פורום התמודדות עם לחץ, פרידה, בגידה, פיטורין עמוד 12

מתנצלת שלא קראתי את כל ההודעות שלך, אבל מתוך מה שהבנתי מקריאה מהירה, זה שיש לך כל מיני התלבטויות לגבי מה שתעשי בעתיד.
רציתי לתת לך כמה טיפים לביטחון עצמי.
הרבה פעמים ההבדל בין הצלחה לכשלון נעוץ בביטחון העצמי שיש לנו.
אבל יש כאן משהו מענין, כדי להצליח, המפתח להצלחה טמון ב.... חוסר פחד מכשלון! כאשר לא פוחדים להכשל יכולים להצליח!
מה בעצם מונע מאתנו להמריא, להתנסות, ללכת בפול ספיד?< הפחד מהכשלון.
ברגע שאנו מחליטים שאנו לא פוחדים מכשלון, שזה בסדר להכשל, שאנחנו לא מתחייבים תמיד להצליח, שאנו לא מנסים להרשים את החברה מסביב, שטוב לנו עם עצמנו גם אם נכשל,
אזי אנו מתירים את הקשרים שתוקעים אותנו, ואנו מרגישים משוחררים.\
לכן השלב הראשון הוא לא לפחד להיכשל
אבל, השלב השני הוא לא לעשות דברים בלתי שקולים.
על אף שאנו לא פוחדים להיכשל, אנו מתייעצים, אנו בודקים את השטח, אנו מנסים בקטן לפני שהולכים בגדול, שאם נכשל, הנפילה לא תהיה כל כך כואבת.
לכן כאשר את רוצה להתנסות במשהו חדש, בדקי את השטח, שאלי את מי שכבר התנסה, שאלי מומחים, ואז תנסי בקטן, אף פעם אל תסכני דברים שכשלון יכול להפיל אותך.
כוונתי
אם את רוצה לפתח עסק, תשאלי את עצמך, כמה את יכולה להרשות לעצמך להפסיד? היינו האם את יכולה להפסיד אלף דולר, או חמישים אלף דולר, או משהו באמצע.
את לוקחת בחשבון שבהחלט יתכן שתכשלי, ואת מראש מחשבנת מה את מסוגלת לספוג, ועל פי זה את פועלת.
אז אם את פותחת עסק, ואת הגעת למסקנה שאם תפסידי עשרת אלפים שקלים העולם לא יתמוטט, אז מבררת אצל מומחים כיצד לעשות דברים, מה עושים ואיך ואז את קופצת למים.
ומכיון שהסכון שלקחת הוא בגדר היכולת שלך לספוג, את לא פוחדת להכשל, ממילא יש לך בטחון עצמי ואת ממריאה קדימה, ולא בודקת לראות מה כל 'הנשמות הטובות/ יש להן לומר, אלא בבטחון מתנסה במה שאת חושבת שאת טובה ואת מסוגלת להצליח.

את מזכירה לי, משפט שאמר הסיני צאנג מאוו......
"כול מסע של אלפי מאות קילומטרים, מתחיל בצעד אחד קטן"
מצד אחד את צודקת , שצריך ללכת בצעדים קטנים ובטוחים ולבדוק את השטח.
מצד שני , אני מאמינה שכול דבר שנעשה , שהיה בגדר בילתי יאומן, ולא נתפס , התחיל בתור חלום של מישהו.
מישהו שהעיז לדמיין משהו מעבר למציאות הקיימת , הלך עם כול הסיכונים עד הסוף .
למשל האדם הראשון שהלך על הירח, את העיתון מעריב היקימו כמה אנשים מאוד אמיצים,הם אומנם עבדו בידיעות אבל היה להם חלום , להקים עיתון משלהם, ומתחרה, בידיעות .
והם עשו את זה , באישון לילה, ותחת אפם של המנהלים שלהם.
אגב לגבי מה שכתבת על הכישלון , למדתי בפסיכולוגיה החברתית, שככול שיש יותר תחומים שהאדם עוסק בהם, אבל בתחומים שונים כמו יכולת יצירתית , ויכולות מסוגים שונים, זה עוזר בשעת כישלון ולא מוריד את הדימוי העצמי .
אני רויית נסיון בהתנסות בכישלון , בגלל ליקויי הלמידה ולצערי , ההורים שלי הם אנשים שדרושים, ומאוד שכלתנים . לא כמוני בת מזל סרטן שאומרים שהם אנשים שהרגש מאוד משפיע עלהם ועל הדרך שבה הם מתיחסים לעולם.
טוב , בכול מקרה פניתי שוב לאותה בחורה , והיא אמרה לי , שהיא מחפשת גנן , שינהל את המקום.
יש עוד אופ-ציה , לפתוח גן במבנה ,קיים אבל לא היכן שגן נמצא כרגע .
אני בכול מקרה אחפש , גם בתל אביב, גם בחיפה ,וגם בירושלים , גנים להיות שכירה בהם, וככה
אחילט איפה לגור.רועי צודק כשכתב לי, שרק אני יכולה לבחוןר ,, כי רק אני צריכה לשאת בתוצאות.
דרך אגב גיליתי היום שיש לי ביטחון עצמי , כי היום בסוף השיעור , או יותר נכון 3 דקות ליפני סיום השיעור , המנחה אמרה שיש עוד כמה דקות , לסעיום השיעור אבל היא מתנצלת ורוצה לסיים את הההסבר , ולכן השיעור יתארך טיפה.
אבל איך שהיא סיימה להגיד את המשפט , והמשיכה להסביר אנשים כבר התחילו , לארוז את החפצים שלהם, ולדבר בינם לבין עצמם.
ורק השורה הראשנה השיבה למה שהיא אמרה , המסכנה , אנשים חסרי כבוד , פשוט התעלמו ממנה . ואז אני הסתובבתי ואמרתי בקרול רם סליחה סליחה אפשר בבקשה לתת קצת כבוד למנחה שעומדת ליפנכם, ומדברת?
לא יודעת מאיפה הכוחות ,זה קורה לי ,בעיקר כאשר אני רואה שיש אי צדק ., ובדרך כלל אני משתדלת לא להתבלט , ולא לדבר בשיעורים בגלל שאני מתביישת.
יאללה שיגעתי לך את המוח אז לילה טוב ותודה על העצה , על החיזוקר שהייתי כול כך זקוקה לו.

אבל חושבת שלא כולם בנויים לבניית עסק עצמאי.

וכמובן שאלו החיים של יעל והיא עושה את הבחירות שלה.

אני חושבת שיעל צריכה להישאר ממוקדת כרגע בנושא אחד,ולא להתפזר על מגוון תחומים.

להשקיע את רוב מרצה בלימודים שלה כרגע זה הכי חשוב.

עבודות עם ילדים אף פעם לא חסר , היא לא צריכה לדאוג מהבחינה הזו. (גם כאשר הגן בו היא עובדת יסגר).

אחרי שהיא תסיים ללמוד יהיו לה יותר אפשרויות תעסוקה.
בכל מקרה, הטיפול יוכל לסייע לה למצוא כוון ומשמעות .

את צודקת וגם אני חולקת על דעתך .
מצד אחד הלימודים מקדמים אותי, ביעקר מבחינת השכלה רחבה , ומעעניין לי מאוד . אבל מצד שני .....
יקרה נס אם אסיים את התואר מחכה לי עוד סטיסטיקה א ,סטיסטיקה ב , ריגרסיה , פיזיולגית ששמעתי שזה קשה, קוגנטיבית , לשפר ציון במבוא אמ אמ אמ רננה בקרוב אני אצלך, לקבל פטור מאנגלית , ועוד ועוד
ועדיין אין מי שישלם לי חשבונות, שכר דירה וכול הדברים שכלולים
חשבתי שאתרחק מהמחשה לאיחזה שנ אבל.....
לילה טוב

איני כותבת את ההודעה הזו כדי לריב ואני מקווה מאד שתקראו אותה ממקום נכון.

