מה בדיוק קרה, עם התנצלות מעומק הלב כמו שהורים אוהבים.
בהצלחה, נרקיס. שלום, אני בת 12 ועליתי לחטיבת הביניים,אני כל הזמן מרגישה רע,חושבת מחשבות אובדניות
ורוצה למות ! אין לי חשק לחיות יותר,אני יכולה להרגיש טוב,אבל כעבור לא יותר מחצי שעה
אני רוצה לבכות וממש מרגישה רע ! ההורים שלי רעים אלי,כל פעם שאני אומרת להם שאני
מרגישה רע הם אומרים לי "תפסיקי לדבר שטויות" ודברים אחרים ואני לא יודעת מה לעשות!
כבר מכיתה ה' דיברתי בבית הספר שאני רוצה למות ושרע לי ושהחיים שלי רעים ובגלל זה לא הרשו לי ללכת חודש לבית הספר עד שכיבתי אישור מפסיכולוגית שמותר לי לחזור לבית הספר כדי שאני לא אסכן אחרים התחננתי שיעבירו אותי בית ספר ובאותה השנה עברתי בית ספר וגם שם לא היו לי חברים והרגשתי מאוד רע וגם אמרתי שאני רוצה למות ובגלל זה שלחו אותי לבית
החולים של נס ציונה כי גם רציתי ללכת לשם כי חשבתי ששם יעזרו לי אבל הי לי שם מאוד רע וכול יום שההורים שלי באו לבקר אותי,(הם באו כול יום כי גרנו קרוב) התחננתי שהם יחזירו אותי הביתה אבל הם לא הסכימו,אחרי חודשיים השתחררתי מהבית חולים ושחזרתי הביתה המשכתי להרגיש רע ולדבר שאני רוצה למות כי באמת הרגשתי ככה ! אני לא יודעת מה לעשות,מרוב שרע לי אני בחלק מהימים לא מסכימה ללכת לבית הספר וההורים שלי כול יום מכימים אותי מהמיתה כשהם ממש נועצים בי ציפורניים,ממש בכאבים ובכוח ולפעמים וכול יום בבית יש לנו ריבים בעיקר בבוקר לפני בית הספר ובערב,וההורים שלי ואני ממש רבים עד כדי מכות !
ואמא שלי לפעמים קוראת לי "כ.לבה ומטומ.תמת ואני מנסה תמיד לברוח מהבית !
להורים שלי לא אכפת שאני מרגישה ממש רע ואני גם עד עכשיו לקחתי ריספרידל
שזה כדור פסיכולוגי והכדור שלקחתי אותו בערך שנה לא עזר לי והרגשתי עדין רע אז החליפו לי את הכדור לכדור אחר,וגם מהריספרידל ממש השמנתי וכול הזמן ההורים שלי קוראים לי ש.מנה
וזה גורם לי לרצות עוד יותר למות ! אני לא יודעת מה לעשות כל הזמן רע לי בא לי להפסיק לחיות וזהו ! בבקשה תעזרו לי ! הפסיכיאטרית של הבית חולים איימה לאשפז אותי שוב ! עצוב לשמוע שכ"כ רע לך ואת רוצה למות:(
בטח נורא לא נעים לחיות עם ההרגשה הזו כל הזמן...
את מתארת כ"כ הרבה קושי וכאב,ואני שואלת את עצמי מה בעצם גורם לו?
בתור מישהי מהצד(ואת יכולה להתעצבן ולאמר שאני לא מבינה כלום,גם אני מרגישה ככה הרבה פעמים)אני יכולה לאמר לך שדווקא נראה שההורים שלך כן דואגים לך.
להורים יש מן פאק כזה,שהם פשוט לא מוכנים לקבל את העובדה שלילדים שלהם לא טוב.
הורים לא תמיד יודעים איך להתמודד עם הכאב של הילדים שלהם,אז הם מנסים 'לטאטא' אותו מתחת לשטיח,להתעלם ממנו,או להמשיך כרגיל.
זה לא כי הם לא אוהבים אותך.
