פורום פסיכולוגיה ילדים

שלום,
בני בן 3 וחודשיים, ילד ורבאלי ונבון.
בפסח ניסינו גמילה, הוא לא התייחס לסיר ולא לפרס שהצענו על כל פעם שהוא יעשה בסיר.
במשך יום שלם הוא עשה פיפי במכנסיים משהו כמו 15 פעמים.
(יכול להיות שבכוונה,אני מרגישה שהוא מודע היטב לצרכיו)
לא הגבנו על הפספוסים הרבים.
למחרת שוב התחלנו את היום ללא חיתול והוא אמר לנו מפורשות שהוא אינו רוצה ומוכן לעשות בסיר/בשירותים.
החזרנו את החיתול.
אגיד גם שבני טיפוס הססן ולוקח לו זמן בהסתגלות למצב חדש.
האם טעינו?מה לומר לו כשהוא אומר בפירוש שלא רוצה בלי חיתול?
אודה לעזרה,מור

שלום רב, ביתי, בת 4. מפחדת מהתקהלויות אנשים ולא משנה איפה, בגן-כשיש מסיבות /פעילויות עם ההורים. כשיש ימי הולדת, היא לא מסוגלת להתקרב לאיזור ההומה ילדים, וגם בגלל המוסיקה הגבוהה והרעש. היא מפחדת מבלונים בגלל שהם מתפוצצים. ז"א, כל מקום שהוא הומה אדם ומלווה ברעש ובמוסיקה כמו מופעים וכו' הוא בלתי אפשרי להימצאותה שם. היא נלחצת ומתחילה לבכות.
מה עושים? איך מתנהגים במצבים כאלה? האם לנסות להסביר/לעודד ולנסות לקרב אותה למקום או לוותר ומראש לא להוציא אותה?

שלום אושרת,
את מוזמנת לעיין בעמודת שאלות נפוצות בתשובה העוסקת בפחדים אצל ילדים.

שלום, בגן של הבן שלי יש בעיה רצינית, זה גן רב גילאי של ילדים בני 3-6 לפני מס' ימים הסייעת בגן תפסה ילד מסויים שהפשיט ילדה אשר קטנה ממנו ונגע באיבר מינה. ההורים של הילדים המעורבים בסיפור הוזמנו לשיחה.
אחרי שהסיפור הזה התגלה אמא של הילד הזה ניגשה אליי וסיפרה לי שבנה הוריד גם לבן שלי את התחתונים בשירותים ונגע באיבר מינו. היא ציינה שזה נודע לה מהבן שלה בלבד והגננת והסייעת לא יודעות דבר מהמקרה עם בני מכיוון שזה קרה בשירותים של הגן, ולאחר המקרה בני בכה במשך 40 דקות ואף אחד לא הצליח להרגיע אותו [ואף אחד לא טרח לעדכן אותי] בני לא סיפר לי דבר ממה שקרה. אנא מכם אני מתחננת לעזרה ! מה לעשות? למי לפנות? לקחת את בני לפסיכולוג? האם יש סיכוי שיהיה לבני נזק לטווח הארוך בעקבות המקרה?

שלום שיר,
קדום כל כדאי מאוד לנסות להרגע כמיטב יכולתך. משהו בסיפור נשמע לי מוזר, כי לא ברור לי איך נודע לאותה אם שבנך בכה במשך 40 דקות. מהילד שלה? איך הילד יכול דעת כמה זמן זה 40 דקות? בכל אופן, אחרי שתירגעי, נסי לדבר עם בנך על המקרה, לשאול אותו האם קרה לו שהיה בשירותים עם אותו הילד, ואם קרה שם משהו לא נעים. יכול להיות שהילד לא ירצה לספר בהתחלה, זה בסדר גמור, חשוב להגיד לו שאם קרה או חלילה יקרה לו משהו כזה, חשוב לכם שהוא יספר לכם, אתם לא תכעסו ותעזרו לו. מעבר לזה כדאי להגיד לו שהגוף שלו הוא ברשותו, ומותר לו להגיד לא אם מישהו רוצה לגעת בו או להפשיט אותו וזה לא נעים לו.
מעבר לזה שימי לב, האם יש סימני מצוקה אצל הילד, קושי בשינה, באכילה, האם הילד עצבני או עצוב או שיש התנהגות אחרת שונה מהרגיל, חזרה להרטבה וכו'. אם הכל כרגיל אצל הילד שלך, אז מעבר לשיחה שהצעתי אין צורך כרגע לעשות דבר, מלבד כמובן לדבר עם הגננות על האירוע ולוודא שוב איך שומרים עלי הילד שלך כשהוא בגן ואיך מעדכנים אותך בדברים.

הבת שלי בת 6.5. בחצי שנה האחרונה ההתייחסות לגוף שלה השתנתה לרעה. היא מוכנה שרק אני אראה אותה ערומה, אין שום סיכוי שבעלי יראה אותה בלי בגדים. לפני שמתלבשים/מתפשטים היא תמיד סוגרת את הדלת ואף פעם לא שוכחת. בשיעורי התעמלות היא מבקשת להתלבש בבית ולא בחדר הלבשה בבית הספר. היא נפגעת קשות ובוכה בהיסטריה אם ילדה אחרת ראתה לה את החזה שלה. עכשיו הופיעו לה קצת יבלות על הגוף והיא פשוט מנסה כל הזמן בטירוף להסתיר אותם, שאף אחד חס וחלילה לא יראה. במקלחת אתמול היא אמרה לי שהיא היתה מעדיפה להתקלח עם בגד ים כי היא לא אוהבת להיות ערומה. כל פעם היא מוצאת לה משהו חדש בגוף שהיא לא אוהבת, וזה נעשה בטירוף כזה, פנאטיות קיצונית. דיברתי איתה על זה ושאלתי אותה אם היא יודעת שיש לה גוף יפה והיא אמרה שכן. שאלתי אותה אם ההתנהגות שלה לגבי הגוף שלה מפריעה לה, היא אמרה שלא. לי הכל נראה קצת מוזר וקצת מוגזם. אני לא יודעת איך להתייחס לזה ואשמח לכל עצה.
תודה רבה!

