פורום הפרעות אכילה - תמיכה עמוד 75

היי, מה שלומכן? הנה חזרתי, וכה נחמד לי להיכנס לפה... קראתי את השרשורים שלכן וכמה דברים בפי: קודם כל, צר לי לנפץ את ההגמוניה הבלונדינית, כי אני ברונטית להפליא! אז מה תעשו עכשיו, בלונדי וקרן? האם תעיפו אותי גם מפה?? מה, לא מספיק המכשפה מהבית הקודם מחקה לי את כל ההודעות, ועוד אחרי שכתבתי אותן בעיניים טרוטות באמצע הלילה? :)

שנית, אתן צודקות בהחלט, והרשו לי להציג את עצמי (לבקשתכן): ובכן, כשמי כן אני - כרונית. אני בשלושים המוקדמות שלי ומופרעת אכילה כרונית כעשור. במהלך העשור הזה חוויתי כמעט את כל סוגי הפרעות האכילה, כאשר בבסיסי הייתי ונותרתי אנורקטית. כיום אני יחסית בסדר. "קום סי קום סה". יש תקופות תקינות יותר ותקינות פחות. האם החלמתי? לא. במחשבותי אינני בריאה. אני יודעת שלא. האם אני חולה? גם לא ממש. אני מניחה שאני מצויה בתהליך הבראה ארוך וממושך. וחוץ מזה אני לא נשואה, נטולת בן זוג (כרגע לפחות), עובדת ולומדת (ומדוכאת ומתוסכלת).

קרן אור - מאד מעניין אותי לשמוע על ההחלמה שלך, כדברייך. עם יד על הלב, האם את באמת חושבת שזה מאחורייך? האם התפיסה שלך היום בריאה ונורמטיבית? או שעדיין זה אתך, מרים ראש מכוער פה ושם? מאד מעניין אותי לדעת איך את מתמודדת עם כל הטריגרים הפזורים מימין ומשמאל. אגב, אני סומכת עלייך ועל דברייך בכך שהפורום הזה יהיה פורום בכיוון הבריא. מה שהתכוונתי בדברי הוא שיכולות לצוץ כאן הודעות מיותרות שאין להן מקום וזה עלול קצת להעכיר את האווירה.

בלונדי יקירתי - מה שלומך את? והיכן את ממוקמת על סקאלת החולי והבריאות? מקווה שבמקום טוב. אשמח לשמוע עלייך קצת יותר, אם אין לך התנגדות. היכן את גרה בחו"ל ומה מעשייך ביום-יום. אני מקווה שאת מרגישה טוב ושאת לא מפתחת משהו חו"ח. אני מקווה שגם אני לא, כי אני לא ממש במיטבי עכשיו... אגב, לדעתי תשובותיה של המכשפה נותרו לקוניות כשהיו, אם כי לפעמים יש לי תחושה שמישהו מחליף אותה שם לפעמים. לא יודעת, אולי אני טועה.

שלי - אני שמחה לשמוע שתשובותי אצל המכשפה הצליחו להרגיע אותך קצת. אשמח להמשיך ולהרגיע אותך גם מפה, במידה ואוכל... ועכשיו תורך לספר קצת על עצמך.

אז זהו, בננות. אני כאן כדי לקרוא ולנסות לעזור ולתרום מנסיוני המר מספיק. כולי תקווה שנצליח להתחזק ולצאת מן הביצה הטובענית הזו לתמיד.

שאו ברכה!

כרונית.

את רואה את טיפוס של לילה אני טיפוס של בוקר...
שמחה שסיפרת קצת על עצמך.שאלת לגבי תהליך ההחלמה.ובכן,גם אני מגיל 13 ועד גיל 24 הייתי חולה.מה שהשתנה הוא שבגיל 24 ילדתי את בני הראשון.היה לי קשה בהריון כי בגלל שהגוף לא היה מאוזן,הייתי על משלשלים לפניו יצא שמהר מאוד עליתי את ה-20 ק"ג בלי שתהיה לי שליטה על זה(זה לא שאכלתי כל ההריון,אבל הגוף פיצה על החוסרים שלו)עד אז היו לי תקופות,במיוחד כשהיה קשה לי שנשאבתי לתוך המחלה הייתי כבר בגבול קצה היכולת שלי.מה גרם לשינוי??עד היום אין לי מושג,כי כמו שאת יודעת זהו תהליך..אחרי שהתחתנתי התבגרתי משמעותית גיסתו של בעלי סיכסכה ביני לבין חמותי ובכלל כל המשפחה קשה היה לה לשאת את המחשבה שאנשים אוהבים אותי..היא טיפוס מאוד מוחצן(היום אני מאוד מרחמת עליה כי אני מבינה שזה נובע מדימוי עצמי נכוך,אבל אז גם לי היה כזה,והגעתי למצב של מריבה משפחתית,שהתמוטטתי לחלוטין הייתי על סף התמוטטת עצבים,הקאתי רוב היום מהכאב(לא מכוון) והמשקל צנח.החלטתי שאני כרגע נמצאת במצב שנמוך יותר אני לא יכולה לרדת..התנתקתי(היום אנחנו בקשר טוב,אבל זה רק כי "חינכתי" אותם להתייחס אליי בכבוד)ואז גם לראשונה לא היתה לי את הפסיכולוגית,ונאלצתי להרים את עצמי.זה לא היה קל,כי פיזית הייתי על הפנים,אבל היום אני יודעת שזה הפך אותי למי שאני.למדתי שיש פשוט אנשים רעים בעולם,ולי אין שליטה על זה,למדתי שאסור לי להעניש את עצמי על בעיה של אחרים.ואני מאמינה בזה עד היום.אני חושבת שבהריון פשוט החלמתי מתוך פחד להזיק לעובר שגדל בתוכי.כמובן שפה ושם הראש נשאר חולה,אבל לאט לאט הקולות הללו נחלשו והיום אני כבר לא שומעת אותם.היו לי כמה תקופות קשות לאורך השנים, המחלה כמעט הרימה ראש,אבל הבנתי שהגיע הזמן לקחת אחריות ולא לברוח.אני לא בורחת יותר מבעיות,אני מדברת עליהם.לא נשארת יותר עם הכאב בפנים.אני יכולה להגיד לך שהבראתי לחלוטין נפשית,גם פיזית נשאר שימוש נדיר במקרים של עצירות כרונית..אבל פרט לזה עם יד על הלב החלמתי לחלוטין.
כרונית יקירתי,זה לוקח זמן,ולפעמים הרבה,את בדרך הנכונה ואני באמת מתכוונת שלפורום הזה יהיה ציביון בריא,ויותר מזה לגבי החשש שלך שאני מבינה אותו שמישהי תכתוב משהו לא במקום,
יש לי שליטה מלאה בזה,אבל אני מאמינה שמישהי שתיכנס לכאן ותקרא את כל הדברים המעודדים להחלמה אם אין לה כוונה כזאת היא פשוט תיפלט מהמערכת בעצמה,כי היא תרגיש לא בנוח.
ואגב,אחותי ברונטית,והיא בדיוק כמוני רק כהה יותר והיא מהממת!!! הכל נאמר בצחוק על עצמי..
שיהיה לך יום מקסים,אוהבת קרן אור

אכן כן, אני טיפוס של לילה, ולמען האמת - אני מתעבת את הבוקר תיעוב מוחלט! אבל היום הכרחתי את עצמי "להתקלף" מהמיטה לאחר שעות שינה מעטות, וכל זאת כדי להגביר את הסיכוי להצליח להתעורר מחר בבוקר "כמו כולם".

ובתגובה לדברייך - קודם כל, תודה על השיתוף המפורט. יקירה, עברת דרך ארוכה ואני שמחה לשמוע שהיום את נמצאת במקום אחר לגמרי. אני חושבת שיש בך הרבה חוזק ואופטימיות, ראיה חיובית לעתיד וזה מה שהכי חשוב. הצטערתי לשמוע על היחסים המעורערים במשפחה המורחבת, אבל תדעי לך שבכל משפחה יש את הבלגנים האלה. כל משפחה וה"תיק" שלה. ועד כמה שזה עצוב - זה נכון: יש הרבה אנשים רעים בעולם. פשוט - רעים. למה? כי הם מקנאים, כי הם מתוסכלים, כי רע להם אז הם רוצים שגם לאחרים יהיה רע, וגם פשוט משנאת חינם. מצד שני צריך לזכור שיש גם הרבה אנשים טובים באמצע הדרך, והרבה!

אז היום את מעידה על עצמך שנקודת המבט שלך היא בריאה יותר, מפוכחת יותר ובוגרת הרבה יותר. מאד שימח אותי לקרוא את זה! ובכל זאת, המשלשלים האלה... הייתי נורא רוצה לעזור לך להפסיק אתם לגמרי, כי אני זוכרת את הודעותייך בנדון מהפורום של המכשפול'ה. אז בואי נראה מה אפשר לעשות...

* ללכת שוב לגסטרו ולבקש ממנו מרשמים לסירופים משלשלים עדינים יותר לתקופה הקרובה(כמו "אבילאק" וכאלה). אם את באה לבית המרקחת עם מרשם מרופא - זה עולה לך פחות.

* לשתות המון-המון-המון מים.

* ועכשיו - הפתעה: אני הייתי מציעה לך דווקא להמעיט בסיבים, כי לי לפחות הם גרמו לבטן של חודש תשיעי ולעצירות זוועתית. תנסי ותראי איך זה משפיע עלייך.

* לאכול כל יום חצי כפית שומנית אחת באוכל (שמן זית או חמאה או חלבה או טחינה, בקיצור - שומן).

* ללכת קצת ברגל, ובייחוד בערב.

וזהו בערך...

מאחלת לך שבת קרירה ונפלאה ה"מפוצצת" בזמן איכות עם משפחתך!

כרונית.

אני כותבת לך את זה שנית,כיוון שמקודם אחרי כתיבה של 5 דקות המחשב כבה לי ללא שום התרעה...
תודה על העצות שלך,האמת שאת כולם אני מיישמת) סבלתי בעבר בשיא המחלה מקוליטיס,וכל הסיפור מסביב עשה לי נזק לפריסטלטיקה של מעי,אבל זה הולך ומשתפר ואני לוקחת רק במקרים מיוחדים של פעם בשבועיים משהו כזה(אחרי שאני ממצה את האבילאק ודומיו,אגב,אני רגישה לסיבים והתופעה של ההתנפחות בבטן שתיארת היא רגישות לסיבים כמוני) אבל תודה.
אגב,אשמח לשמוע יותר עלייך-האם אושפזת,ואם כן היכן??מתי החלמת??והאם את בטיפול תומך עכשיו-כיוון שהצהרת על עצמך שאת אנורקטית בראש...תראי זה לוקח זמן להתגבר על זה,לוותר לגמרי,בייחוד שאת כל גיל ההתבגרות היינו חולות,ובתקופות קשות יותר המחלה מנסה להרים ראש,אבל היום אנחנו יודעות שלאחר שעבדנו כ"כ קשה כדי להבריא היא חסרת טעם,כי היא הפסיקה לשרת אותנו כמו שעשתה בעבר כשעוד התחלנו..לכן אני מתמודדת,ולפעמים האמת מאוד קשה לי,אבל הפסקתי לשקר לעצמי.אני מחויבת לעצמי,ואם משהו לא עושה לי טוב אני הולכת.
בעצם גיסתו של בעלי היא הבן אדם היחיד שאני לא מסתדרת איתו ביקום,היא מתה להתקרב אליי,אבל לאחר הסכינים שספגתי ממנה שנים לפני,החלטתי שהמרמור,הקנאה הם לא משהו שאני רוצה להיות לידו.אני כ"כ שונה בתפיסה אני יודעת לפרגן מכל הלב(הרבה נשים מופתעות מכך),ולראשונה בחיי אני מאוד שלמה עם עצמי,וזה מניע דברים מסביבי.וכל השאר באמת מסתדר.
זהו כרונית יקירתי מקווה שהלילה תשני טוב יותר
אוהבת קרן אור.

עצוב לקרוא על קרעים במשפחה ובני משפחה שפוגעים באחרים. כן, יש אנשים רעים מאד בעולם, אבל משפחה אמורה להיות מקלט בטוח.
בכל אופן, כמו שאני תמיד אומרת, לכולנו קשה מספיק להסתדר עם המשפחה הגרעינית שלנו, איך אפשר להתמודד גם עם משפחה מורחבת + משפחה של בן הזוג???
זו כמובן הכללה גסה, אך אני חושבת שאלו שסובלות/סבלו מהפרעות אכילה נוטות גם לרגישות יתר. נפגעות מהר, ופוגעות בעצמנו במקום לפתור את הבעיה או "להחזיר" לצד השני. אבל נראה לי שלמדת לפתח עור עבה יותר ולהתמקד בדברים החשובים. ואני מאמינה גם שילדים ומשפחה משלך מעניקים שיעור חשוב בפרופורציות, במה להשקיע אנרגיות וממה להתעלם.
קוליטיס זה מפחיד. רק לקרוא על זה גורם לי לרצות לרוץ לבית חולים ולבצע כל בדיקה אפשרית (כן, עדיין מוטרדת בשאלה אילו נזקים גרמתי לעצמי ומתי אגלה אותם). איך התמודדת עם זה?
טוב, מקווה שהיה סוף שבוע נחמד, הולכת לאגור קצת כוחות לשבוע החדש.
לילה טוב!