גם העובדה שהם מקימים אותך בכוח לבית ספר מוכיחה שאת חשובה להם.
אני בטוחה שיהיה הרבה בלגאן ביחסים ביניכם,ואני בטוחה שהם לא תלית שכולה תכלת...
אני מבינה שאת נוטלת תרופות,אבל תרופות לא יספיקו כל זמן שקיימים דברים בינך לבין עצמך,ובינך לבין ההורים שלך שהם לא פתורים.
לא לגמרי הבנתי מההודעה שלך אם את בטיפול או לא,אבל נראה לי שיכול להיות מועיל להתחיל טיפול נפשי-אישי,או משפחתי ביחד עם ההורים.
תנסי לא להגיע למצב של אלימות עם ההורים שלך,ואם את רואה שזה קורה שוב,נראה לי שכדאי לשתף מישהו?
איפה את גרה?
אני מציעה לך לברר עם באזור המגורים שלך או בקרבתו יש מרכז של 'הפוך על הפוך'...
זה מן מרכז ייעוץ לבני נוער,מעוצב בסגנון של בית קפה.
ממש נחמד שם,יש גם מבוגרים שאפשר לדבר איתם,בני נוער בגיל שלך...
תוכלי למצוא שם חברים,ואוזן קשבת.
בהצלחה,ותשמרי על עצמך..
אני מבטיחה לך שאפשר להרגיש טוב,ליותר מחצי שעה...
לילה טוב. הגיל שלך מאד קשה, גם אני וכולם כנראה עברו אותו...
בבקשה תהיי חזקה, אני מאמינה, בלי לראות אותך שיש לך המון מה לתת...
שאת מתוקה וחכמה ואין לי ספק שיום אחד את תראי, שכל מה שקורה לך רק בנה אותך מבחינה פנימית, כדי שתדעי להתמודד עם כל מיני מצבים בחיים.
לפעמים אנחנו לא מבינים למה אי אפשר שהכל יהיה פשוט וחלק, שההורים יבינו אותנו
והבית יהיה החממה שתמיד חלמנו עליהם?
תשאלי פה את כל האנשים באתר, קשה לי להאמין שיש מישהו שראה אידיליה בבית שלו, כל אחד מגיע עם מטען שעם הזמן, אם לא מטפלים בו ולומדים לא לפחד ממנו, הוא הופך למכביד.
גם אני סבלתי נורא אבל היום אני לא מאשימה אף אחד, אני יודעת שכל מה שקרה איתי הוא באמת לטובתי, כמה שקשה אולי להגיד את זה או להסביר את זה.
הרצון האמיתי שלנו הוא לעשות טוב לעולם, זה מה שמחייה אותנו, אבל לא נוכל לעשות את הטוב הזה, עד שנכיר את עצמנו באמת, ולצערי, רק המלחמות בונות את הפנימיות החזקה שיודעת מי היא ולא מוכנה להתפשר על השאיפות שלה, שמחפשת דרך לאהוב למרות שאותה לא אהבו, שיודעת שהנתינה היא הקבלה האמיתית.
בבקשה תהיי חזקה, העולם זקוק לך, למרות שקשה לך אולי להאמין בזה כרגע.
שלך, נרקיס. שלום אני ממש צריכהעזרה,
אני בת 15 ואני מרגישה כרגע על הפנים
ולמה?
לאבא שלי קראו כל מיני דברים בחיים שגרמו לו להיות סגור תקשורתית,,
ז"א הוא כן מדבר וכן הכל אבל הוא ממש סגור עם עצמו והוא בדיכאון כזה,
ויש לו תכונות של חוש הומור ומנהיגות וזה ממש ההפך ממה שהו המצב אליו הוא נקלע.
בקיצור לפעמים בחיים שלי עצמי,
אני לא יודעת למה,
או שזה פסיכולוגי או שזה אמיתי\
אני מרגישה שאני חיקוי שלו, זה לא קורה בבית זה קורה בחחוץ ולפעמים!