שלום שרון,
ההתחלה של התאור שלך נראית לי סבירה. אין סיבה באמת שבגיל 6.5 בעלך יראה אותה עירומה, זה בסדר גמור לסגור דלת כשמתפשטים ומתלבשים, ואין סיבה גם שהחברות שלה יראו את החזה שלה. לא הבנתי מה לא בסדר בזה.
אני לא מכירה את הרקע של המשפחה ואני לא יודעת מה גרם לעניין הזה להפוך לאובססיה. ייתכן שהעובדה שאתם לא מבינים שהיא זקוקה לפרטיות, כמו כל אחד, ולא שומרים עליה (האם אתם סוגרים את הדלת כשאתם מתלבשים או מתפשטים? אם לא אז כדאי) גורמת לכך שהיא נדחקת לפינה ונהיית קיצונית בעניין, ושאם אתם הייתם מכבדים את הפרטיות שלה מהתחלה, זה לא היה מגיע לקיצוניות כזו. נסו להניח לעניין, לכבד את הפרטיות שלה להימנע מהערות ומבטים לגבי גוף של אנשים והגוף שלה בכלל, לאפשר לה לסגור דלת ולקבל את הקושי שלה בהבנה, וכן השתדלו להקפיד על גבולות בבית גם לגבי הפרטיות שלכם, כשאתם מתפשטים ומתלבשים ובכלל עושים דברים. אני מניחה שעם הזמן זה יביא להקלה.

בני לומד בכיתה ה. תלמיד מצטיין.יש בכיתה שלו ילד שכל הזמן נורא מקנא ממנו.וכשהוא מדבר עם חברים אחרים אז הוא מנסה לסכסך בינהם ולקחת לו את החברים שהוא בקשר איתם. אני בסכסוך עם האמא ואינני יודעת מה נכון לעשות.בבקשה עזרי לי . הוא מאד מציק לו.

שלום גלית,
קנאה וסכסוכים בין ילדים הם חלק מהחיים. בודאי שזה מציק ולא נעים. אחד הדברים שאת יכולה לעשות הוא לעזור לילד שלך לקחת את העניין בפורפורציות. האם הילד ההוא מצליח לקחת לו את החברים? את כולם? כל הזמן? האם זה קורה כל היום? איזה חוויות טובות יש לו במהלך היום בבית הספר? איזה חברים נשארים איתו בכל מקרה? יכול להיות שאם תעברו על כלל החוויות שלו במשך היום תראו שההצקות הם חלק לא מאוד גדול מהן, ולא כל כך פשוט לערער את המעמד של בנך כמו שנדמה, ולא חייבים להתייחס לכל מצב שמישהו נדחף ומנסה לקחת מקום על חשבונו, אולי זה לא עד כדי כך ראוי להתייחסות?

שלום סמדר. תודה רבה על תשובתך. בני תמיד מגיב באותה צורה. הוא מתעלם ממנו.האם זה נכון לענות לו או באמת להתעלם.?.יש לציין שגם אותו תלמיד הוא מצטיין ואולי בכך הוא מרגיש מאויים. אני כאמא תמיד רואה שהוא מתחבר רק עם אותו חבר שבני מתחבר איתו. זה קרה במהלך כל השנה למרות שתמיד עם אותו חבר הוא בכלל לא היה בקשר וזה בסדר.הבעיה שהוא צוחק עם אותו חבר על בני ותמיד מסכסך ומרכל עליו. אני מודה שאינני יודעת באיזו תדירות מדובר במהלך היום. בני רואה שאני נורא נלחצת ותקופה מסויימת הוא לא הסכים לדבר על אותו חבר.תודה רבה וחג שמח

מפריע לי שההצקות הופיעו הרבה מאד פעמים במשך השנה. אותי כאמא זה מצב מאד מתסכל. לו הדברים היו קורים לעתים רחוקות הייתי בהחלט מתעלמת.

שלום גלית,
ההתלעמות של בנך היא תגובה מצויינת. אני מניחה שאת מבינה בעצמך שאת לא עוזרת לבנך בכך שאת לוקחת את זה כל כך קשה, זה לא מחזק אותו אלא מחליש. בכלל לא בטוח שזה מציק לו באותה מידה שזה מציק לך. אם את מודדת את ההצקות במספר הפעמים שלהן בשנה ולא ביום, מצבנו טוב, ואני ממליצה לך בחום לנסות ככל יכולתך לקחת מרחק ולא להתערב יותר. אני חושבת שהמעורבות שלך כרגע לא עוזרת לבנך וואלי אפילו מזיקה למרות הכוונות הטובות שלך.
חשוב מאוד שאת כאם תמצאי לך נושאים נוספים לחשוב עליהם ולעסוק בהם ותנסי להסיח את דעתך מהנשא הזה, כרגע העיסוק שלך בו לא מביא תועלת, ורק מעציב אותך ומחליש את בנך.

תודה רבה לך.שאלתי אותך שאלות בעבר והדברים שאמרת מאד הועילו לי. יום נפלא.

שלום

לאחרונה ילדי סיגלו לעצמם דרך דיבור שמאוד לא מוצאת חן בעיננו, הם מדברים בציניות אחד אל השני, מבטאים דברים שאוזנינו בוערות, ניהלנו שיחה שאצלנו בבית לא מדברים כך, וזה לא מתאים למשפחה שלנו וכו' וכו' נראה לנו שלא כל כך מתייחסים אלינו ואנו לא יודעים איזה סנקציות לבחור, כי ברור לנו שהם מחפשים את הגבול ואנחנו לא יודעים איך, דברנו הסברנו כעסנו ...... אנחנו צריכים ממש דרך בעניין הנ"ל.
בהתפרצות הכעס של ילד הסנדוויץ שלנו הוא אמר אני לא אוהב את המשפחה הזו, לא רוצה לחיות במשפחה כזאת...דפוקה וכו' וכו' ואנחנו רק אמרנו לו שאנחנו אוהבים אותו, הוא הלך לישון ובבוקר התעורר כאילו כלום לא קרה...בה למיטה שלנו חיבק אותנו והמשיך את היום רגיל, נראה לי שלא שמשהו נשאר פתוח וזה מאוד מציק לי, איך סוגרים? מה עושים?


תודה אוראל

שלום אוראל,
את שואלת שתי שאלות, אחת לגבי מילים לא יפות אצל הילדים והשניה לגבי המצוקה של ילד הסנדוויץ.
לגבי השאלה השניה, מה שחסר לי בתגובה שלכם, זה נסיון לברר איתו, על הוא בעצם כועס ולמה הוא מתכוון כשהוא אומר משפחה דפוקה? מה דפוק לדעתו? חשוב גם לדעת להקשיב לילדים ולהבין מה הם בעצם אומרים. במובן הזה את צודקת שסגרתם את זה מהר מדי באמירות שאתם אוהבים אותו, שהן תמיד טובות ונכונות, אבל אולי במקרה הזה הן סותמות הן היכולת שלו להגיד גם מה לא מצוא חן בעיניו ולשתף במצוקה שלו, כאילו אתם מעבירים מסר: במשפחה שלנו יש רק אהבה ותחושות חיוביות, לגבי תחושות שליליות - אנחנו לא יודעים מה לעשות איתן, תשתדלו פשוט לא להרגיש אותם ובודאי לא לבטא אותם.זה כמובן מסר שלא עוזר במציאות, כי מציאות יש תחושת שליליות גם במשפחות הכי טובות.
כנ"ל לגבי המילים הלא יפות שבהן משתמשים הילדים. יכול להיות שחסרים להם כלים לבטא את חוסר שביעות הרצון שלהם מדברים. מה שקורה עם תוקפנות, שכשלא נותנים לה לבוא לידי ביטוי טבעי, היא מחמירה והופכת לאלימות. תוקפנות לכשעצמה היא לא דבר רע, היא אפילו דבר חיובי, בלעדיה לא הייתה תחרות, הישגיות], סקרנות, וכו' . חשוב רק לדעת לתעל אותה נכון ולא לנסות לדכא אותה.

