פורום הפרעות אכילה

לאחר תקופה של ירידה במשקל, למרות הקפדה מאומצת על התפריט של הדיאטנית, רציתי לבדק האם ייתכן, שניסיון לשמור על הגוף בפעילות כל הזמן, הוא גורם לירידה המשמעותית במשקל?
אני מתכוונת על נדנוד רגליים בזמן ישיבה, ואפילו תנועות לא מורגשות בירכיים או ברגליים בכל הזדמנות. לא מדובר על פעילות פיזית מאומצת. התנועה עוזרת קצת לשחרר לחץ, וכנראה באיזה מקום גם מנחמת אותי שולי זה יעשה קצת במקום פעילות פיזית ראויה שאין לי כוחות לעשות.

היי יקירה
ראשית, בחרת לעצמך ניק לא מחמיא. הייתי מחליפה אותו:-) לעניינינו, אין לתנועות שאת עושה כל תועלת. ולמעשה יש בהן גוון כפייתי. הייתי מוותרת לאלתר. כל עוד אין עליה משמעותית בדופק, אין שריפת קלוריות מעבר לרגיל.

אני שואלת כדי לנסות להבין מאיפה הירידה, ועד כמה קריטי לעצור אותן. לא כדי להחליט להתחיל...

אוקי, הבנתי. כאמור התנועות האלה אינן מוצלחות. בעיקר מבחינה התנהגותית. אם מדובר בדיאטה לכליה במשקל, זה אכן יכול להקשות

אשתדל להפסיק.
לא חשבתי שזה עד כדי כך פוגע.

שלום. אני בת 21 ואני בולמית במשך כשלוש שנים. (בעקבות התעללות מינית).
אני מטופלת אצל פסיכולוגית שמתמחה בהטרדות מיניות וסיפרתי לה על הבולמיה (לפני כחצי שנה).
ההורים שלי כמובן לא יודעים על זה, ובי ספק גם לא יידעו.
אני מקיאה בערך פעם ביום.
האם אני אוכל להתגבר לבד על הבולמיה? ואם כן אז כיצד?
אני יודעת שהרבה נהיות בולמיות באופן לא מודע בעקבות התעללות מינית, ולכן מורגש לי שהפסיכולוגית שלי לאמתרגשת מזה וזה נראה לי הגיוני. הבעיה היא שאני משתגעת מזה. כבר ממש קשה לי עם זה.
כל פעם שקצת קשה לי אני מפצה את עצמי באוכל ואז מקיאה.
לפעמים זה לא קשור כלל לאוכל.
אני גם פוחדת שם אפסיק להקיא אז אשמין. קראתי על זה הרבה, ובין השאר הבנתי שבדר"כ בולימיות הן במשקל גוף תקין ואפילו קצת מלאות. אני עכשיו רזה (בתקופה שהתחלתי עם הבולמיה באמת התמלאתי, אבל לא מזמן רזיתי בעקבות דיכאון ומאז אני שומרת על המשקל פחות או יותר). אני לא רוצה להשמין אבל אי כן רוצה להפסיק עם הבולמיה...
אני רוצה ללכת לעזרה מקצועית כי אני חוששת לא אוכל לעזור לעצמי אבל אני מניחה שעזרה מקצועית עולה כסף רב ושבטח אצטרך את עזרת ההורים. ואין סיכוי שאיידע אותם. (גם אם ההשלכה של זה היא שאהיה כה כל החיים חלילה).
אשמח לעזרה...
תודה.

היי
מצטערת שלא עניתי קודם,
את בהחלט צריכה עזרה. זה נכון שזה אפייני אצל נפגעות תקיפה מינית, אך זה דורש טיפול! את צריכה גם עזרה של דיאטנית. אפשר גם לפנות למרפאה להפרעות אכילה. דברי על כך שוב עם הפסיכולוגית שלך ובקשי עזרה בנושא. ממליצה בחום לספר גם להורייך. בהצלחה יקירה!

חיכיתי לתגובה.. תודה שענית.
אני בטוח לא איידע את ההורים שלי ולכן גם בעייתי לי דבר שיעלה כסף...
חשבתי אולי לפנות לרופא משפחה שלי ולבקש ממנו הפניה לדיאטנית שמתמחה בהפרעות אכילה. מה דעתך?
זה מתסכל אותי נורא. אני לא רוצה להמשיך עם זה אבל אני גם מפחדת להפסיק. (נשמע מוזר, נכון? אבל זה גם סוג של הרגל וגם נתיב בריחה שפתוח בפניי..).
אני חושבת שהפסיכולוגית שלי חושבת שזה עדיין לא הזמן להתחיל להתמודד עם הבולמיה כי בינתיים אני עם התמודדיות האחרות.. אבל אני מרגישה שזה קצת בא ביחד כי זה יוצר מעגל מסוים, הרי חוץ מההקאה הפיזית גם באות עם זה רגשי אשמה וכעס על עצמי שמובילים לתחושה קשה ואף לעצב. (אבסורדי שהמטרה היא לברוח מעצב וזאת גם התוצאה בסוף...)
אבל אולי היא צודקת? אולי אני צריכה לחכות עוד הבולמיה ועוד לא לפנות לדיאטנית? אני באמת באמת לא יודעת. ואני מתוסכלת נורא..
אשמח לתגובה.
תודה רבה.

