בריאות, רפואה
מאמרים | פורומים | קהילות | רופאים  
  חיפוש במאמרים  
הריון ולידהדיאטה, תזונהתרופות, ויטמיניםעיניים, משקפייםניתוחים פלסטייםרפואה משלימהקוסמטיקה, איפורעיצוב שיערפסיכולוגיהאורטופדיה
 
מין, יחסים, זוגיותכושר גופנירפואת שינייםרפואת ילדיםלב, כלי דםעזרה ראשונהמחלות, טיפוליםגיל הזהבחוק משפט, ביטוחמתכוני בריאות
הוסף למועדפים 
פורומים רפואיים
 

פורום דיכאון אחרי לידה

פורום דיכאון אחרי לידה עוסק בנושאים: דיכאון אחרי לידה, דיכאון, חרדה, חרדות, התקף חרדה, טיפול בדיכאון, דכאון, התקפי חרדה, דיכאון וחרדה, תרופות נגד דיכאון, הפרעות חרדה, דיכאון בהריון, דיכאון לאחר לידה.
מנהלי פורום דיכאון אחרי לידה:
ד''ר שרון בן-רפאל
לפרטים נוספים
אני מצטערת אם זה לא המקום להעלות את זה. אבל אני ממש זקוקה להכוונה. אני נוטלת שילוב של תרופות נוגדות דיכאון וחרדה ואני רוצה להיכנס להריון. הבשורות מהמרכז הטרטולוגי לא מעודדות. אני לא חושבת שלכל פסיכיאטר יש ניסיון עם נשים שרוצות להרות או נשים במהלך הריון. אני מאוד רוצה לקבל את ההחלטה הנכונה ומאוד רוצה שיהיה לי ליווי תומך. אם מישהי/מישהו כאן יודעים לאן להפנות אותי, אהיה אסירת תודה.
 
ד''ר שרון בן-רפאל  
08:32 12.11.14
שלום רב,

הגעת למקום הנכון, אני מטפלת בנשים רבות שרוצות לעבור הריון ללא תרופות. ניתן להתחיל טיפול קוגניטיבי התנהגותי אשר נותן תוצאות טובות בתוך כמה שבועות-חודשים ובהדרגה להפחית את מינון התרופות בעזרת פסכיאטר מומחה לטיפול בנשים בהריון. במהלך ההריון חשוב להמשיך מעקב אצל פסכיאטר ואצל פסיכולוג.

בהצלחה,

ד"ר שרון בן רפאל
פסיכולוגית קלינית מומחית
 
אנונימית
12:18 02.10.14
שלום ד"ר שרון ולכל חברי הפורום היקרים !
אני קוראת פה את כל מה שנשים יקרות וגיבורות עוברות וחשה כאב בליבי אבל גם הקלה שאני לא לבד בעולם הזה עם הבעיה הזאת.

עברתי חיים לא קלים מילדותי, אלימות מאחד ההורים, תחושת אשם על גירושי הוריי והפרעות אכילה.
ב"ה עד שהצלחתי להשתקם בכוחות עצמי לאחר אישפוז, ללמוד, לעבוד ולהתחתן - בשנה הראשונה לנישואי בעודי מגלה שאני בהריון - אבי קיבל את המחלה הארורה...
כל 9 החודשים היו סבל נוראי שאי אפשר לתאר, גם לא היה לו איפה להתגורר אז נאלץ לגור אצלי כי אף אחד אחר מהמשפחה שלו לא יכל לקבל אותו וכולם טענו שאני זאת שצריכה לטפל בו ! על אף שאני נשואה טריה ובהריון..
הוא היה מאד תלותי ושאב ממני כוחות שלא ידעתי בכלל איך אני הולכת ללדת.
חודש לפני הלידה כבר לא יכולתי נפשית ופיזית וביקשתי מעו"צ שתמצא לו מקום כי אני ממש על סף התמוטטות. ב"ה מצאו לו מקום והלידה עברה בשלום וזכיתי לתינוק מקסים אבל אז, כנראה מהנתק שהיה, המחלה החמירה ולא נותר לו הרבה זמן לחיות...
כ"כ כאב לי כי גם הוא לא יכל להיות בברית ולראות את הנכד היחיד שיש לו, הוא כבר היה ללא הכרה וגם שעשיתי מאמצים להביא את התינוק, הוא בקושי הבין מי זה. לאחר חודש הוא נפטר !
החופשת לידה הייתה עבורי סיוט, הסמפטומים של הפרעות האכילה חזרו, לא יכולתי להניק מרוב עצבות וחוסר חלב עקב חוסר במזון, כל הזמן מלווה ברגשות אשם: שהזנחתי את אבא שלי ולכן הוא נפטר, אני לא מניקה, המשפחה כועסת עלי ועוד.
אמנם טיפלתי בתינוק ולא הזנחתי אותו לרגע ! הוא תינוק חייכן, מלא חיים ובריא.
אבל לפעמים לא היה לי כח אליו כשהוא בכה בהיסטריה, הייתי נתקפת בעצבים ומרימה עליו את הקול "מה אתה רוצה ממני??????" -
ביקשתי עזרה והגיעה אלי עו"צ שהייתה איתי בקשר.
לצערי שיתפתי בזה אותה והיא הלכה להעביר את זה לרווחה והם התחילו לאיים עלי ולעקוב אחרי כל מה שאני עושה. אני מאד רוצה עזרה ולטפל בעצמי, עברתי תקופה נוראית ללא תמיכה ממשפחה ומאמא, כמה שהבעל תמך אבל יש לו מחויבויות - הוא חייב לפרנס ולא יכול להיות איתי בבית כל היום. אני לא אלימה כלפי הילד חס וחלילה ! לא מזניחה אותו, אני אוהבת אותו מאד אבל כמו שקראתי פה - באמת אני מרגישה שאין לי זמן וכוחות לעצמי !
מאז אני רוצה מאד לקבל עזרה אבל אין לי ביטחון לשתף כי אני מפחדת שיקחו לי את הילד !! גם לבעלי קשה כי הוא בטוח שהפרעת האכילה כבר מאחוריי ומה עכשיו לספר לו כזה דבר?!
מה אני עושה??? לא רוצה לחזור לאישפוז, על מי אפשר לסמוך???
 
