אייל,
קודם כל תודה על הענות המהירה.
בתחילה באמת חשבתי שזה איזו שהיא הסוואה לכך שהוא פשוט לא רוצה להיות איתי ספציפית וזו יכולה להיות כיביכול סיבה נסלחת...וזו זכותו שלא לרצות בי.
אבל הוא אמר שזה באמת עבר לו כמה פעמים לפני שהיה איתי ובשבועיים האחרונים כשהוא לא איתי.אבל לא באופן אובססיבי.
הדבר היחיד שככה הדליק לי נורה אדומה ,זה שהוא אמר-את יודעת ההורים שלי לא יקבלו את זה בהבנה.וזו כבר אמרה בעלת משמעות.
ניפרדנו כי רבנו הרבה והוא מאד עדין וקצת הרמתי את הקול ופגעתי בו כשהדפתי את כל ההצעות שלו לגשר על הפערים.עד שמשהו בביטחון הזוגי שלו איתי ניסדק מצידו.
גם על זה שאלתי אותו אם זה משהו שעבר עליו רק בשבועיים שלפני הפרידה או שזה היה שם הרבה לפני ,והוא אמר שזה רק בשבועיים האחרונים.
אני רוצה כל כך לעזור לו,כי הוא עבר מספיק בחייו,שניינו עברנו השתלת איברים לפני פחות משנה.
ועלי הוא סומך.ואני מרגישה שאני חזקה יותר ומעבר לזה,הוא לא הפסיק להיות יקר לי ברגע אחד.