יקירה,
קשה לי לייעץ לך כך בלי להכירך, לעומת פסיכולוגית שנמצאת איתך בתהליך. יחד עם זאת נראה לי שכדאי להעלות זאת שוב בפניה ולחשוב יחד. ישנן מרפאות ללא תשלום המטפלות בהפרעות אכילה. באיזו קופת חולים את?ואיזה אזור בארץ?

אממ אני לא חושבת שיש לי הפרעות אכילה, אבל זה הפורום שמצאתי אולי תוכלו לעזור לי..
אני אוכלת כמו שצריך עד שאני מתפוצצת וגם בין ארוחות והכל בסדר.
אני עכשיו בכיתה י"א, בת 17, ואני מגיל 14 בערך שוקלת 46, הגובה שלי הוא 1.62
בשבועיים האחרונים ירדתי קצת ועכשיו אני שוקלת 43.
הבנתי שזה ממש תת משקל ואני שמעתי שעל פחות מ50 קילו מורידים פרופיל בצה"ל ואני ממש לא רוצה.
ואני רוצה להעלות במשקל לפחות 7 קילו ואני לא יודעת איך. אני אוכלת טוב ואני לא מבינה איך בדיוק להעלות... אני אפילו לא עושה ספורט או משו אז אני לא מבינה למה זה ככה.

תוכלו לעזור לי ? מה לעשות ?

היי יקירה,
פני לדיאטנית אפילו בקופת חולים שתעזור לך לעלות במשקל. זה אפשרי !

היי
כולכם מוזמנים לקהילת הפרעות אכילה התומכת שלנו כאן באתר.

חג שמח!

הילד שלי בן 2:6 מאז שהוא קטן הוא בררן באוכל בלשון המעטה! הוא נראה מצויין ובמשקל הוא מצויין אבל אני משתגעת כבר מנושא האוכל איתו. יש דברים שהוא פשוט לא אוכל ו/או לא מסכים לאכול או אפילו לנסות לא משנה כמה אני מנסה לשחד אותו. מאז הגן השנה הוא השתפר ממש ולמרות שהיה קשה ועדיין לפעמים קשה עם האוכל שם, הוא כן אוכל שם את הבשר ופחמימה חלקית ובבוקר כריך עם חומוס. אבל אני לא יכולה לגמול אותו מחלב בערב או בבוקר כי פשוט אין לי מה לתת לו לארוחת ערב. הוא לא אוכל ביצה פרט ללחם טבול בביצה וגם זה באופן חלקי, לא מסכים לנסות חביתה, גבינה רק לאחרונה הסכים לטעום קצת קצת גבינה לבנה וצהובה אבל לא ברמת אכילה ממש אלא יותר טעימות. לא אוכל פירות או ירקות, לפעמים מסכים ללעוס את המלפפון או התפו"ע ואז יורק אותם פרט לפעם אחת שראיתי אותו בולע את התפוח. קורנפלקס עם חלב לא אוכל. כבר ניסיתי הכל שוחד בלי שוחד ולא הולך לי. הולך קוסקוס, פסטה או אורז לפעמים, חטיפי עוף שאני מכינה לו בבית כי אני יודעת שהוא יסכים קצת לאכול אותם, גבינית, דברים יבשים, מילקי שוקו וחטיפים. בנוסף יש מזונות שהוא יאכל יום אחד ויום אחר פשוט לא יסכים אפילו לנסות אותם שוב ככה קרה לי עם טוסט, לחם טבול בביצה, פיצה פעם אכל ופתאום הפסיק לגמרי. אני רואה שקשה לו עם מאכלים מסויימים , מרקמים, וכאלה אבל אני לא יודעת מה לעשות? להמשיך לתת לו רק מה שאני יודעת שהוא יאכל? והזמן יעשה את שלו? הפח שלי אוכל את כל הארוחות שלו.

ממליץ לך בחום לפנות למרפאה לכשל בשגשוג (FTT) בבי"ח שניידר. למיטב ידיעתי הם נוהגים לקיים מפגש קבלה ואבחון קצר (בו הילד מתבקש לאכול ארוחה) ועל סמך מפגש זה בונים תוכנית התערבות טיפולית/הדרכתית מתאימה.

שלום, בני בן 5, גבוה ושוקל כ-4 קילו מעל משקלו הרצוי. פעיל גופנית (חוג ספורט, חוג שחיה, אוהב את החוגים). אנחנו כבר כשנה במעקב של דיאטנית (המילה דיאטה לא מוזכרת בבית, הוא יודע שהולכים למישהי שמודדת את גובהו ובודקת האם אנחנו אוכלים בריא). אוהב מאוד לאכול, לטעום, לבשל ועסוק בכך. באמצע השבוע אוכל סדיר יחסית ובריא, אך באירועים בהם יש מזנון/פיקניק/מדורה, ויש אחת לשבועיים כאלה, הוא מתבלבל לגמרי, קשה להרחיקו משולחן הכיבוד ואוכל יתר על המידה (לדוגמא יכול לאכול 3-4 פרוסות עוגה אם לא נחדול אותו, בנוסף לארוחה). כמו כן אם נופלת לו חתיכת עוגה לדוגמא יכול לפרוץ בבכי חסר פרופורציות. ההתמודדות עימו וההגבלות עליו קשות לנו. אנו מרגישים שאולי ההתייחסות או התגובות שלנו מחמירות בעיה קטנה יחסית? האם נוכל לקבל המלצות על טיפול לנושא (תרפיה באומנות וכו'?) או כל סיוע אחר? תודה רבה