ד''ר שרון בן-רפאל  
08:38 03.10.14
שלום רב,

אני משתתפת בצערך על אביך ומצטערת לשמוע על הקשיים שאת חווה. ישנן שתי מרפאות שמטפלות בנשים עם דיכאון אחרי לידה, באיכילוב ובתל השומר. חשוב מאוד שתקבלי טיפול בדיכאון ובהפרעת אכילה ובזה שתקבלי טיפול גם העובדת הסוציאלית תהיה יותר רגועה ותפסיק לאיים. בעקבות הטיפול גם הקשר לתינוק ישתפר ואם יהיה צורך אפשר לפנות גם למרפאת אם-תינוק שם יעזרו לך לחזק את הקשר עם התינוק. המרפאות הללו לרוב יעזרו גם מול הרשויות אם יהיה צורך.

בברכה ובהצלחה,

ד"ר שרון בן רפאל
 
אילנית
10:14 02.10.14
היי שמי אילנית,

יש לי 3 ילדים ממש קטנים, הגדולה בת 3 ו8 חודשים, הילד בן 2 ו3חודשים והקטנה בת 5 חודשים.

בחודש האחרון אני ממש מדוכדכת, אין לי חשק לעשות כלום ומפחדת שייקרא לי משהו וקשה לי לראות את העתיד. יש לי נדודי שינה כבדים ואי שקט, חוסר תאבון.

בעברי אני תמיד הייתי שמחה, יוצאת ונהנת מכל רגע עם יילדיי, יש לי בעל מקסיםםםם שתומך המון ועוזר המוןןןןן.

אני מפחדת שזוהי דיכאון אחרי לידה, כי אין לי עבר כזה בכלל ולא במשפחה הקרובה.

אתמול הייתי אצל פסיכולוג שהפנה אותי לפסיכיאטר, אני ממשש מפחדת מהמושג הזה ובכלל מהטיפול התרופתי במידה ואצטרך. אני מפחדת שלא אצא מיזה ושזה רק יילך ויחמיר, אני כל כך אוהבת את יילדיי ומפחדת שייקרה לי משהו...


אשמח לקבל מיילים עם נשים שחוו את אותה התחושה וטופלו, ושייצאו מיזה.
זה המייל שלי ilanitsalims@gmail.com
זה ממש ירגיע אותי, כי אני על סף שגעתתתת
 
גלית
21:51 03.03.14
שלום, ילדתי לפני כשלושה חודשים, לאחר כחודש וחצי אובחנתי כסובלת מדכאון לאחר לידה ואני מטופלת בקלונקס ובציפרלקס. חשוב לציין שמצבי השתפר משמעותית, אני מתפקדת בבית ומטפלת בתינוק ובילד הגדול יותר באהבה רבה אך תחושת הפרפרים בבטן (פחדים) לא חלפה עדיין ואני מתמודדת עם זה יום יום במיוחד בבוקר. האם זה נורמלי לאחר כחודש וחצי של טיפול? זה מאוד מטריד אותי...אציין בנוסף שאני ממש משתדלת לעזור לעצמי לצאת מזה. אני עושה ספורט ומשתדלת לבלות עם החברות והבעל, אך דאגתי העיקרית היא שהאם אצליח לצאת מזה סופית
 
ד''ר שרון בן-רפאל  
20:16 04.03.14
גלית שלום,

אני שמחה לשמוע שהטיפול עוזר לך ושאת עוזרת לעצמך בכך שאת עושה ספורט, מבלה וממשיכה לתפקד. כל הכבוד! תמשיכי כך ואם המצב ממשיך להשתפר את בדרך הנכונה.
פחדים מתחזקים את עצמם, אם את נלחצת מכך שיש לך פחדים ופרפרים בבטן בבוקר, הם ימשיכו. תנסי לעשות משהו שיסיח את תשומת לבך מהפרפרים, תשירי לעצמך שיר שאת אוהבת, תצאי להליכה בחוץ, תתרגלי נשימות והרפיה ותגידי לעצמך משפטים שירגיעו אותך.

בהצלחה בהמשך,

ד"ר שרון בן רפאל
פסיכולוגית קלינית
 
אדוה
14:47 27.02.14
שלום,
אני חוששת, שחצי שנה לאחר הלידה ייתכן ואני סובלת מדיכאון. עד לאחרונה מצב הרוח היה מרומם אבל משבר משפחתי, להרגשתי, שינה לרעה מאוד את מצבי הנפשי. כמו כן, משך תקופה ארוכה ביותר ועד היום כמעט ואינני ישנה בלילות (התינוק מתעורר תכופות)והעייפות המצטברת משפיעה עליי גם היא מאוד לרעה. מאז הלידה עליתי הרבה מאוד במשקל (אוכלת ללא שליטה) ואני חוששת שאם אפנה לרופא ואקח כדורים נגד דיכאון ההשמנה תחמיר. אציין שההשמנה מפריעה לי מאוד מאוד ומדכדכת אותי אף יותר. האם יש כדורים אשר בוודאות אינם גורמים להשמנה? כמו כן, כיצד יש להתייחס לדכדוך שכזה שמגיע מאוחר יחסית ויש לו זיקה, כך נדמה, לאירועים חיצוניים?
 
