פורום פסיכולוגיה

איך מצליחים לעודד מישהו שאיבד את מיטב כספו בעסק שלא ממש צלח, איך אומרים לו מילה טובה שמעבר לאבדן הכספי לא ירגיש כשלון, שלא ירגיש כאדם שלא הצליח במה שכל כך תכנן והיו לו כוונות מרחיקות לכת לשגשוג והצלחה...
במקום זה רק הפסד של זמן יקר, מתח רב, איבוד תקווה, הרבה ייאוש. וכסף רב שנעלם.

בין הפרעה טורדנית כפייתית ( חרדות שמשתלטות) לבין הפרעת אישיות פרנוית ?

שלום רב.

ישנם לקסיקונים שונים של הגדרות שונות ביחס לאבחנות האלה, שמפרטים את התסמינים שהן מכילות. אחד המקורות הנפוצים ביותר הוא לקסיקון אמריקאי שנקרא DSM.

ממליץ לך לברר באינטרנט, למשל בוויקיפדיה ששם נעזרים ב-DSM, על ההפרעות האלו. תוכלי שם לראות אילו תסמינים שייכים לאיזו אבחנה וללמוד מכך. חפשי הפרעת אישיות טורדנית כפייתית והפרעת אישיות פרנואידית.

בהצלחה,

יכול להיות לבן אחד את שתי ההפרעות ????
והאם הם ניתנות לטיפול ואיך ?

יש לי מידי פעם פחדים מדברים טפשיים... אני מודע להם שאני טפשיים וסביר להניח שאינם הגיוניים ובכל זאת הפחד מהם גורם לי תחושת שיתוק...
למשל קיבלתי טלפון מהעבודה ובגלל שלמעביד יש בעלות עליו אזיי אני חושש שהוא יצוטט לי או פעם יקח לי את הקו ואז יתקשרו אליו אנשים ויפתחו שיחה עם מי שהקו יהיה בבעלותו וזה מישהו מהעבודה.
בתכלס, גם אם זה יקרה אז מה ??? מה כבר ידעו ???? למה אני כה חרד לפרטיות שלי גם אם אין לי מה להסתיר ????? ולמה שזה בכלל יקרה ?????
או למשל אני חרד ממה שאנשים חושבים עליי... למה זה בכלל צריך להיות אכפת לי ????

שלום לך.

נדמה לי שכולנו חווים מידה מסוימת של פחד ממה שחושבים עלינו או חשש מטעויות שאנו עלולים לעשות. לכולנו חשובה מידה מסוימת של פרטיות. אין בכך כל בעיה. העניין מתחיל להיות מסובך כאשר החששות האלו הופכים לנושא מרכזי בחיים, נושא שהולך ומשתלט עלינו וגורם לשיתוק ממשי.

מתוך המעט שסיפרת על עצמך כנראה שאתה אכן מגיב בחריפות למצבים שבהם אתה חושד שייעשה לך נזק, או שמישהו "מחפש" אותך גם במצבים לא הגיוניים: באמת, מה כבר יידעו עליך שכל כך מבייש או מסוכן אם ישמעו את שיחת הטלפון שקיימת מהעבודה?

מציע לך לנסות לברר באינטרנט על הפרעות טורדניות-כפייתיות ועל שיטות קיימות לטיפול במצבים כאלו, ולחשוב אם אתה מעוניין להתחיל טיפול כזה. בכל מקרה, אין טעם לסבול לאורך זמן מחרדות שנראות לך מוגזמות ולא הגיוניות.

מאחל לך הרבה הצלחה,

ראשית תודה על תשובתך.
האם יש לך טיפ קצר כיצד ניתן להתמודד עם פחדים אלו. אני לא בנוי לטיפול אמיתי ושוב מהחשש מה יחשבו עלי... שמא אני לא שפוי.
אני נמצא בסביבה "חטטנית" וזכותי שלא כולם ידעו מעולמי האישי. זכותי שאני אבחר במה לשתף ובמה לא מבלי שישאלו שאלות מיותרות.
הבעייה שאני פוחד מדברים שכאורה יכולים לקרות. אך סביר שהם מוגזמים. אני חושב שבוחן המציאות שלי תקין. אולי מוגזם אבל לא הזוי.

שלום לך שוב.

הטיפ העיקרי שיש לי להציע לך הוא להשתדל ככל שניתן לא להיות לבד.

לפעמים אנשים מוצאים את עצמם נכנסים ל"סרטים" קשים כשאין מי שייתן להם נקודת מבט נוספת, מרגיעה או מכוונת, ואז המצב רק הולך ונעשה קשה יותר.

לפעמים אנשים מתקשים מאד להימצא בקשר קרוב, ולכן טיפול מבחינתם הוא תחילתו של תהליך הכרחי שלא כדאי לוותר עליו - להימצא בעולם הזה מלווה באדם נוסף שאוהד אותך ומקווה ביחד איתך לעתיד טוב יותר. אל תהסס, ואם אין ברירה, ממליץ מאד לפנות לטיפול.

שיהיה בהצלחה,

שלום.אני בן 20
לפני כשלשה חודשים הופנתי לפסיכיאטרית בעקבות כך שהרגשתי שיש לי תלות בחבר ובאופן כללי
היו לי הרבה הסתפקויות בנושא האמונה שלי באלוקים,נדודי שינה תקופה ארוכה ועוד.הפסיכיאטרית טענה שיש לי אובבסיות ורשמה לי פאקסט שאח"כ הוחלף לפבוקסיל-2 כדורים של 100 מ"ג.בפגישה אחרת היא טענה שהיא מבחינה בהתנהגות שמתאימה להיפו מאניה ורשמה גם ריספונד אחד שהחליף אחד מכדורי הפבוקסיל.לאחר כמה שבועות שהיה בסדר יחסית התחילה אצלי תחושה רעה שקשה לי להסביר,מן חוסר אונים חזק עם פחד ועצבות.עד שלילה אחד ממש הרגשתי שאני לא יכול לשאת את זה יותר התמלאתי בצער יותר ויותר עד שממש הרגשתי שאני עומד להתעלף מרוב הצער. לקחתי אסיוול שבמקרה נשאר אצלי ונרדמתי .לאחר מכן הייתי בדיכאון כמה ימים.בביקור אצל הפסיכיאטרית היא טענה שזה סוג של חרדתיות ואובססיה והעלתה את הפבוקסיל שוב לשניים והחליפה את הריספונד בסוליאן ,והביאה לי ווהבן למקרי חירום.יש לציין שאני משלב בטיפול אישי עם אדם לא מוסמך שנחשב למבין בתחום אך אני מרגיש שהוא לא עזר לי כלל.ולסיכום מאז אני קם כל בוקר עם תחושה נוראית ועכשיו שרוי בדיכאון שאני מאמין שהוא זה שמביא לחולשה כללית ועייפות. אפשר לומר בהחלט שמצבי גרוע בהרבה מלפני שהתחלתי בטיפול. השאלות הם: 1.האם מהתיאור שלי עולה בעיה שונה או שאכן היא צודקת באבחנה שלה?2. האם יש אפשרות להפסיק עם הכדורים או שכבר מאוחר מידי בשלב זה?3. מה הסיכוי שהכדורים לא נכונים? 4. שהם אלו שגרמו לי לתופעות החדשות? (חרדה ודיכאון ) 5.מה היעילות של התחליף הטיבעי?

שלום מנחם,

ראשית, אני מתרשמת מסגנון כתיבתך הרהוט. אפשר להתרשם שאתה בחור אינטליגנטי, שקיימת בו סערה פנימית גדולה. אולי בהמשך הדרך תלמד לתת מרחב לעולמך הפנימי העשיר, ולשאלות שמתעוררות בך, וכך תרגיש פחות דיכוי עצמי. בינתיים אתה חווה הצפה רגשית, מתח וחרדה.