שלום, יש לי בן בכור בן- 6 אח ל3 אחים קטנים ממנו.
לאחרונה יש לילד התפרצויות זעם שאף פעם לא חוויתי אצלו.
הוא מתחיל לצעוק ולהפוך כל מה שבסביבתו
אם אני מנסה לכעוס /לדבר /או להטיף לו הוא נהיה אגרסיבי.
אני באמת לא יודעת איך להגיב להתפרצויות הללו ....מבקשת את עזרתכם להבין איך מתמודדים במצבים האלו כי אני מאוד משתדלת לא לצעוק על ילדים והוא מוציא אותי משלוותי

שלום טלי,
כדאי לפעול בשני ערוצים במקביל - אחד להבין מה עובר עליו, והשני להציב גבול.
ברגעים שההתפרצות קורית, אין טעם לכעוס, ובודאי שלא להטיףאו לדבר. ברגעים כאלה צריך לעצור, להגיד בצורה קצרה וברורה שאת לא מרשה התנהגות כזו, אם יש צורך גם להחזיק אותו פיזית כדי שלא יעיף דברים, או להגיד לו הרגע בחדר.
אחרי שהוא נרגע, או יותר מאוחר בערב, כדאי לשבת איתו בשקט ולנסות להבין מה עובר עליו. על מה הוא כל כך כועס. זה לא פשוט להיות ילד בכור כשיש 3 אחרים קטנים ממנו. יכול להיות שהוא מרגיש שמצפים ממנו להיות כל הזמן גדול, להתאפק, לוותר, לעזור, ומצד שני גם הוא עדיין קטן, קשה לו, זקוק לך, אולי הוא התחיל כיתה א' או עומד להתחיל, יש לו קשיים וחששות משלו, לא בטוח שיש להם מקום, כדאי לחשוב על הדברים האלה, ולראות איך מדברים עליהם ואם יש דרך להקל עליו, וכן למצוא זמן איכות איתו בנפרד, כשמישהו אחר שומר על הילדים אם יש אפשרות.

שלום סמדר ותודה על התייחסותך,
מאוד חשוב לציין שזה בדיוק מה שאני מנסה לעשות בזמן ההתפרצויות שלו, להכניס אותו לחדר להירגע אבל בזמן שהוא שם הוא או צועק והופך את כל החדר או יוצא ממנו ועושה ממני צחוק כמו לדוגמא יוצא וניכנס ברגע שאני ניגשת אליו וצוחק ולועג.
חשוב לי לציין שלא מדובר במצבים של כעס כלפיו בעניינים שקשורים רק אליו ולא לייחס שלו לאחים שלו אלה אם כן מדובר באגרסיביות ביניהם.
יותר מדובר במצבים שדורשים ממנו דברים "לפי חוקי הבית" -תיגש להתקלח, עכשיו עליך לעשות ככה כי ככה צריך וכו'.
קשה לו העובדה שאנחנו ההורים תמיד מחליטים מתי עושים מה.
ואת כל השלבים האחרונים אני ממש מנסה לעשות כי אני מודעת לחשיבותם
תודה ויום טוב

שלום טלי,
אני מניחה שלמרות שכך נדמה לך, את לא בדיוק עושה מה שאני הצעתי. כי אם את כובת שלכעוס ולדבר זה לא עוזר, סימן שאת לא עושה נכון. אני לא המלצתי לך לכעוס ולדבר. אני המלצתי להגיד בקצרה. זו בכלל לא הנקודה אם הוא נכנס בעקבות דברייך לחדר או לא, מצידי שלא ייכנס, או שייכנס ויהפוך את כל החדר, אחר כך הוא יישאר בחדר הפוך. הרי את לא תסדרי. הנקודה היא לא שהוא יעשה באותו רגע את מה שאת אומרת, אלא שלאת יכנסתי איתו למאבק שיזכה אותו בתשומת לב. לאורך זמן, ההתעלמות קשה לילדים יותר מכל עונש או צעקות, אבל צריך להיות מאוד עיקביים.
ייתכן שהסיבה שבנך לא מקבל את הסמכות שלך קשורה לזה שבגלל היותו הגדול בבית יש לך ציפיות ממנו לעזרה ואז הוא תופש את עצמו כגדול כחלק מהיחידה ההורית ואז זה קשה מאוד לצפות ממנו להיות גדול מתי שנוח לך שהוא יעזור וקטן מתי שאת חושבת שהוא צריך לציית להוראות. בנוסף יכול הליות שההוראות שאת נותנת הן נוקשות מדי, ולא נותנות מקום לגמישות ולקצב שלו. אלה הן נקודות למחשבה.
אם בכל זאת את לא מצליחה או מה שאני אומרת לא נראה לך מתאים למה שקורה, כדאי לפנות להדרכת הורים מסודרת.

בני בן ה 7 יותר מאוד נבון קצת מלא, אינו אוכל בין הארוחות אבל בזמן הארוחות הוא אוכל ללא הפסקה אלא אם כן נאמר לו שצריך להפסיק, בביקור שלנו אצל רפואת ילדים היא ממש נזפה בנו שהוא חייב לשמור כי ילדים במשקל עודף בגיל שלו הם בסיכון להיות ילדים שמנים בגלל שהוא כל כך נבון ומפנים אבל צריך לשמוע את הדברים מבעלי סמכא ביקשתי שתדבר אליו וזה עשה את העבודה הוא משתף פעולה אבל זה מחייב אותי כל הזמן להזכיר לו כמה לאכול להפסיק אחרי שתי נקנקיות או שני שנצלים קטנים 2-3 כפות לתוספת ליד בקיצור בביקורו אצל חבר בארוחת ערב פעם אחת כשהתקשרתי התברר שהוא בטוסט השלישי ביקשתי לעצור ושאני בדרך היום ובאתי לקחת אותו משם להליכה ושיתפתי את האמא היום הוא היה אצלה והיא הגישה להם לארוחת ערב ג'חנון וטוסט אחד , מה אני אמורה לעשות ? איך אני אמורה לנהוג מול בני או מולה ?