ד''ר שרון בן-רפאל  
19:52 27.02.14
אדוה שלום,

דכדוך או דיכאון מושפעים כמעט תמיד מאירועים חיצוניים ובמיוחד מאירועים בין אישיים כמו משבר משפחתי. אם יש באפשרותך לפנות לייעוץ פסיכולוגי ולפתור את המשבר המשפחתי ייתכן שתראי שיפור גם בדיכאון. דיכאון גורם להשמנה וגם לקשיים בשינה (שיכולים להקשות על החזרה לשינה לאחר שהתינוק מתעורר) ולעייפות. אם את רוצה לפנות לטיפול תרופתי, פסיכיאטר יוכל להתאים לך תרופה שלא גורמת להשמנה.

בברכה,

ד"ר שרון בן רפאל
פסיכולוגית קלינית
 
דנה
08:26 20.02.14
שלום

אני שלושה שבועות וחצי לאחר לידה של בני הראשון
מאובחנת כבר כמה שנים בOCD וטופלתי במרוניל 75 כפול 4 ביום
במהלך ההריון התחלתי טיפול בCBT שעזר לי ולאט לאט נגמלתי מהכדורים כי לא רציתי שבני יעבור גמילה.
בחודש האחרון להריון הOCD לגביי מחלה מזהמת גדל והייתי עסוקה בזה הרבה
אבל לא תארתי לעצמי שזה כלום לעומת מה שאעבור אחריי הלידה.

הלידה עברה בשלום והפחד לגביי המחלה ממנה פחדתי גם עבר אחריי מה שעברתי בבית חולים.

בימים הראשונים בבית הייתי בהסטריה מטורפת לא ישנתי חמישה ימים וחששתי מאוד לתינוק. לאחר שבוע קבלתי התקף חרדה שלווה בגלים של חום דפיקות לב פחד נוראי וביחד עם זה עצב עמוק מאוד.

אחריי כמה ימים זה עבר(ככה חשבתי) ועדיין הייתי קצת מדוכדכת אבל יכולתי לטפל בתינוק.

לפניי שבוע ביום שישי באמצע ארוחת הערב שוב קבלתי התקף חרדה והפעם זה היה חזק יותר, למחרת בבוקר לא יכולתי לסבול יותר ונסעתי למיון לראות פסיכיאטר
קבלתי ציפרלקס וובאן
עברו חמישה ימים מאז התחלתי את הטיפול, את התינוק לקחתי למשפחה של בעלי אני לא מסוגלת לטפל בו בכלל אני בפחדים כל הזמן ובעצב עמוק מאוד.
הלכתי שוב לפסיכאטר אחריי כמה ימים והחליף את הוובאן בטיפות ריווטריל-הוובאן לא
עזר לי ממש.
יש לי קצת פחד לקחת את הטיפות מין מחשבה שזה יזיק לי יותר ואולי גם הכדורים כי בפעם הראשונה שקבלתי התקף זה עבר לי לבד ועכשיו אני במצב יותר קשה ואפילו לא מתקרבת לתינוק שלי.
רק לראות אותו מלחיץ אותי ושהוא בוכה אני מרגישה ממש חרדה,וכשאני הולכת אני מרגישה אשמה על כך שאני לא מטפלת בו.
יש רגעים שאני מרגישה כמו משוגעת וזה מפחיד אותי יותר,וברגעים שאני מרגישה טוב אני מפחדת שהרע יחזור

האם הטיפות האלה עוזרות ואני כן צריכה לקחת אותם?
האם הכדורים עוזרים?
אני היחידה שעוברת את זה?
זה "נורמאלי" שאני לא מתקרבת לבן שלי?
זה עובר?זה לכל החיים?

אשמח לעזרה
 
ד''ר שרון בן-רפאל  
10:13 22.02.14
שלום רב,

תפני לטיפול CBT בדחיפות. כפי שציינת בפעם הראשונה ההתקף עבר לבד ועכשיו את במצב יותר קשה. בטיפול תלמדי להתרגל לסימפטומים הגופניים שההתקף מעורר ולא להילחץ מהם כל כך, לאחר מספר פעמים שתחושי את הסימפטומים הללו התקפי החרדה יפחתו ואף ייעלמו כליל. אני מטפלת בנשים עם התקפי חרדה בCBT ומבחינתי כאשר אישה לוקחת תרופות בתחילת הטיפול זה בסדר, אם זה עוזר לה אבל לאחר מספר פגישות אנחנו מורידות את הכדורים בהדרגה על מנת לאפשר תחושה של הסימפטומים והתרגלות אליהם. זו אחת הבעיות הקלות ביותר לטיפול באמצעות CBT, רוב הנשים שמגיעות עם התקפי חרדה חשות הקלה רצינית בתוך שבועות ספורים.

