פורום הפרעות אכילה

שלום,
יש לי ילד בן 4 שבשנה האחרונה התחיל להוריד כל מיני מאכלים מהתפריט כגון:עוף,קציצות ...
בשבועות האחרונים הוא ממש התחיל להגעל ממאכלים מסויימים ומסרב לאכול או שמנסה
אפילו מאכלים שמאוד אוהב פיצה ושניצל...

אוכל כמה ביסים ,בוחן את האוכל, שואל שאלות - מה זה השחור על הפיצה ...
ומיד אומר איכס (ומוציא את זה במן הקאה קטנה כזאת)

אני מאוד לחוצה ומודאגת (האם מגיל קטן יכול כבר להתפתח הפרעת אכילה, ברור לי שזה נפשי ולכן זה מאוד מלחיץ אותי שהוא ילד כל כך קטן וכבר) ואני מראה לו את זה .ברגע שהוא מתחיל להוציא מהפה ולעשות הבעה של הקאה. (אני יודעת שזה לא נכון - אבל אני לפעמים לא מצליחה להתשלט על עצמי)

הוא אוהב ממתקים , דברים יבשים (עוגיות מלוחות,עוגות יבשות...) ,בבוקר אוכל.
בפירות הוא אף פעם לא נגע (אולי לפעמים בננה,תות) ולא מוכן לגעת.


מה עושים, אשמח לעצתכם

שלום, ביתי בת 13 וחצי החליטה שהיא שמנה.שזה שטויות במיץ. גובהה 161 סמ"ר
משקל 50 קילו. והיא מאוד אוהבת לאכול !!
עכשיו היא החליטה שהיא אוכלת רק יוגורט אחד בבוקר , בכלל כבר לא אוכלת סנדוויץ.
ורק ב - 5 בערב אוכלת קצת אורז ובשר, לפעמים חביתה מ - 2 ביצים וקצת קוטג.
וזהו. לא אוכלת עד הבוקר ויוצאת לביה"ס רק שהיא שותה תה.
שותה נורמלקס עקב עצירויות.
אין ירידה בלימודים, ניסיתי להסביר לה שהיא הורסת את הגוף ואת רקמת השריר
המחנכת שלה דיברה איתה, לא עוזר כלום היא בשלה. ואני לא יודעת מה לעשות...
החלטתי אולי נלך על הקטע הרפואי, אני אקח אותה לרופא נבדוק משקל, בדיקת דם..
אולי זה ירתיע אותה. ותבינו , היא ילדה שנראית מיליון דולר.ילדה טובת לב ורגישה.
היא אומרת שאין לה בעיה עם הגוף שלה אלא רק עם הבטן שמתנפחת כל פעם שהיא אוכלת, והיא רוצה בטן שטוחה!! ולא יעזור כלום לאף אחד.
היא עושה כל יום 30 כפיפות בטן.
אולי באמת יש בעיה שהבטן קצת נפוחה ?אבל ממש טיפה.
הראיתי לה תמונות של אנורקסיות, היא צחקה ואמרה לי " אמא נראה לך שאני אגיע למצב כזה "...
חייבת תשובה, תודה.

שלום לך חוה,
גם אני אמא לבת אנורקסית שבת 17. גם אצלה הכל התחיל ב"טיפה לרדת במשקל", וקצת לרדת באזור הבטן. מהר מאד הכדור התגלגל ואיבד שליטה והיום היא שוקלת 45 ק"ג וגובהה 1.70. מה שחשוב הוא לקחת אותה ראשית לתזונאית טובה אשר מתמחה בהפרעות אכילה. היא תוכל לבנות לה תפריט מאוזן שבתך יכולה לעקוב אחריו.
בשלב שהבנות רוצות לרדת במשקל, אין לנו כאמהות הרבה מה לעשות. אפשר לומר להן עד מחר כמה הן חכמות, וכמה הן מוצלחות וכמה הן לא שמנות, אולם ה"מחלה" מעוותת את המציאות ומונעת מהן לראות את האמת.
לדעתי, בשלב כה התחלתי, קחי אותה לתזונאית כמה שיותר מהר ותקפידו ביחד על ארוחות משותפות ונעימות, כאשר לא מעירים לה על האוכל ולא מדברים בכלל על אוכל. האוירה סביב השולחן חייבת להיות נעימה ובטוחה עבורה, ולאט לאט היא תחזור לעצמה.
מאחלת לך שבתך כלל לא תכנס לנושא הזה,
אמא אחרת..