לומדים לחיות עם הכל בחיים ולדעת שיש דברים שלא תלויים בך,הרי זה לא שלא ניסיתי אבל גיליתי שאני הייתי היחידה שרצתה שלום בית,זה בסדר כי זה היה שיעור חשוב מאוד בשבילי..
לגבי הקוליטיס הפרדוקס הוא שהוא התגלה כשהתחלתי להבריא מזלי שהיה לי אותו רק בחלק התחתון הסופי של המעי אז היה פחות חריף,לקחתי קצת סטרואידים,ולא תאמיני אבל נעלם כליל בהריון.מאז ההריון הראשון(לפני יותר מ-5 שנים) לא היה לי התקף אחד!!(טפו..טפו..)
אני מניחה שהכל מתאזן בסופו של דבר.
אוהבת קרן אור.

לא, לא ידעתי שאת דיאטנית... עכשיו אני יודעת... :) איפה למדת? בפקולטה לחקלאות? כל הכבוד! את יודעת, כבר הכרתי כמה וכמה מופרעות אכילה לשעבר שהלכו ללמוד תזונה או נושא קרוב. בשמיעה ראשונה זה נשמע קצת פרדוקסלי, אבל מצד שני עם כל האובססיה לאוכל זה כן מתקבל על הדעת...

לגבי מה ששאלת אותי - לא, לא הייתי מאושפזת, וגם לא החלמתי באופן סופי. כפי שכתבתי אתמול, אני בעיצומו של תהליך ממושך מאד של השתחררות מההפרעה. אני מרגישה שאני כבר במקום אחר, אבל מצד שני אני עדיין מפחדת לוותר. אבל היום אני מרגישה ויודעת שהעתיד שלי יהיה משוחרר מהפרעת אכילה, מה שלא הייתי יכולה לומר לך לפני שנתיים לדוגמה. אני מקווה שאני לא טועה, אבל אני באמת מרגישה אחרת. מלבד זאת, אני נדרשת להתמודד עם דברים לא פשוטים, ובראשם עם הדיכאון שהשתלט עלי עקב הנסיבות, גם בגלל ההפרעה וגם בכלל.

לגבי הקוליטיס - אני יודעת שזו מחלה איומה שאין לה תרופה (כמו גם קרוהן). אני מקווה שלא תהיה לך התלקחות נוספת ושזה מאחורייך. יכול להיות שמה שהיה לך לא היה קוליטיס, אלא דלקת מקומית שעברה? בואי נקווה.

בעניין המשלשלים - אני מקווה שמתישהו לא תזדקקי להם יותר. אני זוכרת פעם אחת בזמנו שנכנסתי לקנות משלשלים בבית המרקחת והרוקחת ממש צעקה עלי מול כולם ברוב חוצפתה - "זה יהרוס לך את המעייםםםםם!!!!!" תוך כדי נפנוף הקופסה מולי... בררר... איזה פחד זה היה... אפילו לא יכולתי למלמל את התירוץ הקבוע שלי ("זה לא בשבילי... זה בשביל סבתא שלי, אחרי ניתוח"..) ועכשיו כשאני נזכרת בה אני קולטת שוואלה, היא דומה ליוספה המכשפה... אולי זאת היתה היא...

שיהיה לך לילה טוב ושבוע פורה!

כרונית.

חשבתי עלייך הרבה אתמול,עקב ההודעה הנבזית שבלונדי(ואני רואה את זה כפוגע גם בי) קיבלה אתמול.כנראה מאנורטקית שלא מצליחה למצוא את עצמה,ובזה לכל אלו שכן.ורק אתמול אמרת שאם הפורום יהיה לא בריא,את תעלמי.אז יקירתי עמדתי בהבטחה וההודעה נמחקה,והעלמתי את אותה בחורה שלא עושה לנו כאן בפורום טוב...(בדיוק אתמול שכבתי בלילה במיטה וחשבתי על כת אנה המטורפת שפעם קראתי עליה..כנראה שהיא מישהי משם...)
את עוברת תהליך ארוך,אבל זה שאת רואה את העתיד בריא יותר,אני יכולה להגיד לך שלא צריך יותר מזה.את כל השאר הזמן עושה.הפחד לוותר פתאום עוזב,כי מבינים שבחיים האמיתיים חייבים להתמודד והפרעת האכילה לא פותרת כלום.
לגבי הקוליטיס טיפלתי בעמצי באמצעים תזונתיים,הקפדתי מאוד על אוכל אורגני,ולקחתי כל מיני תרופות ששיקמו את המעי.האבחנה היתה קוליטיס,ותודה לאל לא נשאר שריד ממנה.אני חושבת שהעצבים והכאב הפנימי שאגרתי גרמו לגוף פשוט להתקיף את עצמו מבפנים,וכשהשתחררתי כל המדדים הפיזיים היו הרבה יותר טובים.
בכל אופן אני שמחה שאת יודעת להקיף את עצמך באנשים שבאמת עושים לך טוב,ואת יודעת אני כאן ולא מתכוונת שיפנו אותי בקרוב..תרגישי חופשי לשתף אותנו,הדיכאון הולך ונהיה קל יותר כשעוברים אותו ביחד!שיהיה יום נעים,אוהבת קרן אור

חשבת עלי אתמול בלילה? מה, באמת? יו... איזה כיף לי... וברצינות: משפחות טובות לא עוזבים כ"כ מהר!!! (וחבל שאין פה אפשרות הדגשה או הגדלה). הפורום שלך אכן ממכר כבר מיומו הראשון, ואני כבר מכורה אליו, האמיני לי. סיפרתי לכן שיש לי נטייה להתמכר מהר? אז זהו, שאני כבר ג'אנקי של הפורום שלך! אנד יו דיד איט טו מי!

קרןל'ה, לא לסוג כזה של הודעות התכוונתי בדבריי. ההודעה של אתמול היתה אכן נבזית ומיותרת לחלוטין, אבל זה כל מה שהיא היתה ולא יותר מזה. היא היתה הודעה של אשה מסכנה, חולה ואבודה. היא הכילה רוע טהור שאין לו שום ביסוס או הצדקה. ותיכף אסביר לרורי למעלה למה בדיוק התכוונתי בדבריי.

ועוד לגבייך, מקסימה שאת - הכי-הכי חשוב שהצלת את עצמך, כי כדי ללמוד רפואה צריכים קודם כל להיות בחיים, את יודעת... אני מניחה שאיפשהו זה מציק לך, אבל זכרי שזה בטל בשישים מול החיים שלך!!! את עשית את הדבר הנכון ואין ספק בכך, ואני בטוחה גם שאת מצטיינת במקום העבודה שלך. אני "מריחה" את זה עד פה, נכון אני צודקת?

תודה לך על מה שכתבת לי. פתאום אני מרגישה קצת שקרית, שכאילו הדמות שלי שמצטיירת מפה היא לא ממש אני. ולכן אני אומר זאת כאן ברור: אני לא בריאה. טרם. המחלה עדיין אתי, רק שכרגע היא על אש נמוכה, וטוב שכך. לפני האש הנמוכה הזאת היתה אש גבוהה, ואפילו גבוהה מאד. אני עוברת תהליך ארוך מאד עם עצמי. אולי בסופו אצא מזה ואולי לא, אבל אני מקווה שיהיה בסדר מתישהו ואני משקיעה מאמצים סיזיפיים ממש כדי להתמודד מול כל הקשיים שלי. הרבה פעמים בא לי "לשבור את הכלים", אבל אז אני אוספת את עצמי בכוח, אפילו בלי לדעת ולהבין בשביל מה, כי העתיד שלי, אם כבר, נראה לי די שחור כרגע. בקיצור, אני מתמודדת יום ועוד יום ועוד יום ועוד יום... ומקווה לטוב.

וואו, אני מקווה שלא דיכאתי אותך, אבל חשוב לי להיות ישרה עם עצמי וגם אתכן. מטבעי אני לא בנאדם אופטימי, ויש לי סיבות...

בכל אופן - כל הכבוד לך על ההשקעה בפורום ועל תשומת הלב המפורטת לכל אחת! אני מאחלת לך המשך שבוע לא פחות מנפלא והרבה צחוקים עם הבונבונים החמודים!

לילה של מנוחה ליגעים ולמותשים!!!

כרונית.

אני ממש מתבאסת כל יום מחדש לפתוח את הפורום בבוקר ולגלות שהפסתי אותכן און ליין..(זה לא פייר עד 11 בלילה לא הייתן כאן...סתם..)
כרונית יקרה-תודה על המחמאות,אני חושבת שכולנו מרגישות כאן בחופשיות וכיף לנו וזה מה שחשוב.לגביי-נכון עשיתי את מה שעשיתי כדי להציל את עצמי,למרות שאני כ"כ מתגעגעת כל נושא הרפואה זורם בעורקיי..אני אוהבת את האקשן(והיום כשאני רואה ניתוחים מהצד משהו נצבט לי...),אני רק מצטערת שנתתי לפרפקציוניזם שלי להכריע אותי,כי לא הכרתי משהו אחר חוץ מ-100.אבל מאז התבגרתי ובסה"כ אני שמחה היכן שאני נמצאת.אני יודעת שלא התגברת סופית על המחלה,הבנתי את זה לפי הפחד מתגובות מעודדות אנורקסיה,הרי בן אדם שמחלים לא צריך את זה סביבו עד שמגיע איזשהו איזון שהוא דרך חד סיטרית קדימה..אבל הנקודה החשובה היא שאת ממש רומה,ואת הודפת את כל אלו שלא,אותי זה מעודד מאוד,כי נראה לי שבסוף המשוואה תהיה שווה את המאמצים.
ואני מעריכה אותך על זה!!

הי.....האמת שהייתי פה אתמול....שנתי נדדה.....היו לי המון מחשבות (רובן לא אופטימיות אני חייבת להודות...)ועד 3 וחצי לא הצלחתי להכנס למיטה בכלל.....לא יודעת...קצת נלחצתי מההודעה של כרונית-שאמרה שהיא מקווה שהפורום לא יתדרדר לכיוון חולה.......האמת שלא ממש הבנתי למה היא מתכוונת ובעצם-בגלל שאני עוד ממש עמוק בפנים(בניגוד לרובכן שעושות רושם שאתן יותר בחוץ או לפחות בדרך החוצה...)חשבתי שאולי הכוונה להודעות כמו שלי?אני מקטרת די הרבה בכלליות ו...לא יודעת .....רק רציתי להבין למה היתה הכוונה?
מקווה שיהיה שבוע טוב.....:)

אין לך מה להילחץ מההודעה של כרונית,כי זאת לא היתה כוונתה.אם היית כאן אתמול אז בטח ראית איזשהי הודעה סתמית ונבזית שנכתבה לבלונדי(היא נמחקה מאז) לא ממישהי כמוך שנלחמת,אלא ממישהי שלא רוצה לצאת ובזה לעזרה שאנחנו נותנות כאן אחת לשניה.
הסירי דאגה מלבך,רורי,את נלחמת וכמו בכל מלחמה את נופלת וקמה,אבל החשוב ביותר הוא שאת קמה.ושאת רוצה,וזה לא מעט.תרגישי חופשי לכתוב מה את מרגישה ומה עובר עלייך,הפורום נפתח מתוך רצון לעזור ולתמוך,וכל אחת נעזרת בו בהתאם למינון ולשלב שהיא נמצאת,וזה בסדר.
את לא מדרדרת את הפורום לכיוון שלילי,את מתמודדת וזה הכי חיובי שיש!!!
אני מקווה שמחר יהיה לך טוב אצל הדיאטנית,ואני מקווה שנרגעת ..ושתכתבי לי קצת יותר במשך היום כי מאוד חשוב לי לשמוע ממך.
אוהבת קרן אור

אני מאמינה שהכוונה היתה לנסות ולהמנע מהודעות פרו-הפרעות אכילה, כלומר, הודעות שידכאו ניסיונות החלמה, כאלו שנושאות מסר שאי אפשר להחלים, שהמאמצים שלנו מיותרים, שתמיד נהיה חולות.
וכפי שאת רואה, אפשר להחלים, כל אחת בדרכה שלה, גם אם הדרך כואבת ורצופת מכשולים.
זה לא המקום להסתיר את הקשיים, הנפילות והיאוש, ההיפך, תכתבי ונעשה כל מה שאפשר כדי לעודד אותך. את קוראת לעזרה, לא להרמת ידיים.
ובבקשה, אל תרימי ידיים. אני מרגישה כמה את סובלת וחבל שאיני יכולה לעשות דבר מלבד לכתוב ולנסות לשכנע שאת בדרך הנכונה.
מההודעות הקודמות קבלתי את הרושם שאת כבר מוכנה לצאת משם, את אולי בבור עמוק אך את מסתכלת קדימה ומנסה לטפס.
הכנות שלך מופלאה בעיני, חבל שאני לא מצאתי את האומץ לבקש עזרה בשלב מוקדם הרבה יותר.
את תצאי משם, אני בטוחה, ותני לנו לעזור לך.
מה היו תוצאות הביקור בשחף יקירה?
שולחת לך חיבורים חמים ומקווה שיעבור עלייך יום נעים יותר, להתראות בקרוב.