בברכה,

ד"ר שרון בן רפאל
שלום

אחרי לידת הילד הראשון לפני כשלוש שנים חוויתי דיכאון אחרי לידה
הרגשתי חולה במשך חצי שנה, היה קשה לי לקום בבוקר, היו לי כאבים בכל הגוף, הייתי מנותקת מהתינוק והעדפתי שכל אחד אחר יטפל בו ולא אני.
לקח לי זמן להבין שזה דיכאון אחרי לידה וגם אז לא טופלתי עם כדורים.
אנשים קרובים אלי המליצו לי לא לקחת כדורים ולתת לזה לעבור לבד...
עד היום אני לא בטוחה שזה עבר.
היום יש שני דברים שמפריעים לי קודם כל יש לי המון רגשות אשם על כל מה שהיה בתקופה ההיא, על זה שלא טיפלתי בו כמו שצריך ולמעשה לא הייתי איתו.
היום יש לי תינוק חדש וכשאני משווה את האמהות שלי עם הבייבי החדש לעומת מה שהייתי עם הגדול אני כל פעם פורצת בבכי. איך הייתי מנותקת ממנו.
יש איתו המון בעיות כמו בעיות באכילה, בעיות בגדילה, בעיות בדיבור. ואת הכל אני משליכה על זה שלא הייתי אמא כמו שצריך כשהוא היה תינוק.
בנוסף הוא מאוד קשור לאבא שלו ומעדיף אותו בהרבה מצבים, גם את זה אני משליכה לדיכאון שהיה לי כשהוא היה תינוק.
בקיצור יש המון בעיות שאני חוששת שנובעות מדיכאון שהיה לי איתו אחרי הלידה, אולי אני צודקת ואולי זה ממש לא קשור. אבל אף פעם לא אוכל לדעת מה האמת.
איך בכל זאת מפסיקים עם רגשות האשם האלו??
ולכל הבנות עם דיכאון אחרי לידה - קחו כדורים!! אני מצטערת מאוד שלא לקחתי.
 
ד''ר שרון בן-רפאל  
15:53 10.02.14
שלום רב,

אני מאוד מצטערת לשמוע על הקשיים שחווית לאחר הלידה, אין ספק שדיכאון לא מטופל משפיע על התינוק ועל הקשר עמו. כיוון שהוא רק בן 3, עוד לא מאוחר מדי לנסות לעשות שינוי. אני ממליצה לך לפנות לטיפול דיאדי - זהו טיפול זוגי של האם והילד - אשר יעזור לך לחזק את הקשר עם בנך הבכור. את יכולה לנסות במרפאות אם-תינוק באזור מגורייך, במרפאות אלו השירות ללא תשלום, חלקן מקבלות עד גיל 3 וחלקן עד גיל 5. את יכולה לפנות כמובן גם באופן פרטי לפסיכולוגית שמתמחה בטיפול דיאדי.

בנוסף כדאי לפנות לייעוץ ולבדוק אם אינך מפתחת דיכאון אחרי לידה.

בברכה,

ד"ר שרון בן רפאל
 
גילי
14:38 29.01.14
אני 8 חודשים אחרי לידה ומצבי הרוח שלי משתנים בצורה קיצונית. כשמצב הרוח שלי ירוד אני מאוד דכאונית ויש לי את הסמפטומים של דיכאון אחרי לידה (עצב, חרדות, דפיקות לב מואצות, רצוןלהתבודד, בכי, ואף מחשבות קשות של נטישת המשפחה או החיים.)
אין לי כח לעבוד וכשאני עובדת אני לא מרוכזת כלל (אהבתי מאוד את העבודה ועדיין אוהבת ברעיון)
בהתחלה לא שייכתי את הנל לדיכאון שאחרי לידה כי כשמצב הרוח שלי טוב אני בעננים : מרגישה אושר שמחה אישה מושלמת אמא טובה עד שנופל מצב הרוח ושוב נכנסת לדיכאון .
אני מבולבלת ולא מבינה מה הבעיה שלי. האם השינויים הקיצוניים האלו הם גם סימנים של דיכאון אחרי לידה?
עלי לציין שלא ישנה טוב בלילות בגלל התינוק וכן בגלל ילד אחר שלי שהוא ילד מיוחד עם צרכים מיוחדים
 
ד''ר שרון בן-רפאל  
19:33 29.01.14
גילי שלום,

התיאור שלך תואם לסימפטומים של דיכאון אחרי לידה, אולם עלייך לפנות לפסיכיאטר/ית או לפסיכולוג/ית שמתמחה בדיכאון אחרי לידה על מנת לאבחן זאת ולקבל טיפול. ניתן לטפל בדיכאון באמצעות טיפול תרופתי, באמצעות טיפול פסיכולוגי או בשילוב של שניהם. לרוב ניתן לחוש שיפור כלשהו כבר לאחר 3 שבועות של טיפול.

בברכה,

ד"ר שרון בן רפאל
פסיכולוגית קלינית
שלום, אני בשלבים מוקדמים של הריון וסה"כ הכל הולך בסדר (עד כמה שניתן)

בעברי סבלתי מדכאון לא מז'ורי (לפני כ-5 שנים), טופלתי בשיחות ותרופות ויצאתי מזה. גם השיחות וגם התרופות הופסקו.

בגלל שייתכן שיש לי נטייה קלה לדיכאון, רציתי לשאול כיצד ניתן למנוע מראה הופעת דיכאון לאחר לידה?

לגשת לטיפול קצר לפני עוד לפני הופעת התסמינים? טיפול זוגי על מנת לקבל הנחיות ועצה? תוספי מזון כל שהם?

אודה לתשובה.