שלום לך,
בעצם, כל היום אני רבה איתה על זה , פעם לוקחת לה את האייפון פעם מחזירה לה שהיא קצת אוכלת. כל היום אני סביב " בואי תאכלי" ומה אכלת ?
אני הצעתי לה בואי לתזונאית אבל היא לא רוצה היא אומרת שזה לא יעזור
והיא רוצה ללכת לרופא שלנו שיבדוק את הבטן שלה מדוע היא מתנפחת?
אמרה גם, שאנחנו יכולים לקחת אותה לכל הפסיכולוגים בעולם ושזה לא יעזור.
עד שהיא לא תוריד את הבטן היא לא תפסיק, אמרתי לה שזאת לא הדרך.
את חושבת שנלך על הפן הרפואי כמו שהזכרתי ? אולי הרופא יזעזע אותה
והוא אולי יכריח אותה בנוכחותי ללכת לתזונאית קלינית?
תודה לך על התשובה.

מניסיון מר למדתי, ועדיין לומדת (ולא תמיד מפנימה) שלמרות שהאוכל והתזונה הם הנושא הכי גדול, הם הופכים להיות האוייבים של הבת, ולכן אסור בתכלית האיסור לדבר על כך.
אם מה שיניח את דעתה היא העובדה שתקחי אותה לרופא, אז אני לא רואה כל סיבה למה לא לעשות זאת. תשתדלי אולי לקבוע פגישה איתו ביחידות לפני הפגישה עם הילדה ולשוחח איתו בנושא. בדרך כלל, אם הבטן מתנפחת, אז אולי צריך באמת לשנות את התזונה שלה ואת זה רק דיאטנית יכולה.
אל תלחמי איתה כרגע. היא מבולבלת לחלוטין, שבויה בתוך פנטזיה שאינה הולמת את המציאות ו"ההצקות" שלך רק מגבירות את הלחץ הנפשי שבו היא נמצאת. אמרי לה שאת אוהבת אותה, שאת שם עבורה, שאם היא רוצה לשוחח איתך ולשתף אותך את האוזן הקשבת שלה. אל תשפטי, אל תאיימי ובעיקר, אל תענישי. זה רק מחריף את המצב. תני לה את ההרגשה שאת סומכת עליה, שהיא בוגרת ואחראית.
זו העצה שלי... כך אני פועלת (אמנם לא מההתחלה) אולם לומדים עם הזמן, והיום יש הטבה משמעותית במצבה של בתי. עדיין נאבקת, עדיין נלחמת בשפיות אולם במקום הרבה יותר טוב. ודרך אגב, פסיכודרמה או CBT או פסיכולוגיה דינמית הן דרך נפלאה לטפל בבעיה.
זה קשה וארוך ומייגע, אבל פתיר...
בהצלחה...

