פורום נוער במצוקה, תמיכה נפשית
בעיה

היי
בקרוב ימלאו לי 18, אני גר בעיר קטנה בצפון.
הבעיה שלי היא השעמום ששורר כאן. זאת עיר ללא מקומות בילוי ותעסוקה, ובגלל זה אני נורא משתעמם, רוב הזמן בבית ואין לי מה לעשות. אני מעדיף לרוב להיות עם עצמי מאשר עם חברים(אני דיי טיפוס שונה, לא דומה לכלל, כולם דיי מעדיפים את החומריות, השטחיות אבל אני מעדיף דברים קצת אחרים), לכן אין לי הרבה חברים. כל השנים ההורים שלי אמרו שזה לא בסדר שאין לי הרבה חברים וכתוצאה מכך גדלתי עם הרגשה שאני דפוק. אבל כשהתבגרתי הבנתי שאני מי שאני ואני לא צריך " להפוך את העור" שלי כדי שיהיו לי חברים(כמו שההורים שלי עושים), אני מבטא את מי שאני באמת, ואם אני שונה מהכלל ומעדיף להיות עם עצמי אז לא אכפת לי להראות את זה (פעם התביישתי להראות את הפגמים שלי אבל היום שבאמת לא אכפת לי שהם יתגלו). לאחרונה הייתי בדיכאון בגלל שהרגשתי שאף אחד לא באמת מסוגל להבין אותי ולהתחבר לנפש שלי.
כשאני מספר לאמא שלי על בעיה שמפריעה לי אני נתקל בביקורת או בצחוק מזלזל. בגלל זה כבר כמה שנים אני לא משתף אותה בכלום. רוב הזמן אני סגור בחדרי ומתרחק מההורים יותר ויותר. אני קרוב רק לאחים שלי.
לאמא שלי אכפת רק משני דברים- איך שהיא נראת וכסף.
היא מבזבזת אלפי שקלים על בגדים, נעליים תכשיטים יקרים וכל שאר הדברים האלה.
בעוד שלי יש זוגות מכנסיים מועטים ורוב החולצות שלי כבר נראות לא טוב(ישנות), יוצא שאני תמיד הולך עם אותם בגדים. כשאני מבקש מהם לקנות בגדים הם אומרים לי " יש לך מספיק, תפסיק לבזבז הרבה כסף" אבל הם אלה שמבזבזים הרבה על עצמם ומתקמצנים על הילדים שלהם.
מה אני עושה עם בעיית הביגוד? חשבתי לעבוד כדי לקנות לעצמי אבל בקושי יש מקומות עבודה כאן או שלא רוצים להעסיק בני נוער. איך אני אמצא עבודה?
בנוסף חשבתי על העבודה גם כדי להעסיק את עצמי ולשבור את השגרה המשעממת והנוראית הזו.