אני קוראת את כל סיפורי הפרעות האכילה שמספרים פה ונקרע לי הלב.
שמי אלונה אדרי ואני בת 23.
אני כיום זמרת במקצועי.
ברצוני לשתף אתכם במאבק ציבורי שהתחלתי כנגד הפרעות אכילה.
בתקופת הצבא סבלתי מהפרעות אכילה וזיהיתי את זה מיידית. כל הסביבה שלי די הכחישה את המצב בו הייתי מכיוון שבעיניהם הייתי תמיד הבחורה האינטליגנטית והמוצלחת ושלי זה לא יכול לקרות.
מאז ומתמיד הייתי פייטרית לא קטנה ובעלת שאיפות מאוד גבוהות מעצמי – הפרעות אכילה (בולימיה ובולמוסים) לא היו חלק מתוכניותיי. אני להבדיל מהרבה בנות שנכנעו למחלה זו החלטתי להילחם ולהתמודד עם זה לבד.
הלכתי לקב"ן הצבאי ומיד ביקשתי עזרה. סיפרתי לו על מצבי ובמשך שנה וחצי הוא עזר, תמך ונתן לי כלים להתמודד עם בעיה זו שכאמור לעולם לא באמת עוברת אלא לומדים להשתלט עליה.
בתקופה הזו איבדתי את תחושת השובע והרבה נבע מהרצון להיות "מושלמת" כמו שהחברה מציירת את עניין השלמות. הקב"ן הצבאי עזר לי להתמודד עם תחושת הדימוי העצמי הנמוך והפרעות האכילה. במקביל גם דאגתי להיוועץ בתזונאית במצבי עד להשתקמות מלאה.
לא הייתי מוכנה להיכנע ורציתי ללמוד ולהוכיח לעצמי בעיקר שאני אהיה זאת שתציל את עצמי ולא אף אחד אחר! כיום אני כבר במקום אחר, חזרה אליי תחושת השובע, בראש מעייני עומד הרצון להיות מאושרת ומצליחה.
בזכות האושר הזה הגעתי לשלמות שמעולם לא חשתי עוד. מאז שיחרורי מצה"ל פגשתי לא מעט בנות עם הפרעות אכילה שכן לי מאוד קל לזהות אותן כי אני מכירה את התסמינים.
אני לקחתי על עצמי את האחריות לגרום לשינוי. אני מודעת לזה שזה נשמע מעט הירואי אבל אני באמת מקדישה את עצמי ואת הסיפור שלי ככלי שעוזר כבר היום ללא מעט בנות וימשיך לעזור לעוד בעתיד. החלטתי לקחת על עצמי את האחריות בהרמת המודעות הציבורית שכן יכולה למנוע מצבים כאלה עתידיים.
אני לא מוכנה שבנות יכנסו למצב הזה ויהרסו לעצמן את החיים. לא מסוגלת להתעלם יותר!
תמיד...זה אפשרי להילחם בזה ולא שווה להרוס את החיים שלכן (גם שלכם) בשביל זה. הסביבה מקבלת את מי ששלם עם עצמו!!!
שבת שלום,