היי חוה,
התשובה שקיבלת פה מהאמא המנוסה טובה ומדויקת. לא הייתי ממליץ על התנהלות של פרסים ועונשים סביב אכילה, הייתי מציע להימנע משיחות על מראה ומשקל, לא הייתי ממליץ לנסות להפחיד באמצעות תמונות או סיפורי זוועה - עוד לא שמעתי מעולם על מקרה בו זה פעל. הייתי ממליץ להציג ביחד (אם יש אבא בתמונה אז חשוב מאד שתהיה חזית מאוחדת בנושא) עמדה שאומרת: יש פה בעיה, את רק ילדה בת 13, אנחנו ההורים ואנחנו לא מוכנים שתהיה בבית שלנו התנהלות מסוג זה בלי מענה. מענה מתאים הוא גם מענה רפואי, אבל גם מענה דיאטני, כי מסוכן לעשות שינויים תזונתיים בלי ליווי ופיקוח של איש מקצוע. אם הילדה מוכנה בשלב זה ללכת לרופא, זה גם משהו, רק חשוב להבהיר מול הרופא שזה לא רק שאלה של בדיקות הדם והמצב הרפואי, אלא גם שאלה של הסכנות של שינויים תזונתיים בלתי מאוזנים ובלתי מפוקחים.
לגבי הבטן המנופחת - נשמע שאת קצת בהזדהות איתה בנושא הזה, וצריך להיזהר לא להישאב לשם. הבעיה היא לא הבטן, הבעיה היא הפנטזיה שניסיונות שליטה קיצוניים בגוף יאפשרו לחיות חיים נעימים וטובים יותר. אגב, נפיחות בבטן אחרי אכילה היא לעיתים דווקא ביטוי של אכילת חסר. גם לילדים רעבים באפריקה יש בטן נפוחה, וזה לא בגלל שהם לא עושים מספיק כפיפות בטן.
אם יש לך/לכם ההורים דילמות ושאלות נוספות, הייתי מציע לכם לשקול להפנות להדרכת הורים בשלב זה, כדי שגם אם הילדה לא מוכנה לעשות צעדים נופסים לפתור את הבעיה כרגע, לפחות אתם תעשו צעדים כאלו וגם מולה תפגינו מחויבות להתמודדות עם הבעיה בדרכים טיפוליות.

שלו ם לירן,
בעבר החצי רחוק התכתבתי איתך, סביב קשיים שהיו לי עם הפרעות אכילה, דרך הבלוג שכתבת (לנצח את הפרעות האכילה). מאז עברו כמה שנים, ב"ה שלומי טוב בהרבה.
בכל מקרה - היום נתקלתי בכתבה שכבר מופיעה ב ynet מס' ימים, באופן ציני (ולא אחראי) תחת מדור בריאות. מסופר על 'דוגמנית' באופן "טבעי" משקל המותניים שלה הוא... והתמונות מדברות בעד עצמם. בכל מקרה, כשנכנסים לכתבת הוידיאו, רואים שהכתבה בחסות / עידוד או דרך אתר מזעזע המעודד רזון קיצוני (לא רוצה לכתוב אותו כאן שלא יהווה טריגר לאף אחת).
כשנכנסתי לכתבה חשבתי עליך, ועל מלחמותיך (לפחות בעבר) נגד הפרו-אנה והרגשתי שהכתבה הזו מחייבת תגובה ומחאה של אנשי מקצוע.
אני כותבת לך כהזמנה להרים את הכפפה, אשמח לשמוע את מחשבותיך
ברכות וכל טוב
*****

כבר תקופה ארוכה שאני נמצאת בצומת דרכים
פתחתי עם עצמי מלחמה כנגד האוכל,אני לא רואה בו אויב אבל גם לא רואה בו את הצד הטוב
לאחר שירדתי כ10 קילו בפחות מ6 חודש והיתי רזה עור ועצמות..הרגשתי כ"כ טוב עם זה עד שזה נתן לי לחשוב ששום דבר לא מונע ממני להמשיך לרדת במשקל...וכך היה.
פיתחתי אובססיה כל כך מטורפת לגבי ערכים קלורים,אני מסתכלת על עצמי במראה לפחות 20-15 פעם ביום שבמהלכו אני בוחנת את מבנה הגוף שלי,אני מסתכלת על העצמות שבזרועות ולא מצליחה להסכים עם זה שאני רזה. לא-זה לא מספיק! צריך עוד להרזות! עד שאני יגיע למחלקה פסיכיאטרית ששם ינסו לשכנע אותי שאני כן בסכנת אנורקסיה.. אף פעם לא הקאתי במכוון-ניסתי אבל לא הלך. הבנתי שזה קורה מסיבה טובה שלא יהיה לי נזק..
כואב לדעת שבגיל הכי יפה בחיי,גיל ה20..אני נאלצת להאבק בדבר הזה.
ובכן,גם ברגעים אלה שאני כותבת את המאמר הזה,אני חושבת אך ורק על דבר אחד.
להמשיך מחר את מרתון הרזון שלי..
האם אני ינצח במלחמה?