תודה
 
ד''ר שרון בן-רפאל  
21:26 30.11.11
מירית שלום,

במקרים רבים הדיכאון מתחיל כבר במהלך ההריון ומחמיר לאחר הלידה. במידה ומופיעים סימפטומים במהלך ההריון כדאי לפנות לטיפול פסיכולוגי קצר מועד הממוקד בדיכאון ולא להמתין עד לאחר הלידה. אם לא מופיעים סימפטומים כדאי בכל זאת להערך בצורה טובה לקראת הלידה על מנת למנוע התפתחות של דיכאון. בעיקר כדאי לבקש מבני משפחה קרובים עזרה בחודשיים הראשונים שלאחר הלידה. עזרה בבית ועם התינוק תאפשר לך לנוח, לקחת זמן לעצמך ולעשות דברים שאת אוהבת ולהקדיש זמן לתינוק בלי לדאוג למטלות הבית. אם הקשר עם בן הזוג טוב ויש ביניכם ערוץ תקשורת, כדאי לשתף אותו בחששות שלך, לדבר איתו על הציפיות שלך מתהליך הלידה ומהתקופה שאחרי הלידה ומהמעורבות שלו בתקופה זו. כאשר הציפיות מובהרות על ידי שני הצדדים יש פחות מקום להצטברות של כעסים ועימותים. אם הקשר עם בן הזוג לא מספיק טוב כדאי לפנות לטיפול זוגי עוד במהלך ההריון.

בברכה,

ד"ר שרון בן-רפאל
טיפול הומאופתי ידוע בתכונות שלו וביכולת למנוע דיכאון אחרי לידה
וזה אומר לעשות טיפול במהלך ההריון ואו גם אפילו לפני הכניסה להריון
בכדי למנוע את הנטייה לדיכאון אחרי לידה - יש הצלחות של 85%


ויטמין B קומפלקס
מדברת מניסיון

דר דניאל
 
ילנה
09:42 09.01.14
לקחת רק קומפלקס של ויטמין b?
 
אורית
17:49 24.12.13
שלום,
אני כשבועיים אחרי ניתוח קיסרי רביעי.
ההריון והניתוח עברו מצוין!
הרשתי שהתאוששתי מעולה,הייתי בפעילות מלאה!
יש לי עזרה ענקית מההורים והם ממש מטפלים בילדים הקודמים.
לפני כיומיים החלה לי תחושת נימול בשפהובלשוןבאמצע הלילה,מאוד נבהלתי וישר חשבתי על הגרוע מכל!
ביקרתי בבוקר אצל הרופא שלא ראה סיבה מסוימתלדבר,הנימול עבר,אבל ברגליים יש לי תחושה קצת כבדה ועדין מלחיץ מאוד,יחד עם זאת היתה לי הרגשה פיזית לא טובה ומצב רוח ירוד ומודאג.
למחרת הרגשתי טוב יותר פיזית,אבל בלי אנרגיות בכלל,משהוא שממש לא אופייני לי.
אני מודאגת מכאבי הרגליים וממה זה נובע,מאוד מקווה שלא משהוא חמור.
עדיין מדוכדכת וחסרת אנרגיות,תאבון קצת תחושה של בחילה ובכלל תחושת איכס
אני מוצאת את עצמי בוכה סתם ולחוצה.
אני מניקה את הילדה ומחוברת אליה מאוד!
אני מאוד מקווה שאתאושש במהרה
מה את מציעה לי לעשות??
 
ד''ר שרון בן-רפאל  
23:03 24.12.13
שלום רב,

אני מבינה שהדכדוך, חוסר האנרגיות והלחץ החלו בעקבות המחשבה שהנימול שחשת עלול לסמן משהו נוראי. כיוון שהרופא לא מצא כלום והנימול עבר, אין סיבה להמשיך להיות לחוצה. המחשבות שמשהו מסוכן קורה מגבירות את החרדה ועלולות אף ליצור סימפטומים גופניים. כאשר המחשבות השליליות הללו מגיעות תשתדלי ללכת לעשות משהו אחר או להפנות את תשומת הלב שלך למשהו אחר. לדוגמא - לראות טלוויזיה, להדליק מוזיקה ולשיר, לצאת להליכה כו'. בנוסף תתחילי לעשות הליכות 4-5 פעמים בשבוע, עדיף בשעות הבוקר. זה משחרר הורמונים שמשפרים את מצב הרוח. אם לא יהיה שיפור בתוך כ-שבועיים, את יכולה לפנות לפסיכולוג שמתמחה בתחום זה.

בברכה,

ד"ר שרון בן רפאל
שוב שלום,

מודה לך מאוד על תשובתך לשאלתי ואודה לך אם תוכלי להתייחס גם לעניין קשיי השינה שזהו מצב שמאודדדדד מטריד אתי ומוסיף על החרדות והמתח בו אני שרויה במהלך היום.
כאמור אני מתקשה לישון ואני נעזרת בחצי כדור שינה, האם זה אמור גם להסתדר מעצמו תוך כ-3 שבועות, האם נשים שחוות דיכאון לאחר לידה נעזרות גם כן בכדור שינה עד שבעיה זו מסתדרת. אני כל הזמן נאבקת עם עצמי , מנסה להימנע מלקיחת חצי הכדור ואז מגלה שאני לא מצליחה להירדם ושוב לוקחת, אני רוצה לדעת אם זה טבעי ומקובל להיעזר בכדור שינה ואם בעיה זו תיפתר ואחזור להירדם בלילות...

בתודה מראש
 
ד''ר שרון בן-רפאל  
23:48 08.12.13
נטלי שלום,

קשיי השינה הם לרוב סימפטום של הדיכאון. כאשר יהיה שיפור בדיכאון גם השינה תשתפר. בינתיים תחפשי באינטרנט הקלטות של דמיון מודרך או mindfulness ותקשיבי להם לפני השינה. כמו כן עדיף לא לישון במהלך היום וללכת לישון בלילה רק כשאת באמת חשה עייפות והכי חשוב לא להילחץ אם את לא נרדמת כי זה מקשה עוד יותר על ההירדמות. עדיף לנצל את הזמן הזה לעשות דברים שאת אוהבת, לקרוא ספר, להאזין למוזיקה, לראות סרט וכו'.