יעל- אין לי שום בעיה שאת כותבת גם פה וגם בפורום "שלנו", אבל כן יש לי בעיה שאת מערבבת ביניהם וכותבת פה את שמי!
זה הפרה של כל רמות הפרטיות.
הרי לא היית רוצה שאכתוב כאן את שמך משם, נכון? אז אני מצפה שגם לא תשתמשי בשמי כאן.
אם יש לך מה לומר לי, את מוזמנת לומר לי את זה שם, אבל אני ממש מבקשת ממך שלא תערבבי בין הפורומים.
לכל אחד יש את הזכות איפה הוא רוצה ששמו יופיע וכן את היכולת להיכנס בכינויים שונים שמתאימים לו לאותו הפורום אליו הוא נכנס (לדוגמא- לי יש 3 כינויים ב3 פורומים שונים).
חלק מזה, זה כי איני רוצה שאנשים מפורום אחד יזהו אותי בפורום שני, וחלק מזה זה שכל כינוי הוא צד אחר בי שאני בוחרת להביא למערכת הוירטואלית.

אני חושבת שאת קצת מבלבלת...
רועי פתח פורום חדש, ברכותיי ואיחוליי להצלחה, אבל זה לא "המשך" של הפורום שלנו.
כל פורום עומד בפני עצמו ואני ממש מבקשת ממך שלא תכניסי אותי, בשמי או במעשיי, לפורום הנוכחי.

שירה- געגעתי!

רועי- שוב, הצלחה ושגשוג. אנא ממך הקפד שלא יהיו ערבובים... תודה! :)

רק טוב ואור
וחג שמח,
אני.

ציירת אותי מפלצת... אז לשם ההבהרה-
אין לי כל בעיה שאת כותבת פה, אני שמחה שאת מוצאת את רועי ואת הפורום הזה כמקור תמיכה!
יש לי בעיה כשאת מפנה בדם יזע ודמעות אנשים מהפורום שלנו לכאן...
אני מכבדת את המרחב הזה ומאחלת לו התקדמות ופריחה,
כל שביקשתי הוא רק שתכבדי את המרחב שלנו...

יום מקסים.

אני לא יודעת כול כך איך להגיב להודעתך, וגם לא חושבת שזב המקום המתאים .
בכול מקרה תהיהי בטוחה שלא אזכיר את שמך פה, אם זה גורם לך לאי נחת.
בנוסף לא חושבת שהצגתי מישהו כמפלצת , אני חושבת שצריך לקחת דברים בפורפורציה הנכונה.
הכי קרוב למפצלת תיראתי את המנחה שלי ,(שלצערי אצתרך כנראה לראות אולי מחר במסדרונות האו"פ)וגם זה היה בעדינות .
מעניין אותי לדעת , למה לדעתך , זה שאני מנסה "ביגע" "דם "ודמעות" להפנות לכאן אנשים ,למה לדעתך זה מהווה איום על מישהו ,משהו..................??????????
אני לא מנסה להפנות אף אחד לאפ מקום , לא למדתי להיות שוטרת תנועה עדיין, ואין לי עניין מלבד
לסיים את חיי בשקט
תאמיני לי , רק לסיים את ממ"ן 13 14 ולהנות מהילדים בגן.(הכי קרוב למה שתיארת , בגן אני לעיתים קרובות לצערי על תקן שופטת .)
הנה הסבר של ילד בן 3 וחצי למה הילד השני בוכה. אגוצנטריות? לא בטוחה
1 "הרגל שלי הגיע" בטעות" לראש של נימרוד"
"2 "מיכאל נתן לי המריצה ,נשכב על החול והתחיל לבכות אה לא התבלבלתי זה אפר "
סליחה רגע של שפיות , היה ,עבר
חבל שלא נתנת לי את האיי מייל שלך, שאכתוב לך את כול זה במייל שלך . ושוב, הבטחה שלי לא אכתוב את שמך
לרנננה ורועי ,
אני מתנצלת שהבאתי לכאן צדידם לא נעימים מהפורום השני .
זאת לא היתה כוונתי, אני מוכנה לספוג אבל אני חושבת שזה לא פייר שאחרים צריכים לסבול מזה.

אני מסכים שאין צורך לערבב בין הפורומים השונים. הפורום הזה עומד בפני עצמו והוא שונה באופיו ובמטרותיו מהפורום בו חלקכם הכרתם אותי. גם אם ישנם משברים שקשורים בסיטואציות שקו בפורומים אחרים אפשר להתייחס אליהם באופן כללי ובלי לנקוב בשמות.

רועי

שיר ,קבלי את ההתנצלותי הכנה , לא היתה לי כול כוונה לפגוע בך .
וזה לא היה במקום להזכיר את שמך.
וגם רועי , קבל את התנצלותי על כך שעירבתי אותך בבלאגן , ואני מאמינה שזה לא הכי נעים לקרוא גם מצידך את מה שכתבתי.
טוב כול מילה נוספת מיותרת ועדיף לי לשתוק עכשיו
חג שמייח
יעל

מאוד חורה לי לראות כאן את שמי הוירטואלי מהפורום ההוא, מה אמרתי או מה כתבתי שם
ליעל מהאו"פ או לכל אחד אחר אם וכאשר.
אשמח מאוד אם תהיה הקפדה על הפרדה מוחלטת גם מצד הממונים כאן..
כל מצב אחר אינו תקין ועושה עוול לכל הנוגעים בדבר.

רועי, בהצלחה בדרכך החדשה, להתראות.

רק אפשר לחשוב , שישבתי כאן שעות על שעות וכתבתי שמות של אנשים
לא אזכיר יותר שום ש/ם של אפ אחד, וניראה לי שעדיף לי קצת לנוח מנהמילה הכתובה.
טוב נו עד מחר......

חסרה מילה,
בקטע שכתבתי, שלא קראתי את התיאור שנתת עליהן, רציתי לומר שאם תארת אותן כמפלצות, אני לא מאשימה אותך, לא יודעת איך שתארת אותן כי לא קראתי, כנראה מחקו את זה, אבל ההתנהגות שלהן היא מפלצתית לחלוטין
ורועי, לדעתי אתה טועה בהחלט שאתה נותן להן להפחיד אותך

שים עליהן פס, אל תגיב אליהן, אל תענה להן, הן לא שוות תשובה, ההתנהגות המגעילה שלהן צריכה או להתקבל באדישות מוחלטת ובלי תגובה, או לחסום אותן, אך דבר אחד ברור וודאי אסור להן להשתלט כאן הפורום, אסור להן להטיל את הפחד הנוראי שהן מטילות שם, אסור לתת להן לסתום כאן את הפיות.
אם מחקת הודעות של יעל רק בגלל התגובה שלהן, לדעתי אתה צריך ללכת טיפה לטיפול, כדי לקבל יותר בטחון עצמי, לדעת איך לעמוד בפני אלו שרומסים ודורסים! כניעה זו לא דרך! התקפלות זו לא דרך! לא עם נשים שכאלו.

שום הודעה שעסקה באדם כזה או אחר לא נמחקה. אני מבקש מכולם להיצמד לנושאי הפורום ולכבד את בקשתי ליצירת פורום מקצועי לשאלות ותשובות בנושאי משבר, ותו לא.

שמחה לשמוע, פשוט חששתי
וכן, בהחלט צריכים להיצמד לנושאי הפורום
אבל אסור בשום אופן להכנע לטרור, וזה חייב להיות בתשתית של הפורום, לא יתכן שיפחדו כאן לכתוב דברים, שמא יאיימו עליהם חייזרים מפורומים אחרים.
זה כל מה שבקשתי לומר,
ומה לעשות, אני לא פוחדת לומר את זה בקול רם וצלול!
ההשתנפנות של כולם כבר די מעצבנת אותי!
אז זהו, אני חושבת שהדברים ברורים, ואין צורך לדוש בהם יותר, ואני מקווה שאילו שאליהם ועליהם כתבתי, יקבלו את המסר, ויבינו שעד כאן, ותו לאו~
ושיהיה לך לילה טוב וחנוכה שמח

וגם לי יעל מאוד יקרה.