ז"א לפעמים בבית אני מדברת איתו ומתעצבנת ברמות על זה שהוא כזה דיכאוני וסגור,
ואז שאני בכיתה למשל (אני שוב חוזרת, לפעמים) אניעושה בדיוק מה שההוא עושה!!
ויש לי כל כך מצפון ואני אומרת לעצמי: את לא סובלת שעושים לך את זה ,
ואת מתנהגת ככה בעצמך!!
מה יש לך? בכלל לא מתאים לך?
הדבר הזה גורם לי כל כך הרבה סבל והמון פעמים אני אוכלת על עצמי על זה,
ושואלת את עצמי: חבל שאני לא יכולה להייות מירי הרגילה בלי כל הבעיות המוזרות האלה, הטבעית והשמחה!!
בבקשה תעזרו לי לצאת מזה, אני עומדת לבכות כבר,
מה אני עושה?? שי ציון 17:33 21.10.10 מירי הי,
מכתבך נוגע ללב הן בשל הרגישות שאת מגלה לאביך, שעל אף קשייו הנוכחיים את מצליחה להבין את הגורמים לקשיים אלו ואף לראות את חלקיו היציבים והמרשימים. נדמה כי, את כואבת את כאביו של אביך שאילולא המצב אליו נקלע חייו היו קלים יותר וכך גם חייך, שכן יכולת להנות מאב תקשורתי ופתוח יותר. נדמה לי שבשונה מנקודת מבטך על אביך שרואה את הנסיבות שהובילו אותו למצבו הנוכחי, בכל הנוגע לעצמך את מחמירה יותר.
מנקודת המבט שלי ברור כי המצב בבית אינו קל (כפי שהזכרת בקשר עם אביך) ומשפיע על רגשותייך והתנהגותך. ייתכן, שאת מבטאת את רגשותייך בעיקר מחוץ לבית מתוך התחשבות במצב בבית וחוסר רצון להקשות על אביך מעבר למצבו. אולם, לבסוף רגשות אלו יוצאים מחוץ לבית כלפי הסביבה.
חלק במכתב שלא עולה באופן ישיר הוא השאלה "מה ירשתי מאבי", ואני מניח שעל אף שאת מציינת את החלקים הלא רצויים שירשת מאביך ככל הנראה טמון בך גם משהו מחלקיו החיוביים, כפי שהזכרת אותם.
מעבר לכך,את יכולה לפנות אל יועצת בית הספר או דמות עימה יש לך קשר פתוח ולקבל תמיכה, שעשוייה לסייע לך.
שי אני עוד מעט מסיים בית ספר ואני לבד כל הזמן.. נשארתי בלי חברים בכלל
אין לי מה לעשות אני כל הזמן בבית
אני בעצמי כבר לא יודע מה לעשות כי אף פעם לא שמתי לב לזה....
אני לא יודע אם זה קשור לפה או לא אבל פשוט הייתי חייב להוציא את זה איפשהוא ואין לי איפה
מה אני עושה??
תודה כול ראש השנה הזאת אני לבד"( ענבל שני 08:48 13.09.10 שלום לחסוי,
כמו שכתבו לך כאן, חגים, ובמיוחד כאלה שמסמנים הזמנה להתחלות חדשות מביאים איתם נטייה להתבודדות והתכנסות פנימית ומשפחתית, מה שפעמים רבות מציף מחשבות ורגשות קשים שהנחנו בצד, כדי לתפקד ביומיום.
כך שההרגשה הרעה קשורה אולי גם למה שהחג זימן. ואני לא רואה בכך רק עניין שלילי, אלא דווקא
בדיקה עצמית, וחיפוש כיצד למלא או לתקן את הרגשות הללו. הריקנות והחשש מפניה שאתה מתאר
יכולה להביא אותך לבדוק איך היית רוצה למלא את הזמן שלך בדברים שאתה בוחר, אוהב, רוצה.
עד עכשיו למדת וה"מה לעשות" הוכתב מבחוץ, עכשיו יש הזדמנות שאתה תכתיב לעצמך מה לעשות,
וזו אמנם משימה קשה ומאתגרת, אבל יכולה גם להיות מרגשת ומסקרנת - האם לבחור לעבוד? במה?