היות ואת מעלה חשש שיש משהו בהתייחסות ובטיפול כפי שהם כיום שעלול להחמיר את הבעיה, הייתי נזהר מלהעמיס על הילד טיפולים נוספים שלא לצורך, ומתמקד בהדרכת הורים. הדרכה כזו יכולה להיעשות על ידי דיאטנית שמומחית בהפרעות האכלה אצל ילדים, או אצל פסיכולוג מומחה בתחום. כתובות נוספות בהן ניתן לבדוק אפשרות לקבלת הדרכה כזו היא המרכזים ההתפתחותיים בקופות החולים או באחת מהמרפאות ההתפתחותיות בבי"ח שניידר.

היי אנשים!(אני מקווה שלא אכפת לכם שאני יחפור לכם-זה ממש חשוב!)קוראים לי שוהם,ואני בת 15 וחצי,הגובה שלי הוא 1.71 ואני שוקלת 54 קילו.כולם אומרים לי שאני רזה ואין לי מה לדאוג,אבל אני לא חושבת ככה.אני בולימית,והתחלתי לפני 3 חודשים וחצי.לפני חצי שנה התחלתי לראות שאני עולה במשקל יותר מידי בשבילי,וגם שאני שוקלת הרבה יותר מאחותי שגדולה ממני בשלוש שנים.אז ניסיתי להיות אנורקסית,ולא הצלחתי.פשוט לא הייתי מסוגלת להפסיק לאכול!אז עזבתי את הרעיון של להרזות לכמה חודשים,ואז גיליתי שאני שמנה.כמובן,הכל לדעתי.ואז התחלתי להיות בולימית.בלי התקפי אכילה אבל כן להרגיש נורא מלוכלכת ושמנה אחרי שאני אוכלת-לא משנה קצת או הרבה-ואז להקיא.ניסיתי לשלוט על עצמי,להקיא רק פעם ביום,או לנסות לאכול ממש קצת כדי שלא יהיה לי הצורך הזה להקיא,אבל זה לא עזר.אני עומדת מול המראה שעות ושונאת את הבטן שלי ואת עצמי.הייתי לי תקופה של שבועיים וחצי בערך שעשיתי הפסקה,אבל ברגע שאכלתי יותר מידי-הכל נעלם,וחזרתי להיות בולימית.השבוע סיפרתי לאמא שלי.היה היתה בהלם,כמובן,אבל היא שמחה שאני סיפרתי לה.אני לא חושבת שאני שמחה שסיפרתי לה.למרות שבכל הסיפורים ששמעתי-ושמעתי הרבה-מי שיצא מזה סיפר להורים שלו והם עזרו לו ושלחו אותו לטיפול.אמא שלי רק אמא לי שאני ילך ליועצת של בית הספר.אמממ....אז אם למישהו יש עצה,רעיון או מקום לטיפול אני ממש ישמח,כי איפשהו שם בפנים אני כן חושבת שאני צריכה עזרה.תודה לכולם על ההקשבה!

היי שוהם. כל הכבוד לך שכתבת כאן, ושסיפרת לאמך! את צודקת. את זקוקה לעזרה. זה מאוד בוגר מצדך להבין את זה ולפנות לעזרה. בולמיה זה מדרון חלקלק. הסיכונים גדולים. פגיעה במערכת העיכול, בשיניים, בעור , בשיער בפוריות העתידית וכמובן במובן הנפשי. בקשי מאמך לפנות לרופא במשפחה ודרכו למרפאה להפרעות אכילה בהקדם. ככל שאת פונה מוקדם יותר כך הנזקים קטנים יותר. יעזרו לך לשמור עלמשקל תקין מבלי להזיק לעצמך. בהצלחה יקירה. וכל הכבוד על האומץ!

טוב אז שלום, קוראים לי ליהי ואני בת 15.וזה פעם ראשונה שאני כותבת פה אז אני לא יודעת איך זה ממש הולך ..
הגובה שלי 1.69 ושקלתי 69. עשיתי דיאטה ובתוך חודש ככה ירדתי 4 קילו ואז שקלתי .65 למרות כל המחמאות אני שמנה לדעתי. ואז התחיל הכל ,היה מין התקף אכילה ואז פשוט הלכתי לשירותים והקאתי. באותו ערב החלטתי לעשות דיאטה עוד פעם, רציתי לשקול 62. כל פעם פשוט נכנסתי להתקף אכילה והקאתי ,לא ידעתי מה יש לי אז כתבתי באיזה אתר של שאלות והפנו אותי לפה בקיצור תוך שבוע וחצי ירדתי 3 קילו ושקלתי 62, ואז שאתה מגיע ל62 אמרתי אני עדיין שמנה אני צריכה לשקול 60.וככה כל פעם הורדתי לעצמי .ואני פשוט כל פעם אומרת לעצמי "זהו הינה רק עוד פעם אחת תקיאי" "פעם אחרונה" וזה כבר שבועיים ככה אני מקיאה על בסיס קבוע לא סיפרתי את זה לאף אחד, רק החברה הכי טובה שלי יודעת והיא כל הזמן אומרת לי: לא הקאת נכון?תהיי חזקה ,את חזקה נכון ? ואני מבטיחה לה שלא אבל האמת היא שכן אני כבר מיואשת לא באלי שההורים שלי ידעו ולא באלי טיפולים וכלום לא יודעת מה לעשות.