הפורום שלנו עוסק בפסיכולוגיה. בתרופות פסיכיאטריות עוסקים רופאים פסיכיאטרים. שאלות לגבי טיפול תרופתי אפשר להפנות לפורום פסיכיאטריה. בכל מקרה, לא ניתן לאבחן אדם דרך הרשת. אולי תוכל לקבל חוות דעת נוספת מאיש מקצוע.

חשוב לשלב טיפול תרופתי עם טיפול נפשי בשיחות. ציינת שהאדם שפנית אליו אינו מוסמך מקצועית, וגם אינך חש מסתייע. כדאי מאד במצבך לפנות לטיפול פסיכולוגי. תוכל לקבל כזה בחינם או מסובסד דרך תחנה לבריאות הנפש או קופת החולים.

תרגיש טוב,

שלום,אחותי אהובתי נשואה לאדם נצלן קמצן ולא נעים ,אין ביננו תקשורת חוץ משלום שלום ואני מרגישה שהקשר ביני לבין אחותי מתמסמס עם הזמן.(הם נשואים 5 שנים)
מעולם לא אמרתי לה את דעתי עליו משום שאני רואה שהיא מאוהבת בו ואולי בתוכה גם מבינה שהוא "מוגבל ריגשית"אך אין לה מה לעשות כניראה.כל אחינו וגם הורינו לא סובלים את הבחור אך נותנים כבוד למען אחותי וילדיהם.כאשר אחותי באה אליי בטענות שאנו כבר לא נפגשים ולא מבלים כמו פעם{לפניו היינו החברות הכי טובות}אני ממציאה סיפורים ולא אומרת לה את דעתי הנחרצת.בתקופה האחרונה ממש קשה לי לשתוק,החוסר כבוד שלו להוריי וניצולם כואב לי ומספר פעמים רציתי לומר לה את דעתי אך ריחמתי עליה.אציין שהוריי וכל אחיי מדברים ביננו עליהם וכולנו באותה הדעה אך אימי לא רוצה שהיא תיפגע ואומרת לנו לא לומר דבר.אני מרגישה שאנו הופכות לזרות ואיני יודעת כיצד לומר את דבריי במינימום פגיעה באחותי.מה לעשות?האם להמשיך לשתוק ולספוג?אני כבר לא הולכת למקומות בהם הוא נמצא ובטח לא מזמינה אותם לביתי.תודה לי.

שלום לי.

את שואלת שאלה שקשה מאד לענות עליה ב"כן לפנות ולדבר באופן גלוי עם אחותך" או "לא". אוכל רק להתיייחס באופן כללי לנושא המורכב והעמוק שאת מעלה - יחסים פנים-משפחתיים במצב שבו נוצר שינוי.

כל תהליך קליטה של בן משפחה שמצטרף באמצעות קשר נישואין יוצר מצב חדש, שבו הקבוצה החברתית הקיימת עוברת זעזוע. מישהו ממקום אחר, עם הרגלים אחרים פתאום מרשה לעצמו להתערב, להביע עמדות אחרות או אפילו סתם להתנהג באופן שפחות מכירים במשפחה. העניין מסובך במיוחד מפני שבאופן עקרוני, קשר נישואין חדש מהווה מעצם הגדרתו הכרזה על הקמתה של משפחה חדשה שמתפצלת ממשפחת המוצא ועתידה לרשת את מקומה.

איני יודע אם הגיס הזה הוא הראשון שהצטרף אליכם, או שההצטרפות שלו קשה יותר מאשר הגיסים האחרים שכבר הצטרפו, ובוודאי שגם לתכונות האישיות שלו יש השפעה על הכימיה שנוצרת, או לא, בין כולם.

בכל מקרה, מציע לך לנסות לראות את התמונה הרחבה ולהחליט האם משהו בנוכחות שלו מפריע לכם אך ורק בגלל תכונותיו האישיות (נסי לשים את עצמך במקומו - איך היית מרגישה אם כל חברי המשפחה של בן זוגך היו עויינים אותך לאורך זמן?). מציע לך גם לחשוב על נקודת המבט של אחותך, שבחרה בו ונמצאת איתו בקשר נישואין (נסי לשים את עצמך במקומה - האם היית רוצה שיתערבו בבחירה שלך? האם, במקרה שאת נמצאת במצוקה בקשר לבחירה שלך בבן הזוג, היית רוצה שינסו לגשש בזהירות איתך אם יש לך רצון לדבר על זה?).

בסופו של דבר, העצה שלי אלייך היא לנסות ולשקול את המצב מנקודות מבט שונות, ואם בכל זאת את רוצה לדבר עם אחותך, אז רק בזהירות, ומתוך התחשבות בתועלת שתמצח מכך בשבילה.

שיהיה בהצלחה,

שלום
אני בת 21, אחרי צבא, כרגע לא עושה כלום בחיי. לא עובדת, לא לומדת, בקושי יוצאת, אני כמעט יום וכל היום בבית, השינה שלי הפוכה, אני ערה כל הלילה וישנה כל היום עד הערב. אני לא רוצה בכלל ואין לי חשק לישון בלילה.

אני מרגישה ממש חזק שאני חולת נפש ואני מסתירה את זה עמוק בתוכי כי אני מפחדת לספר לאנשים יותר מידי איך אני מרגישה כדי שלא יבהלו ממני ויברחו ממני. וגם כי אני נורא מתביישת וזה מביך אותי.

אני נורא מתוסבכת ואני מזדהה עם יותר מידי דברים שקשורים במחלות נפש.
במקום לספר מה אני מרגישה אני פשוט אגיד ש99% של התסמינים של חרדה חברתית נכונים לגביי. אני בטוחה שאני סובלת מזה. אני נורא לחוצה מאנשים , גם חדשים וגם שאני מכירה, אני מפחדת להיות במצב של אחד על אחד בעיקר. אני מרגישה נורא משעממת ולא מעניינת. אני תמיד מרגישה שבוחנים אותי ותמיד כאילו לא רוצים אותי בסביבה אפילו אם זה לא נכון. כל משפט שני שאני אומרת אני מתחרטת עליו ומרגישה מפגרת. לפני כל דבר שאני עושה או אומרת אני חושבת 50 פעם בראש אם להגיד ואיך ומה לעשות.
אני נמנעת מפגישות חברתיות בגלל זה,
מתקשה להחזיק במסגרת של עבודה. זאת אומרת, אני מתחילה לעבוד כי אני חייבת כסף כי המצב הכלכלי לא טוב, ואחרי זמן מאוד מאוד קצר מתפטרת.
אני אפילו מפחדת להתחיל ללמוד בגלל הסיבה הזאת.
אני לא בטוחה בשום דבר שאני עושה.
אין לי ביטחון עצמי בכלל, ואני מרגישה תמיד נחותה מהשאר.
אני מרגישה חסרת חיים,
אין לי הרבה חברים ואין לי עיסוקים בכלל.
יש לציין גם שאני בן אדם מאוד עצבני וחסר סבלנות כלפי אנשים וכלפי כל דבר.
אני נורא דיכאונית ומזדהה מאוד עם התסמינים של דיכאון קליני.
בנוסף לכך פעם בהמון זמן יש פתאום יום שאני מרגישה שאני מלכת העולם ושטוב לי ולא מבינה איך אני יכולה להיות עצובה בכלל, מרגישה שאני הכי יפה והכי מצחיקה והעולם יפה וצריך לנצל אותו, ומתה מפחד שההרגשה הזאת תחלוף, אבל בום, כעבור כמה שעות זה באמת חולף ואני חוזרת להיות הבן אדם המדוכא והמנוכר שאני.