שירן יקירה,
המודעות היא כבר התחלה. ואני קוראת ממילותיך שיש גם צד בריא שמבין את גדול הנזק. אין חיים, רק זה את כותבת. האם תנצחי? לנצח אומר להלחם באנורקסיה. ממליצה לך מאוד לפנות לטיפול במרפאה להפרעות אכילה. שם יעזרו לך להישאר רזה אך באופן בריא. אין דרך אחרת, וחבל ,שיגרמו נזקים. בהצלחה.

לאחרונה אני מוצאת את עצמי אוכלת בכמויות אדירות בלי הפסקה.במשך כבר כמה שבועות אני פשוט אוכלת ואוכלת ואני לא מצליחה לעצור את עצמי המצב הזה מביא אותי לתסכול ואני מרגישה רע עם עצמי אחרי שאני אוכלת כל כך הרבה.
האם אפשר למנוע את האכילה הבלתי פוסקת הזו?
והאם אני יכולה להימנע מהשמנה אם ביום שלמחרת אני אפחית ויקזז בכמויות האוכל על מנת לאזן?

תודה על העזרה.

מיה שלום

מאחורי התקפי אכילה / אכילה רגשית יש תמיד סוג של 'הגיון' שצריך להבין ולגלות אותו, כדי להצליח לעבוד עליו וכמובן להפסיק ולהיפרד ממנו. את התהליך הזה מומלץ לעשות במסגרת טיפול המשלב טיפול תזונתי לצד טיפול רגשי.
קיזוז אכילה ביום שלמחרת ברוב המקרים רק יוביל בסופו של דבר להתקף הבא... ובעצם ינציח את המצב וכמובן לא ימנע השמנה אלא להפיך.

אני גם עוברת את זה יום יום במהלך השנה האחרונה
מוצאת את עצמי מפרקת את כל המטבח, ממתוק למלוח מחמוץ למר,מנוזלי למוצק. התקפי בולמוס מפחידים.
לא פניתי לייעוץ ולא שיתפתי אנשים לגבי הבעיה
אני רק יכולה לומר לך דבר כזה - ככל שתמשיכי עם זה..ככל שתאכלי יותר והבולמוס יתקוף אותך.
משקל גופך כל הזמן יתנדנד ולא יהיה מאוזן
פעם תשמיני פעם תרזי. ככה זה יהיה. וחבל,את עלולה לעבור שינויים בריאותים וגם חיצוניים שלא יהיו לטעמך [ במראה הפנים]
חייב לפנות לייעוץ לפני שנכנס יותר חזק לסיוט הזה..

אני קוראת את כל סיפורי הפרעות האכילה שמספרים פה ונקרע לי הלב.

שמי אלונה אדרי ואני בת 23.
אני כיום זמרת במקצועי.
ברצוני לשתף אתכם במאבק ציבורי שהתחלתי כנגד הפרעות אכילה.
בתקופת הצבא סבלתי מהפרעות אכילה וזיהיתי את זה מיידית. כל הסביבה שלי די הכחישה את המצב בו הייתי מכיוון שבעיניהם הייתי תמיד הבחורה האינטליגנטית והמוצלחת ושלי זה לא יכול לקרות.
מאז ומתמיד הייתי פייטרית לא קטנה ובעלת שאיפות מאוד גבוהות מעצמי – הפרעות אכילה (בולימיה ובולמוסים) לא היו חלק מתוכניותיי. אני להבדיל מהרבה בנות שנכנעו למחלה זו החלטתי להילחם ולהתמודד עם זה לבד.
הלכתי לקב"ן הצבאי ומיד ביקשתי עזרה. סיפרתי לו על מצבי ובמשך שנה וחצי הוא עזר, תמך ונתן לי כלים להתמודד עם בעיה זו שכאמור לעולם לא באמת עוברת אלא לומדים להשתלט עליה.
בתקופה הזו איבדתי את תחושת השובע והרבה נבע מהרצון להיות "מושלמת" כמו שהחברה מציירת את עניין השלמות. הקב"ן הצבאי עזר לי להתמודד עם תחושת הדימוי העצמי הנמוך והפרעות האכילה. במקביל גם דאגתי להיוועץ בתזונאית במצבי עד להשתקמות מלאה.
לא הייתי מוכנה להיכנע ורציתי ללמוד ולהוכיח לעצמי בעיקר שאני אהיה זאת שתציל את עצמי ולא אף אחד אחר! כיום אני כבר במקום אחר, חזרה אליי תחושת השובע, בראש מעייני עומד הרצון להיות מאושרת ומצליחה.
בזכות האושר הזה הגעתי לשלמות שמעולם לא חשתי עוד. מאז שיחרורי מצה"ל פגשתי לא מעט בנות עם הפרעות אכילה שכן לי מאוד קל לזהות אותן כי אני מכירה את התסמינים.