תראי, אני מבינה באיזשהו מקום את הכעס שלך , שגם היה קיים בי באותה העת בגלל כל מה שקרה,
אבל עכשיו יש שני פורומים שהם די שונים במהותם זה מזה , וכל אחד יכול לכתוב איפה שהוא רוצה.

לגבי שלוש הבחורות שציינת.
אני חושבת שזה לא לעניין הדרך שבה חדרת וחיטטת בנבכי נפשן והכפשת אותן.
הן ישבו בפורום השני וכתבו פוסטים אישיים שמתארים את הבעיות שלהן , את החולשות ואת הכאבים שלהן , והדבר האחרון שהן רצו לקבל זה תגובה מתנשאת ושיפוטית לדרך שבה הן מנהלות את חייהן.
(לעיתים שאני כועסת אני גם עשויה להגיב בצורה חטטנית ושיפוטית, אבל אני גם משתדלת מאוד להמנע מכך).

תראי, כולנו אנשים רגישים עם בעיות ורובנו נמצאים בטיפול .
את לא יותר טובה מהן וגם אני לא יותר טובה ממך או מהן.
לכל אחד יש את הקשיים ואת הרגישויות שלו אחרת לא היינו כותבים לא פה ולא שם.

אז אני חושבת שיעל הבינה שזה לא המקום לכתוב פה על הפורום השני ובפורום השני לא מומלץ לכתוב על הפורום הזה .
וכל אחד יכול לכתוב היכן שהוא רוצה כל עוד זה משרת את מטרת הפורום שבו הוא כותב.
.

בברכת חג שמח
שירה

ההתפרצויות של פרימה דונה עליה, היו מתחת לכל ביקורות
האיומים החוזרים ונישנים של דונה, שמי שלא ישמע בקולה היא תלשין אותו להנהלה כבר העלו ריח מכאן ועד הונלולו
לכן הן צריכות לדעת שלכל אחד יש את הרגישויות שלו
שגם ליעל יש דם
גם לה יש רגשות
ואי אפשר לרמוס אותה, היא לא ג'וק,
וכן, יש אנשים שיש רק שפה אחת שהן מבינים, וכל שפה אחרת לא מדברת אליהן,
ותנסי לדבר אל ההגיון שלהן, ותעדיפי לדבר אל הקיר
אז ברגע שהן תבנה, שההתנהגות שלהן תהייה בומרנג, הן תזהרנה, הן תבנה שליעל יש הגנה, ואני לא אתן שכך ירמסו אותה.
זה כל מה שרציתי שהן תדענה, לעשות סוף לכוחניות של הבנות הללו.
עם כל הכבוד, לכל אחד יתיחסו בדרך שהוא מתיחס לאחרים
וכבר שבועות ארוכים שהן רומסות אותה, אין פוצה פה ומצפצף, ולכן, אחרי שתי התגובות החצופות שלהן, הן בפורום הזה והן בפורום השני, הרגשתי, שעד כאן, ולא יותר, ונעשה לכל הדבר הזה סוף.
ואני מתכוונת לכל מילה שאני אומרת!
מבינה אותך, כל אחד לא רוצה להיות חשוף לכך שידרכו לו על היבלות, אבל כמים הפנים אל הפנים, מי שלא יפנים שגם לאחרים יש רגשות, שיקח בחשבון שהוא עלול להפגע
לדעתי, הענין מיצה את עצמו, אין לי ספק שהן הבינו בדיוק לאן נושבת הרוח, והן למדו את הלקח, ואני לא חשובת שההשתלחויות שלוחות הרסן שלהן תמשכנה, לכן לא כדאי להמשיך להטיז רעל, וכדאי להמשיך הלאה בפורום.

וגם לי יעל מאוד יקרה.


תראי, אני מבינה באיזשהו מקום את הכעס שלך , שגם היה קיים בי באותה העת בגלל כל מה שקרה,
אבל עכשיו יש שני פורומים שהם די שונים במהותם זה מזה , וכל אחד יכול לכתוב איפה שהוא רוצה.

לגבי שלוש הבחורות שציינת.
אני חושבת שזה לא לעניין הדרך שבה חדרת וחיטטת בנבכי נפשן והכפשת אותן.
הן ישבו בפורום השני וכתבו פוסטים אישיים שמתארים את הבעיות שלהן , את החולשות ואת הכאבים שלהן , והדבר האחרון שהן רצו לקבל זה תגובה מתנשאת ושיפוטית לדרך שבה הן מנהלות את חייהן.
(לעיתים שאני כועסת אני גם עשויה להגיב בצורה חטטנית ושיפוטית, אבל אני גם משתדלת מאוד להמנע מכך).

תראי, כולנו אנשים רגישים עם בעיות ורובנו נמצאים בטיפול .
את לא יותר טובה מהן וגם אני לא יותר טובה ממך או מהן.
לכל אחד יש את הקשיים ואת הרגישויות שלו אחרת לא היינו כותבים לא פה ולא שם.

אז אני חושבת שיעל הבינה שזה לא המקום לכתוב פה על הפורום השני ובפורום השני לא מומלץ לכתוב על הפורום הזה .
וכל אחד יכול לכתוב היכן שהוא רוצה כל עוד זה משרת את מטרת הפורום שבו הוא כותב.
.

בברכת חג שמח
שירה

סליחה יש למישהו פתק החלפה לחיים האלו?
קוראים לי יעל אני גרה בירושלים ואתם מוזמנים להבקר אותי בבית הקברות בכניסה לעיר
רועי ורננה
שוב אני מתנצלת על כול הבאלגאן, כמו שאומרים סוף מעשה , במחשבה תחילה . וכוונתי היתה לעזור לכם , לפרסם ולקדם את הפורום,לא יודעת , יצא לי קווץ
לא יודעת מה לחשוב או לכתוב על שנעשה פה , יש לי כול מיני מחשבות , אבל אשמור אותן לעצמי, כי עשיתי מספיק נזק.

מישהי
תודה מקרב לב לך על העידוד והתמיכה ,!!!!!!

שקשורים לנושא

ותעשי מה שטוב עבורך
ואין לך שום צורך לפחד או להתקפל לפני מישהו! אל תדאגי, לא נתן כאן שירמסו אותך, את לא צריכה לפחוד מהטרור שלהן

אם אני אראה שאתן ממשיכות ברדיפה שלכן את יעל - למה צריך כינוי, אני אעשה בדיוק את מה שאמרתי, פשוט אאסוף לינקים להודעות שלכן עצמכן ואפרסם אותן, תאמינו לי שזה לא יעשה לכן טוב.
וכן, יש לי חדשות בשבילכן, זה לגטימי לחלוטין, וחוקי לתת לינקים על דברים שנכתבו ברשת, אז לא יהיה לכן בדיוק במה לאיים עלי.
לכן אני מבקשת מכן, רדו ממנה, ורדו קומפלט, כי אני אשים לזה סוף, לרדיפה שלכן אותה.
וכן, גם אם תרדפו אותה, בפורום השני גם אז אני אצא להגן עליה, לא אעבור על כך בשתיקה על הרמיסה הזו.
אז לטובתכן כדאי, שפשוט, תרדו ממנה, אתן יכולות להפסיק להגיב אליה, להתעלם ממנה, אבל אתן לא תמשכנה כך לרמוס אותה!

אני עושה.
שכן כבר פניתי לכל מי שצריך, על מנת שיטפלו בהודעות לשון הרע שלך.

בהצלחה!

