שלום לך. מתנצלת על התגובה המאוחרת. את נמצאת בשלב בו ילדיך הם המרכז בשל היותם רכים בשנים. בתקופה זו קשה למצוא משאבים פנויים לצמיחה אישית, בייחוד כשאין תמיכה מהסביבה הקרובה. את מדברת על עבר לא פשוט שמפריע לך ומלבה את תחושת התסכול שאת חווה. הייתי ממליצה לבחון עם עצמך או בעזרת טיפול מאיפה מוזנים החששות? ומה הקושי להתגבר על הפסימיות? אני מתרשמת שאת מוצפת רגשית ובעין הסערה את מתקשה לראות את דרכך בעתיד. חשוב שתמצאי רוגע לפני שתתחילי בעשייה. בהצלחה, ענת