כאשר מנסים לרזות בדרך שאינה מאוזנת ואינה מבוקרת, הרבה פעמים מגיעים למצב של בולמוסים (עם או בלי הסימפטום של ההקאות). אם בתגובה מחליטים להיכנס עוד יותר למשטר של צמצום ודיאטה חריפה, מה שקורה זה שפשוט "מזמינים" את ההתקף הבא ואת המשך המעגל הזה, גם אם מתפתים להאמין ש"רק עוד פעם אחת".
המלצתי - לשתף את הורייך, על אף הקושי, ולבקש הפניה לדיאטנית שמתמחה בהפרעות אכילה או למסגרת טיפולית המתמחה בהפרעות אכילה. במקרים כאלו, חשוב לעשות את הפנייה כמה שיותר מהר, משום שככל שהטיפול מוקדם יותר כך הוא יעיל וקצר יותר.

אני הייתי בולימית שנה שלמה, עם הפסקה בין שתי תקופות... יכולתי להקיא שלוש פעמים ביום... ואני חושבת שאם הייתי הולכת בשלב הזה לדיאטנית או וואטבר, זה היה נהיה הרבה יותר גרוע, כי זה היה מאבחן אותי פתלוגית וזהו. אין לי מושג איך הצלחתי לצאת מזה בסוף... אולי בגלל שקבעתי לי מראש שבשביל לצאת מזה שווה לי להשקיע גם השמנה של 4 ק"ג, נניח. (שקלתי אז בסביבות 61-2, מטר שישים) ואז גם כשנכנסתי לבולמוס הכנסתי לעצמי שגם אם אני לא מקיאה הפעם זה לא נורא...

אני גם בולימית,ואני רוצה להגיד לך רק משהו אחד-את יכולה לעצור את זה בעצמך!ואם את לא רוצה ללכת לטיפולים כדאי שתפסיקי עכשיו,כי עוד כמה חודשים את כבר לא תשלטי על עצמך.את יכולה-וזה מבחן לכוח הרצון שלך-לנסות לאכול מבוקר מאוד.וגם אם יש לך בולמוס אכילה תגידי לחברה שלך שלא תיתן לך ללכת לשום מקום כדי להקיא-וזה יעבור אחרי כמה זמן,הצורך להקיא.אז שיהיה לך באמת בהצלחה,ושתדעי ששמנה או לא זה הכל בראש.בהצלחה!

אני בולמית שכל השבוע התפריט שלי מצומצם ובסופי שבוע אני בהתקפה של בולמוס לא מקיאה לוקחת בסופ שבוע משלשלים,
היום אני מבינה את הנזק ורוצה לתקן , האם מנסיונך ניתן לתקן ולהביא את הגוף לאכילה מאוזנת ולירידה במשקל ?
קיימם בדיקה RMR שגם בטח תבדוק איזה תפריט להתאים לי?
אשמח לתשובתך הכנה?

ודאי שניתן ואף רצוי לעשות צעדים לקראת התנהלות מאוזנת מבחינה תזונתית, ללא בולמוסים, עם גמילה ממשלשלים, שבסופו של דבר גם יסייעו בהתמודדות עם הפגיעות והנזקים השונים לגוף ולנפש. המטרה של צעדים כאלו היא להשיב לחיים איזון ובריאות ולהפחית את ההשפעות המזיקות של הפרעת האכילה. מבחינה משקלית השאיפה היא להיות בטווח של משקל תקין, ובכל מקרה לא לתת למשקל להיות מה שמנהל את החיים (כפי שהוא כנראה עושה כיום). טיפול מתאים הוא כזה שבהיבט התזונתי עוזר לאזן את האכילה ולעקוב אחרי ההשפעות של בחירות כאלו ואחרות, ובהיבט הרגשי עוזר להתמודד עם שאלות של ערך, של ויסות ושל התמודדות עם מצוקה רגשית לא רק בזירה של הגוף והמשקל.

שלום ,

בתי כמעט בת שנתיים ומשקלה כ9.5ק"ג.
מתחת לאחוזון 3, פעילה מאוד , בדיקות דם תקינות ולא עולה מספיק במשקל.
אוכלת כמויות קטנות ולא כל דבר.
עדיין אוכלת מטרנה (דייסה ) ופדישור קומפליט של סימיליאק.
איך ניתן ללמד אותה לאכול יותר או מה ניתן לעשות בנושא האוכל?

תודה, לנה

נדרש אבחון ובירור ספציפי כדי להבין מה בדיוק מקור הבעיה, ורק אז ניתן להמליץ על דרך פעולה כזו או אחרת. בירור כזה ניתן לעשות במרפאת ה FTT בשניידר (Failure to thrive - כשל בשגשוג), או במרפאות להתפתחות הילד בקופות החולים.