שלום לך,
אני חושבת שגם חשוב לקחת את כל העניין בפרופורציות. הוא בסך הכל ילד בן 7, אי אפשר לצפות ממנו לשמור ולהתמודד כשהוא אצל אחרים. אפשר לבקש מהאימא של החבר ואם היא עומדת בזה - יופי, ואם לא אז זה מה יש. אם תקפידו בבית ומדי פעם בחוץ זה לא יסתדר, זה לא סוף העולם.
מה שאני לא מבינה זה איך נוצרת הסיטואציה בבית שבה צריך לעצור אותו. נראה לי שעדיף, במקום להגיש צלחת כללית, להגיש לו בדיוק את המנה שהוא אמור לאכול, ואם הוא רוצה תוספת, צריך לבקש. אולי לא כדאי שזה יהיה על השולחן שהוא יכול לקחת בואפן חופשי. זה טוב לכולם דרך אגב.
הסיטואציה שצירך לעצור אותו כל הזמן היא לא נעימה לא לכם ולא לא.

הוא פשוט מבקש עוד ועוד ועוד למשל חברה אחרת שהיא זאת שהאירה את תשומת ליבו לנושא האוכל ואח"כ הרופאה שננזפה בנו קשות , הוא היה יכול לאכול אצלה חמש שניצלים מתחיל בראשון ומבקש עוד ועוד ואם לא עוצרים אותו הוא לא עוצר ,אצל חבר חבר שלושה טוסטים כי הוא פשוט מבקש עוד ולא יודע מדיי לעצור הוא גם אומר לי אמא לא ידעתי שמותר רק שניים, את חושבת שאני יכולה לתת לו להמשיך לאכול אצל אחרים כמויות כאלה ? בצהריים הוא פעמיים בשבוע בצהרונית , פעמיים בשבוע אצל חבר אם הוא לא ילמד לשים גבולות נראה לי שאני יגיע איתו למצב על חזור , מה דעתך ?

שלום לך,
כמובן שאם הוא אוכל באופן קבוע במקומות אחרים, רצוי להגיע הסדר באותם מקומות שלא נותנים לו יותר. הכוונה שלי הייתה שאם יש פה ושם מצבים חד פעמיים שבהם הוא אוכל בחוץ, לא חייבים לעשות מהם עניין.
מעבר זה אולי כדאי לפנות לאיש מקצוע כדי לבדוק מבחינה פסיכולוגית מדוע הוא אוכל כל כך הרבה, וגם מדוע אם מסבירים לו הוא עדיין אומר שלא ידע שאסור לאכול יותר משני שניצלים. יש תחושה שאוליל קשה לו להפנים, למרות שהוא אוכל המון אין תחושה שהתקבל אוכל בפנים וגם אם מסבירים לו אין תחושה שההסבר נקלט. יכול להיות שזה מעיד על קושי ריגשי או קוגניטיבי כלשהו וכדאי לאבחן זאת אצל איש מקצוע.
בנוסף כדאי לבדוק זאת גם מבחינה רפואית, אולי יש סיבה לתאבון המוגבר הזה, שגם אותה כדאי לבדוק. קודם כל הייתי מתחילה מבדיקה רפואית ואחר כך מבחינה פסיכולוגית.

ואני חוששת שיש בעיה רגשית דווקא ולא קוגניטיבית, עשינו אבחון בינואר בגייגר לבעיות ריגשיות למרות שנושא האוכל לא עלה ולא שייכתי אותו לבעיה הרגשית, בכל אופן אחרי האבחון התקבלנו ואמרו שיש צורך בטיפול נכנסנו לרשימת המתנה ואחרי שבועיים התקשרו להגיד שיש החלטה מלמעלה שלא מקבלים למרפאה בשום דרך שהיא אין רשימת המתנה רק פרטי דרך המושלם 110 ש"ח כל טיפול גם לא הסכימו לתת לי לחכות לספטמבר שזו המתנה של תשעה חודשים, הזוי ? כן, עכשיו אחרי מקרה שקרה התקשרתי שוב נבחתי וכעסתי הגעתי למנהלת , עשו לי טובה וקיבלו אותנו לטיפול מקוצר שיתחיל בקרוב ,בכל אופן, יכול להיות שיש לזה קשר להפרעות קשב וריכוז ? יש לי מבחן טובה שבוע הבא אני מקווה שהוא יאיר את עיניי ויחזיק דברים שאני חושבת

שלום לך,
צר לי על הדרך שנאלצתם לעבור. אני ממליצה לכם לפנות בעדיפות ראשונה למרפאת הפרעות אכילה בשניידר, ואם לא, אז לתחנה ברחוב הארבעה, בתל אביב, מספר הטלפון שם: 03-5615211,
בהצלחה.

אנחנו שוקלים לצאת לשליחות, לבננו בן ה14 לא תהיה מסגרת לימודים הולמת, גם לנו וגם לו יש כישורי הוראה ולמידה מצויינים, ולכן אנו שוקלים למידה מתוך הבית / מתוקשבת - בהכוונתנו.(במשך שנתיים במקום השליחות)
מכיוון שזה נופל על גיל ההתבגרות, בו לחברה יש חלק לא מבוטל מחיי הילד - רציתי לשאול אם ייעשה נזק כלשהו לחיי הילד אם בשנתיים אלו ישהה רבות בחיק המשפחה, ההורים, ללא חברה מובהקת "חברת השווים" כמקובל. (ואנא אל תתנו לי עצות של לנסות לשלוח לחוגים עם בני הגיל וכד' כי זה ממש לא מעשי לנו ולמקום בו נהיה)
בננו מתלהב מהרעיון, אבל אנחנו מתייעצים.

הילד לא חי בוואקום - יש לו עוד אח ואחות צעירים ממנו

שלום הילית,
אני לא מכירה את הילד שלכם ולא יודעת אם הוא סובל מקשיים חברתיים, או שיש לו חברים. בכל אופן אני מציעה לכם להעדיף את הנושא החברתי על הנשוא הלימודי, הוא יותר חשוב לא רק בגיל הזה אלא בכלל. לימודים תמיד אפשר להשלים, חוויות של יחסים של התפתחות ריגשית וחברתית ושל ילדות - לא.
אם לילד יש קשיים חברתיים ניכרים, הייתי מציעה לכם להיוועץ עם איש מקצוע לפני הנסיעה וההחלטה.

