שלום פיטר,
כואב לשמוע על המצוקה שבה אתה נמצא, וניכר כי אתה מגיב בבגרות ובאחריות מרשימים. עם זאת, הרי שאתה לכוד בתוך הסיטואציה שנוצרה בין הוריך, שילד לא אמור להיות משתתף פעיל בה. אתה עברת הרבה מאוד בשנים האחרונות, לא רק החוויה הקשה של המתח שבין הוריך שגולש שוב ושוב החוצה ומשפיע עליכם באופן ישיר. בנוסף, הרי שהוריך נפרדו בנסיבות לא פשוטות, עברת מקום מגורים, איבדת את היציבות המשפחתית. כל אלו הם כבר תימות שאתה מתמודד איתם כנער (לא ציינת את גילך) הדורשות הכלה והחזקה, וההורים הם בין אלו שצריכים לספק אותה.
במקרה שלכם נעשה היפוך תפקידים, ואתה הוא זה שמתפקד כמבוגר האחראי. אך אין זה תפקידך. אינך צריך "להשפיע באמת", אלא להבהיר להורים כי הם לא יכולים להמשיך את הקשר 'הלא נורמלי' איתכם ועל הגב שלכם. עליהם לראות אתכם ואת ההשפעה שיש להם עליך ועל אחיותיך.
אינני חושב כי ניתן להחליט עבורם מה טוב ונכון להם, אבל בהחלט אפשר לבטא מה אתה ואחיותיך מרגישים, ואיך אתם נפגעים. חשוב שלא תהיו באמצע, שלא תסבלו כל כך מחוסר היציבות שבקשר שלהם, שאף גולש למצבים קיצוניים. בעיקר חשוב להזכיר להורים שהם שכחו את תפקידם, את אחריותם, והם מערבים אתכם ביחסים ביניהם.
עם כל הכאב שעלול להיות בכך, אני חושב שעבורך נכון להוציא את עצמך מהיחסים ביניהם, ולהתעקש יחד עם אחיותיך שהם לא יערבו אתכם יותר. לא באופן ישיר ולא באופן עקיף (כמה שרק אפשר). שהם יקחו את האחריות אליהם חזרה וישמרו עליכם. בולט כי אתה נער רגיש, חכם ואכפתי מאוד, אך אין בכך הצדקה שתיקח את התפקיד הזה על עצמך.
אני מסכים איתך שאמא יכולה להיעזר בפנייה לטיפול, אך זו החלטה שלה. לי חשוב יותר לומר כי גם אתה זקוק לעזרה לעבד את כל מה שעבר עליך ועל משפחתך בשמונה השנים האחרונות, וחשוב שיהיה לך מקום לעבד את הרגשות שלך במצב כה כואב ומורכב. מעבר לכך שהוריך נפרדו, הרי שמדובר במצבים קיצוניים שהיית ואתה עדיין עד להם, ולהיפוך תפקידים שמשמעותו היא לא רק פרידת ההורים, אלא גם אובדן של ההורות שלהם.
בנוסף, אתה יכול לבטא את הצורך בהתערבות מקצועית ברמה המשפחתית, כדי להצליח לעזור להורים להכניס חזרה סדר ביחסים המשפחתיים, ולהחזיר אל אמא ואבא את האחריות ההורית שלהם.
בהצלחה
- להצגת כל הדיון בנושא הורים