לפי התורה של הנטורפטיה אופן הטיפול שלהם טיפול התחלתי על ידי ניקוי רעלים
עד כמה ניתן לסמוך על האופן הזה ?
במצבי אני נמצאת במקום שאני צריכה לשקם את הגוף ביצעתי בעבר דיאטות נוראיות והיום אני בלי פחמימות ומבצעת ספורט ולא יורדת ..(הפרעות אכילה)

אשמח לקבל תשובות כנות

היי קרן. אינני מאמינה ב"ניקוי רעלים" ואין מחקרים שתומכים בזה. הגוף מתנקה מרעלים בעזרת הכבד, וצומות רק מעלים את ריכוז הרעלים בדם. מציעה שתפני לדיאטנית קלינית שתעזור לך לחזור לתפריט ראוי. בהצלחה!

כארבע שנים יש לי הפרעות אכילה נוראיות שהתחילו בכדורים משלשלים מחלה כרונית במעי הגס בולמיה ועכשיו זה ניהיה בולמוסים מטורפים והסתגרות בבית..הלכתי לכמה בשיחות עם פסיכולוגית שאני לא מכירה ולא יודעת כלום עליה והפסקתי בגלל הגכסף ובגלל שאני לא יודעת עליה כלום...אשמח אם תעזרו לי מה עושים ואיך אני מוצאת את הטיפול הנכון לזה אני סוגרה בבית כבר ארבעה חודשים משמינה וישנה כל הזמן...

נשמע שהבעיות שאת מתארת גובות ממך מחיר מאד כבד, פוגעות בתפקוד הבסיסי שלך, ואני מתאר לעצמי שמעוררות מידה רבה מאד של מצוקה. הפרעות אכילה יוצרות פעמים רבות סוג של מעגל שלילי בו ככל שיש יותר בושה יש פחות תפקוד ויותר הסתגרות, יותר עיסוק באכילה ויותר בולמוסים, עוד יותר בושה ותחושות שליליות וכך הלאה. הדרך לשבור את המעגל הזה הוא באמת דרך טיפול מתאים, לרוב כזה שכולל גם טיפול פסיכולוגי וגם טיפול תזונתי.
איני יודע למה את מתכוונת כשאת אומרת שאינך יודעת דבר על הפסיכולוגית. בחירה של אנשי טיפול צריכה לקחת בחשבון את המומחיות שלהם בתחום זה של הפרעת אכילה. מעבר לכך, הדרך הכי טובה היא לבדוק ולהרגיש מה קורה בטיפול, ולשוחח על כך ישירות. אם יש קושי לעמוד בהוצאות הכספיות, ניתן לבדוק מה קופת החולים שלך מציעה (רובן ככולן מציעות טיפולים נפשיים מסובסדים עם צוותים המתמחים בהפרעות אכילה), או לעשות השוואה בין מטפלים שונים ולבחון אם יש טיפולים שתוכלי לעמוד בהם. בהצלחה.

תודה על תשובתך בקשר לקסניקל , היה חשוב לי לדעת , תודה .

בשמחה!

אני בת 25 גובה : 1.60 משקל : 60

קיבלתי קסניקל 120 מ"ג מרופא .

אני לא סובלת מבעיות כלשהם ואני בריאה לחלוטין .

הוא נתן לי ואמר לי שאוכל לרדת במשקל עם הכדורים .

רציתי לדעת האם זה נכון ?

כמה אני צריכה לקחת ביום ?

אם לוקחים 2 כדורים ביום האם יש לזה השפעה

גדולה ויעילה יותר ?

כמה ניתן להוריד בחודש { יחד עם אכילה נכונה } ?

האם התהליך הזה נכון עבורי ?

תודה מראש :)

היי שלי,
קסניקל היא תרופה הנתנת בהשמנה חולנית ובדכ רק כשיש מחלות רקע כמו סכרת, לחץ דם ועוד. במשקלך לא לוקחים קסניקל. חד קצר וחלק. זו תרופה שעלולה להזיק, יש לה תופעות לואי רבות ולא נעימות. אנא, גשי לדיאטנית קבלי תפריט וכך תוכלי לרדת במשקל בצורה בריאה. מבחינה בריאותית אין לך עודף משקל!

שלום, בזמן האחרון שמתי לב לכל מיני התנהגויות מוזרות של חברה ממש טובה שלי.

זה התחיל שאחרי ארוחה גדולה של כל החברות, היא הלכה ישר אחריה לשירותים ואני ועוד כמה חברות שמענו קולות הקאה. לאחר מכן התחלתי לשים יותר דגש בנושא זה. חקרתי על הנושא, ובשבועות שלאחר מכן, ביליתי איתה הרבה זמן, ובכל פעם אחרי שאכלנו, או במהלך הארוחה היא הלכה לשירותים מרוחקים להרבה זמן, אפילו למספר פעמים. ופעם אחת החלטתי שאני חייבת להיות בטוחה ב-100% שאכן אני צודקת, כמובן קיוויתי כי טעיתי, אך היום כאשר היא עלתה לשירותים לאחר שאכלנו ארוחה עתירת קלוריות עקבתי אחריה למעלה, ולצערי אני חושבת ששמעתי קולות הקאה. וכמובן שהיא רזתה בצורה משמעותית בזמן האחרון.

