פורום הפרעות אכילה עמוד 6

אני לא יודעת מה לעשות. היו לי הפרעות אכילה(אנורקסיה) לפני כשנה, ויצאתי מזה ועכשיו אני במשקל נורמלי(ואף די גבוה!). לאחרונה מתחילים להיות לי מן התקפי רעב כאלה. אני לא יכולה להפסיק לאכול- כאילו אני כל הזמן רעבה- אני לא רוצה להשמין אבל אני גם לא רוצה להזיק לגוף שלי עכשיו.. מה לעשות?!

תודה...

שלום לך,
ראשית, אני מברכת אותךעל ההתגברות על האנורקסיה. זה מראה על הרבה כוחות.
בעניין התקפי הרעב, אל תבהלי. ממליצה לך לפנות לדיאטנית מומחית לתחום שתעזור לך לאכל כון כך שתמנענה התחושות הללו. זה אפשרי ואני מאמינה שבמספר פגישות תוכלי שוב להגיע לאיזון.
בהצלחה יקירה!

שלום

פעמים רבות לאחר תקופה של אכילה מצומצמת ונוקשה הכוללת הרבה איסורים וחוקים מגיעים התקפי רעב או התקפי זלילה חסרי שליטה. הבשורה המשמחת היא שאכילה מאוזנת הכוללת הקשבה למנגנון הרעב והשובע כולל מתן לגיטימציה לחשקים שעולים מפסיקים את אותם התקפים.
כדי להבין לעומק את סיבת ההתקפים ולטפל בהם אני ממליצה לך בשלב ראשון לפנות לדיאטנית המתמחה בהפרעות אכילה.

בהצלחה רבה

הייתי שמחה לקבל עצה: בני בן החמש וחצי-מסרב לאכול מזון מזין. הוא אוכל כל יום את אותו האוכל, יבש. בוכה ומתוסכל שאין לו מה לאכול, אך מסרב לאכול מאכלים חדשים. הוא לא אוכל בשר ועוף לא ירקות.אוכל רק קורנפלקס, כריכים עם שוקלד, שניצל דק מעובד ומגעיל או חטיפי דג מעובדים/או אורז או בורגול, פתיתים עם חלב בערב או מלוואח.
כאמור זה תפריט שחוזר על עצמו מדי יום.
כשהיה בגן פרטי הגננות טענו שבגן אכל קציצה, וזה ניחם אותי, אולם עכשיו הוא בגן חובה ואוכל בבית-והוא בקושי אוכל....ורעב כל הזמן כי מבקש לאכול חטיפים ושטויות שאני מגבילה במן שטויות
אני חוששת למחלות עתידיות,לבעיות בהתפתחות. הוא רזה מאד וחלש מאד. חוץ מנושא האוכל הוא ילד מאד נוח,מצחיק.מדי יום אנו בקונפליקט סביב האוכל-כולנו מתוסכלים ואני לא מצליחה לגרום לו לאכול,וכך אנו כל יום סביב זה. אני יודעת שאני צריכה להניח לכך, אך גם שהנחתי זה לא השתנה. שאלתי האם הוא יגדל בריא ולהניח לו או שיש פתרון שיגרום לו סוף סוף לאכול. אני פשוט מותשת מהעניין-כבר 5 וחצי שנים....תודה מראש..

בנושאים כאלו חשוב לקבל הכוונה נכונה מאנשי מקצוע בתחום תזונה בגיל הרך. נושא בררנות וחוסר גיוון נפוץ מאד בגילאים אלו, ויש דרכים לסייע לילדים להעשיר את המגוון וללמד אותם להתנסות מבלי שהדבר יהפוך למאבק כוח. למשל, אכילה בארוחות משפחתיות משותפות, בהם יש שילוב של מאכלים מוכרים וחדשים, הדגמה של אכילה מגוונת ובלי הפעלת לחץ. בכל מקרה, הכוונה והדרכה מדויקת ומותאמת אפשר וכדאי לקבל - במכון להתפתחות הילד או בהפניה לדיאטנית של הגיל הרך.

שלום,
בני בן שנתיים.
1. בני בכל ארוחה מסרב לאכול בשר וירקות אלא רוצה לאכול רק אורז או פסטה.
2. עד היום (לצערי, כיוון שסבל מחוסר משקל וברזל- היום סובל קצת מחוסר ברזל, המשקל מאוזן!) האכלנו אותו מול הטלויזיה, וכאשר היה מרוכז בטלויזיה דחפנו לו מתחת לכפית האורז/הפסטה מבלי שירגיש בשר וירקות.

היום הגענו למצב שמצד אחד הוא כבר שם לב שדוחפים לו בכפית והוא לא מוכן לאכול אלא רק אורז/פסטה (גם אם זה מול או לא מול הטלויזיה).

אם שמים לו צלחת רק עם ירקות הוא זורק אותה על הרצפה ובוכה שהוא רוצה אורז.
אם מערבבים לו צלחת עם ירקות חתוכים ואורז, הוא יאכל רק את האורז

פירות הוא אוכל.וכשהוא לא אוכל מספיק טוב במהלך היום אני משלימה לו מטרנה סמיכה לפני השינה, כדי שלא יקום בלילה רעב (כבר קרה לי שקם רעב).

לא מסכים לאכול ממגוון המוצרים עתירי הברזל מלבד תמרים (לא חומוס, לא קטניות).
מאוד אוהב לחם בלי ממרחים!.

אין ספק שיש פה מגוון מצומצם של מזון, הרגלי אכילה רעים (טלויזיה והסתרת האוכל בכפית), והתסעסקות מוגברת שלנו בילד תוך מתן תשומת לב מרובה בזמן הארוחה.

אנא עזרו לי איך כדי לי לנהוג נכון, כדי לשפר את המצב, ולמנוע ממני לעשות טעויות עם הילד?