הבעיה היא שבמקום בו נשהה אין בתי"ס מתאימים לגילו (כך זוהי המציאות))

שלום הילית,
אם הילד מצויין חברתית, שנתיים ללא מסגרת חברתית מלבד אחיו, יהיו קשות לו מאוד. אני מניחה שכרגע הוא מתלהב כי אולי מלהיב אותו הרעיון של לא ללכת לבית ספר. הוא לא מדמיין כרגע את תחושת הבידוד והבדידות שהוא עלול לחוש.
לטעמי מדובר במחיר כבד מדי, אבל כמובן שההחלטה היא שלכם.
בהצלחה.

קוראים לי ליהי יש לי 4 ילדים ,ואני פונה לגבי הבן שלי , הוא בן 7 בכיתה א' , הוא מאוד עקשן, בעל דעות מאוד מוזרות. הוא תמיד ה"בסדר", תמיד "זה הוא לא אני", "אני לא עשיתי כלום", "הוא או היא אמרו לי", הוא מתרגז מאוד, הוא פגיע מאוד,רגיש מאוד ובוכה מכל דבר, לדוגמא שקרתה ממש היום, היום, הם יצאו לטיול מבית ספר וביקשתי ממנו שינעל נעלי ספורט והסברתי לו שיהיה לו יותר נוח מאשר עם סנדלים, בזמן שאני מכינה לו את התיק לטיול הוא בא אליי עם סנדלים ולבוש כולו בשחור, כששאלתי אותו למה הוא נועל סנדלים הוא עונה לי" לבשתי שחור כדי שיהיה לי יום לא טוב". לא ידעתי מה לענות לו ואמרתי לו מבלי לחשוב פעמיים, אם אתה לא רוצה יום טוב אז אין בעיה, אתה ללא הולך לטיול. הוא ניגש לדבר עם בעלי ובעלי אמר לו " גש לבקש סליחה והכל יהיה בסדר. הוא לא ניגש לבקש סליחה, נכנס לחדר החליף בגדים לפיג'מה והתנהג בצורה של " אין בעיה, אני לא יבקש סליחה ואני גם לא יילך".
אמרנו לו להכנס לחדר, כי בשביל להאשר בבית במקום ללכת לבית ספר זה לא פרס, ולו לא היתה בעיה, הלך לחדר והסתכל לי טוב לעיניים כאילו לא אכפת לו.
שלחנו אותו לטיול אחרי שאביו אמר לו שהוא לא מוכן להוא ימשיך להתנהג בצורה כזו.
הוא התלבש כמו שהצעתי לו וירד וכל הדרך לא דיבר איתי בכלל.
הוא מאוד רגיש, הוא לא משחק עם חבריו לכיתה, רק עם החברים של הכיתה של הבת שלי, ולטענתו כוללללם נגדו. כולם התחילו איתו, וכשאני מנסה לאמת את הדברים איתו הוא משקר לי עוד ועוד... עד שאני אומרת לו: " טוב, אז בוא נתקשר למורה או לאמא של הילד ונדבר איתה.." ואז הוא אומר אבל זה לא היה ככה, זה היה ככה.
הוא יכול לסובב אותי ובכל הזמן הזה אני יודעת שהוא משקר לי בלי סוף.
איך להתנהג איתו, מה לעשות, להעניש, מ ה????
אני יודה על תשובה מהירה... תודה רבה רבה.

שלום ליהי,
נשמע לי שהבן שלכם במצוקה מאוד מאוד קשה, ואתם, אולי מכוונות טובות חושבים שזה משהו שנובע סתם מעקשנות. אבל ילד שלובש שחור ואומר שהוא רוצה שיהיה לו יום רע, זה ילד שמאותת על מצוקה ולא רק עושה לכם דווקא. זה הרבה יותר עמוק מזה. ממה נובעת המצוקה אני לא יודעת, זה לא אומר שאתם לא בסדר, אבל יכול להיות שכרגע אתם לא מבינים אותו בצורה מדוייקת שעוזרת לו.
אני מציעה לכם לפנות בדחיפות לאיש מצקוע.

שלום
הבן שלי בן 3 וחצי כביכול גמול מחיתולים כבר שנה וחצי הוא עם תחתונים .
פיפי הוא גמול לחלוטין הולך לבד לשירותים וכד'.
מתחילת הגמילה יש לנו בעיה עם הגמילה מקקי - הבעייתיות כאן שלפעמים הוא מבקש והולך לעשות בשירותים קקי והכל טוב ויפה אבל לפעמים הוא עושה בתחתונים ובין היתר, בגן עצמו הוא עשה פעם אחת קקי בשירותים ומאז עושה במכנסיים כמעט כל יום דבר שמקשה על הגננות ועלינו .
רציתי לדעת איזה פתרון את יכולה להציע לי .

שלום אבי,
למעשה הבן שלכם לא נגמל לגמרי מקקי, ולכן לא ברור לי מדוע העברתם אותו לפני שנה וחצי לתחתונים. הגמילה כנראה לא הושלמה. נסו לתת לו חיזוקים חיוביים כל פעם שהוא כן משתמש בשירותים, ואם זה לא עוזר, אולי כדאי לפנות לייעוץ מסודר.

את יכולה להמליץ לי אל מי לפנות ?
זה תהליך ממש קשה והוא היחידי בגן שלא גמול .

שלום אבי,
נסו לפנות למכון להתפתחות הילד שעובד עם קופת החולים שלכם באיזור מגוריכם.

אורי התחיל לאחרונה להכניס ידיים לפה , נושך את החולצות שלו. ועקב כך יש לו כתמים מסביב לפה. ההיתי אצל הרופאה אמרה שהכתמים בגלל הרוק. למה ידיים בפה? סימן למה? לפסיכולוגיה? למי התשובות?

שלום ורד,
קשה להתייחס לשאלתך ללא פרטים נוספים על הילד ועל המשפחה. אני מציעה שתפני לאיש מקצוע כדי שניתן ייה לאבחן יותר לעומק את הבעיה מבחינה פסיכולוגית.

