פורום פסיכולוגיה עמוד 111

ראשית כל אני רוצה להגיד שמה שקרה לי זה אולי לא כזה חשוב/ נורא, אך בכל זאת זה מציק לי.
היום, קרא מיקרה שדיברתי מאחורי גבה של חברה טובה, ביקרתי אותה על מעשים ודברים אך לא אמרתי אליה עצמה משהו רע. אך למרבה הצער היא שמעה אותי ומאוד נעלבה וניפגעה, (ובצדק.)
אני מאוד מיצטערת על הדרך שבה היא גילתה אך לא על מה שאמרתי. כי שוב זה לא משהו נגדה. אני מאוד אוהבת אותה, ולא רציתי שכך זה יקרה. כאשר חזרתי הביתה, היתקשרתי לדבר איתה והיתנצלתי. היא אמרה שהיא סולחת אך זה בהחלט לא נישמע כך.

מה אתם חושבים?
מה אתם מיעיצים לי לעשות בקשר לכך?

שחכתי לציין שהיום אני אמורה להיפגש איתה ועם עוד חברות ואיני יודעת כיצד לעמוד לידה.
אני מבקשת עם אוכל לקבל תגובות בהקדם ההפשרי. אני צריכה לצאת בערך ב-4

תודה.

באמת לא יפה שלא אמרת לה באמת מה את חושבת, ושהיא שמעה זאת כאשר אמרת למישהו אחר, זה מעליב , ואם את מחשיבה את עצמך חברה טובה את צריכה לדעת לומר לה דברים גם פחות נעימים. חברות טובות מסוגלות לומר את האמת בפנים (בגישה חיובית ובונה) גם אם היא לא כל כך נעימה, וגם לשמוע ביקורת על עצמך.
בכל אופן לדעתי את צריכה לשבת איתה פנים מול פנים ולומר לה שאת ממש מתנצלת על שפגעת בה ועל זה "שריכלת" עליה ולומר לה שהיית צריכה לומר לה בפנים את מה שאת חושבת עליה. ותבטיחי להבא לומר לה את אשר בליבך ולהתנצל מכל הלב ולומר לה שלא התכוונת לפגוע בה. ולהבא באמת תעמדי מאחורי המילים שלך. לגבי היום בארבע נסי להיפגש איתה לפני שתפגשו את החברות הנוספות כדי שלא תרגישו מתח ביניכן ותוכלו להנות ולפתור את הבעיה.- זו דעתי וזה מה שאני הייתי עושה.
עצה נוספת- גם אם יש לך משהו על הלב על חברה מסויימת אף פעם אל תשתפי אדם אחר - בואי ותגידי לה ישירות ואם אין לך מספיק אומץ לעשות זאת אז עדיף שתשמרי לעצמך במקום לספר לחברה אחרת. ואם את צריכה לספר למישהו דברי עם אמא.(היא החברה הכי טובה בעולם).
כמו כן יש גם את הפורום הזה. בהצלחה , מקווה שתסלח לך מכל הלב....

רציתי להגיד לך תודה על העצה. אני חושבת שאת בהחלט צודקת וצדקת, הבעייה היא שהיא לא כל כך רוצה ליסלוח(אולי בצדק), למרות שכבר ביקשתי סליחה יפה.
אני אנסה שוב.
תודה על שהגבת, ויעצת לי!

אני שמחה שיכולתי לעזור.
אני חושבת שהיא נפגעה מאוד , תני לה את הזמן לעקל להרגע, ודברי איתה שוב. אם היא חשובה לך באמת והיא חברה טובה , אל תוותרי עליה, תילחמי גם אם זה אומר שתצטרכי להתנצל 20,000 פעם.כי אחרי הכל אפשר להבין אותה וחברה טובה לא מוצאים בכל יום.אז תני לזמן לעשות את שלו ולא לוותר או להתייאש.... בהצלחה.

היום דיברתי איתה. אמרתי לה כל מה שאני חושבת,ועל כך שטעיתי והתנצלתי שוב. היא סלחה לי לבסוף ןאני מש שמחה.

איזה כיף לשמוע שדברים מסתדרים בסוף.
אני שמחה בשבילך אל תשכחי ללמוד לקחים.

ברוכה הבאה לחיים,
לפעמים יש אנשים שמדברים מאחוריי הגב והדברים מתגלים,
כאן היא שמעה אותך,

הכי טוב זה לגשת ולהסביר לה למה התכוונת, בהצלחה...

תודה לכם שהגבתם ועזרתם. עכשיו לאחר שהשלמנו אני מרגישה הרבה יותר טוב.
שוב תודה!

לפעמים בכל זאת העצות שלנו שוות משהו, אה ?!

שלום

בת 33, אמא.
מדוע מציפות אותי מחשבות רעות?
מדוע אני מדמיינת סרטים נוראים עלי או על משפחתי?
מאיפה זה נובע?
זה יכול לקרות בכל סיטואציה שהיא.

תגובה בנוסח- "חשבי חיובי" לא תעזור. זה ראציונלי מדי.

דעתך בבקשה ועצה תתקבל בברכה
טל

קראתי פעם שפרויד אמר שבגלל שאנחנו לא מסופקים מהחיים שלנו / מקנאים בקרובים לנו ביותר וכד' בתת המודע אנחנו בעצם "מפנטזים" באופן לא מודע על לפגוע בהם אבל המודע שלנו מסנן את זה ומוציא את זה החוצה כדאגות כרוניות.... לא כ"כ עוזר אה?..
בכל אופן, אני גם סובלת מזה מדי פעם אני אשכרה מענה את עצמי במחשבות הכי מזעזעות על האהובים לי ביותר.. אני דווקא חושבת שזו איזו תוצאה של תלות שאנחנו מפתחים בקרובים לנו מעין "מה אני אעשה בלעדיהם?" שדוחפת תמחשבות האלו. הטריק הוא לשמור על קשר טוב, ולפתח במקביל חיים משל עצמך.. כי גם להם יש.

רק משתפת אותך במחשבות, מקווה שעזרתי..

לפעמים גם כשטוב לנו, אנחנו מדמיינים את הדברים הגרועים ביותר לקרובים שלנו,
זה רק מוכיח את הדאגה שלנו אליהם ולא שאנחנו מייחלים לדברים הללו שיתממשו.

תחשבי (ואני יודע שזה נדוש), כמה טוב לך עם הקרובים,
וכמה הם מעריכים ואוהבים אותך,
תשתדלי לזכור תמיד שמדובר בפנטזיות בלבד,
וטבען של פנטזיות בדרך כלל שהן לא מתממשות,
כי מקומן שמור לעולם הפנטזיה ולא לעולם המציאות.

זה גם טבעי שתהיי בחרדה שיקרה להם משהו וגם זה טבעי,
כדאי לבדוק איתם מאיפה זה נובע...

אולי קרה לך משהו בעבר, משהו או מישהו יקר שאיבדת, וזה משפיעה עליך. אולי זה נובע מהפחד שלך לאבד אותם.(את הקרובים לך)
אלו יכולים להיות גם תוצאות של סרט רע למשל שראית וממש "נכנס לראש שלך".
גם לי קורה כך מידי פעם(כמו שאני בטוחה גם לאחרים). כמו שכבר אמרו, זה טיבעי.
אני באמת חושבת שעליך לשקול לדבר עם אדם שאכל לשכנע אותך להבין שזה לא נכון, ושום דבר רע לא יכול ליקרות(קורים הרבה דברים בכל רחבי העולם, בינהם גם טובים וגם רעים. אך אף אחד לא אמר שדווקה לך/ למישפחתך צרכים לקרות דברים רעים)
חוץ מיזה תחשבי בצורה הגיונית, ותגיעי למסקנה שאלו הם דברים לא נכונים. אימרי זאת לעצמך.
כמו כן אולי תנסי למצוא תחביב(hobby), שאת אוהבת לעסוק. תעסיקי את עצמך בדברים אחרים וטובים, דברים שאת אוהבת.
אני ממליצה לך אולי לצפות בסרטים מצחיקים, משעשעים, או סרטים שאת ממש אוהבת, השתדלי שלא יהיו עצובים.

אני בת 28 אמא לילד 1 בן שנה+8.
ויש לי חלומות ומחשבות של סרטי אימה ממש.
בהתחלה חשבתי שאני פשוט קצת לא נורמאלית אך לאחר שיחות עם חברות ובנות משפחה שהן אמהות נוכחתי לדעת שזה חלק מלהיות הורה.
האהבה ללא תנאים הדאגה האין סופית לא משנה באיזה גיל הילדים וכמה חייך מאושרים , הדאגה להם תמיד תהיה שם.
לא קל להיות הורה , הדאגה הזאת לילדים זה משהו מטורף, והבנתי שכל החלומות והמחשבות מגיעות ממקום של דאגה אין סופית.
כאשר אתה אוהב מישהו מאוד צפים הפחדים שחס וחלילה יקרה להם משהו רע. כיום אני לומדת לעצור את עצמי ולומר לעצמי שזה רק בראש ומנסה לחשוב על דברים אחרים שלא קשורים. לא תמיד זה עוזר אבל אני יכולה לומר לך שהכי חשוב זה לא להפוך לפרנואידית ולהגביל את האהובים עלינו בגלל הפחדים שלך ולהמשיך לחיות ולהתמקד בדברים שגורמים לך לאושר.
לומר לך שזה יפסיק לא אוכל , תלמדי לחיות עם זה ואל תתני לזה להשפיע עליך.
לפעמים המחשבות היו צצות לי כאשר אני נוהגת לעבודה או בבוקר מוקדם וגם לפני השינה, כמו כן גם בחלומות וסיוטים שמעירים אותי בלילה.
וכשזה קורה הייתי יושבת ובוכה כמו ילדה קטנה כאילו מה שחשבתי קרה.
לפעמים אני חושבת שלהיות הורה זה פשוט לא אנושי...
אבל זה חלק מאוד קטן בחיי כי למדתי לא להיכנס לזה והבנתי שזה מאוד טבעי וקורה כמעט לכל אמא."הדאגה".....

