מניסיון מר למדתי, ועדיין לומדת (ולא תמיד מפנימה) שלמרות שהאוכל והתזונה הם הנושא הכי גדול, הם הופכים להיות האוייבים של הבת, ולכן אסור בתכלית האיסור לדבר על כך.
אם מה שיניח את דעתה היא העובדה שתקחי אותה לרופא, אז אני לא רואה כל סיבה למה לא לעשות זאת. תשתדלי אולי לקבוע פגישה איתו ביחידות לפני הפגישה עם הילדה ולשוחח איתו בנושא. בדרך כלל, אם הבטן מתנפחת, אז אולי צריך באמת לשנות את התזונה שלה ואת זה רק דיאטנית יכולה.
אל תלחמי איתה כרגע. היא מבולבלת לחלוטין, שבויה בתוך פנטזיה שאינה הולמת את המציאות ו"ההצקות" שלך רק מגבירות את הלחץ הנפשי שבו היא נמצאת. אמרי לה שאת אוהבת אותה, שאת שם עבורה, שאם היא רוצה לשוחח איתך ולשתף אותך את האוזן הקשבת שלה. אל תשפטי, אל תאיימי ובעיקר, אל תענישי. זה רק מחריף את המצב. תני לה את ההרגשה שאת סומכת עליה, שהיא בוגרת ואחראית.
זו העצה שלי... כך אני פועלת (אמנם לא מההתחלה) אולם לומדים עם הזמן, והיום יש הטבה משמעותית במצבה של בתי. עדיין נאבקת, עדיין נלחמת בשפיות אולם במקום הרבה יותר טוב. ודרך אגב, פסיכודרמה או CBT או פסיכולוגיה דינמית הן דרך נפלאה לטפל בבעיה.
זה קשה וארוך ומייגע, אבל פתיר...
בהצלחה...