בוקר טוב.
חסרת לנו פה, יקירה.
אמש נכנסתי לפורום ומצאתי שאישה שלא מן המניין שלנו השאירה לי הודעה נבזית- ממש הודעת נאצה. בתחילה מאוד נפגעתי וכעסתי. החזרתי לה הודעה משלי על כך.
ולאחר מחשבה, הבנתי כי זו בעצם אישה חולה ואומללה שלא מוצאת בעצמה את הכוחות לקום ולהלחם במחלה.
ואולי קשה לה לראות אחרות שכבר מוציאות רגל אחת משם...
יקירתי. הפורום הזה הוא הבית החם שלנו. לקטר, לבכות, לפרוק, להוציא הכל, לומר את האמת, ליפול ולקום מחדש על הרגליים. פה הכל מותר. כי כולנו באותה סירה. ולכן, אל תחשבי לרגע שהתכוונו אליך. כל אחת מאיתנו נמצאת פה בשלב זה או אחר של המחלה. וכולנו צריכות את התמיכה והעידוד אחת של השניה.
אז יקירה, שלא תעיזי אפילו לחשוב להפסיק לפקוד את הפורום הנעים שיש לנו.
ולמזלנו, לקרן אור יש בקרה על ההודעות המתקבלות פה, וכל פולש שיאיים לפגוע ברשת הביטחון שלנו- יסולק לאלתר.
רורי, את חלק מאיתנו, ואת לא הולכת לנו לשום מקום. מובן???
יום נפלא, ונדבר בהמשך.
ספרי קצת מה קורה...
אוהבת\
בלונדי.

לילה טוב לך, מה שלומך הלילה? רציתי להסביר לך למה התכוונתי בדבריי. כשאמרתי שלא הייתי רוצה לראות את הפורום מידרדר לכיוון חולה, התכוונתי שלא הייתי רוצה לראות פה הודעות שמעריצות את המחלה ורודפות אחריה. הודעות כמו: "לא אכלתי כלום היום. איזה כיף", "אכלתי 200 קלוריות היום, איזה כיף". "ירדתי עוד 3 קילו, איזה כיף". "שלום, אני רוצה טיפים איך לרזות הכי מהר. אם אני מקיאה אחרי שאני אוכלת, זה נחשב?" בקיצור - הודעות של בנות אומללות שמחפשות בנרות תשומת לב ורוצות להיות אנורקטיות מרצון.

הפורום הזה הוקם כדי לתמוך בהבראה ובהתאוששות, כדי להושיט יד וכדי להציע כתף בזמנים קשים יותר ופחות. כל אחת מאיתנו מצויה בשלב כזה או אחר במחלה או בהחלמה שלה, וגם אם כלפי חוץ נראה כאילו מצבה של האחת טוב יותר משל רעותה - הסבל נשאר סבל יומיומי ומתמשך.

לסיכומו של עניין - את יותר ממוזמנת לכתוב פה כל מה שאת מרגישה מבלי לחשוש, ואני מצטערת אם נלחצת כי הבנת אחרת. תני לנו לעזור לך לעבור את הדרך הקשה שאת צריכה לעבור עם עצמך, כל עוד את לא שוכחת שעיקר המלאכה מוטל על כתפייך שלך בלבד.

אני מאחלת לך בהצלחה בטיפול ותשתדלי כמה שיותר לבוא עם פתיחות ולשתף פעולה. הדבר הכי חשוב שאת צריכה לעשות הוא להתרחק עד כמה שאפשר מהכדורים האיומים האלה שעלולים פשוט להרוג אותך בפעם הבאה שאת לוקחת אותם - פשוטו כמשמעו. אני לא מנסה סתם להפחיד אותך. זאת סכנה ריאלית לגמרי שאורבת לפתחך, אז היזהרי.

לילה טוב ויום מוצלח מחר!

כרונית.

כרונית יקרה, שמחתי לקרוא עלייך, ועכשיו אציג את עצמי.
בת 30 עוד מעט (אמא'לה!), אנורקסיה בגיל ההתבגרות שהתפתחה לה לבולימיה, ממש על פי הספר. כשלוש שנים הייתי בטיפול אצל רופאה בבלינסון שאמרה לי ולהורי שזה בדיוק מה שיקרה לי. אבל הייתי צעירה וטיפשה, או שאכן משהו פשוט לא מאוזן באזור המוח, נפלתי לבור העמוק הזה והתבוססתי בו שנים ארוכות.
לפני כחודש וחצי, לאחר כמה ניסיונות החלמה כושלים בעבר, התגבשה ההכרה שאי אפשר להמשיך כך ושהגיע הזמן לעצור. כל מיני גורמים הובילו להחלטה להחלים, והפעם - באמת להחלים, כנראה שזה גם קשור ליום ההולדת המתקרב ובא וההבנה שלא אוכל להשאר ילדה מפונקת וחולה לנצח.
כן, כרגע אני רואה את תהליך ההחלמה כשלב האחרון של התבגרותי הכה מאוחרת. אני פיטר פן חולה בתהליך גמילה.
מאותו היום שהתקבלה ההחלטה הפסקתי להקיא, עובדת קשה מאד על שינוי דפוסי התנהגות וחשיבה. עד כה, קל יותר להשתלט על ההיבט ההתנהגותי, מחשבות טורדניות על אוכל כמעט ולא תוקפות אותי, אך כמובן שקשה הרבה יותר להכחיד את דפוסי החשיבה האנורקטים/בולימיים. (את יודעת, רזה זה יפה, רזה מאד זה עוד יותר יפה, קצת שומן זה אסון וכו').
אז כרגע הגוף, הנפש והמוח באי סדר מוחלט, אך אני מאמינה שיהיה בסדר מתישהו.
חוץ מזה, חיה עם בן זוג, בעיקר לומדת וגם עובדת, ומצטרפת בגאווה לקואליצית הברונטיות!
לילה טוב לך, מקווה שנפגש בקרוב!

הו-הווו , מה אגיד לך - כולנו היינו צעירות וטיפשות, או יותר נכון - צעירות ואומללות, כי איבדנו קצת את עצמנו ולא ידענו איך להתמודד. זה עצוב שקשיי החיים גורמים בסופו של דבר להרס הגוף, אבל כנראה שככה זה במחלה הזו. ואת קיבלת על עצמך החלטה אמיצה מאד וכמובן נכונה מאד, ואני רוצה לשלוח לך המון המון המון חיזוקים! מי יתן ובשערי השלושים את תפתחי עשור חדש, בריא ונקי בחייך.

כפי שכבר אמרתי, הדרך היא קשה ומייסרת. היא גם מאד טריקית, כלומר - מגיעה תקופה שאת חושבת שהנה, את בסדר, ואז, מבלי שתדעי מאיפה זה בא לך - בום!!! ואז את שונאת את עצמך ומתייאשת, אבל זאת הטעות, כי אסור להתייאש! צריך לדעת ולקבל את זה שיהיו נפילות, אבל עם הזמן התדירות שלהן תפחת והמצב יהיה מאוזן יותר ויותר.הכל תלוי בתרגול, תרגול ועוד תרגול. צריך לצפות מצבים מפילים מראש, ולתכנן דרכי פעולה נגדם. זה לא קל, אבל זאת הדרך היחידה. אין דרך אחרת.

לילה טוב ושיהיה לך שבוע נפלא, ברונטית שלי!

כרונית.

כיף להתעורר למקום תומך ומבין...
כן, אני יודעת שצפויות נפילות וקשיים בלתי צפויים, אני כבר לא תמימה כמו בעבר, אבל נחושה להתגבר עליהם.
אבל איך מתכוננים? אני חושבת על החגים המתקרבים, ונסיעה לחו"ל שאני באמת מצפה לה, אך מוצפת בחרדות. אני הרי רגילה להתמודד עם הלחצים הכרוכים בתקופה הזו ואם שינויים בהרגלי האכילה בדרך אחת ויחידה, ומקווה שאעבור את התקופה הזו בשלום.
אני כל הזמן על המשמר, וזה מעייף. מאד.
את נשמעת חזקה ומאד מודעת, אני בטוחה שאת בדרך חד סטרית להחלמה מלאה, בגוף ובנפש.
האם גם את מתחום הרפואה באופן כלשהו? נראה שיש לך ידע רב...
טוב, מנסה להתארגן לשבוע אופטימי ופרודוקטיבי יותר,
יום נפלא!

את צודקת. זה באמת מעייף מאד. מעייף מאד וגם מתיש. א-ב-ל -

עדיף להיות מותשים מסיבות של שמירה על עצמך ומרצון להיות בריאה (שאפשר לקרוא לזה תשישות חיובית) מאשר מלהיות מותשים מיום צום/בולמוס/בולמוס והקאה/מהתבוססות בחולי דביק, הלא כן?

איך עושים את זה?? אין לי תשובת קסמים. כנראה שנצטרך להמשיך להתאמץ ולנסות. אני תמיד חושבת כמה צעדים קדימה ומנסה לרקום תרחישים אפשריים במוחי הקודח. לדוגמה - אם מחר מצפה לי ארוחת חג (כפי שהזכרת) - אני אנסה להגיע אליה מוכנה עם שק של הבטחות לא לעשות שטויות. אני אנסה להגיע מוכנה להתקפה של מחשבות רעות שיגיעו, מן הסתם, לאחריה. ואז ברגע שאני צופה את זה מראש - אני מגיעה חזקה יותר ומפלס החרדה יורד. לא תמיד זה מצליח, אבל זו דרך התמודדות לא רעה.

תודה על מחמאותייך, יקירתי. אינני מחזיקה מעצמי בנאדם חזק במיוחד, למרות שאחרי כל מה שעברתי... ו-כן, כרונית היא אני, לפחות עכשיו, וכזו אשאר לפחות בינתיים.

:) לא, אינני רופאה, אבל כן, יש לי הרבה מאד ידע שמקורו בנסיון אישי, בסקרנות טבעית ובלימודים גבוהים של תחומים קרובים.

שיהיה לך לילה טוב ושקט!

כרונית.

קודם כל ברכות להצטרפותך לפורום.אני חושבת שראיתי אז את ההודעה שלך בפורום מקביל כשכתבת לקרן עמית נכון??
בפורום נמצאות בנות בשלבים שונים של החלמה,אני יודעת עד כמה בוודאי קשה לך.אשמח אם תוכלי לספר יותר על עצמך.כמה זמן את חולה??האם קיבלת איזשהו טיפול??
אני מתרשמת שאת צריכה טיפול,אני מבינה את החששות שלך כי את הרי בצבא ואת חייבת להיות מטופלת על עצמו,וזה אומר חשיפה שלא נוח לך איתה כרגע.אבל ליאל יקרה-נוח לך להיות במצב הזה??כולנו הרי חיינו בשקרים,ואחת הדרכים בדרך להחלמה היא וידוי .כמה זמן נשאר לך עד השחרור??.את נצבצ בפני דילמה לא קלה,אבל מה שצריך להנחות אותך הוא הדאגב לעצמך,זה מה שצריך לעמוד לנגד עינייך.הקאות בתדירות כ"כ גבוה אני לא צריכה לספר לך כמה הם הרסניות,אין דרך קצרה.כמובן שאנחנו בפורום נתמוך בך לכל אורך הדרך,אבל נראה שאת צריכה במקביל משהו מקצועי יותר מזה,כדי להפסיק את המעגל שבו את נמצאת.
אשמח אם תשתפי אותי יותר בתחושות,ובמה שעובר עלייך ביום יום.
מקווה שהיום יהיה לך יום טוב יותר.
באהבה קרן אור

כתבתי לך תגובה אך היא משום מה קפצה למקום אחר...

שבוע חדש התחיל ואנחנו מתקרבים בצעדי ענק לסוף הקיץ!!! מצד אחד זה נפלא ונהדר כי מתקרבים לאוקטובר (יומולדת 20 ונסיעה לחו"ל בתכנון:)) מצד שני זה מחריד כי מתקרבים גם לפסיכו'...

עקב ההספק המדהים שלי במהלך הסופש קצת נחתי היום קצת טלויזיה, ספר (באנגלית-כמובן) ואפילו עשיתי סיבוב בקניון .
היה יום נחמד מאוד אבל בגלל שלא הייתי כל כך עסוקה שוב התחילו לצוץ להן כל המחשבות הלא טובות .. בחודש האחרון החזקתי מעמד די טוב, אפילו בשבועיים שהייתי לגמרי לבד והיום שוב התחלתי לחשוב, ושוב התחיל לנקר בי הפחד מלהשמין , ואז כמובן צצות המחשבות של "להקדים תרופה למכה" ולנצל את השבוע שנשאר עד שההורים חוזרים כדי להוריד קצת עודפים.. ומחר אני ממילא לא בבית כל היום אלא בקורס אז אני יכולה פשוט לצאת מהבית בלי אוכל וזהו...
בגלל זה גם לא נכנסתי לכאן כל היום למרות שהיה לי זמן לשם שינוי...
אני מפחדת לחזור חודש אחורה, אבל מפחדת גם ממה שיהיה אם אני אמשיך "לאכול הרבה" כמו היום. בכלל הגעתי למסקנה שאני לגמרי מדחיקה את זה שיש לי בעיה, למרות שכבר ממש אמרתי לאמא לפני הטיסה, ולמרות החברות שמנדנדות שאני אפנה לטיפול, ולמרות שחברה שלי נחרדה אתמול כשהיא ראתה אותי בבגד ים ... יש משהו בי שרוצה לחזור לזה, אפילו אם זה מזיק , ואפילו אם זה עושה בעיות עם החזור ...
אולי אני פשוט מחכה שמשהו יקרה, משהו יתפוצץ , כדי שאני או אמא סוף סוף נעשה משהו בנוגע לכל החרא בחיים שלי (ויש עוד חוץ מכל ענייני האוכל...)
זהו הוצאתי הכל... אני בטוחה שאתן יכולות להבין לפחות חלק
ובנימה אופטימית זו-
לילה טוב והמשך שבוע נעים לכולן!