זה כל כך מפחיד אותי, בואי תפני למשטרה, תגישי תלונה, זה ממש ממש מדאיג אותי!
ופתאום קוראים לך סימונה, זה גם מענין, מאיפה הגיע הניק הזה לכאן? חוששת להגיע עם הניק השני שלך?
אז זהו! תמו ימי הטרור שלכן כאן, אתן לא תפחידו יותר כותבים, אתן לא תשתלטנה ולא תתלנה פחד ואיומים כאן על כותבים, שזה יהיה ברור לך ולחברות שלך!
ואדרבא, תפנינה לכל מי שאתן רוצות, תעשינה כל מה שאתן רוצות, אבל שיהיה ברור, תמה התקופה שתחילו את חיתתכן על כותבים!
שזה יהיה ברור לכן לחלוטין!

אני עושה.
שכן כבר פניתי לכל מי שצריך, על מנת שיטפלו בהודעות לשון הרע שלך.

בהצלחה!

חג חנוכה שמייח ( כמו שילד מהגן שאני עובדת בו נוהג להגיד)
שיהיה לכם אור בלב , למשפחות שלכם ולאנשים סביבכם. מאחלת הרבה סיפוק מהעבודה שלכם,באוניברסיטה הפתוחה ,ובטיפול הפרטני. ובתקווה שהפורום הזה, יהיה מוצף בהודעות.
אתם מוזמנים לגן שבו אני עובדת ,ביום ג לראות איך אני מביכה את עצנמי בהצגה שהגננות יעשו
להורים ולילדים
ועכשיו השאלה .....


בסוף השנה באוגוסט הגן שאני עובדת בו עומגד להיסגר ,בגלל שהגגנת שהיקימה את הגן, יוצאת לפנסיה, ועוברת לגור בתל אביב עם הקבוצה שלה ,של הבבא מהאר (הגורו שלה )
אני ממאמינה ,שבעוד כמה שבועות אני אצטתרך להתחיל לחפש עבודה , ואני מאמינה שזו לא תהיה תקופה קלה.
זה כמו להיות מובטל , ללכת לראיונות עבודה , מאחד לשני, לנסות "למכור את עצמי " ולהגיד על עצמי כמה אני טובה עם ילדים , ואני שונאת שונאת לעשות את זה .
זה בטוח תהיה תקופה לא קלה , למרות שיש עוד אופציה , שהגן הנוחכי ימשיך עם הגננות הקיימות .
אבל ניסתי לדבר עם הגננות האחרות ולנסות לגבש קבוצה וזה לא קל.
פניתי לאחת הגננות שהיא תהיה הנמנהלת
חבל לי, כי לגן הזה יש פוטנציאל ענקי , זה בית ענק עם גינה ואפילו כר דשא , יש זרימה של ילדים מגן אחר,של ילדים יותר צעירים, והילדים בגן חמודים!!!!!!!!!!!
מה לעשות ? מאיפה אפשר לשואוןב כוחות ? מה כלום שיש לי? בקוש/י אני מחזיקה את עצמי,אז להוביל מהלך כזה , או לחפש עבודה ?
אם זה מפריע מה שאני כותבת אשמח שתגידו לי כי החשש שלי הוא, שרועי יתחרט שנתן לי את הלינק
שבת שלום
יעל

בגלל שזוהי תחילתה של דרך חדשה בחיים , אני חושבת לעבור מהעיר שבו שאני גרה
או לחיפה ,שבה אפ פעם עוד לא גרתי, או לתל אביב שבה גרתי זמן מה
איך אפשר להחליט החלטה כול כך גורלית? קשה לי .

היי יעל
אין ספק שהתמודדות חיפושים אחרי עבודה חדשה יכולה להיות לא קלה ולתבוע הרבה משאבים, פיזיים ורגשיים. מאידך, כפי שציינת, גם הקמה של גן, כמעט יש מאין, היא לא דבר פשוט והיא תדרוש הרבה השקעה ומאמץ. מן הסתם אנחנו לא יכולים להחליט בשבילך, גם לא בעניין שינוי מקום המגורים, משום שאת מכירה את עצמך טוב יותר מאיתנו ואת זו שתצטרכי בסופו של דבר לחיות עם החלטות שתעשי, לטוב ולרע. אני יכול רק לומר, בהקשר להודעה קודמת שכתבת כאן, שאם התור שלך לטיפול מתמשך ומתמשך כדאי לך לברר היכן הדברים עומדים, ובמידה ולא נראה שתורך יגיע בזמן הקרוב, לשקול לפנות לטיפול באופן פרטי או דרך קופ"ח. בטיפול תוכלי לשקול באופן מעמיק את האפשרויות העומדות בפנייך וכן להתמלא ביותר כוחות כדי שתוכלי "להחזיק את עצמך". כמובן שאת מוזמנת להמשיך וליהעזר בנו במידת הצורך, בלי רגשות אשמה.

רועי

את מה שהצעת לי לעשות .
באמת כדאי להשקיע בטיפול גם אם הוא לא מסובסד מהמדינה

רועי, איזה כיף לקרוא שוב את התגובות שלך , שמחממות את הלב ...זה היה חסר לי מאוד!

ליעל,

לפני שאת מתחילה טיפול ממליצה לך לקרוא את הספר של דרור גרין "הטיפול הנפשי מדריך למשתמש" .זה יעזור לך להבין יותר לקראת מה את הולכת , כי כל הנושא הזה של בריאות הנפש הוא נושא מאוד מסובך.

והנה תמצות של מה שהוא כותב שם :

רוב האנשים לא יודעים מה ההבדל בין פסיכותרפיה לבין פסיכיטריה.
הם חושבים שהפסיכולוגים באמת יכולים לרפא את הנפש של המטופל.
הרי טיפול נפשי הוא לא נוסחת קסמים שפותר בעיות.
הפסיכיטר – לא מרפא את הנפש אלא מעלים את הסימפטומים באמצעות תרופות.
הפסיכולוג – לא מרפא את הנפש , אלא מקל על המטופל באמצעות הקשבה, אמפטיה .

הטיפול הנפשי למעשה יוצר מסגרת בטוחה שמאפשרת לנו להתבונן אל תוך הנפש שלנו . הפסיכולוג אמור לסייע למטופל לגלות את הכוחות הגלומים לו, ולסייע לו לעזור לעצמו.

בשורה התחתונה – כל אחד ואחד מאיתנו הוא רופא הנפש של עצמו ובעזרת המטפל הנכון שסומכים עליו ניתן לזהות באילו כלים אנו יכולים לשפר את חיינו.

והכי חשוב זה למצוא את המטפל שמתאים לך .

אז בהצלחה מתוקה!

ובלי קשר - ממליצה גם על הספר שלו פרויד נגד דורה...
וגם על ספרי הילדים שלו.

שיהיה שבוע טוב נטול סערות תרתי משמע :)

יצא לי לחשוב על כל עניין התוקפנות ברשת ובכלל.
ואני פשוט חושבת שזה לא קשור רק לרשת , אלא בכלל בין אנשים שנמצאים בקבוצה סגורה (אם יצא לך לראות למשל תכנית אחת או שתיים של ה"אח הגדול" :( ).
בקבוצה, יש נטייה לותר על האחריות האישית וכתוצאה מכך רמת התוקפנות זה כלפי זה עולה.
את תראי שגם אנשים שהם סובלניים ,בעלי יכולת הקשבה ואמפטיה לאחר עשויים להיות תוקפניים כשהם נמצאים בתוך קבוצה סגורה.
ברגע שמישהו מגיב לך בצורה תוקפנית אז גם את עשויה להגיב לו כתוצאה מכך בצורה קשה.
מה שמעורר למעשה את התוקפנות היא החרדה .
נראה לי שאם היית מתכתבת עם מי שתקפה אותך באופן אישי , היית עשויה לגלות שבקשר של אחד על אחד, שהוא יחסית מוגן יותר , היא היתה מתרככת ומוותרת על התוקפנות והיתה יכולה להיות הרבה יותר נעימה כלפייך (אני מקווה לפחות).
זוהי הסיבה שאני באופן אישי מעדיפה טיפול אחד על אחד ולא טיפול בקבוצה .