כעת, הבעיה היחידה היא איך בכלל לגשת ולדבר איתה על הנושא הזה, כי אני בטוחה שהיא תכחיש את כל העניין. אני ממש דואגת לה ואני רוצה לעזור לה ולא יודעת איך, כי אני פוחדת שאם אני אגש אליה בצורה לא טובה, זה יהרוס את הסיכויים שלי בלעזור לה.

אני זקוקה לעצות וטיפים בנושא בבקשה- באיך לעזור לה ואיך לגשת אליה.

תודה!

היי הילה,
יפה שאת דואגת לחברתך. מאוד חשוב קודם כל בת כמה היא. אם היא נערה מתחת לגיל 18 חשוב לפנות להורים. אפשר גם ליועצת בית הספר. בנוסף כדאי שתדברי איתה. אמרי לה למה שמת לב ושאת דואגת ורוצה לעזור לה. חשוב שתגיע לטיפול בהקדם, כיוון שהמצב נשמע חמור, והנטייה של מצבים אלו להדרדר ללא טיפול.

בכיתה יב. אני מפחדת לפנות אליה כי אני בטוחה שהיא תכחיש את העניין ואז מה אוכל לעשות.

חשוב מאוד לדבר עם הוריה. הם האחראים עליה, ואם אינם יודעים זה מאוד בעייתי. גשי לאמה וספרי לה ממה את חוששת. אין הרבה ברירות אחרות.

שלום

בת 27, סובלת מהפרעות אכילה מגיל מאוד צעיר, נמצאת בתת משקל.

מאז ומעולם היו לי בעיות אכילה, נמנעתי ממאכלים משמינים ועברתי תקופות הולכות ובאות של צום.

בימים האחרונים זללתי יתר על המידה שאני מקציבה לעצמי, והחלטתי שבאופן זמני אני ארשה לעצמי לאכול ולהקיא (אף פעם לא הקאתי בכוח בעבר, גם כשהיה נדמה לי שאני אוכלת יותר מדי).
אתמול לאחר הארוחה שוב ניגשתי להוציא את הכל, אבל לאחר האקט הרגשתי כאבים ממש חזקים.
חשבתי שזה יעבור, שהגוף לא יכול לעמוד בכמות ההקאות האלה ושזה סתם היה מעשה דבילי מצידי.
אבל היום התעוררתי שוב עם הכאבים האלה.
כאבים שהולכים ובאים באזור הריאות, מן לחץ כזה במרכז הריאות.
כאבים בלוע ומתחת ללסת.
אכלתי מצה, כדי להרגיש אם זה כואב, אבל זה לא.
זה כואב לי בלי שום פעולה מצידי, פתאום הכאבים והלחצים מצגיעים וזה קצת מלחיץ אותי.

האם עלי לגשת לרופא? יכול להיות שלמרות הפעמים הבודדות האלה גרמתי לאיזה נזק?

כמובן שלפנות לרופא! כאבים כאלו מחייבים בדיקה. הקאה היא אקט לא טבעי לגוף. חומצת הקיבה חזקה מאוד ויוצרת נזקים. פני מיד לרופא משפחה, ובהמשך למרפאה להפרעות אכילה. אל תוותרי,

היי,
אני חיילת ממש לפני שחרור. בתקופת השירות הצבאי איבדתי יותר מ14 קג' ממשקלי, בעודי בחורה רזה.
הכל התחיל מגלולות שנטלתי שגרמו לצבירת נוזלים באזור הבטן. הפסקתי אותן וחזרתי למשקלי, אך לא חזרתי בי מהדיאטה. והמשקל המשיך והמשיך לרדת...
אז הגיעו ההערות מהסובבים אותי, מההורים, מהחבר והחברים. כולם חשבו שנפלה עלי דעתי.
אני מטופלת מזה חודשים אצל דיאטנית קלינית, ללא תוצאות ואף המשך ירידה במשקל.
במקביל אני מדברת עם קפ"סית בצבא, שמתעסקת בהפרעות אכילה.

מה קרה לי? איך איבדתי בקלות כזאת את הדעת וכעת אני לא מצליחה לצאת מהכלא הזה?

קשה לי להיכנס לכותרת "הפרעת אכילה" וכן, אני ממשיכה להאבק בגורמים המקוצעיים שמעלים מושג קשה זה.

מה עוד אני יכולה לעשות על מנת להקל את ההתמודדות הבלתי נסבלת הזאת, את המחשבות הטורדניות על אוכל, התעסקות נוראית שמעולם לא הכרתי.
אני חייבת לציין כי עד לפני שנה הייתי מאוהבת באוכל, מבקרת לפחות 3 פעמים בשבוע במסעדות ומכירה כל קינוח ומנה באזור ת"א. עד היום אני מאוהבת באוכל, אך כבר זאת אהבה מלווה בפחד וחשיבה אין סופית של חישובים ועל חשבון מה תבוא המנה במסעדה.

עזרו לי,

דנה.