סיוון לגבי סרטי אימה.
אני הייתי אוהבת סרטי אימה וצפיתי בהן המון עוד מגיל צעיר, מה שגרם לי להמון מחשבות אכזריות ומפחידות על בני,חבל שאימי לא עצרה את זה כל עוד יכלה, זה בהחלט משפיע, ולכן כיום אני לא צופה יותר בסרטים מהסוג הזה כי הבנתי שזה גם תורם למחשבות הרעות.
יש לסרטים האלו השפעה רעה מאוד וההשלכות הן גדולות בעיניי, אנשים לא מבינים את זה לפעמים ואומרים "זה כולה סרט" אבל זה חודר ויושב במוח וכאשר אתה דואג אתה מדמיין את הדברים הגרועים ביותר שלפעמים רק בסרטים האלה יש.
אני יודעת שבני לא יצפה בסרטים מהסוג הזה כל עוד הוא בשליטתי.
אני חושבת שכהורה בהחלט אפשר וחובה להגביל את שעות הצפייה "בקופסא הארורה" הזאת וגם לסנן תוכניות וסרטים לא מתאימים!!!
הטלויזיה בזאת רק מנוונת והורסת. אפילו פרסומות עם רמזים סמויים גורמים לנזקים לילדים.

שלום טל...

אני לא יודעת אם זה יעזור לך, כי אני בדיוק במצב שלך ויותר גרוע... קראתי את מה שכתבת ודמעות הציפו את עיניי, זה תקופות לפעמים זה בעוצמה חזקה או קצת פחות, אודה לך אם תספרי בכל זאת איך את מתמודדת עם זה בחיי היום יום, אני כבר חודש בסרטים, זו היתה תקופה רעה ששמעתי כל מיני דברים זוועתיים בחדשות והתחילו לי פחדים שאני לא מצליחה להשתחרר מהם ואני בתקופה לא טובה, ד.א. אני בת 32 ואמא לילד בן 11.5 שכל הזמן רק רק דואגת לו ולבן זוגי ולפעמים אני מרגישה שזה משתק אותי.. אודה לתגובתך..

אני נשואה 45 + שני בנות שלא עוזרות בבית כלום .
ועם אחת עוזרת העיקר לצאת לידי חובה.

יש לי כל מני מחלות בריאות בנוסף לראות את הכל בשחור או לבן. אין באמצע.

מצב רוח שלי משתהמקצה לקצה .אני מתוסכלת שאני צריכה לעשות הכל בבית.

ושמתחצפים אליי ואין לי כוחות אלהם וגם לבעל.גם בעלי היתיאש ממני .ובעלי גם עובר תקופה בעבודה קשה מתחים לחץ .ולא מספר לי בכלל .אין ביננו בכלל שיחות .אני רק עם העולם שלי

איך אני ינסה לקבל חיובי ולהרגיש טוב גם עם משהו לא ניראה לי .או לא מסודר בבית.

אני לא עובדת ולא יכולה לעבוד בחוץ יש לי דלקות פרקים שהביאו אותי למצב של יאוש .

עם כל התרופות

אני עצבנית אוכלת רבה ולפעמים לא אכפת לי .וליפעמים אני רואה את עצמי במראה רוצה בגד

אומרת אוף שמנתי הכל קטן עליי .איזה מגעילה אני ניראת .

התופעות האלו מוכרות,
אני (צעירה ממך בהרבה) גדלתי בצורה שאת מתארת,
אמא שלי תמיד הרגישה שהיא עושה הכל בשבילנו, ואמרה לנו את זה בכעס, ברוגז, בתיסכול וכו'
אבל לצערי הרב, זה לא עזר לה, אלא יותר מכך פגע בנו הבנות,
מה שקורה לי היום, (אני נשואה) שאני לא אוהבת להדיח כלים ולגהץ ועוד מטלות שבעצם אמא שלי מאד רצתה שיעזרו לה. כשאני מסתכלת על זה נראה לי שזה בגלל הלחץ שקיבלתי בבית לעזור,
וגם אני מרגישה לפעמים שהבן שלי עושה לי ככה בדווקא, אני לפעמים מבקשת ממנו רק להרים דבר מהרצפה והוא לא מסכים ומתעקש, וזה מפוצץ.
לכן נראה לי שאם לא נבקש מהם, אלא נעשה הכל לבד, כן לבד בלי לבקש עזרה, ונתן להם הרבה חם ואהבה, נתיחס אליהם הרבה, זה מה שיביא אותם לעזור מתוך רצון,
ילדים אוהבים לתת למי שנותן להם. ולא למי שמבקש מהם!
וגם ליצור אוירה טובה סביב העזרה, לעשות מזה חויה.
אני מבינה שמאד קשה לך, בגלל מחלתך, אולי את צריכה לבקש עזרה מבחוץ, אפילו רק קצת כדי שלאנתיפלי מהכוחות, ולאט לאט זה יגרה את הבנות לעזור לך.
ולבעל - רק חום ואהבה ותמיכה,
אין מה לעשות כך זה גברים.

סליחה על האורך, המון בהצלחה ותרגישי טוב במהרה.

אני חולת פיברומיליגיה, אם את יודעת זה דומה לדלקת פרקים אבל מאד שונה.
אין לי בכלל כוחות ואני ישנה המון המון, ועצבנית מאד מאד.
למדתי מה עושה לי טוב על הלב וזה מה שאני עושה,
שומעת מוזיקה, אופה דברים קלים, כל יום משהו קטן, לפעמים אחת לשבוע. את הכלים אני יכולה להשאיר למחר - מחרתיים, זה לא יברח. העיקר שאני אתחיל להיות רגועה,
למדתי שכשאני עצבנית זה הכי מסוכן בשבילי כי כולם עצבניים כמוני ואני מאבדת את הצפון.
לכן אני לא לוקחת מטלות על עצמי אלא חי במה שמתחשק לי.
בסוף אני גם מכבסת ומייבשת מנקה ומסדרת, כי אני אוהבת גם סדר וניקיון.
וכשהכל מסודר ונקי (אפילו דבר אחד שהספקתי לסדר) אני מלאת סיפוק מעצמי שהנה עשיתי היום משהו.
זה מאד עוזר לי כשאני מסתכלת על עצמי וכל הזמן נותנת לעצמי חיזוקים ומחמאות, אפילו בקול ליד בעלי שמתעורר מזה גם ומתחיל להחמיא גם.
אל יאוש, יש תקווה. תנסי להתחיל לראות את פני הדברים ברוגע ובצורה חיובית.
מה שעוד עזר לי זה לראות שהצרות שלי קטנות בהרבה משל אחרים ל"ע, זה מנוף לצמיחה אישית.
המון הצלחה.

מי יכול לעזור לי אני גר בצפון מעלות אני מיתפוצץ כבר מהריקנות ומההרגשה שאני כזה ומרגיש שזה לא יעבור ולא אחזור להיות כמו פעם כאילו אין מי שמבין אותי ורוצה להיות בבית ולא ליראות אף אחד וגם בבית יש לי את התחושות האלה ומתוסכל וגם לא יודע להגדיר מה אני עובר ובאמת סובל

אם אתה יכול, אוליתעבור לעיר שיש בה יותר מה לעשות,
אולי אזור המגורים שלך לא מייטיב איתך,
אולי תעבור לגור בנהריה ותצא מהריקנות, מה דעתך ?

היי זוכרים אותי??
אמרתי שאני אשוב ואעדכןן...
אווקיי אז ככה..
הבנתי שאני אוהבת את חבר שליי ו... לחבר של חברה שלי הרגשתי כנראה רק חיבוב בין ידידים...

אני שמח שהסתדרו לך העניינים,

תודה שחזרת לעדכן...

לכל מי שחושב שיש לו איזה דרך להתמודד עם זה...