יש המשך קטן...

יש לי חבר שאני בכלל לא מבינה למה הוא אוהב אותי ואיך הוא נהנה איתי בכלל.
אני חושבת להפרד ממנו בגלל שאני לא רוצה "להכניס אותו לתסבוכים שלי" , אני לא רוצה שהוא יענש בגלל שאני כזאת דיכאונית וחרדתית מהחברה. אני לא רוצה לספר לו יותר מידי על זה כי אני לא רוצה להכניס אותו לזה ולעשות לו רע. מפחדת שהוא לא ידע איך להתמודד איתי ושיחשוב או יבין שאני משוגעת או משהו כזה.

נמאס לי ואני מרגישה חוסר טעם לחיים שלי. באמת שאין לי כלום ורע לי. אני לא מצליחה בשום דבר ואני כל כך חסרת ביטחון עד שאני מרגישה שרואים את זה כלפי חוץ גם אם עומדים 5000 קילומטר ממני.

אין לי כסף לטיפול פסיכולוגי ואני לא יודעת מה לעשות, כי יש לי כבר מחשבות אובדניות בראש למרות שאני לא רוצה למות ומפחדת מזה אבל כבר אין לי טעם בחיים ולא טוב לי בלשון המעטה..

סליחה על החפירה הענקית אבל אני מרגישה מצוקה גדולה כבר זמן רב מאוד וזה כך כבר שנים...

שלום אנונימית,

את מתארת מצוקה גדולה וכואבת מאוד סביב הנושא של קשר. דברייך מאוד נוגעים ללב, ואת מתארת אותם בבהירות ובעוצמה. נשמע שבבסיס דברייך עומדת החרדה להיפגע מהזולת, מהקרובים לך, עד כדי כך שאת מעדיפה לא להיות בקשר או לא להיות בקשר קרוב ואינטימי שהוא מפחיד יותר. לספר לחבר שלך או לאדם כלשהו על רגשותייך, זה להיחשף ולהיות פגיעה בפניו, ונראה כי את מעדיפה לשמור על ריחוק ואולי גם מראית עין של חוזק, כדי לא להסתכן בפגיעה.
אפשר לשער שאולי בסביבה הראשונית שלך לא הרגשת מחוזקת, קרובה, ומוחזקת. חווית פגיעות שגרמו לך באופן טבעי להתגונן ולרצות להסתתר מפני האפשרות של פגיעה. העוצמה שבה את מתארת את רגשותייך, המחשבות האובדניות, והקושי בתפקוד מצביעים על צורך בעזרה של ממש.
חשוב שתנסי להיעזר באנשים הקרובים לך, ולהעיז לשתף אותם במצוקה שלך ולבקש מהם תמיכה ועזרה. במקום להיפרד מהחבר כדי להגן עליו, ראוי לתת לו סיכוי לשמוע אותך ולהשאר איתך ולהיות איתך במצוקה שלך.
כמו-כן, רצוי מאוד לפנות לעזרה מקצועית. את יכולה לנפות למרפאה ציבורית לבריאות הנפש באזור מגורייך, שם תוכלי לקבל גם טיפול פסיכולוגי וגם להיות במעקב פסיכאטרי במקרה הצורך. ברור כי עצם הפנייה לעזרה קשה ומפחידה עבורך, ועל כן את מוצאת את עצמך לבד אל מול הקשיים שלך. אך חשוב ביותר שתעשי את הצעד של הפנייה לעזרה ושם תוכלי גם להתמודד עם החרדה מעצם הפנייה הזו.

בהצלחה

אבי משפיל אותי כבר 15 שנים. אני מרגיש שאני בדרך לסיים את המסע.
אני לא יכול יותר, אין לי מוצא אחר.
ניסיתי הכל, הכל.
אף בן אדם לא יכול לעבור את מה שעברתי, זה פשוט בלתי אפשרי,
ערב אחרי ערב. צעקות והשפלות. והוא מממן אותי, אז אין לי מה לעשות בנידון.

זה לא בגבול הפלילי ולכן אין לי מה להתלונן.
אני בעצם שק איגרוף מהלך.

אני בכלל לא מבין למה אני כותב, אין לבעיה הזו מוצא.

למה אני צריך לסבול חודש אחרי חודש השפלות? תנו לי סיבה אחת לא לסיים את חיי.
שמש? מוזיקה? עוד חודש אני מושפל שוב, כל אלו יפים אבל לא משנים את העובדה הזאת.

והוא יודע שאם אני מנתק איתו קשר אז אני נתפס כ"רע". כל הכבוד, הוא השיג אפשרות שאף אחד בהיסטוריה לא השיג - אפשרות לחבוט במישהו נפשית בלי לשלם על זה.

שלום ניר.

טוב שפנית לכאן, מפני שבאמת אין טעם להחזיק כל כך הרבה מצוקה בנשמה ולהישאר איתה לבד לאורך זמן ממושך כל כך. למקרא דבריך הרגשתי כאב גדול, ודאגה. אתה נשמע כמו מישהו שהחליט לסיים הכל, ויהי מה. הגעת למבוי סתום, והתחושה שאתה מתאר היא שאין לך מוצא.

רצוי במסגרת מתאימה להרחיב איתך את השיחה, לנסות ולהבין יותר מה עובר עליך, ואיך אולי בכל זאת ניתן לשנות את המצב. ממליץ לך מאד לנסות ליצור קשר של שיחות אינטרנטיות עם מתנדבי ארגון ס.ה.ר. (חפש באינטרנט - www.sahar.org.il), שמציעים שירות כזה. אפשר גם לנסות ליצור קשר טלפוני עם ארגון ער"ן. כמובן שרצוי מאד להתחיל טיפול ובשום אופן לא להישאר לבד.

מעבר לתגובה הראשונה לדבריך, בקריאה נוספת הבנתי שעל אף המצוקה שאתה מתאר, ייתכן שחוסר היכולת שלך להמשיך לתת לדברים להתנהל כפי שהם אולי מסמן שינוי כיוון - יציאה לדרך חדשה. ייתכן מאד שהסבל שאתה סוחב מחייב אותך לפעול, ולשנות את חייך דווקא לטובה. סבל הוא לעתים קרובות גם גורם שדווקא מדרבן אותנו לעשות דברים שבסופו של דבר ייטיבו איתנו.

מקווה בשבילך שיום אחד תוכל להביט לאחור ולראות את הדרך - את המסע החדש שיצאת אליו אל עבר עתיד אחר. אתה מוזמן לשתף אותנו במצבך, בהחלטות שתקבל ולעדכן אותנו על המסגרת הטיפולית שתמצא לעצמך.

שיהיה בהצלחה,

שלום,

אני בטיפול אך מאז אני בזוגיות קשה לי להאמין שמגיע לי משהו טוב, אז אני חושבת שיש בי משהו רע ותתגלה בי מחלה כלשהיא
בטיפול נאמר לי שיש לי אוסידי וחרדה מוכללת, אך לא ברמות קשות, גם הפסיכאטרית אמרה שיש בגלל שאמרתי לה שזה מה שהפסיכולגית אמרה אז היא אמרה ברור, פסיכאטרית בקופה ממש לא נעימים ממש מהירים, ובגלל זה קשה לי להאמין לה.אני מרגישה לבד וריקנות רק בזוגיות אני חושבת הכי רע שיקרה.
אך איך אפשר להיות להיות בטוחה שיש לי הפרעה אני יושבת ביוטיוב ובאינטרנט כדי להאמין שיש לי הפרעה כי המוח אומר שאין לי וככה אני וכדי להישמע לו, כי אם אין לי הפרעה המוח חזק עם המחשבות ואם אני אומרת שיש לי הפרעה אז אני מתעלמת ממהמחשבות בטענה כי אני מופרעת ויש לי בעיה.
מה לעשות. קשה לי להאמין לטיפול, קשה לי, כי אין בדיקת דם שאומרת שיש לי ככה וככה אז זה ניראה לי סתם המצאה. איך אהיה בטוחה שיש לי הפרעה
כי יש לי ימים טובים שאני בשליטה ויש ימים שאני כלום.