תודה רבה, רבה!

מיטל

היי מיטל,
פורום זה אינו עוסק בגילאים אלו. ממליצה לך להתייעץ עם דיאטנית בקופה שמתמחית בתחום הגיל הרך. בהצלחה!

שלום מיטל,
נושא האכלת ילדים מעורר פעמים רבות דילמות ובעיות לא פשוטות, וטוב שאת מזהה את הבעיות ומחפשת תשובות. פעמים רבות לשאלות יש פתרונות טכניים סביב דפוסי האכלה (למשל, הנחיות לגבי המזונות שמכינים, האופן בו מעשירים את התפריט בהדרגה, האופן בו מתבצעת הארוחה המשפחתית), ועל כך אכן רצוי לקבל הדרכה והנחייה תזונתית ממומחית לתזונה בגילאים אלו. מעבר לכך, היות ואת מעלה את שאלות העיסוק המוגבר ותשומת הלב המרובה, שייתכן שמקבלת את הביטוי שלה בזירה של ההאכלה אבל מבטאת קושי או דילמה רחבה יותר בקשר ובתפקידים המשפחתיים, יש אפשרות לשקול גם ייעוץ או חשיבה משותפת מהזווית הזו. מעבר לקופת חולים, כתובת טובה יכולה להיות אחד המכונים להתפתחות הילד, שווה לבדוק.

היי, אני בת 18 וחצי הייתי חולה ארבע שנים באנורקסיה, טופלתי ואושפזתי כמה פעמים.
התגייסתי לפני חודש וחצי לצבא, ירדתי לפי הסובבים אותי הרבה במשקל, חזרו לי הפחדים מהאוכל והחרדה, גם המצב רוח הדיכאוני חזר לי ברמה שאני לא יכולה לסבול.
אני מרגישה בודדה יותר מאי פעם כי אין לי עם מי לדבר ואין לי לאן לפנות, הצבא לא מבין כלום למרות שאמרו לי שאני עלולה להשתחרר אם זה ימשיך להדרדר אבל אני לא רוצה.
מה ההצעה שלכם? אני כל כך עצובה, כל כך קשה לי לאכול ואני כל כך מפחדת, אני לבד.

בבקשה אפשר את עצתכם?

דנה יקירה,
נגעת ללבי. ניכר שאת סובלת, ומודעת למצבך. עליך לפנות למפקד/ת הישיר שלך, ולבקש הפניה לטיפול. יש בצבא טיפול בהפרעות אכילה. ניתן גם להגיע לקב״ן. אני מבינה את רצונך להישאר בצבא וזה בדרך כלל אפשרי אם תהיי בטיפול. בכל מקרה בריאותך חשובה יותר מהכל, ולכן עליך להתעקש לקבל טיפול, ובהקדם. חיזקי ואמצי!

נשמע מדברייך שחלה החמרה ונסיגה במצבך, וזה משהו שקורה לפעמים בתקופות יותר רגישות או בתקופות של שינויים גדולים כפי שהצבא נוטה להיות. כמובן שמה שצריך זה לחזור לטיפול, כדי לעצור את ההתדרדרות ולא להישאר לבד עם זה. צעד ראשון יכול להיות פניה לבריאות הנפש בצבא, אבל בסופו של דבר כדאי למצוא את הדרך לחזור לטיפול מקצועי בהפרעת אכילה, והצבא אכן מתקשה בדרך כלל לתת מענה כזה. לכן כדאי לחשוב יחד עם אנשי המקצוע בבריאות הנפש בצבא איך תוכלי לקבל טיפול פרטי במקביל לצבא. אם פתרון זה לא יצליח, את אכן עלולה להשתחרר (אני מבין שאת לא רוצה, אבל לפעמים גם זה פתרון דרוש, ובסופו של דבר הבריאות שלך יותר חשובה מהשירות בצבא).

שלום
לאחרונה חברה שלי,סיפרה לי שהיא מקיאה אחרי כול ארוחה.
אני אשמח לדעת איך אני אמור להתנהג עם המצב הזה.ואיך אני יכול לעזור לה להתגבר על זה בצורה הטובה ביותר
תודה.
נ.ב
לפי מה שהיא סיפרה לי,היא לא עושה את זה הרבה זמן (ואני מאמין לה)
הצעתי לה ללכת לטיפול אבל היא ממש לא רוצה

היי דור,
חשוב מאוד שחברתך תגיע לטיפול. מדובר בבעיה קשה, שככל שנמשכת כך מזיקה יותר. ניתן לפנות לרופא המשפחה שיפנה לכתובת המתאימה. עליה להבין כי מדובר בבעיה נפשית שביטויה הפיזיים יכולים להיות קשים. זה שמדובר בזמן קצר זה לטובה, אבל אין דרך להימנע מטיפול. טוב שהיא ספרה, זו התחלה טובה ,כיוון שזה כנראה מפריע לה באופן מסויים. הרבה בריאות.

