ככלל, בהעדר תגובה לטיפול בדכאון, יש לערוך ברור מקיף חוזר לאתור גורמי סיכון גופניים-מחלות נלוות גלויות וסמויות, נפשיים, אישיים ומשפחתיים ולטפל בהתאם. תרופות מומלצות לטיפול בדכאון מלווה חרדה ובעיות שינה הן: ונלפקסין(ויאפקס, ונלה) ומירטזפין(מירו, רמרון). הואיל והתגובה לתרופות נוגדות דכאון היא מאוחרת(עד חודש) אם בכלל, נתן להוסיף תרופות לשינה ולהרגעה מקבוצת הבנזודיאזפינים(ובן, קלונקס) שהשפעתן מיידית אך הן מסוכנות לזקנים בשל חולשת השרירים-סכנת נפילות, והפגיעה השכלית-ירידה בבצועים והחרפת דמנציה שהן גורמות, לכן עדיף להשתמש בתרופות קצרות טווח מקבוצת הבנזודיאזפין-אגוניסטיות, נוקטורנו וסטילנוקס, או אף בלוריוון במינון נמוך-חצי מ"ג ולתקופה קצרה, שהוא אמנם בעל טווח פעולה בינוני אך מתפנה מבלי להותיר מטבוליטים-חומרי פרוק פעילים שבדרך כלל מאריכים את זמן הפעולה של התרופה מעבר לזמן המיוחס לחומר הראשוני הפעיל.
חשוב לזכור שהטיפול התרופתי הוא אחד האמצעים הטיפוליים העומדים לרשותנו ויש לשקול אמצעיים טיפוליים נוספים כפסיכותרפיה, טיפול משפחתי וכן במצבים של עמידות לטיפול תרופתי לשקול אמצעים נוספים כנזעי חשמל וגריה מגנטית.