הי עינת,

אני מאד מבינה את הבלבול שלך. או סי די (הפרעה טורדנית כפייתית) היא הפרעת חרדה, שגורמת לתחושה בלתי נסבלת של ספק לגבי כל דבר ועניין, ולפעולות שונות כמו בדיקות וחקירות, כדי להסיר ספק זה ולהשיב תחושת ביטחון.

הספק שלך אם יש לך או סי די או מחלה גופנית יכול בהחלט להיות סימפטום של או סי די, ואז כל הבדיקות שאת עושה כדי לדעת מה יש לך בביטחון, הן בעצם התנהגות כפייתית, מעגלית, שלא מצליחה להביא את הרגיעה המיוחלת ורק מלבה את עצמה עוד ועוד.

כלומר כדי להצליח להגיע לוודאות שיש לך או סי די, את צריכה להיות משוחררת מאו סי די. אכן פרדוקס...

מסגנון כתיבתך בהחלט אפשר להתרשם מהקו הכפייתי והחרדתי, על כן טוב שאת בטיפול, תתמידי בו, ותשתדלי לקבל את הכוונת המטפלת.

נכון שאין בדיקת דם לאו סי די, אבל כן יש היבט פיזי בהפרעה, שמאד מושפע מתרופות. יש היום טיפול תרופתי מצויין לאו סי די. כדאי לך לנסותו ולראות אם יש הטבה במצב. הטיפול משפר הן את המחשבות וההתנהגויות הטורדניות והן את מצב הרוח. שיפור זה בעקבות טיפול תרופתי יהיה עבורך עוד עדות לנכונות האבחנה.

בהצלחה!

לפני כשנה וחצי הכרתי חברה טובה ונקשרנו אחת אל השנייה,היינו משתפות זו את זו בכל.לפני כארבעה חודשים שמתי לב לשינוי אצלה.התחילה לדבר על כך שהמתים ניגלים אליה ומעבירים דרכה מסרים,שמלאכי שרת ומלאכי עליון נגלו אליה והשבוע נגלה אליה רוח אלוהים וקבע כי היא נביאת האור.אני מאוד מודאגת מיכוון שהיא אמא חד הורית לשני קטינים.היא מבלה שעות על גבי שעות במחשב,אינה עובדת,טוענת שכרגע מתעסקת בתיקשור והעברת מסרים ממלאכים ומכל זה היא תתפרנס.אני חייבת לציין שסביבה התגודדו בפייס מאות חולי נפש ולדעתי כמה אנשים מכתות שונות,היא מספרת לכולם סיפורי אלף לילה,שקרים,ניסיתי לעזור אך ללא הועיל מצבה רק מתדרדר.אני חוששת לילדים וגם למצבה הנפשי.למי עלי לפנות במקרה כזה?

שלום לילוש,

את מתארת מצב באמת מאד מדאיג. כל אחד רשאי לחיות את חייו על פי אמונותיו כמובן, אך מכיון שמדובר באמא חד-הורית לשני ילדים, שכנראה אינה מתפקדת כראוי, יש לדאוג לשלומם. אם הבנתי נכון, פניותייך אליה לא שינו דבר, והיא אינה מודעת כלל לבעייתיות של מצבה. אם כן, את צודקת במחשבה לערב גורמים נוספים.
אפשר לפנות לבני משפחה שלה, להפנות את תשומת ליבם למצבה ולבקש את עזרתם.
אפשר לפנות ללשכת הרווחה (זו חובה אזרחית עבור כל אזרח שחושד שקטינים נמצאים בסיכון).
אפשר לפנות ללשכת הפסיכיאטר המחוזי, שבסמכותו לזמן את חברתך לבדיקה, ולהציע לה טיפול.

בהצלחה,

שלום לכם,
אני יודעת שאי נטילת תרופות פסיכיאטריות אצל חולי סכיזופרניה הוא דבר די נפוץ,ולכן אני תוהה מה ניתן לעשות ע"מ לשכנע אדם החולה בהפרעה כן לשתות את התרופות על אף שהוא מרגיש שאין כל צורך בהם...
אשמח לשמוע כל רעיון או עצה העולה על דעתכם.

תודה,ושבת שלום..

שלום מישהי18

חוסר היענות לטיפול תרופתי היא תופעה נפוצה מאד, לא רק בקרב חולי סכיזופרניה (אני מציינת את זה כדי להחליש את הרושם שמדובר בהתנהגות "חולה"). גם אנשים עם מחלות מסכנות חיים (סרטן, סוכרת, מחלות לב) לעיתים קרובות מפסיקים לשתף פעולה עם הטיפול התרופתי מסיבות שונות: תופעות לואי לא נעימות, התנגדות לתווית החולה, פיזור דעת וקושי להתמיד ועוד. הבעייה נפוצה מאד בעולם הרפואה, ונכתבה עליה ספרות ענפה, תוכלי למצוא אותה ברשת.

אצל חולי סכיזופרניה, כמו אצל כל חולה כרוני אחר, יש להבין לעומק את הסיבה לקושי להתמיד בנטילת התרופה. אז זאת יש לעשות באמצעות שיחה פתוחה, אמפתית, לא שיפוטית וכנה.

חשוב להבין למה זה קורה: האם יש תופעות לואי לא נעימות, גופניות או נפשיות? אולי יש קושי או חוסר הסכמה עם האבחנה? פחד מסטיגמה? תחושות של בדידות או חריגות, שלקיחת התרופה לכאורה מנציחה? תחושה של יאוש, המתעוררת דוקא כאשר לוקחים תרופה ואין ממש שיפור, והחיים ממשיכים להיות נאחסים? תקווה שבלי תרופה הכל יהיה בסדר? תחושה שהתרופות "סותמות את הפה" ואף אחד לא רוצה לשמוע מה באמת כואב וקשה?

עצם השיחה, ככל שהיא תהייה יותר פתוחה וקשובה, כבר תסמן את האיזורים של הקושי ואולי רעיונות ראשונים להתמודדות.

אחרי שמבינים מה הקושי, יש לנסות לחשוב יחד על פתרונות, החל מבעיית תופעות הלואי ועד לבעיית הסטיגמה והיאוש. חשוב להדגיש את ההיבטים החיוביים של האיזון הנפשי, ועדיף להוביל את החולה בשיחה, כך שהוא יגיע אליהם בעצמו (כשזה בא כהטפה מבחוץ זה עלול להיתקל בהתנגדות). יש לתת הרבה חיזוקים, עידוד, אהבה והערכה על כל התקדמות, החל מנטילת התרופות, ועד השתלבות תפקודית וחברתית.

חשוב לשוחח עם הרופא/ה המטפל/ת, המהווים דמות משמעותית ומשפיעה בתהליך. חשוב שהחולה יקבל שיחות, כדי שהטיפול התרופתי יהיה חלק מתהליך טיפולי רחב ותומך יותר.