אני בת 32 אמא לילד בן 12, מאז ומתמיד הייתי טיפוס פחדן וסבלתי מזה, בילדותי דאגתי יותר מידיי להוריי ולאחיי, גדלתי, ילדתי ומאז אני כל הזמן בתחושת פחד לגבי בני ובמיוחד מאלימות, אני כ"כ דואגת לו שזה כבר פוגע לי באיכות חיי, כל מקום שאני הולכת אני מדמיינת איזה מצב מטורף, של קטטה, רצח איומים וכאלה, כל הזמן הפחד הזה רודף אותי כמו צל וגורם לי למחנק בגרון, (פחד רק בקשר לבני וגם לבן זוגי) כל הזמן אני פוחדת שהוא לא יריב, שלא ירביצו לו שלא יפחד. יש תקופות טובות יותר ויש פחות, אבל תמיד זה קיים, איך מתמודדים עם זה? איך חיים עם זה אני תמיד מדברת לעצמי ואומרת , תעזבי מה שיהיה יהיה, אלוהים גדול, פחד לא ימנע כלום רק גורם לסבל, בראש אני יודעת שזה נכון אבל מהראש ללב זה נתקע לי בגרון.. ובנוסף יש מישהו באזור מגוריי, טיפוס מפוקפק שלאחרונה (שנה) מביט בי במבטים לא רגילים, אתמול הוא סתם דיבר איתי שאני הייתי ברכב והוא עבר ואמר שישלח לי את הטלפון, אח"כ הסתובב ואמר ש"תדעי הפנים שלך תמיד מולי.. זאת תופעה" ומאז אתמול זה ממש מטריד אותי, מה לעשות עם זה? להתעלם? לומר שאני נשואה ושיניח לי למרות שאני עדיין גרושה) איני יודעת כיצד לנהוג, אני גם פוחדת מטיפוס כזה, וכרגיל זה מעצים פי מאה את מצבי הנפשי ואני מרגישה שכולי אחוזה פחד, אודה לכם אם יש למישהו איזה דרך איך יוצאים מזה? אני מרגישה שאני מתייסרת...

לכל אדם יש בעיות ופנטזיות כל עוד הוא חי.
אני גם מכירה את התחושה הזו, ובערך "ניגמלטי" מימנה.
הכל פה קשור ותלוי בך. את היחידה שיכולה לעשות משהו. היות ואמרת שזה מאז שהיית קטנה אז אולי זה ניהיה לך כמו "הרגל" כמו דבר שכבר היתרגלת עליו, אך כימעט תמיד יש פיתרון.
אני מציעה לך לדבר עם בנך או אפילו לקחת אותו לטייל (בקניון בפרק, או לאן שאתם אוהבים ללכת) כמו יום כיף בערך(וזה כמוון אם אין בינכם קשר פתוח), ולשוחח עימו על הדברים שלו ל"חקור" עליו יותר(וזה שוב בתנאי שאת לא יודעת, או לא כל כך בטוחה) ופשוט תנסי לסמוך עליו, כמה שזה יהיה קשה. כך בעצם כאשר תלכי ברחוב, ויצוצו לך מחשבות כאלה, כמו שתיארת אז תחשבי על בנך, תחשבי על זה שהו כבר בוגר, עוד שנה בר מיצווה בעזרת השם, כבר ילד גדול. תנסי בכל כוחותיך לחשוב על דברים טובים ועל איך שהבן שלך מצליח, והכל טוב ויפה, ופשוט תיתחמקי מהמחשבה הרעה. תגידי לעצמך ש"אם תחשבי על זה, אז באמת יקרה משהו רע" ותידעי לך שזה נכון. הרי בסופו של דבר גורלו של כל אדם יגיעה מתישהו, זהו דבר טבעי לגמרי. תמיד, כל הזמן קורים דברים רעים אבל יחד עם זאת ג דברים טובים. את יצרת לעצמך עולם דימיוני מלא פחד שממש לא קיים. אל תיפחדי כל כך. באמת באמת תנסי לחשוב על הטוב כל הזמן במשך המון זמן. פשוט תפקידי על עצמך ומקווה ומאוד מאוד שזה באמת יעזור לך.

אני מציעה לך לפנות ליועצת או פסיכולוגית,
השיח את שבלבך ולקבל עצה שמתאימה לך,
פחד יכול לנבוע מהרבה סיבות,

אנא היתיחסי למה שרשמתי 4 הודעות שלא קיבלתי שום תגובה מאף אחד

מי אני שאוכל לענות לשאלתך,
אין שום תואר ושום כלום,
אבל נראה לי שלכיות לבד זה הכי הכי קשה.
מפחדת לייעץ לך,
אבל אולי כדאי לך להתחתן שוב??,
מקווה שלא פגעתי.

תודה רבה..

אני יודעת את כל זה ולפעמים זה עובד ולפעמים לא, אני אמשיך לעבוד על עצמי כי אין בריריה אחרת... ובכל אופן תודה..

את אמא בכל רמח איברייך,

ממליץ לך בחום להרפות אט אט את הרסן, לא בואת אחת,
תחשבי על שלבים לשחרור הרסן והביטחון יגיע איתם...

אני מישתמש בקלונקס אני מנסה להיות רגיל בעבודה וכול הזמן יש לי חשששות של חרדה ופחד דברים שעשיתי בעבער בקלות ושמחת חיים זה כבר 8 חודשים שלא מסוגל להינות לישמוח כול הזמן דומע אני אלמן מיזה שנתיים אבל יש לי שלושה ילדים גדולים 24 21 17 ואני מרגיש כול הזמן סתם במחשבות והראש כול הזמן עסוק במה יהיה למאות שאהי מנסה לידחוק ולהרגיש רגיל אבל זה משגע איתי למה אני רוב הזמן חסר ביטחון ופחד פנימי רוב הזמן אין מוטיווציה של עבודה ונעדר מהעבודה אני בן 44 ונימרס לי ליחיות בצורה כזאת לא יודע מה לעשות והייתי בטיפול ולמרות זה לא בא לי שיפור תמיד ריקנות

מה שמפליא אני לא יודע להסביר את ההרגשה שלי אבל ראיתי מה שרון כתבה זה בידיוק מה שאני חש ומרגיש אני מבין אותה גם אני חסר אונים מהתופעות האלה וגם

אני מציעה לך, לבדוק אולי יש משו שגרם לכך!
תנסה לחזור אחורה בזמן, ופשוט תיבדוק. אני לא חושבת שאנשים כבר לא רוצים להימצא בקרבתך או בביתך, אלא זה פשוט משהו שאתה חושב מיבפנים. אולי בגלל שעברת שינוי כולשהו?
תנסה להירגע ואני מציעה שתלך לאיש מיקצוע. איני מכירה אך הנך יכול ליפנות לאנשים שבפורום. אולי הם יודעים למי כדי לך ליפנות.

שככתי לציין, אם אמרתה שאתה מרגיש מה ששרון מרגישה, אז אולי תיקרא גם את מה שכתבתי לה.
אולי זה יעזור!

מיצטערת שלא כתבתי בהודעה הקודמת אך אולי גם תיקרא את מה שרשמתי להגר.

תנסה לפרק את הבעיה לגורמים,
ולפתור אותם אחד אחד,
אי אפשר לבלוע את העולם בואת אחת,

תפרק את הבעיות לגורמים ותראה איך אתה פותר אותם.

אני ממליץ לך לגשת לטיפול שיעזור לך בכך...

אתה מוזמן לקרוא את המאמרים באתר שלי, אולי הם יחזקו אותך:

www.rbooks.co.il

ותיכנס למדור המאמרים באתר...

שלום אני אמא לשלוש בנות קטנטנות ומקסימות -הבכורה בת 4 וחצי האמצעית בת 2 וחצי והקטנה בת שלושה שבועות
מזה זמן רב שמשתלטת עליי "יישות אחרת" ואז אני מאבדת את הסבלנות בגלל דברים קטנים
אני לא מסוגלת להתמודד עם התחצפות עם בכי מיילל ואז אני צועקת עליהן ולפעמים אני אפילו מפליקה להן-אני יודעת שמה שאני עושה אינו נכון ואינו בריא כי הן רואות אותי ומחקות אותי אבל ברגע האמת כאילו מישהו אחר משתלט עליי ואני נותנת לכעס לעשות בי כרצונו אני מרגישה חוסר אונים כי במשך היום אני עושה חעצמי שטיפות מוח שמה שאני עושה לא נכון ושזה יפגע בהן לטווח הארוך ואני גם בוכה בגלל זה לפעמים אולם ברגע האמת כאילו הכל נשכח ואם אני לא אצעק ולא אתבטא לא יפה ואפילו אפליק אני לא ארגע
אנא עזרו לי אני מאגישה שאני מאבדת את הבנות שלי ואת השפיות
מה עושים?

תנסי לחשוב ולהזכר, למה באמת את מאבדת שפיות,
אולי זה בגלל דברים שקרו לך בעבר? אולי זה חלום שמתנפץ למול עיניך? אולי הציפיות שלך מעצמך מאד גבוהות?

לי זה עזר קצת שניסיתי לראות מאפוה זה מגיע לי, וכשאני כועסת אני מזכירה לעצמי בכח שזה בסך הכל ילד שלא יודע הכל ולא מבין הכל , כך זה קצת מרגיע, ואז אני מהר מהר מחבקת את הילד שלי. ולאט לאט הכעס נשכח.
אח"כ אני מנסה להכנס לנעליים שלו ולהבין מה עומד מאחורי ההתנהגות,
ואז אני מחבקת שוב ושוב.
כשמניקים אהבה לידים הם קולטים. וחוץ מזה אני תמיד מסבירה לילד שלי שלאמא מותר קצת לכעוס אבל היא תמיד אוהבת.