שוב שבוע טוב!

אני אקצר מאוד בתשובתי כי אני עייפה מאוד . למרות שישינתי חופשי 12 וחצי שעות מאתמול להיום
לגבי ההודעה הראשונה תודה על ההמלצה ,על הספר .
אני תמיד שמחה להמלצות על ספרים
אני חולקת עם מה שהוא כתב, למרות שקטונתי , כולה אני בקושי בתור ראשון .
אני לא יודעת לגבי פסיכיאטריה , אבל לעינות דעתי הוא קצת מזלזל בדרכי הטיפול של הפסיכולוג.
ממה שלמדתי קצת זה ממש לא מסתכם ,בהקשבה ואפתיה . אלה בגישות שונות שעומדות מאחרוהן הרבה מחשבה.
אם הבנתי נכון הוא בא להראות שהטיפול הוא לא מרפא מהשורש ,אלה רק "תרופה " שמקלה , אבל זה ממש לא כך , ויש לי כבוד למי שהתקבל לתואר שני בפסיכולוגיה .
קשה לי להסביר את דבריי על רגל אחת . כי גם אני ,למדתי את זה על קצה המזלג,
אופ לא יודעת למה שמתי דגש על זה ,
לךגבי האלימות ברשת
לפי דעתי שהשוואה לאנשים שחיים ביחד באותו הבית ,היא בחצייה מדויק
מניסיון שיש לי בחיים, ועם מגורים בקומונה עם 25 חברים
אניח ממש גמורה אז רק אומר שאת צודקת בדברייך .
וזה אחד החסרונות שיש באינטרנט , כשלא מכירם פנים אל פנים, ניראה לי שיש יותר חופש בכתיבה
בתגובות כלפי אנשים אחרים . ומרשים לעצמו ,לכתוב דברים קשים לפעמים , כי לא צריך להתעמת עם האדם פנים מול פנים,.
ולכן כול כך עצוב לי , כאשר מעליבים מישהו בפורום שכזה , מאחורי השם , יש עולם ומלואו , תקוות ושאיפות , עצבות ושימחה ,הורים, אחים או אחיות , והרבה רגשות .
אני יודעת שלאמילי ברונטה יש את כול זה ולכן עצרתי את הגלגל.
מניסיון שיש לי הדרך הכי טובה להתמודד עם תוקפנות היא דווא בשקט , ובנועם .
דווקא כשמישהו צועק ותוקפני אליי ,אני מנסה לדבר איותו בשקט , ולא להוכיח את צידקתי .
כי בשעת כעס, אני מאמינה שזו שיחה של חרשים .
מחר אמשיך לאיימיל האישי שלך ץ
בי יעל ולילה טוב

ראשית, אני שמח שהצלחתי לגרום לשתיכן לחייך :)

אני מסכים עם האמירה של יעל שטיפול פסיכולוגי הוא יותר מאשר "הקשבה" או אפילו "אמפתיה" (למרות שיש לפחות גישה אחת שטוענת שאמפתיה היא הכלי המרכזי של המטפל). שירה- אני בטוח שגם על סמך נסיונך האישי, את יכולה להבין שטיפול הוא דבר מורכב, עם הרבה רבדים שהם מעבר להקשבה גרידא, אם לא כן- היינו יכולים להיעזר רק בחברים שלנו לצורך פתרון מצוקות נפשיות.

רועי

אשמח לקבל ממך המלצות לספרים בנואים אלו.
מעבר למאמרים שאני קוראת באינטרנט, שליעיתים כתוב ברמה גבוהה ויבשה .
הלימודים שלי בעבר ,פתח לי צוהר לעולם מעניין שלא ניראנ לי שאגיע אילו , הכוונה שלי ללמוד את הנושא באוניברסיטה, תואר שני.
קראתי כמה ספרים
פרויד וממשיכיו , ספר של הפרום , לא זוכרת שאת שמו רק זכור לי משו של אהבה ניראה לי ערך של אהבה , כמה ספרים על פרויד, וכמה ספרים שהוא כתב בעצמו, מישחק ומציאות , ועוד אחד שאני לא זוכרת את שמו.
אני ממש תולעת ספרים והנושא מעניין אותי . אשמח להמלצה על ספר שכתב קוהוט , אם יש כזה
בכול מקרה רק אם זה מתאפשר לך
תודה יעל הסקרנית

ספר מומלץ של קוהוט הוא "כיצד מרפאת האנליזה?", אם כי מדובר בספר מקצועי ודחוס מאוד. ספר כללי וקריא יותר הוא "פרויד ומעבר לו" של מיטשל ובלאק שסוקר את רעיונותיהם של תיאורטיקנים רבים.

על הספר "פרויד ומעבר לו" שמעיתי , אך טרם רכשתי .
גם את הספר של חנה סגל , על מלאניי קליין עוד לא רכשתי. למרות שמלאני קליין גרמה לי קשיים רבים בבחינה של אישיות תאוריה ומחקר.
לגבי גון מיטשיל ניראה מעניין לקרוא את הגישה שלו כי לפי הבנתי הוא לקח את כול הגישות של הפסיכואנליזה, וניזסה ליישם אותם כגישה אחת . ככה לפחותנ הבנתי
אבל זה היה ממזמן ויש לי ליקויי למידהלקחת הכול בבקשה בערבון מוגבל
גם קראתי מאמרים פה ושם

מורכב, עם הרבה רבדים שהם מעבר להקשבה גרידא.

כנראה שלא הייתי לגמרי ברורה והייתי צריכה לפרט יותר כשכתבתי "בעזרת המטפל הנכון שסומכים עליו ניתן לזהות באילו כלים אנו יכולים לשפר את חיינו".
כי מרכז הטיפול מבחינתי הוא הקשר שאת יוצרת עם המטפל . שזהו קשר מאוד מיוחד שמתקיים רק במסגרת המפגש השבועי בינכם. וגם דרור גרין כותב על כך בספרו עד כמה חשוב הקשר בין המטפל למטופל להצלחת הטיפול.

דמות המטפל היא לא דמות אנושית מציאותית של בן זוג ואפילו לא של הורה .
זהו מישהו שמוכן לקבל אותך באמפטיה אין סופית , מקשיב לך ללא לאות , מעניק לך תמיכה , עוזר לך לגלות את הכוחות הגלומים בך ומסייע לך לעזור לעצמך. והוא כל הזמן עומד לצידך , ללא העברת ביקורת, כעס או פגיעה בך.
זהו בעצם שחזור או תיקון של דמות הורית אידיאלית שמאפשר לבחון את הפגיעה בילדות.
כי חלק מהתהליך הטיפולי הוא היכולת להתמודד עם "ההעברה" .

והתנאי ההכרחי להצלחת הטיפול מבחינתי זה אם וכאשר אדם מסיים את הטיפול שלו, המטפל נשאר בתוכו כמטפל פנימי, כלומר ממשיך לתמוך בו באופן מטאפורי. וברגעים של קושי יהיה בתוכו קול שיתמוך בו ,כשלמעשה הקול הזה הוא שלו והוא מעיד על היכולת שלו לעזור לעצמו.

בגלל זה כתבתי שאחד הדברים החשובים הוא למצוא את המטפל הנכון עבורך, שתוכלי לתת בו אמון.

וכמובן כמו שכתבת ישנן מאות גישות טיפוליות שונות לדוג- מכירה מישהי שטופלה במשך שנים אצל פסיכולוגית שהתמחתה בשיטת יונג . הן היו מנתחות ביחד את החלומות שלה, שנתנו לה פירושים מעשיים לכל מיני דילמות בחייה.

אני מקווה שעכשיו הסברתי את עצמי בצורה ברורה יותר.