שלום יקירה.
אני כותבת לך מהמיטה עם הלפ-טופ. שוב יש לי חום ...
קודם כל איזו התרגשות לקראת הנסיעה המתוכננת לך לחו"ל. אני מאוד שמחה בשבילך. לאיזה יעד את מתכננת להגיע???
אני מכירה את הימים שבהם פתאום עוצרים הכל וחושבים למה בעצם צריך להיות בריאים? למה לא להמשיך בהרגלים הרעים וההרסניים? הם הרי ממלאים לנו כל כך הרבה זמן ולא משאירים מקום לתהיות. פשוט עושים וזהו.
והיום הייתי בתחילתו של בולמוס ואחרי שני ביסים סגרתי את הסירים ויצאתי מיד מהמטבח. לשבת בגינה עם הספר באוויר הצח ולחשוב על כל הדברים בבהירות.
אני מבינה אותך לגמרי. אבל את תמיד צריכה לחשוב מה הדברים הטובים שיש לך בחיים ולהיאחז בהם. לא לתת להכל ליפול שוב...
יקירה, עושה הרושם שאת משוועת לקבל טיפול. אולי את באמת מחכה שמשהו קיצנוי יקרה כדי "להצדיק" את הצורך שלך בטיפול? יכול להיות שאת לא מעיזה לקום ולבקש?
אני מאוד ממליצה לך להתחיל טיפול, לפחות פסיכולוגי, כדי לא להיות לבד עם זה. כי את אומרת שיש לך הרבה נושאים לטפל בהם בחיים, וזה מאוד קשה לחיות כך. את חייבת מישהו שינווט אותך בדרך בטוחה.
ולדעתי גם כדאי לך להיוועץ בדיאטנית. רק כדי שזו תוכיח לך שאת לא "אוכלת הרבה מידי" אלא ממש כפי שצריך. כי הפרופורציות שלנו הולכות קצת לאיבוד.
אני מבינה שהחברות כבר רואות שישנה בעיה מסוימת לפי מה שאת מתארת.
כאשר אמרת לאימך, לפני שהיא טסה, איך היא הגיבה? איך היא קיבלה זאת?
אל תתפתי לרעוב ולצום. זה רק יכניס אותך חזרה פנימה למקום הרע.
יקירה, חשבי ברצינות על פנייה לטיפול, כדי לעשות קצת סדר בבלאגן...
ויאללה סיימי כבר עם הפסיכו הזה שלך!!! מספיק. ויאללה יומולדת ולחו"ל. את מזל מאזניים????
בכל מקרה טליוש. אני מקווה שיהיה לך יום טוב מחר ולא תעשי שטויות. ודווקא בגלל שאת מרגישה שקשה, כן תבואי לפורום ותדברי איתנו. ואולי נוכל לעזור לך בזמן אמת.
לילה טוב ושקט.
נשיקות.
בלונדי.

מה שלומכן?
ההודעות קופצות משום מה, קדימה ואחורה, קשה לי לעקוב...
בלונדי - איך את מרגישה? החום יורד? רוצה משלוח מהיר של פתיבר? רק תגידי ונארגן לך משהו!
craving זה דבר כה מוזר, את אף פעם לא יכולה לדעת מתי הוא יתעורר, למה ולמה. בכל אופן, תאור הפתיבר שלך הזכיר לי ארוחות בוקר בטיולי הצופים מילדותי הרחוקה (פתיבר ושוקולד השחר!), כך שהתעוררו להם זכרונות מתוקים לשם שינוי!
מקווה שאת מתנהגת יפה, נשארת במיטה עטופה בשמיכה ושותה תה. חם לי רק מלכתוב זאת...
קרן אור - נשמע שעבר עלייך יום מעייף, ובכל זאת הספקת לכתוב כאן לכולן. את מלאכית אמיתית!
רורי - מתכוננת לפגישות מחר? המון בהצלחה, תהיי חזקה ותני להם לעזור לך. אני יודעת כמה זה קשה, לחשוף הכל בפני זרים ולבקש עזרה. מעריצה את החלטתך לגשת לטיפול מקיף. מקווה שבקרוב גם אני אמצא את הכוח להתחיל מחדש את יחסי עם אנשי המקצוע.
כרונית - מעניין שבחרת בכינוי הזה, נראה שאת בדרך החוצה... מקווה שעבר עלייך יום נעים ושתשני קצת בלילה, לשם שינוי...
ואני - אני עייפה מעצמי כרגע והולכת לשקוע באיזה ספר טוב.
לילה טוב לכולן, נפגש מחר!

תודה...:)אני אכן מתכוננת----עושה ככל יכולתי לא לחשוב על זה כי אחרת כשאצטרך לקום מחר מוקדם בבוקר ולהזיז את עצמי בזריזות(שו משימה קשה בימים אלו...)הבטן תבגוד בי ותעשה לי את המוות....:)
אלו ההכנות שלי...מציעה לך שכאשר תצליחי להזיז את עצמך בכיוון(קשה אבל כ"כ כ"כ משחרר.....ההרגשה של אחרי הבכי העמוק.....מושלם...:))
תעשי אותו דבר ולא תחשבי לפני כל טיפול מה ואיך להגיד ופשוט לזרום.......:)עד כמה שזה נשמע דבילי-זה עובד...:)
מקווה שאת לא סובלת מידי ......:)
שיהיה ערב נפלא...!
נשיקות!

אל תהיי מוטרדת כל כך, תראי קצת טלוויזיה, או תקראי משהו ולכי לישון מוקדם. משהו שינקה לך קצת את הראש...
ברור שהלחץ מגביר את הכאב, לנפש השפעה עצומה על התחושות הפיזיות שלנו. קל לומר זאת אך קשה לעשות - אני לא ממש מצליחה להרגיע את עצמי...
מהבחינה הפיזית אני לא סובלת בימים אלו, הגוף קצת חלש ומחפש איזון אך אין כאבים. המוח שלי שלא מפסיק לחשוב, לפחד ולכעוס הוא מה שמטריד אותי כרגע.
בקרוב אפגש עם פסיכולוגית שטפלה בי זמן רב, ואני חייבת לומר שללא הצלחה מרובה, ומנסה למצוא לי טיפול אחר, מתאים יותר.
מקווה שיהיה לך לילה רגוע ללא כאבים, בגוף ובנפש, והמון בהצלחה מחר!

הפסיכולוגית שלך היא מתמחה בהפרעות אכילה?
אם לא אז בהחלט כדאי לך למצוא מטפל שמתמחה...הפסיכולוגית שלי עם כל הרצון הטוב לעזור רק החריפה את מצבי כי התיסכול שלי היה כ"כ גדול והיא לא ידעה בדיוק איך להתמודד ומה להגיד ואני הרגשתי שאני צונחת לי צניחה חופשית ללא מצנח או רשת הגנה...;)סתם...זה נשמע דבילי אבל באמת היא רק גרמה לי לשקוע יותר-ואני אומרת את זה למרות שדי נקשרתי אליה-אבל היא לא הדבר הנכון עבורי.
צריך שהמטפל יבין את התיסבוכות המיוחדות שקשורות לבעיה וידע מה לא להגיד-ולא רק מה כן להגיד....:)
מקווה שאת גם מיישמת את העצות הנפלאות שלך ואכן הולכת לך לנוח עם ספר טוב...:)אם יש לך מלצות אשמח...משעמם לי נורא...:)
לילה נפלא!

הי יקירה.
חיכיתי כל היום לשמוע ממך.
אכן CRAVING מטורף. רציתי לכתוב את המילה והנה את בעצמך ביטאת אותה.
מה שלום הגוף שלך? והיציאות? אני מבינה שקצת יותר טוב. והראש לא נותן מנוחה...
אבל יקירה, המשיכי להלחם ולחשוב בהגיון.
ואני באמת מקווה שתמצאי לך טיפול הולם יעזור לך... זה טוב וכדאי.
החום קצת ירד אבל כעת אני מפחדת שהוא שוב מתחיל לעלות.
רוב היום הייתי במיטה ורק קמתי לבשל מרק ירקות. כי פה הרי קר..אז זה כייף.
זהו. הראש מאיים להתפוצץ והערב כבר הייתי בתוך המטבח בהתחלה של בולמוס, ברגע של מחשבות רעות. ומייד עצרתי את עצמי ויצאתי לגינה עם הספר שלי. להרגע באוויר הצח והקריר.... זה היה כל כך קרוב.......
טוב יקירה.
מקווה שאת נהנית לך עם הספר. אני קוראת עכשיו ספר מדהיםםםם!!! הלוואי ויכולתי להמליץ אבל אני לא יודעת איך הוא נקרא בעברית.
טוב יקירה. לילה טוב וחלומות פז.
בלונדי מארץ הבלונדים.

אני כל כך שמחה שנפתח פורום כזה מקום בו אפשר לפרוק את כל התסכול מהפרעות האכילה ,סוף שבוע הזה הייתי אצל סבתא שלי עם משפחתי והקאתי 4 פעמים ביומיים שזה המוווון בשבילי לכן כרגע אני ממש עצובה אני לא יודעת איך לאכול את זה ,אני כל כך כועסת על עצמי כי כבר הייתי בכל הבוץ הזה ויצאתי מזה יפה אז מה קרה אני לא מסוגלת לקבל את זה שזה קרה לי עצוב לי מאוד כרגע לא חבל על הזמן האוכל הבריאות שנהרסו ברגע ,כמה אני מרחמת על עצמי שזהו מר גורלי ,כרגע אני חיילת ולעולם אני לא רואה את עצמי משתפת משהו מהצבא לעולם יש לי תפקיד מאוד חשוב ועל מי אני יכולה לפול עכשיו יש לי כל כך הרבה דברים על הראש ,אמרתי לעצמי שאני חייבת טיפול מהיסוד אך כל פעם מחדש נדמה לי שהנה אני מצליחה לצאתי מזה לבד אני במין אופוריה כזאת שוואי זהו אני כבר לא בולימית אבל זה מתפוצץ לי בפנים ושוב אני מוצאת את עצמי מעל האסלה

ברוכה הבאה לפורום שלנו.
אני מבינה שקשה לך מאוד ואת במצב לא טוב.
אני גם מבינה שאת חיילת...
האם את בבסיס פתוח או סגור?
בבקשה, כמו שקרן אור כבר אמרה, ספרי על עצמך קצת יותר, ונוכל להכיר אותך, וככה גם לדעת איפה הדברים עומדים...
מקווה לפגוש אותך בהמשך היום פה.
והיום יום ראשון- שביזות יום א' בצבא....מקווה שאת לא מבואסת יותר מידי.
שיהיה לך יום קל ושיעבור מהר ובבטחה.
בלונדי.

בבסיס פתוח למזלי והיום הייתי בחופש והלכתי עם אחותי לחוף הים והיה ממש כיף זה החזיר לי את המצב רוח תודה רבה שאת ככה מציעה עזרה זה ממש מחמם את הלב את לא יודעת כמה אני צריכה את זה אין אף אחד שיודע על הבעיה שלי מלבד אחותי התאומה לכן אתה הכי כיף לי להיות כי היא מכירה אותי ולידה אני לא עודה הצגות באוכל ,אפשר קצת לדעת עליך בת קמה את מה את עושה ומאיפה הרצון הזה לעזור ,תדעי שאני בראש השנה אהיה 3 שנים בבוץ הזה השנה ה-1 היתה קשה מנשוא הקאות כל יום וכמה פעמים ביום הייתי גונבת עושה לעצמי בושות ופדיחות לא הייתי מפסיקה לאכול ולהקיא כל היום היה הולך לי על זה לא הייתי יכולה לראות משהו טעים מבלי לאכול אותו כל המשפחה שלי היתה אומללה ממני ולבד א עשיתי לי דרך ריפוי החלטתי תחילה להקיא פעמיים ביום ואז פעם אחת עד שהגעתי לפעם בשבוע אני כותבת ביומן מתי שאני נופלת ומה גרם לי להגיע לכך, בגדול זה נובע ממצבי לחץ פרפקציוניזם ומחשבה תמידית על אוכל ,אני רוצה להמשיך לספר לך עוד דברים וזה יבוא בהמשך

שלום ילדה.
אני שמחה שחזרת אלינו לפה ולא נטשת.
נשמע שמצבך לא מזהיר. וכבר 3 שנים שזה ככה...
אני חברה במשפחת הפורום ופה כולן חברות תומכות, וכולן רוצות לעזור ולשמוע ולהיות פה לקבל תמיכה.
אני אוטוטו בת 26. חולה במגוון הפרעות האכילה השונות כבר 20 שנה. מתמודדת כעת עם הגמילה מהבולימיה. מנסה בכל הכוח וכרגע (טפו טפו טפו) מחזיקה מעמד די יפה.
יקירה. נראה שהחיים שלך בסיבוך כרגע.
את חייבת לפנות לעזרה כי כל יום שעובר מוריד אותך יותר לתחתית.
יש המון דרכים לקבל טיפול. ואני יודעת שאת מפחדת שהעניין ייצא לאור.
אבל את חייבת להבין שבלי טיפול, סביר להניח שכלום לא ייפסק כי לבד מאוד קשה להחלים מבולימיה. תאמיני לי, הייתי שם, ניסיתי לבד. ולא יכולתי להפסיק את מעגל הבולמוסים וההקאות. וכמות המשלשלים המטורפת שהכנסתי לעצמי.
יקירה. ספרי על עצמך עוד קצת. האם המשפחה מודעת לבעיה? האם חושדים? או שלגמרי הכל באפילה? האם בבסיס חושדים בך?
אני מחכה לשמוע ממך ואני בטוחה שכולן כאן ירצו לשמוע ולעזור בכל מה שאפשר. כולנו שם או היינו שם. ויכולות לתרום ממיטב הניסיון והתמיכה שלנו. ופה הכל מותר. וכולן מבינות אחת את השניה. פה לא מבקרים אותך רק רוצים לעזור. ואת לא צריכה להתבייש. את צריכה להוציא הכל ולעמוד מול האמת. הגיע הזמן, אחרי שנים של סבל.... ועוד לבד בסיפור הזה.
אז יקירה. ספרי על עצמך עוד קצת. ונמשיך לדבר.
מאחלת לך לילה טוב וקל.
חיבוקים חמים.
בלונדי.