אני לקחתי על עצמי את האחריות לגרום לשינוי. אני מודעת לזה שזה נשמע מעט הירואי אבל אני באמת מקדישה את עצמי ואת הסיפור שלי ככלי שעוזר כבר היום ללא מעט בנות וימשיך לעזור לעוד בעתיד. החלטתי לקחת על עצמי את האחריות בהרמת המודעות הציבורית שכן יכולה למנוע מצבים כאלה עתידיים.

אני לא מוכנה שבנות יכנסו למצב הזה ויהרסו לעצמן את החיים. לא מסוגלת להתעלם יותר!

תמיד...זה אפשרי להילחם בזה ולא שווה להרוס את החיים שלכן (גם שלכם) בשביל זה. הסביבה מקבלת את מי ששלם עם עצמו!!!

שבת שלום,

תודה על השיתוף, ישר כח!!!

היי אלונה,

שמחתי לראות שבזכות כוחך והצוות מסביבך הצלחת לצאת מהמחלה הארורה. בתי בת ה 17 אנורקסית אולם הבעיה היא שהיא אינה רוצה לעזור לעצמה. יש סביבה צוות של תזונאית פסיכולוגית ופסיכיאטר כבר מעל לחצי שנה והיא עדיין לא נפתחת ומתמודדת עם המצב. היא נלחמת בטיפול, פוחדת מעלייה במשקל ועדיין חווה את עצמה כ"פרה".
היא ממש על סף אישפוז ויש לה מספר שבועות של חסד עד שיתפנה מקום בתל השומר. אנו כמשפחה תומכים, אוהבים ועושים ככל יכולתנו בכדי שהיא לא תגיע לשם, אולם בסופו של עניין, הבחירה היא שלה.
הייתי רוצה לדעת אם אתם חושבים שלאחר חצי שנה של טיפול פסיכולוגי בשיטת ה CBT לא הצליח לשנות לה את דפוסי החשיבה, האם לדעתכם אני צריכה להעביר אותה למטפלת אחרת או לתת לזה עוד זמן? בתי מעדיפה שלא ללכת לטיפול וטוענת שהיא יכולה לרפא את עצמה לבד, אולם איך היא יכולה לרפא את עצמה כשהיא בכלל לא רואה שהיא חולה??

האם הקאות גורמות לאולקוס? והאם שתייה מרובה של מים לפני ההקאה גורמת למעט נזקים?

היי לינוי,
משאלותיך ניכר כי את מנסה למצוא דרך להקיא ללא נזקים. אין דבר כזה! הקאות יכולות בהחלט לגרום לאולקוס או דלקת בקיבה ובוושט. מים אינם עוזרים.

לינוי יקרה
מנסיוני העגום אני יכולה להגיד לך שאין שום דרך להפחית בנזקי ההקאה. הוושט ניזוק יש צריבה קבועה ודימום, חלל הפה והלשון נשרפים מהחומצה, בלוטות הרוק מתנפחות ואת נראית כאילו יש לך חזרת... ואלה רק חלק מהנזקים...

בריא

היי לינוי
האוכל הצורה הטבעית נע מטה בכיוון מערכת העיכול. בקיבה קיימת חומצה חזקה שעוזרת בעיכול המזון והשמדת חידקים הנמצאים במזון. בזמן הקאה עולה האוכל מעלה עם החומצה. חומצה זו לא מתאימה לאזור הוושט והפה ועל כן עלולה לפגוע בהם ובנוסף להרוס את השיניים. כמו כן בזמן הקאה, מאבד הגוף מלחים חשובים. הקאות מרובות מחלישות גם את הסוגרים בין הוושט ללוע ובין קצה הוושט לקיבה, מה שגורם לעליית אוכל מהקיבה באופן לא רצוני.