בהצלחה

אני לא מבין איפה האבא בתמונה ?!,

לדעתי את חייבת לפרוק את הכעסים בדרכים אחרות,
אני ממליץ על ספורט ו/או חבר טוב או בן משפחה,
את חייבת לספור עד 10 לפחות לפניי שאת מגיבה כך...

היי,אני שרון ועכשיו אני בת 20 משרתת בצבא.ומאז ומתמיד היה לי בעיות קטנות כאלה אני בן אדם דיכאוני שקשה לי להסתגל ותמיד לא הייתי כמו כולם במובנים מסויימים אבל עשיתי הכל חיי חברה לימודים כמו שצריך וכו.כאשר התגייסתי לצבא ממש חששתי אבל הסתדרתי בסוף והיה טוב משציפיתי ,אבל עכשיו לאט לאט הבעיות חוזרות וצצות שוב החרדות שלי הכלליות בקשר לחיים לכל דבר קטן,שגורם לי לחיות באי שקט תמידי ,וגם החרדה החברתית אני בן אדם נורא נחמד אבל עקב חוסר הביטחון שלי קשה לי עם אנשים ועדיין אפילו עם האנשים במשרד או חברות מצבא אני סגורה וקשה לי ואני בהרגשה שלא אוהבים אותי ואני לא נפתחת וחלק רואים בי מוזרה בקטע הזה ואני פשוט מרגישה שמשהו דפוק באופי שלי ,יש לי מצבי רוח שקשה לי איתם,אני דואגת הרבה ועכשיו גם הזמן האחרון התחלתי להרגיש שאני לא ממצא את חיי והזמן עבר בלי שעשיתי ועושה כלום ושאני בתוך בועה כזאת שחיי מתבזבזים אבל מצד שני אין לי מה לעשות עם זה ..בקיצור אני בבלבול ובפלונטר שאני לא יודעת מה לעשות וחייבת לצאת מזה.א-האם זה אפשרי?ב-זה יהיה לכל החיים ההרגשות שלי ,כי זה מפריע לתפקודי עם אנשים הסביה וכו?

גם את העולם לא צריך לבלוע בביס אחד.

צעד אחר צעד, תנסי לבדוק מה מפריע לך ותנסי לפתור את הבעיות אחת אחריי השנייה.
אם את לא מצליחה לעשות זאת באופן עצמאי, אני ממליץ לך בחום לפנות לטיפול על מנת לקבל סיוע.
אני חושב שטיפול פסיכולוגי מוסיף לרמת ואיכות החיים.
לסיכום, צריך לפתור את הבעיות אחת אחת ולא לבלוע את כל העולם בואת אחת.
אני בטוח שעם הזמן כאשר תמצאי סיפוק בדברים שאת עושה ואוהבת, תחזור לך שמחת החיים...

למרות גילך הצעיר, את נשמעת בחורה בעלת מודעות עצמית. את מתארת מצבי רוח ירודים (אני לא רוצה להשתמש במילה "דכאוני" מכיוון שדכאון הוא הרבה מעבר למצב רוח ירוד), דאגות, בטחון עצמי נמוך, אי-שקט, חרדה חברתית ועוד. מעבר לכך, את מרגישה שמדובר באופי, או בקושי אישיותי.
אין סיבה לכך שתמשיכי לסבול ותתמודדי לבד. דבר ראשון, כדאי מאוד שתעשי בירור יותר רציני לגבי מה שאת מרגישה. כדאי שתפני לאיש מקצוע רציני להתייעצות, כמו שעושים כאשר, להבדיל, סובלים ממיגרנות חוזרות ונשנות.
נראה לך? את רוצה שנחשוב לאן כדאי לך לפנות?
אל תוותרי על הבירור הזה. לפני שאת שופטת את עצמך לחומרה, תעשי את הבירור ותשמעי חוות דעת של מומחה.

אתה באמת צודק וזה כבר קרה בדברים שאני מקבלת בהם סיפוק ההרגשה הזאת נעזבת ממני לקצת אבל עדין התחושה של האי סיפוק מהעבר והמדברים שלא עשיתי ופיספתי תמיד תיהיה ,והשאלה שלי איך מההרגשה הזו אני נפתרת כי אני מרגישה שלא עשיתי מספיק בעבר שלי שלא מיציתי וגם זה גורם לי להרגיש נחותה מאחרים גם בגלל ההיבט הזה ומעוד היבטים.(כפי שציינתי אופי וכדומה )

כל הפתרונות בתשובה הראשונה שלי,
בהצלחה...

יש לי כמה עצות בשבילך .קודם תנסי לעשות משהו שיתן לך סיפוק ותחושת ערך למשל התנדבות עם אנשים נזקקים .שנית תבדקי אם יש משהו מהעבר שאת צריכה לסיים ולא סיימת לפעמים מטלות מסויימות שלא סיימת נשארות לך בראש בתת מודה וגורמות לך לחשוב על הנושאים הקשורים להם ולגורם לך להלחץ מהם .אני גם מסכימה עם רונן שבאמת כדאי ללכת פרה פרה תנסי לשאול את עצמך מתי התחושות האלו מתחילות מה מעורר אותם ואז תמגרי את הגורמים להם אחד אחד .ולבסוף לדעתי מאד מומלץ שתנסי לבדוק בקטע הבריאותי אולי את אלרגית למשהו אולי כדאי לך לשנות את הרגלי האכילה והשינה במיוחד אם את אומרת שהתווית של האישיות הזאת זה משהו שתמיד היה בך - לכי על רפואה טיבעית תמיד כדאי לנסות משהו חדש.

אבא שלי כולא אותי בבית לא נותן לי לדבר עם אף אחד, ניסיתי לברוח והוא הרביץ לי
הוא טוען שזה מאהבה אבל נראה לי שזה משהו אחר, אני לא יכולה לברוח, ברחתי כמה
פעמיים והוא תפס אותי ושילמתי על זה ביוקר אני כול היום לבד בבית כלואה ולא יכולה לצאת
אני בוכה מהבוקר עד הערב לא אוכלת בעיקר ישנה כי אין משהו אחר טוב לעשות אני לא לומדת
עובדת לפעמיים וזה גם תחת עינו הפתוחה מרגישה עם אזיקים על הידיים ושואלת את עצמי
למה זה מגיע לי, מה עשיתי רע. שוקלת להתאבד אבל פשוט אין לי אומץ וגם כואב לי על אמא שלי.
ניתקתי קשר עם כול החברים שלי ואני לא רואה שום ישועה באופק, אני מאחלת לעצמי מוות או להיות חולה להתאשפז לקבל תרופות רק לא להיות במצב מודע לחיים האלה.אין עתיד ואם יש אז הוא שחור

ל-כ
אם את עובדת למה את לא הולכת לגור לבד .ואם אין לך אומץ ללכת מהבית
שתדעי לך שהעניין שלך מצריך משטרה כי מה שאת מתארת זה התעללות נפשית ופיזית.
אם אין לך אומץ אני מציעה לך שתפני ללשכת הרווחה באזור מגורייך( מופיעה תחת משרד הרווחה בספר טלפונים ) וייתנו לך בית מכסה את שתסתדרי בו מבחינה פיזית ונפשית .את חייבת לטפל בעניין דחוף לכי ישר למשטרה בהזדמנות הראשונה . בקשר לאמא שלך כשאת תעמדי על הרגליים תוכלי לעזור לה -קודם כל תדאגי לעצמך .

אני חושבת שאת בהחלט נימצאת בבעיה. לפי דעתי את צריכה ליצור קשר דחוף עם המישטרה.
זה מצב ממש נורא. אבל אני ממש לא ממבינה מדוע זה קורה(טוב אולי יש לך סיבות אישיות).
בכל מיקרה לפי דעתי עליך ליפנות יישר למישטרה.(כמה שזה קשה ולא נעים כי הוא אביך).
למרות הכל אני בטוחה שזהתקופתי, ומבינה שזה מצב ממש רע, אך בכל אופן כמה שזה קשה.(ואני יודעת שיש רגעים כאלו) אל תווטרי. אלו החיים שלך. אל תיתיעשי. אולי זאת לא סתם "שטוט", אבל אין דבר שביגללו תעבדי את חייך.
החיים שלך חשובים יותר מיכול דבר. אני רוצה לומר לך שאפילו לא תישקלי אפשרות כזו כמו להיתעבד.
ושוב איני יודעת בוודאות מה המצב האישי שלך בבית, אך בכל זאת אל תעשי מעשה שתטחרתי עליו כל החיים. או להפך תיגרמי לאנשים הסובבים אותך להיפגע.!!!!
"איני לא מיסתכלת על כל הסבל שיש, אלא על כל הטוב שעוד נישאר"- אנה פראנק. אל תיתיעשי.

אל תעשי שטויות,

איפה אמא, למה היא לא בתמונה ?!,

אם המצב חמור תתקשרי למשטרה...