בברכה,

ד"ר שרון בן רפאל
שלום,
אני שלושה חודשים לאחר לידת בני השני, ללא שום התראות מקדימות התחלתי להרגיש סימפטומים רגשיים ופיזיים קיצוניים שהסתבר לי בדיעבד ולאחר ביקור אצל פסיכיאטרית שמדובר בדיכאון לאחר לידה. בהתחלה זה היה התקפי בכי ממושכים, שינוי במצבי הרוח, נדודי שינה ויקיצות פתאומיות בלילה. תחושה של הצפת מחשבות והרגשה שזה לא אני, שאני קמה בבוקר עם הרגשה מוזרה וחדשה לי שמפחידה אותי מאוד, הרגשה של חוסר ביטחון, בלבול וקושי לתכנן את מהלך היום. מזה כ-10 ימים אני נוטלת תרופה נגד דיכאון וחרדות שסייעה לי קצת אך לא במידה שאני מצפה לה, התקפי הבכי פסקו, מצב הרוח השתפר אך טרם חזרה לי התחושה הטבעית, טרם מצליחה ליהנות כמו שפעם נהניתי מדברים פשוטים, אני עדין סובלת מקשיי שינה ואני נעזרת בחצי כדור שינה. אני מתה מפחד שמצבי ימשיך להיות כזה ושלעולם לא אחזור לעצמי, אני מפחדת שאפתח תלות בכדור השינה ולא ממש יודעת מה לעשות. שאלתי היא האם מצב כזה יימשך להרבה זמן, האם יוצאים מזה וכמה זמן זה לוקח עד שמתאזנים. האם אחזור לישון ללא בעיות. מניסיונך עם נשים שחוו מצב דומה, תוך כמה זמן הם חוזרות לעצמן והאם התרופות אמורות להביא לתוצאה אופטימלית.

תודה,
 
ד''ר שרון בן-רפאל  
11:57 08.12.13
נטלי שלום,

אני מצטערת לשמוע על הקשיים ושמחה שתפסת את זה מוקדם ופנית לטיפול. לרוב יש שיפור בתוך כ-3 שבועות מתחילת הטיפול התרופתי, כך שאם את כבר חשה שיפור נראה כי הכיוון הוא חיובי. לאחר 3 שבועות כדאי לפנות שוב לפסכיאטרית ולרוב יש אפשרות להעלות מינון או להחליף תרופה. נשים מגיבות באופן שונה לתרופות והנשים שאני פוגשת נמצאות גם בטיפול פסיכולוגי במקביל כך שקשה לי להשוות.

בכדי למקסם את פעילות התרופה כדאי לחזור לעשות פעילויות מהם את נהנית, לעשות ספורט, לבקש עזרה בבית ולקחת לעצמך זמן לבילויים (אפילו אם בשלב זה קשה לך להנות).

בברכה,

ד"ר שרון בן רפאל
 
ד''ר שרון בן-רפאל  
23:02 20.11.13
שלום לכולן,

מתגבשת קבוצת תמיכה חדשה לנשים לאחר לידה. הקבוצה תתקיים באזור המרכז, יחד עם התינוקות ובהנחייה שלי.

אשמח לראותכן.

ד"ר שרון בן-רפאל
פסיכולוגית קלינית מומחית
 
מיכל
23:34 13.11.13
שלום,
יש לי שני ילדים, שנה ושנתיים וחצי.
הבעיה שלי היא שאני לעיתים (לא תמיד) מרגישה שהטיפול היומיומי בהם הוא "אוטומטי" מידי. למרות שאני אוהבת אותם ומטפלת בהם במסירות גדולה אני מרגישה לא מספיק "אמהית" , לפחות לא כמו שתיארתי לעצמי שאמא אמורה להיות .(ויש לי מודל של אמא מאוד חמה ואוהבת שאני לא מצליחה להגיע אליו) לפני שנהייתי אמא הייתי בטוחה שארגיש אהבה כמו שתמיד מתארים "אהבה של אמא" , סחף מטורף של אהבה והתרגשות עצומה ולצערי זה לא המצב. זה גורם לי כל הזמן להרגיש אמא לא טובה למרות שעל פניו אני מתפקדת ככל האימהות.
האם מצבים כאלו של התחברות "לא מספיק עמוקה" אם אפשר לקרוא לזה ככה היא יכולה לנבוע כתוצאה מדיכאון או משהו אחר? איך לטפל? זה מעסיק אותי רבות.
תודה
 
ד''ר שרון בן-רפאל  
14:38 19.11.13
שלום רב,

הטיפול בשני ילדים כל כך קרובים בגיל הוא קשה. בכדי לעשות עבודה זו בצורה הטובה ביותר בשבילך ובשביל ילדיך, עדיף להיות מסופקת בחייך האישים ולמצוא את הדרך שנכונה בשבילך לאמהות. הדרך של אמך היתה נכונה עבורה אבל ייתכן שאינה נכונה עבורך.

ישנן נשים מעטות שחשות סיפוק אדיר רק מהאמהות, לרוב ישנם דברים נוספים שממלאים אותן ואם הן מרוצות בחייהן האישיים, יהיה להן קל יותר לטפל בילדיהן ולחוש את ההתחברות שאת מדברת עליה. כאשר אשה נאלצת לעשות וויתורים רבים בחייה האישיים והיא מתוסכלת, יהיה לה יותר קשה. זו יכולה להיות סיבה אחת לטיפול האוטומטי שאת מתארת.

יכולות להיות כמובן סיבות אחרות או נוספות וביניהן גם דיכאון, אבל דיכאון לא נמדד רק על ידי סימפטום אחד וצריכים להיות מספר סימפטומים נוספים שאינני יודעת עם קיימים אצלך.