שלום רב .
שמי רונן חייל בן 19.
אני רוצה לשתף אותך ב"גיהנום" שאני עובר בתקופה האחרונה.קצת רקע עליי:בתור ילד הייתי ילד שמנמן וכל תקופת היסודי והחטיבה הייתה לי את הבעיה של העודף משקל.יש לציין שלמרות גופי העגול הייתי ספורטאי ומתאמן בקבוצת כדורגל סדירה(4 אימונים בשבוע).שהגעתי לכיתה ט' פנו אליי מהכדורגל וביקשו שאני אוריד כמה קילוגרמים.התחלתי לרדת במשקל בצורה דרסטית פשוט לא הייתי אוכל והייתי עושה ספורט בצורה אינטנסיבית.הגעתי למשקל של 49 קילו על 1.71 ס''מ והייתי בתת משקל.יש לציין שבעקבות הירידה הדרסטית במשקל הפסקתי לשחק כי לא יכלתי לעמוד בעומסים וכל נפילה שלי היתה גוררת איתה פציעה כואבת וקשה.לאט לאט השתקמתי ועליתי במשקל בהדרגה ע''י דיאטנית כך שהיום אני שוקל 64 קילו.אני מאוד מבסוט מהמשקל שלי וכבר לא חושב על כמה אני אוכל,מתי,ואיך.
שהתחלתי לעלות במשקל סבלתי נורא משילשולים כרוניים מלווים בריר ולעיתים דם,אפילו היו מעירים אותי משנתי.(תקופה של כ-חודשיים וחצי).תופעה זו הייתה באה לי בעיקר אחרי שהייתי אוכל אוכל מטוגן,אוכל חריף,מוצרי חלב וירקות ופירות למינהם.הלכתי להיבדק שוב והרופאה אמרה לי להימנע ממאכלים שעושים לי רע.באמת בשנתיים האחרונות אני פשוט לא אוכל מאכלים מטוגנים,ונמנע מאוד ממוצריי חלב מה שמטיב עימי.
כאן מתחיל הסיפור שלי,שהתגייסתי לצה''ל התרעתי בפניי המפקדים שלא כל אוכל מתאים לי שכן זה עושה לי תחושות לא נעימות בגוף.בבקום ביום הגיוס הכריחו אותי פשוט לשבת ולאכול ולא מצאתי את עצמי מבחינת האוכל.לכן בעל כורחי אכלתי שניצל מטוגן עם פסטה.מאותו יום התחלתי שוב להרגיש את התופעה והתחלתי לשלשל ולהקיא דם בעקבות כך שלא הצלחתי לאכול יומיים.התקופה הזאת נמשכת כבר כ-4 וחצי חודשים ואני בטיפול ובמעקבים.עברתי פעמיים בדיקת קולנוסקופיה שהראו שיש סימני דלקת אך הביופסיה חזרה תקינה,עברתי גסטרוסקופיה שיצאה תקינה חוץ מCT בטן שגילו איזשהי בעיה.הוחלט לשלוח אותי לקב''ן עקב חשד להפרעת אכילה.שישבתי מול הקב''ן הוא בכלל לא הבין למה שלחו אותי אליו שכן אני מרגיש לא טוב מבחינה רפואית.(לא חושב ששילשול דמי מעיד על בעיה נפשית) אך בכל זאת החליט וקבע אבחנה eating disorders unspecified.הרופאה הצבאית טוענת שיש לי בעיה גם גופנית אך עם חשד להפרעת אכילה.אני באמת מרגיש גרוע בחודשים האחרונים זה לא נותן לי מנוח הבעיה הזאת והיא מגבילה אותי בחיי היום יום.(יש לציין מסופח לרם 2 ועובר בדיקות אינטנסיביות).השאלה שלי היא פשוט על סמך מה הקבן אבחן את הבעיה הזאת?פשוט הסברתי לו שיש מאכלים שלא עושים לי טוב והוא פירש את זה בצורה הזאת.זה מתסכל אותי מאוד העניין הזה אני מרגיש שלא משנה מה רוצים להדביק לי איזשהי בעיה נפשית ולהתחמק מעניין הבריאותי.תני לי את חוות דעתך על מה שכתוב כאן אני פשוט כבר לא יודע לאן לפנות.
תודה רבה,וסליחה מעומק הלב על אורך המכתב.

שלום רונן,
מהתיאור שלך אפשר להבין שיש בהיסטוריה שלך התמודדויות והתנסויות לא פשוטות סביב נושא המשקל והגוף, שהובילו אותך למצב של ירידה משקלית דרסטית עד כדי פגיעה בתפקוד. כבר פה נדלקת נורה אדומה - בהרבה מקצועות ספורט יש לחץ על אנשים לרדת במשקל, ולא נדיר לראות אנשים מתחומים אלו מפתחים הפרעות אכילה שונות. טוב לשמוע שהצלחת "לתפוס את עצמך בידיים" ולעשות צעדים שאפשרו לך להתאזן.
הצבא הוא התמודדות קשה בפני עצמה, והרבה חיילים וחיילות מתקשים להסתגל לדרישות ולכללים של המערכת הצבאית, ששונים מאד ממה שהכירו ולא מאפשרים תמיד התאמה אישית לצרכים ולקשיים של כל אחד ואחת. במקרה שלך נשמע שהקושי להסתגל למערכת הזו התבטא בזירה של האוכל והגוף. כמובן שבמצב כזה חשוב קודם כל לשלול פתולוגיה גופנית, ולכן טוב שעברת את הבדיקות הרפואיות. אך כאשר הבדיקות האלו שוללות ממצאים גופניים, באופן טבעי עולה השאלה האם מדובר בקושי נפשי שמקבל את הביטוי שלו בגוף? לכן ההפניה לקב"ן, וכנראה (אני לא יכול לדבר בשם הקב"ן שראית) זו הייתה התרשמותו: שמעבר לבעיה גופנית מול סוג כזה או אחר של מאכלים, יש גם קושי רגשי-נפשי.
אל לך להתייאש. בשלב הזה יש לך תפקיד חשוב: גם קב"נים ורופאים הם רק בני אדם (תתפלא לשמוע), ואף אחד לא יודע יותר טוב ממך מה קורה במציאות הפנימית שלך. אתה זה שצריך להחליט האם יש משהו בהתרשמות הזו? האם יכול להיות שבאמת יש קושי שבמקביל לבדיקות הרפואיות כדאי לבדוק ולטפל גם בו? אם התשובה היא כן, אז מצוין שפנית לקב"ן ושהוא התרשם כמו שהוא התרשם, כי הוא ,כתובת" שיכולה להציע לך עזרה בהתמודדות הזו. אם לא, לא קרה שום דבר, תמשיך את הבדיקות הרפואיות, ובמידה ובהמשך תהיה מעוניין בעזרה או טיפול נפשי הדלת הזו תישאר פתוחה עבורך.
בהצלחה.