אני לא יודעת אם זה המקום הנכון לשאול על קלוריות אבל אשמח לקבל תשובה
כמה קלוריות יש בפרלין שוקולד?

תודה רבה על העזרה!

שלום מעיין

הפורום עוסק בהפרעות אכילה...
קיימים מספר רב של מחשבוני קלוריות באינטרנט שם תוכלי לבדוק

שלום לכולם

כולכם מוזמנים להכיר אנשים במצב דומה, לשתף ולהתייעץ בכל הקשור להפרעות אכילה,

כאן בקהילת הפרעות אכילה התומכת באתר.

כולכם מוזמנים :-)

תודה

מנסיוני האישי, זה ניתן ואפשר. ממליצה על יומן-הבולמיה-של-ר-ש שעזרה לי בצורה נהדרת

שלום לכולם
כולכם מזמנים לקהילת הפרעות אכילה החדשה כאן באתר, בה תוכלו לשתף, לחלוק ולהתייעץ עם אנשים במצב דומה.

נתראה בקהילה :-)

היי, אני בת 17 וכרגע בטיפול מנסה להחלים מאנורקסיה, כמובן שאין לי ווסת ורציתי לשאול האם אפשר לדעת מתי היא תופיעה ? כי אני כבר די הרבה זמן אוכלת כמו שצריך, עולה במשקל לאט לאט ולפעמים אני מרגישה שהמחזור אוטוטו מגיע אבל זה לא קורה.. מתי אפשר לדעת שהגוף מוכן לווסת ?
תודה רבה !

היי דנית. כל הכבוד לך, את ללא ספק בדרך הנכונה! כל גוף מגיב אחרת, אבל בדרך כלל זה קשור במדד הbmi . בדרך כלל מדברים על משקל ייעד וזהו אזור המשקל של קבלת המחזור. ערב נעים, מיכל

בני בן 6 סבל מהפרעות אכילה טופל בשניידר נכון לעכשו עדין עושה סלקציות עם האוכל לא אוכל כמות ראויה לגילו וצורת האכילה איטית מאוד זאת אומרת שחצי פרוסה מסיים לאכול אותה קרוב לחצי שעה אם לא יותר וגם לא תמיד מסיים האם אפשר לפתור את הבעיה ואם תפוס ההתנהגות באכילה תשאר כך, הילד לא אוכל לא פרות לא ירקות ולא דברי חלב למינהם מה ניתן לעשות היום גובהו 1.06 משקלו 15 ומוטפל בהרומון גדילה

שלום

חשוב להבחין בין אכילה בררנית על רקע התנהגותי לבין אכילה סלקטיבית על רקע תחושתי. במרבית המקרים כאשר מדובר בבעיה תחושתית נראה כי מעבר לטעם קימת גם רתיעה ממרקמים מסוימים, טמפרטורת האוכל, הריח ואפילו הרעש הנלווים לאכילת המזון.
אבחון הסיבות המובילות לאכילה סלקטיבית או בררנית חשובה מהבחינה הטיפולית. כול סיבה מגיבה לשיטת התערבות שונה ועל כן ראשית יש לאבחן את מקור הבעיה.
הכתובת המתאימה לבדיקה מעמיקה של הנושא הוא המכון להתפתחות הילד.
למיטב ידיעתי בשנידר קיים צוות המטפלת בהפרעות מסוג זה ולכן יש לשקול המשך טיפול שם... בכול מקרה, מידע יותר מדויק לגבי הפניה למכונים אלו ניתן למצוא באתר האינטרנט של משרד הבריאות או בקופות החולים.
חשוב לי לציין שטיפול מתאים אכן עשוי לפתור את הבעיה או לכול הפחות למתן את הבררנות באכילה.