היום בבוקר קמתי עם דלקת חזקה בשתן, לא יכולתי לזוז, לא היו תורים לרופא, אז בעלי ואני נסענו עם הילד למרפאה
הם חיכו לי באוטו וחיכיתי בתור, כשכולם הלכו באתי להכנס לרופא ואז הגיעה אישה שאמרה שהיא צריכה להכנס אז אמרתי לה- נחכה שהרופא יצא ויחליט מי נכנס, היא הצחילה לקלל אותי ולהגיד אני עכשיו לא אכפת לי ממך ועוד כל מיני דברים (אני מספרת ממש בקצרה ולא נכנסת לפרטים ולמילים המגעילות שלה) אמרתי לה- תקשיבי אני לא ירד לרמה כזאת, היא התחרפנה פשוט השתגעה- "את יודעת בכלל עם מי את מדברת?"... ופשוט- הורידה לי כאפה והעיפה אותי על הקיר!!!!!!!
התחלתי לבכות כולי פחדתי קראתי לבעלי הוא היה עם הילד ועשיתי טעות כי הבן שלי התחיל לצרוח לי ופחד שיעשו לי משהו, עשיתי טעות שהוא נכנס פנימה עם בעלי ואני מתחרטת שבכלל נתתי לה להפחיד לי את הילד, בקיצור היא התחילה להגיד ליד כולם שהיא לא נגעה בי וכמובן שיאמינו לה כי היא מבוגרת כל הפקידות שמכירות אותי ואת המשפחה שנים ויודעות שבחיים לא רבתי קיללתי או דברים כאלו מעולם, הן באו והרגיעו אותי, אז השחקנית ההיא מספרת להן שוב ולכל מי שלידה שאני ממציאה דברים, אחרי כמה דקות הפקידות אמרו לה שיש מצלמות והם יבדקו מה קרה כי רציתי להגיש תלונה, בסופו שלדבר היא נלחצה, ובאה לבקש ממני סליחה ובאה לדבר עם בעלי, הבן שלי לא הפסיק לצרוח גם שכבר היינו בחוץ והכל נגמר אני ממש מפחדת שתהיה לו איזו טראומה... אני פשוט בהלם מכל מה שהיה עוד אחרי שיצאנו היא אמרה לכולם שהיא מפחדת לצאת שלא נרביץ לה.... והיא האלימה שהרימה ידיים על בחורה רבע ממנה אם לא פחות...
בכל מקרה החלטתי לא להגיש תלונה כי אמרו לי שהיא חולת לב ועברה צינתורים ולמרות שהיא הרביצה לי והייתי בהלם ממה שקרה היא ביקשה והתחננה שהכל יגמר יפה,
ואני כנראה טובת לב מדי כמו תמיד ובגלל זה אנשים מרשים לעצמם להתנהג אליי ככה...
בכל מקרה מה שממש הדאיג אותי זה הבן שלי שמרגע שהגענו הביתה עוד יותר נדבק אליי והתחיל לצרוח צרחות איומות, אני ממש כועסת על עצמי מאוד מאוד, שהוא היה במצב הזה וראה אותי בוכה וראה שאישה רדפה אחריי והוא פחד שיקרה לי משהו ובכה, אומנם בעלי לקח אותו החוצה אחרי שתי דקות, אבל הוא ממש נלחץ מזה, אני בהלם מכל היום הזה,ואני בלחץ הכי הכי משחס וחלילה יקרה לו איזשהו נזק או טראומה מהמצב הזה... זו פעם ראשונה בחיים שהוא נחשף לצעקות ואלימות מילולית והמולה ככה מאנשים אחרים להורים שלו, בבית שלנו הכל תמיד רגוע ונעים ואין אף פעם אלימות מ שום סוג.
מה אני יכולה לעשות?..
פשוט יום נוראי ומקווה שהוא ישתפר... ממש בא לי לבכות מכל זה...

שלום דנית,
אכן עברה עלייך חוויה קשה מאוד. אך תחושת אשמה לגבי הבן שלך לא תעזור כרגע. מה שחשבו הוא שאת תתחזקי, ואז זה גם ישפיע עליו וירגיע אותו. חשוב שתקבלי כרגע כמה שיותר תמיכה ממשפחה וחברים, וכן של תחלישי את עצמך עם מחשבות של אשמה כלפי בנך כי הם מחמירות את מצבך ומצבו. אם תוך כמה ימים מצבך לא משתפר כדאי לפנות לקבלת עזרה מקצועית.

התינוק שלי בן שנה וחודשיים. בעלי ואני רבים וצועקים המון. אך בעיקר בעלי צועק בצורה מאוד מאוד חזקה ומפחידה וגם תנועות הגוף שלו מאוד אלימות כלפיי והוא יכול גם להרים לעברי משהו כדי לזרוק ואני זזה בפחד כמובן. אין אלימות פיזית ממשית. זה מסתכם בעיקר בצרחות מזעזעות ומה שתיארתי שקרוב לאלימות. בכל אופן, כמובן שהתינוק שלי נחשף לא אחת להתנהגויות אלה - לא רק שמע אלא גם ראה. אני די בטוחה שזה משפיע עליו בהווה וישפיע בעתיד. רציתי לדעת באמת האם זה נכון? מה גודל ההשפעה? האם יכול להיות לו נזק נפשי רציני בעתיד? ואיך לדעתכם הוא מגיב לזה בהווה? האם יש משהו שאני יכולה לעשות אחרי סיטואציה כזו כדי להקטין את ההשפעה חוץ מלחבק אותו? דרך אגב, בלילה אחרי התנהגות כזו שנחשף אליה אתמול ישן ממש גרוע והתעורר בערך עשרים פעמים ובכה - האם יכול להיות שיש קשר?
תודה רבה!

שלום דנה,
אפילו שאין אלימות פיזית יש אלימות בבית ויש תחושת טרור. איך זה משפיע? את רואה בעצמך, בדיוק מה שאת מתארת.ההשפעה על ילד שעד לאלימות בין הוריו היא קשה וחמורה, עלולה לגרום לחרדות, ולכך שהוא עלול להיות אלים בעצמו בהמשך. אין דבר שאת יכולה לעשות כרגע ישירות עם הילד מלבד מה שאת עושה. העבודה שלך לגבי מניעה של העניין היא לא עם הילד אלא עם הבעל. חשוב שתפנו בהקדם לטיפול בעניין. או לטיפול זוגי או לטיפול באחד המרכזים למניעת לאלימות במשפחה, בדר כלל אפשר לקבל מידע על המקומות האלה דרך לשכות הרווחה בעירייה. אל תקטיני בחשיבות מה שעובר עליכם, זה לא קרוב לאלימות זו אלימות.

הי,
הבת שלי בת שנה ו - 4 חודשים ומסרבת לפעמים לפתוח את הפה לצחצוח השיניים. ברוב המקרים היא כן משתפת פעולה, אבל אחת לכמה ימים היא פשוט מסרבת בכל תוקף לפתוח את הפה וכל השכנועים שלי לא עוזרים. במקרים האלו אני כופה עליה בסופו של דבר בכוח את צחצוח השיניים, מה שמרגיש לי מאוד לא נוח כי אני נגד כוחניות בכל צורה שהיא.
מצד שני, חשוב לי שהיא תבין שאין ברירה וזה משהו שאין מצב שאני מוותרת לה עליו. אני מפחדת שאם אני אכנע לה ואוותר לה על הצחצוח זה רק יעודד אותה להתנגד באופן קבוע ומאוד חשוב לי להציב לה גבולות ברורים בנושא הזה.
האם אני נוהגת נכון?