אני אספר בקצרה.. עד לפני שנה בערך שקלתי 78.6 קילו.. עד שלקחתי את עצמי ביידיים ובמשך שנה יחד עם פעילות גופנית וארוחות מסודרות הצלחתי לרדת 22 קילו

לפני חצי שנה בערך הכרתי בחור.. ובעקבות זה התחלתי להזניח את האימונים וכמעט לא הולכת לחדר כושר.. באוכל אני דיי בסדר למרות שלפעמים יש לי נפילות פה ושם שאני אוכלת טיפונת יותר

יש לציין שאני בחורה שנשקלת באופן יומי.. כל בוקר.. כשאני חוזרת מהעבודה.. ולפני השינה

לפני כחודש התחלתי להרגיש שאני משמינה למרות שזה לא ממש ככה.. ומאז כמעט באופן שבועי ויומי קורה שאני מקיאה אחרי כל ארוחה

אני רוצה לצאת מההרגשה הדפוקה הזאת.. כי אני יודעת שאני לא שמנה

אבל אני מפחדת.

היי,
טוב שכתבת. ניכר כי את בחורה נבונה שמבינה שמשהו רע מתחולל. עברת שינוי מאוד משמעותי בגופך, והפחד לאבד את זה מביא אותך להתנהגיוײַות אכילה מסוכנות. אינני יודעת אם משקלך כרגע תקין או נמוך מידי, כיוון שלא ציינת מה גובהך. כמובן שהקאה יזומה היא חלק מהפרעת אכילה כמו גם 3! שקילות ליום. ממליצה לך מאוד להגיע לטיפול אצל דיאטנית של הפרעות אכילה ואולי גם טיפול נפשי. המדרון הוא חלקלק וחשוב מאוד לתפוס את ההפרעה בעודה ראשונית שלא תשתרש ותשבש את חייך.

שלום,
אני לא יודעת אם יש לי ממש הפרעת אכילה אבל כן קורה לי לפעמים שאני בולסת יותר מדי.
אתמול למשל הייתי במסעדה והמנה שהזמנתי הייתה הרבה מעל ומעבר למה שהקיבה שלי יכלה להכיל. (אני יודעת שבולמוס מוגדר כאכילה של מספר קלוריות מסוים אבל אני לא מסתכלת על קלוריות אלא מגדירה בולמוס כאכילה שהיא מעבר למה שאני יכולה ומעבר ל"התפוצצות") וסבלתי מזה במהלך הלילה, היו לי כאבי בטן איומים, בחילות והקאות (לא יזומות).
השאלה היא איך מומלץ להתנהג יום אחרי?
קראתי שלא מומלץ להיות בצום ודווקא צריך לאכול מסודר אבל מה אם אני לא מסוגלת לאכול? כלומר ההרגשה כרגע היא שעדיין יש אוכל שיושב לי בקיבה ואם אני אוכל אז התוצאה תהיה דומה למה שהיה אתמול. האם באמת חייבים לאכול או שיש מקרים שבכל זאת כדאי לצום אחרי בולמוס?

היי נטע. ההגדרה של בולמוס היא אכילה של כמות אוכל רבה, לבד תוך הסתרה ותחושת איבוס אחריה. מה שאת מתארת זה לא בולמוס אלא חריגה מסויימת בכמויות. מה שקורה לכולנו כשהאוכל ערב לחיקינו. בהגדרה של הפרעת אכילה מרכיב חשוב הוא דימוי הגוף והרדיפה לרזון. בכל מקכה לא הייתי עודה דבר לאחר יום כזה, אלא פשוט אוכלת רגיל. אם התופעה תחזור על עצמה כולל הקאות, הייתי ממליצה לפנות לרופא המשפחה.

בשנים אחרונות אני אוכלת בלילהץ מתעוררת מספר פעמים בלילה הולכת לשירותים אחרי זה למטבח כדי להכניס משהו לפהץ בהתחלה ירגשתי רעב כאר היתי מתעןררת בלילה, לאחרונה אנני מרגישה רעבה אך למרות זאת מרגישה צורך לאכול משהו. בדרך כלל זה פרוסת לחם עם ממרח כל שהו כמו חומוס, טחינה או פרוסת פסטרמה. זה מאוד מריעה לי לאחרונה יותר ויותר. האם יש טיפול למצב שלי
תודה מראש
אירנה

היי אירנה
השאלה גם איך את אוכלת במהלך היום. אינך מתארת בולמוסים אלא פשוט אכילה בלילה. ממליצה מאוד לפנות לדיאטנית שתעזור לך למצוא איזון במשך היום ויתכן וזה יפתור את הבעיה. אם יש רקע נפשי לבעיה תופני הלאה, אך לרב אכילת לילה שמתוארת כהפרעת אכילה, היא אכילה בולמוסית. בהצלחה!

הנסיך בן שנה וחציי. מטופל במכון להתפתחות הילד בשל עיכוב התפתחותי.

הבעיה היא שקשה לו מאוד מאוד לאכול מוצקים (הוא מוציא את האוכל החוצה) ובעיה נוספת היא שהוא לא אוכל אוכל מגוון בכלל.

חוץ מסימילאק, פרנץ' טוסט, פנקייקים, מרק טחון הוא לא אוכל שום דבר אחר.

אני ממש מיואשת ולא יודעת מה לעשות. לתת לו לאכול בכוח זה בהחלט לא פיתרון, אבל מה עושים? נותנים כל פעם אותו אוכל עד שיתרגל לטעם? אחרי כמה פעמים יודעים שזה לא טעים לו?