לבחור מתוך מודעות, או לחשוב במה אתה טוב ויכול לעשות אותו ואז לייצר אותו (שיעורים פרטיים, בייביסיטר לילדים/חיות, חלוקת פלאיירים, עבודה במסעדה ועוד). אפשר גם לחשוב על חוג שהייתי רוצה להשתתף בו ואולי דרכו להכיר אנשים. פורום שמאפשר היכרויות סביב נושא עניין מסויים, ועוד.
אם יש לאנשים פה בפורום רעיונות, אתם מוזמנים לכתוב. גם אני אשמח לשמוע.
אני מבינה שכעת מה שמטריד אותך זו הבדידות, אבל ברגע שתיכנס למסגרת חדשה, תוכל להכיר אנשים חדשים, ולהרגיש שוב שייך וחלק ממשהו.
נשמח אם תמשיך לכתוב כאן ולעדכן או לשאול שאלות (אותנו ,אבל בעצם את עצמך),
ענבל שני
פסיכולוגית קלינית מומחית שלום,
אני אגדיר את עצמי כחסוייה מכיוון שאני לא רוצה שידעו מי אני..
אני בת 12 מאשדוד !
יש לי חברה ''הכי טבה'' (כן בטח) שאני יקרא לה ל'
החברה הזאתי מכפישה אותי תמיד מול כולם.. היא בכלל לא חברה אמיתית.. אני מוצאת את עצמי כ ל הזמן פשוט תלוייה בה..
המצב התדרדר כאשר אחת הילדות המקובלות בשכווה שלנו עברה לגור לידה.. והם כל היום ביחד..
אז אני תמיד מפחדת שהם יהיו ביחד ואני לא ואז יתבצר מצב שהיא תיהיה הרבה יותר מקובלת ממני.. או שהיא והחברה שעברה לגור לידה יהיו החברות היכ טובות ואני ישאר לבדי.. כל הזמן זאת הייתה רק חששה !!
וכדי למנוע מזה לקרות הייתי פשוט מתקשרת כל 5 דקות במשך כל היום לבדטק מה חברה שלי עושה והאם היא אם החברה השנייה..
הייתי עושה הכל שהם לא יהיו ביחד.. ממש.. הייתי עוקבת אחריהם !
ועם הם היו נפגשות יישר הייתי ממציאה סיפור חשוב כדי שאני יוכל לבוא אלייה..
אתמול פשוט הרמתי ידיים.
כבר לא היה לי כוח לעסוק בזה היה רע לי נפשית אמרתי ''אני יקח לעצמי יום חופש רק להיום.. מה כבר יכול לקרות'' ? ואז מה שחששתי קרא !
החברה שעברה לגור ליד חברה שלי רבה אם החברה הכי טובה שלה ואז יתווצר מצב ש-ל' רוצה להיות חברה של הילדה המקובלת מהשכווה וגם הילדה המקובל מהשכווה רוצצה !!
ומה שקרה שהם עכשיו החברות הכי טובות..
וכשהיום התקשרתי בבוקר ל-ל' ליראות מה היא עושה זה היה ככה:
אני - ''מה קורה'' ?
היא - ''בסדר..''
אני - ''מתי קמת'' ?
היא - ''ב-10''
אני - ''אה... ... ... ... ... ... ... ו.... מה את מתכוונת לעשות היום''?
היא - ''ללכת לסוכה''
אני - ''של דודה שלך'' ?
היא - ''כן !''
אני - '' מה יש לך ? את עייפה או משהו כזה ''
היא - ''לא..''
אני - ''אז למה את מדברת ככה........ בלי חשק'' ?
היא - ''לא זה ל זה..''
אני - ''טוב ני צריכה ללכת''
היא - ''בייייייייייייי !''
וזהו.. אז עכשיו יוצא שאין לי אף חברה מלבדייה.. ואם אני ברוגז איתה.. אני בחיים לא יהיה מקובלת בחברה..