שלום מיכל,
אני ל לאחושבת שאם תוותרי לה זה יעודד אותה להתנגד באופן קבוע. כשהיא קצת תגדל אפשר יהיה להסביר לה ולגייס את הסכמתה ממקום קצת יותר בוגר ויהיה קצת יותר קל. לא הייתי הופכת שום נושא לנושא שיש עליו כאלה מאבקי כוח אלא אם כן זה עניין של חיים. היא עדיין נורא קטנה ולא מבינה וזה נראה לי מאוד מיותר.

שלום ,
בני בן ה-8 הינו ילד מצטיין , מקובל חברתית . במצבים של תסכול או עקב מריבה עם חברים הוא מסתגר ובורח ואומר שבא לו לאבד, בא לו למות , שאוטו ידרוס אותו או שיקפוץ מהחלון.
שהוא נרגע הוא חוזר לקדמותו כאילו דבר לא קרה.
הילד מאוד סגור לא ניתן להוציא ממני פרט של מידע וששואלים אותו מדוע התנהג כך הוא עונה : לא משנה או שכחתי.
הילד בעל נטיה לפרפקציוניזם , לא מוכן לקבל הפסד , בעל רגישות יתר ולוקח ללב כל דבר.
קרה פעמיים שהוא ברח שהיינו בחוץ ונאלצנו לחפש אותו והוא התחבא ושמע שאנו מחפשים אותו ולא יצא.
אנחנו מאוד דואגים , במסגרת הקופה אין מקום לפסיכולוג גם ברשימת ההמתנה.
אבקש עצתך,
תודה,
סימה

שלום סימה,
המצב שאת מתארת חמור. אני מבינה שתאם בהמתנה לפסיכולוג, האם בקופה יודעים שמדובר באובדנות? יודעים שזה דחוף? כדאי לקבוע תור גם לפסיכיאטר מטעם הקופה, בדחיפות, ואם אפשר גם לנסות לקבל ממנו הפניה דחופה לטיפול. נסו גם להתקבל לטיפול במרפאה הציבורית של משרד הבריאות באיזור מגוריכם תוך ציון דחיפות הפנייה ונושא האובדנות.

אלו הסדרי השינה של תינוק בן 11 חודש שהוריו התגרשו:יום א-בבית של סבתא(האמא של הגרוש .הילד קשור אליה מאד והאבא מגיע לפעמים לשם)
יום ב-בבית
יום ג-אצל סבתא (אמא של אמא)ביחד עם אמא שלו
יום ד-אצל סבתא(אמא של הגרוש)
יום ה-בבית
סופש-שבת אחת בבית ושבת שניה אצל אמא של הגרוש
מה דעתך?מה יכולות להיות ההשלכות להסדר כזה?

שלום דנה,
מי שואל? אני מבינה שאת לא האימא של הילד, ולכן צר לי אבל אני לא יכולה מבחינה אתית לענות על שאלות שאנשים שואלים לגבי אנשים אחרים ללא ידיעתם וללא הסכמתם.

נכון.אני לא האמא.כיצד הגעת למסקנה שאני כותבת ללא ידיעת השואל האמיתי?אסור לשאול בשביל מישהו אחר?הרי כל שאלה ששואלים פה יכולה להיות ללא הסכמה וללא ידיעה.חבל!

שלום דנה,
אנשים יכולים בודאי לרמות באינטנרנט, אבל כשאני מזהה שמישהו שואל לא עבור עצמו אני מנועה מלענות.
אם האימא או האבא רוצים לשאול, מדוע הם לא עושים זאת עבור עצמם?
אני גם לא יכולה לדעת אם עשית זאת לא על דעת מי ששאל, אבל לא ציינת שכן, ולכן אני נוקטת כאן זהירות.

נתקלתי בשרשרת ההודעות הזו במקרה ואני לא כל כך מבינה...
דווקא בתחום רגיש כמו פסיכולוגיית ילדים, שאנשים יכולים למצוא את עצמם במצב שבו הם עדים לאיזו התעללות מסוג כל שהוא , או במצבים שונים שאינם נהירים להם ואינם בטוחים אם הם תקינים או לא וזקוקים לאיזו הכוונה או חוות דעת ראשונית ובלתי מחייבת, הם אינם יכולים לקבל מענה?
יכול להיות שתגידי שיש צינורות מקובלים יותר מפורומים לפנות אליהם במקרה של חשד להתעללות או יחס לא תקין או פגיעה כלשהיא בילד, אבל את גם בודאי יודעת כמה זה לא פשוט מצד מי שעד למצב כזה לעשות צעד בלתי הפיך שכזה, כל שכן שלפעמים הוא אינו בטוח האם מה שהוא רואה הוא אכן מצב לא תקין.
הפורומים האלו יכולים להיות מקום בטוח עבור אותם אלו שזקוקים להכוונה ראשונית, גם אם כללית מאוד, ואין זה משנה מה מידת קרבתם המשפחתית לילד.
למעשה, את מבקשת מאנשים כאלו לשקר ולסלף את שאלתם כך שתחשבי שמדובר באחד ההורים או המעורבים הישירים על מנת שיוכלו לקבל ממך מענה.
ואם הייתה אותה דנה מתנסחת כאימו של הילד, היית יכולה לבדוק זאת?
לשם כך הרי נוצרו פורומים באינטרנט, אף אחד לא מצפה מהם להחליף טיפול או ייעוץ מקצועי, אלא לתת מענה ראשוני, ללא צורך לזהות את זה ששואל.
פספסת את הנקודה ובכך אני מצטרפת לדנה- חבל...

שלום שירית, יפה בעיני האכפתיות שלך ושל דנה. אני לא התרשמתי שדנה לא יודעת אם המצב הזה תקין, אלא שהיא חושבת שלא. יש לה כבר דיעה והיא רוצה את חוות דעתי לגבי צד שלישי שלא ברור לי אם הוא יודע על הפנייה או לא. פנו אלי בעבר אנשים בנוגע לחשד להתעללות ועניתי להם ברצון כולל להפנות אותם לאן שצריך, אך המקרה הזה הוא גבולי מאוד מהבחינה הזו. יכולות להיות למצב כזה גם השלכות משפטיות שלא זה המקום להיכנס אליהן. אני מודה לכן על התגובות, העירנות והאיכפתיות.