עוד שבוע חלף, שבת עמוסת אורחים לפני.
מצד אחד ציפיה לחוויה משפחתית שמחה, מצד שני לחץ שכולם יהיו מרוצים ואף אחד לא ירגיש מקופח.

שבגלל עומסים בעבודה אין לי זמן להקדיש, אז טוב שאחרים לוקחים את ההגה, ודואגים לכל, וחושב שיהיה שפע, ושיהיה טעים, ושיהיה מיוחד, אבל לא מיוחד מדי, כדי שאף אחד לא ירגיש חלישות הדעת, לתמרן בין כל הנחוץ, והראוי, והטוב.

היי מישהי
לא ברור לי מהודעתך עד כמה הלחץ שבאירוח ובהכנות (המעייפות, אין ספק) הן משהו שאת רוצה ומוכנה לספוג. לא קל לתמרן הין העבודה למשפחה והקשיים הללו הם משהו שנשים (בעיקר...) רבות נאלצות להתמודד עימם, אך חשוב שכל אחת ואחד ימצאו את הדרך הנכונה והמאוזנת עבורם, כזו שמשקפת את יכולותיהם וצורכיהם. למשל, אם ההתעסקות באירוח מכבידה מדי, אפשר לשקול להפחית את התדירות או לגייס אנשים נוספים לעזרה עם ההכנות.
על כל פנים- אני מקווה שארוחת השבת עברה בנעימים...

רועי

נו טוב , איך אפשר לשאול שאלה כול כך מסובכת, עם 2500 תווים.....?
אז אני פשוט אתחיל
אני לא יודעת מה לעשות.
כבר כמעט שנה שאני במצב הזה,אבל אבל הייתי רוצה לדעת,מה לעשות , בנתיים.
אני ברשימת ההמתנה יותר מחצי שנה לטיפול וניראה ל שמצבי הולך ומידרדר.
תמול התחלתי להרגיש לא טוב ,ה בסביבות אחרי הצוהוריים
ומאותו רגע , המצב הלך והידרדר ודבר גרר לדבר.
בעצם מה שגרם לזה היה , ויכוח עם אמילי ברונטה , שהתגובה שלי היתה קצת מוגזמת, ולא מתאימה לי . אמילי היתה רק הטריגר.
(בדרך כלל אני דוגלת בד רכי נועם)
זה בכלל ,גרם לי להרגיש עוד יו תר טוב לא טוב .
לאחר מכן היתי צריכה לקחת מונית לשיעור , כי שכחתי את הזמן , בגלל הויכוח , ולקחתי מונית .
כול הדרך הרגשתי דיכאון , ראיתי את הכול שחור, והייתי עם הראש למטה רוב הזמן.הגעתי לקמפוס , ואיך שאני יוצאת מהשרותים , פגשתי מנחה שלימדה אותי כמה קורסים ,והיא מכירה אותי טוב, כי גם בהפסקות היא היתה נוהגת לשבת איתנו. היא מלמדת פסיכולוגיה
ואני לא יודעת למה , באמת שלא , כשיצאתי מהשרותים אמרתי לה שאני לא מרגישה טוב , ושניראה לי שאני הולכת היום להתאשפז, בפסיכיאטריה כמובן.
שוב ,לא יודעת למה שיתפתי אותה בזה .
אז התגובה שלה היתה,( לא מדויק,) אני חושבת שזה נכון לך לעשות או משהו כזה , ואז שאלתי אותה אם באמת ני היא ר צינית אז היא אמר שכן, סובבה את הגב והלכה.
זה בכלל ...
נכנסתילשיעור ישבתי עם הראש על השולחן הרגשתי רע וןמר , ממש אם היתהלי ההזדמנות באותו הרגע .....
טוב יש לי 1325 תווים אז אנצל ואומר שאולי אתחרט על שכתבתי את זה כי במשך השנה , ידעתי עליות ומורדות אבל משבר בתוך משבר......
אם זה לא מתאים, ולא תוכלו לענות לי אז תודה על המקום לפרוק את הצער
ואין לי מושג מה לעשות וליפני שנה או יותר לא הייתי ככה , הייתי הרבה יותאר בן אדם שמח

יעל, לא הכל שחור, את יודעת שיש גם אנשים נפלאים .אני מתארת לעצמי שאת נתקלת בהם גם באוניברסיטה וגם בעבודה שלך , אפילו באינטרנט יש כמה יחידי סגולה:) .

וגם אם הדרך שלך נראית כעת ללא מוצא, בסופו של דבר המוצא נפרץ. מדובר בתהליך ארוך שלוקח זמן, ותלוי בסופו של דבר בך ובמעשייך.
אני מחזיקה לך אצבעות שתתחילי במהרה את הטיפול שאת ממתינה לו כל כך הרבה זמן ואת תראי כמה שהוא יועיל לך ויעשה לך טוב.

אשר לגב' המדוברת . דבריה אינם מעידים דבר עליך, אלא עליה. כל מי שעיניו בראשו רואה .

שיהיה לך לילה טוב יקירה. מחבקת אותך

המנחה שלך. את מביעה בפניה מצוקה, ובלי לדעת מה קורה, היא אומרת לך משפט כזה ופשוט הולכת?!

חבל שמישהי כזאת קשורה לפסיכולוגיה. אני מקווה שהיא לא פסיכולוגית.

תרגישי טוב!

מ.

אני רואה מדבריך שאת נמצאת בתקופה ארוכה של מצוקה וקושי. טוב שאת פונה לטיפול, טוב שאת נעזרת בחברייך לפורום וטוב שאת יודעת שלפעמים התגובות שלנו כאנשים הן מוגזמות ותלויות מצב- כפי שקרה לך עצמך- כך תיארת בתחילת כתיבתך.
חזקי ואמצי והמשיכי לנסות ולהרגיש טוב יותר בחייך.

אני מנסה להבין אם לזה התכוונת בדברייך
אם בכך שכתבת שלעיתים התגובות שלנו קשורות למצב וכו....
התכוונת לכך שאולי היא באה אולי באותו היוןם בלי מצב רוח ? או שנמישהו בעבודה שלה עיצבן אותה , ולא היה לה כוח לדבר איתי או שהיא הרגישה שאני נולפת עליה עם משהו שלא בא לה להתמודד איתו ? יכול להיות
א ני בטוחה במיליון אחוז שאני לא תוכן החיים שלה , ובשונה מהילדים בגן , אני לא חןשבת שאני במרכז העולם אבל עדיין ,אפשר להיות טיפה יותר רגיש לאחר,להיות אמפטית.
בשעת מצוקה ,לא חושבים הרבה , וברור לי לחלוטין , שאם מצבי היה קצת יותר טוב , הייתי מסתפקת רק בשלום שלום ויוצאת אל השיעור ,שגם ככה איחרתי איליו,
אבל יש דרך להגיב כמו לןמשל אני רואה את המצוקה שלך , אבל אני לא יכולה לעזור לך, תיפני ל....
או לא יודעת מה . אבל להפנות את הגב ככה לאדם במצוקה ?
בכול מקרה ניראה לי שפניתי אילה כי היתה לי הערכה אליה , והיא היתה נוהגת לדבר איתנו גם בנושאים אלו בהפסקות אבל שוב לא חשבתי הרבה באותו הרגע
אם לא התכוונת לזה גם עזרת ל כי מעצם כתיבתי קצת עזר לי להבין דברים .בכול מקרה אין הרבה מה לעשות רק להמשיך הלאה ,ולקוות שאפגוש בעתיד אנשים יותר נעימים ונחמדים .
אני דפוקה בראש באופן זמני בלבד

בתגובתי לגב' לא התכוונתי למנחה. אינני מכירה את המנחה שלך, אך תראי,
לפעמים אנחנו מגיעים לעבודה אחרי שרבנו עם הבעל לילה קודם :).
או שהיה לנו בוקר קשה עם הילדים או שסתם התעוררנו בלי מצב רוח
ויכול להיות באמת שהיו לה בעיות בעבודה שלה, מישהו הרגיז אותה, כמו שכתבת.