שוב המדחום מראה על עלייה....אוף!!!
מה זה צריך להיות?
ביזיון!!
שערורייה!!
שוד ושבר!!
אני מרגישה כמו כרית שהוציאו ממנה את האוויר.
ומייד הולכת ליטול דקסמול ולקוות שהיום ייטיב להשתפר....
טוב יקירותיי, שאלו יהיו הצרות שלנו בחיים, אה?!
יאללה אינשאללה שיירד כבר החום!!!!
יום נפלא ובריא לכולנו.
נשיקות כלב,
בלונדי.

שמתם לב איזה מכורה נהייתי,אני פותחת אתהבוקר איתכן,ואת הצהריים וכנראה גם את הערב.ואני עושה את זה בכיף!!!
חזרתי עכשיו מבילוי עם הילדים,האמת התעייפתי יותר מהם..הם עכשיו חורפים בשינת הצהריים,ואמרתי לעצמי שלפני המטלות שיש לי לעשות עכשיו אני אכנס לראות מה שלומכן.
בלונדי יקירתי,משהו כואב לך???(אני שואפת לאבחון און לין,מן הרגל שכזה..) ובאמת איך הולכת שם הרפואה אם את צריכה רופאים??(ושלא תצטרכי!!)
טוב יקירתי תשני לך קצת כנראה שהגוף מוטש מלילות ללא שינה,חבל שאת לא כאן הייתי באה לשעשע אותך...אבל בנתיים(בנתיים כי אח"כ את חייבת לי ביקור כמו שסיכמנו...) תקראי לך ספרים ותתחזקי ואני מקווה שעד הערב תרגישי יותר טוב.
כרונית יקרה-כתבתי לך הודעה למטה.מקווה שאצלך הכל בסדר.
שלי וטלי מקווה שאתן לא עמוסות היום ושהצלחתן להנות קצת בסוף השבוע.
ורורי יקרה אל תעיזי להפסיק לכתוב!(אם כן אני ארדוף אותך במייל..יש לי אותו,אז לא כדאי..סתם..חחח..)
אוהבת את כולכן,את כל המשפחה שהפכנו להיות אחת לשניה.

גם אצלי זה כך...
טוב, זו התמכרות טובה, שלא כמו כאלו שידענו בעבר...
אז אני מאוד שמחה שנהנית לך עם הילדודס. וכעת כשהם נחים אולי תפרשי ולכי גם את לנום קצת??
אני מקווה שלא אצטרך רופא...כי זה הליך בירוקרטי די מסובך פה...
שנהיה בריאות וחזקות ללא חום!!!
חוזרת שוב למיטה עם הספר שלי והמחשבות על הפתי-בר.
חלומות פז לכולנו.
בלונדי.

כתבתי לך מייל..\
ישבתי עכשיו על המחשב(עבודה..) והחזרתי איזה 10 שיחות שלא נענו דחופות ,ועד שעשיתי זאת הבן שלי התעורר אז המנוחה שלי אבודה אבל לא נורא הספקתי לעשות קצת דברים בשקט שזה חשוב..
תרגישי טוב יקירתי אוהבת קרן אור

כן....אמנם התחלתי טיפול אבל לא ממש-הייתי רק פעם אחת ועדיין לא הצלחתי לקחת את עצמי בידיים......זה לא היה מספיק לזה....אולי מחר....:)
חוצמזה,ממש אין לי חשק או כח למחר....חבר שלי בסוף לא בא איתי...לא נעים לי כ"כ שהוא יהיה כ"כ בתוך העניין וחוצמזה.....הוא עסוק ,אז זה ירד מהפרק....היום בילינו תאכל היום יחד...לא עשינו שום דבר מיוחד....סתם דיברנו,שמענו שירים.......היה ממש כיף ואפילו אכלתי איתו צהריים....(ואו.:))זו היתה הפעם הראשונה שהוא ראה אותי אוכלת (שזה מרגיש מפגר אפילו לכתוב את זה.....:))וממש שמחתי שהוא לא עשה מזה סיפור גדול...היה לי יותר קל לאכול כי לקחתי היום כדורים.....שזה די דפוק מצידי.....אבל אולי יום יבוא ואוכל לאכול צהריים עם אנשים ולא להרגיש בהמה......:)
בלונדי-
שחף זה בת"א ...אחרי קניון רמת גן ובערך בסביבות של הדר יוסף...(אם זה אומר משהו........:))
יש לי שם טיפול בדרמה(לא ברור למה-אני שונאת את הדברים האלו.....גורם לי להרגיש מפגרת ושאני עושה מעצמי צחוק אבל המטפל ממש מקסים.....היה לי כיף בפעם הקודמת וזה עוד אחרי שבאתי סקפטית כי בשיחה עם המנהלת של המקום היה נורא וממש רציתי לברוח משם...)
מחר יש לי גם דיאטנית.....נראה מה יהיה...
קרן אור-תודה.
אין לי כ"כ מה להוסיף מעבר למה שאני תמיד אומרת לך-את מדהימה ו.....כיף לי, וכיף שאת מבינה אותי כ"כ....גם אני שמחה שכתבתי את הדברים וששוב יש לי את המקום הזה ובלב שלם....(למרות שכמו כל מיני דברים אולי עוד יעלו תהיות...:)מה לעשות..אני כבר לא טוענת לשפיות...:))יאללה יקרות.אני חוזרת לקרוא עוד קצת שירשורים ואולי אזכר בעוד משהו שרציתי לכתוב...
אוהבת אתכן המון...
בינתיים-לילה טוב...!!!!

שמחה לשמוע שאת מתמידה והולכת לטיפול.
בהתחלה מרגישים לא בנוח, אבל עם הזמן תמצאי את מקומך שם, אני בטוחה.
חבל שחברך לא יוכל להצטרף אליך אבל לפחות ביליתם היום יום נחמד וגם ארוחה משותפת. כל הכבוד.
אני שמחה לשמוע שאת ממשיכה את התהליך שהתחלת, ולמרות שקשה, את לא מוותרת וממשיכה לצעוד. כל הכבוד יקירה.
ולא סיפרת על שחף כל כך. האם זה טיפול אישי או קבוצתי?
ואגב המיקום לא אומר לי כלום, חחח.
אבל אני שמחה שאת ממשיכה ולא מתייאשת.
כל הכבוד.
שיהיה לך לילה טוב ונעים בלי שטויות וכאבים.
נשיקות
בלונדי.

שלום יקירות.
עברו כבר שעתיים מאז נטלתי דקסמול ונמנמתי לאחר קריאת ספר.
באתי לראות מה חדש פה...
ולהודיע לכן שאני מאוד משתוקקת לכרסם פתי-בר!!!! יבש!!!! דלוח!!!! כמו בימים הטובים....
עדיין יש חום, ואנימרגישה כמו סמרטוט, אך משום מה משתוקקת לפתי-בר, כבר כמה ימים... פסיכית, לא?
נמאס לי להיות חולה..... כל כך רציתי לעשות היום טיול באוויר הפתוח, בגשם.... עם מטרייה כמובן.
אבל נו מילא. הכל יעבור, נכון?
אני מבינה שרובכן עסוקות...כי אתן לא פה.
אז יופי. ואני אמשיך לדמיין את עצמי מכרסמת את הפתי-בר הנכסף שלי...ואת המחנק בגרון שבא עימו....
והכל יהיה טוב.
יאללה מתוקות, היו שלום ונשתמע.
בלונדי.

טוב נו אני מסכימה,תני לי כתובת ואני משגרת אלייך מארז משפחתי של פתי בר,שיהיה לכל מקרה.(אגב,חום או רגיל??).אתמול שלי הפכו לכדורי שוקולד,גרסה קצת יותר טעימה שלהם...
סתם..

כרגיל אין כמוך. כן נהייתי פסיכית מהחשק המוזר הזה...
תודה מותק שלי.

תודה.....הייתי צריכה את זה כנראה...אני ממש מרגישה חסרת ביטחון בכל התחומים והנה הראיה לעניין.....יש לי המון מחשבות כאלו ש--למה זאת מדברת איתי ולמה הוא איתי וכל הזמן צורך ורצון להוכיח את עצמי...מקווה שזה ידעך עם הטיפול בבעיות שעל סדר היום...:)
בכל אופן אני די קצרת רוח...נמאס לי כבר לחכות לטיפול כל הזמן אבל,אין מה לעשות התור לדיאטנית הוא רק מחר.....ואח"כ היא לא בארץ שבוע אז זה גם לא יהיה רצוף וזה די מתסכל...לא נורא...קשה לי לקלוט שזה תהליך ושזה לא יעלם ביום אחד.לא ממש בא לי להשלים עם זה.....
בכל מקרה אני מרגישה לא רע...יש כאבי בטן ואני ממש מרגישה את השפעות הכדורים -בהתקפי הכאב אני ממש נוטפת זיעה ורועדת מקור וחום ביחד והדופק עולה ו....אבל הם בתדירות יותר נמוכה עכשיו(הכאבים) ובאופן כללי אני קצת פחות שקועה במרה שחורה.....שזה משמח...:)
ו....זהו..אין ממש חדש חוצמזה.....מחר אני כל הבוקר בשחף...טיפול ב10 ודיאטנית ב1...מה שאומר שאבלה שם המון שעות בחוסר מעש....
והנה משהו נחמד לסיום-למרות אימי המכשושה יש לי מזל גדול עם חבר שלי-הוא ממש ממש תומך בי וכששמע על הלו"ז של מחר הציע שיבוא להנעים את זמני כשאני מחכה לתור.......אז אכן יש קרני אור.....:)
כמו כולכן פה...ושוב--- תודה מתוקות...:)

הי יקירה. טוב לשמוע ממך.
חבל לי שאת עדיין משתמשת בכדורים הרעים. והרי כבר התחלת טיפול...לא היית רוצה להפסיק זאת? כי עד שנלחמת בהכל והתחלת טיפול, את "שמה לעצמך ברז" עם המשלשלים.
ולא מפחיד אותך יום אחד פשוט לא לקום בבוקר? זה הרי מסכן את חייך...
בבקשה חשבי על העניין הזה. חשבי על כך שעשית כבר כברת דרך רצינית להתחיל טיפול, והכדורים רק לוקחים אותך אחורה.
אני שמחה לשמוע שיש לך קרני אור נוספות בחייך, למרות המכשפה האם.
ביקשתי ממך לספר קצת על שחף ועל דרך הטיפול שם. ואיפה זה בכלל...
אם את מוכנה, אשמח לשמוע ממך על כך כי אין לי שמץ של מושג מה זה כולל.
יקירה. מקווה שהכאבים ודפיקות הלב קצת יירגעו, אך קשה לי להמאין כל עוד נמשך השימוש במשלשלים. את חייבת להגיע להבנה על מידת הנזק שאת גורמת לעצמך. זה לא מוריד במשקל!!!! את רק מאבדת נוזלים ומלחים!!!! התרחקי מזה כבר והצילי את גופך.
טוב שיהיה לך המשך יום נעים ותקין.
להת'
בלונדי.

מכירה את התחושה שאת חושבת ובודקת כל אחד מה המניעים שלו,זה באמת נובע מחוסר בטחון,אבל אני מאמינה שלאט לאט את תלמדי לקבל ולאהוב את הידיים שמושטות לעברך ללא מניע..
זה בסדר,ואני שמחה שחלקת את ההרגשה הזאת איתנו כיוון שכך לא הסקת מסקנות והבנת שמה שחשבת לא היה מדויק.אני יותר משמחה שלא הסתובבת עם זה בבטן,זה אומר שאת מרגישה כאן מספיק חופשי להעלות את מה שמציק לך..
אני דווקא חושבת שטוב שתהיי רוב היום מחר בשחף,זה יחבר אותך למסגרת טיפולית,ותרגישי שסביב עוטפים אותך אנשים שרוצים לעשות הכל כדי שתבריאי.וגם שאפו לחבר שלך,איך אני שמחה בשבילך,ואני מקווה שתיתני לו ללוות אותך מחר,ובאמת להיות חלק מחייך וחלק מתהליך חשוב שאת עומדת לעבור..
מקווה שבזמן שאני כותבת את השורות הללו את מרגישה כבר יותר טוב והכאבים מתחילים להיעלם..
תעדכני אותי מחר איך היה,למרות שאני מקווה שאשמע ממך עוד היום.
באהבה קרן אור.