היי,
פורום זה אינו עוסק בהפרעות באכילה אצל פעוטות. מציעה לך מאוד לפנות לדיאטנית מומחית לתחום של פעוטות, ייש כזו בכל קופת חולים ורופא המשפחה יוכל להפנות אותך. המון הצלחה!

עליתי במשקל.. הכל בגלל הבולמוסים.
כבר שבוע אני אוכלת בלי סוף. כל כך רוצה להפסיק וזה פשוט לא מצליח.
הדיכאון גדול יותר מהכל.
אני שונאת את החיים האלה. אני שונאת את העובדה שזה מעסיק אותי.
המשקל שלי הוא תקין אבל אני רוצה רק תת משקל! רוצה להיות רזה!
אני לא מבינה מה זה המחשבות החולניות האלה? המצחיק הוא שאני לגמרי מודעת לכך שה"רזון" שאליו אני שואפת הוא לא טוב ולא בריא אבל זה פשוט לא עובד. אני יודעת שזה חולה אבל נגעלת מהגוף שלי ובקושי מצליחה להסתכל במראה..

מה לעשות?
אני אובדת עצות לחלוטין!

היי לירון. נשמע שאת מאוד סובלת. את זקוקה לעזרה. הרדיפה לרזון מזיקה בהיבט הפיזי והנפשי, וכפי ,את רואה בסופו של דבר גם גורמת לך לבולמוסים ולעליה במשקל.
מציעה מאוד שתפני לרופא המשפחה שיפנה לטיפול במרפאה מתאימה. בהצלחה.

שלום לכל אנשי הפורום.
הייתי רוצה להציג בפניכם פרוייקט קהילתי, ללא מטרות רווח,
שהוקם בשל עברי כחולה אנורקסיה (שחווה על בשרו את הקושי המשפחתי שבהתמודדות עם אנורקסיה)
וכחלק מפעילותי בארגון LEAD - ארגון לפיתוח מנהיגות בישראל.
להב"ה
אנורקסיה היא הפרעת אכילה קשה, שמעבר לסכנה הבריאותית הטמונה בה, היא גוררת איתה התמודדות פסיכולוגית קשה לכל בני המשפחה, ומשפיעה באופן מהותי על הדינאמיקה בבית.


-מתוך ההבנה שהורים רבים לחולי אנורקסיה מוצפים במגוון רגשות לא פשוטים (כעס, אשמה, בלבול ועצב).

-
מתוך הבנת הקושי ההורי להמשיך לחיות חיי משפחה נורמטיביים, גם בצל המחלה,

-
מתוך היכרות עםהמתחים, החיכוכים והריבים שעלולים לעלות בדינאמיקה המשפחתית,

-
מתוך רצון טהור לעזור להורים להתמודד נכון יותר עם האנורקסיה,



ומתוך ההבנה שלמשפחה והתנהלותה יש תפקיד קריטי בהחלמת הילד,


נפתח פרוייקט להב"ה- תוכנית תמיכה להורים שילדיהם חלו באנורקסיה,
בניהולם של-
גילי אגר, פסיכולוגית קלינית המתמחה בהפרעות אכילה.
עידו פרוים, יוזם התוכנית וחולה לשעבר באנורקסיה.



אנו מזמינים אתכם, הורים הרוצים לעזור לעצמם ולילדיהם, לתוכנית מקצועית בת 7 מפגשים שתתקיים באשדוד.


לצד אוזן קשבת ותמיכה חברתית, התוכנית תציע כלים מעשיים, דרכי התמודדות והכוונה מקצועית.


פרוייקט להב"ה הנו
•מודל מקצועי וחדשני.
•תוכנית ממוקדת
•שילוב של תמיכה קבוצתית לצד תמיכה מקצועית.
•פרוייקט קהילתי ללא מטרות רווח.




לפרטים ויצירת קשר:

le.ha.va@walla.com

*


ההשתתפות בקבוצה מותנית בראיון אישי ובתשלום סמלי.


כמי שחווה את המחלה על בשרו, ומודע לתפקיד המשפחה בתהליך ההתמודדות,
אני קורא לגולשי וגולשות הפורום להציע להוריהן להשתתף בקבוצה שכזו כדי להקל על התקשורת במשפחה ועל ההחלמה המשותפת.


רק טוב, עידו פ.
lead

שיניתי הרגלי תזונה כב חודש וחצי..ואני נימצאת כרגע בגמילה ללא גלוטן וסוכרים
לשימחתי מרגישה בטוב
שאלתי היא-----שכל מה שאני אוכלת..הבטן מתנפחת כמו חודש 9 והיא מאד קשה..ומאד לא נוח לי אם זה
אשמח לעזרה
צפונית

שלום לצפונית. הודעה זו אינה מתאימה לפורום הפרעות אכילה.

הרבה בריאות ושנה טובה!

שלום , בן 26 , זאת פעם שניה שאנ פונה כאן לעזרה, הגובה שלי הוא 1.87 ומשקלי בשנים האחרונות נע בין 55-62 (בדרך כלל באזור הגבול התחתון), כבר שנים שאני מנסה למצוא את הסיבה לכך ללא הצלחה, כשהלכתי לדיאטנית היא אמרה שסביר להניח ש/בחיים אני לא ישמין ושזה גנטי, העולם לאא מקבל את זה יפה שאני רזה ככה, האמת גם אני כבר לא.., מאז שאני זוכר את עצמי שיגעו אותי על כך כולם, מה אני יכול לעשות כדי להשמין, האם העובדה שאני לא אוכל גבינה לבנה קשורה לכך(הבנתי שיש שם הרבה סידן) , כדאי לציין שחוץ מזה אני אוכל די הרבה .., וכמעט הכל.., אך נשאר רעב , עוד משהו שכדאי לדעת, בשנה האחרונה אכילה של מוצרי בשר גורמת לי לעייפות ממש היסטרית עד כדי כך שאני נופל, ואכילה של מוצרי חלב גורמת לי להרגשת חולי, וגם סוג של עייפות.., אולי יש לגוף שלי קושי בפירוק של חלבונים?, וגלל זה אני גם כזה רזה, אשמח לעצה , תודהי