כדאי להקדיש מחשבה לדרך הנכונה לך במסלול החדש הזה - האמהות.

בברכה,

ד"ר שרון בן רפאל
 
אתי
22:00 02.11.13
היי,
אני כחצי שנה אחרי לידה, כארבעה חודשים אני מרגישה רע...
לא בא לי לעשות כלום בבית (לנקות, לבשל, כביסה...) אני עושה בכל זאת מלית ברירה...
כל הזמן אני רוצה לישון...
אין לי חשק ללכת לעבודה... כשאני בעבודה אני רוצה כבר לחזור הבייתה.
אין בי את שימחת החיים שהייתה לי. מכל דבר הכי קטן אני נפגעת ועושה דרמות. לא מצליחה להשתחרר משטויות, זה מעסיק אותי שעות וימים...
לא מצליחה להינות באמת מהילד, מהגדילה ומההתפתחות.
בעלי מכיל אותי ברמות שאי אפשר להסביר, אבל כבר לא נעים לי ממנו... כמה כבר אפשר.
אני מרגישה במידרון תלול מפחדת להתרסק...
(אני נוטלת כבר 6 שנים ציפרמיל, כדור 1. התחלתי כי היו לי התקפי חרדה)
 
ד''ר שרון בן-רפאל  
11:08 03.11.13
שלום רב,

אני שמחה שפנית לפורום. לפי התיאור שלך ייתכן שאת סובלת מדיכאון אחרי לידה. אני מציעה לפנות לפסיכיאטר שיעשה שינוי תרופתי. במקביל את יכולה לפנות לטיפול פסיכולוגי.

בברכה,

ד"ר שרון בן-רפאל
פסיכולוגית קלינית מומחית
 
מישהי
06:04 17.09.13
שלום
אני שנתיים לאחר לידה. הריון ולידה היו מאוד קלים פיזית אבל נורא קשים נפשית. אני משוגעת על גוף שלי ו-6 ק"ג שעליתי בהריון והורדתי תוך שבוע שבועיים היו עדין סיוט. אני רזה ושוקלת כמו לפני אבל אני מאוד לא מרוצה מהגוף שלי. לא הנקתי, אבל פטמות נהיו קהות וגדולות וגם חזה נהיה גדול יותר - אני נלחמת בזה ללא הצלחה. כאשר מסתכלים מהצד לא רואים בטן אבל מקדימה אני רואה ששרירים לא ישרים כמו שהיו אבל מעוגלים. בקיצור אין דבר שאני מקבלת. הגרוע מכל אני כל הזמן משכנעת את בעלי שאני נראת זוועה, שאני שמנה ושיש לי בטן וכו וכל הזמן מצביע על פגמים לפעמים מדומים אצלי.
בקיצור כבר הצלחתי לשכנע אותו שאני שמנה והוא בכל הזדמנות אומר לי תפסיקי כבר לאכול לכי להתאמן או במקום לשבת את יכולה לטפל בבת שלך.
הוא כבר לא נמשך אלי כי אני שמנה, לא מעריץ אותי כי אני גם אמא גרועה ביותר.
איך להמשיך לחיות כאשר אני לא סובלת את המראה שלי וגם מפחדת שבעלי יזרוק אותי ולא יהיה אף אחד הסתכל עלי. אני תלויה בו כלכלית. לבד אני לא שווה את הבגדים שאני לובשת.
 
ד''ר שרון בן-רפאל  
10:37 17.09.13
שלום רב,

אני מאוד מצטערת לשמוע על הקשיים שאת חווה מאז הלידה. הריון ולידה אכן משנים מעט את הגוף אולם נשמע כי אצלך השינויים הקטנים הללו נתפסים כבלתי נסבלים. נשמע לי שהבעיה קשורה יותר לדימוי גוף שלך ולא לגוף עצמו. ייתכן מאוד שבעלך לא היה מתייחס לשינויים הגופניים אם את היית אוהבת את הגוף שלך כמו שהוא ומצב רוחך היה חיובי. לדעתי כדאי מאוד לפנות לטיפול פסיכולוגי ולעבוד על דימוי הגוף. כדאי גם לבדוק עם פסיכולוג/פסכיאטר אם קיים דיכאון אחרי לידה, שמשפיע על הערך העצמי שלך ועל דימוי הגוף.

בברכה,

ד"ר שרון בן רפאל
אני מבוגרת, אבל למשל כרגע רואה ערוץ הבריאות ורואה אנשים עם בעיות רפואיות וזה גורם לי לצורך לאחוז כרית להצמיד אותה לבית החוזה ללב (לחבק את הכרית כמו ילדה קטנה שזקוקה לחבק את אימא שלה כדי להרגיש בטוחה ומוגנת בכל פעם שמשהו מפחיד אותה) להרגיש מוגנת. זה קורה לי כל הזמן לא רק בצפייה בטלוויזיה אלא גם בחיי היומיום. הצורך הזה גורם לי לדימוי עצמי מאוד נמוך כי אני לא יוצאת מהבית כיוון שאני יודעת שבכל פעם שארגיש קצת פחד אצטרך לאחוז בזרועתיי כרית לבית החזה ללב שלי (לחבק את הכרית כמו שילדה קטנה מפוחדת מחבקת דובי ואת אימא שלה) כדי להרגיש מוגנת. אני בבית כל הזמן וכל הלילה עם הכרית בזרועתיי ממש כמו תינוקת שזקוקה לחבק את אימא כדי להרגיש מוגנת ובטוחה. אני מאוד מבקשת לקרוא על הצורך שלי בלחבק כרית (כמו ילדה קטנה שזקוקה לחבק את אימא שלה כדי להרגיש מוגנת ובטוחה בכל פעם שמשהו מפחיד אותה) כדי להרגיש מוגנת בכל פעם שאני מרגישה קצת פחד. אני מאוד מבקשת לקבל ממכם מושגים או מונחים לקרוא על זה כדי שאדע שאני לא חריגה בעולם ושהיה לי אומץ לספר את זה (אם אדע שזו תופעה ידועה ומוכרת בעולם המקצועי אז יהיה לי אומץ לספר את זה).
שלום רב,