יום שבת בערב, אני פותחת את הפורום ומגלה את ההודעה של "אישה". הודעה מכוערת ונבזית. וכעת אני מבינה על מה דיברתם שהפורום יגרר לכיוון לא בריא. כנראה שזה הכיוון.... צר לי מאוד על כך ואני מקווה שלא יהיו לנו יותר הפרעות מסוג זה.
כרונית- ביקשת ממני לספר על עצמי קצת.
ובכן....את חיי התחלתי כאכלנית כפייתית. הגעתי למשקל מאוד מאוד גבוה. בעקבות קשר עם בחור פצחתי בדיאטה שהובילה לאנורקסיה. המחמאות זרמו בקצב והרגשתי על גג העולם. כמובן, כי בתור בחורה שמנה, פתאום החלו לנשור הקילוגרמים... הייתי מאושרת. ממש בהיי. המשכתי לרזות ולרזות. חייתי על תפריט "הרעבה". ממש כך.
לאחר 30 ק"ג שירדתי נעצר המשקל ופסק מלרדת. כמובן. הגוף כבר זיהה שיש משבר. הייתי בלחץ. ממש פחדתי. הייתי אובדת עצות. עד שפתאום נזכרתי שכמה שנים טובות הייתי מקיאה לאחר הארוחות של יום שישי בערב. אז חשבתי, למה לא לנסות זאת עכשיו?! הייתי אוכלת את תפריט הרעב שלי ומקיאה. כל כך שמחתי. הייתי מאושרת כי הנה אני שוב מנצחת את המשקל. משם כבר הגעתי למסקנה כי אם מקיאים, הרי אפשר לאכול הכל. ומשם התפתחה הבולימיה. בולימיה קשה שעימה ירדתי עוד 20 ק"ג בערך. וכאמור מצבי הגופני והנפשי התדרדר....
חזרתי לאנורקסיה לתקופה קצרה, אך הבולימיה משכה אותי אליה חזרה...
היה קשה....
אף אחד לא ידע, אנשים רק חשדו...
הכל היה במסווה של הדיאטה שאני עושה, כי הרי הייתי בחורה שמנה.
יום אחד חברה תפסה אותי באמצע התקף התכווצויות בעקבות המשלשלים. רגליי לא נשאו אותי, ונפלתי על הריצפה אחוזה עוויתות, כל הגוף רעד...ומשם כבר לא היה איך להסתיר זאת יותר.
סיפרתי. היה מאוד קשה. קיבלתי תמיכה מהמשפחה והחברים. אך זה לא עזר. המחלה רק החריפה מיום ליום. מבלי שאף אחד יידע...
בעקבות כך התאשפזתי. היה מאוד קשה. ופעמיים איימתי לברוח.
אך סיימתי את האשפוז, ולמרות כל ה"עצות" וה"טיפים" שהספקתי ללמוד שם בבית החולים, אמרתי לעצמי שאני חייבת להיות חזקה, ולהמשיך בדרך הנכונה תוך שימוש בכלים החיוביים שלמדתי במחלקה.
והנה אני פה היום. בחו"ל. שליחות של בעלי מטעם העבודה.
אני כיום במצב טוב. אין בולמוסים. אין הקאות. וראש מנסה לחשוב "בריא" כמה שהוא יכול. המחשבה כעת היא לטפח את הגוף לקראת הרחבת המשפחה. והרי לא ארצה לגרום לעצמי נזקים כעת ובטח שלא לעובר תמים שצומח ברחם.
אז אני בסדר עכשיו. ואפילו בעודף משקל קצת. מנסה לראות את הדברים בפרופורצייה ולא להתרגש מכך. משתדלת לשמור על תפריט הגיוני ועל פעילות גופנית מידי פעם (אני האמא של הפדלאות!).
זהו.
זה הסיפור שלי מאוד בקצרה.
אני מקווה שלא שכחתי כלום.
תיכף נגמר לי המקום בהודעה.
אז אמשיך למטה....

ובלונדי כתבתי לך הודעה למטה לגביי אישה,היא גם השאירה הודעה כזאת.
כתבתי לה כמה שורות קצרות,אני חשה לא כעס כלפיה כי אם עצב,היא כנראה כבר איבדה אמון בעצמה,כנראה שהיא נפלה למקום שכולנו כאן מתמודדות לא להגיע אליו.זה נובע מפחד וחולשה בלונדי,אני אפילו לא שופטת אותה.אני מרחמת עליה.ועם זאת-אני יודעת שכל מי שנמצאת כאן נמצאת בשלבים השונים של ההחלמה ואני מברכת על התמיכה שאנחנו נותנות כאן בפורום הזה.
שיהיה לך לילה טוב וקסום,אל תתרידי את ראשך בשטות הזאת.
אוהבת,
קרן אור

אכן ראיתי שהיא כתבה גם בפורום של המכשפה..
כן, כנראה אישה מסכנה..
לא חושבת עליה.
תודה לך מתוקה על העידוד שלך.
ראשי מתפוצץ....היה לי חום היום. ואולי שוב יש כבר...
טוב מקווה שיהיה לכולן לילה טוב.
אוהבת.
בלונדי.

ואגב- גם לי חסרים כל הסמיילים!!!

מה שלומך???אני שומעת ממך הרבה בתקופה האחרונה על אפיזודות של חולשה וחום,אולי תלכי להיבדק???
אני מקווה שתרגישי יותר טוב היום,תנוחי לך במיטה ותתפנקי על בעלך..(זה הזמן,וגם בהריון שיבוא...)שולחת לך איחולי החלמה מהירים! כולנו כאן צריכות את האנרגיות שלך!
אוהבת קרן אור

התחלתי לדאוג כבר... מה שלומך עכשיו? חום יש?? מקווה שאת מרגישה יותר טוב וצוברת כוחות. מתוקה, אל תקחי ללב את דבריה של ה"אישה", סליחה - של המכשפה השניה מהפורום ההוא. כנראה מתעופפות שם מכשפות נוספות על המטאטאים שלהן... כנראה זהו "פורום המכשפות"... וברצינות: אין לך מה לקחת ללב את דברי הבלע של המתוסכלת ההיא. כמו קרן אור, גם אני בסך הכל מרחמת עליה, כי אם היא אנורקטית 18 שנה משמע שהיא בסבל איום ונורא ושמצבה די חרבנה, אז אני באמת מרחמת עליה. ובינינו - הרי ברור שהיא תמשיך להיכנס לפה ולקרוא כל מילה, ובייחוד כל מילה שלך, יקירה שלי. בקיצור - עברי הלאה ולא קרה כלום. ואני רק דיברתי על הודעות מיותרות - והנה כבר צצה לה אחת... אז טוב שקרן אור יכולה למחוק את הסרחון הזה, ואנחנו ננקה את הבית שלנו ונותיר אותו מזמין וריחני מתמיד...

ולגבייך יקירתי - תמיד כואב לי לקרוא על סיפורי סבל שכאלה, אבל אני חושבת שמאד משחרר לפתוח את זה, ושזה גם מאד חשוב. עצוב עד כמה הסיפורים שונים ודומים כאחד. אני יודעת שקשה לך ובייחוד כאשר את רחוקה כרגע מכאן (מהארץ), אבל תזכרי שאת לא לבד. הדבר הכי חשוב הוא שההחלטה שלך בריאה ושהקול המנחה והראשי בראשך הוא בריא, ומהפלוסים האלה תצמח תועלת גדולה בעתיד. אין מה לעשות - בחיים האמיתיים אין קיצורי דרך וגם ההחלמה אורכת זמן. היא רצופה בקשיים ונפילות, אבל הכי חשוב זה לקום, לנשוך שפתיים ולהמשיך הלאה. הכי חשוב להזכיר ולשנן לעצמך כל הזמן את המטרות שלך - להיות בריאה ולחיות חיים בריאים ומאושרים.

אני מאחלת לך שתרגישי טוב ושתתאוששי מהר-מהר!

לילה טוב ורגוע!

כרונית.

בוקר טוב זומבי שכמוך.
מה שלומך?
משחתי לראות שסיפרת על עצמך וכעת אני יכולה יותר להבין, כי קודם הכל היה בערפל, לא ידענו כלום עלייך...
תודה על המילים המעודדות לגבי המכשפה מן המערב ב' שפקדה את הפורום. אכן אישה מסכנה ונקווה שלא תהיינה יותר הפרעות מסוג זה. לאחר הקריאה חשבתי עלייך וקיוויתי שלא תעזבי את הפורום רק בשל ההודעה הנבזית. הספקת בכלל לראות את ההודעה המדוברת?
בכל מקרה, שמחה לראות שאת עדיין כאן.
כן סיפרתי על עצמי על קצה המזלג. כמה שאפשר לספר בהודעה...
וכיום כבר הקושי פחת מאוד. כיום טוב לי בחיים. יש לי בעל מדהים שמעולם לא חלמתי שיהיה לי. יש לי אהבה ויש לי תוכניות לעתיד.
עם המשקל עדיין לא קל להתמודד. מה גם שבחו"ל זה קשה כי הכל חדש ורוצים לטעום מהכל (תרתי משמע). אז בלי להרגיש עלינו פה קצת במשקל. אבל כאמור, מנסה לראות את הדברים בפרופורציה ולא להלחץ כמו חיה מורעלת...חחח
קשה לי עם זה שהשמנתי אבל כיום אני מבינה שיש לי דברים אחרים בחיים להתעסק בהם והם יותר משמעותיים. ויש לי משפחה לעתיד לחשוב עליה...
אני שמחה לשמוע את כבר תהליך החלמה. כמובן שאני לא צריכה לספר לך שבכל תהליך יש נפילות. ואל תחשבי שאצלי הכל וורוד. יש ימים קשים ויש ימים טובים. אבל את בדרך הנכונה. וזה באמת מצריך הרבה כוחות ואת צריכה להיות גאה בעצמך שאת כבר במקום הזה.
לגבי הדכאון....אני מבינה כל מילה שלך. המחלה שואבת אותנו עמוק לעמקי הדכאון והאפילה. חשבת על טיפול פסיכיאטרי? אני מתכוונת לתרופות. לי זה מאוד עוזר וממש הרים אותי מהקרשים. אני ממליצה בחום על טיפול תרופתי. וכמובן גם טיפול פסיכולוגי אם את בעניין.
יקירה, שמחה שאת פה איתנו ומקווה שתתחילי לישון בלילות....
טוב דברי איתי בהמשך.
אוהבת
בלונדי.

איך את מרגישה יקירה?
האם מדובר בשפעת מטרידה?
מקווה שלפחות ישנת קצת יותר טוב. תנוחי ותתפנקי היטב, תתכרבלי לך במיטה עם ספרים טובים ותאגרי כוחות. גם אנחנו זקוקות לכוחות שלך...
ואולי הגיע הזמן לאיזה כוס תה? (-:
תרגישי טוב מתוקה, וכתבי לנו!

תודה תודה. את באמת מקסימה.
לא יודעת במה מדובר, אולי שפעת ואולי סתם חום שפוקד אותי פעם בחצי שנה ככה בלי הסבר....
בכל מקרה, אני באמת נחה ואין דבר שאני אוהבת יותר מאשר לקרוא ספרים. אני תולעת ספרים ידועה ונהנית מכל רגע...
אז בימים כתיקונם אני מרבה לקרוא, ובטח שבזמן מחלה, בעת רביצה ממושכת, אני אף קוראת יותר. אח..אין כמו ספר טוב להשביע את רעבוני...
לבטח עוד אשתה היום תה. וזה בכלל מגביר את תחושת המחלה. אבל אין ברירה. דרושה פה הפחתה בכמויות הקפאין....
איך עבר הסופ"ש רווי המשפחתולוגיה?? מקווה שעבר בשלום ללא תקריות מביכות..
פה קר היום... 11 מעלות. ומבטיחים גשם ורעמים...
שיהיה לך יום קריר ונעים.
ומחכה לשמוע ממך.
אוהבת
בלונדי.

בוקר טוב לכולכן שם בארץ הקודש החמה.
מה שלומכן?
קמתי הבוקר, והמדחום טרם מראה על חום, אך ההרגשה לא טובה, וכנראה שיעלה החום בהמשך היום...
אמש, לאחר ארוחת ערב קלה, שוב הראה המדחום על עלייה בטמפרטורות הגוף. לקחתי תרופה ונכנסתי למיטה. עם ספר חדש שקניתי פה.
לא ישנתי כל כך טוב בלילה. וחשבתי לרדת למטה לפתוח את הלפטופ כדי לפגוש פה את כרונית. אך גופי היה חלש מאוד ולא יכולתי לשאת את המחשבה על לעלות בחזרה את המדרגות לכשאסיים, מבלי עזרתו של בעלי...
והנה התחיל לו יום חדש, שבוע חדש....
אני מקווה שכולכן מרגישות טוב. ושמחה שמחקנו את התקרית הלא נעימה שהייתה פה אתמול.
אין לי מילים- אתן פשוט מקסימות, ותודה על העידוד והתמיכה. ממש כמו משפחה המגינה על כל אחת מחברותייה. תודה תודה.

קרן אור- מקווה שאת נהנית לך היום עם הילדים. מגיע לך. תפרקי כל עול!!
שלינקה- כבר מזמן הגיע הזמן לתה, וכבר אתמול שתיתי. תודה על העצה, זה נכון. והתחלתי להפחית בכמויות הקפאין מאחר ונדודי השינה כבר ממש מטרידים. מקווה שהיה לך סופ"ש מוצלח עם כל המשפחתולוגיה.
כרונית- קיוויתי מאוד לפגוש אותך אמש, ואני רואה שאכן היית פה. הברזתי, אבל י שלי תירוץ טוב. הייתי חולה וחלשה במיטה... אז אולי ניפגש הלילה?! שמחה שכתבת על עצמך קצת... תודה.
רורי- תהיי חזקה ושיעבור בשלום היום הזה. ותעדכני... ובלי שטויות אה?!
טליוש- מקווה שאת מוצאת זמן להוציא את הראש קצת מהספרים ומקווה שנהנית בבילוייך בסופ"ש עם החברות.
ליאל- מקווה שתשובי לפקוד את הפורום שלנו ונוכל יחד לעבור איתך הכל.