היי דנה,
לשאלה האם מדובר בהפרעת אכילה לא ניתן לענות בלי לפגוש אותך ולערוך אבחון מעמיק, אך השילוב של ירידה דרסטית במשקל עד הגעה למשקל גוף נמוך, עיסוק טורדני בנושא של אכילה ומשקל ופחד מעלייה במשקל, לצד ההתרשמות של גורמים מקצועיים שמדובר בהפרעת אכילה, בהחלט מעידים על כך שמדובר בבעיה מה"משפחה" הזו.
בהפרעת אכילה מתמודדים דרך טיפול שמשלב פסיכותרפיה, טיפול תזונתי, טיפול תרופתי במידת הצורך, אצל גורמים שמומחים בתחום הזה. נשמע שאת כן מקבלת טיפול תואם, וזה טוב. נקודה משמעותית נוספת היא מידת האינטנסיביות של הטיפול. פעמים רבות יש צורך ביותר ממפגש אחד בשבוע, בגלל האופי הטורדני והמציף של הבעיה. אני מניח שבצבא זה לא כל כך פשוט, וכדאי להתייעץ ולבחון כיצד את יכולה להגביר את האינטנסיביות של הטיפול במידה ויש בכך צורך. כמובן שהעובדה שאת לפני שחרור מעלה את הצורך במציאת מסגרת טיפולית מתאימה באזרחות, וכדאי לא להמתין עם זה לרגע האחרון.

אני מכירה את התחושה שאת מתארת
שהאוכל הופך להיות מאוכל למשהו אחר
והתחושה היא שאת יוצאת מאיזון

להיות נשלט על ידי משהו זאת תחושה נוראית, אני בצבא שמנתי מאוד
ובעקבות כך התחלתי להתגלגל ל"מסעות" של דיאטות ושוב דיאטות
הרגשתי שאוכל הוא פיצוי למשהו שאני לא יודעת מה ובו זמנית פחדתי ממנו

אני אחרי הצבא פניתי לבית אריאן לב
בשביל לקבל עזרה
זה מרכז שמתמחה בטיפולים של התת מודע והנפש
והיום אני מרגישה איזון בכל תחום בחיי

אני שמחה להמליץ לך בחום לפנות ולקבל עזרה מהירה ותמידית 036189091

בהצלחה ובברכה

גליה

הי דנה,

שמעתי את הסיפור שלך וגם אני חוותי בעצמי את זה עליי. לקום בבוקר ורק לחשב ולחשב מה אכלתי אתמול ומה אני אוכל היום, לתכנן ולתכנן.

אפשר אחרת יקרה. הכל נמצא בתת המודע. לכל אחד מאיתנו יש תת מודע ממנו יוצאים פקודות למוח שלנו, לגוף שלנו.
יש אפשרות להכינס לתת המודע ולשנות משם את הסיה בגללה את לא נותנת לעצמך לאכול.
אני הגעתי לשם ושחררתי את זה מתת המודע שלי. היום אני אוכלת מתי שבא לי, כמה שאני רוצה. ואני שבעה ואני לא חושבת על זה יותר אחרי זה. זה מדהים, אלה חיים אחרים לגמיר.

אני אשמח להסביר לך יותר על מה שעברתי במידה וזה נוגע לך :)

היי שיר,
מאוד התחברתי למה שאמרת בנושא התת מודע.
אני מבינה כי אכן הכול מגיע משם ואפשר גם לשלוט על נושא האכילה משם.
אני גם חושבת שמשם נובעת הבעיה...
איך עשית זאת?
נעזרת בספרים או כלים אחרים?

אשמח לשמוע עוד בנושא

מלידה עד גיל 20+ סבלתי מכול סוגי הפרעות האכילה בצורה קשה

ההומאופתיה הצילה את חיי וריפאה אותי מכול התסמינים

כתבתי על זה ספר בעבר

מאוד ממליצה על טיפול הומאופתי לכול סוגי בעיות האכילה

נורמה דניאל

מה בדיוק כולל טיפול הומופתי?
אפשר לטפל בו גם באופן עצמאי?

הפרעות אכילה בימנו הוא נושא חשוב מאוד לכן מומךץ
לפנות לגורמים מוסמכים ובעלי נסיון בתחום,

שלום רב ,
אני מנסה לעלות כבר שניים במשקל ואיני מצליחה .
הגובה שלי הוא : 1.68 והמשקל שלי הוא 49 ואני אוכלת המון למרות שאני אוכלת לא מעלה במשקל .
האם יש פיתרון לעלייה במשקל?
אני רוצה לעלות 5 קילו נוספים איך אני עושה את זה ?

היי נטלי, זה לא קל לעלות במשקל למרות מה שאנזים נוטים לחשוב. אני מאוד ממליצה לך ללכת לייעוץ אצל דיאטנית בקופת החולים שתבנה לך תפריט המיועד לעליה במשקל בצורה בריאה ומזינה. בהצלחה יקירה!

בניגוד למצופה, אני בחור, בן 20; הגובה שלי הוא 1.68 ומשקלי בערך 59.5.
כרגע אני נחשב רזה, אבל לפני שנה שקלתי בערך 72(BMI טיפה’לה מעל 25), והייתי תקופה ארוכה מדוכא מהמשקל שלי, בעיקר בגלל שבצעירותי הייתי ספורטאי ונראיתי תמיד טוב.
בהתחלה ניסיתי דיאטת כסאח למשך כחודש וחצי, ירדתי עד 61 בערך, ומשם בחזרה ככל דיאטות הכסאח למשקל 72.
לפני כשנה התחלתי לעשות ספורט באופן אינטנסיבי, הייתי שורף בממוצע במכון בשבוע 7000 קלוריות(קילו אחד), עד שאחרי חצי שנה מהרגע שהתחלתי, הורדתי כ10 קילו, ובחצי שנה שאחריה עוד 2 קילו בערך...
במהלך התקופה הזאת לא הרעבתי את עצמי כלל, להפך, ניסיתי ככל היותר להוציא את המאכלים שגרמו לי להגיע למשקל הלא רצוי, וניהלתי אורח חיים בריא לחלוטין, כשאני אוכל כל דבר בריא שרק אפשר, ולא חסכתי מעצמי מאומה.