שלום,
לפני כשנתיים הכרתי בחור נחמד והוא אמר לי שיש לו חברה הוא לא שיקר אותי ואז אני אמרתי לא שלא אכפת לי כי גם לי יש חבר שנסע לארה"ב להשלים לימודי רפואה לאחר מס' חודשים החבר שלי חזר אליי מכוון שהוא היתגעגע אליי ונתנו לו להשלים את הלימודים בישראל והבחור היתחתן והחבר שלי חזר היה בזמן .
אחרי מס' חודשים טלפון מאלי הבחור הנשואי שואל אותי אם בא לי להיפגש איתו ניפגשנו והוא סיפר לי שיש לו בעיות בנישואים ולי גם היו ימים עצובים מכוון שאבא של החבר שלי נפטר והוא נסע שוב ושוב שננו הינו זקוקים לתמיכה
הינו ידידים כמו שני פסיכולוגים אחד לשני כול אחד סיפר את בעיותיו
הנישואים שלו הלכו וניכשלו והיתחלנו יותר מידידם כול מתי שהוא רב עם אישתו אני הייתי פנוייה בשבילו בסוף הוא קיבל גט.
חשבתי שהחברות בננו תיתחזק אבל הוא פרס כנפיים ויצא עם בחורות אחרות דרך האינטרנט
הבעיה
עכשיו הוא מקיר מלא בחורות ונראה לי שהוא יותר איתם
הוא לא מיתקשר אליי יום יום פעם בשבוע הוא ניזכר שיש מישהיא שמחכה לו .אנחנו לו ניפגשים לא בשישי שבת לא בחגים
אבל כשאני מתקשרת אליו הוא לפעמיים מסנן אותי
ואני איתו יש לו מלא טלפונים והוא מסנן אותם כאני איתו
מה עלי לעשות???
דבר נוסף הלוואתי לו סכום כסף לא קטן והוא עדיין לא החזיר לי אותו
איך אני מבקשת ???

את צריכה להחליט את מי את רוצה, אי אפשר לאכול את כל העוגה ולהשאיר אותה שלמה.
אם את רוצה את הבחור שהתגרש - אז תאמרי לו מה את מרגישה ותראי אם כדאי לך בכלל להיכנס איתו לקשר ואם הקשר איתו עושה לך יותר טוב או יותר רע.
לגבי הבחור שאיתך , נראה שאת לא ממש אוהבת אותו עצתי לך היא להיפרד ממנו אפילו אם הבחור השני לא ירצה להיות איתך.
"את רוקדת על שתי חתונות" ובסופו של דבר שלושתכם עלולים להיפגע מזה בדרך זו או אחרת.
אני מציעה שתקחי פסק זמן משניהם כדי להחליט מה את באמת רוצה ועם מי את רוצה להיות!!!
בהצלחה

לגבי הכסף תאמרי לו שאת זקוקה לו , את לא צריכה להתבייש לווית לו והוא צריך להחזיר לך.
תאמרי לו בצורה ברורה ופשוטה : מה עם הכסף שאתה חייב לי, אני צריכה אותו. זה הרגשה לא נעימה אבל זה שלך והוא זה שאמור להרגיש לא נעים.

שלום,
כלפי חוץ נראה שהכל בסדר איתי, אני נראית בחורה שמחה וחברותית, אבל מבפנים אני מרגישה אחרת, כאילו אני לא שווה כלום, כל מה שאני עושה מזויף. אני מרגישה הרבה פעמים כאילו הכל משחק ומבועתת שיגלו את זה. נראה לי כאילו כולם נורמלים ורק אני באיזה עולם מעוות משלי שאף אחד לא יכול להכנס אליו. נאי מרגישה שאף אחד לא מכיר אותי באמת ולא יכול לעזור לי. עד עכשיו התמודתתי אבל נהיה לי יותר ויורת קשה והחלטתי שאני רוצה טיפול. אתם יכולים להציע לי לאיזה טיפול כדאי לי ללכת, אני לא יודעת מה כדאי, פסיכולוג, פסיכיאטר, טיפול באומנות, אימון אישי... בעיה נוספת היא שאין לי יותר מדי כסף אז אני לא יודעת איך אוכל לעמוד בהוצאות גדולות לטיפול. האם יש מקום שאפשר לקבל בו טיפול במחיר מסובסד?
תודה רבה!!!

נעמה היקרה,
אני מכירה מישהי באופן אישי שעברה טיפול אצל פסיכולוגית מדהימה שעזרה לה לצאת ממשבר קשה ועמוק,כיום היא נשואה באושר ובהריון.
וכל הגישה שלה לחיים חיובית .
באיזה איזור את מחפשת?

באמת כדאי שתפני לטיפול.
ניתן לקבל טיפול מסובסד ואפילו טיפול חינם:
בחלק ממקומות העבודה מקבלים העובדים ביטוח רפואי הכולל גם סבסוד מסויים של טיפול נפשי. בדרך כלל מדובר בסבסוד חלקי של 10 פגישות לשנה קלנדרית. זה אמנם לא הרבה, אבל גם משהו.
אם את סטודנטית באחת מהאוניברסיטאות בארץ, תוכלי לקבל טיפול פסיכותרפוייטי במחיר מוזל (לכל מדור יעוץ תעריף משלו) למשך תקופת הלימודים.
קופות החולים השונות מציעות טיפול במחיר מוזל. מדובר ב- 30 פגישות לשנה, למשך שנתיים. כלומר סה"כ 60 פגישות במחיר מוזל (ככל הזכור לי מדובר ב- 180 ש"ח לפגישה). למשל: שירותי בריאות כללית (קופ" ח כללית) פועלת באמצעות חברת "רותם מדיקל". כל מי שמחזיק בביטוח משלים יכול לפנות, לקבל את רשימת המטפלים המועסקים במסגרת ההסדר ולפנות למטפל.
קופ"ח מכבי מעסיקה מטפלים. ניתן לקבל את רשימת המטפלים באמצעות הקופה.
אפשרות נוספת היא לפנות למרפאה לבריאות הנפש באזור המגורים שלך, למלא טופס בקשה להתקבל לטיפול ולחכות להזמנה. תור ההמתנה ממושך בדרך כלל ואת לא יכולה לבחור את המטפל/ת.
בנוגע לסוג ההכשרה: פסיכולוג/ת קליני/ת, פסיכיאטר/ית, עובד/ת סוציאלי/ת ומטפל/ת באמנויות שעברו הכשרה בפסיכותרפיה באחד מהמסודות המוכרים אמורים כולם להיות אנשי מקצוע טובים היכולים לסייע לכל הפונה אליהם בצורה הטובה ביותר.
אם את רוצה המלצות ספציפיות יותר, צייני מה אזור המגורים שלך, מה יכולת הניידות שלך, מה היכולת הכלכלית שלך, באיזו קופ"ח את מבוטחת והאם את סטודנטית באחת האוניברסיטאות בארץ, או האם יש לך ביטוח רפואי במסגרת מקום העבודה שלך.
צייני את הפרטים ואז אוכל לייעץ לך באופן ממוקד יותר.

את יכולה ליזום פגישת היכרות עם פסיכולוג,
ובו תבהירי לו/ה שאת מעוניינת להגיע איתו לפתרון מה הכי מתאים לך,
מבחינת כל מה שהצגת כאן.

אני ממליץ לך בחום לפנות לקבוצת תמיכה כזו או אחרת,
ואם אין אחת, ללכת ולהקים אחת, זה לא בשמיים מנסיון...

בת כמה את, באיזה אזור בארץ את גרה, מה יכולת הניידות שלך (רכב, תחבורה ציבורית), באיזו קופ"ח את מבוטחת, האם את יכולה לממן טיפול פרטי (250-350 ש"ח לפגישה בערך) או טיפול מסובסד (כ- 180 ש"ח), האם את לומדת באוניברסיטה (האוניברסיטאות מציעות שירותי יעוץ לסטודנטים ואנשי סגל) וכל פרט נוסף שיעזור לכוון אותך לטיפול המתאים עבורך.
מחכה לתשובתך

שרון!
לא ציינת באיזה גיל את, אך בהחלט הבעיה ניראת כמו בעית גיל היתבגרות או משהו בקרבה.
צייני נא בבקשה!
למרות זאת, אם זה כן קשור אז-
הרבה מאוד ילדים/נערים ונערות מרגישים כך, אני חייבת לציין. המון ילדים אינם מספיק שלמים עם עצמם בנוגע לנושאים רבים. כך, שזו לא רק את השונה פה. בנוגע לזה אין לך מה לידאוג. אל תריגישי שונה, או שמשהו לא בסדר אצלך דווקא.
אני מציעה לך לדבר קודם כל עם מישהו מבוגר יותר מימך עם יותר ניסיון. כמוון מישהו שאת סומכת עליו.לפי דעתי, לחלוק דברים עם אנשים שעליהם את סומכת זה בהחלט חשוב מאוד. עליך לספר את שעובר עליך ולבקש מיקרובים (מישפחה, אבא, אמא,חברים טובים) עצות. תדברי איתם, ותיראי אולי וכן תקבלי תשובה או יעוץ גם בלי לשלם כסף.
יש לי אחות קטנה שהולכת לפרוייקט מסוים שבו הם מקיימים שיחות אישיות עם המדריכה שלהם. שיחות בהם הם מספרים לה על דברים שקראו, קוראים וכל מיני דברים שונים שעוברים עליהם.
תחשבי אולי יש לך מישהו כזה. מישהו כזה שאולי חברה או אחות הולכות עליו.
אם לא אני מציעה לך לנסות שוב לשפר זאת בעצמך. אל תפחדי להארות לחברות שלך מי את באמת. תיהיה את עצמך. נכון שזה קשה. ומסובך וליפעמים יש לך בהחלט רגעים שעליך להיות מישהי אחרת על מנת להשיג משהו. פשוט תחלקי את מה שעובר עליך עם עוד אנשים, ואל תיתביישי או משהו כי בהחלט אין לך במה. זה דבר לגמרי טיבעי. לכולם זה קורה ליפעמים.