כדאי לקרוא על שיטת "הראיון המוטיבציוני" (מילר ורולניק 2002) שמטרתו להגביר את המוטיבציה של המטופל לשנות את התנהגותו באמצעות אסטרטגיות המכוונות לעזור לו לעשות שינוי בחיים ולשפר את הבריאות. ראיון מוטיבציוני הוא ייעוץ פסיכו-סוציאלי יעיל לטיפול בהתמכרויות/ הרגלים כפיתיים, גמילה מעישון, שינוי תזונה, ירידה במישקל, גמילות שונות מאלכוהול, סמים ועוד. זהו כלי קצר, אפקטיבי וממוקד המעביר את המטופל משלב לשלב במעגל השינוי עד לביצוע השינוי והתמדה בו.

בהצלחה

שלום שמי רוזנבאום גבריאל בן 63
אני הובחנתי אם הschizofrenic disorder .
מזה 30 שנה אני לא לוקח טרופות ,ואני לא מרגיש צורך בכך.לגבי טרופות פסיכיאטריות אין מנה מומלצת מירבית .
אני מקבל במייל שלי חוות דעת שלילית על תופעות לווי של הטרופו הללו.
הפסיכיאטרים עצמם אומרים פסיכיאטרוה היא לא מדע .
0528501267

שלום לך,

אם אתה מצליח לשמור על איכות חיים טובה במשך שנים רבות ללא טיפול תרופתי, ומבלי שיגרם סבל או הפרעה לך או לאחרים, אשריך. לתרופות יש תופעות לואי לא פשוטות, אך הן גם מצילות חיים.

לצערי, לא עפ"י כללי האתר נוכל לפרסם בפורום מיילים או מספרי טלפון. אולי תנסה בפורומים אחרים שמאפשרים זאת.

כל טוב!

צוהריכם טובים ,
הצילו אותי... כן כתבתי אותה נכון ומתייחסת לכל אות ואות ...
הצילו אותי ! וחוזרת עליה ומדגישה הצילו אותי ... כבר נמאס לי על רוב האבחנות הרפואיות המושגיות ... נמאס לי והסבלנות מדהה בחוזק רב ...
המצב התחיל כך : כשלפני חמש שנים התחלתי לסבול מבעיות בריאותיות רבות וחוזרות פעם אחרי פעם ... ללא סיבות עיקריות רפואיות ישיריות לפגיעה בהם ...
ותחלתי לנוע מרופא לרופא ומהתמחות להתמחות ומאשפוז לאשפוז אפילו בזמנו חשבתי על התייעצות פרטיות וכך היה ... עד לפני כשנתיים ביקשה ממני המשפחה אפילו להחליף לא רק הרופאים שלי אלא גם בית החולים והקופה שלהם , ולצערי הרב הסכמתי עם המשפחה והייתי והייתי פעם הולכת לרופא X ופעם לרופא Y וזה משהחמיר את המצב במתחרטת שנייה - שנייה על כך .
וואלה נראה לי שסיבכתי אותכם , אבל מתוך אנשי מקצוע אני מבינה שממה שכתבתי עד כה אתם בקלי קלות אבחנתם אותי "כסובלת תסמונת מינכהאוזן " . כמו ששמע אותה באוזניו מפיו של רופאים אחרים שכך טען פסיכיאטר בב"ח וכתב במכתב השחרור שלי לפני כשנתיים ועד עכשיו אפילו אם שולחים אותי לביצוע בדיקה או מפנים אותי למיון בגלל כאב כל שהו יכתבו את האבחנה הזאת . וילחשו בה הצוות הרופאית "כסובלת תסמונת מינכהאוזן " בכל פעם יראו אותי ...
את האמת כששמעתי אותה בפעמיים הראשונים השתגעתי , מענישה את עצמי ומעליבה אותה , הייתי אני ומשפחתי בשוק גדול – צעקנו , זעמנו , מרדנו ...
ובסוף הסכמנו במשפחה (בין עצמנו –אני ובצדי השני הוריים, אחים, אחיות, וכמובן חברות קרובות ) אם יש כאב כלשהו או מחלה כלשהי נטפל בה עכשיו ומיד ולא יכול שהיא מדמייננת או היא גרמה למחלה הזאתי או משקרת עלינו .... למשל דוגמה פשוטה מאוד ובכוח ביצעתי את הבדיקות שלה כאבי ראש פניתי למיון עם כאבי ראש חזקים ( מתוך הבדיקות שביצעתי בדיקות דם וct ראש שהראה ציסטה מאוד גדולה שגורמת להלחץ תוך גולגלתי וצריך לשקול ניקוז הציסטה ונתנו לי תרופות חזקות יותר אבל אחרי ........... אחרי שעות ארוכות של כאב וסבל רב גדול ...

באמת רק מילות , איך אפשר להתמודד עם המצב הזה ?
איך אפשר לשכניע את הצוות הרפואי שאיני סובלת מהמחלה הזאת ?
בת 28

שלום לך.

את מתארת מצוקה גדולה והצפה של רגשות - שלך ושל הקרובים לך ביותר. את רוצה הצלה מיידית ועזרה במצב שאותו את חווה כמצב חירום. אני בהחלט יכול להבין את התחושות שלך ואת ההרגשה שכבר אי אפשר יותר לסבול.

אני ממליץ לך לפנות למוקדי חירום של טיפול נפשי בבתי החולים, או אפילו להרים טלפון למוקד של ער"ן (תוכלי למצוא את המספר באינטרנט). בכל מקרה, אני חושב שהמסגרת המתאימה ביותר לטפל בבעיות שאת מעלה היא במפגשים פנים אל פנים, ובעזרה מתמשכת לאורך זמן שחורגת מהיכולות של הפורום הזה.

מקווה מאד בשבילך שתוכלי, את בעצמך או הקרובים לך, למצוא לעצמך טיפול נפשי מתאים, ובהקדם.

חזקי ואמצי!

שלום
אני בת 29, בשבועיים האחרונים מאוד מתקשה לישון, מתעוררת באמצע הלילה ולא מצליחה שוב להרדם
אבל מה שהכי מטריד אותי זה שיש לי סיוטים בלילה כמו לילדים קטנים
היום בלילה למשל חלמתי על עכבישי ענק וזומבים ועל זה שנותרתי לבד בעולם
התעוררתי עם דפיקות לב חזקות ולא ידעתי אם אני במציאות אות חלום, איפה אני ומי אני
אני לא מוטרדת כרגע משום דבר מיוחד, שגרה רגילה.
מדוע זה קורה? והאם זה רק חלומות או שיכולה להיות להם השלכה בריאותית?
תודה

שלום דנה.

התחושה שבה את הולכת לאיבוד תוך כדי החלום בתוך מבוך בלתי ניתן לשליטה של רגשות, של מצבים מפחידים ושל דמויות מאיימות, היא תחושה לא נעימה. בחלומות, משהו סוער עובר עלייך בשבועיים האחרונים, למרות שבחיי הערות שלך את מנהלת שגרה רגילה.

הרבה פעמים נהוג להתייחס לחלומות כאל דלת כניסה שדרכה ניתן להציץ לחיי הנפש שלנו, וללמוד על המתחים הפנימיים שמטרידים אותנו. חיי הנפש של כולנו עשירים במתחים, ברצונות סותרים, בציפיות גדולות, והחלומות של כולנו הם קצת כמו של ילדים - ללא פיקוח "בוגר" וללא הקפדה על נורמות מקובלות. אבל, ייתכן שהסערות הליליות שאת עוברת יכולות ללמד על משהו משמעותי במיוחד שעובר עלייך באופן כללי, ושכעת מוצא את דרכו אל התודעה רק בעקיפין, באמצעות החלומות.