הבעיה היא שמאז שהתחלתי לעסוק בספורט ובאכילה מסודרת, אני מוצא את עצמי מתעסק באוכל יותר מדי; אני כל הזמן חושב על אוכל ועל מה אני צריך לאכול בארוחה הבאה, ומה אני צריך לאכול כדי לשמור במהלך היום על "תקציב" קלוריות נורמלי למשקלי ולגילי ולגובהי...
לדעתי אני מנהל אורח חיים בריא וזה סבבה, אבל ההתעסקות המוגזמת באוכל לטעמי רומזת על הפרעת אכילה... שוב אני לא מרעיב את עצמי להפך, אני אוכל בצורה נורמלית לחלוטין רק שאני מקפיד יתר על המידה במה אני אוכל ומתי וכל זה...

עצות?

חסרים עוד פרטים - האם אתה מרגיש שהאכילה מנהלת את חייך? האם אתה נמנע מאירועים מסוימיים או מפגשים מסויימים בגלל האכילה? האם אינך מאפשר לעצמך חריגות מהתפריט ונלחץ אם אתה חורג?

אני נמנע אף פעם משום מפגש בגלל אוכל; אך אם אני חורג מעט זה מפריע לי אפשר להגיד, לכן אני דואג במהלך היום לא לחרוג; אפשר להגיד שאני מצליח בעזרת קפדנות יתר לעשות זאת.
חשוב לציין שחריגה של 100 150 קלוריות מפריע לי אך מעט, אבל מעבר לזה זה כבר באמת מפריע; אך דיי נדיר שחרגתי 300 קלוריות לדוג' מהתפריט המומלץ...

הבעיה היא שאני חושב יותר מדי על אוכל; בסגנון:"מה לאכול בערב?"/"יש לי עוד 300-350 קלוריות לאכול היום, מתי לאכול אותם? מה עדיף לנצל בהם?".
לפעמים אני מוצא את עצמי אוכל במהלך הבוקר מאות קלוריות, רק בגלל שהתחשק לי מה שנקרא, וכל הזמן חשבתי על אוכל. חשוב לציין שלא מדובר בהתקפת אכילה או משהו, אין לזה שום זיקה ללחץ פיזי או דיכאון או משהו, אני פשוט מרגיש מעט רעב אז אני אוכל; המחשבה העיקרית היא שיש לי בערך 1850 קלוריות לבזבז, אז למה לאכול פחות?

היי אלון,

נשמע שבמהלך השנה האחרונה נכנסת למשטר נוקשה סביב אכילה וספורט, שעזר לך להפחית במשקל אבל שהוביל לעיסוק טורדני בנושא האכילה, המשקל והקלוריות. בהחלט ייתכן שעברת ממצב של אי הקפדה או אי ויסות להקפדת יתר ונוקשות יתר, שגם היא בסופו של דבר אינה מווסתת. האתגר הגדול בהתמודדות עם אכילה ומשקל הוא איך להצליח לווסת את ההתנהגות והעיסוק באכילה כך שתתפוס מקום נכון בחיים: שתהיה מודעות אך לא כפייתיות, שתהיה פעילות גופנית אבל כחלק מאורח חיים בריא ולא כמשטר הרזיה רודני, שיהיה הקשבה אמיתית לצרכי הגוף ולא רק התנהלות על פי מספרים וטבלאות. שיהיה איזון אבל גם גמישות מדי פעם.
כשמגיעים למצבים של דיאטות כסאח או משטרים נוקשים, בדרך כלל מה שקורה זה שלאורך זמן או שעולים חזרה במשקל (אם לא יותר) או שממשיכים לחיות עם טורדנות ונוקשות גדולה מאד שגובה מחירים. צריך לנסות למצוא את "שביל הזהב", והמלצתי היא לפנות לדיאטנית כדי להיעזר בה במציאת הדרך הזו.

אלון אתה נשמע בחור ממש מקסים.
אני מבינה את הצורך שלך בלעסוק כל הזמן באוכל ופעילות גופנית. זה סוג של התמכרות שגם אני ספגתי על עצמי. הייתי חושבת על זה כל היחום. מתכננת ימים מראש מה אני אוכל בהם ומה אני אכין לאכול מראש זה שיהיה. זה היה בשבילי סוג של עבדות.
באמת שבאמת לא חייבים לחיות ככה.
יש אפשרות להרגיש בריאות ואכילה נכונה מבלי לתכנון את כל כך מראש עם חשיבה מוגברת כזו.

זה הכל בא מתת המודע. יש בנו משהו עמוק עמוק בפנים שאומר לנו איך לחשוב, מה לעשות, כמה לדאוג. ואפשר לשחרר את זה.

אני יודעת את זה כי עשיתי את זה בעצמי.

אם תרצה לשמוע על כך עוד אני אשמח לדבר איתך.
בהצלחה