שלום לך,
אני מבינה את תחושת המצוקה שלך. אנשים לא מבינים שלעלות במשקל זה לרב הרבה יותר קשה מלרדת. אני לא מתרשמת שיש לך הפרעת אכילה, כיוון שאין לך בעיה בדימוי הגוף. האם היית בברור גסטרו מלא(צליאק, מחלות מעיים, וכו)? הייתי ממליצה ללכת לדיאטנית שתעזור לך עם רגישויות המזון וגם לעלות מעט במשקל. בהצלחה! ושנה טובה:-)

יש לי בעיה בדימוי הגוף.. אבל לכיוון השני מהמקובל, מה שלרוב מקשה עוד יותר , כי עבור העולם זה לא פוליטיקליקורקט להגיד "וואו איזה שמן.." אבל " יואו איזה רזה אתה" או " יש לך גוף של .." זה יותר טוב?! זה די דופק את המוח.. כבר התרגלתי .., וכן זה ממש נוריד את הדימוי העצמי, הייתי אצל רופא גסטרו אך לא התמדתי.., כי תכלס זה נראה די אבוד, האמת הבעיה היותר גדולה היא המהירות שבה אני נהיה רעב שוב ..
לא משנה כניראה שגם לכם אין עצה..

זה לא אבוד. זה נשמע כמו בעיית גסטרו. מלבד לזה שגם דיאטנית תוכל לעזור לך לאכל כך שתהיה שבע לזמן ארוך יותר. מציעה לך להתמיד בברור גסטרו ועם דיאטנית, אני בטוחה שיוכלו לעזור לך. מעבר לזה אתה נשמע מאוד סובל ברמה הרגשית ויתכן שכמה שיחות עם איש מקצוע תעזורנה לך. מצטערת אם בתחושתך לא עזרתי מספיק, ומאחלת לך המון הצלחה ושנה טובה!

היי
יש לי קרובת משפחה בת 30, אשר לאחרונה אני חושש כי היא סובלת מהפרעת אכילה. הסממנים המדאיגים:
1) ירידה דרסטית במשקל בחודשים האחרונים- גובהה כ-163, ושוקלת סביב ה-47 ק"ג.
2) עיסוק אובססיבי בספורט - החלה להתאמן באופן קבוע בחדר כושר, עושה המון אירובי וכו'.
3) תפיסה עצמית לא נכונה - כל הזמן שואלת אם היא שמנה, אם הידיים שלה רזות, וכו' וכו'. יכולה להוציא משפטים כמו: אכלתי עכשיו סנדביץ', אז אני יותר שמנה
4) אי אכילה - מתמקדת בעיקר באכילת עלים ירוקים. באחת ההזדמנויות היא סיפרה לי שהיא לא נרדמת לעיתים בלילה כי היא רעבה.
5) פיתוח אידאולוגיה כללית סביב רזון ויופי - עסוק נרחב ביופיין של דוגמניות, תפיסת אכילת מתוקים כחולשה וכו'

השאלה היא- מה עושים מכאן? דיברתי עם אישה קרובה אליה ומשפיעה עליה, והיא דיברה איתה באופן כללי על זה שהמראה החדש שלה לא יפה. ראיתי השפעה כלשהי (למשך שבועיים בערך- קצת הרשתה לעצמה לאכול יותר) אבל שוב אני רואה חזרה לדפוסים הישנים.
מה עושים מכאן? האם נכון לדבר איתה בישירות ולהגיד לה שאני חושש שהיא אנורקסית? האם לערב קרובים נוספים? האם ואיך לערב גורמי מקצוע?
תודה

שלום לך, וסליחה על העיכוב בתשובה.
נשמע שהבחורה במדרון התלול של אנורקסיה. מציעה להפעיל כל דרך על מנת להביאה לטיפול במרפאה להפרעות אכילה. ההפרעה ככל שמתמשכת הופכת לעקשנית יותר ולכן חשוב לטפל כמה שיותר מהר, גם כדי למנוע נזקים.
בהצלחה, ושנה טובה.

לפני שנה וחצי בערך ,הייתי אצל פסיכיאטר והוא נתן לי פלוטין 20 .
לא לקחתי את הכדור ועכשיו התחלתי לבלוע אותו ...
פעילות רפואית
טיפול בדיכאון, בהפרעה כפייתית טורדנית ובבולמיה נרבוזה.
מה זאת אומרת טיפול בבלומיה נרבוזה ?יעני יש טיפול תרופתי לזה ?זה ייגרום לי לפסיק להקיא ?כי אנ ממש לא רוצה להפסיק

היי רעות. קשה לי לקרוא את הודעתך. אינך רוצה להחלים. האם את מודעת לנזקים האיומים של הקאות?אני לא רואה מקום לענות מעבר לזה בפורום כזה. מקווה שבכל זאת תמצאי את הכח לעלות על דרך בריאה וטובה, ושנה טובה.

היי

אני בת 29 ובשנה האחרונה פיתחתי בולימיה "קלה" (גיל 29 זה לא קצת מאוחר לפתח הפרעת אכילה, :-)?)

גובהיי 1.68 ולפני שנה שקלתי 61 ק"ג ולא הייתי מרוצה. שאפתי להוריד 4 ק"ג ולא הצלחתי. לכן התחלתי להקיא בימים שעברתי את מכסת ה 1500 קלוריות. זה לא היה בולמוס ואז הקאה אלא פשוט בערבים בהם עברתי את ה"מכסה" ב200 קלוריות הייתי מקיאה. הדבר לא עזר ונשארתי באותו משקל פחות או יותר. שמחתי שלפחות אינני מעלה במשקל...