הייתי מציע לך לנסות לברר אם בכל זאת משהו קרה בתקופה האחרונה: האם ישנם נושאים שמטרידים אותך שלא מצאו את פתרונם בשלב זה, האם ישנן תכניות שאת מגבשת שאולי מטרידות אותך (בתחום העבודה או הלימודים, בתחום החיים החברתיים או הזוגיים). הרבה פעמים, למשל, תקופות מעבר או שינוי פאזה - סיום לימודים, או תחילתו של קשר זוגי, נניח - מעוררות פחדים ומעסיקות את הנפש במידה שיוצרת בדיוק את מה שאת חווה.

בכל מקרה, מקווה שהסיוטים הליליים יציקו פחות ושתוכלי גם להיעזר בחלומותייך כדי קצת יותר ללמוד על עצמך ועל הדברים שמעסיקים אותך ושחשובים לך בחיים.

בברכה,

שלום רב,

לפני יותר משנה נפרדתי מחברה והיא עדיין בדכאון ועדיין מנסה ליצור איתי קשר בטלפון ובאינטרנט. אני לא חושב שהתמודדתי\מתמודד עם הסיפור הזה טוב ואני חושש שזה לא יגמר לעולם.
אחרי שנפרדתי ממנה נסעתי ישר לחו"ל לחופש קצר במהלכו עדיין עניתי לה לאימיילים. לפני הנסיעה דיברנו קצת וקטעתי את השיחה כי ראיתי שהיא לא מתקדמת לשום מקום ואני לא רוצה להתמודד עם זה.
אחרי שחזרתי היא המשיכה לשלוח לי סמסים ולטלפן אלי כל הזמן. מידי פעם עניתי לה אבל השיחות היו לי קשות מידי ולא הצלחתי להתמודד. כל הזמן התעצבנתי עליה והפכתי לאפטי כלפיה. בשיחות היא תמיד סיפרה לי שעובר עליה דכאון ממש ממש נוראי ושהיא רוצה להתאבד.
זו הסיבה שהמשכתי לדבר איתה כי לא רציתי שהיא תתאבד בגללי.
התקופה הזאת הייתה בערך 4 חודשים במהלכה נפגשנו גם כמה פעמים (היא הייתה חוזרת על עצמה כלכך הרבה פעמים ולא מניחה לי שבסופו של דבר הסכמתי שנפגש רק כדי שתעזוב אותי) ושכבנו כמה פעמים (כי אני אידיוט).
במהלך התקופה כמה פעמים ניסיתי לנתק את הקשר בצורה חד צדדית, אבל כל פעם כזאת גררה מאות סמסים וטלפונים בלי הפסקה.
זה קרה פעמיים לדעתי שאחרי שניתקתי את הקשר חזרנו להיות בקשר בגלל שהיא איימה להתאבד והטרידה אותי בטלפון.
במהלך התקופה דיברתי עם חברות שלה, סיפרתי להן שהיא מאיימת להתאבד ושהן חייבות לעזור לה. אחרי שחברות שלה דיברו איתה היא נורא כעסה עלי שסיפרתי. לחברות היא אמרה אז והיום שאין בעיה. סיפרתי גם לאמא שלה ואחרי הפעם הזאת היא ממש ממש כעסה וצעקה עלי נורא ואמרה שזה הדבר הכי גרוע שעשיתי לה.
אחרי חצי שנה כזאת החלטתי שאני לא מסוגל יותר להתמודד עם זה והחלטתי לנתק את הקשר לגמרי. אמרתי לחברה שלה שהיא חייבת לשמור עליה ושאני הולך לשלוח לה סמס שאני מתנתק את הקשר וזהו.
סיננתי את כל אמצעי המדיה (אינטרנט\סמארטפון) ולא עניתי לשום דבר שקיבלתי ממנה.
חזרתי לחיים הרגילים אפשר להגיד, אחרי כמה חודשים שלא דיברנו.
אחרי תקופה של כמה חודשים, דיברנו מעט מאוד באימייל, ממש מעט ונפגשנו במקרה פעמיים - בהם הייתי נחמד מאוד ודיברנו רק על ההווה.
מאז דיברנו מעט מאוד מאוד באימייל בעיקר ניסיתי לשלוח לה אימיילים עם המלצות לדברים שהיא יכולה לעשות כדי לטפל בעצמה, דברים שאני עשיתי כדי לטפל בעצמי (התמקדות, תזונה וכו').
ביומלדת שלה שלחתי לה מזל טוב באימייל ומשום מה החלטתי לענות לה באותו יום. היא התקשרה אלי בערך 10 פעמים ממספר חסום (אותו אני לא יכול לחסום) ולבסוף עניתי.
השיחה הייתה נוראית, בהתחלה התעדכנו ואח"כ זה התדרדר שוב שהיא מנסה לגרום לי להפגש איתה או להבטיח שאני אפגש איתה. במהלך השיחה היא סיפרה לי מה עובר עליה ומה היא מרגישה ושאני לא מבין אותה. השיחה הייתה בדיוק אותה שיחה שעשינו 20 פעמים בעבר.
מאז אני מרגיש שהמצב חזר להיות כמו בהתחלה, היא שולחת לי כל הזמן מיילים ומתקשרת אלי מחסום
העניין הזה ממש מדכא אותי ועושה לי כאב לב, מה כדאי לעשות?

שלום ציון,

אכן בעיה..

כאשר היית חד-משמעי, ניתקת את חברתך לשעבר מכל אפשרות ליצור איתך קשר, הרוחות נרגעו. כאשר חזרת לתקשורת מוגבלת איתה, היית נחמד במפגשים, ברכת אותה ליומולדתה, התעניינת בשלומה, וחזרת לתכתובת מיילים, הכפייתיות שלה התלבתה מחדש. כנראה שהיא מגיבה לכל סימן הכי קלוש להזמנה, לכן עלייך להיות תקיף בהתרחקותך ולא לשדר ולו בדל רמז או מסר כפול.

אתה צריך לעשות צעד אחורה, ולשוב לגמול אותה מכל קשר ומכל התעניינות. למרות טוב ליבך, ואולי מניעים נוספים, עלייך לשמור על דממת אלחוט ולא להיענות לכל פיתוי לקשר ולשיחה. במידה והיא ממשיכה בנסיונותיה, שתף שוב את בני משפחתה, על מנת שיגבילו אותה ויתמכו בה נפשית. זה הוכיח את עצמו בעבר ויוכיח שנית.

במידה וההטרדה בלתי נסבלת, גם פנייה למשטרה תיתכן. זה מאד לא נעים לשני הצדדים, אך לפעמים גבול תקיף יכול לעורר, לגרום למטריד להבין שהוא בבעיה רצינית, ולדרבן אותו לטפל במצבו.

התרחקותך תיטיב איתך ותהיה גם טובה לה בסופו של דבר. אל תרגיש אשמה על כך, היא זקוקה לזה לא פחות ממך.

בהצלחה,

תודה רבה על התשובה, אני אעשה כעצתך

שלום
אבא שלי בנאדם מקסים אוהב ודואג,אבל לא יודע איך להתמודד עם כעס ועצבים,במיוחד על אחי בן ה20 שאובחן כבעל קליין לוין-חוסר מצברוח,שינה מרובה,דכאונות,עצבים וכו...
בכל פעם כשאחי נכנס להתקף (שלוקח שבוע) אבא שלי מתעצבן,יושב בדיכי,אין לו מצברוח והוא מוציא את הכעסים על אחי...
אנחנו מנסים מאוד לשכנע אותו ללכת לטיפול אבל הוא לא מוכן לשמוע בשום אופן-בטוח שהוא צודק ובטוח שטיפול זה שטויות...
אמא שלי צריכה להתמודד עם שניהם ומאוד לא פשוט לה...
מה אפשר לעשות?
נא עזרתכם או רעיונות
תודה

שלום לך,

יש במשפחתך שני אנשים עם בעייה, אחיך ואבא. לא ברור האם אחיך מקבל טיפול למצבו.