ותאמינו או לא ? אין עוד חברות מכל התיכון שרוצות להיות חברות שלי.. ענבל שני 17:29 26.09.10 שלום חסוייה,
הקשר עם אותה ל/ נשמע כמו קשר חד-צדדי, בו את רודפת אחריה ומנסה להנות מהזרקורים שמופנים כלפיה, בעוד את חוששת כל הזמן מאפשרות שהיא תנטוש, למעשה היא כבר נטשה והיא לא "שלך"
מה גם שהיחס שלה אלייך נשמע מאוד לא מקבל ואוהד.
נראה שאת מחפשת אחר מקובלות (הכל) אך נשארת עם לא-כלום. אולי כדאי לחפש אחרי קשרים אמיתיים יותר, הדדים יותר, בהם את תאהבי את האדם האחר ויאהבו אותך?
אם ככה, מדוע לא יצרת קשרים אחרים? את מרגישה שיש לך או אין לך מה לתת? שלא ירצו אותך?
או שמא את מחפשת רק אחר מקובלות כמו שהצעתי כאפשרות קודם?
אני מציעה לך לשים את הקשר עם ל' בצד, כפי שניסית לעשות מתישהו באחד הימים בהם נמנעת
מלרדוף אחריה, ולקחת בחשבון שהקשר-לא קשר הזה יסתיים, בעוד את מחפשת אחרי קשרים אחרים. האם חשבת על תנועת נוער? חוג? פעילות במתנ:"ס איזורי? היכרות של נוער בגילך דרך פורמים בעניינים מסויימים שמעסיקים אותך? יש הרבה דרכים להכיר שלא דרך איזור המגורים או בית הספר, ואני מציעה לך לנסות ליצור סוג אחר של קשרים, בהם מקובלות אינה המטרה אלא חברות אמת.
אני מאחלת לך בהצלחה עם החיפוש,
ענבל שני
פסיכולוגית קלינית מומחית שלום
אני בת 14 ולאחרונה יוצא לי יותר ויותר להיות מדוכאת, אבל זה בא בהתקפים ובפתאומיות, אני יכולה להיות מאושרת מאד ואז פתאום להיות מדוכאת סתם ככה בלי סיבה.
באחד מהתקפי הדיכאון כמעט התאבדתי אבל הפסקתי כדור אחד לפי שזה נהיה קטלני ואחרי זה הקאתי 4 ימים. אני לא יודעת למה, פשוט נמאס לי יותר ואני לא יכולה. אני פשוט מרגישה שאין סיבה לחיי שאני לא מועילה לאף אחד שאני לא שווה כלום ושאני מקולקלת.
עד לא מזמן חתכתי את עצמי במקומות שונים כדי להוציא את הכאב שבפנים וגם כי הרגשתי שמגיע לי בגלל שאני דפוקה (יש לי כל מיני בעיות גופניות וגם בגלל ההתנהגות והאופי שלי). אבל ההורים שלי עקבו אחרי השיחות שלי וגילו.
עכשיו שאני לא יכולה יותר לחתוך אני מרגישה שאני משתגעת, אני מרגישה חשופה ולא נשארה לי יותר פרטיות.
אני הולכת לפסיכולוגית אבל אני מרגישה שזה לא עוזר ואני רוצה להיות שמחה באמת אבל אני פשוט לא מצליחה. אני יודעת שאין לי בדיוק סיבה ממשית להיות עצובה וזה רק מדכא אותי יותר, אני כועסת על עצמי שאני ככה ושהמצב לא משתנה (אני ככה כבר שנה).
בנוסף לזה התחלתי לראות דמויות שחורות מדי פעם ברגעים לא צפויים, אני מרגישה שהן עוקבות אחרי ומחכות לי לפעמים הן גם קוראות לי. אני יודעת שזה בראש שלי אבל זה מפחיד אותי ואחרי שאני רואה אותן אני מאד לחוצה ומתחילה לנשום במהירות.
אני מבקשת מכם רק עצה או משהו כזה שיעזור לי להרגיש טוב יותר, תודה.
 RSS
פורום נוער במצוקה, תמיכה נפשית
|
|