בהצלחה רבה

שלום,אני בת 16 ורציתי לדעת אם יש לי הפרעת אכילה כלשהי -
הגובה שלי הוא - 1.60 ואני שוקלת 48. אני לא עושה הרבה ספורט, אני אוכלת רוב הזמן בצורה בריאה יחסית, אבל גם אוכלת הרבה מתוקים וסוכר.
מצד אחד אני יודעת שאני רזה יחסית למשקל, אבל אני באמת חושבת שאני שמנה.. אני לא יכולה להסתכל על הבטן שלי בלי להיגעל, ואני רק רוצה להגיע למשקל של 45. לא פחות... אני לא רוצה להיות ממש אנורקסית..
ובשביל להגיע למשקל כזה אני מדלגת הרבה על ארוחות.. נגיד אוכלת רק בצהריים ובערב. אבל כמובן שאני רעבה ובגלל זה אוכלת יותר..
ניסיתי להקיא אבל זה לא הלך לי אז וויתרתי.. אבל אני באמת מרגישה רע עם עצמי,ולא יודעת מה לעשות...
אז השאלה שלי בעצם היא- האם יש לי בעיה כלשהי? זה כל כך נורא שאני רוצה להיראות רזה?אני צריכה לטפל בעצמי?
תודה על העזרה.

שלום .
יש לי הפרעת אכילה וכיום אני בטיפול אצל פסיכולוגית לה"א , דיאטנית ופסיכיאטרית .
יש לי פחד גדול מאוד מעלייה במשקל והוא מונע מימני להשמין .
זאת אומרת שאם עליתי אצל הדיאטנית אז זה רק 200 גרם בשבועיים
שאני מרגישה חובה לרדת גם אותם .
היום התחלתי סוג של ' דיאטה בריאה ' [ 900 - 1200 קל' ]
למרות שאסור לי שום סוג של דיאטה .
אני בת 15 , 1.55 ס"מ על 41.2 ק"ג .
הבעיה היא שלי היא שהפסיכולוגית שלי אמרה שיש לי אנורקסיה ,
והשאלה שלי היא : איך היא אומרת שיש לי אנורקסיה על סמך המחשבות
לא המצב הבריאותי ?
אשמח לתשובה , תודה .

על סמך המחשבות שלי **

קודם כל, טוב שאת בטיפול, וטוב שאת בטיפול מקיף, משום שזו הדרך היעילה ביותר להתמודד עם הפרעת אכילה. היות ואת בטיפול אצל אנשי מקצוע מומחים בתחום, הכי נכון יהיה להפנות את השאלות ישירות אליהם - גם כי ככה תוכלי לקבל את התשובות הכי מדויקות, וגם כי אמון וישירות הם נכס אדיר בטיפול.
לגבי שאלת האבחנה: יש קריטריונים מסוימים לאבחנת אנורקסיה, והם אינם קשורים רק למשקל (למשל, הפחד העז מהשמנה שאת מתארת הוא אחד מהם). אם הפסיכולוגית שלך אבחנה את הבעיה ככזו, כנראה שהיא התרשמה שזה המצב, אבל בשורה התחתונה פחות משנה ה"כותרת" של הבעיה (את יכולה באותה מידה לקרוא לזה הפרעת אכילה, בעיה, מחלה או מושיקו גרויס) - מה שמשנה זה איך הבעיה הזו משפיעה על חייך ומה את עושה כדי להתגבר עליה.
בהצלחה.

טוב אז שלום, קוראים לי ליהי ואני בת 15.וזה פעם ראשונה שאני כותבת פה אז אני לא יודעת איך זה ממש הולך ..
הגובה שלי 1.69 ושקלתי 69. עשיתי דיאטה ובתוך חודש ככה ירדתי 4 קילו ואז שקלתי .65 למרות כל המחמאות אני שמנה לדעתי. ואז התחיל הכל ,היה מין התקף אכילה ואז פשוט הלכתי לשירותים והקאתי. באותו ערב החלטתי לעשות דיאטה עוד פעם, רציתי לשקול 62. כל פעם פשוט נכנסתי להתקף אכילה והקאתי ,לא ידעתי מה יש לי אז כתבתי באיזה אתר של שאלות והפנו אותי לפה בקיצור תוך שבוע וחצי ירדתי 3 קילו ושקלתי 62, ואז שאתה מגיע ל62 אמרתי אני עדיין שמנה אני צריכה לשקול 60.וככה כל פעם הורדתי לעצמי .ואני פשוט כל פעם אומרת לעצמי "זהו הינה רק עוד פעם אחת תקיאי" "פעם אחרונה" וזה כבר שבועיים ככה אני מקיאה על בסיס קבוע לא סיפרתי את זה לאף אחד, רק החברה הכי טובה שלי יודעת והיא כל הזמן אומרת לי: לא הקאת נכון?תהיי חזקה ,את חזקה נכון ? ואני מבטיחה לה שלא אבל האמת היא שכן אני כבר מיואשת לא באלי שההורים שלי ידעו ולא באלי טיפולים וכלום לא יודעת מה לעשות.