למעשה, כל בני המשפחה נמצאים יחד בסיר לחץ וסובלים מהסיטואציה.

הייתי ממליצה לכם לפנות כולם יחד לטיפול משפחתי. יתכן כי לכך אבא יסכים, אם אמא תבהיר לו כמה היא סובלת וכמה חשוב לה שכל המשפחה תקבל טיפול.

לא ברור בת כמה את, חשוב שתרשי לעצמך להתרחק מהסיטואציה, ולפתח לעצמך חיים מלאים ומספקים. אם לא דיברת בעצמך עם אבא על המצב, חשוב שתפני אליו ותסבירי לו כמה כואב לך, ומה את מבקשת ממנו.

בהצלחה,

שלום
אני בת 22 אני פשוט לא מוצאת את עצמי בחיים. אין לי חברות, עד לא מזמן היה לי חבר הרבה שנים עם הרבה פרדות והפסקות קשר לא יציב עם הרבה בעיות. הוא היה משקר לי הרבה ומסתיר דברים ובזמן האחרון זה נגמר בריב גדול אחרי שהחלטתי שאני לא יכולה כבר להמשיך ככה מצד שני לא רציתי לעזוב כדי לא להישאר בודדה, תמיד הייתי חוזרת אליו אחרי שהיה מבקש שנחזור.
יש בי הרבה כעס על החיים והעולם כי אני יודעת שאני אשאר לבד ועצובה והוא ימשיך לבלות עם חברים שלו, ויש לו הרבה, והוא גם מאוד מחוזר ע"י בנות ככה שלא תהיה לו בעיה להמשיך הלאה.
אני מאוד רוצה חברות טובות אבל עם השנים התרחקתי מחברות מזיקות ולא הצלחתי למצוא מעגל חברים חדש. אני גם מנסה למצוא כיוון כדי להעסיק את עצמי בעבודה או לימודים אבל בנתיים אני לא מוצאת עבודה ואני לא יודעת בכלל מה אני רוצה ללמוד או מה לעשות עם החיים שלי ובנתיים אני לא עושה כלום וזה משגע אותי אני כל היום בבית, לא יוצאת , לא מבלה. גם יש לי הורים בעייתים כך שלא כיף לי גם להיות בבית, אני רוצה לעבור אבל בנתיים אין לי כסף.
מאוד רע לי עם הבדידות, הרבה פעמים חשבתי על התאבדות כי אני לא רואה שהמצב ישתפר אי פעם אבל אני מפחדת להתאבד כך שזה לא יקרה.
אני פשוט ממשיכה לחיות אבל מתה מבפנים...

שלום סתיו.

מצטער לשמוע על הדברים שאת כותבת: החבר מאכזב פעם אחר פעם, החברות התגלו כמזיקות, הכעס על העולם רק מתעצם ואת נשארת לבד. ההורים אינם משמשים לך כמשענת, ואינך נמצאת באף מסגרת של לימודים או עבודה. בדברייך משתקפים הבלבול והפחד בקשר לעתידך ובולטת תחושה של שליליות שצובעת את העולם בצבעים קודרים.

מלבד הצער שאני חש למקרא הדברים, הם גם מעוררים אצלי דאגה - את הולכת ומתבצרת בעולמך הפרטי, והולכת ונמנעת ממפגשים עם אנשים בעולם הממשי. על כן, העצה העיקרית שלי אלייך היא - אל תישארי לבד! נסי למצוא אדם שיהיה קשוב לך ולדבר איתו - בן משפחה, חברה, אפילו מכר רחוק שהרבה זמן לא דיברת איתו.

אולי כדאי לנסות ולהיעזר במסגרות שבהן תוכלי לתת ביטוי לתחושותייך ולזכות שם לליווי מתמשך, כמו במסגרת של טיפול פסיכולוגי. מצרף כאן גם פרטים על אתר של סה"ר- סיוע והקשבה ברשת - שם תוכלי להכנס לצ'ט פרטי ואנונימי עם אחד המתנדבים - www.sahar.org.il

לאחר כל זאת, רציתי גם להוסיף שמנסיוני האישי והטיפולי, לעתים דווקא תקופות של משבר מאפשרות לנו ללמוד להתנהל אחרת בעולם, ולהיחלץ למקומות טובים יותר בשבילנו. למשל: ייתכן מאד שהקשר הזוגי שבו היית נתונה הרבה זמן היה מזיק, וכעת, דווקא בזכות המריבה שהובילה לנתק מהבחור, ייתכן שתוכלי לצאת לדרך חדשה שבעתיד תתברר לך כהרבה יותר מוצלחת.

מאחל לך שיום אחד בעתיד יתברר לך שהפנייה שלך לפורום הזה סימנה את תחילתו של שינוי כיוון כללי, ושינוי שיהיה לטובה.

שלום לכולם, אני בחורה בת 19 בהיריון... ומאז ההיריון נהייתי אובססיבית כמו רוב הנשים לאמונות תפלות, טפו טפו טפו ומה לא, להכניס תודה לאלוהים אחרי כל משפט.
שלשום עברנו דירה אני ובעלי, הכל בהצלחה ובכיף. אתמול המשפחה שלי (באותו העיר, גרנו לפני זה אצלם) באה לבקר אותנו. כשהם חזרו הביתה, קרה להם משהו מוזר שהם סיפרו לי עליו למחרת, ומאז אני כל הזמן בחרדות ופחדים, לא מצליחה להירגע.
מה שקרה זה שכשהם חזרו הביתה בשעה תשע וחצי בערב בערך, הם מצאו ערימה של שיער אפור-שחור של כלב או חתול, או אלוהים יודע מה מול הדלת של הבית. הם גרים בדירת קרקע כמעט שנה, ההסבר הראשון שהם חשבו עליו שזה כנראה הגיע עם הרוח או חתולים שרבו שם, אבל אז הם ראו שהשיער מסודר בערמות שוות באורכן ורוחבן ברצועות מקבילות זו לזו, מעשי יד אדם בבירור.
אין לנו אויבים ואנחנו לא מתעסקים באמונות תפלות ושטויות כאלה רוב הזמן, חוץ מסבתא אף אחד לא לקח את זה יותר מידי לראש. היא כמובן העלתה הסבר שמישהו מנסה להפחיד או לקלל אותנו ושעדיף פשוט לשכוח מזה והכל יהיה בסדר. אני יודעת שזה מטריד אותה, וכשהם סיפרו לי זה נורא הטריד אותי. זה לא משהו שמישהו יעשה בצחוק, יאסוף שיער של כלב או חתול ויילך לפזר ליד דלת של בית כשהדיירים במקרה לא נמצאים, במיוחד כשיש לנו כל מיני שלטים של זהירות כלב (אבל לצערי עוד אין כלב, זה נועד סתם להפחדה)
אני כל היום לא מצליחה להוציא את זה מהראש, ועכשיו גם היה מקרה מוזר שנכנס חרק דמוי עש או ג'וק, לא יודעת מה, לא ראיתי כזה בעבר, נכנס לתוך הדירה שלנו, למרות שכל החלונות שפתוחים הם עם רשתות חדשות וסגורות, אני מתחילה לחשוב על איך הוא נכנס לכאן, ועם זה גם איזה סימן רע. אני ממש לחוצה וחרדה, אני כבר מרגישה את השינה הלילה מתפספסת. איך אני משכנעת את עצמי שזה שטויות של מישהו והדברים האלה לא קיימים באמת ופשוט להפסיק לחשוב על זה? אני עוד יותר חרדה מהמחשבה שעם מישהו חיפש לעשות את זה לי הם ימצאו את הדירה החדשה ויעשו את זה פה, ואז אני לא רואה את עצמי נרגעת בשום דרך. מה עושים? בבקשה תעזרו לי בדחיפות, אני לא יודעת לאן לפנות, אין לי כסף לא לפסיכולוג ולא למגדת עתידות שתתן לי תליונים שיגנו עלי ותגנוב לי כסף על בלבולי מוח.