ולכל הברונטיות- יש לי אמא ברונטית וגם אחת מאחיותיי. אין לי שום דבר נגד הגוון הזה- רק ניסיתי לעשות "אפלייה מתקנת" כדי לשחרר את העולם מהסטיגמה של הבלונד. חחח

יאללה מתוקות, מחכה לפגוש אתכן פה.....
ומקווה שלא יעלה לי החום יותר )-:
ואח, כמה כייף לפתוח אתכן את הבוקר!!!!!!!!!!
אוהבת מאוד
בלונדי.

מאחלת לכולנו שיהיה לנו התחלת שבוע שמחה ושימשית!
אני היום בחופש עם הילדים,כנראה שנלך להשתולל בג'ימבורי ...אכנס בין לבין לראות מה שלום כל אחת מכן.
רורי,לא שמענו ממך כל הסופשבוע,אני מקווה שהכל בסדר,תעדכני בבקשה!

מאחר וסילקו אותי בבושת פנים ובגסות רוח מהפורום הישן שלנו, אינני יכולה לכתוב שם עוד.
אי לכך ובהתאם לזאת, אני מבקשת ממי שכן יכולה וטרם סולקה מכניסה לפורומים- להכנס לפורום הישן שלנו, ולהשאיר את הקישור לפורום הזה, כדי שכל מי שצריך עזרה- יוכל לפנות לפה ולהצטרף למשפחה שלנו.
ושמתי לב שהד"ר הנתעבת החלה לענות ביותר פירוט ופחות לקוניות. אולי עשינו משהו בכך...
בבקשה היכנסו לשם והשאירו קישור.
ובכל פורום פסיכולוגיה או פסיכיאטריה אחר שם שאולי ידבר אל אנשים עם הפרעות אכילה. אם הייתי יכולה- הייתי עושה זאת בעצמי. אך כאמור, נחסמתי לחלוטין. כנראה היוותי ממש איום על הד"ר...חחח מגוחך!!
אני מקווה שיש לכן ערב נעים בחיק המשפחות או החברים, עם אוכל טוב, ושמחה. וכמה הייתי רוצה להתחלף איתכן עכשיו.... געגועים...
טוב יקירות, מקווה עוד להתראות אתכן פה הלילה. ואם לא- אז מחר.
לילה טוב וחיבוקים.
בלונדי.

של הבלונדיניות.בלונדי תיזהרי יש צ'אנס שתתחילי עוד לספר בדיחות??חחח..

בטח כעסת נורא כשקראת את ההודעה שהיתה כאן.ובצדק.אני לא יודעת מי היא ומה היא,אבל מצאתי לנכון למחוק את ההודעה ובכך לגרש אותה מהפורום,כי היא לא ראויה להיות כאן.הבטחתי לכולנו ולעצמי שהפורום יהיה בריא ויעודד להחלמה ותגובה של מישהי מרירה אחרי 18 שנה,אני לא צריכה כאן.אל תתייחסי,כנראה שהיא מרירה כי אינה מצליחה למצוא את הכוחות בתוכה כדי להבריא,לכן היא מוציאה את תסכוליה על מישהי שמצאה את הכוחות בעצמה וקמה ועשתה ותומכת ועוזרת.
בלונדי יקרה כולנו כאן מעריכים אותך ואת הרצון הכנה שלך לעזור.ומזלי שיש לי את יכולת השליטה לנתר את ההודעות ולמחוק כל הודעה שעשויה לפגוע כאן במישהי.
את יודעת שאני אוהבת אותך,אל תתני לאף אחד לשנות את האמת שלך.

כן לא הבנתי למה מגיעה לי הודעה נבזית כזו.
בכל מקרה כנראה זו באמת אישה ממורמרת שמחפשת לעשות רע...
אני שמחה שיש לך אפשרות למחוק פה הודעות ואת יכולה למחוק את ההודעה שכתבתי לה.
זה סתם מכניס אווירה רעה לפורום שלנו וזה ממש לא מה שאנחנו רצינו.
תודה על המילים היפות שכתבת לי. אני מעריכה את זה.
זה באמת לא נעים למצוא כזו הודעה שלילית...
מה בסה"כ רציתי? להשתתף עם חברות לפורום עם ההתמודדות בהפרעות אכילה? אפשר לחשוב שעשיתי פשע?
בכל מקרה היא באמת לא שווה יותר מדי התייחסות.
העיקר שאת יכולה למחוק וזהו.
מה שלומך? איך היה הסופ"ש?
נשיקות
ואהבה גדולה
בלונדי.

אז הנה אני רואה שמחקת את ההודעה של "אישה".
באמת לא נעים להכנס לפורום הנעים שלנו ולגלות שהשאירו לי הודעה נבזית שכזו.
אני מאוד שמחה שיש לך את היכולת למחוק הודעות, וכך אולי נצליח לשמור על צביון נעים וחם, כמו שהיה עד עכשיו, מבלי הודעות שליליות שמעכירות לנו את האווירה.
אני משתדלת לשכוח את דברייה הרעים. היא באמת כנראה חלשה וממורמרת.
את רשאית למחוק גת את ההודעה שרשמתי לה. זה סתם מעכיר את האווירה.
אני מבינה כעת על מה דיברתן, שלא תהיה פה אווירה שלילית....
נקווה שלא תהיינה יותר "הפתעות" מסוג זה.

מה שלומך קרן אור? איך הייתה השבת שלך?

ומה שלום כולכן? איך מרגישות?
אני הרגשתי היום מאוד לא טוב וזו הסיבה שרק עכשיו באתי לפורום.
מקווה לדבר אתכן בהמשך הערב...
אוהבת מאוד
בלונדי.

מה אני ראשונה כאן היום??
כנראה שאין מספיק אנשים מופרעים בעולם שקמים בשבת ב-8 בבוקר כדי ללמוד...
המשך יום נעים לכולן!

לא את לא המופרעת הראשונה שקמה ב-8 בבוקר אני ערה מ-6 בעל כורחי!!פשוט התגובה לכרונית לקחה לי הרבה זמן!
שיהיה לך יום מדהים.אם הייתי לומדת איתך אני מניחה שמאה פעם הייתי חייבת לצאת להפסקת קפה או סיבוב..קוצים בטוסיק..
אז שיהיו לך לימודים מהנים,אוהבת קרן אור

ראשית, כל הכבוד לך על ההשכמה המוקדמת ועל ההשקעה. מאמצייך ישאו פרי, אני בטוחה בכך. הרי את יודעת, "מי שטורח בערב שבת - ..."

שנית, להלן הטיפ שלי: במהלך היום כדאי לשנות את מקום הלימוד. קצת בחדר, קצת בסלון, קצת במטבח... אני יודעת שלי זה קצת עוזר. וכמובן - לדאוג לאכול משהו מזין כדי "להתניע" את המוח.

מאחלת לך התכוננות פורייה!

(חבל שאין כאן סמיילים..).

אני מקווה שאתן מבלות את סוף השבוע בטעינת אנרגיות.(וזאת הסיבה לכך שלא נכנסתן)
נדבר יותר מאוחר פרפרות לילה...(מקנאה!!!)

לקראת הסופש המתקרב לסיומו אני יכולה לאמר שהספקתי המון-
גם יצאתי עם חברות אתמול, גם הספקתי המון בפסיכו' וגם אני נפגשת עם עוד כמה חברות הערב:)

שמחה שהיה לך הספק טוב ושאת מפרגנת לך בילוי עם חברות.תעשי חיים ותכתבי כשיהיה לך זמן.

שבתי הביתה מחלק א' של היום הזה והאמת, אני כבר מותשת. אין לי סבלנות לאחרונה לכל כך הרבה אנשים סביבי, למרות שבמהלך השבוע אני לרוב לבדי בבית...
בכל מקרה, יש לי שעה להתאושש עד האירוע המשפחתי הבא אז באתי לכתוב קצת.
מה שלומכן? קרן אור - האם גם לך מצפה סוף שבוע עמוס? מקווה שתספיקי לנוח קצת, נראה לי שעברו עלייך ימים עמוסים, גם במרוץ לפתיחת פורום חדש עבורנו. מקווה שאת יודעת כמה כולנו (הישנות והחדשות) מודות לך על כך...
בלונדי - סליחה על טעויות האיות... לא מתאים לי. משהו מתבלבל לי שם כנראה באופן קבוע. מאמינה שאצלך סוף השבוע עדין לא התחיל (בטח שבת-ראשון) ומקווה שהכל טוב ורגוע.
מרגישה יותר טוב, למרות שעדיין, האיזון לא מגיע. אין שלשולים, אין כאבים, אך המערכת עובדת מהר מידי. אני אמורה לעלות קצת במשקל לפי מה שאני אוכלת אך אין שום שינוי.
בכל אופן, השבוע אמשיך בהתיעצות כדי לערוך בדיקות דם מפורטות יותר ולפנות לגסטרולוג, כי באמת נראה לי שמשהו לא בסדר. ייתכן וצריך עוד זמן עד שהגוף יתרגל לעכל 3 ארוחות ביום, אבל אני לא מעוניינת להמתין יותר מידי.
מצב הרוח די עלוב, כל מיני דאגות וכעסים צפים להם מעלה ודווקא בין כל האנשים שסביבי מציפה אותי עצבות.
אך גם משהו חיובי - הייתי אתמול בהופעה מדהימה ויצאתי ממנה עם אנרגיות חיוביות וחיוך על הפנים. כשיהיה לי זמן פנוי אשב לי קצת בשקט ואשקע לי קצת במוזיקה.
סוף שבוע נפלא,
אוהבת, שלי.

שמחה שחזרת לכתוב..על איזה אירועים משפחתיים את מדברת(אני תוהה שאת עובדת בקטיירינג???)?
איזון של גוף שעבר כ"כ הרבה זמן התעללות לוקחת זמן,אבל את רואה הגוף מתחיל להשתקם,עובדה שהשילשולים פסקו..אני מאמינה שצריך רק קצת זמן ואת תהיי ממש בסדר.
אוי איך אני מכירה את הקטע הזה שמרוב שעייפים מתבלבלים,חברה שלי עד היום צוחקת עליי שפעם בשיא הלחץ בעבודה התקשרתי ל-144 וכשהקריאו לי את המספר שביקשתי אני ברוב טימטומי אומרת למענה הקולי כן??(מי שקורה את זה,כן אני בלונדינית אין מה לעשותתת..חחח...)
זה רק אומר שאת צריכה לפרגן לעצמך קצת מנוחה יקירתי,עומס הוא לא דבר בריא,ועד כמה וכמה למערכת העיכול.
אני אוהבת את ימי שישי כיוון שאני מפרגנת לעצמי שינת צהריים,אז עכשיו אני אחרי שינה של שעתיים
וזה מילא אותי באנרגיות.
את יודעת עם ילדים אין אף פעם סופשבוע שק,כי הם דורשים את שלהם ותמיד אנחנו יוצאים איתם.מחר כנראה שנלך להצטנן בבריכה..
טוב יקירתי אני הולכת להכין את הבית לקבלת השבת
אוהבת קרן אור

אני המלצרית הגרועה בעולם. נוטה לעופף בעולמות אחרים ובקושי מחזיקה יותר מצלחת אחת... סיימתי את השלב הזה (בכשלון) כבר מזמן...
מדובר בארוחת צהריים עם משפחתי, ארוחת ערב עם משפחתו של בן זוגי, ולסיום איזו מסיבה.
כן כן, ילדים זה מעייף, אך גם שמחה, לא?
ובתקווה שעוד ישוב לו האיזון, אכתוב עוד מחר!

מזדהה איתך בעניין המלצרות,נראה לי שאם אי פעם הייתי כזאת,זאת העבודה הראשונה שהייתי מועפת על טיל..בטח הייתי שופכת את האוכל על הסועדים...
טוב אז היום שלך מלא בדברים חיוביים.מקווה שאת נהנית כרגע מארוחת הערב ומהמסיבה שתבוא אחריי,תחגגי גם בשבילי...
אוהבת קרן אור

הלו קרן אור? אף אחד לא צוחק על בלונדינים, שמעת? לפחות לא בנוכחותי!!!! חחחח
יקירה, את בטח כעת בארוחת ערב של יום שישי הזכורה לנו לטובה בשל מעטעמייה המיוחדים. אני מקווה שנעים לך ואת לא גמורה מעייפות. ואם כן- עוד מעט כבר לילה ותלכי לישון.
אוהבת לנצח!!!
בלונדי ה- ב-ל-ו-נ-ד-י-נ-י-ת!!!!!!!!!!!!!!!

יקירתי לאחר שראית אותי צחקתי רק על עצמי..מן הומור של בלונדיניות..
את יודעת כשהמנהל מעליי מבקש איזה משהו ולא בא לי לעשות אני אומרת לו:תראה אני בלונדינית,יש מגבלות...".
כמובן שאני צחקת על עצמי יקירה,את יוצאת מן הכלל!
אוהבת קרן אור.
ולא אני לא בארוחת שישי,מזמן כבר הפסקתי ללכת להורים בימי שישי,אני מעדיפה לבשל (אני בשלנית טובה דווקא) ולהשאר בפרטיות שלי בסוף השבוע,אחרי שכל השבוע אני מוצפת באנשים...
ישנתי צהריים אז אני לא כ"כ עייפה,לפחות זה...
אוהבת קרן אור

אני כנראה הבלונדה האחרונה עלי אדמות שלא מסכימה לשמוע בדיחות על הגוון הצהבהב...חחח
מה את לא הולכת כבר לארוחות שישי אצל ההורים?
את לא יודעת כמה הייתי רוצה עכשיו להיות עם המשפחה, בארוחה...עם כולם.
אבל אני מבינה שאחרי שבוע מתיש, צריך שקט לעצמך, בקן האינטימי שלך.
יופי יקירה.... משיקות.
בלונדי.