אני נימצא בידיוק במצב שאתה מגדיר וגם מחפש תשובה לסבל שאנו חשים אים מצאתה פיתרון דבר איתי תודה

אני חיילת בת 19 וחצי שחיה עם הסבתא ,מגיל קטן הייתי בפנימיות בשל מצבי המשפחתי כיום אני מוגדרת חיילת זכאית סיוע ולכן אני זכאית להטבות שביניהם זה דירה ,יום שני כבר קבלתי מפתחות לדירה ואני כבר יכולה להכנס אך ההתלבטות שלי ממש קשה ,שם תהיה לי פרטיות אף אחד לא יגיד לי מה לעשות אף אחד לא יעיר לי ,תהיה לי עצמאות כיון בבית של סבתא שלי אני כל הזמן מנקה מסדרת עוזרת ,סבתא שלי אשה מסורתית והיא מכריחה אותי לעשות שבתות אתה וזה ממש מבאס ,אני תמיד צריכה לסדר ולנקות אחרי דודים שלי שעושים מה שבה להם ולא מסדרים בקיצור אני ממש מרגישה פיליפינית ואין לי זמן לעצמי עכשיו אני מאוד רוצה לעבור אך עומדות בפני דילמות :אני אהיה רחוקה מאמא שלי ,יש סיכוי שלא אסתדר עם השותפות ,סבתא שלי תהיה לבד ,אחותי התאומה שבקושי מתפקדת גם תשאר לבד וזה הכי כואב לי ,בנוסף קניתי לפטופ ואני ממש מפחדת שיגנבו לי אותו בדירה החדשה בקיצור אני ממש קרועה ולא יודעת מה להחליט בין החופש והפרטיות שלי לבין המשפחתיות שעליה אני משלמת מחיר בחופש שלי

בוקר טוב לך,
מה שאת מתארת מאפיין קושי כמו בכותרת.

אני מציע לך לעשות שלב שלב, לאט לאט לעבור לבית החדש.
את יכולה לקחת את הדירה שהצבא נותן לך,
אבל תזכרי שהצבא לא מחייב אותך לגור בה.
אני מאמין שתוכלי לקחת בית בקרבת סבתך,
כך שתוכלי להתגורר בבית כשיתחשק לך ותרצי קצת פרטיות,
בשאר הזמן תשהי אצל סבתך.
כך ככל שיעבור הזמן תראי אם העצמאות מתאימה לך.
לא צריך לעשות את זה בואת אחת, אפשר לאט לאט...

נשמע שלמרות גילך הצעיר, עברת הרבה בחיים. היום את עומדת על סף בגרות והצבא מציע לך אפשרויות חדשות בחיים, אפשרות לצאת לעצמאות, לתפוס קצת מרחק מהמשפחה ולהתחיל לחיות את חייך. אני אומרת "לתפוס קצת מרחק", מכיוון שהמשמעות היא שאת תוכלי לשלוט יותר על כמה את מבלה עם המשפחה, מתי את עושה שבת אצל סבתא ומתפקדת על תקן "הפיליפינית" של המשפחה, מתי את נמצאת עם אחותך התאומה ומתי את נמצאת בדירה שלך וחיה את חייך. זה לא אומר שאת נעלמת או מנתקת מגע.
ואם את חוששת שיגנבו לך חפצים אישיים, במיוחד את הלפטופ, שזה חפץ לא זול, כדאי שקודם כל תבדקי מי השותפות שלך ואחר כך תחליטי מה את משאירה בחדרך ומה את לוקחת אתך לכל מקום. הרי היתרון בלפטופ הוא שאפשר לקחת אותו בתיק, בניגוד למחשב אישי...
חות מזה, עם כל מה שעברת, אולי כדאי שתפני לטיפול שיעזור לך להתחיל את חייך הבוגרים בצורה בשלה, מחושבת ומודעת יותר?
טיפול יכול לתרום מאוד להתפתחות האישית שלך. מומלץ בחום!!!

שלום לך!
לפי מה שציינת, מיצעד אחד את קצת יותר לא רוצה לעבור. אני מבינה אותך ואת זה שאת כבר גדולה ורוצה פרטיות, אך שימי ל איזו תחושה יותר חזקה. תנסי לימצוא את הדברים הטובים, במשהו מסויים.
ביינתים זה נידמה לך שאת רוצה את החופש שלך, אך נסי להבין לא רק מה את יותר רוצה, אלא, מה נישמע לך יותר הגיוני. מה נישמע לך יותר טוב, יותר נכון לעשות. תחשבי טוב טוב.
רק תידעי שאת תמיד יכולה לנסות לגור לבד ואז לעבור בחזרה עם מי שאת רוצה.
להיתראות!!!

יש לי גיסה שכל הזמן משווה ביני לבינה, בין בעלי לבעלה, תחרותית מאוד ומשווה בכל דבר כמו כן גם משווה בין בני לבנה בנה בן 3 ובני בן 2 בני כמעט תמיד איחר בהתפתחותו בזחילה, בדיבור ובהליכה ואילו בנה מפותח מאוד , זחל הלך ודיבר בגיל צעיר מאוד.ההשוואות נעשות בצורה מתוחכמת ומניפולטיבית בכדי לגרום לי להרגיש רע, בנה הוא ילד חכם ונבון ויש לו התפרצויות זעם רבות האופייניות לגילו ואילו בני ילד שקט ורגוע ,נבון מאוד ונוח להפליא, יש מן תחושה שהיא מנסה להתנצל על התנהגות בנה כי כל הזמן היא אומרת שככל שילד עקשן יותר ומנסה יותר את הוריו הוא חכם יותר תוך רמיזה שבנה חכם מבני .
זה מתבטא בהמון תחומים תמיד ניסתה למצוא מה דפוק אצלי בבית כדי להתנחם בצרותיה שלה. כמו כן יש לציין שניסיתי פעמיים לשוחח עימה בצורה רצינית בשיחה יזומה מראש ואמרתי לה את כל אשר היה על ליבי , ההרגשה מהשיחה היתה התחמקות והתכחשות וחוסר הבנה לרגשותיי, למרות שבסופה התנצלה אם פגעה בי אך הדברים לא השתנו כלל ייתכן וזה באופי שלה ההתנהגות הזאת, הייתי מספרת לה הרבה דברים בעבר והיא היתה נוהגת לנגן על זה (כשרצתה "להכניס לי" כמו שאומרים) היא טיפוס שאצלה (לפי דבריה בלבד) הכל טוב הכל מושלם , בעל הכי חרוץ הכי טוב, ילד הכי חכם , והיא הכי טובה וחכמה, דברים אלו נאמרים לרוב כאשר הייתי מספרת לה על צרותיי והיתה אומרת "לא אצלי זה לא ככה" במקום להיות חברה ולנחם, היתה מוסיפה אש למדורה וגורמת לי ברוב טיפשותי למריבות עם בעלי ולרגשות חוסר ביטחון בעצמי ולגבי האמהות שלי, כיום אני משתדלת שלא לספר לה מאום , למרות שאנחנו גרות מאוד קרוב זו לזו ולפעמים אני מתפתה לספר לה דברים.איך מתמודים עם דבר כזה? מה עלי לעשות האם עלי לדבר איתה שוב? כי כבר ניסיתי ולשווא, האם כדאי שאעמיד אותה במקומה כאשר זה קורה? או שעלי להתרחק ממנה כי היא עושה לי רע.לגבי ההתרחקות זה קצת בעייתי כי היא משפחה וגרה 6 בתים ממני באותו מושב. מה דעתכם?

שכחתי לציין שאני טיפוס הכי לא קנאי בשום דבר, יש בי קנאה בריאה מאוד ונורמאלית, אני יכולה לספר שבעלי גרוש ללא ילדים ועדיין בקשר עם גרושתו, טלפונים בחגים וימי הולדת וכאלה ולא מפריע לי, אני די בטוחה בעצמי, וגדלתי עם 2 אחים בנים קטנים ממני, חונכנו לחיות יחד ולהתחלק בכל, לא זכור לי מימי מצב של קנאה חזקה במישהו, חוץ מקנאות נורמלית כפי שקיימת בכל אחד.
ולהבדיל ממני גיסתי היא טיפוס קנאי מאוד לבעלה וגם לאחיותיה, היא רכושנית מאוד ובזה היא גם מודה.
לכן אני יודעת שהרבה מההתנהגות שלה היא כתוצאה מקנאה וחוסר ביטחון עצמי, רגשי נחיתות וכאלה....
אשמח לשמוע תגובות מקצועיות וגם שלכם החברים בפורום זה...