הי

להפתעתי ולחרדתי גיליתי שבני בן ה- 9 רואה סרטים פורנוגרפיים במחשב.
כשגיליתי זאת פניתי אליו והילד אמר בתוקף שזה לא הוא....חיכיתי מס' ימים והזמן הגיע להבין שהוא באמת צופה בסרטים הנ"ל. קראתי לו לחדר בו המחשב ממוקם ובני ראה שההיסטוריה של המחשב פתוחה במקום של הסרטים, מיד הוא אמר שחבר שלו היה פה, וכשהודעתי לו שאני הולכת להתקשר להוריו של החבר ולהודיע להם מה הוא עושה במחשב בביתנו בני נשבר התחיל לבכות ובפחד בעיניו הודה הוא ראה את הסרטים האלה, שבמקרה נכנס לאתר ....הושבתי אותו על ברכי ואמרתי לו שהסרטים האלה אינם משקפים את המציאות והם לא לגילו ושאם יש לו שאלות בנושא כי מובן לי שהוא סקרן הוא תמיד יכול לפנות לאבא או אמא ואנחנו נענה לו על הכל, חבקתי ונשקתי אותו ואמרתי לו שאני גאה בו שלמרות שפחד הוא הודה וסיפר לי את האמת.

אבל עכשיו שהלך לישון מה אני עושה עם הידע הזה? ואם זה יקרה שנית מה לעשות? האם אפשר למחוק לו את ההרדיסק מהמוח? איך להתמודד עם זה? אני אובדת עצות אלוהים הוא רק בן 9!!!!!!! לא אמורים להתעניין בנושא בגיל 12 או 13 ????

אודה על העצה המהירה אני ממש בפניקה

אוראל

שלום אוראל,
הגבת נכון. עם זאת הפאניקה לא תעזור, אין לנו שליטה על כל מה שקורה במוח של הילדים שלנו, יותר ממה שעשית לא יכולת לעשות, למזלו של הילד שלך יש לו אימא שהגיבה נכון, וגם התגובה שלך נרשמת בהרדיסק של המוח שלו וזה הרבה יותר חשוב ממה שאת מעריכה כרגע.
אני מציעה לך גם לחסום את הגישה לאתרים כאלה במחשב שלכם.

מה חשבת ? שתכניסי את כל הזבל הביתה והילד לא יחשף לזה ? משאלתך אני מבין שבגיל 12 13 זה בסדר לטעמך, אז תשמחי יש לך בסה"כ ילד כשרוני - בגיל 9 הוא עושה מה שלדעת אמא שלו מתאים לגיל 12.

שלום אבי

אין לי מושג מי אתה אבל הביקורת שלך לא מתאימה לעניין, לידיעתך כל ילד מתענין במיניות בסביבות גיל 12- 13 (וגם אתה התעניינת בגיל הזה ) אין זה אומר שכוונתי היתה שזה בסדר לראות סרטים פונורגרפיים בגילאים צעירים או בכלל....לפני שאתה מגיב תלמד אתה בתור בוגר לספור עד 3 ולהבין למה התכוון המשורר בצד השני כל שכן שאתה לא מכיר ולא יודע מי הצד השני וכמובן אל תנסה מתוך בורות לחנך אחרים שאתה לא מכיר בכלל.

אוראל

סליחה אוראל, אני מתנצל ושוב מתנצל על תגובתי הבוטה תגובתי היא פשוט תוצאה של תיסכול מכל מה שקורה באינטרנט ולצערינו מתורגם מהר מאד לרחובות כפי שאנחנו עדים יום יום,
אז שוב סליחה ויפה שחסמתם את האתרים הללו יש הורים שלא מבינים את זה וחבל.

אתמול בלילה חסמנו את האתרים תודה על התשובה המהירה זה היה מאוד חשוב לנו.

שלום רב!
ברצוני לדעת האם בני בן ה-3.9 נמצא בנורמה מבחינה התפתחותית.
הוא הולך לגן תת חובה,יישן עם טיטול רק בלילה ,שותה בקבוק מטרנה לפני השינה.
לדברי הגננת קשה לו להתמודד.כשילדים עושים לו משהו הוא ישר בוכה,קשה לו להתמצא במרחב,והוא עדיין לא מזהה ספרות עד 5.
[למרות שהוא יודע למנות ולספור עד 10}בשנה הבאה הוא יהיה עם ילדים בגילאים 4-5 ושוב הוא יהיה בגן בין הקטנים.,ברצוני לדעת האם יש קשר בין הבשלות לבין תחומי הידע בהם הוא מתקשה?
האם אני צריכה להפסיק לתת לו בקבוק ולנסות לגמול אותו בלילה ואיך?[האם זה יעזור?]
איך אפשר לקדם אותו ולעזור לו כדי שנוכל לצמצם פערים ולא נגלה קשיים גדולים יותר בגיל 5 ו-6?
איזה חוג יכול להתאים?
האם העניין קשור לבטון ולדימוי עצמי?
בברכה אמא אוהבת .

שלום ורד,
לא ניתן לאבחן את בנך דרך האינטרנט. אני מציעה לך לפנות למכון להתפתחות הילד כדי לקבל תשובה רצינית לשאלתך.

שלום,

בני בן שנתיים וחצי, עד לפני חודש-חודשיים ילד רגוע למדי וטוב. בחודש האחרון הוא הפך להיות מאוד אגרסיבי, ואנו מקבלים תלונות רבות במעון שהוא מרביץ לילדים, לעתים אפילו ללא סיבה. הוא גם משחק באלימות, מרביץ לצעצועים שלו זה בזה. גם איתנו הוא בודק גבולות - אך בדרך כלל לא משתולל יותר מדי. מה שעוד יותר מטריד הוא שלאחרונה הוא החל למשוך לעצמו בשיער (מגיל קטן הוא שיחק בשיערו ומולל אותו סביב האצבע, אבל רק עכשיו הוא התחיל ממש למשוך אותו) ולתלוש לעצמו קווצות, עד כדי כך שיש לו על הראש שתי קרחות קטנות (סיפרנו אותו מאוד קצר שלשום, כדי שלא יוכל לעשות זאת שוב). אנחנו מאוד מודאגים.
יש לציין שרבנו ריב גדול בנוכחותו לפני חודשיים, טעות טפשית לכל הדעות. עם זאת, מאז האווירה בבית נעימה ואנו משתדלים להתחבק ולנשק בנוכחותו (ולצרף גם אותו כמובן).
מה עושים? האם המצב מצריך ייעוץ מקצועי?
תודה.

שלום יעל,
תלישת שיער זו תופעה שנקראת "טריכוטילומניה" והיא מופעיה לפעמים בגיל הינקות, וכדאי לטפל בה בהקדם. אתם יכולים לפנות למרפאת אם תינוק בבית חולים איכילוב או למרפאת גיל הינקות של קופת חולים כללית ברחוב אורלנסקי בפתח תקווה (הם מקבלים מכל הקופות ככל הידוע לי), אם אתם לא גרים באיזור המרכז אולי בכל זאת תיצרו קשר עם המרכזים הנ"ל כדי לקבל הפנייה מתאימה לשירות באיזורכם.