אני כבר לא הולכת לארוחות שישי אצל חמותי כי יש שם סיפור ארוך..של שנים..ששקעתי בהם שוב ואחרי שהבראתי החלטתי שאף אחד בחיים לא יתנהג אליי בצורה כזאת,ואם יש משהו שהילדים לימדו אותי הוא לא להתרגש.הפכתי להיות חזקה יותר נפשית,אני כבר אומרת את דעתי ולא נשארת עם הגוש בפנים שפעם היה מטביע אותי..נשבעתי לעצמי שיותר לאף אחד לא תהיה שליטה על החיים שלי,וזה בחירה שלי אם להתעצבן או לא(אצלי יש סיפור של גיסה שרצתה את בעלי לעצמה,ובסוף התחתנה עם האח,ועשתה כל שביכולתה לפגוע בי,התסיסה את כל המשפחה של בעלי,עד כדי כך שכבר 3 שנים אנחנו לא מדברות,והאמת טוב לי יותר כך.היא מתה להתקרב אליי,אבל היא אכולת קנאה ואני מאוד בררנית לגביי האנשים שאני מכניסה אל חיי)
הנקודה היא שגם יום שישי הוא באמת זמן להיות עם המשפחה המצומצמת שלי,עם בעליי בפרטיות,כשבמשך השבוע אין לנו את הזמן אחד לשני.
אני מניחה שהכל צריך להיות באיזון,לא??
מקווה שכבר אכלת ושנהנתם,לילה טוב קרן אור.
אגב,אני צוחקת על בלונדיניות מתוך הכרה שיש מלא בדיחות עלינו,וכמה שצוחקים בו בעת מלא נשים צובעות לבלונד,זה פרדוקס הקנאה לא???

אוי איזו גיסה מכשפה יש לך. ואני מבינה שגם חמותך לא משהו. אבל אני שמחה שעשית את ההחלטות הנכונות ושאת יודעת לדאוג לעצמך. ובטח שאת לא צריכה לספוג את הזבל של כל העולם וגיסתו...
אצלי יש גם גיסה נוראית, שהגיעה מהגיהנום. היא עושה שמות במשפחה שלנו וממש מסכסכת בין כולם. אבל אנחנו למדנו מהר מאוד עם מי יש לנו עסק ולא נותנים לזה יד. פשוט מכשפה שאיו לתאר. אישה ריקה מתוכן וממורמרת שאכולת קנאה בי ובעוד אח שלי, על הקשרים הזוגיים שיש לנו- מה שלה מעולם לא יהיה.
ארוחות שישי הם לא עניין טוב בכל משפחה. מהצד השני יש לי גיס מהגיהנום ואני רק חושבת עליו נהיית לי פריחה. אז אין ברירה, וצריכים ללמוד לחיות עם המציאות. וכמו שאמרת- לעשות איזון בין הדברים ולהשתדל לא להיות ליד האנשים העושים לך רע ומביאים אותך למרה שחורה.
אחרי ארוחת הערב, לקחנו מטריות, ויצאנו יד ביד להליכה של שעה. כל כך נעים בחוץ, קריר ומרענן. היה מלבב. ממש מחייה נפשות.
היום היה יום מנוחה שכולו לרביצה וקריאת ספרים. ואין לי שום בעיה עם זה. זה טוב וגם את זה צריך.
אנחנו מתיישבים לצפות בסרט ואבוא אח"כ לראות מה העניינים פה. אולי אפגוש את כרונית...
לילה טוב אהובתי ותחלמי חלומות יפים, בלי גיסות מרשעות בבקשה.
אוהבת לנצח.
בלונדי.

אגב- כולם צוחקים על הבלונד אך זה באמת הצבע המבוקש ביותר במספרות....אז כנראה בכל זאת יש בזה משהו....

את בטח ישנה עכשיו אחרי הנידודי שינה של אתמול..
יו איך אני מפנטזת על ללכת עם מטריה עכשיו בגשם,עם אוויר שיש בו ריח של שדות ואדמה רטובים..אין מה לעשות,אני טיפוס של חורף.כשכולם מקבלים דיכאון בחורף,אני נהיית פעילה..
טוב אצטרך להסתפק בבריכה עוד מעט.אני הולכת להתארגן ולארגן את הילדים.
שתהיה שבת כיפית.אוהבת קרן אור

שלום יקירה.
זה בסדר אני לא כועסת על טעויות הכתיב. אין בעיה...
תני לגוף זמן לחזור לעצמו. אחרי הרבה שנים הוא צריך להתרגל לאט לאט.
ובאמת תפקחי עין ותראי שהכל בסדר.
מקווה שהיה לך יום נעים..
ואכן אצלנו הסופ"ש לא מורגש ממש. הרי זה לא שהולכים לארוחת ערב עם המשפחות שלנו. יום שישי הוא כמו יום רגיל....
טוב יקירה. אני צריכה לחשוב מה להכין לארוחת ערב.
תרגישי טוב ונשתמע.
בלונדי.

היי זו טליוש (לכבוד הפורום החדש החלפתי שם)
אז קודם כל- כל הכבוד על היוזמה:)
מקווה שכולם בסדר
סופ"ש נעים!

עוד מעט אתרגל לשם החדש...
שמחה שהצטרפת,מקווה שלפחות לפורום תפרגני לעצמך קצת זמן בין הלימודים..את יודעת מה כל הכבוד לך על החרישה וההתמדה,אני למשל אם רוצים לענות אותי ומושיבים אותי כמה שעות ללמוד אני מתחרפנת.יש לי קוצים בטוסיק בקטע הזה.
בכל אופן מאחלת לך סופשבוע של מנוחה.
אוהבת קרן אור
(נזכרתי השם החדש נובע מזה שאת רקדנית נכון??)

טוב לפגוש אותך פה.
רק קצת קשה לכתוב כל פעם את השם שלך, חחחח
מה שלומך?
איך הלימודים.
שורדת שם??.
מקווה שהכל בסדר, וניפגש פה כרגיל...
איזה כייף.
יום נפלא.
בלונדי.

כן השם החדש זה בגלל הריקוד, זה גם שם שאני משתמשת בו בכל מיני מקומות אחרים..
סופשבוע של מנוחה זה בטוח לא יהיה.. באופן אבסורדי דווקא כשהמדריך הכריז שאנוחנו ב"הפוגה לצורך חשבון נפש" הוא נתן לנו כמות אפילו יותר עצומה מהרגיל של ש"ב... אם זה הפוגה אצלו אני לא רוצה לחשוב מה יהיה כשהיא תסתיים
תנוחו אתן גם בשבילי:) אני כבר אנוח באוקטובר

תגידי את במקרה פולנייה? "אני כבר אנוח בקבר.." חחחח
סתם יקירה. אל תלמדי קשה מידי. תזכרי לעשות הפסקות מידי פעם, לחטוף משהו לאכול (כן זה מותר ואף רצוי) או לשתות.
ושיהיה בהצלחה!!! ויאללה שיגיע אוקטובר כבר!!! אמן...
לילה טוב.
בלונדי.

שלום קרן אור, בלודני, רורי וטליוש, וכל מי שתצטרף בהמשך.
כמה כיף להתעורר לפורום חדש...
מצפה לי יום עמוס בסידורי יום שישי וארועים משפחתיים, רק רציתי להודיע שאני (שוב) כאן ואכתוב בהמשך.
סוף שבוע נפלא לכולן!

שמחה שחזרת לפורום..
מה שלומך ??איך הבטן והיציאות??מקווה שאת יותר טוב מתחילה להתאזן פיזית.
אוהבת קרן אור

שמחה לפגוש אותך פה.
מאחלת לך סופ"ש אקטיבי ומעניין, אך גם קריר ונעים.
את תמיד כותבת את שמי- בלודני. זה בכוונה?
בכל מקרה, זה בלונדי..
טוב יקירה, ניפגש בהמשך.
יום נפלא.
ב-ל-ו-נ-ד-י

שימי לב אנחנו כותבת בתזמון זהה...
מקווה שנחת מספיק,תפרגני לגוף שלך את המנוחה הזאת...
אוהבת מאוד
קרן אור

קרן אור - על זה ייאמר: שאפו וכל הכבוד לך! זה היה מהיר אפילו יותר ממה שציפיתי... באמת כל הכבוד לך ויישר כוח! אני שמחה להצטרף לבית החדש שהוקם זה עתה, אם כי לקח לי זמן לא מבוטל למצאו... לכן לדעתי יש מקום להשאיר קישור ישיר בפורום של ד"ר יוספה המכשפה לטובת אלו שהסתבכו בחיפוש, ואם זה מקובל עלייך אז אעשה זאת בכיף.

אז אני התעוררתי לפני כשעה לאחר שינה עבור כל השבוע. אני שונאת כשזה קורה לי, כי "הלך" לי כל היום על כל תכנוניו המפורטים, אבל "זה מה יש". זהו, נגמר. להתראות ביום שישי הבא.

בלונדי - אני שמחה לראות אותך שוב פה, ואני מקווה שהספקת לקרוא את כל מה שכתבתי לך לפני שהמכשפה מחקה את הכל באטימות רגשית משוועת (היא נשמעת לי מתוסכלת לגמרי...). שמחתי גם לקרוא עכשיו שאת ישנה קצת יותר טוב, ואני מקווה שהמצב יוסיף רק להשתפר. אמן! (ומקסימום - אני אהיה פה...).

שלי - לי דווקא נשמע שהמצב שלך בבטן ובעיכול הולך ומתייצב. לפי דברייך את אוכלת באופן סדיר והשלשולים פסקו .אם כך, מדוע את מודאגת, יקירה? בגלל אי העלייה במשקל? או משהו אחר? אל תשכחי שתהליכים לוקחים זמן.

לכולכן - סופ"ש נפלא ומרגיע, ובערב לא לשכוח להרים כוסית קטנה לכבודנו. אחרי הכל, לא כל יום עוברים דירה... אשמח להשתתף ולייעץ למי שאוכל. אני מקווה שהכיוון של הפורום יישאר כמו שהוא - כיוון בריא. כי אם חלילה המגמה תתהפך- אני איעלם, בדיוק כפי שנעלמתי מכל הפורומים האחרים.

שבת שלום וערב מקסים!

להשתמע מאוחר יותר (מאוחר הרבה יותר...)

כרונית.

איך אני שמחה שמצאת את הפורום לבסוף..השארתי שם הודעה ופחדתי שימחקו אותה לפני שאת ועוד כמה שאין לי את המייל שלהם יכנסו לשם..אין לי בעיה שתשאירי שם פרטים של הפורום החדש שלי,אני אפילו מברכת על זה.
אגב,אני מקווה שיצטרפו חדשות שנוכל לעזור להם גם,כי אם תשימי לב בכל הפורומים של התזונה של האתר יש קישור והודעה על הפורום החדש שלנו.
ואגב,מגמת הפורום לא הולכת להשתנות מהכיוון הבריא כי הפורום הוקם ממני לשם החלמה,לא מאמינה במשהו אחר.
את יודעת גם לי קורה שמצטברת עייפות ואז אני נוחתת למין שינת חורף..אין מה לעשות הגוף דורש את זה,ואני מקווה שבפורום הזה כולנו נלמד להקשיב לו...
טוב יקירתי ההצטרפות שלך מבורכת,אשמח אם תגיבי גם את להודעות שנכתבות כאן ונתאחד כולנו לשם מלחמה ותקווה לחיים טובים שיבואו אחריה.
מאחלת לך סופשבוע של מנוחה וצבירת כוחות
אוהבת קרן אור

אכן מכשפה!! ולא, לא הספקתי לראות מה שרשמת לי.
מה שלומך כרונית יקרה?
טוב לראותך פה איתנו. איזה כייף.
בזמן האחרון נהייתי קצת עייפה, אולי בגלל הסילוק מהפורום חחח...
בכל אופן גם הייתי קצת חולה אז הזדקקתי לשעות שינה.
ואני מקווה שאמשיך לישון כראוי, וכמו שאמרת, אם לא- אבוא לכאן לדבר איתך.
ביקשתי ממך בפורום של המכשפה שתספרי קצת על עצמך כי אנחנו בכלל לא מכירות אותך... על המחלה, החלמה...מה שבא לך.
אז אם בא לך לשתף קצת- אשמח מאוד לשמוע.
שיהיה לך סופ"ש נפלא.
בלונדי.

גם אני מצטרפת לבקשה - הציגי את עצמך קצת ונוכל להתיידד...
כתבת לי תשובות מרגיעות ביותר בפורום הקודם, אשמח לשוחח עמך שוב!
וגם אני אציג עצמי כמו שצריך בהמשך בתקווה שאוכל לצרף עוד כמה קוראות אלמוניות למאמצי ההחלמה.
סוף שבוע מקסים!

אין שום סיכוי שהפורום הזה ייהפך לפורום רע... כי אחרי הכל הוא במאת נוצר מכוונות טובות של רצון להחלים ולעזור לכמה שיותר אנשים חולים...
ואולי ניפגש הלילה, מי יודע?!
חיבוקים
בלונדי.