כמו שאת מתארת פה, אינך מרגישה כל כך בנוח איתה ואפילו אינך "אוהבת" אותה כל כך. אני מבינה אותך וכן מבינה כי המצב די מסובך, היות, ואינך יכולה כך סתם להיתעלם ממנה. בנוסף למה שאמרת, אינך יכולה לדבר איתה בצורה נוחה וברורה, והיא לא כל כך מקשיבה לך.
אני מציא ראשית שתיראי האם יש לה סיבה מסוימת לעשות זאת, ועל תמהרי להגיד לעצמך לא, פשוט תיבדקי. אם תימצאי אני מציעה לך לדבר איתה על הסיבה ואולי זה יכול לעזור. אם לא תימצאי סיבה את יכולה בהחלט לדבר איתה ולעמוד על שלך, כן, כן, אם היא אינה מבינה בשיחה נאותה, אז פשוט תבאירי לה את הדברים במילים אחרות(ואולי, אם יש צורך) בטון אחר.
ושוב כמו שאמרת, אם היא אינה נאה לחברתך ואינך מיסתדרת איתה כל כך, אז אינך צריה להיות בחברתה. אם אפילו לאחר שדיברת איתה וזה לא יצליח אז תנסי כמו שאמרת, "להיחמק" ולהראות לה או להגיד לה שינך רוצה בחברתה. פשוט תדברי איתה באופן ממש רציני.
אני רק רוצה לומר לך שאין לי שום הכשרה מיקצואית, אך אני אומרת לך כאו את דעתי. את מה שאני הייתי עושה אילו היתי במקומך. אם זה ניראה בעיניך אז איך שאומרים:"לכי אל זה", אני מקווה שזה יעזור לך ובאמת רוצה לטובתך. אבל אם את מרגישה שבכל זאת את רוצה להיות בחברתה אז תישארי, אבל פשוט תעשי את מה שאת רוצה, את מה שטוב לך. מה שבסדר מיבחינתך, והכל יהיה בסדר.

גם לי יש גיסה שחוקרת כל היום ומשווה ולא גומרת להשוות.
התחלתי בשיטת "האמנים", כרגע זה עובד.
קודם כל אין לי הרבה קשר איתה, זא"מ התרחקתי ממנה בכונה תחילה,
ומה שהיא שואלת - "אני לא זוכרת" ו"יכול להיות"- כך הם תשובותי.
ואפילו אני מסובבת את השיחה לדברים אחרים, לפעמים אני לוקחת אומץ ושואלת אותה חזרה את השאלה ששאלה.
גיסה לא יכולה להוות חברה טובה כשהיא משווה ולא מטה אוזן קשובה. חפשי לך חברה טובה אחרת.
בהצלחה.

תודה לך , חבל שזה צריך להיות כך, אבל עם כל הצער את צודקת לדעתי.

האמת היא שאני כן יכלה להניח את הסיבה להתנהגותה, זה משהו שקשור בילדותה ובדרך בו חונכה, הוריה גרושים ואמא שלה התחתנה מחדש והביאה ילדים נוספים כשהיא היתה קטנה ממש וייתכן שהיו העדפות מצד האבא הלא ביולוגי והוריו (כלומר סבא וסבתא הלא ביולוגיים) ויכול להיות שזה מה שיוצר אצלה את ההתנהגות הזאת.ישנם עוד דברים רבים נוספים שקשורים למשפחה שלדעתי קשורים מאוד ולכן אני לא משלה את עצמי וחושבת שבשיחה נוספת היא "תשתנה" כי היא פשוט כזאת.האמיני לי שניסיתי לחשוב עם עצמי מה הסיבה וזה הדבר היחידי שנראה לי הסיבה, אפילו ניסיתי לעשות בדק בית ולראות אולי מה לא בסדר איתי ולהעמיד את עצמי במקומה, אני אדם עם תובנה ענקית ומסוגלת להזדהות ולהבין רגשות של האחר ולא מצאתי משהו שאני גורמת להתנהגותה, מעבר לכך זה קורה לה גם עם חברות אחרות, לא מסיפוריה, אלא ממקור מהימן אחר.
אינני חושבת שהיא רעה ושהיא עושה זאת בכוונה תחילה בכדי לפגוע, היא פשוט חסרת טקט ולא מבינה את ההשלכות של מה שהיא מוציאה מפיה.
לכן אני לא יושבת לדבר איתה שוב, אני פשוט אעמיד אותה במקומה באותו הרגע כשהיא פוגעת, ואתחמק ככל שאפשר מלהיות בקרבתה יותר מדי.פעם עשיתי משהו שעבד מאוד והיא הבינה את עצמה אבל הפסקתי עם זה כי זה גרם לי להרגיש לא טוב עם עצמי.
היינו יחד והיא שאלה אותי משהו על בעלי וידעתי שהיא חיפשה בתשובתי משהו לא טוב, אז שאלתי אותה בחזרה " למה את רוצה לדעת"? והיא נעתקה ולא הבינה מאיפה השאלה וזה גרם לה להרגיש חטטנית בשאלתה. והיא שתקה ובזה נגמר אבל אני הרגשתי שפגעתי בה, כי אנחנו היינו מדברות על הרבה דברים ופתאום אני מסרבת לדבר.
האמת שבתוך תוכי אני יודעת מה אני צריכה לעשות (מה שרשמתי לך קודם) פשוט רציתי חוות דעת נוספות,ואשמח לקבל גם חוות דעת מקצועיות בכדי לדעת שאני פועלת נכון ולא פוגעת....

זה הכי חשוב לחשוב שמה שאת עושה זה הכי נכון.

אני בטוחה שבסופו של דבר תדעי מה לעשות ותגיעי לדר/המעשה הנכון ביותר. וגבי זה שאמרת שאת חושבת שאת פוגעת בה, אני מניחה שאתה בהחלט יכולה להחזיר לה שאלות, כדי שתבין שהיא מחטטת קצת יותר מידי, אך בצורה יותר עדינה. את מבינה.
מקווה שהכל יסתדר. סיון

שלום לכולם.

אני כותב לכם כאן מתוך תחושת ייאוש מאוד מאוד חזקה בה אני נמצא כבר קרוב לחודש ימים.

הסיפור שלי הוא אמיתי לחלוטין למרות שהייתי שמח אילו זה היה חלום ולא מציאות.

בתאריך 05/05/07, יום שאותו לא אשכח לעולם, שאלתי את אחותי שאלה:

"תארי לך שאת רוצה למלא טופס לוטו אבל את מתעצלת והמספרים שהתכוונת לסמן בטופס עולים
בגורל..... תארי לך איך תרגישי?"

אחותי, בלי שביקשתי ממנה, זרקה לי 6 מספרים ואת המספר הנוסף:

21,15,4,28,26,27 ומספר נוסף 9.

לא ייחסתי לכך חשיבות. יום למחרת עברתי ליד דוכן פיס וראיתי שהמספרים הללו עלו בגורל!!!

באותו השבוע הפרס הראשון היה 15 מיליון ש"ח (15,000,000). באותו שבוע זכה אדם אחד בפרס
הראשון. במידה והייתי ממלא את הטופס הייתי זוכה יחד עם אחותי ב 7 וחצי מיליון ש"ח (7,500,000) שהיו
מתחלקים ביני לבינה.

כבר 3 שבועות עברו מאז ומיותר לציין את הרגשתי:
נכנסתי לייאוש, קשה לי להירדם ומלא מחשבות חולפות לי בראש על הזכיה.

הייתי רוצה להיעזר בכם אם יש לכם עיצה לימים קשים אלו.

תודה.

מבין את התחושה הקשה שלך,
זו תחושה שמופיעה בחיים כאשר אתה מחמיץ משהו שאם נהגת אחרת היית זוכה בו.

אין מה לעשות, צריך להמשיך הלאה ואולי כדאי שתתחיל למלא שוב לוטו,
כי מי יודע אולי ישחק לך המזל בפעם הבאה ?!

אולי יש לה מזל לאחותך .
מבינה את הייאוש שלך , החמצה גדולה להיות כמעט מליונר.
אני באופן אישי לא ממלאת טפסי לוטו/טוטו וכדומה גם כי אין לי כסף להימורים וגם כי אני מתאכזבת כל פעם מחדש. כי זהו סיכוי של 1 ל....
רק לפעמים כאשר יש פרסים ממש גדולים אז אני ממלאת וגם אז לפעמים.
עצתי לך היא לתת לזמן לעשות את שלו וזה ידעך , לשכוח אתה לא תשכח אבל תחושת ההחמצה אני מאמינה שתעבור ושתבין שככה זה בחיים....
עצה נוספת , לא להמר . ולא להתעסק בזה יותר מדי, כי גם אם תזכה יום אחד ואני מאחלת לך לזכות, ייתכן ותתאכזב הרבה יותר, אז ככה שבהימורים מהסוג הזה של 1 ל.. זוכה , האכזבות הן רבות יותר אם בכלל.

