פורום פסיכולוגיה
זקוקה להרבה עידוד ותמיכה

שלום
אני גרושה בת 40 אם לשתי בנות -18 ו-15 .
עקב מעבר לפני כארבע שנים למגורים משותפים עם החבר שאיתו אני 12 שנים
מגורים שלא צלחו בלשון המעטה(זה היה סיוט)- עברה הבת הגדולה לאביה לפני כשלוש שנים והוא קיבל את חזקתה -למרות שניסיתי להילחם בבתי משפט-בסוף הרמתי ידיים-יש לציין שהבת הגדולה ביחסים מעולים איתי ,היא מבקרת המון מתקשרת -אבל חיה אצלו.
הקטנה נשארה אצלי אבל הפרידה בין הבנות קרעה אותי ואותה לגזרים .
בכל ויכוח איתה היא זרקה שגם היא תעבור לאביה.
היה לה מאד קשה בלי אחותה ואת כל התיסכולים אני ספגתי.
בעצת פסיכולוגית נוער שליוותה את התהליך -החלטתי שגם היא תעבור לאביה.
כפי שייעצה לי אותה פסיכולוגית-עד שהיא לא תעבור היא לא תירגע.
כיום המצב הוא ששתי הבנות אצלו -הוא נשוי עם ילדים.
אני יודעת שהן לא מלקקות דבש -אבל הסגידה לאביהן והפחד לאכזב אותו אם תחזורנה חזקות מהן.
אני מנסה ללוות אותן מכאן -תומכת, נותנת להן גם את צרכיהן כמיטב יכולתי -כאשר אליו הן לא פונות בידיעה מראש שהוא לא נותן להן כמו שאני נהגתי לתת.
אני מרגישה באיזשהו מקום בגידה נוראית -הייתי האמא הכי טובה בעולם.
נתתי להן הכל ,,ויתרתי על עצמי ועל רצונותיי.אם לא המעבר לגור עם החבר -זה לא היה קורה -הן פשוט לא סבלו אותו.
אני מרגישה ריקנות נוראית -נכון שהן באות אליי המון ושומרות על קשר -אבל זה לא זה .
השכרתי דירה גדולה -יש לכל אחת חדר -מרבית השבוע הביית ריק כי הן לא באות לישון -אבל התקווה שהן תחזורנה חזקה מהכל.
אני מיואשת מכל מה שמסביבי - נמאס לי מהעבודה שדווקא השכר בה מעולה,
אבל אני כבר לא מוצאת חדווה בעבודה ,החבר שאותו הזכרתי -כבר לא ממש בראש מעייני- גם ממנו כבר נמאס- אני רואה בו את הסיבה לכל המצב שלי.
אני כבר לא אוהבת אותו כמו פעם -גיליתי את הפרצוץ האמיתי שלו כשלתומי חשבתי שכעת הקטנה תעבור לאביה -הוא יסכים שאהיה אצלו מרבית הזמן -אבל הוא פתאום הסתובב ואמר שאם אני גרה אצלו הוא רוצה שאשתתף כלכלית בכל ההוצאות (למרות שיש לי דירה)-הוא בפירוש אמר בלי למצמץ - לא ייתכן שאת תחסכי אצלך בדירה ותחיי על חשבוני כאן -זה היה נורא לשמוע את זה .
רבים אומרים לי -תיהני מעצמך - הן גדולות ,תתחילי לחיות -
אז נרשמתי למכון כושר בתור התחלה , אבל רוב הזמן אני מאד בודדה .
אני בסך הכל בת 40 - לא ככה אני רואה את שארית חיי.
אני לא בדכאון - אני טיפוס שאוהב את החיים ,אני אוהבת לצחוק ,אני נראית טוב מאד, יש לי משפחה תומכת ,,אבל אני בייאוש טוטאלי -
מה הלאה ? זה מצב נוראי .
שום דבר לא ממלא אותי ,הריקנות עצומה ...
אילו הייתי יודעת שזה יהיה מחיר הגירושין לפני 14 שנה -הייתי ילדונת בת 25
לא הייתי עושה זאת.

אני זקוקה לעיצות הרבה יותר קונקריות מאשר לשלוח אותי לטיפול .

מודה לכם

ענת