אני מציעה לך לפנות לפסיכולוג/ית שתעזור לך להבין את הצורך להרגעה באמצעות הכרית. צורך כזה מתעורר מסיבות שונות אצל אנשים שונים, יהיה קשה למצוא משהו כתוב בדיוק בנושא זה.

בברכה,

ד"ר שרון בן רפאל
 
טון
19:23 04.08.13
אהלן, אני כבר נוטל מעל חצי שנה רסיטל והיום כשהלכתי לבית מרקחת בשביל לקחת קופסה של 40 מ"ג רסיטל הם אמרו שאין להם ורצו להביא לי במקום ציפארמיל. והם אמרו לי שאסור להם לתת 2 קופסאות של 20 מ"ג... 1) השאלה אם זה ממש קריטי לקחת רסיטל ולא ציפארמיל לאחר חצי שנה שאני לוקח רסיטל??? 2) בשביל הפעם הבאה, האם ניתן לרשום במרשם שבמקרה ואין להם 40 מ"ג רסיטל אז שיתנו לי 2 קופסאות של 20 מ"ג???
 
ד''ר שרון בן-רפאל  
11:06 08.08.13
שלום רב,

בשאלות הנוגעות בתרופות יש לפנות לפורום פסכיאטריה.

בברכה,

ד"ר שרון בן רפאל
 
טלוש
12:21 30.06.13
שלום רב ,
אני כ - 4 חודשים אחרי הלידה הראשונה שלי ואני מרגישה ממש רע.
כל פעם שאני מקבלת מחזור (לוקחת גלולות) אני מרגישה שההורמונים שלי משתוללים יותר מאי פעם ויותר מלפני ההריון. אני מוצאת את עצמי כעוסה ועצבנית על כל דבר ועל כל אחד. פתאום אני בוכה בלי שום סיבה כביכול ואין לי כוח לכלום.
גם הדימום של המחזור גבר , מופיע לי כאב ראש ואני הרבה יותר עייפה.
לפני ההריון הייתי עצבנית למשך יום אחד (הרבה פחות מהיום) והיו לי כאבים ואח"כ הכל היה עובר.
האם יש משהו שאפשר לעשות בנידון? האם מדובר בדיכאון אחרי לידה?
אני מרגישה ממש חסרת אונים ולא יודעת כבר למי לפנות ומה לעשות :-(
 
ד''ר שרון בן-רפאל  
22:07 02.07.13
שלום רב,

כן, ייתכן שאפשר לטפל, כדאי לפנות לפסכיאטרית שמתמחה בטיפול בנשים אחרי לידה.

בברכה,

ד"ר שרון בן רפאל
פסיכולוגית קלינית מומחית
 
ענת
18:11 10.06.13
אני בשבוע 34, עבר ועוד עובר עלי הריון סיוטי. גם המון בעיות בריאותיות שמגבילות אותי לבית וגם ילד בן שנתיים וקצת שעושה לי טרור.
אני ממש סובלת, לא מסתדרת עם הילד, הוא עקשן מתנגד לכל דבר ואני מאבדת מהר מאוד את הסבלנות.
בעלי חוזר בשעות אחה"צ המאוחרות מהעבודה, הוא בא לוקח את הילד להורים שלו ונשאר שם עד זמן השינה של הילד. כך שלמעשה אין לי חוויות טובות עם הילד רק שליליות.
אני שונאת את עצמי בהריון, שונאת איך שאני נראית, שונאת את הצורך כל הזמן לפיפי, שונאת שהבגדים נראים כמו אוהל פשוט שונאת כל רגע!!!
 
ד''ר שרון בן-רפאל  
22:01 02.07.13
נעמה שלום רב,

נותרו לך עוד שבועות ספורים עד הלידה, כדאי בתקופה זו להיפגש עם פסיכולוג/ית כדי לעזור לך להתמודד עם התקופה הזו ולהתכונן לקראת הלידה. בעיות בריאותיות המגבילות לבית כפי שאת מתארת עלולות ליצור מצב של עצבנות, חוסר סבלנות ואף דיכאון.

אם הילד לא נמצא במסגרת רצוי להעזר בשבועות אלו ולאחר הלידה בסבא/סבתא או במטפלת דווקא בשעות כשאת לבד איתו. כפי שאת אומרת דווקא בשעות אחה"צ כשבעלך בבית אולי עדיף לעשות פעילות נחמדה יחד, משהו שלא יקשה עלייך אך יתן לכם חוויות חיוביות יחד.

בברכה,

ד"ר שרון בן רפאל
פסיכולוגית קלינית מומחית
המידע באתר אינו מהווה תחליף להתייעצות עם גורם מקצועי והינו בהתאם לתנאי השימוש
מנהלהודעה מקוריתתגובהללא תוכןהודעה חדשההודעה עם תמונההודעה עם וידאו
תגיות
דיכאון אחרי לידה   חרדות   התקף חרדה   טיפול בדיכאון   דכאון   התקפי חרדה   תרופות נגד דיכאון
RSS RSS פורום דיכאון אחרי לידה