ואם את אומרת שהיתה לך הערכה אליה , והיא היתה נוהגת לדבר איתכם גם בנושאים אלו בהפסקות אז כנראה שהיא כן אדם טוב ופשוט "נפלת" עליה ביום לא טוב. זה קורה , לא צריך לשפוט על סמך מקרה אחד.

יעליייייי, מקווה שאת מרגישה טוב יותר היום.
חיבוק

בתגובתי לגב' לא התכוונתי למנחה. אינני מכירה את המנחה שלך, אך תראי,
לפעמים אנחנו מגיעים לעבודה אחרי שרבנו עם הבעל לילה קודם :).
או שהיה לנו בוקר קשה עם הילדים או שסתם התעוררנו בלי מצב רוח
ויכול להיות באמת שהיו לה בעיות בעבודה שלה, מישהו הרגיז אותה, כמו שכתבת.

ואם את אומרת שהיתה לך הערכה אליה , והיא היתה נוהגת לדבר איתכם גם בנושאים אלו בהפסקות אז כנראה שהיא כן אדם טוב ופשוט "נפלת" עליה ביום לא טוב. זה קורה , לא צריך לשפוט על סמך מקרה אחד.

יעליייייי, מקווה שאת מרגישה טוב יותר היום.
חיבוק

הבנתי שהתכוונת לאימילי ברונטה
לצערי ,אני חושבת שזה לא בגלל שהיא רבה עם בעלה , אלה זה טמון באופי השלה.
היא מ מרצה מאוד טובה , והרבה מאוד סטודנטים אוהבים ללמוד אצלה .
לפחות ממה ששמעתי, וממה שהתנסתי בעצמי, היא באמת מלמדת טוב, ובצורה מענינת . אבל יש לה לרוב ,גם קטעים לא נעימים , כלפי אחרים . כך היא גם ירדה על מישהו שלמד איתי ,ליפני כול הכיתה .
טוב היא לא באמת שווה שאני אבזבז עליה מילים פה
המשך באי מייל שלך

כרסינית , אני שמחה, שהצלחתי למשוך לפה אנשים ,ואפילו שזה עלה לי במילים לא נעימןת מדונה ושיר הרוח.
שירה אני אכתוב לך בערב
ולצערי היא בש לב הסטאז אחרי תואר שני , למדה תואר ראשון בפתוחה, והכי הכי מצער אותי ,שהיא מלמדת פסיכופתלוגיה.
השתדלתי להמעיט בכתיבה שלא קשורה לנו7שאים של הפורום

שלום רננה, עוד לא יצא לי להכיר אותך
שלום רועי - אותך דוקא כן יצא לי להכיר (חבל שאני לא רואה כאן אייקונים מתאימים! - אז נגיד שיש כאן אייקון לקריצה!)
אס ברכות ואיחולים להצלחה וברכה, לפורום שוקק חיים, אשר יביא בכנפיו בשורה של עצות טובות ונבונות עם אווירה בריאה.

הרבה הצלחה עם הפורום החדש!
מאחלת לכם עם כול הלב שהפורום הזה יפרח,
אם יהו לי שאלות בנושאים הנל אפנה אלכם בשימחה
יעל

תודה יעל, את תמיד מוזמנת להפנות אלינו שאלות וכמובן גם להפנות את מכרייך לכאן במידת הצורך.

רועי

לא הבנתי משהו , מה ההבדל בנכם לפורום פסיכולוגיה?
אילכם אפשר לפנות רק בנושאים הנ"ל?
אל דאגה,אני אמליץ בחום שיבואו לכאן .
וחשבתי שכאשר אהיה באגודת הסטודנטים, ונבנה אתר חדש, אוכל לכתוב את הפורום הזה, כהמלצה, לסטודנטים , כי לא חסר לחץ וכול מיני בעיות בתור סטודנט באוניברסיטה הפתוחה, ובכלל בחיים.
אלה אם כן זה יפריע לכם. וזה גם סבבה מבחינתי. כיאלו מבחינת לא לעשות את זה .
טוב מילה שלי בפעם הבאה שאכתוב כאן, זה יהיה רק קשור לנושאים שקשורים למעלה.
לא אבלבל לכם את המוח יותר
שוב מאחלת הרמוניה והרבה הצלחה
יאללה ב יי
יעל מהא"ופ

הפורום מתמקד בייעוץ בנושאים הקשורים ללחצים ו/או משברים מסוגים שונים (עקב גירושין, פיטורין, מעבר דירה וכו') וכל שאלה רלבנטית תתקבל בברכה.

כל טוב
רועי

אני בלחץ ,ובמשבר
אני לא יודעת מה לעשות ?
מחר זה יום השנה לזיכרה של חברה שלי ,ומחר , יש אזכרה ,ועולים לקבר שלה .
ולא יודעת אם לבוא ,כי מצבי הבריאותי והנפשי לא ממש מאפשר לי , להיות בסיטואציה כזאת של הוספת עוד עצב ,וצער עמוק . שגם ככה קיים בגלל המוות שלה .
אני לא מצליחה להרדם וממש לא יודעת מה לעשות ?
אם לא אלך ,יהיה לי יותר קשה ממה שעכשיו , ואני רוצה ללכת. אם אלך הדיכאון , והצער יתגברו יותר , כי זה קשה לי ללכת לשם ולראות את הקבר..
בפורום פסיכולוגיה אין מענה מקצועי הרבה זמן ,וקשה לי, לכן פניתי לפורום זה .
דרך אגב במפנה חד ,אני מנסה להפנות לכאן אנשים , אפילו מואיי נט אבלבשורה התחתונה, הבחירה היא שלהם אם לכתוב כאן או לא
אשתדל להבא לכתוב פה בנושאים שקשורים לנושא הפורום. פשוט קשה לי הלילה .
איתכם הסליחה

הזה ,BEOK
זה אולי יקח זמן להביא לכאן אנשים אבל אין עלכם .
מי שלא בא לכאן ההפסד שלו, אבל יבואו זה רק יקח זמן
יו השעה.....2 ושש דקות

את מתארת מצב לא פשוט שבו עלייך לבחור בין שתי אופציות בעייתיות ובאופן טבעי זה מעורר מתח ולחץ. באופן כללי הייתי ממליץ לא למהר להעמיס על עצמך יותר ממה שאת מרגישה שאת מסוגלת להכיל ולעכל כרגע. אולי תוכלי למצוא פשרה עם עצמך, כמו לבקר את המשפחה בלי לעלות לקבר או לעלות לקבר במועד אחר. אם בסופו של דבר תחליטי שלא לוותר על ההגעה לאזכרה אני ממליץ שתעטפי את עצמך במכרים שאכפת להם ממך, כך שלא תהיי לבדך בזמן האזכרה ואחריה ובכדי שתוכלי לחלוק עם אנשים נוספים את הצער והכאב.

רועי

רועי היקר!

שמחתי לראות שפתחת פורום חדש !
שיהיה המון המון הצלחה ושיתוף פעולה פורה ומוצלח עם רננה

בהוקרה
שירה

תודה רבה שירה. את מוזמנת, במידת הצורך, להתייעץ בנו כאן בפורום וכמובן להפנות לכאן אנשים אחרים שהפורום עשוי להיות רבלנטי עבורם.