במהלך השנה ההפרעה שינתה את פניה מספר פעמים, כאשר בין לבין מספר שבועות "נקיים" לגמרי, ובאחרים חזרו ההקאות.

בחצי שנה האחרונה שיניתי תפריט לגמרי (מאוזן של כ 1300 קלוריות ליום) וירדתי למשקל 52 ק"ג. משקל שאני מרוצה ממנו מאוד. שומרת כיום על תפריט מאוזן של 1500 ביום רגיל.

הבולימיה שינתה את פניה שוב ועכשיו ביומיום השגרתי אינני מקיאה ומרגישה טוב, אך פעם בשבועיים במקרה הטוב ופעם בשבוע במקרה הרע אני נתקפת בולמוס חסר מעצורים ואוכלת כ 2000 קלוריות בחצי שעה. לאחר מכן אני מקיאה.

מה האבחנה הפסיכולוגית של מצבי? האם בולימיה? האם בולימיה קלה? אני מאוד מעוניינת לטפל בעצמי במצב ומרגישה שאוטוטו אני מחלימה בכוחות עצמי. האם אפשרי לדעתך במקרה כזה? אילו טיפים את יכולה לתת לי בשביל להתמודד? אני לא רואה עצמי פונה לטיפול נפשי ...

על פי התיאור שלך יש חשש שמדובר בהפרעת אכילה בלתי מסווגת. הפרעת אכילה בלתי מסווגת היא האבחנה שניתנת כאשר יש סימפטומים של הפרעת אכילה שאינם בחומרה או בתדירות שאופיינית לאנורקסיה או בולימיה, אבל עדיין קיימים ומפריעים, כפי שאת מתארת. יש לסייג ולציין שלא ניתן להסתמך על אבחנה דרך האינטרנט, ובכל מקרה מומלץ לפנות ולהתייעץ עם רופא משפחה או איש מקצוע בתחום הפרעות האכילה.
נשמע שבאופן אופייני להפרעת אכילה, את נשאבת לפיתוי לשמר משקל גוף דרך צמצום תזונתי, ו"לתקן" זלילות או בולמוסים או אפילו סתם חריגות מהתפריט דרך הקאות. כדי להתמודד עם הפרעת אכילה צריך למצוא דרך לשבור את המעגל הזה, ולהתאזן לאורך זמן הן ברמה התזונתית והן ברמה הרגשית (למשל, ללמוד לקבל גם את החריגות מה"מכסה", לעשות עבודה מול דימוי עצמי וויסות רגשי במצבים של תסכול או אכזבה וכיוצא בזה). לגבי טיפולים אפשריים: בהפרעות אכילה העדויות מצביעות על יעילות נמוכה של טיפול עצמי, ולכל הפחות הייתי ממליץ לך להתייעץ עם דיאטנית, מאחר ואת נמצאת במשקל נמוך יחסית לנתונייך וייתכן מאד שהתפריט והמשקל אינם מספיקים לך ולכן החלו להופיע בולמוסים. מעבר לכך, הייתי ממליץ לשקול בכל זאת גם פנייה לטיפול רגשי, לפחות לזמן מה, על מנת לקבל תמיכה והכוונה בסיסיים בהתמודדות.

היי
תודה רבה על תגובתך
אני בטיפול אצל דיאטנית והיא הרכיבה לי את התפריט של 1500 קלוריות
היא חושבת שהמשקל שלי בסדר (שוב - 52 על 1.68) ושפשוט עליי לשמור עליו.
היא מציעה להתמודד עם הבולמוסים ע"י "ארוחה חופשית" אחת בשבוע שבה ארשה לעצמי לאכול מה שאני רוצה ושבצורה כזו גם אוכל להתמודד עם הבולמוסים וגם להרגיש עדיין בשליטה כי "מותר לי" ארוחה כזו בשבוע.
בפועל היות ואני נתקפת בבולמוסים אני לא מאפשרת לעצמי את הארוחה הזו מפחד שאעלה במשקל.. עובדת על עצמי כדי לנסות לעבוד לפי העצה שלה. מה דעתך על הרעיון של הדיאטנית?
בנוסף, אתה חושב שמשקל 52 על 1.68 זה לא בריא? יש בחורות בריאות ורזות, הלא כן? אני לא עור ועצמות... אי אפשר ללמוד לשמור על משקל כזה בצורה בריאה ונכונה ללא בולמוס והקאה? הרי זה לא שכל היום אני אוכלת ומקיאה אלא "רק" פעם בשבוע... אי אפשר לטפל בזה ולהשאר במשקל הנוכחי?

אני קצת מבולבלת ולא יודעת מה לעשות !!!
אני סובלת מהפרעות אכילה כבר 12 שנה בארך עברתי כמה וכמה אישפוזים מלאים וגם אשפוזי יום , ב3 שנים האחרונות הייתי במעקב תמידי אצל דיאטנית , ב3 שנים הללו היו נפילות אבל עליתי מהם מהר מאוד ,הרגשתי הרבה יותר טוב יחסית לשאר השנים... לפני כ 4 שבועות ילדתי ומאז אני מרגישה ששוב אני נופלת שאין לי זמן לאכול ואין לי חשק לאכול בכלל שיש לי מין חסימה , אני לא ישנה בלילות ולא בימים מרגישה שאני חייבת להיות עם הבן שלי , בקיצור מרגישה שניכנסתי שוב לדיכאון אני בוכה המון ובימים האחרונים רבה ללא הפסקה עם בעלי על המון שטויות , קשה לי לסמוך על אנשים שרוצים לעזור לי עם הילד , וכל זה ישר מביא אותי לאוכל לא יכולה לאכול. שוב חוזרת לאותו מקום שאני הכי מכירה כבר המון שנים , למקום של "הבריחה" כמו שאמרתי אני 4 שבועות אחרי לידה כבר ירדתי 12 קילו ( כל מה שהעלתי מתחילת ההריון ) , אני ממש מפחדת כל כך לא רציתי שזה יגיע שוב , אני כל כך לא יודעת מה לעשות עכשיו ולמה אני תמיד "בורחת" למקום הזה "המחלה" למה ??
הייתי חייבת טיפה לשתף מימה שעובר עלי....