שלום,

הבהרנו מספר פעמים שלא נוכל ללוותך בפורום. אנא אל תאלצי אותנו לחסום את כניסתך לפורום.

כפי שהערכתי פעמים רבות בעבר, מצבך הנפשי לא יציב ומחייב טיפול. במרפאה לבריאות הנפש תקבלי טיפול בהקדם ובחינם. את זקוקה לזה לא רק עבור עצמך, אלא גם עבור ביתך.

פורומים ברשת הם לא התשובה בשבילך. גשי להיבדק בהקדם.

אני בחורה צעירה כבר תקופה של כמה שנים יש לי פחד ממוות למה זה? למה אני חושבת כך
לא רוצה למות

שלום עינת,

רובנו לא רוצים למות, ופוחדים מהמוות. זה דבר טבעי ומובן בכל גיל.

קשה להבין מהודעתך הקצרה מה עוצמת הפחד שלך, במה הוא מתבטא, עד כמה הוא משפיע על התפקוד שלך, מה הרקע שלו ונסיבות הופעתו, מה שלומך באופן כללי וכו'.

אם אני מזהה אותך נכון, נדמה לי שסיפרת לא מזמן שאת נמצאת בטיפול. טיפול הוא המקום הכי טוב לברר את מקורות פחדייך ולמצוא דרך להתגבר על הפחד, ואולי אף להיבנות ממנו (יש האומרים שהכרה במוות נותנת הרבה טעם ומוטיבציה לחיות חיים טובים ומספקים).

אם אינך בטיפול, כדאי לשקול זאת, במיוחד עם עוצמת הפחד משתקת והסבל רב.

כל טוב,

שלום ..
אני בחור בן 25 מאורס .. גר עם ההורים לפני חצי שנה עשיתי כמה שטויות ושילמתי עליהן מחיר כבד ... מאותה תקופה ועד עכשיו אני חיי בפחד .. ההורים לא מאמינים לי כמעט לכל מילה אני מתנהג בדיוק כמו שעון שוויצרי ונותן לעצמי ביקורת על ימין ועל שמאל .. מפחד שאני פשוט אעשה טעות אחת קטנה .. מרגיש שההורים לא כמו פעם אין את החום והאהבה בינינו ... אני חושש תמיד חיי בפחד
אני מנסה בכל האמצעים להתקרב לתת עוד ועוד למרות החששות ולא מקבל תוצאות .. הארוסה שלי בקשר מקסים איתם הם תמיד בקשר והיא נהננית לבקר אותם .. אני לא יודע .. איך אני מחזיר לעצמי את הביטחון עצמי ? איך אני מעצב את המערכת יחסים בינינו ?
אני לא מסוגל עוד

תודה מראש

שלום רפי.

עניתי לך תגובה לאחת משלוש פניות ששלחת אלינו ברצף, והתייחסתי שם באופן כללי לדברים שכתבת בכולן.

מאחל לך בהצלחה,

שלום רב,
אני בת 30 אני עושה כל מיני בדיקות רפואיות נגד כל מיני מחלות ותמיד מחפשת בעיה בגופי, הבדיקות יוצאות תמיד בסדר, עצם הבדיקה אני בחרדה, אבל לאחר מחפשת משהו אחר בגופי, ניבדקתי לכל כך הרבה מחלות וגם מחלות מין, ואני לא ממש פעילה, ואני שוב ושוב בודקת על מה זה מעיד?
למה המוח שלי מחפש? וחרד, בעיקר שאני ניכנסת לזוגיות אני מרגישה שמשהו השתבש בעתיד אז אני מפחדת ובודקת
מרגישה שיש בי משהו רע והבעיה בי.
גם חשבתי שיש לי גידול בראש, ובקיבה, באוזנים ומחפשת בגוף שינויים.
מחכה ליום מותי, מחכה לטלפון שיגיד אני חולה במחלה סופנית
למה אני ככה
למרות שיש לי ימים מדהימים שאני במלא כוחי ואני מרגישה שאני חיה וטוב.

מחכה לתשובה
תודה שוב

שלום מיכל.

מצטער לשמוע על הסבל שאת חווה, כאשר בעל כורחך את נגררת להתעסק בשאלות מטרידות ומכבידות כאלה ונאלצת פעם אחר פעם ללכת לבדיקות רפואיות. את יודעת שזה לא הגיוני, ובכל זאת, את הרבה פעמים מוצאת את עצמך חושבת רק על זה.

הייתי מציע לך לנסות לקרוא קצת באינטרנט על מצבים טורדניים כפייתיים (אובססיביים קומפולוסיביים), ועל שיטות הטיפול השונות המקובלות. ייתכן שהדברים יישמעו לך מוכרים וייתכן שאחת השיטות הטיפוליות תיראה לך מתאימה.

בכל מקרה, חבל להיות כל כך הרבה זמן במצב שבו את נתונה. בהחלט אפשר למצוא את הדרך לחיות חיים טובים יותר, ולהפחית את הרגעים של הסבל.

שיהיה בהצלחה!

שלום
אני רפי בחור מאורס בן 26
יש לי בעיות עם הארוסה לא יודע אם מגדירים אותם כ בעיות .
הארוסה שלי יפה ומתוקה פשוט קשה לי לומר לה לא .. כל מה שהיא מבקשת מקבלת.
איך אני מפסיק איך פשוט אדע איך מפסיקים .
אני אוהב אותה והיא אותי .. לא נפרדים לדקה אבל העיה הזאת גומרת אותי .. פשוט המראה שלה העיניים ואיך שהיא מביטה היא קוסמת אותי .. אני צריך לדעת איך לשלוט


תודה

שלום רפי.

פנית אלינו לפני ימים אחדים ונענית על ידי רוני פרישוף. אני מבין שישנן בעיות נוספות שמטרידות אותך ושהיית רוצה למצוא להן מענה מיידי. הלוואי שכך ניתן היה לעשות - לספק תשובה חד-משמעית לבעיות שלנו ולמצוא את הפתרון. לצערי, הדרך לחיים יותר נינוחים נקנית בעמל מרובה ובעבודה מתמשכת.

באופן ספציפי, אתה שואל לגבי בטחון עצמי - איך ניתן להחזיר אותו. גם כאן, הלוואי שהיתה לי אפשרות לספק לך תשובת-קסם. בטחון עצמי הוא מצב שבו ככל שאתה נעשה מיודד יותר עם אחרים כך הוא מתעצם, ועל כן עצתי לך היא לנסות להיות בקשר טוב עם הסובבים אותך, ולהימנע ממצבים שבהם אתה שוקע אל עצמך ומתנתק. מלבד זאת ובהמשך לכך, אוכל להציע לך לנסות ולברר שאלות אלו עם האנשים הקרובים אליך: אולי לשאול אותם איך הם רואים את מצבך או איך הם יכולים לעזור לך.

מקווה שתרגיש יותר טוב עם הזמן, ושבזכות מעשיך הטובים בעולם תתחזק ותיעשה בטוח יותר.

בברכה,