שוב תודה על המילים החמות וכל טוב
רועי

אני בתחילתה של תקופה לא טובה . כמו פיטורין
. ביום שישי האחרון , נפלתי בעבודה ולאחר שעות בטרם(כמו מיון") התברר שיש לי סדק \שבר ,
ודלקת חמורה , בחלק שמחבר בין הזרוע לכפ היד.
מאז, ימי השתנו ללא היכר. אני לא יכולה לעבוד,למעט אתמול שבאתי רק בתקן משגיחה על הילדים,והבוסית אמרה לי שאני יכולה לבוא מתי שאני רוצה לעשות את זה.
לא יכולה ללמוד , ולכתוב ממנים, ורק מירקור, לא עוזר לי ללמוד.
שני רכזי ההוראה נתנו לי, כמעט ללא בעיות דחייה במבחן, ודחיית הממנים ,עד שארגיש טוב .
אז מה אני עושה כול היום?????
תשובה.... באותה התנוחה ,מול המחשב משעה תשע בבו'קר!!!!!
אתמול חשבתי, שדברים ישתפרו מהר אבל מהר מאוד התברר לי,שזה רחוק מהמציאות .
אני עובדת בגן ילדים , ואתמןל אומנם באתי לכמה שעות ,בעיקר בגלל הגעגועים לילדים, אבל הירגשתי לא טוב אחר כך, .בדרך כלל אני אוהבת להשתולל איתם ,ואתמול פשוט לא יכולתי.
בקיצור כול היום אני מסתובבת סביב הזנב של עצמי.
מרגישה חסרת משמעות כמו בתקופה שההיתי אחרי שפיטרו אותי .
כולם בעבןדה ,ורק אני כול היום , מול המחשב . מילא אם הייתי קוראת במחשב , מאמרים מענינים
על הפסיכואנליזה, או מאמר5ים בנושא הלימוד שלי ,או סתם להנאה לקרוא ספרים,אבל זה ממש רחוק מהמציאות.
כול היום אני מול המחשב ומנדנדת לידיד שלי שעובד
מה לעשות? איך להרים את עצמי מהדיכאון , ויאוש?
תודה וערב נעים
יעל מהאו"פ | (בהפסקה מהאופ עד,מפגש ההנחיה הבא ה)
במידה ושאלתי יותר מתאימה ,לפורום פסיכולוגיה אכתוב שם ואני מתנצלת מראש

הי יעל
קודם כל אני מקווה שתרגישי טוב בהקדם וכי הפציעה שלך תחלים ותחזרי לכושר מלא.
כמו שכתבת עברת כבר תקופות בחייך של מתח וקושי. מעטים האנשים שתחושות אלה נחסכות מהן.
אני מציעה שתנסי לגוון את השגרה שלך, גם בזמן פציעה. למשל טוב מאוד לדעתי שיצאת והלכת לעבודה ונפגשת עם הילדים שאת כל כך אוהבת. כדאי להמשיך ולעבוד, ואולי לנסות פעילויות נוספות.
פעילות גופנית, גם אם קלה ולא מאומצת עוזרת מאוד בשיפור מצב הרוח ותחושת המסוגלות.
וחשוב גם לזכור- שתקופות קשות חולפות. וכפי שהתגברת על קושי בעבר, כך יש אפשרות שתתגברי גם הפעם.
כל טוב

הקישור
להתראות בקרוב
ואnליץ בחום עליכם!!!!!!!!

יש לי חרדת בחינות, עד היום - זה לא הפריע לי כמו שזה מפריע לי בהווה... אני לא ישנה בלילות, התחלתי לחטוף חרדה גם על מקצועות שבעבר לא ידעתי עליהם חרדה (בהתחלה-אנגלית ומתמטיקה,היום-כמעט כולם, ברמת חומרה נמוכה יותר). אני ישנה בלילה מעט ואז בבוקר אני קמה לא מרוכזת לבחינה. ניסיתי להתמודד ולראות אם זה יפסיק מעצמו אבל זה רק מחמיר. אני ממש רוצה להצליח ולהתקדם בחיים.

אני מרגישה שהחרדה הורסת לי את הציונים ואת הלימודים והגעתי למצב של דיכאון בגללה. חשבתי על לקחת כדורי שינה טבעיים ולא ממכרים. מה אתם ממליצים לעשות?

תודה רבה

היי שירה
את מתארת מצב שבו החרדה פוגעת בביצועייך הלימודיים, כמו גם במהלך חייך. את מספרת שהחרדה הולכת ומתפשטת ומשתלטת על יותר ויותר תחומים (לימודיים), ולצערנו זהו מאפיין נפוץ של חרדה. על פניו נשמע שכדורי שינה/הרגעה לא יפתרו לך את הבעיה משום שאולי תישני טוב יותר, אך החרדה עדיין עלולה להציף אותך לפני או במהלך הבחינות. קיימת כמובן האפשרות להשתמש בכדורי הרגעה גם בשעות הערות, אך זה נראה לי פתרון בלתי מספק שלא יסייע לפתור את הבעיה אלא רק יאפשר לעקוף אותה לזמן מה.
חרדת בחינות היא תופעה שכיחה יחסית שניתן לטפל בה בעזרת טיפול פסיכולוגי ממוקד וקצר בגישה הקוגניטיבית-התנהגותית והמלצתי היא שתפני לטיפול מסוג זה כדי להתמודד עם הקושי שאת חווה.

בהצלחה,
רועי

שלום רב,
אני בן 37 נשוי +2 מובטל הרבה זמן ולא מוצא עבודה אני גם במצב לא טוב עם האישה. אני חש ברע את רוב היום אני מבלה בחדר סגור וחזרתי לעשן כ2 קופסאות ליום גם ירדתי במשקל הרבה. בעבר שוחררתי מהצבא אחריי שנתיים בגלל ניסיון לירות בעצמי .לא טופלתי בעבר. אני מבקש עזרה דחופה, עצות, או המלצות.
תודה רבה מראש

משה
אתה מתאר שאתה חש ברע ומצבך התעסוקתי והמשפחתי בכי רע. למרות שלא טופלת בעבר אני מציעה שתפנה לקבלת תמיכה רגשית. בשיחות- יש טיפולים פסיכולוגים קצרי מועד ומסובסדים שניתן לקבל דרך קופות החולים, או בשירות הבריאות הציבורי (לא ציינת באיזה אזור אתה גר).
אפשר היום גם לשוחח עם רופא/ת משפחה ולקבל הפניה לתמיכה רגשית או טיפול תרופתי ראשוני להתמודדות עם ירידה במצב הרוח או תחושת חרדה.
מקווה שתרגיש טוב בהקדם.

שלום,

לאחרונה התחלתי עבודה חדשה, שדורשת שעות עבודה ארוכות. אני מגיעה הביתה ואז אני צריכה להכין אוכל ולעשות כל מיני מטלות בבית. אחרי כן אני עושה סריקה באינטרנט כדי לעזור להורי למצוא עבודה, מחפשת מקומות לחתונה (אני ובן זוגי מנסים לתכנן חתונה), לומדת נהיגה וגם עושה ריצות כדי לשמור על כושר גופני. אני מרגישה שחיי לוחצים מדי ושאני קורסת. בן זוגי לא יכול לעזור לי כי הוא עובד ולומד + כל השאר. לפעמים בא לי פשוט להישאר בבית מתחת לשמיכה. אני מרגישה שיותר מדי דברים תלויים בי. אשמח להמלצות.

ניבית שלום
באמת נראה מהדברים שכתבת שאת מתמודדת עם ריבוי משימות. את דואגת להוריך שזקוקים לעבודה, ומנסה לקדם אירוע משמח בחייך האישיים.
כמובן שככל שאנחנו מנסים להתמודד עם משימות רבות, ועוד כאלה שטעונות במתח רגשי- יכולת ההתמודדות וההתנגדות שלנו ללחץ פוחתת.

אם יש ביכולתך לערוך סדר עדיפויות לתקופת זמן מוגדרת, תוכלי כך להגדיר לעצמך במה חשוב לטפל ובמה דחוף לטפל. ואז אפשר לנסות לראות מה את יכולה להעביר לטיפולו של אחר.
כדאי להאט את הקצב או לפחות להפחית מכמות הדברים שאת עושה בבת אחת, כי כבר עכשיו את מרגישה שקשה לך ואת זקוקה למנוחה.
מקווה שיוקל בקרוב