התקופה שלאחר לידה היא תקופה מאד רגישה, באופן טבעי: זו תקופה של שינוי מאד גדול בחיים, תקופה שיש בה הרבה שמחה ותקוות אבל לא פעם גם חששות ופחדים, תסכולים רבים, שינויים הורמונליים ותנודות משקליות, חיכוכים ומתחים. עבור אנשים רבים התקופה הזו הופכת לתקופה קשה מאד מבחינה רגשית, ולא פעם מובילה לדיכאון לאחר לידה, ומה שהופך את זה לקשה במיוחד זה שיש ציפייה חברתית שאמהות צעירות יהיו פוסטר של נינוחות ואושר, מה שגורם לא פעם להתבייש או להסתיר את הבעיה.
היות ואצלך המקום הפגיע "המוכר" הוא הפרעת האכילה, לא מפתיע שחלק מהקושי שאת מתארת מקבל ביטוי בזירה הזו. כמו עצם שרגישה בנקודה מסוימת, וכשמופעל עליה לחץ שם היא נסדקת.
חשוב מאד לא להישאר לבד עם מה שקורה. גם למענך וגם למען תינוקך. שתפי את הקרובים לך בתחושות האלו, בדקי אפשרות להיעזר בטיפול בתקופה זו - למשל להרים טלפון למטפלים הותיקים שלך ולומר להם שאת בתקופה רגישה ורוצה לקבוע כמה פגישות כדי לייצב קצת את המצב.
בהצלחה רבה.

לקראת סוף ההריון היו לי הרבה חששות ובמיוחד חששתי מה יהיה אחרי הלידה , ומה יהיה עם הדיכאון , והינה זה הגיע ולא הצלחתי להתגבר על הדיכאון והחששות וזה הכניס אותי לעוד יותר חרדה פחד בכי וכל מה שמתלווה לזה , הקרובים אליה רואים את מה שעובר עלי במיוחד בימים האחרונים וכבר התחילו לדבר איתי על הנושא , שהם רואים לאן זה מוביל ושאני לא יכולה להרשות לעצמי , אבל אני מרגישה שהם לא מבינים מה עובר עלי שהם לא מנסים להבין ישר שופטים " את חוזרת אחורה , את חוזרת למחלה , אנחנו מכירים את כל זה , עברנו את הכל... וכ'ו ) אני נימצאת בטיפול פסיכולוגי וכשהפסיכולוגית שאלה אותי עם אני חושבת שאני בדיכאון התשובה הישרה שעניתי היא- מפתאום אני בסדר גמור ואני לא בדיכאון !!!
לא לקחתי כבר שנה כדורים ואני לא רוצה שוב , באיזה שהוא מקום אני נמנעת מלהגיד שאני מרגישה שאני ממש חוזרת אחורה אני לא רוצה שהתאכזבו מימני אחרי תקופות שהייתי למעלה ושהכל היה יחסית בסדר....

שבוע הבא יש לי אבחון בשניידר, אני חוששת שיחליטו לאשפז אותי.
האם יש אפשרות לאשפוז בגלל תת משקל של 53 קילו לגובה של 177?

בסוג המקרים שאנחנו עוסקים בהם בפורום הזה, לא מאשפזים בגלל תת משקל - מאשפזים בגלל הפרעת אכילה. השאלה היא מה הבעיה הכללית שאת סובלת ממנה (שתת משקל הוא אחד הסימפטומים שלה, וכדי לאבחן את הבעיה הכללית את מגיעה לשניידר בשבוע הבא), ומה הפתרונות האפשריים. אשפוז עשוי להיות אחד הפתרונות האלו, ואולי יוצעו לך פתרונות אחרים. יחד עם הורייך תצטרכי לעשות חשיבה ולבחור באחד הפתרונות האלו, כדי להתגבר על הבעיה.

אני סובלת מהפרעות אכילה במשך למעלה מ10 שנים ומטופלת על ידי פסיכיאטר במכבי במשך שנים רבות. לאחרונה אני מרגישה שהטיפול נתקע ומיצה את עצמו ושהפרעות התגברו ומחפשת פסיכיאטר אחר.
אשמח לקבל המלצה על פסיכיאטר המתמחה בהפרעות אכילה מטעם מכבי
זה דחוף לי מאוד
תודה

במכבי, כמו בכל קופת חולים, יש צוותים המטפלים בהפרעות אכילה. כדאי לבחון את האפשרות לקבל הפנייה לטיפול מערכתי בצוות כזה, לא רק על ידי פסיכיאטר אלא גם על ידי פסיכולוג/ית ודיאטנ/ית. איני יודע אם עד עכשיו טופלת רק אצל פסיכיאטר, ללא טיפול תזונתי במקביל, אבל אם זה המצב מאד מומלץ לשקול שינוי מסוג זה.

כיוון שאני מקבלת טיפול תרופתי ואני צריכה מישהו שיעשה מעקב אחרי בנושא..

שלום

למיטב ידיעתי ישנם מספר פסיכיאטרים במכבי המתמחים בהפרעות אכילה, מידע לגביהם את יכולה לקבל דרך הזימון תורים של מכבי.

בהצלחה רבה