תיראה ערן, החיים ממשיכים, וזה לא סוד. וכמו שאומרים, הזמן מרפא הכל. נכון, נכון שזה מאוד קשה ומאוד מבאס, אבל ברצינות תחשוב, אין מה לעשות כבר, לא. זה עבר חלף אין. כמה שלא תיתחרט עכשין וכמה שלא תיתייאש, אתה יודע שזה לא יעזור. זה כמו ליבכות על עוגה שנאכלה.
תחשוב כל זה כמו משהו שכבר היה , על תתיאש יותר מידי ועל תהרוס לעצמך את החיים. דיכאון זה לא דבר טוב. להפך תחשוב על דברים טובים , תמשיך לחיות כמו תמיד. תצא לבלןת תיהיה בחברה, אל תתיתן לאושר שבך ללכת. תישמור עליו טוב, טוב כי הוא מאוד חשוב. "לך תדע אם פעם אחת אחותך ניחשה אולי היא תצליח עוד פעם תנסה, אבל בחייך אל תיתאחזב כל כך אם לא תזכה

אתה באמת בטוח שאתה הייתה אמור לזכות????
אין אדם נוגע במוכן לחברו.
אם זה שלך זה יגיע אליך בכל מיני דרכים. אפילו לא בלוטו.
תתחיל להאמין באלוהים ותראה שתצא מהיאוש...

המון הצלחה ושמחה

הכסף הזה אולי לא היה מיועד להיות שלך, אם לא קיבלת אותו

אולי זה הזה יכל אפילו להרוס דברים מוסיימים, לגרום לאכזבות,

אל תראי את זה כחלום מושלם שנלקח ממך
אולי הוא בכלל לא היה הופך באמת לכזה.

שוב שלום.

אני כותב כדי לומר תודה.
למען האמת, התחושה עדיין קשה.

קשה לישון בהרגשת החמצה כל כך גדולה ועוד יותר קשה להתעורר בבוקר.

מקווה שהזמן יעשה את שלו.

ערן.

סטודנט לתואר שני בפסיכולוגיה נותן יעוץ למתבגרים בעלות הגיונית. ניתן לשלוח מייל לפנייה ובקשה לפרטים נוספים.

מה עושים עם בעל שלא מתייחס לאישתו כשהוא נמצא אצל משפחתו.
זה מעליב עד מעמקי הנשמה.
מה עוד לומר לו??????????
תודה!!!

ומסבירים לו מלב אל לב את הרגשתנו...

תישמאי טלי אינך רשמת אם כבר דיברת איתו. אך אם עוד לא אז זה הזמן לדבר. את צריכה לדבר איתו שיחה ממש חשובה וארוכה. לספר לו מה עובר עליך. ולא לת לו להיתייחס לזה כאילו וכלום לא קרה.

תפני לייעוץ נישואין,
לפעמים מישהו מהצד יכול לפתוח יותר את הלב או לעשות לבנאדם סוויטש במוח.
בהצלחה

שלום

אני בת 18, וכבר בערך שנתיים אני סובלת מעליות ומורדות חדים במצב הרוח. או שאני במצב רוח מאוד טוב, או שאני שוקעת בדיכאון עמוק, ולאחרונה בעיקר דיכאון. בדרך כלל אני אפילו לא מצליחה למצוא את הסיבה לזה, ולפעמים אני ממש מרגישה חוסר אונים. אני לא מצליחה להתגבר על זה, וככל שהזמן עובר זה רק נעשה יותר מתסכל. חשבתי על טיפול פסיכולוגי, אבל זה לא בא בחשבון (הורי שמרניים מדי). האם יש איזו תרופה שאפשר לקחת, או משהו שיכול לעזור?

אני יודע שזה נשמע מוזר לאור מה שאומרים הרופאים אך יש לי פתרון לא כימי למניה דפרסיה שעובד! התקשרי: 0526865579 להתרשמות לא מחייבת עמית

נשמח לשמוע ממך פרטים נוספים.

כדאי להתיעץ עם רופא פסיכיאטר בקופה שלך

הגר, אני לא חושבת שיש תרופה(איני יודעת בוודאות) מה שכן אני חושבת שאליך ללכת ולדבר עם חברה קרובה שיודעת בערך מה עובר עליך. ואת מה שהיא אינה יודעת,ספרי לה. זה חשוב מאוד כמה שזה קשה.(כמוון אם את סומכת עליה מספיק). אני בהחלט מאמינה שליפתוח את הנשמה בפני אדם מסויום שאת סומכת עליו יכול לעזור. איתה כבר יהי לך קל יותר להיתיעץ. או עם אמא שלך או קרוב משפחה שעליהם את סומכת. תחלקי את רגשותייך עימם ואולי הם יוכלו לעזור לך. כי איני יודעת במפורש מה עובר עלייך לכן איני יכולה לעזור. זה חשוב מאוד לדבר עם מישהו. המצבי רוח השונים לא נובעים סתם כך. ישש לכך סיבות.
*אם אין לך כל כך מישהו שאת כל כך קרובה עליו, אז יכול להיות ההפך. אולי דווקא מישהו יותר רחוק יוכל באיזושהי דרך להבין אותך. אני בטוחה שילד/ ילדה שתבואי עליהם ותחלקי את הדברים העוברים עליך, ירגישו שאת סומכת עליהם ויששמחו לעזור לך. רק כמוון תדעי את הגבול ותיהיה בטוחה באדם שלפניו את עומדת לחשוף את הדברים. זה "נורא" חשוב. רק אדם שניראה בעיניך.

נושא של מצבי רוח משתנים מאפיין את גיל ההתבגרות מאד.
את אומרת שאצלך השינויים קיצוניים.
לפי דעתי, את חייבת לקיים שיחה עם ההורים שלך ולדבר על כל הרגשות
וכל מה שתיארת כאן וביתר פירוט,
הם חייבים להיות מעורבים בנושא.

אחריי אותה שיחה אתם צריכים להחליט ביחד כיצד מטפילם בזה,
בכל מקרה אני ממליץ לך לפנות בסופו של דבר לשיחת היכרות עם פסיכולוג,
אפשר לעשות זאת באופן פרטי כך שלא יירשם הדבר בשום תיק רפואי.
בקשר לטיפול תרופתי, עד כמה שידוע לי,
רק פסיכיאטר יכול להמליץ ולכתוב לך מרשם לטיפול תרופתי,
ורופא משפחה במצבים מאד מיוחדים גם יכול לעשות זאת.

בהצלחה לך ותעדכני אותנו מה החלטתם...

זה מאוד לא נעים, בלשון המעטה. התמודדות עם שינויים קיצונייים ותכופים בצ\מצב הרוח דורשת המון כוחות ואנרגיות וזה בא על חשבון דברים אחרים... נכון?
את כבר בת 18, זאת אומרת, שאת לא קטינה ויכולה לפנות לעזרה גם בלי לשתף את הורייך, אם את מרגישה שזה עדיין לא מתאים לך או להם. אם תפני לטיפול, תוכלי לחשוב מה לעשות יחד עם המטפל/ת שלך ולבדוק האם יש סיבה לשינויים או שמדובר במה שנקרא "הפרעה במצב הרוח".
את יכולה לפנות באופן פרטי, אם יש לך איך לממן טיפול. פגישה עולה כ- 300 ש"ח.
את יכולה לפנות גם דרך קופ"ח אם יש לך ביטוח משלים. לקופ"ח כללית למשל יש שירות שנקרא "רותם מדיקל" . הפניה היא דיסקרטית ויש לך סודיות מוחלטת. העלות נמוכה יחסית: 160 ש"ח לפגישה.
אפשר כמובן לפנות גם לשירות הציבורי, ללא תשלום: מרפאות לבריאות נפש וכדומה, אבל אז יש רישום בתיק הרפואי.
אם את רוצה עזרה תרופתית, ללא טיפול פסיכולוגי, את יכולה אולי לפנות לרופא המשפחה ולהתייעץ אתו, אם יש לך רופא כזה שאת בקשר טוב אתו. ואם לא, אז גיל 18 זה זמן מתאים למצוא רופא/ה משפחה טוב/ה, כזה שאת יכולה לסמוך עליו/ה.
צר לי שאי אפשר לעזור לך יותר כרגע, אבל כדאי קודם כל לעשות בירור רפואי ואז להתקדם.

אני כותבת הרבה, התעניינתי בביבליותרפיה ונראה לי שזה טיפול שיכול להתאים לי. הבנתי שזה טיפול שמיועד בעיקר לילדים, אתם מכירים מישהו שמטפל בשיטה זו גם במבוגרים (באיזור ת"א)?
תודה

מישל יקרה,

אני אחד מהחסידים של התפישה כי כתיבה משחררת ומרפאה.

יש לכתיבה כוח עצום בהתמודדות עם עכבות שונות בחיים,
עצם שחזור ארועים שעוברים עלינו גם בתת מודע וגם כתוצאה מחלומות שחולמים,
אירועי עבר שחווינו, מאד מרפאה ומשחררת את הנפש.

העיסוק בנושא מאד מעניין אותי ואני שמח שהוא מעניין גם אותך.
מי יודע, תכתבי ואולי גם ייצא ספר בסוף (כמו שקרה אצלי...)

שלום לכולם. העלנו כתבה מצויינת (אנחנו מחמיאים לעצמנו...) עם 10 טיפים לבחירת פסיכולוג

אסי דיין לא היה אומר את זה טוב יותר