רות הי,אפשר להבין את הרצון לשים בצד את הזיכרונות המכאיבים על מנת לאפשר מרחב של חופש פנימי לפעול, לבטוח וליצור קשרים בהם תחושי עצמך בטוחה ורצויה. האסוציאציה שעולה אצלי מצמד המילים "לשים בצד" זה לסגור בקופסא עמוק בתוך הנפש ולזרוק את המנעול לעולמי עד. אולי כך הזיכרון, הרגש, הכאב והחששות יעלמו ולא ישובו עוד. אולם, על פי רוב כשהנפש עוברת ארועים קשים ושמה אותם בצד, לא נוצרת חוויה של הקלה ואולי אפילו לעיתים החמרה, שכן יחד עם הזיכרון הנעול נוצר עולם פנימי עם חלקים מנותקים (סגורים) בתוכו שאפשר לדמות אותו לגוף עם איברים פנימיים שאינם מחוברים האחד לשני.
לכן, על פי רוב, על מנת לאפשר לך לבטוח וליצור חופש פנימי גדול לחוות קשרים שיהיה לך טוב בתוכם, הדרך היא דווקא לפתוח ולעבד את שאירע לך ולהבין ולהרגיש את משמעותם עבורך. בדרך זו החוויה הכואבת משתלבת עם הרבה חוויות נעימות יותר והיא נהיית נסבלת יותר ופחות שולטת ביכולת ליצור קשרים. תהליך זה אינו פשוט והוא מתבצע על פי רוב בחדר הטיפול עם איש מקצוע מתחום הנפש. למעשה, על רגל אחת ניסיתי להעביר לך מניסיוני את התהליך הנפשי שיכול לסייע לך ולאפשר לך לצאת לדרך בטוחה ובוטחת יותר. שי