כאשר מנסים לרזות בדרך שאינה מאוזנת ואינה מבוקרת, הרבה פעמים מגיעים למצב של בולמוסים (עם או בלי הסימפטום של ההקאות). אם בתגובה מחליטים להיכנס עוד יותר למשטר של צמצום ודיאטה חריפה, מה שקורה זה שפשוט "מזמינים" את ההתקף הבא ואת המשך המעגל הזה, גם אם מתפתים להאמין ש"רק עוד פעם אחת".
המלצתי - לשתף את הורייך, על אף הקושי, ולבקש הפניה לדיאטנית שמתמחה בהפרעות אכילה או למסגרת טיפולית המתמחה בהפרעות אכילה. במקרים כאלו, חשוב לעשות את הפנייה כמה שיותר מהר, משום שככל שהטיפול מוקדם יותר כך הוא יעיל וקצר יותר.

אני הייתי בולימית שנה שלמה, עם הפסקה בין שתי תקופות... יכולתי להקיא שלוש פעמים ביום... ואני חושבת שאם הייתי הולכת בשלב הזה לדיאטנית או וואטבר, זה היה נהיה הרבה יותר גרוע, כי זה היה מאבחן אותי פתלוגית וזהו. אין לי מושג איך הצלחתי לצאת מזה בסוף... אולי בגלל שקבעתי לי מראש שבשביל לצאת מזה שווה לי להשקיע גם השמנה של 4 ק"ג, נניח. (שקלתי אז בסביבות 61-2, מטר שישים) ואז גם כשנכנסתי לבולמוס הכנסתי לעצמי שגם אם אני לא מקיאה הפעם זה לא נורא...

צהריים טובים,

ברצוני לברר האם קיימת אופציה לסבסוד טיפול בבולימיה באזור מרכז.
אם הבנתי נכון, דרך קופת חולים "לאומי" (שהיא הרלוונטית כרגע) לא ניתן לקבל סבסוד, וזה מאוד מעקב את תחיל הטיפול עבור כמה וכמה אנשים - רציתי לדעת האם יש משהו שאפשר לעשות בנידון.

תודה מראש!

בכל קופות החולים קיימים כיום צוותים הנותנים מענה לטיפול בהפרעות אכילה, ברמה כזו או אחרת של סבסוד, כך שכדאי לבדוק היטב מה קופת החולים מציעה.

שלום לכולם,
רזיתי בשנה האחרונה (לאחר ניתוח שרוול קיבה) כ-43 ק"ג ואני קרובה מתמיד ל BMI תקין.
היום עיקר ההתמודדות שלי היא רגשית-נפשית, להחליף את האוכל ששימש כמקור נחמה משען ומפלט בדרכים טובות יותר ולהתמיד באכילה נכונה ובפעילות גופנית מתונה.
אחד הדברים שעוזרים לי מאוד בדרך, הוא שיטת פלדנקרייז שגיליתי במקרה (בגלל כאבים במפרק הירך כשהתחלתי בהליכות מרובות) וחלחלה לתוך חיי בכל אספקט אפשרי.
רוצה לחלוק איתכם את הטוב שנפל בחלקי. כדאי לקרוא - ולמי שימצא זאת מתאים לו ממליצה להתנסות.התמיכה בירידה במשקל אם כי כשזה הופך לחלק מהחיים הירידה במשקל היא תוצר-לוואי מבורך של משהו הרבה יותר עמוק

בהצלחה לכולם!

שלום אנשים
פתחנו לאחרונה קהילת הפרעות אכילה בה תוכלו להכיר, לתמוך, לחלוק לשתף ולהתייעץ עם אנשים נוספים הסובלים מבעיות אכילה.

רק בריאות :-)